מסע הגחליליות
שבת, 13/12/2008 שעה 18:22
מדי פעם צף ועולה בי זיכרון ילדות עמום: הליכה לילית בוואדי הסמוך לשכונת מגורי או בשדה בור בשכונה עצמה. ושם, בין שיחי הסירה הקוצנית או העשבים הנמוכים שעל פני האדמה, מנצנצים אורות כתומים, מהבהבים לכמה שניות ואז כבים - ולאחר כמה שניות שבים ונדלקים. היו אלה גחליליות קטנות, שנימרו את השדות אז ושזוהרן הלך וגווע ככל שנקפו השנים. אם אני מבין נכון, זהו עוד תוצר של חומרי הדברה, בנייה מהירה והכחדה שיטתית של הסביבה הטבעית בה חיו ופעלו. לעתים אני שואל א עצמי לאן נעלמו כל אלה. אולי יצאו במסע לילי ארוך ובלתי הגיוני, הולכות בשורה בזו אחר זו, בדרכן אל מחוזות פראיים יותר. מעין שיירה ענקית של נקודות זוהרות העוה את דרכה בלילות האפלים. במידה מסוימת מזכירה התהייה הזו את התעלומה המטרידה את הולדן הצעיר מ''התפסן בשדה השיפון'': לאן עפים הברווזים כשהאגם בסנטרל פארק קופא.









לעתים קיימות במוחו של אדם תמונות ממציאות רחוקה כלשהי. זיכרון מטושטש כלשהו שנטבע בו עוד בילדותו הרכה ולא נותרה ממנו אלא גחלת עמומה מאוד. הרבה פעמים מדובר בזיכרון שלא ניתן לשחזר. במציאות שנמחקה מחינו ושוב אינה אל – ובכן, זיכרון בלבד. וישנן גם מציאויות שאיש אינו זוכר מלבדך. כאלו שהן נחלת האדם הבודד. אינני מכיר עוד אנשים כמותי, המתגעגעים אל הזיכרון המסוים שעליו אני מתכוון לספר כאן בקצרה. לפיכך, עד להודעה חדשה, אני לבדי בעניין הזה.

בימים האחרונים צפות במוחי תמונות מעורפלות של גחליליות. אי שם, לפני שנים רבות, ראיתי אותן בהמוניהן. היה זה, יש להניח, במהלך טיולים ליליים בשדות ובוואדיות. במקום בו גרתי, שכונת כרמליה שבחיפה, היו לא מעט שדות, חורשות וואדיות. מקומות שילדים אולי משחקים בהם, אבל אינם נוטים לגעת לרעה בחרקיהם הנסתרים.
 
ליל גחליליות. אורות זוהרים פזורים על פני השדה ומהבהבים בחיזור נלהב (מקור תמונה 1).
 

אני זוכר את זוהרן הזרחני, בעל הגוון הכתמתם. אני זוכר אותן מהבהבות בעודני הולך בין שיחי הוואדי שהוביל מרכס הכרמל בואכה בית העלמין הגדול שנקרא אז כפר סמיר. התייחסתי אליהן כאל חלק מהחיים, חלק מהסביבה. לא העליתי אז על דעתי שיום אחד לא אראה אותן יותר. שהזוהר הכתום הזה פשוט יחדל להתקיים. הן היו פיסה אינטגראלית של הנוף, כמו שיחי הסירה הקוצנית, אצטרובלי האורן, פרחיו המצהיבים של הטיון הדביק או הניחוח החריף העולה באפו של כל הממולל בין אצבעותיו עלה ירוק ומחוספס שנקטף משיח אזוב. הן פשוט היו שם, הגחליליות הללו. כמו חרקי הלילה האחרים המקרינים את תכונותיהם: הצרצר את קריאות החיזור שלו הנשמעות היטב באוויר הערב החמים; הינשוף, שמעופו החרישי כמעט שאינו נשמע והוא חולף בשמיים הכהים כנקודה שחורה, כמעט בלתי ניתנת להבחנה; הרוח הקלה המנשבת באמירי האורן והאלון.

היעלמותן הייתה מהירה ואני, בעוונותיי, הייתי צעיר מכדי לנצור את הזיכרון הזה באופן משמעותי, כלומר ברור ומובהק מזיכרונות אחרים של תקופת הילדות. אני זוכר את הפעם הראשונה שהרגשתי שהן חסרות לי. היה זה כמה שנים מאוחר יותר, כשקראתי את ''סיירת ורה קרוז'' של תומס מיין ריד, ספר המתאר את הרפתקאותיו של המחבר כחייל בצבא האמריקני במלחמה נגד מכסיקו. מסופר שם על שליח המביא הודעה שני קצינים אמריקניים הרוכבים בחשכת יער. מאחר והחושך אינו מאפשר קריאה, הולך הלה ומביא גחלילית מקומית כדי להאיר בה את הנייר. הנה הקטע המדויק:
 
(מקור: הספר ''סיירת ורה קרוז'' מאת תומס מיין ריד, הוצאת כתר, ירושלים, 1973).
 

