מעל פסגת הר הצופים
שבת, 12/11/2005 שעה 23:54
בכל שנה, ביום האחד עשר לחודש האחד עשר, מציין העולם את יום הזיכרון הבינלאומי לחללי מלחמת העולם הראשונה. מלחמה זו, שבה שוחררה ארץ ישראל מידי הטורקים ועברה לידי המעצמה שהתחייבה קבל עם ועולם להעניק בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, היא אבן דרך מרכזית בתולדות עם ישראל בארצו בעת החדשה. ובכל זאת, אין רבים בינינו הזוכרים את החוב הזה ואת היום הקשור בו. ב-‏2 בנובמבר 1917 התחייב הלורד בלפור את שהתחייב; ב-‏9 בדצמבר 1917 נכנס הגנרל אלנבי לירושלים הנכנעת. כמדי שנה, הלכתי גם הפעם לחלוק את הכבוד לחיילי אלנבי בבית העלמין הבריטי שבהר הצופים








בית העלמין הבריטי בהר הצופים. קפלה בראש הגבעה, צלב הקרבה גדול במרכזה ואלפי קברים מסודרים בסדר מופתי ומטופלים באהבה ובעדנה

מדרום נשקפה העיר, פרושה כמו תצרף שהושלם על גבי שטיח. באוויר השקוף והצלול נשמע ציוץ ציפורים. קרוב לוודאי שהללו שכנו בעצים שנימרו את שורות הדשא הרעננות. לציוץ הרגיל, היומיומי, נוסף הפעם קול תפילה חרישי. מול האבן הגדולה, שעליה חקוקות המלים ''שמם יינון לעד'', האזינה קבוצה קטנה של נאספים לתפילה. מהגומחה שמעל לאבן הביט עליהם בדממה ג'ורג' הקדוש, שחור ומבהיק כתמיד, חרב בידו האחת, מגן באחרת ולרגליו מוטל ראש הדרקון שהתיז. כשגוועו מילות התפילה והמזמור אל תוך אוויר ההרים ניגשו נציגי המדינות, מחולפים ומעונבים, אל האבן והניחו לרגליה זרים. ארבעה זרים היו שם הפעם: בריטי, קנדי, טורקי וגרמני. שניים מכל צד. ''כל האנשים אחים מתחת לפרחים'', שרו פעם ''החלונות הגבוהים'' (''חייל שוקולד'') את מילותיו של חנוך לוין. כמה זה נכון בהקשר הזה: מנצחים ומנוצחים מכבדים יחדיו את זכרם של אלה ואלה בטקס אחד.

השנה, שלא כרגיל, החמצתי את הטקס. הוא היה אמור להתקיים, כרגיל, ביום האחד עשר לחודש האחד-עשר בשעה אחת עשרה לפני הצהריים. אבל מישהו החליט לדחות אותו ביום. באתר האינטרנט היה כתוב שהטקס יהיה בשעה עשר וחצי, אבל כשהגעתי לשם אמרה לי מישהי ששהתה שם מאז הבוקר שהטקס הוקדם לשעה תשע ושכנראה לא הודיעו באתר, כך שפספסנו אותו. מכל מקום, הוסיפה, הקונסול הבריטי הזמין את כל הנוכחים בבית העלמין לארוחת בוקר במעונו בשייח' ג'ראח. וגם אתה יכול ללכת אם אתה רוצה. חייכתי בנימוס, אבל משכתי בכתפי לאות ויתור.

פה ושם עדיין הסתובבו אנשים מעטים במרחב שאבני מצבה כמעט-זהות ניצבו בו במרווחים שווים. אחד התעכב מתחת לעץ הקטלב הענף, שבצילו חוסות שלוש מצבות – של רובינסון, של ג'ונסטון ועוד אחת של חייל אלמוני שגופתו לא זוהתה מעולם (בהנחה שעוד נותרה גופה; פעמים רבות הכתובת הזו באה לכסות על מצב שבו כמעט כל הגוף רוסק) ונעץ מבט ארוך קפלה שבמעלה הגבעה. שלושה עמדו בקצה המערבי של המיתחם, במקום בו שוכנות סמוך זו לזו כמה עשרות מצבות המעוטרות במגן דוד שבתוכו ההקדשה היהודית כל כך, תנצב''ה.

מגני דוד מתחת לצלב. שני תריסרי יהודים קבורים בבית העלמין הזה. האדריכל יישב את הסתירה התיאולוגית בכך שטען שהצלב אינו מהווה, מבחינתו, סמל דתי אלא סמל להקרבה

בית העלמין הבריטי בהר הצופים הוא אחד האתרים שלידם נהגתי לעבור מדי יום במשך שנים. למדתי באוניברסיטה העברית והתגוררתי במעונות הסטודנטים (ולאחר מכן בדירה שכורה) בגבעה הצרפתית. הוא תמיד היה שם, שטח ירוק למראה, רחב ידיים ופתוח, מעין ריאה ירוקה משונה על רקע הבניינים הצפופים והסטנדרטיים של המעונות. הצלב הענק שבמרכזו התנשא אל על, משקיף בשתיקה על מרחביה הפרושים של העיר הקדומה. מעליו הלבינן גגה המסוגנן של הקפלה הקטנה – שמשום מה נדמתה לנו גדולה מאוד. השער היה סגור רוב הזמן, אבל ימים מסוימים בשנה פתח אותו מאן דהוא לרווחה ויכולנו לחלוף דרכו, מסתכלים סביבנו בהשתאות על המראה היפה, החריג כל כך, בעיר שהמוות הוא חלק מזהותה הבסיסית, והנצחתו – חלק מקסמה המיסטי והאפל.

בבית העלמין הזה ביקרתי פעמים רבות, אבל לטקס האזכרה לזכרם של 2,539 האנשים הטמונים תחת כריו המוריקים אני הולך בשנים האחרונות בלבד. יש בטקס הזה הרבה ייחודיות, במיוחד עבור מי שבדרך כלל נחשף אך ורק לצבאיות הישראלית. יצא לי להיות בימי חיי בלא מעט בתי קברות – באירועים טראגיים, כמובן, אבל גם במסגרת טיולים בארץ ובחו''ל ואפילו כחלק ממחקר היסטורי. הגעתי למסקנה שניתן, במידה רבה, לקבוע את אופיו של מקום לפי שלושה סוגי בתים הקיימים בו – בתי מגורים, בתי קפה ובתי עלמין. ואני לא בטוח שזהו סדר החשיבות הראוי. קל וחומר שהקביעה הזו שרירה וקיימת בעיר כמו ירושליים, שכפי שאמר עליה יעקב רוטבליט (''עיר ושמה גושדן''), מסחרה בנצח.

ב-‏11 בנובמבר 1918 חתמו נציגי גרמניה על הסכם שביתת נשק בקרון רכבת שניצב ליד העיר קומפיין שבצרפת. המלחמה נגמרה באופן רשמי באותו יום בשעה 11 ו-‏11 דקות בבוקר. באותה שעה צלצלו פעמוני כנסיות רבות באירופה כדי לסמל את סיום המלחמה. זמן קצר לאחר מכן גם נקבע התאריך הזה כיום הזיכרון הבינלאומי לחללי המלחמה.

