כשהשר לא יקבע את התוכן
יום ו', 12/12/2008 שעה 11:23
מבחני המיצ''ב, שנדודנו כבר אלפי פעמים בכל כלי תקשורת אפשרי, עוררו שוב את המקטרים הקובעים לנוד בראשם ולספר כמה המצב חרא. זה נכון, במידה רבה, אבל לא פותר שום בעייה. המבחנים הללו מראים רמות של בקיאות והבנה, אבל אינם מתייחסים לחומר הנלמד עצמו. את החומר הזה משנה כל שר חינוך לפי ראות עיניו ולפי השקפתו הפוליטית (מה שיודעים היטב גם לבני וגם נתניהו, שהודיעו מייד שאין בכוונתם להעניק את הכבוד הזה למבקשו החדש, אלי ישי מש''ס,והם מתכוונים לשמור אותו כפרס חביב למפלגותיהם שלהם). התוצאה היא שהחומר הזה משתנה חדשות לבקרים. אם אצל שר חינוך דתי קיים תגבור של לימודי התורה והתורשה שבעל-פה, אצל שר חינוך ממרצ ילמדו יותר על תרבותם של שכנינו הפלסטינים. הגעה העת לשים לזה קץ, לגבש הסכמה חוצת-מפלגות ולהוציא את סמכות קביעת התכנים ממשרד החינוך.









החינוך הישראלי מידרדר. זו אינה תופעה של השנים האחרונות בלבד. זה מתרחש כבר קרוב לשנות דור, אם לא למעלה מזה; תוצאה של היטפשות קולקטיבית העוברת על החברה הישראלית. תהליך שבו אידיוטים ובורים זוכים למעמד לאומי בשל אידיוטיותם ובורותם, שלא לומר נלעגותם ופרימיטיביותם. תהליך השוטף כאשד אדיר גם את המשכילים והאינטליגנטים שבין היוצרים, הכותבים ואנשי המעשה.

את העובדות האחרונות שפורסמו יודעים כולם. למען הסדר הטוב, הנה כמה מהן שוב. הציון הממוצע של תלמידי כיתה ה' במבחני המיצ''ב (מדדי יעילות וצמיחה בית ספרית) במתמטיקה הוא 59. בעיתה ח' הוא צונח ל-‏44. באנגלית הוא יורד מ-‏73 בה' ל-‏58 בח'. גם בעברית יש ירידה מתמשכת: מ-‏80 בכיתה ב', ל-‏78 בכיתה ה' ול-‏73 בכיתה ח'. גדל כאן עדר ענק של תלמידים חלולים. זה לא העתיד. זה ההווה. למרבה הצער, זה קורה כאן כבר שנים ארוכות.

כמקובל במקומותינו, מפנים בימים אלה אצבע מאשימה אל הפוליטיקאים הסוחרים בתכני החינוך כבשוק ובדרך מרדדים אותם עוד ועוד; אל כוח ההוראה הירוד שרבים ממרכיביו מכירים את החומר שהם אמורים ללמד פחות טוב מתלמידיהם; ואל התקשורת העוינת, שמקדשת תוכניות זבל מז'אנר הריאליטי המבקשות להוציא ממשתתפיהן את הצדדים הרעים שבהם ומקבלות נפח תרבותי דווקא בשל הרצון של כל צופיהן להזין את התמכרותם למציצנות בוטה בעוד מכות, עוד עלבונות, עוד סקס. אגב, הבלוגרים שבין הקוראים מוזמנים לקחת על עצמם חלק מהאשמה. מי שמנתח נונסטופ את הסתברויות ההדחה של מטריד מיני כזה או עלובת נפש אחרת מ''האח הגדול'' הוא חלק מיצירת הבעיה, לא מההתמודדות איתה. שום משיכת כתפיים מילולית בנוסח ''מה לעשות, זה חלק מהחיים'' לא תעזור כאן.

כל הדיון זה, אני מניח, יכול לחזור על עצמו במאות עיתונים, באלפי בלוגים ובריבואות שיחות המתנהלות מדי יום על המצב. הפטפטת הזו מעניינת, אבל לא רלוונטית. היא אינה אלא שחרור קיטור. יותר מאשר לקטר על הבעיה חשוב לפתור אותה. מי שאמור לפתור אותה הם, בראש ובראשונה, אותם פוליטיקאים שהזכרתי קודם לכן. ודומה שכיום יש רק שלושה שהם רלוונטיים לפתרון. לאחד קוראים בנימין נתניהו, לשנייה ציפי לבני, לשלישי אהוד ברק.
 
