אמנת הבלוגרים
שבת, 01/07/2006 שעה 9:29
את רעיון ''אמנת הבלוגרים'' (או קוד אתי לבלוגרים, אם תרצו) העליתי כאן במהלך אחד הדיונים הסוערים שבאו בעקבות התאבדותה של הבלוגרית רפונזל. מאז שהעליתי את הרעיון הוצפתי בשאלות, בקשות, טענות וסתם תגובות. את כולם עניינה בעיקר השאלה איך, לכל השדים והרוחות, אוכפים אמנה כזו ואם אין אפשרות לאכוף מי בכלל צריך אותה ובשביל מה זה טוב. והשאלה הזו, יותר מכל שאלה אחרת, משקפת את אי-ההבנה הגדול לגבי משמעותו ומהותו של קוד אתי. ובכן, אי אפשר לאכוף אתיקה באמצעות החוק, משום שמדובר בדברים שהחוק אינו מכסה. לפיכך, מדובר במסמך שיהיה וולונטרי מעיקרו ושהשפעתו תלויה בנכונותם של הבלוגרים לקבלו. כפתיח לדיון עקרוני בעניין זה, אני מציג כאן טיוטה ראשונה של אמנה









התאבדותה של הבלוגרית מירב קנר, מי שהייתה ידועה ברשת בעיקר כרפונזל, עוררה גל של דיונים בבלוגים בכל הנוגע לאתיקה פנים-רשתית. סכסוכים בין קנר לבין בלוגרים אחרים הביאו לא פעם למריבות רשת בעלות סגנון ברוטאלי למדי. יתר על כן, חלק מהנושאים הבוערים ביותר שנדונו בעקבות התאבדותה (לצד חייה הסוערים והבעיות בהן שיתפה את הבלוגוספירה) היו שנויים במחלוקת, החל משמירה על פרטיות הגולשים וכלה במניעת השמצות הדדיות. לפיכך, העליתי (וכמוני עשו גם אחרים, דוגמת שרית פרקול, יהונתן קלינגר ומטר שמונים) את הרעיון למסד ''אמנת בלוגרים'', כלומר קוד אתי או כללי התנהגות שאלו הרוצים בכך יוכלו לאמצם ולפעול במסגרתם. הערכתי שפעולה מעין זו תוכל לשפר את האווירה העכורה ששוררת בחלקים מסוימים של הבלוגוספירה.

מאז שהעליתי את הרעיון הוצפתי בשאלות, בקשות, טענות וסתם תגובות. חלק מהם הגיעו מהבלוגרים עצמם. אחרים הגיעו מגולשים שביקשו לחוות דעה או להתווכח. גל שלישי של תגובות היה מכלי התקשורת הממוסדים, החל מ''ידיעות אחרונות'' ו''הארץ'' וכלה בשלושת ערוצי הטלוויזיה. את כולם עניינה בעיקר שאלה אחת: איך, לכל השדים והרוחות, אוכפים אמנה כזו (שאלה נוספת שנגזרת ממנה: אם אין אפשרות לאכוף מי בכלל צריך אותה ובשביל מה זה טוב). והשאלה הזו, יותר מכל שאלה אחרת, משקפת את אי-ההבנה הגדול לגבי משמעותו ומהותו של קוד אתי.

קריקטורה המבקשת להמחיש, באופן אירוני, מה מקומו של קוד אתי בסדר העדיפויות של התקשורת הממוסדת. מקור: אתר המכון השוודי לעיתונות, מדייה ותקשורת

חוק מגדיר, בין השאר, מה מותר ומה אסור. הגניבה אסורה, ולפיכך כשאדם גונב אכיפת החוק מחייבת את מעצרו, שפיטתו וענישתו בהתאם לאיסור הקבוע בחוק. החוק הוא אמת המידה; המשטרה היא זרועה של החברה לאכיפת החוק; ומערכת השפיטה היא הקובעת אם וכיצד יש להעניש את הגנב.

מדוע אין די בחוקים ותקנות? יש לכך כמה סיבות, אבל העיקריות שבהן הן שחוקיותה של פעולה עדיין איננה ערובה לכך שהיא גם אתית, באותה מידה אי ציות לחוק, איננו בהכרח בלתי מוסרי; שהחוק איננו יכול להתייחס לכל מגוון ההתנהגויות האפשריות של הפרט והחברה; ושפעולות החוק יכולות, במקרים מסוימים, להיות מסורבלות ויקרות ולהימשך שנים (ולפיכך גם להפוך ללא-יעילות).

קוד אתי, לעומת זאת, מגדיר מה ראוי ומה לא ראוי. שוב: חוק מגדיר מה מותר ומה אסור; קוד אתי מגדיר מה ראוי ומה לא ראוי. כשהורי שולחים את בנם לבית ספר ומלמדים אותו שגידוף תלמידים אחרים הוא דבר שלילי הם מבצעים פעולה אתית. אם הילד יגדף, איש לא יתלונן עליו משום שלא עבר על שום חוק. אם המגודף ייעלב הוא לא יוכל להגיש תביעת לשון הרע נגד המגדף. במלים אחרות, ישנן התנהגויות שמערכת החוק אינה יכולה להתערב בהן ואינה יכולה להסדיר אותן. הן אינן מוסדרות על ידי חקיקה אלא על ידי חינוך. במלים אחרות, קוד אתי הוא אלמנט חינוכי, תעודת הזהות הערכית והנורמטיבית שקהילה מקבלת על עצמה כדי להעלות את רמתה האתית.

את ההגדרה המוצלחת והמקיפה ביותר לקהילה מצאתי באתר שרת איתן ואני מביא אותה כאן בקיצורים ובשינויים קלים בלבד. בהגדרה, קהילה היא קבוצת אנשים שקשורים זה לזה באמצעות מטרה משותפת (תחום עניין משותף או רצון לגרום למשהו מסוים לקרות); מכנה משותף תרבותי (ערכים, אמונות, שפה, מראה, אירועים שונים וכדומה); מיקום משותף (כלל חברי הקהילה חולקים את אותו מקום פיסי או וירטואלי); זמן משותף ( זמן מסוים בו כולם יוצרים אינטראקציה אחד עם השני. לרוב, ככל שהמפגשים נערכים בצורה סימולטנית יותר, כך חזקה יותר תחושת הקהילה) ; השתתפות התנדבותית (כל חברי הקהילה בוחרים להיות שייכים לה, והפעילויות המאורגנות בה הינן על בסיס התנדבותי בלבד); שיתוף קהילות אחרות ותחלופה (אנשים הופכים לחברים בקהילות מבחירה, ולרוב הם חברים ביותר מקהילה אחת, ומדי פעם עוזבים קהילה ומחליפים אותה, לעיתים בקהילה דומה לה). בנוסף לדרישות המינימאליות האלו לקיומה של קהילה, קיימים אלמנטים שמחזקים את הקהילה הקיימת: היסטוריה משותפת; ידע משותף (ככל שחברי הקהילה יחלקו את הידיעות שלהם ויבנו מאגר ידע משותף, כך תחושת הקהילתיות תהיה חזקה יותר); יישום הידע בפעילויות משותפות; וחזון משותף.

כשלוקחים את כל המכנים המשותפים האלה ו''מלבישים'' אותם על הבלוגוספירה הישראלית מקבלים, ללא ספק, סוג של קהילה.

ובכן, הנה הגענו למסקנה שיש צורך במעין אמנה לקהילת הבלוגרים. אמנה כזו היא בעלת אופי וולונטרי מוגדר. דהיינו, אין כל אפשרות לאכוף את כלליה על מאן דהוא באמצעים כוחניים, וזו גם אינה המטרה. כישראלים אנו רגילים לחשוב במונחים כוחניים למדי, כלומר שהפעלת שענישה מחמירה במיוחד היא היא הסימן לכך שהחברה מייחסת חשיבות של ממש לעבירה שבגינה הופעלה הענישה. כוונתי היא לפעול במישור שונה לחלוטין. ואם עלי לשוב ולומר זאת שוב, אעשה זאת מייד: לא תהיה ''משטרת אתיקה'' משום ששתי המלים הללו סותרות זו את זו כמעט בהגדרה.

דיון בכללי אתיקה הוא חיובי, משום שהוא מעלה על סדר היום נושא שלא תמיד נמצא שם. המודעות לכך שכללים אלה יכולים לקבל תפוצה רחבה עשויה להביא בלוגרים להקפדה גבוהה יותר על התכנים המתפרסמים באתרם, הן ברמת הסגנון, הן בדיוק בעבודות והן ככל שהדבר נוגע בשמירה עם טעם טוב בכלל.

בלוגר שיסכים עם כללי האמנה המוצגת כאן מוזמן לכתוב זאת בתגובה, תוך ציון שמו (או כינויו המוכר ברשת), כתובת הדוא''ל שלו וכתובת הבלוג שלו. כמו כן, הוא מוזמן לקשר אל האמנה או להעתיקם ולפרסמם בבלוגו שלו. אני, מצידי, אערוך כאן טבלה ובה אכניס את פרטיהם של כל הבלוגרים שיתמכו באמנה. בעתיד, לאחר שיצטבר מספר חותמים מסוים, כדאי יהיה לדון ברעיון שבלוגרים החתומים על האמנה יקשר מבלוגם רק לאחרים החתומים עליה. כך ייווצר כוח של ממש בידי בלוגרים אתיים והדבר אף עשוי לדרבן את אלה המבקשים להפיץ את אתרם ברשימות קישור של בלוגים אלה להצטרף לאמנה.

ובכן, הנה הצעה ראשונה לאמנה או לקוד אתי לבלוגרים. אני מבקש בכל לשון של בקשה להקפיד על טעם טוב בדיון זה ולהימנע מהטחת האשמות מיותרות זה בזה. אם החמצתי משהו, אתם מוזמנים להעיר בקשר לכך. מאחר ובעוונותי אני נושא הן את כרומוזום X והן את Y, ניסחתי אותו בלשון זכר יחיד. אבל כלליו תקפים, כמובן, לשני המינים, וכל אחת יכולה להעתיק את הטקסט ולשנותו ללשון נקבה או ללשון רבים.









