סיעות גדולות יותר, ייצוג צודק יותר/ דודו לביא
יום ג', 04/04/2006 שעה 18:29
מקובל להניח שאחוז חסימה גבוה מעלה את הפוטנציאל ליציבות פוליטית במדינה בה הדבר נהוג. גרמניה, שבה רף החסימה עומד על חמישה אחוז, היא דוגמה טובה לכך. לעומת זאת, תמיד קיים החשש שהעלאת רף המעבר תביא לכך שדעותיהם של מצביעים שנתנו את קולם למפלגות שלא עברו את הרף הזה לא תיוצגנה כהלכה בכנסת. דודו לביא מעלה כאן, במאמר אורח, הצעה מקורית לשיטת בחירות שתחבר בין שני העקרונות ומאפשרת להעלות את רף החסימה מבלי לפגוע בזכות המיעוטים לייצוג נאות בכנסת. המאמר פורסם לראשונה לפני למעלה משנה ונוכח תוצאות הבחירות לכנסת ב-‏17 נראה כי הרלוונטיות שלו גדולה מאי-פעם










העלאת אחוז החסימה כאמצעי להגדלת היציבות השלטונית אינה רעיון חדש. הטוענים נגד פעולה זו נוהגים לציין את הפגיעה שיש בה כדי לפגוע בזכותם של המיעוטים הקטנים להיות מיוצגים בבית הנבחרים, ו''הגנת המיעוט'' היא, כידוע, אחת מאושיות הדמוקרטיה.

על רקע האמור לעיל, המנגנון המוצע להלן צפוי, להערכתי, לא רק לשמר באופן מידתי את זכות המיעוט הקטן לייצוג, אלא אף להביא לשלושה שיפורים נוספים ביחס למצב הקיים:


1. תיקון העיוות שקיים בשיטה הנוכחית כשקולות ממחנה אחד עשויים להגיע למחנה היריב באופן שעומד בסתירה מוחלטת לרצון הבוחר. עיוות זה בא לידי ביטוי מובהק בבחירות של שנת 1992 כשקולות שיועדו למחנה הימין הביאו בסופו של דבר לעליית השמאל לשלטון, כתוצאה מכך שמפלגות ממחנה הימין (רשימת לוינגר, התחיה וכו') לא עברו את אחוז החסימה. גם בבחירות 2003 ניתן לראות בבירור תופעה של ריבוי מפלגות זעירות המגדילות את פיזור הקולות.

2. הגדלת השקיפות בנוגע לכוונות העתידיות של המפלגות לאחר הבחירות, באמצעות המרת הסדר הסכם העודפים הבילטראלי להסכם השתייכות גושי. הסכם זה צפוי לאפשר למצביע לקבל קריאת כיוון כללית, הגם שאינה בהכרח מחייבת, לגבי אפשרויות החבירה בין הסיעות השונות לאחר הבחירות. יצוין כי עצם הצורך בהגדרת השיוך לאחד משני הגושים עשוי ליצר דינאמיקה מעניינת ובריאה של משאים ומתנים מוקדמים.

3. הנחת בסיס ראשוני לתחילתו של תהליך שיוביל לבחירות שיתמודדו בהן שני גושים כמקובל בארה''ב ובריטניה. אני רואה במודל זה את המודל הטוב ביותר (או ליתר דיוק כמקובל לומר בהקשר זה, הרע במיעוטו) אך מתוך כוונה להציע מנגנון ישים ומעשי אני נמנע מלהציעו כעת שכן איני סבור כי המציאות הפוליטית והחברתית בישראל בשלה בשלב זה לשינוי כה חד.

להלן פירוט עקרונות ההצעה ואופן יישומן:

1. כל מפלגה שתגיש מועמדות לבחירות תצטרך לפני הבחירות לשייך את עצמה לאחד משני גושים (הגוש ה''כחול'' והגוש ה''לבן''). חלופה נוספת שתעמוד בפני המפלגה היא לבחור שלא להשתייך לאף לא אחד מהגושים. סביר להניח כי ההשתייכות לאחד משני הגושים תשקף גם זיקה אידיאולוגית למחנה זה או אחר.

2. אחוז החסימה יועלה ל- 5% (סיעה בכנסת תימנה לכל הפחות 6 ח''כים). שיעור זה מהווה שיעור סביר ומידתי המאזן בין הצורך ביציבות שלטונית הנפגעת מקיומן וסחטנותן של מפלגות קיקיוניות, לבין הצורך בייצוג המיעוט בבית הנבחרים. לאור האמור בסעיף הקודם מובן שעיקרון הייצוג הנאות בא לידי ביטוי גם בכך שההצבעה למפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה אינה ''הולכת לאיבוד'' ואף אינה נודדת למחנה היריב, שכן היא מנותבת לחלוקה ידועה מראש בין המפלגות החברות בגוש.

3. יבוטלו הסדרי הסכמי העודפים וחוק באדר-עופר. בין המפלגות המשתייכות לגוש יחולקו לא רק עודפי הקולות, אלא גם הקולות של המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה שבחרו להשתייך לאותו גוש. הקולות העודפים יחולקו בתוך הגוש על בסיס שוויוני ולא פרופורציוני (פועל יוצא של ביטול חוק באדר-עופר).

4. מפלגה שלא תשייך את עצמה לאחד משני הגושים תוותר על זכותה ליהנות מחלוקת העודפים אם תעבור את אחוז החסימה, ואם לא תעבור את אחוז החסימה הקולות שקיבלה יחולקו באופן פרופורציוני בין שני הגושים לפי גודלם.

