''...אתם הרי יודעים שזה יקרה...''/ 'יגאל עמיר'
יום ד', 25/10/2006 שעה 12:07
מייד אחרי הסקס ההיסטורי עם לריסה טרימבובלר, ובעוד הוא ממתין לבשורות המרעישות על המחזור המבושש להגיע, התפנה הרוצח יגאל עמיר לכתוב ל''אפלטון'' מאמר המסכם את המאמצים שנעשו ועוד ייעשו כדי להקל על חייו, לשנות את תדמיתו ולהביא לשחרורו המוקדם. בתוך כך, השחרור עצמו אינו התחנה האחרונה במסכת המאורעות שעמיר מבקש לעצב. למעשה, הוא רק תחתנת ביניים. הרצון האמיתי הוא לשנות את הזיכרון ההיסטורי. ''על יגאל עמיר יסתכלו בעוד כמה עשרות שנים כמו שמסתכלים היום על הרוזן קלאוס פון שטאופנברג'', כותב עמיר, ''כל ההבדל הוא שאני גם אזכה לראות את ניצחוני עוד בחיי''. והוא מסיים במלים: ''תזכרו מה שאמרתי. אתם הרי יודעים שזה יקרה''. סאטירה עצובה שמי יודע, אולי עוד יום אחד עלולה להתממש, חס ושלום











שלום לכם.

עכשיו אני כבר אחרי הסיגריה. מאחר ואתם יודעים בדיוק מה עשיתי היום ועם מי ומתי ולמה, אתם גם מנחשים, קרוב לוודאי, על איזו סיגריה אני מדבר. אני יכול לזכור את המספר המדויק של סיגריות שעישנתי בחיים שלי והוא קרוב מאוד לכלום. אבל אחרי ששמעתי כל כך הרבה על הדרך הכי טובה להירגע אחרי סקס הייתי חייב לנסות אותה היום. ביקשתי מלריסה שתבקש מהשב''ס להכניס אלי כמה סיגריות והם הסכימו. אני יכול להבין אותם. את הקרב הגדול שלהם נגדי הם הפסידו, כך שסיגריה יותר או פחות נראית להם עכשיו משהו קל ערך להפליא – בטח לא משהו שעליו נאבקים עם אסיר עולם.

יגאל עמיר (מקור תמונה 1)

אם אני אגיד שלא הייתה בי נחת רוח על הניצחון שהשגתי זה יהיה שקר. בטח שאני מבסוט. נכון, הסקס היה טוב. הוא תמיד טוב לבתול, בוודאי אם היו לו אחת עשרה שנים לפנטז עליו בכלא. אבל על זה לא תשמעו ממני עכשיו. תשכחו מזה. את הפרטיות שלנו אני מכבד.

מה שרובכם לא מבינים הוא שהסיפוק אצלי לא קשור בהכרח לסקס. הסיפוק הוא בכך שהתוכנית שלי – מה אני אומר שלי? שלנו! – צלחה היום את אחד השלבים הקריטיים ביותר שלה. והשלב הזה הוא שלב הקמת המשפחה שלי.









מייד אחרי מה שעשיתי עם רבין, כשכבר הייתי בידי השב''ס, נפגשתי עם כמה אנשים שהחליטו לעזור לי. אלה אנשים טובים, כאלה שמבינים שמה שעשיתי היה שליחות תורנית ממדרגה ראשונה. כאלה שתופסים שאלמלא עשיתי את מה שעשיתי היה רבין ממיט עלינו אסון בממדים גרועים בהרבה. לא שאני חסיד של ביבי נתניהו, אבל הוא לפחות עצר את הדימום הבלתי נפסק שהשמאל גרם לו. אצלו התפוצצו הרבה פחות אוטובוסים. וכשהוא רצה לוותר על שטחי ארץ ישראל – מה רצה? ויתר! הוא הרי מסר לישמעאלים את חברון, העיר שבה ארגנתי כל כך הרבה שבתות לאוהבי ארץ ישראל – כבר הבינו בימין שאחד כזה אי אפשר להשאיר בשלטון והפילו אותו.

אז מייד אחרי שהאנשים האלה יצרו איתי קשר, התחלנו לחשוב יחד על תוכנית. הרעיון שבבסיס התוכנית היה לארגן את השחרור שלי בהתבסס על העובדה שאני אדם נורמטיבי, אחד מהיישוב, כזה שלא שונה מאדון כהן מהדירה ממול. היה ברור שזה ייקח זמן ושיעברו הרבה שנים, אבל זמן היה לי בשפע ולא היה לי אכפת כל כך, אז הסכמתי. אבל היה לי קו אדום מאוד ברור. לא הסכמתי להגיד שאני מתחרט. מי שרוצה לשמוע דבר כזה ממני לא יוציא את זה מפי גם בעינויים. אני לא מתחרט, שמעתם? לא מתחרט. רבין החזיר שטחי מולדת שנתן לנו הקדוש ברוך הוא לידי הערבים. הוא הסגיר יהודים לידי רוצחים. הוא היה בן מוות, רודף מוסר. הוא היה ראוי למותו.

אבל הרעיון המרכזי שהתבשל היה פשוט לא להתייחס לזה. בדיוק כמו שעושה יהודה עציון. זוכרים אותו? הוא היה אחד מהחבר'ה שהקימו את המחתרת היהודית של אמצע שנות השמונים. כל האחרים קיבלו את עצת עורכי הדין שלהם והביעו חרטה. יהודה לא עשה את זה, אבל מרגע שחננו את שפוטי העולם האחרים, עוזי שרבף ושאול ניר, אי אפשר היה להשאיר אותו בכלא. זה היה נראה לא טוב. אז שחררו אותו, והוא חזר למאבק. אמנם מאבק רוחני ודרך כתיבת מאמרים, אבל גם זה משהו. הוא שומר על פרופיל נמוך ולא עונה לשאלות עיתונאים כמעט ובוודאי שלא לאלה ששואלים אותו על הפיצוצים ולמה הוא לא הביע חרטה וכאלה. אז החלטתי לקחת דוגמה מיהודה ולנהוג כמוהו.

קודם כל הייתי צריך להיות קצת ילד טוב. זאת אומרת, לא להתלונן על הבידוד ולא לרוץ לבג''ץ כל שבוע נגד השב''ס והשב''כ וכל דבר אחר. פשוט להיות יגאל שיושב בתא שלו וקורא ספרים ומאזין למוסיקה קלאסית ומדבר בנימוס. הייתי צריך קצת לרסם את הטמפרמנט שלי, אבל זה השתלם לי.

אחר כך הייתי צריך למצוא אישה. זה היה חיוני משום שמישהי הייתה צריכה לנהל עבורי את המאבק מחוץ לכלא. ולנשים יש יתרון במאבקים כאלה, משום שהן נראות אמוציונאליות יותר, שבריריות יותר. אי אפשר לשנוא אותן. אפשר אולי ללגלג עליהן, אבל לא לשנוא. הן מקרינות חום, אמפטיה, רצון לממש קשר זוגי באמצעות הולדת ילדים משותפים. חוץ מזה, הן מצליחות לקיים בקלות רבה יותר מפגשים עם חברי כנסת, שרים וכל מיני אח''מים. בעניין הזה למדתי מהניסיון של נתן שרנסקי. כשהוא ישב בכלא בברית המועצות אשתו, אביטל, הפגינה למענו, נפגשה בעניינו עם נשיאים וראשי ממשלות ועשתה עבודת קודש. אחרי תשע שנים הסובייטים נכנעו ושחררו אותו. כמו שרנסקי, גם אני נכלאתי בגלל מסירותי לעם ישראל ולארץ ישראל, ולכן הייתי צריך מישהי מסוגה של אביטל שרנסקי: אקדמאית נמרצת, בעלת מנטאליות איתנה, שתהיה מוכנה להקריב את חייה הפרטיים עבורי וכמובן – דתייה.

הסינון היה ארוך וממושך. היה ברור שאני לא יכול לכרות ברית של אינטרסים עם ילדות בנות ארבע עשרה מקרית גת שתולות את התמונות שלי על קירות חדריהן ואומרות שאני חתיך וחמוד. הבנות האלה אולי מתאימות לזמרי הפופ השבלוניים של החילונים מצפון תל אביב, אבל לא לי.

את לריסה הכרתי כמעט במקרה. היא כתבה אלי וסיפרה לי שהזדעזעה מהדמוניזציה שעשו לי בתקשורת. היא כתבה גם לאחי, חגי, את אותם הדברים. כתבתי לה חזרה. אחר כך התחלנו לדבר קצת בטלפון ובאפריל 2001 כבר הירשו לה לבקר אותי. כמעט מייד היה ברור שזו בדיוק האישה שחיפשתי. אנשים שהכרתי שוחחו איתה, בדקו עליה וניסו לגלות אם היא לא שליחה של השב''F או משהו. אבל בסוף התברר שלא שב''כ ולא נעליים והיא ממש האישה המושלמת עבור. היא הסכימה להתגרש מבעלה כדי להיות פנויה למעי ולהדק את הקשר שלנו. אחר כך היא פעלה למעני בכל ערוץ אפשרי, מחתה נגד תנאי המאסר שלי, התראיינה בעיתונות ובכלל התנהגה כמו מלאך. אנחנו לא מדברים על זה הרבה, אבל ברור שיש אנשים טובים שעוזרים לה, מממנים את הצרכים שלה ומשתדלים להקל עליה בכל מה שקשור בכסף.

