לזכור ולחנך
יום ד', 07/11/2007 שעה 17:46
הדי הביזיון שהתרחש בקרית אליעזר, שעה שיותר מאלף בבונים שאגו קריאות בז ליצחק רבין ושרו שירי הלל ליגאל עמיר, טרם שככו. מי שמכיר את כל זה מקרוב מבין היטב שהמסר המצדיק את הרצח ומקדש את הרוצח מחלחל בצורה העמוקה ביותר ולשכבות רחבות במיוחד אצלנו. אז לפני שבני הבכור יקלוט את רחשי הלב הללו, המייחלים למות כל מנהיג שאינו עושה את רצון האספסוף, החלטתי להכיר לו את העניין במקום האירוע עצמו. וכך, הקדמתי השבוע לצאת מהעבודה, נטלתי את עופריקו מהצהרון שלו ונסענו יחד לתל אביב, כדי שיראה מקרוב את המקום בו קיפד רוצח את פתיל חייו של מנהיג נבחר. זה לא קל, העניין הזה. כלומר, להסביר לילד בכמה שעות את תקציר ההיסטוריה, הסכסוך, הניסיונות לפתור אותו והאיומים שהושמעו נגד הפותרים. אבל אין מה לעשות: בחברה מתפוררת ואלימה כל כך צריך אפילו ילד - בעיקר ילד - להבחין בין טוב לרע.









היום, שבעה בנובמבר 2007, הוא יום השנה הששים ושלושה למותה של הצנחנית חנה סנש. לא מעט נכתב על בחורה מרתקת זו, משוררת חולמנית שהתאוותה לעבודת כפיים ומצאה עצמה לבסוף מתנהלת עם הפרטיזנים בהררי יוגוסלביה ומעונה במרתפי החקירות של המשטר הפאשיסטי בהונגריה. ובכל זאת, דומה שנותרו לא מעט תהיות שכדאי להעלותן בקשר לפרשה זו. שלא לדבר על כך שכיום שוב אין עוד ביטחון שתלמידי תיכון רבים ידעו מי הייתה אישה זו. אבל אז, באותו רביעי בנובמבר, פצחו בבוני בית''ר ירושלים במופע השנאה המחליא השבועי שלהם והגדישו את הסאה עם שירי ההלל לרוצח ראש הממשלה. החלטתי לוותר על הפוסט ההוא ולעשות משהו אחר.







אתמול אחר הצהריים הקדמתי לחזור מירושלים הביתה, הוצאתי את עופריקו שלי מהצהרון שלו ונסעתי עימו לתל אביב. החלטתי שאחרי ששמע את מה ששמע בבית וראה את מה שראה בטלוויזיה עלי להפוך את החוויה שלו לממשית יותר.

נסענו לאנדרטת הזיכרון ליצחק רבין שבכיכר ההיא בתל אביב. עופריקו לא הכיר את רבין בחייו, ממש כשם שילד אמריקני בן גילו לא הכיר מעולם את ג'ון קנדי. הטרגדיה של שני האישים הללו, שנפלו מכדורי מרצחים, נצרבה עמוק בבשר אומותיהם. אבל בארצות הברית, בניגוד למתרחש כאן, למדו מתנגדיו הפוליטיים של קנדי (כמו גם צאצאיהם) לכבד את זכרו ואיש אינו מנסה לבצע בשמו דה-לגיטימציה רצחנית נוספת. בישראל, אומה מתפוררת שבה המסרים בדבר הצדקת הרצח וקדושת הרוצח מחלחלים לשכבות רחבות ואספסוף הנתמך בידי פוליטיקאים משפיעים מקנח בזכרו את אחוריו, אין מסורת כזו. ולכן גמרתי אומר להכיר לעופריקו שלי את המציאות טרם שיעשה זאת קנאי ששנאתו היא הנאתו ואלימות היא תענוגו.

להבחין בין טוב לרע. אנדרט הזיכרון ליצחק רבין בכיכר בה נרצח (מקור תמונה).

נטלתי את ידו בידי והסתובבנו יחד בכל רחבי הכיכר, משתדל לשחזר באוזניו את השתלשלות האירועים שהובילה לטרגדיה של אותו לילה.

- '' לפני ארבעים שנה, כשאני אפילו עוד לא נולדתי, פרצה מלחמה'', פתחתי, ''ישראל נלחמה נגד חמש מדינות ערביות – מצרים, ירדן, סוריה, לבנון ועיראק. בתוך שישה ימים ניצחנו במלחמה, כבשנו את רמת הגולן, יהודה ושומרון, מזרח ירושלים, רצועת עזה וחצי האי סיני והגדלנו את שטח המדינה פי ארבע וחצי...''.

- ''אני מכיר את זה, אבא'', אמר הילד, ''בגלל זה קוראים למלחמה הזאת מלחמת ששת הימים, נכון?''

