מה צפוי להיות היחס בין מספר התלמידים למספר המורים?/ אלי שלו
יום ו', 07/09/2007 שעה 7:51
עם פתיחת שנת הלימודים נשמעות, כרגיל, הטענות השונות הקשורות להידרדרות מצבה של מערכת החינוך בשנים האחרונות. אחת הבולטות שבהן היא העומס המוטל על מורים רבים, שמספר התלמידים בכיתותיהם גדול מכדי לאפשר מתן תשומת לב סבירה ולימוד איכותי לכל אחד ואחד. לכאורה, המצב אמור להיות סביר בהרבה בשל יחס תלמידים/מורים של 12:1, כלומר כזה המפקיד בממוצע מורה אחד על לימודם של 12 תלמידים. בפועל, היחס גבוה בהרבה ובמקרים רבים הוא פי שלושה ומעלה. אלי שלו, מורה לפיסיקה ואיש מערכת החינוך הממלכתית מזה 15 שנה, מנסה לפענח כאן את הסתירה שבין שני הנתונים הללו, בין השאר באמצעות מודל המשלב נותנים על תלמידים, מורים ושעות לימוד. מאמר אורח המצביע על מציאות עגומה שאיכשהו אינה נראית כעומדת לפני שיפור.









מערכת החינוך, הדינוזאור הזה שחובר לו במשך עשורים טלאים טלאים, מציבה בפני כל מי שקצת מחטט בקרביה אוסף של חידות. החל מכינויים סתומים לסעיפים תקציביים, עבור דרך הגדרות מעורפלות של עובדים ותפקידים, וכלה בשיטות שונות ומשונות של מימון והעברות כספים - מי שאינו יודע ח''ן לא מוצא את ידיו ואת רגליו. כל שנותר לנו הוא השכל הישר, וניסיונות לתקוף שביבי מידע ממגוון של כיוונים.

כך, למשל, יוצא שתקציב המשרד מקוצץ ומוגדל בו זמנית. האמת, כמובן, היא רק אחת, ועליה ניטש קרב עז: משמנים ותפוקה ירודה, או עובדים מסורים מחוסרי משאבים?

כיתה צפופה בבית ספר. בעיה של חלוקת תשומת לב (מקור תמונה)

הקורא ד''ר אורי אמיתי מצא בפרסומי המשרד עוד סתירה לכאורה, ואף כתב עליה פוסט. ד''ר אמיתי, מן הסתם בהשפעת השיח השולט, הכיר מציאות של ארבעים תלמידים בכיתה. אבל ציפתה לו הפתעה כפולה: בתו החלה את חוק לימודיה בכיתה בת 24 תלמידים בלבד; ובאתר משרד החינוך מצא שעל כ- 1,445,000 תלמידים מופקדים כ- 121,000 עובדי הוראה. יחס של מורה לכל 12 תלמידים. הייתכן? היכן הארבעים?

אורי אמיתי עשה עבודת ניתוח סבירה. אני רוצה להעיר ולהאיר עוד כמה פכים.

למעשה, יש לפנינו מצב שמזמין כשל לוגי בסגנון החידה על התרנגולות והביצים:אם תרנגולת וחצי מטילה ביצה וחצי ביום וחצי, כמה ביצים מטילה תרנגולת אחת ביום אחד?
התשובה אינה ביצה אחת, אלא פחות. החישוב צריך להערך בשלבים, כי מעורבים שלושה גורמים: תרנגולות, ביצים וימים.

נקבֵּעַ את מספר התרנגולות, ונשנה את מספר הימים. במצב זה מספר הביצים שתוטלנה תלוי רק במספר הימים, וישתנה אתו באותו היחס. לכן, תרנגולת וחצי תטיל ביום אחד ביצה אחת.
נקבֵּעַ את מספר הימים, ונשנה את מספר התרנגולות. במצב זה מספר הביצים שתוטלנה תלוי רק במספר התרנגולות, וישתנה אתו באותו היחס. לכן, תרנגולת אחת (שני שליש של תרנגולת וחצי) תטיל ביום אחד רק שני שליש ביצה.

