רשימת ה-‏20: הכדורסלנים הטובים ביותר שלא קיבלו טבעת אליפות של ה-NBA/ אמיר ליברמן
שבת, 21/10/2006 שעה 21:15
לפני זמן מה פרסמתי כאן רשימה אישית בהחלט, הכוללת את 25 הכדורגלנים הגדולים בכל הזמנים שהנסיבות לא איפשרו להם לזכות בתואר הנכסף מכולם, הלא הוא גביע העולם בכדורגל. זה היה פרויקט שדרש חפירה בלתי מבוטלת לעבר, הכנת מיקבץ גדול של שחקני עבר מפוארים, סינון ראשוני ומשני והמון התלבטויות נוספות. בעקבות זאת, החלטתי לבצע פרויקט דומה בכדורסל. אמיר ליברמן, במאמר אורח, נענה כאן לאתגר שהצבתי בפניו ובחר את 20 הכדורסלנים הגדולים ביותר בהיסטוריה, לטעמו, שאין בידם ולו תואר בודד של אליפות ה-NBA. למה אליפות ה-NBA? כי זו הליגה הטובה בעולם ומקובל להניח שזכייה בתואר האליפות שלה הוא משימה קשה, מורכבת ותובענית הרבה מאשר זכייה באליפות העולם לאומות. את ד''ר ג'יי, לארי בירד, מייקל ג'ורדן ואוסקר רוברטסון לא תמצאו כאן. את מי כן?



האמריקנים לא ידועים כמי שהמציאו את הצניעות. המדינה שרואה בעצמה את מולדת הכדורסל (וצודקת חלקית: אמנם המשחק הומצא באילינוי, אבל הממציא, ג'יימס נייסמית', היה דווקא יליד קנדה) נוהגת לכנות את גמר ליגת הכדורסל האיכותית ביותר שלה בשם ''וורלד סיריז'', או ''הסדרה העולמית''. המסר שבשתי מלים קצרות אלה הוא פשוט: מה שקורה בליגה שלנו, ה-NBA, זה בעצם מה שחשוב במשחק הכדורסל. כל מי שמתרחש מחוץ לגבולותינו לא באמת משמעותי לכדורסל.

סטוקטון, אולי הארד הטהור בטוב ביותר בהיסטוריה, עולה לקליעה. מאלון, פאואר פורוורד מהאגדות, משגיח מאחור. הדואו הזה הוא אחד הפרודוקטיביים ביותר בהיסטוריה של הכדורסל. ביחד שיתפו השניים פעולה במשך קרוב לשני עשורים והובילו את יוטה לשני גמרי פלייאוף (מקור תמונה)

אפשר שלא לאהוב את המסר הזה ולראות בו שחצנות יאנקית טיפוסית, אבל רק מעטים יתווכחו עם נכונותו. נכון לשעת כתיבת הדברים האלה (ולששים השנים האחרונות) ה-NBA הוא עדיין אוסף הכדורסלנים בעלי הכישרון ממוצע והמצטבר הגדול ביותר על פני הגלובוס. חלומו הגדול של כל אדם שאי-פעם הקפיץ עור כתום על רצפה הוא לקבל חוזה באחת משלושים קבוצות ה-NBA, ואין זה משנה אם נולד בלוס אנג'לס או בטימבוקטו.

מקובל, אם כן, שאם רוצים לבחור את הכדורסלנים הגדולים מכולם, חלק הארי שלהם (אם לא כולם) יהיו מקרב הקבוצות שזכו באליפות ה-NBA. בחירות כאלה נעשות השכם והערב. קשה מאוד לקבוע את 20 הגדולים שלא זכו באליפות. מאוד קל לזכור את ג'ורדן, מג'יק ובירד. את ראסל, ג'באר וצ'מברליין, אבל לכולם יש טבעת אליפות.

אבל מה בדבר אלה שלא זכו?

האם שחקן שלא זכה מעולם בטבעת אליפות, יכול להיחשב לשחקן גדול באמת? התשובה לכך מורכבת. בכדורגל זה יותר פשוט – שחקנים דוגמת אלפרדו די-סטפאנו ופרנץ פושקש היו כל כך דומיננטיים ברמת האגודה (ריאל מדריד, במקרה הזה), כך שגם ללא זכייה במונדיאל, הם בין השחקנים הגדולים בהיסטוריה. לשחקני ה-NBA אין מסגרת אחרת (המקצוענים החלו לשחק בנבחרת רק ב-‏1992). אגב, אם תשאלו את האמריקנים, התשובה לשאלה שבראשית הפסקה הזו חיובית – לא פחות מעשרה שחקנים שלא זכו באליפות, נבחרו ל-‏50 הגדולים בכל הזמנים. מצד שני, ברור גם לא כל מי שזכה בטבעת אליפות, הוא שחקן גדול. מישהו זוכר, למשל, את פניס דמבו, שזכה באליפות עם דטרויט של סוף שנות השמונים? זה בסדר, אתם יכולים להפסיק להסתכל ברצפה ולחטט באף. גם האמריקנים לא זוכרים. אבל היה כזה, תאמינו לי.

אז זהו. אני בא עכשיו לבחור את 20 הכדורסלנים הגדולים בכל הזמנים שלא זכו באליפות ה-NBA. כאלה שההיסטוריה אולי תזכור אותם לעתים רחוקות יותר משום שעיקר הרושם שהותירו הוא ביציבותם, בטכניקה שלהם וביעילות הסטטיסטית שהפיקו מעצמם.

