מותה של בלוגרית (חלק ב')
יום ג', 20/06/2006 שעה 23:52
לא מעט שאלות נותרו ללא תשובה בימים שלאחר התאבדותה של הבלוגרית רפונזל, מירב קנר בשמה האמיתי. האם יש אחריות לגורמים מימסדיים כלשהם שלא איתרו בזמן את כוונתיה לצעוד במסלול אובדני? האם קיימת אחריות מצידם של חברים באותה קהילה אינטרנטית בה פעלה, אותם חברים שידעו על נטיותיה וראו את שביתת הערב שלה ובכל זאת העדיפו להשאיר אותה לנפשה? האם יש דרך למתן את רמת האלימות בשיח האינטרנטי האינטר-בלוגרי הזה? ואיך יזכרו את מירב קנר בעוד חודש, בעוד שנה, בעוד עשר שנים? מה יישאר מאישיותה המורכבת והמסוכסכת של בחורה שאפילו מודעת אבל אחת לא פורסמה אחרי פטירתה?




סופה הטראגי של מירב קנר הותיר לא מעט שאלות פתוחות שטרם ניתנה עליהן תשובה מספקת. הרובד הגלוי של המציאות שבה פעלה מירב היה חשוף לעינינו מתוך הטקסטים שפרסמה, הוויכוחים שניהלה, המידע שחשפה. הרובד הסמוי כולל את כל השאלות שלגביהן לא סיפרה מירב את הסיפור כולו – ואת כל השאלות הקשורות להתנהגות הסביבה האינטרנטית שבה חיה ופעלה. הנה כמה הרהורים שחךפו בי ביומיים-שלושה שאחרי.


האם יכלה לפעול בדרכים אחרות?

לדעתי, לפחות, כן. היא הייתה בחורה אינטליגנטית, שנונה, חריפה, בעלת ידע בלתי מבוטל בלא מעט תחומים. מה היה קורה לו הייתה מתלוננת במשטרה נגד אותו פסיכולוג שלטענתה הטריד אותה ולאחר מכן שוכרת עורך דין כדי שיפתח נגדו בהליכים משפטיים? מה היה קורה לו לאחר ששמעה את השוטרת שמסבירה לה שאין לה קייס נגדו הייתה מגישה תלונה בכל זאת ומשלא הייתה בה התקדמות הייתה פונה לדרגים משטרתיים גבוהים יותר כדי לקדם את עניינה? מה היה קורה לו הייתה שולחת תלונה על התנהגות המשטרה למפכ''ל, למשרד לביטחון פנים, למבקר המדינה? האם לא יכלה לפעול נגד אותו עיתונאי שנגדו יצאה באמצעות פנייה למערכת עיתונו? האם לא יכלה לוותר על הנקמה שבמסגרתה הזכירה את שמו כמי שניחן בפגם פיסיולוגי כלשהו שהידיעה הכללית עליו אמורה לגרום לביזויו?


מירב קנר הייתה אישיות טעונה מאוד. הפתיל שלה היה קצר מאוד ומאחר והיה ממילא מחובר למטען רגשי נפיץ במיוחד הרי שהתפוצצויות בסביבתה היו, בדרך כלל, רק עניין של זמן. דומה כי החליטה שמה שאינה יכולה עוד לסמוך על מתווכים ושעליה לפעול בעצמה. אולי אם הייתה סבלנית קצת יותר, אולי אם הייתה נוטלת פסק זמן כלשהו מהרשת (כפי שסיפר חנן כהן שרצתה לעשות) ומתירה לעצמה לפרוק את המתחים שהצטברו במהלך התקופה האינטנסיבית שבה הפעילה את הבלוגים שלה – אולי אז היו פני הדברים שונים.


האם קיימת אחריות ממסדית כלשהי לגורלה?

אדר שלו, למשל, סבורה שכן. ''זו לא הטרדה קלה וזו הזנחה פושעת מצידה של המשטרה'', כתבה מייד לאחר שנודע על ההתאבדות בתגובה לפוסט מהיר בבלוגה של נטע דרור, ''התקשרתי אליהם 48 שעות לפני שמירב קפצה מגג הבניין וסיפרתי אודותיה, אודות האשמות השווא שהיא כותבת ועל מצבה. סיפרתי גם שהיא איימה להתאבד. חזרתי על זה כמה פעמים. השוטרת הלכה לאיבוד בנראטיב. בסוף שלחו לביתה צמד שוטרים שחזר כלעומת שבא... בלשכת הפסיכיאטר המחוזי סירבו לקחת אחריות והפנו אותי חזרה למשטרה. אם מישהו היה מקשיב שם ומעיין בהיסטוריה הרפואית שלה לרגע, היא הייתה מאושפזת עכשיו. כמה שניסיתי, אני לא מצליחה לכעוס עליה - למרות שהיא כתבה עליי ועל אחרים דברים שקריים ואיומים, הכל תוצאה של הזייה שהשתכללה מיום ליום. ורשויות החוק התעלמו וצפצפו''.

אם אכן כך התנהלו הדברים, הרי שלפחות שני גורמים ממסדיים החמיצו הזדמנות נדירה להשיב את מירב מדרך האבדון שבה בחרה ללכת. מאחר והבלוגרית עצמה לא הסתירה את נטיותיה (שביתת הרעב המתוקשרת שלה הייתה העדות הבולטת ביותר לכך) מספיק היה לערוך חיפוש קל ביותר ברשת כדי להבין באילו בעיות מדובר. ''כשאמרה שאם שביתת הרעב לא תצליח, הברירה היחידה שלה היא מוות, חשבתי שהיא מדברת בלהט הרגע, לא האמנתי שהיא באמת תממש את זה'', כתבה על כך הבלוגרית על הסף במאמר שפרסמה לאחר מותה של מירב. אם מירב לא הסתירה מאיש את כוונותיה מדוע לא יכלו לפחות אותם גורמים לערוך בדיקה קלה בנושא?


האם קיימת אחריות של פעילים ברשת לבחירתה להתאבד?

זו, כנראה, השאלה הטעונה ביותר כאן. אם אדר מכוונת אצבע מאשימה לכיוון המשטרה והמימסד הפסיכיאטרי הרי שהעימות הנזעם והמתמשך בין בלוגר חריף לבלוגרית תקיפה שתפסו צדדים בפרשה הזו לובש כיוון אחר לחלוטין. צד אחד סבור שהדרך בה בחרה לבטא את מצוקותיה לא הייתה בלתי לגיטימית ושמכל מקום סיפורי צוקותיה הם אמת לאמיתה; צד אחר סבור שגם אם הייתה בהם אמת כלשהי (ובדרך כלל הוא נוטה לפקפק בכך), הרי שבהיותה בלתי-נסבלת אולי לא היה כל כך נורא שהביאה על עצמה את קיצה.

מה אחריותה של קהילה אינטרנטית בלתי מוגברת למתרחש בחייהם הפרטיים של מרכיביה? שאלה טובה. כדאי, אולי, לפרק את המושג הזה לגורמיו. מדובר בקהילה ברמה שאינה מוכרת לרובנו מחיי היומיום, משום שבעוד שהדיון המתנהל בין מרכיביה הוא מציאותי לגמרי, הרי שהקשר הקיים ביניהם הוא וירטואלי לחלוטין. בקהילה סטנדרטית, כזו שיש לה גם מימד פיסי, לכל פרט יש זהות מוגדרת. בקהילה וירטואלית יכול כל אחד להשתמש בזהות בדויה ואף להבנות לעצמו זהויות אלטרנטיביות ולהשתמש בהן בו-זמנית. נדירות מאוד הקהילות ברשת שבהן נבנו מסגרות תומכות בין המשתתפים ברמה שמעבר לשיח הרשתי נטו. כך שאם אין קהילתיות פיסית אולי אין גם אחריות.

אבל אי אפשר להתעלם מעבודה שהקהילה האינטרנטית יוצרת דעת קהל שבהיותה זמינה כל העת לפלטפורמה המאפשרת ביטוי בלתי מוגבל היא בעלת עוצמה אדירה. אני מעז לומר שעוצמתה אינה פחותה מזו שיכולים להפעיל כלי התקשורת הסטנדרטיים. במקרה של מירב, שראתה את עצמה כפעילה אינטרנטית נלהבת וכמי שיכולה לבטא את עצמה בעיקר באמצעות הבלוגים שכתבה, אין ויכוח על כך שהייתה פעילה במעין קהילה וירטואלית שמרכזי הדיון שלה הם הבלוגים של משתתפיה. הקהילה הזו אינה מוגדרת כמו פורום העוסק בעניין ספציפי, והיא יכולה לכלול גם גורמים מקוטבים המנגחים זה את זה בקולניות. השיח המריר והאלים-מילולית שהתנהל בין מירב למתנגדיה הוקצן על ידי מירב עצמה למימדים בלתי נתפסים כמעט.

האם קיימת אחריות מוסרית כלשהי של חברי הקהילה הזו לגורלה של משתתפת כלשהי בה? אדר שלו, למשל, סברה שעליה לעשות משהו כדי לסייע למירב. סביר להניח שבלוגרים רבים סבורים אחרת, שאם רוצה בחורה לשים קץ לחייה זוהי אולי החלטה בלתי רציונאלית אבל אין זו זכותם (וקל וחומר לא חובתם) להתערב בהחלטות מעין אלה.


האם בעקבות ההתנסות הזו ראוי להחליט על כללי התנהגות מוסכמים?

האלימות המילולית שאפיינה את השיח בין מירב לבין מתנגדיה הותירה לא מעט משקעים אצל המעורבים, כמו גם אצל הצופים מהצד. אני חסיד קטן מאוד של צנזורה, אבל אולי ראוי לגבש מעין הסכמה על כללי ההתנהגות המומלצים לכותבים עצמאיים ברשת: שיח בלתי-מתלהם, תגובות ענייניות, הימנעות מהשמצות נטולות בסיס, שמירה על פרטיות המתדיינים ועזרה הדדית בעת צרה. מעין אמנה שבלוגרים המעוניינים בכך יתחייבו וולונטרית ליישם את כלליה ולהכניסה בבלוג שלהם ולהתחייב שיקשרו אך ורק לבלוגים שיעמדו בסטנדרטים של התנהגות נאותה.
יש בי לא מעט תכונות אבל נאיוויות אינה אחת מהן. זו אמנה שלא ניתן יהיה לאוכפה. אינני תמים עד כדי שאאמין שלאמנה מעין זו יהיה תוקף מחייב. לא יהיה. אבל אולי ניתן יהיה לגבש סביבה מאסה קריטית של כותבים שמעדיפים סגנון נטול תוקפנות ומחויבות לכללי משחק שקופים והוגנים יותר. סביבה לא-אלימה היא תמיד סביבה שנעים יותר לחיות בה.


