המחירון/ דודו לביא
יום א', 13/08/2006 שעה 17:55
במלחמת לבנון השנייה התגלתה יכולתו הצבאית של ארגון החיזבאללה בכל עוצמתה. מספר הקורבנות הרב שגבתה מלחמת לבנון הקודמת עוררה לתחייה את הדילמה הקשה האם להפעיל כוחות קרקע בהיקף רחב או להסתפק בגרימת הרס מהאוויר ובעזרת הארטילריה הנייחת עם גיחות קרקעיות בעלות היקף מצומצם. עד שהתקבלה לבסוף החלטה לזנוח את האופציה האחת וללכת על האחרת כבר איבדו למעלה ממאה וחמישים בני אדם את חייהם, מי בחזית ומי בעורף. מודע לכך שהשימוש בירי טילים ורקטות לצרכים טקטיים עלול להתפתח לממדים רחבים גם בקרב הפלסטינים מציע הכלכלן דודו לביא במאמר אורח קצר פיתרון משלו לצורה זו של לחימה. אפשר לקרוא לה במילה אחת ''המחירון'', ובמשפט שלם: ''מי טוען שחיל האוויר לא יכול לנצח''










הימים חולפים והמלחמה גובה עוד ועוד קורבנות. על רקע האירועים שולטות שתי גישות מרכזיות:האחת היא גישת ''נקרע להם את הצורה''. גישה זו בעייתית ליישום מהיבטים מוסריים ומחשש מפני גינוי ע''י העולם. האחרת היא גישת ''הפתרון המדיני'', שבדינאמיקה שנוצרה עלולה לדעת רבים לפגוע פגיעה חמורה בכוח ההרתעה של ישראל.

בנק מטרות על תצלום לוויין של לבנון. לכל פגיעה יהיה מחיר בדמות מטרה על המפה (מקור תמונה)

בהתנהלות הנוכחית נראה כי קובעי המדיניות פוסחים על שתי הסעיפים. התוצאה: ההרתעה נפגעת והשימוש בכוחות קרקעיים גובה קורבנות. יש לזכור כי בחלוף חודש ימים מתחילת המלחמה אנו כעת נמצאים בשלב של הלחימה שבו יש לנו בעיקר עניין ליצור הרתעה ארוכת טווח ולהגיע להסדר מדיני.

לאור האמור לעיל אני מציע גישה אחרת שאכנה אותה (הסיבה תתברר מיד) גישת ''המחירון''.

העיקרון פשוט מאד – שכר ועונש, תוך שקיפות מלאה ונשיאה באחריות מלאה למעשים. ההצעה עולה בקשר עם המלחמה בלבנון, אך תקפה מול כל סכסוך של ישראל מול טרור הזוכה לגיבוי מקומי (הקסאמים מעזה, למשל).

איך זה יעבוד?

מדינת ישראל תפרסם בעולם תצלום לוויין של מפת לבנון הכולל בנק מטרות ממוספר של יעדי תשתית ונדל''ן בדרגות חשיבות שונות.

לצד התצלום ייקבע מחירון הקושר בין מעשה לתוצאה:
קטיושה אחת על שטח פתוח – הרס מבנה 345; רקטה אחת על חיפה – הרס גשר 566;, רקטה אחת על ת''א – השמדת תחנת הכח המרכזית וכו'. זאת, על בסיס העקרון לפיו כל נפגע (פצוע לפי דרגת חומרה או הרוג) מכפיל ומעצים את המחיר פרופורציונית. במקרה של ירי לשטח ישראל יידע האויב כי תוך מספר שעות יושמד היעד כקבוע במחירון. לפי עקרון זה הפסקה מוחלטת של האש תביא גם להפסקה מוחלטת של פעולות חיל האוויר.

תכלית ההצעה תובהר להלן באמצעות שאלות ותשובות:

ש: למה זה טוב?
ת: תכלית המהלך ליצור לחץ על חיזבאללה, שנהנה עד כה מגיבוי מקומי, להפסיק את פעולותיו. חיל האוויר ינהל את המערכה לבדו, תוך מזעור הסיכון לחיילי צה''ל. אין טעם וצורך ''לנקות'' את דרום לבנון מחיילי חיזבאללה וקני רקטות כי ממילא המצב ישוב לקדמותו חודשים לאחר תום המערכה (ובינתיים נהרגים חיילים לריק). נסראללה יבין (ואם הוא לא יבין אז חברי הפרלמנט הלבנוני שילחצו על נציגו פדלאללה יעזרו לו להבין) עד מהרה כי בקצב שיגור הרקטות הנוכחי לא יישאר הרבה מהתשתית הלבנונית ...

