אכיפה אלוהית פגומה
שבת, 19/07/2008 שעה 0:01
סיפור גן העדן הוא אחד מהיותר מרתקים במקרא. מסופר בו, למעשה, כיצד השיג האדם את האינטליגנציה שלו, זו התבונה ההופכת אותו לבעל החיים החכם ביותר בעולמנו. זהו סיפור נוסח פרומתאוס: האדם משיג תכונה נשגבת באמצעות עבירה, נענש כהוגן על ביצועה - אך התכונה עצמה אינה נשללת ממנו והיא הופכת לחלק מאישיותו וממאפייניו. אם קוראים את הטקסט המקראי בעיניים בלתי-מסורתיות מקבלים את התמונה הבאה: הנחש טעם מפרי עץ הדעת לפני אדם וחוה (וכך ידע שהוא הופך בעלי חיים לחכמים כאל עצמו); אלוהים לא ניחן ביכולת לסלק את האינטליגנציה שהוטמעה באדם, בחוה ובצאצאיהם; ויתכן מאוד שאף לא יכול היה לפגוע בבני אלמוות ולכן סילקם מגן העדן בו היה מוצב גם עץ החיים. וכל זה עדיין אינו מסביר איך יתכן שהנחש, אוכל הפרי הראשון, אינו נחשב אינטליגנטי כאדם עצמו.










הנחש (עדיין עם ידיים ורגלים) משכנע את חוה לקטוף את פרי עץ הדעת. תמונה שלא עלה בידי למצוא את שם יוצרה (מקור תמונה 1).

יש שנושאים הנראים כפשוטים וברורים מעוררים בך הרהור מחודש. טקסטים שעליהם חזרת מאות פעמים ושהמתואר בהם כמו התקיים לפי תבנית קבועה מראש, בעלת פרשנות אחת ויחידה, מבזיקים פתאום ניצוץ בעל מובן אחר. בנקודה כזו כמו נוצרת תחילתו של חוט רעיוני שהליכה בעקבותיו מרתקת כמעט כמו היקש מתמטי. למעשה, היא מהווה שרשרת לוגית בפני עצמה.

כאלה הם, דרך משל, סיפורי התנ''ך. בבית הספר לימדו אותנו פרשנות מסוימת שלהם. בישיבה לימדו לחפור במקטע פרשני מוגדר, לעתים יותר מאחד אך לעולם לא כזה שמערער הנחה בסיסית שלפיה אין בתנ''ך משפט, מילה או אות מיותרים ועל כן לכל אחד מאלה יש משמעות. פעמים רבות הלימוד המוכוון מביא גם להיקשים מוזרים משהו. כך, למשל, לא נשמע הגיוני לכמה חכמי הלכה מסוימים, לרבות רש''י, שבני ישראל נעזרו בשירותיה של זונה כאשר אספו מידע מודיעיני לקראת כיבוש יריחו ולכן פירשו את התיבה הזו כאילו מדובר באישה שזנה בני אדם, כלומר סיפקה את מזונם.

אני מתכוון לעסוק עתה בפרשת אכילתו של פרי עץ הדעת על ידי אדם וחוה. אם להיות כנים, אינני מאמין שמעשה מעין זה אכן התרחש. הרמב''ם, בספרו ''מורה נבוכים'', גורס אף הוא שאין מדובר אלא באלגוריה שואין להתייחס לסיפור זה במובנו הפשוט. מולו ניצבות פרשנויות הרואות בכך מעשה שאכן התרחש במציאות. לא אכנס אליהן עתה, משום שהדבר יהפוך את המאמר הקצר הזה למסה ארוכה. בכוונתי לנסות ולהעלות על הכתב תרגיל מחשבתי קצר שבו אנסה להבין מה קרה בסיטואציה הזו, כאשר אני מתייחס אל הטקסט כלשונו, לרבות מה שלא נאמר בו במפורש.









חטא עץ הדעת של אדם וחוה הוא אחד הסיפורים היותר מפורשנים בספר בראשית. אפשר להבין את זה, משום שפרשייה זו מניחה את היסוד להיותו של האדם אורגניזם תבוני. אלמלא אכלו אדם וחוה מאותו פרי מפורסם לא היו יכולים להבחין בין טוב ורע. לאחר אותה סעודה צמחונית חדרה הבינה למוחם והשפעתה המידית הייתה בתפיסתם שהתנהגות נאותה מחייבת נהיגת צניעות גופנית והתכסות במלבושים על פני מערומיהם: ''וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל. ז וַתִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ, כִּי עֵירֻמִּם הֵם; וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת.''

כולנו מכירים את הסיפור הבסיסי: אלוהים ציוה על האדם שלא לאכול מפרי עץ הדעת. חוה פותתה על ידי הנחש לאכול מהפרי, הביאה אותו לאדם וגם הלה טעם ממנו. בתגובה, קילל אלוהים את הנחש, הפך אותו לזוחל על עפר ואת האדם הלביש בגדי עור, הורה לו לעבוד למחייתו וסילקו מגן העדן. לאישה אף הודיע שמעתה והלאה יהיו הריונה ולידתה כרוכים כאבים עזים ובנוסף לכף אף תהיה נחותה בהררכיה המעמדית לגבר שעימה: ''הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ--בְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים; וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ''.

