משחק סכום אפס
שבת, 17/01/2009 שעה 22:03
מלחמותיה של ישראל מאז 1982 מעוררות תמיד ויכוחים באשר לצדקתן. בבסיס הוויכוחים הללו עומדת התפיסה שלפיהן ממשלות יוצאות למלחמה כי זה כדאי להן פוליטית ולא משום שהתנאים האובייקטיביים אינם מותירים להן ברירה אחרת. התפיסה הזו רואה במלחמה, אם נעשה לרגע פרפראזה על פון קלאוזביץ, המשכה של הפוליטיקה באמצעים אחרים. אבל שיגורן בשנים האחרונות של ששת אלפים רקטות מרצועת עזה אל יישובי הדרום בירי חסר כל הבחנה מהווה, לפחות לטעמי, הצדקה מספקת ליציאה למבצע צבאי רחב נגד החמאס. אחרי הכול, מדובר בדיוויזיה קדמית שממומנת על ידי איראן האחמדינגא'דית, מכחישת השואה, זו שלטעמה על היישות הציונית להיעלם מהמזרח התיכון ואין כל הצדקה לקיומה. במישור העמוק יותר, הסכסוך הישיר עם החמאס ושולחיו הוא משחק סכום אפס. ובמשחק הזה אני מעדיף את קיומי שלי.









זה היה כשהייתי בן חמש עשרה. הלכתי לפעולה בשומר הצעיר ומדריכת הקבוצה שלנו, קיבוצניקית מגלאון בשנת י''ג, החליטה שהפעם צריך לדון בטקסט שכתב, אם אינני טועה, פרופסור ישעיהו ליבוביץ'. מאחר ואיני מומחה גדול בכתבי ליבוביץ' אין לי מושג היכן ניתן למצוא את הדברים כדי להביאם כאן, ויתכן מאוד שאינני מדייק בכל מילותי, אבל המסר היה ברור והוא זכיר וקליט גם אחרי כל השנים הללו. בשורה התחתונה הלוגיקה שלו עבדה כך: הבעיה הגדולה ביותר ביסוד יחסי היהודים עם הערבים היא חוסר האמון שמגלים האחרונים כלפי הראשונים; חוסר אמון זה נבנה בשל התפיסה שהיהודים הם פולשים חמושים שהקימו צבא גדול כדי להילחם בערבים שסביבם; לפיכך, יש להחריב את התפיסה הזו ולבנות מחדש את היחסים באמצעות אקט רדיקלי שיעיד על כוונתם הכנה של היהודים לרכוש את אמון שכניהם: פירוק וולונטארי של צה''ל. לא פחות.

לוחמי גטו ורשה. מחמוד א-זהאר (מקור תמונה 1).

שנה וחצי קודם לכן החל מה שנקרא אז בעגה הצבאית מבצע אורנים, הפך בפי מנחם בגין למבצע שלום הגליל (או של''ג, כפי שקיצרו אותו אנשי הצבא לנוחיותם) ולבסוף הפך למה שמוכר כיום כמלחמת לבנון הראשונה. ישראל כבשה חלק גדול מהמדינה. באשיר ג'ומאייל, שנבחר בחסותה לנשיא לבנון, נרצח על ידי סוכן סורי. הטבח שביצעו הפלנגות בתושבי סברה ושתילה כבר היה מאחורינו. כך גם ועדת כהן שבדקה את הגורמים לו והביאה לסילוק אריאל שרון ממשרד הביטחון. גם שני אסונות צור. בגין החולה התפטר בקול ענות חלושה מראשות הממשלה. צה''לנאלץ להתעמת עם פיגועים שביצעו נגדו המיליציה הסונית אל-מוראביטון וההתארגנות השיעית ''הארגון המהפכני לצדק'', שלימים תהפוך לחיזבאללה. בקיצור, היה ברור שרשרת מחדלים הובילה אותנו לשקיעה מיותרת בבוץ עמוק וטובעני. הקרקע לדיון הזה הייתה פורייה.

הדיון היה מרתק. ליבוביץ' חשב שזה ניסיון שמן הראוי לעשותו. היו בינינו כמה שטענו ברצינות שיש להקשיב לעמדה חריגה זו ולחשוב עליה ברצינות. רובנו חשבו שמחיר הניסיון הזה יהיה יקר מדי ושלפחות צריכה להיות כאן מחויבות הדדית. הרוב ניתקו את שאלת בניית האמון מהתפיסה שצריך לפרק את הצבא כדי להשיבו וסברו שצעדים כאלה צריכים להיות אחרים לגמרי (פירוק ההתנחלויות, למשל). צבא, אני זוכר שטענתי אז, הוא מכשיר בידי המדינה. העובדה שהיא משתמשת בו בצורה שגויה או עקומה אינה הופכת אותו אוטומטית למיותר; לפיכך ההיגיון שבפירוקו זהה ללוגיקה שבבסיס העלאת דרישה לפרק את משרד האוצר משום שהוא אינו מבצע מדיניות כלכלית נכונה.

כמובן שממרחק הזמן זה נראה לי כמו דיון הזוי לחלוטין. לא בגלל שנמצאו כמה מאיתנו שסברו שליבוביץ', האקדמאי המבריק שכבר אז סומן כמוכיח בשער היודע לחזות את העתיד, צדק בקריאתו (כשאדם מוערך מבטא עמדה כלשהי ממילא תמיד יהיו כאלה שיתמכו בה, גם אם היא מופרכת על פניה) אלא משום שהמדריכה הביאה לדיון מאמר שהסבירות של מסקנתו – שלא לומר החוכמה הגלומה בה – היא אפס ואין. במלים אחרות, האלטרנטיבה הרעיונית שהיא הציבה לנו אינה בעלת ערך יותר מזו הגורסת, דרך משל, שהיהודים יזמו את פיגועי ה-‏11 בספטמבר.









עם הכרזתם של אולמרט וברק על הפסקת אש חד-צדדית אני שב וקורא את הבלוגים הפועלים כיום וגורסים שמלחמת עזה מיותרת מלכתחילה - ושב ונזכר באותו אירוע. לשיטתם, לא היה במלחמה היגיון משום שהיא רק מחריפה את העימות, גורמת לסבל מיותר ותצמיח עוד דורות של שנאה. בזה זה מסתיים, פחות או יותר. הקוראים לאי-לוחמה אינם מציעים אלטרנטיבה לתרבות השיגור העיוור של רקטות אל אזורים מאוכלסים. מבחינתם זה בכלל לא ראוי להיות קאזוס בלי.

הבלוגוספירה, כרגיל, מנותקת. בועה גיאו-אינטרנטית המתרכזת בסייברספייס הגושדני. היא הוזה על חברה צודקת יותר ומוכנה לשם כך גם להקריב את ביטחונם הפיסי של מרכיבי אותה חברה עצמה. על תושבי הפריפריה הדרומית אפשר להגן באמצעות הגדלת תשלומי העברה אבל לא באמצעות ירי לכיוון מקורות האש הנפתחת עליהם.

הניתוק מתבטא בקבלה כמעט בלתי מותנית של נראטיב הסבל הפלסטיני ובדחייה אוטומטית של הסבל הישראלי. את המתקפות החריפות ביותר משמיעים פעילי רשת המטיפים בימים כתיקונם לסולידריות חברתית ולמאמץ ממשלתי מוגבר למען השכבות החלשות. בתנאי מלחמה הסולידריות הזו חוצה את גבולות הקו הירוק ונצמדת לפלסטינים. במידה והיא קיימת היא תמיד אבלית. ''כולם סובלים, אבל..'' - וכאן מגיע הנימוק המנצח: אבל איך אפשר בכלל להשוות את מספר ההרוגים אצלם למספר ההרוגים אצלנו. הדיספרופורציה במספרי הנפגעים היא טיעון מרכזי. אם הישראלים הורגים יותר מהפלסטינים הם חבורת רוצחים צמאי-דם ומלחמתם אינה מוצדקת יותר מאשר תאוות רצח לשמה. לוגיקה פשוטה. איך אפשר אחרת.

כך הופך הדיון להשוואה מספרית. מי שמפיל יותר חללים בקרב אויביו הוא כמובן הרוע בהתגלמותו. כשמגיעים למספרים הכול הולך. גורמי המלחמה אינם רלוונטיים. את מי זה מעניין שב-‏28 בדצמבר הודיע החמאס חד-צדדית שהתהדייה הסתיימה ומעתה הוא רואה את עצמו חופשי להמטיר קסאמים על ערי ישראל כאוות נפשו ולהילחם בה עד שחרור האדמה הכבושה. זה ממש לא חשוב. אפילו משעמם. כמו שהפטירה פעם אחת הכותבות בהערת שוליים בתחתית אחת מרשימותיה על המלחמה: ''כן, אני יודעת - יש נפגעים גם בצד שלנו ו'הם התחילו'. תחסכו לכם תגובות מהסוג הזה - הן לא מעניינות''.

בוודאי שלא. הרי הצדק נמצא כולו בצד אחד. מה זה בכלל משנה מי פתח במלחמה. שיפתח, אם מתחשק לו. אנחנו דואגים רק לרוע שיוצא מתוכנו. הרוע שבא מקרב הצד השני הוא עניינו שלו. שידאג לעצמו. וחוץ מזה, אנחנו אשמים בכול. איך בכלל העזנו להטיל סגר על עזה. הרי ברור שזו עילה מספקת לירי ללא הבחנה על ישובים אזרחיים.

לפי גישה זו גם קל לקבל מאוד את הטיעון של מחמוד א-זהאר המשווה את לוחמי החמאס בעזה למורדי גטו ורשה במלחמת העולם השנייה. נו, בוודאי. עובדה היסטורית ידועה היא שמקבילו של א-זהאר, הלא הוא מרדכי אנילביץ', הצהיר שוב ושוב על כוונת יהודי הגטו לירות רקטות שיפגעו במרכזי אוכלוסיה גרמניים ופולניים ועל רצונו להצעיד מיליון יהודים לברלין כדי לכבוש אותה ולהפוך אותה לבירת ממלכת ההלכה היהודית החדשה. ולא זו בלבד אלא שאותו אנילביץ' אף שלח יהודים עטויי חגורות נפץ כדי להתפוצץ באוטובוסים ובהם נשים וילדים. מה, לא ידעתם?

