מי שמשתמט, מי שלא (חלק א')
יום ו', 03/08/2007 שעה 10:51
הנתונים האחרונים שפורסמו על התגברות ממדי ההשתמטות משרות צבאי החזירו את נושא גיוס החובה למרכז הדיון הציבורי. בניגוד למה שהיה מקובל בעבר, כיום מתגייסי החובה ומשרתי המילואים אינם עוד בניה ויקיריה של הארץ. נהפוך הוא. הם מושמצים כמי שמוכנים להקריב את גופם ונשמתם עבור מימסד מדכא שמקבל הנחיות מחבורת מושחתים שכל רצונם הוא לצבור עוצמה פוליטית שתאפשר להם לעשות בחברה הישראלית ככל העולה על רוחם. אם הצבא הוא זרוע של השחיתות המנוונת, אומרים המבקרים, הבה נגרום להתפוררותו באמצעות עידוד ההשתמטות ממנו. אותם מבקרים, שברגיל קוראים דווקא לסולידריות, מחלקים את המשרתים בצבא מעתה והלאה לשני סוגים: אלה שיכולים לזייף או לקנות את שחרורם; והפראיירים הלאומיים, כלומר אלה שהולכים להילחם על הגנת הראשונים. רק בקריסת הצבא תהיה להם נחמה.










השראה מלנין. כדי שיהיה טוב מאוד, קודם כל צריך להיות רע מאוד (מקור תמונה 1).

מהפכנות היא תופעה סוחפת. היא מלכדת יחדיו אנשים בודדים לכדי קולקטיב עצום הלוחם כחטיבה אחת למען מטרה משותפת. את המטרה מנסים, כבכל מקום, האידיאולוגים של הקולקטיב. לאידיאות הללו יש סוכנים המפיצים אותם בקרב ההמונים ומשכנעים אותם בכך שטובתם המיידית דורשת הגשמה מיידית של האינטרס הזה, אפילו אם הדבר יהיה כרוך בהרס כל מוסד חברתי או מדיני קיים. יש צידוק, לשיטתם, לפעולה שכזו. המשטר אינו עוסק אלא בשימור קיומו באמצעות דיכוי ההמונים, סחיטתם הכספית והמנטאלית ושיסויים זה בזה. כל ביורוקרטיה היא המקיאווליזם בהתגלמותו. המהפכה סוחפת, משום שהיא יוצרת אצל הפרטים השונים בקולקטיב את התחושה הרעננה, המלהיבה, שסוף סוף אפשר למגר את המשטר השנוא, שאין לו ולא כלום עם טובת האזרחים שאותם הוא אמור לשרת. השינוי המיוחל הוא במרחק נגיעה. עכשיו כל שנותר לעשות הוא להשלים את תהליך הדה-לגיטימציה של המימסד השנוא, להצית את הפתיל ולהמתין בסבלנות לשעת הפיצוץ.

כמו כל אג'נדה המבקשת לשנות סדרי עולם גם המהפכנות היא דת כשלעצמה. יש לה דגלים, סמלים, נביאים, אלילים, וכתבי קודש. היא ממשיכה להתקיים גם אם ברור שהאמצעים בהם היא עושה שימוש אינם רלוונטיים לשם השגת המטרה. היא יכולה אף לאמץ בנקל את השיטות שלהם התנגדה עקרונית כל השנים, אבל כל עוד תשמור על תדמיתה כמי שמייצגת המוני אומללים אל מול המדינה הכוחנית, תישאר מושכת ורומנטית כשהייתה. לרבבות צעירים ברחבי העולם המניפים את תמונתו של צ'ה גווארה עטור הזיפים לא ממש מפריע שהאיש חיסל מתנגדים לדרכו בלי חשבון בכלל. הוא ''מהפכן'', וככזה מטרתו בהכרח צודקת. עובדה: צבא בוליביה חיסל אותו בהזדמנות הראשונה משום שחשש מהתגשמות דרכו הצודקת. לא ככה?

בלהט המשיחיות הרעיונית מוכנים המהפכנים הנלהבים לחורר ולהשמיד כל ארגון, כל אישיות, כל סמל המזוהה עם המשטר הישן. הטרנד הנוכחי במאבקם המקומי מתמקד בצה''ל. הצבא הוא אולי הסמל המובהק ביותר, מבחינתם, של שחיתות, כוחנות, אלימות, אטימות וכל תכונה שלילית אחרת שתרצו להעלות על הדעת.התפיסה המהפכנית פשוטה: אם נקעקע את צה''ל, תיפול סוף סוף הממשלה השנואה הזו וניתן יהיה להעלות תחתיה משהו קצת יותר רציני.









העילה המיידית לדיון הזה היא הדין בתופעת ההשתמטות משירות צבאי. שירות כזה הוא חובה בישראל מגיל 18 ואילך, למעט פטורים – חלקם שנויים במחלוקת – שניתנו לערבים, לחרדים ולקבוצות קטנות נוספות. ההשתמטות היא נחלתם של אלה שמחויבים בגיוס אך מעדיפים להמציא תירוצים שונים ומשונים כדי שהצבא יפטור אותם במו פיו מהחובה הטראגית הזו של בזבוז שלוש שנים במדים (למען הסר ספק: היא אינה קשורה למי בשל אי-כשירות פיסית או מנטאלית אינו מסוגל למלא את חובותיו).

אחת ההתקפות החריפות ביותר גרסה ש''הסולידריות הישראלית ספגה מכה אנושה, אין שום ספק בזה...אנחנו רואים את ההתעסקות בטפל ובקל, את הניסיון לתקוף את הסימפטומים, ולא את הבעיה עצמה. המשתמטים מהצבא היום הם אנשים רציונלים, שפויים ושקולים, שעושים את הדבר הנכון. רק טפשים, חסרי בינה ונבלים שהפטריוטיזם הוא מפלטם האחרון יצאו להיהרג בשביל חונטה אווילית של מושחתים שעושקים אותם, יורקים עליהם ומבזים אותם כל יום מחדש, ששולחים אותם אל מותם כדי ש'נסראללה ידע מי זה עמיר פרץ', או כדי שאהוד ישב על הכיסא הקדוש. בלי שום דבר מעבר לזה, מחוץ לזה ומעל זה''.

במלים אחרות, הפרשנות הזו טוענת שהממשלה אינה אלא ''חונטה'' ושהצבא משרת את מטרותיה. חונטה היא בוודאי שלא. אין כאן כת צבאית שתפסה את השלטון בכוח. אפשר שלא לאהוב את בחירתם של אהוד ברק, עמיר פרץ, אהוד אולמרט ובנימין נתניהו לתפקידיהם. בהחלט לגיטימי. גם אני לא הצבעתי למען איש מהם – ואין לי גם כוונות כאלה בזמן הקרוב. אבל הם אינם חונטה. חונטה אינה נבחרת לשלטון; היא תופסת אותו בכוח. ביום בו יקומו כמה מח''טים או אוגדונרים, יקיפו את משרדי הממשלה בטנקים, ישלחו חטיבת חי''ר להשתלט על תחנות הרדיו והטלוויזיה ויזרקו את הפוליטיקאים לבתי הסוהר תהיה כאן חונטה. מי שאינו מאמין, יכול לברר את העניין עם אנשים שהגיעו עד ראשית שנות השמונים מדיקטטורות נוסח ברזיל, ארגנטינה, יוון, ניגריה או מיאנמר. השימוש במושג הזה (כמו ב''חונטה''), כרגיל, נועד להקצין את ראיית המצב כדי להעניק לגיטימציה לתפיסת עולם קיצונית, כמעט אנארכית לפי טבעה. לא חסר הרבה שעוד מעט כלא קציעות יושווה לדכאו, וכלא נפחא – לאושוויץ.

מודל לחיקוי, בר רפאלי. נישואין פיקטיביים שנועדו לאפשר לה לעשות קריירה זוהרת (מקור תמונה 2).

כפי שאמרתי, אפשר שלא לסבול את האנשים שמאכלסים כיום את מוקדי ההשפעה המיניסטריאליים. אבל כל עוד נבחרו לתפקידם הם לא חונטה ולא רבע חונטה. וככל שידוע לי, הבחירות כאן אינן מוכרעות ב-‏99 אחוזים לצד השליט מול אחוז בודד למתנגדיו, כפי שמקובל בדיקטטורות חונטאליות למיניהן. כך ששוב, ההקצנה הזו מיותרת.

באותו מאמר נאמר גם כי ''המדינה נוצרה בשביל האזרח, וכדי שהיא תמשיך להתקיים הוא צריך לתרום לה – מסים, שירות צבאי בחלק מהמקומות וכו'. כשהמדינה מפרה שוב ושוב באופן חד צדדי ומתמשך את החוזה הזה, עד רמת אפודי המגן בזמן מלחמה, לשמור על רמת מחוייבות עיוורת וחסרת מחשבה וביקורתיות, זה לא פחות מגישה פאשיסטית. או סתם פחדנות וחוסר הבנת הדמוקרטיה''. זוהי אולי הטענה המסוכנת ביותר במאבק לדה-לגיטימציה של הצבא (ושל כל מוסד אחר מטעם המדינה). אני לא מכיר יותר מדי אנשים שמתנגדים לרעיון האמנה החברתית שבין המדינה לתושביה (כן, תושביה ולא אזרחיה). אבל הפיתרון של ''בואו נהרוס כל מה שמסמל בעינינו את המדינה'' פירושו לנסות ולהחריב את הצבא כדי שמישהו יבין איזה מסר. המישהו הזה אינו אמורפי. עיון קל ברשימת השמות הכמעט-אגבית שהובאה קודם לכן מסביר היטב במי המדובר (ולא רק בהם). במלים אחרות, במקום להדיח את בעלי התפקידים ולהחליפם – מה שאנו לא מצליחים לבצע בבחירות רגילות – בואו ונהרוס את המכשירים באמצעותם הם אמורים למלא תפקיד זה ושהגדרת התפקיד שלהם היא ממלכתית לכל דבר ועניין. באנלוגיה ברורה יותר אפשר להמשיך את הקו הזה: אם משרד הבריאות אינו מתפקד כהלכה נקום על בתי החולים הממשלתיים ונהרוס אותם. למה לא? אין בהם פאשלות? אין פרוטוקציות? מה, הם לא מייצגים את השחיתות, הסיאוב, האטימות והריקבון?

כמובן שמי שלא מקבל את העמדה הזו מוגדר מיידית כפאשיסט. מילה זו הפכה זה כבר לכינוי גנאי שמשתמשיו אינם טורחים עוד לברר את משמעותו ולהתעמת עימה. מעבר לעובדה שבמשטר פאשיסטי אין בחירות, יש מפלגה אחת, המנהיג נוטל לעצמו סמכויות דיקטטוריות והמלחמה היא הגילוי הנעלה ביותר של האדם אומר רק שהפאשיזם גורס כי לא כל בני האדם נולדו שווים ולפיכך ישנם אנשים שנולדו לעבוד את המדינה וישנם כאלו שפטורים מכך. אם שירות צבאי הוא דרך לעבוד את המדינה הרי שברור שחלוקתו לפראיירים חייבי שירות ולמיוחסים פטורי שירות תואמת בדיוק את ההגדרה הזאת. אותה, ולא אחרת.