הרשימה שלי כוללת מן הסתם שחקנים רבים שאותם יצא לי לראות בשידורי הטלוויזיה. כלומר, יתכן בהחלט שצלפים ומנהיגים דוגמת מילר מאינדיאנה, שאיתרע מזלם להתרוצץ על פרקט בשנות החמישים או בתחילת השישים, פוספסו ולא מצאו את דרכם לכאן. לפרמטר הסטטיסטי יש בוודאי חשיבות מכרעת. אבל גם כאן קיימים חריגים. הדוגמה הטובה ביותר היא זו של דומיניק וילקינס – שחקן שקלע הרבה מאוד, אבל לא שמר, לא מסר ובשורה התחתונה גם לא הפך את חבריו לקבוצה לטובים יותר. ועוד דבר אחד: אין כאן שחקנים פעילים, אלא רק כרגע שפרשו כבר ממשחק ושניתן למדוד את כל הקריירה שלהם ולא רק את חלקה.

אז הנה הרשימה, לפי סדר אלפביתי עולה של שמות משפחה.



הכדורסלן הקבוצות בהן זכה לתהילה בכמה מילים
אלכס אינגליש דנוור נאגטס 25,613 נקודות בקריירה. שמונה פעמים אול סטאר. הראשון שקלע 2,000 נקודות לעונה, במשך שמונה שנים ברציפות. 10,659 סלי שדה – שביעי בהיסטוריה. אחד הסקוררים הגדולים בהיסטוריה, שאיכשהו יצא שלא שיחק בקבוצות הנכונות.
צ'ארלס בארקלי פילדלפיה 76', פניקס סאנס כל שחקן שעמד במקום וניסה לסחוט ממנו עבירת תוקף, קיבל הפנייה לחדר מיון בתום המשחק. אחד מארבעה שחקנים בלבד בכל הזמנים שקלעו 20,000 נקודות, קטפו 10,000 ריבאונדים ומסרו 4,000 אסיסטים. 11 פעמים אולסטאר, חמש פעמים בחמישיית העונה, שתי מדליות זהב אולימפיות, אחד מ-‏50 הגדולים בהיסטוריה של הליגה.
אלג'ין ביילור מיניאפוליס לייקרס 14 עונות, שמונה סדרות גמר. ממוצעי קריירה של 27.4 נקודות ו-‏13.5 ריבאונדים. עשר פעמים נבחר לחמישיית העונה. אחד מ-‏50 הגדולים בהיסטוריה של הליגה. היה זוכה ברבה מאוד טבעות, לולא השליטה של בוסטון בתקופתו.
דייב בינג דטרויט פיסטונס, וושינגטון בולטס שבע פעמים אולסטאר, 18,327 נקודות בקריירה. אחד מ-‏50 הגדולים בהיסטוריה של הליגה.
וולט בלאמי שיקאגו פאקרס, ניו יורק ניקס, דטרויט פיסטונס, אטלנטה הוקס 20,941 נקודות, 14,241 ריבאונדים. שביעי בכל הזמנים בריבאונדים למשחק – 13.7.
ג'ורג' גרווין סאן אנטוניו ספרס 4 פעמים מלך הסלים של הליגה. ממוצע קריירה של 26.2 נקודות למשחק ורצף של 407 משחקים בהם קלע עשר נקודות לפחות. תשע פעמים אולסטאר. אחד מ-‏50 הגדולים בהיסטוריה של הליגה.
אדריאן דאנטלי יוטה ג'אז, דטרויט פיסטונס 23,177 נקודות ב-‏54% מהשדה. שש פעמים אולסטאר. 6,832 נקודות מהעונשין – שביעי בכל הזמנים. מזכיר, במידה רבה, את דורון ג'מצ'י – קלע נקודות בלי סוף ולא זכה בשום תואר משמעותי.
באק ויליאמס פורטלנד טרייל בלייזרס 1307 משחקים בקריירה. 54.9% מהשדה. 13,017 ריבאונדים. סנטר בעל יכולות הגנתיות מצוינות שיחד עם קלייד דרקסלר וחבורתו הגיע פעמיים לגמר הפלייאוף. אחת הקבוצות המפתיעות של תחילת שנות התשעים. לא מסוג הקבוצות שהייתם מצפים למצוא בסדרת הגמר. דרקסלר וויליאמס היו הסיבות המרכזיות לכך. דרקסלר עבר ליוסטון וזכה שם באליפות ולכן הוא לא ברשימה.
לני וילקינס סנט לואיס הוקס, סיאטל סופרסוניקס, קליוולנד קאוואלירס 7,211 אסיסטים בקריירה – עשירי בכל הזמנים. תשע פעמים אולסטאר. אחד מ-‏50 הגדולים בהיסטוריה של הליגה. וגם אחד מעשרת המאמנים הגדולים בהיסטוריה.
פטריק יואינג ניו יורק ניקס 24,815 נקודות בקריירה. 11 פעמים אולסטאר. החוסם השישי בהיסטוריה. אחד מ-‏50 הגדולים בהיסטוריה של הליגה. לבטח אחד השחקנים שהזיעו הכי הרבה בתולדות הליגה. בואו נגדיר את זה ככה – יואינג נתן את כל מה שהיה לו על המגרש ולא בגללו הניקס לא זכתה באליפות בשנות השמונים והתשעים.
קארל מאלון יוטה ג'אז הפאואר פורוורד הטוב בהיסטוריה. 36,928 נקודות בקריירה (שני בכל הזמנים). 12 שנה ברציפות נבחר לחמישיית העונה. 1476 משחקים. החוטף התשיעי בהיסטוריה. הריבאונדר השישי בהיסטוריה. אחד מ-‏50 הגדולים בהיסטוריה של הליגה. בעונה האחרונה בקריירה שלו, עבר ללייקרס עם שאקיל אוניל, קובי בראיינט, גארי פייטון ופיל ג'קסון, אבל גם איתם לא הצליח לזכות באליפות.