מרצ תמכה ביציאה למלחמה? היא כבר בכלל פאשיסטית. ברור. מחר בבוקר ילביש חיים אורון אלפי בריונים בחולצות שחורות ויורה על ביצוע ''המצעד על ירושלים'' שבסופו יוכתר הוא עצמו כדוצ'ה, שעה שרבבות חסידים קנאים יריעו לו בהתלהבות. אחר כך יקים משטר של הפחדות והלשנות, יחולל פולחן אישיות גרוטסקי, יעביר בכנסת שורת חוקים גזעניים ויוציא את הצבא למלחמות קולוניאליות מעבר לגבולות ולימים. אני מתפלא איך לא עשה זאת עד עכשיו.

עד כאן בכל הנוגע לפטפטת הקבועה הרואה בזכותה של מדינה להגן על אזרחיה עניין מגונה בפני עצמו.









מלחמה היא עניין מזעזע שמביא למותם של חפים מפשע. תמיד. עוד לא הייתה מלחמה שנגמרה באפס אבידות. הלוואי ואפשר היה למנוע אותן. לפחות לצמצם. אפשר, כמובן, לאמץ את רעיונו של החייל הגרמני קרופ מ''במערב אין כל חדש'' של רמארק ולהפוך את המלחמה למעין חגיגה עממית עם כרטיסי כניסה ומוסיקה כמו במלחמת שוורים. ''אז ייכנסו לזירה השרים והגנרלים של המדינות היריבות בבגדי ים, בידיהם אלות, וילחמו אלה באלה. מי שנשאר על רגליו – מדינתו היא המנצחת'', הציע קרופ. זה אולי רעיון שובה לב, אבל סיכוייו לצאת מן הספרות אל המציאות אינם גבוהים מההסתברות שאיסמעיל הנייה יזכה בשבוע הבא בתואר יקיר העיר שדרות.

כרזה בטהרן הקוראת למחוק את ישראל מהמפה. חמאס אינו אלא דיוויזיה איראנית קדמית (מקור תמונה 2).

הסכסוך בין ישראל לחמאס אינו טריטוריאלי במהותו. אם כך היה הדבר היו הרקטות נשארות במטוליהן ולא מתעופפות להן ללא הבחנה על ישובים ישראליים. משא ומתן פשוט היה פותר את העניין. אבל זה כבר טיעון שעבר זמנו. ממילא סילק אריאל שרון את המתנחלים מרצועת עזה באוגוסט 2005. החמאס ביצע את ההפיכה הצבאית שלו שנתיים לאחר מכן, כשעזה הייתה כבר נקייה מיהודים. ובכל זאת נמשך ייצור הנשק בקצב מהיר, נחפרו מנהרות להברחת אמצעי לחימה וכל רצון לבנות מחדש את שטח האדמה הזה נבלע תחת קול תופי המלחמה. ואני מניח שכל הנימוק הזה יישמע כ''לא מעניין'' לחלק מהקוראים הרדיקליים של הבלוג הזה. שיהיו בריאים.

הסכסוך הזה הוא בעל אופי דתי-תרבותי. הוא נשען על תפיסה אסלאמית ותיקה המתייחסת את העולם לפי חלוקה דיכוטומית: דאר אל-אסלאם ודאר אל-חרב (בית המלחמה). דאר אל-אסלאם הוא האזור המצוי בשליטת כוחות האסלאם. דאר אל-חרב הוא האזור שמצוי עדיין בידי הכופרים ולכן יש להכריז עליהם מלחמת קודש, או ג'יהאד, כדי לכבשו ולטהרו. המזרח התיכון נחשב מסורתית כאיזור אסלאמי ובעיניים דתיות נראה הקוץ הישראלי הממאיר בבשרו של הדאר אל-אסלאם כמשהו בלתי נסבל שיש להשמידו. ראאד סלאח, שנחשב בעיני ישראל הרשמית לסיכון ביטחוני ואידיאולוגי ממדרגה ראשונה, אומר בגלוי כבר שנים אחדות שהפלסטינים בדרך להפוך את ירושלים לבירתה של חליפות אסלאמית – ושהמטרה הזו תושג בקרוב. אנשי החמאס אינם חושבים אחרת. איתם לא מדובר כלל על ביטול סעיף באמנתם הקורא להשמיד את ישראל, או במשהו מעין זה. חמאס תופס את העימות כמחויב המציאות. אחרי הכול, המילה ''התנגדות'' היא חלק משמו וממהותו (חמאס הם ראשי תיבות של ''חָרַכָּתּ‏ אֶל-מוּקָאווָמָה אַל-אִסלָאמִייֶה'', דהיינו ''תנועת ההתנגדות האסלאמית''). זה אינו רק ארגון צדקה. ה-Raison d'etre שלו הוא העימות המזוין עם ישראל. כל זה הופך את העימות נגד חמאס למשחק סכום אפס.









מה שנוגע אלי, אני שואף להגיע להסכם שתכליתו דו-קיום בשלום, אבל לא מוכן שהחלום הזה יעוור את עיניי. כשדיוויזיות איראניות קדמיות (חמאס - וגם החיזבאללה, למי שעדיין לא תפס את זה) יוצאות נגד מדינתי לקרב שתכליתו פגיעה במכסימום יהודים בדרך להשמדתה הכוללת, אין לי אלא לתמוך בה כשהיא יוצאת ומנסה להרתיען. לא תמיד, לא בכל תנאי, אבל בוודאי שזה נכון לאחר שהומטרו על הדרום למעלה מששת אלפים טילים ורקטות בשנים האחרונות – וכולן באו מרצועת עזה.

אם הייתי פלסטיני אולי הייתי חושב אחרת, אבל בהיותי ישראלי המצוי במדינה שקיומה בעיני מיליונים במזרח התיכון הוא עניין בלתי רצוי עד כדי רצון למחקו באמצעות גרעין איראני או נשק קונבנציונלי קטלני שמועבר לשליחיה, אני לוקח את הצד שאליו אני משתייך. קיומי חשוב לי. אם זה פוגע במישהו, אני מתנצל בפניו מראש.










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
לא צריכהלהיות סתירה [חדש]
אבי   שבת, 17/01/2009 שעה 22:48 אתר אישי
אפשר להיות שמאלן כי זה המחנה שלך ואלה האנשים שאכפת לך מהם ואתה מרגיש הכי קרוב אליהם;
אפשר להיות שמאלן כי אתה סוציאל-דמוקרט, או סוציאליסט-ממש;
אבל, אין חובה לקשור בין שמאלנות לתבוסתנות מול הערבים.
פעם, כל המפלגות הציוניות היו אולטרא-ימניות בכל הקשור לערבים. מתישהו זה התהפך, המתישהו הזה היה בסביבות ששת-הימים יום-כיפור. בחלוף הזמן, תבוסתנות מול הערבים היתה פשוט נשק נגד הליכוד. השיא היה אוסלו - שניצח את בחירות 1992.
רק שאוסלו ניצח לא רק את הבחירות, אלא את מדינת ישראל.
אני מציע לשלב כוחות מול האויב הערבי ולהמשיך את המחלוקת הפוליטית - אם כלל יש בה טעם חוץ מתאוות השררה והכח - לעניינים שאין סכנה שישמידו לנו את המדינה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא צריכהלהיות סתירה [חדש]
אורי קציר   יום א', 18/01/2009 שעה 0:55
בתגובה לאבי
אתר אישי
אני לא מחלק את החיים רק לשמאל ולימין. אני מאמין שכל אדם, לא משנה מה עמדותיו בשאלות חברתיות ופוליטיות, צריך לזהות את ההבדל בין אויב המבקש להילחם בו על מנת לאלצו להגיע עימו להסדר מניח את הדעת (מבחינתו) לבין אויב המבקש להשמידו. זו, למעשה, מהות המאמר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אמנת החמאס, לכל התוהים בנוגע לאפשרותו של שלום. [חדש]
בר שושני   שבת, 17/01/2009 שעה 22:54
הייחודיות והעצמאות

סעיף ששי

תנועת ההתנגדות האסלאמית היא תנועה פלסטינית ייחודית. היא נותנת את אמונה באללה והיא מאמצת את האסלאם כדרך חיים. היא פועלת כדי להניף את דגל אללה על כל שעל מאדמת פלסטין, שהרי בצל האסלאם יכולים לחיות בני כל הדתות בשלווה וביטחון לחייהם, לרכושם ולזכויותיהם. בהעדר האסלאם מתפתח סכסוך, מתפשט העושק [לכל עבר], פושה השחיתות ונוצרים סכסוכים ופורצות מלחמות.

יישר כוחו של המשורר המוסלמי מחמד אקבאל [20] [אשר כתב באחד משיריו]:

''כאשר האמונה אובדת, אין ביטחון ואין חיים למי שאינו מחייה דת

מי שחפץ בחיים ללא דת הריהו הופך את הכיליון לבן-לוויה להם [לחיים]''.

הכלל-עולמיות [הגלובאליות] של תנועת ההתנגדות האסלאמית

סעיף שביעי

מעצם היותם של המוסלמים המאמצים את דרכה של תנועת ההתנגדות האסלאמית, והפועלים כדי לתמוך בה, לאמץ את עמדותיה ולחזק את מלחמת הקודש שלה [ג'האדהא], פזורים על-פני העולם כולו - התנועה היא כלל-עולמית. היא ערוכה לכך, בשל בהירות מחשבתה, בשל תכליתה הנאצלת ובשל מטרותיה הנעלות.

על בסיס זה יש להתייחס אליה, להעריך את פועלה ולהעניק הכרה לתפקידה. [כל] מי ששולל את זכותה, משתמט מלסייע לה או קהו עיניו מראות והוא פועל במלוא המרץ לטשטוש תפקידה, הרי הוא כמי שמערער על הגורל [שנקבע מראש על-ידי אללה] וכמי שעוצם את עיניו מלראות את העובדות, בשוגג או במזיד. כאשר [אדם זה] יפקח את עיניו, הוא ייווכח לדעת כי המאורעות חלפו על פניו וכי הטענות [שיעלה] להצדקת עמדתו יתישו אותו, ויפה שעה אחת קודם.[21]

תנועת ההתנגדות האסלאמית נושאת עיניה להגשים את הבטחת אללה, ככל שיארך הדבר, שהרי השליח [מחמד], תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר: ''לא תגיע השעה [יום הדין] עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ו[אז] יאמרו האבנים והעצים: ''הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא [מאחורי], בוא והרגהו''. ([חדית'] אשר מופיע אצל אל-בח'ארי ומסלם [23]).

