מרדוך ואישתר, מניפולטורים פוליטיים (חלק א')
יום א', 04/03/2007 שעה 19:03
חג הפורים הולך ומתקרב וכמדי שנה אנו מציינים בו את זקיפות הקומה ואת אומץ הלב שהפגינו שני הדודנים, מרדכי ואסתר, בהצליחם למנוע מהמן הרשע להשמיד פיסית את כל יהודי פרס. עד כדי כך נתקדשה בתודעתנו גבורתם של השניים, ששוב אין אנו שמים לב כלל ועיקר למניעיהם העיקריים ולהתנהגותם לאורך העלילה. ובכן, אולי הגיעה השעה לקרוא שוב את עשרת הפרקים המרתקים הללו ולנסות לפרש את המאורעות במונחים פחות מיתולוגיים ויותר ריאליסטיים. כשעושים זאת, מגלים שמדובר בלא פחות ולא יותר מיריבות פוליטית מרה שבה כל צד מבקש להשמיד את העם ממנו יוצא יריבו. הנה מגילת פורים כפי שלא הכרתם מעולם









מישהו, אני לא זוכר בדיוק מי, התלוצץ פעם שהמהות של חגי ישראל מתמצה במשפט בן שלושת החלקים: ''הם ניסו להרוג אותנו; הם לא הצליחו; בואו נאכל''. אם חושבים על זה, יש בזה משהו. היוונים התנכלו לנו וניסו לאלץ אותנו לקבל על עצמנו דת חליפית, ולכן יצאנו נגדם למלחמה, ניצחנו ואנו חוגגים את החנוכה. פרעה התחרט על שהתיר לנו לצאת ממצרים, רדף אחרינו עד לשפת ים סוף ושילם בחייו ובחיי אלפים מחייליו כשים סוף סגר עליו סופית ובלע אותו אל תוכו, ולזכר האירוע המופלא הזה אנו מציינים את הפסח. אפילו ל''ג בעומר מקושר לדמותו האגדית-למחצה של שמעון בר יוחאי, האיש שנאמר עליו שהסתתר במערה בפקיעין מפני רודפיו הרומאים שביקשו לרוצחו נפש. ויש את פורים, אולי הדוגמה המובהקת ביותר לסיכול פוליטי מוצלח של מזימה שנועדה להשמיד את הקהילה היהודית באימפריה הפרסית.

ושתי מסרבת לפקודת המלך. ציור של גוסטב דורה

האומנם היה זה סיכול מוצלח כל כך? האומנם עמדה מעל ליהודי פרס סכנת השמדה מוחשית כל כך? דומה כי תפיסה זו, שעליה מבוססים המיתוסים של פורים בדבר מרדכי היהודי ועמידתו הגאה בפני המן הרשע. קריאה מחודשת במגילת אסתר מפריכה, כך נדמה, חלק מהם ומעמידה אותם באור חדש.

העלילה המתרחשת באותם ימים בנויה כרומן מתח פוליטי. תחילתה במשתה שעורך אחשוורוש (המזוהה עם המלך כסרכסס הראשון, ששלט בפרס בשנים 485-465 לפני הספירה). זה לא בדיוק משתה, משום שמצוין שם שהחגיגות נמשכות מאה ושמונים יום, כלומר חצי שנה. אחת מכוכבות המשתה אמורה להיות רעייתו של אחשוורוש, ושתי, אבל זו מסרבת להגיע. לא ברור מהמגילה מה הסיבות להפגנת הסרבנות הזו. אולי הייתה זו תוצאה של מריבה קודמת בין השניים ואולי סברה ושתי שבעלה היקר אינו מתכוון לנהוג בה כבוד רב במהלך אותו משתה. התוצאה, מכל מקום, זהה. שמן על המדורה מוסיף ברנש בשם ממוכן, המשמש כאחד משבעת השרים בממשלתו של אחשוורוש. כשמכנס המלך את שריו להחליט כיצד לענוש את ושתי, מבין ממוכן זה שיש כאן מקרה חריג: המלך רותח על הביזיון שהמיטה עליו אשתו עד כדי כך שאינו יכול להחליט על עונשה בעצמו. ''לֹא עַל-הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ, עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה'', מסביר ממוכן, ''כִּי עַל-כָּל-הַשָּׂרִים, וְעַל-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר, בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. כִּי-יֵצֵא דְבַר-הַמַּלְכָּה עַל-כָּל-הַנָּשִׁים, לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן בְּאָמְרָם, הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו--וְלֹא-בָאָה. וְהַיּוֹם הַזֶּה תֹּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס-וּמָדַי, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת-דְּבַר הַמַּלְכָּה, לְכֹל, שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ; וּכְדַי, בִּזָּיוֹן וָקָצֶף'' (פרק א', פסוקים 16-18). במלים אחרות, ממוכן טוען שהתמרדותה של ושתי תשמש אות וסימן לכל הנשים בממלכה להמרות את פי בעליהן ולנהוג כרצונן. מצב זה יערער לחלוטין את הסדר החברתי הקיים ויפגע במעמד הגברים בממלכה באופן שאחריתו אינה ניתנת לחיזוי. ממוכן מציע למלך, אם כן, לסלק את רעייתו ולקחת אחרת תחתיה: ''אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יֵצֵא דְבַר-מַלְכוּת מִלְּפָנָיו, וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס-וּמָדַי, וְלֹא יַעֲבוֹר. אֲשֶׁר לֹא-תָבוֹא וַשְׁתִּי, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ, לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה'' (פרק א', פסוק 19). הכוונה ברורה: אם תיוודענה נשות פרס שוושתי שילמה מחיר כה יקר על פחזותה שוב לא תראינה אותה כדוגמה ומופת להתנהגות כלפי בני זוגן. יתכן שבין ושתי לממוכן היו יחסים קשים גם קודם לכן וזו הייתה דרכו של השר לנקום בה, אבל את זאת אין לדעת בוודאות. מכל מקום, אחשוורוש מקבל את ההצעה ופותח בהליכים לביצועה.

אחשוורוש מאמץ מנגנון מעניין לביצוע המכרז. ''וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים, בְּכָל-מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ, וְיִקְבְּצוּ אֶת-כָּל-נַעֲרָה-בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל-שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל-בֵּית הַנָּשִׁים, אֶל-יַד הֵגֶא סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים; וְנָתוֹן, תַּמְרֻקֵיהֶן. וְהַנַּעֲרָה, אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ--תִּמְלֹךְ, תַּחַת וַשְׁתִּי; וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וַיַּעַשׂ כֵּן'' (פרק ב', פסוקים 3-4). אם נהיה ברורים יותר, מלך פרס, האיש שמושל על 127 מדינות, משגר שליחים אל כל קצוות האימפריה כדי לקבץ בתולות טובות מראה אל הרמונו (מה שאומר שלא חסרות נשים הפוקדות את יצועו גם בתקופה בה אין הוא נשוי רשמית). אפשר להניח שהקריטריון הזה משקף טעם שעיקרו ויזואלי, שלא לומר שטחי, אבל לא על פמיניזם באנו לדבר כאן אלא על פוליטיקה.

ויש כאן הזדמנות פוליטית נדירה שאותה מבקשים לנצל מאות, אם לא אלפי, בני אדם. המשרה שהתפנתה, משרת המלכה, אינה כרוכה אלא ביכולת לשאת חן בפני המלך וההזדמנות, אם אפשר לקרוא לזה כך, שוויונית להפליא. המכרז המעניין הזה מנוגד לשיטה המוכרת של בחירת האישה המתאימה מתוך שכבת האצולה או מתוך שושלת המלוכה עצמה, שלא לדבר על בנותיהם של שליטים זרים שעימם מבקש המלך לכרות ברית ארוכת טווח. הנערה שתמצא חן בעיני המלך תחלוש לאחר מכן על אוזנו של המלך, תקנה לה השפעה בלתי מבוטלת בסביבתו ואולי אף תוכל לשכנעו לבצע מינויים, להעביר תקציבים, לצאת לקרבות ולהעניק הטבות שונות למקורביה.

אל המשרה הזו לוטש עין גם ברנש בשם מרדכי. ליתר דיוק, ''מָרְדֳּכַי, בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ--אִישׁ יְמִינִי'' (פרק ב', פסוק 5), כלומר אדם שמוצאו משבט בנימין. יתכן שהשם קיש מלמד כי הוא אחד מצאצאי השושלת שעליה נמנה קודם לכן גם שאול בן קיש, מלכם הראשון של בני ישראל. לא ברור מהמגילה מה היה מעמדו של מרדכי בבירת פרס לפני אותה פרשה. לפי כמה השערות שימש אז בתפקיד בכיר בחצר אחשוורוש, כך שכבר היה מוכר היטב למלך ולהמן. אבל אין לכך סימוכין במגילה. מרדכי, כך אני סבור, לא ממש היה גאה ביהדותו. הוא התקרא בשם שהוא וריאציה על שמו של האליל מרדוך וכפי שנראה בהמשך לא טרח במיוחד להבליט את יהדותו אלא אם כן הבלטה זו שירתה את ענייניו. מרדכי הוא האפוטרופוס של בת דודו היתומה, אסתר (שגם שמה הוא וריאציה על האלה הבבלית אישתר), או הדסה בשמה המקורי. השמות הללו נראים קצת משונים כשחושבים על כך שמדובר באנשים המשתייכים לאחד השבטים הגאים ביותר בין בני ישראל ובהתחשב בעובדה ששמות אבותיהם היו יאיר (של מרדכי) ואביחיל (של אסתר) – שמות עבריים למהדרין. לימים מאמץ מרדכי את אסתר כביתו ומכאן והלאה הוא מפעיל אותה כמריונטה בשרות אינטרסיו הפוליטיים. אסתר, מצידה, ששה לעסקה, משום שהרווח הפוליטי והמעמדי שממתין לה בצידה האחר אינו נופל מזה של דודה.

ראשית לכול מרדכי רושם אותה כמשתתפת במכרז לתפקיד המלכה. זה לא עניין פשוט. האיש, שלימים יוכתר כיהודי גאה, רוצה מאוד בנישואי התערובת הללו. אין לו שום בעיה לשתף פעולה עם הליך שבמסגרתו הוא משיא את ביתו המאומצת לגוי גמור ולעובד אלילים ומעניק הכשר לתהליך ההתבוללות. תפיסת מוקדי הכוח וההשפעה חשובה לו יותר. אסתר, כמו כל הנשים בתחרות, היא נלקחת אל ההרמון ושם מצליחה ליצור קשר חם עם הסריס האחראי (''וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל-בֵּית הַמֶּלֶךְ, אֶל-יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים. וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו, וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו, וַיְבַהֵל אֶת-תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת-מָנוֹתֶהָ לָתֵת לָהּ, וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת-לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ; וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת-נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב, בֵּית הַנָּשִׁים''., פרק ב', פסוק 8). יש לכך חשיבות רבה, משום שמדובר בפקיד בכיר שמצוי בקשר מתמיד עם בנות זוגו המזדמנות או הקבועות של המלך. יש לה לא מעט זמן כדי ליצור את הקשר הזה, משום שכל נערה חייבת לבלות שם לפחות שנה. כל אותו זמן היא ממתינה לתורה. שנה זה המון זמן ובמונחים פוליטיים מדובר בנצח כמעט. אבל למרדכי ולאסתר יש סבלנות של פלדה, והם אינם מוותרים על ההזדמנות לארגן לעצמם ראש גשר בארמון המלך.

הסבלנות משתלמת. לפי המנהג המקובל, מדי לילה מחליף המלך את בת הזוג המוזמנת אל יצועו ו''מבחן המיטה'' הוא פרמטר חשוב למדי בהחלטתו לגבי הצלחתה לעבור את המכרז. ''בָּעֶרֶב הִיא בָאָה, וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל-בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי, אֶל-יַד שַׁעַשְׁגַז סְרִיס הַמֶּלֶךְ, שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים: לֹא-תָבוֹא עוֹד אֶל-הַמֶּלֶךְ, כִּי אִם-חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם'' (פרק ב', פסוק 14). אסתר עוברת את המבחן בהצטיינות יתרה: ''וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, אֶל-בֵּית מַלְכוּתוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, הוּא-חֹדֶשׁ טֵבֵת--בִּשְׁנַת-שֶׁבַע, לְמַלְכוּתוֹ. וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת-אֶסְתֵּר מִכָּל-הַנָּשִׁים, וַתִּשָּׂא-חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל-הַבְּתוּלוֹת; וַיָּשֶׂם כֶּתֶר-מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ, וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי'' (פרק ב', פסוקים 16-17).

אסתר מתעלפת למשמע גורל עמה. התמונה שמתאר דורה לא מסופרת בכתוב המקראי. בארוע זה נזכרים סריסיה של אסתר ונערותיה, אך המלך אינו נוכח. באיור של דורה מתוארת גם את דמותו של המלך

הצלחתה של אסתר במבחן המיניות הוא אולי נושא עסיסי לדון בו, אבל לא פחות מכך מעניין איזכור החוזר פעמיים באותו פרק בו מסופר על המאמצים להגניב את אסתר אל חופת המלך. בפסוק 10 נאמר במפורש כי מרדכי מורה לאסתר שלא לגלות את מוצאה: ''לֹא-הִגִּידָה אֶסְתֵּר, אֶת-עַמָּהּ וְאֶת-מוֹלַדְתָּהּ: כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ, אֲשֶׁר לֹא-תַגִּיד'' (פרק ב', פסוק 10). עשרה פסוקים מאוחר יותר חוזר אותו הנושא עצמו. מבחינת אחשוורוש, מדובר כנראה בנערה פרסייה. ומרדכי, זה אותו מרדכי שלימים יהיה סמל ליהודי גאה שאינו מנסה להסתיר את מוצאו אלא אף מנפנף בו בפני כל, דווקא הוא מורה לה להסתיר את יהדותה. מדוע?

הסיבה יכולה להיות רק אחת: מרדכי מעריך כי באמצעות הסתרת מוצאה של דודניתו יוכל להפיק, בשלב זה, רווח רב יותר מאשר באמצעות גילויו. יתכן שמרדכי סבר שהמלך, או לפחות חלק מהמקורבים אליו, נגועים בדעות קדומות שליליות כלפי יהודים ולכן עדיף שלא ליצור חשדנות כלפי אסתר ומניעיה מייד לאחר זכייתה התחרות אלא לחשוף את הדבר כשלא תהיה ברירה – וכשניתן יהיה להפיק מכך רווח של ממש. אסתר, מכל מקום, משתפת פעולה. במגילה נאמר במפורש ''וּבְכָל-יוֹם וָיוֹם--מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ, לִפְנֵי חֲצַר בֵּית-הַנָּשִׁים: לָדַעַת אֶת-שְׁלוֹם אֶסְתֵּר, וּמַה-יֵּעָשֶׂה בָּהּ'' (פרק ב', פסוק 11). במלים אחרות, יש למרדכי מודיע בהרמון המלכותי. יתכן וזהו הסריס החביב על דודניתו ויתכן שזו אסתר עצמה, אבל ברור שלמרדכי חשוב לדעת מה מתרחש שם בזמן אמת. למידע הזה יש חלק חשוב תוכניתו לחדור אל משפחת המלוכה. במקום אחר נאמר גם ''וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת, שֵׁנִית; וּמָרְדֳּכַי, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-הַמֶּלֶךְ'' (פרק ב', פסוק 19). שוב: מרדכי ממקם את עצמו במקום בו חולפים מאות אנשים ביום, מקום בו יש לו סיכוי גבוה לקלוט שמץ מהתככים ומהרכילויות שבארמון. במידה ויגיע אליו מידע רלוונטי, יוכל להעבירו לאסתר על נקלה. השניים מתואמים ביניהם לחלוטין במאמץ המשותף לתפוס את מוקד הכוח שבמיטת המלך.

ההאזנה היומיומית הזו למתרחש בארמון, מפנים ומחוץ, מוכיחה את עצמה כמשתלמת. למרדכי מגיע מידע על התנקשות מתוכננת בחיי המלך. מרדכי מעביר את המידע, באמצעות אסתר, לשב''כ הפרסי והלה נוקט צעדים מיידיים, עוצר את המתנקשים – שומרים בשם בגתן ותרש – ומוציא אותם להורג. אסתר אינה מסתירה מהמלך את זהותו של המודיע: ''וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי, וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה; וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ, בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי. וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא, וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל-עֵץ; וַיִּכָּתֵב, בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ'' (פרק ב', פסוקים 20-23). יש לה סיבות טובות לכך, כפי שנראה מייד.

מאחר ומרדכי מציל בכך את חיי המלך, ניתן להניח שהוא (וגם אסתר) מצפה לתגמול נאות. למשל, מינויו לתפקיד בכיר במימשל הפרסי. אבל לאחשוורוש יש תוכניות אחרות. ''אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת-הָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי--וַיְנַשְּׂאֵהוּ; וַיָּשֶׂם, אֶת-כִּסְאוֹ, מֵעַל, כָּל-הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ'' (פרק ג', פסוק 1). המלך, אם כן, גומל למרדכי במטבע שהאחרון חושב אותו לדל ולבלתי ראוי. המן, וכנראה שמדובר בצירוף מקרים בלבד, הוא צאצא לאגג, מלך עמלק שניגף בזמנו בפני שאול. כזכור, הורה שמואל לשאול להוציא את אגג להורג, אלא שהמלך חמל עליו והותירו בחיים. לבסוף, הוציא שמואל את אגג להורג בעצמו. מאות שנים לאחר מכן מתגלגלים צאצאו של שאול וצאצאו של אגג לעימות נוסף, הפעם על משרה שלטונית בפרס הרחוקה. יתכן שבין שתי המשפחות נתרו משקעים של עוינות מאותה פרשה בתקופת השופטים, אבל זאת באמת שאין לדעת. המגילה אינה עוסקת בעבר רחוק כל כך.

