עוז לתמורה
יום ה', 22/09/2005 שעה 21:35
אפשר לדבר הרבה על ההיסטוריה של הכדורגל ולנסות להוציא ממנה את הסיבה מדוע הפך המשחק הזה מהתקפי ויצירתי, כפי שהיה בשנות העשרים, השלושים והארבעים לטקטי, הגנתי ונטל ברק בשמות השמונים, התשעים ובמאה העשרים ואחת. אבל אין טעם לנתח את כל זה כרגע. השאלה היא כיצד מחזירים את הכדורגל לימי הזוהר והפוריות של שחקנים כמו ליאונידס הברזילאי, מתיוס הבריטי ופושקש ההונגרי. כמה הצעות לשיפור המצב ולהשבת הכדורגל לימים בהם מילא לא רק תפקיד עסקי אלא שימש גם כמקור הנאה צרוף להמונים










טרינידד, ינואר 1994. טורניר ''גביע של'' (Shell Caribbean Cup) - אין לי מושג אם שמו ניתן לו בשל סמליות כלשהי שקשורה לצדפות, או בגלל מעורבות מימונית כלשהי של חברת הדלק הגדולה הנושאת שם זהה - נערך זו הפעם השישית. ''אריות הכדורגל'' המשתתפים בו כוללים, בין השאר,מדינות זעירות (חלקן לא בריבונות מלאה) כמו גוואדלופ, מרטיניק, סנט וינסנט, סנט קיטס ונוויס, אנטיגואה, דומיניקה, אנגווילה ושלוש הגוויאנות - גוויאנה (הבריטית לשעבר), גוויאנה הצרפתית וסורינם (לשעבר גוויאנה ההולנדית).

בית מס' 1 כלל את גרנדה, פוארטו ריקו וברבדוס. המשחקים נערכו בשיטה של סיבוב אחד, כלומר ללא משחקי בית וחוץ אלא כמשחק בודד בין כל שתי נבחרות בבית המוקדם. במשחק הראשוו גברה פוארטו ריקו על ברבדוס בתוצאה 1:0. יומיים לאחר מכן ניצחה גרנדה את פוארטו ריקו באותה תוצאה בדיוק. לקראת ה-‏27 בינואר, מועד המשחק האחרון והקובע בין גרנדה לברבדוס, התבהרה עובדה אחת מעל לכל ספק: ברבדוס, שנהנתה מהפסדה המפתיע של פוארטו ריקו, הייתה חייבת לנצח בהפרש של שני שערים לפחות כדי לזכות בראשות הבית ולעלות לשלב הבא. רק כך תוכל להפוך את מאזן השערים השלילי שלה לחיובי ואת המאזן החיובי של גרנדה לשלילי.

פרנץ פושקש (ימין) ואלפרדו די-סטפאנו (שמאל), שניים מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה, בימים הזוהירם של ריאל מדריד. היום, סביר להניח, הם היו מבלים יותר זמן בחדרי הניתוח ובחדרי העיסוי מאשר על המגרש

חוקת הטורניר קבעה כי במקרה של שיוויון בשערים בתום תשעים דקות, יעברו הקבוצות להארכה והקבוצה שתבקיע ראשונה - תנצח. מעבר לעובדה - הבלתי מקובלת כשלעצמה - שבטורניר זה הונהגה שיטת ''שער זהב'' גם במשחקים שאינם על בסיס נוק-אאוט (המפסיד יוצא), היה המילכוד טמון בסעיף אחר של אותה חוקה. סעיף זה קבע כי ''שער זהב'' יחושב כניצחון בהפרש של שני שערים. במלים אחרות, קבוצה שלאחר תשעים דקות של תיקו מאופס מבקיעה בהארכה שער ניצחון, זוכה בניצחון של 2:0 - ולא של 1:0, כמקובל.

המשחק עצמו התנהל בשליטה ברורה של שחקני ברבדוס. הם גם הצליחו להשיג את היתרון הרצוי והובילו 2:0 על יריביהם. שבע דקות לסיום המשחק אירע הגרוע מכל, מבחינתם: גרנדה הבקיעה שער מצמק. 2:1 לברבדוס. ניצחון בתוצאה הזו היה משול להפסד, משום שממילא היה מביא לעליית גרנדה לשלב הבא. שחקני ברבדוס תקפו את שער יריביהם בכל עוז, אבל פעם אחר פעם כשלו בניסיון להבקיע את השער הגואל. שחקני גרנדה צופפו את הגנתם ולא היו רחוקים, כמאמר אחד הצופים, מלהעמיד את כל האחד-עשר שלהם על קו השער, בשורה אחידה, כדי לחסום את הניסיונות הללו. שש דקות לשריקה. חמש. ארבע. עבור שחקני גרנדה נראתה כל שנייה כנצח נצחים. הברבדוסים, מצידם, היו מיואשים לגמרי. גלים-גלים התנפצו מאמצי חלוציהם על קיר ההגנה המוצק של גרנדה. המאמץ נתן בהם את אותותיו. חלק מהם עמדו על הסף המייאש שבין עצבים לבכי. בעברית קוראים לזה תיסכול.

על אף העובדה שפחות מתריסר שנים חלפו מאז אותו משחק היסטורי, לא נותר תיעוד רב של כל היבטי ההתרחשויות בו. לכן, לא ברור מי היה האיש שאת מוחו פילח כברק הרעיון המופלא של הבקעת שער עצמי במטרה לנצח. אבל מי שזה לא יהיה, הרעיון שלו - אם לא הוא עצמו - קנה לו מקום ומעמד כחבר כבוד בהיכל האנקדוטות הבלתי-אפשריות של היסטוריית הספורט. אותו אלמוני תפס שאם תבקיע גרנדה שער שיוויון, יגיע המשחק להארכה - ו''שער זהב'' של ברבדוס בהארכה, אם יושג, יביא ניצחון בהפרש של שני שערים ולעלייה לשלב הבא. וכל זה בגלל אותו חוק אומלל שקבע ששער שמובקע בהארכה שווה כפליים משער שמובקע בזמן משחק ''רגיל''.

שלוש דקות לסוף. שחקן ברבדוס בעט את הכדור לשערו הוא ו''הצליח'' להבקיע. 2:2. לשמחת ה''מבקיעים'' אין גבול. אם הברבדוסים היו מכירים את המונח הישראלי ''יש אלוהים'', הם בוודאי היו משתמשים בו כדי לתאר את עליצותם. אבל גרנדה, שסובלת מנחיתות איכותית בולטת במגרש, מבינה גם את מה שבברבדוס הבינו: עם נחיתות כזאת במגרש, סיכויי גרנדה להבקיע ''שער זהב'' בהארכה שואפים לאפס. המסקנה: יש ''לעזור'' לברבדוס להבקיע את שער גרנדה, לנצח 3:2, ושוב - עבור גרנדה, הפסד כזה כמוהו כניצחון.

שלוש הדקות הבאות (פלוס זמן פציעות) הציגו את אחד ממחזות האבסורד הגדולים של הכדורגל: גרנדה ניסתה בכל כוחה להבקיע את שערה שלה, במטרה להימנע מהארכה. ברבדוס, למרבה האבסורד, הגנה על שערה של גרנדה משום שהייתה מעוניינת באותה הארכה עצמה. לאחר זמן שנדמה כנצח, שרק השופט לסיום תשעים הדקות. ברבדוס ''ניצחה'' משום שהצליחה להעביר את המשחק להארכה, וניצחה שוב - הפעם ללא מרכאות - כאשר הבקיע אחד משחקניה את ''שער הזהב'', ארבע דקות לאחר תחילת ההארכה. ניצחון 3:2, שכמוהו כ-‏4:2, נתן לברבדוס את ההישג ההיסטורי שלה.

