מלחמה בקריקטורות
יום ג', 20/01/2009 שעה 20:51
''ישנם אירועים מפתיעים בהיסטוריה שכולם חזו אותם מראש'', נכתב פעם בספר לימוד ישן. לא, זו אינה מלחמת לבנון הראשונה או השנייה. גם לא מבצע ענבי זעם, חומת מגן או עופרת יצוקה. המדובר במלחמת העולם הראשונה, אותה שפיכת דם איומה שבעשתו נחשבה למלחמה הנוראה ביותר בהיסטוריה ולכזו שמסמלת את סוף עידן המלחמות. פרוץ המלחמה לא היה צריך להיות הפתעה; הייתה זו תוצאה של התפתחות ממושכת. כל עוד הר הגעש כבוי אינך יכול להיות מופתע מעובדת התפרצותו, לכל היותר אתה מופתע מן העיתוי או מן ההיקף הגדול. מלחמה זו, על מוראותיה והסתבכויותיה, סיפקה למאיירים ולקריקטוריסטים שלל הזדמנויות ללעוג לסכלות, לגזענות, לשחצנות, לפטריוטיזם המופרז ולתופעות אחרות הנלוות למלחמות כאלה. סרקתי, אפוא, כמה קרקטורות והבאתי אותן כאן. אמנות מקאברית בעידן מדמם.









 
 


השלום נח על יצועו בקריקטורה שנתנה ביטוי לאופיו של השלום ששרר באירופה לפני מלחמת העולם הראשונה. הקריקטורה הזו צוירה בידי הצייר הצרפתי אונורה דומייה עוד בשנת 1868, אבל הייתה רלוונטית מאוד גם בתקופה שלפני 1914.





 
 


כולם חיילים. בראשית המלחמה לא היה קיים בבריטניה גיוס חובה והתעמולה קראה בכל אמצעי התקשורת המקובלים להתגייס. למעלה מימין: המודעה המפורסמת ביותר. שר המלחמה קיצ'נר, שדמותו הייתה כה ידועה עד שאיזכור שמו לא היה נחוץ במודעה, קורא לאזרח הבריטי לההצטרף לצבא הבריטי. למעלה משמאל: פנייה רגשית המבוססת על שאלה שמפנים ילדים לאביהם, המתלבט כיצד לא להיראות כבפניהם כמי שהשתמט ממילוי חובה פטריוטית. למטה: כולם חיילים. נכי מלחמה בצרפת יצאו לעבוד. נשים עבדו בבתי חרושת לתחמושת.





 
 






כולם חיילים. קריקטורה אנגלית המתארת חייל השב מן החזית ואומר לפועל השובת: ''מה היית חושב עלי, חבר, אילו שבתתי באמצע הקרב עבור תוספת תשלום? ובכן, זה מה שאתה עושה!''





 
 






מיהו המנצח? א': העיתונות הגרמנית מציגה אלה מול אלה את שטחי הכיבוש שלה ושל אוסטריה-הונגריה ושל בעלות הברית. ב': עיתונות בעלות הברית מציגה, לעומת זאתף בתחילת יולי 1918, את גרמניה כמפסידה. הקריקטורה, שהתפרסמה בעיתון ''פאנץ''', שמה בפי האזרח הגרמני את המלים: ''והם אומרים לי שכך זה יכול להימשך שנים על גבי שנים, על גבי שנים...''.





 
 






שלוש תמונות המתייחסות למטרות המלחמה: ''חירות!'', ''לא עוד מלחמה!'', ''תקוות האנושות!''. למעלה מימין: תחושת השליחות של אמריקה משתמעת מהכותרת לקריקטורה שפורסמה ב-‏1917, ''תקוות האנושות!''. למטה משמאל: ''לעולם לא עוד!'' - כרזה של התנועה הפציפיסטית ''לא עוד מלחמה'' בלונדון. למטה מימין: כרזה של מלווה המלחמה הצרפתי המראה את דגל החירות ננעץ באדמת אירופה המדממת על ידי נושאי הסיסמה ''חירות!''.