השלב הבא היה להתחתן. אבא שלי התייעץ עם הרב נסים קרליץ וגילה שאפשר לקדש גם על ידי שליח. עשינו את זה ממש מתחת לאף של השב''ס. אחר כך בא תור ההפריה. היה ברור לנו שכאן יהיה מאבק קשה, אבל כמו שאמרו לי כמה חברים: ''אם לסמיר קונטאר, הרוצח מנהריה, נתנו לשאת אישה ולהתייחד עימה ולהוליד ילדים, גם ליגאל עמיר יתנו''. והים, כשסוף סוף נתנו, הרגשתי מה זה להיות בעל בעמיו. ואתם יודעים מה? עוד מעט אני ארגיש מה זה להיות אב. תסמכו עלי. זה לא סתם שעשינו את זה היום. חישבנו במדויק את הימים של לריסה.

רצח רבין (מקור תמונה 2)










רוצים לדעת מה יקרה בעתיד? אין בעיה. אני אגיד לכם. התינוק שלנו, אם ירצה השם, ייוולד כבר בשנות 2007. אני אקבל חופשה מיוחדת. אם זה יהיה בן, ברית המילה שלו תהיה אחד האירועים הכי חשובים באותה שנה בישראל. אני אחזיק את הכרית שלו וכשהמוהל יבוא להכניס אותו בברית אברהם אבינו אתם תראו את היורש של יגאל עמיר.

אחר כך יתחילו המפגשים המשפחתיים. בהתחלה לריסה והתינוק יבואו אלי לכלא. אחר כך נדאג שאקבל חופשות כדי לבקר אותם בבית. אל תשכחו שיש לי גם שלושה ילדים חורגים, כלומר הילדים של לריסה מנישואיה הראשונים, וגם אותם צריך לבקר. צלמים שנשכור יתעדו אותנו כשאנחנו הולכים לבית הכנסת בשבת, מטיילים עם עגלת התינוק בגן הציבורי ומרימים כוסית לקידוש בליל שבת. ותאמינו לי שיהיה ביקוש לתמונות האלה. אני אדרוש לקבל אישור להתראיין, ועל בסיס ההתנהגות המופתית שלי השב''ס לא יכול לטעון שיהיה בראיון כזה סיכון בטחוני, במיוחד אם הוא עצמו יצנזר אותו.

כשיתברר שיש היתר כזה, יתחיל הבידור האמיתי. כל ערוצי הטלוויזיה, תחנות הרדיו, אתרי האינטרנט והעיתונים היומיים יפתחו בקרב על הראיון הזה. הם יציעו לי ולריסה צ'קים בסכומים דמיוניים כדי שניתן להם בלעדיות. ואנחנו, שהתקשורת קרעה לנו את הצורה במשך כל כך הרבה שנים, נחבק את התינוק החמוד שלנו ונתגלגל מצחוק. אל תשאלו אותי למי אתן את הראיון הזה. עדיין לא החלטתי. אבל אחד התנאים שלי, ואת זה אני יכול לספר לכם כבר עכשיו, יהיה שאני אבחר את המראיין. זוכרים שלפני כמה שנים כשכולם רצו לראיין את הרב עובדיה יוסף הוא בחר באנונימוס אחד מהערוץ הראשון, מתי כהן שמו? זה היה התנאי שלו. זה יהיה גם התנאי שלי. כולם יגידו לכם שזה לא יעלה על הדעת ובחיים לא יקרה דבר כזה ושטויות כאלה. אל תאמינו להם. הם ימכרו את אמא שלהם כדי לקבל בלעדיות איתי. הם יפנטזו איך יוציאו ממני הבעת חרטה או כמה דמעות של צער ויכנסו דיונים מלומדים באולפנים הממוזגים שלהם כדי לדון בשאלה אם עברתי שינוי בכלא או שנשארתי אותו יגאל מליל הרצח. הם יכתבו על כך מאמרי מערכת מלומדים ויתווכחו בינם לבין עצמם וכל זה, אני מודיע לכם כבר עכשיו, יהיה רק לטובתי.

הראיון עצמו יהיה גלולה אחת גדולה של רה-לגיטימציה. לא דה-לגיטימציה, כי את זה התקשורת כבר עשתה לי מייד אחרי מה שאני בעצמי עשיתי לרבין. רה-לגיטימציה, לגיטימציה מחודשת. זו תהיה הזדמנות נהדרת לספר על ההעדפות האיכותיות שלי, החל מהמוסיקה של מוצרט וברהמס וכלה בשירת היינה ובפילוסופיה של ניטשה. יהיו שם צילומים מזוויות שונות שמראים אותי משתעשע עם הילד, מקריא לו סיפור ועושה לו ''שק קמח''. יראו שם את לריסה כשהיא מאכילה אותו, מלמדת אותו לשיר שיר ילדים ומדגדגת אותו על המיטה. כחלק מההסכם עם המראיין ישאלו אותי גם על נושאים שאינם קשורים בהכרח באג'נדה הפוליטית העכשווית, כמו ענייני ספרות וחקר החלל וכל מיני כאלה. זה יראה שאני לא סתם סטודנט מופרע למשפטים אלא איש אשכולות, אדם רציני ומעמיק.

הראיון הזה יהיה פריצת דרך. אחר כך יתחילו כולם לפנות אלי בנושאים שונים ומשונים. למשל, מה דעתי על הצעה לשבת עם סוריה למשא ומתן על הגולן כשההסדר שעליו מדברים מראש הוא נסיגה בשלבים לאורך תקופה של עשר שנים בשלוש פעימות. זו תהיה הזדמנות נהדרת להפוך לפרשן מדיני. תארו לכם שכמו שרפי רשף מעלה כל בוקר לשידור את ''פרשנינו'' עקיבא אלדר, בן כספית ועמנואל רוזן, יעלו גם אותי לשידור באותם נושאים. אני כמובן אומר שזה עלול בביטחון ישראל ושזה יסכן את יישובי הכנרת ועמק החולה ואפילו עלול לפגוע במאגר המים המרכזי של המדינה. אבל הנימוקים הללו יהיו אופייניים לימין הלגיטימי. לא תשמעו ממני שם נימוקים הלכתיים על זכות אבות ועל גבולות ההבטחה ועל דיני רודף ומוסר. לא. אני עם זה גמרתי. לפחות עד שאשתחרר.

לאט לאט אהפוך לסלבריטי מסוג אחר. לאדם שבצעירותו עשה, מתוך להט מופרז ומרץ נעורים שאין לרסנו, צעד מהיר וחסר כל היגיון. כלומר, זה מה שהחברים שלי יגידו בתקשורת. אני, כמו שאתם בטח זוכרים, לא אומר דבר כזה לעולם. הפרשנים שלי יסבירו שהתמתנתי, שאני איש משפחה, שאני אדם חם וקשוב ושאנשים כמוני לא יכולים לגרום נזק לחברה. בהתחלה רק מעטים יקשיבו להם. אבל לאט לאט המסר יזחל מהימין הרדיקלי למרכז-ימין ומשם למרכז האולטימטיבי ושמאלה משם, עד שיכבוש את מרבית דעת הקהל. תארו לעצמכם את אמנון דנקנר או את ארי שביט מפרסמים מאמרים שבהם נאמר שלכל הדעות יגאל עמיר כבר שילם את חובו לחברה כשנאלץ לבלות את השנים היפות ביותר בחייו בין כותלי הכלא ושסביר להניח שהיום לא היה רוצח את ראש הממשלה בשום אופן. מישהו מטעמי כבר יספר להם על ורנר טכוב, אחד מרוצחי שר החוץ היהודי-גרמני ראתנאו שהביע בכלא חרטה על מעשיו ושוחרר ממאסרו לאחר שנים ספורות, והם כבר יביאו אותו בקונטקסט הנכון.

אחר כך יבואו סקרי דעת הקהל. כבר עכשיו אנחנו מבצעים אותם על אש קטנה, אבל כשהרה-לגיטימציה תהפוך לעובדה, נבצע אותם על בסיס קבוע. תארו לעצמכם את הכותרת הענקית ב''ידיעות אחרונות'' של יום ששי: ''יותר ממחצית הציבור תומך בשחרור מיידי של יגאל עמיר מהכלא''. אנשי השמאל ויפי הנפש שפעם קראו לעצמם ימין (מיקי איתן, ציפי לבני, כל אלה) אולי יגידו שמה פתאום ואיך אפשר וכאלה, אבל לאט לאט הם יאלצו להתכופף בפני האמונה שיגאל עמיר לא מסוכן יותר לאף אחד. וזה שממשפחת רבין לא נשארה כבר אפילו האלמנה ומי שמייצגים אותה הם רק שני לפלפים שבכל התבטאות שלהם מבהירים שכבר עכשיו הם מאמינים שאשוחרר בעתיד – זה בטח לא יזיק.