פיט מארביץ' אטלנטה הוקס, ניו אורלינס ג'אז שחקן המכללות הגדול בהיסטוריה (ממוצע קריירה של מעל ל-‏44 נקודות למשחק בקולג'). 24.2 נקודות למשחק, חמש פעמים אולסטאר, אבל זכור במיוחד בגלל סגנון המשחק הווירטואוזי שלו. מג'יק של שנות השבעים. בשביל שחקנים כמוהו שווה לצאת מהבית ולהגיע למגרש. אחד מ-‏50 הגדולים בהיסטוריה של הליגה.
בוב מורס איניס (אח''ע מוביליג'ירג'י ואמרסון) וארזה הקלע המדהים ביותר של שנות השבעים. סחב יחד עם דינו מנגין את וארזה להישג חסר תקדים - עשרה גמרים רצופים בגביע אירופה לאלופות, כולל חמש זכיות. שום קבוצה אירופית לא חזרה על הרצף הזה.במשך עשור שלם, הטרידה שאלה אחת את מאמני הכדורסל באירופה:כיצד עוצרים את בוב מורס (בדומה לשאלה שהטרידה לימים את מאמני ה-NBA, כלומר כיצד עוצרים את ג'ורדן). בשני המקרים התשובה לא נמצאה עד עצם היום הזה.
רג'י מילר אינדיאנה פייסרס 15 עונות רצופות בהן קלע לפחות 100 שלשות, הפכו אותו לקלע השלשות המוביל בהיסטוריה (2560). עשירי בכל הזמנים בנקודות מהעונשין. אבל לא רק הכמות דיברה אצלו; מילר עשה לעצמו שם כקלעי הקלאץ' מאיים, במיוחד במשחקי פלייאוף ועם חיבה מיוחדת לניצחונות על הניקס. בואו נגדיר את זה ככה – המשחק נכנס לשניות האחרונות שלו, והקבוצה שלך צריכה נקודות באופן דחוף. אני הייתי בוחר למשימה את רג'י מילר, שהוא הקלע הטהור הגדול מכולם (להבדיל מג'ורדן שהוא הסקורר הגדול מכולם).
ארווידאס סאבוניס ז'אלגיריס קובנה, וייאדוליד, ריאל מדריד, פורטלנד טרייל בלייזרס הסנטר האירופאי הגדול מכולם. הגיע ל-NBA עשר שנים ומספר פציעות מאוחר מדי ולכן לא ניפק סטטיסטיקות מדהימות. יחד עם זאת היה סנטר אינטליגנטי ויעיל, מהמוסרים הטובים בליגה וללא ספק הטוב בין המוסרים הגבוהים בתקופתו. למעשה, המציא תפקיד חדש במשחק: פוינט סנטר.
ג'ון סטוקטון יוטה ג'אז החצי השני (ויש שיאמרו הראשון) של הצמד סטוקטון/מאלון. 19 עונות בליגה. ב-‏17 מתוכן לא החמיץ אף משחק. מנוע מדהים ואחד משחקני ההגנה הטובים בהיסטוריה של המשחק. מחזיק בשיאי כל הזמנים באסיסטים (15,806) וחטיפות (3,265). אחד מ-‏50 הגדולים בהיסטוריה של הליגה. בנוסף ליכולת המסירה המדהימה שלו, היה אחד הגארדים עם אחוזי הקליעה הגבוהים בהיסטוריה. אם ביוטה היו סנטרים יותר מוצלחים ממארק איטון, היה מגיע לעשרים אסיסטים במשחק וזוכה בכמה טבעות.
דרזאן פטרוביץ' ציבונה זאגרב, ריאל מדריד, פורטלנד טרייל בלייזרס, ניו ג'רסי נטס השחקן האירופאי הטוב מכולם. שחקן שנדמה היה שהוא עושה על המגרש מה שהוא רוצה ומתי שמתחשק לו. ההטעיה, העלייה המסוגננת לקליעה והפה הפעור הפכו לסמלו המסחרי. נבחר לחמישייה השלישית של עונת 1993. קלע 43.7% מהשלוש – רביעי בהיסטוריה. במו עיני ראיתי אותו קולע 59 נקודות שקלע בחצי גמר גביע קוראץ', על ראשיהם האומללים של שחקני הפועל תל אביב. נהרג בתאונת דרכים בגיל 28. עד היום, אין הרבה אירופאים שהצליחו ב-NBA בעמדת השוטינג גארד, בוודאי לא כמותו.
ברנרד קינג ניו ג'רסי נטס, גולדן סטייט ווריורס, ניו יורק ניקס, וושינגטון בולטס 19,655 נקודות. 4 פעמים אולסטאר. בתקופתו היה תענוג לראות את הניקס משחקת - מה שלא קרה בעשרים השנים האחרונות.
דינו ראדג'ה יוגופלסטיקה ספליט, איל מסאג'רו רומא, בוסטון סלטיקס, פנאתינאייקוס אתונה, זאדאר, אולימפיאקוס פיראוס כמה שחקנים אתם מכירים שיודו שהם נקראים על שם דמות של דינוזאור מסדרה מצוירת (פלינטסטונס)? אחד מהברגים המרכזיים במכונה המשומנת של ספליט הגדולה, שזכתה שלוש שנים ברציפות בגביע אירופה. שחקן גבוה שרץ על המגרש במהירות מפתיעה.
נייט ת'רמונד סאן פרנסיסקו (מאוחר יותר גולדן סטייט) ווריורס 15 ריבאונדים למשחק, שבע פעמים אולסטאר. אחד מ-‏50 הגדולים בהיסטוריה של הליגה.


