האיש שרצח את אהוד אולמרט
יום ו', 03/11/2006 שעה 12:52
ב-‏4 בנובמבר 1995 ירה יגאל עמיר בגבו של יצחק רבין. רבין, שחש בקליעי האקדח הפוגעים בו, הסב לשנייה את מבטו לאחור. מה הספיק לראות באותו הרף עין כנראה לא נדע לעולם בוודאות. ברם, יתכן בהחלט שבאותו פרק זמן קצרצר קלטו עדשות עיניו של ראש הממשלה את הקלסתר השחום, השיער השחור והחזות הכללית של המתנקש, שמזכירה מאוד גבר ממוצא ערבי. תוך דקות ספורות איבד רבין את הכרתו ואליה לא שב עוד. במלים אחרות, יתכן בהחלט שראש הממשלה הלך לעולמו כשהוא סבור שנורה על ידי מתנקש שנשלח על ידי ארגון טרור איסלאמי. ועכשיו הגיעו בנפשכם: האם התנקשות של מחבל ערבי בראש ממשלה אפשרית באותה מידה שניתן לחזות התנקשות כזו מצד יהודי? לאיזה יחס יזכה מתנקש כזה? האם יינתנו לו כל המחוות שהוענקו לעמיר בכלאו? לפניכם תרחיש דמיוני - כך, לפחות, אני מקווה







שתי הנחות עומדות בבסיס התרחיש הדמיוני שיפורט כאן. האחת, שבמדינה בה פוליטיקאים מבצעים הסתה כדי לזכות בתמיכתו של אספסוף קנאי ופרוע, ההסתברות לרצח של ראש ממשלה נוסף גבוהה מאוד; והשנייה, שאל מול פסטיבל התמיכה המאורגנת ביגאל עמיר, מן הראוי להעמיד מראה שבה תשתקף דמותו של רוצח הבא מן הקצה האחר של הקשת הדתית והפוליטית. ולא נותר אלא לקוות שתרחיש זה – שלצערי, אני סבור כי הוא רחוק מאוד מלהיות בלתי-מציאותי – לא יתרחש לעולם.







10 בדצמבר 2007
שעה 21:35

אולם הקונגרסים של מלון היוקרה דייוויד אינטרקונטיננטל המה אדם. החמימות והאינטימיות ששררו במיתחם המואר היוו ניגוד מוחלט למזג האוויר הסגרירי והגשום שפקד את תל אביב אותה שעה ממש. מאות המוזמנים מחאו כפיים בנימוס לאיש העסקים האמריקני שסיים לשאת את דבריו. המנחה, אחד מעורכיו הבכירים של העיתון הכלכלי גלובס, עלה על הבמה ובצעד מהיר ניגש לדוכן הנואמים.

- ''גברותי ורבותי'', אמר, ''אני רוצה להודות לכם על השתתפותכם במושב הזה של הוועידה. שמענו הערב דברים מחכימים ומאלפים מפי רגולטורים, שרים, אנשי עסקים, בנקאים ופרשנים. דומני כי אין דבר שהולם את האירוע יותר מהרצאה שנשמע מפי האיש שכולנו ממתינים למוצא פיו''.

הוא עשה אתנח קצר, מבקש להעצים בכך את המתח ואת הסקרנות לקראת הצגת הדובר הבא. כולם ידעו מי הוא, משום ששמו הופיע בתוכניית הוועידה זמן רב לפני שהתכנסה בפועל. תוכנית הכנס פורסמה ממילא במודעות גדולות בעיתונים הכלכליים, ולמעשה היה הנואם האחרון בה אחת הסיבות העיקריות לבואם של רבים מהמוזמנים, שבנסיבות אחרות אולי היו מעדיפים לוותר על התענוג.

- ''גברותי ורבותי'', קירב המנחה שוב את פיו למיקרופון, ''ראש הממשלה – אהוד אולמרט!''.

רעם של מחיאות כפיים נשמע באולם. חלק מהנוכחים נעמדו על רגליהם והריעו בקול רם מהאחרים. הבזקי מצלמות פילחו את האוויר. עדשות הטלוויזיה התמקדו על קלסתרו המוכר של אולמרט. הלה, חנוט בחליפה בגווני כחול כהה, חייך חיוך רחב, העביר יד מהירה על פדחתו וטיפס במדרגות אל הבמה. כאן חש בנוח, בקרבתם של אנשים מהעולם אותו הכיר היטב – עורכי דין, רואי חשבון, כלכלנים, מנכ''לים. כולם היו שם, כל הגלגלים המשומנים שהניעו את שוק ההון קדימה: שרי אריסון, חיים סבן, איתן ורטהיימר, יאיר המבורגר, אלי הורביץ, נוחי דנקנר, לב לבייב, עידן עופר, יצחק תשובה, אליעזר פישמן, שלמה נחמה, גליה מאור, שלמה זוהר, נועם לניר, רם כספי, אבי שקד, בני שטיינמץ, גיל שוויד, מריוס נכט. איש לא נעדר. כל אלה – אנשים ששוויים המצטבר גבוה מהתוצר המקומי הגולמי של ישראל כולה - המתינו למוצא שפתיו בציפייה דרוכה.

זה היה אמור להיות נצחונו הגדול. אהוד אולמרט (מקור תמונה 1)

הבשורות שהביא אולמרט לא היו כלכליות דווקא, אבל הייתה להן השלכה ישירה על המשק הישראלי, שלא לדבר על המזרח התיכון כולו. הפרשנים חזו שראש הממשלה ינצל את המצב המדיני הרגיש שנוצר ויכריז הערב על יוזמת השלום הישראלית החדשה שגובשה בצוותא עם האמריקנים, הירדנים, המצרים ואנשיו של אבו מאזן. נחום ברנע ושמעון שיפר כבר פרסמו את עיקריה ארבעה ימים קודם לכן, כולל את הסיכום המתגבש על שיתוף פעולה בין זרועות הביטחון של כל הצדדים לשיתוף פעולה מודיעיני ולסיכול מיידי של פעולות טרור שלגביהן יש מידע מדויק. במסגרת ההסכם, הודיעו שני העיתונאים הבכירים, יקבל כוח רב-לאומי את השליטה על ציר פילדלפי; כוח ירדני ייכנס, במתואם עם צה''ל, לשש התנחלויות שתפנה ישראל באזור דרום הר חברון; מצרים תזמן ועידה מזרח-תיכונית בקהיר בראשית ינואר; ובוועידה זו יוכרז על לוח זמנים לפינוי מדורג של שטחים נוספים, כשבתום שנה יעברו לידי הירדנים למעלה מתשעים ושניים אחוזים של השטחים שכבשה ישראל ב-‏1967, כולל מזרח ירושלים והכפרים שסביבה. במקביל, יקים האו''ם קרן מיוחדת לשיקום דיירי מחנות הפליטים; יוקם מנגנון בינלאומי שיפקח על פירוז השטחים המפונים; והפלסטינים יפרקו, בהשגחה בינלאומית, את מנגנוני הביטחון המיותרים שהקים בזמנו יאסר ערפאת כדי לספק תעסוקה לאנשיו. בהדרגה, בתהליך שיימשך כשנה נוספת, יקבלו הפלסטינים אחריות מלאה על השטחים שיפונו. ישראל תעביר לידי הפלסטינים מספר שטחים הגובלים באזורי דרום מדבר יהודה, לא הרחק מערד. עם תום התהליך יוכרז על הקמת מדינה פלסטינית המכירה בישראל ובזכותה להתקיים; אבו מאזן יצהיר על הכרת המדינה החדשה בגבולות שעליהם הוסכם; פלסטין וישראל יוותרו פומבית על כל תביעה טריטוריאלית עתידית זו כלפי זו; ויוקמו שורה של פרויקטים כלכליים משותפים, החל ממתקני התפלה ברצועת עזה וכלה בשיקום אתרי תיירות בעלי אופי ארכיאולוגי וצלייני. בד בבד עם ההכרזה על סיום הסכסוך הדו-צדדי תתקיים ועידת פסגה אזורית בה יכריזו מדינות ערב על סיום הסכסוך שלהן עם ישראל. ללא כל ספק עתידה הייתה בשורה זו להזניק את מדדי הבורסה בתל אביב כלפי מעלה בשיעור חסר תקדים.

