התגוננות מאורגנת
יום ה', 12/06/2008 שעה 8:27
בזמן האחרון אנו עדים שוב ושוב לכך שגופים המוצאים עצמם נאלצים להתמודד עם ביקורת המגיעה מבלוגרים מעדיפים לגרור את אותם בלוגרים לבית המשפט. בדרך כלל מדובר בתביעת לשון הרע, מה שמעיד שבלוגרים אלה מצליחים לחולל לא מעט מהומות בקרב המעגל המרכזי שאליו הם פונים. מבלי להתייחס ספציפית לשאלה מי צודק, הרי ברור שהקרב המשפטי הזה מעמיד את הבלוגר במצב שבו מתייחסים אליו כאל מעצב דעת קהל, או למעשה כאל עיתונאי. הבעייה היא שלא עומדות לרשותו מערכות ההגנה הקיימות בכלי התקשורת הממוסדים. כך, למשל, הוא אינו נהנה מליווי של יועץ משפטי הקיים בכל מדיום המכבד את עצמו ולא עומדות לרשותו האפשרויות הכספיות שיש, למשל, ל''רשת'', לידיעות אחרונות'' או ל''דה מרקר''. כך הופכת גרירת הבלוגר לערכאות משפטיות לעניין כדאי. המסקנה: התאגדות למען שמירה משותפת על זכויות הכותבים.









שלמה מן, לשעבר ייגר מאייסטר, נתבע על ידי סיטינט, חברת האם של אתר הספורט One, בשל טקסטים בלתי-מחמיאים שפרסם על One ועל עורכת התוכן שלו, אופירה אסייג, בבלוג שניהל. יחד עימו נתבעים גם רביב שכטר ועודד קרמר, מפעיליו הקודמים של אותו בלוג, שלא חסו אף הם על אותו אתר. דבר דומה קרה גם לבלוגר יקי בז'ה, בהקשר אחר. מבלי להתייחס לשאלה מי צודק ומדוע, אני מניח שקיימים מקרים נוספים. מכל מקום, ברור כי סנוניות ראשונות אלה מבשרות בואו של אביב מעונן למדי.

ההנחה העומדת מאחורי פעולות אלה היא שלרובם המכריע של הכותבים אין את המשאבים הדרושים כדי להתמודד עם אותם בעלי השפעה ומעצבי דעת קהל שעליהם נכתבה הביקורת. אם ניקח את זה לדוגמה מוקצנת יותר, סביר להניח שסיטינט לא הייתה תובעת קונצרן בסדר גודל של ידיעות אחרונות, למשל (זו דוגמה מקרית; ידיעות אחרונות מחזיק בחלק מאתר One כך שהסיכויים שאתר הספורט ינקוט הליכים משפטיים נגדו שואפים לאפס). אבל מן הוא אדם פרטי, משאביו מוגבלים, אין מאחוריו מיליונר כבד או חברה גדולה ולכן קל יהיה לטרטר אותו בבית המשפט, להריצו הלוך ושוב, להפגיז אותו ואת עורך דינו בהררי ניירת ולהמתין בסבלנות לסיומו של קרב ההתשה הארוך הזה בעוד מספר שנים. במהלך אותה תקופה יירתעו בלוגרים נוספים מכתיבת ביקורת חריפה מדי נגד One בזוכרם את גורלו של האיש שבחר לצאת נגד האתר ועורכתו למלחמת חורמה. ניתן לצאת מנקודת הנחה שהדברים תקפים גם לגבי כותבים אינדיבידואליים אחרים שאינם פועלים כחלק משליחות הממומנת על ידי בעל הון כלשהו.

האופציה המועדפת על הגופים המבוקרים היא מעיכה משפטית (מקור תמונה).

הדיונים שהתנהלו עד היום בשאלת התביעות המוגשות נגד בלוגרים עסקו בעיקר בחוסר הצדק הגלום, לדעת המגיבים, בניסיון להשתיק את הבלוגרים המתבטאים בחריפות. זוהי עמדה הצהרתית בעיקרה, נכונה עקרונית בהיבט של אי-הסכמה להשתקת הביטוי הפומבי של עמדה פרטית לגיטימית, אך אינה נוגעת בשום צורה בפיתרון המתבקש.