הערות והארות יתקבלו, כמובן, ברצון.





[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
שמות שחסרים לי [חדש]
אורי קציר   שבת, 21/10/2006 שעה 22:00 אתר אישי
ראשית, יש בעייה עם ההגדרה של שחקנים שבעיקרם פעלו משנות הששים וצפונה. אני מניח שהיו שחקנים מצויינים גם בשנות השלושים והארבעים, בהם פורצי דרך של ממש. פול אריזין, למשל, נחשב ככדורסלן שהמציא את הג'אמפ שוט. הוא לא שייך לכאן משום שיש לו אליפות אחת בכיס, אבל גם אם לא הייתה לו יתכן שהיה חומק מהרשימה הזו בשל התקופה המוקדמת מאוד בה שיחק. אבל עלה במוחי, למשל, שמו של ג'ון בקמן, שנחשב בזמנו ל''ביב רות' של הכדורסל'' ושיחק 27 שנים במקצוענים, בעיקר בגירסה המוקדמת של הסלטיקס (http://www.hoophall.com/halloffamers/Beckman.htm).

קיימים גם שחקנים שהיו בעלי יכולת טכנית ואתלטית גדולה לפי כל קנה מידה אבל מעולם לא שיחקו בצורה מקצועית. מה גורלו של אדם כמדולארק למון, למשל? למון היה הכוכב הגדול ביותר אי-פעם של הארלם גלובטרוטרס. נרצה או לא, הוא שיחק כדורסל בפני אולמות מלאים והייתה אפשרות למדוד את יכולתו בכל פרמטר שהוא.

וכמובן שישנם שחקנים נוספים שהסתובבו מחוץ ל-NBA, או דרכו שם לרגע קל בלבד. שמות? בבקשה. וולטר שצ'רביאק (האב), ויין ברבנדר, חואן אנטוניו קובלאן, דינו מנגין, פייר לואיג'י מרזוראטי, סרגיי בלוב, ראדיבוי קוראץ' (שנחשב לגדול שחקני יוגוסלביה עד שהופיע הדור של פטרוביץ', ראדג'ה, דיבאץ', קוקוץ' והאחרים), מירזה דליבסיץ', דראז'ן דליפאגיץ', קרזימיר צ'ושיץ' והרשימה עוד ארוכה. אפשר להוסיף אליה, אגב, גם את הווינר הגדול ביותר בתולדות הכדורסל הישראלי ואחד הגדולים מסוגו אי-פעם באירופה: מיקי ברקוביץ'.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שמות שחסרים לי [חדש]
אמיר ליברמן   שבת, 21/10/2006 שעה 22:37
בתגובה לאורי קציר
אז ככה - ההתמקדות שלי הייתה בשחקנים ששיחקו ב NBA. השחקנים האירופאים המופיעים בחלק האחרון של ההערות שלך, שיחקו בתקופה שבה לא היה נהוג שכדורסלנים מאירופה מגיעים לליגה הטובה בעולם, וכיוון שהם נחשבו מקצוענים, לא התמודדו מעולם מול נבחרת ארצות הברית המורכבת משחקני NBA פעילים.

אני מקווה שהטענה שלך לגבי הארלם גלוב-טרוטרס, היא לא רצינית - בחייך, זה לא כדורסל, זה פשוט קרקס! לפני כשנתיים, הקבוצה שיחקה מול אלופת המכללות, שלא הייתה מוכנה לוותר על כבודה והנחילה בכך את ההפסד הראשון בכל הזמנים לגלובטרוטרס.

כלומר - עד אז, הקבוצה ניצחה בכל משחקיה ולמרות זאת, אף בן אדם שפוי, לא טוען שהיא הקבוצה הגדולה בכל הזמנים.

ולגבי השחקנים שהיו בשנות החמישים ולפני כן - יש כאן את אותה בעייה שיש למי שמתחתן - האם להזמין לחתונה מישהו שהיה איתו בגן חובה ושאותו לא ראה מאז?

