צעדיו האחרונים של דורנדו פייטרי
יום ג', 18/10/2005 שעה 22:12
ביום לוהט של חודש יולי בשנת 1908 עקבו מאה אלף צופים חרדים אחר גבר נמוך קומה וצנום ששכב מולם במצב של עילפון גמור. המאמץ האדיר שנאלץ לעשות על מנת לגמוע את הדרך הקשה סחט ממנו כל טיפת אנרגיה אפשרית. למעשה, היה אף חשש כי יוציא את נשמתו בתוך זמן קצר. באותו רגע רעמו תשואות באחד מאגפי האיצטדיון: צעיר גבה-קומה נכנס פנימה בצעד קל והתקדם אל עבר הגוף הדומם. הדראמה המרגשת הזו הפכה להיות לאחד הרגעים המרגשים ביותר של המשחקים האולימפיים בתקופה המודרנית.











וינדזור 1908. נקודת הזינוק למירוץ המרתון של 1908. הנסיכה מרי ביקשה לצפות בזינוק מטירת וינזדור ולפיכך שונתה נקודת הזינוק. קו הסיום, לעומת זאת, לא הוזז, מה שהיקשה עוד יותר על הרצים, שממילא נאבקו בחום הכבד

איצטדיון ה''וייט סיטי'' בלונדון היה שחור מאדם. מאה אלף צופים נלהבים עקבו בקוצר רוח אחר מחוגי השעון. הם ידעו שתוך דקות ספורות בלבד ייכנס המוביל במרוץ המרתון - גולת הכותרת של המשחקים האולימפיים - אל שערי האצטדיון.

כמעט שלוש שעות קודם לכן, בעיצומו של יום קיץ לוהט, ניתן לרגלי טירת וינדזור ההיסטורית אות הזינוק למירוץ הארוך והמפרך ביותר בספורט. אותם עשרים וחמישה מילין של מאמצים כבירים שקטלו 2400 שנה קודם לכן את פיאדיפידס, מבשר הניצחון לאתונה, הפכו למירוץ תחרותי בעידן האולימפי החדש. רק תריסר שנים חלפו מאז מיסד הברון פייר דה קוברטן את המשחקים מחדש ואירגן את הראשונים שבהם בבירת יוון. באותם משחקים הגיח מן ההרים רועה יווני בשם ספירידון לואיס והעניק לארצו מדליית זהב ראשונה בתולדותיה, כשהוא מנצח במירוץ המפרך בזמן 2:58.50 שעות.

אבל עכשיו, במשחקי לונדון 1908, היו פני הדברים שונים. יוון לא הייתה מעולם מעצמת ספורט ולעומתה נערכו בריטניה וארצות הברית להתחרות על המדליות. מאחר והאמריקנים ניצחו במרבית מקצועות השדה היוקרתיים, קיוו הבריטים להשיג לפחות את המקום הראשון בריצה הארוכה מכולן. לא פחות מתשעה רצים בריטיים נרשמו למרתון הזה; ארצות הברית, לעומת זאת, הסתפקה בשישה.

אחת האנומליות הגדולות של מרתון 1908 היה אורכו. הדרך בין מרתון לאתונה היא בת עשרים וחמישה מילין, דהיינו כארבעים קילומטרים. אפס, המירוץ נחשב לחשוב כל כך, שבני משפחת המלוכה הבריטית, ובראשם המלך אדוארד השביעי, לא רצו להחמיץ את הזינוק. המארגנים הלכו לקראתם בכך שהזיזו את נקודת הזינוק לטירת וינדזור, אבל לא הלכו לקראת הרצים ולא שינו את נקודת הסיום באיצטדיון המרכזי. התוצאה, מרתון של 36.385 מילין, הפכה לאורך הסטנדרטי של מירוצים מסוג זה מאז ועד היום. בתרגום לשיטה המטרית מדובר ב-‏42.195 קילומטרים בדיוק.

שבעים וחמישה רצים יצאו לדרך המפרכת באותו בוקר של חודש יולי. אחרי קילומטרים ספורים הסתמנה קבוצה מובילה שבראשה צ'ארלס הפרסון. רץ זה, שנולד בקנדה, גדל בבריטניה והשתתף במלחמת הבורים, ייצג עתה את דרום אפריקה דווקא.

אחד הרגעים המפתיעים המרתון של 1908: דורנדו פייטרי, סוחר ממתקים צנום מקאפרי, מוביל על מתחרים ותיקים ומונסים ממנו, לנוכח הקהל הנלהב משני צדדי המסלול

בקילומטר החמישה עשר כבר החלו השורות להידלל. אלופים בעלי שם בינלאומי נפלו כזבובים. רצים בעלי ותק וניסיון התמוטטו ואיבדו את הכרתם. צוות העזרה הראשונה התרוצץ כאחוז תזזית בין הרצים, מנסה לסייע כמיטב יכולתו. חלק מהרצים נעזרו, כרגיל, בבקבוקי משקה שהושטו מהקהל, אבל נוכח החום הכבד וההעזה המוגברת רק מעטים הפיקו מכך תועלת. בקילומטר השישה עשר קרס דאנקן, תקוותה הגדולה של בריטניה, ונגרר אל קרון העזרה הראשונה. הפרסון, מצידו, שמר על הובלה יציבה. למעשה, בקילומטר העשרים וחמישה כבר התרחק כמה מאות מטרים מהרץ הקרוב אליו ביותר.

