השיר הישראלי הטוב ביותר
יום ה', 09/04/2009 שעה 22:31
השוואה בין איכותן של יצירות אמנות המשתייכות לז'אנר אמנותי מסוים היא בלתי-נמנעת. היא לא תמיד חכמה, לא תמיד מדויקת ולא תמיד רצויה, אבל אין לכם אדם אחד עלי אדמות שאינו מבצע את ההשוואה הזו, בין בליבו פנימה ובין בחברת מכרים. גם דירוג של יצירות הוא עניין אנושי לכל דבר ועניין. ראיתי בעבר כמה וכמה דירוגים המציבים בראש רשימה כזו או אחרת את שיק הרוק הטוב ביותר בכל הזמנים או את היצירה הקלאסית הטובה בכל הדורות. אצלי, משום מה, מזמזם כבר זמן רב בראש שיר ישראלי מסוים מאוד שלטעמי הוא השילוב המושלם בין כתיבה איכותית לבין הלחנה גאונית. כאשר על שני הקטעים הללו חתומים משורר שדורות קראו את כתביו בשקיקה מדי שבוע ומלחין שאחראי ליצירות מופת של המוסיקה העברית, כממעט בלתי נמנע להדביק לו תו איכות. במקרה של השיר המסוים הזה, יש כאן אפילו יותר מכך.









לעתים אני מוצא את עצמי משוטט בין קלאסיקות פזמונאיות בשפה העברית ותוהה אם ניתן לדרג אותן במונחים של איכות לא רק בהשוואה לקטגוריות אחרות אלא גם בהשוואה בינן לבין עצמן. ובסוף התהליך הזה אני תמיד מוצא את עצמי מסכם ש''ליל חנייה'' הוא הטוב מכולם. הטוב ביותר.

אני ממליץ בכל לב להקשיב לשיר הזה שוב ושוב. העיבוד התזמורתי מצוין, הסאונד גרוע מאוד, ההקלטה ידעה ימים טובים יותר, ובכל זאת, זהו בית ספר לכתיבה וביצוע נכונים של מוסיקה איכותית, כזה שלא מקבלים במעבדות לפופ נוסחאתי בסגנון ''כוכב נולד''. חנן יובל בחולצה רוסית עם צווארון רקום ומעוגל, ירדנה ארזי בשמלת מקסי ובחולצה לבנה תפוחת שרוולים ואפרים שמיר במשקפיים עבי קרן ובחולצת כפתורים שיכולה להתאים גם לעבודה במשרד. הביצוע אינו חף מבעיות של תיאום וארזי אף נאלצת לתקן פה ושם פספוסים קלים, אבל למרות זאת הוא מדביק וסוחף.

המשורר. אלתרמן , בתמונה הנטולה מעטיפת ספרו של מרדכי נאור, ''הטור השמיני'' (מקור תמונה 1).









ביצוע השוואות בין פזמונים מולחנים הוא עניין בעייתי בפני עצמו. אפשר לבצע אינספור השוואות כאלה, ולטעמי הדבר אף אינו בלתי-רצוי, משום שאני סולד מכל גילוי של יחסיות תרבותית והתפיסה הפוסט-מודרניסטית הגורסת שלכל היצירות יש אותו ערך תרבותי והכול רק עניין של טעם אישי היא בעיני הבל ורעות רוח. ליצירה, כל יצירה, יש מאפיינים משל עצמה אבל בתחומו של כל מאפיין ניתן להבחין ברמות שונות של תיחכום, פשטות, מורכבות, רלוונטיות או יכולת ביטוי. הצירוף של כל אלה יחדיו מפיק עבורנו מותר אמנותי שיש לו ערך בפני עצמו, לעתים אף גדול מסכום חלקיו.

בשנים קודמות ראיתי כבר כמה וכמה ניסיונות של עיתונאים ומבקרי תרבות לבחור את השיר הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים. דומני שבין המתמודדים הקבועים בצמרת אפשר למנות את ''עטור מצחך'', שכתב אברהם חלפי והלחין יוני רכטר, כמו גם את ''ירושלים של זהב'' הבלתי נמנע, שירה הנצחי והשנוי במחלוקת של נעמי שמר. בשני המקרים אפשר להצביע על לחן מורכב המתלבש על מלים בעלות משמעות מעמיקה, הן ברמה האישית (''עטור מצחך'') והן במישור הלאומי-היסטורי (''ירושלים של זהב''). אגב, זה אינו ניסיון יוצא דופן. בעולם מתפרסמים מעת לעת דירוגים של השירים הטובים ביותר בכל הזמנים. מגזין ה''רולינג סטון'' העניק את התואר הזה ל''כמו אבן מתגלגלת'' של בוב דילן. ה''סאן הראלד'' בחר את ''יושב על הרציף'' של אוטיס רדינג. אתר everyhit.com בחר את ''רפסודיה בוהמית'' של להקת קווין. אתר rocklistmusic בחר את ''תנודות טובות'' של הביץ' בויז כשיר הטוב ביותר בכל הזמנים. והיו כמובן גם לא מעט שירים של הביטלס שכיכבו במצעדים כאלה, החל מ''בחיי'' וכלה ב''שדות תות לנצח''. כך שעל אף שמדובר בעניין שנוי במחלוקת, הוא בוודאי לא חסר-תקדים.









אני זוכר מה קרה לי בתקופה בה עמדתי על דעתי המוסיקלית ונפגשתי מחדש בשיר הזה שבילדותי המוקדמת, על אף קליטותו היחסית, לא הותיר בי רושם חריג. אבל אז, אי-שם בגיל ההתבגרות, גיליתי את ערימת התקליטים המאובקים וקמוטי העטיפה של הורי והתחלתי להאזין להם בזה אחר זה. וכשהגעתי אל פסטיבל הזמר והפזמון 1973 גיליתי יצירה בעלת נפח אמנותי שכמותו שמעתי עד אז לעתים נדירות בלבד. ו''ליל חניה'' היה גולת הכותרת. עד היום אני זוכר כיצד נותרתי פעור פה לאחר סיום השיר, ואחר כך רצתי אל המכשיר העתיק שניגן אותו, הנחתי את המחט שוב על תחילת הרצועה וכך שוב ושוב במשך עשר פעמים לפחות. והרושם הזה טבוע בי עד עצם היום הזה.

''ליל חניה'', פרי עטו של נתן אלתרמן, הוא יצירה נדירה בסוגה. זהו טקסט העוסק בצבא המתכונן למלחמה ומסתיים כאשר נפגעים ראשוני הלוחמים בקרב. הוא אינו בנוי כפזמון אלא כשירה בעלת משקל משתנה והשורות המשמשות בו כפזמון הן למעשה אחד מבתי השיר ואינן מוטיב חוזר בו. כך שעל רקע זה בולט עוד יותר לחנו המרהיב של המלחין יאיר רוזנבלום שהפך אותו להישג מוסיקלי. אבל בכך עוד אגע בהמשך. ברשותכם, ניגש עתה לטקסט.


ליל חניה. בקול דברים, בשחוק, בגדף
בהמולת מלאכות הוא קם, הנה הנו
כמו פני עיר נבנית פניו של שדה הקטל
בהתפרש המחנה אשר דינו
להיות שופך דם האדם ומגינו.


הצבא נערך למלחמה. הוא מתמקם בנקודת ההיערכות ומקים מעין עיר אוהלים. ההתמקמות הזו היא זמנית בלבד. דינו של המחנה הגדול ''להיות שופך דם האדם ומגינו'', משפט של חמש מלים המכיל בתוכו את הסתירה המובנית בכל מלחמה באשר היא: הכורח לקטול אדם אחד כדי להגן על האחר. בתורת המשחקים זה ידוע כ''משחק סכום אפס'', אלא שבמשחק הספציפי הזה הברירה היא בין רע לרע מאוד.


ליל חניה, ליל זמר, ליל שחקים רקוע
ליל רוב מלאכות חופזות, ליל אד מן הדוודים
ליל שמוסך את כישופה של רעות רוח
בבניינה של ממלכה, ליל נדודים
ניצב פרוש על היחיד והגדודים.


אצל אלתרמן, שליווה בכתיבתו אירועים צבאיים עתירי פרסום – חלקם אירועים מכוננים – הצבא אינו רק קבוצה של בני אנוש הנוטלים כלי נשק ומסתערים כדי לקטול את האויב. זהו גוף רב-פנים, מורכב, שבו החיילים אינם רק מכשיר בשירותה של אומה אלא גם בני אדם, ששותפותם לאירוע טראגי במהותו מחייבת אותם לעזרה הדדית, הן באותן מלאכות הקשורות לצורך להתכונן לפעולה הצבאית (''ליל אד מן הדוודים'' יכול להתפרש לשני כיוונים, האחד קשור לבישול והאחר לפעולות אחרות התלויות בהשגת חום גבוה, כמו ריתוך או מסגרות) והן במהלך הקרב עצמו. מתוך אחדות גורל זו נבנית אותה רעות רוח, המתמזגת בחשיבותו הלאומית של האירוע כאבן דרך ''בבניינה של ממלכה'', או, אם נרצה, בהקמתה של מדינה. שכן נראה כי שיר זה קשור למלחמה שליוותה את מדינת ישראל עם הקמתה. והלילה הזה, למרות חשיבותו ואולי בגללה, הוא ''ליל נדודים''. ומאחר ונאמר לנו כבר בראשית הבית שמדובר ב''ליל חניה'', ברור כי אין הכוונה לנדודים במובנם כתנועה ממקום למקום אלא בנדודי שינה. ואך טבעי הוא – אדם היודע שביום המחרת הוא עלול לקפח את חייו ודאי יבלה שעות ארוכות במחשבה על הצורך להתכונן לקראת אפשרות שכזו, על משפחתו שנותרה בעורף, על חבריו, על המורשת שיותיר אחריו. והלילה, אותו ליל נדודים, אינו פוסח על שום לוחם ואינו נותן מנוח. הוא ''ניצב פרוש על היחיד והגדודים'' כמעין ישות מאיימת.


מתוך אשמורת ראשונה, בין חוף וגבע
היה נשקף פתאום מראה המלחמה
כמו הווי צוען, חבור יתד וחבל
בו חירותם של מסעות וחירומם
בו הכלים והחוקות בעירומם.