פרק שלישי

האסטרטגיה והאמצעים

האסטרטגיה של תנועת ההתנגדות האסלאמית

פלסטין היא אדמת וקף אסלאמי

סעיף אחד-עשר

תנועת ההתנגדות האסלאמית מאמינה שאדמת פלסטין היא אדמת הקדש אסלאמי [וקף] לדורות של מוסלמים עד תחיית המתים. אסור להפקיר אותה או חלק ממנה או לוותר עליה או על חלק ממנה. אין היא קניינה של אף מדינה ערבית, או כל מדינות ערב, ולא של אף מלך או נשיא, או כל המלכים והנשיאים, ואין היא קניינו של שום ארגון או כל הארגונים כולם, בין אם הם פלסטינים או ערביים, זאת משום שפלסטין היא אדמת הקדש [וקף] אסלאמי לדורות של המוסלמים עד יום תחיית המתים. זה דינה לפי ההלכה האסלאמית [אלשריעה אלאסלאמיה], וחל עליה אותו הדין החל על כל טריטוריה אשר כבשו המוסלמים בכוח הזרוע, מאחר שבזמן הכיבוש הקדישו [הכובשים המוסלמים] אותן [את האדמות האלה] כאדמות הקדש [וקף] למוסלמים לדורותיהם עד יום תחיית המתים.

פתרונות של שלום, היוזמות [המדיניות] והועידות בינלאומיות

סעיף שלושה-עשר

היוזמות [המדיניות], ומה שקרוי פתרונות של שלום והועידות הבינלאומיות לפיתרון הבעיה הפלסטינית, עומדים בסתירה לתפישת העולם של תנועת ההתנגדות האסלאמית. ויתור על חלק כלשהו מ[אדמת] פלסטין כמוהו כזניחת חלק מן הדת

אין פתרון לבעיה הפלסטינית אלא באמצעות הג'האד. באשר ליוזמות, ההצעות והועידות הבינלאומיות, הרי הן בזבוז זמן והבל הבלים. שכן, העם הפלסטיני מכובד מכדי שיזלזל בעתידו, בזכויותיו ובגורלו, ו[נאמר] במסורת [חדית'] הנאצלת: ''אנשי אלשאם [סוריה, לבנון, ירדן וארץ ישראל] הם שוט [של אללה] בארצו, שבאמצעותם הוא מתנקם בכל אשר יחפוץ מקרב עבדיו. אסור שהצבועים שבקרבם יגברו על המאמינים, אלא ימותו בצער וייאוש''. (מסופר על-ידי אלטבראני [26][כחדית'] מוסמך ביותר ואחמד [כחדית'] מהימן וייתכן שהוא הנכון. שניהם [בדרך-כלל נחשבים] מהימנים, אך [רק] אללה יודע [את האמת המוחלטת]).

מלחמת הקודש [ג'האד] למען שחרור פלסטין הוא חובה אישית

סעיף חמישה-עשר

ביום שהאויבים גוזלים חלק מאדמת המוסלמים, הג'האד [הופך] לחובה אישית על כל מוסלמי. בנוגע להתמודדות עם גזילת פלסטין על-ידי היהודים, אין מנוס מהנפת דגל הג'האד, דבר המחייב הפצת תודעה אסלאמית בקרב ההמונים במישור המקומי, הערבי, והאסלאמי, ואין מנוס מהפצת רוח הג'האד בקרב האומה [האסלאמית], מלהתעמת עם האויבים ומלהצטרף לשורות לוחמי הג'האד [מג'אהדין].

כמו-כן, אין מנוס מכך שבפעולת טיפוח התודעה [האסלאמית- ג'האדית] ישתתפו חכמי-הדת [עלמא], אנשי החינוך ואנשי ההסברה ותקשורת, כמו גם הציבור המשכיל, ובמיוחד הדור הצעיר והמנהיגים [שיוח'] של התנועה האסלאמית. בנוסף, אין מנוס מלהכניס שינויים מהותיים בתוכניות הלימודים, שיחלצו אותן מהשפעות הפלישה הרעיונית, שהוחדרה אליהם על-ידי המזרחנים והמיסיונרים, אשר החלה בפשיטה מפתיעה על האזור לאחר שצלאח אלדין אלאיובי הביס את צבאות הצלבנים.

הגורמים התומכים באויב

סעיף עשרים-ושניים

האויבים תכננו היטב [את מעשיהם] במשך זמן רב [והצליחו] להשיג מה שעלה בידיהם להשיג, כשהם לוקחים בחשבון את הגורמים המשפיעים על מהלך העניינים. לפיכך, הם פעלו כדי לצבור נכסים חומריים אדירים ורבי-השפעה, שאותם שעבדו לשם הגשמת חלומם. כך, באמצעות כספם הם השתלטו על אמצעי התקשורת הבינלאומית: סוכנויות-הידיעות, העיתונות, בתי ההוצאה לאור, תחנות-השידור וכיוצא בזה. זאת ועוד, באמצעות כספם הם הציתו מהפכות במקומות שונים בעולם כדי להגשים את האינטרס שלהם ולקטוף את הפירות, שהרי הם עמדו מאחורי המהפכה הצרפתית, המהפכה הקומוניסטית ורוב המהפכות שעליהן שמענו ואנו שומעים פה ושם. באמצעות כספם הם [גם] הקימו ארגונים חשאיים הפרושים במקומות שונים בעולם, וזאת כדי להרוס את החברות [השונות] ולממש את האינטרסים של הציונות. [מדובר בארגונים] כגון ''הבונים החופשים'', מועדוני ה''רוטרי'', ''לאיונס'' [37], ''בני ברית'' ואחרים. כולם הם ארגוני ריגול הרסניים, שבאמצעות כספים הצליחו להשתלט על הארצות האימפריאליסטיות ולהמריצן להשתלט על ארצות רבות כדי שיוכלו למצות את אוצרותיהן עד תומם ולהפיץ בהן את שחיתותם. [38]

באשר למלחמות המקומיות והעולמיות, ניתן לדבר על כך בלי לחוש מבוכה. ובכן, הם עמדו מאחורי מלחמת העולם הראשונה, אשר בה הצליחו לחסל את מדינת הח'ליפות האסלאמית [כלומר את האימפריה העות'מאנית], להפיק רווחים חומריים ולשלוט על רבים ממקורות העושר. הם [גם] השיגו את הצהרת בלפור, והקימו את חבר-הלאומים כדי שבאמצעותו יוכלו לשלוט על העולם. הם [גם] אלה שעמדו מאחורי מלחמת העולם השנייה, שבה הפיקו רווחים אדירים מסחר בציוד מלחמתי והכשירו את הקרקע להקמת מדינתם. הם הורו על הקמת ארגון האומות המאוחדות ומועצת הביטחון שהחליפו את חבר הלאומים, כדי שיוכלו לשלוט בעולם באמצעותם. אין מלחמה מתנהלת בשום מקום בלי שידיהם תהיינה מאחוריה,

---

מה אתם יודעים, ואני חשבתי שעם כאלה סיימנו במלחמת העולם השניה.

[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אמנת החמאס, לכל התוהים בנוגע לאפשרותו של שלום. [חדש]
אורי קציר   שבת, 17/01/2009 שעה 23:25
בתגובה לבר שושני
אתר אישי
איזה סיימנו. זו הייתה רק ההתחלה. ממתינות לנו עוד מאות שנות עימות. הנטינגטון כבר קבע שמדובר במלחמת ציוויליזציות ואני מקבל את עמדתו ביסודה.

בכל מקרה, תודה על הבאת הציטוטים הרחבים מאמנת החמאס. בתחילה חשבתי לקשר אליה ולצטט ממנה, אבל בסוף חשבתי שזה יגיע לאיזה דיון אקדמי שיסטה מהבעת העמדה האישית. ובכל זאת - זה תמיד במקום ותמיד מבהיר מחדש עד כמה שה העיוורון הפוקד חלקים מסוימים בחברה הישראלית הסבורים שעם הארגון הזה ניתן להגיע להסדר שלום כלשהו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אמנת החמאס, לכל התוהים בנוגע לאפשרותו של שלום. [חדש]
בר שושני   יום א', 18/01/2009 שעה 9:38
בתגובה לאורי קציר
ההערה על מלחמת העולם התייחסה בעיקר לסוף שם - למה שנראה כמו ציטוט כמעט-ישיר מהפרוטוקולים של זקני ציון (היהודים אחראים להתחממות גלובאלית, היהודים מזהמים את הים והאוויר, היהודים הביאו עלינו את הכמות הבלתי-נסבלת של ריאליטי, היהודים אחראים לזה שבובליל זכה באח הגדול או וואטאבר).

אני חושב שהשתרשה תפיסה עקומה של פלוראליזם. פלוראליזם היא לא גישה שטוענת שיש לקבל כל דעה. פלוראליזם היא גישה שטוענת שהיא תקבל כל גישה שמקבלת את הפלורליזם. מי שלא מקבל את הפלורליזם - והאסלאם מהסוג הזה וסוגים קצת פחות קיצוניים לא מקבל את הפלורליזם, כמובן, אין לו שום מקום בחברה מתקדמת (וב''מתקדמת'' אני לא מתכוון לרעיון של פרוגרס, אלא פשוט לחברה פוליפונית, כזו שמאפשרת ריבוי קולות מקסימאלי). האם חברה כזו טובה או לא אני לא יודע, אני רק יודע שרובנו היינו רוצים לחיות בחברה כזו. האסלאם לא.