ש: ומה אם העולם יגנה?
ת: הוא כבר מגנה, בעיקר מפני שהפעולות נתפסות כיזמה של צה''ל. בשיטת המחירון לא יהיה בסיס לגינוי כי האויב ידע בעת נקיטת הפעולה העוינת בדיוק למה הוא צפוי. מכאן שנקיטת הפעולה כמוה כהסכמה לפעולה.

ש: ואם יהרגו חפים מפשע?
ת: אשמתם. הם ידעו מראש שחיל האוויר צפוי להשמיד את המטרה.

ש: ומה לגבי סיכון ליציבות המשטר בלבנון?
ת: סיכון ליציבות קיים כשיש משהו יציב...








דודו לביא הוא כלכלן.






[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
למה ללכת עד לבנון? [חדש]
אבי   יום א', 13/08/2006 שעה 18:00 אתר אישי
אם כבר ממילא הורגים אזרחים לבנונים חפים מפשע על פשעי החיזבאללה, למה להרים לאויר מטוסים? בוא נהרוג חפים מפשע בתל אביב. יוצא יותר זול, והם לא פחות לא קשורים לחיזבאללה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למה ללכת עד לבנון? [חדש]
David   יום א', 13/08/2006 שעה 18:31
בתגובה לאבי
Couldn't have said it better myself.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למה ללכת עד לבנון? [חדש]
דודו לביא   יום א', 13/08/2006 שעה 22:11
בתגובה לאבי
היתרון בשיטה הוא שלא צפוי הרג של אזרחים חפים מפשע. היעד המיועד להריסה ידוע מבעוד מועד (המחירון אינו כללי אלא ספציפי עד לרזולוציה של בניין). למי שיודע מראש שהבית ברחוב נסאראללה 36 בבינת ג'ביל יושמד מחר בין השעות 10:00 ל 14:00 אין מה לחפש שם. הנחת העבודה היא שבנק המטרות לא יוכל רנדומלית אלא שישקיעו מחשבה במטרות המרכיבות אותו.
המטרה הנה ליצור הרתעה. זכור, מי שמרחם על רשעים, סופו שמתאכזר אל רחמנים ...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למה ללכת עד לבנון? [חדש]
ערן בילינסקי   יום ב', 14/08/2006 שעה 16:08
בתגובה לדודו לביא
אתר אישי
השאלה היא עד כמה אתה מוכן ללכת עם זה רחוק. כמו תחרות שבה שני רכבים נוסעים זה לעבר זה, ומפסיד הראשון שסוטה הצידה (או שהשנים מתנגשים. אני יודע שהאנלוגיה לא בדיוק מתאימה, אבל העיקר הכוונה), מה תעשה אם בתגובה ירכזו הלבנונים (בכפייה או לא בכפייה) אזרחים בשטח המטרה, כדי לגרום לכך שכל ירי יהיה כלול בהריגת עשרות אנשים. האם בכל זאת תורה ללחוץ על ההדק?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למה ללכת עד לבנון? [חדש]
אבי אהרן   יום ב', 14/08/2006 שעה 16:47
בתגובה לדודו לביא
אתר אישי
נזכרתי לפתע שבחמשת השבועות המבישים בתולדות צה''ל היה גם קרב הגנה מוצלח אחד במרון א-ראס, בו חט' 35 הצליחה למשוך החוצה לוחמי חיזבאללה מהבונקר שלהם ולהרוג אותם בחוץ.
יש שיטות להרוג את האויב בלי לרצוח אזרחים. הן כרוכות במאמץ, זה נכון.
אבל היי, מי אמר שקל להיות לא-רוצח?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למה ללכת עד לבנון? [חדש]
דודו לביא   יום ב', 14/08/2006 שעה 17:17
בתגובה לאבי אהרן
מי דיבר על רצח? ההיפך הוא הנכון. הקושי האמיתי אינו ב''לא להיות רוצח'' אלא בלחרוג מהתבניות ומהקבעונות ולהעז לישם פתרונות יצירתיים שמטרתם מניעה של סיכון חיי חיילים שלא לצורך.
ויודגש, המחירון אינו מחליף שימוש באמצעים אחרים, דוגמת פעולה ממוקדת, קרקעית או אוירית נגד האויב, מקום שהדבר דרוש.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שלוש בעיות: [חדש]
כדור מרובע   יום א', 13/08/2006 שעה 18:26
כמו רעיונות רבים אחרים (''על כל קסאם להוריד בניין בבית-חנון'', ''לשקם את כוח ההרתעה'' וכו'), גם ''המחירון'' הוא פיתרון שמתבסס על פסיכולוגיה: הוא מניח כי עומד מולנו גוף בעל מערכת שיקולים שעליהן יש ביכולתנו להשפיע. יש בכך שלוש בעיות:

1. ניסיון העבר מוכיח שלא כך קורה. מה שעצר את האינתיפאדה השנייה לא היה הרס בתי המחבלים (שהופסק לאחר שגם צה''ל הודה כי אין בו תועלת) אלא צעדיים ''פיזיים'': הקמת גדר ההפרדה, סיכולים וכד'.