איך יזכרו את מירב?

את הזיכרון מעצבים, בדרך כלל, אלה שנשארים לחיות אחרי שמושא הזיכרון מת. כלומר, במידה רבה יעוצב זיכרונה של מירב באמצעות המאבק בין מתנגדיה ומצדדיה. יתכן מאוד שבעוד שנה היא תיזכר כבלוגרית חריפת השכל שבשל נטל בעיותיה שנפשיות סיימה את חייה מוקדם מדי, הרבה לפני שהספיקה להבשיל כיוצרת וכאדם. יתכן באותה מידה שבעוד שנה יזכרו אותה כמטורפת האלימה שקפצה מהגג ברגע שבו הגיעו האגואיזם והצנטריזם שלה לידי רתיחה והותירה אחריה שני יתומים אומללים.

- ''בטח שידברו עליה'', אמר לי היום י', עיתונאי שעקב אחר הפרשה מרחוק ועד כה לא התבטא בגינה, ''תראה את אוסף הקישורים שפרסם חרמון לפוסטים שעוסקים בה ובהתאבדותה. על נעמי שמר לא כתבו כל כך הרבה לאחר מותה כפי שכותבים על רפונזל''.

- ''נכון'', אמרתי, ''אבל אתה ואני, וכמונו עוד הרבה אחרים, נמשיך לזמזם את שירי נעמי שמר עוד עשרות שנים. הזיכרון של נעמי שמר הוא בשירים שהיא עצמה יצרה. הזיכרון של מירב יהיה קשור אך ורק בדרך בה יציגו אותה אחרים. ואם מה שהותירה אחריה יהיו המאמרים הספורים שישרדו ברשת אחרי שהבלוגים של יימחקו סופית, הרי שהם יהיו עיקר העדות עליה. וזה לא מספיק''.

הערה אחת אחרונה יכולה להבהיר במעט את הנקודה הזו. במקצועי אני עוסק בתחום התקשורת. זה אומר שבביתי נוחתים ארבעה עיתונים מדי יום. בכל העיתונים הללו לא ראיתי ולו מודעת אבל אחת המאזכרת את שמה. אולי לא היה בכך צורך משום שכל מכיריה ומוקיריה ידעו מייד והתאספו מייד. ואולי לא היה מי שיפרסם מודעה שכזו. עד לרגע זה, למרות כל מאמרי הפרידה והעיסוק האובססיבי בשאלות הקשורות לאישיותה ולמותה, אין לי כל מושג מה ליווה את מירב בדרכה האחרונה, מה נאמר על קברה, מה מלים ספדו לה, מה מילים חרתו על מצבתה.




[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
איני מבין אותך [חדש]
צפיר צדוק   יום ד', 21/06/2006 שעה 1:13
אתה כותב שהיא לא הלכה למשטרה ומייד אתה כותב שהשוטרת אמרה לה כך וכך, כלומר היא כן הלכה למשטרה .

הנה הציטוט מדבריך עם הסתירה הפנימית :

קורה לו הייתה מתלוננת במשטרה נגד אותו פסיכולוג שלטענתה הטריד אותה ולאחר מכן שוכרת עורך דין כדי שיפתח נגדו בהליכים משפטיים? מה היה קורה לו לאחר ששמעה את השוטרת שמסבירה לה שאין לה קייס נגדו הייתה מגישה- סוף ציטוט

השוטרת לא שייכת למשטרה אורי?

למה שייכת השוטרת אתה כותב שהיא לא פנתה למשטרה , אבל היא כן פנתה אפילו לפי דבריך.

אולי תסביר , אולי לא הבנתי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איני מבין אותך [חדש]
אורי קציר   יום ד', 21/06/2006 שעה 6:57
בתגובה לצפיר צדוק
אתר אישי
לא כתבתי שהיא לא הלכה למשטרה אלא שעדיף היה, מבחינתה, להמשיך את ההליך המשטרתי ולא להתייאש כל כך מהר רק בגלל חוות דעת של שוטרת.

מאחר ואתה מאוד ''משתדל'' שלא להבין אני מבקש שתפסיק עם התגובות לגופו של כותב ותתחיל לעהתדיין לגופו של עניין (ובכך אני מתכוון לתגובות אחרות שלך, שחלקן נמחקו). התרבות של השמצת הכותב אינה מקובלת כאן, ואם יש לך בעייה עם הבעת עמדותי אתה מוזמן לחדול מלקראן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איני מבין אותך [חדש]
אחת   יום ד', 21/06/2006 שעה 10:03
בתגובה לאורי קציר
מצחיק שאף אחד מהעיתונאים דמיקולו שעסקו בזה לא בדק את הדבר הקטן הזה, האם היא באמת הלכה למשטרה או לא. כל מה שיש זה שהיא אמרה שהיא הלכה למשטרה, והיא אמרה כל כך הרבה שקרים וסיפרה כל כך הרבה סיפורים (ובבלוג המחוק שלה בישרא אפילו היה כתוב במפורש פעם אחת שכל מה שהיא מספרת זה המצאה, ושהלוואי שהיתה הבן אדם שהיא מספרת שהיא), שאי אפשר לדעת למה להאמין.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איני מבין אותך [חדש]
אורי קציר   יום ד', 21/06/2006 שעה 10:06
בתגובה לאחת
אתר אישי
אינני חושב שהיא שיקרה. אני חושב שהיא פשוט התייאשה מהר מדי, אולי בגלל עוצמת התחושות שלה והפתיל הקצר והרצון שלא להתעכב לרגע אחד ביישוב החשבון שלה עם מי שראתה כאויביה.

הייתי שמח אם מישהו היה מבצע תחקיר מקיף יותר על חייה ומותה. בלי קשר לשאלה מה חושבים עליה, אני סבור שזהו סיפור שראוי שיספרוהו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איני מבין אותך [חדש]
אחת   יום ד', 21/06/2006 שעה 11:06
בתגובה לאורי קציר
אני יודעת בוודאות שהיא שיקרה במספר דברים חמורים שהעלילה על אנשים שאני מכירה. אבל אני לא מנסה לסגור שום חשבון, אלא לציין את הדבר אולי החמור ביותר כאן, קלות ההרס וחוסר הדרישה לשום סוג של מהימנות. מה שמדהים אותי זה שכל מיני אנשים ''נוטים'' להאמין לכל מיני דברים, שחלקם דיני נפשות שקשורים לאנשים אמיתיים שעדיין חיים, בלי לנסות אפילו ולברר את הפרטים הכי פשוטים לבירור, וכאן תהיתי למה אף אחד מהעיתונאים עלק שהתעסקו בזה לא ביצע, למשל, בדיקה פשוטה מאוד שממש אין בעיה לעיתונאי לבצע.

עוד דבר שמדהים אותי זה ההתנהלות של זה שסייע לה יותר מכל אחד אחר ובסוף הפך לאשם האולטימטיבי מבחינתה. תחת מסווה של הגנה על חופש הביטוי, הבן אדם מחק בלוג מוובסטר בלי לבדוק שום דבר או לפחות לטרוח לשמוע את הצד השני, ומצד שני המשיך, תחת אצטלת חופש הביטוי, לתת במה לדברים משמיצים מהסוג הגרוע ביותר שנאמרו על מספר רב של אנשים אמיתיים תוך כדי חשיפת פרטיהם. יש בסיפור הזה כל כך הרבה סתירה עצמית והתחסדות, שזה ממש מדהים.

לדעתי אתה לא צריך ''להיות שמח'' אם מישהו היה מבצע תחקיר מקיף. אין כאן שום עניין של שמחה או אי שמחה. זו דרישה בסיסית מכל בן אדם שמפרסם דבר כזה, בייחוד אם מדובר בכלי תקשורת ממוסד, אבל גם כשמדובר בבלוגים פופולריים שאמורים להיות מנוהלים על ידי אנשים רציניים ואחראים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איני מבין אותך [חדש]
צפיר צדוק   יום ד', 21/06/2006 שעה 11:48
בתגובה לאחת
את כנראה מתקשה להבין מה משמעות המילה ''חולת נפש'' מן הסתם יש לה ביטוי אחרת היא לא היתה מוגדרת כחולה וכאן נדרשת מבנאדם איזשהי הפנמה הומניסטית שכנראה זרה לך , גם לא נראה שאת עדינת נפש כשלעצמך , בכל אופן יש יותר משמץ של אמת בדבריה היא לא שיקרה כפי שאת וחבריך ''הבלתי תלויים'' טוענים בצורה חסרת שחר, אני לא רואה מישהו באיזור שנטול אינטרסים ותתפלאי אני בין הבודדים שאין לי קשר אליה או למתנגדיה .

אין צורך לומר שכעת אני מתיחס למקרה בצורה חמורה ביותר , ולדעתי המשטרה זה מכבר היתה צריכה לחקור את כל מה שאירע , לפי האיומים והשפה האלימה שלך ושל חבריך יש לשער שמירב ז''ל אויימה בצורה קשה , איני מוסמך לקבוע אם יש למקרה הזה היבטים פלילים אבל אנחנו לא רחוקים מזה , אם את או הערס האלים לא מבינים שאתם בעצם מאששים את טענותיה כנראה שאין ליחס לא לך ולא לערס תבונה יתרה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איני מבין אותך [חדש]
אחת   יום ד', 21/06/2006 שעה 11:56
בתגובה לצפיר צדוק
אוהו, נכנסת כאן למקום שאתה לא רוצה להיכנס אליו. בית משפט לא מגדיר הפרעות כמו אלו שהיו לה - לפי הצהרתה - OCD ודיכאון קליני - כמשהו שמאפשר הסרת אחריות. גם לא בכל המקרים של סכיזופרניה בן אדם יכול לטעון לאי שפיות (ראה למשל את סיפור אלי פימשטיין, או זו מארה''ב שרצחה את חמשת ילדיה). הביטוי ''חולת נפש'' אינו אומר אוטומטית ''לא אחראית למעשיה''.