נתחיל מבראשית. לצורך הדיון, אין כאן טעם לפתוח בהתדיינות משפטית בכל הנוגע לחוק איסור לשון הרע. אילו היה מאן דהוא מגיש תביעת לשון הרע נגד כל אדם שהתבטא א-פעם בגנותו, הוא היה מוצא עצמו עוסק אך ורק בעניינים משפטיים מבוקר ועד ערב. זה הליך יקר, מתיש, מייסר ומעצבן. התובע מבצע, לפיכך, תהליך של ניהול סיכונים. הוא לא יסתכן בתביעה נגד כל מבקר או משמיץ אלא רק נגד זה שהוא מעריך שיש לו יכולת להתגבר עליו בקות יחסית, לא בגלל היותו צודק בהכרח כמו בגלל יחסי הכוחות הבלתי-מאוזנים אובייקטיבית.

כיצד שוקל אותו מאן דהוא את מי לתבוע? במסגרת ניהול הסיכונים הוא מברר האם לבלוגר ביקורתי פלוני יש השפעה על דעת הקהל או על האוכלוסייה שעמדתה חשובה לו. השפעה כזו רצוי לשרש. אם מדובר בבלוג זניח שהתעבורה בו אינה עולה על כמה מאות כניסות בחודש ושעיקר הנכנסים אינם בעלי השפעה, סביר להניח שיעזוב אותו לנפשו. אם יתבע את אותו בלוגר כמעט-אנונימי רק יעורר בכך סקרנות תקשורתית, ייסב תשומת לב אל אותו בלוג זניח ואל תכניו ולמעשה יתדלק את התהליך שאותו רצה למנוע.

אם, לעומת זאת, מדובר בבלוגר נקרא ומשפיע, הרי שנקיטת ההליך המשפטי כבר מתחילה להצטייר באור אחר. אם בלוגר זה פועל במסגרת גוף גדול ומשפיע, כזה שיכול להחזיק מעמד בהליכים משפטיים יקרים וממושכים, סביר להניח שיפעל באופן מתון למדי. אבל אם השפעתו של הבלוגר אינה מעוגנת בגוף כזה או במימון עתיר משאבים, הרי שהגשת תביעה הופכת לאלטרנטיבה קורצת במיוחד.

שימו לב לכך שהתייחסות זו משקפת במדויק את המהפך בחשיבה התקשורתית שהכניס האינטרנט משנות התשעים ועד ימינו. כותבים בודדים הפכו לכוכבי תקשורת בפני עצמם, כמעט ללא קשר לשיוך התעסוקתי שלהם. את ולווט אנדרגראונד קראו במערכות המדיה עוד הרבה לפני שמישהו ידע שמאחורי הכינוי הזה עומדת העיתונאית דבורית שרגל. איש מבין קוראי ''עומדים בשער'' גם לא ידע מה זהותו האמיתית של ייגר מאיסטר והיכן הוא עובד טרם נחשף שלמה מן בכתב התביעה שהגיש נגדו אתר One. ובכל זאת, עוררו שניים אלה עניין רב במיוחד. הסיבה המרכזית לכך הייתה שהטקסטים שפרסמו השפיעה מאוד על המערכות שאותן סיקרו ועליהן מתחו ביקורת. שימו לב לכך שבשני המקרים מדובר במערכות תקשורת, כאלה המייצרות ומעצבות דעת קהל מדי יום ביומו ואינן ערוכות תמיד להפיכתן למוקד אירועים המסוקר על ידי אחרים. מערכות אלה מוצאות עצמן במצב הקרוי לעתים קרובות ''משחק סכום אפס''ף כל פעולה שלהן העולה בקנה אחד עם הביקורת תתפרש ככניעה משפילה למבקריהן. לפיכך, הן בוחרות לגונן בחריפות על המעמד המקצועי שלהן מפני אותו יתוש מציק - והולכות על אופציית המעיכה.