2. ארגון אידאולוגי כמו חיזבאללה לא חס על חיי אדם. סיכולים ממוקדים הם עניין אחר, משום שהם מאיימים על מקבלי ההחלטות עצמם, שחוששים לחייהם. הם מתעניינים פחות בגורלה של האוכלוסייה ממנה הם פועלים.

3. אין לאוכלוסייה דרך להשפיע על הארגון. זה נכון במיוחד בשטחים, אך גם בלבנון. אין כוח שיכול להשליט את מרותו על חיזבאללה - אולי חוץ מסוריה ואיראן. אפילו אם ממשלת לבנון תכריז מלחמה על חיזבאללה (לא שיש סיכוי שזה יקרה), היא תפסיד. אם אנחנו לא מצליחים למגר את החיזבאללה בכוח, מי יצליח?

בעייה נוספת בשיטת ''המחירון'' היא ההגבלה על פעולות ספונטניות: מה יקרה אם תזוהה מטרה ראויה לתקיפה, מבלי שזכינו לקבל ''תירוץ'' כדי לפעול? האם נוותר על התקיפה? אם כן, הרי שפספסנו הזדמנות שאולי לא תחזור. אם לא, נפגע בעיקרון ''המחירון'', אשר לבטח יאבד את כוח ההרתעה שלו מרגע שנבצע פעולות ''מחירון'' מחד ופעולות אחרות, שאינן קשורות ל''מחירון'', מאידך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שלוש בעיות: [חדש]
שי שלוש   יום א', 13/08/2006 שעה 19:49
בתגובה לכדור מרובע
אתר אישי
נכבדי,
אבקש לשנות את שם התוכנית הזו.
המחירון הוא אתר סטלנים ואני לא מוכן לוותר על השם

כמו כן חבל להסתבך בתביעות :-) :-) בבתי המשפט :-)

שיהיה לנו יום נעים
שקט בצפון ושלווה בדרום

שי
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שלוש בעיות: [חדש]
כדור מרובע   יום ב', 14/08/2006 שעה 0:27
בתגובה לשי שלוש
נכבדי,
אבקש לשנות את כתובת פניותך.
לא אני קבעתי את שמו של הרעיון ואין לי עניין לדבר בשם מי שעשה זאת.

כמו כן חבל להסתבך בתביעות, בפרט כאשר אלו מצוצות מן האצבע.

תודה.

משולחנו של הכדור המרובע
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שלוש בעיות: [חדש]
שי שלוש   יום ג', 15/08/2006 שעה 19:24
בתגובה לכדור מרובע
אתר אישי
נכבדי,

אמרתי זאת בלצון
ואבוי לי להסתבך עם בתי המשפט.

ולגבי הנושא שעלה פה, מתחזקת בי לאחרונה התחושה כי
כל הקלישאות לגבי הערבים סביבנו נכונות.

אנו קצת נחלשים בשדה הקרב, מייד קופץ אסד הבן ואומר
כי נשחרר את רמת הגולן בדרך ההתנגדות. כלומר ''הערבים''
מריחים חולשה ומייד רצים עם הסכין לדקור.

ואין כמו מעשי מנהיגי ערב כדי ללבות את השנאה לישראלים
זאת כדי לחפות על מעשיהם בארצם. ''רע לכם כי הכל בגלל
הישראלים (יהודים)''.

עכשיו, היות ''והכל אישי'' משפט שאני מסכים איתו, הרי
שהמחירון הוא פתרון אחד מתוך ארסנל שלם של איומים
שאנו צריכים להפעיל כנגד אלו שרוצים להשמיד אותנו.
כולל גם חיסולים ממוקדים נגד אותם אנשים כדי לעייף
אותם בבריחה שלהם מפנינו עד שנכריע אותם ואת היורשים
שלהם.

אולי הייתי מוסיף ואומר כי
''ידינו אינה מושטת לשלום, וכי אנו לנצח נחייה על חרבינו''
עכשיו זה המחירון שלנו ותחליטו אתם בני ערב מה ברצונכם לעשות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שלוש בעיות: [חדש]
אורי קציר   יום א', 13/08/2006 שעה 20:17
בתגובה לכדור מרובע
אתר אישי
הפסימיזם שלך יוצא מנקודת הנחה שהחיזבאללה הוא ארגון שאין שום טקטיקה העשויה להכניעו. אני כופר בכך. ככל שארגון גרילה זוכה לתמיכת האוכלוסיה בה הוא פועל והמדינה המעבירה אליו נשק ותמיכה כספית הוא עדיין לא ארגון של סופרמנים. עוד לא ראיתי צבא בלתי-מנוצח.