אמנת הבלוגרים:


1. הבלוגר יפרסם דברי אמת.(שרית פרקול מציעה: הבלוגר חייב לעמוד במבחן ''אמת דיברתי'' כאשר מדובר באנשים אמיתיים אחרים).
2. הבלוגר יימנע מביצוע גניבות ספרותיות (פלאגיאטים).
3. הבלוגר יידע את קוראיו על שגיאות או טעויות שנפלו בטקסט ויתקנן בהקדם.
4. הבלוגר יוודא שכל ציטוט, תמונה, כותרת או סוג אחר של חומר המתפרסם בבלוג שלו לא יהיה מטעה ולא יוצא מהקשרו.
5. הבלוגר יימנע מיחס יהיר ומבזה, מגידופים, מהשמצות או מכל סוג אחר של כתיבה בלתי-עניינית אודות אחרים.
6. הבלוגר יבחין בכתיבתו בין עובדות לבין פרשנותן ותמיכה בהן וידגיש את ההבדלים בין קטגוריות אלה בבירור.
7. הבלוגר יימנע מפרסום פרטים אישיים אודות אנשים פרטיים ברשת. במקרה של חשד לפלילים, יעביר הבלוגר את הנושא לטיפול הרשויות המתאימות.
8. הבלוגר יגלה רגישות כאשר הוא עושה שימוש בחומרים העוסקים בבני אדם שחוו טרגדיה אישית.
9. הבלוגר יגיב על תגובותיהם ההולמות של קוראיו בהקדם האפשרי.
10. הבלוגר יקשר ישירות מהטקסט שיפרסם למקורות מקוונים ו/או לחומרי מקור אחרים.
11. הבלוגר יחלוק על דעות אחרים תוך כיבוד דבריהם.
12. הבלוגר יתחשב במי שעשוי או עלול להיות מושפע מכתיבתו.
13. הבלוגר יגלה את הטיותיו האישיות ואת קשריו עם גופים או אנשים אליהם הוא מתייחס בכתיבתו וכל ניגוד עניינים אחר הכרוך בנושאים ובדמויות עליהן הוא כותב.
14. הבלוגר לא ימחק את תגובות המבקרים באתר, אלא אם כן הן חלק מהצפה של דוא''ל מסחרי (ספאם), לא מתייחסות לנושא הדיון או עוסקות בהשמצה.
15. הבלוגר יימנע ממתן עדיפות למפרסמים וממתן אפשרות למפרסמים להשפיע על אופי כתיבתו.
16. הבלוגר יימנע מניצול כשלים טכנולוגיים לקידום מטרותיו (תוספת שהציע תראזימאכוס).





[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
יוזמה מבורכת! [חדש]
שירה חורש   שבת, 01/07/2006 שעה 10:00 אתר אישי
אני בהחלט בעד! קודים אתיים הם דבר שאני מנסה לקדם גם בבלוג שלי (בעיקר אתיקה בעסקים).

לגבי תוכן האמנה - לא הבנתי את מס' 9..
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סעיף 1 [חדש]
אודיסאוס   שבת, 01/07/2006 שעה 10:06 אתר אישי
תוקע כל מי שמפרסם פרוזה...
רעיון האמנה כשלעצמו טוב.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סעיף 1 [חדש]
אורי קציר   שבת, 01/07/2006 שעה 12:49
בתגובה לאודיסאוס
אתר אישי
סעיף 1 אינו מפריע לאיש, משום שהוא עוסק בדיווחים עובדתיים ולא בכתיבת פרוזה. ברור לחלוטין שפרוזה אינה מייצגת בהכרח מידע עובדתי, ומכל מקום על הבלוגר המפרסם אותה להבהיר שמדובר בפרוזה נטו ותו לא.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סעיף 1 [חדש]
כרמית, בלוגרית לא עיתונאית   שבת, 01/07/2006 שעה 13:35
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
ואם אני לא רוצה להבהיר? ואם אני רוצה לערבב בכתיבה מציאות ובדיה? ואם עירוב בין אמת ובדיה, מציאות ודמיון הוא הסגנון שלי, אם לא המהות של מה שאני עושה בבלוג בכלל? ואם אני חיה את חיי על הגבול שבין אמת וחלום? בקיצור, על סעיף 1 אני לא חותמת גם בטלטולים ובעינויים.

בטח שלא חותמת על סעיף 9. לא תמיד יש לי מה להגיד, וגם כשיש לי, יש אנשים שאני לא רוצה לנהל איתם דיאלוג. זכותי המלאה שלא להגיב לדברים שנאמרים לי. מה שמוביל אותי גם לסעיף 14. זכותי למחוק. הבלוג הוא שלי, אני משלמת עליו ואני כותבת אותו, ואני אקבע אילו תגובות יופיעו שם ואילו לא. בפועל אני לא מוחקת, אבל אני עומדת על כך שזו זכותי המלאה. אולי זו תוצאה טראומות משנים של ניהול פורומים בפורטלים גדולים. אולי היכרות קרובה מדי עם אופי תגובות מתלהם. בכל מקרה, אני לא דמוקרטיה ואני לא מתחייבת לחופש דיבור.

אבל מעבר לסעיפים ספציפיים, אני חושבת שאני נגד הרעיון של אמנה לבלוגים. הוא יוצא מנקודת הנחה שיש כאן קהילה של אנשים שחולקים ערכים משותפים. אני לא מזהה קהילה כזאת, ואם היא קיימת, אני לא בטוחה שאני חלק ממנה בכלל כי הערכים שבאים כאן לידי ביטוי (עיתונאות מהימנה, זכויות יוצרים, חופש דיבור) כלל לא חשובים לי כמו ערכים אחרים, שאותם דווקא אני מנסה לקדם בכתיבה שלי.

ובעיה נוספת - נדמה שרוח האמנה תומכת במשוואה בלוגר=עיתונאי. אני לא רואה כך את הדברים. אני לא עיתונאית, לא רוצה להיות (שוב) עיתונאית, ולא מתחייבת לאתיקה עיתונאית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סעיף 1 [חדש]
אורי קציר   יום א', 02/07/2006 שעה 13:36
בתגובה לכרמית, בלוגרית לא עיתונאית
אתר אישי
אני הראשון שיודה שיש סיכוי גבוה שלא כללתי את כל המקרים ובטיוטה שלי ושלא התייחסתי לכל ערך וערך באשר הוא. אבל אם החמצתי משהו, הרי שאני מזמין את הגולשים כאן להוסיף או להציע תיקונים.

איש אינו מתווכח עם זכויותייך למחוק, כרמית. אני מוחק המון, בעיקר כשמדובר בטרדנים ובפוגענים למיניהם. ובכל זאת, לא הגיוני שאמחק תגובה כשלך, למשל, רק משום שאת חולקת עלי או משום שצבע עינייך אינו לרוחי. זכותי לעשות זאת, ואיני מתכחש לכך, אבל הרי הדבר חותר תחת משמעותו של דיון אינטראקטיבי באשר הוא.

ומאחר והטקסט שהצעתי מייצג את עמדותי שלי אינך חייבת, כמובן להסכים עימן, אבל כאן את מחמיצה את רוחה של אמנה כזו. הרוח שאני מתכוון להביא כאן היא של שאיפה לסטנדרטים גבוהים יותר של התנהגות ושל ביטוי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סעיף 1 [חדש]
כרמית   יום א', 02/07/2006 שעה 16:11
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
העניין הוא שאני כן שואפת לסטנדרטים גבוהים יותר של התנהגות ושל ביטוי. לא כבלוגרית, כאדם. את הסטנדרטים שלי מהתנהגות יומיומית בחיים הלא מקוונים אני מייבאת לתוך הבלוג האישי שלי. אולי בגלל זה אני לא מרגישה צורך באמנה ''נוספת'' על הערכים הקיימים שלי. אני לא צריכה להמציא גלגל. כבר יש לי גלגל, המבוסס על רעיונות ליברליים, אנרכיסטיים, פגאניים, אקדמיים, ועוד דברים שהשפיעו עליי במהלך חיי. יכול להיות שאלו ערכים המשותפים לעוד כמה אנשים, אבל אני כלל לא בטוחה שהם משותפים לכלל הבלוגרים. ואולי האמנה - כמערכת ערכים - היא לא בדיוק המצאת גלגל. אבל כן נראה לי שקבלתה היא מין ניסיון לשאול גלגל של מישהו אחר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סעיף 1 [חדש]
אורי קציר   יום א', 02/07/2006 שעה 18:22
בתגובה לכרמית
אתר אישי
אז זהו, כרמית, שהסביבה בה את חיה כאדם (ואני מניח שאת מתכוונת למשמעות הפיסית של המילה) והסביבה שבה את חיה כיישות אינטרנטית (כלומר כבלוגרית) הן שתי סביבות שונות. הבלוגוספירה היא רחבה וגדולה ואינה מתנהגת בהכרח לפי אמות המידה הפרטיות שלך. דא עקא, שאם את אכן סבורה שמדובר באמות מידה התנהגותיות ראויות, אין כל סיבה שלא תנסי להכיר אותן גם לאחרים.

א-י-ן דבר כזה ''ערכים המשותפים לכלל הבלוגרים''. זו גם אינה מטרה מציאותית. ממש כשם שאין דבר כזה כמו שפה המשותפת לכל האנושות, למשל. אז מה? נישאר בשונותנו מתוך ריחוק, ניכור ובוז הדדי? לא עדיף כבר לנסות וליצור קירבה על בסיס ערכים שהם כן מקובלים ומשותפים?

אין לי אשליות: לא יהיה מצב שבו כל הבלוגרים מקבלים על עצמם נורמות זהות של התנהגות וביטוי. אבל הייתי רוצה לדעת שקיימים בלוגרים שמכירים בכך שיש חשיבות בהכרה שפרטיותו של אדם שאינו איש ציבור או סלבריטי כלשהו היא ערך שעליו יש לשמור מכל משמר. סתם דוגמה.