כך שהבלוג הוא כיום כלי תקשורת המופעל על ידי יחיד. הנושאים המייחדים אותו, סגנון הכתיבה הנהוג בו, יכולתו של הכותב לתקשר בהצלחה עם קוראיו ומגיביו וגורמים כמו תדירות הפרסומים והוותק היחסי שלו – כל אלה מגבשים עבורו מעמד עצמאי. למעמד הזה יש יתרון: הוא מאפשר לבלוגר לעורר נושאים לדיון ואף להשפיע בקרב המעגלים הצורכים את הטקסטים שלו. מצד שני, הוא מחוסר כל אפשרות להגן על עצמו – אלא אם כן הוא בעל אמצעים.










הפיתרון המתבקש לכל זה הוא הקמת ארגון שיגן על זכויות הבלוגרים – ממש כשם שמדיום מחויב להגנה על עובד שלו שפרסם ביקורת סבירה על פלוני כחלק מהעבודה בו. זה נשמע כמעט מתבקש. ארגון כזה יגדיר במדויק את דרכי ההגנה על החברים בו, יספק להם יעוץ משפטי ויאפשר בכך ביטחון רב יותר לכותבים לבטא את עמדתם. בכך תהיה לבלוגרים כתובת לפנות אליה כאשר יחושו מאוימים על ידי גורמים כאלה ואחרים המנסים, לפחות לתחושתם, להשתיקם.

ברור לי שיהיו לא מעטים שינסו לתפוס טרמפ על התארגנות שכזו, אם וכאשר תתבצע. בלי יותר מדי מאמץ אני יכול להעלות על דעתי את דמותו של פלוני הפותח בלוג אנונימי במטרה להשמיץ את אלמוני ומשרבב אל תוכו האשמות פליליות חסרות כל בסיס, רק כדי שלאחר מכן יוכל, בחסות אותה התארגנות בבלוגוספירה, לזכות להגנה משפטית. וזו רק דוגמה אחת. מספר המניפולציות שהישראלים חובבי התעלולים עוד מסוגלים לבצע הוא כמעט אינסופי. אבל לא הנימוק הזה צריך לעצור בעד ההתארגנות הזו מלהפוך מהצעה לעובדה, שכן יתרונותיה רבים מחסרונותיה. היא עשויה, למשל, לעודד בלוגרים עצמאיים רבים לשתף פעולה בהיבטים שונים הקשורים בפעילות ברשת ולהקטין את התלות במערכות המפעילות רשתות בלוגים ומוצאות עצמן במעין ניגוד עניינים שבסופו של דבר פועל לרעת הבלוגרים הכותבים בהן.

אני מניח שיהיו לא מעט קוראים שיתנגדו לרעיו הזה. היו כבר התנגדויות כאלה בעבר, כשהעליתי לדיון את ההצעה להכין קוד אתי של בלוגרים ובדיעבד (בעיקר לאחר שפעיל הרשת טים או'ריילי העלה רעיון דומה) קרם הרעיון הזה עור וגידים ועורר דיון ציבורי נרחב. אני סבור שיש צורך בדיון כזה גם עתה. ברשת פועלים לא מעט המבקשים לשמר את האופי האנרכי שלה, כלומר את אותו עיקרון שאינו מאפשר לגוף בודד (או לגופים מתואמים) לשלוט בה ולהכתיב את תכניה. הם מבקשים לחשוב ולפעול כיחידים ולראות את עצמם כבלתי-מחויבים לאיש. טוב ויפה. גם אני משתדל לפעול כך. אבל בין שמירה על העיקרון המקודש הזה לבין פיקוח טוטאלי על המתרחש בה יש מרחב פעולה עצום. עצמאותם של אותם בלוגרים - או מה שהם רואים כעצמאות - מאוימת על ידי גופים שאינם רואים עצמם מחויבים להגדרה זו ולמעשה אף אינם מוטרדים בגין עניין זה כלל וכלל. רק ארגון בלוגרים פעיל יוכל לסייע להם לשמור על עצמאות כזו.

