המירוץ אל אחוז החסימה
יום ו', 28/11/2008 שעה 7:16
מפלגת העבודה בדרך לאחוז החסימה. מלמעלה, לא מלמטה. העובדה שהיא אינה מסוגלת להחליף את הנהגתה - אותה הנהגה ותיקה המבריחה בוחר אחר בוחר לזרועות מרצ וקדימה - עומדת לה לרועץ והופכת אותה לבלתי-רלוונטית בעיני המצביעים. מצבה מזכיר, במידה רבה, את ההתפוררות האלקטורלית המהירה של מפלגת המרכז בבחירות 1999. אלא שכאן המקרה עצוב יותר, משום שמפלגת המרכז הייתה אירוע קצר טווח ואילו העבודה היא שריד מתפורר של המפלגה החשובה ביותר שפעלה כאן מאז ראשית הציונות המודרנית. מרצ, לעומת זאת, עשויה להסתמן כהפתעה הפוליטית הגדולה של הבחירות. מן הצד האחר, סידר מנגנון הליכוד הזדמנות נאה לפייגלינים לחדור סוף סוף לכנסת. אלפי המתפקדים המגובשים שפקד לליכוד עשויים להירתם, במסגרת דיל פוליטי מעניין, לשירותם של כמה משונאי נתניהו.









כפי שהעניינים נראים ברגע כתיבת השורות הללו, מפלגת העבודה צפויה להיאבק על מעבר אחוז החסימה. זה נשמע אולי הזוי, אבל דומני שהמסקנה הזו פשוט מתחייבת מהמציאות. מצבה מזכיר כרגע את זה שבו נמצאה מפלגת המרכז מנוחתה עדן, שעה שבבחירות 1999 ירדה בסקרים בקצב של מנדט לשבוע . לו הייתה מערכת הבחירות ההיא נמשכת שלושה שבועות נוספים הייתה מפלגת המרכז נמעכת לחלוטין מתחת לאחוז החסימה. לעבודה זה עלול לקרות עוד בבחירות הללו: נותרו לה חודשיים ומחצה עד היום הקובע ובקצב של איבוד מנדט בכל שבוע נראה שבעוד חודש ימים כבר לא יישאר ממנה הרבה.

מה שעצוב יותר הוא שגם בעבודה כבר מבינים את זה. מאמצי ההשתריינות של פואד בן אליעזר ושל איתן כבל מעידים על כך. כתמונת ראי, מעידה על כך גם הקבוצה שנלחמה נגד השיריונים הללו וביקשה לפתוח את הפריימריז באופן שוויוני לכולם.

תחליף מודרני למפלגת העבודה. ציפי לבני (מקור תמונה 1).

המנדטים של העבודה הולכים, לפי הערכותיי הפרטיות ביותר, לשתי מפלגות עיקריות. האחת מהן, הלא היא קדימה, נתפסת כמפלגת שלטון פוטנציאלית וכחלופה הריאליות היחידה לליכוד. על מעברם של תומכים אלה מקלים כמה תהליכים המתחוללים מזה קרוב לשלוש שנים. תהליך אחד הוא הפעפוע המתמיד של אנשי העבודה לקדימה, שהחל עם הצטרפותם של שמעון פרס, חיים רמון ודליה איציק ליוזמת ההקמה של אריאל שרון. מאחר ומדובר בפוליטיקאים בכירים ביותר, נתן מעברם לגיטימציה ציבורית להצטרפותם של פעילי עבודה נוספים אל המפלגה הזו. תהליך אחר הוא השתלטותה של הנטייה המדינית המתונה על הנהגת קדימה. אריאל שרון ביצע את ההתנתקות; אהוד אולמרט ייצג קו מדיני פרגמאטי ושימר את המשא ומתן עם אבו מאזן; ואילו ציפי לבני אינה נסוגה גם מהתביעה להניח את ירושלים על שולחן הדיונים. ניצחונה של לבני בפריימריז על הנץ שאול מופז אישש בעיניהם את המגמה הזו. ''הנה'', הם אומרים לעצמם, ''סוף סוף קמה מפלגה שיש לה סיכוי לחזור אל הקו השפוי של מפלגת העבודה של פעם – כי למפלגת העבודה של היום אין סיכוי להביא הישג שלטוני של ממש''.

אם כל כך הרבה קולות של העבודה הולכים לקדימה, כיצד זה שהיא אינה מתנפחת אלא דווקא מתכווצת? את התשובה לכך אפשר לחפש דווקא בליכוד. מספר המנדטים שנגרעים מקדימה בסקרים ועוברים לליכוד גדול ממספר המנדטים שנכנסים אליה מצד פליטי מפלגת העבודה. במקביל, הולכת העבודה ומידרדרת ושוב אינה נתפסת כרלוונטית. כך קורה שבמקום שקדימה תצליח להיאחז במרכז המפה ולמשוך קולות מימין ומשמאל כאחד, היא נתפסת יותר ויותר כיורשתה של העבודה (בעיקר בתחום המדיני).

במצב כזה סיכוייו של מתמודד בפריימריז של העבודה להיכנס לכנסת, גם אם הוא ערכי ואיכותי, שואפים לאפס. יש שם לא מעט מתמודדים שמבחינה אישית ראויים לכהן בפרלמנט שלנו: דניאל בן סימון, עינת וילף, יריב אופנהיימר – וגם ח''כים מכהנים כקולט אביטל, אבישי ברוורמן, אופיר פינס ושלי יחימוביץ'. לפי הסקרים של השבוע האחרון לחלק מאלה אין סיכוי ממשי להיות נבחרי ציבור בזמן הקרוב.

