אגדות ילדים למבוגרים בלבד/ אלכסנדר מאן
יום ג', 31/10/2006 שעה 17:28
דומה כי אגדות הילדים הגרמניות מתרחשות כולן אי שם בין בתי הכפר לשיפולי היער הגדול. מה יש בו ביער הגדול שמושך את סיפורי האגדות אל תוכו? מסתבר כי לא מעט חוקרים מתחומים שונים ניסו לענות על שאלה זו, תוך שהם מציעים תיאוריות שונות להבנת הקסם הטמון בחווייה זו. קריאת התיאוריות לצד זכרונות הילדות עוררו באלכסנדר מאן רצון לחוות זאת בשטח עצמו, וכך החליט לצאת אל יער האגדות הגרמני, כדי לבדוק ולחוש את הנושא מקרוב. מאן, במאמר אורח, יוצא למסע אל אגדת ילדות שאינה פוסחת כמעט על אף ילד בעולם המערבי ומנסה לפענח את האווירה ששימשה כרקע להולדתה ולהיווצרותן של רבות אחרות. המסקנות שאליהן הוא מגיע עשויות לעורר דיון בהשפעה שיש לאגדות אלה על הנפש האנושית ובהשלכת תכונות האופי שהן מטפחות על עתיד העממים שבקרבם הן נוצרות ומסופרות





היה זה ככל הנראה אליאס קאנטי (Elias Canetti), אשר היה הראשון שניסה לנסח חוק כללי לנסיון הבנת גרעינה של תרבות נתונה: עליך לנסות ולמצוא את סמל ההמון המשפיע על בני תרבות זו, קבע בפסיקה מפורסמת. קנאטי גרס במסגרת זו כי סמל השפע וסמל ההמון היהודי, לדוגמא, מתהווה ממארג האותיות של השפה העברית, שהן בבחינת המולדת היהודית האמיתית הנגלית לעין המבקר, אי שם בין ספרי החכמה היהודיים. היהודים, איפוא, אימצו לפיכך את האות והמילה כסמל שפע בה הם מצויים בבית, אולי כתחליף למולדת ולפיסת האדמה שלא תמיד היתה, הוסיף קנאטי ביבושת. אצל עמי אירופה היו הדברים מעט אחרים, ובמיוחד אצל הגרמנים: קנאטי לא היסס לקבוע שסמל השפע של הגרמנים הוא העץ, או יותר נכון העצים העומדים זקופים לאלפיהם בואכה אל תוך היער הגרמני. אי-שם בין עצים אלו מצוייה הנפש הגרמנית, גרס קנטי, אשר בניה עומדים זקופים מלאי הוד והדר, נטועים בתוך הטבע האפל והקודר, שמגלה ומפנים בתוכו את כל התכונות הפנתאיסטיות שהיו חביבות על שבטי הצפון, בהתמזגם עם אלי הטבע הקדומים.

פיסקה ראשונה זו אולי חשובה לנסיון הבנת החידה והדינמיקה הפנימית בחיפוש אחרי המיסתורין הטמון ביערות עד אלו. האם היה זה החיפוש אחרי 'הדבר הטבעי', כאלטרנטיבה לקיום ההדדי והמסוייג בחוקים מלאכותיים שנוצרו על ידי אדם?
 
הבית ביער האגדות. הפסולת הבלתי רצוייה מושלכת החוצה, או מומתת כלאחר יד (מקור תמונה)
 

מבט אפור אחד מגלה, כי את התשובה הישירה ביותר לשאלה זו מספקים עד היום האחים גרים, אשר לקחו על עצמם את המשימה של איסוף סיפורי ואגדות עם על מנת לקבצם יחדיו לאפוס אגדות ילדים, אשר ממנו נשקפים כל אותם אלמנטים רומנטיים של קיום בחיק הטבע, כמו גם האכזריות הטמונה בקיום זה. דומה כי אין הרבה עוררין על הדעה שסיפורי האחרים גרים אינם בדיוק מלבבים ואינם בוחלים באמצעי המחשה שונים, אולם מסתבר שיותר מכל קיבלו סיפורים אלו אינטרפרטציות חיוביות שונות בקרב חוקרי נפש האדם ובקרב חוקרי אגדות וסיפורת ילדים, שהקו הכללי המנחה אותם מתמקד בטענה שאגדות ילדים 'מעדנות' את נפש הילד, וגורמות לו לסיפוק רב על ידי ה'רוע' המופיע בהם, משמע היו אלו סיפורי פולקלור צבעוניים על תקן סיפורי-מתח לילדים. דוגמא טובה למגמה זו העלה ברונו בטלהיים (Bruno Bettelheim) בטיעוניו, שהסביר על ידי מחקריו מדוע ילדים זקוקים לאגדות, כמו גם הפסיכואנליטיקן אריך פרום (Erich Fromm), שניסה להאיר את הפן הנוסף הטמון באגדות ילדים. הדברים השונים ששני ענקי מחשבה אלו רשמו מקובלים עד היום על שורת חוקרים מודרניים, אשר מצידם מבינים כי בחומר שמצוי באגדות אלו ניתן לחפש את צדדיה השונים של הבנת הקולקטיב את עצמו, במיוחד בניסוח פחדיו המודעים והבלתי מודעים.