אנחנו בלוגרים ובלוגרים פועלים לא רק ככותבים למען עצמם אלא גם ככותבים המקיימים אינטראקציה בינם לבין עצמם. במצב כזה, ממש כמו בכל מצב בו אנו מצויים בחברת אחרים, יש לדעת כיצד להתנהג. חלק מאיתנו יודעים את זה כפרטים ומתנהגים בהתאם, אבל מסתבר שיש כאלה שנוקטים בדרכים הפוכות. ומבחינתי, העובדה שיש כאלה המקבלים את התפיסה שמעבר לדלת אמותיהם כל אחד רשאי להפיץ השמצות ושקרים על אחרים ברשת ושיעשה מה שבא לו ומה אנחנו בכלל מתערבים ושאר ביטויים מסוג זה - היא טמינת ראש בחול ומתן לגיטימציה ערכית לאלימות מילולית.

אמנה אתית אינה אלא ניסיון להעביר מסר ערכי. לשיטתך, אם אני מבין נכון, כל ערך יש ליישם רק במסגרת הפרטית של האדם הדוגל בו (כלומר בבלוג הפרטי ותו לא). ובכן, אני חולק עלייך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סעיף 1 [חדש]
כרמית   יום א', 02/07/2006 שעה 20:13
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אבל גם העולם הפיסי רחב וגדול ואינו מתנהג בהכרח או בכלל לפי אמות המידה הפרטיות שלי. העולם הפיסי רווי מלחמות, אלימות, ברוטליות ובהמיות. בעולם הפיסי מקדשים אידיאלים לא הגיוניים של יופי חיצוני וסלבריטאות. בעולם הפיסי לא המהות היא העיקר אלא הקישוטים והניצוצות. איך זה שונה מהותית מההתנהלות של האינטרנט בכלל ושל הבלוגוספירה בפרט? הלוא רוב הבלוגים הפופולריים הם בלוגים צהובים ומציצנים, או בלוגים של ''סלבריטאי רשת''.

אני חושבת שהסביבה המקוונת היא בכל זאת זעיר-אנפין של העולם הפיסי. בכל זאת את הבלוגים כותבים אנשים, כפי שבעולם חיים אנשים. וכפי שבעולם הפיסי אני חיה על פי ערכים לא מובנים מאליהם של כבוד לכל אדם, כך גם בבלוגוספירה. וכפי שבעולם הפיסי הערכים שלי שונים מן הערכים של האדם המוסרי ''הממוצע'', כך גם בבלוגוספירה.

אני אתן לך דוגמא קונקרטית. אני מאמינה בערך השתיקה. לא רק ''סייג לחוכמה שתיקה'', אלא שהשתיקה מאפשרת לי להתבונן בצורה עמוקה יותר על הדברים, וללמוד דברים שאחרת לא הייתי יכולה ללמוד. אני גם מאמינה ששתיקה חשובה מפני שהיא מאפשרת מרחב לעשייה.

הערך הזה לא יכול להתיישב עם סעיף 9 שלך למשל. והלוא סעיף 9 אינו עוסק בזוטות. מאחורי סעיף 9 עומד ערך מתנגש לערך השתיקה שלי: חשיבות הדיון האינטראקטיבי, הדיאלוג, וחילופי דברים של הבהרה והעמדת דברים על דיוקם בין כותב למגיב.

מגיב יכול לשאול שאלה הולמת אודות משהו שכתבתי, בעוד אני סבורה כי הסבר והרחבה אינם ראויים, וכי יפה יותר לשתוק בנושא. לפי איזה ערך ננהג? ואם אאמץ את סעיף 9, מפני שכולנו בלוגרים וכולנו מגיבים וכולנו ראויים ליחס שווה וצודק, מה זה אומר לגבי היושר האינטלקטואלי שלי?

אכן, אני סבורה שכל ערך ניתן ליישם רק במסגרת הפרטית של האדם הדוגל בו. עם זאת, מלאי הערכים אינו בלתי נדלה (מעשית, לפחות). ובדיוק קראתי את ההצעה של יהונתן קלינגר למטה שמדברת, אם אני מבינה נכון, על ''מאגר ערכים'' שממנו ניתן לבנות קוד אתי פרטי. זה דווקא רעיון שאני יכולה להזדהות איתו. שכל בלוגר יכתוב את הקוד האתי הפרטי שלו. יכול להיות גם תרגיל לא רע בפילוסופיה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סעיף 1 [חדש]
אורי קציר   יום א', 02/07/2006 שעה 22:44
בתגובה לכרמית
אתר אישי
את הבלוגרים אכן כותבים אנשים, אבל הם מייצרים דינמיקה שונה מאוד מכפי שהדברים קורים בעולם הפיסי. הטקסטים יכולים להיות אלימים יותר בחסות האנונימיות - אותה אנונימיות שמייצרת עשרות ומאות תגובות לכל מאמר, בניגוד גמור למה שקורה בעולם הפיסי. מאמר בעיתון יומי מקבל לעתים פחות תגובות מאשר פוסט בבלוג מתוקשר. אבל קשה לבצע בתקשורת הממוסדת מה שאפשר לבצע ברשת בקלות - לינץ' מאורגן בחסות חוק העדר. המקרה של יונתן קסלר, אותו ילד בן 11 שגודף והשומץ ללא הרף על ידי נערים בני גילו (אני מניח) ובאופן אנונימי לחלוטין, רק מוכיח זאת. והדבר נכון גם לגבי רבים שהם בוגרים ממנו בשנים רבות.

אשר לסעיף 9, הוא אינו מתנגש עם ערך השתיקה שלך משום שהוא אינו מחייב אותך לענות. הוא מהווה, כמו כל הטקסט, המלצה בלבד. אבל גם אם ננהג לשיטתך, הדבר סביר ופתיר. תמיד תוכלי לכתוב באתרך כי אינך חשה מחוייבת לענות תמיד למגיבייך, והרי זו אמירה כנה ואמיתית לא פחות מכל אחת אחרת. האמנה אינה אמורה לגרום לתומכים בה לפעול בניגוד לנטיותיהם, כל עוד נטיותיהם אינם מכוונים להרע לאחרים.

ככלל, שום סעיף כאן אינו מחייב. אשמח אם תציעי תיקונים משל עצמך. שהרי כל המטרה כאן היא לעורר דיון בנושאים אתיים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סעיף 1 [חדש]
הצועד בנעליו   שבת, 08/07/2006 שעה 8:44
בתגובה לכרמית
אתר אישי
אכן רעיון, ונראה לי שגם אני אעשה לי קוד ע''ש אתי, כשאחזור מהמשימה שאני נמצא בה כרגע מעבר לקווי האוייב (הנה, כבר דפקתי את סעיף 1 בקוד של אורי).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בלוג זה בסך הכול פורמט של אתר אינטרנט [חדש]
hadaso   יום א', 15/04/2007 שעה 16:47
בתגובה לכרמית, בלוגרית לא עיתונאית
מה שכרמית אומרת משקף דבר אחד: בלוג זה בסך הכל פורמט של אתר אינטרנט, שכולל צורת הצגה מסוימת של תכנים וכלים מסוימים לשיתוף. אפשר להשתמש בו לפרסום תוכן מכל סוג שהוא, בדיוק כמו שאפשר לבחור בפורמטים אחרים (ויקי, פורום, או סתם אוסף קובצי HTML ערוכים ידנית). זה בסך הכל עניין של נוחות ושל אופנה. ולכן אין צורך להכפיף אותו לכל קוד ספציפי פרט לקוד מוסרי כללי ולחוק, כפוף למידת כיבוד החוק המקובלת.

מהצד השני יש אלה שרוצים להשוות בין ''בלוגר'' לעיתונאי. גם יש רבים שכותבים בלוגים שמנסים להיות ''עיתונאיים''. אבל גם כאן אין אפשרות להשוות השוואה מלאה בין עיתונאי שיש לו גב משפטי של העיתון שמעסיק אותו או לפחות של הגילדה שהוא שייך לה לבין כותב פרטי ברשת (בפורמט בלוג או בכל פורמט אחר) שאין לו שום הגנה פרט לאנונימיות, וגם זה לא, כי אפשר להגיע אליו דרך צו בית משפט. ההגנות היחידות שלו הן עלות הפניה לבית משפט, שיקול דעת מי שפוסק, והמוסכמה החברתית שאינה מחילה עליו אותן ציפיות בהן מצפים שיעמוד מי שמזדהה וכותב כעיתונאי. בזה כלולה ההסכמה שמותר לכל אחד לפרסם תערובת של מציאות ודמיון ככל העולה על רוחו כל עוד לא בא וטען שמדובר במציאות (ולא כל עוד ציין במפורש שאין זאת מציאות!).

מכל זה לא משתמע שאין מקום למין קוד אתי כמו זה המוצע, אבל ראשית יש לעשות הבחנה ברורה בין המונח ''בלוגר'' בתור מי שמפרסם ברשת מה שרצה לפרסם בעזרת אוסף כלים מהסוג שמקובל לקרוא להם בלוג, לבין מי שמשתמש בטכנולוגיה לפרסום מכעין עיתונאי או מעין פובליציסטי. מי שרוצה בכך יכול פשוט להצטרף לגילדת העיתונאים, אבל אולי יש מקום לגילדה נפרדת של ''מעין עיתונאים'' עם קוד אתי מתאים. הרוב הגדול של מי שמשתמש בפורמט הבלוג אינו מתאים למשבצת הזאת, והמהלך של הצעת קוד אתי ל''בלוגר'' נראה קצת כמו החרמת המונח ''בלוגר'' לטובת מיעוט שרואה בעצמו ''בלוגר רציני''.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בלוג זה בסך הכול פורמט של אתר אינטרנט [חדש]
אורי קציר   יום א', 15/04/2007 שעה 22:03
בתגובה לhadaso
אתר אישי
בלוג הוא אתר לביטוי עצמי. ביטוי כזה, אם עושים בו שימוש נלוז, עלול לפגוע באחרים. יש כמה צורות לפגיעה הזו: הכפשה, גידוף, שקר. לא חסר. יתכן שהפוגע יהיה הבלוגר עצמו ויתכן שיהיה זה אחד המבקרים. לפיכך, על כל אדם המנהל אתר אינטראקטיבי שבבסיסו הוא אתר תוכן להצהיר על כללי המשחק שבמסגרתם הוא מוכן לפעול.