אמרתי שקולות העבודה הולכים לשתי מפלגות עיקריות. המפלגה השנייה היא מרצ. מרצ, שימו לב, יכולה עוד להיות הפתעת הבחירות. בהיותה משמאל לעבודה ומתוקף העובדה שהיא נותרה מחוץ למרבית הקואליציות שפעלו כאן מאז נפילת ממשלת ברק, היא זוכה לדימוי של מפלגה נקייה יותר מבחינה פוליטית ומוסרית ושל קבוצה שעדיין מחזיקה במשנה אידיאולוגית סדורה. הצטרפותה האפשרית של קבוצה ובה פעילים ואנשי רוח המזוהים עם העבודה (עוזי ברעם, אברום בורג, שלמה בן עמי, יוסי קוצ'יק, גלעד שר ועוד) עשויה להשיב רוח משמעותית במפרשי מפלגת השמאל. אם תקרום הברית החדשה הזו עור וגידים, היא עשויה למוטט כליל את שאריות העבודה ואולי אף לגרוף קולות שטרם הבחירות שקלו להצביע למפלגות הירוקות או אף לחד''ש. הפוטנציאל של מפלגת השמאל המורחבת הזו (שביני לביני אני כבר מכנה אותה מס''ד – המפלגה הסוציאל-דמוקרטית) מגיע ל-‏12-15 מנדטים. אם רק תהיה לה רשימה אטרקטיבית והיא תציב אלטרנטיבה אידיאולוגית רצינית ועדכנית לקדימה ולעבודה, היא תוכל לעשות את זה.

כל אלה, כמובן, הערכות מוקדמות בלבד. אבל הן מגובות בתזוזות פוליטיות מתמידות, ואף יותר מכך – בטבע האנושי. האדם, מטבעו, נתון כל העת ללחצים סותרים. הסביבה הפוליטית המקיפה אותו משדרת לו את המסר הבא: יש מפלגות שאליהן מצטרפים והן נתפסות כמועמדות לנצח – ויש מפלגות שאותן עוזבים והן נתפסות כמפסידות פוטנציאליות. למעט השוליים האידיאולוגיים הקשים בימין, בשמאל ובמפלגות החרדיות, רוב רובם של המצביעים רוצים להימנות על המחנה המנצח, גם אם הם מתקשים להצביע עבור המחנה המנצח בבחירות כולן, הן מתנחמים בכך שלפחות המחנה המנצח בגוש האידיאולוגי המועדף עליהם זכה לתוצאה טובה יותר. אין זה סוד שרבים ממצביעי מרצ בזים לעבודה כישות פוליטית. אין זה סוד שרבים מבוחרי העבודה מאסו בה. עכשיו חברו את הנתונים הללו ותקבלו את התוצאה המתבקשת: מרצ נתפסת כגורם הרלוונטי ביותר משמאל למרכז. זו גם הסיבה שרבים הסיכויים שלאחר הבחירות הללו היא תהיה גדולה מהעבודה ובאופן משמעותי ביותר.









נעבור, ברשותכם, לליכוד. בנימין נתניהו תיזמר היטב את מצעד הכוכבים שהצטרפו אליו לאחרונה: עוזי דיין, בני בגין, דן מרידור, מירי רגב, בוגי יעלון, אסף חפץ, ספי ריבלין, טל ברודי, זאב ז'בוטינסקי, ציפי חוטובלי, יוסי פלד - ועוד היד נטויה. הבעיה המיידית הנוצרת כתוצאה מהנהירה הזו לליכוד אינה בהכרח זו הקשורה בניגודים הערכיים והאידיאולוגיים בינם לבין עצמם אלא זו הקרובה יותר, הקשורה דווקא בפריימריז.

שימו לב: כל החבורה הזו הגיעה אל הליכוד בהזמנתו ובעידודו של נתניהו. יש לו אינטרס מובהק בהצלחתם בבחירות הפנימיות. בחלומו היה נתניהו מעדיף לשבץ את כולם במקומות ריאליים ברשימה, לפחות באופן כזה שלא ידחוק יותר מדי אחורה חברי כנסת כגדעון סער, יובל שטייניץ וגלעד ארדן הנהנים מדימוי של פרלמנטרים טובים (ועדיין לא הזכרנו מתמודדים הנחשבים כמקורבים אליו דוגמת יחיאל לייטר, אופיר אקוניס ודני דנון). במציאות, הוא נאלץ להתמודד עם מגבלה המאפשרת למצביע בבחירות המקדימות לסמן לא יותר מעשרה מועמדים מועדפים בטופס ההצבעה. בהנחה שיש יותר מעשרה כוכבים שאותם היה רוצה נתניהו להשחיל לכנסת, זו מגבלה בלתי פשוטה מבחינתו.

בבחירות מקדימות מגיע אדם לקלפי וצריך לסמן מספר מסוים של שמות בטופס ההצבעה. אם הוא נמנה על מחנה פוליטי מסוים הוא יבקש, קרוב לוודאי, לקדם את אנשי המחנה שלהם סיכויים משמעותיים להיכנס לרשימה הריאלית. הוא מסמן את ראש המחנה, כמה ח''כים או מתמודדים בולטים – ומבחינתו אפשר להסתפק בכך. אלא שאם רשימת המקומות שמותר לסמן רחבה יותר, הוא נשאר עם הרבה מקומות פנויים שמותר לו לסמנם. לסמן את אנשי המחנה היריב הוא אינו רוצה. לפיכך, הברירה המועדפת היא לסמן מועמדים כמעט אנונימיים, כאלה שסיכוייהם להגיע לכנסת נמוכים מלכתחילה. אלה האחרונים נהנים מההפקר, אבל רק לעתים רחוקות מצליחים למנף את ההצבעה המזמנת הזאת לכדי הישג ממשי, דהיינו היבחרות לכנסת.

הזדמנות לדיל פוליטי. משה פייגלין (מקור תמונה 2)

ברוב המקרים, הטקטיקה של הכנסת שמות אנונימיים אינה בשימוש. האמת היא שרק לעתים נדירות משתמשים התרגיל הזה, משום שקיימת טקטיקה מוצלחת בהרבה: קבוצה מאורגנת אחת נושאת ונותנת עם קבוצה מאורגנת אחרת. השתיים מתחייבות הדדית להצביע עבור רשימת מומלצים שבה נציגים בעלי סיכוי משתיהן. מה שקוראים במחוזותינו ''דיל''.