לאוכלוסיה יש דרך להשפיע על האגון. המרי האזרחי של האוכלוסיה הלבנונית הביא לנסיגת צבא סוריה מהמדינה. וברשותך, מדובר בכוח חזק, מנוסה ומאורגן יותר מהחיזבאללה. בידוד הארגון ממקורות האספקה שלו וחשיפתו למתקפות איכותיות יכולות לכרסם בכוחו לא מעט. חשיפתו להאשמות כי אלמלא פעילותו הייתה לבנון יכולה לחיות בשקט יחסי היא כלי נוסף להתמודד עימו. תורת הגרילה של מאו, שבמידה רבה החיזבאללה פועל לפיה, קובעת שעל לוחמי גרילה להיטמע בסביבתם ולהפוך אותה לחלק מהמערך הלוחם שלהם. החיזבאללה עושה את זה מצוין, בין היתר משום שממשלת לבנון אינה מצליחה לקיים מערך שירות אזרחי בדרום המדינה. החיזבאללה נכנס לחלל הריק הזה ומשתלט על שירותי הבריאות, החינוך, הרווחה ואפילו השיטור.

המטרה הראויה לתקיפה שעליה אתה מדבר זוהתה כבר פעמים רבות, להערכתי. את יאסר ערפאת ניתן היה לחסל אינספור פעמים, ובקלות יתרה, במהלך מלחמת לבנון הראשונה. אני מניח שנמצאו לא מעט הזדמנויות גם לקפד את פתיל חייו של נסראללה, כפי שנעשה למפקד הארגון בעבר, עבאס מוסאווי, כמו גם לשרשרת שלמה של מפקדיפ פלסטיניים - החל מעלי חסן סלאמה וסלאח חלאף (אבו ג'יהאד) וכלה בשייך אחמד יאסין ובעבד אל-עזיז אל-ראנטיסי מהחמאס.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שלוש בעיות: [חדש]
כדור מרובע   יום ב', 14/08/2006 שעה 0:25
בתגובה לאורי קציר
ההשוואה בין צבא סוריה לחזבאללה בעייתית, משתי סיבות. הראשונה - צבא סוריה הוא צבא מסורתי. אין צורך להרחיב על כל מה שנאמר בתקופה האחרונה על כך שברמה הטקטית קל יותר להביס צבא מסורתי מאשר צבא גרילה. אם לבנון הייתה נדרשת להיכנס לעימות פיזי מול הצבא הסורי, העימות היה נראה אחרת מעימות מול חזבאללה (אף כי אין זה אומר שלבנון הייתה יוצאת טוב מעימות כזה). הסיבה השנייה - צבא סוריה היה גורם חיצוני שנגדו קל יחסית להתאחד. חזבאללה הוא חלק מהמדינה הלבנונית, ומלחמה נגדו פירושה מלחמת אזרחים.

(בהקשר זה ראוי להזכיר כי הנוכחות הסורית בלבנון לא הופסקה לחלוטין, ולסורים עדיין ישנה השפעה רבה בלבנון. ע''ע כבוד הנשיא לאחוד.)