האחים גרים, כך עולה ממחקר שפורסם לפני שנים אחדות בגרמניה, אספו חומר רב לסיפוריהם לא רק בכפרים נידחים ובמקומות פסטוראליים בהם ביקרו, אלא גם ממעקב ומאיסוף חומר מבין כתלי בית המשפט בעילעול בתולדות מעלליהם של פושעים שונים, אשר העניקו נופך נוסף למעשי פשע וזוועה שקרו במקומות קטנים וציוריים אלו, כמו גם לדראמות אנושיות מקפיאות דם. נראה כי סיפורת האגדה שהאחים גרים הוסיפו לחומר שאספו לא גרעה מאמינות הדברים שאספו, וכך הצליחו שני אחים אלו לחדור בצורה שיטתית ומבוקרת אל תוך צפונות הנפש הגרמנית, בצורה שתוצאותיה הגלמיות יכולות אולי גם לעניין את האוזן והנפש היהודית.

הכניסה אל יער האגדות הגרמני בהרים, לא רחוק מקתדרלת אלטנברג (Altenberg) מספקת את האווירה המכושפת כבר מהדקה הראשונה בפתח. האיזור הנידח והיערות הצפופים באיזור כאילו ממחישים את אותנטיות החווייה עצמה, אשר דורשת מהמבקר לצעוד במעלה ההר בשביל צר אל פתח המקום, לאורך 20 תחנות שונות ורחוקות האחת מהשנייה.בשונה מסיפורי וולט דיסני ומהמחזת סיפורים אלו בדמות עולמו של וולט דיסני, הרי שיער האגדות הגרמני אינו מבקש להיות המוני או תיירותי, כי אם מקום של חווייה אישית מהמעלה הראשונה. העלים המרשרשים מסביב וקרני השמש הפוצעות מדי פעם את מסך העצים כאילו מוסיפים משהו למקום זה שהוקם אי שם בשנת 1931.

מטרתו של מייסד המקום, וילהלם שניידר (Wilhelm Schneider), היתה ליצור אווירה ציורית וחווייתית כפי שהדבר משתקף באגדות גרים, ובמשימה זו הצליח מעל המשוער. המבקר עובר במהלך צעידה ארוכה שורה שלמה של מבנים קטנים בהם הוא יכול להתבונן דרך החלון או במבט תצפיתי על אגדת ילדים מסויימת שנבחרה להמחשה ולהמחזה זו. הדמויות המצויות בתוך הבתים או אי שם בסצינות חיק הטבע דומות כשתי טיפות מים לציורים שאנו כולנו מכירים מספרי אגדות הילדים, ובכל זאת: הן אותנטיות יותר, ונוטות למלאנכולייה כללית. כך נראים שלגיה ושבעת הגמדים בבקתתם היפהיפיה, וכך גם נראית הנסיכה שמדברת אל הצפרדע המכוערת ליד חלוקי הנחל האמיתי שזורם במקום. כך גם נראית הבחורה רפונזל (Rapunzel) שמשליכה את צמתה הארוכה לאביר שיבוא להצילה, וכך גם נראים הדמיות האחרות שממלאות את המקום, שבחלקן אינן מוכרות בסיפורת ישראלית, כגון השולחן מלא הזמון הנופל מן השמיים, סיפורי עורבים שונים, החיות השונות מהאגדה על העיר ברמן , הגמד המכוער רומפלשטילצכן (Rumpelstilzchen) ועוד. זהו גם המקום בו מתחילים העצים מסביב לא רק לחסום את קרני האור שמקשות לחדור, אלא גם כאילו לאיים בחשיכה התמידית שבצמרותיהם. הם עומדים זקופים וגאים, כמביטים על ההתרחשות הארצית המתרחשת בין בני האדם לחיות היער, ובין בני האדם לבין עצמם או עם דמויות בלתי ברורות של רוע פסטוראלי.

