על שמונה הבלים פוסט-מודרניסטיים/ אבשלום אליצור
יום ד', 14/09/2005 שעה 0:30
אין אמת אובייקטיבית? היחסיות הרעיונית מקודשת? זכותו של כל אדם לכנות בשם ''אמנות'' כל מיני שרבוטים הנראים חסרי פשר לאדם אחר, כי אמנות היא, מעצם הגדרתה, עניין של טעם אישי? כשגישה הזאת עוברת גם אל המדע, ההיסטוריה והמשפט, התוצאות הן, במקרה הטוב, מגוחכות. הפוסט-מודרניזם הוא בעל פוטנציאל לקלקל כל חשק והתלהבות לעסוק במדע, וחשוב להסביר לאנשים צעירים שכל קשר בינו לבין המדע הוא מקרי בהחלט. יתר על כן, קיימים תחומים בהם לא זו בלבד שהדבר חורג מגדר הטעם הטוב אלא שהוא אף הופך להיות מסוכן ביותר. רפואה, למשל. אבשלום אליצור, במאמר אורח ראשון המתפרסם ב''אפלטון'', בא חשבון עם הפוסט-מודרניזם, בונה מסגרת טיעונים מסודרת לכל אחת מהנחות היסוד של תפיסת העולם הבעייתית הזו ומציב לנו מראה מול העיניים.










אופנה, אמר פעם אוסקר וויילד, היא דבר כל כך מטופש עד שמוכרחים להחליף אותו לעתים קרובות. גם בעולם הרוח יש אופנות, והן מצטיינות לפעמים באווילות לא פחותה מחידושי הסמרטוטרים של פאריז. כזאת היא האופנה שהשתלטה כיום על מחלקות רבות באוניברסיטאות בימינו, ה''פוסט-מודרניזם''.


נכון, זכותם של אנשים ללכת אחרי אופנות בכל הקשור לענייני טעם. זכותו של כל אדם לכנות בשם ''אמנות'' כל מיני שרבוטים הנראים חסרי פשר לאדם אחר, כי אמנות היא, מעצם הגדרתה, עניין של טעם אישי. אך כשגישה הזאת עוברת גם אל המדע, ההיסטוריה והמשפט, התוצאות הן, במקרה הטוב, מגוחכות. הפוסט-מודרניזם מסוגל לקלקל כל חשק והתלהבות לעסוק במדע, וחשוב להסביר לאנשים צעירים שכל קשר בינו לבין המדע הוא מקרי בהחלט. לא פחות מדאיגות הן השלכותיו החברתיות והמוסריות. בואו, אם כן, נבחן מקרוב כמה מההכרזות המרעישות הללו המושמעות בשנים האחרונות באמצעי התקשורת, בבתי-הספר ובכתבי-העת.

א. אין אמת אובייקטיבית. לכל אחד האמת שלו וכולן נכונות. באמת? אולי מחנות ההשמדה לא היו? הרי יש אנשים שה''אמת'' שלהם, עליה הם מוכנים ללכת לכלא, היא שכל השואה היא בלוף. ואולי גם לא צריך להתרגש מנתוני המועצה לשלום הילד בדבר אלפי ילדים בישראל החשופים מידי שנה להתעללות? הרי כמעט כל ההורים המתעללים שהובאו לבית המשפט מספרים בלהט את ה''אמת'' שלהם, דהיינו, שהילד/ה המפונק/ת סתם ממציא/ה את כל הסיפור. אוי כמה זה נחמד כשכולם צודקים!

הרלטיביזם הרעיוני, כלומר, הטענה שכל אמת היא יחסית, מקורו בין השאר בספר חשוב של פילוסוף המדע תומס קוּן. הוא הראה שפַּרַדיגמה מדעית, דהיינו, תמונת העולם שיוצר כל מדע, פועלת כמסננת המפריעה לראות עובדות שאינן תואמות אותה. זו באמת סכנה שכל מדען צריך להיות ער לה, שהמדע עצמו יהפוך לדוקטרינה המשמרת את עצמה. אבל אפילו קוּן התקומם כשראה את הטענה שלו מופיעה בכתבים מיסטיים וספיריטואליים ששמחו על ההשתחררות מעולו המחניק של המדע ומיהרו להכריז כי גם טענותיהם הביזאריות הן ''מדע''. כי זה בדיוק ההבדל בין פַּרַדיגמה מדעית לפַּרַדיגמות אחרות: שום פַּרַדיגמה מדעית אינה שולטת לנצח. אמנם, היא מנסה להנציח את עצמה ע''י סינון ופירוש מחדש של העובדות, אבל במוקדם או מאוחר היא ממצה את עצמה, סדקים נבעים בה ופַּרַדיגמה חדשה מופיעה כתחליף. לעומת זאת, פַּרַדיגמות לא מדעיות חסינות בפני זעזועים כאלה, כי יש להן כוח הרבה יותר גדול לסנן ולעוות עובדות שאינן מתאימות להן. החוסן הזה, שבגללו הן נראות כאמיתות נצחיות, הוא בעצם מה שעושה אותן חסרות ערך.

כאן המקום להזכיר הבחנה גאונית שעשה פילוסוף המדע קארל פּופֶּר. בעבר, סברו אנשים שתיאוריה היא מדעית אם ניתן להוכיח אותה. כלומר, התיאוריה צריכה לנבא משהו, ואם הניבוי מתאמת, התיאוריה מדעית. בא פופר ואמר: בדיוק ההפך! תיאוריה היא מדעית אם ניתן, בעיקרון, להפריך אותה. זה נשמע קצת מוזר, כי הרי תיאוריה שהופרכה היא לא נכונה. אכן, אמר פופר, היא לא נכונה, אבל היא בכל זאת מדעית. אישוש הוא תמיד זמני אבל הפרכה היא ודאית, ולכן, כשתיאוריה מראה לנו שמשהו בוודאות לא נכון (במקרה זה: התיאוריה המסכנה עצמה) היא מקדמת את ידיעתנו בצעד חשוב קדימה! קל לראות עכשיו מהיכן הכוח העצום של תיאוריות פסאודו-מדעיות בעיני מאמיניהן: הן בנויות מראש כך שכל מה שיקרה רק יאשש אותן (למשל: העולם נברא בששה ימים אבל אלוהים שם מאובנים בכל מיני מקומות כדי לנסות את האמונה שלנו). אבל בדיוק מסיבה זו הן ריקות מתוכן.

אגב, אני ממליץ מאוד להנחיל את העיקרון של פופר לאנשים בגיל צעיר, כמו תלמידי בית-ספר. זה עיקרון שכדאי להתרגל ליישם אותו לא רק במדע אלא גם בחיים האישיים, בהשקפות הפוליטיות וכדומה. בכל פעם שיש לאדם דעה נחרצת ומגובשת בנושא כלשהו, כדאי לו מדי פעם לעצור ולשאול את עצמו: האם יכול לקרות משהו שיגרום לי להבין שהדעה הזאת שלי מוטעית? מי שישאל את עצמו את השאלה הזאת מדי פעם וינסה לענות עליה, אבל בכנות, יגלה להפתעתו שהתשובה היא לעתים קרובות שלילית! מה לעשות, אנחנו נוטים לבנות לעצמנו תיאוריות שרק הולכות ונעשות צודקות מיום ליום בכך שהעובדות כבר לא יכולות לשנות אותן. זו תופעה שנוטה, למרבה הצער, להתחזק עם הגיל, וחזרה על התרגיל הזה היא דרך טובה לשמור על צעירות רוחנית.

תיאוריה היא מדעית אם ניתן להפריך אותה. קארל פופר

יש לנו, אם כן, כלל פשוט ויפה לבדוק אם תחומי ידע ''אלטרנטיביים'' מסוגלים באמת ללמד אותנו משהו חדש. עלינו פשוט לשאול: האם ייתכן מצב שטענה מסוימת בתחום הזה תוכח בבירור כמוטעית? האסטרולוגיה, למשל, כמעט ולא השתנתה כלל בחמשת אלפי שנות קיומה. ראיתם פעם אסטרולוגים (או נומרולוגים, או עב''מולוגים) מתווכחים ביניהם? שמעתם על ''משברים'' ו''מחלוקות'' בתחומים אלה? בתורות הפסאודו-מדעיות אין מהפיכות מפני שכל אחד, פחות או יותר, צודק בהם. רק המדענים המסכנים האלה מתקדמים מטעות לטעות.

ב. המדע, כמו הספרות והאמנות, הוא טקסט שכל קורא מפרש לעצמו על ידי דקונסטרוקציה (פירוק הטקסט והבנייתו מחדש) לפי רצונו. המדע תלוי בצרכי התקופה ובאינטרסים החברתיים שלה. לכן אין תיאוריות נכונות ולא נכונות. כל חברה והאמת שלה, וכל תקופה והמדע המתאים לה. נשמע באמת נחמד, אבל דברים כאלה יכול להגיד רק מי שאין לו מושג קלוש מהו מדע. בחסות אמירות כאלה יכול כל בור חסר-הבנה לדבר שטויות באין מפריע, כי מי יעז לומר שמשהו לא נכון כשהכל נכון? ובמיוחד אם הדובר מקפיד לערבב בדבריו מונחים מתורות היחסות, הקוונטים והכאוס? ורק פגם קטן יש באופנה הזאת, שכאשר למילה ''שטות'' אין עוד משמעות – כשכולם צודקים ואף אחד לא יכול לסתור את חברו – אזי לשום דבר אין משמעות. באותה מידה אפשר לשחק כדורגל תחת הכלל שהכל מותר, שכולם שופטים ושכל אחד יכול לספור את הנקודות איך שמתחשק לו.