אבל כשקוראים בפרשה הזו אפשר לראות בה כמה צדדים נוספים. האחד מהם הוא שציווי אי-האכילה כלל לא חל על חוה. וכך נאמר בפרק ב' של ספר בראשית: ''וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. טז וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. יז וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת.''. במלים אחרות, ההנחיה שלא לאכול מהפרי האסור ניתנת לאדם בלבד. אפשר להניח שראה בו סוג של ''מנהל עבודה'' או ''אחראי מטעם'' בגן עדן והטיל עליו להעביר את המסר הפשוט הזה גם ליתר יצורי הגן. אפשר, אבל הדבר אינו נאמר בטקסט הזה במפורש.

נניח, אם כן, שההנחיה כוונה לאוזניו של אדם בלבד. חוה אינה כלולה בקהל השומעים משום שטרם נבראה. יתר על כן, רגולציית ההתנהגות בגן אינה מוחלת אף על יתר בעלי החיים שבו. וכפי שאנו זוכרים, הנחש הוא אחד מהם. אם הולכים על קו החשיבה הזה ניתן להגיע למסקנה שישנו יצור אחד בלבד משוכני הגן שממנו היה אלוהים נחוש למנוע את פרי האינטליגנציה: אדם. לא כל כך היה אכפת לו, לבורא עולם, שיצירי כפיו האחרים יזללו ממנו כאוות נפשם. במלים אחרות, האדם היה אמור להישאר בור ומפגר ואילו בעלי החיים האחרים שבגן יכלו להפוך לאינטליגנטים למדי. וביניהם, כאמור, גם חוה. אם כך, חטאה של חוה לא היה בעצם ההתפתות לדברי החלקות של הנחש. אף לא באכילת הפרי עצמו. חטאה המרכזי היה בפיתויו של אדם לאכלו. עצם הענקת האינטליגנציה לחוה אינה בעייתית כשלעצמה כמו העובדה שהיא מעבירה אותה לבן זוגה.

אדם מתמלא חימה על חוה לאחר שנוכח שפיתתה אותו לאכול מהפרי האסור. ציור של פטר פול רובנס (מקור תמונה 2)..

מצד שני, אפשר שאלוהים רואה באדם גם דמות המייצגת את חוה. במובן הזה, כאשר הוא מדבר אל אדם בלשון יחיד הוא מתכוון לכלול בכך גם את אשתו. כאשר הוא מכין את גירוש האדם מגן עדן הוא עושה לו כתונת עור – אבל מכין בגד זהה גם לחוה. המשמעות היא שגורלה עומד להיות קשור בגורל אדם גם להבא.









בואו נדבר על אירוע נוסף בפרשה הזו. אם לחיות השדה מותר היה לאכול מפרי עץ הדעת והנחש הוא אחד מהם, הדעת נותנת שאכל גם אכל. למעשה, קיימת אף הוכחה נוספת, ממש באותם פסוקים, המראה שהנחש ניחן בחוכמה שהייתה מעל ומעבר למה שיכול היה להפיק מוחם החלש של שני בני התמותה האנושיים שבגן (קימת בעיה להשתמש במונח ''אנושיים'', משום שאנוש היה נכדם של אדם וחוה וקצת קשה לומר עליהם שהם ניני עצמם, אבל נניח לזאת כרגע). ואכן בפתח פרק ג' של ספר בראשית נאמר המשפט הידוע: ''וְהַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם, מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים''. ובכן, בהנחה שפתלתלות מחשבתו של הנחש המגולמת במונח ''עורמה'' מייצגת אינטליגנציה עודפת, מדוע הייתה כזו לנחש דווקא? האם קטף ואכל מפרי עץ הדעת טרם שכנע את חוה לבצע פעולה דומה?

הטקסט מספר לנו שאפשרות כזו אכן קיימת. אם היו כל בעלי החים בגן נטולי תבונה מטבע בריאתם, אמור היה גם הנחש להיות אחד מהם. אבל הדבר אינו כך שהרי הנחש אומר במפורש לחוה: ''אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים, לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן. ב וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה, אֶל-הַנָּחָשׁ: מִפְּרִי עֵץ-הַגָּן, נֹאכֵל. ג וּמִפְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַגָּן--אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ: פֶּן-תְּמֻתוּן. ד וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ, אֶל-הָאִשָּׁה: לֹא-מוֹת, תְּמֻתוּן. ה כִּי, יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע''. במלים אחרות, הנחש יודע היטב מה טיבו של הפרי הזה ולאילו הישגים אינטלקטואליים יכול להגיע כל הטועם ממנו. זהו ידע עודף. כיצד השיגו אם לא באמצעות אכילה מהפרי עצמו?

לעומת זאת, הטקסט אינו מספר לנו דבר על בעלי חיים אחרים שטעמו מהפרי. מכך משתמע שהנחש היה היצור החי הראשון והיחיד שהעז לבצע את הפעולה האסורה הזו על דעת עצמו. יש בכך לא מעט פחזות, חוצפה ובמונחים מקראיים גם עבריינות נטו. מצד שני, יש שיראו בכך הפגנה של חלוציות ותעוזה. הפסיכולוג אריך פרום, למשל, ראה בחטא אדם הראשון את הייצוג הבולט לבעיית החופש של האדם. מעשה החטא הוא למעשה האקט הראשון של החופש האנושי. העבירה על פקודת האל, היא למעשה השתחררות מכפייתו של האל וראשיתה של התבונה האנושית. האדם צועד לקראת אנושיות ולקראת התייחדותו, כאשר הוא מנפץ את ההרמוניה בינו לטבע. יש שיזכירו שבימים לא כל כך רחוקים נחשבה אפילו העגבנייה, שהגיעה לאירופה בעקבות כיבוש אמריקה הדרומית על ידי הספרדים, לירק רעיל במיוחד שעלול לגרום למותם של בני אדם. מן הסתם נמצא כבר האדם הלבן הראשון שנגס באותו מוצר מיובא והוכיח את ההיפך הגמור. ובכן, יתכן בהחלט שהנחש קדם לו.

