חמש שאלות של הקיסר הסיני: אגדה טיבטית מאת לין לין
יום א', 16/03/2008 שעה 22:42
בימים בהם מתחוללות מהומות דמים בטיבט והעימותים בין נזירים ופעילי חירות טיבטיים לבין כוחות הצבא הסיניים מסלימים, כדאי להביא כאן היבט אחר של היחסים הללו, הקימים על כל מורכבותם מזה אלפי שנים. אגדות רבות נרקמו על קשרים אלה וניתן להניח שנשזרו בהן לא מעט דיעות קדומות. האגדה ''חמש שאלות של הקיסר הסיני'' ממחישה היטב את מפגש התרבויות המרתק הזה: מעשה במשלחת טיבטית היוצאת - יחד עם משלחות מעשרות מדינות אחרות - לתחרות העורך קיסר סין במטרה לבדוק למלכה של איזו מדינה כדאי לו, לקיסר, להשיא את ביתו. למעשה, אין זה מפגן של חוכמה ובקיאות בלבד, אלא מעין תוכנית ריאליטי בסגנון קדום, שבתוכה משתלבים גם יכולת לבצע עבודה פיסית במהירות וביעלות ואפילו קורטוב של מזל. מי שיתרשם מהאגדה הזו עוד עשוי להגדיר את הטיבטים כ''יהודים של מזרח אסיה''.









 
 


 
 


 
 


 
 


 
 


 
 


 
 


 
 


 
 










האגדה הטיבטית ''חמש שאלות של הקיסר הסיני'' נדפסה בספר מחרוזת אגדות, שפורסם בשנת 1964 בהוצאת יזרעאל. תרגם מרוסית: שמואל יזרעאלי. ערך: יעקב עדיני.







[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
סיפור לפני השינה [חדש]
מונס   יום א', 16/03/2008 שעה 23:22
שלום אורי
ממש עכשיו קיבלתי את ההודעה על מאמר חדש, ולפני שהלכתי לישון הסתקרנתי.

אהבתי...

לילה טוב
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תובנות [חדש]
שיר-דמע   יום ב', 17/03/2008 שעה 13:15 אתר אישי
הסיפור נחמד מאוד, ולי הזכיר סיפורי חידות המוכרים לנו מהמורשת שלנו, כמו הסיפור על שלמה המלך ומלכת שבא.

אבל הרשה לי לסטות מעט מהנושא ולהתייחס למשהו אחר שהטריד אותי בקריאת הסיפור:
איזה מסרים מעביר הסיפור הזה לקהל קוראיו/שומעיו - הילדים שהם הקהל הטבעי לסיפורי אגדות כאלו?
הנסיכה מצטיינת בתכונות הבאות (לפי סדרן): יופי, חן וחוכמה.
הנסיכה היא קניין מוחלט בידי אביה, המוסר אותה כחפץ תמורת המתנות שמציעים לו.
גורלה של הנסיכה (החכמה? אך את פיה איש לא ישאל כמובן) מוכרע על-ידי מועצת השרים, אשר פוסקת שהנסיכה תהיה לאישה למלך החכם ביותר של המדינה העשירה והחזקה ביותר.
האווזים הזכרים הם אלה המשתדלים ליטול את המזון מן האחרים, ןהאווזות הנקבות הן אלו המוותרות לזכרים בשקט על המזון.
ולסיכום, כאשר השליח מנסה לשכנע את הזקנה כי מלכו הוא הראוי לשאת את הנסיכה, הוא משבח את תכונותיו: גיבור אמיץ השולט בארץ עשירה.

כל כך הרבה מסרים נפלאים!

אז נכון, התכונה הנערצת ביותר בסיפור, סביבה סובב הכל, היא החוכמה. אך חוכמתה של הנסיכה היא רק קישוט, ומי שחוכמתו נבדקת הוא השליח, ולא החתן המיועד כלל [אולי מישהו ירענן את זכרוני, משום שזה מונח לי על קצה הלשון - באיזה עוד סיפור שאנחנו מכירים נבחנו חוכמתו של השליח כדי שיזכה בשידוך עבור שליטו?]

אני מאוד אוהבת אגדות ילדות, והרבה פעמים מרגישה לא בנוח כמנסים לשכתב אותן ולהתאים אותן לרוח הימים האלה (לא מזמן קראתי על פרויקט ברוח זו שמפעיל משרד החינוך בבתי הספר - בחינת הסטריאוטיפים באגדות ושכתובן על סמך ההבנה החדשה), אבל באגדה הזו המסרים המועברים לקוראים מאוד צורמים לי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תובנות [חדש]
אורי קציר   יום ב', 17/03/2008 שעה 13:48
בתגובה לשיר-דמע
אתר אישי
אם את מעתיקה את הסיפור לימינו אלה, הצדק איתך. מצד שני, האגדה הזו הולדתה לפני כמה מאות שנים, אי שם, בהררי טיבט. לטיבטים לא היה כל עניין לשרטט דמות מלכותית שנאורותה חורגת אל מעבר להכרה בכישוריו האינטלקטואליים של העם הטיבטי ונציגיו עלי אדמות. הסינים, אגב, לא היו ידועים מעולם בחתירה אובססיבית לשוויון מוחלט בין המינים וכפי שתיארתי באחד המאמרים שפורסמו כאן לאחרונה, רבים מהם לא נטו לייחס לאישה ערך של ממש.