הסיפור הבא כבר מוכר לרבים ובכל זאת לא מיותר לחזור עליו. פיסיקאי אחד, אלאן סוקאל, שלח מאמר לכתב-עת פוסט-מודרניסטי חשוב ובו הציע ''הרמנויטיקה טרנספורמטיבית של הגרוויטציה הקוונטית''. העורך הנפעם מיהר לפרסם את המאמר – וסוקאל מיהר לפרסם מאמר מקביל בכתב-עת שמרני ובו הודיע שהמאמר הראשון היה לא יותר מאשר גיבוב הבלים. נחלים של דיו פוסט-מודרניסטית נשפכו על התעלול החמוד הזה בניסיון להראות שהוא לא מלמד שום דבר. ובאמת, על פי הפוסט-מודרניסטים, שום דבר לא מלמד שום דבר אלא על פי הפירוש שבחרנו. אבל אם הסיפור הזה כן מלמד משהו, הרי זה שהפוסט-מודרניזם מסוגל לבלוע כל קשקוש.

המדע הוא בראש ובראשונה הרפתקה. יש בו מתח עצום בכל פעם שהניסוי או התצפית שלנו מזמינים את הטבע בכבודו ובעצמו לחוות את דעתו בשאלה כזאת או אחרת. המתח הזה לא היה לולא היה משהו קיים שם, מחוץ לנו, במציאות האובייקטיבית, שאינו תלוי בנו או בקפריזות שלנו. ולא רק מדעי הטבע, גם מדעי החיים, החברה וההתנהגות מודרכים על ידי הניסיון הכן להגיע אל אמת כלשהי המסתתרת אי-שם בעולם. נכון, האמת הזאת יכולה להיות אידיאל שלא ניתן להגיע אליו, אבל זו אינה סיבה לוותר עליה כרעיון מנחה. מישהו הגיע אי פעם אל נקודת הצפון המגנטי? אני לא, וגם אין לי חשק מיוחד להגיע לשם. אבל העובדה שאף פעם לא אגיע אל המקום הרחוק ההוא איננה סיבה שלא אשתמש במצפן!

רק מסיבה זאת, מהשאיפה לחרוג אל מעבר למגבלות הכאן והעכשיו, מסוגל העיסוק במדע לרגש אותנו כל כך. מכאן כוחו, בכל פעם שהדברים מכזיבים את השערותינו, להביא צער ושברון-לב כמו שרק נער או נערה יכולים להרגיש בעת אהבה נכזבת, וזה גם סוד יכולתו, מצד שני, להביא רגעי אושר גדולים ושאגות צהלה שלא היו מביישות כל קבוצת בריונים שיכורים במגרש הכדורגל. אני יודע את זה כי הייתי שם, בעליות ובמורדות, בעשרים וכמה השנים האחרונות, וזכיתי לרשום שורה וחצי אי-שם באחד מאינספור הכרכים של הסיפור הזה, וממש נמאס לי לשמוע שהכל עניין של פרשנות, שהמדע צריך להפוך לסופרמרקט רעיוני שכל אחד יוכל לבחור בו מה שמתחשק לו.

ג. המדע תלוי בתרבות בה הוא צמח והטענות שלו תקפות רק במסגרת אותה תרבות. תיאוריות מדעיות משמרות את הכוח בידי האליטות השולטות, בעיקר זכרים לבנים. לטענה הזאת יש אבא זקן, רוצח-המונים קר ומחושב שהחזיק עצמו גם פילוסוף של המדע, הלא הוא לנין. גם תיאוריות מדעיות, טען החבר ולדימיר איליץ', מבטאות אינטרסים של המעמד המחזיק בהן. ממשיכיו הסטאליניסטיים של לנין עשו בטענה הזאת שימוש נרחב בגנטיקה, בפסיכיאטרייה ואפילו בתורת הקוונטים, ורדפו ואפילו רצחו מדענים שהחזיקו בתיאוריות ''בורגניות''.

על פי הפוסט-מודרניסטים, שום דבר לא מלמד שום דבר אלא על פי הפירוש שבחרנו. אלן סוקאל

אז במה התקדמנו מאז ימי לנין וסטאלין? הפוסט-מודרניזם, כמובן, אינו שולח אנשים לכלא, אבל הטרור הלשוני הקרוי Politically correct סותם היום את פיותיהם של אנשים רבים באקדמיה ובתקשורת. נסו רק לומר ''נכה'' בארצות הברית, ומיד יעשו בכם לינץ'. יש לומר ''מאותגר פיזית''! למרבה הצער, ההיתממות הלשונית הזאת אינה מצליחה להגן על כבודם של הנכים, כי המילה המחליפה הופכת אף היא למילת גנאי בידי אנשים בעלי כוונות רעות, ו''מאותגר פיזית'' נעשה עלבון חדש. דומה הדבר למילים הנקיות שבאו להחליף מילים ''גסות'' והפכו בעצמן לגסות מדי כעבור דור או שניים, ושוב צריך היה להחליפן וחוזר חלילה. מה לעשות, פשוט לא ניתן לשנות את המציאות על ידי שינוי השפה.

בשנים האחרונות נאלצו אוניברסיטאות אמריקניות מכובדות לפתוח מחלקות ללימודי נשים, לימודי שחורים (אוי סליחה, התכוונתי לומר: אפרו-אמריקנים), ולימודי כל מיעוט מקופח. זה כשלעצמו יכול היה להיות דבר בהחלט חיובי. הצרה היא שהמחלקות האלה, המקבלות רק את השייכים למיעוטים המתאימים, התמלאו חיש מהר בפטפטנים צעקניים וחסרי-כשרון המלמדים ''היסטוריה אלטרנטיבית'', ''פסיכולוגיה אלטרנטיבית'' ו''מדע אלטרנטיבי'' מנקודת הראות של קבוצותיהם ה''מדוכאות''. כך, למשל, תמצאו מרצים הטוענים כי שייקספיר גנב את מחזותיו ממחבר שחור. כמעט איש אינו מעז לבקר את רמת העבודות הללו, שהרי כל ביקורת כזאת תוגדר מייד כ''סקסיסטית'',''גזענית'' וכדומה. העמדות הפסאודו-מדעיות האלה מתחברות לעתים קרובות לגישות שהן ממש אנטי-מדעיות, כפי שהראה קרל סייגן המנוח בספרו ''עולם רדוף-שדים''. הנטייה לחבור אל השקפות עולם מאגיות ואליליות עוברת במרבית הכתבים הפוסט-מודרניסטיים.

ד. תורת הקוונטים הוכיחה שהתודעה של הצופה משפיעה על המערכת הנצפית. תורת הקוונטים לא אומרת שום דבר על התודעה. בואו נעשה פה קצת סדר. זה יהיה דיון קצת טכני, אבל שווה את המאמץ. תורת הקוונטים היא באמת ענף מדהים של הפיסיקה, כי היא מערערת על מושגי היסוד הכי בסיסיים שלנו. כדאי להכיר את הפוטנציאל המהפכני באמת הגלום בה, בניגוד לניסיון של הפוסט-מודרניסטים לרכב עליה מבלי שיבינו באמת מה היא אומרת.

ראשית, יש הבדל עקרוני בין הפורמליזם של תורת הקוונטים לבין הפירושים הנלווים לו. הפורמליזם הוא אוסף החוקים המנבאים מה יקרה בתנאים נתונים. זהו פורמליזם מתמטי, עקבי לחלוטין ומדויק מאין כמוהו. הפורמליזם הזה, וכאן לב הבעיה, אינו מתאים למה שאנו רואים בחיי היום-יום. למשל: על פי הפורמליזם יכול חלקיק להימצא ביותר ממקום אחד באותו זמן (כלומר, להיות בסופרפוזיציה). ואמנם, העובדה שחלקיקים בודדים, היוצאים בזה אחר זה, יוצרים בסופו של דבר תבנית התאבכות על מסך העומד מאחרי שני סדקים, מראה שהפורמליזם צודק וכל חלקיק בודד עבר, בדרך לא-מוסברת ובאותו זמן, דרך שני הסדקים. היכן, אם כן, הבעיה? ראשית, לא ברור מדוע רק חלקיקים מופיעים בסופרפוזיציה, ולא שולחנות וכיסאות או חתולים, שהרי גם הם עשויים מחלקיקים. שנית, גם החלקיק עצמו אינו תמיד בסופרפוזיציה. אם נחזור על ניסוי הסדק הכפול ונמדוד כל חלקיק בזמן תנועתו, תיעלם הסופרפוזיציה: החלקיק יתגלה ממוקם במקום אחד. רק אם נימנע מלמדוד אותו יתנהג החלקיק בהתאם לחוקי תורת הקוונטים וייצור תבנית התאבכות.

יש להדגיש: המקום בו יתגלה החלקיק בעקבות המדידה אינו תלוי ברצוננו. המדידה מאלצת את החלקיק לצאת מהסופרפוזיציה ולהימצא במקום מוגדר, אבל איננו יכולים להחליט כרצוננו היכן יהיה המקום הזה. כך שאפילו במקרה זה לא יכול הצופה להחליט מה תהיה התוצאה.