פוסטר המבקש להנחיל את התפיסה שבאמצעות דראמה שייקספירית ניתן ללמוד היטב את השפה האנגלית. אצלנו זה לא קורה (מקור תמונה 1).
 

אריאלה רינגל הופמן מ''ידיעות אחרונות'' הלכה אל שלושת האנשים הללו ושאלה אותם מה צריך לעשות כדי להתמודד עם הפיכת מערכת החינוך הישראלית לסוג של עולם שלישי. נתניהו הודיע שיש לו חמישה עקרונות: שדרוג מעמד המורה, סמכויות ניהול רחבות יותר למנהלים, סיוע לתלמידים חלשים בזמן אמת, התמקדות במקצועות הליבה וחינוך לערכים. לבני אמרה שתציג תוכנית חינוכית כוללת בזמן הקרוב. גם לברק אין רעיונות קונקרטיים, אבל הוא רוצה שהחינוך בישראל יהיה דומה לזה הנהוג בסינגפור. במלים אחרות, סיסמאות במקרה הטוב. מלים נבובות וריקות שאין בהן כל תוכן.

מה שמוביל אותי לעניין עצמו: הבעיה המרכזית בחינוך היא התוכן. אפשר להביא מורים מוכשרים, להעלות את שכרם, להפיל על ההורים תשלומים נוספים למימון פעילויות ומתקנים, אבל בסופו של דבר השאלה היא לא רק מי מלמד אלא מה מלמדים. בישראל אין, ולא הייתה מעולם, שום הסכמה ארוכת טווח על התכנים. הפקרת משרד החינוך לשנים ארוכות בידי מפלגות דתיות ומתן החופש לשרים ולמפלגות השולחות אותם (כולל את השרים הלא-דתיים) לקבוע את התכנים הפכו את כל העניין הזה לבדיחה עצובה.

בישראל 2008 לא מלמדים על ההיסטוריה של ארץ ישראל מלבד העובדה שפעם היו כאן בני ישראל והם גלו מכאן עם חורבן בית שני, וכן שפעם היו כאן בריטים ואולי גם כמה טורקים. זהו זה בערך. בישראל 2008 לא מלמדים כמעט את ההיסטוריה של מדינת ישראל. מה שאתם שומעים. מורים ולתמידים שדיברתי איתם אישרו את זה. יש נושאים, כמו היחס לתוצאות מלחמת ששת הימים, שאינם מוסכמים על הימין והשמאל. התוצאה: כדי להימנע ממחלוקות, לא מלמדים אותם. התוצאה של התוצאה: שנתונים שלמים נפלטים אל הצבא, האוניברסיטה ושוק העבודה מבלי שיהיה להם מושג ירוק מי היו יגאל אלון או לוי אשכול; מדוע נערך מצוד אחר אדולף אייכמן; או מה היה הטעם המרכזי ליבוש ימת החולה. ועדיין לא הזכרתי את הבורות המקוממת במתמטיקה או באנגלית, שהוזכרו בתוצאות המיצ''ב.









הפתרון לכל זה חייב להתחיל משלושת הפוליטיקאים הבכירים כאן והם חייבים להתייחס אליו כאל פרויקט חירום לאומי. ממש כשם שהם יודעים לשתף פעולה בעניינים המודל לעניין זה, מבחינתי, הוא הקמפיין המשותף של ג'ון מייג'ור וטוני בלייר לקידום הסכם בלפסט. מסמך זה (הידוע גם בשם ''הסכם יום שישי הטוב''), שנחתם ב-‏1998, הגדיר מסגרת פעילות בדרכי שלום ובאופן דמוקרטי למען פתרון הסכסוך המדמם בצפון אירלנד. ההסכם היה הישג של בלייר, משום שהוא כיהן אז כראש ממשלה, אבל הוא החליט לקדם אותו בצוותא עם יריבו הפוליטי מייג'ור, עליו גבר בבחירות שנערכו שנה לפני כן. שני האנשים הללו הבינו שההסכם הזה הוא הישג חשוב מכדי שיטורפד בגלל יריבות פנימית בין הלייבור לבין השמרנים. הסכם זה היה לתחנת חשוב בדרך להרגעת הרוחות באותה ארץ סוערת והוא משפיע לחיוב על הדינאמיקה הפוליטית שם עד היום.