מרדכי פותח את יחסיו עם ראש הממשלה החדש בפרובוקציה. הוא מסרב פקודה וממרה את פי המלך, המצווה לנהוג בהמן כבוד מיוחד ולהשתחוות לו. צריך להבין שמדובר באקט נועז במיוחד. להמן, כראש הממשלה וכפוליטיקאי החביב על המלך באותה נקודת זמן, יש השפעה לא קטנה על המלך וההתגרות הזו עלולה לעלות למרדכי במחיר כבד. אלא שלמרדכי יש סוכנת חשאים בארמון ואת זאת אין איש יודע – אפילו לא המלך בכבודו ובעצמו. ואת הסוכנת הזו הוא יפעיל בשעת הכושר הנוחה לו. ואכן, התנהגותו של מרדכי מעוררת זעם בחצר המלוכה: ''וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר-בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ--לְמָרְדֳּכָי: מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר, אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ. וַיְהִי, באמרם (כְּאָמְרָם) אֵלָיו יוֹם וָיוֹם, וְלֹא שָׁמַע, אֲלֵיהֶם; וַיַּגִּידוּ לְהָמָן, לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי--כִּי-הִגִּיד לָהֶם, אֲשֶׁר-הוּא יְהוּדִי'' (פרק ג', פסוקים 3-4). כלומר, העבדים אינם מסתפקים בהלשנה על מרדכי אלא אף פונים אל הדעות הקדומות של המן ומשייכים את סרבנותו של מרדכי למוצאו היהודי. הם עושים כאן מה שכל אדם שעבד אי-פעם במערכת היררכית מכיר: מפריזים בדיווח כדי למצוא חן בעיני אדונם. המן, שכנראה לא ניחן בתיחכום רב, מחליט שיש כאן סיבה מספקת להוציא חוזה על כל יהודי פרס: ''וַיִּבֶז בְּעֵינָיו, לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ--כִּי-הִגִּידוּ לוֹ, אֶת-עַם מָרְדֳּכָי; וַיְבַקֵּשׁ הָמָן, לְהַשְׁמִיד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--עַם מָרְדֳּכָי'' (פרק ג', פסוק 6).


בנסיבות הללו ניתן היה לצפות שמרדכי יתנצל על יהירותו ויודיע כי הוא מוכן להפגין כלפי ראש הממשלה את הכבוד הראוי לו, או לפחות לשלם מחיר כלשהו על התנהגותו, ובלבד שלא תיפגע שערה משערות ראשו של יהודי חף מפשע. תשכחו מזה. האפשרות הזו אפילו לא עולה על דעתו. במקום זאת, הוא מניח לעניינים להתגלגל הלאה, כשהוא מודע לכל מה שמתרחש בארמון. יתר על כן, הוא יודע היטב כי החלטת המן מעמידה בסכנה גם את המלכה עצמה. בינתיים, לא מפריע לו שהמן משכנע את המלך חלש האופי לאשר לו רצח-עם ואף להעביר לידיו תקציב מיוחד לביצועו: ''וַיֹּאמֶר הָמָן, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם, וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין-שֹׁוֶה, לְהַנִּיחָם. אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם; וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף, אֶשְׁקוֹל עַל-יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, לְהָבִיא, אֶל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ. וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת-טַבַּעְתּוֹ, מֵעַל יָדוֹ; וַיִּתְּנָהּ, לְהָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי--צֹרֵר הַיְּהוּדִים. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן, הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ; וְהָעָם, לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיך'' (פרק ג', פסוקים 8-11). ההחלטה הזו היא יוצאת דופן עד כדי כך שהיא מעוררת כנראה לא מעט תרעומת בשושן (אם כי במגילה מסופר רק על מבוכה) עצמה, בירת המדינה.

רק לאחר שיוצא הצו המלכותי ושליחי המן אצים רצים אל כל קצוות האימפריה כדי להפיץ את הבשורה יוצא מרדכי לפעולה. ראשית, הוא מפעיל את ערוץ הקשר היעיל שלו עם המלכה – הסריסים. הוא מעביר לה את המידע על החלטת אחשוורוש, אבל באותה שעה מתרה בה לבל תחשוף את זהותה האמיתית. ''וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי, לְהָשִׁיב אֶל-אֶסְתֵּר: אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים. כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת--רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ--אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת'' (פרק ג', פסוקים 12-13). כלומר, גם בשעה הקשה הזו מה שמעניין את מרדכי הוא לשמור את קלף אסתר קרוב קרוב אל חזהו. הוא יודע היטב כי שעת השימוש בקלף הזה קרבה והולכת, אבל יש לו סבלנות.

את התעלול שרוקמים אסתר ומרדכי הם מבצעים בתחכום רב. אסתר אינה ניגשת ישירות לבעלה כדי לשוחח עימו על נושאים פוליטיים. היא חושבת רחוק יותר. ראשית, היא מבקשת ליצור אצל המן תחושה שהוא נהנה מאמונה המלא. לפיכך, היא מזמינה אותו ואת המלך למשתה שבכוונתה לערוך.

אבל עוד לפני המשתה קורה משהו שיוצר תפנית בעלילה. נדודי השינה של אחשוורוש מביאים אותו לבקש ממשרתיו לקרוא באוזניו מספר ההיסטוריה של מלכותו. במהלך הקריאה מתחוור לו כי מרדכי הציל את חייו. אחשוורוש אסיר התודה מבקש לגמול טובה למרדכי, אך בשל זכרונו הקלוש אינו מקשר כלל את המודיע שהציל את חייו עם האיש שהעניק להמן את העילה לבצע ג'נוסייד. על אף שהדבר אינו נאמר במגילה, ניתן לשער כי העובדה שספר דברי הימים הובא בפני אחשוורוש דווקא בנקודת זמן זו לא הייתה מקרית גרידא ויתכן שידה הארוכה של אסתר הייתה גם בכך. ואולי בכל זאת היה זה צירוף מקרים גרידא. אבל מכל האנשים שבעולם בוחר המלך דווקא בהמן להוקיר תודה למרדכי על הצלת חייו. יתכן שאינו זוכר את היריבות המרה בין שניים אלה, אבל בכך הוא מציב אצל המן את תמרור האזהרה הראשון.

למחרת, במהלך המשתה, חושפת אסתר את הקלף החשוב לה ביותר: יהדותה. היא עושה זאת באופן גלוי ובוטה ומציגה את המן במירעו, כמי ששאיפתו להשמיד את יהודי פרס מהווה איום גם עליה אישית. היא יודעת היטב שהיא מוגנת בחצר המלך אבל אינה מהססת להבליט את האיום הנשקף על חייה שלה. המלך הנרגז יוצא לשאוף קצת אוויר ובשובו הוא מוצא את המן בתנוחה שאינה מותירה יותר מדי מקום לדמיון. ככל הנראה מדובר במקריות גרידא, משום שדווקא באותן שניות מבקש המן, המבין כי חייו בסכנה, לשכנע את המלכה לסלוח לו ונופל על מיטתה – אבל הוא רק מצליח להרגיז את אחשוורוש עוד יותר.

ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו. המן מוליך את סוסו של מרדכי לקול תרועות ההמונים ברחובות שושן הבירה

רעיונו של המן לחסל את יהדות פרס אינו אלא פרוייקט אישי שלו. לא נאמר במגילה אלא שהוא מיידע על כך את בני משפחתו בלבד, טרם שהוא משכנע את אחשוורוש לחתום על צו ההשמדה. מכאן, שראוי היה כי המן ייחבש לתקופה ארוכה בכלא, יושלך לצינוק כשכל מזונו לחץ צר ומים לחץ או שאף יוצא להורג. אבל הדואו היהודי הנועז אינו מסתפק בכך. לאחר שאחשוורוש מבטל את צו ההשמדה, משכנעים אותו השניים להחיל את הצו הזה על אויביהם. ''וַיִּכְתֹּב, בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ, וַיַּחְתֹּם, בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ; וַיִּשְׁלַח סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים בַּסּוּסִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ, הָאֲחַשְׁתְּרָנִים--בְּנֵי, הָרַמָּכִים. אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-עִיר-וָעִיר, לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל-נַפְשָׁם--לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם, טַף וְנָשִׁים; וּשְׁלָלָם, לָבוֹז. בְּיוֹם אֶחָד, בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר, הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר'' (פרק ח', פסוקים 10-14). לשון אחרת, מרדכי מקבל ''קארד בלאנש'' לעשות באויבי היהודים ככל העולה על רוחו, ומייד לאחר מכן הוא פשוט מחיל את תוכנית ההשמדה על אויבים אלה. המעניין שבדבר הוא שאין אנו יודעים מי הם אותם אויבים. הם אינם נזכרים בשמותיהם וקצת קשה להקיש מהמאבק בין האגגי ליהודים בשושן הבירה על היחסים בין עמים אלה ברחבי הארץ כולה. למרדכי, שממונה עתה לתפקיד המשנה למלך, כל זה לא ממש משנה.

מינויו של מרדכי לראש ממשלה במקום המן הוא צעד תמוה כשלעצמו. אחרי הכול, לא ברור כלל כי למרדכי יש את הרקע או הכישורים הנדרשים לכך, וממלך המושל על שבע ועשרים ומאה מדינה או רשאים לצפות שיפקיד את המשרה בעלת העוצמה השנייה בטיבה בממלכה בידי אדם מוכשר ומנוסה. אפילו הצלת חייו של אחשוורוש על ידי מרדכי אינה מעידה בהכרח על כישורי הניהול והשליטה של המציל. ובכל זאת, ממנה אחשוורוש את מרדכי לתפקיד. יש לכך שתי סיבות אפשריות. האחת, שהכרת התודה של אחשוורוש, בצירוף כוח השכנוע של אסתר, הביאו אותו לידי תגמול קיצוני בחיוביותו; והאחרת, זו שנראית לי נכונה יותר, שאחשוורוש הכיר עוד קודם לכן את כישוריו ואת ניסיונו של מרדכי, ומסיבה פשוטה – מרדכי שימש בתפקיד בכיר בחצר המלך הרבה לפני שהחלה מסכת האינטריגות הנפרשת במגילת אסתר. ואכן, קיימים פרשנים הסבורים שמרדכי לא היה בלתי מוכר לאחשוורוש ויתכן שכיהן כשופט. אם אכן כך הדבר, הרי שמדובר במאבק בין שני פוליטיקאים יריבים ותו לא – מה שמתאים מאוד למסופר כאן.

הטבח שמתכנן מרדכי הוא באלה שאינם שותפים לאמונה היהודית. ההוכחה לכך מתבטאת בתופעת ההתייהדות ההמונית (''וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, מִתְיַהֲדִים--כִּי-נָפַל פַּחַד-הַיְּהוּדִים, עֲלֵיהֶם'', פרק ח', פסוק 16) שעליה מסופר באותה הזדמנות. זה מזכיר לא במעט את התפיסה המאפיינת תנועות מוסלמיות דתיות היוצאות לקרב. כשיצא המאהדי לקרב על ח'רטום נגד הגנרל האנגלי צ'ארלס ג'ורג' גורדון, הוא קרא לו להתאסלם ובכך להציל את חייו. גורדון סירב ונהרג בקרב. התנהגותו של מרדכי זהה לחלוטין לא רק לדרכו של המאהדי אלא גם לדרך בה נהג המן בן המדתא – מבקש לרצוח את העם שאליו משתייך אויבו הפוליטי. זוהי אג'נדת נקמה ברורה.

את האג'נדה הזו מוציא מרדכי אל הפועל באכזריות מחושבת היטב. בפרק ט' מסופר על שלושה גלי טבח שעורכים היהודים באותם אויבים. הגל הראשון מתרחש בשושן הבירה. היהודים רוצחים שם 500 איש, בפוגרום שהיקפו מגמד את היקף הטבח שערכו ערביי חברון ביהודיה בשנת 1929. השמועה מתפשטת במהירות ולמחרת יוצאים היהודים ל''סיבוב'' נוסף ורוצחים בשושן 300 איש נוספים. אותו ''סיבוב'' מתבצע לאחר שהמלכה מקבלת לשם כך אישור מפורש מבן זוגה המלכותי. המגילה מספרת לנו איך העניין מתבצע: אחשוורוש מדווח לרעייתו על נתוני השחיטה בבירה ושואל אותה אם מתחשק לה עוד. המלכה מנצלת את ההזדמנות היקרה מפז הזו ועונה בחיוב: ''וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי-הָמָן--בִּשְׁאָר מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ, מֶה עָשׂוּ; וּמַה-שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ, וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עוֹד וְתֵעָשׂ. וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר, אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב--יִנָּתֵן גַּם-מָחָר לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן, לַעֲשׂוֹת כְּדָת הַיּוֹם; וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי-הָמָן, יִתְלוּ עַל-הָעֵץ'' (פרק ט', פסוקים 12-13). אסתר רוצה בהמשך הרציחות; הן מהוות, מבחינתה, אמצעי הרתעה יעיל לטירפוד כל חתרנות עתידית נגדה ונגד דודנה.

ההיררכיה הכפופה לראש הממשלה ולמלכה פועלת ביעילות של מכונה משומנת. בתוך עשרים וארבע שעות נטבחים בבירת האימפריה יותר משמונה מאות איש שהכתוב אינו מייחס להם כל עוון ספציפי. הם ''אויבי היהודים'', אבל אין מספרים לנו אם בעבר הורשעו בהתנכלות ליהודים, באונס יהודיות או ברצח של צאצאי בני ישראל. ככל הנראה קרבתם האתנית או הפוליטית להמן ולחוגו הפוליטי עולים להם ביוקר. נסו נא לדמיין לעצמכם את המתרחש. אנשים פרוצים אל בתי הקורבנות, גוררים אותם החוצה ומשספים את גרונם או ''סתם'' דוקרים אותם למוות. הדם ניגר ברחובות וזעקותיהם הנוראות של הטבוחים מגיעות אל כל קצווי העיר, אולי אף לארמון המלך. האספסוף משתולל ועושה שפטים במאות בני אדם ובצידה המוגן של העיר, בתוך המתחם המלכותי, מקבלים שני הדודנים כל העת דיווחים על המתרחש ומחככים כפות ידיהם בהנאה. יראו עתה מתנגדיהם מה תעלה להם החצפת פנים כלפי השליטים החדשים.

אבל השחיטה האמיתית מתבצעת דווקא בערי השדה ובפרובינציות המרוחקות, כלומר מחוץ לבירה. ''וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל-נַפְשָׁם, וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהָרוֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם, חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף'' (פרק ט', פסוק 16), נאמר במגילה. הרצח המאורגן הזה מתבצע בעידוד ישיר מלמעלה: ''וְכָל-שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת, וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ--מְנַשְּׂאִים, אֶת-הַיְּהוּדִים: כִּי-נָפַל פַּחַד-מָרְדֳּכַי, עֲלֵיהֶם'' (פרק ט', פסוק 3). החשש מפני עוצמתו של מרדכי, שלא זו בלבד שהוא מכהן עתה כראש ממשלה אלא שקרובתו היא אשת חיקו של המלך, מביא את המושלים והאחשדרפנים להתיר רצח המוני בדם קר. הם אינם אלא פקידים שוחרי שלווה ולא להם להחליט בשאלות של טוב ורע; את זה כדאי להשאיר לבכירים מהם. חנה ארנדט כינתה את הגישה הזו ''הבנאליות של הרוע''.

מספר ההרוגים מסתכם ב-‏75,810 איש, נתון העולה, למשל, על כמות ההרוגים של ארה''ב במלחמת וייטנאם כולה. זהו רצח המוני לפי כל קנה מידה, מאורגן ומתוכנן בשיטתיות על ידי פוליטיקאי קר רוח וציניקן שאינו בוחל בשום מניפולציה על מנת להגיע לשלטון ועל ידי אישה שמשחקת את תפקיד הפאם פאטאל בכישרון רב ומובילה מסכת של תככים בחדר המיטות. זכרו נא שאין במגילה כל מידע מוקדם על כוונתם של אותם רבבות לטבוח ביהודי פרס ומדי; נהפוך הוא, מזימת הטבח ביהודים מוצגת כתבשיל שרוקח המן יחד עם בני משפחתו. ראוי היה להעניש את החבורה הזו, אבל מרדכי ואסתר הולכים בגדולות. פחות משחיטה המונית אינו מספיק עבורם.

ותאמר אסתר, איש צר ואויב, המן הרע הזה. גוסטב דורה מתאר את הדראמה במשתה

כאותם שני רמאים שמתחזים לחייטי עלית באגדה האנדרסנית ''בגדי המלך החדשים'', מצליחים שני המניפולטורים המוכשרים הללו, הקרויים בשמותיהם של אלי מסופוטמיה, לנצל את טיפשותו ואת זכרונו המוגבל של המלך. מרדכי מוצג לימים כיהודי גאה והפרובוקציה שלו נגד המן מפורשת מאוחר יותר ומוטבעת במיתוס הפורימי הפופולרי כמעשה המבטא גאווה דתית ולאומית. אין דבר רחוק מהאמת יותר מזה. אסתר, חציו האחר של הצמד, מחשבת שנים מראש למי תעניק את חסד בתוליה ומה יהיה המחיר שתגבה תמורת חסד זה. זו אסתר שלימים תוכתר כיהודייה גאה דווקא משום ש''הצליחה לעשות את זה'' – להיחשב כאשת חיקו של מלך גוי, כסיל שבכסילים, ולהביאו מנות את קרוב משפחתה לתפקיד הלא-מלכותי הרם ביותר בממלכתו. מעין גירסה קדומה ומשוכללת יותר של מוניקה לוינסקי.