האנומליה שיצרו מארגני הטורניר עשתה, בדיעבד, אי-צדק עם נבחרת גרנדה דווקא: הפסד בשיעור 2:1 (התוצאה טרם השער העצמי המכוון של ברבדוס) היה מעלה לשלב הבא אותה ולא את יריבתה. כך יצאה הרוח הספורטיבית מבוזה והמשחק הפך למעין דו-קרב של מניפולטורים.









אני מודה שהסיפור הזה (שהוא, ללא ספק, אחד המשעשעים והמשונים בתולדות המשחק) כה מושך, עד שלא יכולתי להתאפק וסיפרתי אותו במלואו. אבל יש לו, וזה כבר ברצינות גמורה, גם לקח של ממש. כדורגל, וזה כבר הפך לקלישאה, הוא הרבה יותר מסתם משחק. במדינות מסוימות הוא הפך לאמנות; באחרות - לדת. ובמקבית המקרים הוא משמש ככלי למוביליות חברתית ולהיחלצותם של מעטים מתנאי החיים הקשים שאליהם נולדו. אבל עם כל הכבוד למטרות הללו, קצת קשה לשכוח לפעמים את המטרה המקורית שלשמה נועד המשחק: ההנאה. ובמקרה הזה אני מדבר על הנאת הקהל.

סטנלי מתיוס. כישוריו של הקשר של סטוק סיטי היו לאגדה. בשעתו נחשב לרואה המשחק המוכשר ביותר באירופה.

אותה פרשה קאריבית נולדה, אם נחשוב על זה, בשל התעקשותם של מארגני הטורניר לשמר חוק ספורטיבי ישן נושן שמלכתחילה לא היה בו היגיון רב. הרצון לשמר את חוקי המשחק ללא קשר לשאלה מתי ובאילו נסיבות נולדו מהווה, עם השתנותן של אותן נסיבות, גורם מכביד במיוחד.

אפשר לדבר הרבה על ההיסטוריה של הכדורגל ולנסות להוציא ממנה את הסיבה מדוע הפך המשחק הזה מהתקפי ויצירתי, כפי שהיה בשנות העשרים, השלושים והארבעים לטקטי, הגנתי ונטל ברק בשמות השמונים, התשעים ובמאה העשרים ואחת. יש לכך אינספור סיבות, ולטעמי פילוסופיית המשחק שפיתח הלניו הררה, מאמנה הארגנטיני של אינטר האיטלקית בשנות השישים, היא הבולטת שבהן. הררה, משליט משמעת קפדן, היה גם טקטיקן מעולה ואיש-חזון של המשחק. שיטת ה'קאטנאצ'יו' שלו, אשר שמה דגש על הגנה נוקשה בשילוב של התקפות מתפרצות, הפכה לחותמת האיכות של המשחק האיטלקי עד שנות ה-‏80 המאוחרות, ולאחר מכן עשתה לה נפשות ברחבי העולם. אבל אין טעם לנתח את כל זה כרגע. השאלה היא כיצד מחזירים את הכדורגל לימי הזוהר והפוריות של שחקנים כמו ליאונידס הברזילאי, מתיוס הבריטי ופושקש ההונגרי.

מארקו ואן באסטן ההולנדי נחשב לאחד החלוצים הגדולים ביותר בחצייה השני של המאה העשרים. ואן באסטן פרש ממשחק פעיל עוד לפני שמלאו לו שלושים לאחר שגופו לא עמד עוד במאסת העבירות שבוצעה עליו. דרך טובה לנטרל חלוץ מלאיים על השער היא פשוט לפגוע בו פיסית. ואן באסטן אינו היחיד. פרנץ פושקש האגדי ספג במשחקים המוקדמים של הגביע העולמי ב-‏1954 מכות כה עזות מהמגן הגרמני לייבריך שבקושי היה מסוגל לנוע בגמר האליפות, אותו גמר טראגי בו הפסידו המגיארים לגרמניה. פלה נפצע שוב ושוב ובמשחקי הגביע העולמי של 1962 בצ'ילה כמעט ולא שיחק. אבל ואן באסטן הוא אחד המובילים בעולם כיום בעשיית נפשות לרעיון התחדשות המשחק וכלליו. והוא יודע למה.

נבחרת יוון, למשל, זכתה בתואר אלופת אירופה בשנה שעברה. זה משול, פחות או יותר, לרעיון שקבוצת שמשון אום אל פאחם תביס את מכבי תל אביב בקרב על אליפות המדינה בכדורסל. יוון עשתה את זה באמצעות משחק הגנתי נוקשה, ניטרול התקפות היריב באמצעות האטה של המשחק ומילוי מרכז המגרש בשחקנים שעוסקים בעיקר בהגנה ובניסיון להעביר את הכדור לאגפים. תרגילים יצירתיים לא היו שם, למעט, אולי, במצבים סטאטיים. היורו הוכיח שהמשחק ההגנתי השתכלל עד כדי כך שהצליח לנטרל את הכדורגל ההתקפי, חרף חוקים כמו שינוי שיטת הנבדל, שנועדו להפוך אותו לאטרקטיבי יותר.

ואן באסטן הציע בעבר להעניש מבצעי עבירות סדרתיים, כאלה שהופכים את המשחק לסיוט באמצעות ביצוע של עשרות עבירות קטנות שאינן גוררות הוצאת כרטיס אדום. ואן באסטן הציע גם שלאחר ששחקן שמבצע חמש עבירות יוחלף ללא אפשרות לשוב למגרש (בדומה לכדורסל) וכן שכאשר קבוצה תבצע מספר עבירות מסוים ניתן יהיה להרחיק ממנה את אחד השחקנים.

הבלוגר והעיתונאי רחביה ברמן הציע להכניס שינוי רדיקלי בשיטת הנבדל. ברמן העלה את הרעיון ''למתוח קווים לרוחב המגרש, בהפרשים של חמישה מטר, או שני מטר, או מטר, ולקבוע שאם השחקן המקבל לא מקדים את המגן האחרון ביותר מהמרחק הזה, אז אין נבדל''. רעיון אחר שלו הוא ''למתוח קשת ברדיוס 25-30 מטר ממרכז השער. כל מהלך שבו המוסר נמצא ברגע המסירה בתוך הקשת, הוא לא נבדל. מצד אחד, מספיק להוציא את ההגנה לכיוון החצי כדי להבריח את החלוצים, כך שאלמנט התנועה והאפשרות לשלב יותר שחקנים בהתקפה יישמרו. מצד שני, אם שחקן כבר נמצא עם כדור 30 מטר מהשער שלך, תתגונן איך שאתה יכול, כי כבר אין כאן יתרון שהשגתו פוגעת במשחק. אם תצטופף אחורה, יהיו לנו הרבה שערים ממרחק. אם תצא לקראת מובילי הכדור, יהיו הרבה כדורים פנימה''.

בראשית שנות השמונים החליטו באנגליה להתמודד עם מיעוט השערים במשחקי הליגה הראשונה באופן שנחשב אז לפריצת דרך: הענקת שלוש נקודות לניצחון במקום שתיים (כפי שהיה מקובל עד אז). הרעיון היה להפחית את המוטיבציה של קבוצה להוציא תוצאת תיקו באמצעות התגוננות מתמד (''בונקר''). זה עבד. מספר השערים בליגה האנגלית עלה שוב, וההצלחה הייתה רבה עד כדי כך שמדינות רבות בעולם (כולל ישראל) הלכו בעקבות האנגלים ואימצו את הרעיון בהתלהבות. אבל בשנים האחרונות שוב חלה ירידה כמותית במספר השערים והאנגלים החלו לשבור את הראש על שיטות חדשות. ולא רק הם.

