אני, בלוג פוליטי
יום א', 22/06/2008 שעה 8:20
יותר ויותר אנשי ציבור בישראל (ומכאן והלאה, ברשותכם, אני מעדיף להשתמש במינוח המקובל יותר ''פוליטיקאים'') מבינים שקיים מדיום נוסף, בלוג שמו, העשוי לסייע להם בתקשורת ישירה עם אותם בוחרים שאחריהם הם נוהגים לחזר בהתלהבות רבה כל כך לפני הבחירות. לעתים הם לא מגדירים אותו כבלוג אלא כאתר אישי, אבל ההגדרה הזו כבר מזמן אינה עניין לעסוק בו. הבלוג הוא אחד הפורמטים הנוחים ביותר לקבוע באמצעותם סדר יום ולנהל דיאלוג עם אלה הקוראים בו. הפוליטיקאים מארץ הקודש, משום מה, החליטו שאתר אישי הוא מעין מחסן אינטרנטי שאליו יש לדחוס את כל הנאומים, הצעות החוק, ההצעות לסדר ולההודעות לעיתונות שהוציאו אי-פעם מתחת ידם. ללא ביטוי אישי, ללא נכונות לענות לשאלות ולתגובות של גולשים, ללא שום סימן שהם בכלל מבינים שזה כלי תקשורת ולא לוח מודעות. כמה עצות לפוליטיקאים הבוחרים לפתוח בלוג.









פוליטיקאים יקרים,


שמי אורי קציר. נעים מאוד. בעוונותי, אני בלוגר, כלומר אחד מאלה שכותבים את עשרות אלפי הבלוגים המתפרסמים ברשת. אין לי יומרות מיוחדות בכתיבת הבלוג שלי. אני פשוט רוצה לחלוק חוויות, העדפות ותחומי עניין עם קהל רחב. מי שרוצה לקרוא – יבורך. מי שמבקש להגיב – עוד יותר טוב. מי שלא רוצה – לא נורא. בניגוד אליכם, אני לא מתמודד על מקום בכנסת ולא כל קול חשוב לי.

אבל לא על הבלוג שלי באתי לדבר כאן (אני מדבר עליו לא מעט, כך שהגיעה העת לעשות הפסקה), אלא על הבלוגים שלכם. טוב, נו, לפחות אלא שאתם קוראים להם בלוגים או מתייחסים אליהם ככאלה. יצא לי לבקר בכמה עשרות כאלה לאחרונה והרושם שעימו נותרת היה, איך לומר בעדינות, לא משהו.

אי-שם, כנראה לפני מספר חודשים, הסביר לכם מישהו שכדאי לפתוח בלוג. זה נחמד, הבלוג הזה. זה יושב ברשת, זמין לאלפי בני אדם ומחובר לקבוצה ההיא של הצעירים שטרם גיבשו עמדה פוליטית ושניתן להשפיע עליהם לתמוך בכם. אולי חשבתם בצורה צנועה יותר, כלומר פשוט להנציח את פועלכם במקום שאינו בהכרח הכרטיס האישי שלכם באתר הכנסת (תמציתי מדי) או הפירוט המסוים על מעלליכם באתר המפלגה (לא מעניין כאלה שאינם תומכים או עיתונאים). אותו מישהו גם הסביר לכם בוודאי שבלוג גם אינו דורש מכם יותר מדי משאבים. שעדיף לא להיכנס להוצאה חריגה בסעיף קשר עם ציבור הבוחרים שבתקציב. פעם היה ח''כ בשם רענן כהן שלקראת הבחירות שלח מכתבים לאיזה רבע מיליון מתפקדים של מפלגת העבודה, הוציא על כך מאות לפי שקלים וחטף על הראש מקלחת ציבורית ותקשורתית מוצדקת. בלוג עולה גרושים, אם בכלל, ומספר האנשים שמגיעים אליו ושלא מעיפים אותו מייד לכל הרוחות יכול להיות הרבה יותר משמעותי, אז מה רע?

אז זהו, שהעניינים לא בדיוק מתנהלים ככה. אם לא אכפת לכם שאני אומר את זה, ברוב המקרים הבלוגים שלכם פשוט מזעזעים. מין פרבדה אישית, אגוצנטרית, חסרת כל רצון לתקשר עם הקוראים בגובה העיניים. זה משעמם, יהיר, מעצבן, כמעט כל תכונה שאתם לא רוצים להראות במהלך מפגש עם בני אדם אחרים. כי זה מה שזה, מפגש. אפילו פגישה עיוורת. כשיצאתם לבליינד דייט עם בן או בת זוג פוטנציאליים כל מה שעניין אתכם היה לנאום בפניו בגוף שלישי על עצמכם?

כך שבדרך כלל, כשאני מגיע לבלוג כזה לוקח לי בדיוק שלוש דקות כדי להבין שאני לא רוצה לבקר בו שוב (והמהדרין יוסיפו שמדובר בשתי דקות ובחמישים וחמש שניות יותר מהזמן הממוצע של קורא סביר אחר). מהסיבה הזו, ומעוד כמה סיבות שלא קשורות לכל זה, אני מרשה לעצמי להשיא לכם כמה עצות להרמת בלוג סביר. לא גדול מהחיים, לא בהכרח הפנתיאון של האינטרנט העברי, אבל סביר. כזה שאפשר לקרוא בעניין מסוים ולחזור אליו מדי פעם.

