הקומוניסט של בית''ר
יום ה', 25/05/2006 שעה 19:00
יוסף טרומפלדור, ואת זאת כמעט ואין איש יודע כיום, לא היה רק לוחם עשוי ללא חת וחלוץ בפני מחנה ההתיישבות הציוני. הוא היה גם מתקן חברתי שכתב מסמכים מפורטים בהם גיבש את רעיון החברה האוטופית. עקרונותיה של חברה זו שוללים, אמנם, את עקרון מלחמת המעמדות, אבל מבוססים על הלאמה, שיתוף, השוואת שכר וושאר עיקרים המזכירים יותר את הקיבוץ המוכר לנו מאשר בורגנות ליברלית, למשל. זאב ז'בוטיסקי, שבחר לקרוא לתנועה שהקים על שם טרומפלדור, העדיף להעלים את הפן הסוציאלי-רדיקלי הזה באופיו של האיש. מבחינתו לא היה טרומפלדור אלא חלוץ ולוחם. כך משכתבים את ההיסטוריה










את יוסף טרומפלדור כולנו מכירים. מילדות התחנכנו על דמותו האלמותית, זו של הגיבור הגידם האוחז בידו האחת מחרשה ביום ואקדח בלילה. הוא הוא החייל שהפך לגיבורה היהודי של רוסיה הצארית בשנת 1904, כשאיבד את ידו בקרב נגד היפאנים בפורט ארתור. הוא האיש שהקים את גדוד נהגי הפרדות ושימש כסמג''ד שלו בקרבות גליפולי. הוא האיש שעלה ארצה ועבר דרך כל נקודות הציון של המפעל הציוני בראשית המאה העשרים עד שנפל בקרב ההירואי ההוא על תל חי.

יוסף טרומפלדור. גיבור המלחמה הגידם היה סוציאליסט בכל נימי נפשו. רעיונו היה להקים קהילות שיתופיות שלחאר תהליך התפשטות יכללו את כל תושבי ארץ ישראל

אבל יוסף טרומפלדור, ואת זאת כמעט ואין איש יודע כיום, היה גם מתקן חברתי. הוא היה יציר תקופה שבה לא הייתה הציונות רק בגדר תנועה המבקשת ליישב ארץ שבה ראתה את ערשה ההיסטורי אלא גם כוח המבקש לייסד סדר חברתי חדש, קהילה המבוססת על ערכים של שוויון סוציאלי ומחברת את הערך החברתי הנעלה הזה עם עבודת האדמה וההיאחזות בה.

טרומפלדור הפך לציוני עוד לפני מלחמת רוסיה-יפאן. הוא דבק בתורתו הפציפיסטית של טולסטוי. זה האחרון קרא לכל בני האדם שלא לקחת חלק מכל מוסד ממשלתי, והעדיף חיים המבוססים על השוק הפרטי. מתוך הבנה כי הדבר לא ניתן לביצוע על-ידי כל האנשים, טען כי על אדם לצמצם את מעורבותו בשלטון ככל הניתן, בהימנעות משירותים ציבורים, הימנעות ממשרות ציבוריות, העדפת משרה ציבורית נמוכה על גבוהה, וכו'. טולסטוי נחשב לפציפיסט, והיה מהראשונים לקרוא לסרבנות גיוס. לדעת טולסטוי, הפתרון למלחמות ולאלימות הממשלתית הינו תנועת התכחשות המונית לשלטון. עם זאת, הוא התנגד למאמצים לארגן תנועה שכזו, שכן אלו היוו לדעתו מקור לכפייה עתידית נוספת. הוא הקים בעירו חוג ציוני, אך פעילותו נפסקה עקב גיוסו לצבא. לאחר שחזר מהשבי ביפאן והלך ללמוד באוניברסיטה ספג טרומפלדור את השפעת כתביהם של הסופר הרוסי לב טולסטוי ושל אוטופיסטים כאטיין קבה. כמו הרצל בשעתו, הגיע טרומפלדור (בנפרד) לרעיון כי יש לחבר את רעיון התחייה הציונית עם רעיון התחייה החברתית והוא החל מגבש תוכניות להקמת מושבות קומוניסטיות שיתופיות בארץ ישראל.

''גם אני, גרישה חביבי, מציב לי מטרות גדולות'', כתב טרומפלדור ב-‏1908 לחברו הקרוב, צבי שץ, ''לא רק על פתרון שאלת היהודים אני אומר להקל במושבות הקומוניסטיות שלי. רעיון המושבות התחיל מתרקם במוחי לפני ימים רבים, עוד בהיותי רחוק ממחשבות ציוניות. מדוכא ומדוכדך מן המשטר הקפיטליסטי הזה, לא יכולתי להתנחם, כאשר יתנחמו אחרים, במין מלחמה ששני הצדדים נלחמים בה כשהם שקועים בזוהמה רבה''. יש בטקסט הקצר הזה משום הד נוסף למחשבותיו של טולסטוי. הלה האמין הממשלה מכוונת מלמעלה את הציבור ונוטעת בו אשלייה כי לא ניתן לנהל חיים אנושיים מהוגנים בלא להיעזר בה. השלטונות עמלים לשכנע את הפרט כי הוא בור, ואינו מסוגל לדאוג לענייניו, וזוהי, לדעתו, הסיבה היחידה להמשך קיומו של כל שלטון.טולסטוי האמין כי מודעות לאשלייה זו, ונסיון להימנע ממנה, תביא להכחדתו של המשטר ולמניעת האלימות הטמונה בו. עם זאת – וכאן אנו שבים ומתחברים למכתבו של טרופלדור אל שץ - טולסטוי סבר כי כל שימוש בכוח נגדי, דינו ליצור מצב זהה של כפייה אלימות, ועל כן התנגד לכל פעולה אקטיבית כנגד השלטונות.