שמם ייזכר לנצח. זרי מדינות ההסכמה (בריטניה וקנדה) ומעצמות המרכז (גרמניה וטורקיה) מונחים יחדיו ליד אבן הזיכרון לחללי המלחמה ההיא. מהגומחה שמעל האבן משקיף על האזור ג'ורג' הקדוש, פטרונה של אנגליה

אבל יום זיכרון זקוק לבתי עלמין וקבורה של חללי מלחמות הוא דבר יחסית חדש. עד למאה ה-‏19 לא ייחסו לקברי חללי מלחמות חשיבות, ולכן לא היה להם ביטוי מוחשי או גיאוגרפי. בראשית מלחמת העולם הראשונה החלו לקבור על פי שמות. ההקרבה הנוראית שדרשה מלחמה זו עוררה את ההכרה באחריותה המוסרית של המדינה לקבורתם של חייליה ולהנצחתם. 13 מיליון נהרגו במלחמת העולם הראשונה - לשם השוואה, במלחמתו של נפוליאון ברוסיה נהרגו 400 אלף ''בלבד''.

החדרת ההבנה כי יש צורך בהיערכות מתאימה לקבורת החללים נזקפת לזכותו של פביאן וייר (Fabian Ware), פעיל בצלב האדום הבריטי. וייר היה בן 45 כשפרצה המלחמה, כלומר בגיל שהוא מעל ומעבר לגיל גיוס. וייר התנדב, איפוא, והסתובב ברחבי צרפת בראש יחידה ניידת של הצלב האדום. כשנוכח לדעת שאין רישום מסודר של החיילים הנופלים העלה לראשונה את הרעיון להקים גוף כזה. הממשלה הבריטית הכירה מהר מאוד בחשיבותו של גוף כזה, לא רק מתוך צורך לתת מענה לפניות משפחות החללים אלא גם בשל הפוטנציאל של מנגנון כזה להעלות את מוראל החיילים ביחידות הקרביות. וכך הוקמה ''הוועדה לרישום קברים'' (Registration Commission Graves), שלימים הפכה ל''וועדה האימפריאלית לבתי עלמין צבאיים'' (Imperial War Graves Commission). הוועדה הייתה אחראית על הקמת בתי קברות צבאיים לחללי בריטניה וחבר העמים הבריטי ב-‏140 מדינות. הבריטים החליטו לקבור את חללי האימפריה במקום נפילתם. מספר החללים של צבאות האימפריה עמד על כ-‏1.1 מיליון איש, והבריטים לא יכלו לעמוד בהוצאות של הבאת כל החללים הביתה. יתר על כן, קבורת החללים בבית העלמין שהקימה הוועדה הייתה חובה, ונאסרה החזרת גופות החללים למולדתם.

הוועדה הייתה נחושה להנציח כראוי את זכר הנופלים ועד מהרה יצרה קשרים הדוקים עם אמנים, אדריכלים ומשוררים שסייעו לה בעיצוב מתכונת ההנצחה. אחד הבולטים שבהם היה סר רג'ינלד בלומפילד (Sir Reginald Blomfield). אותו בלומפילד היה ה''אשם'' העיקרי בעיצובו של בית העלמין הבריטי בהר הצופים.

אתר בית העלמין נקבע מחוץ לגבול המוניציפאלי של ירושלים הבריטית. מיקום בית העלמין בירושלים נבחר בתחילה משיקולים פרגמטיים כגון אפשרות לרכז בו קברים ארעיים וקרבה למפקדה, אבל הנוף שנשקף מההר העניק לו ערך מוסף שנתן ביטוי מוחשי לקונוטציות היסטוריות ודתיות של ירושלים, המקרינה מקדושתה על בית העלמין. שער הכניסה לאתר הוא למעשה מצבת זיכרון ליחידות חיל המשלוח האימפריאלי, שתגיהן מסותתים באבן מצדי השער. מעליו יש כתובת הקדשה באנגלית, עברית וערבית. מול השער עומדת מצבת זיכרון לחללים האוסטרליים שנפלו בקרבות על ארץ ישראל. בשדרה המרכזית ניצבים ''צלב ההקרבה'' ו''אבן הזיכרון'', שני מונומנטים סמליים הקבועים בכל בתי העלמין הצבאיים הבריטיים. צלב ההקרבה מורכב על פי ביטויו של רודיארד קיפלינג מ''חרב שלופה הנחה בחיקו של הצלב'' והוא סימל את ההקרבה בקרב. אבן הזיכרון מעוצבת כמזבח ועליה חקוקות שלוש מילים שהציע רודיארד קיפלינג, שהיה חבר בוועדה האימפריאלית ושכל את בנו היחיד במלחמה: ''שמם יכון לעד''. בקצה השדרה עומדת קפלת הזיכרון ל-‏3,366 הלוחמים שנפלו במצרים ובארץ ישראל בקרבות מלחמת העולם הראשונה ומקום קבורתם לא נודע. שמות החללים חקוקים לאורך קירות הקפלה.

היוזבאשי (סרן) שדיד מצבא טורקיה נפל בקרב ב-‏2 באורטובר 1918, חודשיים לפני כיבוש ירושלים על ידי הבריטים. גופו טמונה יחד לצד גופות אויביו, במחווה אחרונה של שותפות גורל. כל האנשים, אמרו פעם החלונות הגבוהים, אחים מתחת לפרחים

הציר המרכזי של בית העלמין פונה לעיר העתיקה ולמקומות הקדושים, ועל ציר זה עומדים האלמנטים הארכיטקטוניים: לפני השער יש מרפסת עגולה שממנה אפשר לצפות אל הנוף, ממול ניצבת הקפלה ובחזיתה אבן הזיכרון. ציר הרוחב חוצה את ציר האורך באופן שיוצר צלב, ובנקודת הצטלבות השבילים ניצב צלב ההקרבה. בית העלמין מוקף חומה. מחשש לוונדליזם דתי הציע האדריכל הראשי לעצב את בתי הקברות כגנים סגורים בחומה, להצניע את הצלבים ולהימנע מהקמת צלב ההקרבה המונומנטלי. אבל המתכנן הראשי התעקש ולמרות זאת הקימו בירושלים את צלב ההקרבה. סר רג'ינלד בלומפילד, האדריכל שלכאורה ביקש להצניע את הצלב, עשה את ההפך והטיל על ירושלים צלב ענק בצורת השבילים החוצים את בית העלמין. לגבי צלב ההקרבה, טען בלומפילד כי לא התכוון שיהווה סמל דתי אלא סמל לחיילים שנצלבו (בהשאלה: מצאו את מותם בידי אחרים) בשדה הקרב.

על כל אלה משקיף ג'ורג' הקדוש, פטרונה של אנגליה. ג'ורג' נולד, לפי האגדות, בעיר לוד. כאשר הוציא הקיסר הרומאי דיוקלטיאנוס צו לרדיפת הנוצרים צידד ג'ורג' בנוצרים ושילם על כך בראשו. אבל קודם לכן הספיק לבצע את אחד המעללים המפורסמים ביותר בדברי ימי הנצרות. ב''אגדת הזהב'' מסופר על עיר שבקרבתה התגורר דרקון שהקריבו לו קורבנות אדם וביום בו היו אמורים להקריב לו את נסיכה הופיע ג'ורג', הרג את הדרקון והציל את הנסיכה. הפירוש התיאולוגי רואה בדרקון את השטן ובנסיכה את הכנסייה. כשג'ורג' בסביבה יש תמיד ניחוח של ריבונות בריטית. זה מעניין, משום שג'ורג' הוא פטרונה של אנגליה. אין כאן זכר לאנדרו הקדוש, הלא הוא פטרונה של סקוטלנד; לדייוויד הקדוש, פטרון ויילס; או לפטריק הקדוש, פטרונם של האירים. ביוניון ג'ק דווקא השתלבו שלושה מארבעת הצלבים הללו כדי ליצור את הדגל שבמשך שנים לא שקעה השמש במקומות בהם התנוסס ברמה; אפס, בבית העלמין שולטת נוכחותה של אנגליה, הרבע הדומיננטי מבין ארבעת חלקיה של בריטניה ה''גרעינית''.