הרוזן קלאוס פון שטאופנברג (מקור תמונה 3)

במקביל, יפעילו החברים שלי לחץ במעגלים הפוליטיים. זוכרים ששכרתי את השמאלן ארי שמאי כעורך הדין שלי לעניין החתונה וההפריה? אז זהו, שבעוד כמה שנים ייצגו אותי עורכי דין מקושרים יותר ומכובדים לא פחות כדי להפעיל קשרים ולחצים ברמות אחרות לגמרי. מסוג האנשים שיכולים להרים טלפון ישיר לראש הממשלה, לשר המשפטים וגם לנשיא המדינה. אפרופו הנשיא, אתם יכולים להיות בטוחים שהרבה לפני שהוא ייבחר, עוד בשלב המועמדות, הוא יקבל מסר ברור שאם הוא רוצה את קולותיהם של חברי כנסת כאלה ואחרים בהצבעה הסופית, כדאי שיבהיר – באופן דיסקרטי, כמובן, ולא לפרסום בשום צורה ואופן – שישקול בחיוב לחון אותי מייד לאחר שייכנס לתפקידו. לא ייתן – לא יקבל. עד כדי כך פשוט.

בדרך לכל זה נעבוד גם על שכנועם של עוד אנשים, כאלה שאולי לא סובלים אותי אבל נחשבים כהגונים וככאלה שמילתם מייצגת במדויק את מה שהם חושבים. תתחילו לרשום: אריה אלדד; בני בגין; אמנון רובינשטיין; דליה דורנר. וזו רק ההתחלה. עם שמות כאלה אף אחד לא יוכל להתעלם מהאופציה – שעכשיו כבר תהפוך למאוד ריאלית – לקצוב את עונשי ולשחרר אותי.

ואז יגיע היום שבו הנשיא יממש את התחייבותו הסמויה. כמובן שקודם לכן יארגנו לו איזו חוות דעת מראש השב''כ שמסבירה שאם לא יותר לי לעסוק בפוליטיקה אין שום מניעה לשחרר אותי משום שלא טמון בי שום סיכון לציבור. והנשיא יחתום, ולמחרת יוסי שריד ודליה רבין ואיתן הבר יכתבו בייאוש גדול על איך שאנשים שוכחים את רבין וסולחים לי על כך שהורדתי אותו. אבל חוץ מאייטם ב''פוליטיקה'' ושניים-שלושה ראיונות ברדיו לא ייצא מזה כלום. ואז אני אצא לחופשי, מול מצלמות הטלוויזיה שימתינו ליד שערי הכלא. ואודה לקדוש ברוך הוא ולכל מי שעזר לי ואחבק ואנשק את לריסה ואת הילד (ואם ירצה השם יהיו לי עד אז עוד כמה ילדים) ואלך הביתה.

אחרי השחרור אקיים את התחייבותי שלא לעסוק בפוליטיקה, אבל אף אחד לא יוכל למנוע ממני להיפגש עם חברים שעוסקים בכך. בדיוק, אבל בדיוק, כמו שעושה אריה דרעי כבר שנים. באותה תקופה הגלגל יתהפך. לאיש שהוריד את ראש הממשלה הבוגד ב-‏1995 תהיה הרבה יותר השפעה בתקשורת ובפוליטיקה בשנת 2020 מאשר למתנגדיו. אני אהיה המנצח.

הדימוי שלי יעוצב באיטיות ובקפידה. אחרי שנות דור אני אהיה ממוצב כל כך אחרת מכפי שאתם זוכרים אותי היום, שמועמדים בבחירות לראשות העירייה יבואו להצטלם איתי לקמפיין המודעות שלהם. כשאצא לקניות במרכז המסחרי הקרוב יתגודדו סביבי נערים ונערות ויבקשו חתימות. גם החילונים והשמאלנים לא יאמינו עוד שזה יגאל שתכנן בקפידה רבה כל כך את רצח האליל שלהם, רבין.

ואז נכתוב את ההיסטוריה מחדש.

מה שאתם שומעים. כשהורדתי את רבין הייתי בסך הכול בן עשרים וחמש. אני אחיה לפחות חמישים שנה לאחר מכן, הרבה אחרי שכל האחרים כבר יהיו מזמן בעולם הבא. שמעון פרס לא יהיה שם, וגם לא יובל ודליה רבין ולא איתן הבר ולא אף אחד אחר מאותה חבורה. וכשההיסטוריונים ירצו לדבר עם השריד החי האחרון מאותה פרשה הם ידברו איתי. וכשהם ישמעו את גרסתי ויכתבו אותה בספריהם זה יהפוך את הזיכרון ההיסטורי על ראשו. כמה שנים לאחר מכן כבר יכתבו בספרי הלימוד שכששופטים את מה עשיתי בקנה מידה היסטורי הייתה הצדקה היסטורית ברורה להורדת רבין. הדורות הבאים יזכרו אותי כגיבור. .

על יגאל עמיר יסתכלו בעוד כמה עשרות שנים כמו שמסתכלים היום על הרוזן קלאוס פון שטאופנברג. כל ההבדל הוא שאני גם אזכה לראות את ניצחוני עוד בחיי.

תזכרו מה שאמרתי.

אתם הרי יודעים שזה יקרה.



שלכם,

יגאל עמיר









למי שלא הבין, המאמר הזה אינו אלא סאטירה. אני רק מקווה שהיא לא תהפוך לעולם למציאות






[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
עוזי וייל כתב משהו בסגנון ב-‏1996 [חדש]
אודיסאוס   יום ד', 25/10/2006 שעה 12:22 אתר אישי
עוזי וייל כתב בשער האחורי משהו על יגאל עמיר שמשתחרר אחרי ניכוי שליש על התנהגות טובה, שפוגש את איתן הבר ברחוב ולועג לו.
(יש בהחלט מה ללעוג להבר אבל זו לא הנקודה.)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עוזי וייל כתב משהו בסגנון ב-‏1996 [חדש]
ג'ואב   יום ה', 26/10/2006 שעה 0:22
בתגובה לאודיסאוס
אתר אישי
יש סיכוי לראות איפהשהו את המאמר הזה של וייל ברשת?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עוזי וייל כתב משהו בסגנון ב-‏1996 [חדש]
אודיסאוס   יום ה', 26/10/2006 שעה 12:01
בתגובה לג'ואב
אתר אישי
לא יודע לגבי המאמר ההוא, אבל היום הוא כתב בהארץ משהו חדש.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני נכנס לאפלטון בכדי לקרא פוסטים [חדש]
סטיבי   יום ד', 25/10/2006 שעה 12:32
בעלי ניחוח תרבותי, היסטורי או ר''ל אקדמאי.
לא ברברת פוליטית מפונטזת בסגנון הפרוטוקולים של זקני יש''ע.

חבל...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני נכנס לאפלטון בכדי לקרא פוסטים [חדש]
גולן   יום ד', 25/10/2006 שעה 16:24
בתגובה לסטיבי
כמכווג9גצצגןמ כח כו חכימ כימנ כי כחי כחמכןצןםגצלןםמכןמכח כון כמ
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מבריק ועצוב [חדש]
ניצן   יום ד', 25/10/2006 שעה 12:40
אני כל כך מסכימה למה שכתוב כאן וכל כך בטוחה שזה מה שהחברה שלנו תאפשר. הלוואי והתסריט הזה לא יתגשם לעולם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
דודו בן עמי   יום ד', 25/10/2006 שעה 15:06
הנה זה מתחיל. דודו טופז מראיין את לריסה טרימבובלר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הוא לא [חדש]
חתול תעלול   יום ד', 25/10/2006 שעה 15:49
בתגובה לדודו בן עמי
אתר אישי
לטענת לריסה, הכל בלוף.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לאט לך.. [חדש]
דודו   יום ד', 25/10/2006 שעה 16:30
לא כ''כ קל להכנס להריון בגיל 40.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לאט לך.. [חדש]
גלעד   יום ד', 25/10/2006 שעה 19:26
בתגובה לדודו
בידם האפשרות להפריה מלאכותית.

במקרה כזה יש אחוזי הצלחה גבוהים וגם סיכוי לתאומים.

מכל מקום תכנית האב של עמיר (ביטוי שמקבל עכשיו משמעות כפולה ומצמררת) עובדת לא רע עד כה. אני רק יכול לדמיין אילו זכויות הוא היה מקבל בכלא האמריקאי.

ימים רעים עוברים על הדמוקרטיה הישראלית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חן חן אורי [חדש]
יצחק שפי   יום ד', 25/10/2006 שעה 20:20 אתר אישי
כתיבה נאה למדי. אבל רצח הוא רצח. רבין ובוזגלו. כל הסתכלות אחרת היא פאשיזם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חן חן אורי [חדש]
קרפד   יום ה', 26/10/2006 שעה 1:10
בתגובה ליצחק שפי
אדם שכל חייו פועל על סמך חוקים, סופו שימות משגיאת דפוס.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

היכן הריאליזם הפוליטי - זו דייסה שימשיכו להאכיל את שמשתמש בה. [חדש]
יובל זפיר   יום ד', 25/10/2006 שעה 20:21
צר לי, אך כדמוקרט, ואיש מרכז, אני סולד מכל דמגוגיה, גם מהימין הקיצוני וגם ממה שאני תופס כשמאל מתון (אולי אף רופס, רחמנא ליצלן, ואף מתחסד, למצער).