כשבתהליך כזה ניתן לסמן שלושים איש, יש מספיק מקום לכולם. כשהבחירה מצטמצמת לעשרה שמות, כל העניין הופך למורכב בהרבה. ברשימת השמות שמניתי לפני שלוש פיסקאות מופיעים ברצף אחד-עשר איש. כל זה מכניס את נתניהו לבעיה. הוא ייאלץ להורות לנאמניו לפצל את הצבעתם כך של המצטרפים החדשים ייהנו מאמונם. פיצול הצבעה מאורגנת משמעו איבוד חלק מהעוצמה. את הפיצול הזה ינסו לנצל חלק מיריביו של נתניהו. היריב המיידי – וכרגע הלא-רלוונטי – הוא סילבן שלום. היריב האחר, שממנו חושש נתניהו במיוחד, הוא משה פייגלין.

פייגלין מגבש כבר כמה שנים מחנה ימני קיצוני בתוך הליכוד. הוא אינו מסתיר את עמדותיו. בניגוד ליריבו הפנים-מפלגתי נתניהו שטבע את האימרה ''יתנו יקבלו, לא יתנו לא יקבלו'' - טבע פייגלין אימרה נגדית: ''לא יתנו וגם לא יקבלו, את האויב יש לנצח''. בהשראה מדבריו של אורי צבי גרינברג ''השולט בהר - שולט בארץ'', טוען פייגלין שסיום השלטון הערבי על הר הבית יביא במישרין לסיום הכיבוש הערבי בארץ ישראל, יביא קץ לטרור, ישקיט את המזרח התיכון, ויביא שלום לאזור ולעולם. פייגלין סבור כי מקור המוטיבציה של הטרור הערבי הוא בתקווה ולא בייאוש: לא היאוש ממצבם מניע את הערבים, אלא תקוותם לסלק את עם ישראל מארץ ישראל. לדבריו, רק גדיעת התקווה הזו על ידי חסימת כל אופציה של כינון מדינה ערבית באיזשהו חלק של ארץ ישראל, תעצור את הטרור ותשקיט את האזור. בקיצור, התחזקות מחנהו של פייגלין משמעה גרימת נזק לדימוי המתון שמבקש נתניהו להקנות לתנועתו.

אנשי מחנהו של פייגלין, ''מנהיגות יהודית'', נחשבים למצביעים הסרים למרות מנהיגם. ההערכה היא שהם מונים כמה אלפי מתפקדים בעלי זכות הצבעה. מחנה ממושמע שכזה יכול להביא לאנשיו לא מעט הישגים. בדיקה מהירה ברשימת מתמודדי הליכוד מראה שיש שם כמה וכמה מועמדים מטעמה: משה פייגלין עצמו; שמואל סקט, אחד ממקימי תנועת ''זו ארצנו''; אסיה אנטוב, מהנדסת תוכנה מקרני שומרון המתמודדת במשבצת העולים; ופרד מונצ'רס, פעיל המבקש להיבחר במחוז ירושלים. מותר להניח שאנשיו של פייגלין מבקשים לקדם כמה מתמודדים נוספים, אלמוניים יחסית, שאם יצליחו איכשהו להיכנס לכנסת יהיו בעלי חוב גדול ל''מנהיגות יהודית''. מי הם המתמודדים הללו אפשר להבין מקריאת טקסט באחד מאתרי הימין המספר על כנס של חברי התנועה לקראת הפריימריז: בועז העצני מקרית ארבע, שמבקש להיבנות מאחיזתו של פייגלין בהתנחלויות לקראת התמודדותו על משבצת מחוז יש''ע; שגיב אסולין, המתמודד על משבצת הצעירים; וחברי כנסת שלא זכו מעולם לאהדה או להערכה רבים מדי מבקשים להיבחר שוב ויודעים שסיכוייהם נמוכים ולפיכך מלקטים תמיכה מן הגורן ומן היקב: גילה גמליאל, דוד מנע, איוב קרא ודני בנלולו.

לו הייתי פייגלין, הייתי מבקש עבור המחנה שלי את העיסקה המשתלמת ביותר. עיסקה כזו יכולה להתבצע עם מועמד שעוצמתו בפיחות מתמשך אך אחיזתו במפלגה עודנה משמעותית במיוחד. סילבן שלום, למשל. לכאורה, אין דבר המחבר בין המתנחל הדתי בעל האוריינטציה הלאומנית לבין השר לשעבר שמדבר במתינות מדינית ומחייב הסדרים טריטוריאליים עם הסורים ועם הפלסטינים כאחד. בפועל, שניהם מבקשים לסדוק את כוחו של אחד, בנימין נתניהו, שהפופולאריות שלו היא לצנינים בעיניהם ופוגעת באינטרסים הפוליטיים שלהם. וגישור על פני עמדות מנוגדות הוא במטרה להגיע לברית אד-הוק– ואת זה כבר למדנו בעבר – מיומנות חיונית ביותר בזירה הפוליטית.








[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
טעות דפוס [חדש]
ישראל   יום ו', 28/11/2008 שעה 9:19
שגיב אסולין מתמודד כמובן, לא מתמודדת. (אתה מוזמן למחוק את התגובה הזו).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

טעות דפוס [חדש]
אורי קציר   יום ו', 28/11/2008 שעה 9:42
בתגובה לישראל
אתר אישי
תודה על ההערה. תיקנתי, כמובן.

ולמה למחוק? יידע כל קורא שטעיתי ושנמצא האיש שתיקן את השגיאה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מפלגת עבודה לא תרד מ10 מנדטים [חדש]
עמי   יום ו', 28/11/2008 שעה 10:18
זה חשוב לדמוקרטיה ,שתמיד ישארו לנו מפלגו ליכוד ועבודה.
מאשר מספר רב של מפלגות
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מפלגת עבודה לא תרד מ10 מנדטים [חדש]
אורי קציר   יום ו', 28/11/2008 שעה 10:59
בתגובה לעמי
אתר אישי
במדינה שבה יש מסורת ארוכת שנים של שתיים-שלוש מפלגות גדולות ושיטת הבחירות מונעת צמיחתן של מפלגות אלטרנטיביות יכולה להתקיים יציבות שלטונית המבוססת על הפרמטר הזה.

