השם: לורה אינגלס, הכתובת: ארמון בקינגהאם
שבת, 28/07/2007 שעה 8:23
אלה מכם שהתבגרו בשנות השבעים והשמונים ודאי זוכרים את לורה אינגלס, הילדה המקסימה עם הצמות שהייתה גיבורת הסדרה ''בית קטן בערבה''. לורה אינגלס האמיתית נדדה עם משפחתה בקנזאס, בדקוטה ובמיזורי וידעה שנים של קשיים כלכליים קשים ושל מאבק מתמיד להישרדות. לימים, חיברה תשעה ספרים שתיעדו את קורות משפחתה במערב האמריקני והפכו לסידרת טלוויזיה מצליחה שמשודרת עד היום בשדורים חוזרים. מה שלורה לא ידעה, כנראה, שהיא קשורה משפחתית אל האצולה הבריטית בעלת הדם הכחול ביותר שרק ניתן להעלות על הדעת. למעשה, אם לקבל את טענתה מוזיאון לורה במינסוטה, ללורה אינגלס ולנסיך ויליאם יש אב קדמון משותף: ויליאם הראשון, מלכה של אנגליה בשנים 1066-1087, שלימים נודע יותר בתור ''הכובש''. קישור בין שני אנשים שונים כל כך זה מזו הוא תמיד מרתק. הנה הסיפור









לפני הרבה שנים הופק סרט קולנוע בשם ''המלך ראלף''. הסרט, קומדיה לא נורא חשובה בכיכובו של ג'ון גודמן, תיארה מצב שבו נכחדת כל משפחת המלוכה הבריטית בעקבות התחשמלות קולקטיבית בשעת צילום משפחתי משותף. רצונם של תושבי בריטניה להמשיך את השושלת העתיקה ולשמר את המסורת המלכותית מביא אותם לחפש בכל פינה צאצא כלשהו של המלכים הקדומים. בסופו של דבר הם מגיעים לברנש בשם ראלף, המשמש בימים כתיקונם כפסנתרן פרוע בקאזינו בלאס וגאס. החיבור בין הבדרן ההוולל וחובב ההמבורגרים והבירות לבין הסנוביות המרוחקת של האריסטוקרטיה הבריטית הוא, בעצם, עהבסיס העיקרי לאותו סרט.

עטיפת אחד מספרי הסדרה ''בית קטן בערבה''. תיאור אותנטי של רוח החופש האמריקנית במרחבי המערב (מקור תמונה 1).

ולמה אני מזכיר זאת? משום שבמהלך אחד הטיולים האחרונים שלנו בצפון אמריקה התחקינו, מ' ואני, אחרי עקבותיה של לורה אינגלס ויילדר. לחובבי הספרות שבינינו זכורה האישה הזו כאחת המתעדות הספרותיות האותנטיות והמרגשות ביותר של ימי ההתיישבות בספר המערבי של ארצות הברית. לאלה שפחות מתעניינים בספרות ומעדיפים את הטלוויזיה היא זכורה ודאי מהסדרה ''בית קטן בערבה'', שם גילמה את דמותה השחקנית הצעירה מליסה גילברט. לורה עצמה כתבה ופרסמה תשעה ספרים בסדרת ''בית קטן בערבה'' והגם שסידרה זו נודעה יותר בזכות תיאורי ילדותה בערבות דקוטה, הרי שסידרת הטלוויזיה קיבעה בתודעה את זירת ההתרחשויות דווקא בעיירה וולנאט גרוב שבמינסוטה הסמוכה – עיירה בה שהו לורה ובני משפחתה שנתיים בלבד.

לורה אינגלס נולדה בבקתה שהקימה הוריה החלוצים ביער, לחוף אגם פפין שבוויסקונסין, ב-‏7 בפברואר 1867. ילדותה ונעוריה עברו עליה בנדודים עם הוריה ואחיותיה הקטנות. היא חייתה בין אינדיאנים, בעקבות קנזאס ומיזורי, לחוף נחל השזיף במינסוטה (סמוך לוולנאט גרוב), על שפת אגם הכסף בדקוטה ועוד. לימודיה היו בלתי-סדירים, ולנעשה הוריה היו מוריה העיקריים. רוב הזמן נאבקו בני המשפחה, בהנהגתו של צ'ארלס אינגלס רב התושייה, כדי לשרוד חורפים קשים, מכות ארבה, דליקות ושאר פגעים. קיומם היה מצומצם ותלוי, במידה רבה, בכישורי הציד והאילתור של אב המשפחה.