בנקודה המכונה ''שביל האלון העתיק'', מקום בו עובר המסלול בעלייה תלולה, הבחין הפרסון לראשונה ברץ אלמוני ההולך ומתקרב אליו. הוא ניסה להגביר את הקצב, אולם האלמוני הלך והתקרב ובהדרגה צימים את הפער. שני הרצים נאבקו בחריקת שיניים. הקהל שניצב משני צידי המסלול עודד את האלמוני, ככל הנראה מתוך רצון לחזות בניצחונו של אנדרדוג כלשהו. מעודד, חלף האלמוני על פני הפרסון. מאחור הלך והתקרב האמריקני הגבוה והיציב ג'וני הייז. הפרסון, שהכתיב את הקצב במשך שני שלישים מהדרך, הלך ודעך. מותש ומתוסכל, צפה בהייז החולף על פניו בצעד קל. לא היה לו אפילו כוח להיאבק.

מצבו של האלמוני הורע אף הוא. המאבק על המקום הראשון סחט ממנו כוחות אדירים והוא נשף ונאנק כשור טבוח. רגליו כמו התאבנו וסירבו לגרור אותו לעבר האיצטדיון, בו היה עליו לעשות את הסיבוב האחרון ולבתק את החוט הגואל. האמריקני הלך והתקרב אליו, סוגר את הפער עוד ועוד.

הקהל שהמתין ב''וייט סיטי'' היה המגוון ביותר שנכח עד אז באירוע ספורטיבי כלשהו על אדמת בריטניה. בין היתר נכחו שם מלכת אנגליה, שרים בממשלה, לורדים ואצילים אחרים וכמובן גם קבוצה גדולה של אמריקנים שחצו את האוקיאנוס האטלנטי כדי לעודד את בני ארצם. המתח גאה והלך.

יריות אקדח פילחו את הדממה והקפיצו את הקהל ממקומו. הקול המתכתי שבקע מהרמקולים אמר: ''הרצים בתחום הראייה''. מאתיים אלף עיניים ננעצו בפתח האיצטדיון.

הרץ האיטלקי מתמוטט על החוט המסמן את קו הגמר. הצילומים מוכחים מה שכולם ראו ממילא: שופטי האתלטיקה הבריטיים, יחד עם אוהדים איטלקיים, סייעו לדורנדו המותש להגיע ראשון למטרה

לבסוף, לאחר מה שנראה כנצח, כשל פנימה רץ בחולצה לבנה ובמכנסיים אדומים. הוא התנודד כשיור, נעצר לרגע ופנה אל הצד השמאלי של האיצטדיון - על אף שדגל מיוחד שהתנופף מולו ציין במפורש את הכיוון הנכון.
- ''תנו לו יד!'', נשמעו קריאות מן ההמון.
- ''שמרו על החוקים! עיזבו את האיש לנפשו!'', רעמו קריאות מנגד.

אנשי המסלול מיהרו אל הרץ וניסו לכוונו אל הצד הנכון. הלה, שחשש כי מנסים להכשילו, המשיך קמעה שמאלה, אבל לאחר מכן הבין כי טעה, חזר על עקבותיו ופנה אל הצד הנכון. רק אז התברר לקהל כי האלמוני הוא דורנדו פייטרי, סוחר ממתקים מהאי קאפרי, שלמראה גופו הצנום וקומתו הנמוכה , קשה היה להאמין שיסיים את המירוץ בכלל. כמה מוגעי ספורט זכרו איכשהו ששנתיים קודם לכן, במשחקים שנערכו באתונה לציון עשור לחידוש האירועים האולימפיים (משחקי 1906 אינם נכללים בספירה הרשמית של המשחקים האולימפיים), זינק פייטרי למירוץ המרתון, אך נאלץ לפרוש במהלכו בשל תשישות.

רק 350 מטרים הפרידו בינו לבין קו הגמר, אולם המאמץ של 42 הקילומטרים הקודמים הכריע את האיטלקי הצעיר. דורנדו היה מחוסל. טיפות האנרגיה האחרונות התאדו מגופו והוא לא יכול היה לרוץ יותר.הוא קרטע עוד כמה עשרות מטרים ונפל ארצה כגזע עץ כרות.

היה זה מחזה שאלה שראוהו לא שכחו מעולם. מראהו של האיש ששכב על הקרקע, מפרפר בין חיים למוות, המס את ליבם של הנוקשים שבאנשים. אנשי המסלול הבריטיים, מטורפים מרוב אהדה לאיש, פרצו אל המסלול ומיהרו להקימו על רגליו. רופאים שחששו לחייו שפכו מים על ראשו, לחלחו את פיו וניסו להחזיר את הדם לרגליו המאובנות. למרבה המבוכה התבשרו עתה האמריקנים שבקהל שבן ארצם עבר את צ'ארלס הפרסון ועוד מעט יופיע בשערי האיצטדיון. האמריקנים, שקודם לכן תמכו בקולניות בעזרה לדורנדו, מתוך מגמה למנוע ניצחון של בריטניה או של אחת ממושבותיה, הפכו עתה עולמות נגד העזרה שהגישו אנשי המסלול הבריטיים לאיטלקי.