אפשר לשחק עד מחר בבוקר את המשחק הילדותי הזה של ''זה האתר שלי ובו אני אעשה מה שמתחשק לי ואם זה לא מוצא חן בעיניך אז לא תחפש מי ינענע אותך''. אז זהו, שברגע שאתר - ולו גם בבעלות פרטית - פועל במסגרת המרחב הציבורי, הוא אינו יכול להיות מנותק מהציבור ששוזף את עיניו באתר. תחשבי למשל על בית פרטי, בבעלות של אדם אחד, הניצב בלב שכונה צפופה. בעל הבית מחליט לקשט את קירותיו החיצוניים של הבית לפי טעמו האישי. כביטוי לטעם זה הוא בוחר בתמונת ענק של אדולף היטלר דווקא. ומסביב לתמונה הוא צובע סיסמאות נאות מראה דוגמת ''יודן ראוס'' ו''ארבייט מאכט פריי''. האם גם אז אין להתערב? האם יש להשלים עם זה?

המרחב הציבורי אינו מנותק מהמרחב הפרטי. הקוד האתי נועד להבהיר בעיני כותביו מה משמעות היחסים בין שני המרחבים ומהם כללי המשחק הנהוגים שם. זה הכול.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סעיף 1 [חדש]
יואב איתמר   שבת, 01/07/2006 שעה 23:55
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אני יכול לתאר כתיבה שהיא גם פרוזה וגם דיווח המתבסס על עובדות כמו מה שעשיתי בפוסט המצורף. זה אולי נכנס לז'אנר של היסטוריה אלטרנטיבית, משום שלשמחתי הדבר לא התרחש במציאות. מה דינו של קטע כזה?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סעיף 1 [חדש]
שני שטיינברג   יום ו', 13/04/2007 שעה 13:55
בתגובה לאודיסאוס
אתר אישי
לא זה לא תוקע, כי מי שכותב פרוזה מין ההגינות שלפני כל סיפור שהוא מפרסם הוא יכתוב מתחת לכותרת: ''סיפור דימיוני'' שתי המילים הללו בלבד יעזרו לגולשים להבין במה מדובר, וככה לא תהיה הטעיה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סעיף 1 [חדש]
אורי קציר   יום ו', 13/04/2007 שעה 14:11
בתגובה לשני שטיינברג
אתר אישי
לא יכולתי לומר זאת טוב יותר. אגב, הבלוגר סבסטיאן התבטא לאחר שקרא את הטקסט במאמר הזה שאני רוצה לירות כדור בראשו או משהו דומה. המטאפורה המדממת הזו אמורה להמחיש את העובדה שסבסטיאן עצמו כותב סיפורים בדיוניים. הסברתי לו אז את מה שענית לאודיסיאוס. הוא לא הבין (או שלא רצה להבין).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נפלא [חדש]
יעקב בן אהרון*   שבת, 01/07/2006 שעה 10:48
לרגע עצמתי עין והופ חזר לו ''התקנון''!
אני רק מבקש שהכריכה תהיה אדומה:-)

* אומנם הניסוח שלך מזכיר יותר את התקנון של השמוצניקים (רק תחליף ''הבלוגר'' ב''השומר'') אך כיוון שלא התייחסת פה לזיונים, נראה לי שזה יותר מתאים לקיבוץ המאוחד.

עלה והגשם!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

גם אבות [חדש]
חנן כהן   שבת, 01/07/2006 שעה 10:49
שולחים את ילדיהם לבית הספר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

גם אבות [חדש]
אורי קציר   שבת, 01/07/2006 שעה 12:39
בתגובה לחנן כהן
אתר אישי
נכון, חנן, והדבר אכן תוקן. ומה דעתך על הרעיון עצמו?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

גם אבות [חדש]
חנן כהן   שבת, 01/07/2006 שעה 13:52
בתגובה לאורי קציר
אני נגד.

המטרה של רוב הטקסטים מהסוג הזה היא לתת כלי בידי אלה שרוצים לבקר התנהגות של מי שחרג מהכללים הרשומים בטקסט.

ואז מתחילה התפלפלות משפטית שמתמקדת בטקסט ולא באופן שבו צריכים אנשים הגונים להתנהג.

אם אני מתנהג לא נכון, אני מצפה שיתלוננו כלפי כשנקודת הייחוס היא כללי התנהגות אנושיים אוניברסליים ולא טקסט שעליו חתמתי.

ואני רוצה לשמור לי את האפשרות לחרוג מהכללים האלה.

עולם הבלוגים יפה ומדהים ומרגש גם בגלל שאנשים חורגים מהכללים, מרגיזים, ויוצרים כללים חדשים.

ועוד.

אני לא רוצה שיתחיל תהליך שבו ייבדקו אלה שחתמו על הטקסט ואלה שלא. מין ''תווית כשרות'' לבלוגים ותהליך של יצירת ''תוויות כשרות'' מתחרות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

''למה קהילות נקהלות?'' [חדש]
יגאל חמיש   שבת, 01/07/2006 שעה 11:29 אתר אישי
הנה: http://www.notes.co.il/yigal/7170.asp
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הבלוגר יענה לקוראיו? [חדש]
בועז כהן   שבת, 01/07/2006 שעה 11:54 אתר אישי
אני חושב שזה לא יכול להיות חלק מהאמנה.

הייתי רוצה שהבלוגר ישאיר לעצמו את הזכות שלא להגיב לקוראיו (למרות שאני, אישית, משתדל מאוד לענות - אבל לא הייתי רוצה את זה כחלק ממסמך).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הבלוגר יענה לקוראיו? [חדש]
אורי קציר   שבת, 01/07/2006 שעה 12:45
בתגובה לבועז כהן
אתר אישי
כן, בועז, וגם אסביר מדוע. בלוג, בניגוד לכל מדיום אחר, הוא זירה אינטראקטיבית. הבלוגר אינו עורך עיתון שלאחר פרסום הכתבה מסתפק בקבלת תגובות ובשיקלולן. נהפוך הוא: הבלוג הוא זירה שבה ''בעל הבית'' מגיב לתגובות על המאמרים שהוא מפרסם.

אינני מכיר שום בלוגר שמצליח להשיב לכל אחד ואחד ממגיביו. זו משימה קשה מאוד, התובעת זמן ומאמץ שהם הרבה מעבר ליכולותיו של בלוגר רגיל באשר הוא. אבל שים לב לכך שמאחר ועניינו של בלוג הוא לעורר דיון (שאם לא כן ניטלות ממנו חלק מאיכויותיו כבלוג), הרי שלא יתכן שאמנת הבלוגרים תתעלם מן המאפיין הסיסי כל כך הזה של הבלוגים.

ולכן הניסוח בטיוטה שלי לא היה שהבלוגר יגיב על כ-ל התגובות שמקבלים מאמריו אלא על ההולמות שבהן. במלים אחרות, אין כאן שום ניסיון לסנדל את הבלוחגר לישיבה רצופה מול המחשב כדי לענות על כל תגובה ותגובה, אלא ניסיון לקבוע נורמה שבה בלוגר אינו מתעלם מדברים הנכתבים בתגובה למאמרו.

ושוב, בועז - זוהי אמנה שקקובעת התנהגות נורמטיבית ראויה והשאיפה היא שהמסכימים לה ילכו בכיוון זה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני בעד [חדש]
אלמוני   שבת, 01/07/2006 שעה 12:02 אתר אישי
לדעתי יש חשיבות רבה לנושא במיוחד לאור המקרים שקורים לאחרונה בבלוגיה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני בעד [חדש]
דמעות חמות   שבת, 01/07/2006 שעה 12:03 אתר אישי
לדעתי יש חשיבות רבה לנושא במיוחד לאור המקרים שקורים לאחרונה בבלוגיה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני מתנגד לאמנה הזו מכל וכל [חדש]
סבסטיאן   שבת, 01/07/2006 שעה 13:04 אתר אישי
האמנה הזו היא בעייתית ביותר. מוטב היה אם לא היו מפרסמים אותה. להלן, בקיצור, דוגמאות בלבד:

1. הסעיף הראשון מטיל כלייה על הבלוג שלי. אני מתחייב בבלוג שלי, כפי שמוצהר, לכתוב בדיות. אני לא מבחין בין אמת לבדיה. אני מבחין בין בדיה לשקר. האמנה הזו מגרשת אותי מהבלוגוספירה. במקום למצוא מקום אתי לבדיה, האמנה הולכת על דרך הנוחות, מזהה שקר עם בדיה, וזורקת אותי לפח. והערה הזו טובה לעוד כמה סעיפים בהמשך.

2. האמנה מנסה לקבוע מזג בלוגרי (על לשון ''מזג שיפוטי'' שאמור להוות תנאי לבחירה של משפטן כשופט) והניסיון הזו מיותר וגובל בדברי שטות. רפונזל הייתה בלתי נסבלת מבחינה אישיותית (ואני לא מתכוון לגילויים שלה), אבל מוכשרת מאוד. אני רוצה שאנשים כמוה יכתבו בבלוגים. יש עוד הרבה בלוגרים שהם חרא של בנאדם אבל כותבים מוכשרים. אני רוצה אותם. האישיות שלהם מעניינת אותי פחות מהיצירות שלהם. יש לכך גם דוגמאות בספרות הרגילה. אם היינו מפרסמים רק את דבריהם של האנשים הטובים, היינו גורמים לספרות נזק אדיר.

3. סעיף 13 ודומיו מנסים להפוך את הבלוגים לפרסומים רגילים. בלוגר יכול להיות בכתיבתו עיתונאי, ואז חשוב שהוא יגלה את קשריו הרלוונטיים, ובלוגר יכול לכתוב על כאביו האישיים, לתת ביטוי ליצריו הספרותיים או להגג באופן כללי. במקרה השני, לא רק שאין לבקש ממנו גילויים מהסוג הזה אלא אף חשוב לעודד אותו שלא לגלות.

