אגב אורחא/ בנימין גל
יום ה', 18/10/2007 שעה 8:42
פעם, לפני הרבה שנים, נהגו משפחות עירוניות להתמוד עם ההכרח להשגיח על ילדיהם במהלך החופשות באמצעות שיגורם לקרובי משפחה או מכרים שהתגוררו בקיבוץ. הסידור הזה איפשר לילד לנוח מהמשטר ההורי הנהוג בבית מגוריו, ובמקביל סידר גם להורים חופשה נדירה מתעלוליו של השובב. היחידים שלא תמיד נהנו מהסידור הזה היו הקיבוצניקים עצמם, שמצאו עצמם על תקן בית הארחה, להקת בידור והורים תורנים. יתר על כן, בשל שפע הילדים שנהרו אל הקיבוץ מהעיר, נוצרו לעתים בעיות של ממש באיתור מקומות לינה ושאר טרדות דומות ובלתי-נעימות. בנימין גל, הומוריסט מקיבוץ יחיעם, פרסם בשנות הששים את קובץ ההומורסקות שלו, ''בקלחת משותפת'', בו תיאר בשנינות חלק מהמצבים הללו. הספר, כמובן, אינו ניתן להשגה בחנויות רגילות - אבל מומלץ בחום לכל מי שרוצה להיזכר באווירה של אז.










פעם, לפני הרבה שנים, נהגתי לבקר בביתו של חברי מהשכונה בחיפה, יאיר ש., ולבדוק מקרוב את מדפי הספרים בחדרו. שנינו היינו קוראים נלהבים, אבל אצל יאיר מצאתי תמיד אוצרות מיוחדים במינם. ספר אחד שהתחבב עלי במיוחד היה בקלחת משותפת, קובץ הומורסקות מהווי הקיבוץ שכתב בנימין גל. הקיבוץ הוא קיבוץ יחיעם וההומורסקות שעשעו אותי להפליא. לימים, הרבה שנים אחרי שדרכי ודרכו של יאיר נפרדו, מצאתי שוב את הטקסט המצחיק הזה במחסן ספרים ישנים. שילמתי עבורו כמה ששילמתי ויצאתי עם האוצר הביתה.

לעתים קרובות אני כותב על החשיבות שיש לבלוגים בשימור הזיכרון. הקיבוץ שוב איננו מה שהיה פעם וכל שנותר ממנו הוא הזיכרון. בקלחת משותפת הוא כמוסת זמן יעילה מאוד אם מבקשים להתחבר שוב להווי, לז'רגון, להומור ולמושגים ששימשו אז את הקהילה הקולקטיבית שעליה הייתה גאוות המדינה. לא עושים כיום הומור מהסוג הזה, ויש בו משהו מרנין ומשובב נפש כאחד.

כמה מהסיפורים שמביא גל עוסקים במינהג שרווח אז בארץ, בעיקר בקרב בני עדות העירוניים: לשגר בחופשות את ילדיהם לחופשה אצל קרובים/חברים/מכרים בקיבוץ. פתרון נוח, כשחושבים על זה: קהיל קטנה, מוגנת למדי, שקצת קשה להידרס בה או ללכת לאיבוד במרחבי מדשאותיה. האוויר נקי, הילד מבסוט והכי חשוב - לאביו ולאימו יש כמה ימים של שקט.

אלא שבני הקיבוץ לא בהכרח חשו כך. מבחינתם, היה מדובר בסיוט. מאחר ולכל קיבוצניק כמעט היה קרוב או מכר בעיר, מצאו עצמם רוב החברים נאלצים להתמודד עם מכת אורחים שלא זו בלבד שהיו מוותרים על חלקם, אלא אף התלבטו היכן לשכנם, כיצד להעסיקם וכדומה. ''אגב אורח'', למשל, מטפל בדיוק בבעייה הזו. והריהו לפניכם:

 
 


 
 


 
 


 
 


 
 


 
 


 
 










ספרו של בנימין גל, בקלחת משותפת, יצא לאור בשנת 1964 בספרית פועלים. איורים: שמואל כץ.