- ''נכון מאוד'', אישרתי, ''ומפקד הצבא שלנו באותה מלחמה היה יצחק רבין. אתה צריך רק להבין שבאותה מלחמה כבשנו הרבה שטחים שבהם גרים פלסטינים. הם התקוממו נגדנו ונפתחה מלחמה ארוכה מאוד ומכוערת מאוד שבה נשפך הרבה דם, רובו של אנשים שבכלל לא רצו להילחם – ילדים, זקנים וגם סתם אנשים בריאים שמעולם לא הבינו למה בני אדם בכלל צריכים לירות זה בזה. הרבה שנים התחוללה המלחמה הזאת, ובעצם היא מתרחשת גם כיום. כדי לסיים אותה צריך כל צד לוותר על משהו. יצחק רבין רצה להגיע להסכמה עם הפלסטינים שאנחנו נחזיר להם את רוב השטחים שכבשנו והם יוותרו על השאיפה שלהם לכבוש שטחים שלנו וכך תיפסק המלחמה''.

- ''ואז יהיה שלום?''

- ''לא בדיוק. תראה, עופריקו, זה לא שאחרי שיהיה הסכם עם הפלסטינים הם יאהבו אותנו יותר או שאנחנו פתאום נאהב אותם. אבל לפחות לא ייהרגו אנשים. המנהיג הוא זה שאחראי לכך שהעם שלו יהיה במצב הטוב ביותר האפשרי. אני לא מכיר מנהיגים שנהנים מכך שאויבים הורגים אנשים בני עמם. גם יצחק רבין, שפעם היה חייל ומפקד, לא רצה בזה. הוא ראה מספיק מתים בחייו. המוות הוא הדבר הגרוע ביותר עלי אדמות. ולכן הוא היה מוכן לעשות לפלסטינים יותר ויתורים מכל ראש ממשלה אחר לפניו. והיו אנשים, יהודים כמונו, ששנאו אותו בגלל זה''.

- ''למה?''

- ''כי הם רצו שנישאר בשטחים האלה גם אם בגלל זה המלחמה לא תיפסק. הם חשבו – ורבים מהם עדיין חושבים – שאנחנו חייבים לשלוט שם, גם אם כמעט כל מי שגר שם לא רוצה בנו. ולכן הם קראו לרבין בוגד, איימו על חייו ובסוף גם רצחו אותו''.


הצבעתי על המשטח המוגבה המשמש בעצרות כבמה עליה עומדים הנואמים. סיפרתי לו על האיומים שספג רבין. השתדלתי שלא להיות גרפי מדי. באותה תקופה התגוררתי בירושלים ובמסגרת הסטאטוס הכפול שלי כתושב וכעיתונאי, נחשפתי לתמונות שבאזורים אחרים הצטיירו במינון נמוך יותר: מפגיני השטנה שצרחו ברחובות ''בדם ואש את רבין נגרש'' ו''רבין בוגד''; העולים החדשים שגויסו לעמוד בצמתים המרכזיים ובידיהם שלטים המציגים את גולגולתו של רבין כשהיא עטויה כאפייה; וכחני הרחוב הצעקניים שטענו בנחישות ש''רבין בכלל לא יהודי'' וש''כולם יודעים שאמא של פרס ערביה'', כאילו מדובר באיזו אמת שגיבה; אביגדור אסקין וחבורתו חוגגים את ה''פולסא דנורא'' (להזכירכם, טקס ביזארי המיועד להחיש את מותו של אדם); כרזות הרחוב המדממות הקוראות ''להעביר ממשלת זדון מן הארץ''; הקנאים מלאי השנאה המנסים לירוק בפרצופו של שר המגיע לאתר אחד הפיגועים; חמת הרצח בעיני המפגינים המתנפלים על מכוניתו של שר אחר ומאיימים לחסל אותו בו במקום. אני יכול להוסיף ולתאר את כל אלה, אבל אין טעם. במיוחד לא באוזניו של ילד בן שבע וחצי. הסתפקתי, אפוא, בכך שאמרתי לו שהיו אנשים ששנאו אותו, קראו לו בוגד ואיימו לרצוח אותו. הסברתי לו כמה וכמה פעמים את משמעות המלים האיומות האלה. אני מקווה שהבין. אני מניח שלא לגמרי.

הגענו אל האנדרטה. החוויתי על המדרגות בהן ירד רבין בפעם האחרונה בחייו, ממפלס הבמה אל המדרכה. את הנקודה בה ישב הרוצח, אקדחו תקוע במכנסיו, ממתין בסבלנות לטרפו. על המקום בו המתין לרבין נהגו, מנחם דמתי. הראיתי לו את התנועה החרישית בה הסתנן הרוצח אל תוך החבורה שהקיפה את ראש הממשלה, שלף את אקדחו וירה – כפחדן - בגבו. הסברתי לו מה קרה שם. כיצד קרס רבין, הוכנס במהירות בידי מאבטחיו אל המכונית וכיצד הפליגה זו לדרכה במהירות שיא אל בית החולים הקרוב ביותר.