אחד הדברים היפים בבית העלמין הזה הוא בחירת פרנסיו לקבור בו במשותף בעל ברית ואויב. בקצה הדרום-מערבי אפשר לראות כמה מצבות שצורתן שונה מעט. שני תריסרים מהם נושאם את הקצה בעל הקשת המתונה שמאפיינת את מרבית אבני המצבה במקום. אלה הוצבו על קברי חיילי הוד מלכותה, מבריטניה וממושבותיה. אבל אותם שני תריסרים אינם מעוטרים בצלבים אלא במגיני דוד. לא הרחק מהם, במורד הגבעה, ניצבת שורה שקצות אבניה מחודדות, בדומה לגמלונים מהדור הישן, או גליות. מתחת למחודדות קבורים חיילים גרמניים; מתחת לגליות – טורקיים. בדיעבד, אני אומר לעצמי, השותפות האחרונה הזו עלתה יפה. היום באים נציגי כל המדינות האלה לשאת תפילה משותפת לזכר הנספים בתקווה שלעולם לא תשוב עוד מלחמה שכזו. ולא זו בלבד, אלא שכולן שותפות לבנייתה של אירופה חדשה, כזו שהתלות ההדדית בין מדינותיה בתחומי הכלכלה והמשפט אמורה למנוע בעתיד מלחמות מן הסוג שפעמיים הפכו אותה למרכזן של שואות בינלאומיות. קשה לי לחשוב על בית עלמין צבאי במדינת ישראל בו טמונים לא רק חיילינו אלא גם חיילי האויב.

את חמשת המצבות האיטלקיות השארתי לסוף. איטליה הייתה בעלת בריתן של בריטניה, צרפת ורוסיה (שנכנעה לגרמניה וחתמה על חוזה השלום הכפוי בברסט-ליטובסק ב-‏1917, מעט לפני המהפך שגרם לניצחון מדינות ההסכמה על מעצמות המרכז). מתוך חמשת האיטלקים ארבעה זוהו לאחר מותם. אחד נותר אנונימי. כמו אצל הבריטים, סמלי היחידות חקוקים בחלקה העליון של האבן, מתחתם השם ושנות הלידה והמוות. ג'וזפה סאנטילי (1884-1918) הוא המבוגר שבהם, בן שלושים וארבע. ודאי הותיר אחריו אישה וילדים, משהו שמרבית החיילים בני העשרים פלוס מינוס לא הספיקו לחוות בחייהם הקצרים.

אגודת הזרדים, סמל הפאשיזם האיטלקי המציין את החשיבות שבאחדות העם והמדינה. הסמל נחקק על מצבות חמשת החיילים האיטלקיים משום שבתקופה בה הועברו לכאן נשלטה איטליה על ידי בניטו מוסוליני

האיטלקים, אומר לי מישהו, הועברו לכאן מקבר אחר אי שם בשנות העשרים. אני זוכר שהשלטון באיטליה כבר לא היה אז פרו-בריטי. למעשה, מקץ שנים אחדות הוא יהפוך לבעל בריתו של הרודן הגרוע ביותר בהיסטוריה המודרנית. בדופן הצידית, הצרה, של מצבות החיילים האיטלקיים, אפשר לראות סמל מוכר: אגד זרדים עטוף סרט. זהו ה''פאשיו'', סמל רומאי קדום שאומץ על ידי עיתונאי בשם בניטו מוסוליני כסמל למפלגתו החדשה, המפלגה הפאשיסטית. הסיכוי שהחיילים הללו ידעו בכלל מהו פאשיזם ביום בו הלכו לעולמם הוא כמעט אפסי. מוסוליני ותנועתו היו אז שוליים מאוד במונחים פוליטיים. אבל למקום מנוחתם האחרון הובאו כשעל קברם אחד הסמלים הפוליטיים המאוסים ביותר בכמעט מאה השנים שחלפו מאז.

אני חוזר לקפלה. לאחר הטקס ננעלו שעריה, אבל אני זוכר את ציורי הקיר שלה ואת מדף השיש שעליו ספר הזיכרון. וגם את ספר בית העלמין, שבו רשימת כל החללים הטמונים בו. עד היום, מסתבר, מגיעים לכאן לעתים צאצאים של הלוחמים שנפלו באותה מלחמה כדי לחלוק להם כבוד. את ההתמדה הזאת אפשר לראות, כשמדובר בישראלים, בעיקר ביחס לקברי צדיקים למיניהם. וזה בדיוק מה שמרשים כאן: שאחרי כל כך הרבה שנים באים קרובים – לעתים רחוקים מאוד – לבקר את הנופלים גם אם הם אינם מקביליהם הנוצריים של רבי נחמן מברסלב ושל הרבי מלובביץ'.

צלם של אחד העיתונים הגדולים מסתובב ליד אבן הזיכרון. הוא שואל אותי אם אני יודע מה קורה כאן. שלחו אותו מהמערכת ולא טרחו לספר לו מעבר לכך ש''יש שם איזה טקס זיכרון, משהו עם האנגלים, תברר בעצמך''. ככה נראית המורשת שלנו כשמעצבי דעת הקהל המרכזיים בה יודעים עליה כל כך מעט. וכן, למרות שזוהי מורשת שספוגה בדמם של חיילים זרים, היא גם המורשת שלנו. בין כל כובשי הארץ, בריטניה היא המדינה ששר החוץ שלה התחייב בפנינו על הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. מי שסבור (ולצערי יש כמה כאלה) שההיסטוריה אינה מתחילה ומסתיימת רק במה שעמישראל אומר, מאמין, חושב, מחליט ועושה יכול למצוא בכך לא מעט עניין.

ולא רק עניין יש פה, אלא גם משהו שאפשר ללמוד ממנו. ''חוכמה בגויים – תאמין'', נאמר פעם במקורות (איכה רבא, פרשה ב', פסקה י''ז). כל כך מדויק.



כל התמונות במאמר צולמו על ידי אורי קציר






[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
עצוב [חדש]
יצחק שטיפמן   יום א', 13/11/2005 שעה 14:53
עצוב
מניח שרק חלק קטן מאותם 13 מיליון ידעו בכלל על מה הם
מקריבים את חייהם ...... מישהוא הרג איזה ארכידוכס באיזה שהוא מקום נידח ....
דומה שלפחות במלחמת העולם השניה הלוחמים היו מודעים יותר לסיבות...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עצוב [חדש]
אורי קציר   יום א', 13/11/2005 שעה 15:36
בתגובה ליצחק שטיפמן
אתר אישי
הסיבה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה קצת יותר רצינית מאשר רצח של בן מלך אוסטרי בסרייבו. מדינות אירופה היו קשורות בבריתות חשאיות ובהסכמים להגנה הדדית שחלקם אף סתרו זה את זה. המשמעות הייתה שכל מלחמה בין שתי מדינות תביא במהרה לכניסת בעלות בריתן לקרבות. זה, אגב, בדיוק מה שקרה בפועל.