(התפיסה המהפכנית טוענת, כמאמר ה''אינטרנציונל'', ש''עולם ישן עדי יסוד נחריבה''. כדי שיהיה טוב, גרס בזמנו לנין, צריך להיות קודם לכן רע מאוד. וכדי שיהיה רע, כדאי להחריב את הקיים. כך יווצר הכאוס המיוחל שמתוכו יצוץ הפתרון הגואל בדמות משטר שיגשים את האידיאות הנעלות ביותר, אלה שבשמן אפשר להרוס כל מוסד שהוא אם הוא אינו מצוי בידיים הנכונות. בהקשר זה בולט למדי ההרהור באותו מאמר על התוכנית להקים כאן תחנת כוח גרעינית : ''...קראתי הבוקר שחושבים להקים כאן תחנת כוח גרעינית, ובעיקר לנוכח מה שאני יודעת על הכבוד הרב שיש לפוליטיקאים ולחבריהם בקרב ההון כאן לחוק, לסביבה, לתקנים ולכל דבר אחר שנוגע לרווחת האזרחים. ואולי בעצם זה רעיון לא רע. תאונה אחת קטנה, ואי אפשר יהיה ליישב את המקום הזה לפחות ל-‏400 אלף שנים''.

פוליטיקאים לא חסרים לנו. צבא יש רק אחד. הצבא, בהגדרה, מקבל הנחיות מהממשלה. ולפיכך, אם רוצים לשנות את סדר היום הצבאי, צריך להחליף את הממשלה. הרעיון של ניקוב הצבא כתחליף לאי-ההצלחה בהפלת הממשלה הוא הרסני. הצדקת השתמטות המונית כדי לפגוע בראש ממשלה או בשר ביטחון תדרדר עוד יותר את מצבו של הגוף הזה, שגם כך לא חסרות לו בעיות.

העניין הוא שמלבד קריאה להשתמטות המונית אין כאן שום הצעה לאלטרנטיבה. אילו היה קיים צבא חליפי שניתן להוציא מהנפטלין ולשגר לשמור על הגבולות במקום זה שלא הצליח בכך עד כה, לפחות ניתן היה לדון על כך. אבל אין כזה, משום שבכל מדינה מתוקנת אין אלא צבא אחד בלבד. ובהיעדר תחליף, הקריאה לפגוע בו באמצעות הימנעות מהתגייסות אליו אינה שונה בהרבה מקריאה להמונים לעלות על בית המשפט העליון ולהרסו אם פסיקותיו מייצגות אג'נדה המנוגדת לדרכנו. גם לזה וגם לזה אין תחליף של ממש.

יואב איתמר (ששיחה טלפונית שיזם דרבנה אותי לכתוב על כל זה) מסתייג מרחישת בוז למשתמטי הגיוס. אני סבור שהוא לא קורא נכון את התופעה. משתמטי הגיוס בזים למתגייסים, ולא ההיפך. הימים בהם הוגדרו המשתמטים באופן דומה לתווית שהדביק יצחק רבין על היורדים (''נפולת של נמושות'') חלפו עברו מזמן. כיום נהנים המשתמטים מלגיטימציה פוליטית, תקשורתית וחברתית. הפירמידה ההשקפתית התהפכה. לא מי שנלחם נגד מחבלים וצבאות תוקפניים הוא האישיות הנערצת; נהפוך הוא: מי שחומק ממילוי חובותיו על פי החוק ומעדיף להטיל אותן על חבריו, הוא הוא הגיבור החדש. מי שמתחתנת פיקטיבית כדי להמשיך בקריירת הדוגמנות המטאורית שלה או מי שמודיע שאינו מסוגל להחזיק רובה והוא מוכן להתגייס רק בתנאי שישובץ ללהקה צבאית (ואחר כך עוד מודה למי ששחררו אותו משירות במלים ''מדינה זונה, מדינה מוצצת'') - אלה הם אלילי ההמונים.









מודל לחיקוי: מייקל לואיס. חמק משירות כדי לזהור כדוגמן מצליח (מקור תמונה 3).

נדב פרץ לוקח את תיאורית הקונספירציה לכיוון שונה מעט, אבל כזה הנשען עדיין ביסודו על הרעיון של צה''ל כמשרת אג'נדה אישית. ''לגבי אשכנזי וברק - הם צריכים את המתגייסים. לא בשביל הלוחמים, אלא בשביל הלגיטימציה של צבא העם. זה שהם לא מטפלים בעשרות הבעיות האחרות שיש בצה”ל - ובהנחה שהם אכן לא מטפלים, כי אני מבין שיש שינויים די משמעותיים באופן שבו צה”ל מתנהל - זה סיפור אחר''. ברק ואשכנזי אינם בעלי התפקידים הראשונים על הגידול בממדי ההשתמטות ועל התרופפות הלגיטימציה הניתנת לאלה שכן בוחרים להתגייס. היו כאלה לפניהם, וכנראה שיהיו כאלה אחריהם. הוא צודק בדבר אחד. יש באמת הרבה מאוד שינויים בדרך שבה צה''ל מתנהל בימים אלה. זה תוצר של עבודה שעשו המון ועדות חקירה שהוקמו לאחר הכישלון של מלחמת לבנון השנייה. כלומר, הגוף הזה, מאובן ומסורבל ככל שיהיה, עדיין מסוגל לבצע ביקורת פנימית, להפיק לקחים ולהתייעל. זה לא מסתדר עם הכמה מלים שקודמות לכך, כלומר ש''הם לא מטפלים בעשרות הבעיות האחרות שיש בצה''ל''. נאמרים כאן דבר והיפוכו. ובינינו, אני מניח שגם נדב יודע שהעובדה שפוליטיקאי מצביע על בעייה קולקטיבית אינה אומרת בהכרח שהוא רוצה לרכב עליה לצרכים אישיים. גם הוא ודאי מבין שמנהיגים חייבים להצביע על בעיות אמת כדי לעורר לפחות דיון ציבורי לגבי פתרונן.

למקס הזועם יש עמדה דומה. גם הוא סבור שהעיסוק בהשתמטות הוא בכלל סוג של הסטת תשומת הלב הציבורית מהכישלונות הצבאיים אשתקד. קארל מארקס, שטען שמשטרים אנטי-פרולטאריים מבקשים להסיח את דעת ההמונים באמצעות הצפתם בטקסטים נחותים, היה אוהב את זה: ''במקום להודות שיש כשל במערכת, ועל כישלון הקונצפציה לפיה אפשר להחזיק את הפלסטינים תחת משטר צבאי ללא הגבלת זמן, המציאו סיפור קלאסי עתיק ומשומש של 'תקיעת סכין בגב', שבאמצעותו גנרלים ופוליטיקאים מתרצים את הכישלונות שלהם. בקיצור, מאכילים אותנו בלוקשים, ואנחנו אוכלים ומבקשים עוד''.

בלא להתייחס דווקא לבלוגרים שציטטתי, עובדה מעניינת היא שעבור חלק גדול מתומכי ההשתמטות שאת עמדותיהם אני קורא בכלי התקשורת, נושא הגיוס הוא בכלל אינסטרומנטאלי. אין להם בעייה לתבוע בקול גדול גיוסם של תלמידי ישיבה כשהאג'נדה הפוליטית מחייבת זאת – או מתן פטור גורף על בסיס ''תורתו אומנותו'' כשהברית עם המפלגות החרדיות דורשת זאת. אין עקרון-על מוסכם. הכל, כולל הנושא האלמנטרי הזה, כפוף לצורך להגשים מאוויים פוליטיים ואידיאולוגיים. הצבא אינו אלא כלי בשירות האליטות, הסיפור שהוא מגן על המדינה אינו אלא נראטיב שוביניסטי-לאומני שנועד להגן על אותן אליטות עצמן וכל סיפור אויבי המדינה אינו אלא אגדה שהומצאה לחיזוק הנראטיב הזה.









אצל אסף רותם ההשתמטות היא בכלל צורך השעה כדי לבנות קריירה. הצבא אינו אלא מכשול בדרכו של האינדיבידואל להגשמת חלומותיו, וככזה יש להתעלם ממנו או לעקוף אותו. זו אולי הראייה המוקצנת והנהנתנית ביותר של התופעה הזו. '' אין ממה להתפלא מול ההשתמטות'', הוא קובע, ''מכיוון שעדיף לו לכל צעיר להשתמט, למען הקריירה שלו ולמען הכסף שכולנו מקדשים כאן, בהיעדר כל אידיאולוגיה''. כדאי לברוח משירות גם מכיוון שכך צוברים מהר יותר ניסיון בעבודה ומתקדמים היטב במסלול הקרייריסטי ואפילו צוברים זכויות פנסיה מוגדלות. את רותם מעניינת ההגשמה האישית נטו. הצבא בכלל לא בראש שלו. הקמתו מיותרת בתכלית. הוא אפילו מעלה על נס את המצב בארצות הברית שבו, לדבריו, קבלנים פרטיים מקימים כוחות אבטחה פרטיים שנוגסים בתפקיד ובריבונות המדינה והצבא.

אני לא ממציא את זה. ששים שנה אחרי שבן גוריון מנע הקמת צבא אלטרנטיבי וקבע שלמדינת ישראל יהיה כוח צבאי אחד, האדון רותם באמת מאמין שכדאי לתת לכל מי שמתחשק לו לשלוח במקומו אחרים לקרב ולנסות להיות מייקל לואיס - וגם להקים, כמתחרים לצה''ל, מיליציות פרטיות. רותם כנראה לא מכיר מספיק את ההיסטוריה של המדינות השכנות. לו היה טורח לקרוא קצת, היה מבין שזה בדיוק המצב בלבנון, למשל. כל שליט מקומי – שיעי, סוני, דרוזי, מרוני, מה זה משנה בכלל – מקים לעצמו כוח פרטי המגן על הטריטוריה שלו. מיותר לציין שלבנון היא לא בדיוק המדינה שאת דפוסי ההתנהגות הפוליטיים שלה הייתי רוצה לחקות כאן. מיותר גם לציין שכקודמיו, רותם לא מציע אלטרנטיבה. העיקר שתהיה לגיטימציה לברוח מהצבא ולעשות כסף.

יזם ההיי-טק אורני פטרושקה ענה לרותם על התיזה הקרייריסטית המופלאה: ''המשתמט כשמו כן הוא. כשם שבחר לא לתרום לחברה בכללותה, כך גם במקום העבודה הוא עשוי להימנע מאתגרים ויעדיף שעובדים אחרים יטלו על עצמם את המשימות הקשות והפחות אטרקטיוויות. כלומר, אופיו האנוכי של המשתמט, שלא הפריע לו שאחרים יעשו עבורו את מה שהוא תופס כ'עבודה מלוכלכת', יבוא לידי ביטוי גם במקום העבודה. גישה כזו, מעבר להיותה בעייתית עבור החברה המעסיקה - כי ישנם פחות עובדים שמוכנים לבצע משימות קשות - יוצרת אווירה עכורה, שהיא כשלעצמה מתכון לביצועים ירודים של הצוות, המחלקה, או החברה כולה''.