הראיתי לו את האבנים הכהות המרכיבות את האנדרטה. שש עשרה אבני בזלת שהובאו מרמת הגולן ומסמלות את שורשיותו של הקורבן. הוא יודע היטב שזהו אחד הסלעים הקשים ביותר שניתן למצוא בטבע. ''אני לא יודע אם הפסלת התכוונה לזה'', אמרתי, ''אבל הזיכרון שלנו, כמו הבזלת, צריך להחזיק מעמד זמן רב מאוד. הבזלת קיימת כבר מיליוני שנים, לאחר שפרצה מלוע הר הגעש כשהיא רותחת בטמפרטורה של אלפי מעלות ואז עברה תהליך מהיר של התקררות והתקשות. גם הזיכרון כך: הוא יכול להתקרר, אבל לאחר מכן הוא יתקשה ויישאר איתנו לעוד הרבה מאוד שנים''.

הוא עמד מול מצבת האבן וקרא באיטיות את המלים החקוקות בה. בעברה המרוחק של האנדרטה הבחין בציור עם דמותו של רבין, צעיר בשלושים שנה מכפי שהיה ביום הירצחו, במדי צה''ל ולראשו כובע מצחייה גדול וייצוגי. על שולי השיש השחורים והחלקים המקיפים את האנדרטה הניחו עוברים ושבים נרות זיכרון, זרי פרחים ופתקים. עופריקו הביט בהם בשתיקה, מנסה להבין. הסברתי לו את משמעותן של המחוות הללו.

הלכנו אל קיר הגרפיטי, אותו קיר שבו בלילה צוירו עליו סיסמאות שביטאו זעם, בושה, חרדה וכמויות אדירות של צער וחרטה. בחלקו העליון של הקיר מתנוססת בגדול המילה ''סליחה''. במדינה נורמאלית את בקשת הסליחה היה מבטא הרוצח; במדינה הבלתי-נורמאלית שלנו מבקשי הסליחה הם אלה שמרגישים שלא פעלו בתקיפות מספקת נגד הרוצחים. אינני בטוח שהוא הבין את הנקודה הזו. רק מי שחווה את התקופה הסוערת שקדמה לרצח יכול להבין זאת. לך תסביר לילד בן שבע וחצי שבמדינה בה הוא חי קיימים מאות אלפים הסבורים שרצח ראש ממשלה הוא עניין רצוי ומתבקש מאליו - אם ראש הממשלה אינו מוכן לבצע את מדיניותם שלהם.

הסברתי לו את משמעות המלים ''שלום חבר''. הוא הספיק לראות כמה סרטונים הקשורים לרצח, כולל את אותו ביטוי צער של הנשיא קלינטון, כך שהדבר לא היה ממש חדש לו. ואחר כך דיברנו על משמעותה של אותה מילה טעונה, ''אלימות''. הם לומדים את זה בבית הספר, הילדים, ואפילו מסבירים להם על החלוקה בין אלימות פיסית לאלימות מילולית ושאלה הן שתי הפנים של אותה התופעה עצמה.

חזרנו אל האנדרטה. עופריקו הביט בה שוב, אחר הסתכל עלי וביקש נייר ועט כדי לכתוב פתק משלו. נתתי לו הוא שרטט, בכתב ילדותי, את המלים: ''שאלוהים ישמור עליך, יצחק רבין''. אחר כך נשא את מבטו אל הגרפיטי (המכוסה כיום בשבת פלסטיק למניעת מחיקות), קרא את הביטוי החוזר על עצמו שוב ושוב, הוסיף למכתבו את המלים ''שלום חבר'' - וחתם את שמו. קיפלנו את הפתק והנחנו אותו מתחת לאחד הנרות שעל שפת האנדרטה.

- ''אני לא רוצה שתשכח את המקום הזה או את הרגע הזה'', אמרתי לו, ''זכור ואל תשכח: כאן, במקום הזה, רצח איש רע אדם שניסה לעשות למען עמו את מה שהוא חשב לטוב ביותר. יצחק רבין נבחר לתפקיד ראש הממשלה. איש רע בא לרצוח אותו. אסור לשכוח את זה – ואסור לסלוח על זה''.

הוא נתן את כפו הקטנה בידי שלי והלכנו משם. כמה דקות לאחר מכן ישבנו לאכול משהו בדוכן שווארמה סמוך. הוא כרסם את הפיתה-עם-שניצל שלו, ארשת מהורהרת על פניו. אחר כך שב ופנה אלי.

- ''אבא'', אמר, ''זה נורא מעניין, מה שסיפרת לי. אני יכול לספר את כל זה מחר בכיתה?''

- ''בטח, בן'', אמרתי לו, ''אין לך מושג עד כמה זה חשוב''.


ערב ירד על תל אביב. העיר נמלאה באנשים הממהרים הבייתה מעמל יומם. חזרנו גם אנו.