למעשה, הייתה המלחמה הזו בעיקרה מעין מוצא אחרון להסתבכויות גיאו-פוליטיות שתכפו והלכו בחודשים שלפני פריצתה. רוסיה רצתה לחזק את העמים הסלאביים בבלקן ותמכה בחתירתם לעצמאות. אוסטריה, שחלק גדול מעמים אלה היה כפוף לשלטונה, התנגדה לכך מהסיבות ההפוכות (ובשל כך גם נרצח הארכידוכס פרנץ פרדיננד). רוסיה, צרפת, איטליה, בריטניה וגרמניה רצו כולן חלק ונחלה באימפריה העותומנית המתפוררת ולמעשה נאבקו על נגיסת שטחים ממנה. בקיצור, הדברים לא היו בגדר סוד גם לפני פרוץ המלחמה ומעטות המלחמות - כמו זו - שנחזו מראש בצורה מדוייקת כל כך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

צלב [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ב', 14/11/2005 שעה 2:46 אתר אישי
מאמר חשוב מאוד שמסמל במידה רבה מספר אבני דרך בשאלת זהותה הכללית של האימפריה הבריטית.

הדבר היחידי שלא בדיוק מובן לי, היא שאלת הצלב בבית הקברות, וכפי שכתבת מתחת לתצלום אחד: ''מגני דוד מתחת לצלב. שני תריסירי יהודים קבורים בבית העלמין הזה. האדריכל יישב את הסתירה התיאולוגית בכך שטען שהצלב אינו מהווה, מבחינתו, סמל דתי אלא סמל להקרבה''.
מהי בדיוק הבעייה בהצבת הצלב? האם המסורת הבריטית אינה אלא חלק ממורשת הציוויליזציה הנוצרית? האם היה עליהם להימנע מצלב משום שכמה מהנופלים אינם ממוצא נוצרי?

הרי דווקא כאן מתגלת לשיטתי גדולתה של בריטניה, אשר אינה טומנת את נתיניה הנופלים שאינם מוצא נוצרי במקום אחר בבית הקברות, ולא רק זאת; גם לנופלי האוייב ישנו מקום בסיפור זה.

ובהקשר זה אשאל אותך ישירות, מפני שאינני יודע מהו הנוהג הישראלי: האם בבתי העלמין הצבאיים בישראל יכולים להיות קבורים גם חיילים לא-יהודים, במידה ובני משפחותיהם רוצים שיקברו בבית עלמין צבאי? אם לא, מדוע?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

צלב [חדש]
אורי קציר   יום ב', 14/11/2005 שעה 20:28
בתגובה לאלכסנדר מאן
אתר אישי
אלכס, הצלב נתפס בדרך כלל כסמל דתי נטו. במדינה שבה הלאום המרכזי והדת המרכזית חד הם, יש לכך משמעות רבה: אדם שדתו יהודי קבור בבית קברות של גויים ולא בבית קברות יהודי. בעיני דתיים ומסורתיים (וכנראה גם לא מעט המגדירים עצמם כחילוניים, אם כי לא כ''חילוניים אידיאולוגיים'') מדובר בבחירה פסולה משום שהראייה המקובלת כאן היא בעיקרה שבטית (או פרטיקולרית, כפי ששלמה בן עמי אהב להגדיר זאת): מי שחי כיהודי אמור למות כיהודי, ולהיטמן בבית עלמין יהודי, בחברת יהודים, על פי כללי טקס יהודיים. ולצורך העניין הגדרת ה''יהודיים'' כאן היא של טקסיות דתית-מסורתית מהזן האורתודוכסי.

צריך להבין שההפנמה החלקית של ערכים אוניברסליים חודרת לישראל באיטיות רבה. לקח זמן רב עד שבחירה חופשית של אדם בבן זוג באותו מין התקבלה בדחייה רבתי על ידי ישראלים חילוניים. כיום, לעומת זאת, צאצאי אותם חילונים עצמם מקבלים אותה בטבעיות רבה. פאראדיגמות ותפיסות עולם משתנות עם השנים, כולל בהקשרים התנהגותיים.

אשר לבתי העלמין בישראל: אם אינני טועה הבחירה המקובלת היא לא להקים בתי עלמין צבאיים אלא חלקות צבאיות בתוך בתי עלמין כלליים. הדבר מאפשר ליהודי להיטמן בחלקה הצבאית של בית העלמין במקום אחד ולדרוזי, צ'רקסי, בדואי או נוצרי להיטמן במקום הולדתם או מגוריהם, וגם כאן - בחלקה הצבאית שבבית העלמין המנוהל על פי מנהגי דתם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

צלב [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ב', 14/11/2005 שעה 22:24
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אינך עונה לשאלה, אורי.

אני שאלתי מדוע היה על הבריטים להתחשב בגחמות יהודיות או אחרות, ולוותר על סמל תרבותם? איזו סיבה הגיונית אתה יכול למצוא לכך? הווה לומר: אנשים אלה נפלו במסגרת היותם חיילים בריטים, ודתם השונה מצויינת על ידי הסימבוליקה המתאימה, כפי שעולה בתמונות אלו. הגדרתך את העניין כ'בעייתי' היא זו שהפליאה אותי.

מבחינה זו אין לי שום בעייה שישראל, לדוגמה, תציב מגן דוד ענק בבית עלמין צבאי, שבו גם קבורים בחלקות שונות גם חיילים בני דתות אחרות, עם ציון סמל דתם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

צלב [חדש]
אורי קציר   יום ב', 14/11/2005 שעה 23:47
בתגובה לאלכסנדר מאן
אתר אישי
ראה, אני יכול לענות על שאלותיך ביחס לישראל דהיום, אבל אין לי כל יכולת להיכנס למחשבתם של הבריטים דאז. מכל מקום, אני מניח שהסמליות הייתה פחות קונטרוברסלית אילו במקום הצלב הגדול שבמרכז בית העלמין היו הבריטים מציבים את היוניון ג'ק.

אגב, דעתי בעניין זה אינה שונה משלך. גם אני סבור שמדובר במחווה יפה, כולל העובדה שנטמנו שם גם בני אומות שנלחמו בבריטניה - ואף אמרתי זאת במפורש במאמר. אלא שאני מנסה להבהיר כאן שיהודים רבים בישראל אינם רואים את הדברים כך. מבחינתם, העובדה שמדובר בבית עלמין צבאי אינה משנה דבר, שהרי לא סמלו של הלאום מציין את מוקד בית העלמין כי אם סמלה של הדת שאליה משתייכים מרבית אזרחי המדינה הנלחמת (וגם מרבית הנופלים). מבחינה זו, יש כאן מצב סמלי שבו מגן דוד נכפף בפני הצלב. אני סבור שדיעה זו אינה נכונה, אבל אני מוצא לנכון לציינה בכל זאת.