אחת הטענות הפופולאריות בקרב תומכי ההשתמטות היא שאין כל קשר בין תופעה זו לבין ביטחון המדינה. זו בסך הכול מחאה אישית, מבחינתם. מנחם גלברד מאוניברסיטת חיפה תקף את הטענה הזו באמצעות ציטוט הדוגמה שניסח פרופ' גרנט הרדין במאמרו ''The Tragedy of the Commons'', שפורסם ב-‏68'. הדילמה שהציג הרדין מספרת על עשרה חקלאים, שלכל אחד מהם יש עשר פרות. ''המרעה בכפר מספק מזון למאה פרות בלבד, מספיק בדיוק לכל החקלאים. אלא שאחד החקלאים שוקל להוסיף פרה אחת לרפת שלו. במצב כזה, הוא מרוויח פרה נוספת, אך ההפסד שנגרם כתוצאה מקיומה של פרה נוספת שאוכלת מהמרעה מתחלק בין כולם. בכל רגע נתון, לכל אחד מהחקלאים כדאי להוסיף עוד פרה, ומתוך ראייה רציונלית, כל אחד מהפרטים רוצה להוסיף לעצמו עוד רכוש. אך התוצאה לכלל תהיה כמובן אבדן המרעה המשותף, שהיא טרגדיה משותפת. האנלוגיה ברורה. אם כל אחד ישתמט מהשירות הצבאי, המשאב המשותף, המדינה, יירד לטמיון בשלב כלשהו. הטרגדיה של המרעה המשותף תהפוך להיות הטרגדיה של המדינה המשותפת. כל משתמט, פירושו פרה נוספת למרעה שאינו מספיק לכך, והסוף הוא שלא תישאר מדינה''.




מודל לחיקוי: ג'קו אייזנברג. מוכן להתגייס רק אם הצבא ייענה לתנאיו. אם לא - ג'קו אינו יכול להחזיק רובה (מקור תמונה 4).






אז בואו נתחיל לבנות את זה מההתחלה: הצבא אינו אמור ללכת אחר האמונות הפוליטיות של איש מאיתנו. בחוק היסוד המגדיר את תפקידו לא נאמר דבר על כך – ובדין. הוא אינו אמור להחליט בעצמו אילו משימות לבצע ואילו לא. בהנחה שתפקידו הוא להגן על ביטחון המדינה, הוא מופעל על ידי הדרג המדיני. אם יש טענות לשליטי המדינה על שחיתותם, חוסר אמינותם וסדר העדיפויות העקום שלהם, אפשר לפעול נגדם באלף ואחת צורות - החל מהפגנות ועצרות מחאה, עבור דרך הליכים משפטיים וועדות חקירה וכלה בהדחה פרלמנטרית ובבחירות כלליות. אם מעלים טענות נגד הצבא על תפקודו, הן בשעת רגיעה והן במצב מלחמה, חובה לפעול כדי שתופעות שליליות הקשורות בו ימוזערו עד למינימום או יועלמו לחלוטין. אבל לפורר את הגוף היחיד שתפקידו להגן על גבולות המדינה זה לא בדיוק פיתרון למשהו. מהפכות שהחלו מהחרבת הקיים נזקקו לשנים ארוכות כדי להעלות ארוכה לפצעי החורבן.

ולפיכך, אם רוצים לשנות במשהו את המצב הקיים יש לפעול לשיפורו הפנימי ולשינוי סדר העדיפויות הפוליטי שאינו בשליטתו. נכון, זה תהליך מעצבן, ארוך ומייגע, אבל קיצור דרך אנטי-ממסדי אינו יעיל יותר. אפי פוקס העלה כמה רעיונות מעניינים בהקשר זה: שיחזור גאוות השירות, שיפור היחס למילואימניקים, תשומת לב גדולה יותר לתנאי חיילי החובה, צמצום משימות השיטור, העדפה בקבלה למוסדות לימוד ולמקומות עבודה. זה בוודאי לא הכול, אבל אפשר להתחיל מכאן.

אני מניח שחלק מקוראי המאמר הזה יעדיפו לקצוף ולהודיע שאני לאומן, פאשיסט, דמגוג, אליטיסט ושאר כינויי גנאי נזעמים מסוג זה. אבל בהדבקת תוויות אין כדי להתמודד עם הטיעון המרכזי שלי: קידום התפוררותו של גוף שאין לו תחליף ושאחראי על משימה לאומית ממדרגה ראשונה משמעו פגיעה באינטרס הלאומי. וגרוע מזה – פגיעה מודעת לעצמה.












[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
נכון [חדש]
שי   יום ו', 03/08/2007 שעה 11:19
מסכים עם כל מילה. כל אחד עושה מה שבא לו. פעם עליתי למונית והנהג בדיוק שמע שירים מגל''צ והיה שם את גולני שלי, השיר של יהורם גאון. שתי נוסעות צעירות שהיו באותו התחילו להתווכח איתו ואמרו לו שזאת שטיפת מוח ואיך אפשר להתייחס בכזאת חיבה לאנשים שהורגים פלשתינים כל יום ודברים כאלה. ואז היה מבזק חצי והודיעו שכוח צבאי (אני חושב שגבעתי דווקא, אבל לא בטוח) חיסל פלשתיני שניסה להסתנן אל מעבר למחסום עם מטען נפץ. אם המחבל ההוא היה מתפוצץ ליד מישהו שהשתיים האלה מכירות הן לא היו מצייצות בכלל. אבל כשזה חיים של אחרים - הכול מותר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מערכת מעוותת [חדש]
רפורם   יום ו', 03/08/2007 שעה 21:24
במצב בו האדם היחיד צריך לספק את צרכיו בעצמו יש לו מוטיבציה להשתדל לעשות את כל מה שנדרש לשרידותו. במצב בו קבוצת אנשים צריכה לספק את צרכיה וצרכי חבריה עדיין קיימים האנשים היחידים שדואגים לעצמם, ניצול של פרטים אחרים במידת האפשר היא לפיכך אסטרטגיה טובה ולכן מערכת בה אדם מתאמץ ככל יכולתו ומקבל לפי צרכיו היא מערכת פרוצה שהדרך היחידה לשמר אותה היא באמצעות כפייה שתאטום את הפירצה. אם יוצאים מנקודת הנחה שכפייה היא דבר רע והרצון החופשי הוא האידאל יש לעצב מערכת שתתאים ליסודות הרצון החופשי, האגואיזם מניע את האדם ועומד מאחורי כל פעילותיו אפילו אלו שנראים לכאורה פילנטרופיים, לכן הבעיה אינה באדם אלא במערכת.

יש צורך במערכת שתנצל את האגואיזם האישי לטובת הכלל, מערכת שבנויה על תמריצים אישיים. מערכת בה כל מעשה של אדם מקבל ערך בהתאם לצורך החברה, ערך גבוה יותר לבן אדם מועיל יותר ולערך זה ישנה משמעות חומרית, כך צרכי היחיד מסתנכרנים עם צרכי החברה והיחיד מקבל מוטיבציה לפעול לטובת הכלל. לא מדובר כאן על רעיון חדשני, אלו אותם כללים עתיקים של סחר חליפין מבוססי חוקי היצע וביקוש. צבא הוא צורך חשוב אך הבעיה היא שאינו מקבל את הערך המתאים אלא שנה כפייה שנועדה לספק את הצורך, זהו מצב המנוגד לדמוקרטיה כיוון שהוא סותר את עקרון הרצון החופשי וזהו גם מצב העושה את כל המקבלים אותו פריירים. הערך האמיתי של השירות הצבאי אמור להשתקף בשכר האישי של כל חייל במצב כזה יימצאו מספיק אנשים שהצרכים האישיים שלהם דורשים להיענות לצרכי הצבא.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מערכת מעוותת [חדש]
אורי קציר   יום ו', 03/08/2007 שעה 22:07
בתגובה לרפורם
אתר אישי
רפרם, כנראה שאינך מודע לכך אבל שום משטר דמוקרטי עלי אדמות אינו יכול להבטיח דמוקרטיה בכל תחום. זוהי שאלה של עמידה בכללי יסוד. שירות צבאי חובה מקובל במדינות דמוקרטיות רבות. מטרתו של השרות היא לא להבטיח שכר ליחיד. מטרתו של השרות הוא לבהטיח שלעת חירום תהיה למדינה תשובה מתאימה לאיום חיצוני.

התפיסה שהאגואיזם אמור להניע כל אדם באשר הוא שבקה חיים עוד בשנות השבעים. איין ראנד ומשה קרוי נכשלו ביצירת מודלים חברתיים שיוכלו להתבסס על העקרון הזה. מצד שני, החברה גם אינה אמורה לכבול את היחיד ברוב תחומי החיים. בתוך כל אלה, תשלום מסים למדינה ושירות צבאי (בחלק מהמדינות, בעיקר אלו המויות המצב של עימות מזוין עם שכנותיהן) הם מוסכמה לא-דמוקרטית מקובלת. גם באתונה של ימי פריקלס, אולי המודל למדינה דמוקרטית של כל משטר דמוקרטי בשלוש מאות השנים האחרונות, זה היה המצב.

צר לי לאכזב אותך בעוד נקודה: כפייה אינה בהכרח מנוגדת לאידיאל. המדינה כופה על פושעים פליליים לשבת בבית סוהר. אי-כפייה כזו, כלומר שיחרורם לחופשי, משמעותו פגיעה ברבים אחרים והעברה של מסר שמעמעותו שהפשע משתלם.

ודבר אחד אחרון: צבא אינו עסק כלכלי פרטי. הוא אינו יכול לספק תמריצים נונסטופ. מהיותו גוף המיישם חובת גיוס במטרה לתפקד כקולקטיב, הוא לא יוכל לספק לכל מתגייס את מאווייו. אני מסכים שהוא צריך להיות מדוייק יותר בהתאמת כישורי המתגייסים לתפקידים שאליהם הם משובצים ולהתייחס אליהם ביתר הבנה, אבל מכאן ועד לקבלה אוטומטית של התנייה נוסח ''או שאני משרת בהלקה צבאית או שתשכחו ממני'' - הדרך עוד ארוכה. כאדם פרטי הרי לא היית מחיל את הסטנדרד הזה על מי שאתה מבקש ממנו שרות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מערכת מעוותת [חדש]
רפורם   יום ו', 03/08/2007 שעה 23:36
בתגובה לאורי קציר
אולי לא הסברתי את עצמי מספיק טוב, האידאל הוא הרצון החופשי והכפייה אם קיימת היא רוע הכרחי, הכרחי למה? הכרחי לקיום הרצון החופשי. כלומר הכפייה היחידה שהיא לגיטימית היא זאת שמשרתת את הרצון החופשי. עכשיו תגיד כל כפייה משרתת רצון חופשי של מישהו, אכן כן אך זאת פוגעת ברצון חופשי של מישהו אחר וזה מה שמבדיל בין כפייה לגיטימית לכפייה לא לגיטימית, כפייה לגיטימית פועלת נגד כפייה. המדינה, תפקידה להיות מקור של כפייה לגיטימית, היא אמורה להיאבק בכפייה פרטית של אינדיבידואלים ועל ידי כך לאפשר מצב של החופש המירבי האפשרי עבור כל אחד מהפרטים בתחומה, המדינה לא יכולה להשתמש באמצעים שתפקידה להילחם נגדם. כשמדינה מענישה גנב היא משדרת שאדם לא יכול לקחת לעצמו יותר מהחופש המקסימלי האפשרי על חשבון מישהו אחר. נכון שעניין המסים זה יותר בעייתי כי לכאורה המדינה מתנהגת כמו גנב אך למעשה יש לה צורך בכסף כדי להפעיל את מנגנוניה כלומר מתקיים כאן הכלל של שימוש בכפייה המינימלית הדרושה כדי לספק את כמות החופש המירבית אם הייתה דרך למדינה לקבל הכנסה ללא שימוש במסים זאת הייתה שיטה מועדפת אך זאת לא נמצאת.

