עוד הוא מדבר
יום א', 01/06/2008 שעה 21:58
פעם, לפני שנים, עבדתי כדובר מפלגת שינוי. זה היה בתחילת המטמורפוזה המודרנית שלה, שעה שהעמידה בראשה את טומי לפיד וכמספר שניים שלו את אברהם פורז. באותה תקופה סוערת מצאתי את עצמי מלווה אותו באחת ממערכות הבחירות הדרמטיות ביותר שאי-פעם נטלתי בהן חלק. היו לו שתי פנים: מצד אחד עצבני, רתחן, תוקפני, גס-רוח ומתלהם. מן הצד האחר היו בו שנינות, רקע תרבותי עשיר, יכולת מילולית טובה, ידע עצום בפוליטיקה ובהיסטוריה וגם חוש הומור לא רע ויכולת להתחבב על אנשים. אפשר לשפוט אותו כעת בהתאם לעמדות הפוליטיות שלו ולתת לו ציונים לשבח או לגנאי, אבל דומה שזה כבר נדוש מאוד ולא בכך רציתי להתמקד. רציתי, לעומת זאת, לספר על מחווה צנועה שעשה לי פעם. כזו שאולי רבים לא יבינו, אבל בעיני יש לה ערך רב. זאת הפעם, הציניקנים והסרקסטים שביניכם מתבקשים להתאפק.









זה קרה בנקודה האינטנסיבית ביותר של מערכת הבחירות ההיא. התרוצצנו כמשוגעים ממקום למקום. בארבעת החודשים שקדמו לנקודת הזמן ההיא שימשתי כדובר מפלגת שינוי. זה התחיל בשיחת טלפון עם אברהם פורז, ששנתיים קודם לכן פרש ממרצ על רקע חילוקי דעות אידיאולוגיים בנושאים כלכליים. הוא סיפר ששמע עלי טובות מפוליטיקאי אחר, אהוד ברק שמו. נפגשנו בבית קפה תל-אביבי וסיכמנו על עבודה משותפת עד לסיום מערכת הבחירות. חודשיים מאוחר יותר, במפגש שנערך במרכז הבינתחומי, הצטרף אליו טומי לפיד. פורז ויתר על מקומו בראשות הרשימה, לפיד תפס אותו והעסק התחיל לרוץ. שניהם הסכימו שמרצ, המפלגה היחידה שעוד הייתה רלוונטית למלחמה בכפייה החרדית, זנחה את העניין הזה לטובת עיסוק אינטנסיבי בתהליך המדיני. הם נכנסו בקול תרועה אל הנישה הזאת ופתחו בקמפיין סוער שבסופו העצימו את כוחה של שינוי ששת מונים מכפי שהיה קודם לכן.

משרדי שינוי לא היו אלא ביתן של שני חדרים על גג בניין ברחוב הארבעה בתל אביב. פורז לא רצה לשכור משרדים גדולים יותר בטענה שממילא השימוש השוטף בהם יהיה רק של שניים וחצי שלושת האנשים שברשימת המשכורות שלו. את כספי מימון המפלגות חסך שקל לשקל לקראת הבחירות. בחדר אחד ישב פורז עצמו (ואחר כך גם לפיד); בשני – מנהלת הכספים של המפלגה. היה גם חדר ישיבות שבו התרוצצו חברי הרשימה והפעילים האחרים. הכול היה מלא בניירות עבודה, כרזות בחירות, מכשירי טלפון. אי אפשר היה לעבוד בתנאים האלה. לכן מצאתי את עצמו מנהל תכופות את שיחות הטלפון שלי מחדר המדרגות או מהמכונית הקטנה והמקרטעת שלי. בתקופות השיא ספרתי יותר משלוש מאות שיחות ביממה. קצב עבודה מטורף על פי כל קנה מידה.

אלה היו בחירות שבמהלכן היה על שינוי להכניס את האג'נדה שלה אל תוך הדיון התקשורתי. לא הייתה ברירה אחרת. מפלגה שהמנגנון שלה מורכב משניים-שלושה אנשים בשכר אינה יכולה להקים סניפים יש מאין, לאייש אותם בעובדים ולתחזק אסיפות והתכנסויות נונסטופ. כמעט כל איתור המידע נפל עלי. סרקתי את העיתונים, כולל המקומונים; החלפתי תחנות רדיו בקצב מסחרר כדי להיות צמוד למתרחש; התעדכנתי מחברים שמסרו לי פיסות מידע. כמעט תמיד היה לנו מה לומר על סגירת רחובות לתנועה בשבת, הטלת חרם חרדי על חברות שעבדו עם פארק מים מסוים, זריקת ילדה מבית ספר חרדי לבנות בשל צבעה, טקס הוצאת דיבוק מאישה עקרה, חנופה פומבית של פוליטיקאי לרב חרדי ושאר מקרים של התנגשות תרבותית מעין אלה.