לפיכך, מייד אחרי הבחירות על שלושת המנהיגים הללו להתאחד לאותו פרויקט משותף. עליהם להקים צוות מקצועי – מעין ''מועצת חינוך לאומית'' - שינסח תוכנית חינוכית ארוכת טווח שתהיה מוסכמת על שלושתם. תוכנית זו תהיה רחבה הרבה מאותם מרכיבים פופוליסטיים שעליהם נוהגים נבחרי הציבור החביבים שלנו לדבר (כמו העלאת שכר המורה, מנטרה המיועדת להביא את שומעיה המורים להעביר את תמיכתם הפוליטית לפוליטיקאי התורן המצהיר עליה). הכול יהיה בה ברור: מה לומדים, באיזו כיתה ולאיזו מטרה. ייקבעו בה יעדי מינימום, כלומר החלטה שיש חומר שחייב להילמד בכל מקרה כתשתית אינפורמטיבית, כאשר על הקומות הנבנות על בסיס אותה תשתית אפשר יהיה להתווכח. תהיה בה השלמת חוסרים ומילוי פערי הענק הקיימים כיום בתכנים הנלמדים. אני מקווה, למשל, שילמדו בה גם על ההיסטוריה של ארץ ישראל בתקופה הצלבנים (שנמכה מאתיים שנה), הממלוכים (מאתיים וחמישים שנה) ומה שעבר עליה לאחר הקמת המדינה. שילמדו בה כמו שצריך על שירת אלתרמן וטשרניחובסקי וגולדברג ועמיחי וגם ילמדו במסגרתה את ''המלט'' ואת ''הסוחר מוונציה'' של שייקספיר, את ''אויב העם'' ו''ברווז הבר'' של איבסן, את ''ג'יין אייר'' של ברונטה ואת ''ענבי זעם'' של סטיינבק. אלה, כמובן, העדפות פרטיות שלי ואינן מחייבות איש. הכוונה היא לא שייקחו את ההמלצות שלי כמות שהן אלא שיבנו תוכנית לימודים עתירת תכנים קלאסיים ורציניים. במקביל לכל אלה, יבדוק הצוות הזה את שיטות הלימוד המתאימות ביותר והיעילות ביותר למערכת החינוך שלנו ויגבש קריטריונים חדשים, גבוהים יותר, לעיסוק במקצוע ההוראה.
 
נתניהו, לבני, ברק. יש להם אתגר עצום, אבל שיתוף פעולה אד-הוק לצורך הצלת החינוך? מסוקפני (מקור תמונה 2).
 

תוכניות אפשר תמיד להכין, אבל כמאמר הפסקאות הראשונות, הן כפופות לשינויים בלתי פוסקים המוכתבים על ידי הפוליטיקאים. ובכן, לא עוד. אני מציע שתיקבע תשתית חוקית שלא תאפשר לפגוע בתכנים הנלמדים, לדלל אותם או להמירם באחרים במשך מספר שנים לפחות. מועצת החינוך הלאומית, שתורכב על ידי הזרם המרכזי במדינה, לא תהיה כפופה למשרד החינוך. שר החינוך יהיה, הלכה למעשה, המוציא לפועל של תוכנית שלא הוא האיש המרכזי בקביעתה. התוצר של כל זה יהיה שבטווח הארוך ייחשפו תלמידי ישראל לתכנים איכותיים יותר ויציבים יותר. הם לא ישונו אחת לשנה וחצי או אחת לשנתיים כאשר שר חינוך מהבית היהודי יחליף את ההוא ממפלגת העבודה. המועצה תוכל לעדכן את התכנים אבל במינון מוגבל ובתדירות מוגדת מראש.

אפשר להציע באותה הזדמנות כמה דברים נוספים. למשל, את ביטול הזרמים בחינוך והנהגת מערכת בה ילמדו כולם תכנים דומים (תוכנית הליבה) והתקצוב של כל תלמיד יהיה זהה בבסיסו. הדת אינה יכולה להוסיף ולהוות גורם מפצל במערכת החינוך כפי שהיא כיום. למשל, ביטול התקצוב של בתי ספר שלא יעברו תוך שנה ללימודי ליבה (בהיקף מלא ובאיכות סבירה. למשל, אכיפה קפדנית של האיסור להכניס לבתי ספר מטיפים פוליטיים ומחזירים בתשובה. רעיונות לא חסרים.