4. בלוגר לא חייב להגיב וכמובן שלא במהירות. אני מגיב תמיד ובדרך כלל במהירות, אבל הדרישה הזו ברמה של אתיקה היא ממש מקוממת והיא מעודדת שטחיות. אל תגיבו אם אין מה להגיב. אל תגיבו מהר אם באותו רגע, או אפילו לאחר ימים אחדים, אין לכם מה להגיב. שמרו על כבודה של התגובה ואל תערבו אותה עם השאלה של כבוד האדם.

5. אני גם מתנגד לבקשה שלא למחוק תגובות. אני לא מוחק תגובות, אבל לא ראוי להעמיד זאת כדרישה. דרישה כזו נוגדת את חופש הביטוי.

64. האמנה אינה מבחינה בתרבות החדשה. היא גוזרת עליה אתיקה של תרבויות קיימות ובכך מאיימת לסרס אותה.

ויש לי עוד הערות

(אני מפרסם אותה תגובה גם בבלוג של שרית פרקול)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני מתנגד לאמנה הזו מכל וכל [חדש]
אורי קציר   שבת, 01/07/2006 שעה 13:24
בתגובה לסבסטיאן
אתר אישי
כתבתי כבר ואני כותב זאת שוב, שאין מניעה לכתוב סיפורת או בדיון שאינם קשורים לעובדות אלא ממציאים אותן או עושים שימוש פיקטיבי בעובדות קיימות - אבל גם אצלך הרי ברור שמדובר בסיפורת ומכאן שאין לטעות ולהחליף בין הטקסטים שנכתבים אצלך לבין טקסטים העוסקים בדיווח עובדתי או בפרשנות שלו. האמירה כאילו מאן דהוא מגרש אותך מהבלוגוספירה היא מיותרת ושגויה. לצערי, כנראה שלא קראת את התייחסותי לנקודה הזו בתגובות קודמות.

לגבי מחיקת תגובות - אני עצמי מוחק תגובות בלתי-ענייניות. אינני מבין מה הקשר בין דבריך לבין מה שנאמר בטקסט. קרא אותו שוב.

לגבי גילוי קשרים: ובכן, אם אתה מגן על אמירה של אישיות שלטונית כלשהי ובכסותך האיטנרטנטית אינך אלא קרוב משפחתו או מועסקו של אותה אישיות, הדבר קצת בעייתי. זה הופך את כל הבלוגוספירה לפיקציה אחת גדולה. ולכן, מוטב שיהיה גילוי מינימלי במקרים אלה.

אתה מזכיר כאן חובות. אין חובות, משום שחובה נדרשת שמיהשו יאכוף אותה, וכאן אתה נכנס שוב למלכודת שרואה באמנה כזו סוג של חקיקה. היא לא, והיא אינה אמורה להיות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני מתנגד לאמנה הזו מכל וכל [חדש]
סבסטיאן   שבת, 01/07/2006 שעה 14:14
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
ההתייחסות שלך באמנה ובתגובות היא התייחסות ז'אנרית. יש פרוזה, יש עיתונאות ויש שירה ועוד. אתה מתעלם בכך מהתרבות המטא-ז'אנרית של הבלוגים. אני לא רוצה להצהיר אצלי בבלוג שאני כותב פרוזה ספרותית. אני כותב על עצמי, על החיים שלי, בצורה שכורכת ביחד דמיון ומציאות.(וברור שכתבתי על הגירוש בלשון של מליצה. אני יודע שלא התכוונת).

בלוגר הוא הכותב והעורך של הבלוג שלו. לכן, מותר לו למחוק תגובות, כולל תגובות ענייניות. זה חופש הביטוי שלו. חופש העריכה.

גם הדרישה לגילוי נאות היא דרישה ז'אנרית שמפספסת את תרבות הבלוגים. בלוג יכול להיות עיתון ויכול להיות ספרות ויכול להיות יומן אישי ויכול להיות הכול ביחד. הדרישה לגילוי נאות טובה רק לגבי פרסומים עיתונאיים טהורים בבלוג, וגם אז אני לא בטוח. הגילוי הנאות הוא בכך שהבלוגר מגלה שהוא כותב תחת כינוי בדוי.

אני לא מדבר על חובות אלא על הראוי, כפי שכתבת. פרסמתי בעצמי שני מאמרים שהנושא שלהם הוא הבחנה בין חוק ומוסר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יש לי כמה השגות לאמנה [חדש]
חתול תעלול   שבת, 01/07/2006 שעה 13:30 אתר אישי
סעיף 5 - לדעתי זו זכותו של בלוגר לכתוב בצורה בלתי-עניינית, שכן מדובר מראש בפרסום של דעה אישית, קרי סובייקטיבי לחלוטין.
סעיף 6 - כאמור, מראש יש להתיחס לכתוב בבלוגים בערבון מוגבל, שכן הם לא תקשורת אוביקטיבית, ובכך למנוע מבוכות עתידיות.
סעיף 8 - מהי רגישות ואיך מודדים אותה?
סעיף 12 - אני לא רוצה להכליל, אבל אם אני אתחיל לחשוב על ''איך כל אחד יכול להיפגע ממה שאני כותב'', אני פשוט אפסיק לכתוב. זה לא אומר שהכתיבה שלי פוגעת, אלא בעיקר מציב גבולות שהציבור אינו יכול לעמוד בהם.
סעיף 13 - אז זה אומר ש-Velvet Underground תצטרך להפסיק לכתוב על ''רייטינג''?
סעיף 14 - אני חושב ששמורה לבלוגר זכות למחוק תגובות שלא מוצאות חן בעיניו, שכן בסופו של דבר בלוג הוא מרחב אישי. שוב, לא אומר שרצוי לעשות את זה עם כל התגובות, אבל לדעתי הזכות לברור צריכה להיות שמורה לבעל הבלוג.
סעיף 15 - אין שום רע בשיתוף פעולה עם מפרסם, בתנאי שיש גילוי נאות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יש לי כמה השגות לאמנה [חדש]
אורי קציר   שבת, 01/07/2006 שעה 13:44
בתגובה לחתול תעלול
אתר אישי
אחד אחד.

א. גם הבעת דיעה אישית אין לעוות עובדות. דוגמה: אתה סבור שאינך מגיעה לפלסטינים מדינה משום שאך אחד בעולם אינו מעניק מדינה למיעוטים שבשליטתו. הדיעה לגיטימית, הנימוק שקרי. לזה הכוונה.
ב. ההנחה שלפיה מה שאני קורא אינו אמת (והכוונה לכתיבה המתבססת על עובדות ומפרשת אותן) היא בעייתית. אם אתה מניח שמראש שאף אחד מקוראיך אינו לוקח את דבריך ברצינות מדוע אתה כותב מלכתחילה?
ג. הפגנת רגישות היא משהו שיגרום לך לחשוב פעמיים על כתיבה בסגנון ''אני דווקא שמח שרפונזל מתה''. אפשר לבקר אותה גם מבלי להביע צהלה על מותה. וזה נכון לגבי אינספור מקרים נוספים.
ד. המקרה של יונתן קסלר הוא מקרה קלאסי. אתה יכול לפרסם בבלוג שלך פרסומים שעולבים באנשים אחרים, אבל תחשוב לרגע מה זה עושה להם. בהנחה שכתיבתך עניינית ואינה מכוונת להתעללות מילולית באדם כזה או אחר, זה אינו רלוונטי לגביך.
ה. לא, זה אומר שהכותבת הייתה צריכה לגלות מראש שהיא עיתונאית. ודומני שאת זה היא עשתה.
ו. גם אני חושב כך. קרא שוב את הסעיף: מדובר בתגובות לא-הולמות, כלומר כאלה המתייחסות לגופו של אדם במקום לגופו של עניין, כאלה המכוונות להסיט את הדיון לפפסים פוגעניים וכדומה. את אלה אין גם לי שום בעייה למחוק. מצד שני, האם תרצה שאמחק את תגובתך במאמרמ הספציפי הזה, גם אם היא עניינית, משום שהיא מבטאת ביקורת כלפי הטקסט? לא. ובכן, לכך כוונתי.
ז. אמת, חתול תעלול. אבל השאלה היא האם בהנחה שמחר ''מרלבורו'' יפרסם אצלך זה יגרום לךך לכתוב שבניגוד לכל סוג אחר של סיגריה, ''מרלבורו'' דווקא פותח את דרכי הנשימה ומטהר את הגוף מווירוסים. אני מקווה שהדוגמה המוקצנת הזו ברורה מספיק.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יש לי כמה השגות לאמנה [חדש]
חתול תעלול   שבת, 01/07/2006 שעה 17:26
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
יש הבדל בין ''לא לוקח את דבריי ברצינות'' לבין ''לא מפרש את דבריי כאילו היו תורה מסיני''.

מה שאני טוען הוא שבלוגים הם הפובליציסטיקה של האינטרנט. אז נכון - הם צריכים להתבסס על האמת ולספק לה פרשנות, אבל לעתים קרובות אני קורא טורים פובליציסטיים שהמרחק בינם לבין המציאות הוא די גדול, ועדיין אף אחד לא אומר שזה לא בסדר ואף עורך לא זורק אותם מכל המדרגות.

בבלוגים אין עורך, ולא לכל כותב ישנם הכישורים המתאימים לערוך את עצמו ולסנן את הלוגוריאה שלו. אז מה, נעצור את הבלוגוספירה? כנראה שלא. הדרישה לכתוב עניינית בבלוגים גם די פוסלת את כל אלה שלא כותבים לעניין (כולל ''קמתי, צחצחתי שיניים, גרבתי גרביים בצבע חום, הלכתי לעבודה'' וכו') - ונכון שאני לא אקרא אותם, אבל עדיין יש להם זכות קיום.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יש לי כמה השגות לאמנה [חדש]
אורי קציר   שבת, 01/07/2006 שעה 20:57
בתגובה לחתול תעלול
אתר אישי
אין לי ויכוח עם הקביעה שלך לפיה ''בלוגים הם פובליציסטיקה של האינטרנט''. העובדה שאתה קורא טורים פובליציסטיים שמסתמכים על הנחות שאינן מקושרות לשום עובדה מציאותית אינה הופכת את הנושא לקביל יותר; היא רק מעידה על רדידותם של חלק מהכותבים.