לפיכך, לך אולי אין בעייה שבבית עלמין צבאי שבמרכזו מגן דוד ייטמנו גם חיילים לא-יהודים. אבל אני מניח שלקרוביהם של אותם חיילים לא-יהודים עלולה להיות בעייה עם זה. שהרי הראייה שלהם את היחס בין הסמלים ואת משמעותם הדתית וההיסטורית שונה מאוד מזו שלך. וגם מזו שלי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

צלב [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ג', 15/11/2005 שעה 2:56
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
מקבל את עיקרי תשובתך, אך מנסה בכל זאת לרמוז כי לא ניתן לשפוט מתוך התיאורטיה הישראלית דהיום את התנהגות הבריטים במקרה זה דאז, ומאחר וכך הם פני הדברים, הרי שאיש לא יכול לבוא בטענות לאיש בשאלה זו. זוהי החלטה בריטית פנימית, ולשיטתי יכולים רק קרובי משפחת הנופל לצוות על הוצאת גופתו והטמנתה בבית קברות יהודי – אם הדבר כה חשוב להם.

אני משער שהכיתוב שבחרת מתחת לתמונה היפה ששמת, הוא זה שהביאני לאי-הבנה זו, שכן אינני חושב שהאדריכל דאז חשב כלל על ''בעייה'' זו – שכן כלל לא היתה בעייה בעיניו, מן הסתם: הנופלים היו בריטים לשיטה זו.

אנא תקן אותי אם אני טועה בנקודה זו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

צלב [חדש]
אורי קציר   יום ג', 15/11/2005 שעה 6:28
בתגובה לאלכסנדר מאן
אתר אישי
אתה צודק. האדריכל לא ראה בכך כל בעייה. אני בוחן את הבחירה שלו במונחים חברתיים התקפים כמעט מאה שנים מאוחר יותר, משום שבית העלמין (ועימו גם הצלב) אמנם נותרו על כנם (כמו גם ההיגיון הפנימי שלהם), אבל תפיסות עולם משתנות ובוודאי שהן אינן זהות בין כובש ונכבש.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

צלב [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ג', 15/11/2005 שעה 9:01
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
זה בדיוק הדבר שאינני מקבל, במסגרת הדבר המכונה אצלי בעשרות דיונים שונים ''אפקט תיאטרון הכורסה'', שפירושו: לשבת מתוך עולם הערכים של המאה ה-‏21 בבית בכורסה הנוחה, ומשם להסיק אל מערכות מוסר ואתיקה בעלות רוח זמן (Zeitgeist) אחרות, עפ''ר מתחומי מוסר הקשורים בתרבבותנו שלנו.

אם אני צודק במקרה זה – יש אולי מקום לחשוב על שינוי הכיתובית תחת התמונה השנייה, אבל זה כמובן לשיקולך. מעבר לכך, כמובן, אנו מצויים באותו צד של המטבע, כך לפחות נראה לי, גם בעניין זה ממש כמו בעניינים אחרים.

ועוד פעם קומפלימנט על הכתבה הנהדרת ועל התמונות המרהיבות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

צלב [חדש]
הדס   יום ג', 15/11/2005 שעה 19:58
בתגובה לאורי קציר
שלום אורי,

במקרה כתבתי סמינר על הנושא במסגרת לימודיי.
על עניין הצלב אולי אוכל להוסיף כמה פרטים:
עקרונות האחדות והשיוויון היה עקרונות חשובים שלפיהם עוצבו בתי הקברות הבריטיים.
עקרונות אלה סתרו זה את זה כמו שניתן לראות בעיצוב בית הקברות:
מחד, הועדה האימפריאלית החליטה שלא לשוות למצבה צורת צלב (חרף התנגדות עזה באנגליה) אלא מצבה מלבנית עם סמל דתו של הנופל. הנימוק לכך היה:
'' המלחמה ליכדה את כולם ללא הבדלי גזע, צבע, או אמונה. את האחדות הגדולה הזאת, בקרב ובמוות, שואפת הועדה , להנציח באופן הנשגב ביותר'' (מתוך פרוטוקול ועדת בתי העלמין האימפריאלית)

מאידך, הליטה הועדה להקים ברחבי בית הקברות מונומנטים נוצרים מובהקים.
נימוק הועדה לכך היה כי החיילים היהודים שמטבע הדברים מעורבים בין הנוצרים לא יפגעו מנוכחות הצלב בבית הקברות . כמו כן מתכננן הצלב בלומפילד הסביר כי צלב זה נועד לסמל את האנשים אשר נצלבו בשדות הקרב ולא דווקא את דתם.
ארכיטקט בית הקברות ברנט הציע להצניע את הצלב בתוך הקפלה, על מנת להתחשב ברגשות התושבים (וכדי למנוע ונדליזים). הועדה לא קיבלה את הצעתו וטענה כי אין זה ראוי כי הצלב יעדר רק מירושלים.

יש לציין כי הוועדה התייחסה בנימוקה לחיילים היהודים בלבד. חיילי האימפריה המוסלמים ההודים וההינדים לא נקברו בבית קברות זה אלא נקברו בבית קברות נפרד, לפי כללי דתם (לדגמא בית הקברות בעין כרם)
החיילים המוסלמים הקבורים בבית הקברות בהר הצופים הם חיילי האוייב.
באשר להתחשבות ברגשות היהודים- לכך מצאה הועדה פתרון דוחק. היהודים לא פוזרו ברחבי בית הקברות אלא נקברו בחלקה אחת בצד הצפון מזרחי, וזאת על מנת שלא יקברו בצילו של הצלב.

לדעתי, תשובה לסתירות אלו ניתן למצוא בתפיסה האומרת כי הקבר הבודד חשוב במיוחד עבור המשפחה, ואילו המתחם כולו הוא אתר לאומי שבו מתאחדת האומה בצורה ממוסדת ומסודרת עם הנופלים הקבורים בו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

צלב [חדש]
אורי קציר   יום ג', 15/11/2005 שעה 20:23
בתגובה להדס
אתר אישי
מעניין מאוד. לגבי הנימוק של בלומפילד, הרי שהוא מעורר בעייה מסוימת. הוא טען ש''החיילים נצלבו בשדה הקרב'', אבל שימי לב לכך שהוא בחר, מכל צורות המוות, דווקא בזו שמזוהה יותר מכולן עם הנצרות. מסקרן אותי גם מדוע לא נקברו חיילי האוייב המוסלמים יחד עם חיילי בריטניה המוסלמיים. כלומר, אם קיימת נכונות להתחשב בדתו של השונה וגם לקבור את מתי הצבא הבריטי ביחד עם מתי האויב, מדוע לא לשלב בין השניים?

אני יכול להבין את התפיסה שתיארת בסיפא של דבריך. יחד עם זאת, כאמור, דומני שלא ניתן להתעלם מדתיותו של סמל הצלב. לו היה המונומנט מסמל את צלב ג'ורג' הקדוש - סמלה של אנגליה - ניחא. ניתן היה לטעון כי מדובר בסמל לאומי. לו היה זה היוניון ג'ק, המשלב את סמלי הצלב של עממי בריטניה, אפשר היה להבין שמדובר בסמל לאומי שתחתיו נקברים בני דתות שונות ללא הבדל אמונה וגזע. אבל דווקא מיקומו של סמל דתי בקונטקסט לאומי מעורר כאן כמה וכמה שאלות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

והזוית האישית? [חדש]
דניאלה   יום ב', 14/11/2005 שעה 13:26
הי אורי,

כרגיל, מאמר מקסים עם טעם הזוי-מריר-מתקתק.

נשארתי סקרנית, אורי, מה מביא אותך מדי שנה לאזכרה לחללי מלחמת העולם הראשונה. כאילו.. מכל התאריכים וימי הזכרון שבעולם, למה דוקא זה? האם יש היבט אישי הקושר אותך לשם?