הצבא הוא עסק כמו כל עסק אחר, וניהולו כמו עסק אחר יבטיח את פריחתו, כמו שאם יש צורך בתחבורה ציבורית נוסח רכבת תחתית לא אומר שכל אחד חייב לצאת ולחפור מנהרות כך גם אם יש צורך באבטחה לא כל אחד חייב לשאת רובה על שכם. זאת המהות של סחר חליפין, לא כל אחד עושה הכל אלא כל אחד עושה משהו אחד שהוא מתמקצע בו ומקבל תמורה בהתאם לערך של מה שהוא עושה. צריכה להיות התאמה הדדית בין הצדדים, גם שכר ליחיד וגם הגנה לשעת חירום, והיא צריכה להיות מבוססת על הרצון החופשי ועל כללי היצע וביקוש אם מישהו אומר אומר ''או שאני משרת בלהקה צבאית או שתשכחו ממני'' ואין צורך במישהו ללהקה צבאית התשובה הראויה היא ''לך חפש מקום עבודה אחר'' או במלים אחרות כפראפראזה ''או שאתה משרת במג''ב או תשכח מאיתנו'' זה המצב הראוי שיהיה בו המתגייס לא עושה טובה לצבא, זאת עבודה ויש תמורה מתאימה ומי שלא רוצה אז לא צריך שילך למקום אחר, הצבא לא זקוק לכל אחד, אולי אדם כזה שיש לו תנאים מסויימים עדיף שיסתובב בשוק הפרטי ויסתגל למציאות אם יצליח מה טוב אם לא יצליח יחזור אחרי כמה שנים ויגיד לצבא ''דווקא מתאים לי להיות מג''ב אני זקוק לכסף''.

ורק עוד כמה הערות:
1. המודל למדינה דמוקרטית של כל משטר דמוקרטי בשלוש מאות השנים האחרונות הוא הרפובליקה הרומאית ולא הדמוקרטיה באתונה וזה משהו שחשוב להעיר אפילו בלי קשר לעניינים האחרים כי זאת טעות נפוצה. אז המודל הוא הרפובליקה הרומאית לפי הפירוש שהתקבל והתעצב באנגליה.
2. כל בן אדם הוא אגואיסט, רק שלפעמים יש שני צרכים אגואיסטים שמתנגשים ביניהם ולכן לעיתים נראה כאילו האדם אינו פועל ממניעים אגואיסטיים אך למעשה בכל פעולה של אדם גם אם תהיה הכי פילנטרופית שאפשר ניתן למצוא את היסוד האגואיסטי. ניתן להסיט לכך את הדיון ולהתחיל בשורה ארוכה של דוגמאות וניתוח היסוד האגואיסטי בהן אך זה כבר יהיה לגמרי אוף טופיק. לכן כל מה שאגיד לסיום הוא שבן אדם רוצה לחיות בחברה ממניעיו האגואיסטים, הוא עוזר לזולת ממניעים אגואיסטים כי לפעמים צריך לקדם אחרים כדי להתקדם בעצמו, האדם נמנע מדברים בגלל בושה הנובעת ממניעים אגואיסטים. האגואיזם הוא המנוע לכל סוג של התנהגות האדם אף אם זה לא נראה על פני השטח, מערכת טובה מנצלת את זה ולא מכחישה את זה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מערכת מעוותת - כן. אז מה?? [חדש]
אילן   יום ו', 03/08/2007 שעה 23:42
בתגובה לאורי קציר
אני פטריוט לא פחות מכל אחד אחר. הורי הקריבו לא מעט בחייהם כדי שהמדינה הזו תקום, וכדי שתשגשג. ואת זה אני אומר מפני שהם גם פעלו למען זה עוד בהיותנו בגולה, לפני עלייתנו. אבי שירת כאן בצבא, אני שרתתי הן בחובה, בקבע ובמילואים. השתתפתי הן במלחמת יוה''כ, והן במלחמת שולל ה-‏1, ועליתי עוד כמה וכמה פעמים ללבנון. ילדי הגדולים שרתו, ושניים כבר עושים מילואים.
ואחרי כל זה, אני חייב לומר לך, שאני מבין כל אחד ואחד מהמתחמקים האידאולוגיים, ואפילו הפסבדו-אידאולוגיים.
זו דרך הצבעה כלשהי, והדרך לבדוק אם אולי יש משהו במה שהם אומרים, היא פשוט לתת לשרות הזה ערך כלכלי מלא - אף אחד מהמגוייסים לא פשע נגד מדינתו, ובכל זאת המדינה לוקחת ממנו את חירותו, לתקופות כאלה ואחרות.
אם המחיר הכלכלי המלא של שרות זה היה צריך להיות משולם מדי חודש בחודשו, אני מבטיח לך שמהר מאד הממשלה, ולא חשוב מה הרכבה הפוליטי, היתה מבינה לאיזה עומק של חשיבה וביצועים היא צריכה להגיע, על מנת לנהל ולקיים את העסק הזה (כלומר: מדינתנו היקרה). אולי היתה מצליחה, ואולי היתה נכשלת. ההבדל הוא שכרגע, וכבר מזה זמן, אין בישראל את הממשלה שהמדינה ראויה לה, ושהיא ראויה למדינה, ואידך זיל גמור.
ההנהגה של מדינת ישראל כבר הרבה זמן בקושי מספיקה לנהל עסק בהיקף כמו מדינת בלגיה, או דנמרק (ובתנאי שהאוכלוסיה נשארת בלגית, או דנית, כמובן!); אז אם ככה, היא צריכה צבא בדיוק כמו בבלגיה או דנמרק. מאחר שזה כמובן שאינו נכון, לצערנו, אנחנו ''אוכלים'' אותה, לאט (בינתיים) אבל בטוח.
בנוסף, גם אין שום סיבה שהעכברים לא יברחו מהספינה הטובעת, ויתכן ותופעת ההשתמטות היא שלב בדרך לשם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מערכת מעוותת - כן. אז מה?? [חדש]
אורי קציר   שבת, 04/08/2007 שעה 13:23
בתגובה לאילן
אתר אישי
אני הייתי אומר את הדברים אחרת: דווקא במדינה שנזקקת לצבאה בתכיפות גדולה כל כך ובמצב גיאו-פוליטי נפיץ כל כך, הייתי מצפה שהיחס אל המשרתים בו יהיה אחר - להקל עליהם, להשוות את תנאיהם, להפחית במיסויים. דברים כאלה.

מלחמת יום הכיפורים יצרה שבבר באמינות הצבא באופן שהוביל לביטויים קיצוניים מאוד. ישעיהו לייבויץ' הציע כבר בשנות השבעים לפרק את הצבא חד-צדדית וטען שהתפרקות זו תוכיח אחד ועד למדינות ערב את שאיפתה של ישראל לשלום. במישור האלים יותר, התבטאויות כמו אלה המייחסות לצבא רצון להגן על העשירים בלבד לא היו קיימות כמעט קודם לכן. גם לא כאלה המזלזלות בצבא על חשבון הקריירה הפרטית.

אני טוען שהיחס בין הפרט לצבא אינו יכול להיות שונה מכפי שהיה לפני קום המדינה. אלה שהתגייסו לגדודים העבריים במלחמה עולם הראשונה ולבריגדה היהודית במלחמת העולם השנייה האמינו באמת ובתמים שרק במסגרת יחסי גומלין של מתן ותמורה ניתן יהיה לדרוש ברצינות הקמת מדינה יהודית. כלומר, קודם יש להראות לבריטים שאנחנו מוכנים להשקיע מאמץ ודם עבורם - ורק אחר כך נצפה מהם שיתנו לנו את שהרווחנו באותה השקעה. המודל הזה נראה כיום כמעט בלתי-סביר, אבל הוא זה שצריך להנחות אותנו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מערכת מעוותת - כן. אז מה?? [חדש]
שקדיה   שבת, 04/08/2007 שעה 14:07
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
לא ניתן לפצל בין היחס למשרתים בצבא והיחס לחברה כולה. לחיילים הנשלחים לשרת, ולעיתים למות למען בטחון המדינה, יש הורים, משפחה, קרובים וחברים, והיחס לו זוכים כל אלה הוא זה שמשפיע על המוטיבציה של המשרתים והמתגייסים החדשים.
לפני יותר משנה אמר קרובו של פבל סלוצקר (שנהרג בתקרית ליד כרם שלום):''הפוליטיקאים לא מאבדים ילדים''
(http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=15765...). משפט זה ראוי שיזכר ויהווה תמרור הזהרה לאובדן הסולידריות וההתעצמות המעמדיות. כי כשתושב המדינה מרגיש שההנהגה לא סופרת אותו, שום תאוריות חכמות ומחכימות לא ישנו את התמונה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

התווכחנו די על הריח של החרא; קודם כל כדאי להכיר בעובדה שזה חרא!! [חדש]
אילן   שבת, 04/08/2007 שעה 17:25
בתגובה לאורי קציר
אורי, אתה עדין מדי, מתחשב מדי וקונצנסואלי מדי; יש דברים/מצבים שחייבים לבוא עד משבר כדי למצוא את פתרונם, או לפחות כדי להשקיע כמה שצריך במציאת פתרונם. ליטופים לא מרפאים איש, אלא לכל היותר מקלים על יסוריו האחרונים.
אפשר ''לפלח'' את המשתמטים מכאן ועד מטולה: חרדים שתורתם=בטלנותם, משתמטי נוחיות/אגואיזם כלכלי, משתמטי אגואיזם אידאולוגי (=פסבדו), ןמשתמטים אידאולוגיים ממש.
השורה התחתונה היא שחלק הולך וגדל מהעם מרגיש שאינו חייב מספיק למדינה ו/או שהמדינה אינה מרגישה חייבת כלפיו.
לצערנו הכל נכון, והמכולת מלאה גם ביצים וגם תרנגולות.
בשלב הביניים שבו אנו נמצאים, ממלאים את השורות החסרות חרד''לניקים ודת''לים; אם זה מה שהמדינה רוצה - זה מה שהיא מקבלת; כשנידחף - בצורה כזו או אחרת - לתסריט דמוי המרד הגדול, או מרד בר כוכבא (צריך בסה''כ 1 שרון פנאט + 1 בגין תמים) כל מי שיישאר פה ישלם את המחיר, עם או בלי צבא או משתמטים.
אבל מי שעליו חלה האחריות למצב הם לא המשתמטים; הם רק חלק מהמשוואה, ולאו דוקא החלק הארי או המכריע (בינתיים).
הממשלה (כבר כמה ממשלות, ללא הבדל בהרכבן) מתנהגת כמו הפולניה המפורסמת, שמסתכלת בראי ואומרת לדמותה: ''מגיע לו!!''
אכן מגיע לנו, ובשבת נאכל מה שהתבשל ביום שישי. ראה תגובת שקדיה מתחתי, שכואבת מאד באמיתותה הבנאלית.
ןלגבי ישעיהו לייבוביץ: לצערנו אישיותו ודמותו הכשילו את תורתו/משנתו. מבחינתי הוא היה נביא שהקדים את זמנו, ושלא זכה להכרה הראויה. גם על זה עוד נצטער רבות וקשות.
וכדי שלא נדבר רק ''תאוריה'', אם אתה רוצה פתרון קונקרטי - בבקשה:
שנה אחת שרות אזרחי חובה לכווווווולללללללםםםםםםםם: במשטרה, במכבי אש, ביד שרה, במגן דוד אדום, וכן הלאה והלאה; אין פטורים, אין שחרורים. לא לחרדים, לא לערבים, ולא לדוגמנים/זמרים/כדורגלנים/נגני פילהרמונית/רקדני בת שבע, ומאף סיבה, כולל נכים 50%. מי שמוכן להמיר שנה כזו ב-‏3 שנות צבא (או אפילו יותר, למסלולים מסויימים) - יקבל שכר הולם ו''מעטפת'' תיגמול כמו של צבא קבע, על פי התפקידים/דרגות, וכנ''ל בעת מילואים.
זה נכון, הוגן, ובריא מאד מכל בחינה אפשרית לטווח הארוך.
בהעדר פתרון כזה, כל אפשרות אחרת היא בוקי-סריקי, וההתייחסות אליה (כפי שכבר בולט לעין) - בהתאם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תגובה לביקורת [חדש]
יונית   יום ו', 03/08/2007 שעה 23:52 אתר אישי
רציתי לכתוב תגובה לביקורתך החריפה על דברי. יצא לי פוסט.