מרקו ואן באסטן, מהמשובחים שבחלוצי סוף המאה העשרים, מסתער על הכדור. משמאלו, יורגן קולר, הנחשב לאחד המגנים הטובים שהצמיחה גרמניה באותה תקופה. קולר, למרבה האבסורד, נחשב למגן יעיל דווקא בשל נטייתו להציק לחלוצי היריב באמצעות ביצוע עבירות קטנות שפגמו בשטף המשחק והוציאו את יריביו מהריכוז

טורניר אמסטרדם בכדורגל הוא זירת ניסויים מתמשכת לחוקים מקוריים. המארגנים ההולנדים החליטו אשתקד לשים קץ למשחק הסגור וקבעו שכל שער שקבוצה כובשת מעניק לה נקודה נוספת. כלומר, קבוצה שהפסידה 4-3 עדיין זוכה לשלוש נקודות. קבוצה שניצחה 0-5 מקבלת שמונה נקודות וכו'. אם חושבים על ההצעה הזו ברצינות היא בוואי יכולה להעלות לא מעט חיוכים של שביעות רצון. קבוצה שמבקשת לדהור קדימה לא תוכל רק לנצח בתוצאה של 1-0 או לסיים בתיקו מאופס כדי לעמוד בכך אלא תיאלץ להבקיע בצרורות. קבוצה שתספוג שני הפסדים אבל תבקיע באותם משחקים שלושה שערים עדיין תקבל שלוש נקודות על הצלחותיה ההתקפיות.

אפשר גם לקחת את אחד מחוקי השכונה ולנסות ליישם אותו בכדורגל המקצועני. זוכרים את חוק ''שלוש קרנות פנדל''? לפי החוק השכונתי הזה קבוצה שלזכותה מצטברות שלוש בעיטות קרן יכולה להמיר אותו בבעיטת עונשין מ-‏11 מטרים (בשכונה לא היה נהוג למדוד את המטראז' במדויק אבל העקרון ברור). קבוצה הגנתית שתעיף כדורים אל מעבר לקו הרוחב של שערה היא תיענש קשות על הפאסיוויות הזו. נכון, זה אומר שבמצ'-אפים של ריאל מדריד נגד סכנין יהיה קשה יותר לאחרונים לקלקל לראשונים את החגיגה, אבל זה לפחות יגדיל את הסיכוי שנראה כדורגל התקפי ואיכותי.

אני מאמין שלא יזיק אם ישראל תהפוך את הליגה העלית שלה למעבדת ניסיונות לחוקים חדשים מעין אלה. יש מקומות כאלה. את טורניר אמסטרדם ואת הליגה האנגלית כבר הזכרתי. אפשר לתת דוגמאות גם מתחום הכדורסל: רעיונות יצירתיים כמו הגבלת השהות של שחקן ברחבת העושין של היריב לשלוש שניות לכל היותר או הענקת שלוש נקודות לסל שהקלע ממרחק מסוים ומעלה נוסו לראשונה בליגת ה-ABA האמריקנית. אותה ליגה שומרת על יצירתיות כזו גם כיום ובודקת חוקים שנועדו להפוך את הכדורסל ליפה לעין ולמושך קהל. כך, למשל, קיים שם חוק האומר כי סל שקלע שחקן שחטף את הכדור בתוך מחצית המגרש של הקבוצה היריבה שווה שלוש נקודות; ואילו סל שלוש שנקלע באותה סיטואציה - ארבע נקודות. מהליגה הבכירה, ה-NBA, באים ללמוד את החוקים החדשים ומאמצים (או שלא) בהתאם.

אז אפשר לעשות את זה גם כאן. אחרי שיו''ר התאחדות הכדורגל לשעבר, מיקה אלמוג, היה אחראי לחידוש שבהנהגת בעיטות העונשין כדרך להכרעה במשחקים צמודים, הגיעה העת שהליגה הבינונית שלנו תיטול כאן את המשבצת האקספרמנטלית. הנהגת חוקים ייחודיים שיהפכו את המשחק כאן ליותר טכני והתקפי תמשוך למגרשים קהלים משני סוגים. היא תביא סקאוטים ומומחים מאירופה לבדוק אם הניסיונות הללו צולחים במעבדה הישראלית; אבל חשוב מזה, היא תחזיר את הקהל הישראלי למגרשים ותבטל לחלוטין את הדילמה שלו אם להמר כל שבת על ''שלם וצפה'' ב-‏19.90 שקל שילכו לכיסיהם של פיני זהבי ואלי עזור מחברת ''צ'רלטון'', או לראות את הדבר האמיתי במגרש.










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
נהניתי והחכמתי... [חדש]
עופר לנדא   יום ו', 23/09/2005 שעה 10:48 אתר אישי
כמי שלא מבין יותר מדי בכדורגל, אבל בהחלט היה שמח להבין יותר, אני מודה לך על המאמר המעניין ושלל האינפורמציה והרעיונות שהוא כלל!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נהניתי והחכמתי... [חדש]
אורי קציר   שבת, 24/09/2005 שעה 0:15
בתגובה לעופר לנדא
אתר אישי
תודה, עופרניקוס. כיף לשמוע. אני מקווה שתמשיך להנות כאן גם בעתיד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איפה הרומנטיקה? [חדש]
אמיר ליברמן   יום ו', 23/09/2005 שעה 13:31
אורי שלום,
נהניתי לקרוא את הסיפור המופלא ומיד נזכרתי באותו משחק כדורסל של מכבי תל אביב בכדורסל, מול וינקו ילובאץ' בשלב הבתים המוקדם, לפני מספר שנים. במכבי עשו חישוב, שאם יפסידו מעל הפרש מסויים, הם יסיימו במקום 4 בבית המוקדם וישחקו בשלב הבא מול שלוש הראשונות מהבית המקביל ולעומת זאת, אם הם יסיימו במקום שלישי, הם יפגשו בשלב הבא את הקבוצות במקומות 4-6, מאותו הבית. הקבוצות במקומות 1-3, נחשבו פחות טובות ומכבי העדיפה לפגוש אותן בשלב הבא. הרבע האחרון היה המגוחך ביותר שנראה בכדורסל מעולם - שחקני מכבי התאמנו בקליעות לסל מהחצי וביצעו עבירות על שחקניו של ילובאץ, בכדי שהם יקלעו מהעונשין. עודד קטש התעקש משום מה, לקלוע ובתגובה, הוא הורד לספסל ולא הוחזר ממנו. רק כשמכבי בגיעה להפרש הרצוי, שלוש דקות לסיום, הבין ילובאץ' את התרגיל של מכבי ועד לסיום זרקו מכבי מהחצי ויגוסלבים זרקו עונשין לכיוון התקרה. היגוסלבים לא חשבו לקלוע סלים עצמיים...

ולעניין הכדורגל - גם אני מעדיף את המשחקים של פעם, עם האקשן הבלתי נגמר והשערים, על פני המשחקים המשמימים של היום. הבעייה המרכזית, כפי שאני רואה אותה - היא העובדה שהכדורגל הפך מזמן להיות עסק כלכלי - אם כל ילד בן 16 מדרום אמריקה, יכול לקבל חוזה של מיליונים, לפני שעשה משהו בחיים שלו ואם קבוצה כמו ריאל מדריד, במקום להתכונן ברצינות למשימות באירופה ובספרד, ממשיכה לסייר במזרח הרחוק ולמכור חולצות של דיוויד בקהאם (שהוא המקביל הגברי לאנה קורניקובה). אז ברור שלקבוצות הגדולות לא באמת אכפת מהקהל. רק לפני פחות מעשר שנים, פיטרה הנהלת ריאל מדריד את המאמן שהביא לה את אליפות אירופה, כיוון שסגנון המשחק שלו, הביא תוצאות, אבל הבריח את הקהל.

