רשימת ה-‏25: גאוני הכדורגל שההיסטוריה השאירה מאחור
יום ד', 27/09/2006 שעה 0:22
כששואלים מי מאיתנו מיהו הכדורגלן הטוב בהיסטוריה, התשובה תהיה בדרך כלל שמם של שחקנים מסוגם של פלה, מראדונה או בקנבאואר. יש סיבה טובה לכך שאנו מעדיפים את השלישייה הזו על אחרים - כולם זכו לפחות פעם אחת בגביע העולם עם נבחרותיהם. אבל מה היה גורלם של כל אותם גאוני כדורגל שההיסטוריה לא הניחה להם להחזיק בגביע הנכסף ולהניפו אל על? האם משחקם היה פחות מהנה משל האחרים? ודאי שלא. ובכן, זהו ניסיון לעשות עימם צדק היסטורי ולהכניסם ברשימה שממנה ייעדרו, סוף סוף, הזוכים למיניהם. ובכן, הנה הם לפניכם: החבורה שלא זכתה אבל שהותירה בפינו טעם טוב לא פחות (ובמקרים רבים אף יותר) מאלה שעשו את זה. רשימה אישית מאוד וסובייקטיבית לחלוטין, עם דגש על כל מה שאני אוהב בכדורגל



עשיית צדק היא סוג של איזון, של הבאת צדדים מנוגדים לכדי שוויון. אם הטבע שואף לשוויון, הרי שהטבע – במובן מסוים – שואף לעשות צדק. ועדיין, צדק הוא מונח ערטילאי וחמקמק, בעיקר כשהוא נוגע לתחומים שבהם המדידה או הכימות אינם מספקים את כל התמונה.

פושקש (מימין) ודי סטפאנו (משמאל), ראש החץ ההתקפי של ריאל מדריד בשנות החמישים והששים. גאוני הכדורגל הללו לא זכו בגביע העולם, אבל תרומתם להיסטוריה של ענף הספורט הזה לא תסולא בפז (מקור תמונה)

כל אחד מאיתנו מכיר אנשים בעלי כישרון, הישגיים מאוד בתחומם, שנסיבות שלא היו בשליטתם הביאו לכך שלא מיצו את כישוריהם. כדורגל הוא אחת הדוגמאות המובהקות לכך שחשוב גם להיוולד במקום הנכון, בזמן הנכון ובחברה הנכונה – ולאו דווקא להיות בעל כישרון יוצא דופן. ההיסטוריה של הכדורגל מתעדת מאות מקרים של שחקנים שלא הצליחו להגיע לפסגה הגדולה מכולם. והפסגה הזו היא, ללא כל ספק, הזכייה בגביע העולם בכדורגל. זהו חלומו הגדול ביותר של כל כדורגלן באשר הוא.

כמו כל פרס נדיר, רק מעטים יכולים להתגאות בהישג שכזה. לעומת זאת, מספר השחקנים שנמנים על רשימת הטובים ביותר בכל הזמנים גבוה בהרבה. אלה שנחשבים באמת לטובים ביותר שמתוך הטובים ביותר הם אלה שהובילו את נבחרותיהם לזכייה בגביע העולמי. פלה בברזיל, דייגו מראדונה בארגנטינה, פרנץ בקנבאואר בגרמניה. אבל בהחלט ייתכן שפיתול קטן בתרחיש ההיסטורי היה יכול ליצור מציאות אחרת. אם, למשל, לא היה אדמיר פימנטה, מאמנה המבולבל של ברזיל ב-‏1938, משאיר את המבקיע המסחרר שלו, ליאונידס דה סילבה, למנוחה על הספסל בחצי הגמר נגד איטליה, יתכן וגביע ז'יל רימה היה נוחת בריו עשרים שנה מוקדם יותר ואותו ליאונידס עצמו היה נעדר מהרשימה. אלמלא החליט המגן הגרמני ורנר ליבריך לפצוע את פושקש, כוכבה של נבחרת הפלא ההונגרית, במשחק בין שתי הנחרות בשלב המוקדם, יתכן שההיסטוריה הייתה נראית אחרת לחלוטין והמגיארי הגוץ היה מתעלל בגרמנים בגמר. ההיסטוריה מלאה ב''אילו'' כאלה.

פושקש ולאונידס, ויחד עימם גם קרויף ופלאטיני ואחרים, הם דוגמאות טובות לשחקנים שהצליחו להפגין כישרון נדיר במעמדים בינלאומיים ובכל זאת לא זכו בתואר הנכסף. התוצאה היא שהם אינם נחשבים לטובים ביותר בכל הזמנים, משום שקטגוריה זו תפוסה על ידי שחקנים שהוכיחו כי נוסף על כישרונם הטבעי הם גם הצליחו להביא הביתה את הגביע היקר מכולם. לפיכך, החלטתי לעשות עמם צדק ולכנס אותם ברשימה מצומצמת אחת. זו רשימה שאין בה את כל אלה שזכו בגביע העולם; מסיבה זו נעדרים ממנה גרד מילר וג'וזפה מיאצה, בובי צ'רלטון וחואן סקיאפינו, דניאל פאסארלה וגורדון בנקס, חוזה אנדרדה וזינאדין זידאן, גארינצ'ה ורומאריו וכמובן פלה, מראדונה ובקנבאואר.

הצדק שאני עושה איתם הוא צדק אישי לחלוטין ולפיכך זו אינה – ולא יכולה להיות – בחירה אובייקטיבית. יש בה, למשל, משקל נכבד לשוערים ולשחקני קו קדמי. רוב החשקנים הם מאירופה ומדרום אמריקה; הרשיתי לעצמי לדלג על התכתיב הפוליטיקלי-קורקטי לשבץ שם שחקנים מיבשות אחרות, משום שאם הייתי נכנס לרשת הזאת לא הייתי יוצא ממנה. האם באמת אני סבור שהקוריאני צ'ה בום קון היה טוב מהשוודי לידהולם? לא. האם יש יסוד להניח שהליברי ג'ורג' וואה היה עדיף על הברזילאי ארתור קוימברה? שוב - לא.

הקריטריונים שלי נוסחו באופן גס, ולשיטתי יכולים להתאים ללא מעט שחקנים: שמירה על רמה גבוהה לאורך זמן; תרומה משמעותית בתפקיד בו שיחקו; זכייה בתארים משמעותיים. ושוב – לא כל מי שעומד בקריטריונים הללו נכלל ברשימה. לא קני דלגליש ולא תומאס נ'קונו; לא תאופיליו קוביאס ולא ארנסט וילימובסקי; לא אלן סימונסן ולא שאנדור קוצ'יש; לא יאן קולמאנס ולא רנאט דסאייב; לא אולג בלוחין ולא כריסטו סטויצ'קוב; לא הוגו סאנצ'ז ולא איאן ראש. אם אי-פעם תתפרסם רשימה מורחבת, סביר להניח שלפחות חלקם הגדול של אלה, כמו גם רבים אחרים, ייכללו בה.


כדרכן של רשימות המתפרסמות ב''אפלטון'', הן אינן מדורגות. ובכן, הרי היא לפניכם, לפי סדר אלפביתי עולה.