הפרסום של שיפר וברנע חולל רעידת אדמה פוליטית במזרח התיכון כולו. החמאס הודיע כי יילחם נגד ההכרה בישות הציונית, כולל באמצעות פיגועים. חאלד משעל הכריז בדמשק על התגייסות המוסלמים למוטט את ''הסרטן הציוני המקנן באדמתנו הכבושה ומאיים על חראם אל-שריף''. הג'יהאד האיסלאמי הרחיק לכת וקבע כי אולמרט ואבו מאזן הם בני מוות, משום שקשרו קשר לחלל את ''אדמת האיסלאם הקדושה''. בעזה נרשמו התנגשויות ראשונות בין אנשי המשמר הנשיאותי לבין פעילים בפת''ח שהודיעו על התנגדותם להסכם. בג'נין הוציאה כנופייה להורג מנהיג מקומי שתמך בשידור טלוויזיה בתוכנית המדינית החדשה. מנהיג האופוזיציה, בנימין נתניהו, הצליח להביא לכינוס חירום של הכנסת ובמהלכו השווה את ''שואת קהיר'' ל''אסון אוסלו''. אפי איתם דיבר על ''בגידה בעם היהודי לדורותיו''. ''לא למדת כלום?'' זעק אליו אופיר פינס מהעבודה, ''לא למדת דבר מרצח רבין? כמה פעמים תסית לפני שמישהו יירה שוב בראש הממשלה?''.

אבל באולם הכנסים של המלון המהודר בדרום תל-אביב הייתה האווירה אוהדת בהרבה.

אחד המריעים באותו ערב היה גבר צעיר שניתן היה להעריך את גילו בשלושים ושתיים שנה. הוא ישב סמוך למעבר, לא הרחק מהמיקרופון ששימש את מארגני הוועידה כדי לאפשר לקהל להפנות שאלות לדבורים. הוא לא בלט במיוחד בין מאות הנוכחים. למעשה, דמה להם מאוד. מתבונן מהצד היה מעריך שזהו סמנכ''ל צעיר ומצליח או אולי עורך דין מבטיח במשרד גדול. שערו המלא והמסורק היה בגוון חום עשיר, פניו מגולחות למשעי ועל אפו נחו משקפיים דקי מסגרת. הוא לא ענב עניבה, אבל בכך לא היה שונה מרבים אחרים שהעדיפו את סגנון ה''קז'ואל'' המקובל בעולם העסקים הישראלי. למרגלות רגליו נח תיק בד שחור עם רוכסן בחלקו העליון, מהסוג המשמש לאכסון ולנשיאה של מחשב נייד.

ראש הממשלה החל לנאום. הצעיר המתין בסבלנות. לאחר שחלפו כמה דקות, הביט בשלווה סביבו. כולם ישבו והאזינו בקשב לדברי הנבחר הישראלי מספר אחת.

הצעיר רכן אל הלפ-טופ שלו, הניח אותו על ברכיו ופתח באיטיות את הרוכסן. ידו נשלחה פנימה והוא חש את המתכת הקרה והנוקשה. את הרגע הזה תרגל מאות פעמים. אסור היה לו להיכשל.

בתנועת יד מהירה לפת את האקדח וזינק ממקומו. הוא חלף במהירות על פני שבעת המטרים שהפרידו בינו לבין הבמה. איש לא הספיק עדיין להגיב כאשר כיוון את הנשק אל ראשו של הנואם וירה. ירייה. ועוד אחת. ועוד אחת.

''אללה אכבר!'', זעק היורה כשהוא מנסה להסתער קדימה, ''אללה אכבר!''.

הראש שנפגע הוטח לאחור. ראש הממשלה קרס תחתיו, כתם אדום מתפשט על פניו. צרחות חרדה נשמעו מכל עבר. חלק מהנוכחים קמו ממקומם ושעטו אל דלתות הכניסה. הצעיר שב וירה בפעם הרביעית, אך עתה כבר הוסטה ידו על ידי אחד המאבטחים. הוא ניסה להימלט והמאבטח ירה ופגע בכתפו. הוא כשל ונפל. ארבעה מהנוכחים התנפלו עליו וריתקו אותו לרצפה. שניות אחדות לאחר מכן פונה במהירות מהמקום, הוטל לתוך ניידת משטרה ונלקח אל אחד ממתקני החקירות של שירות הביטחון הכללי.

אולמרט עצמו פונה מהמקום אל תוך אמבולנס שעמד במצב הכן ליד המלון. בתוך פחות מחמש דקות כבר היה שרוע על שולחן הניתוחים במרכז הרפואי תל אביב (לשעבר איכילוב). תוך שניות ספורות פשטה בעולם הידיעה שראש ממשלת ישראל נורה על ידי צעיר, כנראה פלסטיני, שהתחזה למבקר בוועידה הכלכלית בתל אביב. צוותי הטלוויזיה עטו על המלון, על בית החולים, על משרד ראש הממשלה. תמונתה של עליזה אולמרט, הנחפזת לצאת ממכונית השרד ונכנסת במהירות, כמעט בריצה, אל חד המיון, שודרה מאות פעמים. הנשיא ג'ורג' וו. בוש אמר כי הוא מתפלל להחלמתו של ''ידידי אהוד''. המלך עבדאללה השני הודיע כי הוא ''מצדיע לאיש האמיץ שהעז לעשות שלום עם אויביו''. בעזה, בחאן יונס ובשכם, לעומת זאת, נשמעו יריות שמחה. בחברון יצאו פעילי חמאס לרחובות וחילקו דברי מתיקה לעוברים ושבים.

עשרים דקות אחר חצות הלילה קיבלו הכתבים המדיניים וכתבי המפלגות הודעות בטלפונים הסלולאריים ובזימוניות שלהם שבתוך רבע שעה יתקיים תדרוך לעיתונאים באחד מחדרי הישיבות של בית החולים. מזכיר הממשלה, ישראל מימון, כבר ידע בדיוק מה יהיה עליו לומר. כשנכנס לחדר היו פניו רציניות ודרוכות.

דממה השתררה באולם. רק קול תקתוק המצלמות נשמע באוויר.

- ''לא איש בשורות אני היום'', אמר מימון ופניו עצובות, ''הערב, בשעה 23:46, הלך ראש הממשלה, אהוד אולמרט, לעולמו. ראש הממשלה נרצח על ידי צעיר פלסטיני שפעל בשליחות ארגון טרור. ממלאת מקום ראש הממשלה ושרת החוץ, ציפי לבני, קיבלה לידיה את כל סמכויות ראש הממשלה והיא מעתה ראש הממשלה בפועל...''.


11 בדצמבר 2007

בשעות הבוקר מדווח קול ישראל על התפרצויות שמחה באיראן, בעיראק, בתימן, במצרים ובסוריה. מנהיג החיזבאללה, חסן נסראללה, מצוטט שוב ושוב כאומר ''הפלסטינים נחלו ניצחון גדול ובעזרת אללה נצטרף אליהם בקרוב''. בראיון בגלי צה''ל אמר הרב יצחק גינזבורג ש''נעשה צדק היסטורי''. רב אחר, תושב פסגות, מצוטט כאומר ש''שמתוך שלא לשמה בא לשמה'', ומבאר ש''הרוצח ביקש לחסל את עם ישראל אבל הסיר מהדרך מכשול גדול שעמד בדרכה של גאולה''.