 
 


התייחסות ספקנית במיוחד בקריקטורה בריטית לפרויקט חבר הלאומים של הנשיא האמריקני וילסון. העיתון ''פרנץ''' מראה את וילסון כשהוא אומר אל יונת השלום: ''הנה ענף הזית טרף ביך, לכי...''. ואילו היונה עונה לו: ''כמובן שאני רוצה להשביע את רצון כולם, אך האם אין ענף זה קצת עבה מדי?''





 
 


''האטליז של עבדול חמיד. השליט הטורקי מתואר כמי שנהנה מהעובדה שתשומת הלב הבינלאומית מופנית אל המלחמה המשתוללת בשלוש יבשות. ''בואו, איפוא'', הוא אומר, ''כל עוד הם עסוקים בשלהם אני יכול להרוג עוד כמה ארמנים''.





 
 


לאחר המלחמה. ה,מקום תחת השמש'' של גרמניה בעיניים אמריקניות.





 
 


ארבעת המנצחים יוצאים מוועידת ורסאי. וילסון מארצות הברית, קלמאנסו מצרפת, אורלנדו מאיטליה ולויד ג'ורג' מבריטניה. כותרת הקריקטורה הזו היא ''השלום ובשר התותחים של מחזור 1940''. קלמאנסו, בעוזבו את ועידת השלום משתאה לפתע ופולט: ''מוזר, נדמה לי שאני שומע בכי של ילד''. הצייר, למי שלא הבין, לא ממש מאמין ביכולתו של חוזה השלום החדש למנוע מלחמה עולמית נוספת. במבט לאחור מצטיירת אמירה זו כמעט כנבואה.







כל הקריקטורות והאיורים מקורם בספר הלימוד לבית הספר הממלכתי האימפריאליזם ומלחמת העולם הראשונה, מהדורת ניסוי שנכתבה על ידי המרכז לתוכניות לימודים במשרד החינוך והתרבות, 1982, ירושלים. כתיבה ועריכה: משה צימרמן. חומר חזותי: מרים עדיאל ומיכל רז. הערכה ומנגנון דידקטי: מרים גבע ויהודית וולף. ייעוץ מדעי: פרופ' יהושע פורת. עריכה לשונית: עדנה אלעזרי. עטיפה: ציפי פסחוביץ.







[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
זה מתוך ספר לימוד לתיכון? [חדש]
יהונתן   יום ד', 21/01/2009 שעה 8:30
מעולה!

זה כל כך בא במקום - אני באמצע לקרוא את ''המגדל הגאה'' של ברברה טוכמן שמתאר את העולם לפני מלחמת העולם הראשונה.

כנראה שלא חומרי הלימוד הם האשמים ב''חינוך הקלוקל של הנוער'' (יש להגות עם מבטא יידישאי).

אני רץ לחפש את הספר...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

זה מתוך ספר לימוד לתיכון? [חדש]
אורי קציר   יום ד', 21/01/2009 שעה 9:33
בתגובה ליהונתן
אתר אישי
נדמה לי שזה לבית ספר יסודי או לחטיבת ביניים. מצאתי את זה בערית ספרים ישנים בבית ההורים. ולגבי אשמת הבורות - זה גם חומרי הלימוד וגם איכות המלמדים. בשניהם הייתה ירידה משמעותית בדור האחרון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

זה מתוך ספר לימוד לתיכון? [חדש]
יהונתן   יום ד', 21/01/2009 שעה 10:06
בתגובה לאורי קציר
בעיני מדובר באיכות המלמדים הירודה ושינוי בסביבתם של רוב התלמידים (כן, אני מאמין שלעולם האינטראקטיבי שלנו יש גם חסרונות כמו יכולת ריכוז הולכת וקטנה), אבל זה כבר דיון לפעם אחרת.