לענין מספר המפלגות המתרבה: בישראל קל מאוד להקים מפלגה ולהכניס אותה להתמודדות. לא צריך יותר מדי חתימות, כסף או הבנה בעניין הזה. העלאה דרמטית של אחוז החסימה תשרת את הסינו המתבקש הזה ותהפוך אותו לקצת יותר רציני. ואני מתכוון למשהו כמו שיעור של שמונה אחוז שתצטרך רשימה לעבור כדי להיכנס לכנסת. מצב כזה ידרבן מפלגות להתאחד ויקשה עליהן להתפלג.

ולעניין מפלגת העבודה: אני חולק עליך. כפי שזה נראה כעת, מדי יום מצטרפים תומכים של העבודה למאגר הקולות הפוטנציאלי של מתחרותיה. בידיעות אחרונות פורסם היום על התכנסות חברתית מצומצמת של תמוכי עבודה ותיקים בביתו של בייגה שוחט. מישהו הציע שכל אחד יאמר בעד מי הוא יצביע בבחירות הקרובות. למרבה התדהמה, למעט שוחט עצמו, אמרו כל האחרים שיצביעו עבור מרצ או קדימה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מפלגת עבודה לא תרד מ10 מנדטים [חדש]
SilentMike   יום ד', 03/12/2008 שעה 0:34
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אחוז חסימה גבוה מדי עלול להוביל לקטסטרופה. בטורקיה העלו את אחוז החסימה ל-‏10% והתוצאה: מפלגתו של ראש הממשלה, וכל המפלגות מלבד 2 לא נכנסו לפרלמנט, וממשלה איסלאמית ראשונה הוקמה מפני שמפלגה איסלמיסטית מאוחדת שזכתה בשלושים ומשהו אחוז מהקולות זכתה ברוב מוחלט של המושבים בפרלמנט. אחוז חסימה מעל 5% (כמו בגרמניה) הוא סכנה.

מלבד זאת, מה על יצוג מספר דעות? יש עוד כמה שיטות להקטין את מספר המפלגות. אחת מהן היא חלוקה לאזורי בחירה. אבל התוצאה בהרבה מקרים עלולה להיות בחירה בין שתי אופציות דומות להחריד שאף-אחת מהן לא באמת מוצאת חן בעיני רוב הבוחרים (ראה מערכות הבחירות בארצות הברית).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מפלגת עבודה לא תרד מ10 מנדטים [חדש]
אורי קציר   יום ד', 03/12/2008 שעה 9:02
בתגובה לSilentMike
אתר אישי
חלוקה לאזורי בחירה היא בהחלט אופציה, אבל היא אינה בהכרח צודקת יותר. במקרה הטוב ביותר, מי שמקבל חמישים אחוז פלוס קול אחד ייצג בכנסת גם את כל האחרים. זה לא הופך את הייצוג למגוון יותר.

אני מכיר את הדוגמאות של טורקיה ושל גרמניה, אבל שים לב שבשתי המדינות האלה קשה מאוד להקים מפלגות חדשות שתתפוסנה תשומת לב ציבורית משמעותית. בגרמניה אלה אותן מפלגות (למעט הירוקים) מאז תום מלחמת העולם השנייה. גם בטורקיה פועלות מפלגות שנוסדו כבר לפני עשרות שנים, אחת מהן על ידי אתא טורק עצמו. בישראל, לעומת זאת, מפלגה יכולה לקום יום אחד ולהיבחר לעמדת השפעה בכנסת חודש לאחר מכן. צריך שמשהו יעצור את המגמה הזו, שמביאה כל העת לפיצול ועוד פיצול ועוד אחד.

הדוגמאות מונחות ממש מתחת לאפנו. אביגדור ליברמן פרש מהליכוד, הקים מפלגה והופ - נכנס לכנסת ולממשלה. בפעם הראשונה שהתמודד זכתה מפלגתו בארבעה מנדטים. באחוז חסימה גבוה זה לא היה קורה והוא היה נאלץ לנסות להשפיע מתוך הליכוד. להבדיל, אפרים סנה פרש מהעבודה, הקים מפלגונת בשם ''ישראל חזקה'' ומתכנן לרוץ לכנסת. במצב רגיל זה פשוט לא היה אפשרי משום שהיה ברור לו שזה מועד לכישלוןם בגין אחוז החסימה הגבוה. אפשר להפליג עוד ועוד בדוגמאות אבל הכוונה ברורה.

בוא ננסה לראות מה היה קורה אם אחוז החסימה היה בסביבות שמונה אחוז. זה אומר שמפלגה שצריכה להיכנס לכנסת צריכה לקבל קולות שיספיקו לה עבור 9.6 מנדטים. בתוספת קולות עודפים זה יעמיד אותה על עשרה מנדטים. נניח שכל יתר הקולות יתחלקו באופן פרופורציוני בין המפלגות. היינו מקבלים משהו כזה: קדימה - 41 מנדטים; העבודה - 28 מנדטים; ש''ס - 17-18 מנדטים; הליכוד - 16-17 מנדטים; ישראל ביתנו - 16-17 מנדטים. במצב כזה תיאלצנה המפלגות הערביות להתאחד לרשימה אחת כדי לשרוד, מרצ תצטרך לחבור באופן כלשהו לעבודה כדי לא להימחק לגמרי, יהדות התורה לצתטרך להבליג על הבוז שלה לש''ס ולמצוא דרך להשתלב בה ותופעות עונתיות נוסח הגימלאים יהיו חסרות סיכוי ריאלי להתרחש.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מפלגת עבודה לא תרד מ10 מנדטים [חדש]
בצלאל   יום ד', 03/12/2008 שעה 9:55
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
ונניח שתתקבל חלוקת מנדטים כזאת. איך בדיוק זה ישפר את היציבות הפרלמנטרית לעומת המצב הקיים? נראה לי כמעט אותו פאזל קואליציוני שיש לנו עכשיו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מפלגת עבודה לא תרד מ10 מנדטים [חדש]
אורי קציר   יום ד', 03/12/2008 שעה 10:25
בתגובה לבצלאל
אתר אישי
מה פירוש איך? במצב כזה קיימת ממשלת קדימה-עבודה יציבה הנתמכת לפחות על ידי 69 מנדטים. לא צריך להכניס את ישראל ביתנו כדי לייצב קואליציה רעועה, אופיר פינס לא פורש מהממשלה והבחירות מתקיימות במועדן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מפלגת עבודה לא תרד מ10 מנדטים [חדש]
עבודה מועדפת   יום ד', 27/07/2011 שעה 16:21
בתגובה לעמי
אתר אישי
מפלגת עבודה מועדפת על כל שאר מפלגות
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