טומי היה הרוח החיה של הבחירות האלה. הוא לא היה שם לבד, אבל בהחלט הפך מייד למזוהה ביותר עם המפלגה הזו. האמת היא שחששתי קצת מהאיש הזה, שבשידורי הטלוויזיה הצטייר כזועף ועקשן. אבל משום מה באותן בחירות זה היה אחרת. הוא גילה צדדים אחרים באישיותו. הוא יכול היה להיות חביב מאין כמוהו, לספר אנקדוטות משעשעות על אנשי שם, להתווכח באופן מאוד-לא-פופוליטי (כלומר כזה האופייני לתוכנית ''פופוליטיקה''), לגעת בנפשם של סטודנטים שלא כל כך הבינו איך מצליח הקשיש הזה לתקשר עימם במיידיות שכזו. פתאום גילתה תולעת הספרים שבי מישהו שאפשר לשוחח איתו על היסטוריה אירופית ואמריקאית, על תיאטרון, על סאטירה נוקבת, על שחמט. קצת נדיר במושגים של ימינו. נסו נא לדבר על נושאים כאלה עם פוליטיקאים מוכרים אחרים. לא תמצאו רבים, האמינו לי.

היו בו גם צדדים פחות נעימים. כשהתרגז היה יכול להשתנק מרוב כעס ולדבר בגסות בלתי מבוקרת. פעם ראיתי במו עיני איך חטף התקפת עצבים בגינו של אדם שהיה אחד מתומכיו הבולטים של מודי זנדברג. ''אתה מפוטר!'' צעק עליו והורה לו לעזוב מייד את המקום. אבל תכנות אלה, שהופיעו במידה רבה אחרי הבחירות, לא ניכרו כל כך במהלכן. היו כל כך הרבה דברים לעשות שלא נותר זמן רב כל כך לעסוק במריבות. אחרי הבחירות צרח גם עלי לא מעט פעמים ובאופן שהיה בו די כדי לבייש אותי בעיני הנוכחים. היו מקרים שבהם התחשק לי לזרוק לו התפטרות מידית, לצאת משם ולא לחזור.

אבל במהלך קמפיין הבחירות, כאמור, לא היה זמן לכל זה. העברתי ידיעות, שכנעתי כתבים, תדרכתי עורכים והכנסתי מאמרים. עברנו עשרות ראיונות טלוויזיה ורדיו. ישיבות סוערות שנמשכו עמוק אל תוך הלילה. האדרנלין, המוכר כל כך למי שעוסק בפעילות פוליטית אינטנסיבית, זרם בדם במינון מוגבר. כינוסי סטודנטים, הפגנות מעוטות משתתפים, עימותים טלוויזיוניים, סיורים בפריפריה. בשעות הלילה התנהלו ויכוחים על הדגשת מסרים, על פילוחי קבוצות אוכלוסיה, על התחברויות פוליטיות אפשריות. באותה תקופה התגוררתי בזכרון יעקב. נהגתי לצאת לתל אביב בשש בוקר. פעמים רבות לא שבתי הביתה לפני שתים בלילה.

בדרך כלל אינני אוהב להעיד על עצמי, אבל כשהתקרב המועד הקובע והקמפיין עמד להסתיים הרגשתי בהערכה גוברת מצידו. היו כל מיני מחוות, ביטויים, אמירות שהעידו על כך. על אחת הבולטות שבהן באתי לספר כאן.









ב-‏13 במאי 1999 הגענו מסדרה של ישיבות וסיורים לביתם של טומי ושולה ברחוב לסל בתל אביב. הוא ביקש ממני להצטרף אליו. עלינו יחד במעלית. כשנכנסנו פנימה, ניכר היה בו שהוא מתרגש, אם כי לא יכולתי (ואיני יכול גם כיום) להסביר מה גרם לכך. הוא החזיק בידי ומשך אותי אל חדר העבודה שלי, שמדפיו עמוסי ספרים עד להתפקע . שם נטל ספר אחד, בעל כריכה כתומה, מתוך ערימת ספרים, פתח אותו ורשם משהו בעמודו הראשון. הוא הושיט לי את זה ללא מילה ולחץ את ידי בחום ובשתיקה.