לכאורה כבר נסתיים חלקו של דורנדו במירוץ. איש לא פילל שהאיטלקי הקטן, המוטל ללא נוע, עוד יקום ממקומו. שליחים מיוחדים רכובים על אופניים יצאו מהאגף האמריקני ומיהרו לבשר לג'וני הייז על המפנה הבלתי-צפוי. ברם, דורנדו הצליח איכשהו להתרומם שוב על רגליו ובמצב של ספק עילפון דידה עוד מאה מטרים וקרס תחתיו. שוב הרימו אותו אנשי המסלול, ושוב דידה מעט ונפל. הרעם האדיר שנשמע מפי רבבות הצופים שעודדו את האיש החריש אוזניים. אבל דורנדו היה גמור. עדיין בהכרה, הוא היה שרוע על המסלול, וכמשה על פסגת הר נבו צפה בעיניים עצובות אל חוט המטרה הנכסף בלא שיוכל לעשות דבר כדי להגיע אליו.

יריבות מתמשכת. דונרדו פייטרי (משמאל) ומי שהוכרז כמנצח באותה תחרות, האמריקני ג'וני הייז (מימין)

ברגע זה בקעה מקהלה אדרה מהיציע בו היו מרוכזים האמריקנים. הייז נכנס לאיצטדיון בצעד קל. בניגוד למתחריו, הוא היה עדיין רענן למדי. הוא פנה ימינה והחל בהקפת המסלול האחרונה.

עבור האיטלקים שבמקום זה כבר היה יותר מדי. לאיטליה ממילא לא היה כל סיכוי להגיע להישגים מיוחדים על המסלול והתיסכול שבצפייה במדליית זהב ההולכת ונשמטת מידי ארצם בשל מטרים ספורים בלבד היה ללא נשוא. כמה מהם פרצו אל המסלול, ובסיוע אנשי המסלול הבריטיים העמידו את דורנדו על רגליו והחלו לדחוף אותו בריצה לעבר קו הגמר. עוד עשרה מטרים. עוד חמישה. שלושה. שנייםם. עוד מטר אחד. דורנדו נפל על קו הגמר ואיבד את הכרתו. הזמן שנמדד לו היה 2:54.46 שעות, שיא אולימפי חדש - אם יאושר.

האיצטדיון היה כמרקחה. רוב הצופים גילו אהדה עצומה לדורנדו המעולף. לבד מהאמריקנים, לא הריע כמעט איש להייז שהתקרב וחצה את קו הגמר, כשהוא קובע 2:55.18 שעות. העיניים היו נעוצות כולן בגוף הקטן והדומם ששכב על המסלול וברופאים שהתגודדו סביבו.

השעות נקפו. שעתיים וחצי לאחר המירוץ היה עדיין דורנדו פייטרי מוטל על הקרקע, מפרפר בין הכרה לאובדן חושים. המלכה אלכסנדרה, שהושפעה ממאבקו ההירואי של האיטלקי הקטן, החליטה בו במקום להעניק לו גביע מיוחד.

בינתיים התנהלו ויכוחים סוערים בין השופטים לבין עצמם בשאלה האם יש לפסול את דורנדו אם לאו. צוות השיפוט נאלץ להתמודד עם לחצים אדירים שהפעילו האמריקנים. השופטים תחקרו במקום עדים כאלה ואחרים, והללו אימתו את העובדה (שבעצם, ראו כולם) שפייטרי נעזר על ידי אחרים ולא הגיע לקו הגמר בכוחות עצמוץ לבסוף, החליט השופטים לפסול את דורנדו ולהעניק את מדליית הזהב להייז (שקבע אף הוא שיא אולימפי חדש). אפילו שריקות הבוז מחרישות האוזניים של הקהל לא הועילו.

כבוד מלכים. בני קאפרי ערכו לסוחר הממתקים הצנום מהאי קבלת פנים אדירה , שביטאה יותר מכל את הגאווה הקהילתית שחשו בו ובהישגו

באותו לילה, כשהוא כבר מאושש, נכח דורנדו פייטרי במסיבה מלכותית שנערכה לכבוד הספורטאים הזרים. הוא היה עדיין חלש מכדי להשיב לשאלות, אבל למרות זאת אמר שהיה יכול לסיים את המסלול בכוחות עצמו. ''...ניסיתי להאבק ולהגיע אל החוט, אולם שוב נפלתי'', סיפר, ''לא איבדתי את ההכרה בדבר מה שמתרחש סביבי אפילו לרגע אחד, ולולא היו הרופאים מצווים להרים אותי אני מאמין שהיה ביכולתי לסיים ללא עזרה''.

באיטליה בכלל, ובקאפרי בפרט, זכה דורנדו לכבוד מלכים. מאות מאמרים נכתבו על ריצתו ההירואית והוא הוזמן לטקסים רבים וזכה לנאומי הוקרה ולגביעים. זמן קצר לאחר מכן שוב נפגשו דורנדו עם הייז על המסלול, והפעם ב''מדיסון סקוור גארדן'' שבניו יורק. דורנדו ניצח הפעם את הייז (ובתחרות אחרת הפסיד לרץ אמריקני מוכשר אחר, טום לונגבוט), אבל ספק אם ניצחון זה הביא לו נחמה כלשהי. אחרי הכל, אובדן מדלייה אולימפית כמעט ודאית עלולה לגרום לתיסכול רב-שנים אצל ספורטאי מוכשר. מכל מקום, דורנדו הפך לחביב הקהל הניו-יורקי. ביקוריו בעיר תוארו בהרחבה בתקשורת המקומית ואירווינג ברלין (שהיה אז עדיין מלצר מזמר בשם ישראל ביילין) אף הסב שיר ישן שלו לכבודו.

דורנדו הוסיף להשתתף במירוצים ברחבי העולם. הוא ניצח ברבים מהם, ולאחר שפרש היה לגיבור איטלקי. לימים עבר להתגורר בעיר סאן רמו. בפברואר 1942 הלך לעולמו, והוא בן 56 שנה.