(אני יודע שאצל חלקכם זה בכל לא נקרא בלוג. אולי אתם קוראים לזה בשם ''האתר של ח''כ פלוני''. אז תצאו מהשטות הזאת. היום כמעט ואין אתר אישי שהוא לא בלוג. וניהול בלוג דורש מחויבות מסוימת. עוד מעט אגיע גם לזה).









1. תנו לבלוג שלכם שם. במתן שם לפרויקט שלכם יש משום האצלה של אישיותכם. זה יכול להיות משהו שקשור לתחביב שלכם, לנטייה אישית או אפילו לשם המלא שלכם. ליוסי שריד, מישהו שרבים מכם מכירים, יש בלוג הקרוי ''הישרדות''. אני מניח שיצא לכם כבר להבין דבר או שניים בתקשורת, כך שבוודאי הבחנתם מייד שזו מעין התחכמות המתכתבת עם שם משפחתו של הכותב ומייצרת זיקה מיידית אל תוכנית הריאליטי הפופולארית. אתם לא חייבים להיות כאלה מתוחכמים כי לא לכל אחד יש כישרון לקופירייט. אפשר להסתפק ב''האתר הרשמי של גדעון סער'', אבל כדאי שתפנימו שאנשים לא אוהבים לגלוש אל תוך אתרים רשמיים. את זה יש להם מספיק במהלך הסידורים של שעות היום. בשעות הפנאי שלהם הם מעדיפים דברים בלתי-רשמיים. מצד שני, אם האתר שלכם מתחיל במלים ''גולשים וגולשות יקרים'' ועובר מייד למכתב רשמי המרוח מול פרצופו של הגולש ומתייחס אליו כאילו הוא צריך להודות לאלים על שנפגש בכם, זה נראה רע. את הבנת את זה, אסתרינה טרטמן?
 
טרטמן. מכתב רשמי ומנוכר.
 

2. כתבו בגוף ראשון. בלוג הוא מדיום אישי. הוא לא יכול להיות כזה כשאתם מפרסמים בו טקסטים הכתובים בגוף שלישי. כשאדם כותב על עצמו בגוף שלישי זה נראה מזעזע, בעיקר נוכח היומרה שלו לתקשר עם בני אדם רגילים, כאלה שמדברים בגוף ראשון. זה לא עיתון ואף אחד לא כותב עליכם עבור צד שלישי. זה אתם שאמורים לכתוב. קל מאוד להורות לעוזר הפרלמנטרי שלכם לקחת את ההודעה לעיתונות שהוא הכין אתמול עבורכם והניח בתאיהם של כתבי הכנסת ולעשות לה קופי פייסט לאתר שלכם. אבל בלוג זה קצת יותר מזה. הוא אמור לשקף חלק מהאישיות שלכם. הייתי מפנה כאן לדוגמה רעה בבלוג ספציפי של פוליטיקאי, אבל האמת היא שכמעט כולם כאלה. בקיצור, בלוג הוא לא אתר שסוגד לכם אלא מבטא אתכם. בנימין נתניהו, הכוונה בראש ובראשונה אליך (אבל לא רק).

3. אל תהיו פורמאליים מדי. אני יודע, אתם חברי כנסת (או כאלה המבקשים להיבחר לכנסת) והממלכתיות חשובה לכם. אבל טקסט כמו נשמע כאילו נגזר מתוך נאום של עסקן הסתדרותי בשנות הששים. אין לי ויכוח עם התוכן, אלא עם הצורה. זה אולי בסדר כשמדובר בנאום לחברי ועד העובדים, אבל נשמע מליצי ומנופח כשקהל היעד הוא גולשי רשת שמחפשים אמירה ישירה, ברורה ומנומקת.

4. ספרו על חוויות אישיות. למען הסר ספק, אני מתכוון לחוויות אישיות שלכם, לא של הבן החרוץ שמעדכן עבורכם או של העוזר הפרלמנטרי שיושב ועושה את זה כשאתם מקיימים פגישה עם עיתונאי או עם איזה פעיל סניפים בחדר הסמוך. משהו שראיתם בטלוויזיה הקפיץ אתכם להעלות הצעת חוק או שאילתא? ספרו על זה. זה מעניין. מישהו נתן לכם איזו עצה כשהסתובבתם עם העגלה בסופרמרקט ואתם חושבים שכדאי לשמוע על כך עוד כמה דעות? יופי. עכשיו כתבו את זה עם כל ההקשר המתבקש. וזה לא נגמר כאן. ראיתם לאחרונה סרט טוב? קראתם ספר מרתק? יצאתם לטיול מאלף בחו''ל? הנכד הקטן אמר איזו חוכמה שמראה על התפתחותו המהירה? לא מזיק לספר גם על זה. יוסי ביילין עושה את זה בכלל לא רע. שווה לבקר אצלו וללמוד משהו.
 
נתניהו. בראיון, בהודעה לעיתונות, בנאום במליאה. נתניהו מדבר אל העולם, אבל לא אל קוראיו.
 