כדאי לבחון מקרוב את תגובת האל על אותו מעשה שנראה לו נתעב כל כך. במידה רבה מזכיר יחסו של אלוהים לאדם וחוה כמה דילמות שניתן לנסח לאחר קריאה בספרי הארי פוטר. אחת הבסיסיות שבהן אומרת כך: אם הארי פוטר ניחן בכוחות עצומים כל כך עד כדי שיש בידו היכולת לשנות מציאות בהינף שרביט או לשתק ולרומם בני אדם בהבל פה - כיצד זה שאין הוא יכול לשפר, למשל, את ראייתו הלקויה ולבטל את הצורך שלו בהרכבת משקפיים. המסקנה היא שישנן תכונות מסוימות שאפילו קוסם בעל עוצמה מיתית אינו יכול לשנותם. לפי אותו העיקרון ניתן לשאול איך ומדוע עומד אלוהים - בורא עולם, להזכירכם – חסר אונים נוכח התבוניות המתפרצת ממעמקי מוחו של אדם ואינו יכול ליטול אותה ממנו. שהרי אם רצה באדם מפגר ובור לא היה עליו אלא לבצע בו מה שבספרי רולינג קרוי ''התאמת זיכרונות'': מחיקת המיומנות הנרכשת באמצעות האינטליגנציה והניסיון ממוח האדם והשבתו באמצעות אותה התערבות עצמה למצבו הקודם. אבל מסתבר כי אלוהים אינו רוצה לעשות כאן את הפעולה הזו – ואולי אף אינו יכול. לפיכך הוא מסתפק בגירושם של אדם וחוה מגן העדן ובשליחתם לחיי עבודה קשה בזיעת אפיים. שימו לב: אלוהים נאלץ להשלים עם קיומה של תבונה אנושית למרות שמלכתחילה לא רצה בכך. אחת משתיים: או ששינה את דעתו בדיעבד – או שפשוט אינו יכול לבטל את המצב החדש שנוצר. הגולם קם על יוצרו - אבל יכולתו של היוצר להתמודד עימו מוגבלת לאמצעים מסוימים בלבד, ואף כי הם יכולים להיות דראסטיים עד מוות, הם אינם אינסופיים.

הלאה. אדם וחוה גורשו מגן העדן. מי לא גורש? נכון, הנחש. חטאו של זה היה כפול: לא זו בלבד שאכל מהפרי אלא אף פיתה את חוה לעשות כן. גם אם נניח שמותר היה לו לאכול מהפרי ושאפילו מותר היה לו לשכנע את חוה לבצע את הפעולה הזו, סביר להניח שאלוהים לא היה מעניש אותו אלמלא סבר שתיכנן את כל השתלשלות האירועים שבסופה הגיע פרי עץ הדעת אל חיכו של אדם דווקא. יתר על כן, באוכלו את הפרי האסור הפך הנחש מיידית ליצור המבחין בין טוב ורע, ממש כאלוהים עצמו – וממש כאדם וחוה. ובכל זאת – ואף שלא היה כאן המפתה היחיד, שכן גם חוה ביצעה מעשה דומה – נמנע ממנו הגירוש מאותו גן עדן. בטקסט נאמר כך: '' וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ, כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל-הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה; עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ. טו וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ, וּבֵין זַרְעָהּ: הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב''. יש בו סנקציות משמעותיות במיוחד, אבל אי אפשר לזהות בו ולו בדל של שלילת האינטליגנציה (מה שמעלה את התהייה כיצד יתכן שבני האדם נחשבים בעיני עצמם ליצורים האינטליגנטיים ביותר מבין כל בעלי החיים ואינם מעלים על דעתם שהנחשים, לכל הפחות, שווים להם). ובכן, האם אלוהים, על אף תבונתו האינסופית, אינו ניחן ביכולת לבצע שינויים מסוג זה?

אדם וחוה מגורשים מגן עדן כשברקע המלאך השומר על שער הגן והחרב המתהפכת. ציור של גוסטב דורה (מקור תמונה 3).

אבל ישנו טעם נוסף לשילוחם של אדם וחוה מגן עדן. הבה נשוב אל הטקסט. '' כב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם. כג וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים, מִגַּן-עֵדֶן--לַעֲבֹד, אֶת-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר לֻקַּח, מִשָּׁם. כד וַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים''. שימו לב: אלוהים חושש שאדם לא זו בלבד שיהפוך ליצור תבוני אלא שאף ישלח ידו בעץ החיים, יאכל את פריו ויהפוך לבן אלמוות. תיאורטית, לפחות, יכול היה ליישם את תקדים עץ הדעת גם כאן, כלומר להודיע לאדם שאם יעיז לגעת בפרי עץ החיים ייגזר עליו עונש מוות. הוא לא עושה זאת. מדוע?