יש כאן, אם כן, בעיה אמיתית: תורת הקוונטים אינה יודעת להסביר מדוע נשברת הסופרפוזיציה של החלקיק ברגע שהוא בא במגע עם מכשיר מדידה או כל עצם אחר. הפער הזה בין הפורמליזם לבין המציאות הנצפית הוליד כמה פירושים שונים וסותרים לתורת הקוונטים. הדגש הוא על המילה ''פירושים'' מפני שכמעט כל הפירושים האלה מנבאים אותן תוצאות ניסיוניות ולכן לא ניתן להכריע ביניהם בניסוי. זאת הסיבה שאף אחד מהפירושים האלה לא התקבל על דעת כל הקהילייה המדעית אלא נשאר עניין של טעם אישי. כך, למשל, יש אנשים המאמינים ברצינות תהומית שהיקום מתחלק לאינספור יקומים בכל פעם שמתרחש אירוע דמוי מדידה. אחרים מאמינים, ברצינות לא פחותה, שהחיים כיום משפיעים על ''המפץ הגדול'' אחורנית בזמן כך שייצור/יצר תנאים הנוחים להתפתחות החיים. בין הפירושים האלה נמצא גם הפירוש של פון-נוימן ו-ויגנר, לפיו התודעה האנושית יוצרת את מצבו של האובייקט הנצפה. כמה סופרי מדע פופולארי שקראו את הפירוש הזה – שהוא, כאמור, אחד מני רבים – החליפו בינו לבין הפורמליזם ומכאן הטענות כאילו תורת הקוונטים אומרת משהו על התודעה.

התודעה האנושית יוצרת את מצבו של האובייקט הנצפה. ג'ון פון נוימן

כמו כל הפירושים האחרים לתורת הקוונטים, אי אפשר להפריך או לאשש את הפירוש הזה, המייחס תפקיד מכריע לתודעה האנושית, לכן הוא נשאר בתחום הפילוסופיה ולא המדע. אם אניח בחדר חשוך מצלמה, שתצלם את מקומו של חלקיק, גם אז תגלה התמונה שהסופרפוזיציה נשברה, ממש כאילו צפה אדם בחלקיק. האם זה אומר שלמצלמה יש תודעה? חסידי פירוש התודעה אינם מתרגשים מהבעיה הזאת. זה רק מלמד, לדבריהם, שהמצלמה עצמה הייתה בסופרפוזיציה, כלומר, שהיא גם צילמה את החלקיק במקום אחד וגם צילמה אותו במקום שני, ורק כשהנסיין בא לבדוק את המצלמה, אזי התודעה שלו יוצרת מצב אחד של המצלמה. כך לגבי רשמקול וכך לגבי כל מכשיר מדידה: כל עוד לא הסתכלנו במכשיר המדידה, המכשיר עצמו נמצא בכמה מצבים (פרדוקס ''החתול של שרדינגר'' בא להדגיש אבסורד זה בדיוק). הצרה היא שאין שום דרך להפריך את התיאוריה הזאת, שכן ברגע שננסה להציץ במצלמה כדי לראות את מצב הסופרפוזיציה יטענו חסידי התיאוריה שתודעתנו הרסה את המצב. לכן, על פי העיקרון של פופר לעיל, תיאוריה זו היא בלתי-מדעית כמו כל תיאוריה שלא ניתן להפריכה. מלבד זאת, בינינו, יש משהו די שחצני במחשבה שהיקום כולו (כמו גם גלאקסיות שאף אחד עוד לא הספיק להציץ בהן) נמצא בסופרפוזיציה עד שהואילו החיים להופיע ו''למדוד'' אותו.

מה שתורת הקוונטים כן אומרת לנו הוא, בפשטות, שיש משהו יסודי מאוד במציאות הפיסיקלית שעוד לא הבנו אותו. תורת הקוונטים ותורת היחסות – שתי המהפכות המושגיות הגדולות של המדע במאה העשרים – אינן מתיישבות זו עם זו. לפוסט-מודרניסטים זו כמובן לא בעיה: שום דבר לא חייב להתיישב עם שום דבר. אבל זו בדיוק הסיבה מדוע שום פוסט-מודרניסט לא הצליח עד היום לגלות שום תגלית מדעית: כששום דבר לא סותר שום דבר, התוצאה היא ברברת נטולת פשר. תארו לעצמכם מה היה קורה אילו היה איינשטיין הצעיר פוסט-מודרניסט: תורת היחסות (שנולדה מהסתירה בין המכאניקה הקלאסית למשוואות מאקסוול) כלל לא הייתה נוצרת! הסיבה שתורת היחסות כן נוצרה, וכמוה תיאוריות גדולות ויפות אחרות, היא שבמדע, הסתירה היא אמו הורתו של הגילוי. לכן, מה שתורת הקוונטים מלמדת אותנו הוא זה: דרושה הבנה חדשה לגמרי של המציאות הפיסיקלית, והבנה זו תבוא אם רק נתייגע ונחפש ולא נסתפק בהתחכמויות ריקות מסוג ''כולם צודקים''.

ה. המדע מסרב להאמין לעדויות על חייזרים כי הם לא מתאימים להשקפת-עולמו הנוכחית. כשתשתנה השקפת העולם הזאת הוא יוכל לראות אותם. במו אוזניי המסמיקות שמעתי פרופסור ידועה מהאוניברסיטה העברית משמיעה את הקביעה הפסקנית הזאת בדיון בטלוויזיה, ואיש מהמומחים האחרים באולפן לא העז לשאול מה באשר לשדים ורוחות: האם גם הם יופיעו כשיפסיק המדע לסרב להכניסם להשקפת עולמו? ואיך להסביר את העובדה שמבין כל אלה שראו עב''מים וחייזרים, נפקד דווקא מקומם של האסטרונומים, אותם אנשים המבלים לילות שלמים בצפייה בשמיים במכשירים הטובים ביותר? על פי הפוסט-מודרניסטים, התשובה פשוטה: הכל עניין של פסיכולוגיה. הטענה הזאת מבטאת אי-הבנה בסיסית בנוגע לחשיבה המדעית. המדע לא רואה רק מה שהוא רוצה. להפך, כפי שראינו לעיל, המדע בנוי כך שיאלץ את המדען להיווכח גם במה שלא מתאים להשקפת עולמו.

אם יתגלו אי-פעם חייזרים תבוניים, תביא תגלית זו למהפכה האדירה ביותר בחשיבה האנושית. איזו לוגיקה תהיה להם? איזה מדע? איזו אתיקה? איזו אבולוציה הם עברו? באיזו תקשורת הם משתמשים? אחת העתיקות שבשאלות הפילוסופיה, המטרידה אותנו מאז ימי אפלטון, תזכה למפנה מרתק: האם המתימטיקה שלהם תהיה מקבילה לזו שלנו, ולכן נוכל לטעון שהמתימטיקה משקפת היגיון נסתר הטמון במציאות עצמה (כפי שסבורים הריאליסטים), או שמא יתגלה שהיא המצאה חופשית של רוחם (כדעת האינטואיציוניסטים)? האם המפגש שלהם אתנו יהיה – חס ושלום – דומה למפגשים שהיו בהיסטוריה שלנו בין תרבויות שונות או שמא יהיו היצורים האלה חדורים בהכרת כבוד החיים וכבוד הזולת שאותה לא הצלחנו עד היום להנחיל לנו ולבנינו? ומצד שני, אם כל העדויות על חייזרים עד כה אינן אמיתיות, הרי שגם בהן יש לקחים חשובים מאוד, בלתי-נעימים ככל שיהיו, לפסיכולוגיה ולסוציולוגיה: הם מלמדים דברים מאלפים על הצורך של בני אדם לפנטז, להאמין ולקבל תשומת לב, על הפנטאזיות המיניות שלהם (ראו חטיפות לצורכי שאיבת זרע) וכדומה. כמה רדודה ומשעממת, לעומת זאת, התשובה הפוסט-מודרניסטית לוויכוח הזה: ''זה לא ממש חשוב אם קיימים חייזרים. מה שחשוב הוא שיש אנשים שמאמינים בקיומם''. כך, באמירה מתחכמת, הופכת שאלה מעניינת לפלפול תפל.

ו. אין הבדל בין מי שלוקח אנטיביוטיקה כשהוא חולה לבין מי שלוקח קמיע של הרב כדורי. מה שקובע הוא שמאמינים בזה. לכל תרבות יש דרכים יעילות באותה מידה להילחם במחלות. זה כבר לא סתם אווילי, זה מסוכן. לרפואה המערבית יש כלי פדנטי ומייגע הנקרא סטטיסטיקה, ומי שיודע עד כמה רופאים מקשים על עצמם בבדיקה של תרופות חדשות, במחקרים הכוללים אלפי בני אדם ונמשכים לעתים שנים רבות, ובקיזוז אפקט הפלצבו, יכול רק לקנא בכל עושי הנפלאות המטפלים יום-יום בהמוני אנשים מיואשים, ביניהם חולים במחלות סופניות, בכל מיני ''אנרגיות'', ''צ'אקרות'' ועוד הרבה מילים שמכניסות הרבה כסף לכיסו של ה''מרפא'' בלי לטרוח לעשות מעקב מסודר אחרי החולים האומללים.

טיפול נפשי כמעשה של עריצות שבו כופה אדם אחד את השקפת עולמו על האחר. ג'פרי מאסון

שימו לב למשחק הכפול שמשחקים המרפאים האלה. מצד אחד, הם פותחים בקביעה נחרצת ש''מחקרים מדעיים ברחבי העולם כבר הוכיחו ש...'' אבל ברגע שתשאלו כמה שאלות פשוטות על ה''מחקרים'' האלה – מי עשה אותם, מה גודל האפקט, האם נשלל הפלצבו וכד' – מיד תבוא המחאה ''באמת, לא הכל בחיים זה מדע ומספרים''. זו דוגמה מובהקת למה שפופר (ראו לעיל) הגדיר כ''תיאוריה משתריינת מפני הפרכה''. תיאוריה כזאת הופכת עם הזמן לחסינה יותר מפני הפרכות – וריקה מתוכן.