בשאלה שהעלה אורי אמיתי משחקים שלושה גורמים – מורים, תלמידים, ושעות לימוד. משרת מורה אינה חופפת למספר שעות הלימוד של תלמיד, וקיימת, בנוסף (ואולי בעיקר), גם תעלומת גודל הכיתה.

אז ראשית חכמה, ננסה להעריך את מספר משרות ההוראה. מורים יהיו כמובן יותר, משום שיש כאלו העובדים בחלקיות משרה.

מאחר ואין בידי נתונים מדויקים, אתבסס על הנחות סבירות וידע כללי. זו שיטה לא רעה כשהחישוב מרובה שלבים. אתה טועה פעם למעלה ופעם למטה והטעויות נוטות להתקזז. במרבית המקרים, אם לא פספסת איזה גורם רב חשיבות, חישובים כאלו נוטים לתת את סדר הגודל הנכון, ולשמש אינדיקציה לתוצאה שאמורה להתקבל מחישובים יותר מדויקים ומסובכים.

ובכן:

משרה מלאה של מורה ביסודי – 30 שעות שבועיות.
משרה מלאה של מורה בעל יסודי (יש יוצאי דופן, אבל נעזוב אותם לרגע) – 24 שעות שבועיות.
מספר מורי היסודי שווה, בערך, למספר מורי העל יסודי. לפיכך משרת מורה ממוצעת מונה 27 שעות שבועיות.

הראיתי שהתקורה של בתי הספר היא כשליש מסל השעות. תקורה זו מתחלקת בין הוצאות שוטפות (ניקיון, חשבונות, כוח אדם פקידותי וטכני) ובין בעלי תפקידים שהם עובדי הוראה ועליהם מוטלת האדמיניסטרציה הקשורה בהפעלה (מנהלים, סגנים, רכזים, מחנכים וכו'). חישוב, שלא אלאה אתכם בו, מראה שהחלוקה בערך שווה. משמע, שישית ממשרות ההוראה מוקדשות לאדמיניסטרציה ולא באות לידי ביטוי בכיתה. לכן יש בממוצע 22.5 שעות הוראה למשרה.

לכמה שעות הוראה בפועל זקוקה המערכת? זה תלוי כמובן בגודל הכיתה הממוצעת. מספר השעות השבועיות שלומד תלמיד נע בין כשלושים בכיתות הנמוכות של היסודי לקרוב לארבעים בכיתות הגבוהות של התיכון. נאמץ לצורך החישוב את המספר שלושים וחמש. יוצא שעל המערכת להעניק כחמישים מיליון שיעורים פרטניים בשבוע (מכפלת מספר התלמידים במספר השעות הממוצע).

אם גודלה הממוצע של כיתה הוא ארבעים תלמידים, אזי חלוקה מראה שזקוקים לשם כך לכ- 1,260,000 שעות מורים. מאחר ומשרה מכילה 22.5 שעות בכיתה, חלוקה נוספת נותנת את התוצאה המבוקשת: כ- 56,000 משרות הוראה מלאות. הרבה פחות ממאה ועשרים אלף עובדי ההוראה המדווחים.

אבל, אם גודלה הממוצע של כיתה הוא עשרים תלמידים, יש לנו כבר 112,000 משרות.

ישנם כל מיני גורמים נוספים (משרות אם מקוצצות, משרות מוקטנות למורים מבוגרים, גמולי הגשה לבגרות שפירושם שעות ללא נוכחות בכיתה), אבל משקלם אינו גדול מאוד. הנתונים מאפשרים לנו לבצע, לפחות באופן איכותי, הנדסה לאחור, ולהסיק על גודלה המשוער של כיתה ממוצעת בישראל.

והיא, כנראה, קטנה משמעותית מארבעים תלמידים.

אם הכיתה הממוצעת הייתה מונה עשרים וארבעה תלמידים, ולומדת ארבעים וחמש שעות שבועיות, היה צורך במאה ועשרים אלף משרות הוראה מלאות. בדיוק כמו המספרים של משרד החינוך. אבל לא לומדים ארבעים וחמש שעות, ולא כל המורים מועסקים במשרות מלאות. סביר, אם כך, שהשעות החסרות מתקזזות בחלקי משרות. כך או כך, התכנסנו לסביבת הנתונים הגלויים, ושאר המלאכה היא עידונים שעבורם דרושים עוד נתונים.