5. אל תהיו פשטניים. כשאתם מטיפים את משנתכם בעשרים שניות של שידור בטלוויזיה, הפשטנות היא כמעט הכרח. אבל כאן זה בלוג, לא טלוויזיה. למבקרים בו יש זמן לקרוא אתכם. לכן, אל תתייחסו אליהם כאל אידיוטים מושלמים. יש גם כאלה, אבל אי אפשר לומר שהם בהכרח השכיח כאן. אבל זה אפילו קצת יותר מורכב: אתם יכולים לעשות שימוש בקשר עם מבקרי הבלוג שלכם כדי לעמוד על הלך הרוח הציבורי. ולכן, אם אתם כבר מנסים לבדוק מהו הלך הרוח הזה, תהיו בבקשה קצת פחות חד-מימדיים. גדעון סער, זה מכוון גם אליך. כשאתה עושה משאל (לא סקר, גדעון, משאל. סקר הוא משהו שעושים לפי פילוחים של גיל, דמוגרפיה, השכלה, מוצא, מקום מגורים ועוד כל מיני פרמטרים שאינם קשורים להצבעה מקרית ברשת. פרטים אצל מינה צמח) ובו על האמירה ''אולמרט מציע את הגולן לאסד'' יש רק שתי אפשרויות תגובה - שזה ''אווילי ומסוכן'' או ''יצירתי וחיובי'' - אתה מקבל תשובות שלא שוות הרבה. הרי גם אתה יודע שהפתרון לשאלה הזו – כל פתרון, גם זה של אולמרט – הוא קצת יותר מורכב. נכון?

6. פתחו טוקבקים. אחת הרעות החולות של הבלוגים של רובכם היא שפשוט אי אפשר לדבר אתכם. בסדר, אפשר לשלוח מייל, אבל רק בינינו – לא תמיד אתם טורחים לענות. ובשביל לשלוח מייל לא צריך בלוג. אפשר להיכנס לאתר הכנסת או המפלגה, למצוא שם את הכתובת ולשלוח. בלוג, בפעם העשירית, הוא קצת יותר מאפשרות טכנית ליצירת קשר. הוא מקום שמביעים בו חלק מעצמכם ומקבלים תשומות גם מהגולשים. מתן אפשרות למבקרים להגיב על הטקסטים המתפרסמים אצלכם נותנת קורטוב של תחושה שהקשר איתם באמת מעניין אתכם. אתם יכולים לקבוע מדיניות תגובות קשוחה ככל שתרצו או למחוק גידופים למיניהם, אבל חסימה מוחלטת לתגובות מעידה, לטעמי, על נרקיסיזם מסוים, שלא לומר אטימות.

7. ענו למגיבים. נתתם אפשרות להגיב? יופי. תואילו ברוב טובכם גם להשיב לאלה מהם ששואלים אתכם שאלות או מדברים לעניין. אם מישהו מתייחס לטקסטים שלכם ברצינות וטורח להשאיר תגובה עניינית, תשתדלו להראות לו שיש כאן הדדיות. נכון, זה לא ישיבת סיעה שבה כל ויכוח שלישי הופך לאייטם תקשורתי, אבל מדובר בקשר שלכם עם הציבור ושל הציבור אתכם, וכמו שזה נראה כרגע אתם מתייחסים לעצמכם כאל כותל מערבי שהציבור יכול לכתוב לו פתקים אבל הוא אינו יכול לענות. זה מה שנקרא לדבר אל הקירות. שלי יחימוביץ', זה מאוד נחמד שהלכת צעד אחד לפני האחרים ונתת גם אפשרות להגיב. אכפת לך, במטותא, גם להראות שאת מתייחסת לתגובות הללו? להשיב לפחות על חלקן כפי שעושים בני התרבות שבין הבלוגרים?
 
יחימוביץ'. כביכול אישי, אבל בעצם מדברת בגוף שלישי. וגם לענות על הטוקבקים לא יזיק. נכון?
 

8. הגיבו אצל אחרים. אני יודע, אתם אנשים עסוקים מאוד. יש לכם ישיבות בוועדות ובוועדות המשנה, ישיבות מליאה, נאומים, פגישות בסניפי המפלגה, ישיבות במזנון או במשרד עם העיתונאים ואולי גם איזו נסיעה לניו יורק או ללונדון כדי לממש שם את הסכם חילופי התרבות עם בורקינה פאסו. ובכל זאת, בלוג זה עניין שדורש השקעה והשקעה דורשת זמן. אם נושא כלשהו מעניין אתכם אתם יכולים להיות בטוחים שקיימים כמה בלוגרים שכבר עוסקים בו. אם הם עוסקים בו, סימן שזה מעניין גם אותם. במלים אחרות, מצאתם משהו משותף. אם עמדתכם בנושא שמעניין אתכם סופגת ביקורת אצל בלוגר כלשהו, לא יזיק את תיכנסו ותסבירו אותה בעצמכם. מתן וילנאי, למשל, התמרמר מאוד על זיהויו המוחלט עם התיקון המחמיר של החוק למניעת הסתננות (''חוק וילנאי'') ונאלץ להעביר הבהרה עמומה בעניין זה באמצעות יותם פלדמן מ''הארץ''. הצגת העמדה הזו ברשת כבר לפני שבועות ארוכים הייתה מאפשרת לו לנטרל חלק מהנזק או לפחות לעורר ויכוח שיש בו מעט יותר אינפורמציה רלוונטית. אפשר אפילו לבקש מהבלוגר לפרסם אצלו מאמר שכתבתם על כך ושמנמק את עמדתכם במדויק. זו אינה פחיתות כבוד.