צפיתי את התרסקות מפלגת האבודה. [חדש]
אזרח.   יום ו', 28/11/2008 שעה 10:49
פרץ: הציבור הולך ימינה, זה אופייני אחרי מלחמה

תגובה מס' 4 ,אזרח.

4. פרץ,אתה גמור פוליטית.הרסת את הסיכוי לשינוי חברתי-כלכלי. (לת) אזרח. | 21:26 26/09/06

תגובה מס 11 ,אזרח.

11. גם האבודה ,שריה,ופרץ שכרה את הבור במו ידיו,מתרסקים. אזרח. | 22:16 26/09/06

גם האבודה ,שריה,ופרץ שכרה את הבור במו ידיו,מתרסקים.

לא סולח לשרי העבודה על הרמת ידם בעד התקציב.לא סולח לפרץ על חיסול הסיכוי לשינוי חברתי-כלכלי.טענתי לפני המלחמה,שפרץ יכרה את הבור הפוליטי שלו במו ידיו.וזאת לאור העובדה שפרץ סטה מהתוכנית המקורית שהוא רץ איתה לבחירות.
לא פרץ,ולא אולמרט,למעשה כל פוליטקאי אחר,עדיין לא הפנימו שה כל מבוסס על אמון.אם בגדת באמון של הציבור שבחר בך,אתה נופל.זהו.נגמרו הימים שבהם אמרו :אה,דפקו אותם,אבל הם ימשיכו לבחור בזה,או באחר.את בגידת האמון,הפוליטיקאים יגלו בקלפי.

בתגובה למאמר של יגאל לביב מיום ה 22.6.2006 ,לפני המלחמה,צפיתי שפרץ יפול ,אם פרץ ילך במשעול המלחמה.

תגובה 3 .אזרח.

פרץ כרה את הבור במו ידיו.

מאת: אזרח.אוהד L B J 16:26 22.06.2006

כל הכתוב בכתבה אמת לאמיתה.
LBJ הפסיד פעמיים.
גם את הבוחרים הדמוקרטים שבחרו בו,וגם את השמרנים שטענו שהוא לא מספיק קשוח במלחמה.
I`m tired. I`m tired of feeling rejected by the American people. I`m tired
of waking up in the middle of the night, worrying about the war.

The Air Force comes in every morning and says, ''Bomb, bomb, bomb.'' And
then the State Department comes in and says, ''Not now, or not there, or
too much, or not at all.''
Lyndon B. Johnson
The guns and bombs, the rockets and the warships, all are symbols of human
failure.
Lyndon B. Johnson
If one morning I walked on top of the water across the Potomac River, the
headline that afternoon would read: ''President Can`t Swim.''
Lyndon B. Johnson

זה בדיוק מה שיקרה לפרץ.
ובצדק.
פרץ נכנס לבור הזה בעצמו.

והיום אני אומר שכל הבחירות הן ח'רטה ברטה.עבודה בעיניים.מבחינה כלכלית,אין הבדל בין שלושת הגדולות.

במת ''כלכליסט'': מצא את ההבדלים

לאור הבחירות הכלליות המתקרבות כדאי לבחון עמדותיהם של שלושת המתמודדים בנושאי כלכלה וחברה. מה תהיה מדיניותו של כל אחד מהם בנושאי גירעון, קצבאות, מסים, פנסיה, הפרטה ועוד?

העניים ימשיכו להיות עניים,כי לאף אחד לא אכפת,ומעמד הביניים ימשיך להדרדר לכיוון העניים העובדים.

גם מבחינה פוליטית מדינית, ההבדלים המעשיים,האמיתיים ,דקים מאוד.

חבל על המאמץ.
מי שמצביע ,לא משפיע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למפלגת העבודה מנדטים קשיחים [חדש]
נתאי   יום ו', 28/11/2008 שעה 13:50 אתר אישי
יש אוכלוסיה, במיוחד של פנסיונרים, שמעולם לא הצביעה שום דבר אחר. האנשים האלו לא מסוגלים פיסית להצביע למפלגות אחרות. זה להבדיל ממפלגות כמו שינוי או מפלגת המרכז. גם אם מפלגת העבודה תעמיד בראשה את אחמדיניג'ד, ובמקום שני את נסראללה, עדיין צפויים להם בין 7-10 מנדטים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למפלגת העבודה מנדטים קשיחים [חדש]
אורי קציר   יום ו', 28/11/2008 שעה 18:12
בתגובה לנתאי
אתר אישי
אני חולק עליך. מספר האנשים בקטגרויה שאתה מדבר עליה אינו עולה אלא מצטמצם בהתמדה, מסיבות ברורות.

זה אולי לא אומר הרבה, אבל בקבוצת ההתייחסות הפרטית שלי, מרבית הפנסיונרים בעלי העבר המערכניקי מעדיפים כיום לחפש אלטרנטיבות אחרות, בעיקר בכיוון מרצ וקדימה. מעבר לכך, יש גם אפקט מתגלגל: ברגע שהפעילים היותר צעירים עוברים לתמוך במפלגות אחרות, זה משפיע על כל כל אותם פנסיונרי שעליהם אתה מדבר. רבים מהם קוראים את אותם העיתונים שאתה ואני קוראים, רואים את הסקרים ומהרהרים בליבם שאין כל כך טעם בהצבעה עבור מפלגה שמתעקשת לבצע כל טעות אפשרית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למפלגת העבודה מנדטים קשיחים [חדש]
נתאי   יום ו', 28/11/2008 שעה 21:41
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
האוכלוסיה הזו מצטמצמת, זה נכון. זו גם הסיבה שאין להם 50 מנדטים אוטומטיים כמו ב-‏67 , אלא 7.