אתה מנסה נואשות לחלץ אלימות במקום שהיא לא נמצאת, אלוהים יודע למה. לאדם סביר יהיה מאוד קשה למצוא משהו שקרוב אפילו לאיומים בדברי, ואם כבר, ההתקפות שלך ראויות יותר לתיאור ''אלימות'' מאשר דברי כאן למעלה. ואם אכן אין לך קשר, אז דבריך חמורים אפילו יותר. אני לא מכחישה - אני מכירה אנשים שנפגעו ממנה פגיעה קשה מאוד, וכל חטאם של חלקם היה שניסו לעזור לה. בוודאי שאף אחד מהם מעולם לא איים עליה בשום דבר לפני שתקפה אותו בצורה חמורה, וגם לאחר מכן היה ניסיון עצום, שגרם סבל רב לאנשים רבים שאינם היא, לפתור את העניינים האלו בדרכי נועם או לפחות ללא רעש גדול, ניסיונות שנתקלו בקיר אטום והסלמות אלימות מצידה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איני מבין אותך [חדש]
צפיר צדוק   יום ד', 21/06/2006 שעה 12:05
בתגובה לאחת
מה נראה לך שכלבה משוגעת זה לא אלים( בנתיים זה נמחק ) , מה זה דברי חנופה מעודנים באיזה סרט את חושבת שאת חיה?

אני חייב לומר שקראתי באיזה אנשים מדובר תתפלאו העסק כבר ידוע והמסמכים הופצו באינטרנט , והיא אויימה גם אויימה , היא היתה במצוקה נוראה , כן התגובות שלה היו קשות גם כלפי מי שבאו אליה בידיים נקיות , אז מה?

איזה ביטחון עצמי מעורער יש למי שלא מבין שזה נובע מהמצוקה שלה , אני ממש לא מבין את הפוסטים שמנסים לתת לה מנה אף אחרי מותה , די מספיק , קצת הפגנה של אנושיות לא תזיק.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איני מבין אותך [חדש]
אחת   יום ד', 21/06/2006 שעה 12:15
בתגובה לצפיר צדוק
אני כתבתי ''כלבה משוגעת''? אתה מתקיף אותי על דברים שמישהו אחר כתב? צורה לך.

לא יודעת מה הופץ באינטרנט, אבל אני אומרת לך שאני מכירה את הסיפור הזה, ויש גם חומרים רבים שמצביעים על הכיוון הנגדי. אתה הוא זה שחי בסרט, מאחר ואתה תוקף כאן בלי הבחנות על סמך שבבי מידע ובדלי ''ראיות''. אני גם יודעת באיזה אנשים מדובר. אלו שאני מכירה הם אנשים טובים מאוד. משהו שכנראה לא מוכר לך.

לגבי המצוקה שלה, זה די מוזר שאתה, כבן אדם שטוען שאין לו שום קשר לסיפור, מדבר על המצוקה שלה. מאיפה אתה יודע שהיא לא המציאה את כל המצוקה הזאת? כל מה שיש לך זה מה שהיא כתבה. אולי דווקא מצוקתם של אלו שנפגעו ממנה היא האמיתית, ולא זו שלה? העובדה שהיא בחרה בסוף בפתרון של התאבדות לא מלמדת על כלום. אלו הן אופציות שיכולות לקרות, וקרו במציאות במקרים רבים אחרים.

מעבר לכך, שהאלימות שבה אתה תוקף דברים שאינם תואמים את עמדותיך לא ממש מצביעה על חוסר מעורבות ו/או חוסר אינטרסים, והיא מאוד מתמיהה לנוכח הניסיון שלך לנהל דיון ''תרבותי''. האם יתכן ש''תרבותי'' בעיניך זה כל מה שמקובל עליך ושום דבר שלא? וגם כשאתה מדבר על ''אנושיות'' בתוך הקונטקסט של דבריך, כשמדברים איתך על אנשים שבאמת נפגעו, ברמה של הרס חיים, זה נשמע די מגוחך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איני מבין אותך [חדש]
אחת   יום ד', 21/06/2006 שעה 12:23
בתגובה לאחת
אני לא רוצה להמשיך את הדיון הזה עם צפיר צדוק. האיש יורד נמוך מדי לטעמי, והנושא גם ככה רגיש וכואב. אבל אני רק רוצה לומר לאורי קציר משהו - מה שעולה בתגובתו האחרונה של מר צדוק רק מדגיש את הדברים שכתבתי כאן למעלה בהתחלה. האיש טוען שאין לו קשר לעניין, אבל הוא מסוגל לומר דברים נחרצים מאוד, תוקפניים ואלימים על סמך ''משהו שרץ באינטרנט''. חוסר האחריות שמופגן בכל הסיפור הזה הוא הדבר הכי חמור. מילא שעל בלוגים לא מוטלת חובת אמינות ותחקיר, אבל גם אף אחד מהגורמים בתקשורת הממוסדת שעסקו בזה לא הפגין שום בדל של אחריות. ולא מדובר כאן באיזה קשקוש דמיוני או דמויות וירטואליות, אלא משהו שהיו מעורבים בו בני אדם אמיתיים, שנפגעו קשות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איני מבין אותך [חדש]
צפיר צדוק   יום ד', 21/06/2006 שעה 13:22
בתגובה לאחת
איפה כתבתי שאת כתבת כלבה משוגעת?

כתב את זה הערס הפואטי , ובנתיים אורי מחק את זה.

את משתוללת ומטיחה האשמות כלפי , משהו מוזר קורה פה , לאור האשמות כלפי מירב ז''ל והדרך האלימה בה את נוהגת תוך הטחת האשמות שוא .

בנתיים מה שממחיש את האיומים כלפיה היא ההתלהמות שלך ושל הערס הפואטי .
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איני מבין אותך [חדש]
צפיר צדוק   יום ד', 21/06/2006 שעה 13:27
בתגובה לאחת
מאיפה אני יודע שהיא לא המציאה את המצוקה שלה?

היא התאבדה , הלא כך?..

כאילו דההה...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איני מבין אותך [חדש]
אחת   יום ד', 21/06/2006 שעה 15:22
בתגובה לצפיר צדוק
לא הצלחתי להתאפק, אז תגובה אחרונה.

גם זה ממע''צ התאבד אחרי שפורסם התחקיר. גם מנכ''ל אנרון שקל להתאבד בזמן החקירה נגדו. אני מניחה שהם סבלו ממצוקה כי תפסו אותם. האם הם גורמים לך לאמפתיה? זה שהיא התאבדה יכול לומר באותה מידה שהיא פחדה להתמודד עם התוצאות של המעשים שלה ובחרה בדרך הקלה החוצה, לאו דווקא שהיא סבלה ממצוקה. וחוץ מזה, זה בכלל לא משנה. אתה הרי לא קשור לנושא ואין לך שום ידיעות מבוססות לגביו חוץ מכמה דברים חד צדדיים שקקראת, אז אי אפשר ממש להתייחס אליך כאל בר סמכא.

היחיד כאן שמשתולל זה אתה, וזה ממש מתחיל להיות פאתטי, אז שיהיה לך לבריאות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איני מבין אותך [חדש]
צפיר צדוק   יום ד', 21/06/2006 שעה 15:48
בתגובה לאחת
כל תגובה מהסוג הזה שלך מחזקת את הרושם שהיא אויימה ואת הרי שייכת לפי דברייך לאלה ש''נפגעו'' ממנה , כמובן שלפי הדגימה של התנהגותך עימי יש להניח שגם איתה לא התאפקת , כפי שאת נוהגת בי באלימות מילולית ומשתוללת , ומאשימה אותי, ומסלפת את דברי יש להניח שנהגת במנוחה באותו סגנון , אתמול גם התנפלת פה על כותבת נוספת , את מאד לא רגועה.

אני מאד רגוע , שלו .

לחלוטין שווה נפש , את לא תצליחי בשום שטיק וטריק להסית או להסיט אותי , אכתוב בנחת את דעתי , את לא חייבת להגיב , אגב אני לא פניתי אלייך , את פנית אליי כמובן בסגנונך המשתלח.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איני מבין אותך [חדש]
גלית   יום ד', 21/06/2006 שעה 17:25
בתגובה לצפיר צדוק
משתוללת? מאשימה? על מה אתה מדבר? אין פה שום השתוללות. מוזר מאוד שמה שהוא בבירור דו שיח סביר לגמרי נתפס בעיניך כאלימות מילולית או השתוללות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איני מבין אותך [חדש]
צפיר צדוק   יום ד', 21/06/2006 שעה 10:44
בתגובה לאורי קציר
בדוק מה כתבת התחלת בציון שלו היא היתה הולכת למשטרה ואז כתבת ולו היא היתה הולכת לאחר השיחה עם השוטרת וגו ויש סתירה פנימית בדברים , לעצם העניין נראה לי שאתה מניח שקורבן צריך להיות מקושר לכל דרגי המשטרה כאילו כל הדלתות פתוחות בפניו ולא די בטראומה שהיא עברה ? אתה מנסה לצייר תמונה פנטסטית ואני לא כותב לגופך אלא לגוף הטיעונים שלך שלדעתי הם מופרכים.

אני שומר על רמת דיון נקיה להבדיל מערס שמקלל כמו פרחח נטוש בינה .

השאלה שנשאלת היא האם מותר במסגרת הדיון פה לכתוב דברים שלא מקבלים את גישתך , לצערי אתה מנכיח חוסר סובלנות כלפי .

הבמה היא שלך אבל אם אתה באמת רוצה לנהל דיון פתוח כמובן תוך שמירת כללי דיון נאותים , אז הפגן את היכולת שלך לנהל דיון כזה ללא משוא פנים , דיון בו המנוחה היא ''כלבה משוגעת'' לא יכול לעמוד בשום קריטריון .

לא נראה לי שתוסר הודעתו המחוצפת והאלימה של הערס הפואטי , ואולי אני טועה , אני אשמח לראות יחס שווה למשתתפים בדיון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אפרופו זיכרון [חדש]
צפיר צדוק   יום ד', 21/06/2006 שעה 10:52
בתגובה לצפיר צדוק
נראה שיש מי שמנסים להשחיר את פניה , להוציא את דיבתה , היא מתה ריבונו של עולם , כבוד אנושי לא יזיק .