9. גלו מעט חוש הומור. עבדתי מספיק זמן עם פוליטיקאים מקצועיים כדי לדעת שחלקם ניחנו באישיות חמה וקולחת. נכון, לא כולם, אבל שום דבר בעולם הזה לא מושלם. שביב של בדיחה, חידוד או גילוי אחר של שנינות יכול לעשות מבחינתכם את ההבדל בין גולש שיאמר לעצמו ''את הברנש הזה אני רוצה לקרוא שוב'' לבין מישהו שיחליט שפעם אחת אצלכם הספיקה לו בהחלט.

10. הכניסו חדשות בבלוג. התקשורת הישראלית שטחית ברובה ולא מקדישה יותר מדי זמן לסיפורי עומק. לעומת זאת, אצלכם נצבר לא מעט מידע שנתקע בתקשורת ולא מגיע אלינו. הבלוג הוא דרך מצוינת להעביר אותו. אם אתם נותנים אייטם לעיתונאי והוא לא מפרסם את זה, העלו אותו לבלוג שלכם. אני לא מדבר על רק על הצהרות תמיכה בדבר אחד והתנגדות לדבר אחר, אלא על יוזמות ממש. תגלו שלאחר תקופת דגירה מסוימת שבה הרשת תסתגל לבלוג שלכם, יבואו יותר ויותר גולשים לבקר ולדלות ממנו אינפורמציה. למעשה, יתכן שבעתיד אפילו כלי התקשורת הממוסדים יצטטו את הבלוג שלכם. אז קדימה.
 
אורון. העדכון האחרון של האתר שלו היה לפני חודשים ארוכים. האתר קם, כנראה, אך ורק לצורך הבחירות המקדימות במרצ.
 









יש עוד אלמנט אחד שלא הבאתי בעשר הנקודות האלה, אבל משום מה חשבתי שהוא ברור מאליו. אחר כך חשבתי פעם נוספת והתברר לי שזה לא תמיד ברור ובוודאי שא לכל אחד. אז הנה זה: עדכנו את הבלוג שלכם. נכון, הקמתם אותו בעיקר לקראת הבחירות, אבל לתומי חשבתי שקשר עם הבוחר צריך לשמר ארבע שנים ולא רק בחודש-חודשיים שלפני התאריך בו אתם זקוקים לפתק שלו. עמי איילון, דני יתום ואהוד ברק, הכוונה אליכם. גם אתם, זהבה גלאון, רן כהן וחיים אורון.

כשהבלוג שלכם לא מעודכן הוא נראה כמו מי שהחל לבנות אתר, לא גמר בשום צורה אבל כבר רץ לספר לחבר'ה. לא רק שזה לא רציני, זה מראה על חוסר נכונות להשקיע ולהתמיד. לא בדיוק התכונות שתרצו שיזהו אתכם, אני מניח.

אני מניח שיש עוד כמה וכמה עצות שאני יכול להביא כאן, אבל המסר ברור. אני מודה ומתוודה שיש נושאים שבהם אינני מבין ולו כזרת. אין לי מושג איך לקדם את הבלוג שלי במנועי חיפוש, אני לא מבין דבר וחצי דבר בעיצוב (והבלוג שלי הוא הדבר הכי פחות מעוצב ברשת) ומה שאני יודע על ענייני ווידג'טים ושאר תוספות משעשעות לאתר שווה לרמת הידע של האדמו''ר מויז'ניץ על שיטות גידול הפפאיה באיי פיג'י. כלומר, יש נושאים שבשל בורותי בהם אינני רואה עצמי מוסמך לייעץ לגביהם. יש בלוגרים שמבינים בכך יותר ממני. אולי כדאי לכם לבקש את עזרתם. זה מקובל כאן, אתם יודעים.

בהצלחה.








(הרוצה לבקר באתרים אישיים של נבחרי ציבור נוספים יכול לגשת לאלה: אופיר פינס, אפרים סנה, סילבן שלום, ראובן ריבלין, דב חנין, קולט אביטל, דוד טל, נדיה חילו, זבולון אורלב, מיקי איתן, מיכאל מלכיאור - ואתם מוזמנים להפנות לנוספים).








[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
לא מסכים [חדש]
דרומי   יום א', 22/06/2008 שעה 9:25 אתר אישי
למרות שכבלוגר, הייתי שמח לראות את כל האלמנטים האלה מתגשמים בבלוג של פוליטיקאי, ברור לי שזה לחלוטין לא ריאלי. וחבל - כי כמוך אני רוצה לראות יותר פוליטיקאים פותחים בלוג.
אני רואה כיעד את הבלוג של שלי יחימוביץ', או של מיקי איתן. שני בלוגים שמתעדכנים באופן תדיר, ומכילים - בין השאר - גם תכנים יעודיים.
לדעתי אי אפשר לקוות להרבה יותר מזה מחד, וזה בפני עצמו לא מעט.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא מסכים [חדש]
אורי קציר   יום א', 22/06/2008 שעה 18:02
בתגובה לדרומי
אתר אישי
אני חולק עליך. אני לא מבין מדוע פוליטיקאים צריכים לקבל הניחות על הדרך בה הם מתבטאים במקום האישי שלהם ברשת. זה ריאלי, משום שדווקא הם צריכים להבין - במוקדם או במאוחר גם יבינו - את החשיבות שבתקשורת בלתי-פורמאלית. יחימוביץ' ואיתן מנהלים אתרים אישיים שמתעדכנים תדיר, אבל אינם יותר מאשר ארכיון אינטרנטי של הפעילות הפרלמנטרית, ובעיקר התקשורתית, שלהם.