עבור מיליוני אנשים ברחבי העולם סימלה ריצת המרתון של 1908 את ניצחונה של רוח האדם, את הרצון והנחישות להגיע למטרה ולנצח גם בתנאים קשים במיוחד. ריצת המרתון היא האירוע הזכור ביותר מאותם משחקים אולימפיים בלונדון, ובאופן המהווה פרדוכס פסיכו-היסטורי, אנו זוכרים כיום את האיש שנפסל ולא את זה שהוכרז כמנצח. הזיכרון האנושי, מה לעשות, הוא סלקטיבי וחמקמק ולא תמיד פועל בדרכים המובנות לנו.

מצד שני, זהו בדיוק החומר ממנו עשויים מיתוסים.











[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
לא היה סיפור דומה? [חדש]
מונס   יום ד', 19/10/2005 שעה 23:07
באולימפידה אחרת, עם אצנית משוויץ, שבקושי הגיעה לסוף?

כהסטוריון ספורט חובב, האם תוכל להאיר את ענינו בנושא ? מה קרה ואיך נגמר?

בברכה:
מונס
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אגב [חדש]
מונס   יום ד', 19/10/2005 שעה 23:09
בתגובה למונס
מהם החוקים הקיימים כיום בריצת מרתון שכזו?

ומצד שני מה יקרה אם לאצן שרואה שהוא במקום השני והאצן שלפניו ''גמר את הסוס'' מקבל נקיפות מצפון, והוא מושיט לו יד כדי שיסיים ראשון?

מונס
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

החוקה לא מפרטת יותר מדי [חדש]
יורם אהרוני   יום ה', 20/10/2005 שעה 17:09
בתגובה למונס
אתר אישי
כתוב שמי שמקבל עזרה עלול להיפסל ויש פירוט רק לגבי הכתבת קצב ושימוש במכשירים אלקטרוניים במקצועות שדה. במציאות לא פעם רצים מסיימים כשהם נותנים יד זה לזה ואפילו יש המסיימים מחובקים כדי להקשות על השופטים להכריע מי עבר ראשון את הקו אך השופטים לא עושים להם הנחות ומנסים לקבוע החזה של מי היה ראשון למטרה. ההחלטה לגבי פסילה נתונה במידה רבה בידי השופטים ורק כאשר ברור שהעזרה הייתה ממש חיונית ולא חוקית יש סכוי לפסילה. לא מוכר לי מקרה שפסלו רץ על כך שסתם נגע במישהו ולחץ את ידו במהלך מירוץ. במירוצי מרתון מקובל גם להעביר בקבוקי משקה מרץ אחד למשנהו וזה לא נחשב כעזרה לא חוקית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא היה סיפור דומה? [חדש]
הסטוריון מצעד המחץ   יום ה', 20/10/2005 שעה 10:51
בתגובה למונס
אתר אישי
אני זוכר. זה היה באולימפיאדה של 1984. לא זוכר מי היתה האצנית, שהגיעה לסוף כמעט כרוח רפאים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כמה אי דיוקים במאמר [חדש]
יורם אהרוני   יום ה', 20/10/2005 שעה 16:16 אתר אישי
מאמר הכתוב בשפה מאד דרמטית אך לא לגמרי מקפיד על דיוק בעובדות. מרחק הריצה של המרתון לא היה קבוע עד 1924 אז הוחלט משום מה לאמץ את המרחק אותו רצו בלונדון 1908. באתונה 1896 רצו 40 ק''מ שזה 24.86 מייל. בפאריס 1900 רצו 40.26 ק''מ שזה קרוב ל - 25 מייל. בסנט-לואיס 1904 התכוונו אולי לרוץ 25 מייל אבל יצא קרוב ל - 26 מייל. במשחקי הביניים של 1906 רצו 41.86 ק''מ שזה קרוב ל - 26 מייל. במשחקי לונדון 1908 רצו 26 מייל ו - 385 יארד שזה 42.195 מטר. במשחקי שטוקהולם 1912 רצו 40.2 ק''מ ובמשחקי אנטוורפן 1920 רצו מרחק הגדול מן המרחק המקובל כיום - 42.750 ק''מ.
המלכה אלכסנדרה המוזכרת בקטע לה הייתה מלכת אנגליה אלא רק אשתו של המלך אדוארד השביעי שמלך אז באנגליה. רישום הזמנים במאמר הוא לא בדרך המקובלת. זמן במרתון רושמים עם נקודתיים הן בין השעות לדקות והן בין הדקות לשניות. הסיבה שהמירוץ החל במדשאה המזרחית של ארמון וינדזור הייתה כנראה כדי לאפשר לנכדי המלך לצפות בזינוק מאחר שאז לא היה מקובל להביא את הנכדים של המלך לאצטדיון. קו הגמר לא היה קו הגמר הרגיל באצטדיון אלא מול התא המלכותי וזו הסיבה להוספת 385 היארדים. לשאלת מגיבים: הרצה מ - 1984 היא גבריאלה אנדרסון-שייס והיא התנודדה כשיכורה בתוך האצטדיון אך לא במצב של סיכוי לזכיה במדליה. היא סיימה את הריצה ללא עזרה. הרצה הישראלית זהבה שמואלי שהייתה רוב המירוץ הרחק מאחוריה חלפה על פניה סמוך לאצטדיון כאשר כבר הייתה במצב לא קל. היו עוד מקרים של רצים שהובילו ותש כוחם סמוך לקו הסיום שהמפורסמים בהם היו במשחקי לונדון 1948 כאשר הבלגי אטיין גיילי הוביל אך באצטדיון עברו אותו שני רצים אחרים והוא גמר שלישי מותש לחלוטין. במשחקי האימפריה הבריטית ב - 1954 הוביל ג'ים פיטרס האנגלי בתוך האצטדיון בהפרש של 20 דקות מהדולק אחריו. הוא היה מיובש לחלוטין נפל וקם פעם אחר פעם ואף הלך על ארבע. בקו הסיום של המרוצים האחרים שלרוע המזל לא היה קו הסיום של המרתון החליטו המארגנים לשים סוף לסיפור המשפיל והוציאו אותו מן המסלול.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כמה אי דיוקים במאמר [חדש]
אורי קציר   יום ו', 21/10/2005 שעה 8:15
בתגובה ליורם אהרוני
אתר אישי
סקירה מאלפת, יורם. תודה. אני מודה לך על העמדת הדיוק בעובדות. לגופו של עניין, הרשימה לא נועדה להביא סקירה על התפתחות המרתונים במשחקים האולימפיים אלא רק לתאר את הדראמה שהתחוללה סביב ''ניצחונו'' של דורנדו פייטרי במרתון של 1908. על סיפורו של ג'ים פיטרס לא ידעתי, אבל דומה שמדובר בדראמה שאינו פחותה מזו של פייטרי - ואולי אף שווה מאמר בפני עצמו.

