שאלה של כוונות טובות/ אלכסנדר מאן
שבת, 30/06/2007 שעה 8:01
שאלת מצוקתם של פליטי דארפור וניסיונות הסתננותם לישראל מעלה שאלה אנושית קשה: עד מה מחויבת מדינה כלשהי למתן מקלט פוליטי מדיני לאנשים שנרדפים במקום אחר? האם על ישראל, כמדינה שתושביה ידעו רדיפות, לעמוד בקריטריון מיוחד בשאלה זו? האם ניתן להשוות בין פליטי מלחמת העולם השנייה לפליטי דארפור? ובכלל, האם יש לישראל מקום לקלוט אלפי פליטים פוטנציאלים מדארפור וממדינות נוספות בסביבה? אלכסנדר מאן, במאמר אורח שפולש הרחק אל תחומי הפוליטיקלי אינקורקט, סוקר את המצב באירופה בתחום זה וקובע שמצב זה רלוונטי גם עבור ישראל, ובמיוחד על רקע שינוי החוק בגרמניה ביחס לפליטים. המסקנה שלו: ישראל אינה יכולה להוות מקלט לכמות הפליטים העצומה הזו; והטיפול בהם דורש הסדר משותף של כל המדינות בתחומיהן הם עוברים. מישהו רוצה לכתוב מאמר נגדי בתגובה?











על הגירוש, הרצח והאכזריות שהיו למנת חלקם של תושבי חבל דארפור נכתב כמעט בכל מקום אפשרי, ואין שום ספק שמצבם של פליטי מקום זה רע, ואולי אף רע מאוד, שכן מבט אחד במהדורת החדשות מבהיר את חומרת מצבם. העובדה שאנשים אלה נסים על נפשם ומחפשים את מזלם באזורים שכנים הינה יותר ממובנת, ועימה גם שאלת המוסר בצורך ובחובה להעניק לאנשים אלה מקלט מיידי, עם או בלי אמנות עליהן חתומה כל מדינה סבירה במערב.

דארפור, מערב סודאן. יש להגיע להסכם עם מדינות המעבר (מקור תמונה 1)

ישראל, כך נראה, מהווה מטרה נכספת עבור חלקם של פליטים אלה, אשר בחלקם מנסה ומצליח להגשים את מבוקשו להגיע בדרך לא-דרך אל הארץ. דומה כי ישראל בנקודה זו אינה סתם עוד מקום שאליו בחרו פליטים אלה להגיע, שכן יכלו לבחור במדינות אחרות בדרכם הארוכה, מצרים למשל. מדוע בוחרים פליטי דארפור לשים פעמיהם אל ישראל?

התשובה יחסית פשוטה; שמה של ישראל מוכר ברחבי העולם כמדינה שנבנתה מפליטים יהודים, אשר תודות לנס זו או אחר שרדו בחלקם את מלחמת העולם השנייה. עובדה ראשונית זו הייתה אולי צריכה למלא את ליבו של כל ישראלי בגאווה, אולם סקירה מהירה מראה שהמצב נראה אחרת, בלשון ההמעטה; פליטי דארפור מסומנים כאנשים שלמדינת ישראל אין מדיניות ברורה בכל הקשור להתייחסותה הרשמית אליהם, והרושם הכללי שעולה מכתבות ומאמרים בנושא הוא שפליטים אלה אינם ממש רצויים: הם אינם יהודים ואינם יכולים ליהנות משום סעיף מרחיב של חוק השבות, קל וחומר אינם מהגרים בעלי בטן מלאה והשכלה רחבה שמהם יצמח דור חדש של המצאות ורעיונות, בהתחשב במצבם וברמת תרבותם הנוכחית.

האם ישראל בנויה לטיפול יסודי בבעיה זו? מהו גבול האפשרי בתחום זה? מה מלמד ניסיון אירופה בתחום הפליטים בכללותו?

טכנית, אין כל ספק שישראל יכולה לקלוט עשרות אלפי פליטים מדארפור, שכן מיום היווסדה ערוכה מדינת היהודים לעליות המוניות והניסיון בשטח הוכיח שדבר זה אכן פועל, ולראייה קליטתם היחסית מוצלחת של אנשים ממדינות חבר העמים ומאתיופיה, על כל הקשיים שהיו בה. אלא שכאן גם נשאלת השאלה הנוספת שמטיבה הינה אידיאולוגית יותר: האם על ישראל ''לקלוט'' אוכלוסייה של פליטים נטו, אשר מראש אין בינה לבין היהדות דבר וחצי-דבר, גם לא על ידי הרחבתו המלאכותית של חוק השבות? האם זה מוסרי שמדינת ישראל תדחה על הסף פליטים מהעולם השלישי במבקשים למצוא בה מפלט?

על מנת לענות לשאלה אחרונה זו, כדאי אולי להעיף מבט במדיניות קליטת הפליטים בגרמניה, שגם לאחר הרפורמה בחוק המקלט הפוליטי ממשיך ומהווה כאב ראש גדול לחלקים גדולים בציבור. עקרונית, גרמניה היא דוגמה טובה להשוואה עם מצב אפשרי בישראל, שכן גרמניה עצמה הציבה רף מוסרי לפעילותה לאחר שנת 45, והניסיון הגרמני עשוי בהחלט גם לתפוש לגבי זה הישראלי, לפחות בפוטנציה. על הניסיון הגרמני ניתן להחיל משפט אחד כללי, שהיה ויהיה נכון גם בעתיד: ''הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות'', פירושו שבחיים כדאי גם להיות חכם, ולא רק צודק.

הבעיה הגרמנית בשאלת הפליטים מתחילה בניסוח החוקה שמקנה לכל אדם שנרדף פוליטית מקלט מדיני, אלא אם כן הצליחה גרמניה להוכיח שאין זה המצב. יש לציין שמצב שונה מהחוק הצרפתי, אשר בנקודה זו מנוסח באופן כמעט קוטבי לחוק הגרמני: על הפליט שמגיע לצרפת להוכיח שהנו נרדף פוליטית, שכן אם לא כן ייזרק החוצה מהמדינה. גרמניה, מכל מקום, החליטה להיות מגדלור של אור לכל נדכאי העולם באשר הם, והכניסה זאת לחוקתה הטרייה משנות ה-‏50 ללא מחשבה שנייה, שכן מי כבר ירצה להגיע למקום כתוש והרוס כגרמניה, חשבו הגרמנים בינם לבין עצמם.

המציאות הוכיחה אחרת, כל המאוחר מסוף שנות ה-‏70 עת הפרקטיקה של ישום חוק זה בגרמניה החלה להיות מורכבת ומסובכת, ולבעייה של ממש לאחר נפילת החומה עת מאות אלפי בני אדם מכל רחבי העולם זרמו לגרמניה עם מילת קסמים בפיהם, Asyl שמה. בין אם המדובר בנמלי התעופה או נמלי הים, הרי שאדם שהצליח לשים את כף רגלו על טריטוריה גרמנית היה מלכתחילה מוגן באופן שלא איפשר את שילוחו לביתו. הבירור הכללי אם אדם אכן נרדף פוליטית או לא התנהל מטבע הדברים בעצלתיים ונמשך שנים, כאשר חלק מהאנשים שהגיעו דאגו להשמיד את ניירותיהם ולמלא פיהם מים באשר למוצאם. אם לאחר שנים של בירור הצליחה גרמניה להוכיח כי פלוני מעודו לא נרדף על רקע פוליטי בארצו, הרי שבהמשך התייצבו גדודים שלמים של מוראליסטים בפתח, אשר זעקו בקול רם שגרמניה מבצעת ''פשעים נגד האנושות'' על ידי שליחת אנשים חזרה לביתם, וכי מסכנים אלה נרדפים בעצם באופן ''כלכלי'' על ידי תאגידי העולם הראשון, ועל כן הם בכל זאת פליטים שמקומם בארץ הקופות המתמלאות חודשית על ידי תשלומי קצבת נרדף פוליטי.

כדור שלג זה הלך ותפח למימדי ענק במהלך שנות ה-‏90, ורק לאחר שהרחוב הגרמני הגיב בכעס, ניכור, כיעור ובקיצוניות מסוכנת על הניצול לרעה של הזכויות שהיו אמורות להגיע ''לפליטים אמיתיים'' הושגה פשרה היסטורית בין השמרנים למפלגה הסוציאל-דמוקרטית לצורך מציאת פשרה שתאפשר את שינוי החוקה בנקודה זו. למותר לציין שכמות המגיעים עד לנקודה זו עברה כל שיא אפשרי, וגרמה נזקם גדולים לתדמיתה של גרמניה על ידי הפגנות גדולות מחוגי הימין הקיצוני וביקורת חמורה מחו''ל על יחסה ''הלא אנושי'' של גרמניה אל המהגרים, משמע היו אלה מהגרים שהגיעו בתנאי הגירה רגילים של היצע וביקוש. למותר לציין כי בעיה זו וספיחיה ממשיכה ומתקיימת גם לאחר שינוי החוקה, אם כי במימדים נסבלים יותר.