כפי שבלוגו הממוצע של נבחר הציבור נראה כעת הוא אינו שווה הרבה. באותה מידה הוא יכול להדביק מודעה על אחד הקריות ובה פירוט שאילתותיו, הצעותיו לסדר ושאר ירקות. בלוג הוא מדיום אינטאקטיבי. חברי הכנסת רוצים אולי להיות אקטיביים, אבל על ה''אינטר'' הם מוותרים לגמרי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא מסכים [חדש]
דרומי   יום ב', 23/06/2008 שעה 8:17
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
כשאני עומד בפני השאלה המעשית, וצריך לעמוד מול ח''כ ולשכנע אותו לפתוח בלוג - אני שואל את עצמי האם להגיד לו 'אתה תצטרך להשקיע כשעה ביום בבלוג, כדי לכתוב בנימה אישית, להגיב לטוקבקים ולקרוא בלוגים אחרים. אה כן, והעוזר שלך לא יכול לעשות את זה במקומך', ולהסתכן בזה שהוא יצחק לי בפרצוף - או להגיד לו 'אתה צריך להעלות תכנים לרשת, ושחלק ניכר מהם יהיו תכנים מקוריים בנימה אישית'.
האפשרות הראשונה היא בלתי אפשרית עבור חבר כנסת שעתידו עוד לפניו (בניגוד ליוסים). מדובר בחומר שנגיש לחלק קטן מציבור הבוחרים, ודורש השקעה מאוד גדולה. במבחן העלותתועלת, לא שווה להם להחזיק בלוג כזה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא מסכים [חדש]
אורי קציר   יום ב', 23/06/2008 שעה 8:41
בתגובה לדרומי
אתר אישי
יצא לי קצת לעבוד עם חברי כנסת, ואני קובע בביטחון שלא זו בלבד שמדובר במשימה אפשרית אלא שמבחינתם היא אף יכולה להיות אלטרנטיבה לריצה חסרת סיכוי אחרי חלק מהעיתונאים, שממילא מזלזלים בהם ולא סופרים אותם.

המשימה לשכנע את חברי הכנסת לפתוח בלוג אינה משימה שמוטלת עליך אישית. זה עניין של היגיון פשוט ובריא אצל הח''כים עצמם. מדובר במסלול עוקף תקשורת ממוסדת שח''כ חרוץ יכול לעדכן באמצעותו רשימות הולכות וגדלות של מנויי RSS, של מנויי מייל ושל גולשים מזדמנים.

מעבר לכך, ח''כים שיש להם עמדה בנושא כזה או אחר חוזרים עליה בממוצע חמש או שש פעמים ביום. היא כבר מנומקת, לעתים קרובות גם על גבי נייר, ואין צורך בתחכום מיוחד כדי להביע אותה ברשת. אלה שאין להם עמדה כזו יכולים להיעזר בעמדות הגולשים כדי לגבש אותה. בקיצור, ניצולת הכלי הזה אצל הח''כים היא כמעט אפסית יחסית לפוטנציאל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בעד בלוג פוליטי אנונימי [חדש]
אבי   יום א', 22/06/2008 שעה 14:20 אתר אישי
יותר משהייתי רוצה לקרוא בלוג לא מתנשא (או לפחות לא מוצף במחמאות עצמיות) של פוליטיקאי ישראלי, הייתי רוצה לקרוא מה הוא באמת חושב.
כידוע בבלוגוספירה, את האמת (כמעט) תמיד אומרים בעילום שם.
על כן, אני מפציר בפוליטיקים: אימרו אמת, ואת כל האמת. עשו זאת בעילום שם, אנחנו כבר נמצא ונמפה אתכם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בעד בלוג פוליטי אנונימי [חדש]
אורי קציר   יום א', 22/06/2008 שעה 18:04
בתגובה לאבי
אתר אישי
אם חשובה לך כנותו של אדם, מדוע אתה מוותר על זהותו? האם לא חשוב לך שפוליטיקאי שאומר את האמת שלו יעשה זאת בגלוי? הוא הרי נבחר ציבור, לא איזה אנונימוס שחושש מחשיפה. גילוי הלב שלו אינו רק דבר רצוי אלא עניין הכרחי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יש מישהו שהוא בסדר? [חדש]
אלמוני   יום א', 22/06/2008 שעה 19:20
סתם מתעניין, אם יש במקרה בלוג של פוליטיקאי שאתה ממליץ עליו,
כלומר כזה שהוא בלוג ולא לוח מודעות
וגם מתעדכן בתדירות גבוהה מספיק (ולא רק פעם בארבע שנים)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יש מישהו שהוא בסדר? [חדש]
אורי קציר   יום א', 22/06/2008 שעה 21:50
בתגובה לאלמוני
אתר אישי
את יוסי שריד כבר אי אפשר להאשים בשאיפה להיות נבחר ציבור מאחר ופרש מהכנסת. הבלוג שלו טוב מאוד, אם כי לעתים הוא פשוט מעתיק טורים פנימה. לשבחו ייאמר שהוא כותב אישית גם בין לבין, בשנינות ובאופן בהיר במיוחד. יוסי ביילין עושה גם הוא עבודה טובה ודומני שהוא היחיד מבין הח''כים המחזיקים בלוג שאינו הופך אותו לארכיון הודעות לעיתונות נטו.