וכדאי להבין ולשנן: הבלוג, אותו Web Log בשמו המקורי, כבר מזמן אינו רק יומן רשת כמתחייב משמו. הוא מדיום תקשורתי (ובעניין זה אתם מוזמנים לקרוא את הדברים שאמרה אילנה תמיר מישראבלוג לעידו קינן על החיבור בין בלוגיזם ועיתונות). ככזה, הוא יכול לבטא ביקורת אך גם חשוף לתביעות ולנזקים כספיים. עכשיו תאמרו את המשפט הזה עוד כמה פעמים ותנסו להסביר לעצמכם אם לזה רציתם להגיע כשפתחתם בלוג. נדמה לי שהתשובה ברורה – וגם המסקנה הנובעת ממנה.









[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
רעיון טוב [חדש]
ענת   יום ה', 12/06/2008 שעה 11:21
הרעיון טוב מאוד, אבל אני יכולה לתאר לעצמי שיהיו בעיות גם הגדרת מי שזכאי להשתייך לארגון. למשל, אם פרסום פוסט אחד שבו הוא אומר שהחליט לפתוח בלוג כבר מזכה אותו בהגנה מפני תוצאות הפוסט השני, או שצריך להיות קו שיתחום לפי כמות פרסומים, תדירות עדכון או ותק בניהול הבלוג.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רעיון טוב [חדש]
אורי קציר   יום ה', 12/06/2008 שעה 13:10
בתגובה לענת
אתר אישי
אני יודע שזה כרוך בלא מעט בעיות ולבטים, אבל היעדרו של איגוד כזה נראה לי גרוע יותר.

באותה הזדמנות כדאי להבהיר שלא מדובר באיגוד מקצועי כלשהו, משום שהבלוגרים אינם מועסקים על ידי איש בכתיבת הבלוג שלהם ופעילותם נעשית באופן וולונטרי בלבד. ועדיין, התביעות האחרונות מראות שהם זקוקים להגנה ובהקשר זה כדאי שתוקם מעין קונפדרציה של בלוגרים שתקדם את הנושא הזה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רעיון טוב [חדש]
אפי פוקס   יום ה', 12/06/2008 שעה 17:06
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
היי אורי.
לא הגבתי אצלך זמן רב.

פתרון הארגון שייגן הועלה על ידי יהונתן קלינגר בעבר, משהו בסגנון EFF האמריקאית (שהודיעה שהיא לא תסייע בהקמת גוף דומה בארץ). ליונתן עלה הרעיון לארגון שיכונה ז.א.ב (זכויות אדם ברשת) שיעסוק במגוון נושאים, בהם הנושא שהעלת.

הבעיה לדעתי היא כרגיל: מימון.

לבד מזאת, זכור נא שלהבדיל מהבלוגרים העצמאיים (מאוחסנים ברשתים משלהם)- כל שאר הבלוגרים תלויים בתנאי שימוש, ולכן המאטרייה המשפטית היא הרבה יותר חוזית מאשר כזו שנסובה סביב זכויות אדם.

הערה אחרונה: כמו ענת הייתי ממליץ לך לתקן את המינוח ל''ארגון'' ול''איגוד'', משום שהפרשנות של ''איגוד'' כמעט לעולם עוסקת בדיני עבודה, ופעילות מאורגנת, ואני בטוח שלא לשם רצית לקחת את הדברים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רעיון טוב [חדש]
אורי קציר   יום ה', 12/06/2008 שעה 20:32
בתגובה לאפי פוקס
אתר אישי
אפי, קיבלתי את הצעתך ואת המינוח של ענת ותיקנתי ל''ארגון'' - על אף שלדעתי הפרשנות השונה היא יותר קונוטטיבית ופחות מהותית. אבל למען הסרת אי-הבנה אפשרית אתגבר גם על זה.

אני יודע שעיקר המשיכה לסוג כזה של התארגנות תהיה בקרב בלוגרים עצמאיים, ולמעשה זו גם הכוונה שלי. אם בלוגר יבין שההגנה המשפטית עליו הדוקה יותר במסגרת ארגון שכזה מאשר מה שיכולה רשת חברתית מסחרית להעניק לו, זה ייתן לו מוטיבציה להפוך לעצמאי.