אחד הסיפורים היותר ידועים בהיסטוריה ההלכתית מדבר על נוכרי אחד, שבא לפני שמאי ואמר לו: גייר אותי על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחף שמאי את הנוכרי באמת הבניין (מכשיר מדידה שהבנאים משתמשים בו) שבידו. בא הנוכרי לפני הלל – והלל גייר אותו ואמר לו: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך – זוהי כל התורה כולה, והשאר… - לך ותלמד.''

מרדכי ואסתר לא היו עומדים אף במקצת שבמקצת בקריטריון הזה. במגילה ששם האלוהים אינו מוזכר בה ולו פעם אחת, אולי גם לא צריך להתפלא על כך ביותר.









לחלק ב' של המאמר








הציטוטים ממגילת אסתר הובאו מהתנ''ך המנוקד של מכון ממרא. ציוריו של גוסטב דורה הובאו מאתר מקראנט









[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
ניתוח מעניין [חדש]
קרפד   יום א', 12/02/2006 שעה 21:51
המובאות אינן לגמרי קריאות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ניתוח מעניין [חדש]
אורי קציר   יום א', 12/02/2006 שעה 22:51
בתגובה לקרפד
אתר אישי
הן הועתקו כלשונן ובניקודן המדוייק. מכל מקום, אפשר לגשת לקישור של התנ''ך של מכון ממרא המופיע בתחתית המאמר ולבדוק שם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ניפוץ מיתוסים- טוב ליהודים? [חדש]
מיטל א.   יום ב', 13/02/2006 שעה 2:21
ווואאווו....כל הכבוד על המאמר המעניין.
מורדכי שעד לפני קריאת המאמר היה גיבור יהודי מיתולוגי, מתגלה כסרסור, מושחת, שמוכן למכור את הבת דודה שלו לשם קבלת מעמד.
העדפתי אותו כיהודי טוב.
נחמד להתאוור קצת מהעולם עם המאמרים האלו...ישר כח.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

האירוע הכי פחות חשוב [חדש]
דודו בן עמי   יום ב', 13/02/2006 שעה 9:04
דווקא האירוע שמסווג ביהדות כאחד החשובים ביותר במגילה - אילוצו של המן להוביל את מרדכי ברחובות הבירה כשהוא רכוב על סוס והמן קורא ''ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו'' - הוא אחד הפחות חשובים כאן. הסיבה לכך היא שמדובר בתוצר של מקריות גרידא. אחשוורוש לא הורה להמן לעשות כן משום שהגיע למסקנה שעל המן לקבל את מרותו של ראש הממשלה החדש, אלא כאות תודה על כך שמרדכי הציל את חיי המלך.

הדבר המדהים באמת כאן הוא הטבח שעשו היהודים ביותר משבעים וחמישה אלף איש. המגילה אינה מציינת באלו עממים מדובר, אבל ניתן להניח שכמו המן אלה הם צאצאי העמלקים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כנראה שתמיד היינו ''ככל הגויים'' [חדש]
אילן   יום ג', 14/02/2006 שעה 10:17
כמה תוספות ופכים קטנים:
1. בין תעודות מתקופת מלכותו של כסרכסס נזכר ''גזבר המלכות'' בשם שכתיבו דהיום היה צריך להיות MARDUKA; אמנם סביר להניח שהרבה שמות פרטיים אז היו נגזרות של ''מרדוך'', בכתיב/היגוי כזה או אחר, אבל גם ייתכן שמדובר במיודענו......
2. ההתרחשויות במגילת אסתר התרחשו כ- 65 שנים לאחר הכרזת כורש, וכ- 10-15 שנים לפני הגל הגדול של ''שיבת בבל'' (עליית עזרא ונחמיה); הדמיון (מנקודת המבט של התנ''ך) בין הנזק העצום שגרמה יציאת מצרים למצרים לבין הנזק שהיהודים הספיקו לגרום במלכות פרס (שאז כבר כללה את אשור ובבל קודמותיה) לפני שעזבו אותה אינו מקרי; בהתחשב בגודלי האוכלוסיות של העולם העתיק, אותם 80,000 שנהרגו היו אחוז ניכר מאד מכלל אוכלוסיית פרס (יש המעריכים אפילו עד 3-5%) - זה שווה ערך לקטל של 10-15 מליון אמריקאים דהיום. הלקח המתבקש הוא: אין טעם באחזקת אוכלוסיה יהודית - שהם תחמנים-בני-תחמנים, בסיעתא דשמיא - כמיעוט משמעותי, בוודאי לא בכפיה ותוך התעמרות, כי התוצאה תהיה שלילית מאד ל''מחזיק'' (כורש היה בחור נבון ביותר, ומדינאי מפוקח כנראה, והוא הבין שאולי היהודים הם בסדר, אבל עדיף אותם בקצוות האימפריה ועצמאיים, מאשר במרכז ונרגנים). זוהי דרך אגב מסקנה פוליטית הגיונית בכל מצב, ודי מפתיע שדווקא היהודים לא טובים בהפנמתה/הטמעתה לגבי הפלשתינאים.
3. מישהו אמר ''ברוך גולדשטיין''??? זה מה שקורה כשמישהו קורא את התנ''ך בתור ''המדריך לחיים'' כלשונו וכפשוטו; ממשלת ישראל היא אחשוורוש הטיפש, המתנחלים הם מרדכי החכם (=תחמן), והפלשתינאים - נצר עמלק. התוצאה די מתבקשת, ובודאי לא התרחשה לגמרי במקרה בפורים.
4. הטרנספורמציה המשמעותית שעברה הדת היהודית בתקופת גלות בבל, בבבל, היא האחראית העיקרית לאיך שנראית הדת הזו היום; אם בתקופת המקרא, ההתיישבות, השופטים והמלכים עדיין אפשר היה לקרוא ליהדות ''אמונה'', הרי שבעקבות הגלות, ויחסי הגומלין ההדוקים שנוצרו בין היהדות לזורואסטריות הפרסית, היא הפכה ל''דת'', כלומר חוק; אני מזכיר לכולם שבכל התנ''ך, ובמגילת אסתר בפרט, השימוש במילה ''דת'' הוא ל''חוק'' - של המלך, הממלכה, מעשה ידי אדם ומצוותו - ולא למשהו שקשור בהכרח באל או באמונה בכלל; ובחוק אינך צריך להאמין, אתה רק צריך לציית, או לפעול לשינויו.
5. הכנסתו של סיפור פורים לתנ''ך נעשתה בדיוק על ידי אותם אנשי מימסד כוהני שהיו אחראים במישרין ובעקיפין לירידת קרנה של האמונה היהודית, והחלפתה ב''דת'' משופצת; זחיחות הדעת והשתן שעלה להם לראש לאחר הקמת בית שני, ובעיקר לאחר הקמת וקיום השושלת החשמונאית, הביאו ברצף מאד מהיר יחסית (הזמן אז עבר יותר לאט מאשר היום...) ולפי הסדר הבא, ל: א. הופעתן של הכתות המשיחיות שהתנגדו למימסד הכוהני ול''דת'' שניסה להשליט, ובמיוחד - כיתתו של ישו, ב. חורבן בית שני, ג. חיסול כמעט מוחלט של האוכלוסיה היהודית תוך כדי ולאחר מרד בר כוכבא, ד. עליית הנצרות כדת ממוסדת עצמאית, ולא כזרם של יהדות. כל אלו התרחשו תוך כ-‏150-200 שנים; פחות ממחצית הזמן שעם ישראל שהה במצרים!!!
''הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב'' איננה מחמאה בעיני, כי אם אבחון פסיכולוגי של פרנויה וסוציומטיות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כנראה שתמיד היינו ''ככל הגויים'' [חדש]
אורי קציר   יום ג', 14/02/2006 שעה 10:52
בתגובה לאילן
אתר אישי
תגובה יפה ומעניינת. אילן, נכנסת כאן לחלק מהדברים שברצוני לכלול באחד ממאמרי הבאים - המקורות ההיסטוריים של מגילת אסתר. לא חסרות אי-בהירויות ביחס לטקסט הזה, בין השאר בשל העובדה שיש בו בעייה בזיהוי בין מלכותו של אחשוורוש, הוא כסרכסס הראשון (הדמות יחידה במגילה שניתן גם לזהותה היסטורית בוודאות), שהייתה בשנים 485-465 לפנה''ס לבין ימיו של מרדכי, שמצוין שם שהוא אחד מגולי גלות יכניה - שבכלל התרחשה בשנת 598 לפנה''ס.

שמו המלא של ברוך גולדשטיין היה ברוך מרדכי (והיו בנות שלאחר טבח מערת המכפלה נקראו בשם מרב - ר''ת של מרדכי ברוך) ונגזר מ''ברוך מרדכי היהודי''. הטבח שביצע גולדשטיין אכן התרחש בפורים ובעניין זה זכורה עליזותו של חנן פורת שחגג את המאורע בקרית ארבע כאילו לא התרחש טבח מזעזע כמה מאות מטרים ממנו.

ולא יכולתי שלא להסכים מקרב לב עם המשפט האחרון של דבריך. ''עם לבדד ישכון'' הוא מונומנט מילולי לבדלנות ולשנאת זרים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כנראה שתמיד היינו ''ככל הגויים'' [חדש]
אילן   יום ג', 14/02/2006 שעה 11:26
בתגובה לאורי קציר
חכה-חכה עד שנגיע לדיון בל''ג בעומר; סחוג יראה לך ממתק לעומת מה שאביא אז....
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כנראה שתמיד היינו ''ככל הגויים'' [חדש]
אורי קציר   יום ג', 14/02/2006 שעה 13:36
בתגובה לאילן
אתר אישי
אז כבר מעכשיו אתה מוזמן לפרם כאן מאמר שעוסק במקורות ההיסטוריים של ל''ג בעומר. רוצה להרים את הכפפה?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

''ככל הגויים'' [חדש]
ערן עסיס   יום ד', 15/02/2006 שעה 16:13
בתגובה לאילן
לפי מה שהבנתי מדבריך, אתה מקונן על התהליך שבו אבד האופי ה'אמוני' של היהדות והיא קיבלה אופי ממסדי, של חוקים ושלטון.

צריך לזכור שהבחנה חותכת זו, בין אמונה לבין דת, היא ביסודה מאפיין נוצרי; ישו קורא למאמיניו שלא לקיים מצוות מעשיות (כביכול, בקיאותי נמוכה בכך), ולהדגיש תחתיהן את אמונת הלב. זה לא היה מהלך של 'חדש ימינו כקדם' - ההפרדה הזו היא חידוש בעולם היהודי (ולדעתי היא מושפעת מפילוסופיה יוונית - אפלטון).

אינני יודע מה הייתה הבעיה של היהדות, שהורידה את קרנה בהיבטים שאתה מצביע עליהם (שמא השחיתות?). מה שבטוח שהחיבור בין העולם הרוחני-דתי לעולם השלטוני לא היה חדש. מספיק להעמיד לנגד עינינו את הדמויות הרוחניות האולטימטיביות של עם ישראל במקרא - משה, יהושע וכו' - הם היו מנהיגים רוחניים ושלטוניים כאחת.

אני לא טוען שהמהלך ההיסטורי שאתה מתאר איננו נכון כלל וכלל. ייתכן שהעמדה הזו של שלטון יחד עם דת הובילה לאיזושהי הסתאבות, והתוצאות של מרד בר כוכבא ועליית הנצרות הם ריאקציה לכך. ברם, בה במידה שהנצרות מרדה ופרשה מן היהדות, התפתח בתוך היהדות זרם מתון ברוחו שלא וויתר על המצוות המעשיות - הפרושים. גם הם חלקו על הגישה הצדוקית הרואה בפולחן המקדש את תכלית היהדות, ומקדשת עמדה שלטונית-כוהנית. בניגוד לישו, שמרד וזרק הכל, רבן יוחנן בן זכאי נתן לרומאים את ירושלים כדי לקבל את 'יבנה וחכמיה', את לימוד התורה כאופציה רוחנית אלטרנטיבית. מנקודת מבט פרושית, המרד של ישו היה מוצדק, אך הוא לקח את הדברים רחוק מדי.

לדעתי, אין פסול בכך שתנועה רוחנית תשאף גם למעשה; אך כאשר מגיעים לרמה הלאומית, והמעשה הופך לשלטון של ממש, צריך להיות עדינים במיוחד כי קל מאוד לאבד את הרוחניות בעמדה כזו. המתח הזה קיים תמיד, ולא נראה לי שניתוק האמונה מן הדת הוא הפתרון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רצח המוני ככלי פוליטי [חדש]
דרור   יום ג', 14/02/2006 שעה 14:03
אין לי כוונה להגן מוסרית על מרדכי או על היהודים אולם חשוב להבין שבאותה תקופה רצח המוני של קבוצה זו או אחרת המתנגדת לך פוליטית היה חלק מחוקי המשחק הלגיטימיים. כאשר שליט כבש עיר מסויימת הוא הוציא להורג לא רק את הגברים אלא לעיתים קרובות גם את הנשים והילדים, בכך ביסס השליט את מעמדו ואותת באופן חד משמעי למתנגדיו שלא כדאי להם לעשות בעיות מיותרות. כפי שהמן ייצג קבוצת אנשים בדמוגרפיה הפרסית כך גם מרדכי. אני מסכים שהבסיס לעימות היה יריבות פוליטית וניסיון לצבור כוח. אולם כפי שהמן ביקש להשתמש בכלי של רצח המוני ולא עלה בידו לממש את הדבר כך עשה מרדכי. אין לי ספק שמעשהו זה לא היה חריג באותם הימים וסביר ביותר שאלמלא היה עושה זאת מעמדו היה מתערער מהר מאד. קיימת בעיה בשיפוט של ארועים הסטוריים על פי קנה המידה המוסרי של היום כיוון שהקודים המוסריים משתנים עם השנים זה אולי נשמע נורא אבל אין מה לעשות ככה זה. לדוגמא: העובדה שרובנו אוכלים בשר של חיות שנשחטות בהמוניהן אינה נחשבת למעשה כה בלתי מוסרי כיום, אולם כבר יש לא מעט קולות הקוראים לשנות את הדבר וסיכויי סביר שעוד מאה או מאתיים שנה מה שאנו עושים כיום יחשב לאכזריות נוראית. כנראה שאין זו מחשבה מעודדת במיוחד אבל העובדה שהעם היהודי הצליח לשרוד כל כך הרבה שנים קשורה קשר ישיר לאכזריותו וחגי ישראל מוכיחים את הדבר פעם אחר פעם. אני מודה שקשה לי מאד לשפוט מוסרית העניין.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רצח המוני ככלי פוליטי [חדש]
אילן   יום ג', 14/02/2006 שעה 14:41
בתגובה לדרור
דרור שלום,

כידוע, צורת התכנון הטובה ביותר היא הראיה לאחר מעשה; בןדאי שאתה צודק שאין טעם, וזה גם לא נכון לשפוט התרחשויות שלפני 2500 (או אפילו 500!) שנים בעיניים של היום. עם זאת התנהגות אנושית היא התנהגות אנושית, והאדם לא השתנה בהרבה לאורך אלפי השנים האחרונות; אותם כללים בסיסיים במובן של צרכים, סיפוקם, הגנה/שימור עצמיים, שבטיות וכיו''ב רווחים היום כמו אז, גם אם בהיקפים או עוצמות שונים, וגם אם יותר או פחות בחברות אלו ואחרות.
לא אתה ולא אני (אני אפילו מעט יחסית, כי אני מהבלקן במקור) שונים בהרבה מבחינה תרבותית/חברתית ואפילו אתנית מתושבי סרביה, בוסניה וקרואטיה, ותראה מה הלך שם רק לפני 10 שנים; על מה שקורה באפריקה, דרום אמריקה ואסיה אני כבר לא רוצה לדבר.
הסטוריה היא תהליך ולא תאריך; ולתהליכים יש כללים מאד ברורים של התחלה, אמצע וסוף, וחוזר חלילה. לכן יש הרבה מאד מה ללמוד ולהסיק מההסטוריה - כמובן תוך התחשבות במשתנים שהזמן גרמם, אבל בגדול מאד אין שום הבדל בין האימפריה הרומית למשל, לבין אנגליה שלפני 100 שנים, או ארה''ב של היום, וגם אין ולא היה הבדל בין העמלקים לבני ישראל, או בין הפרסים ליוונים.
מי שמאמין בבריאת העולם והאדם על פי התנ''ך, ובודאי כפוף למוסריות העודפת שלכתר שלה טוענת היהדות צריך לחשוב טוב-טוב על ההבדל בין גישתו של ה' לענישה של קין, לבין מה שקרה מאז המבול ואילך (בהערה קטנה: אורך חיי האדם התקצר בצורה דרסטית אחרי המבול, מסדרי גודל של מאות שנים לפניו, לבסביבות 100 לאחריו); העונש שקבע ה' לקין לא היה בחינת ''עין תחת עין'', אלא חינוכי ממדרגה ראשונה - שיסתובב בעולם כשהוא ידוע ומפורסם כרוצח הראשון. זה מן הסתם לא הועיל, והשעור התבזבז על האנושות של אז - עד כדי כך שה' החליט להפסיק את גרסת הביתא שלו, ולהתחיל מחדש (גם זה לא עזר, וראה עניין סדום ועמורה לא הרבה זמן לאחר מכן; משלב זה חלה התדרדרות ממשית בסבלנותו של ה' והוא יוזם מעודד ומרשה הריגות ו''חיסולים'' ללא סוף, כאחרון הצ'יפים האפריקאים, או נשיא ארה''ב); הייתי מציע לקחת בחשבון שאם אכן יש אלוהים, בהחלט ייתכן שההסטוריה תחזור על עצמה.
לגבי משפט הסיכום שלך, שהוא מטעה בעליל לדעתי: העם העברי/יהודי התקיים הרבה-הרבה יותר שנים ב''גולה'' (מכל סוג שהוא: 400 שנים במצרים, 100 שנים בבל, ו-‏1850 שנים בתפוצות) מאשר כעם עצמאי בארצו; למעט סיפור פורים ויציאת מצרים לא נקטו היהודים בכל הגלויות - וגם לא יכלו אפילו לו רצו - בשום אקט של לוחמה יזומה, טרור, או אכזריות מסוג כלשהו (למעט בינם לבין עצמם, פה ושם) נגד מתנגדיהם, רודפיהם, צורריהם. זאת כמובן שוב עד חידוש ההתיישבות בא''י והקמת המדינה.
דווקא פיזורם של היהודים, אי קיומה של מדינה, וההשענות על שלטון, כלכלה ומינהל זרים, הם אלו ששמרו על עם ישראל/היהודים מכל משמר (תחשוב על התעצמות העם העברי במצרים, מ-‏70 נפש ל- 600,000 נפש תוך 400 שנה; לא פלא שגם פרעה ויועציו ראו בכך איום פנימי/דמוגרפי רציני וממשי, ונקטו בצעדים המתבקשים, שכידוע - לא הועילו; מזכיר לך משהו לגבי הפלשתינאים??), ולכן אנחנו קיימים כעם/לאום גם היום, אחרת פרשת מרד בר כוכבא היתה חוזרת על עצמה בכל הזדמנות, ובסופו של דבר היינו נעלמים לגמרי, ונזכרים בספרי ההסטוריה אך ורק כעוד עם עקשן (יועצי פרעה כינו אותנו ''עם קשה עורף''), שתלטן(דה-גול עלה על זה כבר ב- 1967), תאב מדון, ולא חכם במיוחד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רצח המוני ככלי פוליטי [חדש]
דרור   יום ג', 14/02/2006 שעה 21:14
בתגובה לאילן
מסכים אתך, אילן, שהישרדותו של העם היהודי אינה קשורה רק לאכזריותו ובמשך רוב שנות הגלות ההשרדות היא פונקציה של גורמים אחרים. טענתי היא שכאשר הייתה לעם היהודי את היכולת והכוח להיות אכזרי הוא לא בחל באמצעי זה. האם זה היה חיוני להישרדותו? לדעתי בחלק מהמקרים כן, וכנראה שבסיפור מגילת אסתר זה היה חיוני. אני באופן אישי איני מסכים עם הקודים המוסריים האלו אבל ברור לי שאנשים כמוני לאורך כל שנות ההסטוריה היו במיעוט וכנראה שכך גם היום.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רצח המוני ככלי פוליטי [חדש]
אורי קציר   יום ג', 14/02/2006 שעה 14:54
בתגובה לדרור
אתר אישי
אני חולק עליך, דרור. נכון הוא שאמות המידה המוסריות עוברות שינויים במהלך הזמנים, אבל כאן מדובר בטבח מאורגן ובלתי טבעי בכל קנה מידה. שים לב, ההחלטה על הרטבח - הן של היהודים והן של שונאיהם - אינה פרי שגיונו של מלך רפה שכל, אלא תוצאה של תכנון מדוקדק והפעלת לובינג בחצר הארמון.