[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
זה מקסים ומרגש [חדש]
יגאל חמיש   יום ד', 07/11/2007 שעה 17:57 אתר אישי
אוֹרי, תודה.
אתה יודע שעופריקו יזכור לעד את הסיפור הזה. וטוב שסיפרת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שני דברים [חדש]
אסף   יום ד', 07/11/2007 שעה 18:18 אתר אישי
שלום אורי.

א. בחלק הראשון של דבריך לבנך, הטפת לו את דעתך הפוליטית התומכת ב''תהליך השלום''. עכשיו, זה בסדר גמור. הגיוני שאבא ינסה לחנך את ילדו הצעיר לתמיכה בעמדותיו הפוליטיות; אבל הקישור בין זה לבין החלק השני בקלות עלול לגרום לילד לחשוב שיש קשר בין השניים, ולשכוח שהרצח רע אפילו אם רבין טעה לגמרי ולמעשה סיכן את המדינה בהחלטה שערורייתית.

ב. במדינה הזאת ''קיימים מאות אלפים הסבורים שרצח ראש ממשלה הוא עניין רצוי ומתבקש מאליו''- על סמך מה אתה אומר את זה?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שני דברים [חדש]
אורי קציר   יום ד', 07/11/2007 שעה 18:21
בתגובה לאסף
אתר אישי
זה לא לעניין. לא זכור לי שהביטוי שציינת (''תהליך השלום'') הופיע כאן. גם אם רבין טעה, רצח הוא לא אופציה להתמודד עם טעויות. מעבר לכך, אני סבור שלא קראת את זה כהלכה. אמרתי לו שרבין ניסה לעשות למען עמו את הטוב ביותר מבחינתו. ולעניין סכנה למדינה: אין לי מושג היכן נרכשו מושגי היסוד שלך, אבל מלחמה מסוכנת יותר למדינה מרגיעה.

ובעניין מאות האלפים אתה מוזמן לקרוא בעצמך את הסקרים שבהם מזדהים שוב ושוב עשרות אחוזים כתומכים בשחרור הרוצח או כמצדיקים את הצח. תרגם זאת למספרים ותמצא שמדובר לפחות במאות אלפים אם לא יותר מזה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שני דברים [חדש]
אסף   יום ד', 07/11/2007 שעה 18:42
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
הקטע שהתחיל ב''נכון מאוד'' והסתיים ב''רצחו אותו'' מביע תמיכה מובהקת בהסכם אוסלו, ובגישת ה''ויתורים ההדדיים'' של שני העמים. לא? לא לזה התכוונת? אני שואל ברצינות.

גם כתבת שאנשים שנאו את רבין ''כי הם רצו שנישאר בשטחים האלה גם אם בגלל זה המלחמה לא תיפסק''. יכול להיות שהיו אנשים ששנאו את רבין כי הם חשבו שהמלחמה לא תיפסק בין אם כך ובין אם כך, ו-אלוהים אדירים! (ואני אתאיסט)- היום אנחנו יודעים כמה הם צדקו *בתחזית שלהם* (ולא בשנאה). אבל אני לא מתכוון להיכנס לויכוח פוליטי; זה בסדר גמור בעיניי שהסברת לבן את הדעות האישיות שלך. למה להציג את זה אחרת? מה בין הויכוח הפוליטי דאז *לכשעצמו* לבין הרצח?

''אין לי מושג היכן נרכשו מושגי היסוד שלך, אבל מלחמה מסוכנת יותר למדינה מרגיעה''- מושגי היסוד שלי נרכשו במחנה השמאל; הייתי מאלה שהפכו לפעילים פוליטיים של נוער השמאל אחרי רצח רבין. כן, דעותיי השתנו במקצת מאז. אבל נדמה לי שבשלב הזה אפשר להזכיר, שמלחמה מסוכנת למדינה יותר מרגיעה *אמיתית*; ואילו רגיעה שמנוצלת לאגירת נשק לקראת מלחמה נראית לי יותר מסוכנת ממלחמה.

הסקרים- לך, בתוקף היותך עיתונאי לשעבר, אולי יש יותר נגישות לסקרים שהציגו תמיכה רחבה בחנינה ליגאל עמיר. כשקראתי אותם בעבר, היה לי ברור שהשאלה שהוצגה הייתה בעצם אם הנשאל חושב שליגאל עמיר מגיעות זכויות כמו לכל רוצח אחר- שזה אומר שחרור בשלב מסויים, השלב המקביל לשחרורו של כל רוצח. זו כמובן שאלה שאפשר להתווכח עליה, אבל זו שאלה של פילוסופיה מדינית ולא שאלת ''האנשים הנאורים'' מול ''חלאות אדם שתומכים ברצח''. המצב קצת פחות עגום מהצורה שהצגת אותו לבן שלך, אני חושב.