מה נוגע למימון - נדמה לי שיש לי גם פתרון חלקי לבעיה הזאת, אבל אני לא בטוח שכדאי לדון בכך כאן ועכשיו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למה? [חדש]
אלמוני   יום ו', 13/06/2008 שעה 14:45
למה בלוגר זקוק ליתר הגנה משפטית מסתם בן-תמותה?
אם אכן הוציא דיבה ודיבר לשון הרע, ישא באחריותו לכך.
אם לא הוציא דיבה וכן נתבע, יתגונן כאחד האדם בבית המשפט, ישטח את טענת ''אמת דיברתי'', יצא זכאי והוצאותיו יושתו על התובע.

השורה התחתונה - בלוגרים, ככל השאר, צריכים להיות אחראים למה שהם כותבים תוך ידיעה שהם חשופים, ככל אחד אחר, לתביעה בגין לשון הרע וכי עליהם חלה האחריות (בייחוד אם הם בלוגרים מובילים) לאמת את הדברים ולגבות אותם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למה? [חדש]
אורי קציר   יום ו', 13/06/2008 שעה 16:04
בתגובה לאלמוני
אתר אישי
כנראה שלא בדיוק הבנת במה מדובר כאן. תביעת לשון הרע בגין הוצאת לשןו הרע על אדם - כל אדם - היא לגיטימית לגמרי. ואם אכן טען בלוגר כלשהו טענה שאינו יכול לבסס ושפוגעת במובהק באדם כלשהו, שיישא בעצמו באחריות ובכל מה שכרוך בה.

אבל לא עם המקרה הזה באה ההצעה שלי להתמודד. החשש הוא שנגד הבלוגר יועלו טענות שמטרתן לגרור אותו לבית משפט ללא קשר לשאלה אם בעיני הגורר הייתה כאן אכן פגיעה בשמו הטוב. ומדוע? משום שאדם המצוי בעיצומו של הליך משפטי יהיה תמיד זהיר יותר בבחירת מילותיו ועוצמת הביקורת שלו - שוב, היא עדיין לא הוכחה כלשון הרע - תדעך. מי יכול לבצע תרגיל כזה? גוף גדול ומבוסס. מי יוצא מפסיד? הבלוגר, שמוצא עצמו עומד לבדו מול מכונה משומנת שגם אם אינה צודקת בטענותיה היא מרסקת אותו באמצעים ביורוקרטיים.

תביעת לשון הרע במטרה להסיר את ההכפשה שבגינה הוגשה היא עניין אחד. תביעה שמטרתה השתקה היא עניין אחר לגמרי. כל מי שקורא את אתר One יודע שכמות ידיעות הרכילות שם היא משמעותית ביותר. לא מעט ביקורת נשמעה על כך. אבל רק נגד שלושה בלוגרים (שכתבו את אותו הבלוג בהמשכים) הוגשה תביעת לשון הרע המתמקדת, בין היתר, בנושא זה. מדוע? כנראה משום שבלוגרים אלה ריכזו לא מעט עניין בפעילותו של One והפכו אותו למטרה לביקורת בהיקף רחב בהרבה.

בוא נעבור לעניין שבו לא הוגשה תביעת דיבה. נניח שאחד מעשירי הארץ מממן את פעילותו של תיאטרון כלשהו. ונניח, בעקבות זאת, שבלוגר כלשהו טוען שמעורבותו של הספונסר משחיתה את תעשיית התיאטרון בנימוק שפעילותו של מוסד אמנותי מסוג זה אמור להיות חופשיה משיקולים פיננסיים. זוהי עמדה לגיטימית, אבל בוא נניח שאותו איש עסקים תובע את הבלוגר על השחרת שמו הטוב. אתה יודע ואני יודע שאין כאן אמירה המעידה על שחיתותו של התורם, אבל בעצם גרירת הנושא לדיון משפטי ייסתם פיו של הבלוגר.