בצהריים מדווחים כל כלי התקשורת כי החשוד ברצח הוא פתחי עוואד, בן 28, במקור תושב מחנה הפליטים נוסייראת, שגויס לחמאס ארבעה חודשים קודם לכן ועבר סדרת אימונים בלבנון טרם שובו לפעילות ברצועת עזה. ציפי לבני, טרוטת עיניים מעייפות, מצהירה בישיבת חירום של הממשלה שלא תיסוג מטיוטת ההסכם שאליו חתר אולמרט בימים האחרונים, אך תימנע מהתייחסות נוספת לנושא עד לאחר הלוויית ראש הממשלה.


12 בדצמבר 2007

הלוויית ראש הממשלה נערכת בהר הרצל. כל מנהיג משמעותי בתבל מגיע כדי לחלוק לו כבוד אחרון. ג'ורג' בוש מארה''ב, ולדימיר פוטין מרוסיה, גורדון בראון מבריטניה, ניקולה סרקוזי מצרפת, אנגלה מרקל מגרמניה. גם עבדאללה, מובארק, אבו מאזן ומנהיגי מדינות המפרץ באים. הבן, שאול אולמרט, אומר קדיש.

באותה ערב מעוררת כתבה בערוץ 10 סערה כאשר היא מראה לראשונה תמונות של צעירים דתיים רוקדים ושמחים בהיוודע להם על רצח אולמרט. ''כן יאבדו כל אויביך ישראל'', שואג אחד מהם מול המצלמה. במקביל, מדווח על קורת רוח מהולה בחשש ביישובים ערביים בוואדי ערה ובאזור המשולש. ''זהו כישלון חינוכי שיוביל אותנו לאנרכיה בתוך שנים ספורות'', מזהיר יוסי שריד בראיון לרזי ברקאי בגלי צה''ל, ''אנחנו הופכים במהירות לרפובליקת בננות דרום אמריקאית. לא ירחק היום וכת צבאית תתפוס את השלטון ותכלא את מתנגדיה במחנות ריכוז''.


13 בדצמבר 2007

לראשונה מתפרסמים פרטים ראשונים מחקירת עוואד בשב''כ. הוא סירב למסור פרטים על גיוסו, על מדריכיו ועל דרכי הכשרתו והודיע כי הוא רואה עצמו כשבוי מלחמה ודורש יחס בהתאם. למרות זאת, אישר כי פעל באישור מורה הלכה איסלאמי. ''לא הייתי פועל אם לא היה לי אישור משייח' שהפעולה הזו נכונה מבחינה הלכתית'', אמר. אחר כך הוסיף: ''פלסטין כולה היא וואקף מוסלמי. היהודים הם זרים, כובשים שבאו מאירופה. הם כובשים אדמה מוסלמית ודינם הוא דין מוות. בבוא היום לא יישאר יהודי חי אחד על אדמת פלסטין''. כשנשאל, הודיע ש''אם הייתי צריך, לא הייתה לי בעיה גם להרוג נשים ותינוקות''. לחוקריו אמר: ''פעלתי מתוך חשיבה מוחלטת, לא פעלתי מתחושת בטן. מצווה לא עושים מתוך תחושת בטן אלא במחשבה תחילה''.

מנהיג הפלג המתון של התנועה האיסלאמית, השייח' עבדאללה נימר דרוויש, מצהיר בראיון לגבי גזית בתוכנית ''הכל דיבורים'' כי ''עוואד עשה משהו נורא, אבל הוא אינו מייצג את הציבור הערבי ובמוסלמי שומר החוק, אלא מהווה עשב שוטה בערוגה שלנו''. מנהיג איסלאמי אחר, שייח' כמאל ריאן, מזהיר כי ''אם ימשיכו להפלות את הציבור הערבי ולרעה וצבא הכיבוש לא ייסוג מהשטחים יקומו עוד הרבה פתחי עוואדים''. טאלב א-סאנע מודיע בכנסת כי על המיעוט הערבי ''להילחם בכל כוחו נגד ההסתה והדה-לגיטימציה שעושה לו ממשלת הרשע של לבני''. בתגובה קוראת אסתרינה טרטמן מישראל ביתנו לשלול את אזרחותם של המנהיגים הערביים הקיצונים ולגרשם מהמדינה מייד אחר מכן. סקר של מכון דחף בהנהלת מינה צמח מראה כי בעקבות הרצח עלה מספר היהודים הסבורים שיש לגרש אוכלוסיות ערביות מתחומי ישראל ליותר מארבעים אחוזים. שר החינוך, יולי תמיר, מגיבה בזעזוע, בפרפראזה על דברים שאמר פעם ראש ממשלה אחר, אהוד ברק: ''פעם מישהו אמר שישראל היא וילה בג'ונגל; כיום נראה שהג'ונגל פלש אל תוך הווילה והוא מפורר אותה לחלוטין''. בעקבות דבריה מתחוללת סערה ציבורית וחברי כנסת ממרת ומהמפלגות הערביות קוראים לה להתפטר מתפקידה. תמיר מתנצלת ומסבירה כי דבריה נאמרו ''בעידנא דריתחא''. במהלך דיון בוועדת החינוך של הכנסת לועג לה בני הנדל מהאיחוד הלאומי: ''שרת החינוך מתרפסת בפני הציבור שהוציא מתוכו את רוצח ראש הממשלה''. שלי יחימוביץ' מהעבודה מטיחה בו: ''ואתה לא שייך לציבור שממנו יצא רוצח ראש הממשלה?''

ירושה קשה מנשוא. ראש הממשלה בפועל, ציפי לבני (מקור תמונה 2)


23 בדצמבר 2007

סופר הקונספירציות בארי חמיש מכנס מסיבת עיתונאים ובה הוא מודיע כי הממצאים שבידיו מראים שאת רצח אולמרט יזמו גורמים בשמאל הקיצוני שסברו כי לאולמרט אין באמת כוונה לפנות את שטחי יהודה ושומרון וביקשו באמצעות סילוקו להגיע לשלטון. חמיש מסר כי את הרצח יזם ''איש פוליטי ותיק שהפעיל בובה מטעמו שהתחייבה לעשות כרצונו אם יסייעו לה להגיע למשרד ראש הממשלה''. כאשר נשאל חמיש אם התכוון לשמעון פרס ולציפי לבני, הוא מעדיף שלא להגיב. מצד שני, הוא גם לא טורח להכחיש.


29 בדצמבר 2007

נשיא מצרים מודיע על דחיית הוועידה האזורית ''עד להתייצבות המצב הפוליטי בישראל''. ראש הממשלה בפועל, ציפי לבני, מגיבה בכעס כי ''זוהי כניעה מבישה לטרור האיסלאמי הקיצוני''. מובארק מתקשר ללבני ומנסה לפייס אותה. לאחר שיחה קשה, השניים מסכימים לכנס את הוועידה באמצע פברואר על בסיס הקווים שסוכמו בזמנו בין מובארק לאולמרט.


6 בינואר 2008

כתב אישום מוגש נגד פתחי עוואד בבית המשפט המחוזי בירושלים. במהלך הקראת כתב האישום התפרץ עוואד והודיע באנגלית כי הוא אינו מכיר בסמכות בית המשפט לדון אותו. ''זה בית משפט בלתי-חוקי'', הוא מטיח בשופט, ''זו אינה ארץ של היהודים וליהודים אין סמכות לשפוט מוסלמים, לא רק בפלסטין אלא בכל מקום''. נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט ורדי זיילר, מודיע לו כי מחאתו נרשמה ונדחתה ושהמשפט יימשך כרגיל.