האם פוליטיקה לא נגמרת במוות במקרים רבים?

הרי פוליטיקה ומוות כרוכים יחדיו - והאם סיכול ממוקד אינו רצח? התהילה והביזיון הם שני צדדים של אותו מטבע.
רצח ראש ממשלה, שלדעת רבים בגד בבוחריו באופן פתאומי, אף אם היה זה לטובת המדינה (לדעתי לפחות - וראו את הפסיקה באשר לקיום הסכמים פוליטיים...) הרי רצח פוליטי הוא צד עוד יותר קיצוני של אותו מטבח.

בסך הכל יגאל עמיר היה סטודנט למשפטים. לו היה ילד טוב ומתון יותר, והיה נניח מתגייס למוסד, היה רוצח (עם כל הכבוד) לתפארת מדינת ישראל, וכמובן שעדיף שכך.

והנאיביות הזו הורגת את הדמוקרטיה (שמאד יקרה לי). די - הפסיקו לעשות צחוק מעצמכם וממני.

תנו לו לשבת בכלא ולהביא ילד, והפסיקו להיות נבזיים באופן הפוגע במוסר שלכם.

קל וחומר שכך, כשהשיעור שהסאטירה המתחסדת כאן עושה אינו כה חד משמעי.
שהרי השיעור הזה (והיו נא כנים עם עצמכם) נעשה על חשבון דמוניזציה נוספת של הרוצח.
כן -יש דבר כזה - מנצלים כאן את הסמל הפוליטי שיגאל עמיר מגלם באופן כה נוח.

לדעתי אף לא מדובר ברוצח ''מתועב''.

בראיה היסטורית (אם כבר אתם מתעקשים) עסקינן פשוט ברוצח ציני שאיני בטוח שהצליח. להיפך, וטוב שכך, אם כבר נעשה הפשע כפי שנעשה - שהרי המצב הפוליטי של רבין לא היה משהו בזמנו (בלשון המעטה), וכסמל של קדוש מעונה למען השלום דווקא לא הייתה ברירה להמשיך ולרומם את אוסלו והתהליך ניצח - עד ששני הצדדים הפרו אותו.

וכן, השלומיאליות של מי שנאם את נאום ה''סמוך'' לא הועילה, כחלק מהתרבות הפוליטית של הרישול בהגנה על מי שאמור להיות כה חיוני לשרידות המדינה. ומדוע ראש הממשלה לא דאג להגן על עצמו גם כן? אני בטוח שנתניהו ואפילו פרס אחרי הרצח דאגו יותר לא לזלזל בעצמם. (כן - יש בי מעט כעס על הנאיביות של רבין. מה - הוא לא מבין שהוא מתעסק במוות?)

אגב שני הצדדים הפרו את הסכמי אוסלו, ויש אומרים שגם מי שמזוהה עם השמאל עשה זאת מול הפלשתינים (אותו ראש ממשלה שהיה אמור להביא את התקווה. כן). אז נא לא להתחבא מאחורי גבם של אנשי ימין בכל הזדמנות.

אף לאט לך מאירופה הצבועה, ומדוגמאות לאומניות מהעולם הגרמאני של המאה ה 19 וה 20.איננו באמת רחוקים ממנה, לטוב ולרע - ואל תשכח שדווקא הימין הצרפתי בשנות ה 60 וה 70 של המאה 19 היה ''שוחר שלום'' מול גרמניה.

ומעט פרספקטיבה היסטורית אצלנו, כותב יקר: ועוד הרבה לפני הרצח, נניח -בלי חירות ומק''י (ובהקשרים שקשורים משום מה לרצח ארלוזורוב, בהפוך על הפוך. נכון?), נניח עוד הרבה אחורה משם - רצח דה האן (שניזום על ידי מי שהיה קשור לזרם המרכזי של הישוב באותה תקופה), נניח - רצח קסטנר (ונדמה לי שהרוצח בא מעומק ולב הקונצנזוס דאז. ומדובר באדם שאינו שלילי לכשעצמו לא?)
אפילו רצח ברנדוט, שנדמה לי שראש ממשלה מכובד מאד לעתיד ייתכן והיה מעורב בו. האם אין בכך כדי להעמיד בסימן שאלה את השמחה לאיד הזו המתבססת על רצח פוליטי?

התותח הקדוש לא קשור במר רבין? האם זה עושה אותו רוצח? או שמא לא? וההסתה הנגדית של מי שהלך ברגל לכנסת במערב ירושלים בשל השילומים לא יכולה הייתה להיגמר במוות - ובגין לא היה דמוקרט?

הפסיקו למרק את המצפון המפוצל של אנשי אידיאולוגיה צרופה והחלטית, לכאורה, על חשבון מציאות מורכבת. היללות הללו על חשבונם של אנשים קיצוניים, שחייבים להישאר מחוץ לתודעה הציבורית כדי שנישאר דמוקרטיה פוגעת בכולנו.

לסיכום - אדגיש את דעתי (הצנועה): הקצנה ודמוניזציה של יריב אינה אלא חרב פיפיות, סטיריקן יקר.
אם כבר אתה איש תרבות - אירוניה היא דבר חשוב מאד לשפיות שלנו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

היכן הריאליזם הפוליטי - זו דייסה שימשיכו להאכיל את שמשתמש בה. [חדש]
אורי קציר   יום ד', 25/10/2006 שעה 21:22
בתגובה ליובל זפיר
אתר אישי
יש לי משהו לחדש לך, יובל. כשאתה חולק על מישהו שבמקרה ממלא תפקיד שלטוני הדרך למחות נגדו היא באמצעות בחירות. עמיר רצח את רבין חצי שנה לפני הבחירות. יכול היה להמתין ולקוות לניצחון נתניהו, אבל הוא העדיף לרצוח משום שהאמין שתהליך אוסלו הוא עניין שרבין קידם על בסיס אישי ושאם רוצחים את האיש מביאים אל קיצו את ההסכם כולו. הוא אפילו לא טרח להסתיר את זה. נהפוך הוא, הוא התגאה בכך.

אתה אומר ''לדעתי אף לא מדובר ברוצח ''מתועב'''. טוב, אז מבחינתך הוא כנראה חסיד אומות העולם. אנשים שכמוך, אני מניח, יתמכו בעוד כמה שנים בשחרורו של הצדיק הנפלא הזה מכלאו. אחרי הכול, כדבריך, זה אינו אלא ''סיכול ממוקד''. מעניין מה תאמר ביום שבו מישהו שחולק עליך ופליטית יבצע בך ''סיכול ממוקד'' יפהפה שכזה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

היכן הריאליזם הפוליטי - זו דייסה שימשיכו להאכיל את שמשתמש בה. [חדש]
ג'ואב   יום ה', 26/10/2006 שעה 0:32
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
לא שאני רוצה להתקטנן חלילה, אבל הרוצח היה בן 27 בזמן הרצח (ולא 25) והרצח בוצע שנה לפני מועד הבחירות (ולא חצי שנה). המועד הוקדם רק לאחר הרצח.

ולענייננו - לא נתקלתי במניפולציה גדולה זו של מר זפיר, המנסה להפוך ללגיטימי את שביצע יגאל עמיר, אולי ''בשם המשחק הפוליטי''.
מר זפיר, על פי אותה הלוגיקה, גם רצח בתוך המשפחה הוא לגיטימי, שכן האשה עלולה להרגיז את הבעל באופן אישי, ואם רצח של ראש ממשלה מוצדק הוא, הרי על אחת כמה וכמה כאשר המדובר הוא בהגנה עצמית.
התותח עליו דיברת, עשוי להיות מה שהביא להקמתה של מדינת היהודים כאן בישראל, לדעת הסטוריונים רבים. יש כללים מאוד ברורים למלחמה, והם לא כוללים בתוכם רצח.
אגב, אתה צודק - אותו ראש ממשלה (התכוונת לכתוב ''בעבר'', נכון?), הוא טרוריסט, רוצח. תקרא לזה איך שנוח לך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

היכן הריאליזם הפוליטי - זו דייסה שימשיכו להאכיל את שמשתמש בה. [חדש]
יובל זפיר   יום ה', 26/10/2006 שעה 8:32
בתגובה לג'ואב
ג'ואב היקר,
לא אשחית עוד מילים ואתמקד בעיקר, ולפיכך, אני מפנה אותך לתגובתי לתגובת מר קציר.

אוסיף עוד שהלוגיקה שלך מאד צורמת:
ראשית, מהיכן בדיוק ניתן להסיק ממה שכתבתי שרצח מכל סוג שהוא הוא לגיטימי?

האטימולוגיה של ברומית lex = חוק. לגיטימי - מה שקשור לחוק.