הנקיון והסדר האורגני מהווים חלק בלתי נפרד מכל אגדה שמצוייה בתוך יער מוחשי ורעיוני זה, חשבתי לעצמי. הפסולת הבלתי רצוייה מושלכת החוצה, או מומתת כלאחר יד. הרוע, או הדבר שמוגדר בסיטואציה מסויימת כ'רוע' מעודו לא מובא לחקירה או משפט או להתדיינות כלשהי, והדברים היחידים המשפיעים עליו ועל קיומו הוא יכולת ההתמודדות הישירה בטבע, שבו כידוע מוסר יהודו-נוצרי חודר רק במעט מבעד לצמרות העצים הזקופים. הרוע מושמד באינסטינקט ראשוני של ''אנחנו או הם'' אשר כל אגדה מציעה בוורסייה הפרטית שלה, שהמטרה הנה בפירוש ''אנחנו''. אנחנו זה לא רק אנחנו נגד האוייב המשותף, אלא אנחנו זה גם הילדים הטבעיים שמעולם לא התבגרו או שסירבו להתבגר, כפי שמוכיח שפע הגמדים המופיעים באגדות השונות. היו אלו דווקא הגמדים שהבהירו לי את הקיבעון וחוסר הרצון לבגרות שמבטא ז'אנר זה, אולי כתמונת רקע וניגוד למעט ענקים שמסדרים ומארגנים את הכאוס הכללי ביקום ובפנתיאון ארצות הצפון. גם דמותן הבלתי ברורה והמעוותת של נשים רעות ובעלות שיער שחור שמופיעות בסיפורים השונים, כאילו מעצימה הרגשה כללית של פסימיזם תרבותי המחכה להתגלות של מעשה אלים כדי להשתחרר מחוקיות קבועה.

בשיחה מעמיקה בנושא שניהלתי לפני שנים עם פסיכואנליטיקן מישראל, אשר הגיע לכנס משפטנים שעזרתי בארגונו, ניסינו יחדיו לרדת לעומקה של הרגשת 'טבעיות' זו. בזמננו החופשי הסתובבנו רבות בעיר הציורית שנגלתה ונפרשה מול עינינו, כשאנו מנסים לפענח את הקוד הפנימי המצוי בנבכי ערכי תרבות זו. הפסיכואנליטיקן עצמו, אשר עצמו היה ניצול מחנות ריכוז, שב וחזר באוזניי על התפעלותו הבלתי אמצעית מהסדר והיופי הטבעי שמונחים באסתטיקה הגרמנית של כל עיר, כשהוא מגלה וחושף בפניי תיאוריה שלא פירסם ברבים, היות וחשב שהיא עלולה לעורר גיחוך מאשר מחשבה. לפי תיאוריה זו הנפיק הצוות גרים אגדות ילדים המיועדות למבוגרים, כשאגדה המפורסמת של הנזל וגרטל (Hänsel und Gretel) אינה אלא גולת הכותרת של סיפור ברמת תת המודע הקולקטיבי , אשר מסמל את ההתנגדות למודרניזם ולמודרנה בפרט.