וזוהי פגיעה בחירות הביטוי. לא פחות ולא יותר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למה? [חדש]
אלמוני   יום ו', 13/06/2008 שעה 16:37
בתגובה לאורי קציר
כל אחד יכול למצוא את עצמו במצב של תביעה נגדו, גם אם אינו בלוגר.
תביעה לא צריכה להיות טריגר לסתימת פיות. בלוגר שיתן ידו לכך יהיה אשם במצבו לא פחות מהתובע.
אם בלוגר חושב שמה שכתב הוא נכון ויש ביכולתו להוכיח זאת, אז אין לו מה לפחד לא כל שכן להמשיך בכתיבתו ללא היסוסים.

הטענה האמיתית צריכה להיות מושמעת כנגד מערכת בתי המשפט המאפשרים משיכת הליכים על פני זמן רב במקום להגיע לתוצאות מהירות.
אם מערכת המשפט הייתה יעילה יותר ומשפטים היו קצרים יותר, הבעיה הזאת לא הייתה קיימת.

למרות זאת, אני מבין את הפחד מעורבות בהליך משפטי אולם אם מסתכלים על זה בצורה ריאלית אז נניח שתובעים אותך, אתה מגיע לדיון מדי פעם בפעם. אומנם עליך לשלם לעו''ד ולא מעט כסף אולם אם אינך אשם, הרי שבסופו של דבר לא יעשו לך כלום וגם הוצאותיך יושתו על התובע. מעבר לכך יש לזכור שבמשפטי דיבה, נטל ההוכחה חל על התובע כך שכנתבע, אין לך יותר מדי מה לעשות.

צריכים לזכור שעודף תביעות בגין לשון הרע יצור אווירה שלילית כנגד התובע. אותו אתר One יגרום לעצמו נזק תדמיתי אם ימשיך לתבוע את כל מי שכותב נגדו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למה? [חדש]
אורי קציר   יום ו', 13/06/2008 שעה 16:51
בתגובה לאלמוני
אתר אישי
במשפט הסיו שלך נגעת בנקודה הנכונה. אתר One לא תובע אל כל מי שכותב נגדוץ. הבלוג ''עומדים בשער'' לא היה היחיד שמתח ביקורת על אתר One. ובכל זאת, הוא היחיד שהאתר החליט לתבוע. מדוע לא לתבוע, למשל, את ''מעריב'' או ''הארץ'', שגם בהם נמתחה ביקורת על האתר?

גם הטענה שלך לגבי הסחבת במערכת המשפטית נכונה, אבל היא אינה סותרת את מה שאמרתי. האמירה לפיה ''אם אינך אשם, הרי שבסופו של דבר לא יעשו לך כלום וגם הוצאותיך יושתו על התובע'' היא נאיבית במקרה הטוב. בתי המשפט לא ממהרים לפסוק הוצאות ולתובע גדול ומבוסס אין בעייה מיוחדת להתטיבע נתבע המיוצג על ידי עורך דין ממשרד לא גדול בים של ניירת פורמאלית, צווי מניעה, דחיות דיונים ושאר תעלולים. יש לו אינטרס למשוך את הדיונים על פני זמן רב ככל האפשר במטרה להתיש את הנתבע. אם אחרי כמה חודשים או שנים של דיון משפטי יאזל כספו של הנתבע והוא יבקש להגיע לפשרה, אפילו כזו שתגרום לו מבוכה או השפלה, האם פירושו של דבר שהודה בטעותו? לא. פירושו של דבר שאינו רוצה להידרדר לקשיים כספיים נוספים.