ושוב תודה על הסקירה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ג'ים פיטרס [חדש]
יורם אהרוני   יום ו', 21/10/2005 שעה 17:06
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
מעניין שפיטרס ופייטרי זה בעצם אותו שם משפחה, הראשון בגירסה האנגלית והשניה באיטלקית! ג'ים פיטרס היה הרץ הראשון שירד מ - 2:20 במרתון.הוא נולד בשנת 1918 והיה תשיעי בריצת 10,000 ''במשחקים האולימפיים של וומבלי'' 1948 (מאחר שלא היה אצטדיון אתלטיקה ראוי לשמו בבריטניה הקימו מסלול בוומבלי והרסו אותו מיד אחרי המשחקים). אחרי המשחקים האולימפיים הוא רץ מעט מאד אך החל קאמבק ב - 1951. כבר בריצת הבכורה שלו במרתון היה לבריטי הראשון שירד מ - 2:30. במבחנים למשחקי הלסינקי 1952 שבר את הישג השיא העולמי עם 2:20:42.2 (באותה תקופה רשמו גם עישיריות שניה במרתון מה שלא נהוג כיום). היה זה שיפור עצום להישג השיא שעמד על 2:25:39. בתחרות האולימפית בהלסינקי מפורסמת מאד השיחה שלו עם זאטופק שכאשר עבר אותו שאל את פיטרס אם הקצב מהיר מדי ופיטרס ענה: ''לא, הוא איטי מדי...'' אבל פיטרס נאלץ להפסיק את המרוץ בגלל כאבים בשריר. ב - 1953 הוא שבר את הישג השיא פעמיים :2:19:22 באנסחדה (הולנד) ו - 2:18:34.8 בטורקו (פינלנד). השיפור האחרון שלו לשיא היה ב - 26.6.1954 בלונדון עם 2:17:39.4. זה גם היה המרוץ הלפני האחרון שלו בקריירה. המרוץ האחרון היה ב - 7.8.1954 בואנקובר במשחקי האימפריה, מרוץ שהוא כמובן לא זכה לסיים. מאותה תחרות זכור גם הדו-קרב במייל בין בניסטר ללנדי, מרוץ שעורר התעינינות עצומה בעולם ואפילו הונחו קווי תקשורת מיוחדים בכדי לסקר אותו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ג'ים פיטרס [חדש]
בני   יום א', 23/10/2005 שעה 21:14
בתגובה ליורם אהרוני
בגלל השינויים בתנאי המסלול בין ריצה לריצה אין זמן שיא עולמי רשמי במרתון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שיאים במרתון [חדש]
יורם אהרוני   יום ב', 24/10/2005 שעה 5:24
בתגובה לבני
אתר אישי
כיום, מוכר שיא עולמי במרתון (ראה חוק 261 בחוקת האתלטיקה אותה ניתן לראות באתר www.iaaf.org). בעבר לא הוכר שיא במרתון ולכן הקפדתי לכתוב ''הישג שיא'' ולא ''שיא''. ''הישג שיא עולמי'' הוא המקבילה העברית ל - world best בשונה מ - ''שיא עולמי'' המקביל ל - world record.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תהייה [חדש]
דניאלה   יום ה', 20/10/2005 שעה 17:59
תודה אורי על הסיפור האנושי המרגש ומכמיר הלב, הכתוב ביד מספר אמונה.

מאז ילדותי אני לעיתים נעצרת ושואלת את עצמי כשאני צופה בארועי ספורט: ''למה בעצם''? למה לרוץ? למה לרוץ מהר? למה לרוץ יותר מהר ממישהו אחר? מה זה אומר ''שיא''? מה המשמעות של לשפר שיא במאית שנייה? למה כמעט לאבד את החיים בשביל זה?

טוף. רוב הזמן אני נהנית מהמאמץ האנושי, רוח הלחימה, ביטוי הגוף הנשגב. whatever.