ונזכרתי בסרט המדהים ''כמה טוב לחיות'' של ברטרנד טברנייה, על קצין לאיתור נעדרים בצרפת שלאחר מלחמת העולם הראשונה. לכל חובבי בתי הקברות הצבאיים הנושנים והסיפורים המרגשים שמאחוריהם- מומלץ!

דניאלה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

והזוית האישית? [חדש]
אורי קציר   יום ב', 14/11/2005 שעה 20:37
בתגובה לדניאלה
אתר אישי
אינני מכיר את סרטו של טאברנייה, אבל לדעתי אחד מסרטיו, ''דקה לחצות'' , הוא אחד הסרטים הטובים שנעשו בעשרות השנים האחרונות. כחובב ג'אז מושבע הסרט הזה אינו משעמם אותי לעולם. אבל על כך, ברשותך, בהזדמנות אחרת.

אני מניח ששמת לב, יש בי חיבה בלתי-מסותרת לפינות נשכחות בהיסטוריה שלנו. הרבה פעמים אני מוצא את עצמי חופשר בגורלם של אנשים ומקומות שמשום מה נמוגו בשיכחה הכללית שמאפיינית את תהליך ההיטפשות העובר עלינו כחברה. ספציפית לגבי בית העלמין הזה, חברו כאן כמה אלמנטים. ראשית, התגוררתי במעונות הסטודנטים הגובלים בו. כאשר הלכנו לאוניברסיטה וחזרה לא היה מנוס ממעבר לידו. ותמיד נישאו מבטינו אל המרחב הגדול והירוק ההוא, שקבריו היו מוסתרים על ידי הגדר הנמוכה והצלב והקפלה התנשאו ממנו למרחוק. עדיין אני זוכר את החורף הגדול של 1991/2, כאשר כל האזור היה מכוסה שלג והצלב הגדול בהק ממנו למרחקים. זה היה מעין חלל שנפער בין המעונות לבין הקמפוס וכולנו רצינו לדעת מה קורה שם.

מעבר לכך, הייתי פעם מדריך טיולים, כך שהביקור בבתי קברות אינו זר לי. יתר על כן, כשיוצא לי לנסוע לחו''ל, הנושא ההיסטורי (יחד עם הטבע) הוא המאפיין העיקרי בהם. כשטיילתי במערב הישן של ארה''ב יצא לי לבקר בלא מעט בתי עלמין שבהם נטמנו גיבורי התקופה - קאלאמיטי ג'יין, ויילד ביל היקוק, טקסס ג'ק, בפאלו ביל ואחרים.

יש בי גם איזושהי נטייה לבדוק אירועים בינלאומיים המתרחשים בארץ. לטעמי, אנחנו מרוכזים מדי במתרחש בחברה הקטנה שלנו ונוטים להתעלם מהעולם שמסביבנו, למעט מוקדים תרבותיים ופוליטיים כמו ארה''ב. לפני שנים קראתי במקרה על הטקס הזה והחלטתי לפקוד אותו, בעיקר מתוך סקרנות גרידא. אני חייב לומר שיש משהו מרגש במחוייבות הבין-דורית של דיפלומטים, צאצאים וסתם אנשים לבוא לאזכרת אנשים שלא הכירו מעולם ושלא קשורים באירוע טראומטי ספציפי בהקשר כולל (כמו השואה אצלנו). לצורך העניין, יש גם משהו מרתק באותן נשים ספורות הנוהגות לבוא מצרפת וממקומות אחרים מדי שנה לחיפה כדי לעלות על קברו של אליל נעוריהן, הזמר מייק בראנט. הנאמנות הבלתי מסוייגת הזו מרטיטיה מיתר קטןן בלבד. מעבר, כמובן, לסקרנות האינטלקטואלית גרידא.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

על תבונה ורגישות [חדש]
דניאלה   יום ב', 14/11/2005 שעה 22:14
בתגובה לאורי קציר
אורי יקר,

נהנתי והתרגשתי לקרוא את תגובתך.

גם אני למדתי בהר הצופים, וכל מה שעיני צדה היה הבחור בשורה מלפני, המרצה החתיך ולוח הציונים.

לא מספיק בית קברות פסטורלי ומעורר דמיון בקרבת מקום. צריך גם זוג עיניים שיבחינו ולב שיגיב.

אני מאד מזדהה עם דבריך על חברה ש''מיטפשת''. לפעמים הכתבות שלך נראות לי מעט אסקפיסטיות, אבל אחרי ההבהרה שלך אני מבינה שאתה מנסה להרחיב את אופקינו לחשיבה יותר אוניברסלית וקוסמופוליטית.

ורוץ להשאיל את ''כמה טוב לחיות''. אמנם בוידאו זה לא אותו דבר, אך בכל זאת, יצירת מופת. (גם את דקה לחצות אהבתי).

דניאלה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

היה טקס מרשים שהתייחס למלחה''ע השנייה [חדש]
יעקב גרוס   יום ג', 15/11/2005 שעה 18:43
הטקס השנה יוחד דווקא ל60 שנה לתום מלחמת העולם השניה, למרות שבהר הצופים אין חללים ממלחמה זו. הייתי בטקס וצילמתי אותו, אם אתה זקוק לתמונות מהטקס שלווה בנגן חמת חלילים - כתוב לי ואשלח לך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

היה טקס מרשים שהתייחס למלחה''ע השנייה [חדש]
אורי קציר   יום ג', 15/11/2005 שעה 20:24
בתגובה ליעקב גרוס
אתר אישי
המון תודה על ההצעה, יעקב. בהחלט, אשמח אם תשלח אלי את התמונות שצילמת. אם תקיש על שמי תיפתח אוטומטית תיבת הדוא''ל שלי ותוכל לצרף אליה את התמונות.

ושוב תודה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הגבעה הצרפתית - משמעות השם [חדש]
נבג   יום ה', 17/11/2005 שעה 9:07
פרט טריוויה נחמד - השם ''הגבעה הצרפתית'' בירושלים - מקורו בטעות נפוצה. הצבא הבריטי נהג לקבור את חלליו במקום בו הם נפלו. בין החללים שנקברו באותו בית קברות בהר הצופים היה קולונל בריטי ששם משפחתו היה פרנץ'. על שמו קראו הבריטים לאותה גבעה - באנגלית: פרנץ' היל. אך עם השנים תורגם השם בטעות ל''גבעה הצרפתית'', שאין לה שום קשר לצרפת, אלא, כאמור, נקראת על שמו של אותו קצין בריטי בכיר וז''ל, שאיתרע מזלו להיקרא פרנץ'.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הגבעה הצרפתית - משמעות השם [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ה', 17/11/2005 שעה 9:20
בתגובה לנבג
אתר אישי
פראנץ' או לא פראנץ' – יש בוודאי גם לגבעה הצרפתית איזה שם תמוה בעברית, כמו השכונות קוממיות, מורשה, גאולים ועוד – שאף ישראלי בעצם לא משתמש בהם אבל מופיעים בכל מפה של ירושלים...

זכורה לי פעם שאלתו של תייר מחו''ל שבא לבקרני בשעתו בארץ, היכן היא ''המושבה הגרמנית'' בירושלים, שכן על המפה בעברית היה כתוב שם אחר לגמרי. מבחינה זו הרבה שמות עבריים של שכונות בירושלים מהווים אנקדוטה לא פחות טובה, לפחות כל זמן שכולם קוראים להם בשמם המקורי.