מדובר בשחקנים שלא אני ולא אתה, ראינו משחקים. נכון, גם את צ'מברליין לא ראינו לשחק, אבל עליו אנחנו יודעים מספיק, בכדי להחשיב אותו לאחד הגדולים בהיסטוריה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שמות שחסרים לי [חדש]
אורי קציר   שבת, 21/10/2006 שעה 22:58
בתגובה לאמיר ליברמן
אתר אישי
הנימוק של ''לא ראינו'' בעייתי מאוד, ואתה פותר את זה בעצמך כשאתה מוכן לוועליו בנימוק הנגדי שיש לך מספיק מידע גם על מי שלא ראית. המשמעות היא שאם יש ברשת, או בכל מאגר מידע אחר, מספיק אינפורמציה על שחקנים ותיקים, אפשר להכניס אותם לרשימה כזו. אז למה להסתפק בצ'מברליין? מדוע אלה שקדמו לו ושהכניסו חידושים ווירטואוזיות למשחק אינם יכולים להיות שם?

לגבי השחקנים האירופים - זה נכון, הם באמת לא התמודדו מול שחקני NBA באופן רצוף. אבל אסור לשכוח שזה גם נכון בכיוון ההפוך. כמה קבוצות NBA שיחקו אז מול הגנה איזורית? כמה מהן ביססו את המשחק שלהן על קליעות מבחוץ ולא על הסנטר והפורוורדים? אלה דברים שניתן למדוד על פני הזמן ועובדה שלא ניתן להתכחש לה היא שצורת המשחק ב-NBA כיום מושפעת מאוד מנורמות משחק אירופיות לחלוטין: גבוהים שקולעים מבחוץ (סטויאקוביץ', קוקוץ'), סנטרים שיודעים להוריד מסירות החוצה כמעט כרכזים (סאבוניס, ובמידה מסוימת גם ריק סמיתס), בידוד שניים-שלושה שחקנים על קשת השלוש (שיטה שפותחה ביוגוסלביה של שנות השמונים והגיעה לשיא שכלולה עם הזכייה המשולשת של ספליט בגביע אירופה לאלופות) וכדומה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שמות שחסרים לי [חדש]
אמיר ליברמן   יום א', 22/10/2006 שעה 5:08
בתגובה לאורי קציר
הטיעון של לא ראינו הוא אכן בעייתי מאוד, אבל מצד שני, רשימת השחקנים האירופאיים שבחרת - ברבנדר, מנגין ושו''ת -מורכבת ברובה המוחלט משחקנים שאתה ואני ראינו משחקים נגד מכבי תל אביב משנת 1977 והלאה,

כלומר, גם הרשימה שלך, לא חוזרת אחורה יותר מדי.

למעט אדון קוראץ, אין שם שחקנים ותיקים יותר ובטח לא משנות השלושים והארבעים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הגרסא הראשונה של הכדורסל,אגב [חדש]
קרפד   יום א', 22/10/2006 שעה 1:13
הותוותה באנגליה.(וזו של הכדורגל דווקא בסין)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הגרסא הראשונה של הכדורסל,אגב [חדש]
אמיר ליברמן   יום א', 22/10/2006 שעה 5:11
בתגובה לקרפד
יכול להיות שהגרסא הראשונה הייתה באנגליה, אבל ג'יימס ניימסמית', הפך את הכדורסל למשחק שכולנו מכירים היום.

גם הויקינגים הגיעו ליבשת אמריקה הרבה לפני ולומבוס, אבל בכל זאת, גילוי היבשת לא רשום על שמם
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

משהו חסר לי [חדש]
יוסי   יום א', 22/10/2006 שעה 7:52
מה לגבי שחקנים שעדיין משחקים בליגה ולא זכו באליפות?

למשל - לברון ג'יימס, סטיב נאש, ג'ייסון קיד.

שחקנים גדולים נוספים - טום צ'יימברס - אינספור נקודות ו M.V.P. במשחק אולסטאר שאליו זומן בתור מחליף בדקה האחרונה.

ארטיס גילמור - סנטר מצויין שבילה חלק מהקריירה שלו בליגת ה A.B.A.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

משהו חסר לי [חדש]
אמיר ליברמן   יום א', 22/10/2006 שעה 8:14
בתגובה ליוסי
ראשונה ראשונה ואחרונה אחרונה -

לברון וחבריו לא נכנסו לרשימה, לא בגלל שהם לא שחקנים גדולים (הם כן), אלא בשל העובדה שהם עדיין שחקנים פעילים ויכולים לזכות באליפות.

צ'יימברס - מצד אחד - חבל לי שאנשים זוכרים אותו בעיקר בגלל השנה שבה שיחק במכבי ובמייחוד את המשחק רותו סיים עם 0 מ 14 מהשדה ולא בגלל השנים שלו בפניקס.
מצד שני - צ'יימברס הוא דוגמא לשחקן שהוא ''טוב'', אפילו ''טוב מאוד'', אבל לא שחקן ''גדול''.

גילמור - מדובר בשחקן שמבחר הקליעות שלו, מצומצם יותר אפילו משל שאקיל אוניל - הוא אמנם סיים את הקריירה עם 59.9% מהשדה, ראשון בכל הזמנים, אבל זה הוא אומר שמכל חמש הטבעות, הוא פספס שתיים... משהו בסגנון ארתור אברונין שלנו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מתי פרוייקט הבייסבול? [חדש]
יוסי לוי   יום א', 22/10/2006 שעה 8:13 אתר אישי
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מתי פרוייקט הבייסבול? [חדש]
אמיר ליברמן   יום א', 22/10/2006 שעה 8:53
בתגובה ליוסי לוי
כנראה מתי שאורי ימצא מישהו שמבין באמת משהו בביסבול.