דניאלה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תהייה [חדש]
אורי קציר   שבת, 22/10/2005 שעה 18:54
בתגובה לדניאלה
אתר אישי
שאלה יפה, דניאלה. אני מניח שהאדם - כל אדם - רוצה לבדוק תמיד את גבולות היכולת שלו במשהו. אחת הדרכים היא לבדוק את יכולות הגוף. אבל לא לטעות, זה קורה לכולנו. כל אחד מאיתנו מנסה תמיד לבדוק כמה בריכות הוא יכול לעשות ברציפות מבלי להתעייף, עד לאיזה מיפתח ניתן לבצע שפגט, מה אורך הזמן שבו ניתן ללעוס מסטיק בודד או כמה אפשר לעבוד במשרד מבלי לחזור הביתה. לעתים הכוונה אינה לבדוק גבולות אלא היא תוצאה של כורח נסיבות כלשהו, אבל התוצאה דומה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תיאור המרוץ בספר מאה שנים של מרתון [חדש]
יורם אהרוני   יום א', 23/10/2005 שעה 12:59 אתר אישי
מאת Riel Hauman

1) בשעה 14:30 בתאריך 24.7.1908 יצאו לדרך 56 רצים.
2) נקודת הגמר הייתה מול התא המלכותי ומסיבה זו הוסיפו 385 יארד למרחק.
3) לרשות המתחרים עמדו לאורך הדרך דוכנים עם משקאות חמים וקרים, פודינג אורז, צימוקים, בננות וחלב וגם או-דה-קולון!
4) מהלך המרוץ: מייל ראשון מוביל טום ג'ק מבריטניה בזמן מטורף לאותה תקופה – 5:02. אחרי 5 מייל (8 ק''מ) הוא עדיין הוביל עם 27:01 (קצב ל - 2:22 במרחק המלא) שש שניות לפני ג'ק פרייס ואחריהם פרד לורד, דנקן, הפרון (Hefferon) ופייטרי. 10 מייל – פרייס מוביל לפני לורד כאשר הפרון 19 שניות מאחור ודבוק אליו פייטרי. הפרון עדיין פיגר אחרי המוביל ב – 41 במחצית המרחק אך עבר להוביל בנקודת 14 מייל. פרייס פרש בנקודת 15 מייל ויתרונו של הפרון על לורד היה 2 דקות. אלא שכאן עצר לורד למנוחה ופייטרי ולונגבואט עברו אותו. לונגבואט לא יכול היה לעמוד בקצב ועבר להליכה. יתרונו של הפרון גדל ל – 4 דקות. הפרון עבר את 20 המייל ב – 2:20:26 ובנקודה זו החל פייטרי לצמצם.
הספר מביא לשם השוואה את הזמן לכל מייל:
מייל 16 – הפרון 6:38, פייטרי – 7:06
מייל 17 – הפרון 6:47, פייטרי 7:11
מייל 18 – הפרון 7:04, פייטרי 7:24
מייל 19 – הפרון 6:38, פייטרי 6:51
מייל 20 – הפרון 6:57, פייטרי 7:18
מייל 21 – הפרון 6:32, פייטרי 5:58!
מייל 22 – הפרון 8:22, פייטרי 7:51
קטע שבין 22 ל – 24 מייל (לא ידוע זמן במייל ה – 23) הפרון – 26:08, פייטרי 25:21 (ממש קצב הליכה-‏7.6 קמ''ש, לעומת מיילים ב – 7 דקות שזו מהירות של 13.8 קמ''ש ו – 6 דקות למייל שזו מהירות של 16 קמ''ש)
שני מייל מהאצטדיון שתה הפרון כוס שמפניה והחל לסבול מכאבי שרירים והכרה מעורפלת. פחות ממייל אחד לפני האצטדיון עבר פייטרי את הפרון. בינתיים התקדם מאחור הייס שאכל לפני המרוץ שתי אוקיות של בשר בקר, שתי פרוסות טוסט וכוס תה אך לא אכל דבר בדרך, במהירות גדולה משני השובקים שלפניו ועבר את הפרון ממש לפני הכניסה לאצטדיון. 27 רצים מתוך 56 המזנקים סיימו. ג'ק אנדרסון, שעמד בראש הצוות המארגן והוא זה שממש סייע לפייטרי לעבור את קו הגמר התעקש שעשה זאת רק במצוות הרופא. פייטרי טען שהיה מצליח לסיים גם ללא עזרה אך על פי התמונות הרבות שצולמו שם נראה שלא בדיוק היה לו כוח לסיים ללא עזרה. אחד השופטים באצטדיון היה הסופר ארתור קונן דויל (מחבר ספרי שרלוק הולמס) וביוזמתו הוענק לפייטרי גביע זהה לזה של המנצח. פייטרי אגב היה מקארפי, עיר בצפון איטליה ולא מן האי קפרי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

טעות העתקה שלי [חדש]
יורם אהרוני   יום א', 23/10/2005 שעה 17:53
בתגובה ליורם אהרוני
אתר אישי
הפרון עבר את נקודת 20 המייל שזה 10 ק''מ לסיום ב - 2:02:26. ה - 10 ק''מ האחרונים לקחו לו לפיכך 53:32 דקות שזה ממוצע של 8:36 דקות למייל. הממוצע שלו ל - 20 המייל הראשונים היה 6:07 דקות למייל או קצב ל - 2:40 בערך לכל המרחק.כבר מזמן אמר מי שאמר שהמרתון מתחיל רק אחרי 20 מייל אבל אז כנראה עוד לא דמעו על זה. היום אני מכירים את תופעת ''הקיר'' שקוראת להרבה רצים בערך בנקודה הזו: הגוף מתקשה לאזן את רמת הגלוקוז בדם בגלל מחסור בגליקוגן בגוף, מתחיל לפרק חלבונים מהשרירים כדי לייצר מהם גלוקוז ולכן מתחילים כאבי שרירים המאלצים את הרצים להאט מאד את הקצב. לכן חשוב מאד במרתון לתכנן נכון את קצב הריצה כדי שעתודות הגליקוגן בגוף יספיקו לכל המרחק.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כמה פעמים רץ פיאדיפידס את המרחק אתונה-מרתון? [חדש]
אילן   יום א', 23/10/2005 שעה 18:01
אורי שלום,