לאחר נישואיה המשיכה לנדוד עם בעלה, אלמנזו ויילדר, ברחבי קליפורניה ודקוטה, עד שב-‏1894 הקימו לעצמם חווה על שפת במנספילד שבמיזורי, ''במקום שאין עוד נפלא ממנו בעולם'', כלשונה. שם עבדה בחקלאות וכתבה את סיפוריה האוטוביוגרפיים. סיפורים אלה נעשו לאחר הופעתם לקלאסיקה של ספרות הילדים האמריקנית. הניו יורק טיימס שיבח את ''הרקע האותנטי, איפיון הדמויות הרגיש, השלמות המופלאה ורוח החופש העיקשת המפעמת בין דפיו'' וקבע כי כל הקורא את ספריה ''חש כי הוא נעשה עשיר יותר בזכות התיאור האמין והמופלא של חיי חלוצים בערבה הפתוחה ובזכות הערכים האנושיים החמים הממלאים את דפיהם''. תשעת ספריה כתובים בגוף שלישי, אבל בשמות אמיתיים ובהם נכללים תיאורים מדויקים, אווירה אותנטית משכנעת, קורטוב נוסטלגיה והומור דק.

ובכן, במהלך אותו מסע ביקרנו בשלוש העיירות המרכזיות בהן העבירה לורה את חייה. על מסע זה עוד אספר בנפרד, אבל רציתי להתעכב כאן על עובדה מעניינת שבה נתקלתי דווקא בעיירה וולנאט גרוב. במהלך ביקור במוזיאון המוקדש לה (שעליו נשענת, הלכה למעשה, כמעט כל התיירות העוברת בעיירה הקטנטנה והשקטה הזו) הבחנתי בגיליון נייר המוצמד לאחד הקירות. גיליון זה תיעד את אילן היוחסין של לורה אינגלס, אילן המעמיק אל תוך המאה האחת-עשרה. והדבר המפתיע ביותר שבו הוא שאחד מאבותיה הקדמונים היה לא אחר מאשר ויליאם, דוכס נורמנדיה שניצח בקרב הייסטינגס ב-‏1066 את הרולד מלך אנגליה, כבש את ממלכתו והיה למלך הידוע כיום כוויליאם הכובש. מאחר ואותו ויליאם הוא גם אביהם הקדמון של בני משפחת המלוכה האנגלית דהיום, יוצא שלורה אינגלס היא דודניתו רחוקה של הנסיך ויליאם, מי שיום אחד יהיה, כנראה, מלך אנגליה.

פניתי למנהלת המקום ושאלתי אם יש עותק מהנייר הזה למכירה. היא השיבה בשלילה. כשחזרתי ארצה החלטתי לנסות שוב את מזלי. שלחתי מייל למוזיאון בוולנאט גרוב ובקשתי לבדוק שוב אם ניתן להשיג עותק מאותו אילן יוחסין הקושר את שושלת המוכה המפורסמת ביותר בעולם עם משפחה אמריקנית ענייה שנאבקה על קיומה בערבות הענק של המערב האמריקני. אתמול, יותר מחודשיים לאחר שנשלח אותו מייל, הגיעה התשובה – ועימה עותק סרוק של האילן.