במלים אחרות, טרומפלדור התנגד בחריפות רבה למלחמת המעמדות נוסח קארל מארקס וראה בו הידרדרות למאבק פנימי אכזרי ומכוער. הוא האמין בהקמתם של תאים שיתופיים, שלאחר מכן ישמשו דוגמה לרבים ויקיפו בהדרגה את החברה כולה. וכך, מתוך שלילת הקפיטליזם, הגיע טרומפלדור למסקנה הפוכה לזו של מארקס: את השינוי החברתי שמטרתו להקים את החברה האוטופית יש להתחיל מלמטה ולא מלמעלה. הוא האמין כי ארץ ישראל, טריטוריה מפגרת מבחינה חברתית, תוכל להיות המקום שבו יקומו הקומונות השיתופיות, משום שאין בה חברה בורגנית או קפיטליסטית שתמנע את התפשטות הקומונות הללו או את קיומן לאורך זמן. זה היה, מבחינתו, היתרון הגדול של ארץ ישראל כמעבדה חברתית על פני מדינות אחרות כמו בריטניה, צרפת או ארצות הברית.

בשנת 1911 ארגן טרומפלדור את ועידת רומני שבה נוסדה תנועת ''החלוץ''. בוועידה זו השתתפו שבעה אנשים בלבד, אבל בעקבותיה יצאה לאור החוברת האידיאולוגית הראשונה בדבר הקמת ''המושבות השיתופיות בארץ''. באותה ועידה הציג טרומפלדור את תכניתו לייסד בארץ ישראל קומונה כללית שתשלב חיים משותפים עם שמירה על חופש הפרט והתאמה של עבודת האדם לכישוריו ולנטיותיו. למעשה, היה זה תיאור של חברה אוטרקית, המספקת בעצמה את רוב צרכיה, משלבת משק חקלאי במשק תעשייתי, ואשר אין בה תחרות ואין בה רווחים, אלא רק רכוש משותף המתחלק שווה בשווה בין חברי הקומונה. תנועת ''החלוץ'' ריכזה את הצעירים המעוניינים לעלות לארץ ישראל ולהיות חלוצים. טרומפלדור עסק באינטנסיביות בניסוח תוכניות מעשיות להקמת קומונות בארץ ישראל, להקמת ארגון צבאי חלוצי, הסתדרות עובדים, ועליה לארץ. התנועה אימצה רבים מרעיונותיו של טרומפלדור. טרומפלדור ארגן בפטרוגרד ''הכשרה'' של עובדים חקלאיים, קופת מלווה, מועדון ומעון משותף. לאחר מכן יצא לחצי האי קרים וארגן גם בו פעילויות של החלוץ.

את הניסיון הראשון שלו להקים קומונה מעין זו בארץ ישראל עשה טרומפלדור במושבה הגלילית מגדל. הוא לא היה הראשון שהלך בכיוון של הקמת משק חקלאי שיתופי. קדם לו איש מפלגת ''הפועל הצעיר'' יוסף ויתקין, כמו גם הניסיון להקים משק שיתופי במרחביה על בסיס השקפותיו של הכלכלן והסוציולוג פרנץ אופנהיימר, שניסח שיטה של ''סוציאליזם ליברלי'' שבמרכזה התיישבות המונית-שיתופית והיה קרוב מאוד בהשקפותיו לתיאודור הרצל. קדם לו, כמובן, גם הניסיון החלוצי בדגניה, שבה קיבלו העובדים שכר שווה וחלק שווה ברווחים ובה הוקמה הקומונה הארצישראלית הראשונה. טרומפלדור חלק על ניסיונות אלה ודחה את העיקרון שלפיו ההסתדרות הציונית היא המממנת את הקומונות. לעומת זאת, טען כי על המושבה החקלאית השיתופית להוות יצירה עצמית של החברים שאינה תלויה בגרומים מבחוץ.

מגדל הייתה אז חווה חקלאית שאותה הקימו ציונים אמידים מרוסיה. את החווה ניהל משה גליקין. טרומפלדור וחבריו נקראו ''הקומונה המגדלאית''. חוות העבודה במגדל הייתה נגועה בבעיות חברתיות, אידיאולוגיות ואחרות. התנאים היו קשים, הפועלים לא התמידו בעבודתם והתפוקה הייתה נמוכה. לאחר שנת עבודה מפרכת בחווה התפרקה הקומונה; דרישותיו של טרומפלדור מעצמו ומאחרים היו חמורות וקשות, אולם התנאים היו מעל ומעבר לכוחם של הצעירים והקומונה התפזרה עוד לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

חוות מגדל, ניסיון באוטופיה חברתית. בעיות חברתיות, תפוקה נמוכה וקשיים פיסיים הביאו על הניסיון הזה את סופו לאחר שנה בלבד.

(טרומפלדור עצמו דווקא נהנה מהעבודה הקשה ומחיי הקומונה. יעל גורדון שהייתה תלמידה בחווה, בכיתת הבנות של חנה מייזל, ידעה לספר על מנהגיו של טרומפלדור בעבודה ולאחריה – כיצד לימדוהו הבנות את ריקוד ההורה אותה רקד בקלילות ובחן וכיצד היו מטיילים בשבתות לנחל עמוד והוא תמיד בראש, מטפס על הסלעים כנער ומתנצל על כושרו הפיזי, שנרכש בטיפוס על הרי הקווקז בעיר מולדתו פיאטיגורסק).

טרומפלדור לא התייאש. אחרי מלחמת העולם הראשונה חזר וגיבש את רעיון חברת המופת שלו במאמר בשם ''החלוץ, מהותו ותעודתו''. היה זה מאמר פרוגרמטי בעל חשיבות היסטורית משום שמהרבה בחינות בישר את הקמתה של הסתדרות העובדים הכללית. טרומפלדור הניח שלוש הנחות, שהן בבחינת ''הנחות חובה'' לכל הנכנס ל''החלוץ'', עוד לפני שכונסה הועידה. הנחותיו היו:

א. הכרת הנחיצות להקים בארץ-ישראל מרכז לאומי, ארצי, מדיני העומד ברשות עצמו.

ב. את המרכז הלאומי יש לבנות בהתאמה גמורה לענייני העמלים, וחברים יוכלו להיות רק אנשים המקבלים עליהם לעלות לארץ-ישראל לשם חיים של עבודה עצמית רחוקים מניצול.

ג. רשות הכניסה להסתדרות נתונה רק לאלה החושבים כי הלשון הלאומית בארץ-ישראל צריכה להיות הלשון העברית.