הכדורגלן הקבוצות בהן זכה לתהילה בכמה מילים
פרנץ בינדר ראפיד וינה, נבחרות אוסטריה וגרמניה חלוץ מדהים, אחד מהשלושה שהבקיעו אלף שערים בקריירה (האחרים הם פרידנרייך ופלה), אלא שבינדר עשה זאת ב-‏756 משחקים – הרבה פחות מהאחרים. הקריירה שלו שגשגה בשנים בהם פרח הכדורגל המרכז-אירופי ובינדר עצמו עבר לשחק בנבחרת גרמניה לאחר שמולדתו אוסטריה סופחה לרייך השלישי ב''אנשלוס'' של 1938. העובדה שפעילותו כמעט אינה מתועדת היא אחת ההחמצות הגדולות של היסטוריית הכדורגל.
ג'ורג' בסט מנצ'סטר יונייטד, נבחרת צפון-אירלנד אולי המייצג המובהק ביותר של סכימת ''מה היה קורה אילו'' (אילו לא היה שתיין, הולל, בזבזן ובעל מזג רתחני). מהיר, מתעתע, בעל יכולת כדרור ובעיטה בשתי הרגליים. המסירות שלו היו מדויקות כמעט לכל מרחק, מגעו בכדור עדין ורך ובד בבד לא חשש מתיקולים קשוחים ונוקשים. אמרו עליו שהגדיר מחדש את אמנות הכדרור. כששיחק במרכז השדה הצית את הדמיון. כשהיה ליד השער התגלה כקטלני. כדורגלן מושלם, אולי המוכשר ביותר שיצא מהאיים הבריטיים מאז ומעולם. נבחרת צפון אילנד, בה שיחק, הייתה קטנה וחלשה מכדי להגיע למשחקי המונדיאל, ואת עיקר הישגיו רשם עם היונייטד: שתי אליפויות, גביע אירופה לאלופות ותואר שחקן השנה (שני האחרונים ב-‏1968). חצי יובל שנים המתינו במנצ'סטר עד לשיחזור ההישגים הללו.
אלפרדו די סטפאנו הוראקן, ריבר פלייט, מיליונריוס, ריאל מדריד, נבחרת ספרד ''החץ הבלונדי''. אחד השחקנים הפוריים ביותר בהיסטוריה. שחקן קבוצתי בעל יכולת אישית גבוהה מאוד וכושר מנהיגות אדיר ששלט ברחבות הליגה הספרדית בשנות החמישים והששים. נאמר עליו שהיה ''אול אראונד פלייר'' מושלם - ידע להבקיע כגרד מילר, לנהל משחק כפלאטיני ולבצע תיקולים הגנתיים כפאקטי. מסיבות שונות נמנעה ממנו ההופעה בכל גביעי העולם בתקופתו. על אף שרבים אז ראו בו את הכדורגלן הטוב בתבל. עם זאת, הוא היחיד שהופיע במדי שלוש נבחרות לאומיות – ארגנטינה, קולומביה וספרד. היה שותף, יחד עם פושקש וקופה, לחמש הזכיות הרצופות של ריאל מדריד בגביע אירופה לאלופות. כבש שלושער בגמר 1960 בו הביסה ריאל את איינטרכט פרנקפורט 7:3.
מרקו ואן באסטן אייאקס אמסטרדם, מילאן, נבחרת הולנד חלוץ מהיר, חכם ואתלטי שקרע רשתות בקצב מסחרר בהולנד ולאחר מכן גם באיטליה. ניחן ביכולת טכנית מצוינת. הסמל המסחרי שלו היה בעיטות מדויקות לשער היריב דווקא תחת לחץ. השלושער נגד אנגליה ושער הניצחון נגד גרמניה באליפות אירופה ב-‏1988 היו מהגורמים העיקריים לזכייתה של הולנד באותו טורניר היסטורי. זכה במדי מילאן בשלוש אליפויות לאומיות, בשני גביעי אירופה לאלופות ובשני גביעים ביניבשתיים. בעונת 1992-3 לא הפסידה מילאן 58 משחקים רצופים וואן באסטן זכה בתארי שחקן השנה באירופה ובעלם וכן בתואר שחקן השנה של פיפ''א – כולם באותה עונה.
זיקו פלמנגו ריו, אודינזה, נבחרת ברזיל כונה על ידי רבים ''פלה הלבן'' ונחשב עד היום בברזיל לכדורגלן הטוב ביותר שצמח במדינה מאז פרש פלה. בעל שליטה מוחלטת בכדור, ראיית משחק ,בעיטת תותח וחוש מיקום מעולה, תכונות שהפכו אותו למבקיע בחסד עליון ולאחר הפוריים ביותר בעידן המודרני (826 שערים ב-‏1180 משחקים). הוביל את פלמנגו לזכייה בגביע הליברטדורס ב-‏1981 ויחסית לכוכבים במעמדו בילה זמן מועט בליגות היוקרתיות של אירופה. הישגו הטוב ביותר עם ברזיל היה המקום השלישי במונדיאל 1978.
רוד חוליט פיינורד, איינדהובן, מילאן, נבחרת הולנד הנהיג ב-‏1988 את הדור השני של נבחרת הולנד לתואר האירופי הראשון בתולדותיה. צעדי האיילה הרחבים שלו, תנועתו המהירה, ההטעיה האלגנטית ויכולת הסיום ליד השער הפכו אותו לחלוץ יעיל במיוחד. לא נרתע מתיקולים בהגנה ובמרכז השדה. יחד עם ואן באסטן ורייקארד נמנה על השלישייה ההולנדית המופלאה שהובילה את מילאן לסדרה של תארים באיטליה ובאירופה.
לב יאשין דינמו מוסקבה, נבחרת ברית המועצות השוער הטוב ביותר בכל הזמנים, כמעט על דעת כל מומחה כדורגל עלי אדמות. הניח את היסודות לשוערות המודרנית. היה השוער הראשון שכיוון באופן פעיל את חומת השחקנים החוסמת את בעיטות העונשין. שבר את המוסכמה שלפיה שוער חייב לקלוט את הכדור הנבעט אליו והעדיף, במקרים רבים, להדוף אותו חזרה אל שדה המשחק. מבנהו האתלטי, ביטחונו העצמי והרפלקסים המדהימים שלו הפכו אותו לכמעט בלתי ניתן להכנעה. היה מנהיג הנבחרת הסובייטית שזכתה במדליית הזהב במשחקי מלבורן (1956) והוביל אותה לזכייה באליפות אירופה לאומות (1960), לסגנות ב-‏1964 ולחצי גמר גביע העולם ב-‏1966 – ההישג הגדול ביותר שלה במסגרת זו. ''הפנתר השחור'', כפי שכונה אז, הוא השוער היחיד שזכה בתואר שחקן השנה באירופה בחמישים שנות קיום הפרס
יוזביו בנפיקה ליסבון, נבחרת פורטוגל ''היהלום השחור''. חזק, מהיר, מתעתע – בקיצור, חוליית התקפה של איש אחד: כבש בליגה הפורטוגלית 319 שערים ב-‏313 משחקים. הוביל את בנפיקה לתואר אירופי בלתי נשכח בגמר גביע האלופות של 1962 כשהפורטוגלים ניצחו את ריאל מדריד 5-3. זכה פעמיים בתואר ''מגף הזהב'' של אירופה. בגביע העולמי של 1966 הביא את פורטוגל למקום השלישי, תוך שהוא כובש תשעה שערים. ללא ספק, השחקן הפורטוגלי הגדול בכל הזמנים.
מיכאל לאודרופ יובנטוס, ברצלונה, נבחרת דנמרק יש הרואים בו את השחקן הדני הגדול ביותר בכל הזמנים. פלאטיני תיאר אותו כמוכשר ביותר שעלה אי-פעם על דשא. חורחה ולדאנו אמר שיש לו עיניים בגב. תנועה אלגנטית, מוסר מעולה, מכדרר בחסד. הסלאלום המדהים שלו בניצחון 6-1 על אורוגוואי במונדיאל 1986 הוא קלאסיקה של כדורגל. זכה באליפות, בסופרקאפ ובגביע הביניבשתי עם יובנטוס ולאחר מכן היה חלק מקבוצה מופלאה בברצלונה שזכתה בארבע אליפויות רצופות ובגביע אירופה לאלופות. סיים את הקריירה באייאקס עם אליפות נוספת. סכסוך עם מאמן הנבחרת הדנית מנע ממנו לשחק באליפות אירופה באומות ב-‏1992 – ודווקא בטורניר זה זכתה דנמרק באליפות היסטורית.