מתן מעמד שווה לדוקטור העייף של קופת-חולים, שהשקיע בלימודיו לפחות שתים-עשרה שנה, ולרופא-האליל שעשה תואר בהתכתבות מטעם ''אוניברסיטה'' בתא-דואר שכוח בחו''ל, פירושו יריקה בפניה של אחת האציליות שבמסורות האנושיות, מסורת שתחילתה בשבועת היפוקראטס. תמותת ילדים – הנורא באסונות היכולים לבוא על אדם – ירדה כיום כמעט לאפס בעולם המערבי מפני שמיליוני ילדים מקבלים חיסון משולש וחיסונים נגד פוליו ושאר מחלות קטלניות. חייהם של הילדים האלה ניצלים לא מפני שהם ''מאמינים'' בטיפול – לפחות לא על פי צריחותיהם למראה הזריקה – אלא מפני שזה פשוט עובד. הרב כדורי, עם כל הכבוד, כשאינו חש בטוב, אינו מסתפק בעדת המלאכים והשדים המאכלסים את מוחו הישיש אלא לוקח אנטיביוטיקה, הולך לרופא שיניים ומן הסתם משתמש גם בקטטר או בחוקן בעת הצורך. העובדה שראשי המדינה שבה אני חי צובאים על פתח האיש הזה כדי לקבל ממנו ברכה היא בעיניי בושה לאומית. פלורליזם רעיוני פירושו, בין השאר, שאסור לטשטש את המחלוקת בין מי שמאמין בקדמה לבין מי שרוצה להחזיר אותנו אחורנית.

אין זה אומר שהרפואה הקונונציונלית עושה כיום הכל כמו שצריך. יש בהחלט מה לבקר בה, בהשקעה המופרזת בשיטות ריפוי במקום במניעה, בהזנחת הגורמים האקולוגיים, ובירידה בחשיבותו של רופא המשפחה לעומת תת-התמחויות הולכות ומצטמצמות. אבל חשוב להבין שהמקצוע הזה עובר כיום ניעור רציני של בדיקת כל המוסכמות שלו במסגרת המגמה הקרויה Evidence based medicine. וכך, לא פלא שהרבה טענות שהיו פעם נחלת הרפואה הטבעונית התקבלו על דעת הממסד הרפואי אחרי שמחקרים אובייקטיביים הוכיחו אותן. מה שחשוב להבין הוא שבמדע, גם למהפכות יש תרומה מתווספת. לא ''עולם ישן עד יסוד נחריבה'' כמו במהפכות פוליטיות עקובות מדם, וגם לא סיסמאות של ''כולם צודקים'' המאפשרות לכל הטעויות של הדורות הקודמים להישאר ללא בדיקה, אלא בגישה דומה לזו של רבי מאיר: ''רימון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק''.

ז. תפקידן של הפסיכולוגיה והפסיכיאטרייה אינו לקבוע מיהו נורמאלי ומיהו חולה. תפקידן הוא לעזור לכל אדם לממש את עצמו. הטענה הזאת גידלה כבר דורות שלמים של נרקיסיסטים מפונקים ומרוכזים בעצמם שאמללו את עצמם ואת הסובבים אותם. לאנשים המתקשים להתמודד עם המציאות, ''מימוש עצמי'' פירושו להישאר בדיוק מה שהם, להמשיך לעשות מה שהם רוצים ורק לא לשאת בתוצאות. שום אדם המתמכר לאלכוהול או לסם כלשהו אינו מודה מלכתחילה כי הוא מכור. להפך, הוא טוען תקופה ארוכה ''אני יכול להפסיק ברגע שארצה, אני רק לא רוצה עדיין''. רק הסובבים אותו מרגישים שמשהו לא בסדר אתו. אדם כזה לא צריך ש''יקבלו אותו'' וש''יאהבו אותו'', אלא בדיוק ההפך, ניעור רציני.

אחרי צאת ספרו הזועם של ג'פרי מאסון ''בגנות הפסיכותרפיה'' נמצאו רבים אפילו מבין הפסיכולוגים שהשתכנעו שכל טיפול נפשי הוא מעשה של עריצות שבו כופה אדם אחד את השקפת עולמו על האחר. אנשי מקצוע רבים משתדלים בשנים האחרונות להיות ''בלתי-שיפוטיים'' כמעט בכל נושא. התוצאה: פסיכולוגיה נבוכה, רדודה ומתייפייפת הנזהרת שלא להרגיז איש. די להזכיר שבמהדורה הרביעית של המדריך העולמי לאבחנת הפרעות נפשיות, DSM-IV, הוצאה הפדופיליה (משיכה מינית לילדים) מרשימת ההפרעות הנפשיות ונותרה מוגדרת כהפרעה רק כאשר היא אגו-דיסטונית, כלומר, בלתי-מקובלת על ה''אני.'' אחרי שערורייה שהקימו ארגונים שמרניים היא הוחזרה למהדורת הביניים, DSM-IV-TR, אבל לקראת המהדורה החמישית יש כבר דרישות להוציאה לחלוטין. לפיכך, עלול להיווצר מצב שסוטה המרגיש שלם עם מה שהוא עושה לילדים ייחשב אדם בריא לגמרי, אבל אם מצפונו מייסר אותו והוא מבקש, חלילה, להשתנות, אזי יש לטפל בו כדי ש''יקבל את עצמו''.

ניסיון לטשטש את ההבדל בין בריא לחולה בשמה של האי-שיפוטיות. הארלן ליין

דוגמא חמורה יותר לשיתוק הערכי הזה מתגלית ביחסה של הפסיכולוגיה אל ההתאבדות. כמי שעוקב מדי שנה אחרי המכה המתמשכת הזאת בצה''ל, נעשיתי מעורב בנושא מניעת ההתאבדויות , וההתנסות שלי בהבעת דעה שאינה politically correct יכולה ללמד משהו. לפני שנים אחדות כתבתי מאמר ובו קראתי לשינוי הגישה המקצועית כלפי המתאבד. טענתי שאין ערך לעבודתו של פסיכולוג או פסיכיאטר המטפל באדם אובדני אם אינו מביע עמדה ערכית ברורה נגד המעשה הזה, נגד אכזריותו כלפי בני-משפחה ובעיקר נגד האיוולת שבו מנקודת ראותו של המתאבד עצמו. את דבריי ביססתי גם על נתונים אמפיריים. הגרסה האנגלית של המאמר נדחתה ע''י תשעה כתבי-עת מכובדים (בהם אחד שאני עצמי חבר במערכת שלו). טענותיהם של המבקרים שהמליצו לדחות את המאמר היו ש''המחבר זועם'' ו''שיפוטי'' רחמנא-לצלן. רק כתב-העת Omega: Journal of Death and Dying (יש דבר כזה) פרסם אותו. גרסה עברית קצרה נשלחה ל''במחנה'' ונדחתה, לדברי קצין חינוך ראשי דאז, עקב התנגדות אכ''א. לבסוף התפרסם המאמר בכתב-העת הישראלי לפסיכותרפיה ''שיחות.'' היו תגובות אוהדות, אבל פסיכולוגית אחת כתבה, שחור על גבי לבן, כך: ''שמא ניתן לבסס היטב את הגישה המחשיבה התאבדות כמעשה העשוי להיות רציונלי ומוסרי ועשוי להלום את מיטב האינטרסים של האדם הבוחר בו?'' (השאלה הזאת לוותה בשפע הפניות לספרות הפילוסופית על ההתאבדות). הפסיכולוגית הנכבדה מעניקה, אם כן, מעמד של הוגה רציונלי לאדם הנמצא במשבר אובדני.

למקרא הניתוח המלומד הזה מצאתי את עצמי מדמיין חייל צעיר שזה עתה עף מקורס קצינים יושב מאוחר בלילה ומתעמק בספריהם של סארטר, קאמי, שפינוזה והרמב''ם, ואחרי שגמר לתמצת ולסכם את הטיעונים בעד ונגד ההתאבדות הוא לוקח את ה''עוזי'' ודופק לעצמו צרור בראש. כמה מעשי ההתאבדות נובעים מחשיבה מפוקחת ורציונלית? תשאלו הרבה אנשים מפורסמים, מארתור רובינשטיין עד ירדנה ארזי, ששרדו משברים אובדניים ואפילו ניסיונות התאבדות, למזלם ולמזלנו. ההתייחסות אל אדם שעולמו חרב עליו כאל מי שפועל ''על פי מיטב האינטרסים שלו,'' אין להם ולא כלום עם כיבוד זכויות הפרט. זו סתם פחדנות והתחמקות מאחריות. לפסיכולוג כזה לא הייתי נותן להתקרב אפילו אל החתולים של השכנה שלי.

אבל לא רק מקצועות בריאות הנפש, גם הרפואה עצמה מאוימת כיום על ידי ניסיונות לטשטש את ההבדל בין ''בריא'' ל''חולה'' בשמה של האי-שיפוטיות. פסיכולינגוויסט אמריקני ידוע, הארלן ליין, יצא בהתקפה על התקן תוך-אוזני חדש שהשתלתו בילדים חירשים יכולה לאפשר להם לשמוע טוב יותר. חירשות, טען ד''ר ליין, אינה נכות אלא תרבות. החירשים הם מיעוט בעל היסטוריה, מבנה חברתי וערכים משלהם, ואין לרוב השליט, כלומר, אנחנו השומעים, זכות לכפות את ערכיו על המיעוט הזה. יש הורים, הסביר הפרופסור הנכבד, שממש שמחים כאשר נולד להם ילד חירש, והם רואים זאת כ''זכות.'' הפדראציה העולמית של החירשים והאגודה הלאומית האמריקנית של החירשים הצטרפו אף הם להתנגדות להנחה לפיה ילדים חירשים זקוקים לתיקון. כמעט שאמרתי ''אני לא מאמין למשמע אוזניי'', אבל זה לא יהיה politically correct, כמובן.