ניסיתי לחפש חומר על הדורות השונים באותה שושלת. גיליתי שם כמה ממצאים מפתיעים למדי. בין היתר, מצוי שם שמו של ריצ'ארד וורן, אחד מנוסעי ה''מייפלאואר'', אותה ספינה שיצאה מאנגליה ועגנה ב-‏1620 בפלימות' רוק. תושביה נחשבים עד היום לגרעין המייסד הרציני הראשון של המושבות האמריקניות, ובמיתולוגיה האמריקנית – לאבות המייסדים של האומה. ובכן, אותו ריצ'ארד היה, כנראה, אביהם הקדמון של לא מעט אנשי-שם אחרים. הבולטים שבהם: נשיא ארצות הברית (ומי שהיה המצביא הידוע ביותר של צבא האיחוד במלחמת האזרחים), יוליסס גראנט; נשיא ידוע נוסף, פרנקלין דלאנו רוזוולט; האסטרונאוט אלן שפארד; השחקנית לוסיל בול; השחקן ריצ'ארד גיר; השחקנית ג'ואן וודוורד; הסופרים הנרי דייוויד ת'ורו והנרי וודסוורת' לונגפלו; הטייסת אמיליה ארהארט; השחקן והבמאי אורסון וולס; מזכיר המדינה האמריקני והנואם הידוע ויליאם ג'נינגס בריאן; האחים רייט, שביצעו את הטיסה הראשונה במטוס; השחקן בוב ניוהארט; המנחה המיתולוגי של ''טונייט שואו'', ג'וני קארסון; הבשלנית ומגישת הטלוויזיה ג'וליה צ'יילד; נשיא אירלנד, ארסקין המילטון צ'ילדרס; הממציא לי דה פורסט; ורבים אחרים. כנראה שבמשפחת הענק הזאת יש לא מעט כישרון.

אינני גנאולוג ואין לי כל דרך להוכיח או להפריך את הקישור הישיר בין לורה אינגלס לבין כובשיה הקדומים של אנגליה. ובכל זאת, אני מוצא לנכון לפרסמו כאן, וזאת משתי סיבות. האחת, משום שהוא מוצג על ידי מוזיאון היסטורי רשמי; והשנייה – מפני שהקישור בין דמויות שונות כל כך זו מזו מרתק בפני עצמו. קראתי פעם, למשל, שנשיא ארצות הברית לשעבר, ריצ'ארד ניקסון, הוא בן דודו מדור תשיעי של אחמט זוגו, מי שלימים נודע כמלכה של אלבניה ושלט תחת השם זוג הראשון. דומני שגם לפני בחירות 1992 בארצות הברית מצא גנאולוג כלשהו פרט מעניין: מוצאן של משפחות בוש וקלינטון, שהתמודדו באותה שנה זה נגד זה, היה בכפר כלשהו בדרום האי הבריטי - וככל הנראה הן אף התחתנו זו בזו.

אז הנה האילן שקיבלתי מוולנאט גרוב. ניקול אלזנגה, מנהלת האוספים במוזיאון, מציינת שהוא חובר על ידי אישה בשם רות באנקר כריסטיאנסן. לורה אינגלס מתוארת בו כדודניתו מדור עשרים וחמישי של אדוארד השביעי, מלך בריטניה (בנה של המלכה ויקטוריה והסבא רבא שלך המלכה אליזבת' השנייה). ללורה ולבעלה אלמנזו הייתה רק בת אחת שהגיעה לבגרות ולבת זו (רוז ויילדר ליין) לא היו ילדים משלה. מאחר וגם לאחיותיה של לורה לא היו צאצאים משל עצמן, תמה שושלת אינגלס-ויילדר-ליין עם מותה של רוז ב-‏1968. חמישה דורות לאחר אדוארד השביעי, ספק אם הנסיך ויליאם יודע שקרובת משפחה רחוקה שלו אחראית לחלק מהמיתולוגיה של הספר המערבי בארצות הברית ובעקיפין גם לאחת מסדרות הטלוויזיה המצליחות ביותר במחצית השנייה של המאה העשרים. לורה עצמה, סביר עוד יותר להניח, לא ידעה דבר על הקשר שלה לארמון בקינגהאם.

 
אילן היוחסין הארוך של לורה אינגלס. (מקור: מוזיאון לורה אינגלס בוולנאט גרוב).
 