גחליליות בוגרות, כך למדתי לימים, משתמשות ביצירת האור כאמצעי תקשורת עם בני המין השני. זכר הגחליליות המחפש לו בת זוג, נוהג לעוף בשעות החשכה ולשדר את דגם הבזקי האור המייחד אותו. אור חזק מדכא את פעילותו והוא שוקע במעין אדישות. אולם כשהוא מוצא לו אזורים חשוכים, הוא מעופף ומאותת.כל הבהוב נמשך שניות ספורות. הנקבה, היושבת על הצמחים, ובמינים רבים אינה מסוגלת לעוף, מגיבה אף היא בהארה הייחודית למין שלה עד שהזכר מבחין בה. וקימות גם אותן נקבות גחליליות אכזריות, שמפיקות תגובות אור של מינים אחרים לזכרים שאינם בני מינן, וכשאלה יורדים אליהן - הן טורפות אותם. אבל קשה לומר שבאותה ילדות רחוקה חשבתי על גחליליות דווקא כמייצגות תדמית מרושעת כלשהי.

מאז, כאמור, חלפו שנים ושוב אינני מבחין עוד בגחליליות הללו. בשום מקום. בילדותי רגיל הייתי לראותן על מורדות הכרמל, אבל כיום הן אינן נראות עוד בשום פינה אחרת של הארץ. ובמידה שהן נמצאות, שוב אינני מבחין בהן. קראתי שהריסוס בחומרי הדברה קטל רבות מהן.

לעתים אני מוצא עצמי תוהה מה קרה לכל אותן גחליליות. להיכן הלכו. איפה הן נמצאות עכשיו, לאחר שעזבו את ההרים ואת השדות שהיו חלק מנופי ילדותי. משהו בדומה לתהייתו המפורסמת של הולדן קולפילד מ''התפסן בשדה השיפון'' לאן עפים הברווזים כשהאגם בסנטרל פארק קופא בעונת החורף. ואז צצה ועולה תמונה של אורות הבוהקים בחשכת הערב, אור אחר אור אחר אור אחר אור, במעין שרשרת מתמשכת ובלתי נגמרת. כאילו יצאו הגחליליות למסע בטור ארוך, בבקשן להן מקלט מאותם שדות שהכרתי. כשקראתי את ''סיירת ורה קרוז'' תהיתי ביני לבין עצמי אם היצורים הזוהרים הללו שמו פניהם לארץ רחוקה ובה הם חיים בקהילות ענק, עוסקים בחיזור בלתי פוסק ומשוחררים מאימת חומרי ההדברה של המין האנושי.

בסיומה של דרמת הבייסבול ''שדה החלומות'', בה מקים החוואי ריי קינסלה מגרש בייסבול בלב שדות התירס ובו משחקים כוכבי עבר שהתפוגגו בערפל הזמן, נראית שיירה אדירה של מכוניות העושה את דרכה אל המגרש. נוסעיה באים לראות את העבר קם לתחייה. התור הארוך והמפותל של אורות הנסיעה נראה בעין המצלמה ההולכת ומתרחקת כשיירה ענקית של גחליליות החוצה את הלילה הכהה בואכה ריבוע המגרש המואר.









דומני שאין עוד אדם ממכירי הזוכר את הגחליליות כחווייה של ממש בחייו. אם יש כאלה, אשמח לשמוע על כך.