אפשר לייצר תביעה משפטית על כל צד ושעל וכמעט על כל נושא ללא בעיה מיוחדת. פרסומה של התביעה יוצר נזק לאחד מן הצדדים, בעיקר ברמה התדמיתית. מאחר ו-One ספג מכה תדמיתית קשה בעימות מול ייגר מאיסטר, המטרה שלו עכשיו היא להתיש אותו וינתיים להרתיע מבקרים נוספים. חבל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למה? [חדש]
דובי   יום ו', 13/06/2008 שעה 20:03
בתגובה לאורי קציר
אורי - טענתך מחזירה אותי אחורה אל ניסיונך למצוא ''פוליטיקאי הגון''. עכשיו מסתבר ש : 1) חברות עתירות ממון אינן הגונות , 2) שבתי המשפט אינם מציגים פתרון ראלי ''לצודקים'' ואני יכול לצרף לרשימה כל מוסד בירוקרטי ו/או כלכלי שתחפוץ. במילים אחרות במקום להמציא מנגנונים חדשים מן הראוי לשפר את הקיימים שהרי ללא שיפור הקיימים גם החדשים יושחתו במהירות רבה ... בבני אדם מדובר. נכון , ''העולם מסריח'' ולכן צריך לשפר ולתקן מנגנונים ''מתקניי צחנה'' - עצם תיקונן ימנע את הצורך במנגנונים חדשים ולא פחות מצחינים...
ללא קשר למנגנון : הסתדרות העובדים יכולה לתת לך דוגמה איך מגינים על עובדים באשר הם עובדים ללא קשר ממשי בין ''טובת החברה'' האינטרס הכולל'' וכו' כך גם הארגון המוצע על ידך ינהג ללא כל קשר למהות הדברים שייכתבו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למה? [חדש]
אורי קציר   יום ו', 13/06/2008 שעה 23:05
בתגובה לדובי
אתר אישי
נו, ועד שבתי המשפט יתייעלו? האם עד שיקרה התהליך המבורך הזה בעוד שבעה דורות לערך אדם צריך להסכים להחזקתו כבן ערובה בתהליך שיפוטי אינסופי ובינתיים להשתתק? אני לא מסכים לגישה זו.

אגב, אני לא מציע ארגון עובדים, ובמובן זה ההשוואה להסתדרות - שמגדירה את עצמה כארגון עובדים - אינה מחזיקה מים. אני מציע ארגון שיעניק לחבריו בעיקר שירותי ייעוץ משפטי וייקל על ההתמודדות מול שתי מפלצות, פיננסית וביורוקרטית-משפטית. לפיכך, ארגון כזה אינו ''מנגנון חדש''. הוא מנגנון מסוג מוכר מאוד, שבא להתמודד עם סוג חדש של כתיבה - כזה שלא מוגן על ידי כלי תקושרת ממוסד, אגודת עיתונאים או כל ארגון דומה אחר.