שלב ההתארגנות הראשוני חלף עבר. במקום בו לא היה עד לפני שעות אחדות דבר עומד עתה מחנה צבאי גדול ורחב. זוהי שעת האשמורת הראשונה. החלוקה לאשמורות מופיעה כבר במקרא. ישנן דעות בהלכה הסוברות כי ראשיתן של האשמורות בשקיעת החמה וסופן בהנץ החמה, רש''י סבור כי ראשיתן בצאת הכוכבים וסופן בעלות השחר. בצה''ל נהוג לחלק את המשמרות לשלוש אשמורות, כשזו המוגדרת ראשונה חלה בשעות 18:00-22:00. אם נעצום עיניים נוכל לדמיין אורות הבוקעים מלפידים המאירים את חשכת הלילה ואולי את הבהובן הרגעי של מדורות הפרושות על פני המרחב. ובתוך כל אלה מסביר לנו אלתרמן שבשעה זו של ערב, שעה שהאנשים טרם עלו על יצועם, חולף בצופה מן הצד ההרהור על צידה הצועני, הנוודי, של המלחמה. ועל הסיטואציה האכזרית שמפשיטה את ''הכלים והחוקות'', כלומר את המוסכמות החברתיות והלגאליות, עד למצב בו ''במלחמה כמו במלחמה'' וכל ההוויה מתמלאת בתוכן אחד ויחיד: מלחמת קיום אכזרית ואיומה.

המלחין. רוזנבלום, בתמונה מתוך ''זה השיר שלך'', דיסק אוסף שיצא לזכרו.

''הוא מזכיר את 'חירותם של מסעות וחירומם''', כתבה על כך הבלוגרית פלגיה בנובמבר 2007, ''ומה שהוא 'חירום' הוא בשום אופן לא חופשי, ואת 'הכלים והחוקות בעירומם'. התמציתיות הזאת, היא מכת החרב שחד וחלק קוטעת את הרומנטיות בכל פעם שנראה שגולשים אליה''.


בו מליצת סיסמות הזמן, אשר לא פרק
שירה צרופה בן יעסוק, חלילה לו
ורק הזמר הנפוץ, שלא דבר ערך
ולא שכיית חמדה הוא, יישאן במלוא
צווחת צבעיו החריפים על חלילו.


בבית זה חוזר אלתרמן אל עצמו, המשורר העומד על גבעה מטאפורית מעל שדה המערכה וצופה בתכונה הגדולה לקראת פרוץ מעשי האיבה. הוא, הכותב שירה צרופה, אינו סבור כי עליו להפיץ באמצעותה את מה שהוא מכנה ''מליצות הזמן'', ביטוי שאני מפרש כביטויים שנועדו להחדיר בלוחמים מוטיבציה או, אם תרצו, ציונות. את המורל של אלה מרומם דווקא ''הזמר הנפוץ'', כלומר אותו טקסט עממי המצוי בפי החיילים עצמם.

כשאני קורא, למשל, את המלים ''במלוא צווחת צבעיו החריפים'' אני נזכר באותה גירסה מקאברית לשיר הילדים ''רד אלינו אוירון'' שקלט העיתונאי המנוח דן סממה מפי חיילים במלחמת לבנון הראשונה. ''רד אלינו אוירון/ קח אותנו לבנון/ נילחם בשביל שרון/ ונחזור בתוך ארון'', זימרו אז החיילים אל תוך המצלמה והמיקרופון של הערוץ הראשון. זמר זה, עממי ומאולתר-למחצה, מבטא היטב את תחושתם האותנטית של החיילים. ואלתרמן, כמה עשרות שנים קודם לכן, לוקח צעד או שניים לאחור ומודה בעצמו שאין הוא סבור כי משורר חד-עט יכול להחליף בגישתו המתוחכמת את תפיסת החיים של הלוחמים עצמם.


על אהבה הוא מדבר (בה הוא פותח)
ועל חובה וקרב ועול, הכל בכל
אין הוא אומר את זאת בכל דקויותיה
של השירה, אבל אומר בקול גדול
בלי מורך לב ובלי חשש מפני הזול.


ועתה, לאחר שהושלמה ההיערכות, הגיעה שעתו של המפקד לשאת דברים. הלה נושא על כתפיו משימה לא פשוטה. עליו להדביר את הספקנות והמקאבריות הפושטים במחנה, להסביר את חשיבות המלחמה ולעורר בחיילים אמביציה מחודשת. ואין דרך לעשות זאת כמו להזכיר את היפוכם של דברים. היפוכה של מלחמה הוא אהבה. המפקד מסביר לחייליו כי הם נמצאים משם משום שהם רוצים להגן על ארץ אהובה ואף יותר מכך – על בני אדם אהובים. על כל אלה מרחף איום קיומי והימצאו של הצבא בחזית נועד לנטרל את האיום הזה, גם אם הדבר כרוך בקורבנות ובסבל. הצבא ממלא חובה הנגזרת מהגדרת תפקידו, שהיא הגנה על גבולות המדינה. משום כך הוא נושא בעול ויוצא לקרב. והמפקד המרצה בפני חייליו אולי אינו נושא נאום מופתי הבנוי לתלפיות כפי שהיה עושה דמוסתנס האתונאי, למשל, אבל הוא אותנטי לא פחות מכל המצביאים קלי-הלשון. והמוטיבציה שהוא מרביץ בחייליו מתבצעת לא רק ''בלי מורך לב'' אלא גם ''בלי חשש מפני הזול''. אלתרמן אינו מפרש את מהותו של אותו ''זול'', אבל פרשנותי שלי היא שאותו מפקד אינו מבטיח ללוחמיו שלל ותהילה בנסותו לדרבנם אלא מעמיד אותם בפני המציאות הקשה והסבוכה כפי שהוא רואה אותה ובמידה מסוימת גם אחראי להתהוותה.


עת מלחמה גם צלם הדברים האלה
היה צלמה לקול זמרת פזמון תועה
עוד ימשכו המה כמו נימה מחלב
נפשו של דור, גם בשדה זרועה
לזכור, לא רק לרע, ימי רעה.


תפיסתו של אלתרמן את המלחמה מורכבת יותר מאשר מקובל בקצוות הפוליטיים. הוא מבין את ההכרח שבלחימה אך אינו מחמיץ הזדמנות לתאר את מוראותיה. מן הצד האחר הוא סבור שהצורך להפגיש בני אדם עם סיטואציה טראגית, שלא לומר מורבידית, מוציאה מהם גם צדדים שביומיום הלא-מלחמתי אינן בולטים במיוחד. אומץ לב, רעות נפש ותחושת חובה הן תכונות חיוביות שכאלה. שלוש השורות האחרונות מבהירות את גישתו היטב: הדור שממנו יוצאים לוחמים אלה לא יזכור את המלחמה הזו רק לרעה כי אם גם לטובה, הן בשל הערכים האנושיים שנתגלו בה והן בשל היותה אירוע מכונן ברמה הלאומית והתודעתית גם יחד. זו עמדה שקשה לייצג ביומיום בו המלחמה נתפסת כהתגלמותו של הרוע המוחלט, המתבטא באובדן חיי אדם. אלתרמן מנבא כי ''נפשו של דור'' תראה את המלחמה הזו באור חיובי גם אם חלליו של אותו דור עצמו יהיו פזורים בשדה המערכה.


גם זה נשלב במלחמה כל זה גם יחד
כמו אבחת אביב נמסך בעם מליל ומשחרים.
כל זה מתל ומגדות נחל יהיה
עולה ביעף ושב נקטע בילל
של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל
של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל...


זוכרים את ההתייחסות ההיא של פלגיה לקטיעת הרומנטיקה באמצעות תיאור קצרה של אקט אלים? התייחסות זו מוצאת כאן ביטוי מובהק. את ההרהור הארוך על מהות המלחמה ועל התובנות שאפשר או רצוי להפיק ממנה קוטע המראה הנורא ''של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל''. עוד יהיה זמן להרהורים לאחר מכן, אך בינתיים הקרב התחדש. וכן, כבר נפלו בו חללים.









יאיר רוזנבלום הלחין את השיר לגמרי במקרה. איתי פלאות מביא באתר שלו את הסיפור מפי המלחין עצמו. כפי שנהג יאיר רוזנבלום לספר, זמן קצר לפני מועד הגשת השירים המועמדים לפסטיבל הזמר והפזמון, התקשר אליו יהורם גאון ושאל אם יש לו, ליאיר, שיר בשביל הפסטיבל. ליאיר לא היה שום דבר בהישג יד, אך למרות זאת ענה קצרות ''ודאי''.

המחמיץ. גאון, שדווקא התעניין בשירו של אלתרמן, לא הגיע לקחת מרוזנבלום את היצירה המולחנת (מקור תמונה 2).

- ''מה השיר?'' שאל הגאון.

יאיר מיהר לפתוח את הספר הראשון שהיה לפניו, ''עיר היונה''.

- '''ליל חניה' של אלתרמן'', ענה מניה וביה, כשהוא קורא את כותרת השיר שבעמוד המקרי אותו פתח.

- ''טוב, אני בא לשמוע אותו מחר'', חתם יהורם את השיחה.

רוזנבלום נאלץ לספק את הסחורה שהבטיח. הוא ישב כל הלילה כדי להלחין את השיר הקשה וקילל את עצמו שלא בחר בשיר קל יותר בעל מבנה של בית-פזמון כמקובל בפסטיבל.

למחרת המתין המלחין לבוא הזמר, אך יהורם לא הופיע - לא באותו היום, לא למחרת ואף לא ביום שלאחר מכן. גם רוזנבלום הבין שיש לו ביד משהו חריג. אבל הפסטיבל התקרב, גאון לא הראה סימני הגעה והמלחין, שלא רצה לוותר על השיר, החליט למסור אותו לכמה מבני טיפוחיו מלהקת הנח''ל. הבחירה נפלה על אפרים שמיר, ירדנה ארזי וחנן יובל.