אולי הגיע הזמן שבמפות ירושלים יופיעו שמות השכונות ממש כפי שהישראלים והירושלמים מכנים אותם. צעד נוסף בדרך לשפיות מסויימת, לפחות לשיטתי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הגבעה הצרפתית - משמעות השם [חדש]
בני   יום ו', 18/11/2005 שעה 16:49
בתגובה לאלכסנדר מאן
למיטב זכרוני יש בספר ''צילום ועוד צילום של ארץ הקודש'' הסבר אחר לשם ''גבעה הצרפתית'', ששמה הרשמי ''גבעת שפירא''. היה באותו מקום מנזר צרפתי, או שחלקת האדמה היתה שייכת למנזר כזה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הגבעה הצרפתית - משמעות השם [חדש]
אורי קציר   יום ו', 18/11/2005 שעה 17:11
בתגובה לבני
אתר אישי
את ההסבר על המקום שנקרא במקום על שם הקצין הבריטי פרנץ' שמעתי גם אני יותר מפעם אחת, אך לא הצלחתי למצוא לו אישוש בכתובים. השם גבעת שפירא, שניתן לשכונה בשנת 1971, מנציח את זכרו של משה חיים שפירא, לשעבר שר בממשלות ישראל. למרות שחלפו למעלה משלושים שנה מאז כונתה השכונה שנבנתה על הגבעה בשם זה, הוא לא נטמע עד היום בתודעה והשם ''הגבעה הצרפתית'' עודנו שמה של השכונה בלשון העם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הגבעה הצרפתית - משמעות השם [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ו', 18/11/2005 שעה 21:34
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אורי, הנה נושא למאמר מרתק שאני מאמין שמקצוען כמוך יכול לקדם: חקר עיברות שמות שכונות ומקומות בארץ הקודש – רצוי ומצוי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הגבעה הצרפתית - משמעות השם [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ו', 18/11/2005 שעה 20:55
בתגובה לבני
אתר אישי
אני מתעקש לחזור לנקודה שהעליתי קודם לכן: מה רע בשם ''גבעה צרפתית''? מדוע היו חייבים להפכו ל''גבעת שפירא''? מה בדיוק הבעייה בכך שהשם הישן, אשר כולם מכנים כך שכונה זו – יישאר כפי שהוא?

הרי תסכים איתי שזה פשוט מגוחך, שלא לומר על תקן תופעה ביזארית: הנה שכונה עם שם מסויים שהשלטונות מעניקים לה שם אחר, אף אחד לא משתמש בשם החדש, ובכל זאת השם מופיע על המפה של ירושלים כאילו השכונה קיימת בתודעת הציבור עם השם האמור.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הגבעה הצרפתית - משמעות השם [חדש]
בני   יום ו', 18/11/2005 שעה 21:50
בתגובה לאלכסנדר מאן
מסכים אתך.
בכל זאת, זאת עובדה קיימת. נראה שיש לה כמה סיבות.
מגוחך או לא, שמות משמשים במקומותינו כדי לתת כבוד למי שצריך.
שנית, בזמן נתינת השם, תמיד ישנה התקווה שהשם ''יתפוס''. לגבי מלחה (מנחת), בקעה (גאולים), טלביה (קוממיות) וגם בדוגמא שכאן - זה לא הצליח. במקרה של קריית יובל (בית מזמיל) - כן.
שלישית, נתינת שם היא אקט של בעלות/ נעיצת יתד/ היקשרות.

כך, למעשה, אפשר להסביר את ההתעקשות על השם הישן! הוותיקים רוצים להפגין (אולי בלא מודע) בדיוק את אותם אלמנטים שהזכרתי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הגבעה הצרפתית - משמעות השם [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ו', 18/11/2005 שעה 23:11
בתגובה לבני
אתר אישי
יש לי תיאוריה בנדון: זה הצליח בקריית יובל כי אין שם בתים ערבים, אלא בנייה ישראלית מסוגים שונים. זה גם הצליח בשכונות החדשות, להוציא הגבעה הצרפתית, אולי מפני ש''הגבעה הצרפתית'' קליט יותר מאשר ''גבעת שפירא''. בכל מקרה, אבות העיר הנוכחיים צריכים להתחשב בצורה שתושבי העיר עצמם מכנים את המקומות, ולא כל מיני בירוקרטים המכתיבים זאת מלמעלה.

בכל השכונות שבהן יש בתים ערבים או גרמנים, השם הקודם גבר על חלום התקומה הציוני, אולי מפני שהבתים שהערבים והגרמנים בנו, במקרה זה יפים ורומנטיים יותר מאלה הישראלים (להוציא בנייה יהודית ישנה, כבשכונות העיר הוותיקות או הדתיות-חרדיות).

ובכלל, זה נשמע מאוד יפה וקוסמופוליטי שיש בעיר שכונות בשם ''המושבה האמריקאית'', המושבה הגרמנית'', ''המושבה היוונית'', ''הגבעה הצרפתית'' – הרבה יותר מעניין מתקומה/קוממיות/גאולים/ ודברים דומים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הגבעה הצרפתית - משמעות השם [חדש]
הראל   שבת, 19/11/2005 שעה 9:31
בתגובה לאלכסנדר מאן
בהקשר זה ראוי לשים לב גם לתופעת ה''עיברות'' המסיבי של שמות צמתים וכבישים, המחוזקת בשטיפת מוח של תחנות הרדיו למידע לנהגים (גלגל''צ ודומיה).

מה רע בשם ''צומת כפר-קאסם''? מדוע צריך לשנות ל''צומת קסם''? הרי אין כאן חזרה לשם עברי עתיק של ישוב באיזור, אלא גחמה פקידותית-לעומתית בעלת ערך אסתטי מפוקפק.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הגבעה הצרפתית - משמעות השם [חדש]
חגי   יום ב', 14/09/2009 שעה 8:15
בתגובה להראל
באחת המפות נקרא המקום כרם לאויז, שהיה שייך כנראה למשפחה צרפתית ,ויש טוענים שמכאן הכינוי לגבעה הצרפתית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איך מוצאים קבר [חדש]
שיריל   יום ב', 28/08/2006 שעה 13:25
האם למישהו יש רעיון איך ניתן לאתר קבר של חייל בריטי שנהרג במלחמת העולם הראשונה, וכפי הנראה, קבור בבית הקברות הזה בירושלים?
חבר מאנגליה ביקש ממני לבדוק אפשרות למצוא את הקבר ולצלם אותו עבורו.