זה גם קשור לחוסר המוכנות המערבי להקרבה אישית. תרבות השפע יוצר אינדבידואליזציה. סולידריות נעלמת, המוכנות להקרבה בשם משהו שלא שייך לי אישית יורדת. השאלה היא אם יש רף שאחריו הנהנתנות הזו תעלם, וזו שאלה טובה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אמנת החמאס, לכל התוהים בנוגע לאפשרותו של שלום. [חדש]
אזרח.   יום א', 18/01/2009 שעה 21:28
בתגובה לאורי קציר
להזכירך,ישראל נתנה רשיון לחמאס להקים מרכזי צדקה בשנות ה 80 ,כמשקל נגד לאנשי אש''ף החילונים.ולמעשה,אם רצית למנוע את העברת הסכסוך מסכסוך על שטח לסכסוך דתי,היה עליך לחזק את הפ'לסטינים החילונים ומהר.איבדת את הזמן.ואם אתה מסתמך על מאות שנים של עימות,הרי שתפסיד.בעוד מאה שנים יגיע מס' הערבים לבדו (לא המוסלמים.הערבים) אולי ל 600 -700 מליון נפש.הסובבים אותך מכל עבר.מספיק שכל מדינה שסביבך תירה עליך בו זמנית 10 טילים (של העתיד ) מחומשים היטיב .איך תשרוד אז ? ע''י פיצוץ אטומי ?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אמנת החמאס, לכל התוהים בנוגע לאפשרותו של שלום. [חדש]
בר שושני   יום ב', 19/01/2009 שעה 20:55
בתגובה לאזרח.
איך זה עומד בסתירה לאיזשהוא משהו שנאמר פה? אם הם יהיו מליארד איש עוד עשור אז הם לא רוצים להשמיד את ישראל היום? אם בעוד 15 שנה לא יהיה סיכוי לשלום זה אומר שיש עכשיו?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ובחיזוק לכתיבתך [חדש]
יהונתן   יום א', 18/01/2009 שעה 16:11
רציתי רק להגיש שאני מסכים כל מה שכתבת, ולהוסיף שמות של שני ספרים שקשורים לנושא, שאני סבור שכל ישראלי צריך להכיר:

1. ג'יהאד ושנאת יהודים-על שורשיה הנאציים של מתקפת 11 בספטמבר / מאת מתיאס קונצל - ספרון די קצר ומרתק על תולדות האחים המוסלמית, החמאס והאיסלאמיזם.

2. השקר מסרב למות - 100 שנות הפרוטוקולים של זקני ציון/ מאת הדסה בן עתו - ספר מרתק על הזיוף הכי מוצלח בהיסטוריה ועל משפט ברן המפורסם מ-‏1933 בו תבעו את המו''ל השוויצרי של הפרוטוקולים על פרסום כתב שטנה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מכתב לאחמד מעזה [חדש]
חיים   יום א', 18/01/2009 שעה 17:35
אחמד חביבי, 8 שנים, כן 8 שנים, אתה דורך לי על היבלת באותו מקום ובאותה צורה.
כמה ביקשתי ממך, די תפסיק, זה כואב ונמאס לי ואתה ממשיך בשלך. תראה, אמרתי לך- אני גדול וחזק ממך בהרבה ואני לא רוצה להזיק לך, אני רוצה לחיות איתך בשלום, אז תפסיק בבקשה לדרוך לי על היבלת. תראה כבר איך היא נראית, היא גדלה תפחה והתמגלתה והיא עומדת להתפוצץ, די תפסיק כבר, בשם אללה!
אז מה הפלא שבסוף היבלת התפוצצה לך בפנים. לא יכולתי יותר לסבול, 8 שנים סבלתי את הצקותיך עד שלא נותרה לי ברירה והכנסתי לך מכה אחת נמרצת ששינתה לך את הצורה, אז מה אתה מתפלא?! הרי אמרתי לך שאני גדול וחזק ממך פי כמה וכמה. בסה''כ רציתי לחיות איתך בשלום, אבל כשל כוח הסבל. אז עכשיו אתה בוכה ומתבכיין, הר הזהרתי אותך מראש. לא רצית לשמוע, אז זאת התוצאה.
מקווה שקצת שכל נכנס לך בראש הקשה שלך. ושיהיה לך כל טוב.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אייל   יום א', 18/01/2009 שעה 20:10 אתר אישי
אני מקווה שלא באמת התכוונת לזה : ''קיומי חשוב לי. אם זה פוגע במישהו, אני מתנצל בפניו מראש''....

אל תתנצל על זכותך להתקיים..

חוץ מזה:
מסכים עם כל מילה !!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
רעות   יום ב', 19/01/2009 שעה 5:22
מ.ס.כ.י.מ.ה.
עקבתי אחרי הפטפטת באינטרנט וזה היה הזוי. יפתח סטריק - על כל צעד ושעל טוען פשוט לעשות ההפך ממה שהממשלה עשתה. וזה נראה כמו דווקא - הממשלה מכריזה על מבצע - יפתח נגד, הממשלה מכריזה על הפסקת אש - יפתח נגד (כי זה חד צדדי). ויש עוד מלא דוגמאות מלא מעט אנשים ואתר ''רשימות'' הכיל ה-מ-ו-ן אנשים טובים שזעקו את זעקת הפלסטינים האזרחים הפגועים.
אין לי בעיה עם השתתפות בצער הפלסטינים, שבתור עם, זוכים כבר שנים למנהיגים מבחילים שמובילים אותם מהפח אל הפחת. אבל ראבאק - קצת שכל. זה חמאס ! מה פה לא ברור ?! אתם באמת רוצים שהוא יהפוך לחיזבאללה מספר שתיים מבחינת כוח וארגון? יש לכם רעיון יותר טוב ? סבבה, תפרסמו אותו ותפרטו. סתם לזעוק באופן ילדותי ופשטני לא תורם לאף אחד ! ! ! אף אחד.
האמתי - שלא מעט המניסוחים הזכירו לי את ניסוחי אוהבי בע''ח הפנאטיים שקוראים לפעמים באתר של NRG או בפורומים נוספים. מין זן של אנשים שמבטל את קיומו עצמו כבן אדם (ולכן את כל שאר המין) ועושה גלוריפיקציה לישות המסכנה, עלובה וחסרת אונים שהוא חושב שהוא רואה למולו.
רחמנות וחמלה חשובים - אבל זה לא אותו דבר כמו להגיד אני לא חשוב, לא קיים, ומי שכמוני צריך למות על המזבח.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
חיים   יום ב', 19/01/2009 שעה 20:04
בתגובה לרעות
המרחם על אכזרים, סופו מתאכזר לרחמנים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הגהה והערה. [חדש]
SilentMike   יום ב', 19/01/2009 שעה 20:26 אתר אישי
''צה''לנאלץ להתעמת עם פיגועים שביצעו נגדו המיליציה...''

חסר רווח כמדומני.

מלבד זאת איני מבין את ההתייחסות ל-''בלוגספירה'' כאילו כולה גוש גדול ומצחין של שמאלנות רדיקלית תל-אביבית. הם מיעוט הזוי בבלוגספירה בדיוק כמו שהם מיעוט הזוי בציבור.

עזוב אותך מאלה. הברגים שם קצת משוחררים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

משמח כןף אבל מדאיג מאוד [חדש]
מיקי   יום ב', 19/01/2009 שעה 22:51
בראשית הדברים: לכל מתקני השגיאות טעויות הכתיב ופליטות המקלדת, בין אם במרוצת הכתיבה או מחוסר ידיעה מדוקדקת, בין אם בדיסלקציה או סתם בלהט הכתיבה, רק במסר - אם זכור לכם בין שלל האפשרויות לתקלות אלו נובע ממה שפורט לעיל כמו ישראל - מטבע היותה מדינת מהגרים ולא לכולם שגורה השפה, חלק מהכותבים הינם תוצר של רפורמת שושני ומהפיכת ''החינוך'' שכשלה, חלק מקלדנים את אמרם במקלדת לועזית [מוייה] ולא תמיד רואים את ''הטעויות'', אם לא נגרמה תקלה חמורה המעוות ומשבשת את התוכן מהותית טוב יהיה להתעלם באלגנטיות ולהתייחס כבטל בשישים, זו לא המהות - תתרכזו בתוכן.

I Rest my Case

איני מתכחש להרגשת העליצות המתגנבת לליבי בקריאת שורות אלו ולחלק גדול מהתגובות זה מחד מאידך זה מדאיג מאוד.

כעת כאשר אני שוכן לי לבטח לבטח בגולה הדוויה [והנוחה] ובוחן את ''הבעיה'' בדרך של ניתוק כל שהוא ברמה זו אחרת [בשונה מבחינת הבעיה בהתחברות וטבילה בה - בשנותי בארץ מולדת] אני קצת מודאג.

בפורום זה רוב המעורבים והכותבים משני צידי הקולמוס ניחנים באותה שכלתנות של נימוק מפורט ברמה זו או אחרת עם מפרט עבודה של הסקנת מסקנות ושלל שיקולים מהם מעמיקים יותר או פחות אבל מבוססים על קרקע יציבה של הגיון בריא ומערכת שיקולים בלמים ואיזונים המפיקים לרוב תוצאה ראוייה וסבירה.

''דעת הקהל'' על הבנתי - עושה ימינה פנה, פנייה זו שמורכבת מאכזבה בעומק זה או אחר, קורטוב של הצטרפות למה שנראה ''כמחנה המנצחים'' שמץ ''אי אפשר להאמין לערבים'' אי אפשר להתעלם מקמצוץ ''השמאלנים עם סיפורי הבדים על ''''השלום'''''' ועוד כהנה וכהנה ממיטב תבליני המזרח התיכון.

הציבור ''החדש ישן'' העושה דרכו בבפניית פרסה רובו אינו מעוגן באידיאולוגיה או תפיסת עולם הינו בבחינת ספחת מסתפחת ועתיד להסיט ולהסית את הבסיס, לטעמי השפוי שהתברר כנכון [ללא שום פליאה או הפתעה מצידי], את ניתוח להווה - מ-מה שהיה תחזית עתידית הממומשת כיום הלכה למעשה, אני סומך על תבונתכם וזכרונכם לגבי התבטאויות של צד זה או אחר.

המצב הוא רע לא פחות מעודף כוחנות של השמאל בשלהי שנות -90, שאת פירותיו הבאושים אנו מקבלים מלוא הטנא והחופן, מדאיג מאוד.

נא לא להעיר לי על שגיאות ותקלות קלדנות ראה פתיח.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

משמח כןף אבל מדאיג מאוד [חדש]
חיים   יום ד', 21/01/2009 שעה 18:04
בתגובה למיקי
רע מאוד. מלא שגיאות קלדנות. נא להגיהה לפני ההורדה לדפוס.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

''לא טריטוריאלי''? [חדש]
אורי ב   יום ג', 20/01/2009 שעה 23:34
''הסכסוך בין ישראל לחמאס אינו טריטוריאלי במהותו''. - לא נכון.