מי דיבר על לעצור את הבלוגוספירה? בסך הכול מדובר במסמך בעל אופי וולונטרי שגם אם איש לא יקבל את הנחותיו או יתמוך בו הוא לא יספוג שום סנקציה. ולעניין אלה שכותבים בסגנון הבנאלי שהבאת: אין איתם שום בעייה. בכתיבה נוסח ''קמתי, צחצחתי שיניים, גרבתי גרביים בצבע חום, הלכתי לעבודה'' אין שום אי-דיוק שנוגע לאחרים, אין שום הטלת דופי ואין שום בעייה שאיתה מתמודדים הכללים שפרסמתי. ודאי וודאי שאיש אינו מטיל ספק בזכותם להתקיים ולכתוב בכל נושא העולה על דעתם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לכל הלא-מבינים [חדש]
אורי קציר   שבת, 01/07/2006 שעה 13:35 אתר אישי
שרית פרקול פרסמה ביקורת בבלוג שלה על ההצעה (למעוניינים: http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=73...). היא סבורה כי הדברים אינם תופסים לגבי בלוגים פיקטיביים. סבסטיאן, בלוגר בעל זהות בדויה, סבור שהדבר מגרש אותו מהבלוגוספירה. הדברים שגויים. מי שכותב סיפורת ממילא אינו מחוייב לכתיבה עובדתית אלא יוצא מנקודת הנחה שחלקים גדולים מכתיבתו הם בדיון. אלא שהוא אינו מביא בחשבון כי במקרה שיחליט לכתוב על עובדות יהיה עליו לוודא את אמיתותן.

שרית פרקול יוצאת נגד החתירה להביא לכך שבלוגרים יידעו את קוריאהם על טעויות שנפלו בכתיבתם ומציינת ש''את זה אפילו עיתונאים אמיתיים לא תמיד עושים''. זו קביעה מעניינת, משום שהיא מניחה שלמה שמכונה ''עיתונאים אמיתיים'' יש אמת מידה אתית שבלוגרים עדיין לא מגיעים אליה. כל מי שמכיר את הדרך בה פועלת התקשורת ברמה האתית (ודבורית שרגל ציינה חלק מהמקרים בבלוג הפיקטיבי שלה כ-Velvet Underground) מבין שהעובדה שעיתונאים אינם טורחים לתקן את שגיאותיהם אינה אלא זלזול מצידם במצקועם ולא בגדר התנהגות ראויה לכשעצמה. מהיכרות לא קטנה עם עולם התקשורת אני יכול להעיד שלא הייתי רוצה שרמת העמצידה בכללי האתיקה העיתונאית תהיה נר לרגליהם של בלוגרים ברשת. מצטער, שרית, אבל אני חולק עלייך. בלוגר אינו צריך לאמץ אמות מידה של עיתונאי ממוצע; הוא יכול - וצריך - להתנהג ברמה אחרת לגמרי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לכל הלא-מבינים [חדש]
סבסטיאן   שבת, 01/07/2006 שעה 14:23
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אני לא רוצה שהקוראים בבלוג שלי יידעו להבחין בין דמיון לעובדות. אני רוצה שהם יידעו מראש שאצלי בבלוג אי אפשר להבחין. תיפטר מהז'אנרים המקובלים ותבין אותי. אם נלך בדרכך, נצטרך לכתוב בכותרת של כל בלוג -''שירה'', ''רומן'', ''סיפורים'', ''עיתונות'' וכדומה. זה מגוחך ומסרס את תרבות הבלוגים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לכל הלא-מבינים [חדש]
שרית   שבת, 01/07/2006 שעה 14:24
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
עם כל הכבוד לוולווט-דבורית, ויש כבוד, לא חושבת שצריך עכשיו לשרבב את זה לכל דיון שעניינו עיתונות.

אני עיתונאית מספיק שנים כדי לזכור ימים אחרים. זה שהעיתונות בימינו מרבה לסטות מדרך הישר, כמו המדינה כולה, לא אומר שהבלוגרים (שהם בסיפור הזה בכל זאת בגדר ''המלפפונים'' לעומת ''הגנן'') הם נושאי דגל האתיקה מעכשיו, או אפילו צריכים להיות כאלה. וכן, בהחלט, היה נחמד אילו בלוגרים שמתיימרים להיות סמי-עיתונאים ינהגו לפי כללי האתיקה העיתונאית המקובלים, שבכל זאת - קיימים, גם אם לא תמיד נשמרים, ולא תמיד נשמרים על ידי כל העיתונאים, בכל גוף תקשורת.

הצעת האמנה שלך, למרות הסבריך בעניין סבסטיאן, מוציאה מן הכלל את כל תחום הבלוגים שאינם מתיימרים להיות עיתונאיים, או מקצועיים. לדעתי, אם כבר מנסחים אמנה, צריך לכלול בתוכה את כל היצורים השונים המאכלסים את הבלוגוספירה (שמאחורי כולם, כמובן, נמצאים אנשים בשר ודם).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לכל הלא-מבינים [חדש]
אורי קציר   שבת, 01/07/2006 שעה 14:43
בתגובה לשרית
אתר אישי
שני דברים. ראשית, אינני רואה את עצמי כבלוג עיתונאי. כפי שידוע לך, רוב המאמרים המתפרסמים כאן עוסקים בכל בהיסטוריה. יתכן בהחלט שגם אני, לעתים, נכשל בלאֹיודעין באמצעות ציטוט ממקור בעייתי, שלא לומר שקרי. כל אחד עושה את המיטב ולא יותר מכך ואני אינני יוצא מן הכלל.

שנית, ההצעה לאמנה אינה אלא הצעה. אם את מבקשת להרחיבה גם לשדות שנראה לך שאינם מכוסים בה, את מוזמנת להציע שיפורים ועדכונים. זו בדיוק מטרת המאמר הזהף לקדם דיון. לומר 'זה לא מוצא חן בעיני' ולהסתלק זה לגיטימי לגמרי, אבל לא תורם הרהב לגיבושה של אמנה כזו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לכל הלא-מבינים [חדש]
שרית   שבת, 01/07/2006 שעה 15:18
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
ראשית, אני יודעת שאינך רואה את עצמך כבלוג עיתונאי, ולא רמזתי כך.

שנית, אני גם יודעת שזו הצעה, וגם כתבתי כך.

לא סתם אמרתי ''זה לא מוצא חן בעיניי'' באופן כללי והסתלקתי, אלא גם פירטתי ונימקתי מה לא מוצא חן בעיניי. זו תרומתי הצנועה (נוסף על כך שפרסמתי את הצעתך בפרקולוג).

לא עלי המלאכה לגמור. בכל מקרה, אמשיך לעקוב, כי אותי מעניין לא פחות הדיון החשוב שעולה כאן בדבר מהותו של הבלוגר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לכל הלא-מבינים [חדש]
אורי קציר   שבת, 01/07/2006 שעה 16:16
בתגובה לשרית
אתר אישי
ב''זה לא מוצא חן בעיני'' לא התכוונתי אליך אלא יותר לתגובות נוסח סבסטיאן, שהגם שהציגו ביקורת מנומקת לא הציעו אלטרנטיבה אחרת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לכל הלא-מבינים [חדש]
שרית   שבת, 01/07/2006 שעה 16:24
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
סבסטיאן יכול היה לנסח יופי של הצעה, אילו מצא לנכון :-)
אולי בעצם זרקת לו כאן כפפה, לנסח קוד שיתאים גם לאזרחי הבלוגוספירה המסתובבים בדמות בדויה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לכל הלא-מבינים [חדש]
אורי קציר   שבת, 01/07/2006 שעה 16:33
בתגובה לשרית
אתר אישי
אני סבור שמה שהצעתי כולל גם את מה שסבטסיאן מדבר עליו. אמירת אמת פירושה, בהקשר של בלוגר הכותב סיפורת, היא האמירה שהוא עצמו כותב את הסיפורים האלה ושהם אינם מועתקים ממקומות אחרים. בהנחה שבלוגר שכותב סיפורת כותב חומר מקורי לא צריכה להיות לו כל בעייה עם דבר כזה.

ובכל זאת - אשמח אם סבסטיאן, או כל בלוגר אחר שאינו מסכים עם חלקים באמנה שהצעתי, יביא הצעות ושיפורים משל עצמו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

האמנה ראויה וטובה [חדש]
אריה קיזל   שבת, 01/07/2006 שעה 16:57 אתר אישי
אורי,
הרעיון של האמנה ראוי.
האמנה כשלעצמה עונה לדעתי על הדרישות האתיות שעלינו כבלוגרים להציב בפני עצמנו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
חיים רביה   שבת, 01/07/2006 שעה 18:19
אורי יקר: אמונתך בכוחן של מלים להסדיר התנהגות פרועה, תמימה ונוגעת ללב. בפועל, בן-אדם אינו זקוק לאמנה כדי לפעול נכון ומי שאינו בן-אדם ממילא לא ינהג לפיה. משכך, אני מוותר על ביקורת האמנה, שכמה מעיקריה מנוגדים ליסודותיה של כתיבה חדשה בכלל ובלוגים בפרט.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מעניין [חדש]
תראזימאכוס   שבת, 01/07/2006 שעה 18:43
אבל במידה וכן הייתי מוסיף את הרעיון:
* על המגיב לקחת אחריות על דבריו, קרי להמנע מתגובות ''ללא שם''. ואם מכלילים זאת: על הבלוגר להמנע מניצול כשלים טכנולוגיים לקידום מטרותיו.