ייאמר מייד: אני ילד מספיק גדול ומפוכח כדי להגדיר את עצמי כבלתי נאיבי. הסיכוי ששלושת מנהיגי המפלגות הגדולות יאמצו את הרעיון הזה דומה להסתברות שהרב אלישיב ישחק בסרט פורנו או שגילה גמליאל תוציא מפיה משפט חכם. החינוך הוא עדיין כלי לניגוח פוליטי, כמו כל דבר אחר. שום שר חינוך לא ירצה במועצה עצמאית הקובעת תכנים שעליהם אין לו שליטה. שום ראש ממשלה לא ירצה להסיר את ידו מההשפעה האדירה שיש לתחום זה על ההוויה ועל התודעה כאחד. שום פוליטיקאי אינו מתייחס ליעדים ארוכי טווח אלא רק למה שנמצא מעבר לסיבוב הקרוב (הסקרים והבחירות). אבל שווה להעלות אותו ולו רק בגלל שביב התקווה המיקרוסקופי שמישהו יתעשת שם ויחליט לפעול טרם יעקפו אותנו בסיבוב מערכות חינוך מפוארות כמו אלה המצויות בסורינאם, באוגנדה או בבנגלה-דש.

איש השמאל המנוח יצחק בן אהרן קרא לזה פעם, בהקשר אחר לגמרי, ''עוז לתמורה בטרם פורענות''. הפורענות כבר כאן. עכשיו הגיעה השעה להראות עוז ולחולל תמורה.









[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
למה רק שלושת הפוליטיקאים הבכירים? [חדש]
מהגג   יום ו', 12/12/2008 שעה 11:49 אתר אישי
לא כדאי שיהיה בועדה לפחות אדם אחד שיש לו השכלה תורנית?
האם אתה החינוך לכולם אמור להיות רק לחילונים?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למה רק שלושת הפוליטיקאים הבכירים? [חדש]
אורי קציר   יום ו', 12/12/2008 שעה 12:06
בתגובה למהגג
אתר אישי
ודאי שכדאי. אבל שים לב שהמטרה היא לא שבבתי הספר יתגברו את לימודי שולחן ערוך אלא את העברית, האנגלית, המתמטיקה, מדעי הטבע, ההיסטוריה הכללית. איך לומר בעדינות - זה לא משהו שלאנשי חינוך חובשי כיפה (בדרך כלל שחורה) בהכרח חשוב יותר.

המצב כיום הוא, בין השאר, אחת התוצאות של הפקרת החינוך בידי מפלגות פוליטיות. למפד''ל יש זרם חינוכי משלה. גם לש''ס. גם לאגודת ישראל. החינוך הממלכתי המרכזי סובל מאובדן משאבים לזרמים שפעמים רבות מלמדים תכנים הכופרים בלגיטימיות של השלטונות המממנים אותם. חלקם מקדשים בורות בתחומים כמו אנגלית ומתמטיקה והיסטוריה במטרה לשעבד את התלמידים לתכנים הלכתיים נטו. כפי שאמרתי, הרעיון הוא לאחד את כל אלה תחת מסגרת רצינית יותר ולא לאפשר עצמאות מוחלטת. כל זה כבר קיים ממילא, ואת התוצאות אנו כבר מכירים.

