דגני בוקר וברית מילה
יום ד', 28/12/2005 שעה 21:47
למי שתוהה על הקשר בין שני הדברים הכל-כך רחוקים זה מזה לכאורה שבכותרת, ניתן להשיב במילה אחת: קלוג. ובשלוש מלים: ג'ון הארווי קלוג. רוב הגברים באמריקה (ובמידה רבה יותר בישראל) אינם מודעים כלל לעובדה שאיש זה, שחי לפני כמאה וחמישים שנה והיה אחראי להמצאת דגני הבוקר הקרויים עד היום על שמו, השפיע בצורה כה מכרעת על חייהם, בין בארוחות הבוקר שלהם ובין - וזה חשוב קצת יותר - על עיצוב האיבר הפרטי ביותר בגופם. מה שמשליך לא מעט על בריאותם, על הסקס שלהם ועל לא מעט דברים אחרים, כולל בנות זוגם












מילת זכרים מפחיתה אוננות. הפחתת אוננות מורידה את הסיכוי ללקות במחלת רוחץ לפיכך, מומלץ לערוך ברית מילה לתינוקות ממין זכר. רפואת נפש אליבא דג'ון הארווי קלוג

בשנת 1876, בגיל 24, התקבל ד''ר ג'ון הארווי קלוג לעבודה בסנטוריום של באטל קריק שבמישיגן, מוסד בו עבד במשך 62 שנה. עד מהרה הפך לרופא המבוקש ביותר במקום: הרופאים (ובעקבותיהם גם לא מעט לקוחות) העריצו את יכולותיו כמנתח. הוא עצמו שמר על דיאטה צמחונית קפדנית ועסק בפיתוח מוצרי מזון שיועילו, לשיטתו, לבריאות בני האדם. בין השאר, פיתח את חמאת הבוטנים, הגרנולה והדגנים הקלויים. החברה הידועה ביותר בתחום ייצור דגני הבוקר עודנה קרויה על שמו.

אבל קלוג היה גם האחראי לכמה פרקטיקות רפואיות שגם כיום שנויות מאוד במחלוקת. בסנטוריום שלו ניתנו למטופלים טיפולים כמו הידרופתיה, אלקטרופתיה, מכנותרפיה וטיפולי רדיום. במשך זמן מה קידם את ה''פלטשריזציה'', או לעיסת המזון עד החלקתו בגרון בכוחות עצמו. מאוחר יותר הגיע למסקנה שלעיסה מופרזת הורסת את המירקם הסיבי של המזון. קלוג גם התנגד בנחרצות לפעילות מינית, החל מאוננות ועד לסקס נורמטיבי בין בני זוג נשואים שלא למטרת ריבוי טבעי. הוא עצמו, אגב, מעולם לא קיים מגע מיני עם רעייתו.

בשנת 1877 פרסם קלוג את ספרו Plane facts for Old and Young: Embracing the Natural History and Hygiene of Organic Life. בין השאר, הוא טען שם שבאמצעות ביצוע ברית המילה ניתן למנוע ''הפרעה'' כמו אוננות. עד כדי כך דירבנו דעותיו של קלוג את החשש מפני אוננות באותה תקופה, שבמשרד הפטנטים האמריקני נרשמו עשרות המצאות חדשות למניעת אוננות זכרית. קלוג גם קישר בין אוננות לבין מחלות נפש ולמחלות נוספות, כמו שחפת, ובמשתמע: הורים שימולו את יוצא חלציהם ישמרו בכך על בריאותו הנפשית והפיסית. הוא המליץ על מילה גם מסיבות היגייניות ובכדי ''להבטיח ניקיון'' במקום בו, כפי שכתב, עשויות להצטבר הפרשות שיגרמו לגירוי. קלוג אך טען כי הדת היהודית מצווה למול את בניה מסיבות של שמירה על ההיגיינה האישית. עד כדי כך נחשב האיש בשעתו למומחה בתחומו, עד כי מרבית האמריקנים קיבלו את דבריו כפשוטם והחלו למול את בניהם (בדורות קודמים לא היייתה המילה מקובלת בקרב פלחים רחבים של האוכלוסיה). התוצאה היא שעד היום ארצות הברית היא המדינה המערבית היחידה (שאוכלוסייתה נוצרית ברובה, כלומר לא מחוייבת - כמו היהודים והמוסלמים - לבצע מילה מתוקף ציווי דתי כלשהו כלשהו) שרוב בניה נימולים בינקותם.

המשקעים שנותרו כיום בקרב אלה המבצעים מילה בבניהם מסיבות לא-דתיות הן האמירה המעורפלת ש''זה בריא'' ו''זה עוזר נגד מחלות מין''. אז זהו, שלא. היום מקובל דווקא להניח שהפין הערל היגייני יותר מהפין הנימול. הערלה מייצרת נוזל סיכה הקרוי סמגמה. הסמגמה מכיל חומרים אנטי-ויראליים ואנטי-בקטריאליים, המשמשים להגנה על פתח השתן (בדומה להגנה שמספק העפעף על העין). אצל הערל הסמגמה מכסה את העטרה; לגברים נימולים אין סמגמה ולכן פתח השתן שלהם חשוף יותר לזיהומים. קולד וטיילור סיכמו את הנושא היטב במאמר שפרסמו לפני שנים אחדות.

הטענה הפופולרית לפיה נימולים חשופים יותר להידבקות במחלות מין הופרכה גם היא. במאמר שפרסמו לומן, מאסי וצוקרמן לפני מספר שנים בכותרת Circumcision in the United States, הופרכה טענה זו מניה וביה. יתר על כן, הממצאים שהביאו השלושה מראים כי לגברים ערלים יש עמידות גבוהה משמעותית מזו של נימולים מפני הידבקות בסוגים אחדים של הרפס וגם שככל שמספר הפרטנרים של יחסי המין לגבר גדל, כך גדלה, סטטיסטית, העמידות למחלות מין של הגבר הערל מול זו של הנימול. גם טענה אחרת, לפיה סרטן הפין שכיח יותר בקרב נימולים מאשר בקרב ערלים, הופרכה זה מכבר (ואגב, מדובר בסוג נדיר מאוד של סרטן: במאמר של ואן האו בנושא הצד החוקי של המילה מובא נתון סטטיסטי לפיו על כל גבר אמריקני שמת בשנת כתיבת המאמר 1998 כתוצאה מסרטן הפין, מתות 264 נשים מסרטן השד).