אתה צודק, אורי. מי שמהרהר ונותן לעיתונים להשפיע על הצבעתו - אכן יחפש אלטרנטיבה - אבל גם אם תוציא את האוכלוסיה הזו, עדיין אתה נשאר עם מספר מסויים של מנדטים שניתנים מכוח הפנסיונרים, ומכוח המסורת והמנגנון.
שלא לדבר על זה שההצבעה לעבודה היא אמנם אקט מדכא שעושה צרבת, אולם גם הליכוד וקדימה, שלא לדבר על מפלגת השמאל החדשה שכל מה שיש לה להציע זו הבלורית (הישנה) של עמוס עוז.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למפלגת העבודה מנדטים קשיחים [חדש]
אורי קציר   יום ו', 28/11/2008 שעה 22:27
בתגובה לנתאי
אתר אישי
אבל הבעייה עמוקה יותר, נתאי. כי גם בתרבות שבה האידיאולוגיה כבר לא ממש משמעותית, אנשים מחפשים את הנימוק האידיאולוגי (לפחות עבור עצמם) כשהם בוחרים אלטרנטיבה. ואין כזו במפלגת העבודה. לא שאני חושב שהאחרות שוות הרבה יותר מבחינה הזו, אבל הן עולות על העבודה בלא מעט.

מרצ מקדמת סדר יום סוציאל-דמוקרטי ויוניות מדינית. קדימה נראית כמו סינתזה של מתוני ליכוד (שים את מופז בצד בעניין הזה, אם כי גם הוא יגיע לשם כאשר יהיה בעמדת כוח שאינה שר הביטחון) עם פורשי עבודה ולפחות עושה רושם של מפלגה שמסוגלת - אלקטורלית בלבד - להגיע לעמדה של הרכבת ממשלה. הליכוד מייצר סופרמרקט הטרוגני שמושך בזכות מרכיביו.

בעבודה אין אף אחד מאלה. ברק רצה פעם להיראות נץ כדי למשוך אליו מתוני ימין ואנשי מרכז. עד היום הוא הולך עם הכיוון הזה ולא מבין שזה כבר לא עובד. אין שם אוריינטציה מדינית מקורית או תפיסה סוציו-אקונומית רלוונטית. נותרו רק כמה פרלמנטרים טובים (ויש לה לא מעט כאלה) שאין ביניהם שום דבק מחבר. התפטרות של ברק והעברת השרביט למישהו חדש (חדש זה אומר לא פואד, לא פרץ, לא מצנע) היתה אולי יכולה להשאיר אותה בקרבת הייצוג הדו-ספרתי, אבל גם בזה אני לא לגמרי מאמין.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למפלגת העבודה מנדטים קשיחים [חדש]
דב יניב   יום ה', 04/12/2008 שעה 21:47
בתגובה לאורי קציר
מאחר ואתה בקי בכתבי אפרים קישון.ישנה רשימה שלו ואיני זוכר באיזה מספריו על אותו אחד שכל פעם מחליט שהוא לא יבחר במפא''י ונכנס אחרי הפרגוד בנחישות.בסופו של דבר בחוסר שליטה הוא לוקח את הפתק של מפא''י ושם אותו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

היסטוריה בהתהוות [חדש]
352352317780   יום ו', 28/11/2008 שעה 20:48
ב-‏77 מפא''י איבדה את השלטון לטובת חירות, ב-‏09 מפא''י תעלם מהכנסת ואילו חירות על שתי רשימותיה תשיג 70 מנדטים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

היסטוריה בהתהוות [חדש]
אבי   יום א', 30/11/2008 שעה 1:39
בתגובה ל352352317780
אמן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בחירות-קודם כל למי לא בוחרים ואז נשאר המועמד שלך [חדש]
רמי   יום ו', 28/11/2008 שעה 22:34
אני חושב שבמידה ונכנס לתקופה ''ביטחונית'' כמו בימים האחרונים. ברק ומפלגת העבודה ירוויחו, אי אפשר לקחת לאהוד ברק את זה שהוא שר ביטחון טוב ושקול.
היום ראיתי אותו בערוץ 1 ביומן אצל איילה ובן כספית והוא היה מרשים.

הנה קישור ליומן מהיום:
תיבחרו יומן 28.11.08
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קולות השמאל צריכים ללכת לאנשהו [חדש]
אבי   יום א', 30/11/2008 שעה 8:17 אתר אישי
עם כמה שהייתי רוצה להאמין ששתי-מפלגות-הליכוד * יקבלו יחד שבעים מנדטים, קולות השמאל צריכים ללכת לאנשהו. לכן, באין אלטרנטיבה, מרצ תקבל יותר מ-‏15. זה לא יכניס אותה לקואליציה ב-‏2009, אבל היא תהיה מפלגת השמאל הגדולה ביותר ותוכל להיערך כראוי לבחירות של 2013.

* אין הכוונה לליכוד וקדימה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תודה על מאמר מענין [חדש]
אליצור סגל   יום א', 30/11/2008 שעה 18:56
לק''י
קודם כל, תודה על מאמר מעניין -
שמחתי שהתפניתי מטרדות מערכת הבחירות לקרוא אותו.
עכשיו אני מבין יותר טוב מדוע נתניהו ביקש שניתן יהיה לסמן עשרים מועמדים ולא עשרה - אלא שהוא לא הצליח לגייס רוב בועדת החוקה של הליכוד לשינוי זה.
מספר המועמדים ברשימה הארצית היא 19 + נתניהו
כנראה שנתניהו ביקש להבטיח שכולם יהיו מקרב מחנהו.
נשאר לך להסביר מדוע באמת נוצרה קואליציה נגדית (שכללה גם אותנו) שהשאירה את המספר עשרה.