ליאונידאס ואסקו דה גמה, בוטאפוגו, פלמנגו ריו, סאו פאולו, נבחרת ברזיל היה אחד הראשונים ששברו את מחסום הגזע בכדורגל, כשהצטרף לפלמנגו ריו הלבנה והעשירה. הראשון בעולם דובר הפורטוגלית שכונה ''היהלום השחור''. אחרים קראו לו ''איש הגומי'', בשל גמישותו המדהימה. יש הטוענים שהמציא את בעיטת המספרת לאחור; הוא עצמו אמר שלמד אותה מאחר ורק שכלל אותה. האיש שהושבתו על הספסל בחצי גמר מונדיאל 1938 התבררה כאחת הטעויות הקשות ביותר של מאמן אי-פעם – ועלתה לברזיל בהפסד התואר.
נילס לידהולם נורקופינג, מילאן, נבחרת שוודיה המוח שמאחורי שלישיית גר-נו-לי (גונאר גרן, גונאר נורדאהל ונילס לידהולם) המפורסמת שסביבה נבנתה אגדת מילאן אחרי מלחמת העולם השנייה. קשר בעל סגנון משחק אלגנטי שמלבד יכולת הבקעה מרשימה התמחה בהפעלת החלוצים האחרים בקבוצותיו ביעילות רבה. עד כמה היו מסירותיו מדויקות תעיד העובדה שרק לאחר שנתיים במילאן החמיץ מסירה לשחקן. אחד הראשונים שהבינו את חשיבותו של הכושר הגופני בסגנון המשחק המודרני; התאמן שעות ארוכות במיאוצים, בהטלת כידון ובקפיצות. זכה עם מילאן בארבעה תארי אליפות. שיא הנצחונות הרצופים של קבוצתו בליגה האיטלקית הראשונה (10) עדיין שריר וקיים.
סטנלי מתיוס סטוק סיטי, בלקפול, נבחרת אנגליה מכדרר בחסד שזכה לכינוי ''הקוסם'' הרבה לפני שכינוי זה דבק באחרים. קשר יצירתי ומחונן שהעדיף ברוב המקרים לבשל לאחרים מאשר להבקיע בעצמו. מלחמת העולם השנייה שיבשה את הקריירה שלו, אך לאחריה חזר למגרשים והציג כדורגל מבריק. גמר הגביע האנגלי ב-‏1953, בו חזרה בלקפול בהנהגתו מפיגור 3:1 לניצחון 4:3 על בולטון, נחשב לאחד הדרמטיים בכל הזמנים וידוע עד היום בשם ''הגמר של מתיוס''. הראשון שזכה בתואר שחקן השנה באירופה. קריירת המשחק שלו נמשכה עד העשור השביעי לחייו. נחשב גם לאחד השחקנים ההוגנים שעלו אי-פעם על דשא אנגלי: אף שהשתתף בלמעלה משבע מאות משחקים בקריירה הארוכה שלו, מעולם לא נרשם בפנקס השופט
יוהאן נייסקנס אייאקס אמסטרדם, ברצלונה, קוסמוס ניו יורק, נבחרת הולנד אם יוהאן הראשון (קרויף) היה המאסטרו של הטוטאל פוטבול ההולנדי בשנות השבעים, הרי שיוהאן השני (נייסקנס) היה עוזרו הבכיר. נייסקס התמחה בעבודת מרכז שדה קשה, אפורה, שדרשה הרבה חילופי מקומות, ריצות לסגור פרצות באגפים ולעתים גם סיוע בבניית המשחק. במקביל, ניצל את משחק ההגנה המשובח שלו כדי לסייע לקו האחורי. התנועה הרחבה שלו על המגרש איפשרה לו להיות במספר רב של מקומות על המגרש והיוותה חלק חשוב בטקטיקה של רינוס מיכלס ובקבוצת הפלא של אייאקס שזכתה בשלושה גביעי אירופה לאלופות ברציפות. ב-‏1978 הפך תפקידו בנבחרת לחשוב אף יותר משום שקרויף נעדר מהמונדיאל של אותה שנה.
סוקרטס בוטאפוגו, קורינתיאנס, פיורנטינה, פלמנגו, נבחרת ברזיל נודע ביכולתו לתכנן את המשחק אך גם בשליטתו הווירטואוזית בכדור – ובמיוחד במסירות העקב המדויקות שלו שאותן היה מבצע בצורה עיוורת, כלומר ללא הפניית מבט אל מקבל הכדור. בעל תפקיד מפתח במרכז השדה של הנבחרת הברזילאית חסרת המזל מ-‏1982. שער השוויון הזמני שלו ברבע הגמר בו הפסידה ברזיל לאיטליה נחשב כיום לקלאסיקה של ממש. נחשב עד היום לאחד הכדורגלנים האינטליגנטיים ביותר בהיסטוריה.
ג'אקינטו פאקטי אינטר, נבחרת איטליה מגן שקט ויציב שכיסה שטחים גדולים וטאטא אינספור התקפות. עמד במרכז מערך ההגנה המחומש שבנה הלניו הררה באינטר של שנות הששים, כחלק משכלול שיטת ה''קאטאנאצ'יו'' של נרו רוקו. עם פאקטי זכתה אינטר בשני תארי אלופת אירופה ובגביעים ביניבשתיים. שימש בתפקידים דומים בנבחרת איטליה והוביל אותה לאליפות אירופה לאומות ב-‏1968 ולסגנות במונדיאל 1970. אחד השחקנים ההוגנים בהיסטוריה המחוספסת של הכדורגל האיטלקי: ספג כרטיס אדום פעם אחת בלבד בכל הקריירה הארוכה שלו.
פרנץ פושקש הונבד, ריאל מדריד, נבחרת הונגריה נחשב בעיני רבים לגדול הכדורגלנים שקדמו לפלה ולאירופי הגדול מכולם בכל הזמנים. בעל רגל שמאלית אימתנית ששלט בכדור כאילו היה צעצוע והנהיג את חבריו על המגרש. היה הציר המרכזי בנבחרת הפלא ההונגרית של שנות הארבעים והחמישים ומי שסימל יותר מכל אחד אחר את המחץ ההתקפי המדהים שלה. ''הברנש השמנמן'', כפי שכינו אותו האנגלים בלעג, הוביל את נבחרת המגיארים לניצחון היסטורי 6-3 בוומבלי, במה שזכה לתואר ''משחק המאה''. זכה עם נבחרתו במדליית הזהב במשחקי הלסינקי. פציעה קשה בקרסולו מנעה, לדעת רבים, את זכייתה של הונגריה בגביע העולמי של 1954, וזו נוצחה 3-2 על ידי גרמניה. הופעותיו בריאל מדריד הפכו לאטרקציה בינלאומית ובתקופתו זכתה הקבוצה בגביע אירופה לאלופות חמש פעמים ברציפות. גמר 1960 בו הבקיע ארבעה שערים בניצחון ריאל מדריד על איינטרכט פרנקפורט נחשב בעיני רבים לאחד המשחקים הטובים אי-פעם במפעל זה. הבקיע 83 שערים ב-‏84 משחקים של נבחרת הונגריה – שיא שלא נשבר קרוב ליובל שנים.
אליאס פיגרואה אינטרנציונל פורטו אלגרה, נבחרת צ'ילה מגן בלתי עביר שהיווה את החוליה הקבועה בהגנת נבחרת צ'ילה במשך קרוב לעשרים שנה ושיחק בחמישה מונדיאלים רצופים. ברומטר של הצלחות: כמעט כל קבוצה בה נחת זכתה מייד באליפויות וגביעים. נבחר שלוש פעמים ברציפות לכדורגלן השנה של דרום אמריקה.