סנטוריום של קלוג בבאטל קריק, מישיגן. במשך עשרות שנות עבודה צבר קלוג מוניטין שהפכו את המרכז הרפואי הזה למבוקש ביותר באמריקה

בבלי דעת, השפיע קלוג - שהיה אחד הראשונים שייחסו למילה משמעות רפואית - גם על המתרחש בישראל כיום. קבוצה גדלה והולכת של ישראלים, רובם ילידי הארץ, נמנעת כיום מביצוע ברית מילה בילדיהם. הנימוקים לכך מגוונים, אבל מאחר ורובם אינם רואים עצמם מחוייבים למצוות הדת מתמקדים עיקרם בשאלות של בריאות ומוסר: החל מרצון להימנע מפגיעה אפשרית באיבר מינו של העולל, עבור דרך דאגה להנאתו המינית לכשיגדל וכלה ברצון להותיר אל ההחלטה לגבי ביצוע ריטואל בלתי הפיך בידי הבן עצמו, לכשיגדל. מתנגדי מילה אלה מתרכזים בכמה קבוצות עיקריות, הפועלות על בסיס וולונטרי ומספקות מידע זמין ותמיכה מוראלית וחברתית להורים השוקלים שלא לבצע מילה בבניהם. הגדולות שבהן הן קה''ל (קבוצת הורים לילדים שלא נימולו), שהוקמה לפני כחמש שנים ופעיליה נפגשים על בסיס קבוע בפורום ברית המילה של ''תפוז''; וקבוצה נוספת, שמרכזה הוא האתר ''אף מילה'' שהקים פעיל נלהב מצפון הארץ ושמשגר מדי פעם עלום מידע לגולשים המעוניינים בכך.

ד''ר קלוג מת ב-‏1943, בגיל 91, לאחר הרבה שנים של דיאטה, עבודה והתנזרות מסקס. כיום, מתייחסים מרבית האמריקנים אליו ואל עבודתו באופן שנע על הסקאלה שבין ספקנות לזלזול ושמו מזוהה, כאמור, עם מוצרי מזון ולא עם מחקר רפואי. פרטים נוספים עליו אפשר למצוא באתר המוקדש דווקא לרופאי אליל אמריקניים, וגם באתר כדוגמת circumstitions.com, הבוחן את כל היבטיה של המילה.







למקורות מידע נוספים לגבי ההיבטים הרפואיים של המילה:

הארגון הלאומי האמריקני של מרכזי מידע בנושא המילה (NOCIRC)
CIRP - ריכוז משאבי מידע בנושא המילה
Intactivism - אתר המפיץ מידע השולל, ברובו, את המילה כריטואל רפואי
ההיסטוריה של המילה בארצות הברית
המאמר ''קורבן הברית'', מאת ד''ר חנוך בן ימי
המאמר ''כל מה שלא רציתם לדעת על ברית מילה, מאת ד''ר אבשלום זוסמן-דיסקין
המאמר ''מילה: ברית או הפרה'', מאת עו''ד גלית פולצ'ק











[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
הנושא עדיין שנוי במחלוקת קשה [חדש]
קובי   יום ד', 28/12/2005 שעה 22:39 אתר אישי
הנושא מעניין ומרתק, ומעבר לפן ההיסטורי והדמות יוצאת הדופן, אם לנקוט בלשון המעטה, יש משמעות וחשיבות רבה לברור הנושא. מדבריך ניתן להסיק חד משמעית שהמילה היא מיותרת, ואתה קובע נחרצות שאין כל יתרון בריאותי בקיום המילה (''...אז זהו, שלא. היום מקובל דווקא להניח שהפין הערל היגייני יותר מהפין הנימול'').

לאט לך, אורי, נראה לי שכאן אתה קופץ למיים עמוקים מאד, והקהילה המדעית-רפואית עדיין נחלקת בין המצדדים (והם רבים ומכובדים) לבין המתנגדים (גם הם לא מעטים). דפדוף מהיר ברשת מגלה מאגר עצום של אלו הכותבים ומנמקים מדוע כדאי ורצוי לקיים את המילה.

כל שאני טוען כאן שלא היית צריך לנקוט עמדה כה נחרצת, חד משמעית, כשזו שמוליכה את הקורא להאמין שאכן זוהי דעת הרוב המכריע בין המומחים לדבר, מהסיבה הפשוטה ועליה אין עוררין - הנושא עדיין שנוי במחלוקת.

כאמור ניתן למצוא על נקלה ברשת שפע של תימוכין לכאן ולשם, ולכן אפנה אותך ואת הקוראים ללקט מענין של מכתבים לעורכי המגזין הרפואי היוקרתי JMAA. הכותבים העלו את טענותיהם בעד ובנגד, והעורך סכם את מכתביהם בהערה ארוכה ממנה אביא רק פסקה קצרה:
Collectively, the letters commenting on our article on circumcision are a microcosm of the highly contentious state of opinion on the wisdom of mass neonatal circumcision in the United States

ניתן לקרוא את המכתבים והערת העורך כאן - http://www.cirp.org/library/general/laumann/letters
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הנושא עדיין שנוי במחלוקת קשה [חדש]
אורי קציר   יום ד', 28/12/2005 שעה 23:01
בתגובה לקובי
אתר אישי
ראה, קובי, כך אני סבור. אפשר להתווכח על כך ואפשר שלא, אבל זוהי דעתי. בשעתו ערכתי בדיקה מעמיקה מאוד של הנושא (ואני נזהר שלא לנקוב במילה ''מחקר'', הגם שקריאת 300 מאמרים על הנושא היא מחקר לכל דבר ועניין). התוצאות היו קרובות מאוד לחד-משמעיות. אף ארגון רפואת ילדים במדינה מערבית אינו מוכן להמליץ על המילה כעל ריטואל רפואי. כמעט כל ההנמקות בזכות המילה מקורן בהשקפות דתיות או שמרניות והן מנסות להתמודד עם המודעות הגוברת לגבי הנזק הנגרם כתוצאה מביצוע מילה שגרתית באברי מין של גברים.

ברמה העקרונית, הרפואה כיום מעדיפה להימנע ככל האפשר מהתערבות בפעילותו הטבעית של הגוף, כולל במבנה האנטומי שלו. טענה אחת, למשל זו שמקשרת מילה עם מניעת סרטן הפין בעתיד הוכחה כשגויה. הסיבה פשוטה: הסיכויים לחלות במחלה נדירה זו הם בערך אחד למאה אלף מקרים. לשם השוואה, הסיכוי שסרטן שד יתקוף נשים בוגרות הוא אחד לתשע או אחד לעשר (תלוי את מי קוראים). האם הציע פעם מאן דהוא לבצע כריתות שד בנערותמתבגרות רק כדי למנוע מהן מחלה עתידית שתשעים אחוז מהן לא תלקינה בה ממילא?