הדבר המרכזי שניתן ללמוד מסיפור גרמני זה – כמו גם מסיפורים אירופאים אחרים, אם כי בוורסיה רכה יותר – הוא שלא ניתן להציל את העולם מעצמו, וכי מדינה דמוקרטית עלולה להסתבך קשות באופן פנימי במידה ותנקוט על בחקיקה אזוטרית שתחייב אותה להעניק מקלט לכל אדם הנרדף בעולם, שכן מספר הנרדפים והפליטים בעולם גבוה באופן פוטנציאלי מכל מספר תושביה של מדינה נתונה, ועל סין טרם דיברנו.

פליטים נמלטים מדארפור אל המדבר. השוואות היסטוריות אינן תמיד במקומן (מקור תמונה 2)

ישראל, שבחרה בפיתרון המתחמק, נוהגת בצורה הנכונה לשיטתי, למרות כיעורה היחסי – שכן מצד אחד מגלה עניין הומניטארי מצומצם בפליטים הזורמים מדארפור, ומצד שני אינה פותחת להם דלת רחבה בדמות חוקים או תקנות שנועדו לעזור ולקלוט אוטומטית. זאת ועוד: השאלה האמיתית בהתנהגות זו תקפה גם עבור ההתייחסות לתושבי המדינות השכנות לישראל, אשר מבחינתם עוקבים בשבע עיניים אחרי מדיניותה בתחום, שפירושו: במידה וישראל תחליט על חקיקה או יצירת מצב שבמסגרתו יוכלו להגיע אליה פליטים באשר הם ו/או נרדפים פוליטית, הרי שבזמן הקרוב ביותר יתמלאו גבולותיה הפרוצים מלכתחילה באלפי פליטים ממדינות ערב וממדינות נוספות – ''פליטים אמיתיים'' לצורך העניין, אשר לא יהיה שום ספק לגבי נרדפותם האובייקטיבית בארצות מולדתם.

האם ישראל יכולה לעזור לאנשים מסוג זה? האם תוכל להתמודד עם כמויות מוגדלות של פליטים שיגיעו אליה מכל מקום אפשרי?

מאחר והתשובה לשאלה אחרונה זו שלילית לטענתי, הרי עדיף שישראל תמשיך ותתנהג באופן עמום ובלתי מוגדר גם במקרה זה, תוך שימוש בפעילות הומניטארית בסביבות הנדרש, אך לא מעבר לכך. הפנייה הנרגשת אל עברה של ישראל ואל ההיסטוריה שעברו חלקים רבים מאזרחיה אולי נכונה טכנית, אולם מעבר לשימוש הפסול באלמנט ה- reductio ad hitlerum ישנה בהחלט סיטואציה שונה במקרה הפליטות היהודי ביחס למקרי פליטות אחרים: היהודים, עם כל אי הנעימות שבהגדרה זו, היו ונשארו קבוצה קטנה, מצומצמת ומשכילה שאוימה להיות מושמדת בכל מקום מעצם היותה קבוצה יהודית, ובסופו של דבר השתייכה לפליטי העולם הראשון-שני, אשר לכל המאוחר תוך דור אחד התאקלמו בצורה זו או אחרת במקום אליו הגיעו, או בהמשך עברו למדינה שלישית במידה ולא הרגישו רצויים.

כדאי גם להדגיש בנקודה זו שהפליטות היהודית התקיימה במסגרת מלחמה בינלאומית טוטאלית וקשה, כאשר קבוצה זו היתה על הכוונת המאוד רצחנית של הצד שיזם את המלחמה. בסיכום הכללי יהודים רבים ''זכו'' שלא לקבל מקלט, וההמשך ידוע. לבוא ולדרוש מצאצאי נרדפים אלה להיות צדיקים מהאפיפיור מריח כפעולה אוטופית, אשר מתעלמת הן מהמצב הגיאו-פוליטי בו מצוייה ישראל, והן מהסינדרום הקולקטיבי שבמסגרתו ילדים מוכים הופכים לעיתים לאבות מכים, למרבה הצער.

בנוסף לכך קשה להתעלם מן העובדה שהיהדות אינה מגדירה עצמה כדת אוניברסלית עם פתרונות אוטופיים לכלל האנושות – עובדה אשר משחקת במקרה זה תפקיד לא-קטן בתת המודע הקולקטיבי, שלא לדבר על כך שרעיון ''עניי עירך קודמים'' מאפיין בראש ובראשונה תרבות דתית זו, שכן שם גם נולד. זה אולי לא נעים לאלה המבקשים להפוך את ישראל למבצר ההומאניזם, אך זהו המצב לאשורו.

העצה היחידה שניתן ללמוד ממקרה זה בכללותו, הוא שכדאי להפסיק לערוך השוואות היסטוריות מגמתיות, ואולי גם להפסיק ולהטיף מוסר למדינות אחרות שלא עזרו בזמן אמת – לפחות כלפי אלה שלא שלחו את הפליט חזרה אל המוות הבטוח.

ישראל מבחינה זו איננה שווייץ, אשר גירשה את הפליטים היהודים שהגיעו אליה באופן אוטומאטי, אך מובן ומוסכם שעל ישראל להגיע להסכם עם מדינת הטראנזיט ונתיב הבריחה מצרים בכל האמור לגורלם של פליטים אלה, ולחשוב על פיתרון הומאניטרי משותף בנדון. בחינם זה לא יבוא, מכל מקום.








המאמר פורסם במקור בבלוג של אלכסנדר מאן. מאן - פובליציסט, היסטוריון, עורך, מתרגם ובלוגר יליד ירושלים - נשוי ללא-יהודיה ומתגורר מזה שני עשורים בגרמניה.








[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
עם כל הרצון והאתגר... [חדש]
חיים   שבת, 30/06/2007 שעה 17:25
להציג עמדה מנוגדת, לא עלה בידי.
כל מילה נכונה. אפשר רק להוסיף שהרצון להפוך את ישראל למדינת הגירה אוניברסלית, מחטיא את הכוונה הראשונית ואת הצדקת קיומו של בית לאומי יחידי לעם היהודי, על אף כל הצער שבדבר. מדינת ישראל היא מדינה קטנה עם משאבים דלים, שאמורים להינתן בראש וראשונה ליהודים, אכן ''עניי עירך קודמים''.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נכון, וגם לא נכון [חדש]
אילן   שבת, 30/06/2007 שעה 21:37
1. ברמה הפרקטית, בודאי שאתה צודק; גם ככה ''שותים לנו, אוכלים לנו'', אז יהיה קשה מאד אם יבואו עוד רבים (מדי) לאכול ולשתות לנו, שלא לדבר על כך שאנחנו כבר אחת המדינות הצפופות בעולם.
2. גם אין הצדקה ל''מדיניות הגירה'' ברורה, כי כמיטב המוח היהודי שלנו סביר שתהיה מסובכת מדי, מתאימה רק למקצת המקרים/אפשרויות, ובערך שנה אחרי שתצא לדרך יהיה צורך לשנות אותה (ועדה יהיה כדאי להקים בכל מקרה....).
3. עם זאת, אני בעד פתרונות מזדמנים, חד פעמיים, בנוסח קליטתם של 200 הויטנאמים ביזמתו של מר בגין המנוח; את זה תמיד אפשר לבצע, על בסיס אד-הוק לגמרי.
4. הבעיה בכללותה הרבה יותר גדולה, ובודאי שגדולה ממידתה של ישראל: ראשית, אלו לא רק פליטים מדרפור - מאז תחילת השנה חצו את הגבול עם מצרים (ונתפסו) קרוב ל-‏1000 מהגרים ממדינות שונות באפריקה, שהרחוקה שבהן היא חוף השנהב (!!!!). למזלנו המצרים הסכימו לקחת אחריות על כך שהם נכנסו מתחומה (סיני), ולקבל אותם חזרה (אלהים - אם יש כזה - יודע מה הם יעשו איתם). וזה חוזר על עצמו בקצב של 20-30 ואף יותר מדי לילה (!!); ומי יודע כמה כן מצליחים לחמוק יותר עמוק פנימה.
5. הבעיה היא שתהליך המידבור, העיור, והגדלת הפערים במדינות הנחשלות (בעיקר), בנוסף לסכסוכים, מלחמות, דיכוי וכו', בין אם כתוצאה מההתחממות הגלובלית ובין כתוצאה מתהליכי גלובליזציה, ידחוף כמויות הולכות וגדלות של אנשים לכיוונן של מדינות עשירות יותר, מפותחות יותר, רטובות יותר, וככל שתהליכים כאלו יוקצנו, גם כמויות המהגרים וגם הכח הדוחף ומניע אותם יתגברו ויתעצמו, וזה לא בעוד 100 שנים, כי אם בעוד עשור או שניים, ובהיקפים שלאף מדינה מפותחת אין ולא יהיו לה הכלים להתמודד איתם באופן נפרד/עצמאי.
6. אם מדינות המערב חפצות חיים הן, עליהן כבר היום לנקוט בצעדים שיקטינו את היקף הבעיה, או שלפחות יאטו מאד את התפתחותה, וזה צריך להתבצע בשני כיוונים עיקריים:
א. השקעות טכנולוגיות/מדעיות בתחומי אנרגיה זולה ונקיה, ובתחומי התפלת מים ועצירת/עיכוב תהליכי מידבור, והפיכתן לזמינות מאד לאוכלוסיות הרלבנטיות (יחד עם חקלאות בסיסית אך אפקטיבית של משקי בית). ב. טיפול שונה בחלוקת העושר העולמי (רמז: לא השיטה האמריקאית).
לא לגמרי בטוח שצעדים כאלה ישפיעו מספיק, אבל זו לא סיבה להימנע מהם, ולחכות שהפריץ או הכלב ימותו, או שהמקל יישבר, כי זה לא יקרה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