מישל פלאטיני סנט אטיין, יובנטוס, נבחרת צרפת מהנדס כדורגל ממדרגה ראשונה. שחקן שידע לחזות את המתרחש כמה מהלכים קדימה. מבקיע בחסד ומומחה בביצוע בעיטות נייחות. יכולת המסירה הכמעט-מתמטית שלו שברה אינספור קווי הגנה. זכה עם יובנטוס בגביעי אירופה לאלופות ולמחזיקות גביע, בסופר קאפ ובגביע הבין-יבשתי. זכה שלוש פעמים בתואר ''שחקן השנה'' באירופה. הוביל את צרפת לזכייה היסטורית ראשונה באליפות אירופה לאומות, כשהוא עצמו מבקיע שמונה שערים. בהנהגתו שיחקה הנבחרת הצרפתית משחק צירופים מרהיב בגביעי העולם, אך פעמיים ברציפות נוצחה בחצי הגמר על ידי גרמניה. למרבה האירוניה, נבחרת צרפת זכתה בתואר העולמי הנכסף (1998) רק לאחר פרישתו של גדול שחקניה בכל הזמנים.
פרנטישק פלאניצ'קה סלאביה פראג, נבחרת צ'כוסלובקיה אחד השוערים הטובים בעולם, ויתכן שהטוב שבהם בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה. יציב ובעל כושר מנהיגות. זכה בתשע אליפויות ובשישה גביעים בארצו והיה אחד מעמודי התווך של זכיית הקבוצה בגביע מיטרופה, אחד המפעלים האירופיים הראשונים שהפגישו קבוצות ממדינות שונות להתמודדות. אחד ממנהיגי הנבחרת שהגיעה לגמר המונדיאל ב-‏1934. ארבע שנים מאוחר יותר, בשמינית גמר גביע העולם מול ברזיל, שבר את ידו אך סירב לעזוב את המגרש לפני הסיום; בעקבות תיקו באותו משחק נערך משחק חוזר ובו הפסידו הצ'כוסלובקים כשפלאניצ'קה החבוש יושב על הספסל. נחשב לשחקן הוגן במיוחד: לא קיבל אפילו כרטיס צהוב אחד במהלך למעלה מאלף משחקים בקריירה.
ארתור פרידנרייך ס.ק. גרמניה, איפירנגה, פאוליסטנו, סאו פאולו דה פלורסטה, פלמנגו ריו, נבחרת ברזיל חלוץ בעל שליטה מוחלטת בכדור ויכולת הבקעה פנומנאלית. בקופה בה לא הגנו חוקי המשחק על שחקנים טכניים נאלץ לפתח מיומנויות תנועה חתוליות כדי להתחמק מעבירות שומריו. זהר בשנים שלפני המונדיאל הראשון באורוגוואי. שער הניצחון שלו נגד אורוגוואי בקופה אמריקה של 1919 הוא היום אגדה בברזיל. הסופרסטאר השחור הראשון בספורט והיחיד בכדורגל שהבקיע יותר שערים מפלה. במספרים: 555 שערים ב-‏562 משחקי ליגה ו-‏1329 שערים בקריירה כולה. 13 פעמים היה מלך שערי הליגה. ולמרות זאת, רק באמצע שנות השלושים לחייו התוודעו האירופים לסגנונו המיוחד שעה שהיה חלק מנבחרת ברזילאית שערכה סיבוב משחקים בעולם הישן.
חוזה לואיס צ'ילאברט סאן לורנצו, ריאל סרגוסה, ולז סארספילד, נבחרת פרגוואי מנהיג גדול בארץ קטנה. שוער בעל אינסטינקטים חתוליים ששלט באופן מוחלט במשחקי קבוצותיו דווקא מעמדתו האחורית. בעזרת הכרזימה המפליאה שלו הנהיג במשך שנים את הנבחרת האלמונית של פרגוואי, שהצליחה לפלס דרך לרבע הגמר של מונדיאל 1998, שם נוצחה על ידי צרפת בשער זהב. אחד השוערים הבודדים בהיסטוריה שהתמחו בכיבוש שערים ממצבים נייחים: צ'ילאברט הבקיע בקריירה שלו 62 שערים, מתוכם שמונה במשחקים בינלאומיים.
אריק קאנטונה מנצ'סטר יונייטד, נבחרת צרפת השחקן המשפיע ביותר בכדורגל בשנות התשעים של המאה העשרים. טיפוס שונה מאוד מהכדורגלן המצוי (בין השאר עסק בהגות פילוסופית, בציור ובנגינה על כינור). גאון יצירתי שמסירותיו חתכו הגנות כמו סכין בחמאה. בעל מגע עדין בכדור, החל מרפרטואר של מסירות עקב, עבור דרך כדרורים מהירים בסיבוב וכלה בבעיטות פצצה ממרחק. מנהיג חם-מזג שנטל על עצמו אחריות להכרעת משחקים צמודים וניצל כל שבריר שנייה של רפיון בהגנות כדי לייצר מצבים ליד השער. ב-‏1988 זכה עם נבחרת צרפת באליפות אירופה לנבחרות עד גיל 21. בהנהגתו שברה מנצ'סטר יונייטד בצורת אליפויות של חצי יובל שנים וזכתה בארבעה תארי פרמיירליג בתוך חמש שנים בלבד. על אף שיכולתו הייתה בלתי מעורערת, לא זומן לסגל צרפת במונדיאל 1998 ולא היה שותף לזכייתה ההיסטורית בתואר.
ריימונד קופה ריימס, ריאל מדריד, נבחרת צרפת חלוץ בעל ראיית משחק של עושה משחק. הפך את ריימס האלמונית לקבוצת צמרת, כשהוא מהווה את חוד ההתקפה הפורה שלה. כשעבר לריאל מדריד היה תפקיד זה תפוס על ידי די סטפאנו והוא עבר לשחק בהצלחה רבה כקיצוני ימני וזכה עם הקבוצה בשלושה גביעי אירופה לאלופות. שעתו היפה ביותר באה במונדיאל 1958 כשריכז סביבו נבחרת צרפתית כשרונית שהבקיעה בצרורות. קופה היה המוח שמאחורי הצלחת הצרפתים, כשבישל חלק גדול משעריו של ז'וסט פונטיין וניהל את המשחק מעמדתו הקדמית.
יוהאן קרויף אייאקס אמסטרדם, ברצלונה, נבחרת הולנד נחשב בעיני רבים לשחקן האירופי הגדול בכל הזמנים. בעל שליטה אבסולוטית בכדור, יכולת לשנות במהירות את קצב המשחק וכישרון נדיר להפוך את חבריו לקבוצה לטובים יותר. הוביל את אייאקס לשלושה גביעי אירופה רצופים בשנים 1971-1973 והבקיע במדיה 250 שערים ב-‏318 משחקים. זכה שלוש פעמים בתואר ''כדורגלן השנה'' של פיפ''א. הוביל את נבחרת האורנג' לגמר העולמי הראשון בתולדותיה ב-‏1974. פרש זמן קצר לפני הגביע העולמי ב-‏1978; הולנדים רבים משוכנעים כי לו היה נשאר, הייתה נבחרתם זוכה סוף סוף בגביע המיוחל.
פרנק רייקארד אייאקס אמסטרדם, מילאן, נבחרת הולנד אחד הקשרים ההגנתיים הגדולים בכל הזמנים. בנוסף על יעילותו ההגנתית (שיחק פעמים רבות בשני תפקידי הבלם) ניחן גם בכישרון ניהול משחק וביכולת טכנית גבוהה. למרות שתפקידיו היו בדרך כלל בהגנה ובקישור היווה איום מתמיד על שער היריב. היה אולי הצלע היציבה ביותר בשלישייה שכללה גם את רוד חוליט ומרקו ואן באסטן, טריו שהיווה את הבסיס לנבחרת הולנד ולמילאן הגדולה של סוף שנות השמונים. זכה עם הולנד באליפות אירופה ב-‏1988, עם מילאן בשני גביעי אירופה ועם אייאקס בליגת האלופות ובגביע אופ''א.