במדינות בהן רוטינה של מילה קיימת מסיבות חברתיות והיסטוריות כבר הפסיקו להרהר בנושא הזה. ארצות הברית היא המדינה היחידה בה מרבית הזכרים הנוטלדים נימולים, אבל שיעורם יורד בהתמדה והוא כיום נמוך בעשרות אחוזים מכפי שהיה לפני כשלושים שנה. והרי גם אצלנו, בישראל, אין אדם חילוני מצוי (לדתי זה לא משנה; הוא ימול את בניו בלאו הכי) יודע להסביר מדוע מילה היא ''בריאה'' יותר מהימנעות ממנה. מצד שני, אנו חשופים שוב ושוב לדיווחים על תינוקות שנפגעו קשה בזמן החיתוך שבוצע בהם. זה בוודאי לא הוסיף לבריאותם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הנושא עדיין שנוי במחלוקת קשה [חדש]
קובי   יום ד', 28/12/2005 שעה 23:19
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
זכותך המלאה להביע את דעתך, אורי, ואני אהיה האחרון שאנסה להתנגד לזכות זו. יחד עם זאת חשבתי, ועדיין אני מחזיק בדיעה זו, שאתה עלול להטעות את הרבים. הניסוח שלך אינו מראה על ''גילוי דעת'' אלא מציב כביכול אמת אובייקטיבית (''היום מקובל דווקא להניח שהפין הערל היגייני יותר מהפין הנימול'') ומכאן נבעה הסתייגותי.

לגופו של עניין, איני חש צורך להכנס לוויכוח פרטני, ואיני מתיימר לדעת כאותם ''אילנות גבוהים'' בהם אני נתלה, ולכן אניח להם (ולך, אם אתה מתעקש) להמשיך ולחדד את הסוגיה, בתקווה שתמצא תשובה ברורה לשאלה, ונצא כולנו נשכרים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הנושא עדיין שנוי במחלוקת קשה [חדש]
אורי קציר   יום ד', 28/12/2005 שעה 23:23
בתגובה לקובי
אתר אישי
להיפך, דווקא הייתי שמח להתמודד עם דיעה הפוכה. זה טוב, זה מפרה, זה נותן טעם לפרסום.

אני מניח שבדומה לרבים מאיתנו עברתי תהליך של התפכחות איטית. בבריתות נהגתי לסגת ממרכז האירוע כאשר היה מתקרב מועד החיתוך. הפעו היה צורח מכאבים ולי לא היה שום חשק או עונג לשמוע זאת. במרוצת השנים גיבשתי את הדעה שחיתוך אבר מינו של תינוק שבקושי מלאו לו שבוע בפני המון חוגג וצוהל אינו אלא ברבריות לשמה.

אבל גם אם נעזוב את הנושא הבריאותי, קובי, נותרת השאלה אם מדובר באקט מוסרי. מה זכותו של אדם להפקיע מתינוק רך כל כך את שלמות גופו? האם אין זה ראוי להניח לו להחליט על כך בעצמו לכשיגדל? ואם אנו מסירים חלק שנראה לנו עודף ומיותר באיברו של זכר, מה הנימוק המוסרי המונע מאיתנו לעשות כן גם באיבר מינה של נקבה? האם רק משום שהשתרשו בנו מנהגי המסורת יש עדיפות לחיתוך אצל האחד על פני חיתוך אצל האחרת?

אכן, סוגיות קרדינליות לדון בהן. אשמח לשמוע את דעתך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הנושא עדיין שנוי במחלוקת קשה [חדש]
קובי   יום ד', 28/12/2005 שעה 23:36
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אני שמח לקרוא את תגובתך זו, משום שהיה לי חשש (מופרך כנראה) ש''כעסת'' עלי בגין תגובתי הקודמת. בסה''כ אתה עושה עבודה יוצאת מן הכלל, ואני אסיר תודה לך על האתר המרתק הזה, אין לי כל עניין לפגוע, גם אם הדבר נעשה בשוגג.

ראה נא, אם אתה שואל לדעתי, הרי שזה הזמן להתוודות שעד לפני מספר שנים חיפשתי את המוהל שלי, כדי ''לסגור איתו חשבון'' על שהעז ועשה. כשנולדה בתי, מאיה, רווח לי במידה רבה על כך שלא אצטרך לעמוד בפני הדילמה. ואת זה אומר אדם שהתחנך (על לא עוול בכפו) במסגרות דתיות, שנותן משקל מסוים (גם אם לא בלתי מוגבל) לדת ולמסורת.

זוהי תחושת הבטן שלי, אך אם לתת לראציו לעשות את שלו הרי שתודה גם אתה שעלינו, כהורים אחראים, לכפות (או לאסור) על הצאצא דברים אלו ואחרים אם נאמין באמת ובתמים שהדבר מועיל לו, גם אם לשעה קלה הדבר יגרום לו אי-נוחות ואף כאב (כמה זאטוטים ששים אלי זריקת חיסון ?).

צער גידול ילדים כבר אמרתי?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הנושא עדיין שנוי במחלוקת קשה [חדש]
אורי קציר   יום ד', 28/12/2005 שעה 23:42
בתגובה לקובי
אתר אישי
יצא לי להכיר בשנים האחרונות לא מעט אנשים שביצעו בחירה בלתי שגרתית ונמנעו ממילת בניהם. הבחירה הזו הופכת לנפוצה יותר ויותר ומשום שזוגות רבים החוששים מפני פגיעה בסטטוס של התינוק כיהודי מבינים לבסוף שאין כל קשר בין הדברים ושדתו של אדם, לפי היהדות, נקבעת בהתאם לדת אימו ולא בהתאם לחיתוך בגופו. יש כיום לא מעט קבוצות כאלה בארץ וחלק מהן הזכרתי במאמר.

אני מסכים לחלוטין שלא ניתן לאפשר לצאצאינו הפעוטים לבחור בעצמם בכל דבר. אבל ברית מילה אינה בחירה רגילה. מדובר באקט שתוצאתו בלתי הפיכה. זה לא שיער. הבשר שנחתך לא יגדל שוב. במובן זה מדובר במשהו הדומה לכריתת שד בגופה של אישה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הנושא עדיין שנוי במחלוקת קשה [חדש]
קובי   יום ד', 28/12/2005 שעה 23:53
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
והסרת שקדים? ניתוח התוספתן?
אלו שני תהליכים פולשנים ובלתי הפיכים, אך אם ילדך (הקטן) יצטרך לכך, אתה כהורה תהסס, תרצה לשמוע את דעתו?
אני מניח (ומקווה) שלא, שתדע לקבל החלטה *אם* טובת הילד/ה דורשת זאת.
ועל כך העניין נדון - האם נכון בריאותית לבצע את ברית המילה אם לאו?
קטונתי מלענות על שאלה זו, ואמתין לדעת הפוסקים המלומדים, שבינתיים - למיטב הבנתי - אינם מסכימים פה אחד בסוגיה.
וחבל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הנושא עדיין שנוי במחלוקת קשה [חדש]
אורי קציר   יום ה', 29/12/2005 שעה 0:07
בתגובה לקובי
אתר אישי
היא הנותנת: הסרת שקדים וכריתת תוספתן מתבצעים כיום רק אם יש הוכחות ברורות שאיברים אלה גורמים נזקים בריאותיים לבעליהם. אבל אין הסרה אוטומטית שלהם על מנת למנוע נזק עתידי שאין איש יודע אם יתרחש אם לאו.