14 בינואר 2008

פיגוע בלב תל אביב. מטען מתפוצץ במועדון הלילה ''הדום'' וגורם למותם של 39 איש ולפציעת למעלה ממאה. ישראל מודיעה על השעיית המגעים עם הפלסטינים עד שאבו מאזן ינקוט צעדים נגד הג'יהאד האיסלאמי, שנטל אחריות לפיגוע.


15 בינואר 2008

בהלוויות חלק מההרוגים נשמעות קריאות ''מוות לערבים''. כהניסטים מתפרעים בחברון, מכים עוברי אורח ויורים לעבר בתים בקסבה. במקום מתפתח קרב יריות עם פלסטינים חמושים ובמהלכו נפצע קשה מנהיג קיצוני חברון, ברוך מרזל. נועם פדרמן מבטיח: ''לא נשתוק על זה. נסגור את החשבון עד שיבינו שעכשיו אין להם עסק עם האולמרטים הרכרוכיים האלה''.

ישראל מבצעת פעולת תגמול באזור ג'נין, ממנו באו מניחי המטען. במהלך הפעולה נהרגים ששה פלסטינים חמושים.


18 בינואר 2008

עמוס הראל ואבי יששכרוף מ''הארץ'' מפרסמים ידיעות על חוסר אמון גובר והולך בין שירותי הביטחון של ישראל והרשות הפלסטינית. הישראלים רותחים על האיטיות הפלסטינית בתגובה נגד תשתיות הטרור, בה הם רואים כמעט סיוע למבצעי הפיגועים. הפלסטינים, מצידם, מתמרמרים על החופש שנוטלת לעצמה ישראל בביצוע פעולות תגמול שאינן מתואמות איתם מראש. מתברר כי אחד מששת ההרוגים הוא אחיינו של בכיר בלשכת הנשיאות הפלסטינית.


29 בינואר 2008

פיגוע נוסף באזור המרכז. מחבל מתאבד השייך ל''צבא האיסלאם'' מפוצץ את עצמו ליד האצטדיון הלאומי ברמת גן זמן קצר לפני משחק כדורגל חשוב שאמור להיערך בו. האבידות: 14 הרוגים ו-‏55 פצועים. בתגובה מפציץ חיל האוויר מטרות של הרגון ברצועת עזה ובאזור כפל חארת'. לבני מאשימה את הרשות הפלסטינית באזלת יד ומזהירה כי במידה ולא תינקט יד קשה נגד ארגוני הטרור תפלוש ישראל לשטחי הרשות ותטפל בהם בכוחות עצמה.


12 בפברואר 2008

בית המשפט המחוזי בירושלים, בהרכב שלושה שופטים, מרשיע את פתחי עוואד ברצח ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ובעבירות נוספות.


17 בפברואר 2008

ועידת קהיר מתפזרת ללא תוצאות לאחר שלבני מסרבת להודיע על כיבוד ההתחייבות לפנות התנחלויות כל עוד לא עמדו הפלסטינים בהתחייבותם למגר את ארגוני הטרור. דקות ספורות לאחר פיזור הוועידה מופיע נסראללה ברשת ''אל-מנאר'' ומעריך כי יוזמת קהיר ספגה מכה אנושה ''לאחר מבצע הגבורה של השאהיד פתחי עוואד'', משום שהייתה, ברובה, מבוססת על הסכמה אישית בין אולמרט לעבדאללה, מובארק ואבו מאזן. צבי יחזקאלי מערוץ 10: ''צר לי לומר זאת, אבל נסראללה כנראה צודק. יוזמת קהיר לא תמריא כל עוד ימשכו הפיגועים''.


26 בפברואר 2008

בית המשפט המחוזי דן את פתחי עוואד למאסר עולם ולעוד 44 שנות מאסר מצטבר בעקבות הרשעתו בעבירות נוספות, כולל תכנון הרצח והחזקה ושימוש בלתי חוקיים בנשק. עם צאתם מבית המשפט, מודיע עורך דינו של עוואד כי מרשו לא יערער לבית המשפט העליון וכי ישא את עונשו ''בכבוד ובגאווה''. עוד הודיע עורך הדין, כי ידרוש להעניק לעוואד כל זכות המגיעה לאסיר במעמדו, ''כקבוע בחוקי מדינת ישראל''.


14 במרץ 2008

בבחירות לנשיאות הרשות הפלסטינית מביס חאלד משעל את אבו מאזן בהפרש של למעלה מ-‏15 אחוזים. היומון ''אל-איאם'' קובע כי ''ישראל לא הצליחה למנוע את צמיחתו של המנהיג המוכשר ביותר שגדל בחמאס מאז מותו של השייח' יאסין ועתה יהיה עליה ללמוד לחיות עם מנהיג שהיא עצמה נאלצה להפוך ממת לחי''. בתגובה על התוצאות מודיעה ישראל: ''לא נתיר למשעל, שהוא היום אחד מראשי הטרור הבינלאומי, להיכנס לתחומי הרשות הפלסטינית, כל עוד לא יתנער מתמיכתו בטרור ויכיר בזכותה של ישראל להתקיים בגבולות בטוחים ומוכרים''. משעל מגיב בשידור חדשות בטלוויזיה הסורית במלים: ''מה שנלקח בכוח יוחזר בכוח ובעניין זה לא תהיה שום פשרה''.


17 במרץ 2008

אהוד יערי מצטט גורמים בחמאס שלדבריו ''משלימים עם העובדה שמשעל לא יוכל להיכנס לתחומי הרשות''. הפתרון המוצע: שינוי בחוקה הפלסטינית שיאפשר למשעל לכהן כנשיא גולה.פלג קיצוני של הפתח, בהנהגת עימאד אבו סמהדנה, מכריז על כוונתו לפגוע במטרות ישראליות ''עד שהאויב הציוני יכבד את בחירת העם הפלסטיני'' ויאפשר למשעל להיכנס לשטחי הרשות הפלסטינית.


25 ביוני 2008

בן כספית, הכתב המדיני של מעריב, מדווח על תופעה חדשה: הערצה המונית לפתחי עוואד. מתברר כי מאות נערות במגזר הערבי רואות בו אליל ותולות את תמונותיו בחדריהן. מכתבי אהבה מכל רחבי העולם הערבי מגיעים לכלאו. אמו, עאישה עוואד, מתראיינת לראשונה לאחר שתיקה ארוכה ואומרת: ''פתחי שלי ילד טוב. אם הוא עשה את מה שעשה, כנראה שהוא ידע מה הוא עושה. בבוא היום יזכרו אותו כמו את השייח' עז א-דין אל-קסאם, שנלחם גם הוא ביהודים הכובשים''.


6 באוקטובר 2008


סלימאן א-שאפי מראיין את זיינאב רמלאווי, בת-זוגו של פתחי עוואד. רמלאווי, כך מתברר, מגיעה לבקר את יקירה על בסיס קבוע. היא הכירה אותו באמצעות מכתב ששלחה לו לאחר מאסרו ובהמשך הפכה ההתכתבות לאהבה גדולה. זיינאב, בוגרת לימודי ספרות אנגלית באוניברסיטת ביר-זית, מצהירה כי תיאבק למען ''גיבור פלסטין'' עד לשחרורו מהכלא, ''אפילו יהיה עלי לשבות רעב עד מוות לשם כך''.


4 בנובמבר 2008

מדגמי יציאה בבחירות לנשיאות בארצות הברית מראות על ניצחון דחוק לסנאטור הרפובליקני מאריזונה, ג'ון מקיין, על יריבו, הדמוקרט מאילינוי ברק אובאמה.


18 בנובמבר 2008

מקיין מוכרז רשמית כמנצח בבחירות לנשיאות. בהצהרת כוונות ראשונה על מדיניות ארצות הברית במזרח התיכון תחת נשיאותו הוא אומר: ''אהוד אולמרט היה איש אמיץ ובעל חזון. נמשיך לפעול באותו כיוון, אך נבדוק גם כיוונים אחרים''.