[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סדרי עולם?מי קבע את סדרי העולם?הקבוצות החזקות בחברה. [חדש]
אזרח.   שבת, 04/08/2007 שעה 11:06
פרייר מי שמשרת.
המדינה, כיום,אינה אלא הכלי של המעמדות החזקים ובעלי העניין וזכויות הייתר שבחברה.
ללכת לצבא כדי להגן על זכויות הקניין של העשירים?
לא ולא.
וכמו שאמר אדם סמית.המדינה אינה אלא הכלי של העשירים ,המגן עליהם מהעניים:

”Civil government, so far as it is instituted for the security of property, is in reality instituted for the defense of the rich against the poor, or of those who have some property, against those who have none at all.‘’

ADAM SMITH

[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סדרי עולם?מי קבע את סדרי העולם?הקבוצות החזקות בחברה. [חדש]
אורי קציר   שבת, 04/08/2007 שעה 11:12
בתגובה לאזרח.
אתר אישי
אני לא בטוח שאם אתה משתמש במנטרות האלה אתה מבין את העובדה הפשוטה הבאה: כשקטיושה של החיזבאללה פוגעת בבית מגורים וקוטלת בני אדם המתגוררים בו, היא לא מתכננת את הפגיעה לפי מבחן ההכנסה למשק בית או רמת החיים של המשפחה המתגוררת בו. ההגנה שבה עוסק הצבא אינה על זכויות קניין. היא על חיי אדם. ככל הנראה אינך מבחין בהבדל ביניהם. מעניין מה היה יחסך אל הצבא לו איבדת אחד מיקיריך רק משום שלמישהו לא התחשק להגן על זכות כזו או אחרת שלך.

ואם כבר בזכויות קניין עסקינן: כל זכות קניינית מקודשת, בתנאי שהיא אינה סותרת זכויות אדם. גם של העשיר וגם של העני.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מי ייצר את אותה הקטיושה?בעלי ההון.ואיך הגיעה אותה הקטיושה לפגוע [חדש]
אזרח.   שבת, 04/08/2007 שעה 13:17
בתגובה לאורי קציר
בבית המגורים?
לפי ההבחנה של מרקס,(איני מרקסיסט,אבל מרקס היטיב לבטא את דפוסי ההתנהלות של הקפיטליסט בעל ההון והקניין,ולכן אני מביא את דבריו.),בעלות פרטית על אדמות,בתי-חרושת,בנקים,וכד', תוביל למשברים כלכליים (של עודף יצור, אבטלה, וירידת ערך הכסף) כי כל בעל הון חושב רק על טובתו ,ולא על טובת החברה כולה ,ומעוניין רק ברווח שלו.
מרכס חזה, שבעלות פרטית תוליד משברים ומלחמות.אז מתערבת הממשלה בכלכלה ומזמינה ציוד צבאי.

דיווח: ארה''ב תגדיל הסיוע הביטחוני למדינות במזה''ת

מאת ניו יורק טיימס

ה''ניו יורק טיימס'' מדווח כי הממשל האמריקאי יביא לאישור הקונגרס עיסקת נשק בשווי 20 מיליארד דולר עם סעודיה; בין השאר ימכרו לסעודיה פצצות מונחות לויין וספינות קרב וכן ישודר צי מטוסי הקרב שלה; לטענת גורמים בממשל, כדי להפיג את חששותיה של ישראל הוחל להעביר לה 30 מיליארד דולר בעשור הקרוב

זה יוצר תעסוקה ומביא להתאוששות הכלכלה.

זה קרה במלחמת העולם הראשונה, (20 מיליון הרוגים) וגם במשבר של 1929 ,שמלחמת העולם השנייה (60 מיליון הרוגים) ועליית הייצור בגללה, הביאה לסיומו.

בתום שתי כהונותיו כנשיא ארה''ב' נאם הגנרל אייזנהאור' (לשעבר מפקד הכוחות של ארה''ב ובריטניה במלחמת העולם השנייה) את נאום הפרידה שלו , (17.1.1961) בו אמר:

''הצירוף של ממסד צבאי אדיר עם תעשיית נשק ענקית היא תופעה חדשה בתולדות ארה''ב. ההשפעה הכלכלית, הפוליטית ואפילו הרוחנית של תשלובת זו מורגשת בכל עיר, בכל בית-נבחרים, בכל משרד בממשלה הפדראלית. אנו מכירים בצורך החיוני שבהתפתחות זו, אך אסור לנו להתעלם מהשלכותיה החמורות. כל עמלנו, משאבינו ופרנסותינו מעורבים בדבר. הוא נוגע במבנה הבסיסי של החברה שלנו. במועצות השלטון שלנו עלינו להתגונן מפני השפעה בלתי מוצדקת – מכוונת או בלתי מכוונת – של התשלובת הצבאית-תעשייתית. האפשרות של שלטון מוטה קיימת ותמשיך להתקיים. אסור לנו להרשות שתשלובת זו תסכן את חירותנו או את התהליך הדמוקרטי''.

מאז נאמרו דברים אלה ,התחזקה התשלובת של התעשייה והצבא בהרבה ,והסכנות רק גדלו.

זהו העולם כיום.עולם בו התאגידים שולטים,והמנוע המניע את התאגידים ,הוא הרווח שלהם.
ממשלת ישראל,לדוגמא,עונה בדיוק על ההגדרה של אדם סמית.ממשלת ישראל מתפקדת כפרוקסי של התאגידים המקומיים,התאגידים הבין לאומיים,ובעלי העניין בחברה.אותה הקטיושה,לא היתה חייבת ליפול על אותה המשפחה בצפון.מדוע? כי לא היתה חייבת להיות מלחמה.הסיבה למלחמה לא היתה חטיפת החיילים,כי אם תוכנית אחרת לגמרי.חטיפת החיילים רק היתה העילה שחיפשו כדי להכנס למלחמה.

אולמרט: המלחמה תוכננה חודשים מראש
רה''מ אמר בעדותו בוועדת וינוגרד כי החלטתו להגיב בפעולה צבאית גדולה לחטיפת חיילים בגבול לבנון התקבלה כבר במארס 2006.

יושבים קומץ אנשים,(בעלי העניין ושלוחיהם בממשלה)מחליטים לצאת למלחמות שאין בהם הכרח(להביא את החטופים הביתה?),ומצפים ממני שאצעד לקרב, להלחם בגלל הגחמות שלהם?כדי להגן על רכושם?
ציטוט מתגובה שראיתי באינטרנט.אני מזדהה עם אותה התגובה.

מגיב אנונימי:אין בעייה להילחם למען העם ,וגם למות בגבולות למען העם. אך להתגייס להגנת הגבולות ,ואז לחזור לחברות ?כוח אדם?למדינה מושחתת? לעשירי ישראל שקנו את הנכסים ?לחזור לבירוקרטייה? לחוסר אכיפת הזכויות לראות את הזקנים מחטטים בפחים?
ילדים בבתי תמחוי ?לראות את הבנקים מתעמרים בעניים, וזורקים אותם מדירתם?
אז בשביל מה למות?

הרי אותם חיילים שנלחמים, לא נלחמים למען חברה שוויונית צודקת נאורה. הם נלחמים כדי שנכסי העשירים, חשבונות הבנק שלהם ,והמניות שלהם, ישארו יציבים. שהנדלן שלהם לא יחמס עיי דמשק, או מדינות ערב. האזרחים הם חיילים -בשר תותחים של בעלי ההון .מחדירים לאזרחים את התעמולה שהם שומרים על שדרות קריית שמונה, מצחיק.לא ולא. הפריירים שומרים על שלום תל אביב. על בתי הקפה. המסעדות .חיי הבוהמה. על הקאמרי. ועל חיי השפע והנהנתנות של תרבות העשירים ,שבסופו של דבר אפילו הדעה שלהם''כאילו'' שמאלנית .וכל זה להסתיר את הפחדנות שלהם בלמות על הגבולות .''השחורים''-הפריירים יעשו את העבודה ,בעוד אנחנו העשירים נהנה ממשמרתם.

http://www.lexrex.com/enlightened/articles/warisarac...

WAR IS A RACKET

by Two-Time Congressional Medal of Honor Recipient:

Major General Smedley D. Butler, USMC [Retired

WAR is a racket. It always has been.

[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מי ייצר את אותה הקטיושה?בעלי ההון.ואיך הגיעה אותה הקטיושה לפגוע [חדש]
אורי קציר   שבת, 04/08/2007 שעה 13:26
בתגובה לאזרח.
אתר אישי
במקום לעשות קופי פייסט של התגובות שלך למאמרים אחרים אולי כדאי שתחשבו שוב על מה שאתה כותב. גם אדם חסר כול יכול לייצר רקטת נפץ. ואם את הקטיושות של החיזבאללה ייצרו בעלי ההון שעובדים עם הארגון הזה, דומני שההערה שלך צריכה להיות מכוונת אליהם.

אני מניח שביום בו ייהרג אחד מקרוביך או מחבריך על ידי כדור, פגז, טיל או סתם מחבל מתאבד, תזמר זמירות אחרות. מצד שני, אולי גם אז תנסה להסביר שזה היה מוצדק משום שהמדינה (ועדיין לא הבנתי אם אתה מתכוון לישראל או למדינה אחרת) לא הלאימה את אמצעי הייצור.