במלים אחרות, אם התוספתן של בתי יהיה מודלק ויאיים להתפוצץ בתוך גופה אני מניח שאבחר באפשרות הכריתה. אבל להזכירך, רובנו המכריע חי עם תוספתן בריא במשך עשרות שנים. האם היית רוצה להסתכן בכך שבגיל רך יאשפזו ילדים בזה אחר זה בבתי חולים ועיבור אותם תחת סכינו של מנתח כאשר לא נשקף להם כל נזק ממשי במצבם הקיים?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הנושא עדיין שנוי במחלוקת קשה [חדש]
קובי   יום ה', 29/12/2005 שעה 0:20
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
ועל כך בדיוק זועק הנביא (או בא כוחו) - *אם* יתברר חד משמעית שהמילה חשובה לבריאות אזי קרוב לודאי שנעשה זאת (בלב כבד), ואם לאו - ה''זכות'' תשמר לדתיים שבינינו.

זו הסיבה שמציאת תשובה לשאלה היא כמעט קריטית, אך אנו - לטעמי - צריכים להיות זהירים בברור הסוגיה ולא לקפוץ על הפתרון הנוח לנו רגשית (גם אני סובל בטקסי הברית ונעדר מהבימה המרכזית בשעת הארוע).

אני רוצה להאמין שאנו מסכימים על נקודה זו, ויבוא לציון גואל, וכו'.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כן או לא [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ה', 29/12/2005 שעה 12:39
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אנחנו הולכים סחור סחור בנושא, מבלי לדבר תכל'ס בנדון: אני לא עשיתי לבני שום ברית מילה, ותהיה דעתך סמוכה או בטוחה שגם בארץ לא הייתי מבצע זאת. למותר לציין שאני שלם עם החלטתי זו, ואין לי שום ספק שהייתי חוזר עליה גם כיום.

אשמח, במידת האפשר, לדעת מקוראים אחרים כיצד החליטו ברגע האמת בנקודה זו – למרות ה''קושי'' הטמון בהיגד מסוג זה; מצד שני אבין גם התחמקות מדיון ישיר ופרטני בנדון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תגובת קורא [חדש]
ערן   יום ה', 29/12/2005 שעה 13:22
בתגובה לאלכסנדר מאן
אם תגובת קוראים מעניינת אותך - אז בבקשה,

אנחנו ערכנו לבננו ברית מילה, כאשר המוהל היה רופא מומסך שביצע מילה רפואית (הרדמה וכו') אך גם ידע לפזם את הברכות הנהוגות בטכס הזה.

לא אני ולא אישתי מאמינים בברית המילה כצורך כלשהו על מנת להיות יהודי (ולמען האמת שנינו לא רואים בלהיות יהודי צורך גדול כל כך. שיהיה בן אדם, זה מה שחשוב) - אבל כבני אדם גם אני וגם אישתי מאמינים בכבד את אביך ואת אמך, שלא להזכיר סבך וסבתך. למשפחה היה מאד חשוב נושא הברית ולכן לנו נותר להחליט אם חוסר האמונה שלנו הופך להתנגדות או לא.

ישבנו, קראנו את המחקרים הרפואיים השונים, שמענו חוות דעת והגנו למסקנות הבאות:
1. מבחינת ילדותו של הילד, זה לא משנה אם הוא נימול או לא. סיפורי ההצקה בביה''ס / צבא הם מוגזמים, וכאשר מדברים עם מישהו לא נימול בן עשרים ומשהו מבינים מהר שזה לא עניין גדול וילדים מציקים יותר לחנון השכבתי מאשר ללא נימול הכיתתי.
2. מבחינה פסיכולוגית אין בעיה עם המילה - כנימול אני יכול להעיד שאין לי שום בעיה עם זה :)
3. מבחינה רפואית, אף שהולך ומתברר כי עדיף להיות לא נימול מאשר נימול, ברור גם כי האפקט הרפואי השלילי במילה הוא זניח עד מאד וברוב המקרים רחוק מלהיות מאיים (זיהום זה או אחר שעובר בעזרת טיפול מתאים).

בהתאם לכך החלטו שאלמלא המשפחה היתה מבקשת, לא היינו עושים ברית. אבל מכיוון שביקשו, ומכיוון שזה לא עניין גדול בשום רמה שהיא, עשינו ברית ''מודרנית'' על ידי רופא.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תגובת קורא [חדש]
דודו בן עמי   יום ה', 29/12/2005 שעה 13:40
בתגובה לערן
חברתי ואני החלטנו שלא למול את בננו. כמוך, ערן, ישבנו ובדקנו את הנושא בקפידה. הגענו כמעט במדויק לאותן מסקנות שאליהן הגעת אתה. אכן, אין כמעט משמעות לעניין החברתי. מאחר והאיבר יושב כל היום במקום נסתר מעין, אין יותר מדי הזדמנויות לצפות בו ולעמוד על שונותו. אני מסכים איתך שמבחינה פסיכולוגית אין בעייה עם המילה, אבל דומני כי הנושא הזה לא נבדק כל צרכו.

הבעיה המרכזית היא הבעייה הרפואית. בעורלה מצויים עשרות סופי עצבים המחוברים ישירות אל מרכזי ההנאה במוח. לפיכך, ומאחר שעורלה אינה יכול הלתחדש, משמסירים אותה מפחיתים באחת גם את ההנאה שישאב הזכר מיחסי מין בעתיד. לא שהוא לא ייהנה - הוא ייהנה, אבל הרבה פחות. אבל לי ולך אין כל מושג על כך משום שמעולם לא יכולנו להשוות בין הסיטואציות. בדוק נא אצל מידגם בלתי מייצג של גברים שהספיקו לקיים מגע מיני לפני שנימולו בבגרותם ושעשו כן גם לאחר המילה. אין בספרות הרפואית שום דיווח על אנשים שהנאתם מיחסי מין גברה בעקבות ביצוע ברית מילה.

בעייה אחרת קשורה להנאת האישה. מגע מיני עם גבר שלא נימול מגביר את הנאתה של האישה משום שהחיכוך בין אברי המין בזמן המגע גבוה יותר ומקיף אזורים רבים יותר של הנרתיק. יתר על כן, לאחר השפיכה מונעת העורלה את הזליגה האיטית של הנוזלים אל מחוץ לנרתיק - והזליגה היא תופעה המוכרת כמעט לכל אחד. וכבר קבע הרמב''ם פעם, מסיבות דומות, כי ''הנבעלת אצל הערלים קשה לפרוש''. או במלים אחרות, היא נהנהית מסקס יותר עם ערל מאשר עם נימול.