אז ארבעים תלמידים זה הבלוף הגדול? הייתכן?

כך אני מאמין. בממוצע. הבעייה, אני מנחש, נמצאת בחוסר שוויון והתפלגות רחבה של גדלי כיתות.

גם בבתי הספר המפוצצים מתקיימים שיעורים בכיתות קטנות. שיעורי בחירה, שיעורי אומנות, שיעורי תגבור, שיעורי מעבדה.ישנם מקצועות שזוכים להגנה, ונפתחים (לבגרות) אפילו בקבוצות של בודדים. ערבית למשל, או מקצועות יוקרתיים כפיסיקה ומתמטיקה, אפילו אם לא זכו לביקושים. ישנם המוני בתי ספר קטנים, שעובדים בכיתות חסרות המונות הרבה פחות מארבעים. ויש את החינוך הממלכתי-דתי, שמפריד בין בנות לבנים ומפריד ולא ממלא כיתות, כי אין מספיק משני הסוגים. ויש את ישובי הפריפריה, היותר מדולדלים.

ולקינוח, עשיתי בדיקה. לא מדגמית, אבל שקל היה לעשותה. בבית ספרי, תיכון נחשב, היחס הוא כשמונה וחצי תלמידים לכל מורה. הרבה מורים עובדים חלקי משרה. בבית ספר יסודי, שמנהלת חברה, היחס הוא מורה לכל תשעה עשר תלמידים. עשו ממוצע, ושוב תקבלו, בערך, את המספר שהעלה אצל אורי אמיתי סימן שאלה.









לסיכום:

הוראה היא תחום עתיר עבודה, ולכן גם בעל שכר זעום.

כמות המורים הגדולה, והיחס הנמוך והמפתיע בין מספר המורים למספר התלמידים נובעים משלוש סיבות – כיתות שגודלן הממוצע כנראה הרבה מתחת לארבעים, עם שונות רבה מאוד בין הזרמים; עובדי הוראה שמועסקים בחלקיות משרה; אי התאמה בין משרת המורה ל''משרת התלמיד'' – שעות הלימוד שלו בכיתה.

איני יכול גם להתאפק מלהוסיף, שלמעט רפורמת דברת הקבורה, כל ההצעות האחרות שבסביבה עלולות להרע עוד יותר את יחס המספרים, וכתוצאה להעמיק את הפגיעה במעמד המורה.
בצורה פשטנית להחריד, אפשר ''למדוד'' את תפוקת כוח האדם בהוראה במספר התלמידים העולים כיתה (עלה כיתה - משמע עמד בחובות הכיתה הקודמת - משמע רכש את תלמודו). במשקפיים אלו ה''תפוקות'' עלובות למדי. תריסר תלמידים למורה. הגדלת מספר המורים (תוצאה הכרחית מהקטנת מספר התלמידים בכיתה בלי הגדלת שעות המשרה) תקטין עוד יותר את התפוקה, ותקרב את המורים עוד יותר למעמד של עובדי מתפרות וסדנאות זיעה.

אם תשאלו אותי, נחוצה רפורמה מבנית עמוקה עמוקה. בלעדיה אין סיכוי לשינוי אמיתי.









אלי שלו הוא מורה לפיסיקה ואיש חינוך. המאמר פורסם במקור בבלוג שלו ''חדר חוסר הנחת, רעש החינוך''.










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
הוספות ותיקונים [חדש]
ד''ר אוֹרי אמיתי   יום ו', 07/09/2007 שעה 11:26 אתר אישי
שלום וברכה,

בינתיים ערכתי סקר זריז לגבי גדלי כיתות, ומסקנת הביניים היא ש-‏40 איש בכתה הוא בהחלט מצב קיים, אבל ממש לא הממוצע. אפשר לאמר שהוטעיתי על ידי ''השׂיח המקובל''.
(נקודה בעייתית בסקר: הוא נערך ברשת, ולפיכך מייצג רק אוכלוסיא עם מחשב).