מה דעתך לקחת את זה על עצמך?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תן קישור לרשימת הכדורגלנים [חדש]
אברש'ה   יום א', 22/10/2006 שעה 13:12
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תן קישור לרשימת הכדורגלנים [חדש]
אורי קציר   יום א', 22/10/2006 שעה 13:44
בתגובה לאברש'ה
אתר אישי
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כנראה שזכה באליפות [חדש]
שפי   יום ד', 25/10/2006 שעה 1:37 אתר אישי
אבל גם אם היית מכליל את אלה שזכו, אני לא בטוח שהיית מכניס לרשימה את הפרצוף-אינדיאני הגבוה ששיחק עם לארי בירד בבוסטון-סלטיקס. שכחתי את שמו. הוא היה קולע בקשת מעל המגינים ברגש שלא ראיתי אף פעם.
מהרשימה שכאן הכי התפעלתי מברקלי.
לגבי סטוקטון: בתקופה שהוא שיחק מצאתי את עצמי אוהד את יוטה בגללו, אבל מבחינת הרמה שלו אף פעם לא הייתי בטוח שהוא ממש שחקן גדול. אהבתי את הטיפוס.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כנראה שזכה באליפות [חדש]
בר שושני   יום ד', 25/10/2006 שעה 7:31
בתגובה לשפי
אתה מחפש את הצ'יף, רוברט פאריש, האיש שמעולם לא חייך. שחקן נהדר, אבל כמובן שהוא זכה בלא מעט אליפויות (עם בוסטון, ועם שיקאגו בדמדומי הקריירה).

אני הייתי מציין גם את אוסקר שמידט, השחקן שקלע, ככל הנראה, את מספר הנקודות הרב ביותר בהסטוריה לשחק (או, לפחות, מאז שהחל מעקב סטטיסטי רציני), אבל מכיוון והעביר את עונותיו בין הליגה הברזילאית לזו האירופאית, אין ולא היה מעקב מסודר.

המספרים שלו באיטליה אסטורונומים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כנראה שזכה באליפות [חדש]
אורי קציר   יום ד', 25/10/2006 שעה 11:18
בתגובה לבר שושני
אתר אישי
אני בהחלט מצטרף להצעה הזו. אגב, אם אינני טועה שמו של שמידט נשקל גם על ידי אמיר ליברמן עצמו כשהכין את הרשימה. אבל נקודת המוצא שלו הייתה שבסיס השחקנים ברשימה חייב להיות מורכב משחקני NBA מצויינים ברמתם של קארל מאלון ואלג'ין ביילור שהחמיצו את ההזדמנות לזכות בתואר. שמידט לא שיחק מעולם ב-NBA, אף שהוא היה בחירת דרארט ב-‏1984, ולפיכך נגרע מהרשימה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כנראה שזכה באליפות [חדש]
אמיר ליברמן   יום ד', 25/10/2006 שעה 22:55
בתגובה לשפי
המקרה של ג'ון סטוקטון, הולך וחוזר עם החבר סטיב נאש. נאש הוא אחד השחקנים החביבים עלי במיוחד והוא זכה בשנתיים ברציפות בתואר ה M.V.P. של הליגה. ובכל זאת, קיימת מחלוקת די גדולה בין הפרשנים, האם הוא ראוי להכנס להיכל התהילה (על סמך הישגיו עד כה).התשובה לדעתי היא - כן.

במקרה של סטוקטון, בהתחשב בכמות האסיסטים המדהימה שמסר, בכך שכמעט ולא החמיץ משחק ב 17 עונותיו בליגה ובכך שאתרע מזלו לשחק פעמיים בגמר הליגה מול מייקל ג'ורדן ושו''ת, הרי שמעט מאוד מאוד אנשים, יחלקו על הקביעה של האמריקאים , שהוא אחד מ 50 הגדולים בכל הזמנים
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כנראה שזכה באליפות [חדש]
אורי קציר   יום ד', 25/10/2006 שעה 23:27
בתגובה לאמיר ליברמן
אתר אישי
אני טוען שהוא הפוינט גארד הטהור הגדול ביותר בכל הזמנים. אפשר להוציא מכלל השוואה אליו שחקנים כמו לני וילקינס (שהיה פחות טוב ממנו) או מג'יק ג'ונסון (שהיה פוינט פורוורד ושיחק גם בעמדת הסנטר באותה סדרת פלייאוף מפורסמת נגד בוסטון ה-‏1980.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כנראה שזכה באליפות [חדש]
אמיר ליברמן   יום ה', 26/10/2006 שעה 22:57
בתגובה לאורי קציר
תגדיר לי בבקשה מה זה ''פוינט גארד טהור''?