ובנושא הרפואי גם לא הבאת בחשבון את הנושא של פגיעה אפשרית בכלי דם רגישים מאין כמותם. הדברים הללו מתרחשים עשרות, אם לא מאות, פעמים בשנה. לצערי הם לא מדווחים מספיק, אבל די לציין את האסון שהמיט ח''כ נסים זאב על עולל שבו ביצע מילה ו''חתך יותר מדי''. הילד המסכן דימם בחוזקה, החבישה החזקה רק החמירה את המצב, באיבר שפט נמק ולימים חלק ממנו השחיר והתייבש. הילד הזה כבר לא יוכל לקיים מגע מיני נורמלי. סביר להניח כי אלמלא בוצעה בו מילה היה מצבו הרפואי תקין בתכלית. אורי ציין, ובצדק, את נטיית הרפואה המודרנית שלא להתערב תהליכים גופניים במקום שאין צורך. אני מסכים עמו בנקודה זו לחלוטין.

וכל אלה הן סיבות מספקות כדי לא למול את בננו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תגובת קורא [חדש]
ערן   יום א', 01/01/2006 שעה 10:48
בתגובה לדודו בן עמי
אומנם לא הזכרתי את נושא המין - אבל הוא בהחלט נכלל במחקר שלי. אפילו, שב טוב, יצא לי לשוחח עם מי שערכו לו מילה לאחר שהיה כבר פעיל מינית. לטענתו ההבדל היה לא עניין גדול כמו שעושים ממנו. במקביל יצא לי לשוחח עם מי ששכבה עם נימולים רבים וגם עם מי שאינו נימול - גם היא דיווחה על חוסר הבדל משמעותי. אבל אתה צודק - זו סיבה תקפה מאד מדוע לוותר על המילה.

לגבי העניין הרפואי - כבר הזכרתי שרופא ערך את המילה, בהרדמה, בכלים מתאימים ובאמצעי חבישה סטריליים מודרניים. מובן שיש סיכון, אבל יש סיכון גם למות מזריקת הרדמה של רופא שיניים. למוהל במקצועו (כזה שאינו רופא) לא הייתי נותן לגעת בילד שלי עם מקל באורך 20 מטר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

טקסים אטאביסטים [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ה', 29/12/2005 שעה 16:23
בתגובה לערן
אתר אישי
ה''כבד את אביך ואמך'' נשמע לי אטאביסטי מאוד בהקשר זה, בזאת באופן שאיתו ניתן להציג ולהצדיק כל מנהג שסימן שאלה גדול משתרבב אחריו; האם זוהי הסיבה היחידה לביצוע טקס מסוג זה, שהדיעות עליו בקרב הקהילה הרפואית חלוקות?

באשר לנקודות שהבאת:

1. אני מסכים איתך; אני לא רואה שום בעייה של ''הצקה חברתית'', אלא אם כן נגדיר את החברה הישראלית כחברה מגוייסת, המתעללת ופוגעת באלה השונים ממנה, ובכל זאת משתייכים לה (מה שאינני מאמין במקרה זה, כאמור).

2. גם אני נימול, אולם אני בדיעה אחרת ממך, למרות שהיא תיאורטית בלבד. עצם הרעיון של להכניס כזו כמות של כאב לרך מפרפר בן 8 ימים, נראה לי בעייתי. ההרדמה בפירוש עוזרת במקרה זה, כנראה, אולם לא מפצה על אובדן התחושות בעטרה, שמתקהות עם השנים כתוצאה מהיותה גלוייה.

3. הבחינה הרפואית נראית לי גמישה כדי להצדיק צד זה או אחר. מכל מקום ועד כמה שידוע לי, הדיעה הרווחת היא שאין יתרון בהסרת הערלה.

אני מבין שבעצם הגורם המשפחתי הוא הדבר הקובע, כמו אצל רבים – אולם זהו בדיוק המקרה שיש לנסות ולשנות, שכן ישנם מנהגים רבים אחרים ביהדות, שאיש אינו מממש, והגיע הזמן גם לערכת רביזיה בתחום זה.

נימוקיך אלה לא שכנעו אותי. אני מזמין אותך ואת האחרים לקרוא כתבה שכתבתי בנושא זה לפני כמה שבועות: http://mann.magazine.lab.co.il/story_75
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ברבריות לשמה? [חדש]
ערן עסיס   יום ה', 29/12/2005 שעה 14:56
בתגובה לאורי קציר
הקביעה שלך אורי (בתגובה) שמעשה המילה הוא ברברי, קצת מקוממת אותי.

הצלחתי להבחין בפולמוס הזה בין שני מישורים של ויכוח: המישור הרפואי והמישור הטקסי.

המישור הרפואי נראה לי זניח יחסית. גם אם יש תועלת בריאותית היא מועטה, וגם אם יש נזק הוא לא רב. העובדה שקשה כל כך להוכיח את הטענות לשני הצדדים הללו רק מחזקת את ההנחה הזו. טענה אחת עיקרית מטה את הכף לטובת המתנגדים והיא הנזק החמור שיכול להיגרם במקרים של טעות.

לי נראה שהשאלה היותר מהותית היא האם ראוי לעשות טקס כזה לזכר הנולד, ואם נגלה שכן - כבר נמצא את הדרך הרפואית הבטוחה לעשות זאת. מהם הטיעונים לשני הצדדים במישור זה? שאלה זו לא נדונה במסגרת המאמר, ובאופן אגבי התייחסת אליה כאן באמצעות המונח 'ברבריות לשמה'.

ראשית אציע תיקון מילולי, שודאי תסכים אליו, שאין זו ברבריות 'לשמה', אלא לשם מטרה אחרת, כמו למשל לשם מימוש אמונות בדבר יכולות רפואיות או לשם רעיון אחר. קשה להאמין שאדם ייעשה מעשה כה פטאלי לתינוקו מתוך צהלה וחדוות רוע.

ועכשיו לעצם העניין: האם מילה היא מעשה ברברי? האם איגרוף הוא ספורט ברברי? מהי ברבריות? המילה ברברי, כפי שהיא משמשת בשפתנו כיום, נושאת עמה מטען שיפוטי המצביע על התנהגות שאינה הולמת הלכי רוח תרבותיים, ומקורה בדרך כלל פרימיטיבי. פעמים רבות התנהגות 'ברברית' נותנת סיפוק מיידי ליצרים קמאיים ומשקפת רגש בלתי נשלט.