''הנחות החובה'' הללו קבעו בעצם את אופיו האידיאולוגי של ''החלוץ'' כאופי לאומי, מעמדי ובעל תרבות עברית.

טרומפלדור שלל את המושגים ''אוונגרד'', ''קורבן על מזבח הרעיון והעם'' ו''אגודת נבחרים'', שנבעו לדעתו מנטייה הומניסטית שהובאה אל ''החלוץ'' על-ידי הנוער הלומד. טרומפלדור לא נלחם במושגים האלה מלחמה אידיאולוגית; לפי דעתו, חדירת רעיון ''החלוץ'' לרחוב היהודי על כל שכבותיו היא שגרמה לרוב החברים להניח ש''ההסתדרות צריכה להיות הסתדרות מקצועית כללית''. טרומפלדור הבין היטב שאסור ל''החלוץ'' להיות תנועת-עילית מכל סוג שהוא, ובייחוד היה ער לניסיונות הראשונים שנעשו כדי להפריד בין חברים העובדים עבודה פיזית לבין חברים ''העובדים במוחם''. ברור היה לו כי הניסיונות ליצור תנועת עילית ישללו מ''החלוץ'' את הבסיס המאסיבי של המוני העם ואת תמיכתו של הציבור היהודי על מפלגותיו המאורגנות, ולכן לדעתו רשאים להתקבל לתנועה כל האנשים המקבלים את ''הנחות החובה'', בין אם מתכוננים הם לעבוד בארץ-ישראל בשריריהם ובין אם במוחם.

בתוכנית על פעולות ''החלוץ'' שנתפרסמה החוברת שלו, קובע טרומפלדור כי מבנה ''החלוץ'' צריך להיות מכוון לתנאים הדרושים לכיבוש הארץ, ולכן יש לדעתו להתאים את ההכשרה ל''מהות החיים ומהות העבודה שהחלוצים צפויים להם בארץ-ישראל''. עבודות אלו מחייבות:

א. קבוצות עבודה מקצועיות, שתפקידן לעסוק בפעולות לטווח ארוך, כגון בעבודות תשתית של בניין והכשרת שטחים;

ב. קבוצות מיידיות שיעסקו בכיבוש שטחים ובהתנחלות חצי-צבאית;

ג. קבוצות קבע שיקבלו מידי הקבוצות הראשונות את המשק;

ד. פלוגות צבא שיגנו אל המשקים ואגודות של מורי-דרך.

טרומפלדור העביר למעשה את מרכז הכובד של המושג ''הכשרה'' מן התחום האינדיבידואלי אל התחום הקבוצתי, המתאים יותר למטרות של כיבוש הארץ לפי תפיסתו. מטרות אלה אינן יכולות להתגשם על-ידי הפרט, אלא רק על-ידי קבוצות של חלוצים. הוא קבע כי עקרונות היסוד של החיים בארץ ישראל צריכים לכלול הלאמת קרקע, יצירת ''חיל עובדים'' שיכבוש את כל סוגי העבודות בארץ ויצירת חברה שיתופית ללא רווחים ותחרות.

רעיונות אלה הוגשמו לימים, לפחות בחלקם, על ידי גדוד העבודה ע''ש יוסף טרומפלדור, שנוסד על ידי אנשי ''החלוץ'' בתקופת העלייה השלישית, מייד לאחר מלחמת העולם הראשונה. שלושת המטרות המוצהרות של הגדוד היו עבודה, התיישבות שיתופית והגנה. הניהול הכלכלי של הגדוד היה שיתופי: כל הכנסות החברים הופקדו בקופה ראשית, ששימשה את כולם. בין הקיבוצים (''פלוגות'') שהוקמו על-ידי חברי גדוד העבודה: כפר גלעדי (הוקם במקור בשנת 1916 אך ננטש לאחר קרב תל חי), רמת רחל (הוקם ב-‏1926), והמשק המשותף של עין חרוד ותל יוסף (1921). חברי הגדוד גם לקחו חלק בבניית יישובים אחרים, ועסקו בסלילת כבישים (כביש טבריה - טבחה), ייבוש ביצות, בניין, חקלאות, ועוד. אך המצב הכלכלי הקשה בשנת 1923 וחילוקי דעות אידיאולוגיים הוביל לפילוג. האוטופיסטים בגדוד נואשו מן האפשרות לממש את הדפוס הקומונלי-שיתופי על כלל העובדים בארץ ישראל. הגדוד התפלג בין ימין לשמאל. הזרם השמאלי היה מעוניין ליישם באופן מיידי את עקרונות הסוציאליזם והקומונה, ואילו תמיכת הזרם הימני הייתה נתונה ראשית כל לחלוציות ציונית. על רקע זה התפלג המשק המשותף של עין חרוד ותל יוסף לשני קיבוצים נפרדים. פילוג זה הוביל להקמת תנועת הקיבוץ המאוחד.

זאב ז'בוטינסקי. שותפו של טרומפלדור להקמת ''גדוד נהגי הפרדות'' בחר ''לנכש'' את מחשבתו החברתית של האיש ולהותיר על כנה, כמופת לרבים, רק את גבורתו הצבאית ואת ראשיוניותו בתחום ההתיישבות בספר

טרומפלדור עצמו כבר לא זכה לראות בהקמת גדוד העבודה: כדורי אויביו השיגו אותו בתל חי במרץ 1920. אבל התפרקותו המהירה יחסית של הגדוד הוכיחה כי לא ניתן ליצור קהילה שיתופית-שויונית כאשר זו אינה מקיימת צורת חיים יציבה (חברי הגדוד הועסקו בעיקר בעבודות ציבוריות ולפיכך עברו ממקום למקום בהתאם לעבודות שקיבלו). הקיבוץ, לעומת זאת, הוכיח כי ניתן להקים תא חברתי וולונטרי המקיים את סדר החיים האופטימלי, מבחינתו.

יתר על כן, כישלונו של גדוד העבודה חיזק את הדעה, שרווחה בקרב רבים ממנהיגיה הפרגמאטיים של תנועת הפועלים בארץ ישראל, לפיה אוטופיה חברתית עלולה לעתים להזיק יותר מאשר להועיל. האוטופיה נוצרת כתוצאה משרטוט תיאוריה חברתית אידיאלית שמפתחיה מבקשים לאכוף על המציאות. אלא שהמציאות איננה מניחה שייכפו עליה תוכנית מוכנה מראש, ולכן מוטב להניח לחברה לצמוח בצורה אורגאנית מתוך ההוויה החברתית הספונטאנית.