בהקשר לנושא, מלחמת העולם הראשונה היא חומר לימוד מרתק בעיני, אבל כשחשבתי על זה שוב, אני לא בטוח שאפילו לתיכוניסטים יש מספיק ''בגרות פנימית''/פרספקטיבה כדי להתחיל ולתפוס את אימת המלחמה (מצד שלישי, יש מצב שיש גם אנשים בני 60 כאלו).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

זה מתוך ספר לימוד לתיכון? [חדש]
בר שושני   יום ד', 21/01/2009 שעה 19:37
בתגובה ליהונתן
המגדל הגאה ספר עצום, בחיי. טוכמן יודעת לכתוב, והתקופה הזו היא אחת המרתקות ביותר אי פעם. רק לפני 100 שנה - עולם ומלואו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הקריקטורה על השביתה [חדש]
אבי   יום ה', 22/01/2009 שעה 10:55
מה שניתן ללמוד מהקריקטורה על השביתה, הוא שלא כולם התגייסו באופן אוטומטי למען המלחמה, והיו ''חיילים מגוייסים'' עבור הממשלה והצבא.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הקריקטורה על השביתה [חדש]
אורי קציר   יום ה', 22/01/2009 שעה 12:26
בתגובה לאבי
אתר אישי
לא בדיוק. מה שניתן ללמוד הוא שהיו לא מעט התארגנויות פוליטיות שהטענה המרכזית שלהן הייתה שהמלחמה היא כלי שרת בידי אילי הון שמבקשים להעצים את עושרם ואת השפעתם באמצעותה, ואילו הסובלים העיקריים ממנה הם בני המעמדות הנמוכים החייבים בחובת גיוס ונאלצים לשם כך לנטוש את עבודתם ואת בני משפחותיהם מעוטי היכולת. לא מעט שביתות מחאה נרשמו אז, ודומני שהקריקטורה הזו היא ביטוי לסלידה שחש הצייר כלפי השובתים ולהזדהות שלו עם המתגייסים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הקריקטורה על השביתה [חדש]
אורה לב-רון   יום ה', 29/01/2009 שעה 20:30
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
גם היום. מלחמת עזה דחקה את ''המשבר הכלכלי'' מסדר היום. גל הפיטורים ההמוני מתרחש בחשאי מתחת לפטריוטיות. ישובי הדרום העזובים מעניינים רק בהיותם ''עוטף עזה'' והטילים שפגעו, ואין עניין במצבם הכלכלי ובאובדן הפרנסה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יונת השלום [חדש]
ש.ר.ה   יום ה', 12/02/2009 שעה 12:06
הקריקטורה עם יונת השלום שבתה את לבי. איזה יופי. כמה אירוניה. נראה לי שזה די מתאים לחלק מן המפלגות שיופיעו השנה בכנסת,שאני מעדיפה לא לנקוב בשמן....איור מקסים. אני מתכוונת להוציא אותו, להדפיס ולתלות לידי.

לגבי המורים ואיכותם. אנחנו בבעייה קשה. אנחנו מזלזלים במורים, ובעקבותינו הילדים מזלזלים במורים, ואחר כך אנחנו מתפלאים שהמורים מתקשים לעמוד מול הכתה ולעשות כמיטב יכלתם, כאשר הילדים אינם רואים בהם לא סמכות תוכן ולא סמכות הירארכית.
יש מורים טובים, יש הרבה מאד מורים טובים. תנו להם את הכבוד המגיע להם.
אנחנו לא נוהגים לומר שכל הרופאים גרועים כאשר רופא המשפחה שלנו גרוע, או חלילה כאשר קרוב שלנו החזיר נשמתו לבוראו בגלל טעות של רופא או של אחות...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

טעות נפוצה [חדש]
אינגסוק   יום א', 22/02/2009 שעה 22:20
גרמניה, האימפריה העותמנית ואוסטרו-הונגריה שהיו בברית צבאית במלחמת העולם הראשונה היו ידועות כ''מעצמות המרכז'' ובריטניה, איטליה, צרפת וארה''ב היו ידועות כ''מדינות ההסכמה''. משום מה יש נטיה נפוצה לבלבל בין הבריתות האזוריות במלחמת העולם הראשונה ולכנות אותם בשמות הבריתות במלחמת העולם השנייה: מדינות הציר למעצמות המרכז ובעלות הברית למדינות ההסכמה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©