[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
כל כך לא אמריקני [חדש]
אבי   שבת, 28/07/2007 שעה 9:57 אתר אישי
להזכיר את הייחוס שלך, אפילו אם הוא משתייך לבית מלוכה אירופאי.
מה גם, שאף אחד מצאצאי ויליאם הכובש לא כתב היטב כמו לורה אינגלס.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כל כך לא אמריקני [חדש]
אורי קציר   שבת, 28/07/2007 שעה 10:02
בתגובה לאבי
אתר אישי
דווקא כן. האמריקנים פיתחו מודעות גבוהה לנושא הייחוס המשפחתי. תמצא שם לא מעט אנשים שמתגאים שהם צאצאי הנוסעים ב''מייפלאואר'' ורואים בכך שדרוג של אמריקניותם. אם אני זוכר נכון, לפני אי-אלו שנים התפוצצה שערוריית ''מדאם מייפלאואר'', אישה שניהלה רשת של נערות טלפון יקרות שמכרו את חסדיהן לאנשי עסקים, פוליטיקאים ושאר ידוענים. את כינויה קיבלה המדאם מכלי התקשורת לאחר שהתברר ייחוסה המשפחתי. ללמדך שלא לכל אדם באמריקה יש ייחוס כזה, ואם יש - האמריקנים רואים חשיבות רבה בציונו ובהדגשתו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כל כך לא אמריקני [חדש]
אבי   יום ד', 01/08/2007 שעה 13:40
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אם את זונה, לפחות שיהיה לך ייחוס :-)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נו טוב... [חדש]
חיים   שבת, 28/07/2007 שעה 17:01
ואני יכול להוכיח שהשורשים שלי מתחילים באדם הראשון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נו טוב... [חדש]
אורי קציר   שבת, 28/07/2007 שעה 17:42
בתגובה לחיים
אתר אישי
אתה יכול לטעון, לא להוכיח. אם תביא הוכחה כזו, אני מבטי להקדיש לך פוסט שלם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נו טוב... [חדש]
samson   יום ב', 30/07/2007 שעה 20:24
בתגובה לאורי קציר
הוא יכול להוכיח את הטענה במסגרת מודל כלשהו שבו קיים ''אדם ראשון''. אז זה נובע מעצם היותו אדם בעצמו. החלק הנוסף הוא האקסיומה ''אדם יכול להיווצר רק מתוך אדם אחר''. הבעיה העיקרית היא שקשה לשלול את היווצרותם של כמה בני אדם ''ראשונים'' במקביל, באופן כלשהו - מקרי או לא.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
חזי   שבת, 28/07/2007 שעה 22:16 אתר אישי
זה סיפור מעניין, אבל אני לא חושב שהצאצאים של וויליאם הכובש כל כך נדירים. לצורך הערכת מספר צאצאיו נניח שלכל גבר ואישה יש רק שני צאצאים ששורדים וממשיכים להעמיד צאצאים. זו הנחה זהירה ביותר - מצב כזה היה גורם לאוכלוסיה אנושית יציבה, ולא לריבוי שאנו יודעים שהתרחש ב-‏941 השנים האחרונות. אחרי 27 דורות יהיו לווילייאם 2 בחזקת 27 = 134 מיליון צאצאים ישירים. יש פגמים בחישוב הזה - למשל ההנחה הנסתרת שאין נישואים בין צאצאים שונים של וויליאם, מה שהיה מקטין את המספרים אבל מסבך את החישוב. מצד שני, כפי שאמרתי ההנחה של שני צאצאים לכל זוג לאורך ההסטוריה ממעיטה מהמהספרים האמיתיים. אז קשה להעריך כמה צאצאים יש לוויליאם הכובש באמת, אבל בכל מקרה כנראה שמדובר במיליונים רבים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תיקונצ'יק [חדש]
בני   שבת, 28/07/2007 שעה 23:00
בתגובה לחזי
ההנחה של זוג צאצאים לכל זוג קיים (בממוצע) - אינה ממעיטה, היא די מציאותית. התרבות (הא בחיריק) מואצת הייתה רק בתקופה מוגבלת (במימדים היסטוריים) במאות האחרונות, והיא פסקה לפני כמה עשורים בחברות המערביות. במאה ה - 14 התמעטה אוכלוסיית אירופה, למשל, בגלל ''המגפה השחורה''.
כמו כן אפשר לסלק במצפון נקי את ה''הנחה הנסתרת'' שאין נישואין בין הצאצאים - היו גם היו, ובכוונה! בני מעמד האצולה נטו להתחתן זה עם זה - אם כי נראה שהגלישה בין מעמדות הייתה ''חלקה'' יותר באנגליה מאשר ביתר ארצות אירופה.
אבל נכון הדבר שבכ - 27 דורות נעשים הרבה מאוד אנשים קשורים זה לזה משפחתית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הסבר [חדש]
חזי   יום א', 29/07/2007 שעה 0:22
בתגובה לבני
אתר אישי
בני, הנקודה העיקרית שניסיתי להעביר היא שאפילו באוכלוסיה שכלל אינה מתרבה אחרי מספיק דורות יהיו לאב או אם קדמונים ממוצעים הרבה מאד צאצאים. על אחת כמה וכמה שזה נכון לאוכלוסיה מתרבה כמו שאוכלוסיית אירופה היתה במשך רוב ההיסטוריה, ועבור אב קדמון לא ממוצע כמו וויליאם הכובש.