פעם קראתי שהסיבה להתמוטטותו של פיאדיפידס היתה העובדה שלמעשה הוא רץ את המרחק הזה (כ- 40 ק''מ) לפחות פעמיים (ובאיזשהו מקום נזכרו אפילו 3!!), שכן הוא הגיע למרתון בריצה מאתונה.
אני לא לגמרי סומך על זכרוני בעניין, אבל נדמה לי שבמקביל התקיימו שני קרבות בין האתונאים לבין הפרסים, האחד יבשתי והשני ימי, וזו היתה סיבת שליחותו הראשונה של פיאדיפידס.
יש איזה מקור מבוסס לזכרון העמום שלי???
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מקורות היסטוריים [חדש]
יורם אהרוני   יום ב', 24/10/2005 שעה 5:09
בתגובה לאילן
אתר אישי
ב - 1892 הכריז פייר דה-קוברטן על הכוונה לקיים משחקים אולימפיים מודרניים. שנתיים אחר-כך הציע לו הצרפתי מישל ברל לכלול בתכנית מרוץ מרתון. מרוץ כזה לא נכלל בתכנית המשחקים האולימפיים העתיקים ביוון. ההיסטוריון הרודוטוס, שחי תקופה קצרה אחרי קרב מרתון (485 עד 425 לפני הספירה) שכתב על קרב מרתון על סמך עדויותיהם של ותיקי הקרב מספר סיפור אחר לגמרי: פידיפידס נשלח לספרטה כדי לבקש שהספרטנים יבואו לעזרת האתונאים בקרב נגד הפרסים. הוא מספר שהרץ הגיע למחרת ולכן משערים שהרץ עבר את המרחק העצום של 219 ק''מ בפחות מ - 48 שעות. לזכר המרוץ ההוא החלו לפני מספר שנים לערוך ביוון מרוץ בשם ספרטאטלון ושם נתגלה אחד מגדולי הרצים בתקופה המודרנית למרחקי אולטרא-מרתון, היווני יאניס קוורוס, שהדהים את כולם וסיים את המרחק בפחות מ - 24 שעות. בתחילה סברו שהוא רימה אבל אחר כך התברר שהוא פשוט רץ מצויין והוא שלט בענף ביזארי זה שנים רבות.
האזכור הראשון לריצה ממרתון לאתונה הוא הרבה יותר מאוחר והוא מופיע אצל ההיסטוריון פלוטארך שחי מ - 46 עד 120 שנה אחרי הספירה, כלומר דבריו נכתבו יותר מ - 500 שנה אחרי הקרב. הוא אגב לא נוקב בשמו של פידיפידס. רק במאה השניה הוחל לייחס את הריצה ממרתון לאתונה לפידיפידס. אין ספק ששליחים רצים מילאו תפקיד בעולם העתיק. גם בתנ''ך יש אזכורים לכך כמו איש בנימין שנשלח לבשר לעלי הכהן על מפלת ישראל נגד הפלישתים ורץ מאבן-עזר (אזור ראש-העין) לשילה, מרחק של כ - 35 ק''מ. אחרי מלחמת ששת הימים ערך מרכז מכבי כמה מרתונים במסלול זה וכינה אותם ''מרוץ איש בנימין''. בתנ''ך גם מתוארת תחרות ריצה כאשר יואב שולח שני רצים לבשר לדוד על מות אבשלום ואחד עוקף את השני בדרך. כיום נוטים ההיסטוריונים לראות בסיפור הרץ ממרתון רק אגדה שיש לה כמובן גרעין היסטורי - השליחים שהיו יוצאים להביא הודעות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מקורות היסטוריים [חדש]
אורי קציר   יום ב', 24/10/2005 שעה 14:19
בתגובה ליורם אהרוני
באתר ''שוונג'' מביאים מספרים שונים מעט, אבל העיקרון דומה: http://www.shvoong.co.il/secondLevel/all_articles1.a...

אגב, האתלט היווני יאניס קורוס מתמחה בריצות שמרתון הוא משחק ילדים על ידן. לעתים הוא רץ מרחקים של מאות קילומטרים. אני לא בטוח שהשיא הזה עדיין עומד על כנו, אבל קורוס היה השיאן בריצת 24 שעות - 303.506 קילומטרים בתחרות שהתקיימה באדלייד, אוסטרליה, באוקטובר 1997. יווני אחר, דימיטרון יוורדאנידיס, נחשב עד עצם היום הזה לאדם הקשיש ביותר שסיים אי פעם מירוץ מרתון. ב-‏1976 הוא סיים את מרתון אתונה בזמן של 7:33 שעות, והוא אז בן 98 שנים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

KOUROS Yiannis [חדש]
יורם אהרוני   יום ד', 26/10/2005 שעה 9:44
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
כדי להתרשם מהישיגיו של קוורוס כדאי להציץ ברשימת ההישגים הטובים ביותר שהושגו על פי האתר של התאחדות האולטרא מרתונים http://www.iau.org.tw