[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
ביקור [חדש]
דובי   שבת, 13/12/2008 שעה 18:54
שנים לא ראיתי גחליליות עד שהגעתי להתגורר בחווה. כיום ליבי כמעט ונעשה גס בנקודות האור הזוהרות במאות במהלך הלילה אבל עדיין אני זוכר ומזכיר לעצמי שזכיתי.אגב , אין לי מושג לאן נעלמו הגחליליות בחורף , כנראה שיחד עם פרות-משה-רביינו הן נחבאות עד לקייץ הבא , אולי בערימות הקש שבחלק העליון של האסם. נהנתי , תודה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ביקור [חדש]
אורי קציר   שבת, 13/12/2008 שעה 19:02
בתגובה לדובי
אתר אישי
מה שאומר שכדי לראות גחליליות בנופן הטבעי אני צריך לבוא לוויסקונסין...:)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ביקור [חדש]
דובי   שבת, 13/12/2008 שעה 20:27
בתגובה לאורי קציר
מה שאני אומר שאם אתה חפץ בכך ביתי - וכמובן היער והשדות סביב , כולל ריח צואה הג'מוסים ויבבת התנים והצבועים עם מראה הנשרים והצבאים - פתוח בפניך. ואז , ''כצ'ופר'' תוכל לחזות גם בגחליות. אגב , באיזור כפר ורדים (כמו גם במקומות אחרים כשהראשון העולה לי בראש זה הגלבוע) ניתן לראות גחליליות ללא ספק - אבל , אם באמת מחזה מדהים של גחליליות את רוצה לראות סע למעלה עקרבים בלילה חשוך , רד עד לנחל צין במקום שלח בו תמידית(זה יוצא ממש ליד שביל מפעלי הפוספט ליד עין צין) ושם הן מצויות- באלפיהן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ביקור [חדש]
אורי קציר   שבת, 13/12/2008 שעה 20:46
בתגובה לדובי
אתר אישי
תודה על הטיפ. במצב הנוכחי שלי אני לא בטוח שיותר קל לי להגיע למעלה עקרבים מאשר לחווה שלך, אבל זה בהחלט רעיון שכדאי לבדוק. שוב תודה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
מולי   שבת, 13/12/2008 שעה 21:38
גחליליות זכיתי לראות בשנים האחרונות ברחובות עין כרם. לא לעתים קרובות אמנם, אפילו לא פעם השנה, אך מדי פעם ניתן לראותן בשעות הליל בעונה הנכונה...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

זה אכן נדיר [חדש]
אילן   יום א', 14/12/2008 שעה 16:46
הגחליליות מתמעטות, זה נכון.
מה שנראה לי שאינך זוכר באופן מדוייק, (אנו בני אותו גיל וגדלנו באותו מקום) זה ש''עונת'' הגחליליות קצרה, לפי מיטב זכרוני בסביבות חודש יוני (לפני ובתחילת החופש הגדול). יש סיכוי לראות גחליליות בגנים ציבוריים בחיפה, כאילה המבוססים על צמחי בר והם משתלבים עם ה''ואדי'' בהמשך המדרון.נראה לי שחלק מהתחושה שהגחליליות נעלמות נובע מריבוי התאורה, ומכך שאנו ממעטים לצאת מתחום ''תאורת הרחוב''
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

זה אכן נדיר [חדש]
שושי   יום ב', 15/12/2008 שעה 8:50
בתגובה לאילן
אני חוששת שהתאורה המלאכותית המאירה בטבע לא רק מפריעה לנו להבחין בגחליליות, אלא גם מפריעה להן למצוא זה את זו ולהזדווג.
כמו שצבונים שבקעו על שפת הים מתנווטים בליל ירח לעמודי תאורה במקום לים המנצנץ.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

טיול לצפיה בגחליליות [חדש]
שושי   יום ב', 15/12/2008 שעה 8:49
יש כזה באחד האיים בתאילנד,וחסר אצלנו. פעם ראיתי גחליליות באיזשהו גן חיות או מוזיאון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

טיול לצפיה בגחליליות [חדש]
אורי קציר   יום ב', 15/12/2008 שעה 8:58
בתגובה לשושי
אתר אישי
איזה יופי של רעיון. אולי מישהו מהחברה להגנת הטבע או מקק''ל יאמץ את הרעיון ויארגן הדרכת גחליליות לילית גם בישראל?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אש לילה [חדש]
אורחת לרגע   יום ב', 15/12/2008 שעה 13:47
אורי...זרקת אותי שנים אחורה:)
אני גדלתי בנווה מונוסון וכחניכה פעילה בצופים עברתי כמה ''אשי לילה'' שכללו הליכה בתוך הואדי המקומי שבלילות היה מלא באותן של הגחליליות. זה היה פשוט מקסים.
לצערי בשנים האחרונות גם אני לא ראיתי גחליליות לא שם ולא בעיר בה אני מתגוררת כעת עם משפחתי.
הרעיון לעשות סיור גחליליות הוא רעיון מצוין. מישהו מרים את הכפפה?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

האם הגחליליות נעלמות??? [חדש]
טל   יום א', 01/02/2009 שעה 17:07
בהמשך להתכתבותכם בנושא הגחליליות לפני כחודש וחצי, רצינו לעניין אתכם במחקר שאנו מבצעות במסגרת לימודי ביולוגיה באוני' העברית. אנו מנסות לבחון את תפוצת הגחליליות בישראל בעשרות השנים האחרונות. לשם כך אנו מפיצות סקר ונשמח מאוד אם תשתתפו ותענו עליו. עדותכם חשובה לנו! מי מכם שרוצה לענות לסקר מוזמן להחזיר לנו תשובה ונשלח לו את הסקר. מייל: yael.rabi@mail.huji.ac.il תודה רבה! טל, מיכל ויעל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©