המפתח לבעייה בידי מצריים [חדש]
אלכסנדר מאן   יום א', 01/07/2007 שעה 0:35
בתגובה לאילן
אתר אישי
אין ספק שהמצב עומד להחריף באופן דרמאטי בעתיד, כך שהפיתרון רק יילך ויתרחק בהמשך; כמות הפליטים שתחפש מקום מקלט רק תלך ותגדל, ומובן שמדינה דמוקרטית תהיה המודל המועדף על רבים מהם, שכן רק בה ישנה רווחה וביטחון שאותו הם מחפשים.

יחד עם זאת יש לציין כי לא יוכל להיות פיתרון עבור כולם, ובמידה רבה אף לא עבור חלקם. הפיתרון הרציני יותר יהיה לעזור להם בארצותיהם, אלא שדבר זה פשוט כמעט ובלתי אפשרי מבחינה טכנית: שחיתות רבה, מלחמות אזרחים, מלחמות דת, בערות, עוני, ועוד.

ישראל חייבת להבין שמזמן הפכה להיות ל''אירופה קטנה'' עבור אלה שלא יוכלו להגיע אל ''הדבר האמיתי'', ומכאן שיש לשבת באופן מסודר ולהעריך את מימדי הבעייה כפי שאירופה עצמה עושה, והיא בפירוש עושה זאת.

כל הסדר בשאלה זו יהיה חייב לקחת את מצריים בחשבון, כמו גם הקמת גדר גבול יעילה בגבול המצרי בעתיד, לאחר חילופי הבנות עם המצרים בנדון. מצריים תאלץ לבצע רבות בתחום זה, וכדי שתסכים לכך צריך שהדבר ישתלם לה. השאלה בסופו של דבר תהיה ''כמה צריכים לשלם ובאיזה מטבע – למצרים''.

לא יהיה שום פיתרון אחר, להנחתי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הסיבה האמיתית [חדש]
היושב על הגדר   שבת, 30/06/2007 שעה 21:45
הסיבה האמיתית למה בוחרים הפליטים את מדנית ישראל ולא אחד מהמדינות המוסלמיות הרבות שמקיפות אותנו, היא כי בישראל יש דמוקרטיה, כלכלה מתפתחת וחופש.

זו אגב הסיבה שאף אחד מערביי ישראל, לא מוכן שתהיה כאן (בעיר שבה הוא גר, טייבה, מזרח ירטשליים או יפו) מדינה פלסטינית
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מדינה אינה שטעטל [חדש]
מיכאל אוישי   שבת, 30/06/2007 שעה 22:30 אתר אישי
אי-אפשר לדרוש ממדינה להתנהג באמות מוסר מתאימות לשטעטל היהודי - בשטעטל, היה מקום לאירוח (אפילו על-תקן של אורח-קבוע) אדם זר שנרדף במקום ממנו הוא בא.
במדינה מערבית יש שיקולים כלכליים, חברתיים, ועוד רבים - שלא תמיד עולים בקנה אחד עם אמות-מוסר מצומצמות.

אני בהחלט חושב שיש מקום לעזרה לפליטים אלו,
אך השלטונות בארץ-ישראל הבוחרים לעזור להם, מוכרחים לפנות לארגונים בינ''ל בדרישה למצוא פתרון קבוע לפליטים,
כתנאי לעזרה שיגישו להם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מדינת השטעטל [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ג', 03/07/2007 שעה 15:01
בתגובה למיכאל אוישי
אתר אישי
כמה הערות:

--- ישראל עדיין שטעטעל בתחומים רבים, כדברי מפקד חיל-האוויר הישראלי לשעבר, בני פלד המנוח (ראה http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?co... ).

--- יש מקום לעזרה – בוודאי, אך היא יכולה להיות מוגבלת בלבד.

--- אין ברירה אלא להגיע להסכם כספי עם מצריים בנדון, שכן המפתח לפיתרון בידיה, ממש כך.

--- הארגונים הבינלאומיים לא יוכלו לגרום לאף מדינה במערב להכניס כמויות של פליטים באופן בלתי מבוקר אל שטחיהן. הפליטים שיגיעו לישראל יצטרכו להישאר בה, שכן היא לא תוכל 'ליצאם' החוצה פעם נוספת לאירופה, קנדה, או כל מקום אחר. פרט אחרון זה כדאי להפנים היטב כדי להבין את גודל הבעייה שלתוכה ישראל הולכת ונכנסת.

--- יש לבנות גדר מערכת בין ישראל למצריים (לאחר הבנות שיחתמו בנדון) כתנאי ליחסי שכנות סבירה ולמניעת הסתננות אל שטח ישראל מכל סוג שהוא. אם תרצה, זהו הא''ב הראשוני בהבנת כל ריבונות את עצמה: תיחום סביר של הגבול והגנה על האינטרס הפנימי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

פיתרון חלקי [חדש]
אלכסנדר מאן   יום א', 01/07/2007 שעה 20:17 אתר אישי
תחילתו של פיתרון אפשרי: http://news.walla.co.il/?w=//1130197

המפתח, כאמור, בידי מצריים. מעניין מה ישראל תצטרך להציע בתמורה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מאמר נגדי [חדש]
David Biron   יום ב', 02/07/2007 שעה 13:49
את המאמר הנגדי כתב, במובן מסויים, פיטר סינגר.
אמנם המאמר מתרכז ברמה האישית, אבל קל להכליל.. העמדה שסינגר מציג היא תמונת המראה של הגישה הדוגלת ב''לא-לנקוף-אצבע-לפחות-עד-שתוקם-ועדה-ואחר-כך-נראה''. לי, אישית, לא ברור איך נוצר מצב שבו פשרה כלשהי בין שתי הגישות אינה המעשה המובן מאליו עבור אזרחי מדינת ישראל. יש ביכולתה של ישראל להציל את חייהם של אלפים בודדים של פליטים שנמלטים על נפשם ממסע מאורגן של טיהור אתני. לא ייגרע מביטחונה ומעושרה של ישראל ולו כזית אם תעשה כך. ייתכן אף שמעשה כזה ייצור דינאמיקה שתוביל להצלת נפשות נוספת ע''י מדינות אחרות. איפה הדילמה?