בעניין האווזים - קטונתי מלהתווכח עם אבחנות מהסוג הזה. דומני שהבלוגר גיל גרינגרוז, המתמחה בפסיכולוגיה אבולוציונית, עמד כמה וכמה פעמים על כך שההתפתחות השונה של המינים יצרה הרגלים שונים - ואפילו מה שנראה כמרגיז אינו יכול להיות תמיד בלתי-נכון בהקשר זה.

(אם רוצים לנתח סתירה מהותית בטקסט, אולי אפשר לשאול מדוע הניח הקיסר שהמלך החכם ביותר הוא גם שליטה של המדינה העשירה או החזקה ביותר. יתכן בהחלט שמדובר בשלוש ישויות שונות - ובכל זאת ניתנה כאן העדפה לסוגית החכם ביותר).

עם או בלי קשר, הדבר מזכיר לי את האגדה הנאה על התגיירות הכוזרים. מלך כזריה ביקש שיבואו בפניו נציגים של הנצרות, האסלאם והיהדות. כששאל את הנוצרי מי עדיפים בעינין, המוסלמים או היהודים, השיב הלה שהיהודים, משום שהמוסלמים, צאצאי ישמעאל, הם פראי אדם שידם בכל ויד כל בם. כששאל את המוסלמי מי עדיפים בעיניו, הנוצרים או היהודים, ענה זה שהיהודים, משום שהם מאמינים באל אחד ואילו הנוצרים סוגדים לאלילים ולפסלי קדושים למיניהם. לפיכך, החליט המלך להתגייר. גם בסיפור הזה יש הרבה בעיות: הוא אינו שואל את דעתו של היהודי, הוא אינו בודק את הדתות והמונות ברמה הפילוסופית והמעשית אלא מסתפק בשאלון קצרצר וכן הלאה. אגדה זו, כמו רבות אחרות, מקורה אצל יהודים בימי הביניים, שביקשו בכך להראות עד כמה היהדות נערצת בעיני גויים גמורים - ובכך להתמודד עם תחושות הייאוש והדכדוך שבהן היו נתונות הקהילות הנרדפות באירופה באותה תקופה.

משמע, לכל אגדה עממית יש מקורות היסטוריים ופולקלוריסטיים שרק בקונטקסט שלהם ניתן למקם את הטקסט ואת משמעותו. נכון, במושגים של ימינו מופע הריאליטי של קיסר סין המציע את ביתו כפרס נראה רע מאוד מבחינה ערכית. אבל אפשר לומר דבר כזה על כל סוג של נישואין פוליטיים המוכתבים על ידי ההורים.

(והערה צדדית: ידידה שלי שקראה את הטקסט הגיבה באומרה שהלוואי ועליה היו מתחרים חכמים רבים כל כך. היא לא מתחייבת שהייתה מסכימה להצעתו של החכם ביותר, אבל אומרת שקרב מוחות על ליבה של אשה עדיף על קרב חרבות.)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תובנות [חדש]
שיר-דמע   יום ב', 17/03/2008 שעה 14:30
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אין לי ספק שהאגדה הזו היא תוצר של תרבות ושל תקופה אחרת.
אבל מכיוון שהאגדות שאנו מספרים לילדינו הן אחד מסוכני החברות, המעבירים להם את הערכים והתפיסות שלנו לגבי מה נכון ומה ראוי, ומכיוון שזה נעשה בגיל שבו עדין אין להם יכולת להעריך את הפער התרבותי והזמני שבינינו לבין הטיבטים והסינים שבאגדה - יש מקום לחשוב מה אנחנו בעצם מפיקים מאגדות כאלו.

ולעניין האגדה על התגיירות הכוזרים: אני לא מכירה את הורסיה הזו. הורסיה המוכרת לי היא שזו שמוופיעה ב''ספר הכוזרי'' של ר' יהודה הלוי (אשר בחודש הקרוב ניתן לרכשו במסגרת המבצע של ''ידיעות אחרונות'' וס''טימצקי'' ב-‏35 ש''ח בלבד), ושם מלך כוזר משתכנע לאחר ששוחח עם הנוצרי, המוסלמי, הפילוסוף והיהודי (המכונה שם ''החבר''), כאשר לשיחות עם ''החבר'' מוקדש חלק הארי של הספר. אם הנימוקים של החבר משכנעים - זה כבר עסק אחר, אבל מה שברור זה שמלך כוזר מקשיב לו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תובנות [חדש]
שיר-דמע   יום ב', 17/03/2008 שעה 14:41
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
והערה נוספת: בעקבות פוסט של גיל גרינגרוז שפרסמת כאן מזמן הגעתי לבלוג שלו וקראתי בו פה ושם. אני מבינה את התיאוריה אבל מתקשה להסכים איתה או ליתר דיוק לקבל אותה.
אם ננסח את עמדתי בעניין הזה בצרה, ייתכן שיש אמת עובדתית מאחורי התיאור המרגיז, אבל גם לחזרה עליו יש כוח משלה ולעומת זאת אם נאמין שאפשר גם אחרת - אולי גם נצליח בכך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תובנות [חדש]
אורי קציר   יום ב', 17/03/2008 שעה 14:47
בתגובה לשיר-דמע
אתר אישי
א. קיבלתי את התיקון. את סיפור ההתגיירות אני זוכר מהילדות, אבל כנראה שהגירסה שנשאתי עמי מאז מחוררת ובלתי שלמה. אחזור ל''כוזרי'' ואשלים אותה.