אפשר להניח, כפי שעושים בקהילות דתיות או מסורתיות מסוימות, שיש כאן עניין של העמדה בניסיון. אלוהים מבקש לבחון אם אדם וחוה עומדים במגבלות החמורות שהוטלו עליהם ולאחר שכשלו באיסור אחד אינו מעוניין לנסותם פעם נוספת. אני מעדיף את הדרך האחרת: אלוהים אינו יכול להותיר את עץ החיים בטווח נגיעה מבני התמותה האנושיים שיצר משום שאין לו אמצעי הרתעה אפקטיבי נגד הפרת האיסור. נאמר זאת כך: אם אלוהים אינו יכול ליטול חזרה מיצור חי שנגס בפרי עץ הדעת את האינטליגנציה שלו, יתכן וגם לא יוכל ליטול ממנו את סגולת האלמוות. במילים אחרות, אלוהים יכול לחסל פיסית רק יצורים שאורך חייהם מוגבל על ידו מלכתחילה. הוא אינו יכול לפגוע בבני אלמוות.

חשבו נא כמה נורא הוא שהריבון האוכף את החוקים שקבע אינו מסוגל לשלול מבני אדם את פרי חטאם. הוא אינו יכול לקחת מהם חזרה לא א תבונתם ולא את חיי הנצח שלהם – למרות ששניהם מושגים באמצעות עבירה מפורשת על החוקים שקבע. הוא יכול להטיל עליהם סנקציות שונות אך לא להשיב את המצב לקדמותו באופן מוחלט. הדבר משול למשטרה ולבית משפט שאינם מסוגלים לגרום לשודד בנקים להשיב את המיליונים שגנב; הם יכולים להטיל עליו מאסר ממושך או כל סנקציה אחרת – אבל אינם יכולים להניח את ידם על הכסף ולקחתו חזרה. זה, פחות או יותר, מה שקרה בגן העדן. האכיפה שהנהיג שם אלוהים הייתה פגומה מלכתחילה.









ככל הנראה התחרט אלוהים על ששתל בגן העדן שלו את עץ החיים ואת עץ הדעת. לולא עשה כן היה חוסך מעצמו לא מעט צרות וטרדות. ברגע שנתן אפשרות בידי יצירי כפיו להשיג עצמם תבונה ודעת הניח בכך את היסודות לחוליים רבים שפקדו את עולמו החדש בשנים הבאות. עד כדי כך מאס בתוצרי אותה תבונה שנרכשה בגן העדן שהלך והשמיד כמעט את כל האורגניזמים החיים על פני כדור הארץ בהורידו עליהם מבול מים חסר תקדים. עם כל חוכמת האלוהים אשר היוותה חלק מאישיותם מאז נגסו הזכר והנקבה הראשונים בפרי עץ הדעת, הגיעו בני האדם לרמה מוסרית נפשעת. לו היה הדבר ביכולתו, סביר להניח שאלוהים היה מסתפק בתגובה פחות קטלנית, ממש כפי שלא הרג את אדם וחוה בגן עדן. האלטרנטיבה המתבקשת הייתה תיקון האינטליגנציה שלהם. אבל את זה, כבר אמרתי, אלוהים כנראה לא היה מסוגל לעשות.









כל הציטוטים המקראיים מספר בראשית מקורם ב''מאגר ספרות הקודש''.






[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
תיזה מעניינת [חדש]
איציק לוטן   שבת, 19/07/2008 שעה 0:28
זה מעניין. אני לא מכיר תיזה דומה לזו, כלומר אחת התולה את אי-הריגתם של אדם וחווה בבעייה שמקורה באלוהים עצמו. התפיסה הקלאסית היא שאלוהים מרחם על ילדי הגן (ובמקרה הזה ילדי גן עדן). התפיסה המקובלת גם רואה בנחש מטאפורה לשטן או ליצר הרע של האישה.

אם לוקחים כנכונה את הטענה שהנחש מייצג את השטן הרי שברור מדוע אי ביכולת אלוהים לחסלו. השטן הוא שווה מעמד לאלוהים והדבר ברור היטב מפרשת איוב, בו גורלם של בני האדם הוא נושא להתערבות מרושעת בין שני אלים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תיזה מעניינת [חדש]
אורי קציר   שבת, 19/07/2008 שעה 0:41
בתגובה לאיציק לוטן
אתר אישי
נכון מאוד. הנטייה הקבועה היא לבדוק את האירועים המתרחשים בסירה הנתונה לפיקוחו של אלוהים ולא את אלוהים עצמו. מאחר והוא נתפס ככליל השלמות וכישות החסינה מכל טעות או נקודת תורפה, בדרך כלל לא בודקים את מגבלותיו.

ואם כ ר הזכרת את ספר איוב, אני מקבל את עמדתך גם כאן: בספר זה יש התייחות לשני אלים דה-פאקטו. אם אלוהים אינו מסוגל למנוע מהשטן להתעלל בבן טיפוחיו איוב ברור כי יכולת ההרתעה שלו כלפי אותה ישות נגטיבית לוקה בחסר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תיזה מעניינת [חדש]
בנצי אורנן   שבת, 19/07/2008 שעה 19:10
בתגובה לאורי קציר
לאורי קציר שלום
אין שום רמז בכתובים בס' איוב שהשטן ואלהים הם שני אלים באותה דרגה ושהאלהים אינו מסוגל למנוע מהשטן לעולל וכו' .
ההיפך הוא הנכון :
א. השטן בא אל אלהים כאחד מ''בני האלהים '' . מעצם כינוי זה ברור שהוא לא בדרגת אלהים
ב. אלהים הוא הנותן לשטן את הרשות לפגוע באיוב ואף מגביל את סמכותו '' כל אשר לו בידך רק אליו אל תשלח ידך '' (א' 12)
ג. גם הביטוי החוזר על עצמו '' ויצא השטן מפני ה' '' הוא ביטוי המופיע ביציאת וסאל מפני אדונו ( לדוג' נתין מפני המלך)

אם היו השטן ווהאלוהים שווי ערך במעמדם הבעייתיות של ספר איוב בהקשר לעמידתו של האל מול נסיון איוב הייתה פחותה או לא קיימת. דווקא מתן הרשות לשטן הופכת את האל לאחראי ישיר לנסיונו של איוב .
בברכה ב. אורנן
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תיזה מעניינת [חדש]
אורי קציר   שבת, 19/07/2008 שעה 22:27
בתגובה לבנצי אורנן
אתר אישי
בנצי, התיזה המקורית היא של איציק לוטן. היא אינה בהכרח תואמת את תפיסתי, הקובעת שבן תמותה הינו פגיע אך אפילו אלוהים אינו יכול לשלול ממנו את תבונתו.