''כלבה משוגעת'' זה הזיכרון של מי שהטרידו אותה , מי שכותב ככה בעצם מאשש את טענותיה של מירב שהיא סבלה ממסכת איומים , גם מותה לא מהווה סימן כנראה להפסק השיסוי , מדובר גם באיש מקושר , בעל מעמד באינטרנט שיש לו הנחה מוטעת בקשר לשיפוט של האנשים באינטרנט שהוא בכל דיון מנבל את הפה , ראיתי אותו מגיב בעוד פוסטים , תמיד מקלל את המנוחה או מי שמנסה למצוא אצלה דברים חיובים .

זה לא תמים המהלך הזה כי הזיכרון במידה רבה אלו התגובות באינטרנט , והוא לא תמים ולא אלה שעומדים לצידו , אם תשאר ההודעה שהיא ''כלבה משוגעת '' זה למעשה יעיד על כל הדיון פה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אפרופו זיכרון [חדש]
אחת   יום ד', 21/06/2006 שעה 11:11
בתגובה לצפיר צדוק
להוציא דיבתה? זה ממש מצחיק. מה שהיא עשתה נעשה, ונשאר גם אחרי שהיא מתה. ולמי שלא היה כבוד אנושי בחייו, שלא יצפה לקבל כזה אחרי מותו. אולי קללות זה דבר לא נחמד, ומצד שני, כל מי שזכה לקבל ממנה מטח של קללות או השמצות או מחיקות או עלילות לא ישכח את זה כל כך מהר, וגם לא יסלח על זה כל כך מהר. היא ידעה איך לעשות את זה, איך לפגוע במקום הכי כואב של הבן אדם, איך לדרוס ואיך לרמוס בצורה הכי אפקטיבית. זה היה אחד מכישרונותיה הגדולים. אז אל תתפלא כשאתה רואה תגובות כאלו. היו לה את המעריצים שלה, אבל היתה לה גם כמות בלתי נתפסת של אויבים שלא מבחירתם, שיזדקקו להרבה זמן כדי להחלים מהפציעות שנגרמו להם על ידה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אפרופו זיכרון [חדש]
אורי קציר   יום ד', 21/06/2006 שעה 11:17
בתגובה לצפיר צדוק
אתר אישי
אינני מניח שאדם צריך להיות מקושר לכל אחד. אני מניח שאדם צריך לעשות את המירב כדי למצות את ההליכים נגד מי שהוא מייחס לו עבירות פליליות. וכן, זה כולל גם מכתב לגורמים רמי-דרג שאותם אין הוא מכיר אישית. כאשר חייל קובל לנציב קבילות החיילים בטענה שמפקדו מפר בשיטתיות חוק צבאי חשוב האם הוא חייב להכיר את הנציב אישית כדי שתלונתו תיבדק ותטופל? ודאי שלא.

לגבי האאוטינג: תאר לך שאדם שיש לו חשבון אישי ארוך איתך יפיץ תמונה שלך ברשת ומתחתיה יכתוב שהאיש שבתמונה מבצע עבירות מין נגד ילדים. מאחר ואנו נוטים, כמעט אוטומטית, להאמין לצד החלש, רוב מקבלי המייל יאמינו לו כמעט מייד. לפיכך, הנזק העצום שעלול להיגרם כתוצאה משימוש במכשיר נקמני כל כך כולל גם נזק לחפים מכל עוון. והנה אנו מגיעים שוב לתוצאה: מירב הייתה חייבת לנסות ולמצות כל הליך אפשרי לפני שכתבה מה שכתבה ופרסמה שמות שעליהם תוטל סטיגמה. ככל הנראה לא עשתה זאת.

ובנושא הזיכרון שישרוד: הדבר תלוי, כמו תמיד, בתודעתם של מוקיריה ושל שונאיה ובנכונותם לעשות משהו כדי לשמר את אותה תודעה לאורך זמן. לא הכרתי אותה, לא בילדותה ולא בבגרותה, ומעולם לא הייתי בקשר עימה, ולכן איני יכול להעיד עליה אלא רק להתרשם ממה שקראתי. אם רוצים להנציחה, יש לא מעט דרכים לעשות זאת. אחת מהן, למשל, היא להקים אתר לזכרה. האחרת היא ליזום כתבות עליה. השלישית היא להוציא לאור ספר או חוברת באותו הקשר. הרביעית היא לנסות לארגן סרט תעודה. החמישית היא ליזום אירוע כלשהו - מתערוכה ועד תחרות כתיבה יצירתית ומהקמת קרן מילגות למחקר פסיכיאטרי ועד להקמת ספריה על שמה. לא חסרות אפשרויות. אם אתה, או מאן דהוא ממכיריה ומוקיריה רוצה לעשות משהו מעין זה, הדבר בוודאי נמצא בידכם ואיש אינו מונע זאת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אפרופו זיכרון [חדש]
צפיר צדוק   יום ד', 21/06/2006 שעה 11:58
בתגובה לאורי קציר
אתה מצייר תמונה לא מציאותית , אישה מוכה וחבולה חולה מעורערת לא יכולה לנהל תכתובת עם הגורמים האלה בצורה מושכלת , אולי לך יש יכולות כאלו וזה קל לנהל דברים כאלה במשרד ממוזג איש גם לא מאיים עליך ואין לך מושג מהי הטרדה מינית , או איום כלפיך , היא היתה נרדפת , חולה והיא התנהגה בהתאם .

כגבר אני מבין שלעיתים יש נשים נקמניות , אני מקוה שאתה לא מרמז שמירב היתה נקמנית או שקרנית. היחס בין נשים נקמניות לבין גברים מטרידים הוא חד משמעי וצריך לתת עדיפות לטיפול בהטרדות מיניות .

ההוכחה שהתנכלו לה היא מול עינייך , אם מעז לבוא לפה איש ידוע ומתוקשר כמו הערס הפואטי האלים , ומנבל את הפה שלו ומאיים על כותבים , משמיץ אנשים בריש גליי וזו לא הוכחה בשבילך שהיא אויימה , אז כנראה שאתה פשוט נוהג כמו בת יענה , אין פה הרבה מקום לחיבוטי נפש כשאתה קורא איזו שפה משתלחת משמשת את הערס כנציג של מי שאיימו עליה , אני בוחר דווקא בה , ואני כן מאמין לה.

לדעתי העסק הזה מדיף ריח רע , ניצול כוחני של אנשים ידועים כל מיני אנשים ובעיקר נשים חלשות , מדוע אינך חושד בערס ובחבריו , הרי הם באמת לא באים בידיים נקיות לדיון הזה ,וראה איזה שפה מתלהמת משמשת אותם , אם אתה אדם הגון , אז הכל מונח לפניך ואתה חייב להתיחס לצורה בה הוא כותב על מי שמנסים ליצג דברים שונים מהשקפתו , דעתו ידיעתו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אפרופו זיכרון [חדש]
ערס פואטי   יום ד', 21/06/2006 שעה 11:53
בתגובה לצפיר צדוק
אתר אישי
אורי, מחקת לי את התגובה בשל הביטוי? נו טוב, להלן התגובה ללא הביטוי הנורא. וצדוק - מעולם לא היה לי קשר איתה, אבל היא הרסה את החיים, פשוטו כמשמעו, לכמה אנשים שאני מכיר.

אורי, איש יקר, תראזי ''בלוגר חריף''? בחייך, מאז נתתי לדודתי הפולניה זושקה לטעום מהחריף האשכנזי של שטראוס והיא אמרה שזה דווקא נעים המתקתק הזה, לא נתקלתי בכינוי כה מופרך. יש הרבה מה לומר על הפרשה, ומן הסתם הרבה עוד יאמר. כולל דברים שלשמעם ההגיון, הטעם הטוב או הלב יאלצו לחבוט בקירות בזעם.

הייתי שמח להעלות שאלה אחרת, שאולי תתייחס גם אתה אליה בפוסט עתידי ואולי גם המגיבים: כולם כאן שואלים מה היו צריכים לעשות לטובת מירב, או מה היא היתה צריכה לעשות: ושאלתי היא, מה היו מותקפיה צריכים לעשות? אם אנחנו מנתחים יותר משנה של אלימות מצד הבחורה כלפי העולם סביבה, אנו רואים שהדרך היחידה של אנשים להתמודד היתה להתקפל ולהיעלם כאשר התקיפה אותם. מי שלא עשה כן והמתין בסבלנות עד שהכוונות של רפונזל התאפסו על ''מנוול'' חדש, למשל ניסה לתבוע את עלבונו בהסרת הדיבה שנכתבה עליו - נכווה.

וזו גם הסיבה שאף אחד כמעט לא הגיב לפני שהתאבדה. כי הבלוגרית הזו היתה נצמדת בחמת זעם לכל מי שהיה מגיב כלפיה, בלי קשר אם הוא בעדה או נגדה (ואם הוא לא היה 100% בעדה הרי שהוא היה נגדה). למעשה, פרט ל''בלוגר החריף'' לא נתקלתי כמעט בטקסטים שהם כולם אמן ואמן לכתביה של מירב. ראינו איך גם חנן כהן (שטרם השכיל להכיר בטעותו הקרדינלית בסילוק בלוג הפסיכולוג מוובסטר) חטף ברגע שחרג מהקו הדוגמטי של מפלגת 'אני מסכנה ואני צודקת ומגיע לי'.

למותר לציין, כמו רבים כאן, שאני מכיר חלק מהמעורבים. ושאני לא מאמין למירב בשיט על דבר ממה שאמרה, פשוט לפי השימוש בתער של אוקהאם: כל פעם שדברים שאמרה עומתו עם העובדות, היכן שניתן היה לבדוק, המציאות ניצחה.

וכדאי גם להוסיף שבלי קשר אם אני מאמין או לא, לאמונה שלי יש אותו מקום כמו לאחרים שהחליטו שהם מאמינים לה, מסיבותיהם שלהם. עם כל הכבוד לאמונות של כולנו, לא לפיהם צריך להיקבע מה נכון ומה לא. בסיפור הזה, עד רגע ההתאבדות שהיתה אלימות עצמית נוראה, הקרבנות העיקריים של האלימות שלה היו כל מי שעבר במקרה בסביבה והיא החליטה שהוא נגדה.