לא זכורים לי שום סקרים שמציגים *תמיכה ברצח* של אחוז נכבד, ואם זכור לך משהו אודה לך אם תשתף אותי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שני דברים [חדש]
אורי קציר   יום ד', 07/11/2007 שעה 19:11
בתגובה לאסף
אתר אישי
אין לי שום עניין לצאת ולחפש במיוחד עבורך סקרים. את גוגל אני מניח שאתה מכיר היטב. אבל את סימני הקעקוע של מעמדו של הנרצח לטובת הרוצח אפשר לראות בכל מקום.

חנינה ליגאל עמיר:
עמיר בכלל לא רצח את רבין: http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/648/950.html

ולא חסרות קונספירציות מסוג זה. הרי רק אתמול טענה מרינה סולודקין שהשב''כ הוא שסידר לרוצח את זוגתו ''כדי להעמיק את הפילוג בעם, (http://www.keshet-tv.com/VideoPage.aspx?MediaID=2581...), או שטות דומה מסוג זה. סולודקין היא חברת ''קדימה'', וככל הידוע לי מפלגה זו נחשבת כעומדת במרכז המפה הפוליטית. קהל היעד של אותה גברת הוא העולים מרוסיה ושאר המדינות האקס-סובייטיות. אני מזמין אותך לבדוק את העיתונות הרוסית ולבחון עד כמה תאוריות קונספירציה רווחות בו.

למעשה, העניין אפילו גרוע ממה שנדמה. פוליטיקאים שרוצים לרכוש את לב בוחריהם הפוטנציאליים מפזרים רמזים כי סביב רצח רבין הייתה קונפירציה שמקורה בכלל בתומכיו של רבין ואפילו ברבין עצמו.

ובעניין אחר: עמדתי הפוליטית אינה רלוונטית. מה שרלוונטי הוא שראש ממשלה נבחר נרצח, בין היתר במטרה להפיל את שלטונו ולמנוע ממנו לנצח בבחירות. בעניין זה אני מניח ששיחה עם מוטי נפתלי, חוקרו של הרוצח, תועיל במשהו.

אבל די עם זה. הנושא הוא חינוך הדור הבא להתמודדות עם המציאות ההיסטורית הזאת. אם הוויכוח שלך איתי נועד לבדוק את עמדתי הפוליטית או לשפוט היסטורית את רבין - לא כאן ולא עכשיו, במטותא ממך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שני דברים [חדש]
אסף   יום ד', 07/11/2007 שעה 19:35
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
מכיוון שה''די עם זה...במטותא ממך'' בסוף התייחס לבדיקת עמדתך הפוליטית ושפיטה היסטורית של רבין, אני מרשה לעצמי להגיב על נושאים אחרים בתגובה שלך. (בכל מקרה, בנושאים האלה לא התכוונתי לעסוק מלכתחילה)

לא שמעתי על דעתה של סולודקין, אבל אני מסכים שיש אמונה מסויימת בתיאוריות קונספירציה שונות. נדמה לי שהגישה התקשורתית (אני מדבר על התקשורת הממוסדת ולא עליך) שמנסה להפוך כל תיאוריית קונספירציה ללא-לגיטימית מעצם טיבה, עוד תפריח הרבה כאלו.

הסקרים שאתה מביא-
בYNET כתוב שחמישה אחוז תומכים בחנינה עכשיו. עשרים וחמישה אחוז תומכים בהשוואת תנאי שחרור עמיר לתנאי שחרור רוצחים אחרים. בNRG כתוב שעשרים ושישה אחוזים תומכים בקציבת עונשו של עמיר לעשרים שנים. זה אותו דבר כמו לשחרר אותו עכשיו? זה בעל אותו תוקף?
בניגוד לשני הסקרים הנ''ל, שהם סקרים שנערכו ע''י מכוני מחקר בצורה מייצגת, הסקר של ערוץ 7 באשר לזהותו של הרוצח הוא סקר אקראי בקרב גולשי האתר, ולא מראה כמעט כלום.

לגבי הצעתך לדבר עם חוקרו של הרוצח- ברור שיגאל עמיר רצה לרצוח את רבין בשל דעותיו הפוליטיות, וכדי לשנות את מהלך העניינים. לא ברור שכל או חלק מהציבור שהתנגד לרבין רצה לרצוח אותו, או תומך בדיעבד ברצח.

בקיצור, מעבר למציאות ההיסטורית של הקשורה לצידוקו או אי-צידוקו של הסכם אוסלו, שנתונה לוויכוח, המציאות בנוגע לצד הימני בארץ ודעותיו לגבי הרצח בהחלט נתונה לוויכוח.

הערה לסיום: נדמה לי שהייתי מאוד מאוד תרבותי בניסוח הטענות שלי אף כי ביקרתי אותך, והנימה שלך לא נראית לי מוצדקת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שני דברים [חדש]
אורי קציר   יום ד', 07/11/2007 שעה 19:57
בתגובה לאסף
אתר אישי
אסף, אני הייתי שם. ראיתי את כל זה במו עיני. את אלה שצרחו ''רבין בוגד'', את אלה שהפיצו פסיקות המתירות את דמו ודיברו בלי הרף על דין רודף ודין מוסר וכל דין אחר שאתה יכול להעלות על הדעת שסופו מוות. אי אפשר להשכיח או להכחיש את כל אלה. רק היום דווח על אביגיל שרעבי, אוהדת בית''ר שיצאה נגד התופעה הזו וגינתה אותה בכל פה ובתגובה ספגה איומים על חייה. לא מאמין? לא צריך.