30 בנובמבר 2008

בתחקיר המשודר לראשונה בתוכניתה של אילנה דיין, ''עובדה'', מתפרסמות לראשונה כמה עובדות מצמררות. למרות שרק שני כדורים נמצאו בגופו של אולמרט בנתיחה שלאחר המוות, נמצא בחולצתו חור שלישי, שככל הנראה נגרם על ידי קליע נוסף. משה פייגלין מתנועת ''מנהיגות יהודית'' מצהיר ש''כנראה גם במזימה הזאת היה מעורב השב''כ'' ומוסיף: ''לא הייתי מתפלא אם היו אומרים לי שהמאבטח שלו ירה בו מאחור''. בסקר דעת קהל שמתבצע מייד לאחר התוכנית נמצא כי יותר משליש מהציבור מאמינים שההתנקשות באולמרט מקורה במזימה שנרקחה על ידי השמאל הישראלי, שהשתמש לשם כך בפלסטיני שמוחו נשטף כדי שיאמין שהוא פועל מטעם ארגון איסלאמי קיצוני.


10 בדצמבר 2008

בעצרת הנערכת לראשונה לרגל שנה לרצח אולמרט משתתפים רק ששים אלף איש. רוב תנועות הימין (למעט חלקים ניכרים מהליכוד) מחרימות את העצרת בטענה שמדובר בעצרת פוליטית ושמדיניות אולמרט הייתה פגיעה בצרכיה הביטחוניים של המדינה. בני אלון מהאיחוד הלאומי קובע ש''שוב נעשה רצח אופי לציבור הדתי; השמאל לא למד דבר ולא שכח דבר''.

כך, בין השאר, התנהלה ההסתה שהביאה לרצח הראשון. האם הרצח השני בדרך? (מקור תמונה 3)

דיון בתוכנית ''פוליטיקה'' על הדרישה להנחיל את מורשת אולמרט לתלמידי מערכת החינוך הממלכתית והממלכתית-דתית כמעט וגולש לתגרת ידיים. שרת החינוך לשעבר, לימור לבנת, מודיעה כי ''עם כל הצער, אין דבר כזה מורשת אולמרט. המורשת היחידה שלו היא אופורטוניזם פוליטי''. בתגובה, קורא אליה חיים אורון ממרצ: ''יצאת מדעתך?'' – ועוזב את המקום בזעם.


9 בינואר 2009

פתחי עוואד וזיינאב רמלאווי מודיעים על רצונם להינשא ולהביא ילדים לעולם. נציב בתי הסוהר, רב ניצב יעקב גנות, מגיב בלאקוניות במלים: ''שישכחו מזה''. בראיון ליומן הצהריים של רשת ב' מודיע אחמד טיבי כי ייאבק על זכותו של אסיר ערבי לקבל כל זכות שניתנת לאסיר יהודי. ''פתחי עוואד עשה מעשה שלא ייעשה, אבל במונחים של זכויות האדם אין שום הבדל בינו לבין יגאל עמיר'', אמר טיבי. השר אביגדור ליברמן אומר בתגובה: ''טיבי הוא גיס חמישי שפועל בשירות האויב וצריך להכניס אנשים כמוהו לכלא''. ליברמן מוסר באותה הזדמנות כי בכוונתו ליזום ''חקיקה שתמנע שחרור מוקדם של מחבלים שיורשעו בביצוע פיגועים נגד מדינת ישראל ותושביה''.


11 בינואר 2009

בהתייחסות ראשונה לדברי ליברמן אומר היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, כי ''לא ניתן במשטר דמוקרטי לחוקק חוקים שיחולו בדיעבד על מקרים שכבר התרחשו''. מזוז, שנושא הרצאה בטקס הסמכת שופטים במשכן נשיא המדינה, נשאל לאחר מכן על ידי אודי סגל מערוץ 2 האם ניתן יהיה למנוע את נישואי עוואד ורמלאווי. ''אינני רואה איך תוכל המדינה להגן בבית המשפט על מניעת זכות שניתנה לאסיר אחר שהורשע בביצוע עבירה דומה'', משיב מזוז.


17 באפריל 2009

ישיבה מיוחדת לדיון בבקשתם של עוואד ורמלאווי להינשא מתקיים בלשכת היועץ המשפטי לממשלה. ראש השב''כ, יובל דיסקין, מעדכן כי ברשות הפלסטינית נחשב פתחי עוואד לגיבור עממי ומתגברות הידיעות על הכוונה לחטוף ונשאים בעלי השפעה בישראל – ח''כים, אנשי עסקים וכדומה – כקלף מיקוח שנועד להביא לשחרור עוואד. ''אף אחד לא חטף מישהו כדי לשחרר את יגאל עמיר'', אומר דיסקין, ''אבל ההערצה לעוואד חוצה גבולות בקרב הארגונים הפלסטיניים. צריך לקחת בחשבון שבתרחיש עתידי יהיה גורלו של עוואד כגורל קוזו אוקמוטו, כלומר, שחרור אחרי עשר שנות מאסר לפחות''. המשתתפים מחליטים לקיים מפגש נוסף ובינתיים דוחים את החלטתם.


4 במאי 2009

במפגש נוסף חוזר מזוז על עמדתו לפיה שום בית משפט לא יאשר הנחייה של המדינה למנוע מעוואד זכויות שניתנו ליגאל עמיר. שר המשפטים, מאיר שטרית, מסכים עם מזוז. ''צריך לחרוק שיניים ולתת למנוול הזה להתחתן'', הוא אומר, ומוסיף: ''לצערי, המחוקק לא נתן את דעתו על הסוגייה ולא חסם את האפשרות הזו''.


10 במאי 2009

משרד המשפטים מודיע לשב''כ, למשטרה ולשירות בתי הסוהר כי אין עוד מניעה להשיא את עוואד ורמלאווי.


13 ביוני 2009

עוואד ורמלאווי נישאים בכלא בנוכחות קאדי מוסלמי, קרובי משפחה וידידים. סרטון וידיאו שמצליח אחד המוזמנים לצלם עושה את דרכו עד מהרה אל רשת הטלוויזיה אל-ג'זירה ומוקרן שוב ושוב, בלוויית תמונות של הנוכחים כשהם עושים למצלמה באצבעותיהם את הסימן ''וי''. במהלך השידורים מודגש כי מייד לאחר הטקס ניתן לשניים להתייחד בחדר מיוחד. כתב רשת הטלוויזיה ''אל-ערביה'' מצטט את עורך דינו של עוואד ששב ומצהיר כי ''כל זכות שניתנה ליגאל עמיר תינתן גם לפתחי עוואד''.


26 באוגוסט 2009

יגאל עמיר, רוצחו של יצחק רבין, פונה לנשיא המדינה בבקשת חנינה. במסמך שהועבר לעיונו של הנשיא נאמר: ''המבקש מרצה את עונשו מזה ארבע עשרה שנה ברציפות ועד כה, למעט חריגים בודדים בתחילת תקופה הענישה, אין תלונות על התנהגותו. המבקש עבר תהליך שיקום, השלים תואר אקדמי בהתכתבות, הקים משפחה והוא עתה אב לפעוט בן שנתיים. המבקש הוא אדם נורמטיבי, שאין כל סיכוי כי ישוב ויבצע מעשה דומה בעתיד. יתר על כן, בציבור קיימת תחושה, המגובה בסקרי דעת קהל שנערכים כבר שנים ארוכות, לפיה יש לשחרר את המבקש מכלאו מהטעם ששילם את חובו לחברה ונענש דיו בגין מעשיו''.