לפיכך, למועצה שאני מציע להקים חייבים להיות קריטריונים מינימאליים. לא יוכל להיות בו מישהו שיכפור בלגיטימיות של המדינה ומוסדותיה ובבסיסה הרעיוני (הציונות). מפלגה שתרצה לשגר חבר למועצה תצטרך להתחייב לקבל את קביעותיה (אין מצב שש''ס תיוצג שם אבל תבצע המעיין החינוך התורני שלה פעולות המנוגדות להחלטות המועצה) לא יוכל להשפיע דרכה מי שסבור שבתי המשפט הם עבודה זרה או שראש ממשלה שיחזיר שטחים הוא בן מוות. זו צריכה להיות מדינה מסודרת. אם רוצות מפלגות נוספות לקבל על עצמן את ההתחייבויות הללו, אני בעד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
יגאל לביב   יום ו', 12/12/2008 שעה 12:02
חינוך יעיל הוא תוצאה של משאבים כספיים ותכניות לימודים. כאשר שכרו הממוצע של מורה בישראל הוא מחצית מהשכר באירופה וכאשר מעל שליש התלמידים לומדים גמרא במקום מדעי הטבע,זו התוצאה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אורי קציר   יום ו', 12/12/2008 שעה 12:08
בתגובה ליגאל לביב
אתר אישי
מסכים איתך. אבל זה לא רק זה. אם יעלו את שכרו של מורה גרוע מ-‏5000 שקל ל-‏10000 שקל הוא עדיין יישאר מורה גרוע. לפיכך גם הצעתי להגביה את הסטדנרטים ללימודי הוראה ולקבלה לעבודה כמורה. רוצה ללמוד הוראה? בבקשה: תביא מינימום של 630 בפסיכומטרי. רוצה לקבל תואר מורה? תעשה בבקשה סטאז' עם מורה ותיק ואיכותי ממך כפי שמקובל במקצועות אחרים. לא חסרות דרכים לעשות כן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מזל טוב! [חדש]
דינה עמיהוד   יום ו', 12/12/2008 שעה 12:14
רק עכשיו שמתי לב למספר הפוסט שלך. חמש מאות פוסטים, כל אחד מהם ארוך ומפורט. תענוג ממש.

מזל טוב, אורי!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ובכל זאת... [חדש]
יואב   יום ו', 12/12/2008 שעה 14:30
כל פעם שדנים ב''מצב החינוך'' חוזרים שני סוגים של פתרונות מערכתיים, הוספת משאבים (עוד שעות, מורים יותר טובים, יותר כיתות...) או החלפת משאבים (במקום ללמד X, בואו נלמד Y...). שני הפתרונות האלה לא כל כך מעשיים (מצד אחד, משאבים עולים כסף, ישראל היא לא מדינה עשירה, יש לה הרבה יותר ילדים לנפש מהממוצע בעולם המערבי, ודווקא הילדים העניים יותק הם חסרי האמצעים. מהצד השני, לך תסביר שאתה מקצץ את לימודי התנ''ך, למשל, בשביל ללמד את סטיינבק, למשל) ואני לא משוכנע שהם באמת יעזרו לפתור את הבעיה (קטאר, אחת המדינות העשירות בעולם, נמצאת הרבה מתחת לישראל).

נראה לי שהבעיה האמיתית היא תרבותית. נראה לי שבישראל יש תופעה של זריקת האחריות מההורה למורה ומהמורה למערכת...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

התוכן לא חשוב [חדש]
ד.ט   יום ו', 12/12/2008 שעה 16:31 אתר אישי
ראשית לא צריך להפריז במידת ההשפעה של פוליטיקאים (שרי החינוך) על תכני הלימוד. גורמים מקצועיים במשרד קובעים את מערכות הלימודים.

שנית לא צריך להפריז במידת החשיבות של התכנים המדוייקים, לפחות עד רמה מסוימת. איך מלמדים חשוב הרבה יותר ממה מלמדים. אם ילמדו פרק ט' במקום פרק ח' מאיזה ספר בתנ''ך, או אלכסנדר פן במקום ביאליק, או פגיס במקום זך - זה הרבה פחות חשוב מאשר איך ילמדו. המורה הוא העיקר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

התוכן לא חשוב [חדש]
אורי קציר   יום ו', 12/12/2008 שעה 18:24
בתגובה לד.ט
אתר אישי
אני לא שם בצד את האיך אבל דומני שמקובל בדרך כלל לחשוב פחות על המה - וזו הסיבה שכתבתי על כך.