פתחתי את הספר. זה היה ''עוד אני מדבר'', אוסף של מונולוגים ששידר בתוכנית הרדיו של ''השבוע שלי'', שאפילו אויבו הגדול של טומי, נחום ברנע, טען שהייתה אחד משיאי הקריירה שלו. ברנע אמר לי את הדברים בלעג בלתי מסותר, כמי שרוצה להבהיר שלפיד לא היה מעולם תחקירן מוכשר ואולי אף היה רפורטר בינוני. אבל דומני שבמובנים שכלל לא התכוון אליהם הוא די צדק. מי שמעיין בקטעים הקצרים שם מבין עד כמה היה טומי מעורב במתרחש, צרך מידע אוניברסאלי באופן כמעט כפייתי, חיבר אותו עם תחנות דרכים תרבותיות כלשהן והוציא מכל זה הבחנות מדויקות ומקוריות של המציאות. פשוט מרתק.

לטומי היה כתב-יד בלתי אפשרי. כמעט אי אפשר היה להבינו. אבל את המלים הבודדות שרשם שם פענחתי מייד. ''לאורי, לזכר המערכה'', כתב. אחר כך חתם את שמו והוסיף, כמקובל, את התאריך.

אל נא תתייחסו אל המחווה הזו בקלות ראש. זה לא עוד ספר. מבחינת אנשים כטומי לפיד, ההקדשה האישית של המחברת על גבי הספר היא ג'סטה רבת ערך. היא אות ועדות ליחס מיוחד שרוחש המקדיש למקבל השי. ולמען הסר ספק: מעולם לא הייתי קרוב אצלו, לא הפכתי לבן-ביתו ולא נמניתי על חוג חבריו. לא שלו, לא של אשתו ולא של בנו או ביתו. לאחר שעזבתי את שינוי כמעט ולא היה בינינו קשר. הפעם האחרונה שראיתיו הייתה כשביקר לפני מספר שנים, בתפקידו כשר המשפטים, ברשות ניירות ערך.

אחד הקטעים האהובים עלי מתוך ''עוד אני מדבר'' עוסק בכיתובים על גבי מצבות. יש בו גם איזכור קצר של מה שביקש האיש השנוי במחלוקת הזה לחקוק על מצבתו שלו. בשעת כתיבת המאמר הזה אין לי מושג אם אכן כך יעשה, אבל ברור שיש לכך רלוונטיות לאירוע הטראגי שפקד את טומי לפיד עצמו. אבל כדאי שתקראו את הדברים בעצמכם.









 
 


 
 


 
 


 
 











[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מחווה מרגשת [חדש]
דקלה   יום א', 01/06/2008 שעה 22:36
מאוד מרגש. אני יודעת בדיוק למה אתה מתכוון. אבא שלי הראה לי פעם ספר שקיבל ליום הולדתו ועליה הקדשה מקורית של פנחס שדה, שהיה חבר של אביו של בן כיתתו שהביא לו את המתנה. הספר הזה היה יקר לו מאוד והוא שמר עליו מכל משמר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עוד לפיד הולך [חדש]
נמרוד ברנע   יום ב', 02/06/2008 שעה 2:02
אורי ידידי,