ולא, אין לי כוונה לטעון שכדי שבלוג יענה על סטנדרטים מקובלים בעליו חייב לשאת את השם הפרטי יוסי. אבל זה מה שיש בינתיים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ואם אנחנו מגיעים, [חדש]
שושי   יום א', 22/06/2008 שעה 23:32
זה לא בהכרח כדי לצפות בקטעי וידיאו של נאומיכם. זמננו יקר לנו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הפוליטיקאי הישראלי והבלוג הפוליטי [חדש]
מולי בנטמן   יום ב', 23/06/2008 שעה 10:49 אתר אישי
בימים אלו אני עובד על התחום הזה של אינטרנט בשימוש הפוליטיקה ואכן הבלוגים של חברי הכנסת הישראלים מקבלים כמעט ללא יוצא מן הכלל ציון נמוך להפליא.

לא רק שרובם לא השכילו להבין את האופן בו יש להשתמש במדיום הזה, רוב אלו שהחליטו לפתוח בלוג עושים בו שימוש לרעה שיכול לפגוע בהם ולא להועיל.

בניגוד לבלוגים של חברות מסחריות, לפוליטקאי המודרני ישנה הזדמנות יוצאת מן הכלל דרך הבלוג להשמיע את קולו האותנטי ולתת ביטוי נרחב לאישיותו. הפוליטיקאים שישכילו להבין זאת, ירוויחו מעליתו של האינטרנט ככלי עבודה.

לשאלת התגובות, אין דבר המעורר יותר אנטגוניזים מכותבי בלוגים מפורסמים שאינם מתייחסים לתגובות שבאתר שלהם.

בחודשים האחרונים אני מנוי על האתרים של אובמה וקלינטון ולמרות ההבדלים הגדולים בין השיטה האמריקאית והתרבות האמריקאית לזו שלנו, יש רבות ללמוד מהם על שמירת ויצירת קשר עם הבוחר. אין לי ספק שאובמה לא כותב את הכל בעצמו אך התחושה היא שמסע הבחירות שלו יוצר לקורא, היא תחושת השתתפות ושותפות.

בניגוד אליך אני לא חושב שהפוליטיקאי חייב לכתוב את הבלוג בעצמו, יש דרכים ליצור קול אותנטי גם בעזרת כותבי צללים, אך צריך לדעת להשתמש בהם באופן מושכל וחכם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

טוקבקים של פוליטיקאים ועוזרים [חדש]
איתי   יום ג', 24/06/2008 שעה 17:01 אתר אישי
את הדרישה ליחס אישי לטוקבקים בבלוג של הח''כ יש לשמור לדעתי לשלב הבא באבולוציה. אסתפק בפתיחה לתגובות.

ועם זאת -
ח''כ אורית נוקד (אין לה אתר) הגיבה בטוקבק בלחץ חברתי
העוזרים של החכים הבאים הגיבו בטוקבק בעבודה שחורה:

עמיר פרץ (האתר מ-‏2005 מת)
אורית נוקד
מיכאל מלכיאור (אתר הודעות לעיתונות)
שלי יחימוביץ' (הכי טוב שראיתי - המון מסמכים + העתקות מעיתונים + בלוג אישי + תגובות פתוחות)
דובר משרד הגמלאים יוני יצחק (לשעבר ע''פ קולט אביטל)

הנקודה המרכזית שתביא חכים להשקיע יותר ויותר באתר אישי/בלוג היא הוכחה שזה עובד, כאן בארצנו. כרגע עדיף בהרבה לחכ להשקיע בכתיבת טור דעה אישי לווינט / הארץ (נוהג פסול לדעתי שהולך ומתרחב) או בכנס פוליטי, בעיקר לפני בחירות, מאשר בכתיבת פוסט לבלוג שלו. למה?

- כי מעטים יחסית יוצאים החוצה מעבר לאתרי החדשות הגדולים
- כי במפלגות גדולות חברי המפלגה יקבעו אם תגיע לכנסת ולא התדמית בציבור הרחב. רובם רדומים בין בחירות לבחירות ולא צורכים אתרי חברי כנסת לארוחת בוקר
- הארגזים: דיל עם פואד אולמרט או סילבן שווה יותר מבלוג
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

טוקבקים של פוליטיקאים ועוזרים [חדש]
אורי קציר   יום ד', 25/06/2008 שעה 9:05
בתגובה לאיתי
אתר אישי
כתבת ''הנקודה המרכזית שתביא חכים להשקיע יותר ויותר באתר אישי/בלוג היא הוכחה שזה עובד, כאן בארצנו''. אני לא רואה שמישהו משקיע בזה מעבר לעדכון של הודעות לעיתונות ונאומנים באירועים כאלה ואחרים. זה אינו מתכון ליצירת קשר עם הציבור. עוד לא ראיתי חבר כנסת שמנסה לארגן הפגנה או מחאה ציבורית כלשהי באמצעות הבלוג שלו. טרם הופיע נבחר הציבור שיארגן קוראים ומגיבים לאסיפות בהן יפרוש את רעיונותיו וינסה לגבש פעילות משותפת. חוגי בית מארגנים כמעט תמיד סמוך למערכת הבחירות. רק אז מופיעים פתאום, יש מאין, בלוגים שמופעלים על ידי פוליטיקאים או עוזריהם.