אני לא יודע עדיין אם אני תומך ברעיון האמנה או מתנגד לה, מדובר בנושא מורכב וקשה ליישום.
אבל אפשר לסכם זאת כך: יש אנשים שרמתם המוסרית גבוהה יותר, ויש שנמוכה יותר. בארוע האחרון קיבלנו המחשה על הנורמות שכל אחד מהבלוגרים המעורבים היה מחויב אליהן. מי שרמתו המוסרית נמוכה ממילא לא ייקח על עצמו התחייבות כמו הקוד האתי, וגם אם ייקח יישכח את מחויבותו בהזדמנות הראשונה בה המציאות לא תתאים לדעותיו. ומנגד מי שרמתו המוסרית גבוהה אינו זקוק לקוד שכזה כדי להקפיד על נורמות התנהגות גבוהות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מעניין [חדש]
אורי קציר   שבת, 01/07/2006 שעה 20:58
בתגובה לתראזימאכוס
אתר אישי
ההצעה שלך מצוינת, תראזימאכוס. אני מכניס אותה לאמנה כסעיף נוסף.

ובעקבות זאת: אני קורא לכל מי שנכנס ומגיב להעלות רעיונות והצמעות לתיקונים מסוג זה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יוזמה מעניינת. [חדש]
אלכס   שבת, 01/07/2006 שעה 20:26 אתר אישי
אם כי מיותרת משהו.

היופי בקהילות ברשת הוא בראש ובראשונה שהן לא-מוגדרות. אין להן כללי התנהגות ברורים (על אף שלרוב ישנו תקנון), אין הן מחייבות אף אחד ואין הן מציבות תנאים מיוחדים.

הפתיחות הזו היא שמתדלקת קהילה וירטואלית שכזו, האפשרות לשמור על אנונימיות, לבטא דרור בכתיבה, לזכות בהכרה מסוימת ולקבל או לחסום ביקורת.

דווקא מפני שאין אמנה כזו מתקיימת רבגוניות שכזו מכל הסגנונות והצורות של הכותבים. ורצוי שהמצב יישאר כפי שהוא.

מובן שהצעתך אינה מגבילה כדבריך אף אחד מהבלוגרים, רק מפיחה רוח של ארגון שינעים מעט את הרמה, האווירה והנעימות בבלוגיה.

אולם סבורני שאין בה ממש. היא מכוונת לקומץ קטן של כותבים. במיוחד אלה ה''מתמחים''. היא מנשלת ממרבית הכותבים את הקסם שמצאו בבלוגם מלכתחילה, שעודד אותם לפתוח ולכתוב בו.

אין מדובר בחוקה, בסה''כ מעין אמנה. אך עדיין מדובר בסוג של מחוייבות. ואם מחוייבות זו תהפוך לנחלת הכלל היא תרחיק כותבים רבים בתואנה שאינם מתאימים למסגרת. כותבים סוררים שלא יאמצו את האמנה יזכו לסנקציה שלילית בצורת גינוי של אלה אשר אימצוה לחיקם.

אולם מצב זה לא יתממש מהטעם הפשוט שמעטים בלבד יבחרו לאמץ אותה, רק אלה אשר מזדהים עם הנוסח. האם נוסח שיתקבל ע''י הכול קיים? אינני יודע. גם דרישה פשוטה כמו סעיף 5 באמנה שלך אינה נועמת לכל אחד ואחד. יש שבוחרים להיות גסים, להעביר ביקורת בלתי נוקבת על אחרים, לרכל וכו'. אולי זה מה שמושך אנשים לבזבז את זמנם היקר על תכתובת סדרתית הכוללת התנצחויות אינסופיות - החירות והשליטה.

אני אישית נוטה להיות בעד, ובאופן כללי אמנה כזו תואמת לי. אבל עד כאן, ''אישי'' ולא יותר. וגם ללא ניסוחה הייתי נוהג עפ''י עיקריה מבחירתי החופשית, פשוט מפני שאתיקה מקצועית כזו מתאימה לי אישית.

מכל מקום, כפי שציינתי יש המון טיפוסים בבלוגוספירה. כל אחד בעל סגנון משלו. כל אחד וסיבותיו שלו בנוגע לניהול בלוגו. כל אחד וערכיו הפרטיים שלו. ואולי יותר מכל: כל אחד והחופש שלו.

מסיבות אלה ועוד הצעה כזו לא תהפוך לדעתי לנוסח מקובל, שלא לומר רשמי על כלל הבלוגרים. מסופקני שאף על מיעוטם.
אך הרעיון עצמו נחמד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חוסר הסכמה עם מספר סעיפים [חדש]
תומרית   שבת, 01/07/2006 שעה 23:43
יש שני סעיפים שלא נראים לי מחוייבים מן המציאות:
הסעיף שטוען שעל הבלוגרים להגיב לתגובות שניתנו. לפעמים יש תגובות שדורשות חוסר התייחסות ולפעמים אין מה להגיד ולא רוצים להגיב אליהן.
הסעיף הנוסף- למה שיהיה אסור למחוק תגובות של אנשים אחרים? לפעמים יש תגובות שאינן הצפות אבל שהן באות מתוך הכרות אישית עם הבלוגר ומעדיפים שאחרים לא יראו אותן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני מסכימה עם עו''ד רביה וכרמית [חדש]
כרמל וייסמן   יום א', 02/07/2006 שעה 0:32 אתר אישי
הכתיבה בבלוג אינה פרסום וההשראה לא תהיה אתיקה עיתונאית. הייתי לוקחת השראה מהתנהגות אתית שהייתי מצפה לה בחיים. הלוואי שכל אדם שנושם היה צריך להתחייב להיות אדם מוסרי, לא לעשות לחברו מה ששנוא עליו, לא לרכל ולטפול אשמה על מישהו רק כשישי שני עדים לעניין... אופס נראה לי שיש לנו כבר מערכת אתית כזו אבל יש אולי שני אנשים במאה שערים שחיים לפיה.

הרשה לי להציע אמנה בת סעיף אחד מהפכני: שכל בלוגר ידבר רק מנקודת המבט של החוויה האישית שלו, מציאות בדיה וואטאבר, וכשהוא מדבר על אדם אחר שיהיה מודע למה שהוא רואה במציאות הפיזית וניתן לקרוא לו עבודה, לבין הפרשנות או הסיפור שהוא מלביש מדמיונו לעניין. אני נמצאת באיזה סוג של תרגול שמנסה להיות כך במציאות, נראה שבכתיבה יש יותר סיכוי לתקשורת אחראית מהמקום של מודעות להבדל הזה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עבודה=עובדה [חדש]
כרמל וייסמן   יום א', 02/07/2006 שעה 0:34
בתגובה לכרמל וייסמן
אתר אישי
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני מסכימה עם עו''ד רביה וכרמית [חדש]
שרית   יום א', 02/07/2006 שעה 9:13
בתגובה לכרמל וייסמן
אתר אישי
I second

[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני מסכימה עם עו''ד רביה וכרמית [חדש]
אורי קציר   יום א', 02/07/2006 שעה 10:10
בתגובה לכרמל וייסמן
אתר אישי
זה לא נורא שונה ממה שהצעתי, למעט העובדה שהאמנה פורטת את הרעיון שלך לפרוטות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הצעות [חדש]
virlomi   יום א', 02/07/2006 שעה 1:33 אתר אישי
הצעה 1
אולי צריך להפריד בין סוגיי פוסטים שונים. כן זה מרגיז ומעצבן - יש עוד הצעה למטה.
ואוליי לחייב איזשהו סימון
- ידיעה - שמסומנת כדברי אמת
-יצירה - שיר או סיפור . בדיה
-דעה - הירהור או מחשבה.
ולהכיל על כל סוג פוסט אתיקה/אמנה אחרת.
ולביקורת על האמנה
סעיף 9 מיותר ,ות 14 - מחמיר הרבה יותר מדיי
11,12 - מכוסים על ידי אחרים וטריוויאלים.
סעיפים 2,5,7,8,10 כנראה רלוונטים כנראה לכל סוגי הפוסטים.
6 ו 4 מתייחס לדעה שמביאה עובדות - והם חשובים, אך קשורים לניגוד אינטרסים.
בעוד 1,3 - קשורים לידיעה בלבד
כל מה שקשור לניגוד אינטרסים (13,15) - צריך להיות מפורסם לפחות בבלוג . בכל מקרה שיהיה פשוט וזמין.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------

הצעה 2
או שאולי כדאי לנסח כמה אמנות - ולדאוג לקישור מהבלוג לאמנה הרלונטית לאותו בלוג. אפשר לכלול סימון
בלוג מבוסס בדיה
בלוג לא מחויב לאמת
בלוג פירסומי
בלוג יומן
בלוג אתי

טוב הבנתם את הרעיון
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אולי צריך משהו טיפה שונה [חדש]
יהונתן   יום א', 02/07/2006 שעה 13:17 אתר אישי
ברור לנו שלא תהיה הסכמה על קוד אתי שכן המוסר של אחד לעולם לא יהיה זהה למוסר של אחר ולכן אין כל אפשרות להשגת קונצנזוס.

עם זאת, לדעתי, אפשר לקבוע כן כלל מחייב אחד: כל בלוגר יקבע את הקוד האתי שהוא פועל לפיו ויפרסם אותו, כלומר - נכתוב מספר הצעות, ואו סעיפים, שנוגדים אחד את השני, ולפיהם ניתן יהיה לבנות מערכת אתית לכל בלוג (בדומה למערכת של קריאטיב קומונס להגנה על זכויות קניין) ובכך כל בלוגר יבחר האם הוא ''מוציא דברים מהקשרם'' או לאו, או האם הוא מוחק תגובות לא עניינית, תגובות פוגעניות או רק תגובות בלתי חוקיות. מה יחסו למוצרים מסחריים וכו'.

הדרך המדוברת תביא לכך שתהיה אמנה אחת, שהיא לא מחייבת, וניתן לתפעול. מה שיהיה חשוב באמנה, כמו שכתבתי בעבר, היא שאני לדעתי לא מתייחס לתוכן האמנה כחשובה כמו לסמכות השיפוט.