אין ברירה אלא לזקוף את האדישות לגורלם של פליטי דרפור לדתם, גזעם וזיכרון היסטורי סלקטיבי של העם היושב בציון.
הראציונאליזציה של חוסר המעש ששורשיו בגזענות רגילה שברגילות פשוט אינה במקום.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מאמר נגדי [חדש]
David Biron   יום ג', 03/07/2007 שעה 9:55
בתגובה לDavid Biron
עלה על דעתי שעשוי להשתמע מדברי שאני מאשים את אלכס בגזענות - ולא היא. דברי כיוונו לגירוש הפליטים למצרים (שפירסום המאמר כאן תוזמן איתו באופן מופלא), לרמיזות המופיעות תדיר בתגובות למאמר זה ולעמידה מנגד המוקעת בשיעורי ההיסטוריה ומייושמת בה בעת הלכה למעשה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מאמר נגדי [חדש]
אבי   יום ג', 03/07/2007 שעה 10:18
בתגובה לDavid Biron
אין מה לעשות ישראל היא אחת המדינות הכי לא מוסריות בעולם המערבי. ישראל היא לא אור לגויים בשום תחום, אם כבר היא חושך לגויים בכמעט כל תחום.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מאמר נגדי [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ג', 03/07/2007 שעה 14:14
בתגובה לDavid Biron
אתר אישי
מעבר לכך שזינגר הוא דמות ששנוייה במחלוקת כאן באירופה – לא התרשמתי מדברים אלה שכתב. אני חוזר ואומר שישראל יכולה לנסות ולעזור באופן צנוע ומעומעם, אך מובן שהפרוייקט כולו ואף בחלקו גדול עליה עשרות מונים, שכן לדבר זה אין סוף. הניסיון הגרמני המודרני של שנות ה-‏80 ואילך בתחום מוכיח שהדרך לגיהנום רצופה תמיד בכוונות טובות, וכי ממשאלות לב נוצרים לעיתים מצבים בלתי אפשריים שמטבע הדברים נוטים להיות גרועים ובעייתיים.

זאת ועוד: הפליטים מגיעים ממקום שני, היינו ממדינת טראנזיט שהיא מצריים במקרה זה. עד כמה שידוע לי הם אינם נרדפים שם ואיש אינו מאיים לחסלם ולהרגם במקום, כך ששאיפתם להגיע לישראל נובעת משיקולים אחרים לגמרי שניתן בהחלט להבינם, אך לאו דווקא לישמם. אני חוזר וגורס שהפיתרון יהיה עם מצריים במעין ''הסכם-שנגן'' מקומי, אשר יסדיר את הבעייה על אדמותיה הרחבות של המדינה המצרית. בחינם זה לא יהיה, אך זהו סכום קטן יחסית לבעיות האחרות שיוכלו להתעורר בהמשך.

טענתך לגבי 'גזענות' אינה רלבנטית לשיטתי, שכן כמעט תמיד המדובר במינוח אינפלציונרי שנאמר במעין רפלקס מותנה בשיח הפוסט-מודרני. הגזענות היחידה שאני מכיר בסיפור זה היא של אותן מיליציות ערביות שרוצחות ואונסות שם במקום על ימין ושמאל, אך מאחר והעולם הראשון הוא זה שאמור להיות 'אשם' גם בסיפור זה, מתבצע שיעתוק ופרוייקציה אל גזענותו כביכול.

ארגו: ישראל אינה אשמה בבעיותיה של דארפור, והגיע הזמן להפנים זאת. היא בפירוש יכולה לעזור, אך באופן מוגבל. זה לא הופך אותה למדינה 'רעה' יותר מקנדה ארה''ב או גרמניה במקרה זה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מאמר נגדי [חדש]
David Biron   יום ג', 03/07/2007 שעה 18:18
בתגובה לאלכסנדר מאן
כיוון שדיון זה כבר נערך בעבר (הקרוב) - לא אחזור עליו כאן ועכשיו. משפט המפתח לדידי הוא ''היא בפירוש יכולה לעזור, אך באופן מוגבל''. לאחר שעזרה מוגבלת זו תוגש, ובהיקף הראוי (רא' דיון מקורי בעניין), או אז הנימוקים העניניים בנוגע למגבלותיה של ישראל יתקבלו על-ידי בהבנה. במצב שבו מספר הפליטים להם מגישה ישראל הרישמית עזרה עומד על פחות ממאה, רמת ההבנה שלי לקשייה בנושא זה מאד מצומצמת. עזרה בהיקף הזה היא חרפה, ואות קלון.

והבהרה נוספת. את טיעון הגזענות אני לא נוהג לשלוף כרפלקס מותנה. כאשר מדובר ביחסה של מדינת ישראל ורבים מאזרחיה למוסלמים אפריקאים (ואף לכל אחת מהקבוצות בנפרד) הגזענות הממוסדת והפרטית ממשית, קיימת ומאד נפוצה. לגזענות בישראל, שניתן להתווכח בעיתוי אחר אם היא חמורה מזו שבמדינות אחרות או ''רק'' דומה לה, יש עדויות רבות עד כדי כך שאני משאיר לכל קורא לברור לו את זו החביבה עליו. (הייתי יכול לכתוב על ילדים מעדה מסויימת המודרים מגנים ובתי סםר של זרם מסויים, כדוגמה לדה-הומניזציה על רקע גזעי בישראל, אבל המאמץ הכרוך במציאת קישורים מתאימים מונע בעדי). לכן הטענה שנושא זה עולה כאן מתוך רפלקס מותנה או ווכחנות גרידא פשוט לא מחזיקה מים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מאמר נגדי [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ד', 04/07/2007 שעה 3:03
בתגובה לDavid Biron
אתר אישי
הרי כבר כתבתי במאמר שישראל והעם היהודי (כן, כן) לא ממש אמונים על עזרה אוניברסלית, שכן עמוק בתת המודע הקולקטיבי היהודו-ישראלי יושב לו רעיון ''עניי עירך קודמים'' ו''כל ישראל ערבים זה לזה – שאינו מותיר הרבה ברירה לגחמות אוניברסאליות בתחומי עזרה לאחרים שאינם יהודים. אתה רואה בזאת אות קלון ואני טוען שזוהי רמת הרזרבה הנוכחית שיש ישראל בתחום זה, שכן בעיותיה בתחומים אחרים מוכרות וידועות, ועל כן אין לשפוט אותה ברותחין בסוגייה זו; מסתבר כי הילדים המוכים לא ממש הפכו להיות להורים אידיאלים.
הבעייה היחידה עם ישראל היא הרפלקס הפאבלובי להטפת מוסר אוטומטית, שבהמשך מתבררת כיריה ברגל כבמקרה זה. אם תרצה, הנה לך עוד סיבה לזרוק את 'המוסר המשולש' אל פח הזבל של ההיסטוריה.

ובכל זאת: אני מסכים איתך שעקרונית יכלה ישראל לעשות יותר, אולם קיים גם סיכון בהתנהלות מסוג זה על ידי יצירת מצב שבמסגרתו תוכרז כהתגשמות חלומותיו של כל פליט מצוי. למותר לציין שישראל כיישות וכמדינה מבולבלת-באמת אינה בנוייה כרגע לאתגרים שכאלה, שכן אם היתה באמת מודעת לדברים של מעבר למילוי הבטן, ייתכן והייתה כבר מזמן מפסיקה עם הנטייה המופרזת להטפות מוסר אל אומות העולם לצד טיפוח צדקנות עם קורטוב לא מועט של רחמים עצמיים. זו הסיבה המרכזית שיש לשיטתי להשאיר את המצב מעומעם בשלב זה, ולהחזיר למצריים במסגרת הסכם מסודר בני אדם שונים שהסתננו לישראל, כפי שהדבר קיים בין מדינות אירופה.

לגבי הגזענות הרי שאינני מקבל את הפירוש המרחיב שמינוח זה קיבל משנת 68 ואילך, שכן קיימת נטייה רבה ואולי גם טבעית לערב בין גזענות, עוינות-אתנית, אפלייה ודעות קדומות. כאמור, ישנה בקיבוץ הגלויות הישראלי דעה קדומה, אפלייה ונטייה לעוינות-אתנית, ללא כל ספק, אולם מכאן ועד גזענות אידיאולוגית פאר-אקסלאנס המרחק רחוק, שכן אני מפרש מינוח זה במשמעותו ההיסטורית בלבד, שהיבטיה ברורים לגמרי (ואולי הגיע הזמן לכתוב מאמר מסודר בנדון).