אתם מוזמנים, כמובן, להציע מועמדים משלכם לרשימה מעין זו. תרומות והערות יתקבלו ברצון.




[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
יש גם גדולים משלנו [חדש]
יקיר אביב   יום ד', 27/09/2006 שעה 0:43
יש גם גדולים משלנו: שייע גלזר, יעקב חודורוב, רפי לוי, נחום סטלמך, חיים רביבו, אייל ברקוביץ.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אלמוני   יום ד', 27/09/2006 שעה 2:21
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

או-וה. [חדש]
יניב גבאי-מילר   יום ד', 27/09/2006 שעה 2:57 אתר אישי
אציין רק שחקנים שראיתי במו עיני - ומפאת גילי הצעיר, זה לא הרבה. אבל יש.
היה מתיאס זאמר, שפספס את גביע העולם רק כיוון שנולד בצד הלא נכון של החומה. שחקן דגול, היחיד שאני יכול לחשוב על השוואתו לקייזר.
היה (ועודנו!) פאולו מאלדיני. באמת שחקן הגנה מושלם. שני שחקנים הניעו אותי לבחור בעמדת הבלם בבית הספר היסודי: הוא וגדי ברומר. (וכמובן, לא הייתי מספיק מקובל כדי לשחק בהתקפה. אבל זו לא הנקודה כרגע.)
והיה רונלד קומאן. בלם יציב כסלע עם בעיטות חופשיות שלא מהעולם הזה.
והיה (ועודנו?) יארי ליטמאנן. אח אח אח, איזה גאון. וכמובן, גאזה. ודניס ברגקאמפ, ורוברטו באג'יו, וג'יאנפרנקו זולה. ואלן שירר. (יש לי חולשה גם לדז'אן סביצ'ביץ', אם כי אני לא משלה את עצמי שהוא ייכנס לרשימה כזאת. כנ''ל לגבי סטיב מקמנמן, מת'יו לה־טיסייה ורובי פאולר.)
בתור אוהד ספרס, אני חייב להזכיר את דני בלנשפלאואר, הגם שלא ''הייתי שם כשזה קרה''.
אני חושב שאעצור כאן, כי באמת אין לזה סוף.

בעניין אחר: המענה הרגיל שלי לשאלת ''השחקן הטוב ביותר בכל הזמנים'' הוא פרנץ בקנבאואר; אבל, זו הפעם הראשונה שבה ראיתי מישהו אחר - ישראלי, למצער - מזכיר אותו בכלל. (לרוב נזכרים ברשימה פלה, מראדונה ויוהאן קרויף.)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

או-וה. [חדש]
אורי קציר   יום ד', 27/09/2006 שעה 9:18
בתגובה ליניב גבאי-מילר
אתר אישי
בכוונה הכנסתי כאן גם שחקנים שלא ראיתי בעיני. קראתי, גלשתי ושוחחתי לא מעט לפני שהרכבתי אותה. מאלדיני, למשל, היה מועמד. אבל אז החלטתי שאני מכניס רק שחקנים שכבר סיימו את הקריירה. מאלדיני, שאמור לפרוש בסוף העונה הנוכחית, עודנו שחקן פעיל. גם פרנקו בארזי היה ברשימה, אבל העובדה שנכלל בסגל של אנזו ביארזוט שזכה בגביע העולמי של 1982 (אם כי לא שיחק אפילו דקה) טירפדה את הכוונה הזו.

הרשימה שהבאת, ברובה, טובה וראויה. נוסף אליה, לא חסרים שחקנים שהיו ברשימת המועמדים שלי ולא נכנסו אל הרשימה הסופית: ריקרדו זאמורה, השוער האגדי של נבחרת ספרד בשנות השלושים; חואניטו וסנטיליאנה מריאל מדריד של שנות השבעים והשמונים; אנטוניו קארבאחאל, השוער האגדי של מכסיקו; דינו זוף, שוער איטליה; זלאטקו צ'ייקובסקי היוגוסלבי; בילי רייט וטום פיני האנגלים; גונאר נורדאהל, השוודי שמחזיק עד היום בשיא השערים של הליגה האיטלקית; ז'אן פייר פאפן וז'וסט פונטיין, שני חלוצים צרפתיים מצוינים; אלן סימונסן, הקשר הדני שהיה אחד הטובים באירופה בשנות השבעים ופרץ את הדרך לנחשול של דנים מצויינים שעברו לשחק בגרמניה, בדנמרק ובהולנד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הגנה [חדש]
אמיר ליברמן   יום ו', 29/09/2006 שעה 22:28
בתגובה לאורי קציר
קודם כל - דינו זוף כמובן לא יכול להיכנס לרשימה, כיוון שיש לו איזה גביע עולמי אחד קטן בכיס.