אשר למתרחש בעלילת ספר איוב: אני מניח שהצדק עימך בכל הנוגע למעמד אלוהים והשטן. יחד עם זאת, המשחק האלים בין השניים בגורל בני האדם מזכיר כאן יותר את המיתולוגיה היוונית דווקא. ושם, אם אני זוכר נכון, היו אלים בכירים ואלים זוטרים - בערך כמו שאתה משרטט את אלוהים והשטן. אבל זה כבר מתרחק מאוד מהנושא ולא אכנס לזה כאן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תיזה מעניינת [חדש]
סימה דהאן   יום ב', 28/07/2008 שעה 13:04
בתגובה לאורי קציר
מאחר והאדם נברא בצלם האלוהים אין ספק שגם הוא חסר דברים כמו האדם עצמו
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תיזה מעניינת [חדש]
משה   יום ה', 14/08/2008 שעה 5:19
בתגובה לאורי קציר
מר קציר

באשר לאיוב, זה היה דיל שנסגר בין האלוהים לשטן, כך שהתחומים נקבעו וסוכמו מראש, לבחון את חוזק אמונתו של איוב באלוהים.

לא מדובר בחוסר יכולתו של האל למנוע את ה-''התעללות'' אלא אישורו באותן מגבלות, התערבות בין אל לשטן.

.....
וַיְהִי הַיּוֹם--וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים, לְהִתְיַצֵּב עַל יְהוָה; וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן, בְּתוֹכָם. ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן, מֵאַיִן תָּבֹא; וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה, וַיֹּאמַר, מִשּׁוּט בָּאָרֶץ, וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. ח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן, הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב: כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ, אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע. ט וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה, וַיֹּאמַר: הַחִנָּם, יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים. י הֲלֹא את (אַתָּה) שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ, וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ--מִסָּבִיב: מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ, וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ. יא וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ, וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ--אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ, יְבָרְכֶךָּ. יב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן, הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ--רַק אֵלָיו, אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ;
....
בסופו של דבר האלוהים לא מפעיל ממש קומנד זד אבל מתקן את המצב ומפצה את האומלל על נזקים ועגמת נפש.

י וַיהוָה, שָׁב אֶת שבית (שְׁבוּת) אִיּוֹב, בְּהִתְפַּלְלוֹ, בְּעַד רֵעֵהוּ; וַיֹּסֶף יְהוָה אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב, לְמִשְׁנֶה. יא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו כָּל אֶחָיו וְכָל אַחְיֹתָיו וְכָל יֹדְעָיו לְפָנִים, וַיֹּאכְלוּ עִמּוֹ לֶחֶם בְּבֵיתוֹ, וַיָּנֻדוּ לוֹ וַיְנַחֲמוּ אֹתוֹ, עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבִיא יְהוָה עָלָיו; וַיִּתְּנוּ לוֹ, אִישׁ קְשִׂיטָה אֶחָת, וְאִישׁ, נֶזֶם זָהָב אֶחָד. יב וַיהוָה, בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב--מֵרֵאשִׁתוֹ; וַיְהִי לוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף צֹאן, וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים גְּמַלִּים, וְאֶלֶף צֶמֶד בָּקָר, וְאֶלֶף אֲתוֹנוֹת. יג וַיְהִי לוֹ שִׁבְעָנָה בָנִים, וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת. יד וַיִּקְרָא שֵׁם הָאַחַת יְמִימָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית קְצִיעָה; וְשֵׁם הַשְּׁלִישִׁית, קֶרֶן הַפּוּךְ. טו וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת, כִּבְנוֹת אִיּוֹב--בְּכָל הָאָרֶץ; וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם. טז וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי זֹאת, מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה; וירא (וַיִּרְאֶה), אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי בָנָיו--אַרְבָּעָה, דֹּרוֹת. יז וַיָּמָת אִיּוֹב, זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תיזה מעניינת [חדש]
אפי   יום א', 20/07/2008 שעה 21:36
בתגובה לאיציק לוטן
אכן כך. העניין המתמיה ביותר בספר איוב הוא בויכוח בין אלוהים ובין השטן, פקפוקו של אלהים בצדקתו של איוב שנגרם על ידי קטרוגו של השטן. כלומר, יש כאן הודעה של אלהים שהשטן הסיתו חינם בעבדו הנאמן. אלוהים הכל יכול מצטייר כמתנצל,מצטדק שלא בו האשם כי אם בשטן שהסיתו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ללא כותרת [חדש]
מונס   שבת, 19/07/2008 שעה 22:37
שלום אורי.