השלושה היו כבר אז כוכבים מוכרים. חנן יובל כבר הספיק עד אז לככב בהרכבים מצליחים כמו השלושרים (שם ביצע, בין השאר, את הבלדה הפופולארית ''צרות טובות'') ובשובבי ציון (ביצע את ''נוגה'') ואף שיתף פעולה עם כוכבים כמו שלמה ארצי וג'וזי כץ. אפרים שמיר כבר הספיק לככב כסולן להקת הנח''ל, ללהוט במצעדים עם השיר ''מיקה'', להצטרף ללהקת השניצלים ולהימנות על חברי ההרכב הטרי והרענן ''כוורת''. ארזי נאת המראה כיכבה בהצגה ''קונגרס הצחוק הציוני'', ממנה בקעה שלישיית שוקולד מנטה מסטיק, שכבר שיגרה להיט או שניים למצעדים. במלים אחרות, רוזנבלום הלך על כוכבים בנסיקה.

חנן יובל היה הראשון שאותו שיכנע רוזנבלום לבצע את השיר. יובל הבין שמבלי משים נםפל בידיו אוצר לא קטן ואף היה משוכנע שיבצע אותו סולו. הוא התאכזב מאוד כאשר כשהגיע לחדר החזרות הציגו אותו בפני שני הזמרים הצעירים ממנו, ארזי ושמיר. עד כדי כך היה יובל מאוכזב וממורמר, שבו ברגע יצא מהחדר והודיע שמבחינתו השניים יכולים לשיר מה שהם רוצים, אבל הוא מחוץ למשחק. רוזנבלום היה צריך להפעיל לא מעט לחץ על יובל כדי שיוותר על רצונו לשיר סולו ויסכים להשתתף בהרכב המשולש.

אפרים שמיר עלה ארצה חמש שנים קודם לכן ושליטתו בעברית עדיין לא הייתה אז טובה דיה כדי שיבין בכלל על מה הוא שר. רוזנבלום ישב איתו שעות והסביר לו את משמעות הטקסט האלתרמני המסובך הזה. אף שכשרונו כזמר לא היה מוטל בספק, שמיר לא חש בטוח דיו עם הטקסט הזה, ולימים סיפר כי פשוט למד אותו פונטית, כלומר למד לבטא הברה הברה מבלי להבין את משמעות המלים.

ארזי הייתה היחידה שלא היו לה בעיות כאלה. היא התלהבה מאוד מההזדמנות לעמוד על בימת פסטיבל הזמר המיתולוגי ולקבל את תשומת הלב הלאומית בשידור הטלוויזיה של יום העצמאות. ארזי הכירה לא רע את אלתרמן ואף שגם לה לא היה קל להתגבר על הטקסט, לפחות נחסכו ממנה הלבטים של שני הגברים שבחבורה.








כפי שציינתי בפתיחה, הביצוע הזה אינו חף מבעיות. הפקת הפסטיבל כולו התבצעה אז בסטנדרטים שכבר אינם מקובלים כיום. התפאורה, למשל, מורכבת מריבועי קרטון עם עיגולי צלופן במרכזם. שתי דקות מתחילת השיר מושכת ארזי יותר מדי את המילה ''והחוקות'', הרבה מעבר לטווח של יובל ושמיר שכבר עוברים ל''בעירומם'', ומייד נאלצת לתקן ולהצטרף אליהם רק בחלק מן ההברה הסוגרת של המילה האחרונה. ובכל זאת, כאמור, יש לביצוע הזה אפקטיביות מיידית.

מהביצוע של השיר הזה לא שרדו יותר מדי סיפורים. סביר להניח שבימי החזרות לא היה קל להם להתגבר על הטקסט המורכב, שמילותיו הבלתי קליטות היקשו על מציאת הפרייזינג הנכון. זה היה שונה לחלוטין מכל טקסט אחר שביצעו עד אז. ובכל זאת, ההופעה ההיא על הבמה נחרתה בזיכרון כביצוע מושלם של שירה מולחנת רצינית וכבדה שבדרך פלא כלשהי הפכה בעזרת רוזנבלום לנכס צאן ברזל של המוסיקה הישראלית.

לפני כמה שנים כתבתי טקסט למופע הצדעה לזמר העברי שבו כיכבו דודו זכאי, מיטל טרבלסי ותזמורת הקאמרטה הירושלמית. באחת החזרות מצאתי את עצמי יושב עם מנהל הקאמרטה דאז, מיקי גור, ומחליף איתו רשמים על המוסיקה של רוזנבלום, שאחדים משיריו הוכנסו לתוכנית. ''הוא הלחין את 'ליל חנייה' פרקים פרקים, כמו ביצירה קלאסית'', איבחן גור, ''כששומעים את הלחן רואים שכל בית מולחן בנפרד ורק אחר כך הוא מקשר בין הבתים''. אחרי השיחה הזו הלכתי והקשבתי לשיר פעם נוספת. גור צדק במאה אחוז.

יש משהו בלחן המעודד את המאזין להקשיב לשיר הזה שוב ושוב. הביצוע הנלהב של שלושת הזמרים הצעירים מגביר את המוטיבציה הזאת. כשמאזינים כל כך הרבה לשיר לומדים את המלים שלו ומתעמקים בהן. חישבו על זאת, והרי לכם דינאמיקה מובהקת של אירוע בו המנגינה מצליחה לקדם את המודעות למלים ולהעמיק את העניין הבלתי שכיח בפואמות מסוג זה.

בואו ונשוב לקביעה המקורית שלי, זו שבגללה רבים מכם בכלל החליטו לקרוא את המאמר. ''ליל חנייה'' הוא לטעמי הפזמון הישראלי הקל (פזמון = טקסט + לחן + עיבוד + ביצוע, כולם בקטגוריה של מוסיקה פופולארית) הקרוב ביותר לשלמות בכל הפרמטרים הרלוונטיים. אני משתמש כאן במילה ''פזמון'' כדי להבחין יצירה מתחום המוסיקה הקלה לבין המונח ''שיר'' הנטול מתחום יצירתם של המשוררים. אבל אם אתם מבחינים בין ההבדל בעצמכם, אין לי שום התנגדות שתחליפו את ''פזמון'' ב''שיר''.

והנה הוא שוב: ''ליל חנייה'', השיר השילוב המושלם בין שירה נדירה להלחנה חכמה.












[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
שיר נפלא [חדש]
ולדי   יום ה', 09/04/2009 שעה 23:52 אתר אישי
''ליל חניה'' הוא שיר אדיר, שמעטים נכתבו כמותו. הוא לא שיר פסטיבלים טיפוסי, בעיקר בשל אורכו ומורכבותו הטקסטואלית. אבל הוא באמת שיר שמצאתי את עצמי מאזין לו כמה פעמים ברצף, ולא נותר לי אלא להצטרף לבחירה שלך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
יגאל לביב   יום ו', 10/04/2009 שעה 11:35
פוסט זה לבדו מצדיק את קיום בלוגך
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אורי קציר   יום ו', 10/04/2009 שעה 11:53
בתגובה ליגאל לביב
אתר אישי
ראשית, תודה. שנית, רק למען הסדר הטוב - זו לא ממש מחמאה, אתה יודע?

זה פחות או יותר אומר שכל מה שעשיתי עד כה לא הצדיק את קיום הבלוג.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
יואב   יום ו', 10/04/2009 שעה 12:28
בתגובה לאורי קציר
(לא, זה אומר שגם אם היינו מוחקים את כל מה שעשית עד כה, ומשאירים רק את זה, עדיין היה צידוק לקיומו של הבלוג, וכל אחד כמה וכמה שאין לאף אחד כוונה כזאת)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מסכים לחלוטין [חדש]
מיכאל   יום ו', 10/04/2009 שעה 12:29 אתר אישי
כשאני שומע את השיר הזה, אי אפשר שלא לחשוב על העובדה שהפסטיבל התקיים ב-‏73, חודשים ספורים לפני מלחמת יום הכיפורים,במלאת 25 שנה למדינה שעדיין נישאה על גלי האופוריה של 67. כל מה שהגיע אחרי זה כבר הגיע ממקום שבו הציניות, הספקנות והכעס כבר שלטו.
באותה שנה אגב, עדנה לב זכתה במקום הראשון עם ''את ואני נולדנו בתש''ח''.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ליל חניה [חדש]
איתמר ז   יום ו', 10/04/2009 שעה 20:57 אתר אישי
זה אחד השירים האהובים עלי ביותר.
כתבת יפה, חכם, מרגש
אתה מוזמן להגיב לפוסט שאכין בקרוב על בחירת שיר הפופ האהוב ביותר. כל אחד מוזמן לבחור כמה ולשלוח אלי למייל
הנה מה שכתבתי היום על שיר אחר נצחי של אלתרמן
תבלה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ליל חניה [חדש]
אורי קציר   יום ו', 10/04/2009 שעה 23:07
בתגובה לאיתמר ז
אתר אישי
איתמר, תודה.

קראתי את המאמר שלך על ''לילה לילה'' בפרינט. תרשה לי להגיש לך פרשנות אחרת לשיר הזה, שאותה שמעתי גם מפי אחד ממבצעיו, דני כץ, שאף חקר את הרקע לכתיבתו. הוא מדבר על גברת צעירה שתינתה אהבים עם כמה גברים צעירים שלפחות שניים מהם הלכו לעולמם בטרם עת. האחר, זה שנותר, לא זכר את שמה של הצעירה. ולא בכדי: ככל הנראה כל השלושה שילמו לה עבור מנעמיה. במלים אחרות, אלתרמן כתב בלדה מצמררת על שלושה צעירים שנפטרו מבתוליהם בחברתה של יצאנית. כמה עשרות שנים לאחר מכן, ללא שום עידון לירי, עשו על הרעיון הבסיסי הזה את ''אסקימו לימון''.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ליל חניה [חדש]
קואלה   יום ב', 20/04/2009 שעה 10:16
בתגובה לאורי קציר
אורי שלום,
הרשה לי להמשיך את הגיגי (מתגובה קודמת למאמר זה) בהמשך לפרשנותך ל''לילה לילה''. שמעתי אמש את אסתר עופרים שרה את ''שני אורות בליל'' - ובהמשך לסוג הפרשנות הנ''ל (שאני לא פוסל אותה) - נראה לי שמדובר במילואימניק שמפנטז / משחית זרעו בשעת שמירה... עשרות שנים אח''כ - ללא שום עידון לירי - עשו על הרעיון הבסיסי הזה את ''גבעת חלפון'' :)))))))))
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מספר הערות בזרם התודעה [חדש]
קואלה   שבת, 11/04/2009 שעה 1:55
אורי - תודות על הבלוג הנפלא. אני מאוד אוהב את השיר הנ''ל, אולם אף לא פעם נפניתי לנתח את מילותיו בהעמקה כפי שאתה עשית. אכן שיעור למופת בספרות, תודה.