מכל מקום אני דוחה את האשמתה של קבוצה אחת בלבד בתחלואי העולם כולו, ומסרב שלא לראות את השנאה האתנית האיומה שקיימת במרחבי העולם השלישי על כל ספיחיו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מאמר נגדי [חדש]
David Biron   יום ד', 04/07/2007 שעה 10:00
בתגובה לאלכסנדר מאן
אם כך שוב הגענו להסכמה, אך לצורכי חיסכון עתידיים אוסיף כי:

1. למילה ''גזענות'' יש הגדרה מילונית ברורה ואליה אני מתייחס. אינני אחראי לפירושים מרחיבים או לבילבול עם עוינות אתנית הנעשים ע''י אחרים.
למען הסר ספק:
גזענות היא התפישה כי יש הבדלים אינהרנטיים בין גזעים שונים (כאשר המונח גזע מוגדר באופן כלשהו) ושמהבדלים אילה נגזרת עליונות של ''גזע'' אחד על-פני ''גזע'' אחר. בעוד שהרישא של המשפט הוא הצהרה ביולוגית גרידא (הבדלים מסויימים ברורים לעין ומשמשים להגדרת ה''גזע'' ואילו על אחרים ניתן להתווכח באופן מדעי מחוץ לתחומי ארה''ב), הסיפא של המשפט היא אם כל הרעות החולות. מושג העליונות הוא שמוביל באופן בלתי נמנע לשנאה, לאפליה, לאלימות ולטיהור האתני. בהנתן האופי האנושי האוניברסלי, אין עליונות ללא רצח המוני ולא יכולה להיות. מבלי לזלזל באפליה ובשאר מרעין בישין, הקשר הלוגי בין גזענות לרצח הוא עיקר הבעיה. כאשר באמתחתינו הנסיון ההיסטורי (לאו דוקא של העם היהודי) עלינו להתייחס לאפליה ולשנאה אתנית כאל דגלים אדומים. יש לתופעות אילה קורלציה, כמו גם קשרים סיבתיים, לגזענות אמיתית, שאין לדעת מתי תפיק את פרץ האלימות ההמונית הבא.

2. אין ספק שבחברות בעולם השלישי קיים שפע של תופעות מכוערות, בינהן גזענות. בד''כ אני לא מוצא לנכון להשוות את החברה הישראלית על כל תחלואיה למדינות כגון עיראק או צ'אד. אני רואה בהזקקות להשוואות כאילה תעודת עניות לחברה הישראלית, ואף תמרור אזהרה.

3. אדם המאשים ''קבוצה אחת בלבד בתחלואי העולם כולו'' אינו בר-שיח ראוי לכל הפחות. מצד אחד הוא לא חכם גדול, ומצד שני - גם לא טיפש קטן.

4. על פי רוב, אם אדם איננו שנוי במחלוקת הרי זה מפני ש''רעיונותיו'' הם בגדר העלאת גירא בלב הקונצנזוס. לכן התואר ''שנוי במחלוקת'' הוא תנאי קבלה לדיון מעניין, ולא מגבלה.

אגב, הנה עוד סקירה על חוסר המדיניות הרישמית ועל הצורך בכזאת. מטעמים מעשיים ומוסריים כאחד על משרד ממשלתי (משרד הקליטה? סמכויות נוספות לנעלב התורן?) להרים את הכפפה, להקצות תקציבים וליישם מדיניות שתאזן בין האפשרי לבין הצודק.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מאמר נגדי נוסף [חדש]
David Biron   יום ג', 03/07/2007 שעה 10:45
ולאבי:
על מיקומה של ישראל בדירוג כלשהו של אומות העולם ניתן לטעון לכאן ולכאן. גם לדעתי ישראל אינה מיגדלור מוסרי, אולם העניין שלפנינו הרבה יותר ממוקד מזה. מצד אחד מדובר בדוגמה הקיצונית ביותר של פליטות - קבוצה אתנית הנרדפת עד מוות בשל גזעה. מצד שני, לא זו בלבד ששרידיהם של פליטים יהודים עודם חיים עמנו, מערכת החינוך הישראלית עודה משננת את גינוי ''אדישות העולם'' ו''העמידה שכנגד'' באוזני תלמידיה, בו ביום שפליטים סודאניים מגורשים למצרים.

אני מאמין שיש לנקוט משנה זהירות בהשוואות היסטוריות, אבל מי שלא רואה את קווי הדמיון בין המדווח בעיתוני ישראל בשבוע האחרון לבין קורותיה של ה''סטרומה'' לוקה בעיוורון.
אפילו בגין היה מתהפך בקיברו לו אך יכול היה..
(רא' ''בתום מלחמת וייטנאם נמלטו מוייטנאם פליטים...'')

אם זו לא זילות השואה אז מה כן?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מאמר נגדי נוסף [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ג', 03/07/2007 שעה 14:29
בתגובה לDavid Biron
אתר אישי
אני מסכים איתך שיש כאן צביעות רבה ביחסה הכפול של ישראל לגורל יהודיה וגורל תושבי דארפור, אך זהו מהלך העניינים הנורמאלי בעולם: מדינות אוחזות ברזון-ד'טרה משלהן, ויש בהחלט מוסר כפול בהתנהגותן, ממש כפי שיש מוסר כפול בהתנהגות יחידים במקרים רבים.

הבעייה של ישראל במקרה זה אינה קשורה למוסר כפול אלא קשורה ל'מוסר המשולש' להגדרתי – עליו כבר כתבתי רבות בעבר: למרות התנהגותה הצבועה של ישראל (כמו של המדינות האחרות), ממשיכה ישראל ומטיפה מוסר על התנהגותה של אירופה בשם הסתמכות על עברה הבעייתי של זו במלחמת העולם השנייה. הבעייה שבהטפת מוסר זו, אשר נעשית לרוב על ידי אזרחיה-שטרם-עלו-אליה, היא באנאכרוניזם שהיא יוצרת ביחס לבעיות חדשות, כמו גם השימוש המוגבר באפקט reductio ad hitlerum כדי להסביר את מה שלא בדיוק ניתן להסבר.

אותו מוסר משולש חוזר ומופיע גם בהתנהגות זו, שכן הפער העצום בין הדיבורים הרמים וההתנהגות האינטרסנטית ממשיך ומוביל למוראליזציה גם בתחום זה. ייתכן שהגיע הזמן להפסיק ולגלגל עיניים, להפסיק עם כל הסיפור של 'המגדלור הערכי' שמפיץ אור ובשורה לכאורה, ולהפסיק לגייס את העבר לכל ארגומנט בהווה, הן בימין והן בשמאל.

אגב, אני משער שהדיסונאנס האמוציונאלי הוא זה שגורם לרבים בשמאל להתקומם נגד החזרת הפליטים למצריים, שכן ההתמודדות עם נראטיב 'העם היהודי המוסרי, הקטן והצודק' נתקל במקרה זה בבעייה ובסתירה שקשה לרגש להתמודד עימה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מאמר נגדי נוסף [חדש]
David Biron   יום ג', 03/07/2007 שעה 18:21
בתגובה לאלכסנדר מאן
אכן, המוסר המשולש הישראלי הוא בעיה. מינוח קולע שמדגיש את הצעד הנוסף שהתרבות הישראלית לקחה את האמרה ''מוסר זה טוב, מוסר כפול - טוב כפליים''.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מאמר נגדי מזוית אישית [חדש]
David Biron   יום ג', 03/07/2007 שעה 11:35
מסתבר שניתן למצוא מאמרים נגדיים בכל אשר נפנה..
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

... [חדש]
David Biron   יום ו', 06/07/2007 שעה 21:37
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שוין, ומה הלאה? [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ו', 06/07/2007 שעה 22:18
בתגובה לDavid Biron
אתר אישי
מעבר לכך שמאמרו של שריד מעט דמאגוגי וסאכריני לטעמי, הרי שיש דבר אחד שאני מסכים איתו לגמרי: הגיע הזמן לגמור להתגאות בסיפור המיגדלור-מה-יפית של מוסר נביאים וכל השטויות האחרות הנלווים אליו בדמות אורות-של-חוכמה ליהודים ולגויים. לשון אחר: ברוך שפטרנו מלהיות 'עם סגולה' מוראליסטי, שמבלבל את המוח ליושבי העמים כיתוש של טיטוס חסר מנוחה. אם זהו מחיר הנורמאליזם הישראלי-ריבוני בדרך להבנת הרזון-ד'טרה של מדינה – הרי שאני ממליץ לקנות. 'מדינה יהודית' אינה אמורה להיות שטעטעל סכיצואידי שאינו מכיר את חוקי המשחק הפשוטים ביותר בכל האמור לאינטרס הישיר של כל מקום באשר הוא. העולם הזה רחוק מלהיות פיקניק, ואין שום סיבה שישראל תנהג אחרת ממדינות המערב בסוגיות מסוג זה.

זאת ועוד: נראה לי שעצם הפנייה ליהדות ארה''ב בבקשה למימונים ושאר זוטות כביכול מסוג זה, אינה אלא מיסמוס רעיון הבנת הריבונות הישראלית שחייבת היא-היא להיות המיגדלור האמיתי, בבחינת 'להיות כמו כולם, ועוד איזה'. אם רוצה ישראל לעזור – בבקשה, אבל על חשבונה וללא פניות תמוהות לבקשת עזרה מאזרחיה-שטרם-עלו-אליה, אשר מזכיר את כל אגנדת כספי החלוקה במיקרוקוסמוס אחר.