טבח ספונטני גם הוא נדיר למדי, אבל בוא נניח שאם דבר כזה יכול להתרחש ללא יד מכוונת רוב הסיכויים הם שהדבר יקרה במהלך סערת קרב או בנסיבות שבהן שליטת המפקדים על החיילים כבודדים נמוכה למדי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רצח המוני ככלי פוליטי [חדש]
דרור   יום ג', 14/02/2006 שעה 15:45
בתגובה לאורי קציר
הי אורי, איניי מבין במה אתה חולק עלי. לא טענתי שמדובר בטבח ספונטני, ההיפך הוא הנכון. כשאנו דנים בתקופות העתיקות הטבח ההמוני היה, בהרבה מקרים, מאורגן לחלוטין וחלק מאסטרגיה כללית, זוהי תמצית טענתי. מרדכי פעל בבחינת ''ברומא התנהג כרומאי'', ויכול להיות שאם לא היה פועל כך היהודים היו נתונים לסכנה של טבח מגורמים פוליטיים אשר התנגדו להם, וכאלו היו קיימים ללא כל ספק, ראה מקרה המן. דרך אגב, טבח כנראה היה (ולצערי גם נשאר) כלי פולטי יעיל ביותר ולכן דווקא מלכים חכמים השתמשו בו ולא מעט. גם כיום בקבוצות מסויימות טבח הוא כלי יעיל לביסוס מעמדו של השליט בעיקר בימיו הראשונים. דוגמא מעניינת היא הסרט ''הסנדק'': אל פאצ'ינו בשעה שמתמנה באופן סופי ליורש של אביו רוצח בערב אחד את כל ראשי המאפיה המתחרים באכזריות רבה. זה הוכיח את עצמו הוא בהחלט מבסס את מעמדו. לסיכום אינני חושב שפעולתו של מרדכי, גם אם הייתה אכזרית, הייתה חריגה באותם ימים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רצח המוני ככלי פוליטי [חדש]
אורי קציר   יום ג', 14/02/2006 שעה 17:59
בתגובה לדרור
אתר אישי
עיקר המחלוקת בינינו הוא שאתה רואה ברצח המוני כלי מקובל ואילו אני טוען שלו רצה מרדכי להראות כי איכויותיו המוסריות נעלות על אלה של המן וחבר מרעיו (ולהצדיק את התפיסה שהיהודים הם רחמנים בני רחמנים, או שלפחות הם קצת יותר אנושיים בתפיסתם את האוייב), אבל הוא בכלל לא חשב בכיוון הזה.

האמת היא שהדבר מוזר עוד יותר משום שמי שאמור היה להיות מעוניין במדיניות מפשרת היה אחשוורוש עצמו. אסור לשכוח שהאיש משל על שבע ועשרים ומאה מדינה, וכאשר האימפריה שלך היא פסיפס כזה של עממים ודתות לא תרצה לעורר מדנים במקום שהם אינם צריכים להיות בו. תנועות לאומיות אף פעם לא עשו טוב למונארכים מסוג זה ושחיטה מרוכזת של עם שלם היא בדיוק מסוג הדברים שיכולים לעודד פעילות של תנועות כאלה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רצח המוני ככלי פוליטי [חדש]
דרור   יום ג', 14/02/2006 שעה 21:01
בתגובה לאורי קציר
מרדכי, דווקא כיוון שהיה איש חכם, הבין שאיכויות מוסריות נעלות כפי שאתה תופס אותן כיום, אורי, לא יועילו לו. במציאות שבה הוא חי לא להתנקם בהמן ובמקורביו היה מתפרש כחולשה, וחולשה זו עלולה הייתה להזיק לו וליהודים. התפיסה שהיהודים הינם רחמנים בני רחמנים פשוט איננה נכונה, כאשר לעם היהודי היה כוח הוא לא הפגין רחמנות יותר מהעמים האחרים בתקופה, להיפך, לעיתים הוא היה אכזרי יותר. אולי קשה לנו לתפוס את עצמינו או את עברנו ככזה אבל כך היה. לצערי הרב גם ימינו אלה מוכיחים במידת מה את הטענה ולראיה ההתייחסות לעם הפלסטינאי. לדעתי אלמלא הייתה פורצת האינטיפאדה היינו ממשיכים בשלטון הצבאי בשטחים עד קץ הדורות, וגם השמאלנים שביננו לא היו משנים דבר. האבסורד שבדבר הוא שהאכזריות שהעם היהודי הפגין לא פעם הועילה להישרדותו (ואין מדובר בדבר של מה בכך, לא מעט עמים קטנים לא שרדו) אך בהחלט לא הועילה לאיכותו המוסרית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רצח המוני ככלי פוליטי [חדש]
מורדכי   יום ד', 15/02/2006 שעה 1:05
בתגובה לדרור
''בדם ביזע
נבנה לנו גזע
גאון ונדיב ואכזר...''
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רצח המוני ככלי פוליטי [חדש]
דודו בן עמי   יום ד', 15/02/2006 שעה 6:50
בתגובה למורדכי
זהו ציטוט מז'בוטינסקי. היכן בדיוק יש כאן התחייבות לחסל את בני העם שמפריע לנו להתנחל כאן?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בדיה אופטימית על גרוטסקיות מלכותית [חדש]
ערן עסיס   יום ד', 15/02/2006 שעה 16:35
נדמה לי שלא אהיה הראשון להציע שמרבית הפרטים בעלילת מגילת אסתר הם בדיה ספרותית. אתה בטוח שיש תועלת בלימוד ההיסטורי הזה, ממקור שעיקרו ספרותי?

לי נדמה שמגילת אסתר נכתבה כסיפור מבודח, המלגלג על הגרוטסקיות של המלך, וסוגר חשבונות עם אויבי היהודים באשר הם. ייתכן גם שלאירועים יש ביסוס במציאות ההיסטורית אך קשה לחלץ אותה מן הסיפור המשועשע. האם המספרים מדויקים? האם צירופי המקרים הללו הם אכן אירעו או שיסודם ביד שרקמה את הסיפור במלאכת מחשבת.

השאלה הנשאלת היא על המיתוס שהבדיה הזו נושאת בחובה. האם כותב המגילה רואה את השמדת העם שהוא מתאר בה כערך מוסרי רצוי או לפחות מקובל? כאן נדמה לי שהצדק עם דרור, במידה מסוימת. בעוד מיתוס המגילה רוקם את רצח העם היהודי כמזימתו של המן, אין אי צדק מבחינתו באימוצו של רצח עם נגדי.

ניתן אמנם לבקר את המגילה, ולקבוע שהמיתוס שהיא מכתיבה איננו הולם. יש מידה רבה של צדק בטענה כזו, מנקודת המבט המוסרית שלנו. אך רעיון 'רצח העם' איננו המסר העיקרי שהמגילה מנסה למסור; ניתן להסיק ממנה את העובדה שרצח העם היה מקובל בתקופה מכללא, בדרך אגב. זה בערך כמו לקרוא את סיפור שמשון הגיבור, המחבר שועלים אלו בזנבותיהם של אלו, ולומר שזוהי התעללות בבעלי חיים. זו אכן התעללות בבעלי חיים, אבל את שמשון זה כלל לא הטריד. העובדה הזאת, שמה שמטריד אותנו מבחינה מוסרית איננו מטריד אותם, היא מעניינת, אבל היא לא יכולה לשמש בסיס לביקורת מוסרית.

המגילה, תוך כדי שהיא מזכירה את הנוהג המקובל של רצח העם, עוסקת בגרוטסקיות של גינוני הכבוד המלכותיים, המרחיקים מעצמם בינה ודעת כמו מאש, וניתנים להטיה לכל כיוון, אפילו לטובתנו...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בדיה אופטימית על גרוטסקיות מלכותית [חדש]
אורי קציר   יום ד', 15/02/2006 שעה 17:20
בתגובה לערן עסיס
אתר אישי
המגילה כבדייה ספרותית היא אמנם סברה מקובלת, אבל קיימות גם סברות אחרות. בכוונתי להתייחס לכך במאמר הבא שאפרסם כאן.

אני חייב לומר שטרם שמעתי פרשנות הרואה במגילה טקסט המלגלג על הגרוטסקה של אורח החיים המלכותי. זו בהחלט השערה מקורית. נכון הוא שהטקסט מתעכב לא מעט על גינוני כבוד (קידה לראש השרים, סירוב המלכה להיענות למצוות המלך) ושאר טקסים הרלוונטיים לחצר מלוכה, אבל דומני שיש כאן יותר מזה. סיפור המעשה עוסק בתככים פוליטיים שסופם ניצחונם של פוליטיקאים יהודים על אויביהם ההיסטוריים, שמנהיגם הוא צאצא לבני עמלק. להזכירך, מדובר באותו עם שקיימת מצווה מדאורייתא להשמידו עד אחרון בניו. מי שלא מילא את המתחייב ממצווה זו - שאול - נדון ברותחין על ידי המימסד הדתי (שמואל).

במלים אחרות, יתכן שהמגילה קוראת לנו להשמיד את אויבינו פיסית. יתכן גם שהיא ''סתם'' מבקשת לבטא שמחה על ניצחון פוליטי על אויבים בארץ זה, ניצחון נדיר מאוד מבחינת נסיבותיו.

השמדת העם היא החריג כאן. לו הייתה השמדת עם מעשה מקובל, אני מניח שהיינו שומעים על שחיטות תכופות בתקופת מלכותו של כסרכסס הראשון, הוא אחשוורוש. עובדתית, היו אמנם לא מעט מלחמות בתקופתו אבל לא מדובר על השמדות בממדים האלה. עצם העובדה שכל העסק מתוכנן מראש ושיש כאן ניצול קר ומחושב (מצד שני הצדדים) של טיפשותו של המלך מעידה על כך. וכפי שאמרתי קודם לכן, אימפריה בסדר גודל כזה אינה יכולה להרשות לעצמה שחיטות הדדיות ומעשים מסוג זה, משום שהדבר יוביל לחורבנה. אני מאמין שאפילו מדינאי קדום כאחשוורוש ידע זאת.

מגילת אסתר נכללת בטקסט קאנוני המתיימר להוביל עמים שלמים בעקבותיו ולכלול את חוקי המוסר היסודיים של בני האדם. אני מניח ש''לא תרצח'' מצוי גם כאן. קשה לומר שמדובר כאן ברצח מתוך הגנה עצמית, שכן אין מוזכר בשום מקום שרבבות אנשים עטים על היהודים לכלותם.

אני מודע לכך שלא ניתן באופן סביר לתבוע מעם אחד לנהוג לפי כללי מוסר שונים מאלה שבהם נוהג עם המבקש להשמידו. ובכל זאת, בכל תיאור המגילה אין אלא תיאור של המן ובני משפחתו המבקשים לבוא חשבון עם היהודים. ובכן, גורלם של אלה נגזר ממילא. מה טעם להתחשבן גם עם רבבות אחרים?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

דיון קודם [חדש]
יובל רבינוביץ   יום ו', 17/02/2006 שעה 0:07 אתר אישי
לפני מספר שנים כתבתי על כך מזוית די דומה: http://www.haayal.co.il/story?id=178&NewOnly=2
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

דיון קודם [חדש]
אורי קציר   יום ו', 17/02/2006 שעה 2:27
בתגובה ליובל רבינוביץ
אתר אישי
הפנייה מאירת עיניים, יובל. תודה. אכן הגענו למסקנות דומות במרווחי זמן מסוימים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כנראה שכל מה שאתה יודע, חוץ מלכתוב ביקורת שטחית בעטיפה צבעונית [חדש]
חני   יום ו', 03/03/2006 שעה 4:26
הוא להיות פוליטקאי - חרטטן שקרן וכנראה גם לקקן (אחרת מדוע רשמת '' כלומר, העבדים ... עושים כאן מה שכל אדם שעבד אי-פעם במערכת היררכית מכיר: מפריזים בדיווח כדי למצוא חן בעיני אדונם''. נו באמת... ככה התקדמת עד כה בחייך?). וגם העטיפה הצבעונית הזו אט-אט תתפורר ותגלה את פרצופה האפור, הדהוי. הכעסתי אותך? לא נורא. תמשיך לקרוא.
ראשית, סליחה על הגסות אדוני. אתה מדבר על העם שלי (ושלך אני מניחה), ואתה דורך בגסות על המסורת שלי, במעטפת של דאגה לזכויות האזרח וזעזוע מטבח. גם אני נגד טבח!!! אבל רצחו את אבותיי ועינו את אחיהם במצרים! וכשהם הגיעו לארץ עמלק עבר 5 אומות כדי להגיע במיוחד כדי לחסל אותנו! והיוונים לא נתנו לעם ישראל לעבוד בשקט את האלוקים! ולא נתנו לבני עמנו ללמוד תורה, כי ידעו שזה יסוד חייהם ובלי זה עדיף להם למות מרוב צער! אתה מבין? מוות רוחני הרבה יותר גרוע ממות פיזי. טבחו את אבותיי לפני 65 שנים. ל מ ה ?? אני קוראת את המאמר ואת התגובות שלך ואני נחרדת לזהות שמץ של אמפתיה בדבריך לחשיבה המעוותת שעומדת מאחורי התפיסה האנטישמית. אתה נגד התבדלות של העם היהודי. דע לך. מכיוון שנתָנּו אמון באותם גויים (זה לא שלילי לומר מילה זו! זה כינוי לכל מי שאינו יהודי!) שגרנו עימם! משום שהלכנו לפי חוקיהם! ומשום שהאמנו להם, לטוב ליבם המזויף ולנחמדותם המרומה כמעט והושמדנו בכל פעם מחדש. תאמר בליבך ''הרי לא כולם היו מזויפים!!! מה עם חסידי אומות העולם, שחרפו את נפשם למען היהודים'' ואני אומרת- נכון, אבל הם אפילו לא חצי אחוז משאר אנשי הסביבה שסגרו עיניים! אבל נשאיר נושא זה בצד.
''...ניתן היה לצפות שמרדכי יתנצל על יהירותו ויודיע כי הוא מוכן להפגין כלפי ראש הממשלה את הכבוד הראוי לו...ובלבד שלא תיפגע שערה משערות ראשו של יהודי חף מפשע''. אף יהודי אמיתי לא ירצה שתיפגע שערה משערות ראשו של יהודי אחר. אבל, מכיוון שאתה נראה לי, מדבריך, אדם משכיל, אנא בדוק מהם המצוות ''ייהרג ובל יעבור'' וראה שאיסור עבודה זרה הוא חמור ביותר, זוהי עבירה על הדיבר הראשון והשני. עבירה זו מבטלת את מהותו של העם היהודי כולו. אם תלמד על זה קצת מחכמינו היהודים ולא תסמוך על חכמתך(?) בלבד, תגלה גם מהי מהות העם... שיעורי בית.
לגבי מס' ההרוגים. ומוצאם. הם הרי מזרע עמלק. מאוד פשוט. וזרע עמלק היה אמור להימחות ע''י שאול. את התוצאות של אי-השמדת כל עמלק אתה רואה בימינו. שים לב לכל המחבלים המתאבדים. הזוי? תפתח בבקשה את המדרש, ותמצא מהם המאפיינים של עמלק ותראה שעד היום אנחנו סובלים מהם. יימח שמם.
לסיום. חבל, חבל מאוד. את החומר שכתבת כאן סביר להניח שיתרגמו לכמה שפות וישימו באתרים אנטישמיים. ויציינו בתחתית ''נכתב ע''י יהודי בשם...'' - זה לא כואב לך? שיהודי כותב נגד יהודים? שבימינו מנסים לעשות מכל תוכן תנכ''י ספקולציה פוליטית/''מבחן מיניות עסיסי''/וכד'? במקום לגלות שיש, באמת יש, אמת צודקת, קדושה וטהורה לגמרי מכל הסיפורים ובפרט מהסיפור הזה? אני מבינה שאתה מחפש צדק ואמת. וזה נכון ורצוי! אבל האם באמת בדקת באובייקטיביות האם הדברים שלך יכולים להיות לא-האמת?
דע לך גבר נוסף: אין שאלה בתנ''ך שאין לה פתרון צודק ואמיתי והוגן. חד וחלק.
כדאי לך לבדוק מדרשי אגדה לעומק. תלמוד לעומק. ואולי תעלה קושיות... ומשם תוכל ללכת למבין בתורה, מבין באמת (קרי: רב) לשים רגע את הסטיגמות על הדתיים והחרדים בצד ולמצוא אמת אמיתית. ולא הגיגים שמתאימים לסיפורי הוליווד.
בכל מקרה תודה לך. הדברים שלך שלחו אותי לחקור ולבדוק ולהגיע למסקנות, שאין, אין על עם ישראל. חג פורים שמח. חני
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כנראה שכל מה שאתה יודע, חוץ מלכתוב ביקורת שטחית בעטיפה צבעונית [חדש]
דודו בן עמי   יום ו', 03/03/2006 שעה 10:35
בתגובה לחני
כמה פאתטית התגובה שלך, חני. חוץ מהטחת האשמות וגידופים לא ענית כאן על שום טענה שאורי הביא. אז מה אם זה העם שלך? מה הקשר למה שכתוב כאן בכלל? בגלל שזה העם שלנו מותר לו לבצע כל מעשה זוועה? איזו מן הגנה מוסרית את נותנת לו? הרי זו הטענה שהעלו הגרועים שבגזענים.