[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
הסיפור ממש חינני [חדש]
שיר-דמע   יום ה', 18/10/2007 שעה 9:51
אם כי בתור קיבוצניקית במקור אני חייבת לציין שאני ממש לא זוכרת תופעות כאלה. כנראה שלקיבוץ שלי לא הגיעו כל כך הרבה אורחים. או שאולי כל זה פשוט היה לפני זמני.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הסיפור ממש חינני [חדש]
אורי קציר   יום ה', 18/10/2007 שעה 10:15
בתגובה לשיר-דמע
אתר אישי
ומה שעוד, הוא מזכיר שפעם לקיבוצניקים קראו אברימלה, יענקלה ושמות דומים. היום השמות הפופולאריים בקיבוצים שונים מאוד מאלה. ובלי קשר לקיבוצים, כנראה שאז גם היה ערך למכתב שאפשר להפיץ באמצעותו שמועה או ידיעה - בעיקר משום שמקבל המכתב לא יכולה היה תמיד לאמת את המידע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הסיפור ממש חינני [חדש]
שיר-דמע   יום ה', 18/10/2007 שעה 10:29
בתגובה לאורי קציר
בקיבוץ שלי היו לא מעט אברמל'ה, שרה'לה ודומיהם, אבל כמובן רק בדור ההורים שלי ומעלה. היום הקיבוצים בהחלט מתאימים את עצמם לשמות המקובלים בשאר האוכלוסיה (כולל דין, קוראל, ים וכד').

אין ספק שהיום מכתב כזה לא היה עובד. ובעצם זה מראה שללא ספק הסיפור מדבר על תקופה שהרבה לפני זמני.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הסיפור ממש חינני [חדש]
אורי קציר   יום ה', 18/10/2007 שעה 10:50
בתגובה לשיר-דמע
אתר אישי
באותה הזדמנות: מותר לשאול באיזה קיבוץ גדלת?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

דומה מדי לאפרים קישון [חדש]
אבי   יום ה', 18/10/2007 שעה 10:17 אתר אישי
אבל נחמד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

זה פשוט נפלא. [חדש]
נתאי   יום ה', 18/10/2007 שעה 12:09 אתר אישי
אני עדיין גר בקיבוץ, ושיטפון האורחים קיים כתמיד.
קטע נהדר,
תודה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בתור קובוצניק ותיק [חדש]
חיים   יום ה', 18/10/2007 שעה 16:15
לא מוכרת לי התופעה, אבל, מי יודע, יתכן שבקיבוץ של הכותב, אכן היתה מן הוויה שכזו.
על כל פנים בקיבוץ שלי יש תופעה של אורחים בתשלום בצימרים, דבר שמשנה מאוד את הנוף האנושי בקיבוץ.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

השיא היה בסדר [חדש]
נדב פרץ   יום ו', 19/10/2007 שעה 0:15 אתר אישי
זכורה האמרה הנפוצה על סדר פסח (שגם לקוחה מאיזה ספר הווי קיבוצי) לפיה בסדר כל חברי המשק בתורנות הגשה כדי לשרת את האורחים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא דמיינתי שאתקל [חדש]
גולדי   שבת, 20/10/2007 שעה 19:07
בעוד אדם שגדל על ברכי הספר הזה.
אורי קציר, האם אתה לי נפש תאומה? בבקשה צור קשר איתי במייל, דווקא רציתי להיעזר בך לבדיקת עובדות מאחד מספרי חסמב''ה.
תודות
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בקלחת משותפת [חדש]
דב   שבת, 20/10/2007 שעה 22:19
אי שם בביתי מתחבא לו הספר.כשקראתי נזכרתי בספור על הטיול לעין חוסוב שהופך אצל העולה החדש ל''אין חוסוב''
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©