רעיונותיו של טרומפלדור קיבלו המשכיות משל עצמם גם לאחר מותו, כאשר משלחת של פועלי ציון בראשות נחמן סירקין הכינה תוכנית להתיישבותם המהירה של כמיליון יהודים ביישובים ובמפעלים שיתופיים. זאת, במטרה להקים חברה יהודית-לאומית שוויונית שאת היסודות לה יש להניח כבר בראשית הדרך, כמו הרצל וכמו טרומפלדור, האמינו גם פועלי ציון כי המפעל הציוני מעניק הזדמנות היסטורית להגשים את החזון החברתי הזה. התוכנית של פועלי ציון הייתה התוכנית האוטופית המפורטת ביותר שפורסמה בארץ ישראל. יותר מכל התוכניות לפניה, כולל אלו שגיבש טרומפלדור, היא הייתה מבוססת על בדיקה ממשית של התנאים בשטח. יסודותיה היו שבעה במספר: הלאמה כוללת של כל קנייני הציבור (האדמה, אוצרות הטבע, החופים, היערות, אמצעי ההובלה והקישור, מסילות הברזל, נמלים, טלפון, טלגרף, מפעלי התעשייה, בתי הספר, מוסדות התרבות וכדומה); כינון חברה קואופרטיבית שתקיף את כל ענפי המשק המוהלים בצורה אחידה; מבנה דמוקרטי-פירמידלי של החברה הקואופרטיבית, שתהיה בנויה מאגודות שיתופיות רבות בעיר ובכפר; פיקוח מרכזי על המשק, החברה, הייצור, השכר והשירותים; ביטול מנגנון השוק החופשי הקפיטליסטי וקביעת גובה שכר המינימום והמקסימום על ידי החברה; שוויון חברתי מוחלט בין כל החברים בנוגע לזמן העבודה, שכר העבודה ורמת החיים; וביטול החלוקה המעמדית. אם להיות הוגנים, סירקין ביטא את הרעיונות הללו כבר ב-‏1898, אולם רק ב-‏1920 – לאחר הניסיון המעשי של טרומפלדור וחבריו במושבות הגליל – הם נוסחו כתוכנית אופרטיבית והוגשו כמסמך רשמי של תנועה פוליטית גדולה וחשובה בארץ ישראל.

טרומפלדור היה, אפוא, סוציאליסט רדיקלי גם לפי המדדים הנוקשים של תקופתו. שלוש שנים לאחר נפילתו בתל חי הקים זאב ז'בוטינסקי תנועה אידיאולוגית שלה קרא, למרבה האירוניה, בית''ר (ברית יוסף תרומפלדור). ב-‏1935, במהלך כנס העולמי של בית''ר שנערך בקרקוב, נקבעו עקרונות היסוד של התנועה. אחד מהם היה עקרון החד-נס: דבקות בציונות כרעיון יחיד, בלא ערכים נלווים (כלומר, אנטיתזה לשאיפת המוסדות הקיימים של הציונות להפוך את המדינה היהודית, לכשתקום, למדינה סוציאליסטית). ז'בוטינסקי הכיר את אישיותו ואת עמדותיו של טרומפלדור וידע היטב כי הלה ראה בציונות וברעיון החברה השיתופית והשוויונית מיקשה אחת – ובכל זאת בחר להישען רק על הפן החלוצי והביטחוני של האיש. לו ידע טרומפלדור שז'בוטינסקי, הבורגני ברקעו והליברל בעמדותיו, עשה שימוש בשמו ובדמותו לשם קידום אידיאה כלכלית-חברתית הפוכה מזו שבה דבק הוא עצמו עד יום מותו, קרוב לוודאי שהיה מתהפך בקברו.

עד כמה בחר הימין הבית''רי להתעלם ממורשתו החברתית של טרומפלדור ניתן לראות באתר בית''ר גם בעצם הימים האלה. קריאה יסודית של הטקסט המספר על חייו ופועלו של טרומפלדור אינה מביאה אותנו לשום פריט מידע המעיד על תובנותיו החברתיות. טרומפלדור מוצג שם כגיבור מלחמה, כחלוץ המתיישב בארץ, כמארגן עלייה וכאיש ביטחון. הוא לוחם ביפאנים, בטורקים, בערבים, במי לא. קומונות שיתופיות – יוק. חברה שוויונית של חלוצים בארץ ישראל – נאדה. חלוקה שוויונית של הנכסים – חבל על הזמן. אפס ואין.

וכך, גבירותי ורבותי, משכתבים את ההיסטוריה.










[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
עיוות מסוכן [חדש]
דודו בן עמי   יום ה', 25/05/2006 שעה 19:53
באמת פליאה גדולה. הרי כיום יש כאלה שמכריזים על רבין כבוגד ומנטרלים מידיעת ילדיהם את העובדה שהאיש היה מפקד בפלמ''ח ורמטכ''ל הצבא ששיחרר את ירושלים, שלא לדבר על מבצע אנטבה ועוד דוגמאות. ושמעון פרס, הרי הוא האיש שרצה להסגיר את ישראל בידי ערפאת והחמאס. הכור הגרעיני, התעשייה הצבאית, מבצע קדש, תוכנית הייצוב הכלכלית, הסכם לונדון - על אלה בכלל לא מדברים.