עוד דבר - לא הופתעתי ממספר הילדים בכתתה של בתי. המספר הנמוך (24, ובשתי כתות מקבילות 26 ו-‏27) הוא תוצאה של לחץ מסיווי של ועד הורי בית הספר על אגף החנוך בעיריה. לולי הפעילות במהלך הקיץ היו לנו היום שתי כתות, של 38-39 תלמידות ותלמידים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הוספות ותיקונים [חדש]
אורי קציר   יום ו', 07/09/2007 שעה 12:00
בתגובה לד''ר אוֹרי אמיתי
אתר אישי
אורי, ככל שאני זוכר זה לא מצב חדש. כשלמדתי בכיתה ג', וזה היה לפני שלושים שנה ויותר, היו בכיתתי 41 תלמידים. האם גם אז הייתה הקצאה גרועה של מורים לכל מספר נתון של תלמידים או שמא מאז פשוט הידלדל מספר המורים וזינק מספר התלמידים?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הוספות ותיקונים [חדש]
ד''ר אוֹרי אמיתי   יום ו', 07/09/2007 שעה 13:41
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אני למדתי רוב חיי בכתה של 20 איש או פחות, אבל במסגרת מיוחדת. יכול מאד להיות שכתות של 35+ תלמידים אינן דבר חדש כלל. כפי שהסקר הזריז שלי הראה, הן גם לא תופעה גורפת.

החיפושׂ שלי התחיל בעקבות הרצון לאתר את הרעות החולות של מערכת החינוך. צפיפות בכתות היא תירוץ מקובל. מסתבר שאינו נכון בחלק גדול של המקרים. שׂכר זעום גם הוא תירוץ מקובל, וזו גם התחנה הבאה שלי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הוספות ותיקונים [חדש]
ויליאם גאן   שבת, 29/09/2007 שעה 13:03
בתגובה לאורי קציר
לעניין שאותו העלית אורי ברצוני להוסיף מספר נקודות שמן הראוי להתייחס אליהן:

גם אני, כמוך, שייך לדור שבו גודל הכיתה הממוצע עמד על 40 תלמידים ולפעמים יותר.
ובכיתות לא היו מזגנים.
ורוב התלמידים היו בניהם של עולים חדשים שלא יכלו, גם אם רצו, לעזור לילדיהם בשיעורי הבית.
ואיזו דלות חומר הייתה בשנים ההן: לא טלויזיה, ולא אינטרנט, ולא מחשבים, ולא עשרות ערוצי תקשורת אלקטרונית וכתובה.
וגם לא ''חוגי העשרה''

ולמרות העדרם של כל אלה:
הישגי הדור ההוא במתמתיקה למשל (וגם בתחומים אחרים) עלו על הישגי הדור הנוכחי בכמה וכמה רמות.

לפעמים אני תוהה למרות שאינני איש חינוך: האם כל המחקרים המתפרסמים חדשות לבקרים בנושא מערכת החינוך ויעילותה מפספסים את העיקר?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
חזי   יום ו', 07/09/2007 שעה 13:06 אתר אישי
אלי, כתבת:

''הראיתי שהתקורה של בתי הספר היא כשליש מסל השעות. תקורה זו מתחלקת בין הוצאות שוטפות (ניקיון, חשבונות, כוח אדם פקידותי וטכני) ובין בעלי תפקידים שהם עובדי הוראה ועליהם מוטלת האדמיניסטרציה הקשורה בהפעלה (מנהלים, סגנים, רכזים, מחנכים וכו'). חישוב, שלא אלאה אתכם בו, מראה שהחלוקה בערך שווה. משמע, שישית ממשרות ההוראה מוקדשות לאדמיניסטרציה ולא באות לידי ביטוי בכיתה. לכן יש בממוצע 22.5 שעות הוראה למשרה.''

אולי אני לא מבין נכון את החישוב שלך, אבל נראה לי שמכיוון ש''ניקיון, חשבונות, כוח אדם פקידותי וטכני'' אינו מבוצע על ידי מי שמחזיק במשרות הוראה, המסקנה צריכה להיות שחמישית ממשרות ההוראה מוקדשות לאדמיניסטרציה, כך שיש בממוצע 21.6 שעות הוראה למשרה. והנה - העלמתי עוד שעת הוראה :)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אלי שלו   יום ו', 07/09/2007 שעה 15:22
בתגובה לחזי
אתר אישי
איי, לדבר מספרים בלי שיש נתונים מספיקים מרגיש כמו לצעוד בשדה מוקשים. אבל איזה ברירה יש לנו? רק הנדסה לאחור, ורק על בערך, כדי לברר מה יחשד כמציאות ומה כספין או משאת נפש.