ח. תרבות המערב אחראית לכוחניות, לאלימות ולהרס הסביבה. ואללה! ג'ינג'יס חאן גדל כנראה בדטרויט, הקמיקאזה היפאנית התפתחה בחצרות בית האבסבורג, ומצרים הפרעונית, שהאובססיה של שליטיה לחיי נצח עלתה למיליוני אנשים בדם ובסבל בל-יתואר, היא בוודאי פרי דמיונם של חוקרים אירופאיים.

בשנים האחרונות עסוקים ארכיאולוגים בדרום-אמריקה במחקר אינטנסיבי של תרבויות המאיה והאינקה ששלטו ביבשת זו לפני בוא הספרדים. האמת העגומה המצטיירת ממחקרים אלה היא שתרבויות אלה היו צמאות-דמים וסאדיסטיות לא פחות משלטון האינקוויזיציה של הפולשים. לא נעים, אבל לבני אדם יש נטייה להיות מנוולים ואכזריים ללא קשר עם הגיאוגרפיה. הארכיאולוגיה המודרנית מלמדת עוד דבר עצוב, והוא שהרבה תרבויות קדומות נכחדו מסיבות אקולוגיות הידועות לנו יפה כיום: התפוצצות אוכלוסין, ניצול יתר של משאבים, זיהום הסביבה והשמדת צמחים ובעלי-חיים. אם יש לנו כיום יתרון על קודמינו ה''רוחניים'' וה''טבעיים'' כל כך, זה שאולי אנחנו יכולים ללמוד מהניסיון המר שלהם.

הכל כאן פין ופות, פין ופות , כתב יזהר בתדהמה גלויה. ז'אק לקאן

כדאי עוד להזכיר שהאמונה שקרן הקרנף ואשכי הטיגריס יכולים לסייע לכוח הגברא, שבעטייה הובאו המינים האלה אל סף ההכחדה, לא הומצאה על ידי הרפואה הקונוונציונאלית, שק האיגרוף החביב על הפוסט-מודרניסטים. אמונות כאלה אופייניות דווקא לרפואה העממית, ה''אלטרנטיבית''. אין כאן שום עיקרון רוחני עמוק אלא צורת חשיבה הידועה בשם ''מאגיה סימפתטית''. על יסוד לוגיקה פשטנית זו יכול כל בעל-חיים שאיתרע מזלו להיות בעל אבר המגרה את הדמיון ליפול קרבן לטבח המוני לטובת אימפוטנטים עשירים במזרח ובמערב.

אם נצליח אי פעם לשקם את יחסינו עם הביוספרה החולה של כוכב-הלכת הזה, המאיימת להתמוטט על ראש כולנו, נוכל לעשות זאת רק על ידי לימוד והכרה של מארג היחסים העתיק, המופלא והסבוך מאין כמוהו שבין אינספור היצורים השונים החולקים אתנו את עולמנו. עלינו להכיר, בראש ובראשונה, שקיים בעולם הזה סדר עתיק בהרבה מימות האדם על הארץ, שיש לו כללי משחק ברורים ולא רחמניים במיוחד, ומי שיתעלם מהם עלול למצוא עצמו מצטרף אל הדינוזאורים. הלימוד הזה לא יבוא כל עוד נוהגים כולנו, כולל ציידי לווייתנים, חברות נפט ומשמידי יערות, להתייחס אל כדור-הארץ כאילו הוא קניון אינסופי שכל בעל כרטיס אשראי יכול לקנות בו כל מה וכמה שרק מתחשק לו.

וזה, חברים, העיקרון בה' הידיעה המנחה את המחשבה הרציונאלית: כדי להבין את העולם ואת זולתנו צריך להתאמץ לצמצם את האגו, לשים עניינים של טעם אישי בצד ולא להבליט אותם, ולגייס קצת יותר צניעות וענווה בפני פלאי הבריאה. מי שלא עושה זאת אינו עוסק במדע, וגם לא בהבנת בני האדם, אלא רק בעצמו, והתוצאה, לא נעים לומר, מאוד לא מעניינת.

לכן אל תחששו יותר מלומר בקול את מה שעיניכם רואות בפעם הבאה כשהמלך ייצא להתהדר בחליפה החדשה שלו. ואם תשמעו הרצאה של דרידה או תקראו מאמר של לקאן מבלי להבין אף מילה, זה בסדר, אתם בחברה טובה. ''הכל כאן פין ופות, פין ופות,'' כתב בתדהמה גלויה ס. יזהר על אחד הטקסטים הללו, ולנו לא נותר אלא להצטרף לדבריו של חכם נודע מהמשנה, ר' יוסי הגלילי, שהקשיב לדרשה של חברו ר' מאיר והעיר לו: ''מאיר, פתפותי ביצים יש כאן!''









אבשלום אליצור מלמד ביחידה ללימודים בין-תחומיים, אוניברסיטת בר-אילן. גרסה מוקדמת של מאמר זה הופיעה בגליליאו, כתב-עת למדע ומחשבה, 28 (1998): 43-47. מאוחר יותר פורסם המאמר גם באתר e-mago.






[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מצוין! אך למה נדמה לי שמי שחושב כך הוא במיעוט? [חדש]
משה רום   יום ד', 14/09/2005 שעה 11:27
מאמר מרתק ונכון!
הייתי שמח להתייחסות פחות מרומזת גם לפוסט-מודרניזם בספרות, בעיקר לתורת הדה-קונסטרוקציה של ''ז'אק דרידה''.
לצערי המצב העובדתי הוא שלהערכתי (לא בדקתי מחקרים). מעל 50% מן הציבור מעדיף! את התיאוריות המפוקפקות ש''אליצור'' תוקף. ראו את התארכות המדפים בחנויות הספרים המוקדשים ל''ניו איג' '' למינו.
והשאלה היא למה???
תומכי ''הבלים'' מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות.
1. כאלו ששנו ולמדו, ובכל זאת מעדיפים הבלים.
2. ציבור שלא נחשף ל''מדע'' ולא שמע על ''פופר'' ומעדיף אינטואיטיבית ''הבלים'' למיניהם.

אשמח לשמוע דעה מלומדת בנושא זה.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

מצוין! אך למה נדמה לי שמי שחושב כך הוא במיעוט? [חדש]
אורי קציר   יום ד', 14/09/2005 שעה 18:40
בתגובה למשה רום
אתר אישי
הציבור לא חייב להיחשף לפילוסופים של המדע על מנת לחשוב בהיגיון, משה. מי שסבור שמיקום הכוכבים ברגע היוולדו קובע את גורלו לכל חייו אינו יכול, לוגית, לחיות עם הטענה שהוא עצמו הקובע העיקרי של דרך חייו. במדינה בה המדע מודר כמעט לחלוטין מעיתוני המיינסטרים ולאסטרולוגיה, לעומת זאת, יש מקום של קבע, המצב, לצערי, מתקרב לנקודה שציינת.

לטעמי, אגב, המאמר הזה הוא בוטה וממש לא מרומז. אבשלום מזכיר את משנתו הדה-קונסטרוקטיבית של דרידה אבל רק בהקשר של אחת הטענות הפופולריות של האסכולה הפוסט-מודרניסטית. אני מניח שעל תורת דרידה אפשר לכתוב מאמר נפרד, אבל הכוונה הייתה לתאר כאן הקשר רחב יותר מאשר תורה זו בלבד.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
LG   יום ד', 14/09/2005 שעה 12:58
אודות המדע כותב המחבר שהוא מודרך ע''י ''הניסיון הכן להגיע אל אמת כלשהי המסתתרת אי-שם בעולם''.
חקר ההיסטוריה (לעניות הבנתי) אינו כזה. ההיסטוריה האלטרנטיבית מסתכלת על אירועים מרובדים דרך משקפיים שונות. לפני היות לימודי נשים, אכן נפקד מיקומן של הנשים מדפי ההיסטוריה. האם באמת לא היו שם או שמא ההיסטוריה הלא-אלטרנטיבית לא יחסה להן חשיבות?
לפיכך נראה לי שלא נכון לכרוך (ולשלול כאחד) את ההיסטוריה האלטרנטיבית עם המדע האלטרנטיבי כפי שעושה המחבר.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

כללי ומטושטש [חדש]
אורי קציר   יום ד', 14/09/2005 שעה 18:54
בתגובה לLG
אתר אישי
ההיסטוריה האלטרנטיבית המתוארת במאמרו של אבשלום היא ניסיון להפוך את העובדות על פיהן. הדוגמה הרלוונטית שהובאה במאמר מתייחסת לטענה שמחזותיו של שייקספיר - שהן ברמה גבוהה כנראה גם בעיני מבקרי התרבות של האדם הלבן וההיסטוריונים האלטרנטיביים - נכתבו על ידי מחזאי שחור. יש גם טענות שישו היה שחור, שמשה רבנו היה שחור ושאת אמריקה גילו ערבים.

לעניין לימודי נשים, אגב, יש לי שני דברים לומר. אפשר בקלות לקחת כל מגזר בחברה ולעטוף אותו במסגרת אקדמית. לפני שנים רבות באמת לא היו לימודי נשים במרבית האוניברסיטאות. אבל הצד השני של המשוואה הזו היא שכאשר יש לימודים כאלה מנסים חסידיהם (או יותר נכון חסידותיהם) להצדיק את קיומם באמצעות הטענה שהחים מתנהלים כשדה קרב מתמיד בין גברים לנשים ושיש להסתכל על הכל דרך הפריזמה הזו. תפיסה זו גורמת לעיוות מתמיד. אחת הבלוגריות ב''רשימות'', למשל, לקחה את מלחמת המינים והלבישה אותה על החלטתו של האלוף (מיל.) דורון אלמוג שלא לבקר בבריטיה בעקבות הוצאת צו מעצר נגדו על פשעי מלחמה שביצע, כביכול, במהלך האינתיפאדה. הגברת טענה שמדובר ב''מאפיה'' גברית שהזהירה אותו. משמע, אם היו שם נשים, כנראה שהוא היה כבר מקבל את המגיע לו.