בעיה נוספת - שחקני הגנה: בתיאור של המשחקים שאותם לא ראינו, התמקדו בעיקר במי הבקיע, מי החמיץ ואולי הזכירו שהשוער הציל כך וכך שערים. נדיר מאוד למצוא אזכורים אודות פעולות הגנתיות טובות של בלמים וקשרים אחוריים.
בינינו - מי הולך לראות משחק כדורגל בשביל פעולות הגנתיות?

כך לדוגמא שחקן כמו מאיר קדוש. היה אחד כזה בבית''ר ירושלים. קשר אחורי. עליו המציאו את הערך ''שחקן אפור''. הוא לא כבש שערים, לא בישל שערים וגם לא הבקיע שערים עצמיים בסאן סירו. אבל מה - הוא עשה את עבודתו ההגנתית על הצד הטוב ביותר. קבוצה שיש בה רק מלמליאנים ואוחנות ואין בה קדושים, תיראה בסוף כמו הגלקטיקוס של ריאל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הגנה [חדש]
אורי קציר   יום ג', 03/10/2006 שעה 9:21
בתגובה לאמיר ליברמן
אתר אישי
וזו בדיוק הסיבה ששוער כמו פלאניצ'קה מצא את דרכו לרשימה. הוא היה בשיאו דווקא בתקופה בהן הגנות לא היו הצד החזק של מערכי המשחק ועיקר הדגש הושם דווקא על הבקעה בכל מחיר.

לגבי שאלתך מי הולך לראות כדורגל בשביל פעולות הגנה - ובכן, הטוטאל פוטבול והגדרת ה''ליברו'' מחדש פתרו חלק מהדילמה הזאת. שחקנים כמו רונאלד קומאן ופרנקו בארזי תופקדו תמיד כבלמים אבל שוחררו למשימות התקפיות. די אם נציין שקומאן היה מלך השערים של ברצלונה בתקופה מסוימת, על אף שבהתקפה שיחקו מבקיעים מובהקיםפ ממנו בהרבה.

מעבר לכך, אני יכול להתחייב על לא מעט אוהדי כדורגל באיטליה וביוון שיילכו לראות דווקא משחקים הגנתיים, כל ציבור אוהדים מסיבותיו שלו - הן בשל העובדה שבאחת המדינות הללו המשחק הטקטי ההגנתי הפך להיות חלק מהאופי הספורטיבי הלאומי והן משום שבאחרת חסרים מאוד שחקנים התקפיים בעלי יכולות יוצאות דופן ולכן היא מתמקדת בחיזוק התדדים היותר משמעותיים בה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הגנה [חדש]
אמיר ליברמן   יום ד', 04/10/2006 שעה 21:26
בתגובה לאורי קציר
אחת הדרכים (לא בהכרח הטובה שבהן), להעריך פעולות ספורט, היא ''לכמת'' אותן. חלוצים כמו אלון מזרחי ועודד מכנס כבשו שערים, קשרים כמו אורי מלמיליאן ומשה סיני בישלו אותם ושוערים כמו איציק קורנפיין וניר דוידוביץ' - עצרו פנדלים, שמרו על רשת נקיה כך וכך משחקים או דקות.
ולכן, בראיה לאחור, קל לנו יותר להעריך את פועלם.

כיצד נכמת פעולות של שחקני הגנה? כמה גליצ'ים עשה הבלם?

אבל לא רק סטטיסטיקה - כולנו זוכרים את שני השערים של מראדונה מול אנגליה, או לחלופין את מוריס ז'אנו מקבל כדור על קו השער, מול שער פתוח לרווחה ומצליח לא להבקיע שער. בכמה פעולות בודדות של שחקן הגנה, אתה כבר יכול להזכר?

אגב, קומאן באמת הבקיע לא מעט שערים, אבל בעיקר בזכות העובדה שהוא היה בועט כדורי העונשין של הקבוצה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הגנה [חדש]
אורי קציר   יום ד', 04/10/2006 שעה 22:27
בתגובה לאמיר ליברמן
אתר אישי
מארק קיובאן, הבעלים ההיפראקטיבי של הדאלאס מאבריקס, הסביר לי פעם במייל שאצלם מודדים לא רק את הפרמטרים הכמיתים הסנטדרטיים (נקודו. ריבאונדים, אסיסטים, חסימות, חטיפות) אלא גם את מספר המסירות המדויקות של שחקן ודברים מעין אלה. בדומה לכך, אפשר לנסות ולמדוד שחקן הגנה לפי פרמטרים הופכיים - כלומר, מספר הפעמים שבהם הוא מצליח לנטרל מסירות של הקבוצה היריבה; מספר הפעמים בהם הוא מצליח להתחיל התקפה אפקטיבית (כלומר לא רק חילוץ שמסתיים בבעיטה לשמיים); תיקולים (שסביר להניח שבלם או מגן עושה יותר מקשר או חלוץ) וכדומה. אפשר גם להכניס פרמטרים של הצלות מתוך רחבת החמש (כולל קו השער, כמובן) ועוד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הגנה [חדש]
אמיר   יום ה', 05/10/2006 שעה 14:17
בתגובה לאורי קציר
ברמה העקרונית, יכול להיות שאתה צודק.