מטרת המאמר הזה היא להראות שההביטויים הבסיסיים של מתנקש פוליטי אינם משתנים כאשר הוא בא מרקע שונה מזה של מתנקש אחר. הדברים שהושמו בפיו של פתחי עוואד הם דברים שאמר יגאל עמיר במהלך חקירתו ומשפטו. תיאוריית הקונספירציה, הפיכת הרוצח לסמל פוליטי עבור מחנה מסוים וההשלכות שיש לרצח על התהליך המדיני שאותו נועד לטרפד - דומות מאוד בשני המקרים, ובכוונת מכוון.






[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מדהים [חדש]
שמוליק   יום ו', 03/11/2006 שעה 13:51
התסריט הזה מתאים, כמעט אחד לאחד, למה שקרה במהלך רצח רבין. הדברים שהושו בפי הרוצח הפלשתיני הם אותם הדברים שאמר יגאל עמיר לאחר שנלכד. דרוויש דיבר על עשבים שוטים? גם ראשי המתנחלים ורבני הכיפות הסרוגות. והתיאור של כל ההתרחשויות, המדינית והפוליטית והרצח עצמו - מצמרר עד אימה. .
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

Murder is murder is murder, but.. [חדש]
David   יום ו', 03/11/2006 שעה 13:53
If we are amusing ourselves with these kinds of speculations I would like to note that perhaps the murder of an Israeli politician by a Palestinian assassin is not the exact mirror image of Amir’s act. To first order all murders are equally horrendous, but we can (for the sake of the argument) put the loss of human life aside for a moment. While killing a politician is utterly unacceptable as a means of participation in an internal political debate, there could be something to be said about the personal responsibility of decision makers to the consequences of their actions. How just it is for a leader to send others to deal with the mess he made without risking anything but, perhaps, his political assets? Israel was not shy about holding Sheikh Yassin, Haled Mashal and others responsible for their spiritual/organizational roles in facilitating terrorism. While the these two may well have deserved a death sentence (the details of their deeds are not known to me) there were probably others who were less” deserving” ubt nevertheless targeted. On the flip side - is the murder of Rehavam Ze’evi fundamentally different? Was he responsible for more death and destruction of innocent lives? Less? Does it matter? (BTW, these are NOT rhetorical questions). In a sense, the murder of Ze’evi and not of Rabin is the mirror image of the fictional scenario you describe. In a sense these acts, as morally wrong as they are, make more sense. Would the world be a better or worse off if at a certain point political leaders of two feuding sides would be locked in an arena and told to fight it out personally, until the issue is resolved? I am not sure.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

Murder is murder is murder, but.. [חדש]
אורי קציר   יום ו', 03/11/2006 שעה 14:05
בתגובה לDavid
אתר אישי
דויד, אני חושש שהחמצת את הנקודה. אין לי איתך ויכוח שהפרספקטיבות שבהן רואים אנשי הימין הקיצוני מחד והפלסטינים מאידך את הצורך לחסל ראש ממשלה ישראלי כדי לקדם את מטרותיהם נבדלות זו מזו, שלא לומר שונות. הנקודה היא מה קורה עם הרוצח א-ח-ר-י הרצח.

האם היינו מתייחסים לרוצחו של רבים בסלחנות שכזו אלמלא היה יהודי? האם לו היה פלסטיני לא היינו כוללים אותו בקטגוריית האסירים הבטחוניים שעליהם נאסר להתחתן ולהביא ילדים לעולם? אם כך, מדוע עמיר לא נכלל אף הוא בקטגוריה זו? מדוע מי שמנסה למוטט את מוסדות השלטון משל היה ישמעאל בן נתניה (רוצחו של גדליה בן אחיקם, הנציב היהודי האחרון ביהודה) זכאי ליחס אחר מכפי שמקבל מחבל פלסטיני?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

Murder is murder is murder, but.. [חדש]
שפי   יום ו', 03/11/2006 שעה 14:58
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
איזה מוסדות שלטון ניסה למוטט זה שרצח את ג'ון לנון? זאת האבחנה היותר נכונה, אם כבר בכלל.

ילדי הנרות, לא האמנתי לכם:
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

Murder is murder is murder, but.. [חדש]
David   שבת, 04/11/2006 שעה 16:40
בתגובה לאורי קציר
My point is that Israel would probably treat a Palestinian hitman like dirt (not to mention that his chances of surviving the ''incident'' would be close to zero), although there may be grounds to claim that by the ''merits'' of the deed alone - a Palestinian hitman should be treated far better than an Israeli one.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

Murder is murder is murder, but.. [חדש]
אורי קציר   שבת, 04/11/2006 שעה 17:41
בתגובה לDavid
אתר אישי
נכון. נניח שהמתנקש הפלסטיני יישאר בחיים. עתה, צא וחשוב מה יקרה אם הפלסטינים יפעילו את כל אותן שדולות שמצליח יגאל עמיר להניע כדי לשפר את תנאיו שלו ובסופו של דבר להביא לשחרורו.

מטרת המאמר הזה היא, בין השאר, להראות שאין באמת הבדל בין נימוקים שמביא מתנקש יהודי לכאלה שיביא רוצח פלסטיני. שבשני המקרים הכוונה היא להפיל את המדיניות באמצעות רציחת מי שמזוהה עימה ביותר. ושרק במקרה אחד רוצח יהפוך לסלבריטאי, בעוד שבאחר הוא לא יהיה אלא מה שגם הראשון היה צריך להיות - חלאת אדם שמתייחסים אליה ככזו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

Murder is murder is murder, but.. [חדש]
David   יום א', 05/11/2006 שעה 15:15
בתגובה לאורי קציר
Neither of the two assassin's should become a celebrity. However, they are not equivalent. In one case you have
''להפיל את המדיניות באמצעות רציחת מי שמזוהה עימה ביותר''
meaning using murder as a tool in an inner political debate. In the other, one might argue, there is an element of personally tareting the person in charge of the enemy's armed forces in the midst of a war waged against the assasin's nation. The first is a murder and an attack on the rule of law, democracy and every citizen in the state. The second is murder and an act of war of sorts. While both should not go unpunished, theoretically one could argue that the Palestinian assassin should (objectively) get a better treatment. The obvious truth about how he (theoretically) wouldn't attests to the well known Israeli racism. Still, your argument would be cleaner if you compared your theoretical murder to the murder of Ze'evi or, alternatively, Rabin's murder to, say, a murder of an American president.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

Murder is murder is murder, but.. [חדש]
אדי מלכא   יום ו', 20/06/2008 שעה 4:49
בתגובה לDavid
צר לי מאוד שהממסד ממשיך לשטות בעם באמצעות אנשי שב''כ בתחפושות של צייד קונספירציות

אבל עמנו אינו טיפש הוא יתעורר לבסוף.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יש כאן בעייה יסודית יותר. [חדש]
בני   יום ו', 03/11/2006 שעה 17:09
בסה''כ אלימות פוליטית נדירה בחברה הישראלית, יחסית למתחים וליצרים הנוגעים בדבר. יגאל עמיר האדם הפרטי פחות מעניין, בעצם.
הבעייה היסודית יותר היא שהעולם המערבי הלך צעד אחד רחוק מדי ב''הבנה'', שיקום, ריכוך הענישה, ועוד כל מיני בבל''ת, תוצאת הקשבה לכל מיני עובדות סוציאליות בעלות רצון טוב, לטובת פורעי החוק למיניהם. כך ישנה תופעה שישנם ציבורים שלמים שחיים מחוץ לחוק, נכנסים ויוצאים מבתי כלא, והסוהרים נפרדים מהם ב''להתראות'', כאשר ברור לחלוטין, מייד עם יציאתם, שהם יחזרו שוב ושוב. כך היה מגרש חנייה ליד בית החולים בכפר סבא שהמחנה שם את מכוניתו נפרד ממנה לשלום. כך סובלים האנשים הנורמטיביים, הצריכים להתקין במכוניתם רב-בריח, אימובילייזר ומנעול הגה, כאשר שמות רוב העבריינים ידועים למשטרה. וכך השלטונות במערב קושרים לעצמם יד וחצי במלחמתם בטרור. וכך אין למוסלמים, או לחוגים בקרבם, את הענווה הנדרשת כדי להקלט בחברה המארחת באירופה, עליה הם מאיימים בראש חוצות בכל פעם שמתפרסם משהו שלא מוצא חן בעיניהם.
ג'וליאני בניו-יורק הבין את זה, ודומני שגם בקליפורניה ישנו חוק המחמיר מאוד עם עבריינים סדרתיים. אני מעריך שאין לסירחאן סירחאן, רוצחו של רוברט קנדי שום אשליות, שיראה אשה מקרוב, אלא אם היא סוהרת זעפנית.