בארצות הברית הצליחו מועמדים בפריימריז כמו רון פול, הווארד דין או ברק אובאמה לרתום בלוגרים למערכות הבחירות שלהם באופן שסייע להםפ הן פיננסית והן תעמולתית. פעילות מקבילה בארץ ניסו לעשות כמה מחברי עבודה שחורה, יחד ובנפרד. זה לא עבד משום שאף פוליטיקאי לאניסה לפתח מערך דומה באופן אישי. בלוגרים אינם אמורים לעשות את העבודה עבור הפוליטיקאים אלא להיות שותפיהם. אבל אי אפשר ליצור שותפות מבלי שלפוליטיקאי תהיה מעורבות ברשת, מעורבות שהיא קודם כל אישית ובאחריותו המלאה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

טוקבקים של פוליטיקאים ועוזרים [חדש]
איתי   יום ד', 25/06/2008 שעה 16:49
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אני לא חולק עליך לגבי ההבדל בין מה שמאפיין אתרי חכים בארץ ובארה''ב.

אני חושב שהחכים מודעים להבדל הם פשוט חושבים שזה לא שווה את ההשקעה ועדיף לפעול ''בצינורות המקובלים''. לא בכדי אלו שהלכו על השיטה הכי חזק בארהב היו אלו שהצינורות המקובלים לא היו בית טבעי עבורם - לא אנשי ה''ממסד'' או בעלי הקשרים עם גורמים מאורגנים כמו וועדי עובדים. אתה עצמך כתבת על רון פול. ההליכה לאינטרנט היא מחוסר ברירה.

ככל הידוע לי מי שניסה את המודל הזה (או הכי דומה) בארץ גם הוא חכ שלא מצא בית באף ''ממסד'', וזה נכשל:
אפשרויות
א. לא כל מה שעובד באמריקה יעבוד פה
ב. הוא הקדים את זמנו
ג. ההצעה שלך רלוונטית לחכים מסוימים יותר מלאחרים.

למשל עבורו http://www.haaretz.co.il/captain/pages/ShArtCaptain....

אבל לא עבור פואד או קולט אביטל
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

טוקבקים של פוליטיקאים ועוזרים [חדש]
אורי קציר   יום ד', 25/06/2008 שעה 18:39
בתגובה לאיתי
אתר אישי
אני מקבל את דעתך עד גבול מסוים. נכון, הרבה פעמים האינטרנט הוא זירה להעצמת הפופולאריות של הבלתי-מוכרים. מצד שני, הווארד דין עשה את זה הרבה לפני רון פול - ודין כיהן קודם לכן כמושל ורמונט. כלומר, הוא לא היה בדיוק אנונימי. אובאמה הפך לכוכב כבר לפני שנים אחדות, באחת הוועידות הדמוקרטיות, ולאחר מכן נבחר כבנאטור מטעם אילינוי - ובכל זאת הפך לכוכב אינטרנט ולבעל יכולות מוכחות בגיוס כספים ותמיכה באמצעות הרשת.

ההצעה שלי רלוונטית עבור לא מעט ח''כים, בעיקר כאלה שיש להם שאיפות מרחיקות לכת אבל התקשורת אינה מודעת לפעילותם. לא חסרים כאלה. מזיכרוני המקליש אני יכול לדלות שמות כמו יצחק לוי, תמר גוז'נסקי, יהודית נאות ויואש צידון. בדרך כלל הציבור הכיר אותם רק בכפוף לאג'נדה של מפלגותיהם אבל לא את פעילותם הפרלמנטרית האישית. בארצות הברית, למשל, כל נבחר ציבור נבחן על פי רמת הפעילות שלו והחוקים שהעביר. כאן זה בכלל לא רלוונטי. נכון, זה גם בגלל שטת בחירת הרשימות המפלגתיות לכנסת, אבל תחשוב במונחים של מדינה מתוקנת - מדינה שבה היכולת הביצועית המוכחת היא המדד למוצלחותו של הנבחר והיא זו שמדרבנת בוחרים להצביע בעדו.

זה נכון עבור עמיר פרץ וגם עבור קולט אביטל. אני לא מכיר יותר מדי אנשים שכשתאמר להם את שמה של אביטל יוכלו מייד לספר לך על מפעלותיה. במידה והיא אכן ח''כית איכותית, זה הפסד כפול - גם שלה וגם שלנו. בדיוק מסיבה זו, ובגלל הבלתי-אמצעיות שבו, בלוג מבחינת נבחרי ציבור כדוגמתה הוא צורך השעה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

טוקבקים של פוליטיקאים ועוזרים [חדש]
ניר הירשמן, דובר ח''כ מלכיאור   יום א', 29/06/2008 שעה 14:28
בתגובה לאיתי
אורי ואיתי,

בשבועות האחרונים, מאז שהתחלתי לבדוק מה באמת השימוש של האתר, אני מנסה לחשוב כיצד ניתן להפוך את האתר למשהו קצת יותר קומוניקטיבי, איכותי ושאולי גם מישהו יקרא אותו.