5. שאר סדרי השיטה הקיימת יישארו ללא שינוי.

את ההבדלים בין המצב הקיים למצב שלאחר יישום השיטה אדגים בדוגמא מספרית פשוטה שתכליתה להמחיש כיצד רצון הבוחר מקבל ביטוי נכון יותר בשיטה החדשה.

כדי לפשט את העניין נניח כי לכנסת מתמודדות ארבע רשימות בלבד. לצורך ההדגמה נכנה אותן בשמות הגזורים מהגושים אליהם הן בוחרות להשתייך, דהיינו כחול א', כחול ב', לבן א' ולבן ב'. כמו כן נניח שכל צמדי המפלגות בעלות האידיאולוגיה הזהה קשורות בינן בהסכמי עודפים .

להלן התפלגות הקולות:

שם הרשימה מנדטים לפני הפעלת אחוז חסימה מנדטים בשיטה הקיימת לאחר הפעלת אחוז חסימה מנדטים בשיטה המוצעת לאחר הפעלת אחוז חסימה
כחול א' 56 58 61
כחול ב' 5 0 0
לבן א' 53 55 53
לבן ב' 6 7 6


שימו לב להבדלים הברורים בין תוצאות שתי השיטות. בשיטה הקיימת, ראש הממשלה יבוא מסיעת לבן א', אף על פי שמרבית המצביעים הינם ''כחולים''. לעומת זאת, על פי השיטה המוצעת יבוא ראש הממשלה מסיעת כחול א' - וישקף בכך את רצון מרבית ציבור הבוחרים.








דודו לביא הוא כלכלן.







[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
רעיון מעניין [חדש]
דודו בן עמי   שבת, 17/09/2005 שעה 8:15
רעניון מעניין, גושי העודפים שמוצעים כאן. בהחלט יכול להיות שיהיו בו יתרונות רבים ושהדבר יוביל למבנה דו-מפלגתי. ובכל זאת, עולות כאן כמה שאלות. הראשונה, מדוע רק שני גושים? זו נראית החלטה שרירותית משהו, ובאותה מידה אפשר להחליט על שלושה, ארבעה ויותר. והרי אם יגיעו הפוליטיקאים למסקנה שיותר משני גושים מהווים בעייה פוליטית הם יוכלו להעביר תיקון שמגדיל אותם.

ושאלה נוספת - מדוע לחלק את עודפי הקולות בתוך כל גוש באופן שוויוני? מדוע לא לחלק אותם פרופורציונלית בהתאם למספר המנדטים שעומד לרשות כל מפלגה בגוש שכבר עברה את אחוז החסימה?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רעיון בכיוון הנכון [חדש]
אילן   שבת, 17/09/2005 שעה 10:39
1. אין ספק בכלל שזה צריך להיות הכיוון הכללי; בגרמניה כבר מופעלת שיטה דומה, על מנת למנוע אבדן קולות בגלל אחוז חסימה גבוה. השאלה היא איזה טכניקה תתאים יותר למדינתנו (לטוב וגם לרע, איננו גרמניה....)
2. גם אני מסכים עם דודו בן עמי שהחלוקה לשני גושים בלבד היא מאולצת ולא מספיקה, ויותר מזה - היא מנציחה חלוקה גושית שכבר היום לא משקפת נכון את הזרמים/כיוונים בחברה הישראלית, וודאי שלא בעתיד לבוא; האם נחלק לשמאל וימין? ואם כן - האם זה לפי שמאל וימין מדיני או שמא שמאל וימין חברתי??? מה יהיה עם שמאל מדיני וליברלי-כלכלי? ומה עם הגוש הערבי ו/או הגוש הדתי (או החרדי)- להם לא מגיע? (ההפך - ההומוגניות הגדולה שלהם מצדיקה הסדר מהסוג שמציע דודו לביא אפילו ביתר שאת!)
3. אם כבר, למה לא לאפשר הסכמי עודפים ספציפיים בין מפלגות (כולל יותר מאשר שתיים!!) גם באשר לקולות שמתחת לאחוז החסימה? זה ידחוף מפלגות להגיע להסכמים כאלה, שיהיו ידועים וברורים מראש, והמצביעים ה''אבודים'' לא ירגישו שסחרו בקולות שלהם. דרך אגב, הדבר חשוב כפל-כפליים לגבי שתי מפלגות (או יותר) שכל אחת לא עברה את אחוז החסימה, אבל בהינתן הסכמי עודפים כאלה, שתיהן (או שלושתן) יעברו גם יעברו!!
אין כמובן מניעה לשלב בין השניים: מי שיגיעו להסכמי עודפים כאלה - מה טוב, ומי שלא - יגידו מראש לאיזה גוש ישתייכו קולות מצביעיהן.
במאמר מוסגר - אפשר גם שהסכמי עודפים כאלה יכללו גם הסדרים מוקדמים לשיבוץ מועמדי המפלגה שלא עברה את אחוז החסימה בתוך/יחד עם מועמדי המפלגה ה''קולטת'', לפי מפתחות ועקרונות שיוסכמו; מה רע?
4. מה ההגיון בחלוקת הקולות ה''אבודים'' בין מפלגות הגוש ה''תואם'' שלא באופן פרופורציונלי? במקרה של גוש קטן-בינוני, וכאשר יותר ממפלגה אחת (שהצהירה על שייכותה לאותו גוש) לא תגיע לאחוז החסימה, הדבר יכול לעוות לחלוטין את סדרי הגודל היחסיים בין המפלגות באותו גוש, אז למה לקלקל??
5. הכי חשוב - לחבר בין רעיון זה (על בסיס דרך ביצוע זו או אחרת) יחד עם הרעיון של פריימריז כלל-ארציים המשולבים בתהליך יום הבחירות עצמו; אשמח מאד אם הקוראים המעוניינים יציצו בהצעה בעניין זה, המופיעה באתר זה עצמו:
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רעיון בכיוון הנכון [חדש]
אלמוני   שבת, 17/09/2005 שעה 10:58
בתגובה לאילן
בהחלט פותר את מרבית הבעיתיות בשיטות הקיימות.
לא ברור למה הכוונה בסעיף 5. אני אישית חושב שלשלב הפרימריס הכלל ארציים עם הבחירות, כך שכל בוחר יוכל להשפיע גם על רשימת המועמדים, ורק לרשימת המפלגה עבורה הצביע- יפתור את הבעיות הקיימות כיום של רשימות מועמדים שבינן ובין רצון הבוחר- הקשר מקרי בלבד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רעיון בכיוון הנכון [חדש]
אילן   שבת, 17/09/2005 שעה 15:38
בתגובה לאלמוני
לאלמוני,