ובאשר למטרה הראויה לתקיפה - כוונתי הייתה יותר למידת ההגבלה שצה''ל ייאלץ ליטול על עצמו בכל הנוגע לפעולות יזומות, שאינן נוגעות דווקא לאישים בכירים (גם משאית טילים שנקלטת לפתע ע''י מזל''ט היא מטרה ראויה).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אם כבר - צריך מחיר אחיד [חדש]
שי אבנית   יום א', 13/08/2006 שעה 22:49
מה שמפריע לי לא רק במחירון שלך אלא בהתייחסות של כל ממשלות ישראל האחרונות לקסאמים ולקטיושות הוא האפלייה. מדוע קסאם בשדרות חשוב פחות מטיל בחיפה או בתל אביב? זה וגם זה הם פגיעה קשה במרקם החיים באזור בו הם נוחתים.
מדוע המחיר לקטיושה שגובה ''רק'' נזק ברכוש יהיה נמוך יותר מקטיושה שקיפדה חיי אדם? מבחינתי מה שקובע הוא הכוונה ולא התוצאה, וזאת הצורה שבה צריך להגיב.
סיבה נוספת, מבצעית, היא שבכל זאת לאויב יש יותר סיכוי לנסות ולהפיל את המטוסים אם הוא יודע בדיוק להיכן הם יגיעו כדי להפציץ. לכן השיטה הזו תהיה טובה אולי לעזה, תהיה פחות טובה ללבנון, ותהיה חסרת כל היגיון מלחמתי מול ירדן, סוריה או מצרים - אלא אם כן תפציץ באמצעות טילי קרקע-קרקע כמו יריחו, ולא דווקא ממטוסים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הרקע הכלכלי מפריע לי [חדש]
אילן   יום ב', 14/08/2006 שעה 0:00
1. שני חברים טסים בכדור פורח. נכנסים בשלב כלשהו לתוך ענן, וכשיוצאים ממנו לאחר זמן די ארוך אין להם מושג איפה הם; על גבעה לא רחוק הם רואים כמה אנשים מטיילים. מאחר וממילא הם נסחפים לכיוונם הם מנמיכים וצועקים: ''איפה אנחנו?'' אחד האנשים למטה מקער את כפות ידיו אל פיו וצועק: ''בכדור פורח, בערך 150 מ' מעל הקרקע''. אחד מהשניים בכדור אומר לחברו: ''זה שענה - כלכלן!'' ''איך אתה יודע?'' שואל חברו. '' כי התשובה שלו מדוייקת, אבל לא רלוונטית''.
2. אין לי שום כוונה לפגוע בכותב הנכבד באמצעות הבדיחה הנ''ל, אלא לספק רזולוציה קצת שונה; ה''מחירון'' ''בנק'' המטרות, הפנקסנות והשיקולים הקרים של עולם החשבונאות לא מתאימים למטריה שלפנינו, בדיוק כשם שאינם מתאימים בהכרח לניהול מדיניות כלכלית לאומית (ומדיניות נתניהו חלסטרה ובניו על האש תוכיח).
3. גם הכותב הנכבד נכנע כהירף עין לתיזה התגובתית, שכבודה במקומו מונח, אבל אפילו בעולם הכלכלה והעסקים אין היא חזות הכל (בקושי חצי); אם לא תיזום ותפעל לממש מטרות, תגיע תמיד להשגת יעדים נמוכים הרבה יותר; בכלכלה הסיכון שבכך אינו קריטי; אתה פשוט תתפתח פחות, ותצליח פחות - במלחמה בכלל ובמצבנו בפרט (שהוא מצב לוחמתי כמעט רצוף, בעצימות כזו או אחרת מאז 1967 ועד היום) - זה קריטי ועוד איך!!
למעט 1956 (שזו אפיזודה שמתאימה בהקבלתה לסוחרי אג''ח זבל) כל (כל = 100%) מהמלחמות/עימותים או שנכפו על ישראל ביוזמת הצד השני ממש, או שישראל נגררה אליהם מצווחת ובועטת בתגובה שאופיינית לערס חמום מוח, שאולי יש לו שרירים גדולים, אבל שכל בגודל אפונה. כשגוייסתי ביולי 1982 למילואים הראשונים שלי בלבנון, הרהרתי בציניות בליבי: ''ואם יסתבר שבשגריר ארגוב ירה בעל קנאי של עובדת מקומית בשגרירות שעימה חמד לו השגריר לצון??'' (אין ולא היה לי שום מושג על אישיותו והתנהלותו של מר ארגוב המנוח, אבל בודאי תסכימו שגם תסריט כזה אפשרי, בנסיבות מסויימות).
4. למעט קבוצה מאד מסויימת של אנשים שעדיין חיים ביקום מקביל (אם כי לצערי עדיין לא מרוחק מספיק מכאן), רוב האנשים שכבר היו בוגרים או על סף בגרות ב- 1967, כבר הגיעו מזמן למסקנה שדווקא על המלחמה ההיא אפשר לומר ''עוד ניצחון כזה - ואבדנו''; קישון כבר כתב - אמנם בציניות ימנית-פשיסטית - ''אוי למנצחים'' (על משקל VAE VICTIS של יוליוס קיסר), אבל אפילו הוא לא ידע כמה קלע למטרה). והסיבה לאי הנצחון? כי בשדה הקרב סיימנו 3 מלחמות ביומיים וחצי כל אחת (כמעט כמו משחק שחמט של רב-אמן), אבל אף אחד בכלל לא חשב מה עושים עם זה, שלא לדבר על לתכנן ו/או להעריך ולשקול וככה אנחנו נגררים כבר כמעט 40 שנה: ''ותולד מלחמת ששת הימים את מלחמת ההתשה, ותולד מלחמת ההתשה את מלחמת יוה''כ, ותולד מלחמת יוה''כ את מבצע ליטני (של''ג 1, 1976) ואת השלום עם מצרים....''. ''רגע! רגע!'' אתם אומרים - ''תפסנו אותו בפירכה בתיזה שלו, לפחות ממלחמת יוה''כ יצא שלום עם מצרים!''. אז זהו שהסיבה היחידה, הבלעדית והמדהימה שזה מה שיצא, זה מפני שאנוואר סאדאת הוא שקבע לעצמו את התוצאה הרצויה מראש - לא אנחנו! הוא המנהיג הערבי היחיד שניצח את ישראל, ע''י כך ש: א. תיכנן יפה, ב. קבע יעדים נכונים וראליים, ג. השיג אותם בשדה הקרב בתנאים שנצפו על ידו מראש. בקיצור: יצא גבר-גבר באמת (מה לעשות - מצרי ולא פרסי...), ושבר את מעגל הקסמים של הההתפתחות הכאוטית של הסכסוך עד אז; מבחינתו (וגם מבחינתי...) הוא עשה כמעשה אלכסנדר מוקדון, בחיתוך הקשר הגורדי באיבחה אחת; תוך 7 שנים של מהלכים מתוכננים ומבוצעים היטב, הוא הביא אותנו למצב של ''פט'', שזה היה היעד מבחינתו (הוא ידע שיותר הוא לא ישיג, וגם לא צריך).