לדעתי, לא צריך לחזור לאמצעים של ימי הביניים, או של סעודיה, רק לשיטתו של ליפא העגלון: ''קצת לקחת חזרה''.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יש כאן בעייה יסודית יותר. [חדש]
אורי קציר   יום ו', 03/11/2006 שעה 20:28
בתגובה לבני
אתר אישי
אלימות פוליטית בישראל היא תופעה הולכת ומתגברת. האיומים על חיים ההומואים והלסביות שישתתפו במצעד הגאווה נענים בנכונות מצד המשטרה והפוליטיקאים להפעיל לחץ על המארגנים כדי שהללו יוותרו על האירוע או יעבירו אותו לעיר אחרת. במלים אחרות, במקום להבהיר למנהיגי החרדים שאיומים אלה הם הפרה של החוק ושהמשטרה תגן בכל כוחה על זכותם של החד-מיניים להפגין, מבקשים שלא להסתבך איתם ועם זכרונם הארוך וייצר הנקמנות שלהם.

טיפוסים כמו יגאל עמיר צריכים להיות מוגדרים כאסירים ביטחוניים. לאלה אין שום אפשרות להקים משפחות. ההתייחסות לעמיר כאל עבריין פלילי רגיל מפחיתה מחומרת המעשה שביצע.

ועוד משהו, שאינו קשור למשהו שאמרת אבל שב ועולה בדיונים מעין אלה: רצח ראש ממשלה חמור מרצח אזרח רגיל. רצח ראש ממשלה הוא ניסיון להרוס את המדינה מבפנים. מי שמתלהם אחרת אינו מבין על מה הוא מדבר - או שהוא מתחסד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יש כאן בעייה יסודית יותר. [חדש]
בני   יום ו', 03/11/2006 שעה 20:52
בתגובה לאורי קציר
טוב. זה עניין של השקפה או של פרספקטיבה (וגם ניתן, כמובן, לא להסכים...). אינני סבור שהאלימות הפוליטית בעלייה. היו תקופות סוערות הרבה יותר. ניתן להסכים שאלימות פוליטית היא תופעה חמורה בכל שלב בו היא נמצאת: בעלייה, בירידה וגם במישור ... אגב. טענתי שרמת האלימות הפוליטית בישראל אינה גבוהה בהתחשב בנסיבות ובעניינים שעל סדר היום. כמובן שהיא גבוהה מזו הנורווגית או הדנית. אבל אם נשווה לתקופות סוערות (שנות ה - 60, למשל) בצרפת או ארה''ב, כאשר אלה היו כבר דמוקרטיות בנות מאות שנים - אין לנו כלל במה להתבייש.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ללא כותרת [חדש]
מונס   שבת, 04/11/2006 שעה 11:41
קראתי בענין רב את הכתבה, יצאתי מהאתר וחזרתי אליו, ויש בי את התחושה , שבמידה ותסריט כזה היה מתרחש, לא הסכמי שלום ולא תוכניות גדלות , ותקראו לכל התהליך הזה איך שאתם רוצים היו עומדים בפני ישראל לצורך תגובה.

והתגובה לדעתי תהיה כמו התגובה לרצח הנסיך בסרייבו , מה שהביא למלחמת העלום הראשונה. אם אכן יקרה תרחיש כזה, זו בהחלט תהיה עילה חוקית לכאורה למלחמה כוללת בפלסטינאים ואולי עד חורמה. כי שום דבר לא יעמוד יותר לצד הפלסטינים לצורך תמיכה ועצירת ההדרדרות.

ודבר נוסף , צודק אורי, יחס המדינה לרוצח ערבי של ראש ממשלה לעומת רוצח יהודי היה שונה בהחלט. זה כבר קרה בעבר וזה קורה גם עכשיו.

והערה לגבי נושא יגאל עמיר ו''אשתו'', לדעתי טענתו של אורי נכונה, רצח ראש ממשלה שונה לחלוטין מרצח אזרח רגיל, כי ברצח ראש ממשלה מנסים לשנות את סדר היום במדינה, לבצע מעשה נפשע שלא תואם את מה שרוב העם חושב, שימוש באמצעים לא דמוקרטיים לשינוי סדר היום. ולכן לא היה צריך להקל עליו בכל הנושאים של התייחדות, נישואין וכו2' ובכלל כל המסיבה שעושים סביבו. ואתם יודעים מה, אני לא מקנא באישה ובילד/ה שיוולדו לו.

ואולי יגיע היום וייעשה צדק אחר עם יגאל עמיר, וכך יוריד אותו סוף סוף מסדר היום שלנו, שרק יזכר לדראון עולם ( תסיקו אתם את המסקנות למה אני מתכון )
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ללא כותרת [חדש]
אורי קציר   שבת, 04/11/2006 שעה 13:03
בתגובה למונס
אתר אישי
אם זו עילה מספיק טובה למלחמה בפלסטינים מדוע אין זו עילה למלחמה באותם אלפים ששאגו ''בדם ואש את רבין נגרש'' והכריזו עליו כעל בוגד, רודף ומוסר תחת כל עץ רענן? במה טובים אלה מאלה?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ללא כותרת [חדש]
חיים   יום ו', 10/11/2006 שעה 9:06
בתגובה לאורי קציר
אורי, אני מתפלא על תשובתך הזאת. למרות שאני חילוני גמור ומשתייך לאגף השמאלי של המפה הפוליטית, התשובה ברורה מאליה. הערבים הם אויבינו ואילו אלה אחינו.
התרצה מלחמת אחים? מלחמה, זה דבר רע מאין כמותו, אבל אם כבר עושים אותה, ממזערים את נזקיה ע''י זה שאתה נלחם באויב חיצוני, מובחן ומוגדר היטב ולא עם אחיך מבית, גם אם אתה לא מסכים איתם במיוחד.
אין מלחמה גרועה ממלחמת אחים, זאת הוכיחה ההסטוריה לאורך כל שנותיה בין כל העמים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ללא כותרת [חדש]
אורי קציר   יום ג', 14/11/2006 שעה 8:56
בתגובה לחיים
אתר אישי
ואם אחיך רוצה לחסל אותך, כמעשה עמיר ברבין (או כפי שאיימו החרדים לעשות להומואים וללסביות אם הללו ''יעיזו'' לצעוד בירושלים), אני מניח שהצד הנפגע אמור בשם אותה ''אחווה'' מופלאה שלך לשבת ולקבל באהבה את הכדורים הנורים מאקדחו?