איך הצלחתי להסתבך עם סע' 5?!?!
חשבתי שהסע' ברור - כדי למצוא פתרון כולל לרוב מכאובינו הפוליטיים צריך לטפל ב- 3 נקודות:
א. להעלות את אחוז החסימה
ב. לפתור את בעיית הקולות האבודים של מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה
- בשתי נקודות אלו דן המאמר, וגם תגובתי; אני רק ממליץ לאפשר קודם כל הסכמי עודפים גם לגבי הקולות האבודים (שהיום - גם לגבי האחוז החסימה הנמוך שאצלנו - הולכים לפח), ורק בהעדר הסכמים כאלה ללכת למבנה ה''גושי'' שהוצע במאמר (שני גושים או יותר, חלוקה פרופורציונלית או לא), ולכן הזכרתי שבנוסף צריך -
ג. לטפל בבעיית הפריימריז; ולעניין זה הפניתי בקישור לאותו מאמר באתר זה, המציג הצעה סדורה בעניין, שעבדך הנאמן היה שותף לה.

חן-חן על תשומת הלב.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רעיון בכיוון הנכון [חדש]
עופר לנדא   יום ד', 05/04/2006 שעה 7:57
בתגובה לאילן
אתר אישי
הגם שאני מסכים עם הצורך לשלב את הפריימריז עם הבחירות, לא נראה לא מתאים לעשות אותם באותו היום, מהסיבה הפשוטה שלפעמים ההחלטה שלך האם להצביע למפלגה תלויה ברשימת המתמודדים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למה שני גושים קבועים? [חדש]
התנגדות   שבת, 17/09/2005 שעה 18:21
מדוע שני גושים?
לדוגמא למה תמיכה של אדם במפלגה עם מצע לאומי-לאומני צריכה לתת כוח גם לרעיונות קפיטליסטיים? האם אין מקום למפלגה לאומית-חברתית עם מדיניות פנים סוציאליסטית ומדיניות חוץ נציונליסטית? לדוגמא מדוע תמיכה של אדם במפלגה עם מצע לאומי-לאומני צריכה לתת כוח לרעיונות שמרניים דתיים אם הוא לא דוגל בעמדות אלו?

האם אין מקום למפלגה אחת נצינליסטית, סוציאליסטית, ליברלית. מפלגה שנייה נציונליסטית, סוציאליסטית, שמרנית. מפלגה שלישית נציונליסטית, קפיטליסטית, ליברלית, מפלגה רביעית נציונליסטית, קפיטליסטית, שמרנית. מפלגה חמישית פציפיסטית, סוציאליסטית, ליברלית. מפלגה ששית פצפיסטית, סוציאליסטית, שמרנית, מפלגה שבעית פצפיסטית, קפיטליסטית, ליברלית ומפלגה שמינית פצפיסטית קפיטליסטית שמרנית. ומדוע לא יכולות להיות מפלגות עם דרגות שונות בסקאלה הלאומית הכלכלית או החברתית ולא רק מפלגות קיצוניות.

מה הבעיה בגושים מזדמנים? כאשר כל המפלגות הסוציאליסטיות למיניהן מקדמות נושא מסויים ביחד אבל בנושאים אחרים פונות אחת כנגד השנייה ומצטרפות לגושים מזדמנים אחרים?

מדוע קולות המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה צריכים להתחלק לפי החלטת המפלגה, מדוע הבוחרים לא יכולים לבחור כמה אפשרויות, מפלגה בעדיפות אל''ף מפלגה בעדיפות בי''ת ומפלגה בעדיפות גימ''ל למקרה שמפלגה אל''ף או מפלגה בי''ת לא תעבורנה את אחוז החסימה? ואם למפלגה שכן עברה את אחוז החסימה יש עודפים למה לא לחלק את העודפים לפי היחסיות של עדיפות בי''ת?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למה שני גושים קבועים? [חדש]
אורי קציר   שבת, 17/09/2005 שעה 18:46
בתגובה להתנגדות
אתר אישי
שים לב לכך ששני הגושים אינם מאופיינים בנטיות אידאולוגיות. המספר הוא, אמנם, שרירותי, אבל באותה מידה יכולים הליכוד והעבודה להחליט שהם משתייכים לאותו גוש, על מנת להפריד את עצמן מהגוש בו מתרכז הימין הקיצוני (או המפלגות הערביות). המספר של שני גושים נבחר, אני מניח, כדי לייצר דינמיקה שתוביל להתגבשות של שתי מפלגות גדולות בעתיד, בדומה לארה''ב.