- האודיו בקטע שהבאת מיוטיוב אכן מזעזע. מסתובב ברשת עותק אם פי שלוש של השיר באיכות אודיו הרבה יותר טובה. אני לא יודע האם זהו הקטע המקורי מהפסטיבל או מוקלט מהאולפן (הניחוש שלי - מוקלט).

- בימים הסוערים של ירדנה מול עופרה, אני מודה שנטיית ליבי היתה לכיוון עופרה. אבל - אז לא היכרתי את ''ליל חניה'' ואת קטעי הסופרן הנפלאים של ירדנה ארזי - בייחוד זה של הבית השני. יחד עם המראה האינדיאני המדהים שלה יש כאן שילוב קטלני של יופי רב-מימדי.

- אין ספק שהמשימה להלחין שיר כזה היא על גבול הבלתי-אפשרי. זה ניכר גם בכמה קטעים שאפילו לאוזני הבלתי-מקצועית יש בהם מן ה''תפירה'' המוזיקלית. אבל - זה מוסיף למיוחדות של השיר. אישית, אני לא יודע האם הייתי מכתיר אותו לשיר ה''טוב ביותר'', אבל בהחלט הייתי נותן לו את התואר ה''מיוחד ביותר''.

- גם ממרום גילי המתקדם, הצלחת לזעזע אותי עם הפרשנות ל''לילה לילה''. גודל הזעזוע כמעט כמו עת גיליתי למה התכוונה יונה וולך בשיר ''שן דובי שן''. (שלא לדבר על הגאונות של אריאל זילבר להכניס את זה לפסטיבל שירי הילדים.) עם זאת, מקריאה חוזרת של מילות השיר ''לילה לילה'' הפירוש לא נראה לי מתאים לבית האחרון, אלא אם כן הולכים לקצה הציניות, ומאמינים שאלתרמן כותב על כך שהגברת מבכה את אובדן מקור הכנסתה (הכספית)... במקרה זה אני מעדיף את הפירושים הקצת יותר שמרניים. בכל מקרה - תודות על העירור האינטלקטואלי, גם זה חשוב.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חיים [חדש]
עם כל הכבוד ויש כבוד...   יום ב', 13/04/2009 שעה 20:54
זה אמנם שיר יפה, אבל מכאן ועד להצבתו כשיר מספר 1, זו הגזמה פראית. יש אלפי שירים עבריים לא פחות יפים, בלשון המעטה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חיים [חדש]
אורי קציר   יום ב', 13/04/2009 שעה 22:55
בתגובה לעם כל הכבוד ויש כבוד...
אתר אישי
לא דיברתי על שיר יפה. יופי הוא עניין של טעם. יש אנשים שסבורים ששירים אחרים הם יפים לא פחות, וזה בסדר. אבל כאן לא מדובר על תחרות יופי אלא על עמידה במדדי איכות. זה הבדל עצום. זהו שיר איכותי. לגבי היופי - זה כבר בעיני המתבונן (או המאזין).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חיים [חדש]
עם כל הכבוד ויש כבוד...   יום ו', 17/04/2009 שעה 19:22
בתגובה לאורי קציר
גם בעניין האיכות(השאלה כיצד מגדירים איכותו של שיר, היא גם עניין לבירור) הוא אינו מספר אחד, לדעתי. ישנם שירים לא פחות איכותיים ממנו(כפוף להגדרת, האיכות, כמובן).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חיים [חדש]
אורי קציר   יום ו', 17/04/2009 שעה 23:03
בתגובה לעם כל הכבוד ויש כבוד...
אתר אישי
קדימה, אתה מוזמן לנקוב בשמות, להדגים ולהסביר. אני תמיד אשמח לשמוע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חיים [חדש]
עם כל הכבוד ויש כבוד...   יום ג', 21/04/2009 שעה 15:10
בתגובה לאורי קציר
כן, אבל קודם עלינו להסכים על הגדרות איכות, כי בלעדי זה לא נגיע לשום מקום.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
דוד מירושלים   יום ג', 14/04/2009 שעה 18:51
שיר אהוב עלי מאוד ולו רק בזכות השורה האחרונה.
''איש זונק'' זה העברית בשיאה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שיר נפלא ומאמר נפלא [חדש]
רוני   יום ד', 15/04/2009 שעה 23:35 אתר אישי
כפי שהצעת, אני שומעת אותו בלופ כבר שעה. יש בלחן ובשילוב הקולות משהו מהפנט.
אבל החיוך הקטן של חנן יובל באמת לא מחובר למילים, ונראה כמו נסיון לתקשר עם הקהל, או אולי הקלה עצומה על ששרדו את השיר המורכב הזה.
השיאים המוזיקליים כל כך אפקטיביים שגם כשלא הבנתי את המילים, לפני שנים, אני זוכרת את הריגוש הגואה.

(ואורי, תתקשר אלי כשיצא לך. יש לי משהו לספר לך.)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

פנומנלי, בהחלט [חדש]
יצהר   יום ה', 16/04/2009 שעה 10:19
שמעתי אותו לראשונה (או מכל מקום, הקשבתי לו לראשונה) בחתונה של חבר לפני איזה עשור. אח''כ שרנו אותו במקהלה המקומית. ופעם גם התווכחתי עם מישהי שטענה שזהו שיר אירוני.

ואכן, שילוב מופלא של לחן ומילים ועיבוד וביצוע. אבל עשה לי קצת עצוב, לראות איזו זמרת גדולה היא היתה, ארזי. ענקית אמיתית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

פנומנלי, בהחלט [חדש]
אורח לרגע   יום ו', 20/01/2012 שעה 10:30
בתגובה ליצהר
היא הייתה? קרה לה משהו? למיטב ידיעתי היא עדיין חיה ובועטת וגם שרה נפלא.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

זה ללא ספק השיר החשוב מפסטיבל הזמר 73' [חדש]
שרון   שבת, 25/04/2009 שעה 22:40 אתר אישי
השיר הזה באמת מיוחד מאוד. בפסטיבל ההוא משנת 73' זכה דרך אגב השיר ''את ואני נולדנו בתש''ח''.''ליל חנייה'' לא התברג אפילו בין שלושת המובילים. שלמה ארצי לקח את המקום השני ודורית ראובני את השלישי. הנה פוסט שמציג את כל השירים מהפסטיבל ההוא בפורמט עדכני משהו:
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

זה ללא ספק השיר החשוב מפסטיבל הזמר 73' [חדש]
קןאךה   יום ג', 28/04/2009 שעה 2:20
בתגובה לשרון
אהבתי מאוד את ה''רימייק'' של פסטיבל שבעים ושלוש - גם את הרעיון המקורי, וגם את הביצוע - כל הכבוד. נתן לי חשק לראות את כל הפסטיבל.

וזה מוביל אותי למחשבה - אולי כדאי לחשוב על רימייק ל''ליל חניה''? הרי כל המבצעים עדיין איתנו - חיים ובועטים ופעילים. אז אני יוצא כאן בקול קורא לשלישיה המופלאה להקליט את ''ליל חנייה 2009''!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יש כבר רימייק [חדש]
אביגיל   יום ו', 09/11/2012 שעה 10:49
בתגובה לקןאךה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ללא ספק -השיר הגדול בכל הזמנים [חדש]
קרמבו   יום ב', 27/04/2009 שעה 11:36
כמו שכתבת - אלתרמן בשיאו, כתיבה מדהימה!
לחן אדיר של רוזנבלום - שהתמודד עם משקלים לא פשוטים.
וביצוע פשוט מעולה! (יש ביצוע מוקלט, לא מהפסטיבל, בו הביצוע מרשים אפילו יותר).

אני מסוגל לשמוע את השיר עשרות פעמים ברצף, ולהנות כל פעם מחדש!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בלוג טוב [חדש]
בריזה   יום א', 03/05/2009 שעה 13:41
הגעתי לשיר במקרה כשחפשתי בעצם את גרסת נירה גל לשיר עוד חוזר הניגון(לדעתי גירסה מוצלחת יותר מגרסתו של ברי סחרוף). כשראיתי את שם השיר נזכרתי בו בצורה עמומה (כמו שקרה לך) ואכן לאחר שמיעה אחת ושנייה פתאום התחוור לי שבעצם אני לא מבין בדיוק את המילים אבל הרגשתי שמדובר בדבר עמוק ומיוחד יותר ממה שאנו רגילים לצפות מפזמון ואז התחלתי לחפש רפרנסים לשיר והגעתי לבלוג היפה שכתבת.הניתוח עזר לי להבין את השיר טוב יותר. הייתי רוצה לתרום את הבנתי לאחת השורות שאהבתי - בלי מורך לב ובלי חשש מפני הזול - כשהמפקד מחדיר מוטיבציה בפאתוס כשאינו חושש לדבר על ערכים נעלים בלי שזה ישמע כקלישאה. איפה היום ניתן לדבר בצבא על ערכים נעלים עם פאתוס מלכד?. מורכבות הלחן מביאה אותי להגדיר את השיר כאחד משירי ''הרוק מתקדם'' המוקדמים בשירה הישראלית. ועם קביעתך שזהו השיר הישראלי הטוב ביותר אין לי ויכוח. תודה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בלוג טוב [חדש]
אורי קציר   יום א', 03/05/2009 שעה 16:38
בתגובה לבריזה
אתר אישי
לגבי השורה שציינת - מסכים איתך לגמרי.