(אורי, אם זה עדיין מוגזם בעיניך, אנא הסבר לי במייל מדוע).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
שלומית א.   יום ד', 21/06/2006 שעה 1:44 אתר אישי
ודייק: ניתקתי מגע עם מירב (במובן האינטרנטי) כבר לפני חודשים רבים. כמו כן, לרגע לא חשבתי שעדיף שהיא תמות. למרות חוסר החיבה הניכר שלי כלפיה, הידיעה שהיא מתה גרמה לי צער רב.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא מדויק [חדש]
אורי קציר   יום ד', 21/06/2006 שעה 6:52
בתגובה לשלומית א.
אתר אישי
לא ציינתי שזו העדפתך, אלא רק את הקיטוב בינך לבין תראזימאכוס בכל הנוגע לעמדות בעד ונגד סגנונה ודרכה של מירב. מי שכתב בגלוי שמותה אינו אבידה גדולה כל כך הוא עמוס - וקישור לכך הבאתי בחלקו הראשון של המאמר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נו, תראה מה זה, האינטרנט הזה [חדש]
ערס פואטי   יום ד', 21/06/2006 שעה 9:26
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אורי, איש יקר, תראזי בלוגר חריף? בחייך, מאז נתתי לדודתי הפולניה זושקה לטעום מהחריף האשכנזי של שטראוס והיא אמרה שזה דווקא נעים המתקתק הזה, לא נתקלתי בכינוי כה מופרך. יש הרבה מה לומר על הפרשה, ומן הסתם הרבה עוד יאמר. כולל דברים שלשמעם ההגיון, הטעם הטוב או הלב יאלצו לחבוט בקירות בזעם.

הייתי שמח להעלות שאלה אחרת, שאולי תתייחס גם אתה אליה בפוסט עתידי ואולי גם המגיבים: כולם כאן שואלים מה היו צריכים לעשות לטובת מירב, או מה היא היתה צריכה לעשות: ושאלתי היא, מה היו מותקפיה צריכים לעשות? אם אנחנו מנתחים יותר משנה של אלימות מצד הבחורה כלפי העולם סביבה, אנו רואים שהדרך היחידה של אנשים להתמודד היתה להתקפל ולהיעלם כאשר התקיפה אותם. מי שלא עשה כן והמתין בסבלנות עד שהכוונות של רפונזל התאפסו על ''מנוול'' חדש, למשל ניסה לתבוע את עלבונו בהסרת הדיבה שנכתבה עליו - נכווה.

וזו גם הסיבה שאף אחד כמעט לא הגיב לפני שהתאבדה. כי הכלבה המשוגעת היתה נצמדת לקרסול של כל מי שהיה עושה כן ולא מפסיקה לנשוך אם היה מהין להפגין ולו צל צילה של הסתייגות או ספק מדברי מירב. למעשה, פרט ל''בלוגר החריף'' לא נתקלתי כמעט בטקסטים שהם כולם אמן ואמן לכתביה של מירב. ראינו איך גם חנן כהן (שטרם השכיל להכיר בטעותו הקרדינלית בסילוק בלוג הפסיכולוג מוובסטר) חטף ברגע שחרג מהקו הדוגמטי של מפלגת 'אני מסכנה ואני צודקת ומגיע לי'.

למותר לציין שכמו רבים כאן אני מכיר חלק מהמעורבים. ושאני לא מאמין למירב בשיט על דבר ממה שאמרה, פשוט לפי השימוש בעקרון התער של אוקהאם: בכל פעם שדברים שאמרה עומתו עם העובדות, היכן שניתן היה לבדוק, המציאות ניצחה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ואיזה זיכרון יהיה רק לפסאודונים? [חדש]
חכם יובב   יום ד', 21/06/2006 שעה 9:00
הסיפור קורע לב, אין ספק זאת טרגדיה איומה שאולי היה אפשר למנוע או לדחות לכל הפחות. אני בהחלט מזדהה וטרוד מהסוגיות שהעלת כאן.אבל ברצוני להוסיף לשאלת הזכרון נדבך נוסף. מה יהיה גורלו של בלוגר (או בלוגרית) שיוודע רק בשם העט שלו? האם נוכל לשמר זכרון של אדם שאם יפסיק לכתוב, אנחנו הקוראים לא נוכל לדעת האם חדל מתוך רצון או האם חדל בשל מוות פיתאומי, חס וחלילה או בשל סיבה אחרת.
אתה לא מצאת את שמה של מרב במודעות האבל, חבל. אבל אם לא היית יודע את שמה האמיתי והוא כן היה מופיע, כלל לא היית יודע לזהותו. אם לא היינו יודעים על מותה של מרב ורק כתיבתה היתה מפסיקה ביום בהיר אחד, האם היינו בכלל דנים בשאלת הזכרון, או שהעניין היה מתפוגג יחד עם כל הבלוגים שעלו וירדו מבלי שבעליהם קפצו מהגג. (או אולי כן - לעולם לא נדע).
חבל לי על מרב, שעל כיתבתה נודע לי רק לאחר מותה, אבל יתכן שחבל לי עוד על הרבה יוצרים וכותבים שלעולם לא אדע מה עלה בגורלם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ואיזה זיכרון יהיה רק לפסאודונים? [חדש]
אורי קציר   יום ד', 21/06/2006 שעה 10:03
בתגובה לחכם יובב
אתר אישי
זה נכון במידה מסוימת, אבל מירב פעלה בסביבה שבה חלק מהאנשים מוכרים לבני שיחם גם אם הם משתמשים בכינויים. ערס פואטי, למשל, משאיר בצמוד לשמו את כתובת הבלוג שלו, ולכן אין בעייה להיוודע שמדובר בגדי שמשון. שמה של מירב לא היה בגדר סוד ועל אף שהשתמשה בכינויים כאלה ואחרים, הרי שלאחר שנחשפה בראיון לעיתונות ובטקסטים שונים ברשת שוב לא הייתה בגדר אנונימית מוחלטת.

ועוד משהו. אני, אגב, לא הכרתי את שמה האמיתי של מירב, פשוט משום שלא הייתי צרכן קבוע של הטקסטים שלה. לאחר שחנן כהן פרסם את דבר מותה בבלוג שלו ב''רשימות'', נכנסתי לבלוג שלה וראיתי שהוא נמחק. מצאתי את הקישור לאתר החדש שהקימה מחוץ ל''ישראבלוג'', אבל גם הוא היה מחוק. משם עברתי ל-internic, האתר בו מתנהל רישום הדומיינים על ידי איגוד האינטרנט בישראל. חיפוש מהיר הראה שמדובר במירב קנר. עשחיפשתי את השם הזה בגוגל קיבלתי לא מעט קישורים, כולל לכתבה על מירב בן-רובי שפרסם תומר ליכטש בנענע. במלים אחרות, אנונימית היא לא הייתה.

וכאמור, אני מסכים איתך בכך שלא תמיד נדע לקשר בין שמם האמיתי של בלוגרים שהלכו לעולמם לבין זהותם הווירטואלית. אולי יום אחד גם יופיע כיתוב על גבי מצבתו של בלוגר שנפטר המאזכר את שמו ואת כינויו האינטרנטי גם יחד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

על איכפתיות ואחריות [חדש]
היפה והעניה   יום ד', 21/06/2006 שעה 9:42 אתר אישי
שלום רב,לא הכרתי אותה מעולם ורק קראתי על שביתת הרעב שלה ועכשו,כל האינטרנט מלא בפוסטים לזכרה.
חבל שהיא הייתה צריכה למות בשביל זה.
הממסד לא אחראי על כלום,לא איכפת לרוב הממסד מאנשים,וזה מניסיון אישי שלי ושל מאות אלפי אנשים אם לא מיליוני אנשים,בארץ ובעולם.בכל אופן,אין לייסר את עצמך על זה שהיא התאבדה.זאת בהחלט לא אשמתך.
אני מאמינה שאם הייתה מרגישה אהבה ותמיכה מצד אנשים,
היא לא הייתה מתאבדת.אנחנו כחברה מאד מתנכרים זה לזה.
זאת המחלה של העולם המודרני,בו כל אחד אינבודאליסטי לעצמו.אדם שמרגיש תמיכה וקבלה עצמית מהחברה,יכול לתפקד מצויין,אבל לצערי,החברה שופטת,מבקרת ומנתחת.
אי אפשר להבין בשכל,מה שהלב מבין.
אני רק יכולה להציע,שבכל פעם שעובר בדרכך מישהוא ומבקש עזרה,תעזור לו כמיטב יכולתך.אין מקריות בחיים.אם הוא שם,לך יש תפקיד.זה כמו מגנט שמושך זה את זה.לפעמים אתה צריך עזרה ולפעמים אתה עוזר.חבל לי שאתם מנתחים את זה כל כך הרבה.היא בסך הכל רצתה אהבה=קבלה.זה הכל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אמנה זה רעיון מצוין [חדש]
canna   יום ד', 21/06/2006 שעה 9:53
ולו רק בתור גימיק שיעלה את נושא תרבות הדיבור ברשת למודעות.

אם תנסח אמנה כזאת, יש לך כבר חותמת אחת :-)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

וכל הכבוד לך על הפוסט הזה [חדש]
canna   יום ד', 21/06/2006 שעה 12:00
בתגובה לcanna
ושלא נרתעת מלפרסם את הקריאה של תראזימכוס לנפגעות אחרות לבוא ולהתלונן.
חרמון מ-FAQ שפירסם כל פיפס שמישהו פלט ברשת על רפונזל לא מוכן בשום אופן לפרסם את הפוסט הזה של תראזימכוס בטענה שהוא יכול להיתבע על כך, ולא עוזר שהסברתי לו שבלי שמות אין עילה לתביעה....
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

וכל הכבוד לך על הפוסט הזה [חדש]
רותי   יום ד', 21/06/2006 שעה 17:31
בתגובה לcanna
ראה אורי, עכשיו שליחיה של רפונזל גם אחרי מותה ממשיכים להשתמש בשיטותיה כדי לכפות על אנשים אחרים ''לכבד את חופש הביטוי שלהם''. במקרה זה חרמון. מה שנקרא: בחרו מטרה קלה. בתוך יומיים ידרשו גם ממך דרישות ואם לא תענה להן אתה תהיה הברוכין/חבוט הבא.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

וכל הכבוד לך על הפוסט הזה [חדש]
canna   יום ה', 22/06/2006 שעה 9:19
בתגובה לרותי
את פשוט לא מכירה אותי, שוב ההנחות המוטעות, שוב העליהום הזה, כמה כבר אפשר לסבול??