הסכסוך הוא לחלוטין טריטוריאלי. הם רוצים את הטריטוריה של פלסטין (כולה - מהים עד הנהר), ואנחנו לא רוצים לתת להם אותה. והעובדה שהסכסוך הוא טריטוריאלי, במקרה הזה, לא הופכת אותו לניתן לפתרון פשוט באמצעות משא ומתן.

בגלל שלמרבה הצער אנחנו לא מבינים שהסכסוך הוא טריטוריאלי, אנחנו מוותרים כל הזמן על עוד ועוד טריטוריה. הויתורים האלה נתפשים ע''י הפלסטינאים (שדווקא כן מבינים את מהות הסכסוך) כהישגים במאבק, והדבר מעודד אותם להמשיך בו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

''לא טריטוריאלי''? [חדש]
אורי קציר   יום ד', 21/01/2009 שעה 0:08
בתגובה לאורי ב
אתר אישי
הסכסוך הוא גם טריטוריאלי אבל לא רק, וזה בדיוק מה שהופך אותו לטעון כל כך. לצורך העניין, ככל שהדבר נוגע לקנאי הדת הללו אם תתאסלם הרי שכאשר חמאס יכבוש את מדינת היהודים תוכל להנות מזכויות מלאות ככל מוסלמי אחר. בשטר חילוני, גם אם ערבי, זה אמור (דקלרטיבית לפחות) להיראות אחרת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

''לא טריטוריאלי''? [חדש]
אורי ב   יום ד', 21/01/2009 שעה 0:52
בתגובה לאורי קציר
אני חושש שלא הבנתי - העובדה שהחמאס יסכים לקבל את נוכחותי כאן אם אתאסלם (בניגוד למשטר חילוני שיתעקש לגרש או להרוג אותי) היא מה שהופך את הסכסוך לטעון? והאם יש איזו סתירה בין היותו של הסכסוך טריטוריאלי לבין היותו טעון?
בעולם יש (והיו) לא מעט סכסוכים טריטוריאליים טעונים מאד, ובהרבה מהם (בעיקר בתקופה העתיקה, אבל לא רק) אחד הצדדים (או שניהם) היו מוכנים ''להסתפק'' בכך שהצד השני יקבל עליו את הרבות (או הדת) שלהם, ולא התעקש על גירוש או השמדה פיזית. הרעיון הגזעני שלפיו אין די בהמרת דת (או תרבות), ויש צורך בהשמדה פיזית של האויב (כי הוא ''שונה'' או ''נחות'' במובן ביולוגי כלשהו) הוא רעיון חדש יחסית (מהמאה העשרים), שלשמחתי לא קנה לו אחיזה ברוב המקרים, גם כאשר מדובר בסכסוך מר.

אם להסתכל על זה מכיוון שונה: אם כל היהודים יעזבו את ארץ-ישראל ויקימו להם מדינה יהודית, נאמר, באלסקה - החמאס לא ירדוף אחריהם לשם כדי לגרום להם להתאסלם או להשמיד את מדינתם. לחמאס אין בעיה עם הרעיון של יהודים, או של מדינה יהודית. יש לו בעיה עם העובדה ש''פלסטין'' (או חלקים ממנה) נמצאים תחת ''שלטון זר''. זה מקרה רגיל למדי של סכסוך טריטוריאלי, ככל שאני מבין את המושג.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

''לא טריטוריאלי''? [חדש]
בר שושני   יום ד', 21/01/2009 שעה 8:16
בתגובה לאורי ב
הסכסוך בין ישראל לחמאס אינו טריטוריאלי פשוט מפני שחמאס טוען שזה אינו סכסוך טריטוריאלי אלא חלק ממלחמת האיסלאם במערב. החמאס (שרואה את תפקידו כשליח האסלאם) לא רוצה שטח מסוים. הוא רוצה את כל השטחים. לפחות, זה מה שהוא הצהיר ב-‏1989 (נדמה לי) כשכתב את אמנת החמאס. אני נוטה להאמין למה שאנשים כותבים על עצמם, ומשאירים כאשר הם מהדרים ומעדכנים. ובכל אופן, אם אתה טוען שאתה יודע טוב יותר ממה שהם עצמם כותבים, תצטרך לעבוד קשה כדי לתת לי סיבה להאמין לך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

''לא טריטוריאלי''? [חדש]
אורי קציר   יום ד', 21/01/2009 שעה 9:09
בתגובה לבר שושני
אתר אישי
בר מסכם את הדברים היטב. אם יורשה לי להוסיף: הפתח הוא תנועה לאומית הרוצה בהשתלטות הפלסטינים על מה שהם רואים כפלסטין ההיסטורית. החמאס אינו חזית התנגדות פלסטינית אלא אסלאמית, דהיינו מנסה לקדם אידיאל של השתלטות אסלאמית על טריטוריות והקמת מדינה פאן-אסלאמית רחבה ככל האפשר שפלסטין היא רק חלק ממנה.

למען הסר ספק, היאידאולוגיה הפאן-אסלאמית אינה מכירה בגבולות לאומיים ובשיוכן של טריטוריות לאואכלוסיות לא-מוסלמיות כלגיטימית. השייח עומר עבד אל-רחמן, שהיה הרוח החיה מאחורי הניסיון הראשון לפוצץ את מגדלי התאומים ב-‏1993 אמר במהלך משפט שאמריקה כולה שייכת למוסלמים. אז זה נשמע כמעט משהו תמוה ונלעג - אבל זו בדיוק האידיאה שהוא מקדם. עכשיו, כמאחוריה עומדים גם גופים רבי עוצמה כמו ממשלות איראן וסודאן וכן ארגון דוגמת אל-קאעידה, זה נראה הרבה יותר ממשי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
שולמית   יום ד', 21/01/2009 שעה 1:01 אתר אישי
אכן, רבים מאלה שמציינים את מיעוט הפגיעות באזרחים הישראלים,בימים אחרים מתפקדים כדוברים בשליחות הצדק החברתי.כך גם המשוררים ( שמואליביץ, צ'יקו ארדועוד) שהפיקו שירי מלחמה, בימים אחרים מפיקים שירי נדכאים
( נדכאים מזרחיים בעיקר).
הם לא נותנים את הדעת על כך שרבים םאותם נפגעי הטרור בעוטף עזה ושדרות שייכים לאותו מעמד ולאותו פלח אוכלוסיה שאת הזנחתה הם מבכים ובשמם הם מדברים.

אני מאמינה שלו המשיך חמאס להמטיר סקאדים רק על עוטף עזה ושדרות לא היו יוצאים למבצע הגדול.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אתון עיוורת   יום ה', 22/01/2009 שעה 10:00 אתר אישי
בעיקרון מסכימה איתך ביחס לחלק הראשון של הפוסט שלך, זה עדיין לא סותר את הצורך במחאה ובבדיקה עצמית ביחס לאופן שבו צה''ל מתנהל כשהוא מגן עלינו. זאת אומרת, מסכימה עם העמדה שלך שזכותנו להגן על עצמנו - ועדיין כשאנחנו באים להגן על עצמנו, עלינו להקפיד על ערכים מוסריים - שזה אומר לנסות ולצמצם פגיעה באזרחים. גם אם הצד השני מכוון ישר אל האזרחים ומפוצץ נשים וילדים. העמדה המוסרית הזאת וההקפדה עליה, היא לא למען יראו אומות העולם - אלא אך ורק עבורנו. עמדה מוסרית מאפשרת חוסן עמידה ויש לה תועלות לטווח ארוך- באשר לאופן שבו העם הזה יתפתח. האופן שבו התקשורת כאן מסקרת את הצד השני לוקה בחסר - ישנה דה-הומניזציה של הסבל של הפלשתינאים ואני חושבת שהבלוגים האלה שאתה מתייחס אליהם , זה סוג של תגובת-נגד לשטיפת המוח שאנחנו עוברים כאן. כן, זה סוג של שטיפת מוח, כשלמתים בצד השני אין שם ולפעמים אפילו לא מספר. הצורה הזו של הכיסוי מונעת מהאנשים כאן להיפגש עם המציאות במלוא כיעורה - ובמובנים עמוקים אינה מאפשרת התמודדות נכונה. צה''ל שמפסיק להיות רגיש לערך החיים - כחיים, מאבד נכס שהוא אולי החשוב ביותר.
ובאשר לחמאס. לי אין אשליות ביחס לחשכה שהארגון הזה מביא איתו, ובכל זאת. כתב כמו שלומי אלדר שמכיר את החמאס קצת יותר מקרוב ממך (אני מניחה ויכול להיות שאני טועה) - אומר בראיון להעיר. שהוא לא חושב שאפשר לחתום היום עם החמאס על הסכם שלום, אבל משא ומתן על הסכם מקומי אפשרי לחלוטין. אני מצטטת: ''הם טיפסו על עץ גבוה מדי מבחינת הדרישות שלהם במרוצת השנים, אבל מצד שני דיברו לא פעם על נכונות להסכם שישלב הכרה בגבולות 67 עםן הודנא ארוכת טוו. למעשה מדובר בשם אחר ומסורבל למונח '' הסכם שלום'' - הודנא של 30 שנה''.
נכון שהדבר הראשון שעולה בראש הנה אנחנו ניתן להם הזדמנות להתחמש עד הצוואר ( מול זה אפשר לנקוט בכל מיני צעדים), מצד שני יש כאן הזדמנות למהלכים חיוביים - כמו משחק פוליטי נכון מול סוריה ואירן (שאגב, אם נזכה לחסד אולי הרפורמים שם יצליחו להניע מהלכים של שינוי. זאת אומרת האירן של היום יכולה להשתנות). אפשרות אולי להכניס איזו נורמליזציה, הרגעה לאזור, לשקם כלכלית את עזה - מצב שאולי יאפשר לפלשתינאים עצמם להשתחרר מהחמאס, הרי עזה - היא לא רק חמאס. וגם הפלשתינאים זה לא מקשה אחת. עזה והגדה זה לא אותו דבר.
וגם - אתה לא יכול להתכחש לעובדה - שההרג שנעשה בעזה - תורם לשנאה ולהקצנה ולרצון לנקם שם. שההרג הזה יצר זכרון שילווה דורות. ילד שראה את האדמה סביבו רועדת וגוויות של אנשים עפות סביבו, לא יכול לצמוח כילד נורמלי. כן בהחלט זה תקף לילדים שחוו פיגועים והפצצה בשדרות. המהלכים האלה מרחיבים ומעמיקים את מעגל השנאה, החשדנות הפחד והאלימות - שזה מה שקורה כאן. להבנתי שיחות השלום של ברק - נפלו בדיוק מהמקום הזה - שבו החשדנות וההתכוננות מראש למלחמה - יצרו את המציאות שאת פירותיה אנחנו אוכלים עכשיו.
אף צד הוא לא צדיק. לא אנחנו ולא הם. ההתחפרות הזאת באיזו ראייה חד מימדית - רחוקה מלהיות רציונאלית.
תענוג לקרוא אותך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