ותודה על המחמאה, כמובן. חן חן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מסביב למדורה [חדש]
מספר 666   יום ב', 04/05/2009 שעה 10:02 אתר אישי
ואני בוחר בקליפ הפזמון של אלתרמן ''מסביב למדורה ''
כקליפ הפזמון הטוב ביותר של להקה צבאית. וזהו גם הפזמון היחיד שעורר מרד בלהקה צבאית.
ראו
''מסביב למדורה הפזמון שעורר מרד בצה''ל
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תנו לנו יד ונלך [חדש]
מספר 666   יום ב', 04/05/2009 שעה 10:06
בתגובה למספר 666
אתר אישי
אם כי אין חולק ש''שיר חנייה '' הוא הטוב יותר, עוד פזמון מצויין שהושמע לראשונה בפסטיבל הזמר של 1973 שעורר לראשונה את העניין בעברה של העיר תל אביב ובצורך בשימורו היה ''תנו לנו יד ונלך ''
ראו מסע בזמן לתולדות תל אביב
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני מחרה מחזיק - השיר הישראלי הגדול בכל הזמנים [חדש]
אלמוני   יום ו', 29/05/2009 שעה 10:48
חודר לליבו של לוחם לפני קרב באופן יוצא דופן, ויותר מכך חולק את הרגשות הללו עם כל עם ישראל בפסטיבל זמר. לכן זו ''שירה צרופה'' בעלת ערך ועומק יוצאים מגדר הרגיל, בעיני.
שנים אחרי שירותי הצבאי חשתי כי מעט אנשים מבינים לנפש לוחם לפני צאתו לקרב. אלתרמן הבין, ארז זאת באריזה ראויה, ונתן למאזינים צוהר למצב נפשי קיצוני שכזה..
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ירדנה ארזי היא הזמרת הלאומית [חדש]
לביא   שבת, 17/10/2009 שעה 23:54
הוציאה אתמול דיסק חדש עם פוליקר שאומרים שהוא הטוב ביותר שיצא כאן בשנים האחרונות
ובצדק......
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

פרוש מרתק כמו השיר עצמו. [חדש]
תומר   יום ב', 01/02/2010 שעה 16:45
תודה רבה, השכלתי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אין ספק שמדובר בנכס צאן פלטינום ובשיר החזק ביותר [חדש]
יואל   שבת, 13/02/2010 שעה 22:57
הייתי בן 7 כשהושמע השיר לראשונה,ומאז בכל פעם שהוא מושמע באקראי ברדיו- בד''כ בגל''צ אחה''צ- מורגשת הצביטה בלב מהעוצמה,למרות שבמשך שנים רבות כלל לא הבנתי מה מושר שם. הלחן הגאוני של יאיר רוזנבלום האדיר והביצוע החזק אילץ אותי לאחרונה לנבור סוף סוף במילים המורכבות ולהתמודד איתןולהבין מה עומד מאחורי המונומנט הרגשי הזה אשר עבד עלי במשך קרוב ל- 40 שנים, והתמונה הושלמה. תודה לך על ההשקעה בהסבר השיר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קשה להבין את מלוא המשמעות של השיר אם לא קוראים את כולו. [חדש]
איתן מנדלבאום   יום ו', 05/03/2010 שעה 19:23
השיר המולחן כולל רק 7 בתים שאחד מהם הפך לפיזמון למרות שבמקור אינו כזה. חסרים בו עוד 3 בתים שלפחות בלי אחד מהם, השיר מאבד הרבה מערכו (וזה קשה נוכח העובדה שהוא שיר מעולה גם ככה.)

אחרי הבית הראשון ישנם שני בתים שהושמטו בהלחנה:

פני עיר נבנית בחשכתה והיבהוביה,
בעיסוקה האץ, חופז מתג אל תג.
ליל חניה. פני נפחיה ואופיה,
ועגלוניה של חברה בטרם גג.

פני הגברים המטליאים עלי ברכיים
חולצה ונעל. פני הלץ. פני הטבח.
פני הבדיחה בצהב בהרות הקיץ
שמושבה על הארגז או על הפח,
ולקודקודה אגן רקיע מהופך. (הכוונה לקסדה כמובן)

אחרי זה מגיע הבית שמתחיל ''מתוך אשמורת ראשונה...''

אחריו עוד בית שהושמט, והוא ממש חשוב לטעמי:

בו חישופה הפתאומי והפרוע
של הבדידות בין הרבים והזרים.
בו הרעות ידי אדם בצר בראוה
להיות שומרה בין איש ואיש את הקשרים
בהישרף גשראי שכירות ומסחרים.

השיר כולו מתייחס למה שממלא את חווית המחנה הלוחם בערב של טרם קרב, ולא סתם קרב, אלא זה שיקבע את עתידה של החברה כולה ''חברה בטרם גג'': הטבחים, האופים, העגלונים, הלוחמים שמשפצרים לעצמם את הציוד, הבדיחות הגסות של הלוחמים הנחים, הבדידות של הלוחמים הזרים זה לזה ובכל זאת מתחברים יחד בהיעדר קשרים ''נורמטיביים'', השירה הגסה בפי החיילים, זו שאין בה יופי פיוטי אבל היא אמיתית מאוד, ומדברת על אהבה וקרב ועול.
ליל חניה, ליל זמר, ליל רוב מלאכות חופזות, לילה שמכיל רעות רוח בבניינה של הממלכה, אבל בנתיים הוא עדיין ליל נדודים שכל אחד מהלוחמים חווה לבד וגם עם כל הגדוד שלו.

גם הדברים הללו נמצאים במלחמה. והם אלה הבונים את החברה. לכן לא צריך לזכור רק את הדברים הרעים, יש גם דברים טובים. הכל שלוב יחד בארוס של יצירת אומה והתחדשות. וכל הלידה והיצירה והתחייה הזו עולה בבת אחת מכל עבר - ולפתע נקטעת כשמתחיל הקרב וראשוני האנשים נהרגים.

רוזנבלום, למרות ההשמטות (אין מה לעשות - השיר ארוך גם ככה), עשה עבודה נפלאה כשהלחין את שלושת הבתים האחרונים בלחן שמטפס עוד ועוד, כמו החברה הנבנית, כמו ההתרגשות - ואז קוטע את כל ההתרוממות הזו במשפט האחרון. מדהים.

ללא ספק השיר הטוב ביותר עם הלחן המתאים ביותר. אין דברים כאלה בימינו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קשה להבין את מלוא המשמעות של השיר אם לא קוראים את כולו. [חדש]
אורי קציר   יום א', 07/03/2010 שעה 9:35
בתגובה לאיתן מנדלבאום
אתר אישי
תודה על המידע, איתן. אכן, לא היה בידי את הנוסח המקורי והמלא של השיר. הטקסט שהבאת בוודאי נותן תמונה שלמה יותר.

ולגבי הלחן של רוזנבלום - על כך בוודאי שאין בינינו ויכוח.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

האם מי מכם יודע? [חדש]
גיל   שבת, 17/04/2010 שעה 18:51
באיזו שנה נכתב השיר על ידי אלתרמן? תודות
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ועוד שיר של אלתרמן [חדש]
  יום א', 18/04/2010 שעה 21:04 אתר אישי
על מלחמה, זוועותיה והשורדים אותה הוא ''אל תתנו להם רובים''.

[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

במקרה לגמרי הגעתי לזה... [חדש]
יגאל חמיש   שבת, 05/06/2010 שעה 16:49
וזה עדיין מרגש מאוד:
כל טוב
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אלתרמן+רוזנבלום=יצירה מופלאה [חדש]
רונית   יום ו', 25/06/2010 שעה 0:50
מצאתי את עצמי בימים האחרונים חוזרת לשיר הנפלא הזה פעם אחר פעם, ובכל האזנה נגלה לאוזני עוד תו מוסיקלי, עוד משמעות למילים, עוד הבנה לטקסט האלתרמני המופלא.
רוזנבלום במיטבו ונותר רק לשמוח על כך שהעמוד ב''עיר היונה'' אותו הוא פתח הצניח אותו על המילים להם הוסיף את הנופך המוסיקלי העמוק והמורכב שהולך יד ביד עם המילים הקשות והרכות כאחד.
תודה אורי על הפרשנות שלך שכל כך הולכת עם השיר ועם התחושה המלווה אותו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תודה על הפוסט [חדש]
ערן   יום ה', 05/08/2010 שעה 1:26
שיר שתמיד מעביר בי צמרמורת כשאני שומע אותו, והפוסט היפה שלך עזר לי לסגור כמה תהיות שהיו פתוחות כבר כמה שנים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ולינק לביצוע עם סאונד טוב בהרבה [חדש]
ערן   יום ה', 05/08/2010 שעה 1:30
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
איתי   יום ב', 09/08/2010 שעה 13:56
לדעתי בבית ''על אהבה הוא מדבר'' עוד מדובר על ''הזמר הנפוץ'', שילווה את המלחמה במקום השירה, הכבדה והביקורתית יותר, שעליה מדובר בבית הקודם. ''אין הוא אומר את זאת בכל דקויותיה של השירה''.
הלחן, לטעמי, מעט מעוות את הפירוש הזה, בכך שהוא מבדיל בין שני הבתים, הן בפאוזה מוסיקלית, והן במבנה ולחן שונים.
למרות זאת, אם קוראים את המלים בלבד (וקשה להתעלם מלחן כה מוצלח, אבל תתאמצו) קל לראות כי זו כוונה הגיונית יותר, הנותנת לשיר נופך מאוד אינטרוספקטיבי (שלא לאמר ארספואטי)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תמימות (שלא לומר טיפשות ובורות) [חדש]
היסטוריון חדש ישן   יום ו', 17/09/2010 שעה 16:23
רק עכשיו קראתי את המאמר של אורי קציר בבלוג שלו, שמסתיים במילים: '''ליל חנייה'' הוא לטעמי הפזמון הישראלי הקל (פזמון = טקסט + לחן + עיבוד + ביצוע, כולם בקטגוריה של מוסיקה פופולארית) הקרוב ביותר לשלמות בכל הפרמטרים הרלוונטיים. אני משתמש כאן במילה ''פזמון'' כדי להבחין יצירה מתחום המוסיקה הקלה לבין המונח ''שיר'' הנטול מתחום יצירתם של המשוררים. אבל אם אתם מבחינים בין ההבדל בעצמכם, אין לי שום התנגדות שתחליפו את ''פזמון'' ב''שיר''.''.
איזו תמימות (שלא לומר טיפשות ובורות) צריך בלוגיסט כדי לכתוב כך: הרי ''ליל חניה'' הוא שיר - ולא פזמון - הכלול בין שירי ''עיר היונה'', שאינם פזמונים. טוב שאורי קציר לא עשה תחרות בין ''הפזמון'' האלתרמני ''ליל חניה'' לבין ''הפזמון'' הביאליקאי ''הכניסיני תחת כנפך''!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תמימות (שלא לומר טיפשות ובורות) [חדש]
אורי קציר   יום ו', 17/09/2010 שעה 17:45
בתגובה להיסטוריון חדש ישן
אתר אישי
רק מי שלא קורא את הטקסט יכול לחשוב כך. אם תוכל להראות לי מקום אחד שבו כתוב ששיר אינו יכול להיות פזמון, אודה לך מאוד. זהו שיר נפלא, אבל הוא גם פזמון נפלא, הטוב בסוגו. שיר הוא טקסט. פזמון הוא טקסט פלוס מרכיבים נוספים. ''ליל חנייה'' אינו בנוי במתכונת קלאסית של פזמון, אבל מרגע שהולחן הוא בדיוק כזה. כדאי שתבין זאת, לפני שאתה מותח ביקורת. אין סתירה בין הדברים.