או קחו לדוגמא את בית''ר ירושלים בתקופת אלי גוטמן - הקבוצה הוליכה את הטבלה, אבל הציגה יכולת בינונית למדי וזכתה בניצחונות מינימאליים של 1:0. בית''ר לקחה ארבע אליפויו, תוך הצגת כדורגל אטרקטיבי והתקפי. אז להוליך את הליגה, כבר לא היה חידוש גדול עבור האוהדים, שרצו לראות את קבוצתם משחקת בסגנון שהביא לה אוהדים בכל הארץ.
אם אנחנו רוצים שינוי - צריך לגרום לשחקנים חכבד את המקצוע בהם הם עוסקים - להרחיק לתקופות ארוכות שחקנים שפוגעים בעמיתים למקצוע, או מעליבים שופטים, לא להעניק נקודות לקבוצות שמסיימות משחק ב 0:0 ואני בטוח שיש עוד רעיונות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איפה הרומנטיקה? [חדש]
אורי קציר   יום ו', 23/09/2005 שעה 19:10
בתגובה לאמיר ליברמן
אתר אישי
אין לי שום ספק שדבריך נכונים. אגב, נדמה לי שאפשר להביא עוד דוגמאות אינספור למשחקים שבגלל הסיטואציה תוצאתם הייתה ידועה מראש. למשל, אותו תיקו מאופס במשחק בין אוסטריה לגרמניה ב-‏1978 שהעלה את האחרונים לשלב הבא במשחקי הגביע העולמי. במשך תשעים דקות נראה על המגרש אחד המשחקים השקופים וןהגרועים בהיסטוריה של המפעל הזה: כדורים שנבעטו לשמים, הוצאות חוץ שעברו מקבוצה לקבוצה, החזרות כדור אינסופיות לשוערים ושאר בזבוזי זמן.

אם הייתה נהוגה ענישה של ממש על התנהגות כזו, סביר להניח שהמצב היה שונה.

(ואפרופו מכבי תל אביב, גם המאמן שהביא לה את מספר התארים הרב ביותר בעונה אחת, רודי ד'אמיקו, הועזב לאחר שנה אחת בלבד בתפקיד. הסיבה: ד'אמיקו, שרצה הישגים, העביר את הקבוה לסגנון איטי ומבוקר בהשוואה לזה שהיה נהוג בתקופת קודמו, רלף קליין. הקהל אולי אהב את ההישגים, אבל לא נהנה בעליל מהמשחק האיטי והמחושב, והגיב בהתאם).

המטרה שלי ברשימה הזו הייתה להביא את המגיבים להציע, בין יתר הדברים, עוד ועוד רעיונות לשכלול ולהעלאת האטרקטיביות של המשחק. מישהו הציע לי את הרעיון להעניק שתי נקודות לכל שער שמובקע ממרחק מסוים ומעלה. רעיון אחר הוא להגביל את מספר הפעמים שמותר לשחקן קבוצה להחזיר את הכדור לשוערו (גם כאשר השוער אינו יכול לקלוט את הכדור בידיו). על הרעיון של מארגני טורניר אמסטרדם - להעניק נקודה לכל שער שמבקיעה קבוצה, ללא קשר לשאלה אם ניצחה במשחק אם לאו - כבר נכתב כאן. עוד הצעות כאלה יתקבלו בשמחה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איפה הרומנטיקה? [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ו', 23/09/2005 שעה 22:02
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
מה שאתה עורך הוא דבר מוזר לדעתי, כיוון שאתה מנסה להפוך את הכדורגל לכדורסל מבחינת הצורך ב'סיפוקים מהירים' ובריבוי שערים באופן מלאכותי למדיי.

הכדורגל הוא ספורט שבנוי על עקרון ההתמדה והלחימה, ויש בו כמעט כל דבר שניתן למצוא בחיים (אם תרצה, אדביק כאן את דברי מנהל חטיבת הביניים של בני בטקס הפתיחה של שנת הלימודים בגימנסיה, באותו דיון על חינוך בו השתתפת אצלי). הכדורגל הוא ספורט ואירוע שנבנים תוך 90 דקות, לפעמים באופן עקום לגמרי, מה שמראה לנו את הפער בין רצוי למצוי, כמו גם את רוח הלחימה לנסיון שינוי תוצאה ועוד.

אני, כשופט כדורגל חובב בליגת ילדים ונוער, מאמין כי אין הרבה טעם לשנות מחוקי המשחק לצורך ריבוי שערים. איננו זקוקים לאינפלציה מסוג זה, ואני פוסל רעיונות מסוג זה על הסף. משחקים שמסיימים בתוצאה 1:0 רלבנטים בדיוק כמו משחקים שמסתיימים בתוצאה גבוהה יותר, ואין כאן ערובה לכלום.
אם אתה חפץ בספורט עם נקודות והישגים לרוב, הרי שמקומך בתחום הכדורסל – שאינני מתפלא על כך שאמריקאים המציאו אותו (ממש בדומה לפוטבול האמריקאי): משחקים המבוססים על סיפוק מהיר, שלל נקודות, והובלה מתחלפת. כדורגל, מכל מקום, זה לא.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איפה הרומנטיקה? [חדש]
בני   יום ו', 23/09/2005 שעה 23:35
בתגובה לאלכסנדר מאן
אורי שלום

אני מסכים עם אלכסנדר מאן.

ישנה צורה אחרת להסתכל על הדברים.
אם נזכור את מונדיאל 1990 הזוועתי, ואת גביע אירופה לאלופות בשנות השמונים ותחילת התשעים, בטרם ''ליגת האלופות'', הרי יש שיפור ובכל זאת השינויים שנעשו מאז אותה תקופה, כמו האיסור על החזרת כדור לשוער, החמרת הכללים להוצאת כרטיסים ושינוי חוק הנבדל בנוגע ל''קו אחד'' די עובדים.
אחד הדברים היפים בכדורגל הוא פשטותו ויציבותו. את חוקי הכדורגל צריך לשנות, אם בכלל, בזהירות רבה.

בני
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איפה הרומנטיקה? [חדש]
אורי קציר   שבת, 24/09/2005 שעה 0:02
בתגובה לבני
אתר אישי
בני, אינני מציע לשנות את חוקי הכדורגל בבת אחת. נכון הוא שהוכנסו מספר שינויים על מנת למנוע את הידרדרות המשחק להגנתיות אבסולוטית. אבל זה בהחלט לא מספיק.

אין במשחקים מהסוג הזה ''כזה ראה וקדש''. אם מותר להכניס לכדורסל את חוק שלוש השניות או להנמיך את זמן החזקת הכדור המכסימלי של קבוצה מ-‏30 שניות ל-‏24 שניות, אפשר לעשות זאת גם בכדורגל. הכדורגל צמח כמשחק לא מסודר וחלק מהאנרכיה שליוותה את הפופולריזציה הראשונית שלו נותרה בו עד ימינו אלה. בין היתר, הוא ענף הספורט היחיד שאין בו מדידת זמן מדויקת וגם אחד הבודדים עלי אדמות שבהן אין חובה להכריע משחק. לא את הכל צריך לשנות, אבל את הגורמים המונעים ממנו להיות יצירתי בוודאי שצריך להגביל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איפה הרומנטיקה? [חדש]
אורי קציר   יום ו', 23/09/2005 שעה 23:49
בתגובה לאלכסנדר מאן
אתר אישי
אלכס, עקרון ההתמדה והלחימה, כפי שאתה מגדיר אותו, יכול למצוא את סיפוקו במיגוון מקצועות ספורטיביים אחרים, החל מאיגרוף וכלה בריצת מרתון. מטרת הכדורגלנים היא להבקיע, ממש כשם שמטרת הכדורסלנים היא לקלוע. ומאחר ומשחק כדורגל אינה מוגבל לתוצאה ספציפית שהמגיע אליה ראשון זוכה במשחק (כמו בטניס או בכדורעף) הרי שמטרתו להרבות שערים יותר מכפי שמבקיעה הקבוצה היריבה.