תסלח לי כי אני לא משתתף באבל הלאומי על מותו של יוסף לפיד. תחילה חשבתי כי התקשורת תדע להציג גם את צדדיו השליליים, אך פרט לאוסף ציטוטים גזעניים, שונאי נשים ובורים שלו היא רק הראתה את צדדיו היפים. הצחיק אותי לקרוא כיצד אייכלר מדבר על כך שאם היה לפיד חרדי הוא היה קנאי ואת הרב לאו מדבר על הנזקים הרוחניים שהשואה גרמה בכך שהיא הפכה את לפיד לחילוני (''אלמלא היה נציג שלטון נצח התורה'' או איזו שטות כזו).
יוסף (טומי) לפיד שימש בתפקיד שלילי ביותר בפוליטיקה הישראלית, ולאו דווקא בגלל עמדותיו בנושאי דת ומדינה (שאל רובן אני שותף, אם לא בצורה רדיקליות ממנו אפילו). מהיכן נתחיל? אולי ממה שקרוב לליבי. הקפיטליזם החזירי שלו. לפיד לא היה רק ליברל במובן החברתי של תמיכה בזכויות ההומואים וזכויות הפרט, הוא גם היה ליבל (אם לא ניאו-ליברל) מבחינה כלכלית. הוא התנגד למדינת הרווחה, תמך בהפרטה של כל מה שזז (כולל מערכת החינוך הציבורית) ואף הציג את אחד מהישיגה המרכזיים של שינוי בראשותו בכך שהיא איפשרה וקדימה את התוכנית הכלכלית של נתניהו שהעותקה כמעט מילה במילה ממצע שינוי (כך על פי עיתון 'השינוי'). את הנזקים שיצרה התוכנית הכלכלית של נתניהו ניתן לראות בכל; קיצוצים חסרי תקדים בשירותי החינוך, הבריאות והרווחה, מכירת נכסי הציבור בזיל הזול ל-‏18 משפחות ההון שמנהלות את המדינה, אי קיומו של מס עיזבון אשר קיים בכל מדינה מתוקנת, הרחבת הפערים החברתיים בצורה ממאירה ומה לא בעצם. 'שינוי' בראשותו הייתה המשך המגמה האינפנטילית של מפלגות האינטסנט. אומנם לשינוי היו יסודות אידאולוגים והיסטוריה רחבה בהרבה מאשר זו של הגימלאים, צומת ומפלגת המרכז, אבל היו לה מאפיינים רבים אחרים של מפלגות האינסטנט (רשימת מועמדים אנונימית וחסרת רקורד לכנסת, הנפת דגל אחד ונכונות להתפשר בכל נושא תמורת קידומו, רטוריקה פשטנית על סף דמגוגית ולמעשה בין 'שינוי' של לפיד-פורז לבין זו של רובינשטיין-פורז אין הרבה קשר). שינוי לא הצליחה גם להתבסס כמפלגה של ממש, לדעתי בגלל שיטות הניהול הצנטרליסטיות והתפיסה של 'מפלגת אינטרנט' של פורז, מה שהביא לכך שהיא נכשלה כישלון חרוץ בבחירות המוניציפליות אשר מהוות עדות להצלחתה של מפלגה לחדור אל המערכת הפוליטית (דוגמא: תקציב הבחירות המוניציפליות של שינוי בת''א-יפו היה 15 מיליון ש''ח. תקציב הבחירות המוניציפלי של מרצ לכלל הרשויות בארץ היה 15 מיליון ש''ח. מרצ הכניסה חמישה חברי מועצה בת''א-יפו, שינוי רק שניים). לפיד גם נכשל כמנהיג מפלגה ביכולתו להכיל את הזרמים והאמביציות השונות במפלגה, דוגמאת רון לוונטל מראה על השמרנות הבסיסית ברמה הארגונית-מוסדית שלו. מבחינת הפרדת דת ומדינה שינוי לא רשמה כמעט שום הישג, חוץ מהפסקה זמנית של תקצוב היתר של החרדים. לא נישואים אזרחיים, לא תחבורה ציבורית בשבת, לא גיוס בחורי ישיבה או מתן תגמול הולם למשרתים בצה''ל ולא פיתרון בשאלת 'מיהו יהודי'. כמו כן לפיד היה גזען חשוך, גם אם ניסה ליצור מראית עין שלא. לכולנו זכורות התקפותיו הנוראיות על ערבים בפופוליטיקה, יחסו למוזיקה המזרחית (''כשאני שומע מוזיקה מזרחית לא ברור לי אם אנחנו כבשנו את טול-כרם או טול-כרם כבשה אותנו'') מעיד לדעתי על יותר מחיבה למוזיקה קלאסית וגם הסכמתו לשבת עם יהדות התורה בקואליציה ולא עם ש''ס (וכי מה ההבדל?).