והדבר האחר הוא המדע האלטרנטיבי, שהוא, לטעמי, מונח הסותר את עצמו. אם המדע הרגיל היה מקל את הנחות המוצא של המדע האלטרנטיבי לא היו לנו היום טלפונים, מכוניות, טלוויזיות, תרופות מצילות חיים ומעבורות חלל המשייטות במרחביה היקום. זה פשוט: אם אתה מבצע מחקר כדי להגיע לאמת מסוימת, האמת הזו היא בעלת חשיבות המשכית ויש אפשרות לעשות בה שימוש מעשי או פילוסופי. אם, לעומת זאת, אתה סבור שמחקר הוא מיותר ושאדם צריך לעשות רק מה שגורם לו נחת רוח ושאם הוא בוחר לעסוק בכישופים ובאסטרולוגיה נחת הרוח הזו אכן נגרמת לו והוא מאושר - האיש יהיה תקוע מבחינת היידע שהוא צובר באותו מקום בו היו אבות אבותיו, ויתכן שאף מאחוריהם.

רק החתירה קדימה לפיענוח השאלה ''למה'' קידמה אותנו במשך מאות דורות למקומות שבהם לא היו אבותינו מעולם. האמונות בגלגולי נשמות, בריפוי בלחשים, במזלות וכובים ובשאר פיסות ידעונות מעולם לא קידמה אותנו אלא לאכזבות בלבד. מי שלא מאמין, שינסה להפקיד את ילדו החולה בידי מתקשר, מקובל או מגרש דיבוקים. אני מבטיח לך שהוא ייקח אותו מהר מאוד לרופא, כזה שמטפל באמצעות סריקות ממוחשבות, תרופות שנוסו בתהליך פיתוח ממושך ומלא מהמורות וניתוחים המתבצעים במכסימום סטריליות ומקצועיות על בסיס ידע שנבצר מאות שנים.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

כללי ומטושטש [חדש]
אינניק   יום ד', 14/09/2005 שעה 21:32
בתגובה לאורי קציר
הסלט שאתה עושה מפוסט מודרניזם, רפואה אלטרנטיבית, שדים ורוחות וידעונים - רק מבהיר יפה מאוד שאין לך שמץ מושג על מה אתה מדבר. ולו היה מישהו בא ואומר שמכניקת הקוונטים היא שטויות כי הוא שמע על החתול של שרדינגר, וקל מאוד לבלבל אותו עם איזוטריה ניו אייג'ית - מה היית אומר לו?
[קישור ישיר לתגובה זו]            

כללי ומטושטש [חדש]
אורי קציר   יום ד', 14/09/2005 שעה 22:04
בתגובה לאינניק
אתר אישי
אם מישהו מאמין שמשהו שהוכח הוא שטויות שיואיל בטובו להפריך את המשהו הזה באוזני (או באוזניו של כל אחד אחר). אבל להסתפק בטענה שמדובר בשטויות ולהמשיך משם הלאה יותר בדיוק את מה שאבשלום מדבר עליו - פסילה חסרת נימוק לבד מהטענה שכל דבר נכון לכל מי שמתחשק לו שזה יהיה נכון. או במלים אחרות, שלשום דבר אין משמעות. והרי זהו בדיוק הפוסט-מודרניזם כמוגדר במאמר זה: העמדה של המדע והחתרנות האנטי-מדעית על אותו מישור.

אם קל לבלבל מישהו עם אזוטריה ניו אייג'ית כל מה שאומר לא ישנה דבר. נכון יותר לומר שמי שדבר איתו אחרון ישכנע אותו. לצערי, מדובר בקבוצה גדלה והולכת אצלנו של אנשים כאלה. ואשר משפט הראשון שלך: אם את סבורה שאין לי מושג על מה אני מדבר, את מוזמנת להוכיח זאת, כמו כל דבר אחר. אחרת, זוהי סתם עוד פסילה חסרת טעם כחלק מתגובה עצבנית במיוחד - ותו לא.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

כללי ומטושטש [חדש]
אינניק   יום ה', 15/09/2005 שעה 0:50
בתגובה לאורי קציר
טוב, נלך לאט לאט.
אני לא למדתי פיסיקה. מן הסתם, לא למדתי גם מכניקת הקוונטים. נניח שאינני יודעת עליה דבר וחצי דבר. ובמצב בתולי טהור זה אני נכנסת לשיעור שבו מלמדים על החתול של שרדינגר, ושומעת שאותו חתול לא חי ולא מת, או גם זה וגם זה - ובכל מקרה חייו או מותו יוכרעו רק ברגע שאפתח את כלובו ואראה אותו - נראה לי שכבן אדם סביר ובר דעת הייתי אומרת שלחשים וקמעות כבר הרבה יותר משכנעים מזה, גם אם אלה, מלכתחילה, נראים לי כמו... לחשים וקמעות.
אבל אם אספר זאת למישהו, נניח לאיזה מדען, הוא יאמר ''נו באמת. איזה מין שיפוט זה? אין לך מושג על מה בנו את הניסוי הזה בכלל, את לא יודעת מאיזה הנחות יצאו ומה כבר למדו קודם, את הדיוט מוחלט במדע, איך את רוצה להבין מה קורה כאן מספיק כדי לקבוע מה שטויות ומה לא?''
והוא כמובן יצדק, אמת?
כעת, משום מה, מסיבות בלתי ברורות בעליל, את אותה דרישה אלמנטרית שיפנה אלי בן שיחי המדען, לא יפנו הרי להדיוט מוחלט ב...פוסט מודרניזם, למשל. הלה יכול להיכנס בצעד שאנן לסמינר למאסטר או לדוקטורט, לשמוע על איזה קישור בין צורת מחקר מסוימת לבין, נניח, ענייני מגדר, ולומר - ''נו טוב, ככה זה כשהניו אייג' משתלט על העולם''. והוא לא יחשוב לדגע, ורק מעטים מאוד יאמרו לו, שאולי היה תופס זאת אחרת לגמרי לו היה מנסה ללמוד את היסודות הרלוונטיים.
אז אם רצית שאוכיח לך שאין לך מושג על מה אתה מדבר, זוהי ההוכחה'' עצם העובדה שהפוסט מודרניזם, הניו אייג', והידעונים, הרוחות והשדים - כולם נ כללים אצלך בסל אחד.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

כללי ומטושטש [חדש]
אורי קציר   יום ה', 15/09/2005 שעה 7:01
בתגובה לאינניק
אתר אישי
הדבר היחיד שעולה ממה שכתבת כאן הוא שאת מניחה ששני הצדדים מזלזלים זה בזה עד כדי חוסר רצון להעמיק זה בזה. אבל זה בכלל לא עניין של זלזול אלא של הוכחה אמפירית. הפוסט מודרניזם מטשטש, אם לא מוחק, את הגבולות בין אלמנטים שנכונותם והשפעותיהם מוכחות לבין כאלה שהם במישור האמוני. את מדברת על עצמך כמי שהיידע שלה הוא במצב בתולי וזהו שורש העניין: המדע הרחיק אל מעבר לבתוליות אל שלב ההוכחות; האמונות שהפוסט מודרניזם רואה כלגיטימיות הן בלתי מוכחות באופן מתמיד, וזו הנקודה שאליה התייחס אבשלום כשציטט את קון ופופר. אני ממציע לקרוא שוב את הפסקאות האלה ולהבין את ההקשר.

שימי לב שברגע שטוענים שהכל לגיטימי והכל בסדר אין עוד שום משמעות לשום דבר. אם אדם המנהיג קהילה מקבל החלטות לא על סמך האינטרס של הקהילה אלא על סמך מה שעושה לו טוב זה מוביל לאסון. אם אדם מחליט להתאבד ואנו מקבלים זאת בטענה ש''זה מה שעושה לו טוב'' ומקדשים החלטה טרמינלית כזו משום שהתערבות בשיקוליו נראית לנו לא מוסרית, זה עלול להוביל לשרשרת אסונות שפשוט לא ניתן לתאר. לצורך העניין, הרלטיביזם התרבותי שהפוסט מודרניזם דוגל בו מצדיק בני משפחה הרוצחים את בתם מטעמים של חילול כבוד המשפחה: אם אסור לנו לשפוט התנהגויות לפי אמות מידה מוסכמות, הכל מותר. למעשה, העמדתם לדין של הרוצחים היא בלתי מוסרית בעליל.

וזו בדיוק הנקודה כשאני מזכיר רוחות, שדים וידעונים בכפיפה אחת עם התפיסה הפוסט מודרניסטית. הפוסט מודרניזם רואה בהם תרופות לגיטימיות ומקובלות לכל חולי ואלטרנטיבה מקובלת לכל שיקול רציונלי. אם את סבורה שמנהיגי מדינות אמורים להסתמך על תחזיות אסטרולוגיות בואם להחליט בשאלות של כלכלה, מלחמה או זכויות אדם את פועלת לפי התפיסה הזו - לא משום שאת מאמינה בנכונותם אלא משום שאינך רואה בהם תחומים נחותים לעומת הפעלת כל שיקול המבוסס על בדיקה אנושית רציונלית. הפוסט מודרניזם תופס אותם כרציניים לגמרי וכבעלי השפעה לגיטימית בכל מישור.