את מתיימרת להבין משהו במורשת היהודית, אבל מראה בעצמך שאינך מבינה הרבה. אין כאן כל קשר לעבודה זרה. בשום מקום במגילה לא נאמר שניסו לאלץ יהודים שלעבוד אלוהים אחרים על פני אלוהיהם. אבל למה לדקדק בקטנות? הרי משנאה את מונעת ולא מרצון להתדיין באמת על הפרטים.

יהודי שכותב נגד יהודים? איפה ראית שכתבו פה משהו נגד יהודים? איפה נאמר שליהודים אסור לעסוק בפוליטיקה מלוכלכת ושזו נחלת הגויים בלבד? איזו שטחיות וטפשות מסתתרות מאחורי הטענות האלה. בעצם כשאת אומרת בשפת השוק שלך ''אין על עם ישראל'' די ברור מה יש כאן - שבטיות חסרת כל יכולת לתת לעצמה גב ערכי של ממש. העיקר שכולם ימותו ואת תישארי צודקת.

ואללה יופי: שבע מאות שנה לפני ארועי שושן הבירה העמלקים זינבו בנו במדבר. לפיכך, ברור ומובן שחובה עלינו לחסל אותם על נשיהם וטפם. אגב, אם מוות רוחני גרוע ממוות פיסי, אני מניח שאין לך בעייה אם זה שיחסלו פיסית את הכותב. פשוט, אם הוא מת רוחנית עדיף כבר שימות מוות גרוע פחות - פיסי, למשל. באותה מידה, אני מניח שלמי שאת רואה כיורשי העמלקים (הפלשתינים) את מיחלת את המוות הגרוע יותר, כלומר מוות רוחני. בקצב הזה עוד תייחלי להכחדת כל היהודים שאינם תואמים את השקפותייך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תגובה [חדש]
חני   יום ו', 03/03/2006 שעה 16:00
בתגובה לדודו בן עמי
דודו שלום,
אני חושבת שההאשמות והגידופים שלי הם במקום. יכול להיות שהידע שלי במורשת ישראל אינו עמוק כ''כ בעיניך. אני מודה, איני יודעת הכל. אבל כותב המאמר נותן לחמניות חמות לאנטישמים. ואת זה לא רק אני אומרת. ואת זה גם הסברתי.
אני לא שונאת איש, חלילה וחס. אבל את מי שמייחל למותי אני שונאת, ואם מישהו ינסה להרוד אותי אני, ברור, אגן על עצמי! ואתה לא? בוודאי שאיני מייחלת מוות לכל הפלשתינאים. אלא רק לאותם מתאבדים קיצוניים, לשולחיהם, למסיתים אותם ולכל המפגינים ששורפים את דגל ישראל בכל חתונה/חגיגה/הזדמנות לשמוח. שלא מכירים במדינה, שלא מכירים בעם. שהאידיאל המרכזי שלהם הוא לא לקבל מדינה, אלא להמשיד את האויב הציוני. יימח שמם של אלו. שאר הפלשתינים שמעוניינים באמת בשלום - מדוע אשנא אותם?? היכן כתבתי זאת??? השונא היחידי זה אולי אתה! אני אומרת את דעתי. אולי זה נשמע לך כמו בשוק. ניחא. יכול להיות שאת דבריי אני לא מנסחת בצורה רציונלית כמו כותב המאמר, מקבלת את זה. אבל יש אלפי מקורות ידע יהודיים שמהם ניתן ללמוד בצורה רציונלית ואובייקטיבית (שכתובים שלא בשפת שוק...:> ) שמהם באמת אפשר ללמוד. אני בשורה תחתונה אומרת: רוצה למתוח ביקורת? רוצה לומר מה שיש לך? בבקשה. אבל בדרך כדאי לקחת בחשבון דברים: א. מה תהיה ההשפעה שלהם ועל מי; ב. לבדוק גם את נקודת המבט היהודית, שבתורה כידוע אינה רק על דרך הפשט. זה הכל. לגבי עמלק. שוב, תיגש למקורות, תלמד, תבין. קצרה פה היריעה.
חלילה שאייחל למות יהודים.. איזה מן דבר זה לומר, ואין לך על מה להסתמך באמירה מסיתה זו. אני הבעתי את דעתי. בדיוק כמו שכותב המאמר הביע. אני בדקתי באובייקטיביות. וכותב המאמר לא. וגם אתה לא. אל תכעס. תבדוק. מאחלת לך, באמת, רק טוב.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תגובה [חדש]
אורי קציר   יום ו', 03/03/2006 שעה 21:44
בתגובה לחני
אתר אישי
מאחר ואני כתבתי את המאמר ואני הוא כנראה האנטישמי מבחינתך, אולי כדאי שאומר כאן כמה דברים.

שום דבר ממה שכתבת אינו מפריך את מה שטענתי: שמרדכי ואסתר הם צמד פוליטיקאים קרי דם, שבמקרה היו יהודים אבל עשו ביהדותם שימוש נלוז במיוחד. אם תוכלי להסביר לי כיצד מתיישבת שליחת אסתר על ידי דודנה היקר אל מיטתו של מלך גוי עם סיפורי המעשיות שלך על גאווה יהודית ועל איסור עבודה זרה? היא לא. במשך שנים סיפרו לך אגדות על גבורת מרדכי וגדולת אסתר ובלעת אותם בשקיקה משום שהם עזרו לך לחשוב על עצמך כעל מי שתמיד צודקת. ולמה את צודקת? רק כי נולדת יהודיה?

אז הנה היהדות, לשיטתך: היהודי צודק תמיד משום שהוא יהודי. הוא יכול להיות נבל מארץ הנבלים, ואפילו להורות בניחותא על חיסולם של רבבות חפים מפשע, אבל הוא יהודי ולכן צודק.

אמרת שאת לא מטיפה לרצח חפים מפשע אלא רק של המחבלים. אם תוכלי להראות לי היכן במגילת אסתר נאמר ששמונים וחמישה אלף פרסים הם מחבלים שראויים למיתה משום שניסו להרוג יהודים אודה לך מאוד. אין מקום כזה. אבל לך טוב להתפלש בטשטוש החושים שלך שבו את רואה בעצמך חלק מעם של גיבורים שצודקים תמיד ובכל מצב. יען לא מסוגל לטמון את ראשו באדמה עמוק יותר מכפי שאת עושה.

אז בסדר, חני, אם זו אנטישמיות אז אני אנטישמי גאה. היום שבו רוצח המונים יכונה על ידי בשם צדיק הוא היום שבו אדע שאבדו ערכי מוסר מהעולם הזה. כנראה שאצלך אין למוסר הרבה משמעות. הרי את יהודיה, ותמיד צודקת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

''מגילת אסתר'' היתה בכלל טקסט אנטישמי [חדש]
הצועד בנעליו   יום ב', 06/03/2006 שעה 10:38 אתר אישי
שאומץ בגאווה, בשלב כלשהו, ע''י הקנון היהודי.
זה שאלוהים לא מוזכר בכלל, הספר היחידי בתנ''ך.
זה שזאת הפעם הראשונה שמגדירים את העם בתור ה''יהודים''.
וזה שנלמד ממנו שהיהודים מגיעים לכל מקום, גם למיטה של המלך.
כמו שאמרה זרש, בערך במלים האלה, לבעלה: ''אם התחלת עם אלה, הלך עליך''.
כמו פרסומי חוץ על הכח הישראלי , לדוגמה פרסומי האטום, לפני שמרדכי (אשר יש מתעקשים שהוא בכלל סוכן מוסד, אבל איזה סמליות בשם) אימת אותם.
במקור הכוונה של הטקסט היתה להגיד כמה שטניים היהודים, ועד לאיפה מסוגלת השדולה שלהם להגיע, וכמה אומלל זה הוא שאיתרע מזלו להיתקל בהם, וכל מי שהם שונאים אותו.
הטקסט אומץ אל הקנון היהודי מתוך כוונה להגיד: נכון, ככה אנחנו, ואל תתעסקו
איתנו. יש לנו נשק אטומי סודי, וכל תכנית נגדינו תעלה בתוהו, אנחנו נצליח בכל מקום.

כתבתי על זה פעם, לפני שנתיים בhttp://www.notes.co.il/carmel/5057.asp והיום, שוב, יום ההולדת של מצעד המחץ.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חטפת אותה בגדול!!! [חדש]
מנדי גבירצמן   יום ד', 08/03/2006 שעה 21:43
חטפת אותה בגדול!!!

חשבת שאתה גדול והרשית לעצמך להכפיש ולבזות ולזלזל - ומצאתי תגובה ההולמת בך ועונה לשטויות שכתבת.

אם יש לך אומץ - השאר תגובה זו ותתמודד:
ראה http://www.moriya.org.il/shut/indexid.asp?id=30838

להערכתי אתה עשוי למחוק... ואלי לפרסם את התגובה ולעשות ממנה צחוק.
אבל דע לך, אני הייתי הגון: קראתי את דבריך. התלבטתי - ומצאתי מי שהשיב על טענותיך. נהג כמוני.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לגופו של עניין? הרי זוהי תגובה לגופו של כותב! [חדש]
אורי קציר   יום ד', 08/03/2006 שעה 23:32
בתגובה למנדי גבירצמן
אתר אישי
לא כל כך הבנתי מה הגדולה שבתגובה. מי שטוען שיש רק דרך אחת להבין את הכתוב (''דרך התורה'' - כאילו רק פרשנות אחת יש לתורה) מעיד על עצמו שהוא סבור שדרכו היא דרך התורה ואין בלתו ושאין לדרוש בטקסט. אין מה להתווכח עם מי שמבחינתו יש רק רובד אחד של טקסט.

והרי כותב אותו רב שפרשנות יכול לבצע רק מי שצוי בעולמה של תורה. הוא אינו מכירני ואינו יודע עלי דבר, ובכל זאת קבע מה שקבע. שטחיות גרידא שאינה פונה אלא לחסידים שוטים שמבחינתם הרב הוא ''משלנו'' ובר-הפלוגתא שלו הוא מעוכרי ישראל.

אבל ראה נא, מר גבירצמן, חבל להשחית מלים: אם סבור אתה, כפי שסבור אותו רב, שיד מכוונת היא המוליכה את אירועי המגילה, כי אז ממילא אין אתה מייחס יותר מדי חשיבות למעשי בני האדם.ובכן, אין יותר מדי חשיבות למה שמבצעים מרדכי, אסתר, המן או אחשוורוש. הכל חארטה, יש רק אלוהים. זוהי גישה של מחזירים בתשובה שמדברים עם כאלה המודים בבורותם, אבל בוודאי שזו אינה גישה הקשורה לביקורת המקרא או לחקר ההיסטוריה המקראית.

ובכן, לא נותר לי אלא להבין שה' הוביל את הדברים כך שמרדכ סירסר את דודניתו למלך גוי. היכן כתוב דבר שטות זה אין הרב טורח לפרט, וחבל. הוא מעיד בכך על חוסר יכולתו להתמודד עם הנאמר במאמר עצמו. במקום זאת הוא מעדיף לעסוק בחלוקת ציונים לכותב ולעולמו, הגם שאין הוא מכירם כלל, כולל ביקורת על הגינותו האישית. אבל זהו תעלול ישן, ההתייחסות לכותב במקום לדבריו, ומה לנו כי נמצא חידוש רב כאן.

במקומות אחרים הרב הנכבד פשוט תומך בטענותי, אך אינו מבין במאום שכך הוא הדבר. ודאי, המן ובני משפחתו תכננו מעשה טבח ביהודי פרס, ובשל כך באו על עונשם - ובצדק רב. עם כל זאת מסכים גם הרב הנכבד שלנו, אבל אין הוא מסביר מדוע, אם כך, היה צורך לשחוט רבבות אנשים שלא היו שותפים לתוכנית המשפחתית הזאת. זה בדיוק מה שגם אני שואל. זה בדיוק מה שגם עמיאל מסכים לגביו. אלא שאין הוא יכול להודות בכך ולפיכך הוא מודיע שאני פרו-ערבי ושאר שטויות מטוגנות.

ואם הדרך להתמודד עם ביקורת המקרא היא לכנות את הכותב ''שמאלני'' או ''פרו-ערבי'', אין הדבר אלא מעיד על העונה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לגופו של עניין? הרי זוהי תגובה לגופו של כותב! [חדש]
דודו בן עמי   יום ד', 08/03/2006 שעה 23:39
בתגובה לאורי קציר
ויש לך גם כינוי חדש, אורי, מפי אלה שפונים לרבנים כי אינם יודעים להתמודד עם דבריך. ''תוכל בבקשה להפנות אותי למקור טוב שיוכל לחסל את התולעת הזו?...'', שואלת הפונה את הרב. והוא אף אינו טורח לצנזר את הקללות הללו או להבהיר משהו לגברת על סגנונה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לגופו של עניין? הרי זוהי תגובה לגופו של כותב! [חדש]
מנדי גבירצמן   יום ה', 09/03/2006 שעה 12:04
בתגובה לדודו בן עמי
קראתי את תגובתו של מר דודו בן עמי ומאוד התפלאתי על חוסר הבנה, או הטעות המכוונת.
למענו אצטט את דברי השואלת, על מנת שיקרא בשלווה ויסמן לעצמו את המשמעות של הביטוי ''תולעת''. בבקשה:
''אבל [עצם העובדה שאני לא יכולה להפריך את טענות המאמר ההזוי הזה כרסם בי כמו תולעת], ונתן לי מכת נוק-אאוט! וזו גם נפילה בגלל הגאווה שלי, אני יודעת :( בע''ה אנסה לתקן זאת.
בכל אופן, כבוד הרב, חיפשתי מאמרים, חיפשתי בספרייה חומר שיפריך הדברים, ולא מצאתי. הכל מדברים על מעשי הגבורה. אך אין ממש בהם כדי לבטל את דברי הכותב.
תוכל בבקשה להפנות אותי למקור טוב שיוכל לחסל את [התולעת הזו]?..''

האם הבנת הקריאה איננה מצביעה ישירות על הביטוי המתפרש בקטע עצמו: הכוונה בביטוי תולעת היא ל''עצם העובדה שאני לא יכולה להפריך את טענות המאמר ההזוי הזה כרסם בי כמו תולעת'' – ללא כל כוונה אישית כלפי כותב המאמר או מאן דהוא.