ואם כבר במלים עסקינן: אין דבר כזה ''בלוגיסט''. הסיומת ''יסט'' מצינת שיוך לאידיאה מסוימת או לתנועה המבוססת עליה. בלוג אינו אידיאה. הוא תשתית טכנולוגית לפרסום טקסטים כתובים, צליליים, ויזואליים ואחרים. לפיכך, ''בלוגר'' מתאים יותר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

פרשנות שונה? [חדש]
תל   יום ב', 18/10/2010 שעה 10:27
רציתי לחלוק את פרשנותי השונה במקצת (אם כי לא משנה את המשמעות בכהוא זה) לבית ''על אהבה הוא מדבר (בה הוא פותח)
ועל חובה וקרב ועול, הכל בכל
אין הוא אומר את זאת בכל דקויותיה
של השירה, אבל אומר בקול גדול
בלי מורך לב ובלי חשש מפני הזול''.

לדעתי הבית הוא המשך ישיר לקודמו - דהיינו, מפרט על מה אותו שיר של החיילים מדבר (אותו שיר ''רד אלינו אווירון''..). השיר של החיילים פותח בענייני אהבה (געגועים לבת הזוג, למשל?), וממשיך בחובה ובקרב. לא מדובר ב''שיר גדול'' שמקפיד על כל דקדוקי השירה, אבל זה כן שיר שנאמר בקול גדול, באומץ לב, ובלי חשש ''מפני הזול'' - כלומר, בלי חשש שמא יאמרו על השירה שהיא שטחית וריקה מתוכן, שכן היא יוצאת ישירות מן הלבבות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ליל חניה [חדש]
אלוני   יום ו', 14/01/2011 שעה 4:44
שיר קשה להבנה וללא הפרשנות המוסכלת שלך לא ברור פישרו. ההלחנה של יאיר רוזנבלום ז''ל היא יותר מגאונית ועושה חשק לשמוע אותו ברצף בלתי נלאה. חבל שהיום אין יותר משוררים ומלחינים ברמה זו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אורי, תודה [חדש]
בועז נחמד, תל אביב   שבת, 22/01/2011 שעה 17:30
רק לומר לך תודה על הפרשנות המדהימה הזאת שלך לשיר הזה של אלתרמן. שיר מורכב, מסובך ויחד עם זאת מופלא ואהוב עלי במיוחד. בועז.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שירה צרופה וזמר נפוץ [חדש]
אורי   יום ב', 21/02/2011 שעה 21:21
מספר פעמים (כאן ובמקומות אחרים באינטרנט) העירו על שכינית במאמר את השיר ''פזמון''. לי באופן אישי לא חשובה ההבחנה בין השנים, ואין לי שום בעיה לקבל את הגדרתך שפזמון אינו אלא שיר שהולחן. מלבד הערה אחת (שלא נכתבת כדי לסתור את דבריך אלא כדי להוסיף עוד ממד לדיון).

נראה לי שאלתרמן בעצמו הבחין בכתיבתו בין שירים לבין פזמונים. זהו למעשה גם נדבך חשוב בשיר ''ליל חניה'', ששניים מבתיו מוקדשים לדיון בהבחנות בין שיר ופזמון, בהקשר הספציפי של ליל החניה כמובן (בניגוד אליך, אני סבור שהבית המתחיל ב''על אהבה הוא מדבר'' מתייחס ל''זמר הנפוץ, שלא דבר ערך ולא שכיית חמדה הוא''). לכן העובדה שאלתרמן ראה בשיר זה ''שיר'' ולא ''פזמון'' טוענת את השיר במשמעות נוספת ושופכת אור על תפיסתו (המורכבת) בנוגע לתפקידו הן כמשורר והן כפזמונאי, בנוגע למעמד שיריו ואף בנוגע למעמד שיר זה עצמו (וכל כך יפה בעיניי הדרך שבה אלתרמן כותב שורות שכופרות בחשיבותן של עצמן ובדיוק עצם הכפירה הזאת נוסך בהן משנה תוקף).

העובדה שהשיר הולחן והפך לפזמון מצליח (גם אם אינו בדיוק ''זמר נפוץ'') מוסיפה טוויסט אירוני לסיפור. מעניין מה אלתרמן היה חושב על זה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הנאה צרופה [חדש]
אדיר בנימיני   שבת, 02/07/2011 שעה 19:26
נהנתי מאוד לקרוא את הפרשנות! גם עלי עבר תהליך דומה, מן הרגע שגיליתי לראשונה את השיר המדהים הזה - יש בו משהו מהפנט, מכושף, שגורם לך לשמוע אותו שוב ושוב ושוב.
בעבר סברתי ש''דצמבר'' הוא השיר הכי גדול של נתן אלתרמן שזכה לקבל פזמון, והיום אין ספק שזה השיר הזה.

נ.ב - בתשובה לחיים שטען שהפריזו פה אלה שבחרו בשיר הזה ''כשיר הטוב והיפה ביותר'', אני חושב שניתן להשיב לו במשפט האלתרמני הידוע:
''ישנן יפות ממנה, אך אין יפה כמוה''.
חוץ מזה, הכל עניין של טעם אישי, שעליו לא ניתן להתווכח.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הנאה צרופה [חדש]
אורי קציר   יום ב', 18/07/2011 שעה 22:57
בתגובה לאדיר בנימיני
אתר אישי
תודה, אדיר. אתה כמובן לא חייב להסכים עם הבחירה שלי. אלתרמן הציב רף פואטי גבוה מאוד להגדרת האיכות, אבל ברור ש''ליל חנייה'' הוא בחירה אישית ופרטית שלי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הנאה צרופה [חדש]
אהוד גלילי   יום ו', 30/09/2011 שעה 23:37
בתגובה לאדיר בנימיני
צודק ב 100%
ברשותך אוסיף ש''יש נשים יפות (בת הזוג שלי למשל) ויש נשים שנראות יפה''
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איזה יופי [חדש]
אסתי   יום ו', 19/08/2011 שעה 8:15
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לגבי ''הטעות'' של ירדנה [חדש]
רוני   יום ג', 06/09/2011 שעה 14:05
כשהיא מושכת את המילה ''והחוקות''- זו לא טעות. זה חלק מהעיבוד של הקולות בשיר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לגבי ''הטעות'' של ירדנה [חדש]
אורח לרגע   יום ו', 20/01/2012 שעה 10:33
בתגובה לרוני
נכון. גם אני רציתי לכתוב זאת. זה הקסם בעיבוד הקולי המיוחד. הסולנים הם גם זמרי ליווי. אפשר לשמוע זאת היטב בהקלטת האולפן, שם היא אפילו מושכת עוד יותר את הווקאל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אברהם   יום ג', 13/09/2011 שעה 10:31
ניתוח יפה ומעניין. נתת מילים לתחושות שלי בנוגע ליצירה הזו.
ניתן להוסיף על הניתוח הזה את הממד של הלשון האלתרמנית, שאינה מייחדת דוקא את הטקסט הזה אבל באה לידי ביטוי יפה גם כאן. לא עשיתי כאן עבודה רצינית עדיין רק בשביל להבהיר למה הכוונה -
א. שימוש במכתמים מקראיים - למשל ''כמו הווי צוען חבוי יתד וחבל'' בהשראת מישעיהו, לג 20. פרק קשה כשלעצמו ופירושו יכול להאיר את הפרשנות שאלתרמן קיבע במשפטים הסתומים הללו. המילה יצען התפרשה אצלך כצועני אבל בישעיהו כנראה שפירושה אחר (אולי מצרים דווקא, ''צוען מצרים'') והרמז שם לירושלים שישובת נוה שאנן, טרום יום כיפור? סתם רעיונות בינתיים.
ב. יצירתיות עד כדי שערוריה לשונאית - כמו שהעיר ה מישהו כבר איש זונק, בינוני משקל קל המשמש לפעלים אחרים (יורה, נופל) משמש כאן למרות שהשימוש הרגיל הוא לשרש זה הוא בבנין פִעל. הזכיר לי משום מה את ''כנשיקת טבחת'' שלו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אפרת   יום ד', 14/09/2011 שעה 8:52
אני לא אשכח את הפעם הראשונה ששמעתי את השיר הזה.
זה היה לפני עשר שנים בערך.
נסעתי בעיר לעוד אחת מאותן מטלות אין-סופיות של החיים ובדיוק כשמצאתי מקום חניה התחיל שיר מוזר להתנגן ברדיו.
ישבתי מהופנטת ולא סגרתי את האוטו עד שהוא נגמר.
אחר כך ניסיתי למצוא אותו. כל מה שזכרתי היה השורה הסופית ''של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל''.
בימים לאחר מכן שרתי אותה לכולם, אבל אף אחד לא ידע על איזה שיר אני מדברת. אז לא היה google לחפש אותו...
חודשים זה רדף אותי, אני לא צוחקת.
ואז פגשתי ידיד טוב מירושלים והוא זה שפיענח את התעלומה ואמר לי את שם השיר.
תוך יומיים כבר היה לי דיסק של יאיר רוזנבלום ותוך שלשה ימים כבר ידעתי את כל מילות השיר בעל פה.
עוד אחד מאותם רגעים מכוננים בחיים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קריאה ביקורתית [חדש]
איל   יום ב', 03/10/2011 שעה 20:59
מתוך פניני המילים של אלתרמן עולה קריאה פחות ממלכתית. זה אינו שיר הלל למלחמה או לגבורה אלא שיר של מי שמשתהה נוכח האבסורד הגדול שבגורל המוכתב לכל חייל להיות ''שופך דם האדם ומגינו''. הסתירה הזאת מלווה את ליל הנדודים הזה. המלאכה האמיתית שהכל עושים בו היא מלאכת הכישוף- כישוף שמטרתו לפתור את הקונפליקט ולדאוג להעלות את מורל החיילים, להפוך את הזיכרון הרע לטוב ולכפות עליו משמעות. במילים אחרות- לוודא שהאידיאולוגיה תגבר על הפרט. אך הקולות האומרים זאת צורמים וצווחים. הם תועים ומעלים ספקות. מטרת החליל הרועם היא לטשטש את הממד האישי- שהוא גם הממד האנושי- הוא הסכנה לפרימת המרקם שמחזיק את הגדודים יחדיו. כשאיש זונק, יורה ונופל- כאן נקטע הפזמון, אבל שאגות הקרב מכפים עליו, וכך ההיסטוריה זוכרת את סיפורי הגבורה ומכסה את הסיפור האנושי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קריאה ביקורתית [חדש]
אורח לרגע   יום ד', 04/01/2012 שעה 19:47
בתגובה לאיל
איל, צר לי, אך הפעם אין מקום לביקרותיות מתוחכמת ואף יותר מזה, לדעתי על כך בדיוק השיר בא להביע מחאה...ביקורתיות מתוחכמת ומיותרת שאינה במקום.