גם רעיון ההשוואה לפליטים היהודים שביקשו להיכנס לשווייץ אינו מקובל עליי, וכבר עמדתי במאמר על ההבדלים הברורים בסוגייה זו. ובכל זאת, עדיף יהיה שישראל תיפטר גם מהטפת המוסר במקרה זה, שכן המדובר בנדבך נוסף של אותו 'מוסר משולש' שמילכד את ישראל כמעין מוראליסט מוכיח בשער, אשר בביתו מתרחשים דברים שלכאורה נגדם יוצא.

אולמרט נהג נכון במקרה זה, ושליחתם של הפליטים למצריים אינה דומה לשליחתם אל תוך גרמניה הנאצית. בכלל, שליחה של פליטים חזרה למדינה שלישית שדרכה הגיעו מהווה דבר מובן מאליו באירופה של הסכמי-שנגן, ומה שיאה לאירופה – יאה גם לשור.

אני חוזר ומדגיש שיש להקצות סכומי כסף לעניין, להבנתי, שכן אין הרבה ברירה אחרת: המדובר בעזרה הומניטארית ולוגיסטית הכרחית, אשר ברובה המכריע תתבצע על אדמת מצריים. בחינם שום דבר לא יקרה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שוין, ומה הלאה? [חדש]
David Biron   שבת, 07/07/2007 שעה 11:59
בתגובה לאלכסנדר מאן
אגב, הקישורים הרבים מובאים לא מפני שאני חותם על כל מילה, אלא מפני ששפע המאמרים הנגדיים משעשע אותי על רקע השאלה ''מישהו רוצה לכתוב מאמר נגדי בתגובה?'' שנזרקה לחלל האויר. עצוב שהמאמרים נכתבים והשיירה עוברת (למצריים).

ולעצם העניין - מפיך ל..
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שוין, ומה הלאה? [חדש]
אלכסנדר מאן   יום א', 08/07/2007 שעה 13:58
בתגובה לDavid Biron
אתר אישי
כל העניין של ''מישהו רוצה לכתוב מאמר נגדי בתגובה?'' הוא רעיון של אורי קציר שהוסיף זאת בטיזר, וזוהי כמובן זכותו שכן המאמר מתאכסן כאן בבלוגו. למותר לציין ששפע המאמרים הנגדיים אינו אלא מוראליזציה בוורסיות שונות; המציאות לצערי מורכבת יותר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הבעיה הא יותר חמורה ממה שאתה חושב [חדש]
אלמוני   יום א', 08/07/2007 שעה 12:25
לישראל ישנו חוק, חוק השבות, המקנה אישור הגירה, אישור שהייה ואזרחות אוטומטית בחבילה אחת עם סל קליטה עבור כל מי שהוא יהודי, דהיינו בן לאם יהודיה או שהתגייר ואינו בן דת אחרת. הדת היהודית אינה מציבה קריטריונים של דת (קודמת), גזע, מין, לשון ועוד מה שהופך כל בן אדם בעולם ליהודי פוטנציאלי, מדיניות ההגירה וההתאזרחות של ישראל משועבדת להגדרות הדתיות הנ''ל מה שאומר שכל אדם בעולם הוא אזרח ישראלי פוטנציאלי, בשלב זה אתה מין הסתם כבר מבין לאן אני חותר.

היהדות כדת אוניברסלית לא מטילה שום הגבלות לכן מדינת ישראל כמדינה לאומית אתנית צריכה להטיל הגבלות שהן בעלות טבע אתני. במצב הנוכחי ישראל צריכה להתמודד עם השאלות מהי יהדות אמיתית מהו גיור אמיתי שאלות שאינה אמורה להתמודד איתן ובנוסף לזה עליה להתמודד עם האופי הדתי והלא אתני של גיור באשר הוא גיור חלק מהרמיה העצמית היא האמונה בשבטי ישראל האבודים, אותו מיתוס לפיו צאצאי עשרת שבטי הצפון מפוזרים ברחבי עולם בג'ונגלים ובמערות, שומרים על איזשהו מבנה קהילתי מבודד לכאורה וכמה מנהגים דומים למנהגי המקרא, שבטים שרק מחכים שיגיע המגלה הנועז עם רב לצידו שיחזיר אותם לחיק היהדות.

ישנם שבטים רבים בעולם שהתנצרו וגם לקחו מהתנ''ך והברית החדשה כמה מנהגים כמו הקראים, וכמובן עם איזשהו מיתוס לגבי צאצאות מעשרת השבטים האבודים, למעשה יש אף קבוצות אנגלוסקסיות כאלו אך זה מעולם לא היה בסיס להצטרפות ליהדות ולדת היהודית אלא סוג של מיתוס להגדרה עצמית. כיום שבטים כאלו מרחבי העולם השלישי אכן משתמשים במיתוס זה כקרש קפיצה לאזרחות ישראלית.

למה אני אומר שזאת רמייה עצמית? כי יש כאן אמונה כאילו אכן ישנו מוצא משותף ל''שבטים האבודים'' וליהודים אמונה שאין לה כל ביסוס עובדתי, זה סוג של התעלמות מהבעיה שהזכרתי בפיסקאות הקודמות לאמור הם לא התגיירו הם צאצאי שבטי ישראל האבודים ורק חזרו ליהדות, כלומר נסיון לשמר את האשלייה שהעלייה מביאה רק להגירה של יהודים אתנים תוך התעלמות מכך שכל אדם יכול להתגייר אם רק ירצה וגם לעלות אפילו ללא המצאת מיתוס על צאצאות משבט אבוד, זה רק לצרכי תעמולה, מוכרים לישראלים תעמולה שהם משתוקקים לבלוע.

כל מה שהיו צריכים תושבי דרפור ומהגרים אפריקאים לעשות זה רק להתגייר, להמציא איזה מיתוס על מוצא מעשרת השבטים האבודים, אם הם לא היו רוצים להיות יהודיים הם יכלו לשנות את דתם דקה לאחר קבלת האזרחות, האזרחות לא הייתה נשללת אפילו שהושגה תוך הונאה, ישראל היא מדינה דמוקרטית ולא מנהיגה משטרת מחשבות ואינקוויזיציה. כל התרעומת בישראל אינה מהסיבה שאותם פליטים ומחפשי עבודה והעלאה ברמת החיים מהגרים לישראל.

התרעומת היא על עזות המצח, על החוסר המוחלט בכל נסיון לרמות את הישראלים בדמות התגיירות או המצאת מיתוס מוצא. כאמור הרבה ישראלים רק רוצים להיות מרומים, הם לא רוצים לדעת, זה לא רגיש חברתית מספיק, שאין הבדל בין אותם שבטים אבודים לאותם פליטים ומהגרי עבודה חוץ מהעובדה שהשבטים האבודים טרחו להתאים עצמם לפנטזיות ולמיתוסים הפיקנטים וההזויים ביותר של היהדות. הישראלים לא רוצים לדעת שחוק השבות, מחמל נפשה של המדינה, הוא רק פירצה שמחכה לגנב, הם מוכנים שהגנב יקרא לעצמו שואל ולא גונב רק כדי לא לנפץ את האשלייה הזאת. אך במוקדם ובמאוחר מדינת ישראל תיאלץ להתמודד עם המציאות ועם טבעו האמיתי של חוק השבות ולבטל אותו או לשנות אותו בצורה שמנסחיו המקוריים לא יכירהו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ענייני הגדרה ותו לא [חדש]
אלכסנדר מאן   יום א', 08/07/2007 שעה 18:11
בתגובה לאלמוני
אתר אישי
חוק השבות הוא אכן בעייתי מבחינת הפוטנציאל שבו, שכן הוא אנאכאוניסטי במקרים רבים, אולם אינני חושש מתופעה של גיור המוני: דבר כזה לא ממש קיים ביהדות, ומובן שחיסרון זה מתגלה גם כיתרון במקרים שציינת. אינני בקיא בפרטי עליית יהודי אתיופיה, אולם אני משער ששאלת 10 השבטים היא דבר שמעבר למיתוס המקופל בה – נלקחת בחישוב הכללי שעורכים אותם חוגים שמחפשים יהודים בפנסים ברחבי העולם.