לפי אינטרפרטצייה זו הרי שהילדים הנעזבים לגורלם חייבים להתגבר על פחדם ולמצוא בכל זאת את דרכם הביתה, אך הם נתקלים בפיתוי בדמות בית יפהיפה העשוי מסוכר וממתקים, אשר שייך למכשפה מנוולת המעוניינת להשמידם. הילדים הרכים והצעירים כמובן שאינם מודעים לסכנה זו, ונהנים עד למאוד מהרעיון המתיקות הנובע והמתקיים בבית זה, כמעין בבואה ליתרונות הכלליים הטמונים בקיום המודרני, שלפתע הם נאלצים להיות גם מודעים למחיר שקיום זה דורש: הנזל נאסר בכלוב, ומועמד להמתה ולאכילה על ידי המכשפה האכזרית, שאחותו גרטל נאלצת להאביסו על מנת שיהיה משביע ומדושן יותר עבור המכשפה. דומה כי מבחינה זו מצאה המכשפה המודרנית תכנית חלוקת עבודה נהדרת, לפיה הקורבן הראשון מקבל את מזונו מהקורבן הפוטנציאלי הבא, בעוד היא עצמה יכולה לנוח ולהקדיש זמנה לפתוי קורבנות חדשים, אולם לא כך הוא. הילדים, שחשים ומבינים את הסכנה, מחליטים להתגבר על המכשפה לפי הגשטאלט של ''אנחנו או הם'', ובמסגרת זו טומנים למכשפה הרעה מלכודת, אשר במסגרתה היא מועפת אל תוך התנור ונשרפת.
''האם התבוננת באיורים שונים שמלווים אגדה מפורסמת זו'' שאל אותי חוקר הנפש, בעוד אנו לוגמים את הקפה בחרישות במרכז העיר הציורי. ''האם שמת לב שבכל התיאורים האלו אפה של המכשפה עקום, ממש כפי שחוטמיהם של בני קבוצה אחרת התיימרו להיות עקומים'' הוסיף חוקר הנפש בזהירות, כשהוא מתבונן על הבעת פניי. מבטי האפור התייצב בו במבט חוקר. ''ואל תשכח שהמכשפה עפה אל תוך תנור גדול'' הוסיף חרישות. ''אנא בדוק בהזדמנות הבאה את האיורים בספרי הילדים, וראה כיצד בדיוק נראה תנור-אנושי זה''.

שיחה זו הדהדה במוחי בדרכי אל בית סיפור אגדת הנזל וגרטל; המכשפה שנשקפה דרך החלון היתה אכן עם אף עקום באופן מבהיל, ממש כפי ששני ילדים תמימים אלו נראו כפסגת החלום הבלונדיני בהתגשמותו. מאחורי המבנה הקטן, משמאל לפתח הכניסה אל בית המכשפה עמד מכסה התנור. הבטתי ארוכות במכסה, כשאני מכסה בזכרוני עשרות ביקורים מקצועיים במחנות ריכוז שונים באירופה: מכסה התנור ששרף את המכשפה היה אכן דומה בצורתו למכסה ששימש לתנורי הקרמטוריום, ממש כמו באיורי אוסף ספרי האגדות שנמצא ברשותי: מתוך פני המכשפה הזקנה מזדקר אף עקום ומכוער, והתנור אליו היא עפה נראה תמיד כתנור המשרפות. ''אנחנו או הם'' חלף לו הרהור בליבי, כשאני נזכר פעם נוספת בדברים ששמעתי, שמשמעותם הנלווית היא ''הכל או לא-כלום''. אכן משחק סכום אפס בין טוב לרע, חשבתי לעצמי, כשאני חושב על תרבות שלמה שאימצה מוטיב הרסני זה.

התחנות האחרות במסע נראו כולן לפתע כחסרות כל חשיבות.





המאמר ''אגדות ילדים למבוגרים בלבד'' פורסם במקור בבלוג של אלכסנדר מאן באפריל 2003. אלכסנדר מאן, פובליציסט, היסטוריון, עורך, מתרגם ובלוגר יליד ירושלים, נשוי ללא-יהודיה ומתגורר בגרמניה מזה שני עשורים.






[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
איזו הפתעה נעימה [חדש]
אבי   יום ג', 31/10/2006 שעה 17:37 אתר אישי
שלום אלכסנדר,
שמחתי מאוד לקרוא את המאמר הזה ואת התובנה אליה הגעת. היו זמנים שהדעה שלך לגבי גרמניה והגרמנים העציבה אותי מאוד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הפתעות של Halloween [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ד', 01/11/2006 שעה 0:10
בתגובה לאבי
אתר אישי
אם תקרא את מאמריי השונים לגבי גרמניה, בוודאי תבחין שיש בי אמביוולנטיות מסויימת לגבי תופעות שאני נתקל בהן, אולי כי הרזוננטיות (בהקשרה המטאפורי) בין יהודים לגרמנים היתה תמיד חזקה ולוותה במתח רב, מאחר ולשיטתי ביטאה שני כיוונים שונים ומנוגדים, אשר משלימים במקרים מסויימים האחד את השני.