בפועל - פעולות אלו לא נמדדות ולכן לא ניתןלהעזר בהן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הגנה [חדש]
נבות   יום א', 05/08/2007 שעה 1:07
בתגובה לאמיר
בהחלט מכמתים גם פעולות אלה ואפילו בליגות ילדים ,כפי שקרה במשחקיו של בני במכבי ת'א ילדים צפון במהלך השנה האחרונה שלו בה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הגנה [חדש]
יוני ברטל   יום א', 24/10/2010 שעה 22:46
בתגובה לאמיר ליברמן
שתי דוגמאות לפעולות הגנה מרשימות: התיקול הכפול של קנבארו והיציאה קדימה בחצי גמר מונדיאל 2006, ששבר את ההתקפה הגרמנית והביא לשער השני של האיטלקים.
ב- 1970 שיחקה נבחרת ישראל נגד בורוסיה מינשנגלדבך בבלומפילד. המגן הימני ברטי פוגטס קרא מסירה ''מתוחכמת'' של שפיגל חתף את הכדור, ולפני שמישהו מכוכבי מקסיקו 70 הספיק להסתובב, ביצע מסירה כפולה עם גינתר נצר ומצא את עצמו מול ויסוקר, בדרך ל 6:0.
ברשימת הגדולים מופיע המגן האיטלקי פאקטי. אני זוכר את ההופעה המבישה שלו בגמר 1970 כנגד ברזיל. ז'אירזיניו עשה ממנו עפר ואפר, שלא לדבר על המסדרון החופשי שקבל קרלוס אלברטו בגול הרביעי. די בהופעה זו כדי להרחיקו מכל נבחרת מצטיינים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הגנה - תגובה לגבי פאקטי [חדש]
ינון חבר   יום ב', 25/10/2010 שעה 15:35
בתגובה ליוני ברטל
אתר אישי
פאקטי הוא המגן השמאלי הגדול בהיסטוריה, והוא לא נמדד רק לפי משחק בודד. הוא היה השחקן הכי משמעותי במגרש בקבוצות ה'קטנאצ'ו' - הוא גם בלם בצורה יעילה את כל ההתקפות היריבות וגם בנה את ההתקפות המתפרצות של קבוצותיו שלו. בזכותו אינטר זכתה בשני גביעי אירופה רצופים, בזכותו איטליה זכתה באליפות אירופה לאומות ב-‏68', ובזכותו הנבחרת בכלל הגיעה למעמד הגמר ב-‏1970.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הגנה - תגובה לגבי פאקטי [חדש]
איתמר גרוסמן   יום ו', 19/11/2010 שעה 2:16
בתגובה לינון חבר
חוששני שהאדון חבר לא ראה את פאקטי מימיו. בכל מקרה הוא לא מציין מהן התכונות שעשו אותו למגן גדול. לא ברור על מה מסתמכת טענתו שבזכות פאקטי הגיעה איטליה לגמר במונדיאל 70. אני ראיתי בזמן אמת שלושה משחקים של איטליה באותו מונדיאל נגד: ישראל, גרמניה המערבית וברזיל. נגד ישראל לא ביצע שום פעולה התקפית משמעותית, ובשני המשחקים האחרונים פאקטי היה חלש בהגנה. בכל מקרה מגן גדול נמדד בשמירה על חלוצים גדולים, ומי שנכשל טוטלית מול ז'אירזיניו, ובנוסף כפי שציין ברטל הוכיח אי הבנה טקטית, שבאה לידי ביטוי בגול הרביעי של ברזיל, איננו יכול להחשב למגן מהשורה הראשונה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הגנה - תגובה לגבי פאקטי [חדש]
ינון   יום ו', 25/03/2011 שעה 13:08
בתגובה לאיתמר גרוסמן
אדון גרוסמן היקר, זו דעתי והיא לגיטימית. אני מתפלא בכלל שבעל הבלוג השאיר את התגובה הלא ראויה שלך, שלא מתאימה לאתר מכובד כזה. אבל שיהיה. מסתבר שגילם של אנשים לא בהכרח משפיע על מידת התרבותיות שלהם...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יופי של רשימה [חדש]
צביקה   יום ד', 27/09/2006 שעה 10:43 אתר אישי
ויופי של יוזמה, אורי!

כבונקריסט חובב תיקולים ושונא שערים, שמחתי לראות שלא עשית את הטעות הנפוצה, ולא התמקדת רק בגולרים.

מאחר ויניב כבר עשה אותי מאושר עם פאולר ומקמנמן... כל שנותר לי הוא להציע להוסיף לרשימה את אלן הנסן, בלם ליברפול הבלתי עביר משנות השבעים והשמונים, שזכה ברמת המועדונים בכל תואר אפשרי, אבל ברמת הנבחרות אתרע מזלו והוא היה סקוטי :-)

היום הוא גם פרשן לא רע בכלל, ומוכיח שכדורגלני עבר יכולים לדעת להתנסח כמו בוגרי אוקספורד. לא כולם אלון מזרחי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יופי של רשימה [חדש]
אורי קציר   יום ד', 27/09/2006 שעה 19:19
בתגובה לצביקה
אתר אישי
כמי שבילדותו תופקד בעיקר כשוער, יש בי אהדה דווקא לחבר'ה האלה: גיולה גרושיץ' מנבחרת הפלא ההונגרית; אלכס סטפני ממנצ'טסר יונייטד; ריי קלמנס מליברפול; רנאט דסאייב מנבחרת ברית המועצות; ז'אן מארי פפאף מנבחרת בלגיה; תומאס נ'קונו מקמרון; לאויס ארקונאדה מנבחרת ספרד; פיטר ג'נינגס מצפון אירלנד; פיטר שילטון מנבחרת אנגליה - ואפשר להוסיף עוד ועוד. אגב, גרושיץ' היה אחד המועמדים להיכנס לרשימה הזו - אבל נפל ברגע האחרון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

התהילה פסחה על רבים. [חדש]
גיורא.   יום ד', 27/09/2006 שעה 11:44
אני מצטרף לרוב השמות שהוזכרו כאן ורק מבקש להוסיף גם את, דונאדוני הקשר הדפנסיווי הנפלא, דינו זוף האגדי, זיקו ואדר המפציצים, קרל היינץ רומינגה שהעלה את גרמניה לשני גמרים כשהוא סוחב רגל, היה כמובן ברולין השוודי, ופיטר שמייכל, ואבי רן החיפאי שנגע בטרם עת, ורוז'ה מילה על רגעי הנחת שהסב לנו חרף גילו המתקדם ואסיים כמו איינשטיין (אריק לא מאיר) בחודורוב!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

התהילה פסחה על רבים. [חדש]
אורי מלר   יום ה', 28/10/2010 שעה 12:26
בתגובה לגיורא.
אני מניח שרוב המגיבים, כולל גיורא, לא זכו לראות את יעקב חודורוב בפעולה. לדעתי, אין שום קשר בין המיתוס למציאות. אניימה, אוברוב, אבי רן, אריה חביב חיים לוין היו שוערי ליגה טובים בהרבה מחודורוב. בזמנו היתה מקובלת הטענה שחודורוב בינוני בליגה אבל מתעלה במשחקי הנבחרת. הטענה חסרת היגיון וגם לא נתמכת בסטטיסטיקה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כתבה נפלאה- קאנטונה היה יותר צבעוני ממוכשר [חדש]
שי   יום ד', 27/09/2006 שעה 19:15
פשוט נפלא, ואן באסטן היה בזבוז.
אבל עם כל זאת, אני חושב שעדיין לא קם שחקן כמו מראדונה, שיכל לקחת כל קבוצה או נבחרת ולהוביל אותה לאליפות אחר אליפות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שמות נוספים [חדש]
שלמה   יום ד', 27/09/2006 שעה 21:06
גדול כדורגלני איטליה ג'זפה מיאצה, אשר שיחק במילאן, ואינטר על שמו נקרא איצטדיון סאן סירו.
גארינצ'ה אשר נחשב בברזיל למס'2 בברזיל אחרי פלה,
דידי קשרה האגדי של ברזיל בשנות ה50.
ריקרדו זאמורה גדול שוערי תבל בשנות ה30, ולדעת הספרדים
גדול שוערי תבל בכל הזמנים.
עומר סיבורי הארגנטיני אשר התאזרח, ושיחק בנבחרת איטליה.
ולדיאסליו קובאלה אשר נחשב לגדול שחקני ברצלונה בכל הזמנים.
חואן סקיאפינו גדול שחקני אורגאווי בכל הזמנים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שמות נוספים [חדש]
אורי קציר   יום ד', 27/09/2006 שעה 21:27
בתגובה לשלמה
אתר אישי
מיאצה, גארינצ'ה, דידי וסקיאפיניו היו אכן שחקנים נהדרים. אבל בשונה מהשמות האחרים שהזכרת (ומהשמות הנכללים בטבלה שבמאמר) הארבעה הללו יכולים להתגאות בזכייה אחת לפחות בגביע העולם. לפיכך, מקומם הוא ברשימה אחרת של אמני כדור. הרשימה שפרסמתי נועדה להביא את הגדולים ביותר - לטעמי, כמובן - שלא זכו בתואר הנכסף של אלופי עולם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שמות נוספים [חדש]
בני   יום ה', 28/09/2006 שעה 13:33
בתגובה לאורי קציר
אם נבחר כקריטריון שחקן ש''עושה את ההבדל'', למשל, בין הבינוני לטוב, או בין הטוב למעולה, כמו שעשה מרדונה לארגנטינה ב - 86, הרי צריך להכניס לרשימה את רוברטו באג'יו, שבמו רגליו העלה לגמר 94 נבחרת איטלקית עייפה, פצועה ואפורה. אפשר להוציא מהרשימה אחד כמו רייקרד, שחקן טוב מאד, אבל לא מישהו ש''עושה את ההבדל''. אני מודע כמובן שעל כל רשימה שתעשה יהיו השגות...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שמות נוספים [חדש]
אלמוני   יום ג', 26/03/2013 שעה 15:44
בתגובה לבני
לפי דעתי רוברטו באג'יו היה הגדול מכולם
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא היה גדול מבני טבק. אין מה לעשות [חדש]
בועז כהן   יום ו', 29/09/2006 שעה 21:46 אתר אישי
השחקן שהבקיע שער בכל משחק בכורה, בכל מסגרת שבה שיחק. במכבי ת''א, בנבחרת הנוער, בנבחרת ישראל.
השחקן שבמו רגליו וראשו הכריע עשרות משחקים חשובים, עבור נבחרת ישראל ומכבי ת''א. זכה עם מכבי תל אביב בדאבל (1977) ובאליפות (1979), והביא לה גביעים (שער נצחון בגמר של 1977, שני הגביעים הרצופים של 1987-1988).