ב. לגבי המסרים העולים מאגדות עממיות - שוב, במושגים של היום בוודאי שהצדק איתך. אלא שאופי האגדות ישתנה עם הזמן וסביר מאוד להניח שאלה שנוצרות בתקופתנו תהיינה בעלות אופי שוויוני בהרבה מקודמותיהן, ובמובן זה תייצרנה מסר שונה לחלוטין לדורות הבאים שיתחנכו עליהן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תובנות [חדש]
תום לנג   יום א', 13/04/2008 שעה 0:54
בתגובה לאורי קציר
''לכל אגדה עממית יש מקורות היסטוריים ופולקלוריסטיים שרק בקונטקסט שלהם ניתן למקם את הטקסט ואת משמעותו''. -לעניין זה ניתן לאמר שהתנ''ך עצמו הוא אגדה עממית אחת גדולה, הבלוג הראשון שנתווספו אליו תגובות ופרשנויות מסוג ''שולחן ערוך'' וכו'. ברבות הימים פתחו בלוגרים מתחרים אתר שנקרא ''הברית החדשה'' ו...יש להם רייטינג הרבה יותר גבוה, מה לעשות.
במקביל התפתחו ברשתות אחרות גם בלוגים אחרים, מבלי שהם ידעו אלה על אלה (בעיות בתקשורת באותם ימים) שאחד המפורסמים ביניהם הוא בודהה. אחלה בלוגר. יש לו לא מעט חסידים בקרב צרכני הבלוגים האחרים.
לכולם מסר ראשוני חיובי, - שלום, שמירה על מסגרת, הסדרת חוקים חברתיים ואחרים. כולם יודעים להוכיח באותות, מופתים וניסים את נכונות המסרים שהם מבקשים להעביר. כולם מבטיחים הטבות מפליגות למשתמש המתמיד וצרות צרורות לספקנים. חלקם נטלו לעצמם את החירות להרוג בשם הבלוגר המקורי; חלקם מבקשים, ברוב חוצפתם, תשלום עבור השימוש באתר, או עבור שירותים שהם מספקים, כביכול. ז'תומרת שהאינפורמציה כבר לא ממש חינמית והמשתמשים מתבקשים בנימוס לתרום בסתר למען המשך הפעילות, או לשלם למישהו כשהם באים לבקש עצה ספציפית, למשל באתר של דיני אישות, נישואין וכו'.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אקטואליה [חדש]
סורנטו   יום ד', 19/03/2008 שעה 3:14
המשפט האחרון באגדה מאד אקטואלי בימים אלה :)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אקטואליה [חדש]
אורי קציר   יום ד', 19/03/2008 שעה 7:14
בתגובה לסורנטו
אתר אישי
...והוא שהניע אותי לפרסם את האגדה הזו.

שים לב לכך שהאגדה היא במקורה טיבטית. כלומר, הרצון להשיג הכרה בינלאומית בייחודיותו ובפיקחותו של העם הטיבטי מתחבר היטב גם לרצון להשיג הכרה וידידות ממעצמה שכנה כה משמעותית כסין.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אגדה [חדש]
nOb LeSSe   יום ד', 19/03/2008 שעה 12:18
טוב אבל זוהי אגדה, ולא רק שנכתבה בזמנים אחרים גם נכתבה, או סופרה לאנשים רבים. וכמו כל אגדה רבדים רבים לה, יש ונזקקו לתוכן מסוים שמבלעדיו לא היתה מתקבלת האגדה בציבור וכלל המסר שלה היה עובר ויש שכיוונו ךמספר רמות. ואם רובנו היום חסרים את היכולת לראות את כל רבדי הסיפור אלה מתעסקים רק ברובד אחד,....
אני אישית לא חושב שהצגת האווזות ככנועות היא בעיה אלא אולי הצגת האווזים כאלימים ולא מתחשבים עשויה להיות בעיה. אלה, גם מבלי להזדקק למדענים למיניהם , ברור שגבר ואישה לא דומים הם. בקיצור - הם שונים. שווים - כן. זהים - ממש לא ואישית אני לא רואה שום דבר פסול בזה שההבדלים מוצגים, זו היכולת להתבונן בדברים ולא לשפו אותם שחסרה.
תודה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©