לפי ההוראות שקיבלנו ממבקר המדינה אסור לנו להשתמש במערכות של מנהיגות יהודית לצורך הבחירות לכן אתר מנהיגות כמעט ואינו פעיל.

אתר הבחירות של משה פייגלין כאן http://www.mflikud.co.il/
משמאל למעלה תראה את רשימת המומלצים של מחנה פייגלין בליכוד.
הרשימה אמורה להסגר סופית במוצאי שבת.
גלריה התמונות מכנס הבחירות המרכזי שלנו כאן
סיכום דברי הנואמים כאן
אני לא עוסק בדיל ברמה הארצית אבל לא נראה לי שנעשה דיל עם אנשיו של סילבן. אנחנו נחפש קודם כל קשרים עם אלו שהתנגדו להתנתקות.
אבל כלל היסוד בפוליטיקה הוא כידוע: לעולם אל תאמר לעולם.
נקודדת המוצא היא שבמקדימות האחרונות בין ביבי לפייגלין קיבל פייגלין תשעת אלפים קולות.
היות ובסך הכול יש בליכוד 96 אלף בעלי זכות בחירה ומתוכם צפויים להצביע חמשים אלף הרי ההנחה היא שיש לנו עשרים אחוז בטוחים.
אליצור
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תודה על מאמר מענין [חדש]
אורי קציר   יום א', 30/11/2008 שעה 19:49
בתגובה לאליצור סגל
אתר אישי
ניתוח מעניין. עכשיו רק נשאלת השאלה אם עשרים אחוזים יספיקו כדי להשתלב ברשימה הארצית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תודה על מאמר מענין [חדש]
אליצור סגל   יום א', 30/11/2008 שעה 19:59
בתגובה לאורי קציר
לק''י
אנו לא נשענים רק על אנשינו - ההנחה שלנו היא שחמישים אחוז לפחות מאנשי הליכוד רוצים לראות את פייגלין בכנסת.
למשל בכנס שלעיל הבטיח איוב קרא ''שהוא יהיה נאמן למשה פייגלין כמו שיתרו היה נאמן למשה רבינו - ממשה עד משה לא קם כמשה'' - לדבריו יש לו ארבעת אלפים מתפקדים דרוזים שכולם יצביעו למשה פייגלין היות ובמקדימות האחרונות הוא תמך בנתניהו הרי לך קולות נוספים לגרעין הקשה.

בתור מחוה לבעל הברית שאתה רוצה לסדר לנו - האתר של סילבן שלום
רשימת מתנגדי הגרוש כאן
אליצור
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תודה על מאמר מענין [חדש]
אורי קציר   יום א', 30/11/2008 שעה 21:08
בתגובה לאליצור סגל
אתר אישי
זה לא ש''אני רוצה לסדר לכם'', אלא שכאשר כוח מאורגן אחד צריך כוח מאורגן אחר, בדרך כלל זה מגיע למפגש אינטרסים.

ואגב, בכל הנוגע להבטחתו של איוב קרא - לא שיש לי סיבה לפקפק בדבריו, חלילה. ובכל זאת, כדאי שלא להתבשם יתר על המידה מהבטחות שכאלה. אני מניח שאדם שיכול להבטיח את האלפים שהוא טוען שיש לו למתמודד אחד יכול באותה קלות להבטיח אותה גם למתמודד אחר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תודה על מאמר מענין [חדש]
אליצור סגל   יום א', 30/11/2008 שעה 22:30
בתגובה לאורי קציר
לק''י
לאנשיו של איוב קרא יש תשעה מועמדים לסמן חוץ ממנו.
כך שאין בעיה שיבטיח את קולותיהם לשמונה מועמדים נוספים חוץ ממשה.
כמובן שנשמח אם חלק מהם יהיו שוב מאנשינו.
השאלה המרכזית היא מה מידת האמינות של הדילים.
האם הבוחרים נשמעים למנהיגיהם או מפעילים שיקול דעת.
מה רצוי שיהיה?
אני הייתי בטוח שיהיה צורך להקדיש זמן ומאמצים רבים לשכנע אנשים.
אבל קרוב לשמונים אחוז אומרים - תן לנו רשימה סגורה ביום הבחירות ונעשה מה שתגיד וחוץ מזה אל תטריד אותנו.
כעשרים אחוז אומרים - אנו נצביע למועמדים של פייגלין ובאשר לאחרים - תן לנו פאנל שנבחר מתוכו.
פחות מאחוז אחד אומרים אני מצביע פייגלין וחוץ מזה אבחר לפי שיקול דעתי.
הקבוצה הראשונה מקילה על המנהיגים לעשות דיל ונותנת להם מרחב תמרון.
השניה והשלישית מקשות מאוד על חיי פעילי השטח והמנהיגים כיון שהתמונה יוצאת מטושטשת וקשה להבטיח שלא נתפס חותמים על המחאות חסרות כיסוי.

איזה קבוצה הכי טובה לדמוקרטיה לדעתך?
אליצור
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אחוז החסימה עוד רחוק. [חדש]
SilentMike   יום ד', 03/12/2008 שעה 1:10 אתר אישי
אבל עם הפשלות כמו שהיו היום בפריימריס, מי יודע?

בקשר למרצ החדשה אמן. בקשר לקדימה, אני מקווה שתתחזק (ורוח שמופז לא תשלוט בפריימריס). בקשר למצביעי השמאל/מרכז/ליברלים/חילונים אני מקווה שיתעשתו, יצאו מהיאוש ומהתחושה הטיפשית והשקרית ש-''כולם אותו הדבר'' ויצביעו למישהו, לא חשוב למי, כדי לאזן את כל המפלגות המסוכנות שרוצות להצטרף לקואליציה של נתניהו.