השחקן היחיד אי פעם שהבקיע 4 שערים לרשתה של ליברפול. המשחק האגדי של ''נבחרת הכוכבים'' מול ליברפול באצטדיון רמת גן ב-‏1983. טבק הבקיע 4 שערים ובעט כדור נוסף לקורה. המשחק הסתיים ב-‏3:4 לכוכבי ישראל

השחקן היחיד בהסטוריה של מדינת ישראל שהבקיע 3 שלושערים ברציפות במשחקי ליגה, משחק אחרי משחק

השחקן המהיר ביותר שדהר כאן על מגרשים.

ובנוסף, השחקן שלא החמיץ פנדל. שהיה מספיק קר רוח כדי לא לעשות שטויות.

בני טבק, שחקן עם לב גדול ואלגנטיות של נסיך, לא קיבל צהובים, לא הורחק, לא עשה תנועות לשופטים גם כשפסלו לו שערים שלא בצדק בטענת נבדל (הוא פשוט היה מהיר מדי!)

בני טבק היה השחקן הישראלי הכי גדול בהסטוריה של הכדורגל כאן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא היה גדול מבני טבק. אין מה לעשות [חדש]
בני   שבת, 30/09/2006 שעה 22:28
בתגובה לבועז כהן
בני טבק גם הבקיע שלושער נגד פורטוגל במוקדמות מונדיאל 82, אחד הניצחונות הגדולים של ישראל אי-פעם, שמשום מה כמעט נישכח.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מה נשכח, מה פתאום נשכח?!!! [חדש]
בועז כהן   יום ה', 08/02/2007 שעה 0:07
בתגובה לבני
אתר אישי
שלושער מדהים זה היה, באוקטובר 1981, כשטבק מבקיע את השלישיה תוך חצי שעה מהפתיחה(!).

בדקה ה-‏34 התוצאה היתה כבר 1:3 לישראל, משלושער מדהים של טבק.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יופי שציינת את רייקרד [חדש]
שפי   שבת, 30/09/2006 שעה 1:29 אתר אישי
יופי שציינת את רייקרד, שבגלל שהוא כל-כך מצליח כמאמן עוד עלולים לשכוח. חוץ ממרדונה רייקרד היה השחקן שהכי התפעלתי ממנו עד היום.
מרדונה הוא ליגה בפני עצמה, והשיא שלו – נוטים לשכוח – היה באליפויות עם נאפולי.
ורומינגה, שכבר הוזכר כאן בתגובות.
ואוחנה. אולי לא לגמרי אבסולוטית, אבל לא רק יחסית לישראלים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

באקהם [חדש]
סורנטו   שבת, 30/09/2006 שעה 16:57
אולי לא השחקן הגדול ביותר אבל אייקון תרבותי וסלבריטי מרשים
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

באקהם [חדש]
דודו בן עמי   יום ג', 03/10/2006 שעה 11:36
בתגובה לסורנטו
גם אנה קורניקובה הייתה אייקון טניס וסלבריטאית לא קטנה. אבל במישור הספורטיבי - שבו נבחנת גדלותו העיקרית של ספורטאי - היא לא עשתה כמעט דבר. היותו של אדם אייקון תרבותי או סלבריטאי אינו הופך אותו בהכרח לאיכותי במיוחד.

צריך לעשות צדק עם דיוויד בקהאם ולומר שהוא שחקן מצוין בכל קנה מידה. הסלבריטאות המופרזת והדחיפה השיווקית המטורפת של כל החברות שהוא מפרסם הביאו לכך שהוא מצטייר אצל רבים כבחור יפה תואר ותו לא. אבל לא מנצ'סטר יונייטיד ולא ריאל מדריד היו נותנות מקום בהרכב הפותח שלהן לשחקן שאינו פחות מטוב מאוד. בקהאם שחקן מצוין וחשוב לציין את זה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שלום תקווה, ללא ספק [חדש]
אדום בנשמה   יום ב', 02/10/2006 שעה 16:23
ואני אובייקטיבי, ללא ספק
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
איציק   יום ו', 17/10/2008 שעה 22:17
אני לא יודע מי אתה ומה אתה מבלבל במוח אני לא רואה שהזכרת את האחד והיחיד מראדונה נו.... באמת לא היה לא יהייה כמוהו גם בעוד 100 שנה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אורי קציר   יום ג', 21/10/2008 שעה 10:51
בתגובה לאיציק
אתר אישי
כדאי שתקרא שוב. הרשימה היא של שחקנים שלא זכו מעולם בגביע העולמי. מראדונה זכה עם ארגנטינה ב-‏1986.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אלמוני   יום ו', 24/10/2008 שעה 22:24
למה לא כתבתם את ג'וג' וואה שהיה מנהיג ליבריה וזכה בתואר שחקן השנה בעולם ב1995.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אורי קציר   שבת, 25/10/2008 שעה 3:44
בתגובה לאלמוני
אתר אישי
יש הרבה שחקני שנה בעולם. לא כולם נכנסו. וואה היה שחקן נהדר, אבל הגבלתי את עצמי ל-‏25 בלבד, ותחת האילוץ הזה הוא יצא החוצה. תרמו לכך כמה שיקולים, אבל אחד מהם היה שבניגוד למה שקרה בקבוצות בהן שיחק, במישור הלאומי וואה לא הביא את ליבריה להישגים משמעותיים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הגדול מכולם ''ראש הזהב'' נחום סטלמך ז''ל [חדש]
כחול אמיתי   יום א', 10/06/2012 שעה 13:14 אתר אישי
מכל רשימת השחקנים המכובדת, שאתם מציגים,חסר לצערנו
את הגדול מכולם ,''ראש הזהב'' נחום סטלמך ז''ל.כדורגלן הפועל פ''ת ונבחרת ישראל,
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©