כמה מפתיע, אבל כמה מתמיהה כוונתו הלא חיובית ומטעה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לגופו של עניין? הרי זוהי תגובה לגופו של כותב! [חדש]
חני   יום ה', 09/03/2006 שעה 14:57
בתגובה לדודו בן עמי
דודו שלום.
כינוי? קללות? איך אתה כותב דבר כזה...? ומדוע? זה הרי סילוף גמור. זו לא קללה למר אורי, כותב המאמר.
הנה הציטוט משאלתי:
''העמלק ...עשה לי כזה ספק בלב** ... שהספק הוא רק בגלל חוסר הידע שלי בנושא... עצם העובדה שאני לא יכולה להפריך את המאמר ... כרסם בי כמו תולעת... תוכל בבקשה להפנות אותי למקור טוב שיוכל לחסל את התולעת הזו?...''
[**עמלק=ספק בגימטריה, רק כדי להסיר ספקות...]
הבנת הנקרא פשוטה ותו לא: ''התולעת''=משל לספק. הספק- הוא פקפוק, שנובע מאי-וודאות, ולגבי נושאים עיוניים ספק הוא אי-ידיעה לעומק של דבר מה, הנובעת מאי-יכולת להגיע לאותה הידיעה ולעומקה, כאשר ברור בשכל שאי היכולת הזו אינה בלתי אפשרית אלא נגרמת מפאת חוסר ידע. זה מצב לא נעים בכלל. לצערי נקלעתי אליו. וכן, רציתי ועודני רוצה להסיר כל ספק ולו הכי קטן שיש. בכל נושא. אני מאמינה שרוב בני האדם כמוני בעניין זה...
זה לא לעניין לכתוב חלק מהמשפט ולנתק אותו מהקשרו המקורי. ברור אם כן מדוע לכבוד הרב אין מה לצנזר או על מה להעיר. אל תערב אותו באי-הבנות שכאלו. הוא כתב את דבריו בצורה עניינית, שהסבירה את דברי המגילה הנידונים ובכלל את גישת התורה, צד שאתה אולי מסרב להתעמק בו. לא צריך להיות ''דוס'', דתי או חוזר בתשובה כדי לנסות וללמוד רובד זה. מספיק לנסות להיות אובייקטיבי - ולבדוק. תראה לדוגמה. בראייה דו ממדית, במישור, ריבוע הוא צורה גיאומטרית בעלת 4 צלעות שוות, 90 מעלות בינהן. במרחב, בראיה תלת מימדית, הריבוע הוא פתאום קובייה. ראייה לצדדים מגלה את ההגדרה האבטיפוסית של שאר המצולעים התלת מימדיים - הפאון המשוכלל. וקטונתי במתמטיקה, וזה לא שיעור בפילוסופיה, אבל תחשוב על זה. לראות רק את הדו-מימד ולהשאר בו זה בסדר. להאמין באמת שזה העומק המקסימלי...בלי לנסות לבדוק עוד קצת... אולי זה קצת פספוס. להכיר ולחקור מימד נוסף של אותו ריבוע, ועוד מימד ועוד להבין (וכנ''ל לגבי דברים רבים בחיים)... זה כבר עולם אחר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לגופו של עניין? הרי זוהי תגובה לגופו של כותב! [חדש]
דודו בן עמי   יום ה', 09/03/2006 שעה 16:14
בתגובה לחני
את נופלת בפח הטיעונים של עצמך, חני. מי שמבקש לקרוא את התורה רק בדרך מסוימת ואין בלתה הוא חד-ממדי. מי שמבקש לתת לה גם פרשנות אחרת, כזו שיש חולקים עליה אבל היא מנומקת היטב ואף מודה, לעתים, בכך שיש חללים שאפילו ההתייחסות התורנית אינה ממלאת, הוא התלת-ממדי.

חבל שאינך מתווכחת עם אורי לגופו של עניין אלא עסוקה בהדבקת תוויות של אנטישמיות. החרה-החזקי אחריך אותו רב, שכינה אותו פרו-ערבי או שטות דומה לזו. זוהי בפירוש צרות מוחין.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לגופו של עניין? הרי זוהי תגובה לגופו של כותב! [חדש]
מנדי גבירצמן   יום ה', 09/03/2006 שעה 11:53
בתגובה לאורי קציר
1. אם תרשה לעצמך – בהחלט תוכל להבין. השאלה היא אישית כלפי האומץ וההגינות שבך: האם אתה גם נכון להודות בזילזולך בכתבי הקדש? בטעויותיך שלך?

2. טענתי איננה על עצמי, אלא ביחס מאוד הגיוני כלפי התורה. זו איננה טענה ''שלו'' אלא עיקרון מנחה ומהותי: תורה אפשר להבין רק בתור תורה! ניסיון לגישה שונה אכן מעוות וסוטה לתוצאות אחרות מאשר תורה. כמו שהכותב הנכבד כהיסטוריון לא יקבל בהערכה רבה את הניסיון לנתח היסטוריה בכלים של מתמטיקה ואחרים, למרות השוני המהותי המבדיל בין ההבנה כלפי ''תורה'' לעומת תחומי מדע קרובים או רחוקים.

3. גם הדרוש בטכס מחייב אישית. זה לא ספר מחקר – זו תורה. ולתורה יש תנאים להבנה נכונה בה.

4. לגבי ההערכה של ''מי שמצוי בעולמה של תורה'' – האם בהתאם לדבריך, לסגנון וליחס, יש מי שיצביע עליך כמי שמצוי – לא בידע חיצוני אלא באורח חיים אישי – בעולמה של תורה?! לא צריך להכירך אישית, כאשר דבריך מביעים את אופי הכותב.

5. ''יש רק אלוקים'' – זו איננה ''גישה של מחזירים בתשובה'' אלא זו אמונת היהדות!!! זה היסוד של האמונה הקיומית של העם היהודי. מה שבעיניך ''הכל חארטה'' מציג את מעמדך האימוני שכ''כ רחוק מנאמנות והגינות לערך כתבי הקדש, שהם לך ספרי מחקר ויעד להתקפות השקפותיך.

6. לחקר המקרא ''תורה'', ואפילו בחקר של ההיסטוריה המקראית - יש דרכים הגונות ונאמנות, מבלי להזדקק לעוות של ביקורת המקרא וחקר היסטורי מקראי. אפנה שוב ללימוד מנחה ומדריך בביאור המדעי המובהק של ספרי ''דעת מקרא'' על התנ''ך.

7. ''ובכן, לא נותר לי אלא להבין שה' הוביל את הדברים כך שמרדכי סירסר את דודניתו למלך גוי. היכן כתוב דבר שטות זה אין הרב טורח לפרט, וחבל''. - - הפעם אתעלם במכוון בסגנונו המזלזל של הכותב, שאולי סגנונו הרגיל מרשה לו להתבטא על ''סרסר''.

ולגוף הטענה להוכחה אשיב בכפליים:
1) חובתו ההגונה, אכן ההגונה, שלא להתעלם מההכרח המתבטא בפסוקים כלפי כל המצב בו אסתר – נלקחת – בעל כורחה: ''ותלקח.. ותלקח''. כל מלה מעידה על מצבה הכפוי והאנוס, ועל אי רצונה ואי יוזמתה במהלכי הליקוחין הללו.
2) ההקשר הענייני של מהלך העניינים, מהמשתה בראשונה בו מוזמנים ומשתתפים יהודים ועד לגזירה נגדם, ומעונשה של ושתי ועד לבחירתה הבלתי סבירה של אסתר, המהפך ביחס להמן שהתגדל ועלה וסופו שהגיע רק לגובה ענף העף שעליו נתלה – כל אלה ועוד מצביעים על מהלך שאיננו מכוון בידי אדם אלא הוא למעלה מבינת אנוש. ההסתרה הרוחנית המאפיינת את הדור ואת הגלוי במגילה, היחס שבין גלוי לנסתר בכלל – לא יכול להשאירנו לקלף מידע חיצוני מעל גבי המלים, ומחייב הבנה פנימית של מהלכים שהם אכן פנימיים.

8. מנין לך:
1) הציון העצמי כי ''במקומות אחרים הרב הנכבד פשוט תומך בטענותיי''.
2) ומנין לך הצמצום הפרשני כי ''המן ובני משפחתו תכננו מעשה טבח ביהודי פרס'', ולא שהטבח היה מוכן לביצוע אצל המון העם. הנה אצטט שוב את הפסוקין המפורשים במגילה וכבר הבתי אותם בתגובתי הנ''ל:
האומנם המן רק יזם זאת ב''חבורה'' המשפחתית? קראי את הפסוקים הבאים: בדבריו אל המלך: ''ואין שווה למלך להניחם''. ומיד בפועל לביצוע: ''וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ: וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן - אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ - וְאֶל הַפַּחוֹת - אֲשֶׁר עַל מְדִינָה וּמְדִינָה - וְאֶל שָׂרֵי עַם וָעָם - מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ - וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרשׁ נִכְתָּב וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ: וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים אֶל - כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז: פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב לְהִנָּתֵן דָּת ב- ְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה - גָּלוּי לְכָל הָעַמִּים לִהְיוֹת עֲתִדִים לַיּוֹם הַזֶּה''.
שים לב, כמה חוזרת ונשנית ההדגשה המכוונת – ולא מאת הכתוב, אלא מאת המן הרשע, לפרסם את כוונת הטבח ההמוני ביהודי הממלכה על לא עוול בכפם כלל.

האם מה שמפורש ''גלוי לכל העמים להיות עתידים ליום הזה'' – נעלם מעיני הכותב הנכבד?!

9. לשאלת הכותב: ''הרב הנכבד שלנו, אבל אין הוא מסביר מדוע, אם כך, היה צורך לשחוט רבבות אנשים שלא היו שותפים לתוכנית המשפחתית הזאת. זה בדיוק מה שגם אני שואל''. אקווה כי הדברים הנ''ל עונים על כך בפשט הגלוי בפסוקים.

10. ההגדרות ''פרו-ערבי... 'שמאלני'' – עולות מעצמן מבין דברי הכותב הנכתב, המרשה לעצמו למצוא הקשרים משווים לאקטואליה של היום עם שמות כמו מוניקה לווינסקי ובתגובה בהמשך לדר' ברוך גולדשטיין, ובמגמתו העקבית למזער אשמה מהמן ולכוונה אל מרדכי היהודי. האם יש לך הגדרה השקפתית שונה???

תגובתו של אורי קציר, כ''כ גלויה בחשיפה ההשקפתית, שבה הוא נאחז וייאחז בעמדותיו הביקורתיות ללא כל נכונות פתוחה לבירור אמיתי. וחבל... ומיותר לנהל כך בירור לגופו של ענין ולאמיתו של דבר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לגופו של עניין? הרי זוהי תגובה לגופו של כותב! [חדש]
אורי קציר   יום ה', 09/03/2006 שעה 13:54
בתגובה למנדי גבירצמן
מה שאתה תומך בו אינה אלא קנאות סתגרנית שאין בה דבר מלבד אהבת עצמה. ''תורה אפשר להבין רק בתור תורה?''. הפירוש שאתה נותן לכלל הזה הוא שרק שומרי תורה ומצוות זכאים לדון בתורה ורק מי שמקובל עליך ככזה זכאי לפרשה. אתה מנסה בכך לנכס את הדיון התורני לאנשים החיים אורח חיים כשלך ומאמינים באמונותיך, אבל התורה ניתנה לעם ישראל כולו ולכן היא אינה שייכת לאורח חיים ספציפי או לאלה המחליטים כי הוא לגיטימי יותר מאחרים.

העובדה שפרשנויות שונות של המקרא אינן רואות כנקודת מוצא קבלה עיוורת של הטקסט מוציאה אותך כנראה מהכלים. ספרי הקודש אינםן ספרי מחקר ומחקר אינו יכול לקבל אמונה כנקודת מוצא. אולי כדאי שתעיין מעט בפילוסופיה של המדע לפני שתסביר לי מהי אמונתי ואם היא טובה או רעה. ראיית האמונה כבסיס ליידע היא זו שהובילה בעבר דתות להעלות באש ספרים וסופרים ולנדות מקירבן פילוסופים ומדענים שלא ענו על הציפיות מהם בעיני המימסד הדתי.

''לחקר המקרא ''תורה'', ואפילו בחקר של ההיסטוריה המקראית - יש דרכים הגונות ונאמנות, מבלי להזדקק לעוות של ביקורת המקרא וחקר היסטורי מקראי. אפנה שוב ללימוד מנחה ומדריך בביאור המדעי המובהק של ספרי ''דעת מקרא'' על התנ''ך''. במלים אחרות, אם אין ברצוני להסתמך על טקסטים פרשניים שלדעתך הם ''הגונים ונאמנים'' אין לי כלל זכות לפרש את המקרא. אכן, טמינת ראש בחול בצורה מובהקת כל כך כבר מזמן לא הושמעה כאן.

לשיטתך, מר גבירצמן, אין בכלל חקר ואין כלל מדע. הרי הכל כבר פורש ופורשן עבורנו בספרים עליהם אתה מסתמך. ובכן, בחר נא בפרשנות המקובלת עליך, אבל חבל שתנסה לסכור את פיותיהם של אלה שעימם אינך מסכים.

לעניין הוויכוחים שלך עמי על הטקסט: יכלה אסתר לבצע אלף ואחת פעולות כדי להימנע מהכנסתה להרמון המלך. יכולה היתה להינשא לאדם אחר ובכך להימנע מהשתתפות במכרז המשונה הזה, שהרי הוא נועד לבתולות בלבד. יכולה היתה לנסות ולהצניע את יופיה, שהרי המכרז נועד לטובות מראה. יכולה היתה שלא להשתדל כל כך באותו לילה במחיצת המלך משום שחזקה עליה שידעה כי פעולותיה בחדר המיטות הן הן שהכתיבו את החלטת אחשוורוש לבחור בה.

לעניין תכנון הטבח אינך אלא תומך בטענותי. המן ובני משפחתו תכננו את הטבח והפעילו לשם כך את המנגנון הממשלתי של אחשוורוש ואף פרסמו זאת ברבים, ועל כך אין בינינו ויכוח. אבל כשבאו היהודים לבצע פעולה דומה הם לא טרחו כלל לשחוט את האחשדרפנים ושאר אנשי המנגנון. הם חיסלו 75,800 איש שלא נאמר עליהם דבר בהקשר של רצון לשחוט יהודים. אם דינו של מתכנן טבח אחד תלייה, מה דינו של מתכנן הטבח האחר?

אבל אין לי אלא לשוב אל טענתך שלפיה אם התגלגלו העניינים בדרך מסוימת חזקה עליהם שהם מכוונים בידי כוח עליון. ובכן, חבל שאותו כוח עליון אינו נזכר במגילת אסתר ולו איזכור בודד. חבל להתווכח עם מי שאינו מייחס כל חשיבות לבני אנוש ורואה בהם רק פיונים במהלכי ההשגחה העליונה. ,יהדות'', מבחינתך, היא קבלה עיוורת של כל מה שמכתיב לך מי ששאתה רואה פרשן מקראי לגיטימי. ואין לי אלא רק להעלות על דעתי כיצד היית נוהג באדם כאוריאל ד'אקוסטה, למשל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לגופו של עניין? הרי זוהי תגובה לגופו של כותב! [חדש]
מנדי גבירצמן   שבת, 11/03/2006 שעה 21:57
בתגובה לאורי קציר
מר קציר,

חבל מאוד שהנך מתחמק מלהשיב באופן נוקב להבנה הפשוטה בפסוקים. הנני מעריך כי לא תוותר על מאמרך היקר בעניך - אך לאחר בירור פשוט במגילה הוא מתרוקן מתוכנו, וחושף כוונה השקפתית שלך בלבד.

אז למה לך להעמיס השקפות על פסוקי מקרא בתנ''ך.
הבע את דעתך ברמה פוליטית אקטואלית בלבד.

אם הנך חושב שהתורה היא רק טכסט - יערב לך.
זה מציג נכונה את הנתק הקיים אצלך בין אמונה-יהדות לבין עיסוק בטסט מקראי.

הנך יש לך הצעות שונות לאסתר, לומר מה היא יכלה לעשות..
עדיין אין לך רשות לטעון להאשמתה, רק מפני שלא ''שמעה'' לעיצותיך''.

ולמה? באמת למה? הנך מעלים את האמת הפשוטה
שכל ההתנהלות היהודית הייתה מלחמת מגן כפויה כנגד המון המוכן לטבח ביהודים באישור הגזירה שלא היה ניתן לבטלה.
לא צריך הרבה להבין מלבד הבנת הנקרא בלבד.

נראה לי שהויכוח אצלך עקרוני וחבל.
אם תודה - במקום לטעון שוב ושוב שאני ''תומך'' בטענותיך,
האמן לי - באישיותך תצא גדול.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לגופו של עניין? הרי זוהי תגובה לגופו של כותב! [חדש]
אורי קציר   יום א', 12/03/2006 שעה 8:57
בתגובה למנדי גבירצמן
אתר אישי
אני מודה לך על שאתה דואג לאישיותי כל כך. ברור לי שאינה מסוגל לרדת מעבר לרובד הפשטני ביותר של הטקסט, ולעתים קרובות גם לא לזה. קשה לך להסביר מדוע לא הייתה אסתר מסוגלת לעשות מה שעשו אלפי נשים שמתו על קידוש השם ובלבד שלא להיבעל על ידי גוי. אני יודע, מר גבירצמן, זו בעייה. כשמתחנכים לראות באדם צדיק חרף כל מגרעותיו קצת קשה לשנות את ההשקפה הזו - גם עשמוכיחים לך את ההיפך הגמור. עובדה: לא התייחסת לנימוקי ולו במעט שבמעט.

מלחמת מגן, מר גבירצמן, היא התגוננות נגד הבאים עליך להשמידך. מלחמת העצמאות היא מלחמת מגן. מלחמת יום הכיפורים היא מלחמת מגן. אבל יוזמי המדיניות האכזרית הזו, המן ועשרת בניו, ניתלו על גרדומי שושן. אויבם של הללו, מרדכי, הפך להיות ראש השרים ובכך לא רק שנקם את נקמתו האישית אלא אף סיכל את מזימת הטבח. לו היה אדם עם שמץ מוסר, היה נד בראשו, מפטיר ''מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך'' ומנסה לקדם אחוות עמים ופיוס. אבל לא, לא מרדכי גאה שלנו. הוא לא נח ולא שקט עד אשר וידא שרבבות נרצחו. זה משול, פחות או יותר, להחלטה של נלסון מנדלה עם עלייתו לשלטון לחסל את כל הלבנים בדרום אפריקה, רק משום שהללו היו חלק מאותו משטר אפרטהייד שלא היסס לחסל שחורים בלא הליכי משפט. וזה בדיוק ההבדל, מר גבירצמן, בין פוליטיקאי קטן ונקמן ולבין מדינאי גדול ובעל שאר רוח. כן, גם אם אחד מהם יהודי והשני לא.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לגופו של עניין? הרי זוהי תגובה לגופו של כותב! [חדש]
מנדי גבירצמן   יום ב', 13/03/2006 שעה 0:20
בתגובה לאורי קציר
אורי, אתה ממש מדהים אותי
באחיזה בקרנות המזבח רק על מנת להעניק למאמרך קצת סומך חי.