יש מקום לכל המפלגות שציינת. הבעייה המרכזית היא שהן קיימות. הסוציאליסטית (עם אחד), הקפיטליסטית (שינוי, ובמידה רבה גם הליכוד), הלאומנית (האיחוד הלאומי), הקלריקלית (המפד''ל), הלא ציוניות היהודיות (ש''ס, יהדות התורה) הלא ציוניות הערביות (חד''ש בל''ד וכדומה). בקיצור, הפיצול קיים והבלגאן גדול, ואת זה בדיוק מציע המאמר לשנות.

ההצעה שאתה מציע בפסקה האחרונה של תגובתך תוליד אלף ואחת אפשרויות מתמטיות, עתירות לבג''צ ובלגאן בלתי פתור. ממילא הבוחרים מפקידים בידי נציגי המפלגה בה בחרו את יישום המצע בו הם דוגלים, דהיינו את מימוש העדפתופיהם הפוליטיות.

לדוגמה: כאשר אתה מצביע בעד מפלגה שלא עברה את אחוז החסימה, למשל רשימת עלה ירוק, אתה יודע בדיוק מה אתה אמור לקבל. בינינו, הרי ברור שקואליציה ימנית לא תעביר שינויי חקיקה המתירים לגליזציה של סמים קלים. לעומת זאת, קואליצית מרכז-שמאל עשויה, בתנאים מסוימים, להתגמש בכיוון זה. האם כמצביע לאותה רשימה אתה חושש שעלה ירוק תעדיף להעביר את עודפי הקולות שלה דווקא למפלגות שסותרות את המצע הזה ומתנגדות לו מכל וכל?

אם אינך סומך על מפלגה שתייצג את ההעדפות הפוליטיות שלך, מוטב שלא תצביע כלל. אם אתה סומך עליה - פחות או יותר - שתעשה כן, הרי שלעניין חלוקת העודפים ודאי שניתן לסמוך עליה. ומה הרבותא בביקורת על הצעת דודו לביא? ממילא חותמות היום מפלגות על הסכמי עודפים מבלי לשאול את פי בוחריהן בעניין זה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למה רק שני גושים וכיצד לחלק? [חדש]
דודו לביא   יום א', 18/09/2005 שעה 11:54
מרבית התגובות מתייחסות לשתי נקודות שהעסיקו גם אותי במהלך גיבוש ההצעה:

1. מדוע שני גושים ולא יותר?
נוסף על מה שכבר נכתב בהצעה, הנחת היסוד של השיטה היא שבכל דמוקרטיה, בסופו של יום מורכב בית הנבחרים משתי קבוצות - קואליציה ואופוזיציה. הרכבן של שתי הקבוצות אמנם נקבע כפועל יוצא של שיקולים ואינטרסים רבים, אולם מבחינת השקיפות והערך המוסף של השיטה יועיל מאד אם כל רשימה תקבע מראש את קבוצת ההזדהות המובהקת או המועדפת שלה באשר לתמהיל שתי הקבוצות, שלפחות נוכח הסקרים המתפרסמים ערב הבחירות, מסתמן כקואליציה או אופוזיציה אפשרית. ריבוי גושים יביא להחמצת יעד זה. יוזכר גם כי על פי המודל אם רשימה שבחרה שלא לשייך את עצמה לאחד משני הגושים לא עוברת את אחוז החסימה, יתחלקו הקולות שניתנו לה באופן שווה בין שני הגושים, כך שלאי ההזדהות יש ביטוי ''נכון'' מבחינת החלוקה. אם, לעומת זאת, היא תעבור את אחוז החסימה היא לא תהיה זכאית ליהנות מהעודפים ובצדק, שכן היא לא נקטה בעמדה ברורה כלפי הבוחר באשר להעדפתה ולכן מן הראוי שלא תיהנה מכך, כי הוגן יותר לחלק את העודפים באופן שמשקף את טעמי הבוחר ללא הטייה.
אגב, מתן אפשרות למספר גדול של גושים משמר את הבעיה שהצביעו עליה התומכים בדבר, שכן גוש שכל רכיביו לא עברו את אחוז החסימה דומה לרשימה לא מזדהה. גם הוספה של גוש שלישי בלתי מובהק יביא להטיית כוונת הבוחר מפני שהסיעות שירכיבו אותו עשויות להתאפיין בשונות רבה.

2. מדוע החלוקה בתוך הגוש שוויונית ולא פרופורציונית?
יש לזכור שנוכח אחוז החסימה הגבוה יחסית, אין עניין מיוחד להמשיך ולהפלות מפלגה גדולה על פני קטנה, שכן רשימה שזוכה בעודפים היא רשימה שתהיה לה נציגות של שבעה ח''כים לפחות. כ''כ הצדק אומר שאם בהצבעה לרשימה שלא עברה את אחוז החסימה (ובהיעדר אינפורמציה אחרת לעניין זה) מעביר הבוחר מסר שאומר שאין לו עניין לתת את קולותיו למפלגה גדולה אין סיבה לפעול בהקצאת קולותיו אחרת. הידיעה ששיטת החלוקה היא שוויונית ולא מפלה עשויה דווקא לתמרץ ולהכריע במסגרת שיקולי הבוחר להעדיף לבחור ברשימה גדולה על מנת שקולותיו לא יתפזרו.
לסיכום נושא זה: המטרה אינה ליצור העדפה לגדולות, אלא לשאוף לייצוג נאות של מיעוטים, תוך מקסום היציבות השלטונית. בית נבחרים המורכב מסיעות של ששה חכים ומעלה, הנותן ייצוג הולם ולא מוטה של רצון הבוחר יתרום להשגת יעד זה.