הנה האמת:

אני כתבתי לחרמון:
''אל תתעצבן מהתגובה שכתבתי באפלטון זה היה רק בשביל להלחיץ אותך קצת :-)''
והוא כתב לי:
''לא מתעצבן
להיפך אני שמח
נראה מה הם אומרים..''

אני וחרמון ביחסים טובים בסכ''ה רצינו תגובות בנושא, למרות שציפינו לתגובות קצת יותר עיניניות מהתגובה שלך
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עוד שאלה [חדש]
חנן כהן   יום ד', 21/06/2006 שעה 15:54
השאלה שאני שואל את עצמי, ונתתי לה כבר תשובה ופעלתי על פיה, ועכשיו אני שואל את עצמי שוב - האם בגלל שמישהי היא כלבה משוגעת אין לה זכות ביטוי וחשוב למנוע ממנה את זכות הביטוי הזאת, למרות הידיעה שהשימוש בזכות הביטוי הזאת תפגע באחרים ו/או בעצמה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עוד שאלה [חדש]
צפיר צדוק   יום ד', 21/06/2006 שעה 16:01
בתגובה לחנן כהן
אני חושב שמי שיש לו מצפון כלשהו יחזק את הנטיה שלך ויענה בחיוב , אולי אנחנו נגיע למצב שרק לאנשים מסויימים תינתן הזכות לכתוב .
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עוד שאלה [חדש]
רותי   יום ד', 21/06/2006 שעה 17:33
בתגובה לחנן כהן
רק מה חבל חנן שבאותה הזדמנות נתת יד לפרסום דיבה. מה שהופך למצער גם אותך יעד לתביעות דיבה. לבי לבי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עוד שאלה [חדש]
אביבה   יום ה', 22/06/2006 שעה 16:15
בתגובה לחנן כהן
אתר אישי
בין אם ''כלבה משוגעת'' (איזה מין ביטוי אכזרי זה? שמשון! תתבייש) או ''סנאית מצויצת'' - אני רק יודעת שקורותיה הקשות והאפלות של המנוחה לא מנעו מאף אחד ברשת לקדם את האג'נדה שלו.
פוליטיזציה של הטענות שלה נעשתה בימים האחרונים (וגם קודם) על ימין ועל שמאל, מרוממות חופש הביטוי דרך התחום האפור של הטרדה מינית ואתיקה מקצועית - כל אחד מאמין למה שמתאים לתפיסת העולם שלו.

הייתי אומרת ש''לעולם לא נדע מה באמת קרה'', אבל גם זו תהיה אמירה שלוקחת צד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איומים כדרך התנהלות [חדש]
צפיר צדוק   יום ה', 22/06/2006 שעה 19:52
בתגובה לאביבה
כל שאני אומר הוא שיש בצורת ההתנהלות הזו משום רמיזה גסה ואיום מרומז , בעלי בלוג חיים מאנשים כמו ערס פואטי הוא יכול לרומם אותם ומאידך ולהתנהג בבוז ולרמוס בעלי בלוג . אולי אביבה חושבת שזה חוש אומר אינטרנטי מפותח ?

יש מעבר למקרה המצער הזה דבר חדש שלא ניתן היה לשער שעולה מדרך התנהלות שאינה קשורה רק למקרה של רפונזל.

מסתבר שסלבס של האינטרנט ועיתונאים ידועים או פחות ידועים שיש להם בלוגים מתעמרים ומנצלים את מעמדם הכוחני באופן יחסי על בלוגרים ''מעמך'' או כאלה שאינם שייכים לברנז'ה והם חסרי קשרים , ההתנהלות של הערס הפואטי היא רק רמז למה שקורה מאחורי הקלעים , נדמה גם שזו התנהלות שמוזילה בכלל את הערך של הבלוג ככזה כמקדש פרטי ואינטימי ואיזו רוח קהילתית שאינה מתנהלת דרך ספקטרום כוחני , הבלוג הוא לא כלי ברנז'אי או אולי אני טועה והבלוג הוא מין משחק כזה בנוסח ישחקו הנערים לפנינו ..

התהפכו היוצרות , אם למשל בטוקבקים זו כביכול התעמרות של המשתמש האנונימי לכתוב בצורה לא ראויה תגובות למאמרים ולהשתלח בכותב ידוע . בבלוגספרה יש תהליך מאד מסוכן של כל מיני בעלי עמדה שעושים בעצמם שימוש באנונימיות של הרשת ומהלכים אימים על כותבים איזו שפה נמוכה והתרעמות על שאורי קציר תיאר את הבלוגר כבלוגר חריף ממש חילול הקודש - עד שהכהן הגדול לא יתן אות ויקדש כותב אז הוא לא כותב חריף ..אללי ומילא היה מדובר באיזה שקספיר רחמנא ליצלן זה רק ערס פואטי , נו טוב איזה מזל.

ואם נרצה להבין ולדמות מה הכוחנות שהופעלה על בולגרית שבמילא היו לה קלפים רעועים עקב מצבה האובייקטיבי הבעייתי , הנה לכם ממש התעללות וירטואלית , איני יודע עד כמה זה השפיע אני לא עקבתי אחרי הימים האחרונים , אבל שבוע או יותר לפני כמדומני ראיתי אותות מצוקה כשהבלוג עוד פעל , וגם כשהוא הפך לסגור , כל אותה עת פעלו נגדה בצורה אלימה , אף אם האאוטינג הוא מכוער וזו העילה שלהם להפעיל נגדה צעדים בלתי ראויים - מדוע הם לא פנו לחוק לטפל בה אם האאוטינג לא נראה להם , מדוע הם פעלו תוך איומים על משפחתה? האם כלפיה הופעלו כל מיני כלים שאנו יכולים רק לשער מה היו , אולם ברור לאור החוצפה של האיש כפי שהוא כתב את עצמו פה , שמדובר באיש שחושב שהאינטרנט שייך לו או לפחות רוב האינטרנט העברי כי אחרת מאיפה יש לו את החוצפה והאומץ ...? יש מי מאיתנו שיעז להשתמש באותם ביטויים על שם של אדם בלי בושה ועוד לאחר מותו ? ואגב האדם המת אינו שונה מהחי ודיבה היא דיבה גם אחרי שאדם מת!

שלא לדבר על כבוד האדם .

השאלה היא מה אנו עושים כנגדו וכנגד כל מיני בעלי שררה ותפקיד שחושבים שגם האינטרנט היא במה משועבדת להם.

הבלוג הוא יומן לפעמים אינטימי של כותב וכותבת , אם לא די בעמדה שמראש היא בעייתית מבחינה אישית לכל כותב שנחשף עכשיו משתמשים בכל מה שנכתב בעיתונות , הרי ידוע שבלוגים נסגרים אחרי כתבות בעיתונות או בעיתונת הרשת , זה כוח הרסני לא בטוח שלבלוגים חסרי הנסיון יש סיכוי לשרוד בתוך האנדרלמוסיה הזו הכוחנית שמנותבת ע''י יצרים וציניות ממומסדת.

אנחנו עדים גם ככה לרמיסת המעט זכויות של המשתמש הפרטי והקטן באינטרנט , גופים גדולים נכנסים ברגל גסה לכל פינה ומנצלים את האינטרנט והופכים אותו לכלי ממוסד ,השאלה היא אם יש לנו תשובת נגד, בשום מקום בעולם עם רוח חופשית ודמוקרטית אי-אפשר לעבור לסדר היום על דרך כזו , ויש פה איומים גלויים לעין קשה לטעות באיומים ובמשמעותם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תיקון טעות [חדש]
צפיר צדוק   יום ה', 22/06/2006 שעה 19:55
בתגובה לצפיר צדוק
חוש אומר= חוש הומור
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איומים כדרך התנהלות [חדש]
אביבה   יום ה', 22/06/2006 שעה 22:29
בתגובה לצפיר צדוק
אתר אישי
אין לי מושג מדוע אתה כותב לי את הדברים האלה, אלא אם אתה מעוניין להוכיח את הנאמר ב http://www.aplaton.co.il/thread?rep=4128

סתם הערה קטנה: בעולם הבלוגים יש ודאי מעגלי כוח שונים, החופפים ביניהם חלקית בלבד אם בכלל ונמדדים בפרמטרים שונים בכל מעגל (אדם צובר כוח בקרב אלה הנמצאים בשדה שלו בלבד, אם לעשות שימוש משולב וחוצפני קצת במונחים של בורדייה ושל פוקו גם יחד). אבל השימוש שלך במילים ''סכנות'', ''מהלכים אימים'', ''לרמוס'', ''משועבדת'' ו''התעללות וירטואלית(!)'' הם זילות המילה וזילות משמעותה בעולם האמיתי. לרמוס, למשל, זה לדרוס באמצעות דריכה. מהלכים אימים, למשל, זה מפחידים עד כדי שיבוש מהלך חיים תקין. על רקע זה ההאשמות שלך בכך שבלוגר א' זרק חול על בלוגר ב', מגוחכות ותו לא. אני מניחה שאתה מתכוון בסך הכל למריבות רשת עסיסיות, שכמוהן יש מאה בשבוע ברשת הישראלית, מריבות שהמרחק בינן לבין הקפיצה האמיתית מהמרפסת של דמות אמיתית זו או אחרת הוא שמיים וארץ. לא קופצים בגלל שגדי שמשון אמר מילה לא יפה או בגלל שחברים שלו מנהלים רשת בלוגים (ואללה אולי יקבלו גם אותי?).

ואם כבר נסחפתי - בעלי הכוח האמיתיים, מקבלי ההחלטות, בעלי ההון, לא כותבים בלוגים ולא קוראים אותם. כל השאר מעבירים את הזמן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איומים כדרך התנהלות [חדש]
צפיר צדוק   יום ו', 23/06/2006 שעה 0:04
בתגובה לאביבה
זה בדוק שבגלל עיתונאים נסגרו בלוגים , עובדה לא משהו שאני הוזה. אני יכול להביא לך לינקים בנושא אגב.

גם השימוש שלך במילה זילות מהיר מדי.

אני לא יודע ולא לי לקבוע מה גורם לאנשים לקפוץ ממרפסת - עוד לא יצא לי אבל אל תחשבי שמה שלא מזיז לך נכון לגבי אחרים , אני חושב שמאז שזה קרה חזיתי ממש איך מתארגנים פה קבוצות ומנסים לסתום את הפה לכמה אנשים.