(ובלי קשר, לא זכור לי מתי ניסיתי למצוא פוליטיקאי הגון. ציינתי כמה דברים על הגינותם ועל חוסר-הגינותם של פוליטיקאים, אבל אינני תמים עד כדי לעסוק בחיפושים מסוג זה).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אליה   שבת, 14/06/2008 שעה 14:40
אין ספק שהבלוגיאדה ברשת משנה תפיסות עולם. אכן כן הבלוגרים הולכים ותופסים מעמד שיש עדין לעיתונאים ולכותבי מאמרים בעיתונות הכתובה , מבחינת קהילות הקוראים . יתרה מזאת, רבים פונים לקריאת פוסטים בבלוגים מתוך הנחה שבלוגר יכתוב את דעתו ללא אילוצים מערכתיים שיש לגבי עיתונאי קונוונציונלי , הוא אינו מחוייב להישמע לנוהלים הסותרים יושרה אישית וחתירה להשמעת דעה , מכיוון שאין ברשותו תעודת עיתונאי שעלולה להישלל ממנו, וגם אינו נמצא בתוך ברנז'ה של עיתונאים שיש להם עינין בהסתרת מצב מסויים . (איפה כל העיתונאים שידעו משהו על משה קצב במשך שנים והעדיפו לשתוק ?). כך שהבלוגים משפיעים על דעת קהל ותורמים לנקודות מבט רבות . במקביל לזאת , מערכת הבקרה והסינון האישיים של הקוראים הולכת ומתחדדת עם הזמן כי הם מודעים לחופש הבלתי מוגבל של הבלוגרים ברשת. וזו לטובה.
כקורא אני נהנה מאד מהחירות והדמוקרטיזציה שמאפשרת הרשת לכותבים ולגולשים . יש סכנה אמיתית במה שאורי מעלה .
כשאדם פרטי שנתבע על לשון הרע מדובר בדרך כלל על מקרה נקודתי שבו קיים סכסוך מסויים בין התובע לנתבע .
עיתונאי שנתבע על לשון הרע תוך כדי עבודתו , נעזר אכן
במנגנוני ההגנה שמעמיד לו העתון או המדיה . והבלוגר שמביע דעה בעיניינים ששייכים לציבוריות ולנורמות כלליות ,
עלול להתבע רק בכדי להשתיק אותו ובאותה עת לאותת לאחרים
שיזהרו - לא בהוצאת לשון הרע , אלא בכדי ליצור איום נגד הבעת דעה לגיטימית שלא מתיישבת עם האינטרס של התובע .
אנו עדים לנסיונות של בעלי הון , אנשי שררה והמחוקקים להגביל את מה שמאפיין את הרשת יותר מהכול - חופש.
אין דעתי נוחה מהצורך להתארגן . כבר בכך נוספת הגבלת מה של החופש. אך כנראה שאין ברירה ובמצב בו יש מי שמנסה לבלום את התפשטות הדמוקרטיה ברשת יש צורך להעמיד מולו כוח מאורגן שישמור על המוצר ששייך למבנה הדעת הכללי.
הקוראים עומדים מאחורי הבלוגרים , כך ברצוני להאמין .
אני בכל אופן מברך על היוזמה של אורי .
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כן עם תנאי [חדש]
mr.globy   יום ג', 17/06/2008 שעה 22:52
אני מציע כי יוקם אירגון על ידי קבוצת אנשים יגדירו לעצמם קוד אתי המתאים לטעמם. לאחר מכן כל המעונין להצטרף, לאירגון, תותנה קבלתו בקבלת הקוד האתי. לא מין הנמנע כי יהיו מספר אירגונים שכאלו. ימים ידברו.
ולמען הגילוי הנאות. אין לי בלוג. אין בכוונתי לפתוח אחד בעתיד הנראה לעין, אך אוהב אני לקרא מספר בלוגים אשר מתאימים לטעמי. אחד מהם הינו אפלטון.
בהצלחה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כן עם תנאי [חדש]
אורי קציר   יום ג', 17/06/2008 שעה 23:13
בתגובה לmr.globy
אתר אישי
רעיון טוב. ודרך אגב, תודה על המחמאה. תמיד כיף לשמוע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
SilentMike   יום ד', 18/06/2008 שעה 21:15 אתר אישי
הרעיון נראה טוב על פניו. אני חושב שהרעיון של מר גלובי לגבי גרעין הקמה הוא נכון.

הכי מתאים שיתקבצו מספר בלוגרים ותיקים ורציניים שכבר חשופים בשמותיהם וינסחו את הקוד והתקנון של האיגוד (רק אל תשכחו אותנו האנונימיים והאנונימיים למחצה). אולי כדאי שטיוטה של התקנון תפורסם באינטרנט כדי לאפשר הצעות מעם הגולשים (כמיטב המסורת).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אורי קציר   יום ד', 18/06/2008 שעה 23:11
בתגובה לSilentMike
אתר אישי
העניין הוא שאין כל כך הרבה בלוגרים כאלה שרואים את עצם מחויבים לעניין. אל תשכח גם שהגנה משפטית שכזו היא עניין שמחייב מימון. זה אומר שכל בוגר שמשתתף ביוזמה הזו יצטרך לתרום חלק מאותו מימון. לחילופין, אפשר לשתף עו''ד שמתחייב להגן על הבלוגרים הללו תמורת פרסומו בבלוגים שלהם. מעין רכישת פרסום תמורת שרות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
SilentMike   יום ה', 19/06/2008 שעה 21:33
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
או עורך דין שהוא בלוגר בעצמו. אולי ככה אפשר יהיה לסדר הנחה.

הבעיה היא שרבים מבין הבלוגרים הבולטים רואים בעצמם דבר אחר קודם כל. הם מדענים עם בלוג או עיתונאים עם בלוג או אנשי היי-טק עם בלוג.

על החתום:
חוקר זוטר עם בלוג.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©