לעניין הנימה שלי: אתה צודק. אני מתנצל. ואני שב ואומר: אין לי כל כוונה להעמיק בדיון על הלגיטימציה הציבורית לרצח ולרוצח. זה קורה כל הזמן ודומני שאתה מעט מיתמם כשאתה מתעלם מזה. סוף פסוק.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שני דברים [חדש]
רונן ל.   יום ד', 07/11/2007 שעה 20:04
בתגובה לאסף
מתמטיקה פשוטה מראה שחמישה אחוזים משבעה מיליון תושבים זה שלוש מאות וחמישים אלף. לשחרר את עמיר באביב 2009 (עשרים שנה פחות שליש זה שלוש עשרה שנים וארבעה חודשים; תפחית תריסר שנים ותראה שקיבלת שנה וארבע) זה בדיוק כמו לשחרר אותו עכשיו.

אתה יכול להיות ימני ולגנות את הרצח. אבל שים לב שכל ימני שנכנס לוויכוח הזה מביא את אותם סוגים עבשים של טענות ממוחזרות: או שהייתה קונספירציה או שהרצח מוצדק הלכתית ופוליטית או שבכלל הימין זך וטהור וכל עניין האשמתו של רבין בבגידה והתרת דמו על ידי רבנים בציונות הדתית והפולסא דנורא ושאר ההסתות - הכול הכול מעין חלום שחלמנו.

כל מה שהימין הישראלי עשה מאז הרצח זה רק לגלגל עינים לשמיים ולספר שרודפים אותו. מי רודף אין לי בדיוק מושג. למעט השנה וחצי האומללות של ברק, הימין היה בשלטון כל התקופה שמאז הרצח. וכמי שבשלטון, הוא מנסה כל העת לשכתב את ההיסטוריה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
יגאל לביב   יום ד', 07/11/2007 שעה 18:20 אתר אישי
אילו עופריקו היה כל ילדי ישראל...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לזכור ולחנך . ומה עם לעשות ?! [חדש]
אליה   יום ד', 07/11/2007 שעה 19:40
אורי , יפה עשית עם ילדך. כשבתי היתה בת שבע היא זכתה לראות על אמת , את גלי השנאה,הגזענות והחוליגניזם שבמגרשי הכדורגל. כחובב ספורט היא ליוותה אותי . עד למשחק אחד שבו השתתפה בית''ר ירושלים והבינה כי זה ''הדבר האמיתי''. מאז היא נלוית אלי רק לתיאטרון אבל מודעת היטב היום לריאליזם מסוג אחר ...
כחובב כדורגל אני מכיר את ההוויה הזאת כבר ארבעים שנה .
המילים אלימות וגזענות מתקשרים אצלי ישר עם הקבוצה הירושלמית. חוכמולוגים אומרים לי , כמו לך עכשיו , כי אין סקרים וכי מדובר בקומץ ובכלל אלה ילדים. למי שמכיר את הרחוב אין צורך בסקרים. לא קומץ. לא ילדים וזה נמשך כבר דור שלישי בחינוך שיטתי לשנאה. זה נעשה טוב יותר מכל שיטת לימוד שבמערכת החינוך הממלכתית ויעיל יותר מהישיבות ובתי האולפנה. הסקרים לא מודדים את מידת הרוע ועומק השנאה. רבים במדינה מצדיקים את הרצח ולא כולם מהמחנה הבלתי שפוי או הימין הקיצוני. זכור כי ההסתה הפומבית קיבלה לגיטימציה מאנשי ציבור נבחרים באותה עת , לפני הרצח. הסכנה היא לדמוקראטיה.
אבל מה תאמר לכאלה ששוללים את הדמוקראטיה? כאלה ששואפים למנהיג חזק ? החיבור של אוהדי כדורגל פאנטיים עם אידיאולוגיה פוליטית קיצונית וגזענית אליהם חוברים אוליגארך רוסי בעל עבר מפוקפק (נחקירת משטרה)שלוטש עיניו לשלטון תוך שהוא תוקף את המשטרה , ראש הממשלה ורשויוית החוק, ומנגד מחנה דמוקראטי וסובלני ומתחשב , מבין ושותק - החיבור הזה הוא קרקע פוריה לצמיחת פשיזם.
לא ! אומרים לי חברים . אל תשווה . ואני כן משווה.
אני רוצה להבליט את המאפיינים הזהים של ניצני הפשיזם בכל המקומות בכל התקופות לכאן ועכשיו. רצח כבר היה. הבריונות משתוללת. איומים על שלטון החוק ישנם. גרפיטיס ושלטים שמסיתים , נתלים.
אולי המלחמה הקרבה תדחה את הפיצוץ הבא. או אולי אירוח המונדיאל אצלנו . כבר עשו את זה בארגנטינה ב 1978 . הם אפילו זכו בגביע והגנרלים שמחו.
ומטרידה העובדה כי אנו מחנכים לערכים ולמוסר ולדמוקרטיה ופחות אם בכלל, מלמדים מה הכלים לשמור על הנכסים האלה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לזכור ולחנך . ומה עם לעשות ?! [חדש]
David   יום ה', 08/11/2007 שעה 13:49
בתגובה לאליה
You may find this helpful:

http://www.ellensplace.net/fascism.html
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