אינני מתווכח עם הרלוונטיות של המשחק. הוא רלוונטי לחיינו משום שהוא הפך לחלק בלתי נפרד מהתרבות הגלובלית, כמו גם לעסק מסחרי בפני עצמו, המפרנס בני אדם לרבבות. אבל אם תשים לב, לא על זה דיברתי. הכדורגל בתצורתו הנוכחית (וזו גם התשובה למיטטור) הוא פחות טכני ויותר טקטי, פחות יצירתי ויותר מכני. גרמניה, אגב, מזוהה יותר מכל מדינה אחרת עם היעילות האפרורית ונטולת הברק של המשחק הזה. כשמדברים על ''כדורגל גרמני'' מתכוונים, בראש ובראשונה, למשחק כמעט רובוטי שהתירגול המוקדם בו מכסה על כל הפגנה אישית - ודאי קבוצתית - של אלמנט טכני ויצירתי. גם בגרמניה שרתה יצירתיות כלשהי בתחום הזה, בעיקר כששכללה את שיטת ה''ליברו'' (המצאה איטלקית, אגב) באמצעות כשרונם של שחקנים דוגמת פראנץ בקנבאואר. אבל יצירתיות זו פינתה את מקומה ליעילות אפורה ומשעממת. אין זה מקרה שבגמר המונדיאל הראשון שבו לא הבקיעה כל קבוצה לפחות שער אחד (ב-‏1990) נטלה חלק קבוצה גרמנית. אין זה גם מקרה שהניצחון שהושג באותו גמר נבע משער מבעיטת עונשין (אנדריאס ברמה). ורק סמלי הוא שהאירוע התרחש באיטליה, המדינה האחראית - לטעמי, לפחות - יותר מכל אחת אחרת להגנתיות המופרזת שהיא מנת חלקו של הכדורגל הבינלאומי בימינו.

ראה, אלכס, אינני מתווכח עם הצורך להשיג הישגים. כולנו עדים למשחקיה של נבחרת ישראל, שיצירתיות אינו בדיוק שמה השני. אבל זוהי דרכן של נבחרות מוגבלות: לצמצם את הפרשי האיכות בינן לבין נבחרות כשרוניות באמצעות לחימה והתמדה. לשיטתי, לפחות, העולם צריך להיות בנוי על יותר מאשר פונקציונליות גרידא.

אתה דורש מספורט מה שאינך דורש מתחומי חיים אחרים. באמנות, באדריכלות, בבישול - בכל תחום בחיים אנו מחפשים לא רק את ההישג אלא גם את היופי. הכדורגל אינו יוצא מכלל זה. אני מחפש בו את היופי ואת ריבוי הסיפוקים, נכון. זה חסר לי. קצתי בתוצאות המאופסות או בעלות השער הבודד המושגות חדשות לבקרים בליגות כאלה ואחרות ובמפעלים בינלאומיים. כמה אפשר לצפות בשחקנים מעיפים כדורים באמצע המגרש ונוגחים ובועטים ללא כל מטרה לבד מהעברת זמן. זה לא יפה, זה לא גורם הנאה וזה מרחיק קהל מהמגרשים. ואם כדורגל אינו בידור, לשם מה באים אנשים לראותו מלכתחילה?

הכדורגל של ימינו מעניק פרסים לקבוצות שמצליחות לחבל בשחקנים יצירתיים של יריבותיהן. הרחקות קיימות, אמנם, אבל אין בצידן כל ענישה מרתיעה ברמה הקבוצתית. קבוצות אינן רוצות כיום להביקע יותר מיריבותיהן אלא לספוג פחות, וזוהי הבחנה חשובה. לפיכך, אין תימה שמשחקים רבים מסתיימים בתוצאות מינימליות ואף פחות מזה, למרבה סבלם של הצופים.

ודבר אחד אחרון. חוקים משתנים משום שמשחקים משתנים גם הם, אלכס. הכדורגל של ימינו לא זהה לכדורגל ששוחק בשנות השבעים של המאה התשע-עשרה בפרסטון ובניוקאסל. הוא שונה, לטוב ולרע. הוא לא היחיד. זה קורה גם בכדורסל, ענף שבו השחקנים כיום גבוהים, מהירים וחזקים מאשר בראשית דרכו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איפה הרומנטיקה? [חדש]
בני   שבת, 24/09/2005 שעה 0:30
בתגובה לאורי קציר
אורי שלום

אוהד פרסטון מ - 1870, שיקום לתחייה, יבין בקלות את המתרחש במשחק של היום.
משחק כדורסל, להשוואה, דורש מזכירות, לוח תוצאות, כמה שעוני עצר ורצוי גם עו''ד צמוד, כיוון שחוקי הכדורסל, המשתנים חדשות לבקרים, מכונסים בחוברת של כמה עשרות עמודים.
לא במקרה הכדורסל לא נקלט, למעשה, מחוץ לאמריקה ומדינות ספורות כמו יוון וישראל. אגב, זה ההסבר להצלחותינו: מקומות כמו 2, 5, 7 באליפויות אירופה, לא היו מושגים אילו הכדורסל היה פופולרי בסקנדינביה, בריטניה, גרמניה, פורטוגל ועוד.

בני
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איפה הרומנטיקה? [חדש]
אורי קציר   שבת, 24/09/2005 שעה 0:45
בתגובה לבני
אתר אישי
דומני שאתה מגזים. חוקי הכדורסל אינם משתנים חדשות לבקרים, אבל גם השינויים שנעשים בהם אינם משנים את מהותו של המשחק. בעקרון, הרעיון הוא לקלוע יותר נקודות מהיריב. ואם כבר בהשוואות לכדורסל עסקינן, הרי שגם בענף זה יש כיום טענה לתמיכת יתר של החוקים הקיימים בטקטיקות הגנתיות ובמשחק נוקשה יותר מבעבר.

להזכירך, בכדורגל יש, מלבד שני השופטים, גם קוונים, משקיף והשד יודע מה עוד. מעבר לכך, בחלק מהמגרשים נהוג כיום להסתייע בשידורי הטלוויזיה לצורך הבהרת מחלוקות שיפוטיות מסוימות. כמו בכל ענף, גם הכדורגל צועד קדימה עם הטכנולוגיה.

אני ער לכך שיש רצון בלתי מסותר להותיר משחקים כפי שעוצבו לראשונה ולייצר המשכיות של מסורת שהתגבשה במשך השנים. ובכן, לעתים יש לשמרה ולעתים יש צורך בשינויה. ממש כפי שאף אנגלי לא מבין כיום מדוע יש צורך לקיים את טורניר הטניס של וימבלדון דווקא בחודשים בהם יורד גשם שוטף לעתים קרובות (מה שמביא לדחייה של משחקים ולשיבוש קבוע של לוח הזמנים).

אגב, לעניין קליטות הכדורסל מול הכדורגל: הכדורסל נקלט פחות טוב מכמה סיבות. ראשית, הוא משחק חדש יותר. שנית, הוא משוחק מעל פני הקרקע בעוד שכדורגל משוחק על הקרקע. שלישית, במשחק כדורסל יש צורך בציוד שאינו שכיח בכל מקום (כדור בעל קפיציות מיוחדת, סלים לקליעה) בעוד שבכדורגל היכולת לייצר משחק מיידי בנסיבות אקראיות היא שפוטה יותר. יש לא מעט סיבות נוספות, אבל לא ניכנס לכולן כעת.

עובדתית, אגב, הכדורסל נקלט יפה מאוד מחוץ לאמריקה. סין, למשל, הופכת למעצמת כדורסל והספורט הזה מתפשט בה בקצב מהיר יותר מאשר בכדורגל. אבל אני מניח שיש גם נטייה אינסטינקטיבית, לא מודעת לעצמה, במדינות אירופה המערבית שלא לעסוק בספורט זה בשל הזיהוי המוחלט שלו עם ארצות הברית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אולי זה אני... [חדש]
מיטטור   יום ו', 23/09/2005 שעה 19:38 אתר אישי
אבל נראה לי שהכדורגל של היום הרבה יותר מהיר, יפה ומותח מאי פעם.
עדיין קיימות היריבויות הישנות (ברצלונה - מדריד, מילאן - יובה וכו').
ראינו ביורו האחרון את יוון חוזרת למשחק המחושב והעגום (ומנצחת) של פעם. האם זה הכדורגל שאנו רוצים לראות?
ליגת האלופות כיום יותר איכותית מהמונדיאל ויש בה כדורגל יותר טוב מאי פעם. אנו אוהבים יותר את המונדיאל בגלל הפאן הלאומי - מלחמתי שיש בו. בעולם בו אין כמעט מלחמות הספורט נותן הרגשת אימה ותקווה מבלי זוועות המלחמה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נ.ב [חדש]
מיטטור   יום ו', 23/09/2005 שעה 19:41
בתגובה למיטטור
אתר אישי
אני מתייחס כמובן לכדורגל העולמי. המדמנה המקומית שלנו עדיין לא שווה את מחירי הכרטיסים
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
בני   יום ו', 23/09/2005 שעה 23:42
אורי שלום

הנוסטלגיה מטעה, לפעמים. מונדיאל 1962 היה משמים למדי ואפילו זה של 1970 - פשוט משחקיהן של ברזיל וגרמניה היו יוצאי דופן.