באם רצונך לשכנע - היה כן מספיק כדי להקשיב למה שלאו דווקא נוח לך. השמצה היא עניין מאד מרגיע, אך בעיקר כשאתה בצד המשמיץ. חבל. זה פוגע באמינות שלך.

ולעניין אותו ראש ממשלה בעבר - הסק אתה את המסקנה, והבן שבני אדם הם לא פלקטים - לא מר קציר, לא אתה, לא אני, וכולנו בוודאי כותבים מדם ליבנו - זה לגיטימי, לא רצח (וגם רצח אופי לא לגיטימי,כמובן).

אפילו מר יגאל עמיר אינו פלקט.

בהצלחה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

היכן הריאליזם הפוליטי - זו דייסה שימשיכו להאכיל את שמשתמש בה. [חדש]
יובל זפיר   יום ה', 26/10/2006 שעה 8:22
בתגובה לאורי קציר
מר קציר.
אני בטוח שגם אתה קראת את אפלטון ביוונית, כמוני, ולמדת היסטוריה, כמוני. אתה בוודאי יודע שהוא לא היה דמוקרט דגול. אז אם כבר אתה עקבי, אל תכתוב במקום שמקדש אדם שהואשם (ודי בצדק) בתמיכה בשלטון האוליגרכים באתונה. (אתה זוכר - אלקיביאדס - אתה בוודאי יודע).

דרך אגב, אני סתם פירטתי את מה שלפני העירו לך בעדינות -אין באמת הבדל בין רצח בוזגלו לרצח רבין. ההבדל הוא שהוא ראש ממשלה.
איני חושב שהוא קדוש פחות מבוזגלו. אבל גם לא יותר.

אני גם בטוח שאתה יודע שהפאשיזם נבע דווקא מהסוציאליזם.

אם כך, אלה לא תוויות או אנשים לכשעצמם, אלא הצורך להילחם ברע בתוך כל אחד מאיתנו. כן. הרע נמצא גם בתוכי וגם בתוכך.

לכן, כמי שלמד רטוריקה (במקור - ברומית ויוונית) וגם השתתף בחוג debate, אני מבין בדיוק מתי ההומניזם הטהור נגמר והאינטרס הפוליטי מתחיל.

והנה ציטוט מפואר מדבריך הרטוריים, שמעידים על זה שבאמת נגעתי לך בנקודה רגישה:

''אתה אומר ''לדעתי אף לא מדובר ברוצח ''מתועב'''. טוב, אז מבחינתך הוא כנראה חסיד אומות העולם. אנשים שכמוך, אני מניח, יתמכו בעוד כמה שנים בשחרורו של הצדיק הנפלא הזה מכלאו. אחרי הכול, כדבריך, זה אינו אלא ''סיכול ממוקד''. מעניין מה תאמר ביום שבו מישהו שחולק עליך ופליטית יבצע בך ''סיכול ממוקד'' יפהפה שכזה.''

ראשית - איני מוכן להשתמש במונחים שהפכו לקלישאות שמנצלים באופן שאיני מסכים לו. לכן לא אשתמש במונח ''מתועב'', כאילו יש הבדל בין רוצח רבין לרוצח בוזגלו.
להערכתי אין הבדל.
מכאן ועד מסקנתך המאד נמוכה שאני אתמוך (או לחילופין לא אתמוך) בשחרורו אינה לוגית. נקודה.

אם זה מעניין מישהו אחרי הקיטלוג הכל כך חד משמעי שקיטלגת אותי, מבחינתי, על כל רוצח לשלם את המחיר על מה שעשה. זה עניין משפטי. בעיניך זה עניין מוסרי עליון, והבאתי לך כמה דוגמאות היסטוריות שמשום מה אתה מתעלם מהם. מעניין מדוע.

בוודאי לא יכולת להימנע מהמסקנה המביכה שאדם כמוני, לשיטתך, בכל זאת תומך בתהליך אוסלו. לפיכך, אתה מקפיד להתעלם מעובדה זו בהליך הסקת המסקנות שלך, מר קציר. שוב. מעניין מדוע.

מעבר לזה, ''סיכול ממוקד'' להודיעך, קורה להרבה אנשים כל הזמן. וזה לא משנה אם זה ראש ממשלה או אדם פרטי. אתה פשוט מאדיר את האסון שברצח ראש ממשלה מבחינתך. לדעתי זה מלאכותי. ראש ממשלה, תפקידו בין השאר לסכל באופן ממוקד אנשים, אם שכחת.

אדרבא ואדרבא, מכיוון שסיכול ממוקד יכול להיות גורלי וגורלך, אני מקפיד לא לקדש מוסדות או ישויות משפטיות פוליטיים לכשעצמם. אתה, כנראה, לא מבין מדוע אני טורח לעשות זאת. אולי פעם תבין. כרגע אתה צידקני ומלא מדי בעצמך מכדי להקשיב למה שאמרתי, בסה''כ, מאד בעדינות.

לכן, במקום שבו אתה פונה לאנשים משכילים וביקורתיים, היה אף אתה עצמך כזה, במטותא.
אל תרקוד על הדם כמו כולם. זה הכל.

לומר ולדעת שלרצוח זה רע - זה טריוויאלי.

לעשות מזה צימעס זה בדיוק מה שרוצחים עושים, וגם אתה. אתה רק עושה את זה במילים. נכון, לא נשאר לרוצח הזה הרבה אופי כדי שתוכל לרצוח עוד, אבל אתה בכל זאת מנסה.

בסופו של יום - כאיש מדע המדינה ועורך דין (שאף עסק בתחום זכויות האדם, ואני מודה - בתחום הדת - שהרי גם דת הקדושים בעיני עצמם בכל מקום היא דת. צר לי) נמאס לי מהמתחסדים. כבר 5000 שנה (לפחות) שבמובן הזה דבר לא משתנה אצל המין האנושי. לכן ניסיונך לחנך את כולם מאד מחמיא לך, אבל מאד מעיק עלי.

אני יותר פסימי. זה הכל. לא בכדי האבות המייסדים של ארה''ב היבנו את המוסדות הפוליטיים שם באיזונים ובלמים כפי שהיבנו.

שום דבר, מר קציר, אבל שום דבר אינו קדוש. גם לא חיי אדם. אחרת לא היית בדמוקרטיה מתגוננת. היית בדמוקרטיה אתונאית קדושה, שהגוף הבוחר בה ומשפיע בה הוא יותר מ 5% מהאוכלוסיה, וכולל נשים, גרים, עבדים ואפילו ילדים.

דע עקא, שאינך.

כשתהיה מוכן להקשיב, אשמח להמשיך ולכתוב לתועלת כולנו.

כמו כן, במקומך הייתי מחפש לכתוב באתר מנקיוס [אני בוודאי לא צריך להסביר לך מי והיכן פעל] ולא אפלטון. אפלטון, למיטב ידיעתי, ולאור כתיבתך הנחרצת, פשוט לא מתאים לערכים שלך

בהצלחה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

היכן הריאליזם הפוליטי - זו דייסה שימשיכו להאכיל את שמשתמש בה. [חדש]
אורי קציר   יום ה', 26/10/2006 שעה 13:02
בתגובה ליובל זפיר
אתר אישי
''לעשות מזה צימעס זה בדיוק מה שרוצחים עושים, וגם אתה''. יפה מאוד, לוגיקן שכמותך. אם אני רוצח, אל נא תעז להראות את פרצופך בבלוג שותת הדם שלי.

יש גבול לחוצפה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

היכן הריאליזם הפוליטי - זו דייסה שימשיכו להאכיל את שמשתמש בה. [חדש]
יובל זפיר   יום ה', 26/10/2006 שעה 14:08
בתגובה לאורי קציר
מר קציר היקר.

אתה מאד נהנה לעוות את דברי המגיבים.

רצח אופי הוא מדרון חלקלק שבפירוש חטאת בו.
התחלת ברצח אופיו של הרוצח (כפי שציינתי במפורש)
ונראה לי שאתה ממשיך ברצח אופיי שלי, ובלי להידרש כלל למה שבאמת כתבתי.

אבל זה מאפיין של כל צדקנות.

להערכתי - אתה בפירוש רוקד על הדם.

בסופו של דבר ירקדו גם על שלך.

אני לא המגיב היחיד שמתייחס בספקנות לדבריך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אם זה לא היה עצוב הייתי צוחק [חדש]
נדב   יום ה', 26/10/2006 שעה 15:12
בתגובה ליובל זפיר
אם זה לא היה עצוב הייתי צוחק. ''רצח אופיו של הרוצח''...אתה קולט כמה זה נשמע מטופש? אתה מגן על אופיו של רוצח. של אדם שבא ותקע למישהו כדור בגב סתם כי הוא לא מסכים איתו. ועל אדם כזה אתה מגן. בחיי שאני לא מבין למה אורי לא מוחק אותך. אולי עכשיו גם תתחיל להסביר שבעצם לרבין הגיע למות?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אם זה לא היה עצוב הייתי צוחק [חדש]
יובל זפיר   יום ה', 26/10/2006 שעה 16:09
בתגובה לנדב
נדב - הזכר לי איפה הגנתי בדברי על הרוצח?