אתה בוודאי זוכר את מוטי ארואסטי - רכז שחיפש קודם את החברים שלו ורק לאחר מכן את הקליעה לסל.. היו משחקים שבהם הוא קלע מינוס ארבע נקודות. האם גם אותו תגדיר בתור פוינט גארד טהור?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כנראה שזכה באליפות [חדש]
אורי קציר   יום ה', 26/10/2006 שעה 23:12
בתגובה לאמיר ליברמן
אתר אישי
בסדר. פוינט גאדר טהור הוא מי שיכול לשחק בעמדה הזו ואינו מתיימר להיות קומבו-גארד (כלומר, לשחק לחילופין כשוטינג גארד וכפוינט גארד) אבל יודע לעשות זאת כשצריך. שחקן שתפקידו העיקרי הוא להכין מצבי קליעה לחבריו (אסיסטים בלעז), לחטוף ולמלא משימות הגנתיות של קו אחורי, כלומר שמירה קדמית על הגארדים של היריב כאשר הגבוהים בקבוצה שלו סוגרים את הרחבה מאחור. קליעה לסל היא בוודאי משהו שמאפיין פוינט גארד, אבל היא אינה בהכרח הסממן המובהק ביותר שלו. ובכל זאת, פוינט גארד טוב צריך לדעת לחדור פנימה, אבל להתמקד בעיקר בקליעות מבחוץ.

ג'ון סטוקטון עשה את כל אלה יותר טוב מכל פוינט גארד אחר שראיתי אי-פעם. הוא חטף ומסר הרבה יותר טוב מכל אחד אחר ושיאיו בשתי הקטגוריות האלה אינם צפויים להישבר בחצי יובל השנים הבאות. הוא היה מנהיג על המגרש. כאשר עלה לרכז אפשר היה לראות שינוי מוחלט במשחק של יוטה - יותר מסודר, יותר מאורגן, וכמובן - הפיק אנד רול הבסיסי עם הגבוהים, שאחד מהם - זה שפיתח בצוותא עם קארל מאלון - היה למיתוס בפני עצמו.

סטוקטון היה שומר פנטסטי ולדעת רבים מהשחקנים שעליהם שמר היה גם הטראש טוקר הכי טוב בסביבה. ועל כל אלה, אפשר להוסיף זריקת קלאץ' בקבוצה שבה הגבוהים (למעט מאלון) אף פעם לא היו מהחומר שאליו הולכים ברגעי ההכרעה. אחוזי הקליעה שלו - שוב: פוינט גארד, השחקן שמשחק הכי רחוק מהסל - היו בוודאות הטובים ביותר של כל פוינט גארד שאי-פעם עלה על פרקט של אנ.בי.איי ובילה שם כמה מאות משחקים.

מוטי ארואסטי היה פוינט גארד, אבל רחוק מאוד מהאיכויות של סטוקטון. היו לו שחקנים ששיחקו לצידו (סילבר, בוטרייט, ברקוביץ', ויליאמס, צימרמן, ברודי) שהיו מכונות התקפה משומנות, כך שהצורך בכשרון הקליעה של ארואסטי היה מוגבל מאוד. אם סטוקטון היה מחשב אנושי על המגרש, הרי שארואסטי היה ידוע בעיקר כלוחם נחוש על הפרקט. אני לא זוכר את ממוצעי האסיסטים והחטיפות של ארואסטי, אבל נדמה לי שגם אתה תסכים שאחרי כל ההתאמות הסטטיסטיות הנדרשות הם יהיו נמוכים משמעותית ליד אלה של סטוקטון.

וזה אחד ההבדלים החשובים: סטוקטון היה אחד משני כשרונות בולטים בקבוצה בינונית. ארואסטי היה רכז בינוני בקבוצה מוכשרת. זה הבדל עצום בנסיבות. אבל במקרה שלהם - גם בכישרון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כנראה שזכה באליפות [חדש]
שפי   יום ו', 27/10/2006 שעה 12:28
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
מג'יק ג'ונסון שינה את המשחק. היום ''הטהור'' הזה הוא אנכרוניסטי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כנראה שזכה באליפות [חדש]
אמיר ליברמן   יום ו', 27/10/2006 שעה 12:54
בתגובה לשפי
עם כל החיבה שיש לי למג'יק, ויש לי הרבה חיבה עליו - יש לי שתי הערות לסדר היום:
1. נכון שמג'יק הוכיח כי ניתן להיות רכז גם בגובה של 2.06 מ' ושהוא יכול שחק בכל עמדה. אבל אם תסתכלו טוב מסביב, תגלו שאין בליגה אף רכז בולט מעל שני מטר ונכון שכולם זוכרים שמג'יק,החליף את קארים בתפקיד הסנטר במשחק שהביא ללייקרז אליפות בשנת 1980, אבל יותר הוא לא שיחק בעמדה הזו. גם בעמדות שלוש וארבע, מג'יק שיחק בעיקר בעונה האחרונה שלו.

2.מה ששינה את המשחק לדעתי, הוא הצמד מג'יק ובירד והיריבות הגודלה בין הלייקרז והסלטיקס. היריבות בינהם, החזירה את העניין לליגה, כמו שבשנות השישים הייתה זו היריבות בין צ'מברליין וראסל.

אפרופו ראסל וצמברליין - את מי הייתם מעדיפים בחמישיית כל השמנים - את צ'מברליין ההתקפי, או את ראסל ההגנתי שזכה באליפות ב 11 מתוך 13 העונות שלו בליגה,(לעומת שתי אליפויות בלבד של צ'מברליין?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כנראה שזכה באליפות [חדש]
אורי קציר   יום ו', 27/10/2006 שעה 13:19
בתגובה לאמיר ליברמן
אתר אישי
השאלה השנייה שלך בעייתית. אני מניח שצ'מברליין היה כוכב על בקבוצות שבהן מרבית השחקנים היו הרבה מתחת לרמתו, בעוד שסביב ראסל שיחקו שחקנים רבים ברמה גבוהה יותר מהממוצע בלייקרס של וילט. אני הייתי מעדיף את מי שמצליח לעשות את הקבוצה שלו טובה יותר ודומני שבמבחן הזה ראסל זוכה ללא עוררין.