הבהרות נוספות להצעה:
א. בחירת ההשתייכות לגוש כזה או אחר נתונה להחלטה בלעדית של הרשימה ואינה תלויה בהסכמה של הרשימות האחרות.
ב. פתקי ההצבעה של הרשימות בקלפי ייצבעו בצבע הגוש אליו הן משתייכות (כחול או לבן, לפי העניין) כדי לחדד ולהמחיש לבוחר את משמעות ההשתייכות גם ברגע הקובע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
צביקה   יום א', 18/09/2005 שעה 14:46 אתר אישי
המאמר מנומק היטב, וכך גם התגובות.
אבל דומני שאף אחד לא מתעניין אם כל הרעיון הוא דמוקטי בכלל. שלא לאמר מוסרי.
אני מתכוון לעריצות שבכפייה של אחוז חסימה גדול. אם יש בפרלמנט X מקומות, ויש 1/x של בעלי זכות הבחירה (ועוד קול אחד) שמצביעים עבור רשימה מסויימת, מי אתם שתיקחו את הייצוג הזה מהם? באיזו זכות? במה זה שונה מהותית ממשטרים המוכרים לנו מסביבתנו הקרובה בהם יש רק מפלגה אחת להצביע לה?

אני מסכים שיש בעיה של חוסר יציבות שלטונית וסחטנות פוליטית בישראל. אבל לא זו הדרך לפתור אותה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא מסכים איתך, צביקה [חדש]
אורי קציר   יום ב', 19/09/2005 שעה 7:44
בתגובה לצביקה
אתר אישי
הדמוקרטיה משמעותה ייצוג העם. הנחת המוצא היא שאין אפשרות לייצג כל אדם בעם במדויק בכל זמן נתון. מצד שני, האטומיזציה של המפלגות גורמת לחוסר יציבות פוליטי ולהינתקות והתחברות תכופים מדי, בהתאם לאינטרסים מידיים. בקיצור, צריך מודל שישלב בין השניים.

בפתיח למאמרו של דודו לביא הובאה הדוגמה הגרמני. זה לא מקרה. הגרמנים למדו שהפיצול הגדול שהיה מנת חלקה של הדמוקרטיה הכמעו-אבסולוטית בימי ויימאר (1919-1933) המיטה עליהם פורענות קשה מנשוא. לפיכך, עוצבה שם שיטת בחירות אחרת שנועדה לאזן בין הרצון להביא ייצוג מכסימלי של דעות המצביעים לבונסדאג, מצד אחד, לבין הכורח לשמור על יכולת להתנהל לאורך זמן במבנה קואליציוני יציב. בבחירות שנערכו השבוע עברו שם חמש מפלגות את אחוז החסימה. חמש המפלגות הללו מייצגות 97% של המצביעים, ואיש אינו טוען שדעותיו אינן מיוצגות (למעט, אולי, הניאו-נאצים שמפניהם מבקשת הדמוקרטיה להתגונן) בפרלמנט. ואשר ליציבות: מאז כינון הרפובליקה הפדרלית הגרמנית ב-‏1949 התחלפו שם שבעה ראשי ממשלה בלבד. מה שאומר שכל אחד מהם מצוי בשלטון כשמונה שנים. זה זמן מספיק להגשים מדיניות מוצהרת, לפתח תהליכים ארוכי טווח ולעצב את החברה והכלכלה. מסתבר שזה עובד.

יש ממי ללמוד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא מסכים איתך, צביקה [חדש]
צביקה   יום ב', 19/09/2005 שעה 9:34
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
יש פה סקלאה שצריך לאזן. הרי אפשר לקחת את זה לקיצוניות ולהגיד שאחוז החסימה הוא 50, כלומר המפלגה שקיבלה הכי הרבה קולות היא ''מייצגת את העם'' וממילא לה כל הקולות.
5% כמו שיש ברפובליקה הפדראלית, שאוכלוסייתה 82 מיליון איש, הם 4 מיליון איש. אם מנכים את מי שאינם בעלי זכות בחירה ואת מי שאינם מצביעים נשארים עם חצי מזה, נניח.
האם שני מיליון איש אינם זכאים לייצוג בפרלמנט?

אשר לואימר, אני לא התיימר להיות היסטוריון של גרמניה שבין המלחמות, אבל אני בפירוש לא חושב שהגורם העיקרי לחולשתה הכרונית של הממשלה אז היה פיצול למפלגות קטנות בבונדסטאג. כפי שניתן לראות כאן: http://en.wikipedia.org/wiki/German_election%2C_Nove...

בבחירות החופשיות האחרונות בגרמניה זכו חמש המפלגות הגדולות (שאינן שונות בהרבה מחמש המפלגות העכשויות) בלמעלה מ- 90% של הקולות, למרות שכמובן לא היה אחוז חסימה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא מסכים איתך, צביקה [חדש]
אורי קציר   יום ב', 19/09/2005 שעה 18:41
בתגובה לצביקה
אתר אישי
ובכן, ברור שאיש אינו טוען שמחצית הבוחרים פסולים, או כמות דומה לזה. כל מספר נקבע שרירותית. אבל מערכת הפועלת על בסיס עקרונות מוסכמים רשאית להגן על עצמה מפני גורמים שעלולים לערער את שיווי המשקל העדין שלה. ממש כפי שהיא זכאית לקבוע כללים המוציאים מחוץ למשחק המקובל מפלגות שקיצוניותן ומצעיהן חותרים תחת הנחות היסוד של הדמוקרטיה. גם שם ניתן לומר שהמניעה לבחור בהן או להיבחר מטעמן נוגדת את רצונם של חלק מהבוחרים. ובכן, מדוע לא להתיר הכל לכולם ובכל צורה שהיא? ניתן, אם נמשיך בקו זה, לוותר בכלל על פהלמנט ולהביא כל נושא למשאל עם מיידי. זה יתכן ברמה הרטורית בלבד, משום שמעשית (בהנחה שניתן להתגבר על כך טכנולוגית) המשמעות היא הוצאה אדירה של כסף, משבר כלכלי, שיתוק המנגגנון הציבורי ושאר תופעות שיביאו לקריסה כזו או אחרת של המשטר.