אני ממש ''אוהב'' את הכתיבה שלך בנושאים אלה, הניסיון להאיר באור אחר, עכשווי את הטקסטים התנכי''ם. וכבר אמרו שלתורה יש שבעים פנים, ואין ספור פירושים. אני חושב שאתה כותב בראייה של מציאות של היום תוך התייחסות לערכים, אמונות כפי שקיימים היום, ולכן הפרשנות שאתה נותן לאירועים שכאלה היא בעייתית מבחינתי, כי באותה שיטה ובאותה צורה אפשר לקרוא תגר על כל אירוע שקרה בתנ''ך. אז מה חידשת פה?

אם המטרה שלך היא להראות/ להוכיח שהתנ''ך כספר קודש הוא בעייתי / לא הוגן / לא צודק / לא מוסרי, אז הוכחת לא פעם ולא פעמיים, אז מה???

צר לי ידידי אבל כבר קראתי מספר מאמרים שלך בנושא התנ''ך, וכמו שאמרתי לך בשיחה בינינו , יש לי תחושה שאתה מנסה לעשות ''דווקא'', לעורר ויכוח עקר ולא פורה שלא יועיל לאף אחד.

נכון זו זכותך לכתוב לפי ראות עיניך, יחד עם זאת אני חושב שהמאמרים ההסטוריים שלך , או ביקורות ספרות, ואפילו מאמרים פוליטיים הם הרבה יותר מעניינים ויותר מוצלחים. מאשר מאמרים אלה. ובמיוחד שלפחות בזכות שני מאמרים שכתבת התקדמו שני נושאים שעסקת בהם. ( האחד המאמר על החייל מסוריה שכתב '' לא בגדתי'' , והשני המאמר על שי דרומי )

הדבר שעולה לי בראש אחרי שקראתי את המאמר הזה, זה השיר של להקת התקווה 6. ''אם אפגוש את אלוהים'' ואז אולי , אולי יובנו הארועים האלה או לא.

בברכה:
מונס
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ללא כותרת [חדש]
אורי קציר   שבת, 19/07/2008 שעה 23:21
בתגובה למונס
אתר אישי
נו, כרגיל אתה מייחס לי כוונות כאלה ואחרות ולא מביא בדל הוכחה לגיבוי.

איכשהו אני עוד יכול להבין אותך כשמתייחסים לסוגיות מוסריות שלגביהן אמות המידה השתנו במשך השנים. אבל כאן, ידידי, אין שום סוגיה מוסרית. יש טקסט. נגעתי ישירות בטקסט ופירשתי אותו כהבנתי. לא ראייה עכשווית ולא נעליים. אם תראה לי שהפרשנות שלי היא בלתי אפשרית, אני מתחייב לקחת את דברי בחזרה. עד אז - היא אפשרית ככל פירוש אחר לטקסט מצומצם וקצר כל כך.

ואגב, אתה מוזמן לקרוא את פרשנותם של רמב''ם, רש''י ודון יצחק אברבנאל לסוגייה הזו. דומני שרק רתיעת הכבוד שלך משמותיהם של פרשני מקרא עתירי תהילה אלה תמנע ממך מ,לכבד'' אותם בהערות דומות למה שכתבת כאן. במלים אחרות, אם הרמב''ם כותב שהפרשה הזו אינה אלא מטאפורה, כי אז, מונס, הוא הולך הרבה יותר רחוק ממני. הוא פשוט מבטל את הפשט ומתייחס רק לדרש. אני,לעומתו, נאחז בטקסט המקורי. אז מה, מונס, גם הנשר הגדול ''מנסה לעשות דווקא''?

ותודה על הניתוח של הכתיבה שלי ועל חלוקת המחמאות למאמרים היסטוריים. אם אני לא טועה, התנ''ך הוא ספר שמספר היסטוריה. ולפיכך גם ספר בראשית, לרבות סוגיית עץ הדעת, הוא כזה. יתכן שמדובר בהיסטוריה מיתולוגית, בסיפור אגדה או במטאפורה - אבל זה נכנס לקטגוריה המועדפת שלך. אני מניח, עם זאת, שאתה מתכוון להיסטוריה תיאורית מהז'אנר הפחות פולמוסי בעיניך - עיצד התרחשו הדברים ולא מה הפרשנות לפרשה שיש לגביה מחלוקת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

השערה נוספת [חדש]
אלירם   יום א', 20/07/2008 שעה 10:43
יש גם אפשרות שלא ממש הזכרת, שהאכילה מעץ הדעת גרמה לאדם לקבל תבונה, אבל לא מפני שפרי עץ הדעת היה קסום אלא מפני שעצם היכולת להמרות את פי אלוהים היא זו שמעניקה לאדם את היכולת למחשבה עצמאית ולרצון חופשי.

כמו שלילדים יש את שלב המרד, כך גם באלגוריה שבסיפור גן העדן. זה חלק מהתפתחות האדם והאיסור נדרש כדי לפתח את היכולת להמרות. גם העונש נדרש, כדי לפתח מצפון מוסרי. אולי העניין הוא לא שאלוהים לא יכול לקחת מהאדם את הבינה, אלא שהוא פשוט לא מעוניין בכך. האדם צריך היה ללמוד לבד לפתח את עצמאיותו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

השערה נוספת [חדש]
אורי קציר   יום א', 20/07/2008 שעה 11:10
בתגובה לאלירם
אתר אישי
השערה מעניינת. אני מודה שלא חשבתי עליה. העניין הוא שכדי לעבור את שלב החשש מפני קטיף הפרי צריך להניח שהקטיף משתלם, דהיינו שהתועלת ממנו תעלה על המחיר. בהינתן שהידיעה היחידה שיש לקוטפים היא שקטיף משמעו מוות, הנחה ההופכת את הקטיף לכדאית חייבת להישען על מידע כלשהו. ומידע כזה יכול לספק רק מי שיודע שהפרי לא יגרום למוות, כלומר הנחש.