מכל מקום יהיה חייב חוק השבות לעבור רפורמה, אך לשיטתי להישאר על כנו כמשקל נגד לרעיונות הזויים מבית היוצר של מדינת-כל-אזרחיה, שאינם אלא שם-קוד לפירוק מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית לרעת ישות ''דמוקרטית וחילונית'' כביכול.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מטרת חוק השבות [חדש]
אלמוני   יום ב', 09/07/2007 שעה 1:32
בתגובה לאלכסנדר מאן
מטרת חוק השבות היא לקבץ אל מדינת ישראל את צאצאי הגולים מתקופת בית שני. אך ניסוח החוק בהתאם להגדרה ההלכתית סותר את מטרת החוק. מצד אחד בן אדם שהסבתא של סבתא שלו הייתה יהודיה נחשב יהודי ומצד שני בן אדם שאביו הוא יהודי אינו נחשב ליהודי זה מנוגד להגיון ולכל הגדרה של צאצאות מבחינה גנטית. דבר שני הוא אדם שהתגייר נחשב ליהודי למרות שזה אינו משנה את הגנים שלו כלומר שוב ניגוד לעקרונות התורשה. מהו בעצם ההבדל בין ניגרי נוצרי לבין ניגרי שהתגייר? שניהם באים מאותה תרבות, מאותו לאום, מאותו זן, מאותן סיבות ולשניהם אין קשר גנטי לגולי יהודה, ההבדל ביניהם הוא אך ורק בדת, לא כך מגדירה מדינה לאומית אתנית זכות שיבה אליה.

והרי המלצותי לשינוי חוקי ההגירה והאזרחות למדינת ישראל.

מי יזכה לאישור שהייה בתחומי מדינת ישראל?
1. כל יהודי (מבחינה דתית) שנרדף עקב יהדותו, הרדיפה חייבת להיות על רקע דתי בלבד זה התנאי לקבלת מעמד פליט ואיתו אישור שהייה ועבודה אך לא תושבות ולא אזרחות.
2. כל יהודי מבחינה אתנית, שלפחות חצי מכל דור במשפחתו יהודיים (לפחות אחד מההורים, לפחות 2 מהסבים וכך הלאה) כאשר הכוונה ליהודי היא כל אדם שהוכר כיהודי בשנת הקמת המדינה וצאצאיו. זהו חוק השבות המתוקן, הוא מאפשר שהייה ותושבות אך לא אזרחות.
3. בן זוג של יהודי (מבחינה אתנית). אישור שהייה, עבודה ותושבות אך לא אזרחות.
4. לא יהודי ויהודי שאינו עונה על קריטריון 1 ו-‏2 יזכה לאישור שהייה ועבודה בהתאם לתקנות משרד הפנים, על תקן עובד זר, סטודנט, תייר ועוד כאשר כל מקרה ייבחן לגופו.

אלו המוגדרים בסעיפים 2 ו-‏3 יוכלו להגיש בקשה לאזרחות לאחר שהייה של מספר שנים, כאשר האזרחות תינתן לאחר מבחן שיכלול קודם כל את ידיעת השפה העברית בעל פה ובכתב ועוד כמה מבחנים לגבי יכולות מסויימות של האדם לתפקד כאזרח. אלו המוגדרים בשאר הסעיפים יוכלו להגיש בקשה לאזרחות רק במסגרת סעיף 3 או כמקרה חריג שייבחן לגופו, ועדיין יעמוד באותם מבחני אזרחות.

''אולם אינני חושש מתופעה של גיור המוני: דבר כזה לא ממש קיים ביהדות, ומובן שחיסרון זה מתגלה גם כיתרון במקרים שציינת'' נראה לי כי את השורה הזאת ניתן להבין בשני אופנים אז אבקש הבהרה, מהו החיסרון לשיטתך? שאין גיור המוני או או שיש פוטנציאל לגיור המוני וקבלת זכות הגירה במסגרת חוק השבות?אם הראשון הוא החיסרון, מדוע אתה רואה בו חיסרון? אני מבין את הגדרתך אותו כיתרון ששומר פחות או יותר על היהודים כקבוצה בעלת מאפינים תורשתיים. ואם השני הוא החיסרון לדעתך אינני מבין מדוע אתה רואה בו גם יתרון שכן יש צורך בכמות עצומה של מתגיירים-מהגרים כדי להילחם דמוגרפיה, והמחיר של פגיעה בתודעה הלאומית היהודית, הקשיים החברתיים והקשיים הסביבתיים הם מחיר גבוה מדי לשלם. יחסי עלות-תועלת הופכים את הפירצה שהצבעתי עליה ליותר חיסרון מאשר יתרון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מטרת חוק השבות [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ב', 09/07/2007 שעה 20:08
בתגובה לאלמוני
אתר אישי
אני מודה לך על תשובתך המפורטת, אך מבקש להבהיר שמאחוריי כבר הרבה שעות כתיבה ודיון בסוגיות הנ''ל, ולא בטוח אם דווקא דיון זה נועד ללבן אותן פעם נוספת.

עקרונית, העובדה שלא קיים גיור המוני כתופעה יהודית נרחבת הוא חיסרון, שכן אם דבר כזה היה אפשרי היו אלפי אנשים מבקשים להצטרף לעם היהודי בתנאי גיור המוניים שהיו מחוייבים להיות מקלים, מעצם הגדרתם. היתרון היה שישראל היתה הופכת למעצמה יהודית בהמשך, כאשר יהדותה מפורשת באופן פחות עיקש ונינוח בהרבה. אני גם משער שכמות תושבי הסביבה שהיתה מבקשת התגייר באופן מקל היתה עולה כל השערה אפשרית, שכן ישראל ותרבותה היהודו-מערבית קוסמים לרבים בשכונה המזרח-תיכונית, שהיא שכונת דיקטטורית של פשע ואפלייה בסופו של דבר, אשר ביחס אליה מלבינים חטאיה של ישראל כשלג.

היתרון הוא גם חיסרון, שכן המייחד את הקיום היהודי בישראל היה מקבל תפנית אחרת על רקע צירופם של רבים אל הדת היהודית בגיור מזורז, אלא אם כן הקריטריון לגיור היה מתחשב ביכולתו של האינדיבידואל המבקש להצטרף לקחת חלק בתרבות היהודו-מערבית בארץ. בהתחשב בחוסר הבהירות ובבילבול המכוון הקיים כיום בתחום זה, הרי שהתוצאה היתה יכולה להיות גם בעייתית.

חוק השבות במתכונתו הנוכחית הוא תשובה לחוקי נירנברג, וכאן אולי טמונה התשובה לבעייה: ברגע שחוק זה יהפוך לחוק הגירה מסודר עם הסייגים המתבקשים ממנו – ישנו סיכוי לנורמאליזציה סבירה בשלבים, אם כי אני בדעה שחוק השבות חייב להישאר בכל מקרה על כנו בגלל מצבה הגיאו-פוליטי של ישראל, היינו בשכונה המזרח תיכונית.

באשר להמלצותיך הרי שהכיוון הכללי סביר, אולם יש לנסח זאת באופן אחר שיהיה נדיב ומסייג כאחת, בהתאם לקריטריונים ברורים שניתנים לשינוי במידה ואדם מוכיח את יכולת האינטגרצייה שלו על פני פרק זמן מוקצב.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

התודעה הלאומית היהודית [חדש]
אלמוני   יום ג', 10/07/2007 שעה 14:26
בתגובה לאלכסנדר מאן
התודעה הלאומית היהודית נשענת על אמונה במוצא משותף שיש לה גיבוי עובדתי, אותה תודעה לאומית היא של לאומיות אתנית אך ההגדרה למיהו יהודי היא במידה רבה דתית שכן היהדות היא דת. במשך רוב שנות הגלות לא היו גיורים המוניים שנכנסו למסגרת העם היהודי כך שנשמר הקשר האתני למרות היות היהדות דת, במלים אחרות זהו מקרה שנשמר קשר גנטי בין היהודים כי מעצם הגדרת היהדות כדת המצב יכול היה להיות שונה לגמרי. מדינת ישראל הוקמה על בסיס חזון שיבת גולי רומא, הכוונה הייתה ליצור כאן עם עם תודעה לאומית אתנית, עם אמונה במוצא משותף ועם מאפיינים לאומיים כמו השפה העברית.

מפני שרוב שנות הגלות היהודים הוגדרו באופן דתי זאת ההגדרה שהתקבלה למיהו יהודי, הקהילה הדתית היהודית שמרה במסגרתה את היות היהודים קבוצה נבדלת מהסביבה ומקושרת בתוך עצמה כלומר ההגדרה הדתית תאמה את מטרת הציונות בשלב זמן מסויים אך מכיוון שההגדרה נותרה דתית הפירצה עודנה שם וכיום במצבה של ישראל יש תמריץ לממש אותה. מה שאני הצעתי זה להשתמש אומנם בהגדרה הדתית אך להקפיא אותה למסגרת זמן מסויימת, כלומר כל מי שהוכר כיהודי ב-‏1948 וצאצאיו ובכך להפוך את ההגדרה של מיהו יהודי ללאומית ולא דתית ולשמר באופן מכוון את המצב שיצרה היהדות במקרה.