זאת בעייה אחת כשמדברים על חבורת קאים שעושה את הדברים הללו בתוך הכת הסגורה שלה. אבל כשמדובר בגוף ממוסד כמו בית''ר, שבאמצעות שלטון הליכוד נגיש במשך עשרות שנים למערכת החינוך הממלכתית ומקיים תנועת נוער משמעותית, זה כבר ממש מסוכן. אם נהפוך את המטריצה, העיוות הזה הוא בערך כמו שיזכרו למנחם בגין את הריגתם של עשרות חפים מפשע בפיצוץ מלון המלך דוד ב-‏1946. בלי הסכם שלום ובלי כלום. רק את זה.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

כך, גבירותי ורבותי, משכתבים את ההיסטוריה. [חדש]
David   יום ו', 26/05/2006 שעה 6:00
היסטוריונים ופוליטיקאים בישראל יצרו יש מאין אתוסים מכוננים, שקריים מעצם טבעם, המקשים על ראיה מפוקחת של מציאות חיינו (וכפועל יוצא על דיון ענייני). כמה ישראלים יודעים להשיב תשובה עניינית על שאלות כגון

- מהימנות התנ''ך כמקור היסטורי..
- מהו (מה הוא) יהודי?
- האם הפלסטינים גורשו מארץ ישראל? אם כן - איך? למה?
- האם נוקשותה של ישראל תרמה לעיתים להרחקת השלום?
- האם לערבים הייתה במלחמת העצמאות עדיפות בכוח אדם ובאמצעי לחימה?

אני חושב שקשה להפריז במידת ההשפעה של אתוסים כגון אלה על המציאות. קשה להפריז במידת הנזק שגורם שכתוב ההיסטוריה.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

ההסתכלות שלכם על ההסטוריה היא שטחית [חדש]
סורנטו   יום ו', 26/05/2006 שעה 14:41
בתגובה לDavid
אנשים הם לא שחור לבן במיוחד אנשים שפעלו לאורך זמן בתקופות משתנות. רבין היה לוחם ואיש שלום, אריק שרון היה יוזם התנחלויות מתנגד ראשי לפינוי והמפנה של ימית וגוש קטיף. בגין היה ראש הימין והחזיר את כל סיני.
גם התשובות לשאלות של David הן לא פשוטות ולכל שאלה יש דוגמאות לכאן ולכאן. כן יש בתנ''ך המון אמת הסטורית, שמעת על מצבת מישע למשל? כן יתכן שכיבושי יהושוע או יציאת מצרים לא היו ולא נבראו. כן, היו פלסטינים שגורשו, האם זהו הרוב? האם הייתה מדיניות מכוונת וברורה של גירוש או שזה היה מקומי? כן, יתכן שהיו מספר הזדמנויות שישראל החמיצה את השלום אבל כמה פעמים ישראל קראה לשלום ולא נענתה? מתוכנית החלוקה ועד לקיימפ דויד עם ברק-עראפת? כן, אולי באופן מקומי היו לכוחות היישוב ומאוחר יותר לצה''ל יתרון אבל אל תשכח את התמונה הגלובלית של ניהול מלחמה בכל החזיתות, צפון מזרח מערב ולמעשה בכל איזור בארץ.
האמת היא לא פשוטה ואני לא בטוח שיש אמת. יש עובדות וניתן לפרש אותן או להדגיש חלק מהן כראות החוקר.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

ההסתכלות שלכם על ההסטוריה היא שטחית [חדש]
David   יום ו', 26/05/2006 שעה 16:05
בתגובה לסורנטו
I apologize for answering in English.

You seem to assume quite a bit about me. Did I say or even imply that people (and all the more nations) are ''black and white''? I would hate to push you into being more defensive than you already are, but I must say your immediate attack seems to strengthen my point.

As for your answers/questions:
1. I am not sure what you mean by “a lot of historical truth”. A lot is not very well defined. My point was more about how the bible is presented in schools (more as a historical document than anything else) and what a negligible fraction of the population will even be willing to discuss it as anything else.
2. The concept of a “majority of Palestinians” you mention is irrelevant and (again) ill defined. Was the Palestinian population in what is now Israel in 1947 about the same size as the Jewish one? Yes. Was there ethnic cleansing? Yes. Intentional and orchestrated by the “high echelons” of the time. This is an historical fact. Were there mitigating circumstances? I think so. Quite a few, perhaps. Is there a discussion about it? No. The vast majority of Israelis don’t know where the Palestinians came from or what they want, and wont even take the time of day to find out. Such is the power of fake history.
3. Israel did worse than occasionally miss a hand extended for peace, but this is an issue for research and not talkbacks. The point, again, is how many Israelis even suspect that this is the case?
4. The size and quality of the armies in the war of independence is probably the easiest question here (although one must carefully separate the first few weeks of the war from the rest of it). It deals mainly with numbers and there is very little room for interpretation. Another issue is the political differences between the different Arab armies, which influenced the outcome. Quite amazingly, even the truth in this clear cut case is mostly unknown. What puzzles me here is the motivation for creating the myth..
5. While we are on the subject – what is a Jew? What are Jewish ideals? What defines the Jewish identity? Residency? Nationality? Religion? Philosophy (and if so – what kind)? What great Jewish historical figures are Israelis familiar with? What did they (the historical figures..) have to say about being a Jew? How many of them are introduced in schools? How many answers to question about Jewish identity are being addressed in schools? In the media? In public discussions?

These are but a few examples, and I only give them because I think that twisting the truth is very harmful. I can’t say for certain, but I think that more ''historical integrity'' would have made Israel a better place. On a personal note, you could start by applying at least the same level of skepticism with which you treat modern history to biblical tales. It seems that the less evidence there is the less critical your thinking becomes. It should be the other way around.

Finally, please don't get post modern on me. In research emphasizing fact of choice, aka cherry picking, is tantamount to lying. Gaps in knowledge exist and should be carefully explained and discussed. When the facts are known they should be presented and discussed. Although the details of a specific discussion may be complex, the principle is very simple.