הקריאה שלך למילה כישוף בקונוטציה שלילית היא לחלוטין סותרת את רוח השיר, וגם הפרשנות שלך לצצוחנות של של שירי הקרב....למעשה זה ביטוי מדויק של רחשי הלב של חייל לפני קרב, לא בא לו לשקוע אל תוך ניתוחים מורכבים ולא בא לו לשמוע מוזיקה קלאסית, הוא מוקסם כמעט מכושף מהמראה שנגלה לנגד עיניו, והאדרנלין גואש בעורקיו מתוך האמונה שלו בצדקת הדרך, שהיא הכי כנה והכי אמיתית והכי ישירה ובוטה שיש.
ועל זה בדיוק השיר מדבר, שלא צריך להתנצל על השירים האלה הם הכי טובים שיש במצב הזה.
וגם כשיזכרו ברגעים האלה במבט לאחור, לא יהיה בהם עצב והיגון על השכול אלא גם תיזכר התרוממות הרוח של תחושת השליחות והעוצמות שהביאו לניצחון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קריאה ביקורתית [חדש]
עפרי   יום ו', 31/08/2012 שעה 9:41
בתגובה לאיל
איל, כתבת נפלא!
נהניתי לקרוא כל מילה.
תודה!!!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מסכים איתך [חדש]
אני   יום ו', 14/10/2011 שעה 2:44
מאז שהכרתי את השיר לפני כמה חודשים שמעתי אותו מאות פעמים. השיר האהוב עלי והמרגש ביותר בהיסטוריה של המוזיקה בישראל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

וואו! [חדש]
אלי לוי   יום ב', 24/10/2011 שעה 16:24 אתר אישי
איזה כתיבה נפלאה!
איך אפשר להשווץ את זה למה ששומעים היום ברדיו איך?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אין ''מילים'' [חדש]
רמי   יום ג', 25/10/2011 שעה 9:41
אם היו כותבים ומלחינים כך גם היום, היינו נראים אחרת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כל הכבוד [חדש]
אבי   יום ג', 25/10/2011 שעה 17:53
ממש כיף לקרוא את ההסבר, שיר מיוחד במינו עם לחן מתאים, כשמתעסקים עם טקסט כזה, הפירוש חייב להיות באותה רמה גבוהה,( לפחות ), וכך עשית, כל הכבוד
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שיר גדול [חדש]
רונית   שבת, 12/11/2011 שעה 0:02
אכן, אחד השירים העבריים הטובים ביותר לטעמי.
לחן מורכב ומיוחד במינו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כתיבה טובה על שיר מעולה [חדש]
ארנת טורין   יום ה', 12/01/2012 שעה 11:56
ואני חושבת על השיר '' את אחלא ואת חמודה'' מול זה

ומצטרפת לאמרתו של יהורם גאון
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
נטע   יום ה', 07/06/2012 שעה 19:58
אין, לא היה ולא יהיה כמו אלתרמן. שיר יפיפה, מרגש וחכם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סייגים והשגות [חדש]
ענבר מ.   יום א', 17/06/2012 שעה 21:19
ליל חניה. בקול דברים, בשחוק, בגדף
בהמולת מלאכות הוא קם, הנה הנו
כמו פני עיר נבנית פניו של שדה הקטל
בהתפרש המחנה אשר דינו
להיות שופך דם האדם ומגינו.

- לדעתי הבית מכיל יותר מאשר סתירה אחת. החל משחוק מול גדף, כלומר הומור ובדיחות מול כעס ו''מצברוח'', עבור ב''עיר נבנית'' שהיא גם ''שדה קטל'' של חורבן, וכלה בנאמר ע''י אורי קציר. זה לא משחק סכום אפס, כי במשחק כזה כל מה שהאחד מפסיד, השני מרויח, בעוד שבמלחמה מותו של האחד לא מחייב בהכרח את חייו של האחר - אלא המצב הרבה יותר מורכב, ובהקשר הזה קראתי על ''עיר היונה'' שהוא נחשב לגרוע בגלל שאלתרמן בעצם בחר לעסוק בנושא מורכב מדי אפילו עבורו.

כמו פני עיר נבנית בחשכתה והבהוביה,
בעיסוקה האץ, חופז מתג אל תג.
ליל חניה. פני טבחיה ואופיה
ועגלוניה של חברה בטרם גג,
פני הכוכב הקם והמרחב העג.

זה רק אני או שהשיר הוא קובץ של חמשירים? בכל אופן, שוב סתירות - ''חשכה'' מול ''הבהוב'' של אור, ואני בהחלט לא מבין את המשך הבית. אומר רק שבשיר הזה כמעט כל בית קשור ישירות לבית שלפניו - ''כמו פני עיר נבנית'' הוא פשוט חזרה על שורה מהבית הקודם, ודבר דומה קורה גם להבא - ''פני הכוכב הקם...'':

פני הגברים המטליאים עלי ברכיים
חולצה ונעל. פני הלץ. פני הטבח.
פני הבדיחה בצהב בהרות הקיץ
שמושבה על הארגז או על הפח,
ולקדקודה אגן רקיע מהופך.

תודה כמובן על שני אלו ועל הבית הרביעי למגיב קודם, ובכל זאת, להגיד ''כמובן'' על אגן רקיע נראה לי מיותר. אגן הוא קעור כלפי מעלה, והרקיע הוא קמור - כלומר קעור כלפי מטה - אז אין מניעה שהכוונה אכן לשמים סתם. התיאור השלם שמביא הבית הוא דמיוני, אבל זה לא מחייב שכל אחד ממרכיביו הוא כזה.

מתוך אשמורת ראשונה, בין חוף וגבע,
היה נשקף פתאום מראה המלחמה
כמו הווי צוען, חבור יתד וחבל,
בו חירותם של מסעות וחירומם,
בו הכלים והחוקות בעירומם,

אני לא זוכר מה הניקוד במקור, אבל פסיק יתאים לסוף הבית הזה לדעתי. הפתיחה פה לא מתקשרת לבית הקודם, אבל שני הבתים הבאים מתקשרים לבית הזה די טוב. עוד סתירה - ''חירותם'' ו''חירומם'', כלומר הכרחיותם של המסעות. אני מאמין לאורי קציר שהבית הזה מכיל התייחסות לכתובים היהודיים, אם כי אני מאמין שקיימת התייחסויות כזאת גם בבתים שונים בשיר, ולא רק בזה. בנוסף, כן קיימת כאן תגובה לבית קודם - אם קודם המחנה תואר כ''עיר'' הנותנת תחושה של יציבות ואיתנות, גם אם שדה קטל, הרי שלאור הדמדומים (או בחושך, שוב, אני לא בקיא במושגים) הנה כאן המחנה נראה ארעי ובן חלוף.

בו חישופה הפתאומי והפרוע
של הבדידות, בין הרבים והזרים,
בו הרעות, ידי אדם בצר בראוה
להיות שומרה בין איש ואיש את הקשרים
בהישרף גשרי שכירות ומסחרים.

דוקא הבית הזה נראה לי די פשוט - מוצגת עוד סתירה הגלומה במחנה צבאי, בין הבדידות, שכאן היא מודגשת נוכח המון האדם (כמו שהבדידות בערים מודרניות יותר מוחשית ונדמית חזקה יותר מאשר בכפרים נידחים, למרות שבפני עצמה בדידות היא בדידות), לבין הרעות, החברות, שגם היא נעשית מוחשית כאן יותר מאשר במקומות אחרים. הרעות מוצגת פה בפני עצמה כאירונית - או לפחות עלובה במקצת, שהרי כל תפקידה הוא לשמור על הקשר בין אנשים, כשכבר אין להם אינטרס כלכלי אלו באלו. ''בצר בראוה'' - המציאו אותה כשהיו עניים (''צרים'') בקשרים מסוגים אחרים. כך היא דעתי.

בו מליצת סיסמות הזמן, אשר לא פרק
שירה צרופה בן יעסוק, חלילה לו
ורק הזמר הנפוץ, שלא דבר ערך
ולא שכיית חמדה הוא, יישאן במלוא
צווחת צבעיו החריפים על חלילו.

אני חושב שזאת לא התייחסות ארס-פואטית (המשורר מדבר על עצמו) במובן הרגיל של המילה, כי המשורר לא מנסה לתאר את ''מליצות הזמן'', אלא רק את המחנה הצבאי עצמו. עיקר העניין פה הוא לא באמירה על טבעה של השירה, שהיא לא יכולה לתאר את מליצות הזמן בהצלחה, אלא סתם הצהרה שהמליצות האלה (לדברי אורי קציר - קריאות העידוד והמורל) הן רדודות מדי ובנות חלוף, בעוד ששירה רצינית צריכה לעסוק בנושאים הנצחיים או הכמו-נצחיים של החיים.