היושר האינטלקטואלי מחייב אותי לציין לחיוב גם שלושה מעשים שהוביל לפיד ועליהם הוא זכאי לקרדיט מלא:
1. הקמת נציב דורות העתיד - מינוי שופט מחוזי בדימוס היושב בכנסת, עם צוות עוזרים וחוקרים, וכותב חוות דעת על ההשלכות העתידיות, בעיקר בהקשר הסביבתי, של מעשי הכנסת והממשלה.
2. הגנה בצורה על ביהמ''ש העליון ושמירה על עצמאותה של מערכת המשפט (משעשע לחשוב כי פרופ' דניאל פרידמן היה במקום ה-‏120 של רשימת שינוי לכנסת).
3. מכת נגד לסחטנות החרדית ולכפייה הדתית, גם אם באופן זמני, אשר גרמה למנהיגי הציבור החרדי להרהר פרק זמן מסויים (שהסתיים כבר) במגבלות הכוח. למיטב זכרוני הממשלה בה שינוי הייתה שותפה הייתה הממשלה הראשונה והיחידה עד כה בהיסטוריה הפרלמנטרית שלנו ללא חרדים בקואליציה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עוד לפיד הולך [חדש]
אורי קציר   יום ב', 02/06/2008 שעה 6:53
בתגובה לנמרוד ברנע
אתר אישי
נמרוד, עמדתך ברורה לי. אני יודע שאינך מזדהה עם מי שהייתה שינוי. אבל ברשותך, את הפוסט הזה לא ביקשתי לכוון אל הצד הפוליטי דווקא. נכון, מוסכם על שנינו שלפיד היה אדם שנוי במחלוקת. לי עצמי היו איתו לא מעט ויכוחים חריפים ומריבות מרות. אני יכול להשיב על חלק מטענותיך שעימן איני מסכים ולהנהן בחיוב לאחרות שלהן אני דווקא מסכים. אבל לא על פוליטיקה באתי לכתוב כאן. בינינו, הרי לא חסרים אנשים שכותבים על הצדדים הבלתי-קונסנזואליים באופיו, באישיותו, בעמדותיו ובמעשיו. בכך הרי לא נחדש דבר. וכי יש משהו שעדיין לא עלה על השולחן בעימות הקשה בין שינוי למרצ?

בדיוק מזה ביקשתי להימנע כאן. לא משום שאינני סבור שדיון כזה הוא בעל חשיבות; הוא חשוב, אבל כאן מדובר במותו של אדם. אחרי מות קדושים אמור (אלא אם כן מדובר בצוררים בעייתיים במיוחד) ודומני שדווקא הציטוטים המשעשעים שאתה מביא מפי לאו ואייכלר מעידים על כך שהם כיבדו את יריבם הגדול.

ולכן, בשל העובדה שקצת יצא לי להכיר אותו, הזכרתי אנקדוטה אחת בעלת אופי אישי. לא פוליטי. אישי. הצער אינו חייב לשמש אותנו רק כאשר מת אדם שדעותיו קרובות לעמדותינו. וזה בדיוק מה שניסיתי לומר כאן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עוד לפיד הולך [חדש]
גלעד   יום ב', 02/06/2008 שעה 7:05
בתגובה לאורי קציר
אני עם אורי בנקודה הזו. יש זמן לכל דבר. גם אני מעולם לא הזדהיתי עם לפיד (למרות שאני חושב שדווקא הביא איתו אנשים ראויים; מה היה הרזומה של אורון, וילן, גלאון או מאור לפני שנבחרו לכנסת?) ועם דרכו. אבל לכל זמן ועת לכל חפץ, כמו שאמר קוהלת. אפשר להעריך מישהו גם אם לא מסכימים איתו. אתה יכול לשאול את שולמית אלוני ואת גאולה כהן מה הן חושבות זו על זו. פוליטית הן מתנגדות חריפות מאוד. אישית, קיימת שם הערכה גדולה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סליחה, משהו כאן לא ברור לי [חדש]
שיר-דמע   יום ב', 02/06/2008 שעה 13:41
בתגובה לגלעד
אתר אישי
מה פירוש ''למרות שאני חושב שדווקא הביא איתו אנשים ראויים; מה היה הרזומה של אורון, וילן, גלאון או מאור לפני שנבחרו לכנסת?'' ?