[קישור ישיר לתגובה זו]            

ההסתכלות שלכם על ההסטוריה היא שטחית [חדש]
סורנטו   שבת, 27/05/2006 שעה 3:06
בתגובה לDavid
קודם כל אני מסכים איתך לחלוטין לגבי חוסר הידע בבתי הספר ולגבי תוכנית הלימודים החד צדדית. ברור לי שכמו שאתה אומר רוב האוכלוסיה לא תוכל לענות על שאלות אלה שהיצגת מתוך בורות.
אולם, אני לא מסכים שלשאלות הללו ישנה תשובה פשוטה ןחד משמעית. אני לא חושב שזה פוסט מודרניסטיות להבין שהיסטוריה זה הרבה פעמים ראשומון אחד גדול. להפך, זוהי נאיביות לחשוב שיש אמת הסטורית אחת, במיוחד כשמדברים על פרשנויות. רוב המקורות ההיסטוריים שמגיעים אלינו הם מגמתיים ובעלי דעה על מה שכתבו. לדוגמא , רבי עקיבא קרא לראש המרד ''בר-כוכבא'', חכמים אחרים קראו לו בר-כוזיבא ורק לאחרונה (במונחים הסטוריים) מצא יגאל ידין שקראו לו בר-כוסבא.
דוגמא אחרת, התנ''ך, ברור שזה לא ספר הסטוריה אולם מצד שני גם ברור, לאור עדויות ארכאולוגיות, שהרבה דברים המתוארים בו אכן היו. ברור שאחאב היה קיים, ברור שהיה בית דוד (לאור כתובת בתל דן), האם דוד עצמו היה? לא ברור, אולם אם היה בית דוד יש להניח שדוד כן היה קיים. ברור שהיתה ישות בשם ישראל - לאור כתובת מרנפתח ממצרים.
הדברים מסתבכים כשאנו מדברים על פרשנויות. קח דוגמא מובהקת כמלחמת יום כיפור. בכל חישוב מתימטי ישראל ניצחה אז למה המצרים חוגגים את ניצחונם? אפשר להתווכח עד מחר עם הפלשתינאים שמבחינה הסטורית הם לא עם, אז מה ? זה ישנה את הרגשתם?
לגבי מי הוא יהודי, נכתבו על זה הררי מילים ואין מסקנה ברורה, אז מי אני שאפסוק. השקפתי היא, בניגוד לעמדת הממסד הדתי שמי שרוצה להיות יהודי ומרגיש יהודי הוא יהודי ואין לאף אחד מונופול או זכות להגיד למשל ליהודי אתיופיה לטבול את עצמם. אני לא רואה איזו עדיפות יש ליהדות פולין/מרוקו על אתיופיה כך שלהשקפתי זה עניין של הגדרה עצמית.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

ההסתכלות שלכם על ההסטוריה היא שטחית [חדש]
אורי קציר   שבת, 27/05/2006 שעה 13:00
בתגובה לסורנטו
אתר אישי
אם נחזור לרגע לטקט המקורי, הרי שז'בוטינסקי ביצע מיתולוגיזציה של דמותו של טרומפלדור. מאחר שז'בוטינסקי עצמו היה אדם כריזמטי, תלמידיו ולתמידיהם במשך הדורות אימצו את התפיסה שלפיה ימין וביטחוניזם חד הם ודמותו של ביטחוניסט מובהק דוגמת טרומפלדור מן הדין שתהיה מזוהה עם הימין. השמאל לא עשה שום מאמץ להפריך את התפיסה הזו משום שהיו לו גיבורים משלו ומשום שממילא הפכה דמותו של טרומפלדור, בעיניו, לסמל לאומי א-מפלגתי. התוצאה היא שכיום, יותר משמונים שנה לאחר אותו אירוע, אין אנו יודעים כלל על מורשתו הסוציאלית של הגידם מתל חי, אלא רק על הקרבות שניהל - פורט ארתור, גליפולי, תל חי וכדומה.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

ההסתכלות שלכם על ההסטוריה היא שטחית [חדש]
סורנטו   שבת, 27/05/2006 שעה 15:15
בתגובה לאורי קציר
אני לא מסכים עם הגישה שלך, וניסיתי להסביר את זה קודם, שניתן להכניס אדם רב פעלים כטרומפלדור לתוך שבלונות ''בטחוניסט'' או ''סוציאליסט''. הוא היה שני הדברים, אני לא בטוח שהוא היה מתהפך בקברו כי הוא אכן תמך בגישה של כח לוחם יהודי המהווה קיר ברזל והתיישבות בכל מחיר כפי שאפשר לראות מזה שהוא הקים את גדוד נהגי הפרדות וההתנחלות בתל חי. כך שלשמאל בעצם לא היה מה להפריך (כדבריך) כי גם הגישה של זבוטינסקי מקורה באיש עצמו ולא בהמצאה.
הבעיה אולי נובעת מזה שבארץ הפוליטיקה הולכת בחבילות - אם אתה מאמין שצריך להחזיק בשטחים זה גם אומר בהכרח שאתה ליברל קפיטליסטי ואם אתה בעד שלום בכל מחיר תמורת שטחים זה אומר שאתה בהכרח סוציאליסט? הכל שבלונות ומסגרות
[קישור ישיר לתגובה זו]            

ההסתכלות שלכם על ההסטוריה היא שטחית [חדש]
אורי קציר   שבת, 27/05/2006 שעה 16:12
בתגובה לסורנטו
אתר אישי
אני חולק עליך. האידיאות שמייצג אדם אינן ניתנות להפרדה לפי הצורך הפוליטי של קבוצה זו או אחרת. אם נתרגם את הנימוק שלך למונחים בני זמננו, הרי שאריאל שרון הוא בכלל לניניסט. שהרי היה זה לנין שבחוזה ברסט-ליטובסק הסכים לוותר על חלקים עצומים מאדמות רוסיה למען עמים שישבו בהם כדי שהללו יוכלו להגדיר את עצמם מדינית בצורה עצמאית. כי מה ההבדל בין זה לבין ''ישראל רוצה לתת לפלסטינים...הזדמנות להקים מדינה?'' .

אבל יש הבדל, ויותר מהבדל אחד. טרומפלדור לחם על הגנתה של נקודה שהותקפה על ידי כנופיות חמושות. יש עוד מרחק רב מכאן ועד להסקה שזהו יישום של קיר הברזל הז'בוטינסקאי, שאז עדיין לא נולד (וגם לא ב-‏1923, כשהקים ז'בוטינסקי את בית''ר). הקרב על תל חיה היה תוצאה של הסכמי סיקס-פיקו, שקיבלו אישרור בוורסאי ושחילקו את צפון הארץ לאזורי השפעה בריטיים וצרפתיים. הערבים שנאו את הצרפתים משום שהללו הדיחו את המלך ההאשמי פייסל מכסאו בסוריה. לעומת זאת, הציטוט המדוייק של ז'בוטינסקי בנושא שעליו דיברת הוא: ''הדרך היחידה להגיע להסכם היא קיר הברזל - כלומר כוח בארץ ישראל, אשר שום השפעה ערבית לא תוכל לקעקע את יסודותיו''. הסכמים של היהודים עם הערבים בנושא השליטה בגליל העליון לא עמדו אז על הפרק. כל הנושא עמד בבירור בין המעצמות. כך ששוב, אין משמעות לקיר הברזל בהקשר של טרומפלדור.