אגב, מיקה אלמוג הוא שהציע את שיטת הכרטיסים הצהובים/ אדומים, שהונהגה החל ממונדיאל 1970. היה מי שהעיר שבכך הוא הישראלי שהותיר את הרישום הרב ביותר על הכדורגל העולמי...

המשחק אליו התכוונת היה גרמניה - אוסטריה ב - 1982. גרמניה היתה צריכה נצחון בהפרש שער או יותר, בעוד הפסד בהפרש שער היה מספיק לאוסטריה. אוסטריה הפסידה 1:0.

בני
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אורי קציר   יום ו', 23/09/2005 שעה 23:58
בתגובה לבני
אתר אישי
מונדיאל 1962 נחשב לפחות טוב שבין המונדיאלים עד לזה של 1990, שתפס אז את מקומו. יחד עם זאת, כדאי להציץ בדף התוצאות של הטורניר המעניין הזה ולבדוק באיזו תוצאה הסתיים המשחק בין איטליה לגרמניה: http://www.rsssf.com/tables/62full.html. באותה הזדמנות אני מזמין אותך לבדוק גם באיזו תוצאה הסתיים המשחק בין שתי נבחרות אלה במונדיאל 1978 בארגנטינה: http://www.rsssf.com/tables/78full.html. ואלה רק דגימות מקריות.

לעניין המשחק בין גרמניה לאוסטריה - בדקתי והצדק אכן עימך. ועדיין, המצב היה יכול להיות שונה לו היו מתוגמלות קבוצות גם כעל מספר השערים שהן כובשות ולא רק על הניצחון עצמו. מה שמוזר הוא שהכדורגל הבינלאומי כבר הכיר בחשיבות הכיבושים הרבים. הרי במצבים בהן יש שוויון בנקודות וביחס השערים בין שתי קבוצות באותו בית יש עדיפות לקבוצה שכבשה מספר שערים רב יותר. ובכן, מדוע לא לקחת את התפישה הזו רחוק עוד יותר?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
בני   שבת, 24/09/2005 שעה 0:46
בתגובה לאורי קציר
אורי שלום

עדיין אני חושב שצריך לגעת בחוקת הכדורגל כמי שמהלך על ביצים. כך שכנראה נצטרך שלא להסכים.
רעיון אדיר הוא לקחת טורניר זניח יחסית ולבדוק עליו שינויים. למשל, במקום לקחת לשם כך את ליגת העל שלנו, שיש לה ערך רגשי רב מכדי להוות שדה-ניסויים, אפשר לקחת את גביע הטוטו, האינטרטוטו, גביע הקונפדרציות וכיו''ב.

בני
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אורי קציר   שבת, 24/09/2005 שעה 8:48
בתגובה לבני
אתר אישי
בני, טורניר בודד הוא קצר טווח. אחרי ימים ספורים, לפיכך, יסתיים הניסוי. אני לא בטוח שניתן יהיה להקיש מהמשחקים הבודדים שיהיו בו על הכלל. מפעלים כמו גביע הטוטו או האינטרטוטו כמעט ואינם מושכים קהל מלכתחילה, ולכן אני לא בטוח שיצליחו להוות אינדיקציה לקשר בין השינויים המוצעים לבין תגובת הצופים.

אבל אתה צודק בכך שכנראה נישאר חלוקים בעניין זה. אני סבור שמאחר ולליגה הישראלית אין כל ייחוד בינלאומי מבחינת הרמה והעניין, ניתן לפחות להחיל עליה - אולי בתיאום עם פיפ''א - כללים משודרגים לצורך ניסוי למשך שנה תמימה. זה ימקד אלינו עניין רב יותר וגם ישמש כנקודת ייחוס לליגות אחרות שמבקשות לבדוק אם השינוי רצוי גם אצלן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אלתרמן כתב... [חדש]
בני   שבת, 24/09/2005 שעה 11:38
בתגובה לאורי קציר
שלום אורי

באשר לליגה שלנו אצטט את אלתרמן: ''יש יפות ממנה, אין יפה כמוה''. יש אוהדים ישראלים שכך מרגישים כלפי קבוצתם. הרמה אינה הכל. וכמו בחיים (להבדיל), אני מעדיף שישלחו ילדים של אחרים לבי''ס ניסויי.
טוב. גם כאן לא נסכים, כנראה...

בני
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עוד הצעות לעידוד כדורגל התקפי [חדש]
צביקה   יום א', 25/09/2005 שעה 9:46 אתר אישי
1) אם שלוש נק' לנצחון לא מספיקות, אפשר לתת ארבע.
2) אפשר גם לתת פרסים כספיים גדולים לקבוצה ולשחקן שיבקיעו הכי הרבה שערים בליגה. אפשר אפילו לתת מקום אוטומטי באירופה לקבוצה שתבקיע הכי הרבה שערים.
3) חילופים חופשיים ללא הגבלה יאפשרו למאמנים להעמיד הרכבים אמיצים יותר, מאחר והם יידעו שיוכלו לשנות אותם במקרה הצורך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עוד הצעות לעידוד כדורגל התקפי [חדש]
אורי קציר   יום א', 25/09/2005 שעה 23:26
בתגובה לצביקה
אתר אישי
צביקה, הבעייה היא לא שנותנים מעט מדי נקודות לניצחון אלא שהיצחונות הם מעוטי שערים. לפיכך, לא כדאי לקבוצה לעשות מאמץ כדי לתקוף ולהזניח את ההגנה והיא יכולה להסתפק בהתקפה מתפרצת או שתיים ובניצחון 1:0 קליל. כי 1:0 ו-‏6:0 נותנים לקבוצה המנצחת את אותו מספר נקודות. אז למה להתאמץ?

קשה לי להאמין שלקבוצה שמבקיעה כמויות גדולות של שערים אבל גם סופגת בצרורות מגיע מקום באירופה באופןן אוטומטי. מקון באירופה הוא פונקציה של הישג ספציפי, שבדרך כלל מצריך כושר משחק איכותי ומתמשך. חילופים ללא הגבלה יכולים ליצור רושם של קרקס ולגרום להפסקות תכופות מדי של המשחק (בכדורסל זה קורה לפעמים). אבל אולי יש משהו ברעיון האחרון שלך וכדאי להגדיל את מספר החילופים המותר לארבעה או לחמישה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

משהו לא ברור [חדש]
בני   שבת, 08/10/2005 שעה 3:55
גרנדה היתה יכולה, בטרם ההארכה, בעוד התוצאה היא 2 - 1, הן את שערה-שלה, הן את שער היריב, ולעלות. האם ברבדוס הגנה על שני השערים?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

משהו לא ברור [חדש]
אורי קציר   שבת, 08/10/2005 שעה 9:46
בתגובה לבני
אתר אישי
אז זהו, בני, שלא. גרנדה סבלה מנחיתות איכותית בולטת במגרש. הפסד 2-1 היה מעלה אותה לשלב הבא. תיקו לא היה עוזר לה משום שבכל מקרה היה מביא להארכה, שבה הייתה נחיתותה בולטת לא פחות, ובמידה והייתה סופגת שער זהב, שכמוהו כשני שערים, הייתה ברבדוס עולה. לברבדוס, לעומת זאת, היה אינטרס להביא לכך שיתרון השער האחד שלה יהיה תקף כשער זהב בהארכה ולא כשער ''רגיל'' במהלך 90 הדקות הראשונות. לפיכך, היה לברבדוס אינטרס לספוג שער שוויון. גרנדה הבינה את זה ולכן הגנה על שערה של ברבדוס. וכך נוצר מצב שברבדוס מעוניינת לספוג שער וגרנדה אינה מאפשרת לה.