בכל אופן, והכל מסוייג תחת הכותרת ''למיטב ידיעתי'', התקצוב השוטף של בתי הספר מגיע תחת הכותרת ''סל שעות''. ''שעה'' היא יחידת מימון ולא שיעור, אבל היא נגזרת ממספר השיעורים הנדרשים, ומכילה בתוכה את מרכיבי שכר המורה והתקורה.

משכורת המורה נקבעת על פי שעות הוראה בכיתה, כאשר תפקידים אדמיניסטרטיביים נספרים גם הם כשעות כיתה ''וירטואליות''. כך, למשל, מחנך מקבל במשכורתו שלוש שעות שבועיות נוספות בעבור תפקידו, שכר המנהלים מחושב על פי שעתיים לכל כיתה בבית הספר, וכו'. שעות התקן מממנות מספר גדול יותר של שעות מורה.

דוגמא: בית ספר מקבל סל של 1800 שעות תקן. ניתן להסיק שניתנים בו 1800 שיעורים שבועיים, אבל לעובדי ההוראה משולמות 2100 שעות משכורת, בגלל צרכי האדמיניסטרציה. 2100 שעות הן 77.8 משרות מלאות (לפי 27 שעות למשרה תקנית ממוצעת במערכת). אבל משרות אלו מלמדות רק 1800 שעות בכיתות, כלומר 23 שעות הוראה בפועל למשרה, בממוצע.
בחישוב הישיר (חמש שישיות מתוך 27 שעות) קיבלתי מספר קצת שונה (22.5 שעות), בגלל שפעם חישבתי מלמעלה ופעם מלמטה.

אתה עדיין רואה פגם בגישה שאינני מבחין בו?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עוד שעה, פחות שעה... [חדש]
חזי   יום ב', 10/09/2007 שעה 1:53
בתגובה לאלי שלו
אתר אישי
אולי לא הבנתי נכון את כוונתך, אבל חשבתי שאמרת שמחצית מהשעות האדמיניסטרטיביות בבתי הספר מבוצעות על ידי מורים והחצי השני לא - כלומר מבוצעות על ידי מזכירות וכד'. לכן הפחתתי את החלק האחרון מהספירה הכללית וכך הגעתי אל מה שהגעתי. בכל מקרה, לאור העובדה שהנתונים חלקיים ברור שמדובר רק בחישוב סדרי גודל, ולכן אין בכלל משמעות לתיקון של שעה אחת שהפחתתי מהתוצאה שלך - סתם ניסיתי לעזור לחסוך שעות ולעודד את המורים ;)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מה לגבי שיטת השוברים? [חדש]
שמאלני   יום ו', 07/09/2007 שעה 15:35
שיטת השוברים הוצעה לראשונה ע''י הכלכלן מילטון פרידמן. כל תלמיד יקבל שובר בסכום מסויים אותו יוכל לפרוע באיזה בית ספר שהוא והוריו ירצו שילמד. דבר זה יתן בחזרה את החופש של ההורים לחנך את ילדם לפי השקפת עולמם, יחסוך כסף על ביוקרטיה מיותרת, ויתן למורים ולתלמידים יותר כסף לחינוך.
הדבר נעשה דרך אגב, בשבדיה שם לא הרשו להורים להוסיף כסף מעבר לסכום השובר כדי לא להפלות בין עניים לעשירים, וראו איזה פלא בתי הספר הפרטים והציבורים ישתפרו פלאים מכל הבחינות: הציונים, המרחב הסביבתי-בית ספרי, השגי התלמידים וכו'...
יש לנו היהודים מסורת של חינוך וידיעת קרוא וכתוב של אלפי שנים מדוע לתת לביוקרטיה להרוס אותה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מה לגבי שיטת השוברים? [חדש]
ד''ר אוֹרי אמיתי   יום א', 09/09/2007 שעה 21:44
בתגובה לשמאלני
אתר אישי
מסורת החנוך היהודי אינה כוללת שוברים, זה בטוח. היא כן כוללת חנוך חובה מגיל 6-7 (למיטב ידיעתי, הראשונה בעולם), ומגבילה את מספר הדרדקים בכתה ל-‏25 (בבלי, בבא בתרא, כא א = http://kodesh.snunit.k12.il/b/l/l4302_021a.htm)