זה שהוא בא לפה מקלל ואחר כך נוזף בבעל הבלוג ומזמין אותו לשלוח לו מייל זה לא משהו חד-פעמי , הוא כזה הוא וחבריו.

הרי אם פוליטקאי שאת לא אוהבת היה מכנה מישהי כלבה משוגעת היית יוצאת מעורך ובצדק ,זה לא מצחיק , לא נעים לגלות במיליה שלך שובינסט בריון שחושב שהוא המציא את האינטרנט.

אבל היי מה אני מבין בכלל, פוקו לא שייך לדיון הזה .

לגבי הברנז'ה אני מציע שהברנז'ה לא תכתוב יחד עם בלוגרים רגילים זו ההצעה שלי וניסיתי להסבירה כמיטב יכולתי , לדעתי יש בעיות אתיות עם עצם העירבוב הזה , לזה כיוונתי.

לדעתי חלק מהעיתונאים מנצלים את הפורמט הזה בצורה די נבזית , אגב מאז ימי ראשית האינטרנט , יש לזה בוודאי הסבר רק שאיני יודע לסמן אותו במדויק , למה דווקא עיתונאים .

יש פה עניינים פליליים חד-משמעי ואני אומר זאת על סמך מכתב איום שהגיע לידי , אני לא בטוח שהוא אותנטי אין לי שום דרך לדעת בבטחון מלא , אם כן , זה עניין פלילי , צריך לדבר לעניין , זה לא דיון על פוקו אלא על פושעים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איומים כדרך התנהלות [חדש]
אורי קציר   יום ו', 23/06/2006 שעה 0:11
בתגובה לצפיר צדוק
אתר אישי
אתה מדבר באופן כללי מאוד. אם אתה רוצה להצביע על ברנז'ה הרי שתצטרך למנות את חבריה. אם אתה רוצה להצביע על סתימת פיות, עליך להביא את שמות הסותמים והנסתמים. ומעל לכל, אנא דאג להביא בחשבון שמדובר באתר פ-ר-ט-י. זה כמו בית פרטי: בעל הבית הוא הקובע את החוקים והוא המחליט לגבי השאלה מי רצוי בביתו ומי לא. אורח שנפגע יכול תמיד לפתוח בלוג משלו ולבטא בו את רחשי ליבו.

ולגבי נושאים פליליים שהזכרת - אם אתה יכול להצביע על עבירות פליליות אתה מוזמן לפרט. אם אתה יכול לפרט (ומבלי שאדע בכלל על מה אתה מדבר) אתה יכול להגיש תלונה במשטרה. זה, ככל הידוע לי, הגוף המוסמך לחקור עבירות פליליות במדינת ישראל. ואם אין עבירות כאלה וכל הפטפטת הזו נועדה סתם להביא להתנגחות, אני מבקש ממך שתחדל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איומים כדרך התנהלות [חדש]
צפיר צדוק   יום ו', 23/06/2006 שעה 0:22
בתגובה לאורי קציר
אני חושב שאת לא תמימה כל כך , התגובה שלך לכלבה המשוגעת היתה ממש ''מדליקה'' כאילו היי השובב שוב התחלק לו .

מדהים לקרוא איך התיחסת לזה מדהים וכל כך מביך ..

לגבי המכתב ביום ראשון אני אתיעץ עם עו''ד , המכתב הזה לדעתי הגיע לאלפי אנשים כבר הוא לא סוד ממש.

אם הוא אותנטי זו עבירה פלילית והרבה מעבר לכך אבל את זה צריך להשאיר למשטרה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איומים כדרך התנהלות [חדש]
צפיר צדוק   יום ו', 23/06/2006 שעה 0:27
בתגובה לצפיר צדוק
טעיתי לא שמתי לב שאתה זו לא אביבה.

אתה צודק זה בית פרטי אבל אתה גם מודע לעובדה כי מה שמתרחש בבית הזה חשוף לציבור , וכל המשקל של הבית הזה הוא על דיונים פתוחים , זה מהות הבלוג .
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איומים כדרך התנהלות [חדש]
אורי קציר   יום ו', 23/06/2006 שעה 0:36
בתגובה לצפיר צדוק
אתר אישי
אז זו הטעות שלך. הציבור אמנם חשוף לדיונים נמתנהלים כאן, אבל הוא אינו חופשי לעשות בבית הזה ככל העולה על רוחו וללא מגבלות כלשהן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איומים כדרך התנהלות [חדש]
אביבה   יום ו', 23/06/2006 שעה 9:10
בתגובה לצפיר צדוק
אתר אישי
אבל מדובר כאן על הבלוג ככלי של קהילה ולא כאמצעי תקשורת. בהקשר הזה, רוב המשקל של הבלוגייה כ''בית פתוח'' הוא לא על דיונים פתוחים, כדבריך, אלא על אינטראקציות אישיות באמצעים אחרים מחוץ לבלוג (צ'אט, אייסיקיו, מיילים וכולי), וכמובן גם פגישות פנים מול פנים. כוורת שלמה רוחשת ומזמזמת מתחת לפני השטח, והפוסטים שאתה קורא הם רק השכבה העליונה, ולא ייצוג נאמן של המתרחש.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איומים כדרך התנהלות [חדש]
אביבה   יום ו', 23/06/2006 שעה 8:34
בתגובה לצפיר צדוק
אתר אישי
מביך את מי?

הביטוי ''כלבה משוגעת'' הוא חמור, מתנשא, וסתם לא לעניין כיוון שמדובר במי שסבלה מהשיגעון שלה יותר מכל מי שהשמיצה.
יותר טוב?

אני גם חושבת כך באמת. אבל לא ברור לי מדוע אתה מרגיש שדווקא אני מכולם, או אני כעיתונאית, צריכה להוקיע את ג. שמשון בעניין זה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איומים כדרך התנהלות [חדש]
צפיר צדוק   יום ו', 23/06/2006 שעה 9:51
בתגובה לאביבה
אין טעם שאכתוב במקום שאיני רצוי זה לא ממנהגי לכפות את עצמי על מישהו.

זה גם לא המקום לליבון אמיתי של הדברים , העצובים אבל גם המכעיסים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איומים כדרך התנהלות [חדש]
אביבה   יום ו', 23/06/2006 שעה 10:21
בתגובה לצפיר צדוק
אתר אישי
זה לא המקום שלי אלא הבלוג של אורי.
אם תרצה לענות על שאלתי האחרונה, זה המקום.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איומים כדרך התנהלות [חדש]
canna   יום ו', 23/06/2006 שעה 13:55
בתגובה לאביבה
אביבה את באמת מאמינה שלרשת אין שום השפעה על החיים שלנו? או שזה רק עוד דרך לטמון את הראש בחול ולהתנער מאחריות?
הרשת משפיעה על הלך הרוח הציבורי לא פחות מכל אמצעי תקשורת אחר. כשאני קוראת תגובות שמתייחסות להאשמותיה של רפונזל כאל ''התקפי כלבת'' או מישהי שאומרת לה ש''כניראה לצחצח שיניים בבוקר זה הישג גדול מבחינתה'' בלעג על הראיון שבו סיפרה שחולה נפש לא מצליח לפעמים אפילו לצחצח שיניים בבוקר, זה מדכא אותי מאוד מאוד, כי זה מראה לי באיזה עולם אנחנו חיים.
שלא לדבר על כך שמה שקורה ברשת לא תמיד נשאר ברשת, לא חסרים מיקרים של ניצול מיני שהמפגש הראשוני התרחש ברשת, או בחור שחברתו עזבה אותו ופירסם תמונות עירום שלה באינטרנט כדי להתנקם בה. וגם רפונזל קיבלה מכתבי איומים בעיקבות מה שפירסמה ברשת.
ותראי את כל תוקפי רפונזל שבאים ואומרים שהיא ''הרסה את החיים'' המקצועיים והאישיים של האנשים שהיא ''הכפישה'' את שמם ברשת. אז למה כשבאים ואומרים אתם הרסתם לה את החיים כי לא תמכתם בה ולא האמנתם לה ולא עזרתם לה, זה פתאום מופרך?
אם בנאדם הולך ומספר את כל הסיפור שלו בעיתון או בבלוג, הוא שם את קהל הקוראים שלו כבורר, קהל הקוראים הם כאן בתפקיד של חבר מושבעים, שופט וגם תליין. וחבר המושבעים פסק לרעתה ללא ספק, כולם התנערו ממנה, המשפחה שלה, קהל הקוראים שלה, הבלוגריות ה(אלק) פמיניסטיות שמהן היא הכי ציפתה לתמיכה (אחד הפוסטים האחרונים שלה דיבר על זה) ולבסוף חנן (''האחרון שציפיתי שיבגוד בי'') שהעיף אותה מוובסטר.
אז תגידי לי איזה סיבה נשארה לה לחיות?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איומים כדרך התנהלות [חדש]
canna   יום ו', 23/06/2006 שעה 14:18
בתגובה לcanna
ואני אוסיף עוד משהו למקרה שאת לא חית אינטרנט: להישרף ברשת לפעמים זה כמו למות.
ולא תמיד עוזר להחליף זהות, כפי שאת רואה, גם רפונזל החליפה זהויות כמה פעמים (נגה, רוזה מרציפן) אבל לא הצליחה ''להתחיל חיים חדשים''.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איומים כדרך התנהלות [חדש]
אביבה   יום ו', 23/06/2006 שעה 17:36
בתגובה לcanna
אתר אישי
חייתי ומתתי באינטרנט כמה פעמים. מכירה את זה.

אני לא חושבת את כל הדברים שייחסת לי בתגובתך הקודמת. אני כן חושבת, שהאינטרנט אינה עומדת בפני עצמה - היא בסך הכל כלי, השתקפות של החיים האמיתיים. לו אשה בשם מירב היתה חיה בעולם שאין בו אינטרנט, היא היתה מוצאת את עצמה בלב אותן דינמיקות בדיוק, רק בשר ודם. אותם סכסוכים, אותן האשמות, אותן תמיכות וכולי.

לפני שהיה לה בלוג, פרסמה את דבריה על עצים ברחובות תל אביב. זה בדיוק אותו הדבר. אם יש משהו שהאינטרנט החריפה במקרה שלה, זו המהירות והקלות של התגובות לדבריה.