אני לא חושב שהמרד כשלעצמו יוצר אינטליגנציה גבוהה יותר. הוא מבהיר טוב יותר היכן הגבולות שעליהן מוכן להילחם מי שסימן אותם מלכתחילה. אבל לא כל מרד מתברר ככדאי וכדי שהמורדים ידעו שהוא אכן כדאי ושהוא לא יסתיים במותם המיידי מייד לאחר הניסיון הראשון - צריך לפחות חיבור עם אינטליגנציה נעלה יותר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

השערה נוספת [חדש]
אלירם   יום א', 20/07/2008 שעה 12:11
בתגובה לאורי קציר
הנחש יכול להיות או כלי בידי אלוהים או התערבות חיצונית כלשהי. אם הילדים שלי יגנבו שוקולד מהארון ויאכלו אחרי שחבר שלהם מהגן יעודד אותם לכך, אני אכעס עליהם, אכעס על החבר, אבל לא אוכל לקחת מהם את הידיעה שאת הפרס הם קיבלו ושהוא היה טעים.

יכול גם להיות שעץ הדעת מראש היה מיועד לאדם, אך לא במועד שבו האדם בחר להנות ממנו.

המרד לא יוצר אינטליגנציה, אבל זה לא ''עץ החכמה'' אלא ''עץ הדעת''. אחרי שאכל ממנו, האדם יודע כיצד להשיג ידע חדש. הרצון החופשי הוא המפתח להשגת דעת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

התמונה הראשונה [חדש]
פלמוני חילוני   יום ב', 21/07/2008 שעה 19:06
פחות קשור לדיון אך משום מה תפס את עיני.
התמונה הזאת היא פוטומונטאז'.
פניו של הנחש דומים דמיון מפתיע לג'ק ניקולסון (כולל החיוך המפורסם). הם מצוירים בסגנון מאוד שונה מתווי פניהם של אדם וחווה, הן צורנית והן צבעונית.
לדעתי זאת בדיחה - מה גם שהמקור לא ידוע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

התמונה הראשונה [חדש]
אורי קציר   יום ב', 21/07/2008 שעה 20:04
בתגובה לפלמוני חילוני
אתר אישי
יתכן מאוד שאתה צודק ומישהו עשה זאת כבדיחה. לא התיימרתי להביא כאן ניתוח של היצירות הללו או אמת מידה כלשהי לגבי מקוריותן. גם אם זו בדיחה, הרי שהיא מתבססת על משהו: לנחש היו כנראה גפיים כלשהן לפני שקולל לזחול על גחונו ולאכול עפר כל ימיו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מניעה לעומת ענישה [חדש]
עדה לוינסקי   יום ג', 22/07/2008 שעה 11:31
עוד אספקט של הסיפור הוא שלמעשה אלוהים שיקר ואיים איום סרק. הנחש ידע זאת וסיפר לחווה את האמת.

הסיבה לגירוש מגן העדן אינה כעונש על האכילה מעץ הדעת אלא כמניעה, על מנת שלא יאכלו גם מעץ החיים ואז יהפכו לבני אלמוות כלומר לאלים מתחרים.

העובדה שהנחש היה בר דעת ואילו היום אינו כזה מרמזת על כך שלא מדובר במה שאנחנו קוראים היום נחש.
לחילופין, נחש זה הוא כנראה, במסגרת הסיפור, אחד האלים, בעל צורה של נחש.

ברור שמדובר בסיפור מיתולוגי שהומצא על ידי בני אדם שמצד אחד נזקקו לישויות אלוהיות ומצד שני לא יכלו לדמיין את אותן ישויות באופן מופשט לגמרי ולכן העניקו להן תכונות אנושיות.

מסקנה נוספת היא שעדיף לנסות למנוע פשיעה מאשר להעניש בחומרה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אסוציאציה [חדש]
זיו   יום ג', 22/07/2008 שעה 14:46
מיד שסיימתי לקרוא את הטקסט המעניין עלה במוחי השיר - ''כשאלוהים אמר בפעם הראשונה''
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אבל אולי הנחש ניחש [חדש]
אורן צור   יום ד', 23/07/2008 שעה 1:32 אתר אישי
שאפשר לאכול מהעץ ולא למות?

הרבה פירושים שכאלו + מקורות ודיון מקוצר אפשר למצוא בספר לא כך כתוב בתנ''ך של יאיר זקוביץ' אביגדור שנאן.

ולעניין רחב הזונה - תמיד צחקתי על הרש''י הזה שנקרא לי כמו קישקוש מופרך שנועד לשמור על נפשם הטהורה של המרגלים. בכל אופן רש''י מביא רק מדרש אחד מני רבים. במסכת זבחים, למשל, מובא מדרש שמספר שרחב היתה זונה כל כך מפורסמת ביכולותיה המיניות כך שמי שרק שומע את שמה כבר גומר (''אמר רבי יצחק: כל האומר רחב רחב מיד ניקרי'' כלומר נהיה בעל קרי).
אבל היום אני מאחד את כל הפרושים האלו. אחרי השירות הצבאי טיילתי כמה חודשים במזרח אפריקה ודי נדהמתי לראות כמה דברים תנכיים/תלמודיים שאף פעם לא הבנתי או שסתם נשמעו לי תמיד מוזרים. אחד הדברים ששמתי לב אליהם הוא שבכניסה לכל עיר או עיירונת יש כמה מוטלים מוזנחים לרווחת התיירים. במוטלים האלו אפשר לקנות אוכל (הם גם סמוכים לשוק שנערך פעם בשבוע) והם גם שורצי זונות. אז אם ניקח את אפריקה כמשקפת איזושהי מציאות תנכית אז דווקא מתקבל על הדעת שרחב הייתה פונדקאית-מוכרת מזונות - זונה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אבל אולי הנחש ניחש [חדש]
אורי קציר   יום ד', 23/07/2008 שעה 8:57
בתגובה לאורן צור
אתר אישי
תודה על ההפניה לספר, אורן. אני מבטיח לקרוא בקרוב. אני, אגב, חוזר לעתים קרובות ל''תנ''ך עכשיו'' הוותיק של מאיר שלו, שמביא את סיפורי המקרא מנקודת מבט אנושית, כלומר מתרחק מהתפיסה המונעת שיפוט של מעשי האל וטוען שאת הכול אפשר להבין מנקודת מבט של יחסים בין בני אדם לבין עצמם ובינם לבין המציאות הסובבת אותם.