לטעמי, לפחות, חמישה אחוז הם אחוז חסימה גבוה, אך עדיין בגדר הסביר. שים לב, צביקה, שבדוגמה הגרמנית הנושא הזה בא לידי ביטוי מצוין: יש ארבע-חמש מפלגות גדולות שאליהן מתנקזים כל הקולות. קשת הדיעות מיוצגת כמעט במלואה בתוך סקאלת המפלגות הזו, כאשר בכל מפלגה יש זרמים וניואנסים שונים בעלי מכנה משותף רחב מאוד. איש אינו טוען לחוסר ייצוג, לבד מהניאו-נאצים (שגם מפלגת ימין שמרנית כמו הדמו-נוטצרים אינה מוכנה לסבול) וכמה קבוצות אנרכיסטיות (שאפילו בשמאל הרדיקלי לא מוכנים לעכל בקלות). המסקנה שלי היא שאחוז חסימה גבוה מאלץ גורמים קיצוניים להתמתן אם הם רוצים להשתלב במפלגה גדולה - או להישאר בחוץ בשל חוסר האטרקטיביות של קיצוניותן. והנה לך אחת הסיבות המרכזיות ליציבותו של המשטר בגרמניה זה למעלה מיובל שנים - יציב יותר מצרפת, מאיטליה וממדינת רבות אחרות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

גרמניה ואגדת היציבות [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ה', 22/09/2005 שעה 1:30 אתר אישי
הבחירות האחרונות מיום א' שעבר בגרמניה, מוכיחות שרעיון אחוז החסימה אינו מוביל דווקא ליציבות פוליטית, כיוון שאין שום קשר בין שני מונחים אלה. יציבות פוליטית מושגת על ידי קביעת חוקי המשחק בין המפלגות השונות, ובצורה זו לא תמיד משנה אם אחוז החסימה נע מתחת ל-‏5 אחוז. הווה לומר: שיטת המשחק הפנימי ויחסי הסיעות בינן לבין עצמן – הוא הדבר הקובע.

שינוי חוקי המשחק הפנימיים בכל האמור להסכמים שבשתיקה – הביא בין היתר לכך שגרמניה תקועה בשלב זה במשבר הפוליטי הקשה לאחר כינונה של הרפובליקה הפדראלית בשנת 1949, ולאחר התפרקותה של הדד''ר (מזרח גרמניה). חוקי המשחק השתנו בין המפלגות עצמן, וזאת לאחר הופעתה החוקית והלגיטימית של מפלגה חדשה (ראה מאמר מיוחד פרי עטי בנושא זה http://mann.journal.lab.co.il/story_57 ).

הסיבה האמיתית לסיפור ה-‏5 אחוז נעוצה בפחד ממפלגות ימניות קיצוניות, אשר על פי רוב מקבלות כעד 3 אחוז מהקולות. לא הרצון לשמירת 'יציבות' או השאיפה למיעוט מפלגות היה הדבר הקובע כאן, אלא הרצון להמנע מלחזות במפלגות ניאו-נאציות בבונסטאג הגרמני.

ארגו: גם אחוז חסימה גבוה אינו יכול להבטיח יציבות, אם חוקי משחק פנימיים ויריבויות אידיאולוגיות מרות, מתפרצים אל פני השטח.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

גרמניה ואגדת היציבות [חדש]
דודו לביא   יום ה', 22/09/2005 שעה 11:07
בתגובה לאלכסנדר מאן
יש צדק רב בטיעוניך. כמעט בכל שיטה ניתן להגיע בצירוף נסיבות כלשהו לתוצאות בעייתיות. יחד עם זאת, לפי מיטב ידיעתי, גם בגרמניה תוצאות הבחירות האחרונות (הסיפור עדיין לא נגמר - אולי בסופו של דבר תקום בכ''ז קואליציה יציבה) הן היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. אצלנו המצב הוא הפוך והכלל הוא אי יציבות שילטונית המאופיינת בבחירות שבמרבית המקרים אינן מתקיימות במועדן המקורי ובסחטנות של סיעות או תתי סיעות של 1-3 ח''כים הקובעים תכתיבים לציבור הרחב. בשיטה המוצעת הגדרתי כמטרה שיטה פשוטה שיש לה סיכוי להיות מיושמת. המטרה אינה לחסום גישה של מיעוטים לבית הנבחרים, אלא להיפך - לתת לבוחריהם ביטוי טוב יותר באופן שלא יפגע ברווחת הכלל.הגדרת ''הגנת המיעוט'' כפרמטר חשוב להערכת משטר דמוקרטי מתבססת על ההנחה שהמיעוט זקוק להגנה מפני הרוב. מבלי לסתור קביעה זו המצב המאפיין אותנו בשנים האחרונות כחברה הוא שדווקא הרוב זקוק להגנות מפני המיעוט. השיטה המוצעת היא נסיון למצוא את שביל הזהב בין שני הווקטורים הללו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

גרמניה ואגדת היציבות [חדש]
אורי קציר   יום ה', 22/09/2005 שעה 11:52
בתגובה לדודו לביא
אתר אישי
אינני סטטיסטיקן, אבל דומני שלמדתי פעם שבהתפלגות נורמלית של מקרים במידגם מייצג צפויים כ-‏85 אחוזים להיות במרכז ואילו האחרים - בשוליים.