קח בחשבון שהסיטואציה המשונה הזו התגלתה לרבים הממעורבים במשחק רק תוך כדי ההתפתחויות. שחקנים ומאמנים אינם חושבים בדרך כלל במונחים של ''כדאי לספוג'' אלא של ''כדאי למנוע ספיגה'' ו''כדאי להבקיע''. אני לא יודע זאת בוודאות, אבל אני יכול להניח שלא כולם הבינו בזמן אמת את המשמעות של ההבקעה ואי-ההבקעה במשחק המשונה הזה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

משהו לא ברור [חדש]
בני   שבת, 08/10/2005 שעה 12:00
בתגובה לאורי קציר
סליחה, התכוונתי לדקות האחרונות של המשחק, לאחר השוויון. במצב 2 - 2. גרנדה יכלה הייתה לנסות להבקיע לשערה או לשער יריבתה, ואם הצליחה, לעלות.
בני
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

משהו לא ברור [חדש]
אורי קציר   שבת, 08/10/2005 שעה 14:10
בתגובה לבני
אתר אישי
הבנתי. ובכן, ראשית לא נשאר זמן רב כל כך להבקיע שער כזה. שנית, יחסי הכוחות במגרש היו כאלה שניתן להמשילם למשחק דמיוני בין ריאל מדריד לבין מתנ''ס אום אל פאחם, אם אתה מבין את כוונתי. משחק שוויוני לא היה שם. גרנדה שמחה לסיים את המשחק מפני שנגמר לשחקניה האוויר בריאות. התקווה היחידה שלה הייתה שבהארכה יקרסו שחקני ברבדוס איכשהו ויקרה איזשהו נס.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כדורגל - נקודת ראייה אחרת [חדש]
מונס   יום ה', 20/10/2005 שעה 0:14
כדורגל - 22 שחקנים על מגרש גדול ורחב, כשכל קבוצה מנסה להבקיע את שער יריבתה, מי שמכניס יותר גולים הוא המנצח , נכון?

עכשיו בא נראה אם הבנתי את המאמר שלך? אתה טוען שהמערך ההגנתי של קבוצות מסויימות, והתבססות על התקפות מתפרצות בלבד, או בשל העובדה שהכדורגל הוא טכני מעיקרו יוצרת מצב של פחות מדי שערים, פחות יוזמה, פחות התקפיות, זו הכוונה? או לעובדה שער אחד במשחק אינו מספיק?

בוא ננסה לראות זאת מנקודה אחרת,המטרה ההתחלתית בכל משחק היא להבקיע את שער היריב. כדי לעשות זאת יש להתגבר על ההגנה של היריב, ולעבור את השוער. ומה קורה אם ההגנה חזקה מאוד. ולא ניתן לעבור אותה? מה קורה עם בעיטות מרחוק שמחטיאות את השער? האם כדורגל יפה חייב להיות התקפי? מה הגנה לא יכולה להיות טובה?

הרי ישנם משחקים שנגמרים בתיקו אפס, אבל מהלכי המשחק הם יפיפיים, ההחטאות מסמרות שיער, השוער עובד יפה, הקופצה מתפקדת טוב. אז מה הבעייה? , טכניקה? מה שחשוב שיהיה משחק שוטף, תנועה במשחק, כדורל ינוע, התקפות יפות, הגנה יפה, תוצאה? טוב זה חשוב אבל אני חושב שהעיקר אופי המשחק.

אה, כן ודרך אגב כדורגל התקפי בסגנון שאתה אוהב, תוכל מצוא בדרום אמריקה.

בברכה:
מונס
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כדורגל - נקודת ראייה אחרת [חדש]
אורי קציר   יום ו', 21/10/2005 שעה 8:06
בתגובה למונס
אתר אישי
מונס, הכדורגל ההגנתי אינו פסול, כמובן, אבל יש בו דברים שהורסים את המשחק. קבוצה שמחוייבת למנוע את הבקעת שערה היא יותר מאשר להבקיע את שער יריבתה מתרכזת לעתים קרובות בהוצאת שחקני היריב מכלל פעולה באמצעות ביצוע תכוף של עבירות, בהרחקה סתמית של כדורים לכל כיוון אפשרי ובשאר פעולות שלמרות שלעתים הן הכרחיות הרי שנקיטתן כאסטרטגיה ולא כטקטיקה הופכת את המשחק לגרוע. כל הרעיון הוא לראות מכסימום פעולות יפות ולמצות את כישוריהם של השחקנים האיכותיים שבשדה.

את הרעיון של הגנה-בכל-מחיר פיתח המאמן הארגנטיני הלניו הררה בקבוצת אינטר מילאנו בשנות הששים. אינטר הצליחה למזער כך את פערי האיכות בינה לבין יריבותיה, ואף לזכות בתארים. הבעייה היא שקבוצות פחות מוכשרות ממנה בנו על כך תורת משחק שלמה. בשנות השבעים והשמונים כיכבה בישראל קבוצה כמו הפועל יהוד, שזו היתה תכלית משחקה. יהוד, שלמעט שחקן או שניים לא היו בה כמעט כדורגלנים בעלי יכולת מיוחדת, סיימה את מרבית משחקיה בתיקו מאופס או בתוצאות כמו 1-0. מאחר ואז קיבלו נקודה לתיקו ושתי נקודות לניצחון, תיקו נחשב לחצי ניצחון. כך הצליחה קבוצה בינונית זו להגיע למיקום טבלאי גבוה ואף לזכות בגביע המדינ, באמצעות שער מקרי שקבע תוצאה של...1-0, אלא מה?

כל הרעיון הוא לראות כמה שפחות מהתופעות הללו במשחק הכדורגל. יש מקומות שחוקים שמשונים על ידי בני אדם מסייעים להתפתחות המשחק. ב-NBA, למשל, הוחלט כבר לפני עשרות שנים לקצר את משך הזמן הרצוף שקבוצה יכולה להחזיק בכדור מבלי לזרקו לסל מ-‏30 שניות ל-‏24 שניות. התוצאה: המשחק הפך למהיר יותר, החזקת הכדור פחתה ומספר הזריקות לסל עלה. רווח נטו. היום באירופה מאמצים את השיטה הזו. אפשר לעשות זאת גם בכדורגל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כדורגל - נקודת ראייה אחרת [חדש]
מונס   יום ו', 21/10/2005 שעה 10:21
בתגובה לאורי קציר
לאורי

נושא של הגבלת זמן החזקת כדור במשחק כדורגל אינו ישים, ולו בשל העובדה שאורכו של המשחק הוא ארוך יותר ממשחק כדורסל, וכן כדורגל משחקים במגרש פתוח ולא במגרש סגור, כך שאין שליטה ברורה כמה זמן מחזיקים כדור.

לגבי עבירות , אני בהחלט מסכים , שחקן ''כסחן'' בהחלט צריך להעיף מהמגרש. ( ראה ערך שלום רוקבן ).

דבר נוסף וזה תפקיד התקשורת, - הוקעה וביקורתיות על משחקים ''הגנתיים'' כפי שאתה קורא לזה. אני לא רואה כרגע היום כיתד ניתן לשנות חוקי משחק כל כך מסורתיים ולו רק לצורך כדורגל התקפי.