על אהבה הוא מדבר (בה הוא פותח)
ועל חובה וקרב ועול, הכל בכל.
אין הוא אומר את זאת בכל דקויותיה
של השירה, אבל אומר בקול גדול,
בלי מורך לב ובלי חשש מפני הזול.

ללא החציצה של הפזמון החוזר, אני חושב שברור לחלוטין (כאן אני משתמש במילה ''לטלוטין'') ש''הוא'' מתייחס לזמר הנפוץ, ש''לא דבר ערך''(!) הוא וכן ''אין הוא אומר את זאת בכל דקויותיה של השירה'', השירה הצרופה, והוא זול, ולא מספיק חכם בשביל להצטנע בגין זה, ודוקא זה נאמר לזכותו - כמפצה על דקויותיה, כלומר דיוקיה ו''חכמתה'' של השירה העמוקה, וכשוה להם (כשהוא בא בצירוף הקול הגדול והאומץ). לאמר שהבית הזה הוא נאום של המפקד נראה לי כעלבון לשיר, שכל כך מקפיד ליצור קישור בין בית אחד לזה שאחריו. בכל זאת ובאמת, לא אתבייש להודות בטעותי אם תוסבר לי.

ליל חניה. ליל זמר. ליל שחקים רקוע.
ליל רוב מלאכות חופזות. ליל אד מן הדוודים.
ליל שמוסך את כישופה של רעות רוח
בבניינה של ממלכה. ליל נדודים
ניצב פרוש על היחיד והגדודים.

בניגוד לקודמי, אני דוקא חושב שכישוף מובא פה כדבר שלילי בפירוש, כי הרי כל השורה הזאת ניצבת בסתירה לבניינה של ממלכה. חוץ מזה, אבי אומר שהמילה ''מוסך'' (''מוזג'', ''מערבב'', ברמה המילונית) מתייחסת כנראה לפעולת הנסיכה, כלומר המזיגה של יין טמא, יין נסך שקודש לעבודת אלילים (אם הבנתי נכון), וזה הגיוני אם רואים את ''בניינה של ממלכה'' בהקשר המקודש שאלתרמן מייחס לה. אבל עיקר טענתי היא בדרך ההגשה של אורי קציר, שנתן לקורא להבין ש''רעות רוח'' פירושו ''רעות בין רוחות החיילים'', בעוד שהמילה ''רעות'' לפי ניקודה הרי היא רעות במובן של ''רעיה'', כמו רעיית עדרים, ובצירוף ''רעות רוח'' בכל מקרה ההתייחסות היא לביטוי המקראי (מספר קהלת) ''הבל ורעות רוח'' - שטויות ודברים בטלים. קריאה לא מושכלת של המאמר עלולה לפרש את הדברים אחרת. לבסוף, אם ''כישוף'' מיוחס לעבודת אלילים, ''עבודה זרה'', טבעי להבין שאכן מדובר כאן על כישוף במשמעות המסורתית השלילית של המילה. הסתירה ''ליל חניה - ליל נדודים'' משתבצת פה בטבעיות, גם אם הנדודים כאן הם אכן נדודי שינה, כמאמר אורי קציר.

עת מלחמה. גם צלם הדברים האלה
היה צלמה. לקול זמרת פזמון תועה
עוד ימשכו המה, כמו נימה מחלב,
נפשו של דור, גם בשדה זרועה
לזכור, לא רק לרע, ימי רעה.

אני מסכים עם דעתו של אורי קציר לגבי בית זה, בסך הכל. אלתרמן מכנה את המלחמה ''ימי רעה'', אבל טורח הרבה להעביר את תחושת ''נוראותה'' ועוצמתה של המלחמה בעיניו, כלומר שברור שהוא לא רואה בה רק דברים רעים (בבחינת ''רע הכרחי'') אלא גם יופי וקסם רב. אמנם, יכול להיות שהוא מתייחס כאן למלחמות העולם שנזכרות בקרב הציבור בחשש ובתיעוב, ואומר שמלחמת העצמאות לא תהיה כזאת, ושאותה יזכרו על הרע אבל גם על הטוב, אחרי שתיגמר מזמן.

גם זה נשלב במלחמה. כל זה גם יחד
כמו אבחת אביב נמסך בעם מליל
ומשחרים. כל זה מתל ומגדות נחל
יהיה עולה ביעף ושב נקטע בילל
של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל.

בעצם אין לי כל כך מה להוסיף לאורי קציר על הבית הזה. אני לא בטוח כמה עוצמה היתה אמורה להיות לשורה במקור, שהרי ''חופז מתג אל תג'', ''אבחת אביב'' ופה ושם יש בטח עוד דוגמות, הן פעולות מהירות ולא כל כך ''נוגות'' או ''רומנטיות'' במהותן. הרבה מהעוצמה באה מהלחן. מעבר לזה, אולי מותר לי לשער ש''גם זה נשלב במלחמה'' אומר שהעתיד אחרי המלחמה ואחריתה - ''השדה הזרועה'' - הם חלק בלתי נפרד ממנה עצמה.

ותודה לאורי, על מאמר לקוי ועם זאת מאיר עיניים וכתוב היטב.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מה עוד אפשר לבקש? [חדש]
מיכאל   יום ו', 28/09/2012 שעה 1:31
בתגובה לענבר מ.
אז מה היה לנו?
שיר עמוק ומטלטל של אלתרמן,
לחן לא פחות מגאוני של רוזנבלום, המלחין הישראלי המוכשר ביותר לדעתי,
ביצוע מבריק - עם או בלי ה''טעות'',
מאמר מחכים ומנומק של אורי,
דיון אינטיליגנטי על פני מספק שנים,
ולסיום (זמני, אני מקווה), מאמר נוסף - של ענבר - גם הוא מעמיק ומחכים...
תודה רבה!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

האמנם שגיאה של ארזי? [חדש]
עמית   יום ב', 30/07/2012 שעה 13:53
תודה על הניתוח הזה, אפשרת לי להבין ולהעריך את השיר הזה, שאת לחנו והיצועו אהבתי מזמן.
מעולם לא חשבתי שארזי מאריכה בטעות את ''והחוקות''. לקח לי כמה האזנות להבין על מה בכלל אתה מדבר, כי לאוזני זה כה ברור: היא ממשיכה את המילה והופכת, באמצע משפט, לקול שני לשני הזמרים (שים לב שהיא יורדת טון לקראת ''בעירומם'').
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

האמנם שגיאה של ארזי? [חדש]
אמיר כדורי   יום ב', 01/10/2012 שעה 17:50
בתגובה לעמית
בשנת 2002 השלושה התאחדו לביצוע חוזר של השיר, בו ארזי חוזרת על ה''שגיאה''. אני מקווה שבזאת סיימתי את הויכוח.
קישור לביצוע, תשפטו בעצמכם: http://www.youtube.com/watch?v=pO7vwe51Lus
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תרגום לאנגלית [חדש]
מעיין   יום ו', 16/11/2012 שעה 20:41
אורי שלום,
האם ידוע לך על תרגום ראוי ואיכותי של השיר הזה לאנגלית?
תודה רבה!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מיליטריזם נמלץ [חדש]
מנוח יהודין   שבת, 30/03/2013 שעה 17:20
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

פשוט ניתוח מעולה [חדש]
יויו   יום ב', 08/04/2013 שעה 23:23
הגעתי לעמוד הזה כשחיפשתי פירוש לשיר והוא פשוט מדהים!
אני מקנא בך על היכולת לפרק את השיר ולהבין ממנו את מה שאני ניסיתי כל כך הרבה זמן...
תודה רבה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ניתוח מקסים לשיר מקסים. תודה [חדש]
טליה   יום א', 05/05/2013 שעה 17:22
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איך הכל התחבר לי [חדש]
ענת, אלטנוילנד   יום ב', 06/05/2013 שעה 22:51
בזכות הבלוג הזה הפך השיר הזה לבשר מבשרי.

לאחרונה קראתי את ''בשדות פלשת'' של אורי אבנרי. והשיר פשוט קם ועמד לנגד עיני.

אני לא זוכרת כרגע אם יש רקע היסטורי כזה לשיר (צריכה שוב לקרוא את שלל המידע).

אבל מעבר לזה שהספר של אבנרי היה חוויה ממש משמעותית לישראליות שלי, ואני ממליצה עליה לכולם כאן. העניין הזה של ''חדוות'' ההיערכות לשדה הקרב, שהיא מטורפת והזויה אבל גם עוצמתית - היתה ממש פלסטית בכתיבה של אבנרי, בתארו את הקרבות שהוא השתתף בהם במלחמת השחרור ובעיקר את האווירה שהיתה אז.

סבתא שלי אמרה לי ''מי שלא היה שם לא יוכל להבין'', אבל אחרי שקראתי את תש''ח של קניוק, היה לי צורך לקרוא את ספרו הראשון של אבנרי, הם כמעט הופכיים בכל מובן שהוא וביחד נותנים תמונה כמעט שלמה, ואני כבר חושבת שאני כן מבינה.

ו''ליל חניה'' ממש ליווה אותי (בראש) בחווית הקריאה בספר.

אצל אבנרי, כבר בזמן אמת (הספר ראה אור ב-‏49') נבט פציפיזם חזק בשדה הקרב, שאינו מבטל את אותה ''חדווה'' ורעות, והתחושות הטובות והעוצמתיות שיש בשדה הקרב.
שאני מרגישה שאני עכשיו מבינה הרבה יותר לעומק.

השיר של אלתרמן הוא מיליטריסטי יותר, אבל הוא בכלל לא חד מימדי, הוא מתאר את החוויה באמת ''על דקויותיה'', ואם קוראים אותו בהקשר הנכון אפשר גם להכיל ולהבין אותו, גם אם הינך פציפיסט.

אם לא הייתי מכירה את הפרשנות הזו לשיר, אני חושבת שזה היה גורע מהחוויה שלי בקריאת ''בשדות פלשת''.

שוב, תודה.

ענת
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כל כך רציתי למצוא מאמר כמו זה [חדש]
אלמוני   יום ב', 23/09/2013 שעה 15:00
שיפרש לי את השיר המורכב והמדהים הזה .
ממש הוא נותן לנו תחושה שאנחנו בתוך החניון הלילי ההוא.
תודה רבה !
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©