באשר לנחש, אני מניח שהוא פעל על סמך ידיעה מוקדמת ולא על סמך ניחוש. יתכן שאלוהים סיפר לו משהו בסוד. אגב, את השערת הניחוש אפשר לקחת הלאה ולטעון שהמילה ''נחש'' מקורה ב''ניחוש''. חז''ל עושים לא מעט תרגילים סמנטיים מהסוג הזה.

ולגבי דרום אפריקה - גם לי יצא להסתובב שם קצת, ואכן יש לא מעט פעילות מעניינת במוטלים הללו. אבל לגבי רחב - טוב, אני לא כל כך בטוח. הגברת הנכבדה הזו התגוררה בצמוד לחומה, כלומר בשוליה של העיר. אם אני זוכר נכון, פונדקאים מעדיפים דווקא מיקום במרכז העיר מסיבות שקשורות בתנועה ערה של אנשים ומסחר. ההנחה שלי היא שהמרגלים קפצו אל רחב משום שידעו שאדם המתוגרר במיקום נחות שכזה כנראה נזקק ללא מעט מזומנים, נחשב למוקצה מבחינה חברתית וקל לגייסו למשימת ריגול ובגידה.

ואפרופו רש''י, דומי שיש מקרה דומה גם בעניינם של דוד ואביגיל. כשפגשו דוד ואנשיו את אביגיל, כולם מיד שפכו זרע (קרי) מרוב התרגשות מיופיה: מסכת סנהדרין ב הלכה ג..''נתגלתה שוקה הלכו לאורה, נתגלה שוקה- הוקרו (שפכו קרי, זרע) כולם.'' (מדרש שמואל ב, כ''ג, י''א). כנראה שחז''ל סברו שסף הריגוש המיני של גיבורי התנ''ך היה נמוך במיוחד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אבל אולי הנחש ניחש [חדש]
אורן צור   יום ד', 23/07/2008 שעה 15:26
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
כמובן שהתכוונתי למשחק המילים נחש וניחוש (אבל 1: לא בהכרח שחז''ל התכוונו אליו ואבל 2) ''כי לא נחש ביעקוב'' [פרשת בלק] כלומר אין בישראל מנחשים/אובות/ידעונים). בכל אופן, משחק המילים זה רק אסתטיקה.

לגבי השוק - נדמה לי שיש שני סוגים של שווקים - אחד בתוך החומה - דוגמת הקרדו בירושלים (קרדו מלשון 'לב' כלומר בתוך העיר?) ואחד מחוץ לחומה שם יש יותר מקום וגם קל יותר לסוחרים מהסביבה להגיע ולהציג את הסחורה. גם אורחים ללילה או יותר יעדיפו לגור בשולי העיר. הם מגיעים בלילה עם חשיכה ועוזבים בבוקר ואין להם שום סיבה לנסות לגור במרכז.
ההשערה שלך על המעמד החברתי והמזומנים נראית לי מאוד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

פן תמותון, טוב ורע [חדש]
ירונימוס   יום ה', 24/07/2008 שעה 13:03 אתר אישי
פירוש שאני לא יודע את מקורו (ואולי מקורו הוא בי, אבל אני לא כזה שחצן), גורס שאלוהים השתמש באיומים בעלי משמעויות מפוצלות -
פן תמותון - מחוץ לגן העדן כל יצורים בעלי מיתה, וכך ''פן תמותון'' - תהיו בעלי תמותה ותמותו בסוף.

טוב ורע - הכוונה לא רק לתבונה, אלא ברגע שיצאו מגן העדן, ידעו את הטוב (למשל אוכל או מין) והרע (מוות, מחלות, עבודה קשה, צירי לידה).

ככה אפשר לומר, שאלוהים לא איים איומי סרק, אלא חצי בלוף. אבל הסיפור מלא בחורים ממילא...בשבילי אלוהים הוא דמות בדוייה של ילד המשחק בצעצועים שקיבלו תבונה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
יזהר   יום ה', 22/04/2010 שעה 7:26
אני לא יודע אם מישהו יראה את זה אבל אהבתי מאוד ת'מאמר
ויש לי רק דבר אחד להגיד בקשר אליו

אלוהים לא ברא ת'אדם האדם ברא את אלוהים
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
מוטי   שבת, 18/02/2012 שעה 21:50
שלום אורי,

התחלתי לקרוא ורצתי לתגובות. חיפשתי שם מישהו שיענה לך. לא ממש מצאי. אני מניח שיש תשובה ברורה ומניחה את הדעת לסוגיה. השאלה היא אם היא תקבל במה.

שבוע טוב
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©