דוגמא אישית למופת [חדש]
אלדד   יום ד', 07/11/2007 שעה 20:03
הסיפור של אורי צריך לשמש דוגמא לכל האבות בישראל. אורי הוא אב למופת שמקנה חינוך אמיתי וממשי לילדו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למה באבונים?? [חדש]
שי   יום ד', 07/11/2007 שעה 20:09
גילוי נאות.
המגיב הוא באבון אוהד בית''ר (וגם מזרחי) מגיל 0, שפסע ברגל עם אביו הדתי עד למגרש ימק''א כדי לחזות בקבוצת הכדורגל שלו ולו לרבע השעה האחרונה בה נפתחו השערים.
מעולם לא התנהג באלימות, לא קילל, לא ירק, לא פיצח גרעינים, לא נהם, לא התלהם, לא שטם ולא הפך את קיפוחו לאומנותו.
לא אהב את רבין, אבל לא חשב שמגיע לו להרצח נפש.
לא מעריץ את הרוצח אבל חושב שמגיע לו להנמק בכלא עד אחרון ימיו.
אוהב את בני האדם באשר הם אדם, ערבים יהודים נוצרים, הומואים לסביות, ימנים, שמאלנים, מוסכניקים תחמנים, כולם בצלם נבראו.

ועוד הערה על פולחן הקדוש רבין: ''מהפרות הקדושות מכינים את ההמבורגרים הטעימים ביותר'' (הקדוש מארק טווין)

והמבין יבין: ''אל תשפטו למען לא תשפטו, כי במשפט אשר אתם תשפטו, ובמידה אשר אתם מודדים בה ימד לכם. ולמה זה תראה את הקיסם בעין אחיך ואל הקורה אשר בעינך לא תביט? ואיך תאמר אל אחיך, הניחה לי ואסיר את הקיסם מעיניך. והנה הקורה בעינך? החנף, הסר בראשונה את הקורה מעינך, ואחרי כן ראה תראה להסיר את הקיסם מעין אחיך.'' (הקדוש ישוע בן מרים)

שבוע של חמלה לכולנו.
שי
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למה באבונים?? [חדש]
רונן ל.   יום ד', 07/11/2007 שעה 23:23
בתגובה לשי
חמלה. איזו חמלה בדיוק גילו אוהדי בית''ר בחיפה כלפי יצחק רבין?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למה באבונים?? [חדש]
אליה   יום ה', 08/11/2007 שעה 9:51
בתגובה לרונן ל.
חמלה לא תופסת מקום של אטימות. ניתן לצפות כנורמה בסיסית, לקמצוץ של התחשבות באלה שמכבדים את דקת הדומיה.
אבל מאוהדי בית''ר אין מה לצפות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למה באבונים?? [חדש]
אליה   יום ה', 08/11/2007 שעה 9:51
בתגובה לרונן ל.
חמלה לא תופסת מקום של אטימות. ניתן לצפות כנורמה בסיסית, לקמצוץ של התחשבות באלה שמכבדים את דקת הדומיה.
אבל מאוהדי בית''ר אין מה לצפות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לכותב: מדוע החברה מתפוררת ואלימה? מה קרה? [חדש]
אזרח.   יום ה', 08/11/2007 שעה 2:54
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לכותב: מדוע החברה מתפוררת ואלימה? מה קרה? [חדש]
David   יום ה', 08/11/2007 שעה 13:51
בתגובה לאזרח.
You may find this helpful:

http://www.39dollarglasses.com
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

במקום לתת לי תשובות מדוע החברה מתפוררת ואלימה,אתה מפנה אותי [חדש]
אזרח.   שבת, 10/11/2007 שעה 10:27
בתגובה לDavid
לקניית משקפיים?
זו תשובה?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

במקום לתת לי תשובות מדוע החברה מתפוררת ואלימה,אתה מפנה אותי [חדש]
David   שבת, 10/11/2007 שעה 13:06
בתגובה לאזרח.
זה סוג של תשובה,
but if you are really interested in a discussion of the evidence then I will be happy to do it via email.