זה לא פרק ט' במקום פרק ח'. זו בדיוק השגיאה שלך. אני לא מכיר אף מדינה בעולם שבה לא מלמדים את ההיסטוריה שלה מאז הקמתה, בשל מחלוקות פוליטיות. האם ניתן להעלות על הדעת שבארצות הברית לא ילמדו בבתי הספר על החוקה, על מלחמת האזרחים או על כיבוש הספר המערבי? תוכל להאמין שבבריטניה לא ילמדו על המהפכה התעשייתית או על המגנה קארטה? זה קורה רק במדינה שלנו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

המתמטיקה והאנגלית לא משתנות [חדש]
מאט טולרינג   שבת, 13/12/2008 שעה 8:59
תקן אותי אם אני טועה, נדמה לי ששרי החינוך אינם נוגעים במקצועות המתמטיקה והאנגלית או שמשנים מעט ומורידים הרבה.
בשניהם המצב נורא. אני מסכים עם כל דבריך אבל אני בכלל לא בטוח שזה מה שיחולל שינוי בנושאים הללו.
בקשר ליצירות הקלאסיות, השאלה היא מה מטרת מערכת החינוך בנושא, לחבב את הספרות על הנוער או לחבב את הנוער על הספרות. אני בספק אם טשרניחובסקי יהיה חביב עליהם. אני חושב שצריך להכניס קצת מכל דבר. הרבה קלאסי יהיה שנוא וההפך יוציא מאיתנו כל תרבות.
אגב, שמעתי משהו טוען שמספר ילדים שגילו שציון המיצ''ב לא נכנס אל הממוצא החליטו להגיש את המבחן בלי לעשות כלום כדי לצאת מהשיעור.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

המתמטיקה והאנגלית לא משתנות [חדש]
אינגסוק   שבת, 13/12/2008 שעה 15:55
בתגובה למאט טולרינג
למיטב זכרוני במתמטיקה שינו מספר פעמים את שיטת הלימוד באופן טוטאלי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

המתמטיקה והאנגלית לא משתנות [חדש]
אורי קציר   שבת, 13/12/2008 שעה 16:23
בתגובה לאינגסוק
אתר אישי
גם בקריאה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שורש הרע [חדש]
אינגסוק   שבת, 13/12/2008 שעה 12:37
הוא בבן גוריון שהסכים לקיום מספר זרמים של חינוך במדינה, אף מדינה לא יכולה להרשות זאת לעצמה ובמיוחד מדינת עולים כמו מדינת ישראל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שורש הרע [חדש]
אלעד   שבת, 13/12/2008 שעה 14:52
בתגובה לאינגסוק
אורי כבר אמר, ובצדק, ששורש הרע הוא בהחלטות שקיבלו פוליטיקאים. השאלה היא מה הפתרון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שורש הרע [חדש]
אינגסוק   שבת, 13/12/2008 שעה 15:55
בתגובה לאלעד
קודם כל איחוד כל הזרמים השונים לזרם אחד ויחיד שילמד עפ''י התוכנית של משרד החינוך. לא יתכן שכל אחד יקים לעצמו זרם חינוכי וילמד מה שבראש שלו.

שנית יצירת תוכנית לימודים חדשה ע''י אנשי מקצוע, התוכנית תהיה א-פוליטית עד כמה שאפשר. צריך ליצור איזשהו מנגנון שימנע מכל שר חינוך לזרוק את התוכנית ברגע שהוא נכנס למשרד לטובת האג'נדה הפוליטית שלו (ד''א זה מסר ממש נהדר שהם מעבירים לתלמידים...).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שורש הרע [חדש]
אורי קציר   שבת, 13/12/2008 שעה 16:22
בתגובה לאינגסוק
אתר אישי
אתה מצטט אותי כמעט במדויק ואין לי מחלוקת איתך.

ובכל זאת, נקודה אחת: גם כיום התוכניות מוכנות על ידי אנשי מקצוע. העניין הוא שהן מוכוונות על ידי פוליטיקאים מתחלפים. כל שאני מציע הוא שמועצה שתהיה מחוץ לסמכות משרד החינוך תקבע את התכנים ואת שיטות הלימוד, ותכנים אלה יהיו מבוססים על הסכמות ולא על מחלוקות. למשל, ההסכמה על לגיטימיות קיומה של המדינה ועל התפיסה של קבלת הציונות ככוח המכונן שלה. למשל, התפיסה השוללת תמיכה באלמנטים בלתי-דמוקרטיים, בגירוש או בהפליה של אזרחים תמימים. גם תפיסה זו היא בעלת אוריינטציה פוליטית, אבל היא מכוונת למכנה משותף רחב והכרחי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
שושי   שבת, 13/12/2008 שעה 22:13
נראה לי שדרוש חוק יסוד לחינוך, שיעגן מסגרת מינימום.