אולי תוכל לפרט מה מעציב אותך ספציפית, אם כי אינני בטוח שאוכל לנחם אותך בהקשר זה: דעתי על היהדות כשיטה תיאולוגית אוחזת בדיוק באותה אמביוולנטיות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

היער האפל של הנפש [חדש]
אילן   יום ג', 31/10/2006 שעה 19:32
אלכסנדר שלום רב,

לצומח בכלל ולעצים בפרט יש מקום מרכזי ביותר בכמעט כל המיתולוגיות המוכרות (הבבלית/אשורית, היוונית/רומית, הקלטית, הסקנדינבית/גרמנית, וגם כל הכלאה ביניהן(ואפילו לא נפקד מקומם של עצים ספציפיים כמו זה שתחת צילו חסה בודהה).
בכמעט כל המיתולוגיות העצים מייצגים מאפייני/מרכיבי אישיות של בני אדם, או תכונות ספציפיות, או מסמלים התנהגויות/התרחשויות מיתיות (האלון, הדפנה, הנרקיס, העוזרד, התפוח, ועוד כהנה וכהנה). כמובן שמקומם של צמחים/עצים לא נפקד גם מעולם המשלים. גם בתנ''ך וגם במסורת היהודית לא נפקד מקומם של צמחים/עצים: הסנה, משל יותם, הקיקיון של יונה, ''אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר'', ושלא לדבר על משמעותם הסימבולית הרב-שכבתית של ארבעת המינים.
בהקשר הזה אני ממליץ בחום על ספרו של ההסטריון והמשורר רוברט גרייבס ''האלה הלבנה'' שהוא מעין מחקר השוואתי בין מיתוסים/אגדות בתרבויות שונות (בעיקר אלו המהוות בסיס תרבותי של החברה האירופאית/ים-תיכונית).
קל מאד לעשות את האנלוגיה מהיחס שבין עולם הנפש/התנהגות ה''פרטי'' לזה של ה''תת מודע הקולקטיבי'' ליחס שבין העצים ''הפרטיים'' - על שלל תכונותיהם ומאפייניהם - ליער כולו. היער, כמו כל קולקטיב, ''בולע'' את כל יחידיו-מרכיביו, וכן את כל מי שנכנס לתוכו (ביהדות זה הפרדס - מושג פרסי לגמרי - כי באזורנו לא היו יערות ''אירופאים''), ולא נודע כי בא אל קרבו.
ועכשיו, אחרי ההקדמה הכללית הזו, בוא נעבור ל''יער הגרמני'', ולתת מודע הקולקטיבי הנגזר ממנו, שאגדות האחים גרים משקפות פן מאד מרכזי שלו, אך לא הכולל, ולא הבלעדי (הם גם לא התיימרו).
אם היה איזשהו גאון חד אבחנה בקשר למאפייני העם/הקולקטיב הגרמני, היה זה ניטשה; הוא זיהה את מרכיב רגש הנחיתות הסמוי אצל הגרמנים, המוחבא היטב תחת מעטה דק ושביר של הפגנת בטחון מדומה ושחצנות. הוא קשר זאת בעיקר בעליונות התרבותית-היסטורית המוכחת של העמים הים-תיכוניים (על רקע הקדמתם באלפי שנים ויותר את העמים הגרמאניים מבחינת הפריחה התרבותית, לשונית, פילוסופית, מחשבתית, אמנותית, ואפילו הנדסית, מדעית, מדינית ואדמיניסטרטיבית), הרודפת ונושכת בעקביהם של הגרמנים, שרק 1500-1600 שנים לפני כן יצאו עטויי פרוות ומניפי אלות בדיוק מתוך אותם יערות, על מנת לזנב כצבועים באימפריה הרומית הגוססת.
בהקשר הזה הוא גם הסביר היטב מדוע העם הגרמני שטוף באנטישמיות (שממוקדת אמנם ביהודים, כי הם היו בקרבה פיזית לגרמנים, אבל מבטאת את קצה הקרחון של תחושת זלזול והתנשאות בכל העמים נמוכי הקומה, כהי העור והשיער, חסרי המשמעת הקיבוצית וכו' = אותם עמים שבין 1500 ל-‏5000 שנה קודם לכן היו, כל אחד בתורו - התורמים הגדולים ביותר לתרבות המערבית/אירופאית) וצפה ברמת דיוק די גבוהה את הנסיבות שבהן אנטישמיות זו יכולה להתפרץ בצורה קיצונית: כאשר עוצמת חוסר הבטחון והתסכול של העם הגרמני ''תקלף'' את קליפת הצגת הבטחון העצמי, ההתנשאות והשחצנות; ואכן הקשר בין מצבה ומעמדה של גרמניה בעקבות מלחמת העולם הראשונה כפי שהיו ובעיקר כפי שנתפסו על ידי חלק נכבד מהגרמנים ובין עלייתו של היטלר לשלטון, מדבר בעד עצמו.
בסך הכל הגרמנים (כאומה, קבוצה, תרבות) התרפקו (ריכרד וגנר אמרנו??), ועדיין מתרפקים, לא מעט על תדמית ''הפרא האציל'' - אותו יצור דמיוני שניחן גם בכל התכונות החיוביות של חיית פרא (כוח, עוצמה, התמדה) וגם במאפייני התנהגות ''טבעיים'', מאד בסיסיים אך ''צודקים'' ו''מוסריים'' מעצם בסיסיותם - ''חוקי הטבע'', הצדק של החזק, הנדיבות שלו, וכן הלאה בוקי-סריקי של תרוצים להתנהגות וצורת מחשבה של ברברי שירד מהעצים, שעברו סובלימציה כפויה; ואם נחזור לנושא שלנו: גם הזאב בכיפה אדומה נשאר זאב, למרות שהתחפש לסבתא....
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