בקשר לפייגלין: אוי ואבוי!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מפלגת השמאל ה''חדשה'' [חדש]
אינגסוק   שבת, 06/12/2008 שעה 17:45
לה הבנתי על מה אתה מבסס את הערכה שלך, בינתיים זה אותו דבר ישן: חבורה של שמאלנים אשכנזים מדושני עונג מדברים על כמה שרק הם צודקים וכו'. אני לא יכול לחכות לאחרי הבחירות שהם יתחילו לדבר על ''חוסר הבגרות של העם'' שלא בחר בהם (כי הרי האשם לא יכול להיות בהם חו''ח).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מפלגת השמאל ה''חדשה'' [חדש]
אורי קציר   שבת, 06/12/2008 שעה 18:46
בתגובה לאינגסוק
אתר אישי
נו, כנראה שבאמת לא הבנת. זה בכלל לא קשור לשאלות של מוצא ומעמד, אלא לכך שמרצ נתפסת כמפלגה נקייה יותר ואידיאולוגית יותר מהעבודה. זו הסיבה שיש תנועה של מצביעים מהעבודה למרצ. ומה שנוגע לתגובה אחרי הבחירות - ובכן, לא זכור לי תגובה כזו אי פעם. אבל מי אני ומה אני שאתווכח עם הסטיגמות שאתה מפזר כאן על ימין ועל שמאל...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מפלגת השמאל ה''חדשה'' [חדש]
אינגסוק   שבת, 06/12/2008 שעה 19:17
בתגובה לאורי קציר
קודם כל לא יפה לקרוא לי שקרן, במו אוזני שמעתי את יוסי שריד מתבטא כך אחרי אחת ממערכות הבחירות. אבל זה לא ממש חשוב ואם אתה רוצה אתה יכול לא להאמין לי (וד''א עדיין לא זכור לי שמישהו אי פעם ממר''צ עשה חשבון נפש אידאולוגי או העז אי פעם לפקפק בצדק דרכו למרות כל האסונות שקרו לנו).

כנראה שלא הבנתי אותך, חשבתי שאמרת שיש לה סיכוי לגדול הכוונתה למשיכת מצביעים חדשים מן המרכז והימין לא לנסות למשוך את השיריים של העבודה.

גם עדיין לא שמעתי את הבשורה הגדולה של המפלגה החדשה והמהוללת הזאת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מפלגת השמאל ה''חדשה'' [חדש]
אורי קציר   שבת, 06/12/2008 שעה 19:22
בתגובה לאינגסוק
אתר אישי
לא, מרצ לא תמשוך בנים הקרובות מצביעים מהימין. הכוונה שלי היא שהיא עשויה להפוך למובילה האלטרנטיבית של גוש השמאל, דהיינו גדולה יותר מהעבודה. באופן טבעיף הדבר יקרה אם מצביעי העבודה שבוחלים בקדימה יעדיפו את האלטרנטיבה האידיאולוגית הברורה משמאל.

ולא זכור לי שהמילה שקרן יצאה ממקלדתי. אם שמעת התבטאות כזו של שריד, אני מתנצל על הפקפוק. לי זכורה התבטאות כזו מצד מישהו בעבודה דווקא, אבל זה כבר באמת לא חשוב. חשבון נפש אידיאולוגי נעשה במרצ כל הזמן. כבר לפני שנים העביר רן כהן את חוק הדיור הציבורי כחלק מתפיסה שעל מרצ לעסוק בעניינים חברתיים לא פחות מאשר בנושא התהליך המדיני והמו''מ עם הפלסטינים. אורון אומר דברים דומים מאוד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מפלגת השמאל ה''חדשה'' [חדש]
אינגסוק   שבת, 06/12/2008 שעה 20:57
בתגובה לאורי קציר
אני חושב שהטעות שלך היא שאתה מניח שהעבודה היא מפלגת שמאל טהורה, לדעתי יש לה הרבה מצביעים שמשתייכים למרכז ושלעולם לא יצביעו למר''צ. וגם אפילו אם היא תצליח לקחת חצי מהמנדטים של העבודה ותעלה ל-‏10 היא עדיין תישאר מפלגה קטנה לא רק ביחס לשתי הגדולות (שנראה שקדימה יורשת את מקום העבודה) אלא גם ביחס למפלגות ימין אחרות כמו ש''ס וישראל ביתנו.

בכל מקרה נראה לי שנוטים להגזים בחשיבות הכנסת שהיא בסה''כ גוף מנוון שגורלו להיעלם מן העולם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מפלגת השמאל ה''חדשה'' [חדש]
אורי קציר   שבת, 06/12/2008 שעה 22:03
בתגובה לאינגסוק
אתר אישי
מה שאתה אומר לא סותר את מה שאני חושב. אמרתי מראש שחלק גדול מנוטשי העבודה עובר לקדימה. אלה שייחסו לעבודה משמעות אידיאולוגית (ונהנו להשתייך אליה בתקופה שעמיר פרץ עדיין היווה תקווה סוציאל-דמוקרטית כלשהי) מעדיפים כיום את מרצ.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מפלגת השמאל ה''חדשה'' [חדש]
אינגסוק   יום ג', 09/12/2008 שעה 22:00
בתגובה לאורי קציר
אוקיי, אז אני עדיין לא מבין מה ההישג הגדול. מר''צ כבר הייתה עם 12 מנדטים באחת הכנסות ולא בדיוק ראינו ממנה גדולות ונצורות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מפלגת השמאל ה''חדשה'' [חדש]
אורי קציר   יום ג', 09/12/2008 שעה 22:24
בתגובה לאינגסוק
אתר אישי
''גדולות ונצורות'' זה כבר עניין של השקפה פוליטית. אני מדבר על הישג אלקטורלי בלבד. ונדמה לי שאם מפלגה שירדה כדי פחות ממחצית מהישג הזה מצליחה לחזור אליו, זה בהחלט הישג.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מפלגת השמאל ה''חדשה'' [חדש]
אינגסוק   יום ב', 15/12/2008 שעה 11:46
בתגובה לאורי קציר
מסתבר שצדקתי ורשימת מר''צ היא עוד מאותו דבר (וכפי שאמרת אם זה טוב או רע זה עניין של השקפה) גם הרבה מהם רואים את הארגון החדש כחסר כוח אלוקטורלי ומתנגדים לשריונו. http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1046728.html
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©