את ה''הנחה הנסתרת'' אתה יכול להסיר במצפון הסטורי נקי, אבל מנקודת המבט שלי היא דווקא מועילה מכיוון שהיא מפשטת את החישוב. אין טעם להשקיע בחישוב מסובך יותר כאשר הנתונים שיכולים להזין אותו הם לא יותר מהערכות של סדרי גודל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
samson   יום ב', 30/07/2007 שעה 20:43
בתגובה לחזי
134 מיליון צאצאים - אבל מעניין יותר לקחת בחשבון את בני זמננו. במילים אחרות, לספור את מספר ה''עלים'' בעץ שהוא חצי מגודל העץ כולו. כלומר, 67 מיליון. כמו-כן, הגידול הטבעי משתנה מדור לדור, והוא משפיע יותר ויותר ככל שמתקדמים. כלומר, אם הגידול הטבעי ירד מ-‏2 בדורות האחרונים (בעיקר בגלל נישואים בתוך העץ), גודל השושלת יקטן מאוד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא צריך לחלק ב-‏2 [חדש]
חזי   יום ד', 01/08/2007 שעה 4:47
בתגובה לsamson
אתר אישי
ב-‏134 מיליון התייחסתי למספר הצאצאים בני הדור ה-‏27 בלבד (לא הדור הנוכחי אלא זה של לורה אינגלס), ללא כל הדורות הקודמים. החלוקה ב-‏2 מיותרת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הקרדיט אינו על הייחוס עצמו [חדש]
אבי   יום ד', 01/08/2007 שעה 13:39
בתגובה לחזי
אתר אישי
אלא על כך שלמשפחה יש אילן יוחסין מתועד בקפידה במשך 900 שנה.
הימצאותו של תיעוד כזה הוא הראוי לשבח.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הקרדיט אינו על הייחוס עצמו [חדש]
אורי קציר   יום ד', 01/08/2007 שעה 13:56
בתגובה לאבי
אתר אישי
דומני שיש כמה משפחות בישראל, כמו זינאתי, טולדנו וריבלין שלהן אילנות יוחסין ותיקים מאוד, עמוק אל תוך ימי הביניים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הקרדיט אינו על הייחוס עצמו [חדש]
אבי   יום ד', 01/08/2007 שעה 14:09
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
כן.
לאחד החברים שלי אילן יוחסין שהולך מאתיים וקצת שנים לאחור ואותי זה מאוד מרשים :-)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ג'ינגס חאן [חדש]
חזי   יום א', 29/07/2007 שעה 0:34 אתר אישי
כדאי להזכיר גם את המקרה של כובש גדול אחר. מחקרים גנטיים עכשוויים גילו כי ל-‏8% מהגברים בחלקים נרחבים של אסיה יש אב קדום משותף שככל הנראה מוצאו מונגוליה. החשד נופל על ראשו (או מוטב להגיד חלציו) של ג'ינגיס חאן. אפשר לקרוא מאמר שמסכם את תוצאות המחקר כאן:

מבחינת מספר הצאצאים סביר להניח שוויליאם הכובש לא יכול לנצח את ג'ינגס חאן. אבל אם הייתי צריך להמר על מישהו שהצליח לעשות בליגה האירופאית את מה שחאן עשה בליגה האסיאתית, וויליאם היה נמצא גבוה ברשימת המועמדים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עוד על ג'ינגס חאן [חדש]
חזי   יום א', 29/07/2007 שעה 1:53
בתגובה לחזי
אתר אישי
המחקר שציטטתי התייחס לזיהוי סמנים בכרומוזום Y שעובר רק בין אב לבן (זכר לזכר). אם ג'ינגס חאן היה מתרבה לפי המודל שנתתי של 2 צאצאים לכל זוג הורים לא סביר שהוא היה זוכה ל'הישג' הנ''ל מכיוון שבממוצע בכל דור היה רק צאצא זכר אחד שזוכה לרשת את כרומוזום ה-Y המקורי. המחקר מעריך שמספר נושאי כרומוזום Y של חאן בימינו הוא כ-‏16 מיליון, ומכיוון שעברו 34 דורות זה מוביל למסקנה שיחס הריבוי בכל דור הוא 1.63 (למי שרוצה לנסות בעצמו, החישוב פשוט: 1.63 בחזקת 34 שווה ל-‏16 מיליון. במאמר כתוב פקטור של 1.36 אבל אני מאמין שזו שגיאת הדפסה).