היער האפל של הנפש [חדש]
אליצור סגל   יום ג', 31/10/2006 שעה 20:34
בתגובה לאילן
לק''י
קודם כל חבל שאלכסנדר סגר את הבלוג שלו. סיפור זה התפרסם כבר שם.
שנית, אני קצת מפקפק בהשפעתם של סיפורי האחים גרים. אבל מי יודע? הרי אינני מומחה. אני רק טען לזכותה של הבחירה החופשית - לגרמנים היתה ויש יכולת בחירה חופשית לעצב את עתידם ומידה מסויימת גם את עברם כרצונם.
אליצור
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

היער האפל של הנפש [חדש]
אורי קציר   יום ג', 31/10/2006 שעה 21:03
בתגובה לאליצור סגל
אתר אישי
סיפורי האחים גרים משפיעים מאוד, אליצור. אל תשכח שרובנו, כמעט ללא הבדל רקע, נחשפים לסיפורים הללו בילדותנו, כמו גם לאלה של האנס כריסטיאן אנדרסן ושל אחרים. המסרים הגלויים והסמויים בסיפורים הללו שוקעים בכולנו. גם כאשר אנו מתבגרים קשה לנו לנתק את עצמנו מהמסרים הללו או להוציא אותם מתוכנו - ובמיוחד כאשר חלק מהם מתיישבים עם ערכים שהוטמעו בנו על ידי סביבתנו החברתית הטבעית.

קח, למשל, את ''הנזל וגרטל'' כדוגמה. בעיבודים של הסיפור הזה לעברית הוצנעה למדי נטישתם של שני הילדים על ידי הוריהם העניים. לעומת זאת, הובלטה התושייה שמגלים השניים כאשר הם נאבקים במכשפה. בסופו של הסיפור הם דוחפים אותה לתנור וסוגרים עליה את הדלת. כל ילד יכול לראות בכך את המסקנה הקלאסית בדבר ניצחון הטוב על הרע. מעטים הילדים שישאלו מדוע להביא על המכשפה סוף אלים כל כך והאם אין דרכים פחות קטלניות לסגור איתה את החשבון.

שלא לדבר על כך שבאיורי הספרים הללו המכשפה היא תמיד ארוכת חוטם, מכוערת ותאבת בשר ובצע. כאשר קיבע יוליוס שטרייכר את דימוי היהודי ב''דר שטירמר'' שלו ככפוף וכבעל חוטם ארוך ומעוקל הווא העתיק בכך, הלכה למעשה, את הדימוי שעליו גדלו עשרות מיליוני ילדים בגרמניה ומאות מיליונים בעולם כולו, ואף העניק לכך תווית ''מדעית'', כביכול. כאשר יצאו חיילי גרמניה הצעירים למלחמה הם ידעו שהקרב שלהם הוא נגד האפשרות שהיהודי יביא למות ילדיהם ולהרס משפחותיהם. מסיבה זו היה קל כל כך לשתול את השנאה הזאת במוחם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

היער האפל של הנפש [חדש]
אילן   יום ג', 31/10/2006 שעה 21:39
בתגובה לאורי קציר
ואנחנו,צברים עוקצניים וחמודים שכמותנו, העתקנו בדיוק את אותם ציורים לדמות הערבי במבחר עצום ורב של ספרי ילדים שהיו מאד פופולריים כאן בסוף שנות ה-‏50 ותחילת ה-‏60, כמו למשל: עוז יעוז, דנידין, ואפילו פה ושם בקופיקו/צ'יפופו, חסמב''ה ועזית הכלבה הצנחנית.
אצל תרנגולות זה נקרא ''מידרג הנקירות'' - בהיררכיה של הלול, יש פירמידה מסודרת למי מותר לנקר את מי, ולמי אסור את מי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