שמור את הרטוריקה הקיצונית הזו לוויכוחים אחרים. היא לא רלוונטית כאן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא רטוריקה.מציאות.וככל שהמציאות הזו תגבר,כך תתגבר תופעת ההשתמטות [חדש]
אזרח.   שבת, 04/08/2007 שעה 13:38
בתגובה לאורי קציר
מהצבא.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מה קורה לך אורי?!?! [חדש]
אילן   שבת, 04/08/2007 שעה 17:44
בתגובה לאורי קציר
מה זה? הפכת לבן דמותם של שלושת הקופים? למה אתה לא שם לב למסר ומתעקש על המלים?? מה אכפת לך שהוא מצטט? השאלה רק אם הציטוט רלוונטי, ומבטא את דעתו, שאולי ביטויה קצת יותר קשה עליו מאשר עליך. כבר אמרו חז''ל: ''כל המביא דברים בשם אומרם - כאילו הביא גאולה לעולם''.
אתה מתעלם מעובדת קיומה של ''מדינת תל אביב''? אתה טוען שהמרכז והפריפריה חד הם? אתה באמת מאמין שהתבטאויות מטומטמות כמו ''לא נמגן עצמנו לדעת'' או ''מיגון איננו פתרון'' היו נשמעות בקלות כזו ביחס לקריה? רמת אביב ג'?
כמו כל בגד, ההתפוררות מתחילה בקצוות ובתפרים: הקצוות כבר פרומים הרבה זמן, והתפרים גם הם כבר בקושי מחזיקים, מכל סיבה אפשרית (אולי גם יותר מדי כביסות....). ההשתמטות היא סמפטום בו-זמני גם של פרימה וגם של התפוררות.
ואני שוב מזכיר לך ש:
1. תקופת הממלכה המאוחדת (שהיתה או לא היתה, כך או אחרת) נמשכה בקושי 2 דורות, שמיד לאחריהן (וזה ודאי וידוע) ישראל החילונית, חקלאית ומרוחקת נפרדה מיהודה הממסדית, דתית, ומרוכזת בעצמה.
2.גם בתקופת בית שני, לקראת הסוף, כבר החל תהליך דומה של הפרדות הצפון מהדרום/מרכז, וישו היה רק אחד מהסימנים לכך, וכמעט מאותן סיבות כמו בימי בית ראשון; לא במקרה חלף זמן כל כך קצר (מעט יותר מדור אחד) בין שיא פעילותו של ישו ובין חורבן בית שני.
אל תנסה לחפש מי הנמשל בכל מקרה, כי זה בהחלט לא יתאים ב-‏100%. אני רק רוצה לחדד את המסר של: שוליים, פרימה, התפוררות.
וכמאמר הפתגם (ואני מקווה שלא תרד גם עלי בגלל הציטוטים...): ''תסתכל לאיפה האצבע מופנית; אל תנשך אותה.''
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מה קורה לך אורי?!?! [חדש]
אורי קציר   יום א', 05/08/2007 שעה 9:36
בתגובה לאילן
אתר אישי
אילן, אין לך מדינה עלי אדמות שאין בה מרכז ופריפריה. ואין לך מדינה שבה לא קיים מתח בין שתי היישויות האלה. ואין לי כל ספק שאפשר לבצע חתכים סוציולוגיים וכלכליים של משתמטי השירות. אף אחד לא כופר באמיתות האלה. כל שאני אומר הוא שישנה לגיטימציה להשתמטות, שהיא קיימת בעיקר בשכבות הביניים ובשכבות המבוססות ושסופה - כמו כל אופנה חברתית - להתפשט גם לפריפריה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חברת מאבק [חדש]
מתן   שבת, 04/08/2007 שעה 13:00
נהוג לספור את מתינו החל מהיציאה של היהודים מחומות העיר העתיקה בירושליים דהיינו החל מ-‏1860. 147 שנים. הרשו לי להיות ''אופטימי משהו'' ולהניח הנחה שגם ב-‏147 השנים הבאות אנו נמשיך לספור את מתינו.
ולמה ההקדמה הזאת? כי איך שלא נסתכל, מהרגע שבו היהודים בא''י הראו ניצנים של תחיה, אישית ולאומית, ולא היוו עוד קהילה קטנה ולא רלוונטית כפי שהיה לרוב החל מכשלון מרד בר כוכבא ועד המאה ה-‏19, החלו הערבים יושבי הארץ וגם אלו שלא, להראות סימנים של התנגדות והתנכלות לעם השב לציון. בין אם כל אחד רואה את השיבה לציון כזכות היסטורית של 2000 שנה או אולי זכות בעקבות שואת הנאצים שעברה על עמנו, או אולי בשל ציווי אלוקי כזה או אחר שהוא מאמין בו. עובדה היא ששוב קמו פה בא''י יהודים שלקחו נשק ובחרו, להיות אחראים לגורלם הם. וכזה הוא המקום עליו אנו נלחמים. בין אם נקרא לו א''י. מדינת ישראל. או כל שם אחר. העובדה היא שכאשר אנו מתהלכים בארץ הזו 2000 שנה לאחר היהודי האחרון עם נשק וכוח ועצמאות להגן על עצמנו. היא לבדה נצחון.

אבל אל לנו לחיות באשלייה. אין שום צידוק הגיוני, כביכול, לקיומה של מדינה יהודית, מערבית, נהנתנית ומבוססת. כל כך קטנה, במרחב ענקי שכולו איסלאם (בחלקו קיצוני) לא דמוקרטי נחשל ברובו. לכן אנו נאבקים פה החל מרגע היציאה מהחומות בכל מיני צורות ודרכים, החל מיושבי הארץ וכלה בצבאות ערב, טרור, התנגדות עממית וכו'. אירוע רודף אירוע. חלל נופל ועוד אחד וכל זאת על מנת לשוב ולהחזיק בפיסת האדמה הזו. כי זהו המקום היחיד בעולם (גם אם יש מקומות אחרים בגולה בהם טוב יותר) בו יהודי אחראי לגורלו ויכול לחיות אורח חיים יהודי. על מנת לקיים זאת אנו, אבותינו ונכדינו נאלץ להאבק פה.
לכן אנו חברת מאבק.
וככזו אל לנו להכנע לפיתוי הנאיבי של שלום או יחסי שכנות טובים ונעימים. הדרך היחידה למעט נורמליות כאן היא ליצור מאזן הרתעה שיגרום לאויבנו לחשוש מלהתעמת איתנו. כי הרי כל מה שמפריד בין 300 מיליון מוסלמים מהודו ועד יהודה ושומרון, ש99% מהם לא מוצאים שום לגיטימציה קיומית ב''יישות הציונית'', הוא 14 ק''מ של כביש מס' 57 המחבר את טול כרם לנתניה ולים.

לכן אי אפשר להניח לכל אלו שמנסים להשתמט משרות חובה בצה''ל או שרות לאומי. צה''ל הוא צבא מספיק חזק גם בלי ה40% שלא מתגייסים או משלימים שרות. אבל עם צריך להיות בנוי על צדקת הדרך ולא על עוצמה צבאית. הרי מה שמניע את רוב אויבנו זו האידיאולוגיה. וזאת חסרה במקומותינו. ותופעת ההשתמטות היא הסימן שאיבדנו פה את צדקת הדרך. וכאן טמונה הסכנה האמיתית.

לסיכום, אני טוען כי אין כל צידוק לתופעת ההשתמטות מהצבא. שכל עוד היא קיימת ולגיטימית. היא פוגעת בחוסן הלאומי ומחלישה אותנו בפני אויבנו. לשרות הצבאי לא צריך להתווסף תגמול כמו מלגה ללוחם או מתן עדיפות בקבלה לעבודה. זה אמור להיות ברור מאליו שאלו השניםפ בהם אני תורם את שלי למאבקו של העם היהודי בארצו. כל הבונוסים זה נחמד נלווה.

חומר למחשבה... מתן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מתן היקר.החוסן הלאומי הוא החוסן הפנימי.ואת החוסן הפנימי הורסות [חדש]
אזרח.   שבת, 04/08/2007 שעה 15:09
בתגובה למתן
ממשלות ישראל לדורותן(באמצעות המדיניות החברתית-קלקלית שלהן).ההשתמטות היא רק אחת התופעות הנגזרות ממדיניות זו.המילים שלך נוגעות ללב,אבל הן צריכות להיות מופנות לממשלות ישראל,ולבעלי העניין בחברה.בדיוק כמו שאלה נותנים גט כריתות לאזרחים,(רק ראה איך התנהגה המדינה בזמן המלחמה,איך טפלה בתושבי הצפון,תושבי שדרות,המפונים מגוש קטיף,או באחרים.)האזרחים נותנים גט כריתות למדינה שאותה הגדיר אדם סמית,ושהבאתי בתגובתי הראשונה.אי אפשר להיות רק ספרטה.(מדינה שכל מהותה צבא).צריך גם קצת חומר.(אי אפשר ללכת עם כל מה שכתבת, למכולת.)האזרחים מוכנים להקריב עבור המדינה,אם הם מרגישים שהגוף הזה הנקרא המדינה,עובד למענם,ומשרת את האנטרסים שלהם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כמו אחרים, אתה מתעלם מעובדה מאד פשוטה [חדש]
הצועד בנעליו   שבת, 04/08/2007 שעה 15:06 אתר אישי
שלא הם משתמטים - הצבא משמיט.
לדעתי, יש לצבא אול למערכת אינטרס, בכל מיני תקופות, שיהיו כאלה שיימצאו מחוץ למערכת, בתור ''האחר'' שעליו אפשר יהיה להצביע כעל מודל ''יראו וייראו'' או ''שעיר לעזאזל''.
בעיני, אין משתמטים, יש מושמטים, חלק מהם רצוניים - כלומר כאלה שחושבים שהם אלה ש'מסדרים' את המערכת (ואני נמנע מלהיכנס לסיבות שהם עושים את זה, אך בעיקרון אני מאמין שלא כל בני האדם מתאימים לצבא) ובעצם מתומרנים ע''י המערכת לקבל עליהם את הסימון. אחרים הם בלתי רצוניים, ובשנות ה90, בשעה שאתה לחמת לכפות על החרדים גיוס (חשבת על השאלה איזה חיילים יכולים להיות אלה שאתה מגייס אותם בכפייה?) אני הייתי בקבוצה שנלחמה רק על הנסיון להסביר לציבור שקיימים גם כאלה, העוברים סטיגמטיזציה וקיפוח וסוג של רצח אופי ע''י המערכת שגורמת להם להרגיש זבל-אדם בגלל שלא היו בצבא, לא משנה אם הם היו חולים, נכים, או מקרים מורכבים שהצבא במקום ללכת לקראתם העדיף להתנער מהם (ובהם כותב שורות אלה) ולסווג אותם באות קין שיכרוך אותם בעיני החברה עם פסיכופטים וגרוע מכך. הציבור לא כל כך רצה לשמוע לנו ולקלוט שיש הבדל, ואותך (באופן לא אישי) ואת דומיך העיתונאים/הפובליציסטים, בין עוד אחרים, אני מאשים בכך שלא הטיתם אוזן וכתף למאבקנו. אם באותו להט שבו אתה כותב כעת על ''גיוס לכל'' ו''העדפת המשרתים'' היית אתה (או מישהו אחר) מתייחס לעובדת קיומם של המושמטים, לפחות הבלתי רצוניים, ומתקומם על הסטיגמטיזציה נגדם, הייתי מתייחס אליכם כיום ביתר אמון.
כמו שאת המוחלשים כלכלית מעדיפים החוגים הנאור-ליברליים (ואני מדבר גם על אלה ש''שמאלה משינוי'') להשאיר מחוץ לגדר העיסוק שלהם, כך זה גם לגבי המושמטים.
בסופו של דבר הצלחנו למרות מיעוט האהדה להביא לתיקון 2.א המפורסם בחוק חופש העיסוק, האוסר לשאול פרופיל צבאי בטפסי העבודה. ממשלת רבין של אז מסיבותיה שלה גם ביטלה את האפליה בקיצבאות ילדים ליוצאי צבא, וככלל נעשו במהלך השנים מהלכים שאיפשרו למושמטי צבא להשתלב בחברה, ועדיין יש מי שרוצה להחזיר את הגלגל לאחור, ואתה משחק לידיו או משתף איתו פעולה.
המסקנות שהסקתי מאותן שנים הביאו אותי לעמדה יותר רדיקלית מהעמדה המר''צית-מצפה-להאפי-אנד שהיתה לי, אני מאמין שיש ממסד פוליטי-צבאי (שוב, ראה כמה גנרלים בפוליטיקה, ואיך נכשל ו/או מוכשל מי שלא בא מ''המשפחה הלוחמת'') שעל שלוחותיו השונות, לא מעוניין שתהיה התעסקות במושמטים - כבני אדם ולא דרך הכוונת של ''תרומתם החיילית למדינה'', יש מי שמעוניין לעשות להם דמוניזציה ושוטף את המוח באופן מתמיד נגדם, וההתעלמות מסוגי המושמטים גם בגל הנוכחי של התלהמות שמובילים האלוף שטרן, הרא''ל אשכנזי והרא''ל בדימוס העושה לביתו, היא מכוונת.
בהרחבה על ההסבר שלי ניתן לקרוא
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=54112... ובפוסט האחרון שלי - ''פיצוי עכשיו למושמטים''.
והערה אחרונה - אני מלכתחילה פיקפקתי בכל ה''גוועלד משתמטים'' הזה - לא האמנתי שהאחוזים באמת כאלה גבוהים - ובא מאמרו של יגיל לוי ב''הארץ'' על נתוני 'ההשתמטות' לפי הלמ''ס - וביסס פקפוקי, גם לגבי מרכיביה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
מקס הזועם.   שבת, 04/08/2007 שעה 19:54
אני מודה לך על פרסומת החינם לבלוג שלי, אבל חייב לציין שחוץ מזה שציירת את עיגולי המטרה אחרי שירית את החץ, נהגת גם בחוסר הגינות.