אבל כאן נשאלת גם השאלה מה מטרת הרכבת החמישייה של כל הזמנים. אם היא אמורה לייצג הרכב נכון ותחרותי, זה ראסל. אבל אם היא אמורה לספק שואו לצופים נגד קבוצות אחרות, לצ'מברליין יש יתרון בולט.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כנראה שזכה באליפות [חדש]
חסוי   שבת, 05/09/2009 שעה 20:22
בתגובה לאמיר ליברמן
מג'יק שיחק גם פאוור במיני קאמבק שלו ב1996 והיה סביר
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לברון ג'ימס למנהל האתר [חדש]
מיכאל   יום ה', 09/08/2007 שעה 9:58
למה לא כתבת את לברון ג'ימס בתור אחד השחקנים
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לברון ג'ימס למנהל האתר [חדש]
אורי קציר   יום א', 12/08/2007 שעה 1:52
בתגובה למיכאל
אתר אישי
לברון ג'יימס הוא שחקן פעיל - והרשימה הזו דנה בשחקנים שפרשו ושניתן לאמוד בפרספקטיבה היסטורית את תרומתם למשחק.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

דנטלי החמיץ איפות עם דטרויט ב-‏89'. הוא עבר לדאלאס לאחר 42 מש' [חדש]
ישראל קרמר   יום ו', 12/06/2009 שעה 15:08
בס''ד

בכל מקרה, הנה שחקנים מעולים נוספים שלא זכו באליפות ה-NBA:

רכזים: ג'ייסון קיד, פני הרדאווי, טים הרדאווי, קווין ג'ונסון.
קלעים: דייוויד ת'ומפסון, מיץ' ריצ'מונד.
שחקני פינה:
פאוור-פורוורדים: כריס ובר, שון קמפ, לארי ג'ונסון, לארי נאנס, גאס ויליאמס, באק ויליאמס (הוא היה פורוורד-סנטר ולא סנטר).
שחקני ציר: דיקמבה מוטומבו, דן איסל, ג'ק סיקמה, ריק סמיתס.

יש כמובן עוד, אך די בזה בינתיים

הערה: כתבת שדומיניק וילקינס לא הפך את חבריו לטובים יותר לא שמר לא מסר וכו'. ג'ורג' גרווין היה עוד פחות מוילקינס: לוטילקינס כמעט אותה כמות של אס' (2677) ואי' (2669) כשהאס' הם קצת יותר כשממוצע שניהם הוא 2.5 למשחק, גרווין יש יותר איבודים ביחס לאס' ממוצע של 3 אי' למש' בליגת ה-NBA ו-‏2.9 אי' למשחק ב-ABA שבה שיחק קודם, לעומת 2.8 אס' למש' ב-NBA ו-‏2.2 ב-ABA וממוצע כולל של 2.6. כך שלד' וילקינס יש מקום לא פחות מגרווין ברשימת השחקנים הגדולים ביותר שלא זכו באליפות ה-NBA, ולא ברור שגרווין שחקן טוב יותר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

דנטלי החמיץ אליפות עם דטרויט ב-‏89'. הוא עבר לדאלאס לאחר 42 מש' [חדש]
ישראל קרמר   יום ב', 07/09/2009 שעה 12:26
בתגובה לישראל קרמר
תיקון: גאס (GUS) ויליאמס היה רכז. גאס ג'ונסון שגם הוא היה כוכב גדול שלא זכה באליפות, היה פאוור פורוורד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רשימת קולעי הנקודות [חדש]
אוהד הבר   שבת, 29/01/2011 שעה 20:08
הי . היום פורסם שקובי בריאנט הגיע למקום ה8 של קולעי הנקודות של כל הזמנים . האם אפשר לשלוח לי את הרשימה מ 1 עד 10 . מי ראשון צמברלין ? שיני אני מבין שזה מאלון
שלישי קארים ? או מיקאל ?
אשמח לקבל תשובה .אוהד
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רשימת קולעי הנקודות [חדש]
גיא   יום ב', 30/05/2011 שעה 14:42
בתגובה לאוהד הבר
הנה הרשימה המלאה:
1. קארים עבדול ג'אבר- 38,387
2. קארל מלון- 36,928
3. מייקל ג'ורדן- 32,292
4. וילט צ'מברליין- 31,419
5. שאקיל אוניל- 28,596
6. קובי בראיינט- 27,868
7. מוזס מלון- 27,409
8. אלווין הייס- 27,313
9. האקים אולג'ואן- 26,946
10. אוסקר רוברטסון- 26,710
מקווה שעזרתי ותודה. אגב שחקן נוסף שלא לקח אליפות וכבר כנראה לא יהיה פעיל בליגה הוא אלן אייברסון, שאם רק היה משחק בשיאו עם קבוצה יותר טובה ולא חבורת נגרים היה מביס את הלייקרס של שאקובי בזמנו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©