שיריל
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איך מוצאים קבר [חדש]
עדו   שבת, 11/11/2006 שעה 16:03
בתגובה לשיריל
הגעתי היום לטקס בבית הקברות ופגשתי אדם שמשתתף בפרוייקט תיעוד מצולם של כל קברי החללים הבריטיים ברחבי העולם.
הכוונה לקבר ספציפי אמורה להיות אפשרי שמית דרך אתר ההנצחה שמישהו הביא באחת התגובות
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איך מוצאים קבר [חדש]
אורי קציר   שבת, 11/11/2006 שעה 17:48
בתגובה לעדו
אתר אישי
גם אני פגשתי אותו. שמו אשר תומפסון, והגם שאינני יודע כיצד להשיגו, אני מניח שאין יותר מדי תומפסונים בספרי הטלפונים של ארצנו הקטנה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

השנה יום הזיכרון חל בשבת [חדש]
שרוני   שבת, 30/09/2006 שעה 11:09
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

השנה יום הזיכרון חל בשבת [חדש]
אורי קציר   יום א', 05/11/2006 שעה 19:23
בתגובה לשרוני
אתר אישי
כדי שגם אתה תוכל לדעת בשנה הבאה מתי הטקס, הטלפון של משרדי הוועדה של חבר העמים הברטי לבתי קברות צבאיים הוא: 08-9221220. פרטים לעניין הטיפול השוטף בבתי עלמיין צבאיים של מדינות חבר העמים הבריטי ניתן למצוא באתר הוועדה המטפלת בכך: http://www.cwgc.org/
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קברי חיילים יהודים בהר הצופים [חדש]
עמי פרנק   יום ה', 17/04/2008 שעה 9:16
שלום אורי
בהיותי חייל בשירות חובה שירתתי כסמל המודיעין בהר הצופים בין השנים 1957-58 באחת השיירות הבאתי איתי מצלמה וצילמתי את הקברים של החיילים היהודים הקבורים בהר הצופים ונאמר לי ע''י קצין המודיעין החטיבתי שיוכן מהן אלבום עבור הנשיא דאז מר יצחק בן צבי ז''ל
האם אתה יודע או יכול לברר מה עלה בגורלו של האלבום?
למיטב זכרוני צילמתי 16 מצבות שעליהן חקוק מגן דוד
תקן אותי אם אני טועה
תודה
עמי פרנק
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קברי חיילים יהודים בהר הצופים [חדש]
אורי קציר   יום ג', 20/05/2008 שעה 12:32
בתגובה לעמי פרנק
אתר אישי
אין לי שמץ של מושג. לא שמעתי מעולם על האלבום הזה וגם לא נתקלתי בו בשום שיטו שלי בחנויות ספרים משומשים וכדומה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

טקס הזכרון [חדש]
יהודה גולן   יום ו', 07/11/2008 שעה 18:21
אורי שלום
האם אתה יודע מתי מחר (שבת 8 נובמבר 2008) יתקיים הטקס בהר הצופים? מדברים על שעה 11:00 אבל שמעתי גם 09:30.
תודה מראש
חברך יהודה גולן
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סט. ג'ורג' או סט. מייקל? [חדש]
אייל   יום ג', 11/11/2008 שעה 0:40
אני סבור שהפסל על הקפלה הוא דווקא סט. מייקל (שידוע במקורותינו כמלאך מיכאל), פטרון הלוחמים. אם זיכרוני אינו מטעה אותי, סט. ג'ורג' מתואר רוכב על סוס כאשר הוא מכה את הדרקון. לדעתי הסצנה שעל הקפלה הוא סט. מייקל מגרש את לוציפר מגן עדן.

אגב, זה אני עם החולצה האדומה בתמונה :).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
יוני   שבת, 03/10/2009 שעה 21:10
ירושליים???
אבוי ...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
יוני   שבת, 03/10/2009 שעה 21:20
''אני מנסה להבהיר כאן שיהודים רבים בישראל אינם רואים את הדברים כך. מבחינתם, העובדה שמדובר בבית עלמין צבאי אינה משנה דבר, שהרי לא סמלו של הלאום מציין את מוקד בית העלמין כי אם סמלה של הדת שאליה משתייכים מרבית אזרחי המדינה הנלחמת (וגם מרבית הנופלים). מבחינה זו, יש כאן מצב סמלי שבו מגן דוד נכפף בפני הצלב. אני סבור שדיעה זו אינה נכונה''

ואני סבור שהיא נכונה גם נכונה - ואני אומר זאת כאדם שהוא אתאיסט גמור מגיל 14 ואף מתגורר בבריטניה ואוהב את התרבות הבריטית. הצלב הוא סמל דתי לגמרי. למעשה, דווקא בבריטניה הוא עוד יותר דתי - להבדיל מלאומי - מאשר במדינות רבות אחרות, מאחר שבבריטניה אדיקות דתית (מהסוג הקתולי, לדוגמה) אינה אהודה במיוחד. הצלב על המצבות אינו זה של היוניון פלאג וגם לא צלב ג'ורג' הקדוש, אלא צלב לטיני - וזה סמל דתי, והוא נמצא עליהן בגלל הזיקה של בתי קברות לדת, כמו בקברות בחצר כנסיה כפרית. אכיפת סמל דתי זה על בני דתות אחרות באה מתוך תחושת עליונות, תחושה שהיא די בסיסית בבריטניה. הרי בריטים רבים חשים שיש להם תביעה הסטורית על ירושלים ...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מה קרה עם ההרוגים הטורקים [חדש]
אלימלך מילר   יום ה', 22/04/2010 שעה 8:08
סביר להניח שבמלחמת העולם נהרגו מאות חיילים טורקים. למרות שהם חברו לגרמנים והיו למעשה האוייב נדהמתי שרק ב 2002 (85 שנה לאחר המלחמה)הוקם אתר הנצחה לחייל הטורקי ע''י עיריית באר שבע וממשלת טורקיה.אני טועה היכן הייתה ממשלת טורקיה עד היום.

על פי הכתבה בהר הצופים קבורים מספר מועט של חיילים טורקים. ואני שואל היכן טמונים מאות ו\או אלפי החיילים
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הגבעה הצרפית וגנרל פרנץ הבדוי [חדש]
אפרת אסף   יום ג', 28/09/2010 שעה 11:55 אתר אישי
כתבה ותגובות מרתקות. אני עדיין חוזרת לכאן מדי פעם ומגלה דברים נוספים.
מניחה שגם אחרים ולכן מבקשת להכניס הערה לגבי שמה של הגבעה הצרפתית.
ברשימה של יהודה זיו מירושלים בכל העיר של ירושלים 16/3/2001 עמ' 25 הוא מספר שלא מצא גנרל בשם פרנץ בין אנשי הכוחות שנלחמו בארץ ישראל. הוא מסתמך על הספר מסע המלחמה בארץ ישראל מאת הפילדמרשל וייול.
לדעתו מקור השם במסדר האבות הלבנים [שהוא כידוע מסדר צרפתי, הערה שלי] קנה את הגבעה במאה ה- 19 ולכן כונתה על שמם גבעת הצרפתים. במפות בריטיות ממל''ע הופיע המקום כ- French Hill שתורגם לימים לגבעה הצרפתית בעברית.

אנסה לשלוח את הצילום לאתר כדי שאורי יוכל להעלותו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ידוע מתי השנה (2011) יתקיים הטקס? [חדש]
שבתאי   יום ד', 09/11/2011 שעה 20:17
ידוע מתי השנה (2011) יתקיים הטקס?
תאריך? האם 11/11/11? ושעה לתחילת הטקס?
תודה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ידוע מתי השנה (2011) יתקיים הטקס? [חדש]
שבתאי   יום ד', 09/11/2011 שעה 20:32
בתגובה לשבתאי
אתר אישי
Services of Remembrance 2011
08 November 2011
The annual Services of Remembrance will be held in Jerusalem and Ramle this weekend to commemorate the contribution of British and Commonwealth military and civilian servicepeople.

The Annual Services of Remembrance to commemorate the contribution of British and Commonwealth military and civilian servicemen and women in the two World Wars and later conflicts will be held at the Commonwealth War Graves Cemeteries as follows:

Mount Scopus, Jerusalem: 0900 Saturday, 12 November
Ramle: 1030 Sunday, 13 November
The services are open to the public. Veterans of the British and Commonwealth Forces are especially welcome to attend.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©