5. מישהו כאן זוכר מתי היה לנו מנהיג בעל ראיה כל כך מרחיקת לכת קדימה?? אני - לא! כל מה שהיה לנו זה פוליטיקאים כבולי דמיון, עם שרשראות וכדורי ברזל של ''בחירות בעוד 4 שנים (או פחות, רחמנא ליצלן)''. אם לא קלינטון (שלמרות אהדתו לנו הוא לא בדיוק צריך להיחשב מנהיג שלנו) - גם רבין ז''ל לא היה זז לאיפה שדחפו אותו כמעט בעל כרחו, והליקויים האדירים שבהסכם אוסלו יעידו על הקומבינציה המסוכנת של היסחפות מהירה אחרי תקוות, בלי בנייה מתאימה של תהליכים, בקרות ואיזונים; העיקר לרוץ ולספר לחבר'ה...
ולכן, ניתוק השרשרת ע''י מעשה סאדאת היה בכלל ארוע ''חיצוני'' מבחינתנו, ובדיעבד גם כן ''נכפה'' עלינו באותו משחק שחמט שסאדאת ניהל. ב- 1982 חזרנו כאמור רעננים ומתגברים כארי לסורנו, ומאז אנחנו חיים עם זה באושר עד עצם היום הזה, או כמו שאומרים: HAPPY LIKE PIGS IN SHIT.
6. אז זהו, שזה לא נכון ולא נבון להתנהל כך, ול''עסק'' שאנחנו שותפים בו (נחזור לדימוי הכלכלי) לא מובטח בדרך הזו ''קיום רווחי לאורך זמן'' שזו המטרה הקיומית של כל עסק; ז''א, ייתכן שכן וייתכן שלא, אבל הרבה יותר מדי נשאר בגדר המקריות, המזל, תאוריית הכאוס, או ''כח עליון'' - כמובנו בפוליסות ביטוח.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נקמת דם כאקט מוסרי [חדש]
דודו   יום ב', 14/08/2006 שעה 0:08
הרעיון של מחירון הוא נכון ביסודו במיוחד במקום מסוכן כמו המזה''ת. במזה''ת מי שחלש פוגעים בו לכן נוסד מוסד נקמת הדם. דוקא המנהג הזה, הנחשב בעיניים מערביות כברברי, מתגלה כמוסרי ביותר. המנהג הוא עתיק יומין, ראו ענין ערי המקלט בתנ''ך. הוא מפחית למינימום את הפגיעה בזולת מחשש לבני משפחתו וקרוביו. הערבים אומרים -אם נקמת אחרי ארבעים שנה עדיין מהרת. החשש הזה לדור ההורים או הילדים קיים ומשפיע על ההתנהגות. ובמקרה שלנו - אם מישהו בא לבצע פיגוע התאבדות, ידע המנוול שהוריו ואחיו ימותו עוד באותו היום. ואם לא באותו היום אז בעוד ארבעים שנה יגיעו אליהם. יש עוד מעשים שאפשר לעשות לבני המשפחה אבל לא כדאי להעלותם על הכתב. ואחרי זה נראה אם ימצא מי שיעיז לבוא ולפגוע בחפים מפשע. אותו הדבר בהקשר לכל המנוולים המאכלסים את גבולותינו ומעבר להם. קאסם על שדרות ? 10 פגזים על מרכז עזה. בלי לברור במטרות. ימשיכו לירות עלינו ? 100 פגזים על מרכז דיר אל בלח. לכל מעשה נגדנו יש לברור את דרך התגובה אבל צריך להיות ברור שדמנו יקר יותר. הרעיון אולי קצת קשה לעיכול למי שחונך על ערכים הומניים ודמוקרטיים אבל תראו איפה גמרנו בצפון. הקטיושות זו רק היתה ההתחלה ויש לגדוע כל רעיון על השמדתנו עוד באיבו. זוכרים את היטלר ?
צריך להיות ברור לכל מנוול שנקמת הדם בוא תבוא
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
דודו לביא   יום ב', 14/08/2006 שעה 9:42
לאחר קריאת התגובות שפורסמו עד כה, נראה שיש מקום להבהרה חשובה למודל:
1. תכלית המודל להפחית את הפגיעות בחפים מפשע ולרכז את המאמץ בפגיעה בתשתית, תוך יצירת זיקה ברורה בין מעשה לתוצאה (כשהמחבל לוחץ על הכפתור הוא יודע בדיוק לאיזה נזק הוא צפוי לגרום לא רק לאויבו, אלא גם לעמו).
2. אין בהפעלת השיטה כדי לקשור את ידיו של צה''ל מלפעול ולבצע במקביל, לפני ואחרי פעולות ממוקדות ככל שיידרש.
3. שיטת המחירון הוצגה בהקשר הלבנוני, אך נועדה נועדה להתמודד דרך כלל עם מצב של נקיטת פעולות איבה מתמשכות כנגד העורף הישראלי (קטיושות מלבנון, קסאמים מעזה או מחבלים מתפוצצים ברחובות ת''א) שנכון לעתה (ותקנו אותי אם אני טועה) לא נמצאה הדרך האפקטיבית להתמודדות עמה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
כדור מרובע   יום ב', 14/08/2006 שעה 11:13
בתגובה לדודו לביא
יש לי בעיה עם הסעיף השני: כשמבצעים פעולות שונות במקביל לפעולות התגמול, אפקט ההרתעה של פעולות התגמול אובד. אם קיווינו שהאזרח הלבנוני ידע כי ביתו נהרס בשל פעילותו של השכן X שירה אתמול קטיושה לעבר ישראל, הרי שכעת הקשר בין פעולת השכן להרס הבית רופף יותר, משום שישנם באותו רחוב בתים שנהרסים בלי שום קשר לקטיושות של אתמול. באופן מצטבר ולאורך פרק זמן ארוך, יש בכך כדי לפגוע ביעילות הכללית של השיטה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
דודו לביא   יום ב', 14/08/2006 שעה 13:50
בתגובה לכדור מרובע
בבניית המחירון ותמהילו צריך להשקיע לא מעט מחשבה. אני הייתי שם דגש יותר על מטרות בעלות ערך סנטימנטלי ו/או פונקציונאלי לפני בתים של חפים מפשע, אבל לצורך הדיון אני מוכן ''לזרום אתך'' -
נניח שהיית לבנוני שוחר שלום (כי אם לא, אני מניח שהדיון אינו רלוונטי) והיית רואה את הבית שלך ממוקם במקום ה- 58 ברשימה,אני מניח שהיית ''דואג'' להביא לידיעת מי שצריך לדעת היכן מוצבי קני הקטיושה בכפר שלך...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
כדור מרובע   יום ב', 14/08/2006 שעה 14:34
בתגובה לדודו לביא
אולי. אבל אולי אני בעצם לבנוני ''שוחר-שלום-למחצה'': אני לא מחפש צרות, אבל אחמד מהסניף העירוני של חזבאללה אמר שהוא צריך מקום להחביא ארגז קטיושות, ורמז שכדאי לי לשתף איתו פעולה, ונידב את הבית שלי לשם כך. לכן, אם אני אראה את הבית שלי במקום ה-‏58, אני עשוי לשקול שתי אפשרויות:

הראשונה, להביא לידיעת מי שצריך שאחמד מתכוון לירות על חיפה ולהסתכן בזה שאחמד יתעצבן, וגם להסתכן בזה שהמודיעין הישראלי יגלה שיש לי קטיושות בבית ויוריד אותו בין כה וכה (בלי שום קשר למודל המחירון, אע''פ שהתנהגתי יפה).

השנייה, לברוח מהבית יחד עם כל הפליטים האחרים. כך אחמד לא יהרוג את אשתי וילדיי, וידאג לשקם את ביתי כשתסתיים המלחמה. הוא גם ימשיך לספק לי שרותי בריאות, רווחה וחינוך כבעבר. וכאן, כמו שאמרתי קודם, טמונה הבעייה האמיתית בכל הרעיונות מז'אנר הפתרונות הפסיכולוגיים: האוכלוסייה המקומית לא יכולה ולא רוצה לפעול נגד חזבאללה, גם כשהיא משלמת על זה מחיר.

לדעתי, בטווח הארוך שילוב של המחירון עם הפעילות השוטפת יוריד מיעילותו, וייאלץ את צה''ל להגביל את הפעילות היזומה. אבל זה בהנחה שהמחירון יעבוד, מה שאני מטיל בספק גדול.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עד עתה זה לא עבד [חדש]
יצחק שטיפמן   יום ב', 14/08/2006 שעה 14:41
במשך למעלה מחודש - יודעים הלבנונים ובכללם החיזבאללה - שיש מחיר ןאין זה משנה אם התעריף ידוע מראש או בדיעבד .