אם ננטרל את המטען השיפוטי מן העניין, אסכים להגדרה זו, שהמילה היא מעשה 'ברברי'. מה מקורה הפרימטיבי? מדוע החלו אנשים בעולם למול את בנם? יאמר המשיב - הרי זו מצוות האל. ובכן, מדוע מצווה האל את נתיניו למול את בנם הזכרים? לאיזה הלוך נפש קמאי מתייחס האל המצווה על המילה? על פי הניתוח שהצעתי, אני מצפה למצוא במעשה 'ברברי', שאנשים שבים ועושים אותו (ולא בהכרח בצהלה) - יסוד של סיפוק דחפים קמאיים.

פעמים רבות, ההתמודדות עם דחפים קמאיים היא על דרך של 'תיעול' לדרך פעולה בלתי מזיקה; כך למשל האוננות שהוזכרה, היא דרך לבטא את הדחף המיני מבלי לפגוע באף אישה שאינה מעוניינת בכך. כזה הוא גם האיגרוף, המתעל אגרסיות אלימות לזירה מוגדרדת ומושגחת, עם כללי מסגרת נוקשים (אולי לא מספיק נוקשים).

האקט המיני הוא דחף יצרי בסיסי, שמסגרות ה'תיעול' כלפיו הן ידועות ומוכרות (לבוש, נישואין וכדו'). יחד עם זאת, אחת מתוצאות הלוואי של הדחף הזה אצל גברים היא תחושת חרטה, שהעולם הדתי יכנה 'חטא'. אל העינוג והפורקן המיני מתלוות בדרך כלל, לאחר מעשה, תחושות עצבות וריקנות, המיוחסות למעשה עצמו. רגש זה הוא זה שהביא חברות מסוימות לאורך הדורות בעולם לעמדה של התנזרות ממין, המהווה כמובן הקצנה מוגזמת של תחושה זו.

מעשה המילה מהווה עידון של הרגש הזה. אדם כמו 'מכה על חטא', ומתיר לעצמו את הפעילות המינית מתוך כך. ממש כפי שהוא נדרש לפגוע בעצמו ולשלם מכיסו כאשר הוא פוגע בתחושת אי הצדק שבקניין ובהעברת בעלות, כך הוא פוגע בעצמו כאן ומצדיק את המעשה המיני.

בעמדה זו, אין הבדל אם אדם עושה זאת לעצמו או שהוריו עושים זאת עבורו - שכן טובת הילד לנגד עיניהם. אין מדובר בטובת הילד במישור רפואי צר, או בהיבטים תועלתיים אחרים - אלא בטובה פסיכולוגית, המקלה עליו לאורך החיים.

אסכים ואודה מראש, שזוהי טענה שאין איך להתווכח איתה. לא ניתן להוכיח שאדם שעשה ברית מילה מרגיש שלם יותר עם עצמו במישור המיני. האבחנות כאן הן בדקויות פסיכולוגיות, וניתן גם לחלוק עליהם ללא הסבר משכנע. אני סבור שזהו המקור הדתי לטקס ברית המילה. מלבד הסכנות של רשלנות רפואית מצד המוהלים, אינני רואה סיבה מדוע לא לקיים את הטקס, המהווה זיכוך לתחושות האשמה הטבועות אצל הגבר ביחס לאקט המיני.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ברבריות לשמה? [חדש]
אורי קציר   יום ו', 30/12/2005 שעה 8:53
בתגובה לערן עסיס
אתר אישי
ערן, אפשר לצמצם את הוויכוח למישור החברתי והרפואי. מי שמבצע בבנו ברית מילה מטעמי דת ופולחן לא ממש ישתכנע גם אם יוכיחו לו שמילה אינה מוסיפה - ולעתים קרובות גורעת - לבריאותו של התינוק. כלומר, מאמינים בדת המחייבת מילה (ולצורך העניין אין זה משנה אם מדובר ביהדות, באיסלאם או בכל דת אחרת) לא יסכימו ממילא עם השיח התנהל כאן. לשיטתם אין תוקף לקביעה ש''מילה זה לא בריא''. המצווה הדתית היא החשובה ואותה הם באים לקיים.

בוא נדבר על ברבריות. ברבריות, לטעמי, היא התאכזרות חסרת כל צידוק מוסרי. כלומר, גרימת עוול וכאב ליצורים חיים שלא גרמו למכאיב כל רע. כשלוקחים תינוק בן שמונה ימים, מותחים את עורלתו ופורעים אותה (ואני מציע לך לקרוא משהו על טקס ה''פריעה'', שהוא החמרה של ביצוע המילה מעבר למתחייב) ולאחר מכן כורתים אותה משל היה זה עונש קדום כלשהו, זו התאכזרות. אם כורתים חלק מגופו של יצור אנושי יש לשאול את רשותו. ומאחר ומדובר בתינוק רך שזה עתה בא לעולם אין אלא להמתין לגיל הבגרות ואז לשאול את פיו. גיל הבגרות על פי ההלכה הוא 13 ועל פי חוק המדינה הוא 18. זה בוודאי גיל בו הנימול-בכוח יודע טוב יותר מה הוא רוצה.

איגרוף? ההשוואה הזו בעייתית, ערן, בדיוק מהסיבה שבה נקבתי בפיסקה הקודמת. איגרוף הוא ספורט המתקיים בהשתתפות שני בגירים המחליטים להיכנס לזירה ולהכאיב זה לזה, במגבלות קבועות מראש, עד שאחד מהם יודיע על כניעתו. מאחר והם אנשים בוגרים ושפויים, חזקה עליהם שהם יודעים מה טוב לבם. אבל את פי התינוק אין איש שואל.

אגב, אני חולק לחלוטין על הגדרתך את נושא האוננות. אמנם היא יכולה לשמש גם כפורקן לאגרסיות המצטברות אצל המאונן, אבל ההגדרה שלך, בהפוכה, אמורה לטעון גם שכאשר נשים מאוננות הן פורקות בכך אגרסיות מיניות שאחרת היו מוציאות על גברים שאינם מעוניינים בכך. לאוננות לא חייבת להיות סיבה חברתית. היא צורך ביולוגי טבעי אצל כל היונקים כמעט.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ברבריות לשמה? [חדש]
ערן עסיס   יום א', 01/01/2006 שעה 15:37
בתגובה לאורי קציר
* אני חולק עליך בקביעה שאפשר לצמצם את הדיון למישור החברתי והרפואי. טעמם של המנהגים הקשורים במעגל החיים - ליחם לא נס גם כאשר הם יוצאים מהקשרם הדתי (בהנחה שיש להם טעם). אם נשווה למנהגי האבלות, יתברר שרבים מקיימים את מנהגי האבל היהודיים (קבורה, קדיש, שבעה, שלושים וכו'), ולאו דווקא כמצווים ועומדים מהר סיני. ככל הנראה, האדם באשר הוא תובע התייחסות לטראומה כגון המוות, והעובדה שההתייחסות שהוא מאמץ נכרכה בעבר עם ציוויו של אל מסוים אינה מעלה או מורידה מערכה. בדרך דומה לדעתי ניתן להבין את תופעת המילה, אשר מתייחסת כאמור לעידון רגשות האשמה המיניים הזכריים, ולאו דווקא מנקודת מבט דתית של אל מצווה. במובן זה, דברי קרובים לאלו שמתייחסים אל הדת כתרבות, ותהא רשימתי הקודמת מקבילה למשמעות התרבותית של אקט המילה בשיטתם.