ההתאחדות הבין-לאומית לאתלטיקה מכירה בשיא רק במרחק אחד מעל מרתון: 100 ק''מ ושם כנראה קוורוס היה רק מתחמם. השיא לגברים שייך ליפאני בשם טקאהירו סונאדה והוא 6:13:33. שיא הנשים קרוב אליו מאד והוא 6:33:11 של יפאנית בשם טומו אבה, כלומר הבדל של כחמישה אחוזים וזה פחות מההבדל בכל מרחק אחר בו מוכרים שיאים רשמיים בריצה. יש הטוענים כי ככל שעולה המרחק מצטמצם ההבדל בין גברים ונשים ויום אחד הנשים אפילו ישיגו את הגברים אבל זה כבר סיפור אחר.
בכל אופן במרחקים שמעל 100 ק''מ הוא פשוט רמה בפני עצמו. יש לו גם עיסוקים מחוץ לתחום הספורט: הוא משורר, מלחין, וחוקר ספרות ומוסיקה. חי כיום באוסטרליה אך מתמחה בספרות יוונית. עבודת המאסטר שלו בספרות היא על ניקוס קאזאנצקיס (מחבר ''זורבה היווני''). מאמר ביוגרפי טוב עליו אפשר למצוא באתרhttp://www.coolrunning.com.au/ultra/kouros.shtml
ב – 24 שעות יש לו 13 התוצאות הטובות בהיסטוריה:
24H NAME DD.MM.YY CAT NAT

1 303,306 KOUROS Yiannis 13.02.56 M40 GRE 1 P ADELAIDE AUS 1/02.03.1997
295,052 KOUROS Yiannis (02) M40 GRE 1 P CAMBERRA AUS 4/05.10.1997
294,104 KOUROS Yiannis (03) M40 GRE 1 P COBURG AUS 13/14.04.1996
290,221 KOUROS Yiannis (04) M40 GRE 1 R BASEL SUI 2/03.05.1998
286,463 KOUROS Yiannis (05) M GRE 1 R NEW-YORK USA 28/29.09.1985
285,362 KOUROS Yiannis (06) M GRE 1 P SURGERES 48H FRA 6/07.05.1995
285,304 KOUROS Yiannis (07) M40 GRE 1 P SURGERES 48H FRA 3/04.05.1996
284,853 KOUROS Yiannis (08) M GRE 1 R NEW-YORK USA 7/08.11.1984
284,070 KOUROS Yiannis (09) M45 GRE 1 P SOOCHOW 2/03.03.2002
283,600 KOUROS Yiannis (10) M GRE 1 P MONTAUBAN48H FRA 15/17.03.1985
282,981 KOUROS Yiannis (11) M GRE 1 P COBURG AUS 8/09.04.1995
280,469 KOUROS Yiannis (12) M GRE 1 P MELBOURNE AUS 4/05.08.1990
277,415 KOUROS Yiannis (13) M45 GRE 1 R SYLVANIA USA CHAMP 14/15.09.2002
2 276,209 SCHWERK Wolfgang 28.07.55 M GER 1 R KÖLN GER 8/09.05.1987
3 275,982 KRUGLIKOV Anatoly 9.10.57 M RUS 1 P PODOLSK RUS 24/25.06.1995
275,829 KOUROS Yiannis (14) M45 GRE 1 P IAU WORLD VERONE 22/23.09.2001
4 275,576 SAFIN Nikolai 58 M RUS 1 I PODOLSK RUS 27/28.02.1993
275,357 KOUROS Yiannis (15) M40 GRE 1 P 48H SURGERES FRA 6/07.05.1997
5 274,715 GAUDIN Bernard 18.09.49 M FRA 1 R NIORT FRA 13/14.11.1982
6 274,480 DOWDLE Dave 7.11.54 M GBR 1 P GLOUCESTER GBR 22/23.05.1982
7 274,119 ERDMANN Hans Peter 9.09.44 M40 GER 2 R KÖLN GER 8/09.05.1987
8 273,878 NUNES Valmir 16.01.64 M BRA 1 P ASIAN CHAMP SOOCHOW 8/09.03.2003
9 272,624 BOUSSIQUET Jean-Gilles 26.07.44 M FRA 1 P LAUSANNE SUI 2/03.05.1981
10 272,619 KHIKOV Eduard 61 M RUS 2 P PODOLSK RUS 24/25.06.1995

271,200 KRUGLIKOV Anatoly (02) M RUS 1 P PODOLSK RUS 27/28.08.1994
11 270,338 HRMO Lubomir 25.02.61 M40 SVK 2 P IAU WORLD VERONE 22/23.09.1901
270,296 KRUGLIKOV Anatoly (03) M RUS 1 I PODOLSK RUS 26/27.02.1994
ואם מחפשים השוואה לנשים אז ההישג הטוב היותר של אישה הוא 250.106 ק''מ שזה יותר מ – 20% אחרי קוורוס אבל אם היינו לוקחים את הרץ השני בטיבו ההבדל היה רק כ – 10%
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איזה אצניות... [חדש]
אורי גולדבורט   יום ג', 15/11/2005 שעה 16:48
חברים וחברות.

''אצן'' זה ספרינטר, ''אצנית'' זה ספרינטרית. המדובר במי שרצים תחרותית עד 400 מטרים. רצי המרתון ואפילו רצי 1500 מטרים אינם ''אצנים'', אלא רצים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©