גיור המוני או הכרה בכל מיני ''שבטים אבודים'' אומנם יש לה יתרון מספרי מסויים אך יתרון זה הוא רק לכאורה, זהו יתרון על הנייר בלבד. קודם כל על מנת להביא למפנה משמעותי במצב הדמוגרפיה יש צורך במליונים של מהגרים מתגיירים, בחינה מתמטית פשוטה מראה שבין הירדן לים כל ערבי שמתגייר שווה ערך למספר מהגרים מבחינת ההשפעה על האחוזים ויש להזכיר בעניין זה שהצפיפות בישראל היא כבר כמו הצפיפות בהולנד. 100,000 בלבד מאתיופיה להשוות עם מספר העובדים הזרים שהוא 300,000 וייתכן שיותר, יחסית לתועלת המועטה שמופקת מגיור המוני של זרים בתחום המספרי העלות החברתית נוסקת לגבהים מדהימים.

בשנות השבעים בטרם העליות מאתיופיה ערך משרד העליה והקליטה תחקיר שמסקנותיו היו שאין לאפשר להם להגר אך הכרה של הרב עובדיה יוסף ולחץ של ארגונים יהודיים מארה''ב גרמו לישראל להסכים לקלוט אזרחים שהיא לא רצתה בהם והטיפול היה בהתאם, חוץ מכמה מבצעי העלאה המוניים ישראל נוהגת בסחבת בכל הקשור לעניין, היא נוהגת בסחבת בהחלטות שלה עצמה משום שהן התקבלו באופן מאולץ בניגוד לרצונה והביורוקרטיה זו הדרך היחידה שלה לא למלא אותן. החשש של ממשלות ישראל היה מוצדק בהסתמך על טבע האדם הרי ברור היה שהגירה של אנשים בני זן שונה תיצור מתחים חברתיים רבים וגם ערעור של התודעה הלאומית היהודית, לאמור אם הערבים חלקם נראים כמונו וישנם יהודים שלא אז משהו כאן בעייתי,

המיתוס של עשרת השבטים האבודים אמור לספק על כך תשובה אך כאמור המציאות חזקה יותר מזה ואם מקבלים את המיתוס הרי שנוצר פקפוק גדול במוצא המשותף ואם לא מקבלים את המיתוס יש אוכלוסייה גדולה שנתפסת כמתגיירת, אף על פי שכל אדם בעולם יכול להתגייר ולהיחשב יהודי שלם לפי ההלכה בגלל מה שתואר בפסקה הראשונה, תפיסת היהודים כגוף אתני, יהודים רבים מעדיפים להתכחש להיותה של היהדות בעצם דת ששימרה את הקשר רק במקרה בגלל נסיבות היסטוריות מסויימות. לסיכום לפני שתקום אימפריה יהודית, סביר יותר להניח שישראל תתמוטט בגלל סיבות חברתיות. הדרך היחידה להרחיב את העם היהודי בישראל היא לפיכך באמצעות הגירה של יהודים מקובלים יותר כמו מצרפת ומארה''ב, שהגעתם תועדה בטלוויזיה והגעת מספר מהגרים מאתיופיה נעשתה בחבוי רק לעיני התקשורת הזרה בלי אישור לעיתונאים ישראלים כדי לא לפתוח את הדיון הציבורי בעניין. דרך אחרת היא באמצעות גיור של בני הארץ המוסלמים או שמא הנוצרים גם בישראל וגם בלבנון יהיו יעד גיור קל יותר אך זה כמובן צריך להיות לאחר אינטגראציה שתאפשר נישואי תערובת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

התודעה הלאומית היהודית [חדש]
אליצור סגל   יום א', 15/07/2007 שעה 22:20
בתגובה לאלמוני
לק''י
כנראה שאתה הוא זה שכתבת גם פא''צ -
הסברתי שם -
לא יהיה גיור המוני. וגם לא יכול להיות.
גיור אינו סרט נע. כל גר לומד לפחות שנה ובדרך כלל גם הרבה יותר כשהוא מלווה במשפחה מאמצת. רק לאחר מכן הוא מתיצב לפני בית הדין לחקירה ראשונה.
בארץ כשישים שבעים אחוז מהמיועדים לגיור עוברים בדיון הראשון ואז ממשיכים בתהליך של מילה וטבילה.
האחרים לומדים בסבב נוסף של שנה בערך ואז ניגשים פעם שניה שגם בה עוברים כשבעים אחוז והאחרים יוצאים לסבב שלישי.
זה תהליך איטי מאוד.
מדינת ישראל משקיעה הון עתק כדי לזרז תהליכי הגיור. היום יושבים עשרה הרכבי גיור הכוללים שלושים דיינים מספר פעמים בשבוע והקף המתגיירים אינו עולה על אלפיים לשנה לכל היותר ובדרך כלל פחות כאשר מספר הלידות היהודיות בארץ הוא מעל מאה אלף לשנה.
בחו''ל קצב הגיור הוא עוד יותר נמוך ואיטי.
רק לא מזמן רבני אירו - אסיה (זהו כינוי הכולל את מה שהיה פעם ברית המועצות. כי את אזור השוק האירופי המשותף מכנים ''רבני אירופה'') מחו בתוקף על הכונה לשלוח מישראל דייינים שיגירו ברוסיה ועמדו בתוקף על כך שהגיור יערך אך רק בבית הדין במוסקוה.
החחשות שלך הם חששות שוא.
מה שצריך באמת הוא לבטל את תחולת חוק השבות על שאינם יהודים ולקבוע שהוא חל רק על יהודים - לא על בני זוג של יהודים ולא על ילדים של יהודים ולא על נכדים של יהודים.
הללו יוכלו להכנס לארץ רק עם הקרוב היהודי שלהם ולקבל תושבות קבע אבל לא אזרחות ולא סל קליטה.
אליצור
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ענייני הגדרה ותו לא [חדש]
David Biron   יום ג', 10/07/2007 שעה 10:51
בתגובה לאלכסנדר מאן
you don`t have to read this one but the collection will not be complete without it:

http://friendsofgeorge.blogli.co.il/archives/222

As for
שם-קוד לפירוק מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית לרעת ישות ''דמוקרטית וחילונית'' כביכול.
the code name is immaterial. the process is in the making, with or without the marginal positive or negative contribution of any
''חוק שבות''
changing this particular law to counter the more general phenomenon of the deconstruction of israel as we know it is the same old aspirin given to the same old patient dying of cancer.

[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ענייני הגדרה ותו לא [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ג', 10/07/2007 שעה 11:18
בתגובה לDavid Biron
אתר אישי
כפי שכתבתי בתגובות האחרונות, הרי שאינני מתרשם מהמוראליזם מהסוג המופיע ברשימה שאליה קישרת, ואין לי שום בעייה עם העברת הפליטים אל מדינת הטראנזיט מצריים ממנה בעצם הגיעו – שכן זוהי דבר סביר בהחלט המתנהל בהתאם לרוח חוקי שנגן האירופאיים. אני חוזר ואומר שבמצריים יצטרכו לקבל עזרה כספית מישראל, שכן מצריים לא תסכים לשאת זאת על גבה, כך שבחינם שום דבר לא יהיה.

ההשוואה לשווייץ במלחמת העולם השנייה אינה רצינית, ואני מוכן להתמודד עם כל טיעון לגופו של עניין, כפי שכבר נרמז במאמר.אגב, מסקרן אותי באופן אישי לשבת בכיתת תיכון שבה כרגע נערך שימוע-היסטורי על כל נושא שווייץ והיהודים, ולראות כיצד המורה יוצא מהתסבוכת שתלמידיו יכולים להכין לו (שזה בהחלט אפשרי, להוציא את עצם הצורך בשימוש החוזר ונשנה במוסר המשולש).

את דעתי על המוראליזם והמוסר המשולש הישראלי הבעתי כבר בתגובות קודמות.

חוק השבות?

אין לי בעייה עם חוק שבות שעובר מודרניזצייה סבירה, אולם הוא חייב להישאר על כנו ממש כפי שהדבר קיים במדינות אירופאיות שונות ביחס לאזרחים פוטנצייאלים שבמקורם היגרו וחיים כנתינים אחרים במדינות צד שלישי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ענייני הגדרה ותו לא [חדש]
אלמוני   יום ג', 10/07/2007 שעה 13:59
בתגובה לאלכסנדר מאן
''אין לי בעייה עם חוק שבות שעובר מודרניזצייה סבירה, אולם הוא חייב להישאר על כנו ממש כפי שהדבר קיים במדינות אירופאיות שונות ביחס לאזרחים פוטנצייאלים שבמקורם היגרו וחיים כנתינים אחרים במדינות צד שלישי.''

lets save this one for another time..

[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©