ניתן לחלוק על קביעתך שאדם המאמין בדת המחייבת מילה לא יסכים עם השיח המתנהל כאן, על סמך עובדה אמפירית פשוטה: עובדת קיומי. אינני חושב שהדת (לפחות לא היהדות) עומדת על מצוותיה ללא רחם, גם כאשר הן פוגעות בשכל הישר (בטח ובטח כאשר הן פוגעות בבריאות). עד כמה שידיעתי מגעת ביהדות, קיימים מנגוני ריכוך 'פאסיביים', ובאפשרותה של הדת לקבל טיעונים כמו אלו שהועלו כאן במאמר. אצלי אישית, לדוגמה, המאמר דווקא השפיע מאוד בכיוון של לקיים את הטקס לבני (אם וכאשר בעתיד...) בהרדמה אצל רופא.

* בעניין הברבריות, אקבל את הגדרתך בשינוי קל. כידוע (ודאי תוכל לפרט יותר ממני) הברברים היו שבטים אירופאיים שדבק בהם דימוי של חוסר תרבותיות, מנקודת מבט מערבית. על כן אסכים להגדיר ברבריות, בשיטתך, התאכזרות חסרת כל צידוק מוסרי מערבי.

* בעניין בקשת ההסכמה שאתה מעלה, אני מרגיש שגם כאן אנו חלוקים, אך לא בשלה אצלי המחלוקת לידי תובנה אינטלקטואלית מנוסחת. באופן כללי, דבריך נסמכים על 'אוטונומיה של היחיד על זכויותיו' וזה כנראה קשור לנושא שאני לומד כעת במסגרת העיסוק המשפטי בזכויות.

* אוננות הייתה דוגמה מקרית ואינני מבין בכך הרבה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

האם נשים לנימולים פחות נהנות ? [חדש]
מולי   יום ה', 29/12/2005 שעה 23:07
אצל גבר בוגר, תפקיד העורלה מגיע בעיקר בזמן יחסי מין. המגע בין הפין לבין דפנות הנרתיק של בת הזוג, הוא בעיקר בעורלה, שבעצם מגינה על איבר המין הזכרי ומונעת חיכוכים. מספר מחקרים הוכיחו כי העורלה גורמת גם לגבר וגם לאשה עונג רב ביותר.

האם זה נכון שזה מוריד מספר סנטימטרים מהגודל הסופי ?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

האם נשים לנימולים פחות נהנות ? [חדש]
אורי קציר   יום ה', 29/12/2005 שעה 23:27
בתגובה למולי
אתר אישי
ודאי. העורלה עוטפת חלק מאיבר המין ולכן היא מפרידה חלקית בינו לבין הנרתיק, כל שברור שהחיכוך רב יותר. מכל מקום, ברור כי ההנאה מתעצמת אצל שני הצדדים. ודאי שזה גם מוריד מהגודל הסופי. העורלה אצל הגבר הבוגר שטחה כמה עשרות סנטימטרים מרובעים, כך שהסרתה בגיל מוקדם בהחלט מפחיתה מהממדים הסופיים.

אבל אם נחזור רגע להנאתה של האישה מהמגע עם ערל, אין לי אלא לפנות ל''מורה נבוכים'', כפי שכבר צוין כאן. להלן דברי הרמב''ם: ''כן, לדעתי, גם אחד הטעמים למילה למעט את המשגל ולהחליש את האיבר הזה, כדי שימעיט לעשׂות זאת ויתאפק ככל יכולתו. יש שחשבו שמילה זאת באה להשלים חֶסֶר במבנה-שמִּבְּריאה. אבל כל מי שביקש לערער מצא מקום לערער ואמר: ''כיצד יהיו הדברים הטבעיים חסרים ויהיו זקוקים להשלמה מבחוץ, מה גם שמתברר שאותה פיסת עור מועילה לאותו איבר?''. אין המצוָה הזאת באה להשלים חֶסֶר במבנה-שמבּריאה, אלא להשלים חֶסֶר בבריות. הנזק הגופני הנגרם לאיבר זה הוא המטרה הַמְּכֻוֶּנֶת. לא נפגם במילה דבר מן המעשׂים המקיימים את הפרט ולא בטלה בגללה הולדת הצאצאים. אבל מתמעטות בעטיה סערת-היצר והתאווה היתרה על הדרוש. אין ספק שהמילה מחלישה את כוח הקישוי ולעתים קרובות ממעיטה את ההנאה, מפני שכאשר מטיפים דם מן האיבר ומסירים את המגן שלו בראשית גדילתו, הוא נחלש בלי ספק. החכמים ז''ל אמרו בפירוש: הנבעלת מן הערל קשה לפרוש. זאת, לדעתי, הסיבה החשובה ביותר למילה''. (מקור: http://taupress.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_3_...).

מתברר שגם הרמב''ם, האיש שממשה רבנו ועד אליו לא קם כמשה, הנשר הגדול, האיש שאין גדול ממנו בתורה מאז מעמד הר סיני, סבר שיש תפקיד מועיל לעורלה. יתר על כן, הדבר היה ידוע ברבים בתקופתו. הסיבה העיקרית שהוא מביא לצורך המילה היא ההשפעה שהוא סבור שיש לה על התמעטות הייצר. במלים אחרות, בשל רצונם של מורי הלכה יהודיים במהלך ההיסטוריה להשפיע על הרגלי המין של מאמיניהם ניתנו להסרת העורלה צידוקים שכיום אין להם כל משמעות של ממש. בוודאי לא משמעות רפואית.