מהמסקנה התלושה שלך - אפלטון עצמו היה תולש את שערותיו אחת אחת והיה עומד על דעתו שאכן טוב היה לתמוך בשלטון השלושים באתונה.
דמוקרטיה שבה איש לא מקשיב כלל לרעהו היא עניין מביש: איך זה ייתכן שכל אחד יתעסק בפוליטיקה -הרי זה עניין רק לאנשים שלמדו פילוסופיה...

כפי שהבנת - אני דמוקרט ואיני נלהב מאפלטון.

אציע לך לקרוא שוב את דברי, וגם למטה - כתגובה לשימוש המופרז לכאורה שעשיתי בנתונים היסטוריים...

בסוף עוד אצטרך להקים בלוג משל עצמי רק כדי להגיב לתגובות...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

היכן הריאליזם הפוליטי - זו דייסה שימשיכו להאכיל את שמשתמש בה. [חדש]
במאי המזהה בימוי היתנקשות   יום ב', 05/11/2007 שעה 9:20
בתגובה לאורי קציר
על מה אדוני מדבר? המחלקה היהודית בשב''כ היפעלה פרובוקטורים ואירגונים קיקיוניים כאילו למטרות משיכה של מסוכנים וחורשי מזימות, כשבפועל נעשה מאמץ ושימוש בסוכן להשחרת הימין,(רבין במדים נאציים, ביום טקס פולסה דנורא למצלמות וכו' הכל תוצרת השב''כ וסוכנו) ואז הגיע הוראה מלמעלה ואבישי הסוכן החל להיתרכז בחיפוש רוצח שיתנקש בראש הממשלה, היו שיחות והסתות וכו'
אך את סיפור הרצח המוזר ראוי להתחיל דווקא בכרמי גילון, אשר עבודת המוסמך שלו עסקה במתנקש היהודי הבודד, ועם הרקורד הזה הוא מתמנה ע''י יצחק רבין לראשות השב''כ (למגינת ליבו של הימין, אשר התרעם על כך שלראשונה בתולדות המדינה מתמנה ראש שב''כ דווקא מן האגף היהודי).
אם עוקבים אחר העיתונות, נראה שכרמי גילון מתחיל לספק את הסחורה באוגוסט 1995, אז הוא פותח בקול תרועה רמה את קמפיין המתנקש היהודי הבודד, ואפילו רץ לתקשורת עם הפרופיל המדוייק של יגאל עמיר (חובש כיפה, לא מתנחל, גר בהרצליה ולומד בבר אילן).

אין סיכוי שכשהשב''כ עובד על ביום היתנקשות רוה''מ, ורבין שהשב''כ כפוף לו אינו יודע ושותף לכך, ואולי אפילו הוא עצמו יוזם הרעיון. שהרי העיניין יתן לו ניצחון מוחלט הימין יתגמד ויהפך למאוס.לכמה עשרות שנים בדיוק כמו שעשו בעלילת רצח ארלוזורוב. הריי זה איש ללא מצפון שהיתגאה בירי על הניצולים מאלטלנה.
אבישי רביב עבד יחד עים עמיר ווידא שהוא מוכן למשימה כולל כדורי הסרק.
וההפתעה!!!יגאל עמיר, גוייס לשב''כ ב- 1992, ונשלח באותה שנה לריגה כמאבטח. יגאל עמיר נשאר פעיל בשירות, שכן הוא התייצב לעצרת עם תעודת איש שב''כ חתומה ע''י ראש השב''כ הקודם, יעקב פרי, והוכר ע''י השוטרים והמאבטחים כ''סמוי''.
רואים גם בוידאו שהוא מאוד נינוח, משוחח עים מאבטחים כמי שיודע שיודעים למה הוא שם רק על שהחליף את הכדורים לא ידעו, ולכן צעקו בשעת הירי ''סרק, סרק'' כי כך נאמר להם שיהיה,
לסיכום עד כאן, נראה שבאוגוסט 1995, הבשילו התנאים לביום התנקשות, מהלך שעשוי היה להעלות את קרנו של כ' בעיני הממונים, במקביל לשיפור מעמדו העגום של רבין בסקרים.
על מנת לשמור על אותנטיות, בוצעו ההכנות למהלך במסווה של תרגיל שב''כ, כשרק מתי מעט יודעים מהי מטרתו האמיתית של ''התרגיל''. כמו כן, התקשורת גוייסה במלוא הקיטור על מנת לשדר ''אווירת הסתה'', במיסגרתה בויים הטקס של ארגון אי''ל בראשותו של אבישי רביב, נעקר הלוגו ממכוניתו של רבין ע''י אביגדור אסקין, ואבישי רביב קיבל היתר גורף להתפרע, להתנכל לערבים ולהודות ברצח בחלחול.
ההצלחה של ביום התנקשות תלויה באותנטיות שהיא מקרינה. לפיכך רק מעטים היו בסוד העניינים וכל האחרים שותפים פסיביים בלבד (נחשפו רק למידע הפחות רגיש), כאשר האליבי למקרה של חשיפה היה כמובן ''תרגיל שב''כ''.
מה ידעו רבין ופרס? המינימום שהם ידעו הוא שבסיום העצרת יתקיים תרגיל שב''כ. (המקסימום הוא שהם היו שותפים לכל)הם לכל הפחות קיבלו באופן אישי ''התראות'' קונקרטיות ובזמן אמת (בעיתוי המתאים להגעתו של יגאל עמיר לחניון). מטבע הדברים מדובר במידע רגיש ביותר, העלול לסייע בידי כל מי שחפץ ברעתו של רבין, אם היה כזה.
מאידך, יגאל עמיר היה מוקף בסוכנים, כשאבישי רביב היה למעשה מי שהזמין אותו לעצרת וידע על יציאתו מביתו, ו''פעיל ימין'' נוסף נסע עימו מהרצליה, ועוד סוכן שב''כ המקורב ליגאל עמיר, נראה במפתיע אף קרוב יותר ליגאל עמיר (צולם בזירת ההתנקשות ממש), מאשר אבישי רביב, שגם הוא היה לא רחוק.
האלמנט הקריטי, הוא הבילבול וחוסר המידע שברשותו של יגאל עמיר בנוגע לפרטים רבים, ודי בכך שעמיר קיבל את האקדח משותפו, על מנת לשלול ממנו כל אפשרות לכפור באשמה, שכן הוא אינו יכול לדעת אילו כדורים היו באמת באקדח.
הבנתה זאת ברוך? לא רבנים ולא אשמת הימין, רבין חפר בור ונפל לתוכו, רבין חישב לטפול עלילה על הימין ע''מ ליצבור הון פוליטי, ואכן היצליח אך משהו הישתבש והוא שילם בחייו, עבורי מורשת רבין היא מורשת עגומה ביותר,
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שישלם על הכדור [חדש]
דודו   יום ה', 26/10/2006 שעה 1:23
הדמוקרטיה יש לה לא רק את הזכות אלא גם את החובה להתגונן מפני הקמים עליה. לפיכך יש להתנער מהקיצוניות הליברלית וללכת בנתיב הפרגמטי - ענישה קשה שתרתיע. עונש מוות ליגאל עמיר אם לא ימנע את הרצח הפוליטי הבא בטח יחסוך מאיתנו את התסכול. ולסינים יש מנהג נאה ומעורר מחשבה. הרוצח שנידון למוות משלם בעבור הכדור שיורים לו בראש. תחשבו על זה קצת. יש בזה הרבה צדק פואטי
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
תראזימאכוס   יום ה', 26/10/2006 שעה 8:11 אתר אישי
אני לא חושב שעמיר היה אדם ''רע'', אני חושב שהוא הוסת. שטפו לו את המח, שכנעו אותו שהוא עושה פעולה משיחית, שתביא מזור לעם ישראל. ובמובן זה הוא רק הש.ג. כשהמסיתים מסתובבים חופשי.

אני כן חושב שצריכים לגזור גזירה שווה בין סמיר קונטאר, רוצחים פליליים, ועמיר. השאלה שצריכה להישאל אם האם צריך לשלול מרוצחים זכויות כגון להינשא ולהתייחד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כל הכבוד על השפיות. [חדש]
יובל זפיר   יום ה', 26/10/2006 שעה 9:03
בתגובה לתראזימאכוס
אני מעריך את המוכנות שלך להתבונן אל תוך הרוע בגישה מפוכחת, וכמובן שאני מסכים.

דע עקא, שהש.ג. הופך המון פעמים לסמל, מין טוטם, שעיר לעזעזל, ובמקום לטפל במהות שמביאה לקיצוניות פוליטית, רצח מכל סוג שהוא, רמיה ושטיפת מוח של ההמונים (לשמאל ולימין) משתלחים בטוטם, כאילו אם ישא הוא את חטאי התרבות הפוליטית המשחיתה שהביאה לרצח, יירפא הקולקטיב.

ולא היא.

תראזימאכוס היקר. מעבר לשמך, המעיד על הרבה, כמובן,
אני שמח שאתה לא מאבד את הפוקוס בדיון.

כן ירבו מגיבים ואף כותבים כמוך.