המונחים חשובים מאוד [חדש]
מיקי   יום ה', 22/01/2009 שעה 19:13
בתגובה לאתון עיוורת
הודנא - שביתת נשק
תהאדייה - רגיעה
סולח'ה - שלום וסליחה

יש עוד כמה וכמה גווני אפור בדירוג מצבי המלחמה או אי הלוחמה.
כל מצב שהוא סולח'ה - מהווה שימור מצב המלחמה עד לכ-שירווח נכה אתכם בחזרה.
הסכם שלום הוא הסכם שלום כל מונח אחר - מניח את המלחמה הבאה לפתחי המסכים לפחות משלום מלא דהיינו הנכנע לגחמת הרגע יקבל מלחמת 100 שנים אם לא יחוסל קודם לכן.
המלחמה היא לא על טריטורייה - זו מלחמת דת, שליטה ובם חרבו של מוחמד נכפה את דת האיסלם.
או שנכריע או שנוכרע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

המונחים חשובים מאוד [חדש]
אתון עיוורת   יום ו', 23/01/2009 שעה 11:00
בתגובה למיקי
אתר אישי
מיקי - באמת ובתמים שחשבתי כמוך, עד לא מזמן. ואז הבנתי שהצורה הזאת של החשיבה היא זאת שמייצרת את המציאות. לא כל הפלסטינים דתיים ותומכים בחמאס. בעזרתנו האדיבה החמאס תפס אחיזה.
הקיצוניים משני המחנות הם אכן דתיים.
''המסכים לפחות משלום מלא - יקבל מלחמת 100 שנים אם לא יחוסל קודם לכן''. מה הבסיס העובדתי לתפיסה הזאת? זאת נקודת מבט שאומרת אני לא מאמין לצד השני וחושב שהוא רק רוצה לחסל אותי. החמאס כתנועה - היא אכן כזו. אבל היא לא הכוח היחיד שפועל שם. כשערפאת עוד היה בלבנון נוצרה פה הנהגה שאפשר היה לדבר איתה - אבל אנשים היו בדיוק בתפיסה שאתה מייצג עכשיו.
אני מוצאת שאנחנו נעים או בין התפיסה שלך או בין איזו תפיסה נאיבית של הצד השני: פרחים בקנה ולאב סטורי שלא שייך לכאן. להחזיר את ערפאת לשטחים - היה תוצר של נאביות כזו וחוסר קריאה נכונה של המפה. יש לנו חלקים מפוצלים בתפיסה שלא מוכנים להיפגש והגיע הזמן שנעשה את זה - נהיה חכמים במקום פלקטיים.
אני לא מבינה מה אתה אומר: מצד אחד הם יעשו הפסקת אש ומצד שני הם ימשיכו להילחם, או שבעוד שלושים שנה הם יחליטו לתקוף אותי ומה הסכם שלום - זה תעודת ביטוח? הם לא יכולים להתעורר אחרי 30 שנה ולתקוף אותך? נו באמת.יתקיפו נתקיף חזרה - נחזור לנקודת המוצא שלך. אני רואה מקום שרק יכול להפסיד בלא לנסות להגיע איתם להסכם. להילחם איתם - זאת אופציה קיימת תמיד. עם מצרים למשל יש לנו שלום שרחוק מלהיות מלא - ביישום שלו - והיו סביבו דיבורים מאוד דומים לדיבורים שלך - שאיזה מין שלום זה, והנה יש לשלום הזה הרבה תועלת.

וגם התפיסה או שנכריע או שנוכרע - היא פנטזיה.
מה אתה אומר - זה או אנחנו או הם? מי זה הם? חמאס? כל הפלסיטנים? כל העולם הערבי?
וול - מה שאני רואה הוא שכאשר מכים בראש צפע אחד צומחים מיד שניים כשאחד מהם יותר גרוע מזה שזה עתה הכיתי בו.

אם נפעל להכריע - במובן שלך, נוכרע. כי אם נמשיך את הקו הזה, אנחנו בעמדה הזו שלנו נמשיך לתת כוחות לכוחות האפלים אצלם ואצלנו. ואז באמת לא נצא מזה. הכוחות האפלים אצלנו יחסלו אותנו עוד הרבה לפני האוייבים. אנחנו קטנים מאוד והעוצמה שלנו היא ביכולת לשלב כוחות ומוחות. תדכא את היכולת הזאת - הובסת. חוץ מזה תביט רגע סביבך. את החושב שאתה מעצמת על? תזכור פצצה יזרקו גם עלייך? לאן ההליכה על החרב יכולה להוביל אותנו?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

המונחים חשובים מאוד [חדש]
בר שושני   יום ו', 23/01/2009 שעה 12:58
בתגובה לאתון עיוורת
ההבדל הוא שבהסכם שלום אתה מקווה שהם לא יתקפו אותך תוך 30 שנה. בהודנא כזאת אתה יודע שהם כן יתקפו אותך בעוד 30 שנה. זה מה שהם אומרים. אז למה לאפשר להם את ה-‏30 שנה האלה של ההכנות וההתכוננות וההתחמשות? מאילו טעמים בדיוק, ולשם מה?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

המונחים חשובים מאוד [חדש]
אתון עיוורת   יום ו', 23/01/2009 שעה 16:05
בתגובה לבר שושני
אתר אישי
''היודע'' הזה - לא קשור להסכם שלום או להודנא - זה קשור לאופן שבו אתה תופס את החמאס ולכן לדעתי הסמנטיקה של שלום מול הודנא - זאת לא הנקודה בדיון כאן - ולו הייתי אתה, לא הייתי מספרת לעצמי סיפורים ששלום זה בסדר, כי לא יפה להגיד שאני לא מוכן לשלום - אלא הייתי אומרת אין סיכוי לשלום, לא יהיה שלום. למה אתה לא אומר את זה? כי אני חושבת שגם אתה מבין וגם לך לא קל מול הזוועה המשתמעת מאמירה כזו. שאין שום סיכוי אי פעם לפתרון מדיני באזור. אבל בנקודה הזו - אני באמת הייתי שמחה לשמוע ממך - מהזווית הזאת שמישירה מבט אל ''האין סיכוי לפתרון מדיני באיזור'' - איך אתה צופה את העתיד כאן? בעוד 30 שנה נניח?
וגם - האם אתה מבחין בין חמאס לפלשתינאים אחרים?
הפלשתינאים הרי זה לא רק החמאס וגם בתוך החמאס יש מתונים יותר ומתונים פחות.אם נמשיך בקו הזה עוד נתגעגע לחמאס של מחמוד א-זהאר, כי המגמה של משעל היא שתשתלט לחלוטין.

מאילו טעמים אתה שואל אותי כדאי ללכת להפסקת אש?

30 שנה שבהם נכנסת אווירה אחרת לאזור, שבהם ניתנת הזדמנות לפחות קיצוניים להשמיע את קולם, שבהם אתה נותן תקווה לצד השני שהוא יכול לחיות חיים נורמאליים ועל כן זה עדיף מלמות בשהיאדה. 30 שנה של פחות בניית שנאה - שמלבה רק את הקיצוניים. תיקח את המצב ב-‏67 ותיקח את המצב היום - אתה לא חושב שיש לנו איזה חלק בהסלמה הנוראית הזאת? ומה בדיוק תרם להסלמה הזאת - כן הגישה הזאת שאין עם מי לדבר - וזה רק הלך והתדרדר - כי אלימות גוררת אלימות והקצנה.
בעיקר מהטעם הזה - שינוי כיוון כאן שיכניס גם תריס ביניהם ובין אירן וחיזבאללה. לאירן ולחיזבאללה אין אינטרס של הודנא בינינו ובין החמאס, ממש לא.
מאיזה טעם? - עידוד ההנהגה המתונה.
וגם -

30 שנה שקט שבהם - הבנים שלך לא נלחמים? זה לא טעם? 30 שנה שאין פיגועים ואין יריות של טילים זה לא טעם?
30 שנה שבהם מתפנה לנו זמן לעסוק בענייניה הפנימיים הבוערים של המדינה הזאת? קרצוף תחתית החבית שהגענו אליה - בתחומים כמו חינוך ורווחה. ובהקשר הזה 30 שנה של חסכון בהוצאות מלחמה? 30 שנה של הרוגים רק בתאונות דרכים?

בעניין החימוש שלהם אפשר להכניס כל מיני סעיפים שנוגעים לחימוש, עם בקרה. זאת אומרת הם לא יוכלו להתחמש בטנקים ומטוסים. חימוש שלא ניתן להבריח דרך מנהרה.
פיקוח בינלאומי. פיקוח שלנו.
העניין הוא שאתה משוכנע שזה בלתי אפשרי, עד כדי כך משוכנע שאתה אפילו לא מוכן לנסות. אני אומרת - אם אתה צודק ואין שום אפשרות להגיע לכזה הסכם איתם, הרי אם הם יתחילו לירות וכו' - לא תהיה שום הפסקת אש. ואם הם יפסיקו לירות - אז כל הנאמר לעיל תקף.