החשש המרכזי הוא שאוכלוסיה קיצונית כלשהי תעניק ייצוג פרלמנטרי רחב למפלגה הפועלת נגד עקרונות היסוד של הדמוקרטיה ומבקשת, למשל, להרע את מצב המיעטים במדינה או לאסור עליהם להגר אליה בשל השתייכותם הדתית או הלאומית. היו כבר כמה מקרים כאלה בשנים האחרונות, החל מ''פלאמס בלוק'' בבלגיה וכלה ב''מפלגת החירות'' של יורג היידר באוסטריה.

אבל כדאי לשים לב לכך שמשטר חלש, כזה שאין בו בבקרה שיפוטית יעילה ואחוז חסימה גבוה, יש לעתים קרובות קבוצות כאלה. בניטו מוסוליני, למשל, השיג ייצוג פרלמנטרי זעום בבחירות הראשונות בהן התמודד בראשות מפלגתו הזניחה. הייצוג היה של מנדטים בודדים מתוך מאות, אבל איפשר לו לזכות בכיסוי עיתונאי ולהפיץ את בשורתו. יתכן שזה היה נמנע אילו הייתה הדמוקרטיה האיטלקית מזהה את התופעה הזו בזמן, מגדירה אותה כסכנה ובונה כלים אלקטורליים המאפשרים להתמודד עימה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ומי מחליט איזו תופעה מסוכנת ? [חדש]
צביקה   יום ה', 22/09/2005 שעה 12:14
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
קשה לי עם הטיעון שצריך היה לזהות את מפלגתו של מוסוליני בשלב מוקדם ולחסל אותה אלקטורלית. יש מכאן מדרון חלקלק - מחר מפלגות שאני ואתה רואים כלגיטימיות יוכרזו כמסוכנות לדמוקרטיה. ולא יהיה שום דבר שנוכל לעשות.
הייתי משאיר לבית משפט את הסמכות לפסול רשימות מלרוץ, וגם זה אמצעי שצריך לעשות בו שימוש לעתים רחוקות, בלית ברירה. על כל פנים אחוז חסימה גבוה, לעניות דעתי הוא לא הדרך.
הבאת כדוגמא את מוסוליני. אני אביא כדוגמא את חברו לציר, אדולף היטלר. משטר דמוקרטי בריא היה מונע מהיטלר לעלות לשלטון לא ע''י אחוז חסימה, או פסילת רשימה. הוא פשוט היה משאיר אותו בכלא לקצת יותר זמן על הפוטש ואולי גם פוסל אותו אישית לאחר מכן מלרוץ כמי שעבר עבירה שיש עימה קלון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

גרמניה ואגדת היציבות [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ה', 22/09/2005 שעה 13:28
בתגובה לדודו לביא
אתר אישי
הרעיון שהרוב זקוק להגנה בפני המיעוט נראה מוגזם, ומנוגד להגיון הדמוקרטיה – אשר לשיטתי אמורה דווקא לרסן את רצונו של הרוב בתחומים שונים.

היציבות עליה אתה וקציר מדברים בגרמניה, היא תולדה של טראומטת מלחמת העולם השנייה, והאינסטרומנט של ה-‏5 אחוז אינה אלא פועל יוצא מהחשש שמא ינסו מפלגות קיצוניות להשחיל עצמם אל הפרלמנט. לא יותר, ולא פחות. סיפור ה-‏5 אחוז קיים גם ברמת מדינות המחוז, אך לא תופס, לדוגמה, עבור מיעוטים דניים בשלזוויג-הולשטיין, וזאת מסיבות פוליטיות טהורות בלבד, שמקורן אינו אלא מקח וממכר עם ממשלת דנמארק בעבר.

מבחינה זו ניתן לגרוס כי דווקא עתה מתחילה גרמניה לחוות את ה'נורמאליזם' של חילוקי דיעות עקרוניים בחברה נתונה, כפי שהדבר קיים במדינות אירופאיות אחרות, שלמרות כל זאת נשארות דמוקרטיות.

העלאת אחוז החסימה במקרה הגרמני, אם כך, יכולה להועיל על ידי יצירת כמה וכמה גושים ברורים – אולם לא לחלק את הגושים לשניים בלבד, ממש כפי שאחוז החסימה אינו יכול לדאוג להתפתחותם התקינה של כללי משחק פרלמנטרי סבירים והוגנים (''חוקי המשחק הפנימיים'').