ואם נחזור להנאתה הפרטנרית: כן, מולי, הרמב''ם קובע שנשים שמקיימות מגע מיני עם ערלים נהנות יותר. ''הנבעלת מן הערל קשה לפרוש''. יותר ברור מזה?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
ישי   יום ב', 09/01/2006 שעה 6:50
מילה בתרבויות אחרות, נראית אולי הגיונית פחות - מילה של הדגדגן בבנות, מילה של הענבל וכל זאת בתרבויות מסוימות בארצנו הקטנה. כרופא, סירוב לבצע מילה זו בשם הברבריות שבה בד''כ לא רק שלא עוזרת (פונים לרופא אחר) אלא אף נתפשת כמעשה כוחני הרבה יותר מהמילה עצמה. הרבה רופאים בישראל משרתים ציבור זה מתוך תובנה להבדלים הקיימים בין תרבויות ולו בכדי למנוע ביצוע פעולות אלו בבית.
תהליך דומה אך הפוך מתרחש בארה''ב שם אשה המעוניינת בהפלה תצתרך בקרוב לבצע זאת בעצמה עם מסרגה. גם תהליך זה נובע מהבדלי תרבויות או תרבות אחת נוצרית המשתלטת על תרבות אחרת, חילונית ואחרות , בשם הברבריות של מעשים אלו. כן חברים, כל זה במדינה המתקדמת ביותר בעולם ברפואה מעבר לאוקינוס.
חשוב לדעת מתי ערכי תרבות אחת מנסים להשתלט על תרבות אחרת - למשל הסתמכות על '300' מחקרים או דת ה'רפואה מבוססת ראיות' לא יכולה לרחוץ כפיים בנקיונה היות והיא בעצמה מבטלת תרבויות אחרות בהנף קולמוס. הצתדקותה אינה שונה בעיני ההדיות הרבה מאשר תפילה בכנסיה גבוהה בחלוק תפילה לבן.
אני מציע שנשתדל לגלות סובלנות רבה יותר לאחר ולשונה היות והרפואה המשולה למטוטלת נעה כל הזמן בין קיצונויות - ברית ללא ברית, קורנפלקס ללא קורנפלקס ושלא נדבר על חמאת בוטנים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אוי ואבוי [חדש]
אורי קציר   יום ב', 09/01/2006 שעה 21:20 אתר אישי
אוי ואבוי לחשיבה שכזאת. בשם הרצון להיות נחמדים ושיוויוניים אנו מחליטים שאין תרבות שנעלה על האחרת ואין יידע שהוא נכון יותר מהאחר. במלים אחרות, אין אנו יכולים לפסול מילת נשים באפריקה בשם אותו רלטיביזם תרבותי מקודש. אני לא יכול להתאפק: האם כאשר בנך אות בתך יחלו, לא עלינו, במחלה קשה, תהיה מוכן להשקות אותם בקוקטייל של זנב לטאה, קרני חרדון, מיץ דלעת וחומץ כרובית? האם באמת נראה לך שתרופת אליל מעין זו הינה שוות ערך לתרופות שהורכבו לאחר מאות ניסויים וטעיות, לאחר אלפי אישורים מעבדתיים, לאחר שנבדקו במי יודע כמה מעבדות ועל אינספור אורגניזמים והיכחו את יעילותן? מסופקני.

זו בדיוק אותה החשיבה שממליצה לראש ממשלה שלא להיוועץ במומחי ביטחון, כלכלה ורווחה אלא לקבל את עצותיהם של מכשפים ויידעונים, מקובלים מטעם עצמם וקוראים בקפה נודעים בדיוקם. תודה לאל, אני מקווה שעדיין לא הגענו לדבר הזה.

ולעניין זה אני ממליץ לך לעיין במאמרו המבריק של אבשלום אליצור שפורסם כאן לפני חודשים אחדים: http://www.aplaton.co.il/story_121
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אוי ואבוי [חדש]
עמוס   יום ג', 10/01/2006 שעה 21:10
בתגובה לאורי קציר
ראשית ממה שאני מבין מהתגובות אין קונצנזוס בקרב הרופאים האם למילה יש השלכות בריאותיות.
ואם אכן אינני טועה בזה, העניין של התרבות הוא מאוד חשוב, לחתוך איברים בגוף זה אכן נראה לי טיפשי, אך לפעולה הזו של המילה יש שורשים תרבותיים שאני אישית מתחבר עליהם.
אני מניח שאם תחקור את העניין לעומק אתה תגלה שיש רעיון רוחני מאחורי הפעולה הזו, אינך חייב להסכים איתו אבל הוא קיים ולכןזה לא שווה ערך לדעתי ל''תרופות סבתא'' שהעלתה כדוגמא.
השאלה האמיתית פה היא במה אתה מאמין? הרפואה או המדע, אני רוצה להאמין כך, חוקרים את העולם באופן אוביקטיבי - אך לא יכולים להיות בסיס לאמונה ובאמת חרגתי מהמאמר מפני שהוא אכן הציעה מילה בשם הרפואה, אך גם אם הרפואה תכריע בענין הזה עדיין יש מקום לבסיס השורשי שלי - במקרה הזה אני מעדיף לחתוך מבשרי ולו רק כדי לא לשכוח את זהותי. אני מאמין שיהיו השלכות פסיכולוגיות להתרחקות כזו משורשינו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מאמר מעניין [חדש]
עמרי גולדשטיין   יום ד', 18/01/2006 שעה 0:51 אתר אישי
אין זו הפעם הראשונה שאני נתקל בנושא, כולל ההקשר הספציפי של ד''ר קלוג, אולם אני שמח שהמודעות לנושא גדלה. מכיוון שלא מעט עוד מגדירים אותי כנער, אני כותב למגזין נוער ובעבר אף כתבתי בדיוק בנושא הזה, מצורף לינק.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מאמר מעניין [חדש]
אורי קציר   יום ד', 18/01/2006 שעה 11:03
בתגובה לעמרי גולדשטיין
אתר אישי
מאמר מרתק. תודה על הלינק, עמרי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ממשיכים בטקסים עתיקים [חדש]
דרור   יום ב', 23/01/2006 שעה 15:24
קודם כל ברצוני להחמיא מכל הלב על הכתבות המרתקות. מדהים לגלות שרובנו ממשיכים לבצע טקס דתי בן למעלה מאלפיים שנה שפוגע בגופינו פגיעה שאין לה תקנה (ועוד באיבר המין) ושאין לו שום הצדקה רפואית (ובעצם למה שתהיה). לצערי אין זה השריד היחיד לאמונות דתיות וקמאיות שבא לידי ביטויי גם בחייהם של אנשים חילוניים לחלוטין. הרוב עדיים מתחתנים בטקס דתי שחלק ממנו הוא קניית האשה על ידי הבעל מידי משפחתה. השמרנות והפחדים הם כל כך חזקים ולכן אני מסיר את הכובע בפני אלו שהולכים נגד הזרם ונאלצים להתמודד עם לחצים חברתיים כה גדולים. אני מסכים עם הקביעה שברית מילה הוא טקס ברברי ואכזרי ואני מקווה שיום יבוא ואיש לא יצטרך לעבור את החוויה הזאת. ובמקרה שלי חבל שאי אפשר להחזיר עטרה ליושנה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כולכם [חדש]
עמית   יום ו', 05/12/2008 שעה 15:41
כולכם התיחסתם לברית המילה אבל מה עם הקורנפלקס???
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©