כל ארבעת השמות שצוינו היו (או עודם) חברי כנסת מטעם מרצ, ומעולם לא היה לבחירתם לכנסת או לקריירה שלהם שום קשר ללפיד. אורון ומאור אף היו חברי כנסת הרבה לפני לפיד. וילן וגלאון נכנסו לכנסת יחד עם לפיד אבל היו פעילים פוליטיים הרבה לפניו (וילן, לדוגמא, היה מזכיר הקיבוץ הארצי במשך שנים). לא שיש לי כוונה לדבר סרה בלפיד, אבל איזה אנשים ראויים הוא בדיוק הביא איתו?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סליחה, משהו כאן לא ברור לי [חדש]
גלעד   יום ב', 02/06/2008 שעה 13:44
בתגובה לשיר-דמע
כנראה לא הבנת. נמרוד הוא איש מרצ וכל מה שהתכוונתי להראות הוא שלא רק מנהיג שינוי הביא איתו לכנסת אנשים בלי רזומה פוליטי ארוך. הפרשנות שלך למה שאמרתי מוטעית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אכן, לא הבנתי [חדש]
שיר-דמע   יום ב', 02/06/2008 שעה 14:07
בתגובה לגלעד
אתר אישי
התגובה שלך התייחסה לחלקיק משפט מתוך תגובתו הארוכה של נמרוד (''אומנם לשינוי היו יסודות אידאולוגים והיסטוריה רחבה .. אבל היו לה מאפיינים רבים אחרים של מפלגות האינסטנט (רשימת מועמדים אנונימית וחסרת רקורד לכנסת...''), מבלי להסביר שלכך אתה מתייחס. מקריאה פשוטה של התגובה שלך מתבקשת המסקנה שאורון, וילן וכו' היו האנשים הראויים שלפיד הביא אתו לכנסת. נראה שלי יש בעיה בהבנת הנקרא, ולך יש בעיה בכתיבה.

לגוף העניין, לאנשים שציינת יש רקורד משמעותי שקדם לפעילותם בכנסת, מה שאין כאן לרוב נבחרי שינוי לכנסת ה-‏16. ייתכן שהתפיסה המוטעית שלך נובעת מכך שאורון, וילן ומאור כולם חברי קיבוצים, אשר לבחירתם לרשימת מרצ לכנסת קדמה פעילות ציבורית ארוכה בתחום שלהם - התנועה הקיבוצית. לא במקרה הם אלה שמייצגים את הזרוע הקיבוצית של מרצ - מפ''ם, ופעילותם היתה בקרב ציבור הבוחרים שלהם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אכן, לא הבנתי [חדש]
אורי קציר   יום ב', 02/06/2008 שעה 14:47
בתגובה לשיר-דמע
אתר אישי
רבאק, אנשים, תירגעו קצת. ביקשתי לא להיכנס כאן לפוליטיקה. אני מבין את האמוציות והיריבויות, אבל לא זה המקום. אדם הלך לעולמו. הוא אמנם היה וכחן לא קטן, אבל בחלקת האלוהים הווירטואלית הקטנה שלי רציתי שהשיח כאן יהיה קצת לא-פוליטי, לשם שינוי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

צודק, ואני מתנצלת [חדש]
שיר-דמע   יום ב', 02/06/2008 שעה 16:57
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
פשוט התגובה הראשונית של גלעד (שחטאתי באי הבנתה) צרמה לי כי על פניה מדובר היה בטעות עובדתית גסה (לא ויכוח פוליטי), ולא יכולתי להתאפק.

מה שבטוח, לפיד בהחלט היה איש שמעורר אמוציות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

גם אני [חדש]
גלעד   יום ב', 02/06/2008 שעה 18:57
בתגובה לשיר-דמע
מתנצל ומצטרף לשיר-דמע. לוחצים ידיים?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מתנצל [חדש]
נמרוד ברנע   יום ג', 03/06/2008 שעה 1:43
בתגובה לאורי קציר
אורי - אני מתנצל על כך שהפכתי את הטוקבקים (תגובונים בעברית?) לזירת התכתשות פוליטית. קשה לי להתנתק מעניינים פוליטיים כאשר עוסקים באנשים פוליטיים.
כמו כן הצביעות של הציבוריות הישראלית אינה לרוחי, כל דברי המתק האלה של החרדים והתפילות לשלומו טרם מותו פשוט מחליאות אותי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קצת עובדות [חדש]
נמרוד ברנע   יום ג', 03/06/2008 שעה 1:41
בתגובה לגלעד
שלום גלעד,
מכיוון ששמתי לי את היושר האינטלקטואלי כנר לרגלי עלי להגיד את האמת שלי גם כשהיא אינה נעימה. צר לי אם תפיסתך את מותה של אישיות ציבורית מותר לה רק להכיל שבחים ודברי נוסטלגיה מתקתקים. אתה מזכיר לי קצת את שמעון פרס שספד כה יפה ללפיד המנוח למרות שהוא כינה את ממשלת רבין השנייה, בה פרס היה שר החוץ והוביל מהלכים מדיניים חובקי עולם, כממשלת יודנראט.