אצלי למשל, יש פקק אדיר של חומרים שלא עולים לאתר בגלל מגבלות טכניות ואחרות. האמת היא שהייתי פותח את האתר לטוקבקים מחר אילו רק היתה לי אופציה, והאמינו לי שחבר הכנסת שאני עובד איתו מפציץ אותי בים של חומרים.

וכאן אני רוצה להחזיר את הכדור אליכם. אם מישהו מוכן לסייע לי בצד הטכני, או אפילו אם יש סטודנט לתקשורת שמוכן לבא ולהתמחות מספר שעות בשבוע אצלנו אני מבטיח לכם שתוך חודש יהיה כאן שינוי אמיתי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תגובת עוזרו של ח''כ דב חנין [חדש]
אורי קציר   יום א', 29/06/2008 שעה 18:02 אתר אישי
אחד הקוראים העביר את הקישור למאמר לכמה חברי כנסת. הוא העביר אלי את תגובת יונתן ליבנה, עוזרו של ח''כ דב חנין (חד''ש). אני מביא אותה כאן כלשונה:

''העברתי את המאמר והתגובות לידיו של דב כדי שיחליט מה הלאה. חלק מהעצות מועילות לנו אבל בגדול - ככה רצינו שהאתר ייראה כשהקמנו אותו. העניין הוא שתוך כמה חודשים בכנסת הסתבר שזה לא אפשרי, לפחות לא בצורת העבודה הנכחית שלנו. מהיכרות עם העבודה של דב קשה לי לראות איך הוא יוכל להקדיש באופן עקבי מספיק זמן לכתיבה אישית ולתשובות למגיבים כדי לקיים בלוג במובן המלא של המילה. כפי שכתבו במאמר, אני מעלה את רוב החומרים באתר ולא דב, ואנחנו דואגים לא להסתיר את זה. בנוסף אנחנו מפעילים ניוזלטר שיוצא אחת לכמה שבועות, עליו אנחנו מקבלים תגובות ושאלות שזוכות למענה אישי (גם כאן - לרוב התקשורת היא איתי, לצערנו). אנחנו מקיימים את האתר כמעין ארכיון לכמה מטרות - ככתובת להפניית עיתונאים ופניות ציבור לגבי פעילות קודמת של דב, וכדי שאותם מעטים שכן רוצים לקרוא את נאומי המליאה של דב או להגיע להצעות החוק - יוכלו לעשות זאת (יש כמה מאות עד אלפיים אנשים כאלה בחודש, חלקם מתגלגלים אלינו בשליפות תמימות בגוגל).

''ממה שאני שומע, יש לא מעט אנשים שעושים שימוש באתר ומתעניינים, אבל אני מסכים שהיה אפשר לעשות הרבה הרבה יותר. לשם כך צריך צוות פרלמנטרי יותר גדול, וח''כ פחות עסוק.

''התלבטתי למשל אם להעלות את התגובה הזו ישירות כתגובה לפוסט של אורי אלא שברור לי שלא אגיע לנהל את המשך ההתכתבות בצורה מכובדת - בסדרי העדיפויות אין ספק שפניות ציבור בדואר רגיל, בפקס ובמייל (סדר גודל של כשלושים פניות ביום קל) קודמות אצלנו לכתיבה בבלוג. אחר כך מגיע האתר שלנו, ורק בסוף אתרים אחרים. יכול להיות שזה לא נבון במיוחד אלקטורלית אבל לא נראה לי שיש לנו ברירה.
במובן הזה ''עבודה שחורה'' עושה לחברי הכנסת שירות מאוד טוב בכך שהם מנהלים איתנו תכתובת גלויה דרך המייל. זה סוג של פשרה בתנאים הנוכחיים.''
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הזמנה למפגש בלוגרים [חדש]
יעל   יום ב', 26/01/2009 שעה 12:47
אני אוצה לעניין אתכם במפגש בלוגרים שיתקיים מחר בערב בת''א עם חיים אורון ג'ומס. אם אתם רוצים פרטים נוספים כתבו אלי לyeinhar@gmail.com
זה אמור להיות מעניין.
יעל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יש בלוגים פוליטיים מוצלחים [חדש]
עודד גורא   יום ג', 06/04/2010 שעה 12:58
מה אתה רוצה? מה הרעיון הזה להתחיל לכתוב. ועוד להתעסק בפוליטיקה? חצי עולם מתעסק בפוליטיקה, כולם כותבים על הכנסת ושרלטניה!, מה אתה יכול לתת שאף אחד אחר לא? אתה כתב? אתה פרשן? מה יש לך להוסיף בכלל?

שמע חבר, צודק, בוא נסגור את הבלוג שרק נפתח לפני 2 שורות ונלך הביתה, או שננסה לתת כיוון קצת אחר מהדיוט שלא מבין תקשורת, לא מבין סלנג, לא מבין עניין, ולא מבין פוליטיקה. (http://www.lamalipolitica.com/?page_id=2)

יש בלוגים מוצלחים מאוד, הכל תלוי בכותב ובעיקר- בחבר הכנסת !
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עכשיו תהיה התועררות [חדש]
אלמוני   יום ו', 10/02/2012 שעה 0:07 אתר אישי
הבחירות בפתח!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©