בברכה:
מונס
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כדורגל - נקודת ראייה אחרת [חדש]
אורי קציר   יום ו', 21/10/2005 שעה 11:56
בתגובה למונס
אתר אישי
הגבלת זמן אולי בעייתית, אבל אם תשוב ותעיף מבט במאמר ובתגובות שלאחריו, הרי שהוצעו כאן שלל דרכים לעודד הבקעת שערים - החל ממתן נקודה על כל שער (בנוסף לנקודה לתיקו ולשלוש נקודות לניצחון) וכלה בעירקון ''שלוש קרנות=פנדל'', המוכר לנו מימי השכונה.כפי שאמרתי, חוקי המשחק אינם חייבים להיות סטאטיים וניתן לשנותם מעת לעת.

רק כדוגמה: בראשית המאה העשרים שיחקו כדוריד ב-‏11 שחקנים. באמצע המאה החלו לעבור לשיטה של 7 שחקנים במגרש, בין השאר משום שהגיעו למסקנה שהימצאותם של 22 שחקנים בשטח מצומצם יחסית מונעת התפתחות יצירתית של המשחק, עוצרת את הדינמיקה שלו ומעניקה יתרון לצפיפות ולהגנתיות על פני התנועה במרחב והיצירתיות. התוצאה: הכדוריד עבר כולו, אמנם בהדרגה, למשחק של 7 שחקנים על מגרש.

דוגמה נוספת: משחקי הזוגות בטניס נחשבים למושכי קהל פחותים ממשחקי היחידים. על מנת למשוך קהל החליטו לתקן שם את עיקרון שוברי השוויון, כך שהוא ישוחק לא ממצב של 6-6 אלא ממצב של 5-5. התיקון נכנס לתוקף לפני חודשים ספורים בלבד.

כשרוצים לשנות, זה בהחלט אפשרי. אמנם אפשר להתנגד לכך, וגם ההתנגדות היא לגיטימית (בעניין זה קרא את נימוקיו של אלכסנדר מאן בתגובות למאמר זה), אבל אין שינוי שהוא בלתי אפשרי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כדורגל - נקודת ראייה אחרת [חדש]
בני   יום ו', 21/10/2005 שעה 13:05
בתגובה למונס
שלום רוקבן היה שחקן מן היצירתיים שהיו פה. הוא סבל קשות מעברות שנעשו עליו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כדורגל - נקודת ראייה אחרת [חדש]
אורי קציר   יום ו', 21/10/2005 שעה 13:38
בתגובה לבני
אתר אישי
רוקבן היה להטוטן שרצה להרשים בשליטתו בכדור. את המונח ''משחק קבוצתי'' הוא לא הכיר כלל, ובמובן זה הוא היה שחקן שכונתי ממש. הוא גם היה מבזבז זמן כרוני מהסוג שלא בדיוק מתאים לשחקן מקצועני. במו עיני אני זוכר משחק ברבע גמר גביע המדינה בין מכבי חיפה (אז בליגה הארצית) להפועל יהוד. רוקבן נטל כדור שהיה אמור להיות כדור חוץ לזכות מכבי חיפה, בערך באמצע מחיצת המגרש שלה. הוא רץ והכדור בידיו עד לרחבת ה-‏16 של שער קבוצתו ומשם הואיל בטובו לבעוט את הכדור לאורך שלושת רבעי מגרש כדי ששחקן חיפאי יוכל להוציא הוצאת חוץ רגילה. הוא בזבז בכך לפחות דקה וחצי והקהל שרק לו בוז. את ה''עונש'' ספגו רוקבן וחבריו כשחיפה הבקיעה שער ניצחון בדקה ה-‏75 מראשו של הלל קפלן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לקחת מהעניים ולתת לעשירים [חדש]
איתי   יום א', 20/11/2005 שעה 11:16
מאמר מצויין, נהנתי מאוד.
רציתי להאיר נקודה מסוימת שלא ראיתי למעלה. נדמה לי, שכמו בהרבה מקרים בהיסטוריה האנושית, גם כותב המאמר נפל לתוך מלכודת שאפשר להכתיר אותה בתואר ''העשירים עושים את זה הכי טוב, בואו נעשה את זה בשיטה שלהם ולעזאזל העניים''. בכדי להמחיש את הנקודה אתן שתי דוגמאות.
דוגמא ראשונה: נניח שאתה המנהל של הפועל נצרת עלית בעונה שעברה. איפהשהו באזור המחזור העשרים אתה שם לב שהקבוצה שלך רצה די טוב, הרבה בזכות חלוץ מוכשר בשם ז'וזה דוארטה שמרבה להבקיע ומושך את הקבוצה למעלה. מכיוון שאת המטרה שלך כבר השגת לעונה (השרדות בליגה), אתה מתחיל לחשוב על העונה הבאה. יש לך שתי אופציות: הראשונה היא לנסות ולבנות קבוצה אטרקטיבית סביב דוארטה, לנסות להביא צעירים מוכשרים ויצירתיים (אין לך כסף לשמות מפוצצים כמו רוסו או ברקוביץ'...) דוגמת אלה שמסתובבים מחוץ לסגל של מכבי חיפה (ליאור רפאלוב ועדן בן בסט, למשל) ולהלהיב את הקהל. האופציה השניה היא להכיר במציאות שבה עד לעונה הבאה דוארטה כבר יהיה במכבי חיפה או במכבי ת''א, וגם אם תביא את רפאלוב או בן בסט, ברגע שהם יתחילו לפרוח מכבי חיפה תיקח אותם בחזרה כדי לייבש אותם קצת על הספסל. אולי, בעצם, כבר עדיף לבנות קבוצה אפורה ולוחמת, לא מלהיבה אבל כזאת שתרוץ לאורך שנים בלי הפרעה.
דוגמא שניה: קוראים לך דרור קשטן, וכרגע התמנת למאמן נבחרת ישראל. יש לך שתי אפשרויות: להנחיל לנבחרת ישראל משחק התקפי ושובה עין, תוך תשלום המחיר הברור של ספיגת שלישיות ורביעיות, או להכיר במציאות שלפיה הדור הנוכחי של נבחרת ישראל (כמו הדורות הקודמים...) הוא לא ממש שיא הכשרון, ולהמשיך לשחק כמו נבחרת יוון ביורו האחרון רק עם קצת יותר אלימות אבל עם קצת יותר נקודות. במה לדעתך יבחר קשטן?

אז הנקודה היא שמשחק הגנתי הוא נשקם של החלשים. מה שאתה רוצה לעשות הוא לנטרל את החלשים מנשקם האחרון, ולתת לעשירים (מכבי חיפה, מכבי ת''א ועכשיו גם בית''ר ירושלים בארץ, צ'לסי, ריאל מדריד ושאר הקבוצות הגדולות באירופה) את מה שהם רוצים. מה מכבי חיפה צריכה יותר מאשר שקבוצות שבאות נגדה תתחילנה לשחק פתוח? האמת היא שאני לא בטוח שאני מעוניין בזה, למרות חיבתי העזה לכדורגל לטיני יפה (ושנאתי הרבה לכדורגל האיטלקי). מי מאתנו לא שמח לראות את ליברפול ה''קטנה'' בועטת בתחת של צ'לסי ומילאן בעונה שעברה? איזה כדורגל בדיוק שחקה ליברפול? הגנתי ומכוער, פשוט כי היא לא יכולה להתחרות בקבוצות כמו צ'לסי ומילאן בכשרון. לפי ההצעות שאתה מעלה, בעוד 10 שנים גם את העונג הקטן הזה, לראות קבוצה קצת פחות עשירה מגיע לגמר ואולי לוקחת אותו (אני כבר לא מדבר על מאלמו שהגיעה לגמר גביע האלופות ב-‏79) כבר לא יהיה לנו. אני מציע להתחיל בצמצום הפערים בכדורגל האירופי, ע''י הקטנה משמעותית של התגמול הכספי הניתן לקבוצות בליגת האלופות, תקרת שכר וכו, לפני שניגשים לתגמל כדורגל התקפי. אחרת - תקבל משחקים עתירי שערים אבל חסרי ערך ספורטיבי אמיתי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©