השינוי ההכרחי הוא הרבה יותר רחב מתיקון התכנים, המשתנים ללא הרף. החיים במאה ה-‏21 דורשים יותר מהעברת חומר מראש המורה לראש התלמיד. ר' למשל בספרו של ד''ר יורם הרפז, מנהל ביה''ס למנהיגות חינוכית לשעבר ועורך ''הד החינוך'': ''חכה, פיתיון ודגים''.
התאמינו כי - לצד תוצאות המיצ''ב הצפויות - מציון יוצאת תורת חינוך? מזה שנים אחדות מפיץ אותה יורם הרפז בעולם, ובעיקר באוסטרליה.
לאחרונה נבחר להיות יועץ החינוך של התנועה המכונה בקיצור ''התנועה הירוקה''. מתוך חזון התנועה בתחום החינוך (השוו לתשובות הפוליטיקאים נתניהו-לבני-ברק):
''לעולם של המאה ה 21- דרושים אזרחים מוכשרים, יצירתיים ורחבי אופקים. לא נכון לבחור, כפי שיש מי שטוענים היום, בין הקניית ידע לבין פיתוח חשיבה. שניהם דרושים כאחד.
אנו צריכים לחזור ולפתח את העולם הערכי של הילד, את חוש הביקורת, האחריות החברתית והאזרחית שלו, את הסקרנות שלו שלו ואת היצירתיות שלו. בתי הספר צריכים לחנך את האדם כשלמות.
קריסת האוניברסיטאות היא עוד סממן של משבר החינוך. עלינו להחזיר את המצוינות באוניברסיטאות הישראליות ליושנה – לאפשר לסטודנטים חינוך מסובסד, ולאלה שאין להם יכולת, חינוך בחינם.
יש צורך להנהיג שיעורי חובה במדעי הטבע והחיים לכל אלה שלומדים מדעי הרוח והחברה - ושיעורי חובה במדעי הרוח והחברה, לכל מי שלומד מדעי הטבע והחיים. השאלות החברתיות של ימינו דורשות ציבור שיש לו כלים להתמודד עם המורכבות של העולם''.

ויש גם מצע מפורט לתחום החינוך: http://yeruka.org.il/index.php?option=com_content&am...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
שושי   שבת, 13/12/2008 שעה 22:21
בתגובה לשושי
אורי, לצערי אין לי שום אמון בחברי הממשלות האחרונות, כולל השלושה שהזכרת (נתניהו-לבני-ברק) ואנשי האוצר שמינו. בסדרי העדיפויות שלהם כבר נוכחנו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אורי קציר   שבת, 13/12/2008 שעה 22:41
בתגובה לשושי
אתר אישי
אני מסכים איתך. זו גם הסיבה שאני רחוק מלהיות אופטימי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אור קירש   יום א', 14/12/2008 שעה 17:42
קיימת מפלגה בשם ''אור'' שמתמודדת לבחירות הקרובות (לא, היא לא נקראת על שמי...) ודוגלת בדיוק במה שאמרת: איחוד של כל הזרמים בחינוך לזרם אחד, שיהיה מחוייב ללימודי הליבה, ומטרתו תהיה להעניק לבוגרי מערכת את החינוך את הכלים לתפקד כאזרחים בחברה, ולרכוש מקצוע. אין דבר חשוב מזה.