היער האפל של הנפש [חדש]
אלכסנדר מאן   יום א', 12/11/2006 שעה 16:49
בתגובה לאילן
אתר אישי
הרומנטיציזם הציוני קשור בחלקים מתנועת הרומנטיקה הגרמנית – ומכאן הדמיון בפרוייקציות שניתן לבצע במסגרת זו אל ''האחר'', אלא שהאחר במקרה הציוני ביקש באמת להשמיד את המצטרפים החדשים שהגיעו למקום זה, קרי את הציונים ואת הפליטים היהודים שזרמו לכאן – ואם אינני טועה, מבקש בחלקו להמשיך במסורת זו של איומים והתבטאויות אלימינטוריות בהקשר.

לשון אחר: דנידין ושאר ספרי הילדים מזן זה עוסקים בפחדים מאוד ממשיים, ולא בקריפטו-פחדים כבמקרה הגרמני. בהשוואה לספרות ילדים ודברים הרשומים בספרי לימוד פלסטינאים כיום, הרי שדנידין ודומיו צימחוניים ביותר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

היער האפל של הנפש [חדש]
אליצור סגל   יום ד', 01/11/2006 שעה 13:53
בתגובה לאורי קציר
לק''י
אם כבר אז כבר -
הסיפור החלילן מהמלן אולי מיצג - שם החלילן מבטיח להציל את העיר מעכברים אם יתנו לו כסף. לאחר שמבטיחים לו כסף הוא מוציא את העכברים מהעיר אבל אז מתכחשים להבטחה ולכן הוא בגלל תביעה כספית לוקח את ילדיהם של תושבי העיר לאבדון.
לעומת זאת בירושלמי מסופרים שני סיפורים על ר' פנחס בן יאיר ועכברים.
האחד, שעכבר בלע את מרגליתו של המלך. המלך פונה לר' פנחס בן יאיר כדי שיעזור לו. ר' פנחס בן יאיר מסרב ולבסוף נכנע להפצרות אוסף את העברים ורואה עכבר אחד מתחבא מאחור וגבו כפוף - הבין שזה העכבר הגנב גזר עליו ופלט את המרגלית.
ר' פנחס בן יאיר לא ביקש כסף עבור המעשה ולא קיבל כסף לא קודם ולא אחר כך.
סיפור שני - העכברים פגעו בשדות פנו האנשים לר' פנחס בן יאיר שיעזרם. הוא סרב ולבסוף נכנע להפצרות אסף את העכברים ושאל אותם למה אתם מזיקים לשדות? ענו העכברים משום שאינם מפרישים מעשר עני. לאחר שהבטיחו בני העיר להפריש מעשר עני הבטיחו העכברים שלא יזיקו עוד.
גם כאן ר' פנחס בן יאיר לא דרש כסף ולא הציעו לו כסף.
הסיפורים הללו מראים את ההבדל בין יהודים לגרמנים ובין מי שחונך על ברכי ספורי התלמוד לבין שחונך על סיפורי הנזל וגרטל.
והערה אחרונה - את הפרשנות הרציונאלית רמבמי''ת של סיפורי ר' פנחס בן יאיר אביא בהזדמנות אחרת כי עייפתי להקליד עכשיו.
אליצור
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

היער האפל של הנפש [חדש]
אלכסנדר מאן   יום א', 12/11/2006 שעה 16:42
בתגובה לאליצור סגל
אתר אישי
הבלוג לא נסגר, אלא ששני נקודות אחרות עמדו על הפרק:

1. כתיבה בשפות אחרות בבלוג נוסף שיש לי – דבר שגזל ממני זמן רב, כמו גם שאלת הרלבנטיות של הדברים שאני כותב בעברית עבור קהל ישראלי.

2. פסק זמן לצורך חידוד תכנים פוליטיים ובדיקה מחדש של רעיונותיי השונים בהקשר זה, אשר למרבה הצער בחלקם נחתו במסגרת 'עיקרון המציאות' אל פח הזבל של ההיסטוריה.