שיטת השוברים יכולה להיות יעילה, אבל אין להפיק מסקנות חותכות מארה''ב, שם בתי הספר ממומנים לרוב על ידי מס רכוש (השוברים מהווים רק חלק מן התקציב, ולא תמיד חלק הארי), או משהשוודים, להם יש חברה שואפת שוויון באופן מובהק (להבדיל מאצלנו).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

החינוך השבדי דווקא היה במגמת הדרדרות [חדש]
שמאלני   יום ב', 10/09/2007 שעה 0:43
בתגובה לד''ר אוֹרי אמיתי
החינוך השבדי דווקא היה במגמת הדרדרות לפני שהשיטה נוסתה. בארה''ב השיטה כמאט ואינה מיושמת ומטיבה בעיקר עם העשירים משום שילד שילך לבית ציבורי ילמד בחינם, וילד שילך לבית ספר פרטי יקבל רק תיקצוב חלקי.
החינוך היהודי הגלותי הובא כדוגמא לחברה בה לא היה חוק חינוך חובה, והורים יכלו לשלוח את ילדם לאיזה מלמד שחפצו.
לסיכום, אני רואה חינוך תעשייתי בעידן פוסט תעשייתי שהיה מתאים למאה הקודמת בה רצו ללמד קרוא וכתוב מסה של ילדים בעוד שהיום אנו רוצים יותר מזה, וילדים שונים זקוקים לשיטות הוראה שונות ולא למערכת דיקטטורית שמוציאה פס ייצור, וזה בעיה כלל עולמית שבשבדיה בזכות שיטת השוברים הביאו לפתרון טוב יותר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אולי היחס צריך להיות תלוי מטרה [חדש]
משה   יום ד', 12/09/2007 שעה 22:03
לא משנה מהם הנתונים המוחלטים בסופו של דבר, אני לא בטוח שיחס מורים-תלמידים גבוה מזיק בהכרח. כבר כתבת שיחס נמוך הופך את המקצוע לעתיר עבודה ובכך מפחית מיוקרתו עוד יותר. בהמשך לכך, אני זוכר שכשקראתי על סיורה של יולי תמיר בסינגפור - על אף הסלידה מהרעיון לשאול הרבה רעיונות מהמדינה הדיקטטורית הזו לחינוך אצלנו - התרשמתי מכך, שחלק מהשיעורים שם מועברים במתכונת של הרצאה, לכיתות שכוללות גם מאה תלמידים, בעצם כמו הרצאות באקדמיה. באופן טבעי, ביחסים כאלו קל יותר להשיג מורה איכותי. אם התוכן מיועד להעברה בשיעור פרונטלי, אולי אין מניעה גם מיחסים כאלו. יש לכך כמובן השלכה ישירה על יוקרה וכבוד.
מהכיוון השני, יש תחומים או נושאים שבהם הדינמיקה דורשת קבוצות קטנות מאוד. אני רוצה לצטט מהספר של כריסטופר אלכסנדר, A Pattern Language, שעוסק בתבניות שיוצרות את העולם שלנו (מדהים ומומלץ באופן כללי). בתבנית 85 הוא מציע Shopfront Schools - בתי ספר קטנים של כיתות ספורות שפונים לקהילה ומשיגים יחס מורים-תלמידים של 1:10 או 1:12 על ידי חיתוך מוחלט כמעט במנגנון האדמיניסטרטיבי. שיטה כזו לא רק מאפשרת יחס אישי, אלא יכולה להעביר את חוויית הלימוד לחוייה של גילוי.
ניתן לקרוא את התיאור המלא כאן http://www.ahartman.com/apl/set.htm במספר 85 משמאל.
בכלל, ישמח אותי מאוד לשמוע תגובות של אנשי חינוך להצעה כזו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

30 תלמידים בכיתה, 25 ילדים בגן [חדש]
אריה קיזל   יום ה', 27/09/2007 שעה 13:19 אתר אישי
תגובתי בפוסט שבאתר שלי:

[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©