הטלפון צלצל אז אשלח, ואמשיך אחר כך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איומים כדרך התנהלות [חדש]
אביבה   יום ו', 23/06/2006 שעה 17:47
בתגובה לאביבה
אתר אישי
המשך - אותו חבר מושבעים שאת מדברת עליו, בהחלט לקח לעצמו תפקיד לא לו. אין שום סיבה שקוראים מהצד יכריעו מה נכון ומה לא נכון בסיפוריה של אשה חולת נפש, שאינה מתפקדת ללא טיפול אינטנסיבי תרופתי או אחר, שלא לומר מסוכנת לעצמה (כפי שהוכיחו ניסיונות התאבדות קודמים).

זהו בערך. אני יכולה לנסח מניפסט, אבל חם מדי, ובכלל לא נכנסתי בכוונה לעשות את זה. שבת שלום.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איומים כדרך התנהלות [חדש]
canna   שבת, 24/06/2006 שעה 11:51
בתגובה לאביבה
אני חייבת להודות שגרמת לי לחייך
מכל תגובותיך נשמע כאילו איכשהוא מצאת את עצמך בטעות בצד הלא נכון בויכוח :-)

בכל אופן אם הנושא מעניין אותך, בעלה של רפונזל פתח בלוג מאוד מאלף שבו הוא מעלה דברים שכתבה ולא פורסמו וגם קצת משיב על שאלות שהופנו אליו:

[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איומים כדרך התנהלות [חדש]
אביבה   שבת, 24/06/2006 שעה 16:47
בתגובה לcanna
אתר אישי
מה זה מעניין? חיטוט חולני בעניין לא לי, שמשאיר טעם רע. בעיקר חבל על הילדים. קראתי כמעט הכל, כמובן, אי אפשר להתאפק, ובכל זאת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עוד שאלה [חדש]
אביבה   יום ה', 22/06/2006 שעה 16:16
בתגובה לחנן כהן
אתר אישי
רק להבהיר: התגובה הזו אומנם נכתבה כתגובה להודעה של חנן, אבל בשום פנים ואופן אינה באה לשפוט או לבקר את חנן ואת התנהלותו בסיפור הזה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אחריות למותה [חדש]
צפיר צדוק   יום ד', 21/06/2006 שעה 15:58
הייתי מאד נזהר להטיל אשמה על מותה על מישהו למרות שכאמור אין לי ספק שהיא נתקלה באיומים , חלק מההתקפות כלפיה היה כנראה כתגובה לדברים שהיא כתבה או התנהגויות שלה.

אבל לצערי איני יודע אם יש למצוא אשם , אולם אתמול בלילה קראתי מכתב איום שהיא קיבלה שמאיים עליה ועל משפחתה מכתב שלדעתי הרבה אנשים קראו אותו והוא לא סוד , אם המכתב הזה אותנטי מדובר לדעתי באיום פלילי , ואנו לא אמורים לעסוק בזה אלא להשאיר את העניין למשטרה.

דבר נוסף , הבלוגספירה מלאה בכותבים וכותבות שכותבים את דם ליבם , לעיתים הם מאיימים שיקחו את נפשם , הסתבר לי בימים האחרונים שלבלוגספירה אין עו''ד ואין פסיכולוג או פסיכולוגית שמנטרים את הבעיות שעלולות להיווצר או מעימותים או בגלל כותב או כותבת שמאיימים להתאבד.

מוזר שפורמט שמארח אלפי כותבים לא מכיל איזו פונקציה שתטפל במקרי חירום , אם זה עו''ד שידע לסמן את גבולות החוק או איש מקצוע שידע למצוא מענה ל מצוקות נפשיות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני מסכים ש [חדש]
אלמוני   יום ד', 21/06/2006 שעה 16:42 אתר אישי
היה רצוי שיהיה קוד אתי בין קוראים לכותבי בלוגים ולהיפך.
רק חבל שזה לא נעשה עד היום.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני לא מסכים שהיה רצוי. [חדש]
יואב איתמר   יום ד', 21/06/2006 שעה 20:25
בתגובה לאלמוני
אתר אישי
אני חושב שקוד אתי הוא פתח לצנזורה, שתיתן עוד כוח לגורמים בעלי כוח ממילא. תגובה יותר מפורטת באתרי האישי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני לא מסכים שהיה רצוי. [חדש]
אורי קציר   יום ד', 21/06/2006 שעה 21:30
בתגובה ליואב איתמר
אתר אישי
קוד אתי וצנזורה הם מונחים סותרים ב-ה-ג-ד-ר-ה. קוד אתי אינו מחייב איש מלבד מי שרוצה לאמץ אותו ולא ניתן, חוזר לא ניתן, לכפות אותו על איש. צנזורה היא עריכה המופעלת מלמעלה, היא כפויה והיא מחייבת.

אני שולל צנזורה בתכלית השלילה. לעומת זאת, קוד אתי הוא דבר רצוי ביותר, לפחות כחלק מהניסיון לבנות נורמות התנהגותיות הולמות ברשת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני לא מסכים שהיה רצוי. [חדש]
יואב איתמר   יום ד', 21/06/2006 שעה 23:23
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
כן, אבל מי קובע מה זה הולם?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני לא מסכים שהיה רצוי. [חדש]
אורי קציר   יום ד', 21/06/2006 שעה 23:28
בתגובה ליואב איתמר
אתר אישי
זו בדיוק המשמעות של וולונטריזם, יואב: הבלוגרים קובעים, במסגרת השיח ביניהם, מה הולם ומה לא. אין אוטוריטט אחד בלבד שרק הוא מחליט מה נכון ומה לא. זה בערך כמו שתשאל מי קובע בבחירות מי מבין מנהיגי המפלגות ייבחר לראשות הממשלה ומי לא. התשובה ברורה: כולם קובעים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני לא מסכים שהיה רצוי. [חדש]
צפיר צדוק   יום ה', 22/06/2006 שעה 20:19
בתגובה לאורי קציר
אני בעד קוד אתי.

יש בעיה שעיתונאים או מימסדניקים כאלה או אחרים ''מתחזים'' לבלוגרים וקובעים את כללי המשחק ( ובעצם הם משרתים אינטרסים מתוך המימסד נניח זו אפשרות סבירה ), הכוח שהמיקצוע מאפשר להם והיותם מקושרים לברנז'ה זה לא עניין להפעלה ולהשחתה בתוך הבלוגספרה , עובדה שהם סוגרים בלוגים ע''י שימוש בחשיפה , שמבריחה כותבים.

גם ככה יש עירבוב שהרשת מאפשרת עירבוב ללא גבולות .

אם העיתונאים מהברנז'ה במשחק , אין משחק. זה ישחוק את הבלוגספרה כפי שבאמת קורה בפועל.

והם בעצם היותם מהברנז'ה עוקפים כל אתיקה , זה משחק כפול ושימוש ציני בכלים שלא נועדו לכך לעיתים לסגירת חשבונות פנימיים שלהם בינם לבין עצמם כפי שקורה אצל ולווט אנדרגראונד , שיפתחו בלוגים לברנז'ה וששם הם יתקוטטו אחד עם השני עד שתצא נשמתם או שיפלו זה על כתפו של זו באהבת חינם אמתית או מדומה , מה הטעם לקבוע קוד אתי למי שלא זקוק להגנה של הקוד אלא האחרים זקוקים לקוד כהגנה מפניו.

הרי ברור שאין מצב של חופש אמיתי כשהברנז'ה בסביבה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני לא מסכים שהיה רצוי. [חדש]
יואב איתמר   יום ו', 23/06/2006 שעה 2:27
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
גם אם מדובר בדמוקרטיה, יש לדמוקרטיה מספר דגמים. יש את הדגם המערב אירופאי שמתחשב במיעוטים ויש את הדגם המזרח אירופאי שלא מתחשב. ניסיתי לפתח את הרעיון הזה בבלוג שלי, וענו לי שאכן יש גם אלטרנטיבה להתנגד. אהבתי את תגובתך ליהונתן (אם אכן הייתה זו תגובתך) שאנשים נורמטיבים יתוגמלו באיזכורים ובקישורים, הגם שיש כאן בכל זאת סוג של צנזורה (אם כי סוג יותר לגיטימי).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שלום [חדש]
בוגי   יום ג', 27/06/2006 שעה 1:25 אתר אישי
מה שקרה למירב זה דבר מזעזע שבהחלט צריך לעורר עדים בציבור, אבל אסור לשפשף בעברה של מירב בשביל זה, מה שהיא עברה אף אחד לא עבר ולכן לאף אחד אין זכות לבקר את מעשיה, ולצערי זה מה שרוב הבלוגרים והאנשים הפעילים פה ברשת עושים.
יש לי הרבה מה לומר על מה שרשמת אבל זה כבר לא שייך.

בכול מקרה לגבי מה שרשמת על כך שלא היו מודעות אבל, זאת הייתה בחירה אישית של בן זוגה לשעבר של מירב, ודרק אגב למירב היו חברים רבים, בן זוג אוהב ושני ילדים, היא לא תשכח.
זה האתר של בן זוגה, בו הוא מעלה את כל כתביה (בפוסט הספציפי הזה כתוב על ענין המודעות).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קצת בולשביזם לא יזיק פה [חדש]
יובל הלפרין   יום א', 16/07/2006 שעה 0:18
הכרתי את מירב במשך שנים. אני לא קורא בלוגים-שמוגים ולא ידעתי שהיא מככבת באינטרנט. כעת אני פשוט בהלם. היא הייתה בחורה מקסימה ואינטליגנטית מעין כמותה.
אשר לדברים, אני מאמין לכל מילה שלה.
לשאלת בלוגים, בוודאי, צריך לקבוע כללים מרסנים. ה''חופש'' המוחלט הזה הוא כמו החופש לנסוע באין כניסה או החופש לרמוס בהליכתך כל מי שנקרה בדרכך ברחוב.
המעבר המהיר בין המוח לעולם החיצון, הטשטוש המוחלט בין מוען לנמען, מונעים את תהליך העידון ההכרחי שעוברת כל מחשבה בדרכה ממצבה הגולמי לביטויה החיצוני. עובדה שמירב הייתה אדם שונה בתכלית במדיומים שבהם הפילטרים האלה פעלו כראוי.
קצת בולשביזם לא יזיק, כלומר הבנה שחירות הכלל אינה בהכרח החירות של סך חלקיו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©