ולגבי גרמניה: נכון לשעה זו המדינה במשבר פוליטי בתחילת דרכו. אינני יודע אם קואליציה תוכל לקום בקונסטלציה זו, מסיבות רבות ומגוונות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

גרמניה ואגדת היציבות [חדש]
אבי   יום ב', 26/09/2005 שעה 2:42
בתגובה לאלכסנדר מאן
למעשה הסוציאל דמוקרטים ממשיכים לשלוט בגרמניה, כך שאין שום משבר פוליטי, מלבד במחשבתם של ישראלים שסולדים מה''שמאלניות'' המדומה של הגרמנים. כל חוק שמאלני יזכה לתמיכתם של הירוקים והסוציאליסטים, כל חוק ימני יזכה לתמיכתם של הליברלים והנוצרים דמוקרטים, כך שלשרודר אין כל בעיות עכשיו.
למעשה הגוש השמאלי ניצח בבחירות- סוציאל דמוקרטים, ירוקים וסוציאליסטים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

גרמניה ואגדת היציבות [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ב', 26/09/2005 שעה 10:07
בתגובה לאבי
אתר אישי
אתה צודק בכך שיש רוב לשמאל בבונדסטאג, אולם רוב זה אינו יכול לבוא לכדי ביטוי מסיבות של אי-יכולת שיתוף פעולה, הנובעות מפערים אידיאולוגים.

אתה רשאי לטעון כי אין משבר פוליטי בגרמניה, מלבד במחשבתם של ישראלים שסולדים מה'שמאלניות' המדומה של הגרמנים, אולם אני מצוי בדיעה אחרת. לשון אחר: אם זהו המצב לאשורו – כי אז היה מקים שרדר קואליציה של מפלגתו עם הירוקים והאדומים-החדשים, ולא היא. הוא לא מעוניין בכך, ונראה כי מעדיף משום מה ממשלת אחדות לאומית, שבה כלל לא ברור אם יהיה קנצלר.

האם יש לך הסבר מדוע הוא מתנהג כך? מדוע מפלגתו, מפלגת ה-SPD, אינה מעוניינת בשיתוף פעולה מסוג זה?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מי יבטל את חוק באדר עופר [חדש]
מיכאל פרי   יום ד', 05/10/2005 שעה 20:34 אתר אישי
מפלגות הגדולות?
תן לחתול לשמור על השמנת!
בעיקרון הרעיון של אחוז חסימה של 5 מנדאטים הוא מצויין.
הלוואי.
אני מציע שתשלח את זה לחברי הכנסת.
שים את הכותרת של אחוז חסימה של 5 מנדאטים בראש ואת שאר הסעיפים תציע כתוספת אפשרית לחוק,שלא ייבהלו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מי יבטל את חוק באדר עופר [חדש]
הממ   יום ב', 17/10/2005 שעה 15:01
בתגובה למיכאל פרי
מסכימה עם כל הנאמר
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

וכיצד נקבעת החלוקה לגושים [חדש]
אלון   יום ב', 21/11/2005 שעה 9:50
נניח שנקבל את השיטה. כיצד תיקבע החלוקה לגושים? מדוע שמפלגת שמאל תירשם לאותו גוש שמפלגת העבודה נרשמה אליו? אולי הם בטוחים שיעברו את אחוז החסימה, אך דווקא בימין יש הרבה מפלגות קיקיוניות שסיכויין לעבור את אחוז החסימה קטן, ולכן עדיף דווקא להירשם בגוש הימין?
ואולי מפלגה שמאלית קיקיונית תעדיף להירשם דווקא בגוש הימין, כדי לנסות להבריח משם מצביעים?

הרבה יותר סביר, אם מאפשרים הסכמי עודפים, לאפשר התארגנות של גושי מפלגות. כך המפלגות הערביות תוכלנה להתאגד בגוש, מפלגות השמאל, מפלגות הימין, הימין הקיצוני, הדתיים. יהיו גושים רבים, ומספרם ייקבע בהתאם לצרכים ולמפלגות הרצות בבחירות הנדונות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רצון הבוחרים [חדש]
ג'ואב   יום ג', 04/04/2006 שעה 23:02 אתר אישי
על פניו נראה זה רעיון שלא ישלח את קולותיהם של שמאלנים ימינה ולהפך, אולם ייתכן מצב שבו העדיפות השניה של מצביע למפלגה מסויימת שלא עברה את אחוז החסימה, תהא להצבעה עבור מפלגה המשתייכת לגוש השני (ר' מצביעי עלה ירוק, שאלמלא הנושא של הלגליזציה, היו מעדיפים לבחור, באיחוד הלאומי, למשל).
מי קובע על פי מה מתחלקים הגושים? ימין ושמאל כלכליים? מדיניים?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רצון הבוחרים [חדש]
אורי קציר   יום ג', 04/04/2006 שעה 23:14
בתגובה לג'ואב
אתר אישי
אז זהו, שלא. מספר הגושים שייקבע מראש הוא שרירותי ולא נקבע להם מראש אופי כלשהו. בדוגמה שלך, קצת בלתי סביר שמפלגה כעלה ירוק תשייך את עצמה לגוש שבו תהיה מפלגה בעלת רוב דתי-שמרני מובהק כמו האיחוד הלאומי.

אבל זה גם כל היופי בשיטה המוצעת. מאחר ועלה ירוק תזדהה מראש כמפלגה השייכת לגוש שבו יושבות, למשל, גם מרצ, חד''ש ואחרות, יידעו מצביעים שנטייתם ימינה שבמקרה שמפלגה זו לא תעבור את אחוז החסימה הקולות שניתנו לה יועברו כמשלימים לעודפי הקולות של מפלגות מאותו גוש שכן עברו את הסף הזה. לפיכך, הם יצטרכו לשקול שוב אם להצביע עבור מפלגה בעלת מסר חברתי ליברלי או לרשימה בעלת מסר מדיני שמרני. היתרון הוא שהם ידעו מראש לאן יילך הקול שלהם במקרה שעלה ירוק לא תעבור את אחוז החסימה וכך יוכלו להכניס גם את מרכיב הקולות העודפים למערכת השיקולים שלהם.

וזה בוודאי יותר ממה שיש לנו כיום.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©