תודה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כל הכבוד על השפיות. [חדש]
אילן   יום ה', 26/10/2006 שעה 15:19
בתגובה ליובל זפיר
קראתי את כל השתלשלות התגובות עד כאן,ואני די מופתע מהגלעין הנוקשה של הנאיביות-שוחרת-הטוב, שנפרשה לפני;
1.עם כל הכבוד לחבורה כלשהי של אתונאים מפורסמים ומתים, אינני רואה שום צורך להשען על הפילוסופיה או הלוגיקה שלהם; חלקה טוב ויפה גם היום, וחלקה זמנה עבר (אותו דבר כמו עם חז''לינו); לא אכפת לי אם הקורא/כותב הנכבד קרא אותם ביוונית או בסווהילית (בשני המקרים מדובר בהישג מרשים...) - השאלה היא: מה זה בכלל רלוונטי לענייננו?
מה הקשר בין הדמוקרטיה האתונאית, כלליה, תנאיה, היקפה ואופן פעולתה, לבין היקפו ומשמעותו של אותו מושג כאן ועכשיו? חוץ מהשימוש באותה מילה - מישהו מאמין שזה אותו דבר?
2. גם אני שמעתי שצרפתי אחד אמר פעם (ז'אן-ז'אק רוסו, או איזה מתרומם אחר?) ש:''אינני מסכים לדעתך, אבל אני מוכן לההרג על זכותך לומר אותה'' - אכן ביטוי יפה מאד (שאפו!), אבל קצת פלצני, לא? למרות שאני מאמין גדול ב''דמוקרטיה'', אני בספק רב אם אהיה מוכן לההרג על זכותי לומר את דעתי שלי, לא כל שכן לגבי דעתו של מאן-דהוא אחר; שהוא יילך לההרג על זכותו, אם זה חשוב לו עד כדי כך...
3. כן, נכון, יגאל עמיר הוא רק האצבע שלחצה, הגפרור שהצית, וקצה הקרחון שנחשף מעל למים; מאחוריו היד, המוח, הפה, ו-‏9/10 של הר הקרח; ברור שהיה עדיף אם אפשר היה לשים מאחורי סורג ובריח גם את אלה שטחנו לו במוח, דחפו אותו קדימה, שמו לו את האקדח ביד ואת הרעיון במחשבה, והצביעו על המטרה.
אלא מאי? שכל יישות (במובן של קבוצה, ''אסכולה'', זרם רעיוני, תנועה וכו') זקוקה לאברים שיביאו אותה לביטוי: גם האפיפיור וגם המהפכה הקומוניסטית וגם היטלר נזקקו להרבה גייסות, שאחרת מבלעדי זה אין ליישות שום קיום ממשי, והיא לא תבוא לביטוי כלל, או בצורה מאד רפה וחסרת משמעות.אז מי יותר ''אשם'' - השולח או השליח? המפתה או הפתי? העכבר או החור?
לעניין הזה - ולו רק מחמת העובדה שבזמן האחרון אני מעמיק ביצירותיו הפוליטיות של בוב דילן משנות הששים, אני מתכבד להפנות אתכם לאתר הבא:
ובו מילות השיר '' ONLY A PAWN IN THEIR GAME '' (''רק פיון במשחק שלהם'' בתרגום חופשי) העוסק בעניין ממש דומה: רצח של פעיל חברתי שחור ע''י איזה ''זבל לבן'' דרומי מוסת ומודח.
4. מבחינתי חומרתו של מעשה הריגה/קטל נקבעת על פי אמת מידה אחת: עד כמה המבצע ממש התכוון - מתוך רציה חופשית, בשיקול דעת, תכנון וקור רוח - לעשות את המעשה, ועד כמה המעשה שרת את מטרתו של המבצע; ככל שניתן להעניק יותר ''ניקוד'' בשני הפרמטרים האלה, המעשה יותר חמור, מפני שמרגע שהושגה המטרה שבה רצה הרוצח, שום עונש לא יהיה כמעט רלוונטי, למעט עונש בסגנון ''אות קין'', שאותו תפעיל חברה שלמה (ולמעשה אין לזה כמעט סיכוי). לכן הפתרון היחיד במקרה הזה יכול להיות רק עונש מוות - פשוט למחוק את האדם מהחברה האנושית (עובדה היא שגם יהווה לא היה יותר מדי שבע רצון מעונשו של קין, ולמשה הוא כבר הבהיר שצריך עונש מוות, וזהו). מבין שתי האפשרויות, עדיף בסופו של דבר ה''קדוש המעונה'' המת, על ה''קדוש המעונה'' החי.
5. ובהמשך לרוח הסאטירית/אירונית (פשיו, גם זה מיוונית!!??!) של המאמר, הנה מודעה שאותה אני הייתי מפרסם בערך בעוד 14 שנים, במדורי דרושים/ות:
''דרוש/ה גבר/ת עם ביצים!!
על מנת למרר את שארית חייו של האסיר יגאל עמיר - להרוג את בנו-יחידו, חתן הבר-מצווה, תוך כדי או לאחר עלייתו של זה לתורה. שכר נאה למבצע/ת, הן בעולם הזה והן בבא''.
תודו שזה יהיה שוס לא רגיל - התייחדות-שמיתייחדות, ההוא מחכה לרגע הזה בכלאו שנים על גבי שנים (אולי אפילו יקבל חופשה???), סוף-סוף הוא הצליח להביא את בדמותו-ובצלמו עד כאן, ולעצב אותו בצורת עוד ''שפיץ של קרחון'' והופס - הילד איננו! מת. הלך להביא. אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהיינה. אחלה!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כל הכבוד על השפיות. [חדש]
יובל זפיר   יום ה', 26/10/2006 שעה 15:43
בתגובה לאילן
אילן היקר.
הסיבה היחידה שנדרשתי לכל זה, כולל הפניות להיסטוריה, היא שבשם ההיסטוריה מגיעים להרבה מאד דמגוגיה וחשיבה לא ביקורתית, שסותרת אמיתות ומורכבויות היסטוריות.

רטוריקה ודמגוגיה הן פונקציה של לימודים קלאסיים. אני פשוט רגיש יותר לשימוש הבעייתי במילים.

אף יותר מזה, אם שמת לב למה בדיוק כתבתי מחד, ברם כיצד קראו את מה שכתבתי מאידך- תראה שאין ממש קשר בין המסקנות שהסיקו כותב המאמר ומגיב ספציפי אחד לעניין דעתי בפועל.

(למשל - ''לעשות צימעס מרצח פוליטי'' פורש כמעשה רצח ממש [כי רוצחים מנצלים את הרצח שעשו - האם זה אומר שכל מי שעושה כן הוא רוצח?]; רצח הוא תופעה היסטורית טבעית בפוליטיקה הפך ל''רוצח הוא חסיד אומות העולם'' או ''רצח הוא לגיטימי [!!!]'')

כיוון שאתר זה ידוע כאתר רציני מאד, אני מתפלא מדוע אדם בעל רקע בהיסטוריה כושל בזה. אולי בשל הרקע האישי הקרוב למחנה הזה ועיסוקו הדו מהותי הן באקדמיה והן בדיברור.

אני מניח שמי שהוא בעל ניסיון פוליטי משמעותי, כשהמציאות גורמת לכך שמנהיג השייך למחנה ''שלנו'' נרצח, אנו פתאום מפסיקים לחשוב, והופכים לדוגמטיים ולא ביקורתיים. אולי זה צד חלש, כפי שהגיוני מאד, בשליטה העצמית של הכותב.

אם אדם בוחר להשתמש במילים באופן פוליטי, כי זו דרכו, ניחא. אבל אם הוא עושה כן באתר שהקים שיש בו יומרה לשמירה על אמות מידה שהן גבוהות יותר - קרי גם באיצטלה מוסרית ואקדמית הוא עושה את זה, ואף כדי שיהיו לכך השלכות משפטיות מרחיקות לכת, באופן שעלול הדבר להפוך לבומרנג - אז יש בפירוש מקום ואף מוטלת על כל אדם משכיל ומוסרי להיות ביקורתי כלפי השימוש הלא מובחן בעובדות, ולהטיל ספק ביושרה האינטלקטואלית שעליה הוא מתבסס (מסיבות של כאב וצער אמיתי - אני בטוח).
אני מוכן, ובשמי, מבלי להסתתר, לעמוד ולהתריע וכך עשיתי.

קל וחומר שכך, כשאני עצמי שייך למחנה הזה. אני אישית קשור ספציפית לרבין המנוח, אני מכיר לפחות אדם אחד מסביבתו האישית הקרובה מאד, וקרוב משפחה שלי (שכולנו במשפחה גאים בו עד מאד) היה הוא עצמו הדובר שלו. לפני כן שירתה משפחתי את ראש הממשלה שכיהנה לפניו כשעוד הייתה שרת חוץ.

לכן מכאיבה לי עוד יותר התרבות של לרצוח את הנבל שוב ושוב. הרוצח הוא רוצח, אבל יש להשאירו בדיוק במקום שבו הוא נמצא. בכלא.

כרגע אנו עצמנו מסייעים בפועל לגרור אותו למרכז הזירה הציבורית. זה ממש הרס עצמי.