הניסיון לפרק את מערכת פעולותיו ואמונותיו של אדם וליטול רק מה שנוח לנו הוא ניסיון נואל. ודי להזכיר את קנאי המרד הגדול, שיש הרואים בהם גיבורים בשל עמידתם היהודית הגאה והזקופה מול הרומאים - ויש גם כאלה הזוכרים כי הללו הצטיינו יותר בחיסולים הדדיים בתוכם פנימה ובשריפת מחסני התבואות של ירושלים מאשר במלחמה מול האוייב החיצוני. כי כאשר עושים אידיאליזציה של אנשים כאלה ואחרים זהו בהכרח עיוות של המציאות כפי שהייתה בתקופתם.

טרומפלדור עצמו היה קרוב מאוד לתנועת העבודה. על בסיס פעולותיו וכתביו, הגיוני מאוד להניח כי לו היה שורד עד 1948, קרוב לוודאי שהיה משתלב במפא''י, מפ''ם או אחדות העבודה (והדוגמה האחרונה היא ההגיונית ביותר). מי שדוגל בהקמה של קומונות בעלות מבנה קשיח ובהשוואת שכר ושעות עבודה לכל המגזרים הוא שמאלה מעמיר פרץ של ימינו. איך זה בדיוק משתלב בליברליזם הבורגני נוסח תנועת החרות - רק לז'בוטינסקי ויורשיו פתרונים.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

ההסתכלות שלכם על ההסטוריה היא שטחית [חדש]
סורנטו   שבת, 27/05/2006 שעה 17:27
בתגובה לאורי קציר
הויכוח שלי איתך הוא לא על פרטים הקשורים לטרומפלדור אלא על הגישה למחקר ההסטורי. האם ניתן להתייחס לאנשים או מאורעות בתויות - טרומפלדור היה סוציאליסט או טרומפלדור היה ביטחוניסט. הדוגמאות שהבאת בדיוק מחזקות את טענתי, הקנאים נתפשים מחד כלוחמי חופש ומאידך כרוצחים שפלים שהעדיפו מלחמת אחים על פני ליכוד אל מול האויב המשותף. העובדות לא ניתנות לויכוח (וגם זה במקרים נדירים יחסית) וכל השאר זה פרשנות שתלויה במקור האם זה יוסף בן מתיתיהו או אחרים. דוגמא אחרת, האצ''ל נתפס כארגון שחרור או כארגון טרור? תלוי אם אתה הסטוריון ישראלי ימני או הסטוריון בריטי. החמאס, ארגון שחרור או ארגון טרור? אמי מתאר שיהיו הרבה הסטוריונים שיגידו שהוא היה ארגון שחרור.
לא יודע לגבי שרון ולנין אבל ברור שלשרון יש פנים רבות כהורס ימית/גוש קטיף וכמקים ההתנחלויות. כנ''ל בגין, גורבצ'וב דה קלרק יוסף בן מתיתיהו ואחרים שעשו דברים שחורגים מכל שבלונה או הגדרה פשוטה שתנסה לשים אותם בה.
לסיכום אני חושב שההתייחסות לאנשים או מאורעות הסטוריים בתויות היא שטחית ואם רוצים מחקר הסטורי אמיתי יש לראות את כל הצדדים, המורכבות והרב שכבתיות שבמאורעות ובאישים.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

ההסתכלות שלכם על ההסטוריה היא שטחית [חדש]
אורי קציר   שבת, 27/05/2006 שעה 19:00
בתגובה לסורנטו
אתר אישי
אבל המאמר כאן אינו עוסק במחקר היסטורי. על אף שמחקר היסטורי, כמעט מכל סוג, יקר לי מאוד, הרי הנושא המקורי הוא הפיכת אישיות היסטורית למיתוס מכונן תוך ביטול מסכת חיים שלמה הקשורה בו. אם אתה רוצה לקחת אנלוגיה משרון, למשל, הרי שהביטוי המקביל הוא הקמתה של תנועה שרוניסטית תוך שהמיתוס המכונן שלה הוא היותו של שרון חלוץ של שלום ומבשר ההתפנות מהשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. אתה יודע ואני יודע שמכיוון שלשרון היו פנים רבות אחרות (חלקן הפוכות זו לזו), הרי שיהיה זה שקר היסטורי ממדרגה ראשונה לעשות כן.

ושוב: אין הכוונה כאן לערוך חשבון אם מדובר במחקר היסטורי שמציג את הדברים בצורה נכונה אם לאו. הכוונה היא לבדוק כיצד יתכן שזרם עצום בחברה והפוליטיקה של ישראל במאה האחרונה נשען על מיתוס שבינו לבין התנועה שהתבססה עליו יש מעט מאוד במשותף, אם בכלל.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

הכוונה היא לבדוק כיצד יתכן יתכן שזרם עצום בחברה.. [חדש]
David   שבת, 27/05/2006 שעה 23:45
בתגובה לאורי קציר
I agree wholeheartedly that the most interesting point of the article is the one articulated in this comment. I think that examining it in a wider context only serves to make it more interesting, and may perhaps assist in understanding it. There is a systematic and quite obsessive myth generating mechanism in Israeli society. Some historians contributed to this with skewed research but the real issue is the wide spread beliefs of the general public. This article discusses a curious (thanks, Uri) but perhaps somewhat harmless example. Meir Shalev likes to mention the categorization of animals and plants as friends or foes that was prevalent for decades, which is also mostly benign. On the malignant end of the scale, however, are the myths regarding the history of the Jewish and the (more recent) Palestinian nationalities. The fact that they are detrimental to our well being makes the questions that this article raises all the more deserving of our attention.