אם יהיה מוסד בוררות לסכסוכים של בלוגרים הדבר יגביר את היעילות ויאפשר לכל בלוגר לפעול בחפשיות. המטרה של קוד אתי היא להגביר את הכתיבה ולא למנוע אותה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אולי צריך משהו טיפה שונה [חדש]
אורי קציר   יום א', 02/07/2006 שעה 20:10
בתגובה ליהונתן
אתר אישי
האמנה האישית היא רעיון טוב, יהונתן. לגבי מוסד הבוררות, אני כבר לא כל כך בטוח. רוב הבלוגרים נהנים מהמצב האנרכי והיו רוצים לשמר אותו כמיטב יכולתם. אם הם אינם מוכנים לאמץ אפילו אמנה בעלת מסרים ערכיים, קל וחומר שלא יקבלו על עצמם לפנות למוסד לבוררות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אחת שאיכפת לה [חדש]
  יום ג', 04/07/2006 שעה 13:08
לפי דעתי, וזאת דעתי בלבד,האמנה צריכה לכלול זכויות וחובות של הבלוגר לחוד וזכויות וחובות של המגיבים לחוד.
למה אני מתכוונת:
קודם כל נגדיר מהיא בלוגיה, בלוגיה היא מקום וירטואלי בו אנשים,(אמיתיים ולא וירטולים) נכנסים ויוצרים מרחב פרטי ואישי, בו הם יכולים ורשאים לכתוב כל מה שעולה ברוחם ובמוחם, כל עוד הם לא פוגעים בזולת. זכותו של הפרט(במקרה הזה הבלוגר) להביע את דעותיו הפרטיות גם אם הוא לא מקובל על הכלל. זכותו של הכלל(במקרה הזה המגיב) להביע את דעותיו, כל עוד הוא לא פוגע בפרט(הבלוגר) זכותו של הפרט לבחור למי להגיב ולמי לא, זכותו לבחור אם להגרר לעימות ואם לא, זכותו להגן על פרטיותו ועל זכויותיו להביע את דעותיו, כי חוק חופש הביטוי מגן עליו, וכל זאת כל עוד הוא לא פוגע באחר, מילולית או פיזית.זכותו למחוק כתובות נאצה וביטוים פוגעים ולצנזר אותם, כי הם פוגעים בו. זכותו של הכלל(המגיב) לבחור אם להגיב לפרט(בלוגר) או לא. זכותו להתעלם ולא להתיחס לכותב ולכתוב. נכון שהמרחב הוא פרטי אבל הוא פתוח לכניסות ולתגובות. לכן הכותב חשוף לתגובות ואין לו שליטה מי יכנס ומי יגיב, לכן חשוב להגדיר את חובותיו של המגיב, כשאתה אתה נכנס לשטח פרטי, כבד את בעליו, כי הוא מכניס אותך אליו, אם הוא לא מוצא חן בעינייך אתה רשאי לעזוב את המקום, או אם נפגעת באיזה שהוא מובן ממנו אתה רשאי לדון איתו על הנושא, ולברר את העיניין עד שיהיה מובן ומקובל עליך, אם לא הגעתם לפשרה, חל עליך איסור לפגוע בו או בשטח הפרטי שלו בכל מובן המשתמע מכך, אסור להשחית, להתעלל, ללכלך או לפגוע. אתה בסך הכל אורח אצלו.
זכותך להגיב לרשומה ברשומת קונטרה משלך ובכך לכונן את זכותך להביע את דעתך ועמדתך, שוב כל עוד אתה לא פוגע באחר.
כן ועוד דבר קטן אך חשוב, זכותו של מנהל הבלוגיה, לסגור בלוג של בלוגר עבריין שלא עמד וכיבד את תנאי השימוש בבלוגיה, כמו בחיים, העבריין צריך לשאת בעונש, ולא הנפגע ממנו, כי בזמן אחרון אני רואה תופעה רווחת של סגירת בלוגים מצד הנפגעים ולא הפוגעים.
תודה.
ומקווה שעזרתי במשהו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא מסכים עד הסוף... [חדש]
שי   יום ד', 05/07/2006 שעה 13:10 אתר אישי
3. הבלוגר יידע את קוראיו על שגיאות או טעויות שנפלו בטקסט ויתקנן בהקדם.
4. הבלוגר יוודא שכל ציטוט, תמונה, כותרת או סוג אחר של חומר המתפרסם בבלוג שלו לא יהיה מטעה ולא יוצא מהקשרו.

לא מסכים עד הסוף עם זה...
אני לשרות הקוראים שלי???...
הפוסטים שלי יהיו כפי שאני מרגיש שהם צריכים להיות... [מסכים עם זה שהם לא צריכים לפגוע באף אחד...] אם אני אכניס תמונה שאני ארגיש שהיא מתאימה אבל היא מבלבלת בשביל כל השאר אני אשאיר את התמונה...

אני מסכים עם הרוב...
אבל לדעתי הסעיפים צריכים לצאת נגד פוסטים עוינים לאנשים ונגד תגובות עוינות בעיקר... אין מה להכריח אדם לשקוד סביב הבלוג שלו למקרה שתגיע תגובה שמבקשת להבין את הפוסט...
לבלוגר אין זכות לפגוע באף אחד... אבל הוא גם לא חייב כלום...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

האדיפליה המכונה ''קהילה'' [חדש]
שפי   יום ה', 06/07/2006 שעה 12:10 אתר אישי
התגובה של יעקב בן-אהרון (שכותרתה ''נפלא'') היא קולעת ביותר. רובכם גילגולים של היצר הקיבוצניקי, שנמצא ב''קוד הגנטי'' ב''הורוסקופ'' של הציונות-המדינה.

לפני כמה ימים כתבתי רשימה באותו עניין:
(עכשיו אורי יכתוב בתגובה שזה לא אותו עניין...)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מגיב ללא בלוג [חדש]
חיים   יום ה', 06/07/2006 שעה 16:15
הברנז'ה היא אם כל חטא , כל עיתונאי זוטר עם בלוג לא מהסס להתעמר באיש רגיל או כותבת סבירה בבלוג עלולה להתקל בו בעיתונאי ההתקלות היא הדבר ההרסני , אפילו כותבות מיומנות בגיל בגיר יכולות לההפך לקורבנות של עיתונאי או עיתונאית, הכותבת הסבירה יודעת שרק ציוץ קטן של עיתונאי באיזה טור זניח בעיתון רשת יביא לה אלפי קוראים , זה כוח , כוח הרסני , כבר יש לכוח הזה רקורד קורבני שהושאר כמו שביל עקוב מדם , הבלוגספרה מלאה בקורבנות של עיתונאים שעושים בכוח שלהם שימוש ההפך מכל אתיקה.

הסעיף הראשון חייב להיות גילוי נאות ,*לא ינתן בלוג לעיתונאי , עיתונאי לא זקוק לבלוג , יש לו טור בעיתון .
צריכה להיות הפרדה מוחלטת בין לבין העירוב הזה יוצר את ההשחתה כפי שאנו מכירים.

והיה וכן יינתן לעיתונאי בלוג יהיה זה תחת גילוי נאות ובקרה מיוחדת עיתונאי תמיד צריך להיות חשוד , עיתונאי הוא סוג של אדם שבז לערכים במיוחד עיתונאי מתל אביב , אולי צריך להפריד את הכתיבה ולפצלה לכתיבה תלאביבית-ברנז'ה וכל השאר , תל-אביבים הם לא יצורים אמינים ולכן הזהירות מפניהם נדרשת , * לא יכתוב עיתונאי על בלוגרים שלא מעוניינים שעיתון יכתוב עליהם - בכל בלוג תופיע הרשאה לעיתונאי החטטן , אם בעל הבלוג מבקש שלא להחשף יש לכבד זאת , ולא כפי שנכתב שעצם כתיבת בלוג היא סוג של פניה לפרסום עצמי וחשיפה- שטויות במיץ ,רוב הבלוגרים לא מחפשים קריירה בעיתונות , גם מי שמחפש חשיפה , אז לא דרך מסננת של עיתון וגרוע מזה עיתון ברנז'אי תל-אביבי.

תל-אביב היא סוג של בלוג דביק כשכל אחד כותב על השכנה שלו , בלוגר תל-אביבי זו רעה חולה , מלחמות רחוב מתל-אביב מעותקות לתוך הבלוגספירה , כאילו הארץ הזו היא עיר אחת .

כל מה שרע בעיתונות ובבלוגספירה מקורו בעיר העברית , הריח והקטטות ומלחמות והרשע התל-אביבי זה עניין לטיפול פנימי בתוך תל אביב , הסכסוכים הבלתי פוסקים בין נשים תל אביביות שקוטלות אחת את השניה , מקנאות ומעסיקות לצורך זה כתבנים ועיתונאים זעירים שנלחמים על ליטרת בשר זו או אחרת היא על גבול הביזאר.

לכן דרושה היבדלות מתל אביב , ואז יראה משהו אחר ושונה , הרימה התל אביב במילא היא מהסוג שמעכל את עצמו , מדוע אנו נותנים לברנז'ה התל-אביבית להכתים את כולנו ?

כללי אתיקה יכובדו , אבל ברור שתל-אביבים מחוסרי יכולת לתפקד בסביבה הגונה , זו הבעיה העיקרית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כן ולא [חדש]
אסף שפריר   יום ו', 07/07/2006 שעה 13:48 אתר אישי
תאורטית זה נשמע כנסיון חיובי וערכי 'לעשות סדר בבלגאן' ולמנוע טרגיות במקרה הקיצוני או סתם רעש מיותר במקרה היום יומי.
נקודת כשל ראשונה - מעשית אולי ניתן לאחד מספר מסויים של בלוגרים, מרכזיים ככל שיהיו, להתנהלות על בסיס האמנה הזו אך רוב רובם של כותבי הבלוגים, החל מהרמה הנמוכה ועד האליטיסטיים לא מסוגלים לעמוד בסטנדרטים שלה.
מקודת כשל שניה - אני מאמין שכח היצירה של הרשת נובע בעיקר מהכאוטיות שלה והיכולת לתת ביטוי לכל קדוש או טרול. הגבלה על ידי סייגים בנוסח האמנה תפגע בנו לטווח הארוך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כלום הבלוגוספירה ביצה היא? [חדש]
הצועד בנעליו   שבת, 08/07/2006 שעה 8:58 אתר אישי
שצריך לייבשה?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©