אולם זה פשוט לא עבד - מכל מיני סיבות - סביר להניח שהסיבה המרכזית ( מצטט את דבריו של מר מנשה אמיר מ ''השעה הבינאלומית'' ברשת ב ) הבכי של םניורה נבע מחשש פיזי לחייו .
כאשר עומדים להרוס את ביתך ומציבים אקדח לרקתך ומאפשרים לך לבחור בחלופה ....התשובה ברורה .
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יריחו תחילה [חדש]
אלמוני   יום ב', 14/08/2006 שעה 15:50
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הבעיה ש [חדש]
תראזימאכוס   יום ה', 17/08/2006 שעה 4:17
אחת הבעיות שהם יכולים לרתום את השיטה לשיטה נגדית, למשל על כל פגיעה שלנו X פגיעות שלהם, ואז זה גורר אסקלציה חמורה מבלי יכולת לעצור את כדור השלג.

אני הצעתי פתרון אחר ''מחוץ לקופסא'': בראשית המבצע היה צריך לקחת את האסירים שלהם, קונטאר וכו', תירוץ היציאה שלהם לחטיפה, לגזור עליהם בבית דין מיוחד גזר דין מוות ולממש אותו, אסיר בשעה, כל עוד לא ישוחררו החטופים שלנו.

זה היה מעביר את הדילמה המוסרית אליהם, ובהנחה שלא היו נוקיפ אצבע מחסל תוך כמה ימים את הסיבות לפרובוקציות הבאות שלהם. המחיר שלנו, 2 חיילים היה כמובן מינימלי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הבעיה ש [חדש]
אורי קציר   יום ה', 17/08/2006 שעה 6:49
בתגובה לתראזימאכוס
אתר אישי
אי אפשר לעשות דבר כזה, תראזימאכוס. מדינת חוק אינה דנה נאשמים פעמיים על אותן עבירות. סמיר קונטאר נדון לכמה מאסרי עולם לאחר שהורשע ברצח אזרחים בנהריה. אי אפר להושיב אדם בכלא לכל חייו וכשמתחשק גם לגזור עליו דין מוות. זה מנוגד לכל הליך הגיוני.

תאר לעצמך שידונו אותך לקנס על עבירת מהירות וכשתבוא לשלם יספרו לך בדרך אגב שנדונת גם לכמה שנות מאסר. ושבאמצע המאסר יחליטו על מאסר עולם, וכן הלאה. אין לזה סוף.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הבעיה ש [חדש]
תראזימאכוס   יום ה', 17/08/2006 שעה 14:57
בתגובה לאורי קציר
פתרון מחוץ לקופסא, כבר אמרתי :)
אני לא בקיא בחוק, אבל מה לגבי הכרזת מצב חירום לאומי ? ודינים בהתאם. חקיקה מיוחדת.

כן, ברור שזה לא מתאים לכל סיטואציה, ברור יש פה מדרון חלקלק לכיוונים לא דמוקרטיים, מצד שני אני מניח שהלבנונים והעולם היו מעדיפים את זה על המתקפה עליהם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אמיר   יום ה', 17/08/2006 שעה 23:43
אני מציעה 'מחירון' קצת שונה אבל לדעתי יעיל בהרבה.
אנו נפרסם מראש שעל כל תקיפה אנו נכבוש שטח בגודל מסוים,
בפרופורציות מתאימות.
אני בטוח שמחירון כזה יהיה יעיל בהרבה!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חשיבה של כלכלן לא של מצביא [חדש]
אור בר-טל   יום ד', 23/08/2006 שעה 22:05
הצעתו של דודו לביא אינה ישימה מ 3 סיבות:
1. אובדן גורם ההפתעה: אם הצד שמנגד יודע מה תיהיה תגובתך לכל מהלך הוא יכול להתכונן לכך מראש, למשל ע''י פינוי היעד המופגז מבעוד מועד.

2. אובדן ''כושר'' ההרתעה: אם מפקדי חיזבאללה ידעו מראש מה תיהיה עוצמת התגובה, הם יוכלו להחליט מראש מהו סך הנזק שהם מוכנים לספוג תמורת ''הזכות'' לרצוח ישראלים.

3. קושי נוסף בהסברה: אפילו בנקודה זו תוכניתו של דודו תיכשל. אם ישראל תכריז מראש כמה קשה תיהיה תגובה, עוד לפני שהעולם ראה כמה חיזבאללה אכזרי והרסני, ישראל תיראה כמדינה מטורפת, הזוממת להשמיד את לבנון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©