אני מוסיף ומציע שמכיוון שמדובר בזכרים בלבד אפשר להכפיל את יחס הריבוי פי 2 ולקבל הערכה שבממוצע כל צאצא של חאן היה הורה ל-‏3.26 צאצאים שבתורם הגיעו לבגרות והמשיכו להעמיד צאצאים. זה מעמיד את המספר הכללי של צאצאי ג'יגנס חאן היום על 3.26 בחזקת 34 שווה ל- 2.8e17 , פי 47 מליון יותר מכלל האנושות! כמובן שזה לא יתכן, והסיבה לכשלון החישוב פשוטה - כאן כבר ממש אי אפשר להזניח את האפקט הממתן של נישואים בין צאצאים שונים של חאן. אפשר אפילו להגיד שאחרי מספר דורות כל האוכלוסיה באימפריה המונגולית היתה מורכבת מצאצאים של ג'ינגס חאן, כך שכל חתונה היא בין צאצאים של חאן והריבוי במספר הצאצאים מוגבל לריבוי של כלל האוכלוסיה.

דרך אגב, בספר הראשון של מדריך הטרמפיסט לגלקסיה מופיעה דמותו של ל. פרוסר, שתפקידו לוודא כי גיבור הספר ארתור דנט יעזוב את ביתו על מנת שניתן יהיה לסלול כביש מהיר במקומו. המספר מציג את הטיפוס הלא סימפטי הזה כצאצא זכר ישיר של ג'ינגס חאן, רק שבכל הערבוב הגנטי הוא איבד כל מאפיין מקורי מלבד העובדה הברורה שהוא מסלק אנשים מבתיהם... מסתבר שהדמיון הפרוע המפורסם של המחבר דוגלס אדמס לא היה פרוע כל כך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא רק מסלק אנשים מבתיהם [חדש]
בר שושני   יום ב', 30/07/2007 שעה 22:52
בתגובה לחזי
יש לו גם חיבה לא מוסברת לכובעי פרווה, הוא נתקף לעתים בחלומות המלאים בריח סוסים וזיעה, וכאשר פורד פריפקט מצליח לעבוד עליו, הוא חוזר אחורה ותוהה למה זה אלפי פרשים רכובים מריעים לכבודו, בתוך הראש שלו.

אדאמס ידע לכתוב.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא רק מסלק אנשים מבתיהם [חדש]
חזי   יום ד', 01/08/2007 שעה 4:42
בתגובה לבר שושני
אתר אישי
תודה שהזכרת לי את כל זה. כשקראתי את זה לאחרונה גילי היה מחצית מגילי הנוכחי...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אורי, תודה! [חדש]
מריאן הנאמנה   יום ה', 16/10/2008 שעה 10:54
כקוראת חדשה, שאף פעם לא מגיבה, לא יכולתי לעמוד בפיתוי.
פוסט נפלא, עושה חשק לקרוא עוד ועוד.

תודה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יפה, אבל... [חדש]
שרון   יום ה', 14/05/2009 שעה 22:36
יש סברות שאומרות שהמלכה ויקטוריה, מלכת בריטניה המנוחה לשעבר, היתה ממזרה.
ולפיכך הקשר שלה לשושלת שלפניה - איננו קיים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תגובות מעניינות מאוד [חדש]
מעין   יום ו', 21/08/2009 שעה 20:35
אבל צריך להוסיף שהמספר הזה - 137 מליון - תקף גם אחורה וגם קדימה. זאת אומרת, לא רק שמקץ 900 שנה היו לוויליאם הכובש 137 מליון צאצאים, אלה שגם ששורשיה של לורה אינגלס עד ללפני 900 שנה מורכבים מ137 מליון סבי סבים... (שהרי גם לכל אחד מהוריה, הורי הוריה וכך הלאה היו שני הורים). כשחושבים על זה ככה זה ככה, זה קצת פחות מפתיע שאחד מהם היה ממשפחת מלוכה...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©