הפוסט אליו קישרת, כמו שמצויין בו, הוא המשך לפוסט שמראה, באמצעות סטטיסטיקה פשוטה של נתוני צה''ל עצמו, שתופעת ה''השתמטות'' (כלומר, אנשים שמרמים כדי לקבל פטור) עומדת על משהו כמו 5% בלחץ.

מדובר באחוז סביר במצב רגיל, ובמצב שבו הצבא והמדינה נמצאים כיום, מדובר בשיעור גיוס גבוה במפתיע, אם כבר.

אז הציטוט שהבאת, מתייחס לשאלה מה פתאום עושים עניין כ''כ גדול מתופעה כ''כ קטנה מספרית. ואני יכול להבטיח ש''הרס הצבא'' לא נמצא שם, ולא בשום פוסט אחר.

בקיצור, טריק רטורי ישן וחבוט, לעורר פאניקה מה''מהפכנים'', אמיתיים או מדומים, כדי להמנע מלהתייחס לטענות ענייניות.
(וזה עוד אחרי שחרגתי ממנהגי והעליתי טענות ענייניות לשם שינוי).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אורי קציר   שבת, 04/08/2007 שעה 22:02
בתגובה למקס הזועם.
אתר אישי
החישוב הסטטיסטי שלך חסר כל היגיון. מה שרלוונטי הוא מה אחוז האוכלוסיה חייבת הגיוס מכל פלח ופלח שאינה משרתת בצבא. מספר חייבי הגיוס באוכלוסיה החרדית ביחס לכלל חייבי הגיוס עולה מדי שנה, בעיקר בגלל הריבוי הטבעי הגבוה. מצד שני, מחויבות המדינה לגייסם לשירות חובה או מילואים הולכת ופוחתת. אם אינך מבין שלא מדובר בתופעה זניחה מספרית, כנראה שלא קראת את הנתונים שהבאתי. אם קראת והבנת, הניתוח שלך אינו רלוונטי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
מקס הזועם.   יום א', 05/08/2007 שעה 0:09
בתגובה לאורי קציר
הבנתי.

ברשותך אני אפסיק לעסוק בנושאים שמעבר להבנתי ואחזור למקומי הראוי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אורי קציר   יום א', 05/08/2007 שעה 6:38
בתגובה למקס הזועם.
אתר אישי
אתה לא צריך את רשותי לשום דבר. קורה שאנשים לא מסכימים זה עם זה. קרא שוב מה שכתבתי (כולל בחלק הבא של המאמר) ותנסה להתייחס למה שנאמר בו ולא למה שנאמר רק אצלך. ואם אחרי כל אלה אתה מעדיף להתרגז עלי במקום לענות על טענות ענייניות, זה עניינך שלך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מסכים... [חדש]
Drazick   שבת, 04/08/2007 שעה 21:53 אתר אישי
מסכים.
סולם הערכים שלנו השתגע.

אנחנו מעדיפים לראות בשישי בערב את בר רפאלי נוצצת מאשר אדם טבול אבק שהצליח להצמיח אבוקדו במדבר.

גם אני יודע עם מי מבין שתיהם הייתי רוצה לבלות את הלילה.
מצד שני אני בטוח עם מי מבין שתיהם אני רוצה לחלוק מדינה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אמנה חברתית בשלב ריקבון מתקדם [חדש]
בר שושני   יום א', 05/08/2007 שעה 10:35
זו הבעיה של ישראל. אני לא מדבר על מיני האמנות שמציעים לנו לחתום עליהן עכשיו, אלא על האמנה הראשונית, ההואבסיאנית, הלוקיאנית, כל אמנה שהיא. הובס טען שאמנה חברתית מוקמת על מנת לספק הגנה למושג ההבטחה - לתת עירבון לכך שאדם א' לא ירצח את אדם ב', לתת עירבון שההבטחה של אדם א' לעמוד בהתחייבותו כלפי אדם ב' תתקיים. בקיצור, מדובר על בניה של מערכת מושגים עליהם כולם מסכימים: אם מדובר על מושגים מאוד ראשוניים, כמו מושג של הבטחה, חיים (וחיים נאותים), חירות מסוימת, מושגים המכוננים חברה, ועד מושגים לאומיים - אתוס מסוים, גבולות שיח פוליטי מסוימים, נושאים שאין עוסקים בהם שוב.

מדינת ישראל היא מדינה בה לא רק שהמרקם המדיני מפורק ומורכב מחדש כל כך וכך שנים - כזו היא היתה כבר די הרבה זמן, אני חושב. היא מדינה בה גם הרובד הראשוני, של כל חברה, מתפרק. וכאשר הרובד הזה של החברה מתפרק, כל הביסוס לצבא (שבנוי על כך שמדובר באיזשהוא סוג של לאום שהוא מקשה אחת - כלומר, שהחייל מבין ומסכים להגן על כולו בבת אחת, ולא לפטרל בכניסה לרחוב החבצלת 5 דירה 25 עם נשק - מתפרק. כאשר חיילים מסרבים לעלות לעמדה כיוון שהם יחליפו פלוגה שסייעה בהתנתקות, אז המרקם הזה מפורק. כששמאלן מסרב לשרת בשטחים, המרקם הזה מפורק. (אני עצמי נמצא בצידה השמאלי של המפה, אז נא לא לתקוף משמאל, לא מדובר בביקורת פוליטית אלא בתיאור מצב). כשאדם מתחמת מתשלום המיסים - כנורמה - המרקם הזה מתפרק.

הבעיה היא הרבה יותר חמורה מ''משתמטי הצבא''. פיתרון נקודתי לבעיה כללית הוא לא יותר מכוסות רוח למת. איך פותרים את המצב הזה, זו שאלה נהדרת, והצבא יכול להיות חלק גדול בהליך הזה - מתוקף היותו סוג של כור היתוך, אבל פעולה נקודתית רק ברמת הצבא תפספס את הבעיה, תסתיר ולא תפתור אותה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מסכימה [חדש]
שיר-דמע   יום א', 05/08/2007 שעה 15:39
גם אם לא עם כל מילה, אז עם הרוב המוחלט.
נקודות קטנות של אי-הסכמה:
1. אני לא חושבת שהמצב הוא של בוז למשרתים והילולת המשתמטים. בחלקים נרחבים מהמדינה הזו המאזן עדיין תקין, ויש עדיין כבוד והערכה למשרתם ובוז למשתמטים. אם נשים בצד רגע את האוכלוסיות בעלות הפטור, בקרב האוכלוסיות חייבות-הגיוס מדובר בסה''כ על קבוצה קטנה שעושה רעש גדול סביב האדרת ההשתמטות. לבר רפאלי ולג'קו אייזנברג זה עדיין עובד יותר נגדם מאשר בעדם.
2. ראיתי שכבר יש פוסט שמנסה לטפל בבעיה (ואגיע אליו), אבל נקודה שחשוב לציין כבר עכשיו היא: יופי, אנחנו רוצים להילחם בהשתמטות, אבל מה בדיוק יכול הצבא לעשות עם מי שבאמת לא מתאים (אחוזי אי-הגיוס הגבוהים עקב אי-התאמה - קב''א נמוכה או עבר פלילי) או עם מי שממש לא רוצה (אלו שמרמים כדי להשתמט)? מה בדיוק יעזור לגייס אותם בכפייה? ומה בדיוק יש לצבא - שגם ככה יש לו עודפים של משרתי-חובה בלתי-מועילים - לעשות עם אנשים כאלה?
3. ואחרון חביב: עם כל הכבוד למשתמטים מחמת נימוקים כמו ''תועלת לקריירה'' - ולדעתי כאמור הם לא רבים כמו שמנסים לעשות מהם - יש גם כאלה שלא משרתים מסיבות מוצדקות לחלוטין (ויש לי כאלה בדרגת קירבה גבוהה ביותר). הניסיון לפתור את בעיית המשתמטים במובנה הנכון של המילה עלול לפגוע בהם מאוד, הן מבחינת הסטיגמה והיחס השלילי, והן מבחינת הפסד הטבות (שאין להם דרך להשיג גם לו התאמצו לשם כך בכל מאודם).
דיון מאוד מעניין בסוגייה הזו יש כאן: http://haifalawfaculty.blogspot.com/2006/08/blog-pos... ובפוסטי ההמשך, עד לפוסט הזה:
ועל כל זה מתווספים כמובן החרדים, שעקב היותם לא-משתמטים אלא פטורים מכוחו של חוק מיוחד, הם נהנים מכל העולמות - גפ פטור וגם הטבות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מסכימה [חדש]
נועה   יום ד', 26/03/2008 שעה 17:28
בתגובה לשיר-דמע
למדתי בתיכון שבו 30% אם לא יותר לא התגייסו. זה היה לפני שזה היה כל כך פופולרי. מאלה שלא התגייסו - איש לא עשה שירות לאומי, אעפ''י שעמותת שלומית כבר פעלה.
גם משתמטים אחרים שאני מכירה - השתמטו ולא עשו משהו אחר כתחליף, ורובם משתמטי קריירה ו''לא התחשמק לי.