האם אני אינני יורד מעבר ל''רובד הפשטני'' - או שמא אתה אשר חוץ ממחקר מדעי אינך מרשה לעצמך לעלות לרבדים נוספים של דרש ורמז וסוד הממלאים את פרד''ס המקרא???

אני מאוד מבין את הקושי שיש לך!!! בשאלה זו כלפי מעשיה של אסתר. אך מאוד לא מובן לי מדוע בחרת דווקא בגישה השלילית להכפיש את שמה.
נניח והיא לדידך לא צדקת - האם עדיין אינך מחוייב מצד הנימוס לשפוט אותה לחסד במעט סניגורייה במציאות הכפויה והאנוסה שרבצה עליה???
מדוע כל כך נוח לך, ממש במלוא ההתעקשות - להכפיש את שמה ואת שם מרדכי?
האם כדי לנפץ ''מיתוס'' על מנת למקם את מעמדך?! ?! ?!

האמן לי, התשובה לשאלתך כה פשוטה - אם רק תעקוב אחר הפסוקים ולא מתוך בחירה שלך שתתאים לגישתך:
1. ''ותלקח אסתר'' - בעל כורחה.
2. אינה מגדת מי היא - על מנת לא למצוא חן.
3. איננה מתאפרת להבליט את עצמה - אולי תצליח כך להימלט מהבחירה הנוראה שבפניה.
4. מרדכי מתהלך בשער הארמון מידי יום - על מנת לדעת את שלום אסתר.
כל זה, ורק אתה מחפש להעליל עליהם אשמה?
היכן היושר וההגינות שלך??

בוא נמשיך:
כל זמן שהבחירה עדיין הייתה תלוייה באויר - היא והוא עשו הכל מאמץ להינצל.
אך משכלתה הרעה - היא הייתה כפויה ואנוסה מפני הבליעל - ומבחינת ההלכה היהודית איננה צריכה למסור את נפשה למות.

אדרבא, היא ומרדכי אכן ידעו בסוד העניין - ידעו גם ידעו - כי מתקיים כאן מהלך שמיימי מאולץ להצלת עם ישראל.

היא מזמינה את המלך ''והמן'' - בידיעה ברורה שההזמנה הזו תחשיד אותה בעיני המלך, והיא עלולה להביא על עצמה מות ''יחד'' עם המן. ואעפ''כ היא נכונה למות.
האם די בכל זה...

וכלפי מלחמת המגן:
האם הפסוק הבא מוכר לך: ''וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְחִתְמוּ בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב''.
הרי ברור מאוד ממנו כי לא היה ניתן לבטל את הגזירה של המן!
האפשרות היחידה הייתה: ''לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם''!!!

כמה חבל על מאמציך להשחית את המבט היהודי שבכל המגילה היפה הזו.

אינך חייב להודות לי,
לפחות תודה לאמת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לגופו של עניין? הרי זוהי תגובה לגופו של כותב! [חדש]
אורי קציר   יום ב', 13/03/2006 שעה 16:08
בתגובה למנדי גבירצמן
אתר אישי
אוי ואבוי. כל מילה מופרכת יותר מקודמתה. איש לא יודע, מר גבירצמן, שיש כאן מהלך שמיימי. היותו של מהלך כזה מקובלת עליך משום שזה חלק מהחינוך ומהרקע שבהם צמחת. זה בסדר, כמובן, אבל אינך יכול למצוא כל התייחסות שמיימית שהיא במגילת אסתר. לא זו בלבד, אלא שהיא הספר היחיד בתנ''ך שאין בו אף איזכור - ולו בודד שבבודדים - של שם האלוהים. כל פרשנות שהיא, מרחיקת לכת ככל שתהיה, אינה יכולה להתעלם מעובדה בסיסית זו. ודווקא אתה, שמפנה אותי אל הפשט, בוחר להתעלם מעניין ''פעוט'' זה.

כל הנחות היסודת שלך קורסות בזו אחר זו כשמאמתים אותן מול האירועים המתוארים במגילה. אסתר לא סיפרה מי היא כדי שלא למצוא חן? בעיני מי? האם היותה יהודיה, דודניתו של מרדכי, היה גורם למישהו לחבב אותה יותר? מי בדיוק אמור לגלות כלפיה חיבה כזו? אחשוורוש? אותו מלך שהורה, כמעט ללא היסוס, על רציחתם של כל יהודי הממלכה? אתה מבין, מר גבירצמן, שאתה בעצם מסביר לי שיהדותה הייתה יתרון בעיני רואיה?

הרי אסתר ידעה בדיוק כיצד ''להינצל'' מזיווג עם מלך גוי. היה עליה פשוט לעשות מעשה ושתי ולסרב לקריאת בעלה היקר. היא לא עשתה כן, מה שמעמיד בספק רב מאוד את רצונה להימנע מנישואין לאותו מלך. וטענתך שלפיה היא ומרדכי עשו הכל כדי להינצל מגורל היהודים - היכן בדיוק גילית סימוכין לכך בכתוב? הרי אסתר יכלה לנסות ולטרפד מייד את גזירות המן. במקום זאת שמרה על שקט מוחלט, כפי שהורה לה מרדכי. שים לב: גורל כל יהודי הממלכה עומד על המאזניים - והשניים שותקים. ומתי פותחת המלכה את פיה ומגלה את זהותה? נכון, מר גבירצמן, כשזה מתאיחם לתוכניותיו של דודנה. היא אינה מסתכנת בדבר כשהיא מזמינה את המן לאותה התכנסות. הרי היא אשת חיקו של המלך ואת מעמדה הרם ניתן לראות כשהמן נופל על מיטתה בתחינה. ברור גם להמן שהשפעתה על המלך עולה על זו שלו. ואם כך הדבר, במה הסתכנה?

והנה הפרשנות המופרכת תדיר שאתה מפרש את ''וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְחִתְמוּ בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב''. ''אין להשיב'', מר גבירצמן, אין פירושו בהכרח שאין לבטל אלא שמדובר בכתב שאין לערער על הסמכות המוציאה אותו (המלך, במקרה הזה). המלך אינו יכול לבטל הוראה שנתן? האם אתה מבין מה משמעות הקביעה הזו? המשמעות פשוטה - המלך אינו יכול להורות על שינוי הפקודה ואינו יכול לפקוד להרוג את אויבי ישראל במקום את בני ישראל. הוא אינו יכול, לשיטתך, משום שאת מה שנחתם אין להשיב. ובכן, אם את החתום אין להשיב כיצד עלה בידי המלך האומלל לשנות את הוראתו המקורית ולהסב אותה לטובת היהודים במקום נגדם?

התשובה פשוטה: הפרשנות שהבאת שגויה. היא מניחה שהמלך אינו יכול לבטל את פקודת עצמו. וכפי שידוע לך, אם יש אדם המסוגל לבטל פקודה זה תמיד האדם שנותן אותה - או מי שמעליו בהיררכיה. מאחר ופרס לא היה כזה, ברור שאחשוורוש יכול היה לבטל את הוראת עצמו. האם אתה עצמך אינך יכול לבטל שאתה מוציא? - בוודאי שכן!

אם נעזוב לרגע את הסרקאזם ההדדי, הרי שהבעייה המרכזית בפרשנויות שאתה מביא (ושכולן מוכרות לי היטב) הן בנקודת המוצא שלהן: כל תרחיש מתנהל אך ורק בהשראה אלוהית ולפיכך פני הדברים מכוונים מראש לטובת נבחריו, היהודים. אבל העניין יותר מורכב מזה ולפחות לשיטתי קיימות סתירות בין הפרשנויות הללו לבין השכל הישר.

אתה רשאי, כמובן, לחלוק עלי. מה שאינך רשאי לעשות הוא לבטל את השקפתי בשל העובדה שאיני מקבל את נקודת המוצא שלך. לדעתי, אתה טועה - ממש כשם דלעתך אני טועה. ודעתך, מר גבירצמן, היא דעתך בלבד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לגופו של עניין? הרי זוהי תגובה לגופו של כותב! [חדש]
מנדי גבירצמן   יום ב', 13/03/2006 שעה 21:40
בתגובה לאורי קציר
א. ממש מתמיה: למה ועל מה נזעקת ''אוי ואבוי''.

מדוע פתחת ב''מהלך שמיימי'' - כשלעצמי הרי לא בקשתיך להיעזר בו, אלא רק להתמקד בהבנה ישרה בפשט הכתוב?!

ב. הרי עיקר הסימוכין בדבריי מפורשים בפסוקים בלבד,
ללא כל פרשנות שמיימית שאינני מצפה ממך לקבלה.
הנה הציטוט שוב:
''האמן לי, התשובה לשאלתך כה פשוטה - אם רק תעקוב אחר הפסוקים ולא מתוך בחירה שלך שתתאים לגישתך:
1. ''ותלקח אסתר'' - בעל כורחה.
2. אינה מגדת מי היא - על מנת לא למצוא חן.
3. איננה מתאפרת להבליט את עצמה - אולי תצליח כך להימלט מהבחירה הנוראה שבפניה.
4. מרדכי מתהלך בשער הארמון מידי יום - על מנת לדעת את שלום אסתר.
כל זה, ורק אתה מחפש להעליל עליהם אשמה?
היכן היושר וההגינות שלך??
בוא נמשיך:
כל זמן שהבחירה עדיין הייתה תלוייה באויר - היא והוא עשו הכל מאמץ להינצל.
אך משכלתה הרעה - היא הייתה כפויה ואנוסה מפני הבליעל - ומבחינת ההלכה היהודית איננה צריכה למסור את נפשה למות''.
עד כאן להתייחסותך.

הנח גם הנח - ל''אדרבא, היא ומרדכי אכן ידעו בסוד העניין - ידעו גם ידעו - כי מתקיים כאן מהלך שמיימי מאולץ להצלת עם ישראל''. לא נתבקשת להתייחס ולקבל.

למה כוונתך המתיימרת לקבוע משהו לא שייך ולא קיים באמירה: ''כל מילה מופרכת יותר מקודמתה''. האם ביכולתך להוכיח את דבריך אלה - או שמא זרקת אמירה להעטיית השיח ביננו?!

ג. היעלמות שם ה' - גם בפשט - יכולה בהחלט להיות מובנת,
ולא כדי לקבוע את גישתך במאומה.
סוף סוף המגילה נכללה ונקבעה בין כתבי הקדש!!!
מעבר לטענתך החוזרת ונשנית בנתון זה, הרי ענינית לא זה היה הנושא הנדון בינינו. חזור לעיקר הנושא מבלי להטותו לנושא זה,
ולכשתבקש הבהרה פשוטה וגלויה להיעלמות שם ה' אשמח מאוד להשיבך.

ד. אשוב לטענתך כלפי אסתר.
לדבריך: ''האם היותה יהודיה, דודניתו של מרדכי, היה גורם למישהו לחבב אותה יותר? מי בדיוק אמור לגלות כלפיה חיבה כזו? אחשוורוש? אותו מלך שהורה, כמעט ללא היסוס, על רציחתם של כל יהודי הממלכה? אתה מבין, מר גבירצמן, שאתה בעצם מסביר לי שיהדותה הייתה יתרון בעיני רואיה?''.

מר קציר, באמת צפית להבנה פשוטה וישרה יותר. אסביר שוב:
לא היהדות יתרון בעני רואיה. לא!
אלא התנהגותה המעלימה את זהותה - היא חסרון מצופה מד אסתר ומצד מרדכי על מנת למנוע את לקיחתה הכפויה.
אדרבא, כבר הערתיך בתגובה מוקדמת, כי מרדכי חשש מחשיפה זו בחצר המך שם הסתובבו מזרע עמלק.

ה. ועוד לטענתך:
''הרי אסתר ידעה כיצד ''להינצל'' מזיווג עם מלך גוי. היה עליה פשוט לעשות מעשה ושתי ולסרב לקריאת בעלה היקר''.
למה לעשות כך,
והרי היא בשלבים ראשונים עדיין לא נבחרה?!
ומשנבחרה, הייתה בעצומה של גזירה, - ובפרשנות חיובית - היא פועלת בדרך חכמה על מנת להוביל עם מרדכי דרך של הצלה: היא צמה, היא קוראת לצום להצלחתה, היא נכנסת אל המלך בניגוד לכללים, היא מציגה לפני המלך קשר רמוז כלפי המן רמז שיכל לפסוק את דינה למות.
וכבר הערתיך על כך.

ו. ועוד לדבריך: ''היא לא עשתה כן, מה שמעמיד בספק רב מאוד את רצונה להימנע מנישואין לאותו מלך''.

אורי, אתה ממש מתחמק מההבנה הישרה באופן מתמיה. האם את ''רצונה'' אתה מוצא בנתוני הכתוב הבאים:
1. ''ותלקח אסתר'' - בעל כורחה.
2. אינה מגדת מי היא - על מנת לא למצוא חן.
3. איננה מתאפרת להבליט את עצמה - אולי תצליח כך להימלט מהבחירה הנוראה שבפניה.

ז. ונמשיך בדבריך:
''וטענתך שלפיה היא ומרדכי עשו הכל כדי להינצל מגורל היהודים - היכן בדיוק גילית סימוכין לכך בכתוב?''.
הנה אגלה לעיניך את נתוני הפסוקים שאולי נשמטו ממך:
1) מרדכי נזעק למשמע הגזירה.
2) מרדכי מתהלך בשק - ולא כלבוש אופנתי, אלא כצעד מוכר של תפילה וצום.
3) מרדכי משתף את אסתר - והיא נזעקת מיד לענין.
4) זו כל בקשתה מאת המלך!

טענתך בדבר שאיפות פוליטיות כה מגוחכת למול מסירות הנפש המתגלה כאן.

ח. ועוד לדבריך:
''הרי אסתר יכלה לנסות ולטרפד מייד את גזירות המן''.
זאת מנין לך????
אתה טועה מאד ביחס למעמדה וליכולתה של המלכה שעם אחשוראש. די לך בדוגמה של ושתי. וכבר הערתיך על כך.

ט. ועוד: ''במקום זאת שמרה על שקט מוחלט, כפי שהורה לה מרדכי. שים לב: גורל כל יהודי הממלכה עומד על המאזניים -והשניים שותקים. ומתי פותחת המלכה את פיה ומגלה את זהותה? נכון, מר גבירצמן, כשזה מתאיחם לתוכניותיו של דודנה''.
אכן כמו שכתבתי לך. אך לא כפי שהנך מתעקש להבין זאת כ''שתיקה'' אדישה - אלא כשתיקה חכמה. עובדה פשוטה זו התגלתה בהמשך המגילה כהצלחה גדולה של הצלה לאומית.

י. ועוד: ''היא אינה מסתכנת בדבר כשהיא מזמינה את המן לאותה התכנסות. הרי היא אשת חיקו של המלך ואת מעמדה הרם ניתן לראות כשהמן נופל על מיטתה בתחינה. ברור גם להמן שהשפעתה על המלך עולה על זו שלו. ואם כך הדבר, במה הסתכנה?''

הפלא ופלא - האומנם אין הא מסתכנת?!
הא תרשה לעצמך לשכתב מחדש את המגילה?! - קרא את מה שברור במהלך ענין זה:
''וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי'' (ד, טז).
ואיך תפרש את שאלותיו של המלך כלפי אסתר ''מה בקשתך וכו''' שוב ושוב ושוב??
ואת יחסו של המלך כלפי המן חמודו, לאחר שהמך שמע את הזמנה ''הכפולה'' של אסתר?
ומה תעשה אם הכתוב המדגיש את זעמו של המלך למראה המן הנופםל על המטה - ''ופני המן חפו''???

אינך מוכרח להתאמץ אחרת.

יא. ולהתייחסותך היחידה לפסוק שציינתי!
''והנה הפרשנות המופרכת תדיר שאתה מפרש את ''וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְחִתְמוּ בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב''. ''אין להשיב'', מר גבירצמן, אין פירושו בהכרח שאין לבטל אלא שמדובר בכתב שאין לערער על הסמכות המוציאה אותו (המלך, במקרה הזה). המלך אינו יכול לבטל הוראה שנתן? האם אתה מבין מה משמעות הקביעה הזו? המשמעות פשוטה - המלך אינו יכול להורות על שינוי הפקודה ואינו יכול לפקוד להרוג את אויבי ישראל במקום את בני ישראל''.

מוזרים רחמיך להתאמץ להגן על אחשוראש: ''אינו יכול.. אינו יכול''.
הנה שוב הציטוט בסמוך כל כך רק על מנת להתפלא על מגמתך ההולכת לצד הפסוק מבלי לנגוע בו כלל וכלל:
''כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב''.
הנה כל כך מובן ומפרש את עצמו:
את מה אין להשיב? את ''כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ''.
האם זו שאלה של ערעור סמכות - או אמירה ברורה כלפי הגזירה???

יב. ואמשיך בדבריך: ''הוא אינו יכול, לשיטתך, משום שאת מה שנחתם אין להשיב. ובכן, אם את החתום אין להשיב כיצד עלה בידי המלך האומלל לשנות את הוראתו המקורית ולהסב אותה לטובת היהודים במקום נגדם?''.

הנה לך תשובה שהפסוק אומר בפירוש פשוט:
''וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְחִתְמוּ בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ - כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ... אֵין לְהָשִׁיב''.
איך עלה בידי המלך?
בהתרת רשות לכתב נוסף,
שונה מקודמו ומנוגד לו - ועל זה המגילה צוהלת בנמשכה וכל ילד יודע לשיר: ''ונהפוך הוא''.