לרוע המזל, המפלגה הזו אינה מוכרת מספיק, ולכן כנראה לא תהיה מיוצגת בכנסת הבאה. אבל לרעיונות שהעלית יש לפחות ייצוג מסויים במערכת הפוליטית...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שךושה שותפים לו לתלמיד [חדש]
יניב כץ   יום ג', 16/12/2008 שעה 13:35
הוא
הוריו
מוריו
כאשר ההורה יטמיע בילדו את חשיבות הלימוד ויחנך אותו יגיע התלמיד לבית הספר עם רצון ללמוד. כשזה יקרה - ירצה המורה ללמד.
42 תלמידים חפצי חינוך יהיו גם ברי לימוד. הבעיה היא שכיום ההורים הפריטו את החינוך ואת חדוות הלימוד למורה ו זה לא יכול להשפיע על ילד יותר ממה שהוריו וסביבתו משפיעים. מאמץ מערכתי של כל הגורמים יביא לשינוי. רק תקציבים גדולים ורק מורים טובים לא ישיגו הרבה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מעניין [חדש]
בר שושני   יום ו', 19/12/2008 שעה 23:23
לבדוק את ההבדל בלימוד - בחומר הלימוד ובאופן בו מלמדים, בין ירושלים לבין שאר הארץ. למיטב ידיעתי, ירושלים היא המקום היחיד בו למשרד החינוך אין שום נגיעה בנוגע לתכנים המועברים (שנקבעים על ידי מנח''י - מנהלת חינוך ירושלים).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מסכימה עם המסקנות אך לא עם הנימוקים [חדש]
שיר-דמע   יום ה', 08/01/2009 שעה 18:21 אתר אישי
קודם כל, כפי שציינו גם בתגובות מעליי, לא בטוח שיש קשר בין מבחני המיצ''ב לבין תכני הלימוד עליהם אתה מדבר. אתה התייחסת בעיקר לתכני לימוד בתחום ההיסטוריה והספרות. מבחני המיצ''ב למיטב הבנתי בכלל לא נוגעים לתחומים אלו אלא למיומנויות בסיסיות של קריאה, מתמטיקה ואנגלית. אלו נושאים שכמעט אין מחלוקת על התוכן שלהם (שהרי הוא נייטרלי מבחינה ערכית) והמחלוקת היחידה היא לכל היותר על השיטה הנכונה ללמדם. יוצאי הדופן הם בתי הספר של הזרם העצמאי שלהם אולי יש גם מחלוקת עניינית על תוכן הלימודים, ומעדיפים להשקיע פחות במתמטיקה ואנגלית. אבל בתי ספר אלו גם לא בטוח שמובאים בחשבון במסגרת מבחני המיצ''ב, ובכל מקרה השפעתם על הסטטיסטיקה אינה משמעותית, אני מניחה.

כדי לשפר את המיומנויות הבסיסיות שנבדקות במבחני המיצ''ב צריך להעלות א רמת החינוך בארץ בלי קשר לתכנים. בעניין זה מצאתי את עצמי מסכימה עם הסיסמאות שהפריח דווקא ביבי נתניהו (כפי שציטטת בפוסט שלך) בדבר שדרוג מעמד המורה וסיוע לתלמידים חדשים. לצערי לבני וברק לא סיפקו אמירות שבכלל אפשר להתייחס אליהן בהקשר זה.

לגבי התכנים אני מסכימה איתך בגדול, אבל כאמור - לא מהסיבות שציינת. אני לא יודעת מה מלמדם היום בבתי הספר אבל אני יכולה לספר שכשאני למדתי (וסיימתי את חוק לימודיי לפני למעלה מ-‏11 שנה) דווקא כן למדו על הציונות, על ייבוש הביצות, על מלחמת העולם השניה. אלא שלימודי ההיסטוריה הגיעו רק עד סוף מלחמת העצמאות. ואכן היה חסר לי מאוד ידע בתחום ההיסטוריה מאז קום המדינה - נושא אשר כפי שכתבת, שנוי במחלוקת ולכן לא נכנס לתוכנית הלימודים.
מצד שני גם לא לימדו אותי בבית הספר על כל ההיסטוריה של עם ישראל בית גלות בית שני לבין ראשית הציונות, כאילו לא היה לעם ישראל מה להציע בתקופה שבה לא שכן בארץ ישראל.

אגב, מבחינת ספרות (להבדיל מהיסטוריה) אני לא רואה פגם מיוחד בתוכנית הלימודים שלפיה למדתי, גם בהשוואה לקריטריונים שמנית (למדנו לא מעט ביאליק, גולדברג, עמיחי ועוד, ואמנם למדנו את ''אותלו'' ולא את ''המלט'' או ''הסוחר מונציה'' אבל הפער לא תהומי, וחבל על אורך התגובה לפרט את כל השאר).

בשורה התחתונה - אני תומכת ברעיון של גוף אובייקטיבי בלתי תלוי פוליטית שיקבע את תכני הלימוד הבסיסיים, אבל אני לא חושבת שזה יפתור את הבעיות היסודיות של החינוך בישראל. לטעמי הבעיה יותר מאשר ב''מה'' היא ב''איך'', ואם לא יפתרו את ה''איך'' ימשיכו לגדול פה דורות עילגים וחסרי ידע בסיסי (וכלים להרחבתו), לא משנה כמה משובחת תהיה תוכנית הלימודים מבחינת תכניה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©