ישנם, למרבה הצער, לא מעט אנשים בארץ הפועלים על סמך הנחות אלה. במקום בו אני מתגורר התפרסמה לפני מספר חודשים כתבה על אישה שחשה כאבים עזים בביטנה. היא ובעלה החליטו ללכת למתקשר כלשהו ולשאול בעצתו. המתקשר הודיע לה שיש לה גידול סרטני בבטן, עיסה אותה בלחץ ולאחר מכן אמר לה לצייר צורות גיאומטריות כלשהן על רגליה ובטנה לפי נוסחה מיוחדת. כעבור כמה שבועות הוזעקו אנשי מד''א לביתה של הגברת. מתברר שהכאבים היו חלק מהריון שהיא לא ידעה על קיומו, שהלחץ על הבטן לא היה רחוק מלחסל את העובר ושהציורים היו האלטרנטיבה לפיקוח רפואי הדוק, החל ממדידת לחץ דם וכלה בבדיקול אולטרה סאונד (שלא לדבר על כך שכנראה היעדרות המחזור החודשי במשך זמן כה רב היא, כנראה, חלק מתסמיני אותה ''מחלת סרטן''...). את יכולה לקרוא ליועץ כזה שרלטן. הפוסט מודרניזם טוען שאם זה מה שעושה לאישה טוב, אין בעייה בעצות כאלה, ולפיכך עצתו לגיטימית לגמרי. במקרה הזה, זה עלול היה להיגמר באסון כפול - לאשה ולעובר גם יחד.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

כללי ומטושטש [חדש]
אינניק   יום ה', 15/09/2005 שעה 8:48
בתגובה לאורי קציר
נראה שהייתי *ממש* לא ברורה. בכל אופן, אין ספק שלא הבנת את דבריי.
לא התכוונתי כלל ששני הצדדים מזלזלים זה בזה. יש רק צד אחד שמזלזל שיתטית באחר: המדענים *מן השורה* מזלזלים, בהרבה מקרים,זלזול חרוץ בפוסט מודרניסטים. לא להיפך.
בדוגמא שנתתי עם החתול של שרדינגר ציינתי - ועל זה היה הדגש שלי - שאם אומר עליו שאלה שטויות מוחלטות, רוב מוחלט של שומעיי יאמרו שזו בורותי בלבד: הרי איך אני מצפה להבין באמת את העניין הזה אם אינני יודעת דבר וחצי דבר בפיסיקה? ידוע לכל שהמדע הוא תחום ידע מובנה ביותר, ואם אינך מכיר כלל את יסודותיו, אינך יכול לצפות להבינו כהליה.
מאידך גיסא, אם תבוא אתה - או מי שלא יהיה - ללמוד את, נאמר, דרידה - ותנסה להבינו בלי לדעת דבר על בני שיחו הקודמים, על הדיאלוג הפילוסופי הארוך המוביל אליו, על המשמעות שהוא מייחס למלים שהוא משתמש בהן, ותאמר, ''הבל הבלים'', רק מעטים ינסו להזכיר לך שלא כך שופטים. שגם כאן יש תחום מובנה שצריך ללומדו לאשורו לפני שתוכל ''לנפנף'' אותו סתם כך.
אתה אומר שבמדע הדברים מוכחים. ודאי. נכון מאוד. אתה אינך לוקח בחשבון שגם בפילוסופיה, כולל זו הפוסט מודרנית, הדברים מוכחים. זה איננו מדע: נכון מאוד. אבל לא כל תחום ידע הוא מדעי. ולא רק המדע מייצר ידע ממשי. בפילוסופיה סוג ההוכחה הוא שונה. אין פירושו של דבר שהוא פחות תקף.
אתה אומר: ''...טוענים שהכל לגיטימי והכל בסדר''.
''הפוסט מודרניזם רואה בהם (רוחות ושדים) תרופות לגיטימיות ומקובלות לכל חולי ואלטרנטיבה מקובלת לכל שיקול רציונלי...''
זו בדיוק הדגמה לחוסר הבנה מוחלט. גם של אליצור וגם שלך. שום פוסט מודרניסט ראוי לשמו לא יאמר את הדברים האלה. לתרגם אותם כך שקול בדיוק ל''תרגומו'' של איינשטיין כאילו אמר ''הכל יחסי''. הוא לא. גם הם לא. אם נראה לך שאותה אשה שציירה על בטנה צורות גיאומטריות בהנחיית מתקשר, כדי ''להחלים'' מהריון שהתחפש בעיניה לגידול, עשתה זאת משיקולים פוסט מודרניים - אתה טועה. אם ראש ממשלה יתייעץ עם אסטרולוג ''מטעמים פ''מ'' - הווה בטוח שהוא מאותגר אי.קיו.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

אכן יש חוסר בהירות במושג פוסט מודרניזם במאמר [חדש]
משה רום   יום ה', 15/09/2005 שעה 10:07
בתגובה לאינניק
בקריאה שניה של המאמר, תוך התייחסות להארותיה של ''אינניק'' ושל אורי קציר, אני מוצא שעל אף שהמאמר נכון בעיקרו, יש מן הצדק, אצל תוקפי המאמר!
המאמר תוקף פסיאודו-מדע והבלים, ובזה הוא כולל אסטרולוגיה, מתקשרים, סוגים רבים של רפואה אלטרנטיבית ועוד.
מצד שני אי אפשר לכרוך את לאקאן ודרידה, שהם חוקרים מכובדים בתחום מדעי החברה והרוח, ומשתמשים במתודולוגיות מקובלות בתחומים אלו, עם שרלטנים פסיאודו-מדעיים.
אפשר להתווכח עם דרידה, להסכים או לדחות את כתביו, בשאט נפש, אבל לרעיונותיו השפעה גדולה מאד בתיאוריה של ה''טקסט'' והספרות.
גם המאמר לא מבטל את דרידה , הוא בקושי מזכיר אותו בהערת אגב בסוף, ונראה שהוא אינו מעריך אותו, ומכאן הבלבול.
הערה דומה יש לי לגבי ''לימודי מגדר''.
הרבה רעיונות נכונים וטובים יצאו מבית מדרש זה, כולל פרושים אחרים לגטימיים להסטוריה המערבית, ולטקסטים יהודיים . ישנה פרשנות חדשנית ויפיפיה למדרשים רבים, לתנ''ך, ולטרגדיות יווניות, שיצאו מצד אנשים, ובעיקר נשים, המחזיקות בדעות פמיניסטיות (לא אפרש כאן מונח רב-משמעי זה) וחלקן במחלקות ללימודי מיגדר.
טוב היה עושה כותב המאמר אם היה תוקף את ההבלים (כמו שאכן עשה בהצלחה), ומכבד יותר רעיונות נכונים הנכללים בכותרת ''פוסט-מודרניזם''.
אני כן מקבל את דעת המאמר: שמתחת כנפיהם של מחלקות ללימודי מגדר, או לימודי מיעוטים יוצאים יותר פרסומים ועבודות, שאינם עומדים בקריטריונים של אותה דיציפלינה מחקרית, במחלקות הסמוכות.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

אכן יש חוסר בהירות במושג פוסט מודרניזם במאמר [חדש]
אינניק   יום ה', 15/09/2005 שעה 10:29
בתגובה למשה רום
אני מתנגדת בדיוק לכריכת מין בשאינו מינו - לזה אני קוראת חוסר הבנה. הרי לא רק דרידה ''המציא'' את הפוסט מודרניזם. ישנם שם גם פוקו, בארת, אלתוסר, לאותר, לאטור, באבא... ועוד ועוד. איש מהם אינו מתקשר, אסטרולוג, ידעון או מכשף. ודאי שעם כולם אפשר להתווכח, אבל לא ברמת הדיון של אליצור במאמר הזה, לפחות.
אני מסכימה (המידה מסו8ימת) עם פסקתך האחרונה, אם כי ההבלים הנפוצים בלימודי מגדר/מיעוטים וכיו''ב אינם נגזרים בהכרח מפוסט מודרניזם. ומן הצד השני, נראה לי שגם בלימודים אלה נעשים דברים יפים מאוד, ועם הזמן סביר שגם הקריטריונים שלהם ישתפרו.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

אכן יש חוסר בהירות במושג פוסט מודרניזם במאמר [חדש]
דודו בן עמי   יום ה', 15/09/2005 שעה 10:47
בתגובה לאינניק
אינניק, לא מדובר כאן בשאלה אקדמית של השקפות שונות אלא בהנחה הפילוסופית שאליצור מפרט את ענפיה כאן - החל מרלטיביזם רעיוני וכלה בהחלטה שרירותית שלפיה הנחות מדעיות אינן תקפות מרגע זה ואילך. זו התכחשות למציאות ותו לא.

ועוד משהו: אני מבין שנתת פה רשימה של הוגים ואנשי רוח. אבל אין לי שום מושג מה הקשר בין הרשימה הזו לבין מה שנאמר כאן. גם אני למדתי פילוסופיה, כולל את אסכולת פרנקפורט, אבל המאמר הזה הרי אינו מתווכח עם כל אחד מהפילוסופים שציינת בנפרד אלא עם הנחות יסוד של זרם מחשבתי. הוא אינו אמור להיות דוקטורט אלא מאמר באתר אינטרנט. תתווכחי עם הטיעונים שלו, לא עם רמת המאמר (ובמאמר מוסגר: ברגע שאת מתפלמסת על מאמרו של אליצור הרי כאילו הסכמת שהמאמר ראוי להתפלמסות, כלומר שרמתו מתאימה לך. אבל את זה נשאיר לפעם אחרת)
[קישור ישיר לתגובה זו]            

אכן יש חוסר בהירות במושג פוסט מודרניזם במאמר [חדש]
אינניק   יום ה', 15/09/2005 שעה 16:02
בתגובה לדודו בן עמי
לא הבנתי מה אתה רוצה להגיד.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

כללי ומטושטש [חדש]
אורי קציר   יום ה', 15/09/2005 שעה 10:10
בתגובה לאינניק
אתר אישי
ובכן, נראה לי שאת מגדירה את המונח ''פוסט מודרניזם'' באופן שונה לחלוטין מכפי שעולה ממאמרו של אבשלום אליצור. אין לי מושג כיצד את מגדירה ''פוסט מודרניסט ראוי לשמו'', ומכל מקום אם טענתך היא שאנו כותבים על פוסט מודרניזם מבלי להבין את מקורותיו או את מהותו ולכן הכתיבה הזו חסרת כל היגיון או בסיס, דומני שהבסיס המשותף לוויכוח המעניין שלנו נשמט.