מטרידה אותי מאד הגישה המתלהמת של אותם אנשים, שמכוונה מאד טובה גורמים נזק גדול מאד למחנה ההומניסטי בארץ, בעידוד עליהום, שמתאים להערכתי למחנה הפוליטי הלא נכון.

אני מבין את המגוייסות. אני מבין את הלהט. אני לא מקבל את החולשה שבאובדן הביקורת והמפוכחות הפוליטית הראויה למי שמעוניין לחזור לשלטון (ואני מדבר על האליטה ששואפת לחזור לשלטון ושאיבדה אותו בדיוק לפני 27 שנים).

טוהרנות כל כך צעקנית דורשת יושרה אמיתית. אני לא כל כך יומרני. אבל ברגע שבו זה גובל ממש ברצח אופי משום שהעזתי לומר את שאני חושב - ראוי להעמיד את הדברים על דיוקם, ולהראות שעניינית המציאות מורכבת, ומה שטוענים שהוא ''דמוקרטיה'' הוא בפועל רק מוסד, שיש להילחם עליו ובאמצעים דמוקרטיים - גם כשמפרסמים מאמרי פובליציסטיקה ו''סאטירה''.

לכן, הניסיון המעט לא הוגן של מר קציר ''לחדש'' לי מהו מהותה של דמוקרטיה כאילו אין רוצחים כי פשוט אסור, אינו מחדש, אלא מעליב.

אני חשבתי שאדם כה משכיל ורב זכויות הוא מעט סובלני יותר ביחס למה שיהיה עליו להתמודד עמו באמת מכל כיוון ככל שמאסר העולם של הרוצח יגאל עמיר יגיע לקיצו. כל זה ביחס לרוצח שהוא רוצח ציני, אך שפגע במחנה שלו עצמו (מה לעשות - זה מה שקרה). איני מוכן להתלהם עם כל המקהלה.

ככל שדעתי נשמעה אל לא נשמעה - אמשיך לעמוד על דעתי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כל הכבוד על השפיות. [חדש]
יובל זפיר   יום ה', 26/10/2006 שעה 18:14
בתגובה לאילן
אילן - אתה מתכוון באמת למה שכתבת בסעיף 5?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כל הכבוד על השפיות. [חדש]
אילן   יום ו', 27/10/2006 שעה 7:59
בתגובה ליובל זפיר
ברמה של WISHFUL THINKING, חלום באספמיה - כן! האמת היא שאם זה אכן היה קורה, בכמעין DEUS EX MAKHINA, הייתי אכן מגיב על זה בשעשוע ושביעות רצון בלתי מוסתרים.
אני מאלה שמאמינים שברוע יש להלחם באמצעות רוע, וברוע חריג/קיצוני יש להלחם בהתאם, וכל האמצעים כשרים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
נינה   יום ה', 26/10/2006 שעה 9:50
האמת היא שכל העיסוק הזה בהתייחדות של יגאל עמיר די מבחיל. אני לא יודעת כמה מההתעסקות היא התעסקות עניינית (דיון על זכותו של רוצח רה''מ להביא ילד) וכמה היא התעסקות מציצנית צהובה (בתול בן 35 מקיים לראשונה יחסי מין).

אני מודה שקשה לי להבין מדוע דווקא בנוגע להמשך הזרע של יגאל עמיר יש כ''כ הרבה אמוציות, הרי יש בבתי הכלא בישראל רוצחים מתועבים ממנו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

זהירות! [חדש]
הצועד בנעליו   יום ו', 27/10/2006 שעה 9:33 אתר אישי
אנשים עוד יקראו את זה כמסמך אותנטי.
יגאל עמיר לא היה מסוגל לכתוב את זה אחרת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
חיים   יום ו', 27/10/2006 שעה 9:46
לאורי!
התנבאת ואינך יודע מה נבאת. רק היום התפרסם בעיתון''ידיעות אחרונות'' סקר האומר ששליש מהנסקרים בעד חנינה ליגאל עמיר ואילו מבין הדתיים והימין חצי- בעד.
יש להניח שעם הזמן והשיכחה אחוז התומכים ילך ויגדל.
הרי, זה לא סוד ש-‏50% מבין סה''כ תלמידי כיתה א' הם חובשי כיפה ומכאן ועד לרוב דתי ימני במדינה הצעד קצר ובטוח. ואין לנו להאשים, אלא, רק את עצמינו.
אכן, פני הכלב כפני הדור ולהיפך.
נא להכין דרכונים זרים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אורי קציר   יום ו', 27/10/2006 שעה 10:00
בתגובה לחיים
אתר אישי
ראיתי את הסקר. הוא מזעזע. בארצות הברית, למשל, איש אינו חולם לשחרר את רוצחיהם של מנהיגים פוליטיים מכלאם. בדעת הקהל זה טאבו מוחלט. ג'יימס ארל ריי, רוצחו של מרטין לותר קינג, יושב בכלא כבר קרוב לארבעים שנה ושם גם יסיים את חייו. אצלנו, אני חושש, זה לא יקרה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כי אצלינו זה כמו אצלינו [חדש]
חיים   יום ו', 27/10/2006 שעה 10:40
בתגובה לאורי קציר
בגלל זה ובגלל עוד אלף סיבות אני מציע שנעשה הכל, ממש הכל כדי להיות המדינה ה-‏51 של ארה''ב.
חוששני שללא זאת, לא תהיה לנו תקומה בעתיד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כי אצלינו זה כמו אצלינו [חדש]
אילן   יום ו', 27/10/2006 שעה 14:00
בתגובה לחיים
אני חושב שאנחנו כבר עושים כל מה שאפשר בכיוון הזה, למעט הכרזת מלחמה על ארה''ב בתקווה שזו תנצח, ונהנה מכיבוש נאור, ומסיפוח דה-פאקטו - כמו פוארטו ריקו (אבל כמו שאשכול כבר אמר בבדיחה המפורסמת: ''ומה נעשה אם אנחנו ננצח?''); מה לעשות והם לא רוצים עוד 6 מליון יהודים על הראש (אתה יודע מה זה ''החלום האמריקאי''? כל הכושים בארה''ב שוחים חזרה לאפריקה עם יהודי תחת לבית שחי האחד, והיספני תחת השני....)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נקודות שקצת התעלמתם מהן [חדש]
סורנטו   שבת, 28/10/2006 שעה 0:45
הרצח של רבין לא היה אישי. יגאל עמיר לא הכיר אותו. זו הייתה התקפה מכוונת על המדינה ומוסדותיה.וככזו יגאל עמיר צריך להיות מוכרז כאוייב המדינה. אני לא רואה הבדל בינו לנאסראללה אחמנדיג'אד או כל מחבל שתוקף אותנו ודינו להישפט ככזה.

כלא מהותו עונש ושלילת זכויות. כמו שלמדינה יש את הזכות לשלול את החופש היא יכולה לשלול את הזכות להתייחדות ולהתרבות. זה שנותנים לרוצחים מסויימים להתייחד עדיין לא אומר שבמקרה הנ''ל שכאמור מהווה התקפה על כולנו צריך להעניק לו זכויות כאלה.

לסיכום מאמר מצמרר שאני מניח שיתגשם בסוף
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בפרספקטיבה של שנה [חדש]
יעלה ש   יום ג', 27/11/2007 שעה 18:26
בפרספקטיבה של שנה דבריו של יובל זפיר רק מקבלים חיזוק.
אנחנו לא יכולים למנוע התייחסות חוקית לרוצח הזה, כי אם נעשה כן נהיה בדיוק כמוהו במובן של התייחסות לדמוקרטיה- נהרוס אותה מעצם זה שנתעלם מהמבנים שלה ונחליט שאנחנו קובעים את החוקים מעכשיו.
לכן הדבר הנכון ביותר- עליו יובל מדבר- הוא התעלמות.
אנחנו צריכים לסובב את ההחלשה של המעשה והסלידה ממנו לרמה תרבותית- שכוללת התעלמות של כלי התקשורת וסירוב לסקר כל פיפס של הבן אדם הזה.
ההתייחסות האובססיבית של כלי התקשורת רק מאדירה אותו ונותנת לו הילה שלא מגיעה לו. היא מגדילה אותו במקום שנניח לו להרקב בשקט בכלא ולרצות את עונשו על הפשע שהוא עשה. אנחנו נגררים אחריו כאילו הוא מיני סלב. הוא לא. הוא רוצח ומקומו בכלא הרחק מהקהל. תנו לו לשבת שם ואל תתנו לו את היחס שלא מגיע לו.
לא רק זה כי כשאנחנו דנים בבן אדם הזה בכזו אובססביות אנחנו מתחילים לטבול את ידינו בכעס ובזעם בעצמינו. כדאי להניח לזה- לא מפני שאין זה מעשה חמור עד זרא, אלא מפני שהוא כבר נעשה. מה נעשה עכשיו? נרצח את הרוצח? נאכל את עצמינו?
כי כשאנחנו מתיחסים אליו- אנחנו רק מחזקים אותו. תולשים עצמינו מהמקום אליו אנחנו מקווים להגיע. ואני חושבת שלזה יובל התכוון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©