Indeed, how is it possible that a lie can thrive, and even evolve and gain strength over time? Are the dimensions of this phenomenon similar in other societies or is it exceptionally prevalent in Israel? Is it a symptom of an unhealthy society? An indicator for a society in distress or under attack? Does the Israeli culture have unique aspects to it that increase the “fitness” of lies (in the sense that they survive better)? What is the damage that this myth industry has inflicted upon us and how could our lives be improved by fighting it? Can good education exists when the system is forced to propagate so many myths or is there a “critical mass” of lies beyond which even seemingly unrelated educational goals are damaged? Why are researchers who challenge the myths automatically grouped labeled and outcast? I would be very interested in a discussion of these points (either in the form of an article or as responses to this article). Maybe an analysis of this phenomenon can contribute to the fight against it.

A footnote for Sorento: I specifically avoided the question WHO is a Jew, because it is bureaucratic in nature (and I largely agree with your take on it). My question is WHAT is a Jew, as in: if we look at the group of people that we all agree are Jewish then what is it that comprises their Jewish identity? Education and public interest mostly avoid this issue and how it was thought about by great minds (Einstein, Spinoza, Ramba”m, Heine, to name a few). The lack of discussions leads to misconceptions in the way that people perceive their own identity, propagates narrow mindedness, xenophobia, a superiority complex, a lack of tolerance and insensitivity to nuance.

[קישור ישיר לתגובה זו]            

מהו יהודי ? [חדש]
סורנטו   יום א', 28/05/2006 שעה 2:42
בתגובה לDavid
הרהור: אולי דוקא ההתעסקות בשאלה מביאה לכל התופעות שהזכרת? אולי ברגע שאתה מתחיל להגדיר מהם היהודים, בהכרח אתה גם מגדיר מהם ומיהם הלא יהודים ואז.... התנשאות, שנאת זרים ותחושת ה''עם הנבחר'' אני ואפסי?
[קישור ישיר לתגובה זו]            

מהו יהודי ? [חדש]
David   יום א', 28/05/2006 שעה 8:16
בתגובה לסורנטו
I disagree.
Thinking about what comprises ones identity is a completely separate affair from attributing superiority to oneself and/or hating others. The first is an intellectual exercise, which satisfies ones curiosity and generates insight. The other latter is the definition of racism. Once you have given thought to who you are you can proceed in different directions. You can develop a curiosity as to the other, marvel at the differences in culture, learn to appreciate variety or simply acknowledge that yours is not the only identity around. Alternatively, you can feel you have discovered that your culture is inferior, and try to change or shamefully go into hiding. Yet a third option is to feel superior and become a racist. What you do with your newly found insight is completely divorced of the process of getting to know yourself (as it is often the case that what you choose to do with newly acquired knowledge is separate from the intellectual effort that went into gaining that knowledge). Moreover, I would suggest that one could only justify racism from the writings of Einstein Spinoza and Heine if he was such a die hard supremacist to begin with that even their words couldn’t penetrate the wall of prejudice that confines his spirit.

[קישור ישיר לתגובה זו]            

שאלה [חדש]
מירי   יום ב', 29/05/2006 שעה 6:47
1.קראתי בעניין רב.
בי''א באדר האחרון, סופר (בטלויזיה? ברדיו?) שטרומפלדור נסע ברחבי רוסיה וגייס יהודים למען הרעיון הקומוניסטי, בסביבות שנת 1917, עוד לפני פרוץ המהפכה, ועל כך זכה לאות הוקרה מיוחד מטעם השלטונות המהפכנים החדשים. דהיינו, הוא היה פיגורה מוכרת גם אצל השלטונות המהפכניים ברוסיה, לא רק בארץ ישראל. זה נשמע די מופרך, למען האמת. בדקתי בויקיפדיה, ואכן - נסע גם נסע, אם כי שם ניתנת הנמקה שונה לנסיעה זו, גיוס כוח יהודי בן מאה אלף איש לצבא רוסיה, שבסופו של דבר יגיע ארצה.
2. על פי הערך המוקדש לו בויקיפדיה, מסתברר שאחד הסופדים לו בהלוויה היה ז'בוטינסקי. נכתב ש''דרכיהם הצטלבו במשך פעמים רבות''. אולי הענקת השם בית''ר לתנועת הנוער נבעה מסיבות סנטימנטליות. סביר להניח שהוא פשוט אהב את האיש, שככל הידוע היה כריזמטי וסוחף, הקצין היהודי הראשון בצבא רוסיה וכו'. ההרואיקה היהודית החדשה היתה בראשית דרכה, לא היו כל כך הרבה פיגורות לבחור ביניהן, כאלה שייצגו מוות הרואי חדש. עם זאת, ההקשר המיידי של המילה ביתר לוקח למרד בר-כוכבא, והשימוש בשם הדו-משמעי שומר על עקרון ה'רצף' המופרך לא פחות, שמדלג על פרק הגלות ונועד לתפור שתי תקופות הסטוריות זו לזו, בתפירה חפוזה משהו.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

תל חי, איך שגלגל מסתובב לו [חדש]
יואב   יום ה', 15/06/2006 שעה 11:40 אתר אישי
מענין להזכר שלפני י''א באדר, היה בישוב דיון על המשך קיומה של ההתישבות בתל-חי. כחלק מהדיון ז'בוטינסקי היה מהתומכים הנלהבים בנסיגה. היום, מי שרואים את עצמם כממשיכי דרכו מתנגדים בשמו לכל נסיגה בכל מחיר (ומי שרואים את עצמם כממשיכי תנועת העבודה, תומכים בנסיגה).

עוד שני מאמרים על הנושא
[קישור ישיר לתגובה זו]            

כך בונים מיתוס [חדש]
מונס   שבת, 10/02/2007 שעה 13:42
שלום לכולם

קראתי את התגובות בעיון, הנה לכם דוגמא יפה לבנית מיתוס מדבר שלא קשור לעובדות היסטוריות.

אורי העלה דבר יפה, כולם זוכרים את המיתוס של טוב למות בעד ארצנו, אבל אף אחד לא זוכר את משנתו של טרומפלדור. אגב גם בבתי הספר שמלמדים על טרומפלדור , מזכירים רק את דרכו ה''בטחונית''.

לכן זה די מוזר שמנהיג התנועה הריווזיוניסטית החליט לקחת דמות של איש תנועת העבודה, ולהפוך אותה לסמל של התנועה שלו.

מונס
[קישור ישיר לתגובה זו]            

[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©