הבלוג יפתח כנראה בשבוע זה בניתוח מחקר היסטורי שעשוי לעניין גם את הקורא הישראלי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

היער האפל של הנפש [חדש]
אלכסנדר מאן   יום א', 12/11/2006 שעה 16:30
בתגובה לאילן
אתר אישי
צר לי על העיכוב בתשובתי, שכן חזרתי מברלין לפני כמה שעות לאחר היעדרות ארוכה;

אינני מסכים לניתוחך את האיש והפילוסוף ניטשה, שכן אדם זה אמר דברים שונים וסותרים, וכתב אותם בלהט רב, לעיתים פתאטי מנקודת מבטי. נקודת מבטו על גרמניה נעה אי שם בין הציר הערצה-תיעוב את החייה הבלונדית, וכך גם יחסו אל היהודים: אמביוולנטי לגמרי.
גם רעיונות 'הפרא האציל' אינם ממין זה, שכן סוגיית האצילות אינה מתקיימת בהקשר זה: שאלת ההישרדות היא הדבר הנובע ממנה, שאלה שבה עסקו פילוסופים שונים של הטבע, בחלקם גרמנים, בחלקם לא. המשותף לכולם הוא דחיית המוסר היהודי-נוצרי והכנסת פראמטרים אחרים כתחליף.

גם בהקשר הסמביוזה בין עמי דרום אירופה ואגן המזרח התיכון לבין הגרמנים, אין שום מקום להתייחסות חד צדדית בבחינת הזלזול באנשים כהי עור ובעלי שיער כהה: אחת הדברים החביבים שנשות רומא העשירות תמיד ביקשו לקנות לעצמן, היה בין היתר מחלפות בלונדיניות של בחורה מאיזור צפון הריין, שכן נהגו לעטות זאת על עצמן בתור פיאה נוכרית. אני משתמש בדוגמה זו בכוונה תחילה, שכן על ידי כך אתה מגלה שלשיער הבלונדיני היתה משמעות כמעט-מיתית בקרב אותם דרום אירופאים, ללא שום קשר לזלזול או הרגשת עליונות שנבעה מכך. תופעה אחרונה זו פותחה על ידי התיאורתיקנים של תורת הגזע, אשר בראשם אמד קארל-הנס פרדינאנד גינתר, מייסד תורת הגזע – אשר נשען על כתבים עתיקים יותר, שלא היו תמיד גרמנים במקורם (הצרפתי ארתור דה-גובינו, לדוגמה).

הדבר שאותי ריתק מבחינת סיפורי האחרים גרים, הוא החיבור אל תת המודע הקולקטיבי והתפרשותו בפשעים של ממש, שכן המכשפה באמת אוחזת באף עקום להחריד, והתנור אליו היא עפה דומה באופן מבהיל לתנור שריפת הגופות.

אם אמצא זמן אכניס כאן קישור לתמונה של פתח התנור ביער האגדות כפי שצילמתי, בהשוואה לתצלומים אחרים שיש לי ממחנות ריכוז שבהם ביקרתי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

Good info [חדש]
Pharmd265   יום ב', 25/02/2013 שעה 14:49
בתגובה לאלכסנדר מאן
אתר אישי
Hello! kgkeedb interesting kgkeedb site! I'm really like it! Very, very kgkeedb good!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

Good info [חדש]
Pharmd12   יום ב', 25/02/2013 שעה 14:49
בתגובה לאלכסנדר מאן
אתר אישי
Hello! aadddfc interesting aadddfc site! I'm really like it! Very, very aadddfc good!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אבל מדוע שלא יהיה דומה התנור לתנור קרמטוריום? [חדש]
מיצ   יום ד', 08/11/2006 שעה 15:47
תנורי קרמטוריום שימשו גם לאפייה (לפחות במיידאנק), לפי מה שאמר לקבוצה שלנו המדריך. הוא אמר שלפעמים כשעלה הצורך ולא היה תנור אחר בסביבה אפו בהם חלות לשבת.

המסקנה האחרונה שהוסקה מאד מאד קשה, מבחינת קריאה ועיכול.

מאמר מעשיר מאד, תודה!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

Good info [חדש]
Pharmb525   יום ב', 25/02/2013 שעה 22:53 אתר אישי
Hello! aeddaad interesting aeddaad site! I'm really like it! Very, very aeddaad good!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

Good info [חדש]
Pharmb578   יום ב', 25/02/2013 שעה 22:53 אתר אישי
Hello! edfffka interesting edfffka site! I'm really like it! Very, very edfffka good!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©