וקצת עובדות:
ח''כ חיים (ג'ומס) אורון כיהן כמזכ''ל הקיבוץ הארצי פעמיים, היה מייסדי שלום עכשיו וגזבר ההסתדרת.
ח''כ אבשלום (אבו) וילן היה שליח השומר הצעיר והסוכנות היהודית לצפון אמריקה ומזכ''ל הקיבוץ הארצי.
ח''כ זהבה גלאון כיהנה כמנכ''ל תנועת ''בצלם'' ומזכ''ל מפלגת רצ.
ח''כ לשעבר ענת מאור לא התבלטה טרם בחירתה לכנסת, אך בניגוד אל מר לפיד המנוח, לא התיימרה להנהיג אף תנועה ותמיד מוקמה בסוף הרשימה ולא בתחילה.

אין לי אלא להסכים עם דבריך לגבי אלוני וכהן, שתי נשים אמיציות ועתירות זכויות, גם אם האחרונה היא טרוריסטית. מבחינה אישית גם אני מעריך מאוד את חבר הכנסת לשעבר פורז.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קצת עובדות [חדש]
דובי   יום ד', 04/06/2008 שעה 1:26
בתגובה לנמרוד ברנע
אני מניח שבשם היושר האינטלקטואלי -זה שלטעמי הוא חסר החשיבות למעט למחזיקים בו בזמן שהוא משמש להם כמעין עלה תאנה מפני החיים הממשים- אתה מודע לויתור שאתה עושה על אנושיות פשוטה ולחוסר הרלוונטיות של עובדות בייצירת מיתוסים אשר משפיעים על השיח הפוליטי , ''לא פחות'' ''מהעובדות הנכונות''. ובמילים פחות פלצניות : אם הילד שלי היה מכנה מישהו טרוריסט , ככה באמצע היום , או בן זונה ( גם אם אימו של מושא הכינוי היא אכן זונה ) הוא היה שומע : כך לא מדברים כי ''הצדק העובדתי '' ''מאוד חשוב'' אבל חוכמה וכבוד לזולת חשובים לא פחות. ''האמת שלך'' המגובה ביושר אינטלקטואלי פשוט אינה רלוונטית לא פוליטית ובוודאי לא אנושית , במובן היותר פשוט של אנושיות. ועבר אמר מי שאמר :חשוב ''להחות צודק'' והרבה יותר חשוב להיות חכם'' ( לא אני לא מטיל ספק בחוכמתך כי אין לי מושג מי אתה , אני כן מטיל ספק ''בזיקנתך'' )
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קצת עובדות [חדש]
נמרוד ברנע   יום ד', 04/06/2008 שעה 1:31
בתגובה לדובי
אדם ברוך ז''ל אמר שצניעות היא לא תכונה טובה להצטייד בה בישראל של 2005.
בפארפרזה עליו אומר כי הנכונות של אנשים למחול לאדם על כל חטאיו, מחדליו ותחלאויו עם מותו (ואינני מדבר כרגע רק על יוסף לפיד) היא אחד הגורמים להדרדרות המוסרית-ערכית של הציבוריות הישראלית בשנת 2008.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יהי זכרו ברוך [חדש]
אודליה   יום ג', 03/06/2008 שעה 17:37
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

טומי היה גדול [חדש]
ריק   יום ב', 09/06/2008 שעה 17:27
במקרה לגמרי נכנסתי לבלוג הזה. טומי לפיד היה אישיות גדולה ומענינת. אהבתי לשמוע אותו ברדיו ולקרוא אותו בעתון. אדם חכם, שנון ובעל הגיון בהיר. לא הצבעתי בשבילו מאחר ומפלג שנוי שמאלנית מידי לטעמי, עם יותר מידי אינטלקטואלים טפשים שמביאים להחרבת המדינה (הכל מתוך כונות טובות). טומי לא היה אחד מהם. אהבתי אותו וזיכרו צרור עימי לטובה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©