30 שנה זה המון זמן. תראה מה קרה אצל הסינים במשך 30 השנים שעברו מאז מהפיכת התרבות. מה קרה אצלנו ב-‏30 שנה. אם תיקח את השנים 48-78.
אני לא יודעת, רק אני רואה שאנחנו כאן במשבר הנהגה חמור? בשבר חברתי חמור? שהנורמות הציבוריות ירדו פה לרמות בלתי נסבלות. שחיבורי ההון- תקשורת- שלטון הופכים אותנו לחברה עם תחלואים קשים. 30 שנה זה פסק זמן להיעמד מחדש על הרגליים מכל הבחינות - מה שיאפשר לנו לשרוד. כי האיכות שלנו כאומה, זה מה שיקבע את הגורל שלנו.
נשק, חימוש? זה הקריטריון היחיד לעוצמה? ב-‏48 היינו חלשים מבחינה צבאית ונצחנו כי היו לנו תעצומות רוח. מה יש לנו היום? דיבור פלקטי, לא חושב, לא מנתח, לא מתכנן. הפצצות בשליפה (ואני לא מדברת דווקא על האחרונה אלא יותר על ההפצות של האינתיפאדה השנייה). אתה יודע כמה הפצצות בעזה נעשו בשביל מהדורת מבט? אלו שמובילים אותך - זה הדבר היחיד שמעניין להם את הראש. הכיסא. כשברק הלך לשיחות - הוא הכין הרי נאום למקרה שהשיחות יכשלו. הוא כל כך פחד שהשיחות תכשלנה שעוד טרם זמן הוא התחיל להכריז מעל לכל גבעה שאין עם מי לדבר ובסוף באמת לא היה עם מי לדבר. וזה לא בגלל שהוא לא האמים שאין עם מי לדבר כי יועץ התקשורת שלו סיפר שהם הכינו שתי טיוטות - אחת להצלחה ואחת לכישלון.
תביט על השבר שקורה בעניין הגיוס והשירות. וחותמי העצומות וסרבני המלחמה. הוא לא מתרחש סתם - אנשים קולטים שכל ההתנהלות שלנו היא התנהלות שאין בה תבונה מדינית ארוכת טווח, שלוקחת בחשבון את הסיכונים והתוצאות. שזה או הרייטניג של היום או ה''זבנג וגמרנו'' המפורסם שלנו. ה''זבנג וגמרנו'' שהוא התוצר של הקונספציה הצבאית שהשתלטה על כל המהלכים המדיניים. עד כדי כך השתלטה שאתה שואל אותי- לשם מה? כמה זמן אתה חושב תוכל למשוך את זה? ולשרוד מול הקצנה ההולכת וגוברת בצד שלך ובצד השני?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

המונחים חשובים מאוד [חדש]
בר שושני   שבת, 24/01/2009 שעה 0:22
בתגובה לאתון עיוורת
אני מבטיח התייחסות ארוכה יותר. מפאת השעה אני רק אכתוב שזה לחלוטין לא קשור לאופן שבו אני תופס את החמאס, ניסוח שיש לו ריח פוסט-מודרניסטי שאני מאוד לא אוהב. זה תלוי במהות של החמאס. במה שהוא מצהיר על עצמו ובאופן שבו הוא פועל. חמאס מצהיר על עצמו שהוא לא יקבל, לעולם ובשום אופן, אף לא ניסוח אחד של שלום בר-קיימא, כלומר, שלום שלא טומן בחובו בהכרח מלחמה מתקרבת.

לצערי, התרחיש היחיד שאני רואה כרגע הוא מלחמות חוזרות ונשנות בין ישראל לבין שכנותיה בעלות השאיפות הטריטוריאליות המוסלמיות. בטווח של ה-‏30 שנה תמיד יש אפשרות של העלמותו של האיסלאם הקיצוני כמוביל באסלאם העולמי, או מלחמת עולם נוספת, בין המדינות הנורמאליות לבין אלו המוסלמיות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

המונחים חשובים מאוד [חדש]
אתון עיוורת   שבת, 24/01/2009 שעה 9:18
בתגובה לבר שושני
אתר אישי
אני לא מתכחשת לעובדה שהחמאס לא מכיר בנו, אני מתייחסת לפרשנות שלך לעובדה הזאת ולכל מה שמתרחש סביבה. והניחוח הפוסט מודרנסיטי - זה שלך לחלוטין. אנחנו בחשכת ימי הביניים :) אין שום דבר מודרניסטי בנושאים שאנחנו דשים בהם.
אני בעיקר מדברת על הפרשנות שסותמת כל אפשרות לחשוב על אפיקים מדיניים מול החמאס - שסותמת את הגולל עם האמירה הזאת: '' אין עם מי לדבר'' ורק האופציה של החרב קיימת. לטעמי זאת ראייה ששבהפוך על הפוך פוחדת להתמודד עם המציאות המורכבת (לא כותבת כאן אישית עלייך חלילה).
ב''גלובס'' בסופ''ש פרסם אהוד יערי מאמר דעה - שאכן קורא לישראל לשבת לשולחן בהקדם (עוד לפני כינון הממשלה החדשה בעקבות הבחירות) ולשחק עם הקלפים שיש לה ביד. והוא בדיוק מדבר על העניין שכתבתי עליו - חיזוק האגף המתון בתנועה על חשבון ההנהגה הצבאית ופטרוניה בדמשק.
במונחים של אהוד זאת הבחירה שעומדת כרגע בפני הארגון ''האם הם הולכים להישען על אירן או להדגיש את ערביותם'' וכבערביותם הכוונה היא - להטות את כפות המאזניים לחיזוק אותן סיעות באירגון שמבקשות עוד משנת 2004 - להכפיף את הזרוע הצבאית למרות של ותיקי '' האחים המוסלמים'' - ויערי מצטט את פרופ' מרטין קרמר - שמדבר על תהליך ששואף לעקור את המם (מוקאוומה = התנגדות) מראשי התיבות של התנועה. - זאת אומרת חמאס במתכונת המסורתית של האחים המוסלמים או ארגון שמשתעבד לזרוע החומשה שלו. ככל שאני חושבת על זה - יש כאן מכנה משותף עם מה שקורה אצלנו.
יערי כמובן מפתח במאמר ניתוח של הסיטואציה לאחר התקיפה הישראלית ומה אנחנו והזירה הבינלאומית יכולים לתת לארגון כדי לדחוף את החמאס לזרועות של מצריים סעודיה ואבו- מאזן כנגד התכתיב האירני-סורי שמכתיב לדבוק בקו הצבאי לוחמני.
יערי כותב שישראל לא צריכה להידבר עם חמאס ישירות - לא לכבד אותו בהכרה, אלא לשדר איתותים חד משמעיים... ויפה שעה אחת קודם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

המונחים חשובים מאוד [חדש]
בר שושני   שבת, 24/01/2009 שעה 10:50
בתגובה לאתון עיוורת
ההערה על הפוסט מודרניזם מגיעה כי את חושבת ש''זה פשוט מה שאני חושב על חמאס'', בעוד שאני אומר לך ''זה חמאס''. זה לא קשור למה שאני חושב על חמאס, לאופן שבו אני מפרש את המציאות, לאתוס שלי, למיתוס שלי, לסיפור שלי, וכו' וכו' וכו' וכו'. זה פשוט לא קשור לזה. להפך. זה מאוד מסוכן להציג את זה ככה. זה חמאס. חמאס הוא ארגון טרור שחרט על דגלו את השלטות החמאס על כל מדינות המערב, ושלל אפריורית כל אפשרות להסדר. זה מה שחמאס אומר. זה כתוב במצע שלו. זה בולט בפעולות שלו. זה מה שהוא עשה כשנגמרה ההודנה האחרונה. זה מה שהוא אומר ועושה היום. אין - שום - סיכוי - להגיע- איתו - לאף - הסדר - מדיני - בר - קיימא. לא כזה שיכלול בתוכו הפסקה של מלחמה לא כדי להמשיך אותה כשהוא בעמדה טובה יותר, כזה שינסה לבנות נורמאליזציה או שותפות. הוא לא מעוניין בשותפות. הוא מעוניין להרוג אותך. אני לא מדבר עם אנשים שמעוניינים להרוג אותי. אין לי בעיה לדבר עם אנשים שהיו מעוניינים להרוג אותי ועכשיו מבקשים להתפייס. או מוכנים להתפייס. או מבינים שהתפייסות תועיל להם - עם אלה כדאי לחתום על הסכמים.

אני לא מאמין בלהחליט בשביל עם אחר איך צריך להראות הארגון שהוא בחר. אני לא מאמין בלחזק את הפלג הזה או ההוא במפלגת שלטון. זה נראה לי פטרוני ואיום ונורא. אני לא מאמין בלדחוף את חמאס לפה או לדחוף את חמאס לשם. אני מאמין שהפלסטינים אינם מטומטמים, והם יודעים, כשהם בוחרים ארגון טרור, שהם בוחרים ארגון טרור. אני מאמין שהפלסטינים אינם מטומטמים, ואם הם בחרו ארגון טרור וקיבלו בחזרה עזה חצי הרוסה, הם לא יבחרו את חמאס שוב. ואם הם יבחרו את חמאס שוב, זה אומר שהמחיר הזה מקובל בעינים בדרך ל''שחרור'' כל פלשתין. ואני מכבד את זכותו של אדם לבחור עבור עצמו, ופוסל זכותו של אדם אחר לבחור אפריורית בשביל עם שלם מה תהיה ההנהגה שלהם. אבל אני מאמין, באמת ובתמים, שכל אדם צריך לשלם עבור הבחירות שלו. זה מה שאנחנו עושים, וזה מה שהם יעשו. ואם זה לא נאה בעיניהם, שיבחרו אחרת.