אני לא מקבלת את טיעון ה''מושמטים''. צה''ל מגייס קב''אות נמוכות ואנשים עם עבר (חיילי מקא''ם, מה שקרוי גם ''נערי רפול'' הם פרוייקט חי ובועט בצה''ל). צה''ל מגייס (היום) אנשים עם תסמונת דאון. צה''ל מגייס חירשים.
ומי שלא - יכול להתנדב. יכול - רבאק, אם הוא לא מתאים למסגרת צבאית, לעשות שירות לאומי, ולהיות זכאי לכל ההטבות של חייל משוחרר.

רוב המשתמטים שאינם חרדים, לא עושים את זה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מסכימה [חדש]
שיר-דמע   יום ד', 26/03/2008 שעה 18:24
בתגובה לנועה
אתר אישי
למה 30% מהתיכון שלך לא התגייסו? 30% משתמטים? באיזה אופן הם השתמטו - כולם פטור נפשי?

אני לא מקבלת את טיעון המושמטים במלואו ובקיצוניותו כפי שהוא מוצג במקומות מסוימים, אבל כן מקבלת אותו בחלקו. יש אוכלוסיות שלא יכולות להתגייס, שהצבא לא מעוניין בהן, וחלק מאותם אנשים (אם כי לא כולם), לעיתים מראותן סיבות שאינם יכולים להתגייס, גם אינם יכולים לשרת בשירות לאומי. אני מפנה אותך לשסיפור המשפחתי שלי ותגידי לי מה דעתך: http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?blog=86208...

אגב, צה''ל מגייס חלק מבעלי הקב''אות הנמוכות, לא את כולם. פרויקט מקא''ם לא מצליח להכיל את כולם, ויש הרבה שפשוט לא מגויסים. אני יכולה לומר לך מניסיון אישי שבתפקידי הצבאי הייתי מדריכה של נוער אתיופי לפני גיוס וצה''ל פטר רבים מהם, בעיקר בנות, בגלל קב''אות נמוכות, והיינו צריכים להיאבק כדי שיתנו להן להתגייס.

ובשורה הץחתונה: לא כולם יכולים להתגייס, לא כולם יכולים להתנדב, לא כולם יכולים אפילו לעשות שירות לאומי. יש כאלה שיש להם קושי אמיתי. לא תמיד זה פשוט להבדיל ביניהם לבין מי שבאמת משתמט. לא יהיה צודק לתת להם אותו יחס כמו למי שבאמת השתמט.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מסכימה [חדש]
נועה   יום ה', 27/03/2008 שעה 13:19
בתגובה לשיר-דמע
הם השתמטו בכל מיני אופנים: חלק מהבנות שיקרו שהן דתיות, חלק התחתנו, וחלק יצאו על פרופיל נפשי. הבנים יצאו על פרופיל נפשי.
והם השתמטו כי רובם ככולם היו אמנים בפוטנציה, ואעפ''י שצה''ל הכיר בכך ונתן להם מסגרות רלוונטיות (תזמורת צה''ל, להקות, תיאטרון צה''ל, מוזיקאי / רקדן מצטיין) זה לא הספיק להם, ולא ממש התחשק להם.
אני לא חושבת שהיה שם אחד שבאמת ''לא מסוגל'' לעשות שירות לאומי. בטח ובטח שבשירות לאומי מי שמשרת בוחר את המסגרת, ויכול לעשות שם דברים שמעניינים אותו והוא טוב בהם.
אגב, דווקא הכיתה שהכי הרבה התגייסו בה, היתה כיתת המוזיקה הקלאסית, שהם באמת נדפקים משירות צבאי.

צה''ל אכן לא יוצא מגדרו לגייס חלק מהאנשים. היתה לי חברה כזו. היא היתה יתומה מאם, ואמא שלה היתה חד הורית מהסוג הנפוץ, קרי - גרושה והאב לא תומך. היא היתה מסודרת כלכלית, כמובן, כי ירשה מאמה את דירתה, אלא שהיה ברור לצה''ל כי תצטרך לשרת קל''ב עקב פסנתרנותה (בזה הם הכירו), וכי תהיה מוכרת כחיילת בודדת מה שיעלה כסף, וכל זה בשביל בחורה שתשרת בקרייה או תל השומר ו*לא התלהבה מאוד מאוד להתגייס מלכתחילה*.
צה''ל הציע לה בשמחה רבה ומיוזמתו שלו - פטור. אין לי ספק שעל בחור היו נאבקים יותר.
צה''ל באמת מוותר על בנות בקלות יתרה - חג''מניקיות (חיילות גיוס מיוחד) הן ברמה יותר גבוהה מחיילי מקא''ם. נערות עם נתונים של חיילי מקא''ם לא מגוייסות כלל.

אלא שרוב האנשים - הרוב המוחלט, בהחלט יכולים להתנדב, ויכולים לעשות שירות לאומי אם לא צבאי, ואלה שיש להם ''קושי אמיתי'' הם מה? שמינית אחוז מהמשתמטים?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אתה מכניס מילים לפי [חדש]
אסף רותם   יום א', 05/08/2007 שעה 23:57
לא קורות חיי עומדים כאן למבחן, ולא השכלתי וחבל שירדת לפסים אישיים. מעבר לכך, זה נחמד ששלפת את הדוגמא הטריוויאלית של לבנון אשר ''היא לא בדיוק המדינה שאת דפוסי ההתנהגות הפוליטיים שלה הייתי רוצה לחקות כאן'', אבל לא אתה עומד במוקד הויכוח הזה, ואיש כמובן לא שואל אותך מהי האלטרנטיווה הראויה. מה שעומד הוא חשיפת ערוותו הריחנית של הקפיטליזם, כאשר הוא משולב עם ראייה פוליטית אלימה וקיצונית כמו של הליכוד בראשות נתניהו, חביב כל העיתונים הכלכליים. מה שבאמת חשוב הוא הדיון הציבורי בנוגע להשלכות של אימוץ נורמות אמריקניות בשכונה שסולדת מכל האמריקניזציה. ואכן, אתה מוכיח את התוצאה שלה: ''העיקר שתהיה לגיטימציה לברוח מהצבא ולעשות כסף''. בעזרתך ובעזרת דומיך, והם רבים, בהחלט יש לגיטימציה כזו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אתה מכניס מילים לפי [חדש]
אורי קציר   יום ב', 06/08/2007 שעה 6:51
בתגובה לאסף רותם
אתר אישי
מה הקשר בין ''ערוותו הריחנית של הקפיטליזם'' לבין העובדה שחיזבאללה רוצה לחסל אותי ואותך - אין לי מושג ירוק. מעבר לכך, אולי כדאי שתבין שאתה מטיף לדבר והיפוכו. אם מה שמעניין אותך הוא להילחם בקפיטליזם קיצוני, הדרך הגרועה ביותר לעשות את זה היא להסביר לאנשים שכדאי להם לברוח מכל מחויבות חברתית כדי לעשות כמה שיותר כסף. ההטפה שלך לאינדיבידואליזם קרייריסטי קיצוני היא ליבתו של אותו קפיטליזם בדיוק.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אתה מכניס מילים לפי [חדש]
גלעד לוי   יום ב', 06/08/2007 שעה 8:51
בתגובה לאסף רותם
רגע אחד, מיסטר רותם, זה לא אתה שכתבת שעדיף להשתמט ולזכות בשלוש שנים חשובות במיוחד בחיסכון לפנסיה? ומי בדיוק מייצר את אותה ''חברה הסוגדת לצרכנות, לכסף ולזוהר?'' סתא שלי? או שאולי יש לזה קשר לכלי תקשורת שסוגדים בעצמם לכל מיליארדר ללא חשבון?

אתה ודומיך מעצבים את התודעה. אתה וחבריך בדה מרקר ובגלובס ובשני העיתונים הגדולים. מי שכותב בהערצה על דנקנר שלא עושה טעויות אסטרטגיות ועל תשובה שנהיה איש הנדלן הגדול ביותר באמריקה ועל שרי אריסון שמקימה איזו עמותה רוחנית הזויה ומקבלת על כך ליקוקים מפה ועד להודעה חדשה - זה לא אנחנו, אדות רותן. זה אתה. אתה וחבריך. ומי שמפרסם סקופים אדירים על דייט של יהודה עם נינט או ראיונות עם דוגמניות שאין להן שום דבר מלבד הגוף שלהן, זה לא אנחנו. זה אתה וחבריך. אז אל תקונן עכשיו בצורה צבועה כל כך על החברה הטיפשה הזאת שסוגדת לכסף ולזוהר. אתה זה שמוכר לנו את הסגידה הזאת. כל יום.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אתה מכניס מילים לפי [חדש]
לירית   יום ב', 06/08/2007 שעה 10:40
בתגובה לגלעד לוי
לפנות אל אסף רותם כאילו היה שוקן בכבודו ובעצמו, זה לכל הפחות ילדותי.
להאשים אותו בהטפה לחוסר סולידריות בעם מסוג כלשהו זה פשוט אי הבנת הנקרא. רותם משקף בדבריו מצב קיים, מצביע עליו ומנסה להסביר תופעה לא דרך האשמת הפרטים אלא מתוך הסתכלות על התמונה הגדולה והכרה בקונטקסט בו מתרחשים הדברים.

מי שעוקב אחרי הטורים של רותם רואה שזוהי הדרך שלו להתבונן במציאות שסביבנו. הציניות הדקה, אני מבינה, לא ממש ברורה לכולם וחבל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני בעד גיוס לצבא אבל............ [חדש]
מי אני מה אני מה מה מה .........   יום ו', 17/08/2007 שעה 17:42
הכי מרגיז אותי זה כשמראים את הכתבות הכואבות בtv
איך שאנשים נלחמו במלחמות ישראל וזרקו אותם טוב שיש לנו תקשורת כזאת משם מתחילה השתמטות וכל מי שחושב שהוא גבר שיילך לצבא פעם זאת הייתה גאווה היום כאשר חיילים שנתנו את חייהם נלחמו ונשבו ואני לא אומר שלא עושים כלום למען אך עדין הם שם ולא יודע אם יחזרו דברים כאלה שרואים בטלויזיה איך זה לא יעודד להשתמט, חייל משתחרר מהצבא
הולך פשוט לעבוד באיזו תחנת דלק לקחת את המענק שמגיע לו ומגיע יותר ואחר כך נוסע לאיזו גנה לתפוס ראש
מה המדינה תורמת לו בתמורה למה שהוא תורם הכושי עשה הכושי יכול ללכת כמה חיילים שיחררו בתמורה לטטנבויים
ובעבור מה בעבור סוחר סמים חוץ מזה גם כל חברי הכנסת ששולחים את ילדיהם לחו''ל מה זה לא יעודד להשתמט יש המון דברים שמורדים את המורל לצעירים שלא יתגייסו לצבא ואני שמח מי שהולך והולך לקרבי במיוחד הם אלה שכבר מורעלים מהבית היום לאף אחד לא אכפת לו מאף אחד אדם לאדם זאב
מה שמעניין את כולם בלי יוצא מן הכלל זה רק כסף כסף כסך כסף כסף כסף.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

Good info [חדש]
Pharmb514   יום ד', 09/02/2011 שעה 21:52 אתר אישי
Hello! dedbgek interesting dedbgek site!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©