עם אלה האחים שלי אני מעדיף להיות בן יחיד. עם אחים כאלה לא צריך אויבים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בתשובה לאורי [חדש]
תלמי   יום ג', 14/11/2006 שעה 17:33
בתגובה לאורי קציר
אני חושב שנסחפת. אתה מגזים בגדול. לא זכורים לי חילופי יריות עם המפונים מחבל קטיף או מעמונה וכו'.
אם תהיינה, ואיני פוסל שאיזה מטורף יעשה זאת בעתיד, הוא יענה בהתאם עד אז אין צורך בהתלהמות מיותרת, היא לא מביאה שום תועלת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בתשובה לאורי [חדש]
אורי קציר   יום ג', 14/11/2006 שעה 17:59
בתגובה לתלמי
אתר אישי
אולי היית בחו''ל בשנים האחרונות. יצאו פסיקות אינספור של רבנים בימין הדתי-חרדי שהתירו לירות בחיילים כשהם באים לפנות מתנחלים, כלומר כשהם באים לבצע החלטה לגיטימית של ממשלה נבחרת. פעולות אלימות מבוצעות ע''י מתנחלים נגד חיילים ביומיום, והגיע המצב לכך שפלוגה שלמה ששמרה על יצהר הודיעה שאינה יכולה להגן על הטיפוסים האלה משום שחייליה מוצאים עצמם סופגים התקפות והתעללויות מהאנשים שעליהם הם אמורים לגונן. אולי תסביר לי אתה כיצד אמור כוח לרדוף אחרי מחבלים אחרי שגילה שצמיגי הג'יפים שלו פונצ'רו על ידי מתנחלים.

זו אלימות ממש. כאן אין כל מקום לפשרות. אם הייתה פסיקה של אנשי דת ערביים שמותר לירות בנציגי המדינה כאשר הם באים להרוס בית בלתי חוקי הייתה ודאי מתבטא אחרת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בתשובה לאורי [חדש]
תלמי   יום ד', 15/11/2006 שעה 15:39
בתגובה לאורי קציר
ובכל זאת לא היו יריות ואף חייל צה''ל לא נהרג וזאת למרות ההסתה הפרועה ממנהיגי הציבור שלהם. רק זאת אומר דרשני.
עד עתה (אינני רוצה להתנבא לעתיד) ערך אחוות האחים עמד במבחן המציאות והלוואי וימשך.
לפחות דבר אחד אנו יכולים ללמוד מהפלסיטנאים, החשש וההימנעות שלהם ממלחמת אחים.
אם אצלם כך, וודאי וודאי שאצלינו זה חייב להישמר. לא חוכמה גדולה לקרוא למלחמת אחים. קל להתחיל בה לסיים אותה זה פצע מדמם לתמיד.
אז אנא ממך היזהר בדבריך, כי רבים? קוראים בלוג זה ומי יודע אם אינך זורע את דבריך בקרקע פוריה. דיר באלאק.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בתשובה לאורי [חדש]
אורי קציר   יום ד', 15/11/2006 שעה 21:27
בתגובה לתלמי
אתר אישי
''מלחמת אחים'' היא ביטוי פופוליסטי וחסר משמעות. לשיטתך, גם אם שוטר יורה בשודד זו מ לחמת אחים אם שניהם במקרה יהודים. מי שיורה על חייל שבא לבצע הוראת ממשלה נבחרת הוא עבריין וראוי שיתייחסו אליו ככזה.

ולגבי הפלסטינים - אני לא בטוח שהייתי רוצה ללמוד מהם התמודדות עם טרור מהי. עד כה הם לא מצליחים בכך ביותר, וחייהם בוודאי שאינם נעשים טובים יותר בשל כך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בתשובה לאורי [חדש]
תלמי   יום ו', 17/11/2006 שעה 9:38
בתגובה לאורי קציר
טעות בידך, מלחמת אחים איננו פופוליסטי לחלוטין, זהו מונח המתאר מלחמה בין פלגים שונים באותו עם ודוגמאות כאלה בהיסטוריה יש לרוב.
כמובן שהדוגמא שהבאת בענין השוטר היורה אינה רלוונטית לדיוננו. א. משום ששוטר שיורה כך סתם בשודד, סופו- כלא.
שוטר רשאי לירות רק כדי להגן על חייו או על חיי זולתו.
ב. מלחמת אחים תתרחש באם המתנחלים יפתחו באש יזומה בהמוניהם ובצורה מאורגנת על כוחות הביטחון, דבר שעדיין לא קרה ואוי לנו אם יקרה.
באשר לפלסטינים, יחסית לנפיצות של האירגונים השונים, התקריות האלימות ביניהן עד כה, בטלות בשישים. זו עדיין לא מלחמת אחים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מעניין ומשעשע [חדש]
שולמית דוידוביץ   שבת, 25/11/2006 שעה 1:50 אתר אישי
התסריט שלך די אופטימי. מסתבר ממנו שאם נצליח למנוע את הריגתו של אולמרט בידי מתנקש ערבי, נגיע לתהליך שלום רציני עוד בתחילת 2007.

כל טוב
שולמית
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מעניין ומשעשע [חדש]
אורי קציר   שבת, 25/11/2006 שעה 9:13
בתגובה לשולמית דוידוביץ
אתר אישי
אינשאללה...:)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מעניין ומשעשע [חדש]
שולמית   יום ו', 19/10/2007 שעה 21:34
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
שלום אורי קציר

הגעתי לכאן היום, במקרה, ונדהמתי ללגלות את מה שכתבנו לפני כשנה והינה אנחנו באמצע מסע ומתן לשלום. אמנם , אנו מניחים שדבר לא יצא ממנו ובכל זאת.
אני מוכרחה לחור ולקרוא את המאמר
כל טוב
שולמית
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מעניין ומשעשע [חדש]
אורי קציר   שבת, 20/10/2007 שעה 2:09
בתגובה לשולמית
לי דווקא היה די ברור שיהיה משא ומתן כזה. שום ראש ממשלה אינו יכול לבזבז שנים מבלי לנסות ולהגיע להסדר עם הסורים או עם הפלסטינים, לפי מיטב הבנתו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מעניין ומשעשע [חדש]
שולמית   יום ב', 03/05/2010 שעה 16:31
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
שוב ממרחק של שנים.
1. הימין גדאג להוריד את אולמרט כאשר התקדם במשא ומתן. ראה דברי טאלנסקי כיצד אשרו לו הרבנים להעיגד נגד אולמרט.

האם נתניהו חושש מגורל דומה. מעניין מה יהיה יחסו של 'ישראל היום' כאשר ביבי יתחיל להתקדם במשא ומתן, בלחץ האמריקאים, אם בכלל. אני חושבת שהוא חושש מאידלסון יותר מאשר מאובמה והשר ישי.

כל טוב
שולמית
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא קשור אהוד אולמרט ל [חדש]
אהוד אולמרט   יום ה', 08/05/2008 שעה 15:42 אתר אישי
אני לא מבין את ההוואה בין אהוד אולמט לרבין רבין היה איש נקי כפיים שעשה את מה שעשה בתום לב ובאמונה אמיתית בשלום ועם מנדט חוקי ומוסרי
לאהוד אולמרט אין שום מנדט מוסרי לעשות שום עסקה עם אף אחד בנושאים מהותיים לעתיד המדינה את זה צריך להבין. לשום תהליך שיוביל אין תוחלת אמיתית כי ברור שהוא בא מתוך אינטרס ריגעי
אל שווה כלל בין האנשים לדעתי אתה מוזיל את זיכרו של יצחק רבין במאמר הזה אני משתדל כלל לא להכנס לעמדות הפוליטיות המובאות כאן. אבל כמו שהימין נדרש לחשבון נפש בעיקבות הרצח גם השמאל נדרש. לדעתי החלק המרכזי של העם שאינו אובססבי לאידאולוגיית השלום מחד או לאמונה הפנאטית בארץ ישראך השלמה מחד עשה חשבון זה.
בכלל כל המאמר הזה נראה מוזמן מטעמו של אולמרט או שנכתב ע''י אדם איך לומר קצת הזוי
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא קשור אהוד אולמרט ל [חדש]
אביעד   יום ו', 09/05/2008 שעה 20:32
בתגובה לאהוד אולמרט
יוני, אתה כנראה לא יודע לקרוא. כל דבר שאתה קורא מסומן אצלך כמייצג איזשהו אינטרס פוליטי. אולי פעם, כשתגדל, גם תבין.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©