יג. ושוב: ''הפרשנות שהבאת שגויה. היא מניחה שהמלך אינו יכול לבטל את פקודת עצמו. וכפי שידוע לך, אם יש אדם המסוגל לבטל פקודה זה תמיד האדם שנותן אותה - או מי שמעליו בהיררכיה. מאחר ופרס לא היה כזה, ברור שאחשוורוש יכול היה לבטל את הוראת עצמו. האם אתה עצמך אינך יכול לבטל שאתה מוציא? - בוודאי שכן!''.

כמדומני שהנך היסטוריון, וברובד זה ניתן לצפות כי המציאות ההיסטורית של אחשוראש ושל התנהלותו תהיה מובנת.
הרי המלך מדגיש את כללי המלוכה,
ודבר זה מאוד מובן בהפכפכותו ובעריצותו, לעשות דבר מנוגד ובלבד שלא לבטל ''חותמת המלך''.

יד. ועוד:
''אם נעזוב לרגע את הסרקאזם ההדדי, הרי שהבעייה המרכזית בפרשנויות שאתה מביא (ושכולן מוכרות לי היטב) הן בנקודת המוצא שלהן: כל תרחיש מתנהל אך ורק בהשראה אלוהית ולפיכך פני הדברים מכוונים מראש לטובת נבחריו, היהודים''.

ממש לא.
הנך שוב בורח לנקודה זו שהדגשתי בכל פעם! בכל פעם!! כי אינני מצפה ממך להיכנס לפרשנות מסוג זה, וכל בקשתי הייתה להיצמד לפסוקים הגלויים - אך בהבנה ישרה וחיובית.
מחקר הוא מהלך נהדר של בירור,
אך אין בו כל מאמץ לסתור, להאשים, להבין בשלילה.

טו. ובהערכ רבה למאמציך הפרשניים, אתה מסיים: ''... ודעתך, מר גבירצמן, היא דעתך בלבד''.

לי יש סימוכין של פרשנים מקוריים במסורת ישראל.
על מי ועל מה אתה נסמך - מלבד עלך עצמך...

בכל מקרה, ולמרות הכל:
פורים שמח לך,
כצדיק או כאשם: הבחירה שלך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לגופו של עניין? הרי זוהי תגובה לגופו של כותב! [חדש]
אורי קציר   יום ג', 14/03/2006 שעה 8:48
בתגובה למנדי גבירצמן
אתר אישי
זו בדיוק הבעייה איתך, מנדי. נוח לך ולחבריך לצטט פרשנים אחרים. זה פוטר אתכם מהצורך לחשוב וכן, גם מהחובה להטיל ספק בפרשנויות שסיפקו פרשנים בעבר. חונכת ''נכון'' במובן זה שכיום אתה אמן בציטוטם של אחרים. לקרוא פרשנים אחרים כל אחד יכול. החוכמה היא לפתח חשיבה עצמאית ומקורית. ושום חשיבה אינה יכולה להיות כזו כל עוד האדם שאמור לחשוב אותה מסתפק בציטוטם של אחרים.

אתה עוסק כל העת בסילוקו הצידה של מה שאתה קורא ''מחקר''. ובכן, שיבושם לך. אותו ''מחקר'' הוא זה שחשף את שרידי המקדש (מעבר לכותל המערבי), את המגילות הגנוזות ואינספור ראיות אחרות התומכות או מפריכות תיזות הנוגעות להיסטוריה של עם ישראל. אבל לשיטתך אותו ''מחקר'' בזוי הוא גם העיסוק בפשט ובחשיבה הנובעת ממנו.

וראה עד כמה מגוחך העיסוק שלך בצדיקות וברשעות. צדיק הוא מי שתומך בגרסתך (שלשיטתך היא גירסת התורה ואין בלתה) ורשע (או אשם) הוא מי שמטיל בה ספק. זה כל כך שטחי, כל כך חד-צדדי וכל כך אטום שאין לי אלא לנוד בראשי ברחמים על בערותך מרצון.

אבל רצונו של אדם - כבודו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לגופו של עניין? הרי זוהי תגובה לגופו של כותב! [חדש]
מנדי גבירצמן   יום ג', 14/03/2006 שעה 22:34
בתגובה לאורי קציר
אורי, היה הוגן:
1. היכן צטטתי פרשנים?
2. היכן בקשתי ממך או צפיתי ממך לקבל דעת פרשנים?
3. האם לא הדגשתי חזור והדגש שלש והדגש - כי כל תגובתי כלפי גישתך היא מתוך הבנת הנקרא בלבד?!

לגבי המחקר:
1. אל תפרשן אותי בנגוד לדבריי הפשוטים. לא סלקתטי הצידה את המחקר - אלא רק מיקמתי אותו במגבלותיו הברורות לכל בר דעת,
וכלפיך הפניתי תמיהה רבה מאוד על מגמתך המחקרית החד צדדית: לשלילה בלבד! ואפילו ללא כל הנחה מאוזנת.
2. ומה בכך שהמחקר חשף וגילה ארכיאולוגייה היסטורית?!

כשלעצמי אינני מתנה את ידיעותיי ובוודאי לא את אמונתי בגילויים מחקריים על כל החשיבות הרבה שאני מוקיר להם.
כי אמונת היהדות - קיימת במבט של מלכתחילה על החיים,
והמחקר לאחר חשיפה וגילוי - מתמודד רק למפרע.

לגבי ''העיסוק שלך בצדיקות וברשעות - ממש להתפלא על בריחתך מהמערכה:
1. מנין לך קביעה כזו? אנא: הצג הוכחה מצוטטת מדבריי.
2. מדוע העדפת לגבב מלים כלליות, במקום להשיב ישירות להבנות המגובות בדבריי בפסוקים פשוטים כל כך ומוכרים???

היה הוגן.
סוף סוף מדובר במאמרך שלך,
והנני רק מתייחס אליו על מנת ליישר קו.
תרצה תקבל, לא תרצה - איך כתבת:
''כל כך חד-צדדי וכל כך אטום שאין לי אלא לנוד בראשי ברחמים על בערותך מרצון. אבל רצונו של אדם - כבודו''.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לגופו של עניין? הרי זוהי תגובה לגופו של כותב! [חדש]
אורי קציר   יום ו', 17/03/2006 שעה 18:47
בתגובה למנדי גבירצמן
אתר אישי
אני יותר מאשר הוגן איתך, מנדי. הוויכוח שלך איתי הרי אינו על מגילת אסתר בלבד אלא מעבר לכך, על זכותי לפרשה כרצוני (או על זכותו של כל אחד לפרשה כרצונו).

''לחקר המקרא ''תורה'', ואפילו בחקר של ההיסטוריה המקראית - יש דרכים הגונות ונאמנות, מבלי להזדקק לעוות של ביקורת המקרא וחקר היסטורי מקראי. אפנה שוב ללימוד מנחה ומדריך בביאור המדעי המובהק של ספרי ''דעת מקרא'' על התנ''ך''. זהו ציטוט ישיר של אחת מתגובותיך כאן, והדבר מתועד. במלים אחרות, אתה מפנה לקובץ ספרים שהוא, ורק הוא, המקור הפרשני הראוי לשיטתך. אתה רשאי, כמובן, להסתמך על מה שמתחשק לך, אבל שיטתך אינה מחייבת אותי כלל וכלל.

הלאה: ''בכל מקרה, ולמרות הכל: פורים שמח לך, כצדיק או כאשם: הבחירה שלך.'' וכן, אם לא אבחר בשיטתך אני ''אשם''. אם אבחר בה, אני ''צדיק''. אותי לימדו (וגם אותך) שההיפך מ''צדיק'' הוא ''רשע'' וש''רשע'' בדרך כלל גם ''אשם'' במשהו. אתה יוצר הקבלה בין מי שתומך בך לדיקות ובין מי שאינו תומך בה לאשמה (ולרשעות, גם אם אינך מודה בכך). זוהי גישה מתנשאת, מעליבה ומחריד לחשוב שכך מדבר אדם הרואה את עצמו יהודי דתי.

כל אדם מפרש את המציאות סביבו כראות עיניו ובהתאם להשקפת עולמו, מנדי. אם צר עולמך ואתה מגביל אותו להשקפות הנוחות לך בלבד, שיבושם לך. התפיסה שלפיה היהודי צודק תמיד אטומה לכל מה שמתרחש מסביבו. זו קנאות נטו ואין בצידה אלא מרירות ושנאה. אני שב ואומר לך: מגילת אסתר היא סיפורם של שני פוליטיקאית יהודים ממולחים שבהשראתם בוצע טבח ברבבות בני אדם שגם לפי המגילה לא עשו ליהודים כל רע. אין בין גישה זו ובין ביצוע פיגועים נוסח ברוך גולשטיין או בן לאדן שום הבדל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לגופו של עניין? הרי זוהי תגובה לגופו של כותב! [חדש]
מנדי גבירצמן   שבת, 18/03/2006 שעה 23:50
בתגובה לאורי קציר
1. לגופו של ענין - שם הויכוח ביחס להגינות כלפי הכתוב במגילה, למרות הקושי שלך לפרש אותו ללא סיוע דרכי פרשנות ידועים בפרד''ס התורה. שם ההגינות נבחנת.

הויכוח איננו ברמה האישית איתי.

2. על מנת להרגיע:
בנטילת ''זכות'' - אתה רשאי ליטול את זכותך!
אינך חייב לקבל את ה''שיטה'' שלי!

אך כל זמן שנעריך דו-שיח בנושא,
לא אוותר על הזכות לבקר אותך במה שאתה טוען שהוא ''זכותך''.

3. את הגדרת ה''אשם'' נטלתי מתוך טיעוניך המאשימים את מרדכי אסתר, והלאה את העם היהודי.

אלא אם כן - הנך רואה את עצמך אישית מנותק מהם.

4. את ההגדרה ל''צרות'' אתה יכול ליטול מזוית מבט
אחרת גם כלפי עצמך, ואינך רשאי לקבוע,
שכל מבט השונה משלך, והמקובע בסדר עקרוני מסורתי,
שהוא לדידך צר. אולי תיטול גם בזה את רשותך וזכותך, אך הן תהיינה חסרות ערך רציני.

5. לגבי ''התפיסה שהיהודי תמיד צודק'':
אני מבין שיש לך בעייה עקרונית עם העניין. אותירק לך את ההתמודדות האישית.

אך לגבי המקרא - אתה טועה.
המקרא מוכיח הרבה מעבר למה שאתה עושה, את מי שצריך להוכיח ולבקר, מתוכחה של ''לא צודק'' ועד לענישה.

אבל במקרה זה, כלפי הקו הפרשני במגילה - אתה טועה.
ומותר לך להשתחרר מעקשנות השקפתית המחפשת להתמודד עם ''התפיסה'' הנ''ל.

6. אתה שב ואומר לי את גישתך כלפי המגילה.
האם זכותך? אתה נוטל את זכותך לבדך.
האם רשותך? אתה נוטל אותה מעצמך.

האם מוסרי להשוות? אתה קבעת לעצמך גבולות מוסריים משל עצמך, ועוד בטענה שאין זה נוגע להשקפת עולמך האקטואלית.

7. אבל... אבל... אבל... אחרי הכל:
מדוע התחמק מלהשיב ישירות ''לגופו של ענין'',
בהתייחס לציטוטים הפשוטים שרשמתי לפניך,
הדוחים ומבטלים את הטיעון והגישה והשיטה וכל מה שאתה מתעקש רק בכדי להצדיק מאמר עצמי.

ואני שב ומפנה אותך לעיל:
לציטוטים, להבהרות, להתייחסותי העניינית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לגופו של עניין? הרי זוהי תגובה לגופו של כותב! [חדש]
אורי קציר   יום א', 19/03/2006 שעה 0:16
בתגובה למנדי גבירצמן
אתר אישי
הטיעונים שלך הופכים למבולבלים יותר ויותר ככל שהוויכוח הזה נמשך. מרדכי ואסתר אינם קשורים אלי אישית ויהדותם אינה עומדת להם למגן באשר הם אשמים בטבח של רבבות חפים מפשע. זו נקודה שכלל אינך טורח להתייחס אליה, וחבל.

ודאי שהוויכוח הוא איתך. אינני רואה כאן אדם אחר המתווכח ומתנצח עימי בהתמדה שכזו למעט אתה עצמך. העמדתי למבחן מיתוס, שגם אתה חונכת עליו, כרבים אחרים. במבחן האנושיות והמוסר האנשים שבמרכז המיתוס הזה, מרדכי ואסתר, כשלו. במבחן ההתמודדות עם האמת ההיסטורית (כפי שהיא כתובה במקרא, מכל מקום) אתה ומחנכיך נכשלתם כישלון חרוץ. אינכם רואים מעבר לסף ''היהודי הצודק''. לשיטתך יכול יהודי לבצע רצח עם ולהיות מושא הערצה לדורות - רק משום שהוא יהודי. אינך טורח לבדוק לשנייה עד כמה מזעזעת השקפה זו, באשר ניתן להקיש ממנה בקלות שרצח עם הוא מוסרי לגבי כל עם ועם עלי אדמות.

אבל מאחר ולשיטתך אני גם מאשים את כל העם היהודי (סעיף 3 בתגובתך האחרונה), או שטות דומה מעין זו, אני מוצא שחבל על המשך הוויכוח. מאסתי בשקרים ובעיוותים. ולכן זה ייפסק מעתה והלאה. תודה לך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חד-צדדיות דתית [חדש]
דודו בן עמי   יום ב', 13/03/2006 שעה 19:06
בתגובה למנדי גבירצמן
מנדי, אתה רואה את הדברים בצורה חד-צדדית מאוד. לא בכל מקום שבו מתעמתים יהודי וגוי היהודי צודק. התנהלותם של מרדכי ואסתר כאן בעייתית לפי כל אמת מידה מוסרית והעובדה שהמסורת רואה בו גיבור אינה משנה דבר לעניין זה.

האמת, מבחינתך, היא אחת ואין שנייה לה. מרדכי ואסתר טובים וצודקים וזהו. זו התייחסות פשטנית מאוד, שלוקחת בחשבון רק פרשנויות שתומכות בה ולא כאלה שחולקות עליה. כפי שאתה מתנסח כרגע, כאשר אורי מותח ביקורת על מרדכי ואסתר הוא יוצא קטגורית נגד כל היהודים. זו שטות מוחלטת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חד-צדדיות דתית [חדש]
מנדי גבירצמן   יום ב', 13/03/2006 שעה 20:41
בתגובה לדודו בן עמי
דודו.

אתה רשאי למתוח את הביקורת עד כדי הקמה של אשמת היהודי!
זה מוכר הרבה במהלכי ההיסטוריה וההיסטריה.
אופי גלותי מוכר.

אבל - גם אם אין זה מוחלט כטענתי,
למה זה הכרחי?!
הרי לטענתכם זה ניתן לפרשנויות שונות לחיוב ולשלילה,
אז למה בירת לעצמך דווקא את השלילה...

בכל מקרה: פורים שמח,
כצדיק או כאשם.
תבחר בעצמך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חד-צדדיות דתית [חדש]
דודו בן עמי   יום ה', 06/04/2006 שעה 9:37
בתגובה למנדי גבירצמן
יפה מאוד. בוא ונפרש את המקורות רק לחיוב. זו בדיוק החד-צדדיות שאני מדבר עליה. רצח של עם אחר הוא חיובי, תחמנות פוליטית מסוכנת היא נהדרת, אובדן כל שיקול מוסרי כשמדובר בלא יהודים זה בכלל משהו מבורך.

ועוד פעם אתה מכניס כאן את השטות הזו של צדיק או אשם. איש אינו אשם בדבר, לא אורי ולא אני ולא אף אחד. אם הוכחת אי מוסריותם של מרדכי ואסתר היא סוג של אשמה, זה רק מראה פעם נוספת על צרות האופקים של החשיבה של אנשים כמותך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מגילת אסתר [חדש]
אסתריקה   יום ב', 23/04/2007 שעה 2:19
הבעיה העיקרית בפרשנות היהודית והכללית את המגילה, ואולי גם הבנתה, היא שחסרים לנו מקורות אותנטיים של ה''סיפור'' או האירוע. לדעתי, וקראתי על כך באתר איראני כלשהו, יש בפרסית כתב יד עתיק שעוסק בסיפור אסתר וכו'.
הוא נמצא היכן שהוא במרתפי המוזיאונים באיראן. ויתכן שהעתק ממנו נמצא באנגליה ואף בגרמניה היכן שהוא. אולי מוזיאום או בספריה באוניברסיטה כלשהי. בכל אופן, מקריאה של מספר רשימות על הנושא [באתר האיראני] אפשר ללמוד שהיה כזה אירוע. באיראן הסיפור ידוע וכאלה שרוצים להסביר את שנאתם ליהודים מעלים אותו. קיימים כמובן הקברים של אסתר ומרדיכי, שיהודי איראן נהגו לעלות אליהם בפורים. ידוע לי שסבתי ואימי עלו אל קברם בעיר המדאן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אולי הדף הזה יוסיף קצת מידע [חדש]
רוני ה.   יום ב', 28/05/2007 שעה 0:28
בתגובה לאסתריקה
אתר אישי
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו, בואו נאכל [חדש]
ליאור הלפרין   יום ב', 09/03/2009 שעה 0:12
המאמר פותח במילים: מישהו, אני לא זוכר בדיוק מי, התלוצץ פעם שהמהות של חגי ישראל מתמצה במשפט בן שלושת החלקים: ''הם ניסו להרוג אותנו; הם לא הצליחו; בואו נאכל''
אם זכרוני אינו מטעה אותי, אני חושב שהוגה המשפט האלמותי הזה הוא אפריים קישון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©