אני כן מאמין שצריך לבדוק איך אפשר לערוך בחירות דמוקרטיות ברצועה כרגע. אולי עם משקיפים בינ''ל. אולי אמריקאים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

המונחים חשובים מאוד [חדש]
אתון עיוורת   יום א', 25/01/2009 שעה 21:16
בתגובה לבר שושני
אתר אישי
בר שושני - בגדה הרשות שולטת ובעזה - חמאס. בעיניך אין למצב הזה שום משמעות? זה לא מצב שכדאי להתייחס אליו? החמאס השתלט על הרצועה לפני שנתיים בלבד. זה הכל. כל המצב הזה נזיל וטרי עדיין. ובנוסף - מי שיצר את החמאס אלו הם האחים המוסלמים - המקור הוא מצרי.והנה מובארק מצליח לשמור את האחים המוסלמים ככאלה שלא שולחים אנשים להתפוצץ בתוך קהיר.
ובעניין '' הבחירות'' בעזה. החמאס משליט שם טרור - זה לא כל כך פשוט העניין הזה של הבחירות. בחירות דמוקרטיות ברצועה עם משקיפים בינלאומיים - זאת אפשרות שבאמת כדאי לקיים.
ואני ממש לא חושבת כמוך שלשחק נכון עם הקלפים שיש לנו היום ביד - זאת פטרונות וזה איום ונורא. ההפך לא לנצל מבחינה מדינית את היתרונות שהשגנו במחיר עקוב מדם ובדעת קהל בינלאומית שלילית במיוחד - זה יהיה איום ונורא.
אני חושבת שהעקרונות שמציע יערי - הם נכונים וחכמים:
שישראל תאותת שהיא מוכנה להתרצות בעניין המעברים ככל שיתמלאו התנאים הבאים:
* מצרים תעמוד בהתחייבות שלה למנוע את התחמשות החמאס.
* סיכום עסקת חליפין סבירה לשחרור גלעד שליט.
* החמאס ייכנס לממשלת קואליציה עם אבו מאזן על יסוד תוכנית מוסכמת, שמבטיחה רגיעה ארוכת טווח והמשך משא ומתן.
להזכירך - פת''ח מכיר ב242, מכיר בקיומה של מדינת ישראל ועושה את כל מה שהוא יכול כדי לגרום לחמאס - ללכת איתו בעניין הזה.
* כוחות של הרשות הפלסטינית ישלטו בצד הפלשתיני של המעברים ופת''ח יוכל לחדש את ההתארגנות שלו ברצועה.
* מצרים בהמשך,תפתח את מעבר רפיח, כמעבר מקביל בהיקף התעבורה למחסום ארז.
* תעוכב הפעלת הסעיף ב''הסכם המעברים'' מנובמבר 2005, בדבר הנהגת שיירות מהרצועה, כדי למנוע ''זליגה'' בגדה המערבית.

הדילמה של החמאס תהיה לדחות את חבילות השיקום מהמפרץ או לדבוק בקו האירני-סורי הצבאי הלוחמני. וזאת דילמה שכבר מפלגת אותם.

כמו בכל משא ומתן אתה משתדל למקסם לטובתך וליצור מהלכים שיעבדו טוב עבורך. אני לא רואה פה שום פטרונות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

המונחים חשובים מאוד [חדש]
יבגני קופל   יום ב', 26/01/2009 שעה 9:08
בתגובה לבר שושני
תגובה מצוינת, בדיוק מה שאני חושב.
אנחנו לא אמורים לבחור בשבילם הנהגה, כי זאת התנשאות. מצד שאני אנחנו צריכים להראות להם את המחיר של הבחירה שלהם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

המונחים חשובים מאוד [חדש]
מיקי   שבת, 24/01/2009 שעה 21:24
בתגובה לאתון עיוורת
בראשית הדברים - לא יהיה שלום מוצהר בינינו לבין הערבים המוסלמים, מצב זה של אי לוחמה ברמה זו או אחרת יוטב או יחמיר, את דברי אני אסייג ב: אלא אם כן כמדד ראשון מעמד האשה הערבייה מוסלמית במולדתה באשר היא יהיה מקביל למעמד האשה נניח בישראל, כאשר תתפתח שפה ערבית ''חדשה'' בת זמננו בדומה לעברית של בן יהודה, דינמית שיכולה לקבל לתוכה מושגים ומונחים מערביים תוך הסתמכות על הקוראן בדומה לתנ''ך אבל ללא הקדושה - שפה חילונית ולא ניב דיבור, שלטון דמוקרטי אפילו ברמה הירודה שהיתה אצלנו בשנות ה-‏50-60.

אתון יקרה, המלחמה היא לא על טריטוריה.

הדרך היחידה בה לא תהיה כאן מלחמה היא רק בהוצאתו של אחד מהצדדים מהמשוואה.

אפשר לבחוש את המילים לקשט אותן לתבלן אותן ולשוות להן מראה וצורה נאים - בסופו של דבר כבלתי נמנע יש רק 2 אפשרויות לפתרון.

הדרך היחידה לחזות את העתיד היא לעשות אותו עכשיו.

כאשר יש כל כך הרבה הסברים ותרוצים ''ל-בעיה'' - בגלל הסגר-הכיבוש [בעזה?] - המעברים - ה.... ועוד שלל התירוצים התורניים אות היא כי הרוצה לשקר ירחיק עדותו.

אנחנו במצב מלחמה עם אוייב שנוצח ואינו עומד בתנאי הכניעה, עלינו להכריע אותו כליל, לעשות שלום עם האוייב - כן אבל גם האוייב צריך להסכים ולרצות לעשות שלום, להכריע לכאן או לכאן.

בכל מקרה השיטה הערבית מוסלמית הינה הצמחת ראשים ופלגים, הכל על רצון השלטון המקומי זו הדרך שבה האיסלם מנהל את מלחמותיו, ראי את שאר המדינות המוסלמיות שבהן מדכאים ביד קשה כל חריגה מהסדר השלטוני, כל מה שקורה קורה כי יש לזה הסכמה וזה חלק מהטקטיקה והאסטרטגיה של בכיבוש הערבומוסלמי.

לגבי נזילות המצב ראי נא דוגמא לעתיד - מחירי הנפט יורדים מדינות המפרץ וערב הסעודית יצטרכו לקצץ בתקציבי הרווחה, זעם ההמון ואי יציבות השלטון יביאו מייד להטיית הזעם ואי השקט החברתי לעבר היהודים ומדינת ישראל, משק כנפי הפרפר הסעודי ישפיע עליך אישית.

צאי מהבועה זה לא סכסוך מקומי זה חלק מתהליך איסלמו גלובאלי, יש מספיק זמן ופרספקטיבה לבחון את התהליך החל מ-‏1973 עד היום ולראות את הקו המקשר והתנועה - אנחנו מהווים רק את עלה התאנה.

מצטער על הטלגרפיה - זוגתי מקריאה זמנים ליציאה לביקור אצל חברים אשמח להרחיב במידה ותמצאי לנכון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

המונחים חשובים מאוד [חדש]
אתון עיוורת   יום א', 25/01/2009 שעה 21:35
בתגובה למיקי
אתר אישי
כשאתה כותב ''הערבים המוסלמים'' - כהכללה גורפת בהקשר לסכסוך הישראלי-פלשתיני זה נראה לי לא רציני. ולא רק אלא שנושב ריח לא נעים מהמשך הפיסקה שלך. אני תוהה מה יקדים את מה, קידום מעמד האישה אצל הדתיים בבני ברק או קידום מעמד האישה אצל החמאס. תקרא את הספר ''אוריינטליזם'' של אדוארד סעיד (ערבי נוצרי) , שבו הוא מנתח כיצד ההתנשאות של המערב על המזרח קשורה לחיכוך איסלם- מערב שהולך וצובר תנופה. ספר מעניין, אם כי סובל לטעמי מראייה פלקטית ומגויסת מדי.
ב''הוצאתו של אחד הגורמים מהמשוואה'' - אתה מתכוון שישראל תשמיד את החמאס? איך אתה מציע לעשות את זה?
מאיזה בועה אתה רוצה שאני אצא? אני דיברתי על משא ומתן עם חמאס (זה כולל רמיזות, איתותים, קריצות ונפנופי מטפחת) רק בהקשר מקומי?
ספר לי קצת על האופן שבו אתה מבין את התהליך ''האיסלמו- גלובאלי''. באמת שמעניין אותי לקרוא.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

המונחים חשובים מאוד [חדש]
מיקי   יום ב', 26/01/2009 שעה 10:19
בתגובה לאתון עיוורת
כאשר אשה מבני ברק משתרללת להנאתה לא בוחרים בבית את הצעיר שלא מניב הכנסה ויוצאיםם בשש בבוקר לטיול?! ומוצאים פגר מדמם, לכל היותר יש את הסצינות הנדושות וגרושין, שנית אשה בבני ברק רשאית לצאת ולבוא כרצונה ללא שהיא מסכנת את חייה.

הערבים המוסלמים כפו לפי חרב את האיסלם עוד לפני שהיה מערבי אחד בקרבתם ללא חיכוך או עילה - בעידנים קודמים יכולת ההסתגלות של הגמל למזג האויר קבעה את גבולות הכיבוש ותוכלי לראות את השלטת האיסלם עד לעידן זה על פי זאת, באירופה הם נעצרו בסביבות תורכיה, ולשאר המקומות הם הגיעו מאוחר יותר ימית - פיליפינים והזורים הסמוכים, בעת הזאת החל משנת 74 המטוס נכנס לפעולה ולאחר חרם הנפט של 73 וההסכם המביש של אירופה שמכרה את עצמה בנזיד עדשים [נפט] סוכם כי בני ערב המוסלמים יהיו רשאים להתישב באירופה ולקבל חופש דת מוחלט הנה לך מקץ כ-‏30 שנה אירופה מתאסלמת, אני מקווה שאורי קציר ינבור בקבציו הרבים ויוכל להביא את הסיפור המלא.

לא יכול להיות משא ומתן עם החמאס מכיוון שזה מנוגד לעקרונות היסוד שלו ואם ישא ויתן איתנו אז הוא לא חמאס ואם הוא לא אז יגיע חמאס חדש, את האוייב צריך להכריע עד חרמה וללא פשרות, אם בסיבוב הנוכחי לא חסלנו את האוייב בסיבוב הבא החיזבלאללה שהוכה קשות ב 2006 ונזהר בצוננים של המערכה הנוכחית [הנצחון האלוהי הוא מן השפה לחוץ] מהר מאוד תתחילי לשמוע את הרהב הערבי הנדוש ותוך זמן קצר הם אפילו יאמינו לעצמם ויחל סבב טרור נוסף, כולל חדירות גבול נרחבות, קחי בחשבון את האוייב מבפנים עם חבלות פה ושם בעורף והכל הוא הכנה למערכה הגדולה, הכל תמיד בשלשים לא נכריע את הקטנים עכשיו נמצא את עצמנו בצרה צרורה מחר.

''העם'' מקצין שמאלה וימינה ואלה הפונים לשם או לשם עושים זאת מאכזבה ויאוש צחוסר אונים וזעם, אין צורך לחשב אבל זו תערובת נפיצה מאוד מיתון כלכלי - מחאה על תוצאות הבחירות טרור מפנים ומחוץ - יהיה שמח.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

המונחים חשובים מאוד [חדש]
מיקי   יום ב', 26/01/2009 שעה 10:52
בתגובה למיקי
להרחבת היריעה ומידע נוסף משובח וטוב מבחר מאמרים מתורגמים מערבית

[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©