Some good starting points:
1. The OECD report on social expense and education

2. http://hnn.us/articles/35958.html

3. some old quotes from the media:

''קבוצה של כ-‏1,300 מתפללים נכנסה אתמול בלילה בתיאום עם צה''ל לקבר יהושע בן נון, אתמול בבוקר לאחר שהמתפללים יצאו מהמקום העבירו פלשתינאים תלונה לארגוני שמאל על כתובות ''מוות לערבים'' שרוססו במקום ועל מצבות שנשברו בזדון; המינהל האזרחי הגיש תלונה למשטרה''

''בשורת הראיונות שערכה [עוז] הוכיחה בעזרת שאלות מכוונות וממוקדות כי הטרור היהודי לא שונה במהותו מהטרור האיסלאמי: גם הוא מתבסס על צו אלוהי שמועבר ארצה בתיווך אנשי דת נערצים (הרב לוינגר: ''מי שעשה את הפעולה קידש את שם השם ברבים'')
יהודה עציון נתן לתופעה את הגושפנקה הסופית: '''לא תרצח' זה במסגרת עם ישראל'', הודיע, ''אין יחס מוסרי שווה להרג יהודי ולהרג נוכרי''.''

'' ''כשיצא המנוח מחדר השירותים דקר אותו הנאשם בצווארו ובעורפו כעשרים וארבע פעמים, בכוונה לגרום למותו'', נכתב בכתב האישום. זמן קצר אחר כך נפטר קריקי מפצעיו. לאחר מכן לקח סופיר מכיסו של קריקי 60 שקלים ואת מפתחות המונית.
פרקליטות מחוז תל אביב ביקשה לעצור את סופיר עד תום ההליכים. בבקשה מצויין כי הרצח בוצע ''בשל מניעים גזעניים ושנאתו של המשיב לערבים''. בהודאתו בפני השוטרים אמר סופיר כי בזמן שדקר את המנוח: ''לא הרגשתי כלום, זה כמו בהמה ששוחטים. הערבים הם כמו בהמה, אין נפש, כמו בהמה.''

''מצלמת האבטחה הצבאית תיעדה רק קטע קצר מהתקרית, בקושי עשר שניות: פעוט ערבי, אולי בן שלוש, מנסה לחמוק מהתקפה של שני ילדי מתנחלים. השניים, הנראים בני שבע או שמונה, חובטים בו שוב ושוב. הפעוט מוטח ארצה. הילדים היהודים בועטים בו בעודו מוטל על הקרקע. ילד שלישי, כנראה גם הוא יהודי, צופה בהם ממרחק מה. ''

But seriously, email would work better..
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תודה.הבאת את התוצאות ,אבל לא את הסיבות.אנסח זאת כך:מהן הסיבות [חדש]
אזרח.   שבת, 10/11/2007 שעה 14:34
בתגובה לDavid
שהביאו להתפוררות החברה,ולעליה באלימות?
גם אני נגד הכיבוש והמצב הנגזר ממנו,ואני מודע למה שהכיבוש מעולל למצב הנפשי של אזרחי ישראל.בוודאי שהשליטה על אנשים אחרים וההתעללות בהם ,לא תפסק במחסומים ועל קו הגבול,ותגלוש לתוך שטח ישראל.
אבל אני לא מסכים שזהו ה-ג-ו-ר-ם.הוא אחד מהגורמים.אני לא חושב שרמת האלימות וההתפוררות בחברה תיעצר, אם וכאשר ישראל תפסיק את הכיבוש.האלימות וההתפוררות תיחלש קמעה,אבל לא תרד.האלימות תופנה פנימה,ואולי גם ביתר שאת.(כי לא יהיה יותר אוייב חיצוני ששולטים עליו.)
לכן אשמח אם תנסה להסביר לא רק את הגורמים שהביאו למצבים שאתה מדבר עליהם,אלא גם את הגורמים לשאר המצבים האחרים בחברה.
לא יכול להיות שזה רק הכיבוש.זה יותר מכך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תודה.הבאת את התוצאות ,אבל לא את הסיבות.אנסח זאת כך:מהן הסיבות [חדש]
David   שבת, 10/11/2007 שעה 15:44
בתגובה לאזרח.
''אבל אני לא מסכים שזהו ה-ג-ו-ר-ם.''
''לא יכול להיות שזה רק הכיבוש.''
I never said it was, or meant to imply anything of the sort, although the occupations does not help.
These newspaper quotes happened to be in easy reach.

''זה יותר מכך''
Of course. This is why the problem is much deeper and more difficult.

If you'd like to continue feel free to email me at:
ktsat.pratiyut@gmail.com
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

דוגמא טובה לחינוך [חדש]
אילן שריף   שבת, 17/11/2007 שעה 12:14
סיפור מקסים. דוגמא מצוינת לאיך לחנך, לא רק לספר, אלא להיות עם, לספר את הדברים דרך עצמי, לפנות זמן, להיות לפעמים ישיר ולומר את דעותי באופן ברור. פי אלף יותר טוב משיעור בבית הספר, ופי אלף טוב בגלל שזה יחובר מחר לשיעור הזה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©