אליצור כותב ספרים העוסקים, בין היתר, במחקר פילוסופי, מזה שנים רבות. רשימת הפרסומים באתרו האישי מראה זאת. הוא מכיר גם את כתבי דרידה (הדוגמה שהבאת), ואף עובדה זו אינה מצריכה אישוש נוסף. כך שמכאן והלאה טענת חוסר הידע (לפחות שלו) אינה רלוונטית. נהפוך הוא.

אם את סבורה שאת מבינה את התפיסה הפוסט מודרניסטית באופן שונה מאיתנו את מוזמנת להשכיל אותנו. כפי שראית בעצמך, ניתן אף לפרסם כאן מאמרים שלמים על נושאים אלה. ובכן, הנה אתגר לפתחך.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

כללי ומטושטש [חדש]
אינניק   יום ה', 15/09/2005 שעה 21:20
בתגובה לאורי קציר
לא ראיתי רשימת ספרים באתר של אליצור.
אין לי מושג היכן פרסם את מאמריו, ששניים מהם, אכן, מתייחסים לדרידה.
לא ראיתי שהוא למד - באופן רשמי - משהו הקשור בנושא.
מתגובתך עולה כאילו את המאמר המופיע בראש העמוד כתבתם ביחד, אליצור ואתה. האם זה נכון?
[קישור ישיר לתגובה זו]            

כללי ומטושטש [חדש]
אורי קציר   יום ה', 15/09/2005 שעה 22:30
בתגובה לאינניק
אתר אישי
אבשלום אליצור כתב בעצמו את מאמרו ואני ביקשתי את רשותו לפרסמו גם אצלי (לאחר שפורסם קודם לכן בשני מקומות אחרים) וקיבלתיה. אם את מפקפקת ביידע שלו בנושא זו אמנם זכותך המלאה, אבל אני סבור שהוא אחד מבעלי היידע המרשימים ביותר שנתקלתי בהם. נראה לי שקצת מוזר שאת מתיימרת לדעת יותר מאחרים ואינך חושפת את השכלתך הפורמלית, לפחות, לא כל שכן את זהותך.

באשר לרשימת פרסומיו (ולא ספריו, כפי שכתבת):
[קישור ישיר לתגובה זו]            

אני, כנראה, שייכת לרוב [חדש]
אינניק   יום ד', 14/09/2005 שעה 12:59
נראה לי שהמאמר מופרך מעיקרו, אבל אסתפק רק בשתי הערות כרגע:
א. אליצור עושה לפוסט מודרניזם בדיוק את מה שלטענתו עושה הפוסט מודרניזם למדע: התייחסות פשטנית ובורה המרדדת ומסלפת את דבריהם של הפוסט מודרניסטים הגדולים - ללא כל ניסיון להבין אותם באמת.
ב. התיאור הניתן לקריטריון המדעיות של פופר מדגים בדיוק את רוח הסילופים (הדקים אך משמעותיים) הנעשים כאן בטקסטים בכלל: פופר אכן אומר ש''תיאוריה היא מדעית אם ניתן, בעיקרון, להפריך אותה''. אבל הדגש הוא על *בעיקרון*: הווה אומר, לא שכל תיאוריה מדעית היא מופרכת, כפי שמשתמע כביכול מהטקסט, אלא שיש לה פרוצדורת הפרכה.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

מה דעתכם על ג'פרי מייסון? [חדש]
מוליק   יום ה', 15/09/2005 שעה 13:04
אליצור מזכיר את ג'פרי מייסון רק בחטף, ונראה לי שבהקשר לא-חיובי. דווקא קראתי את ספרו ''בגנות הפסיכותרפיה'' ולטעמי זהו ספר מהפכני, אמיץ, חכם ומנומק.

על אף שציבור הפסיכולוגים מיהר להזדעזע (במסווה של אנינות מזלזלת) ואף קרא למייסון ''משמיץ'' וכדומה, הרי לדעתי יש עוד חורים רבים וגדולים במתודולוגיה של הפסיכולוגיה, שמייסון לא כיסה (ואני מפנטז לעיתים ''לחשוף'' אותם בספר המשך).

יש דברים רבים לומר. והיריעה קצרה, אז אסתפק בזאת:
האם ע''פ ''עיקרון ההפרכה'' של פופר, הפסיכולוגיה היא בכלל ''מדע''? כידוע, לכל ענין ונושא בפסיכולוגיה יש עשרות (ולעיתים מאות) תאוריות ותת-תאוריות מתחרות, ואין בנמצא קריטריון המאפשר לברור ביניהן.
שלא לדבר על מוצאו של התחום - בתאוריות ההזויות של פרויד, שאין בינן ובין מדע דבר (כפי, שלמשל, מובא ע''י פרויד עצמו, בספר ''דורה ופרויד'').

אורי - נשמח למאמר בנושא!
[קישור ישיר לתגובה זו]            

מה דעתכם על ג'פרי מייסון? [חדש]
עדי שרעבי   יום ב', 25/05/2009 שעה 13:13
בתגובה למוליק
קראתי את הספר וזה היה משב רוח רענן של אמת.
הפסיכולוגיה של פרויד היא בטח ובטח לא מדע אך הספר הראה לי עד כמה השגותיו של פרויד היו שגורות במחשבותי... (העיקריות של תסביך אדיפוס ומקור הסבל בקונפליקטים ודחפים)
באשר לתיאוריות נוספות בפסיכולוגיה לטעמי כמעט דבר אינו ניתן להוכחה בפסיכולוגיה אם מכיוון שמבודדים יותר מדי משתנים והופכים ניסוי ללא טבעי ואם הפוך. אך החשוב מכל הוא שתיאורטיקנים מגיעים להשערות מרחיקות לכת מתוך ניסויים
מוגבלים.
אני סטודנטית מצטיינת בפסיכולוגיה וזמן רב לא ''נוח'' לי עם
המקצוע עצמו הן של טיפול והן של מחקר.
לא נוח בעיקר מאחר ואני שואלת את עצמי מה המטרה של רוב המחקרים בפסיכולוגיה הם רובם מיותרים.
מתחילה לחשוב ש''פסיכולוגיה'' היא בעצם חסרת תוכן.
אני לא חושבת שהוא ''אמיץ'' אלא שפשוט רוב האנשים הם טיפשים
[קישור ישיר לתגובה זו]            

מעורר מחשבה [חדש]
אמיר ב   יום ה', 15/09/2005 שעה 17:10
זו הפעם הראשונה שאני מופנה לאתר הזה (אמרו כתבה של אבשלום אליצור אז באתי) ואני מרגיש צורך לומר שלא רק שהכתבה סקרנה אותי אלא שגם התגובות היו מעניינות מאד.

אני לא יודע אם יצא לכם לשמוע על מקרה שבו הפ''מ יצא מהארון אל בתי המשפט, יואב בן דב ד''ר להיסטוריה של המדעים זומן כעד במשפט שניהל האסטרולוג אליצור קדושי נגד טומי לפיד.
מטרת העדות של בן דב הייתה להראות שאת האסטרולוגיה כל אחד יכול לראות בצבע שמשמח אותו, בן דב לדוגמא משתמש באסטרולוגיה רק במטרה לפתוח שיחה
והנה דוגמא, כאשר אדם כישר בעיניו יעשה גם האסטרולוגיה הופכת למעין - כלי שימושי. בעיקר ע''ס עדותו של בן דב כבוד השופט פסק שקדושי אינו נוכל, וזאת מכוון שהוא מאמין במרכולתו (אסטרולוגיה). מעניין לחשוב מה היה קורה אילו בן דב היה שולל את האסטרולוגיה לא רק כמדע אלא כלל וכלל.

ד''א אשמח לקבל ''הגדרה'' לפ''מ, אם בכלל אפשר להגדירו מטבעו?

אמיר
[קישור ישיר לתגובה זו]            

דת, אמונה, מדע, ומה שביניהם [חדש]
אילן   יום ה', 15/09/2005 שעה 18:49
קראתי בעניין רב את המאמר ואת התגובות לו שהתפרסמו עד עתה, וגבר עלי היצר להכניס את ראשי בין ההרים הגדולים שנטחנים כאן זה בזה, או זה לצד זה. מאחר וגם עלי חביבה החלוקה לסעיפים או פרקים, אף אני אנסה לחלק את משנתי הצנועה לשמונה פרקים (בין אם כחיקוי למר אליצור, ובין מתוך כבוד לרמב''ם...)

1. נראה לי שצריך לעשות אבחנה יסודית בין הוגים פוסט-מודרניסטיים ודה-קונסטרוקציוניים (פשיו, כבר התעייפתי...) ובין כפי שאלו - או משנתם - נתפסים בעיני חסידיהם או הציבור הנוהה אחריהם; נראה לי שלחלק גדול מהראשונים לא היה רצון וכוונה שרעיונותיהם יגיעו כל כך רחוק לכיוון האזוטרי, המוקצן והמופרך שלשם הובלה משנתם ע''י האחרונים. אני רוצה להתייחס בעיקר להשפעת רעיונות אלו על הציבור הרחב, ולא דווקא על העוסקים ממש בתחום.
בנוסף, כבר כמה מגיבים העלו בצדק שלא יהיה זה נכון להתייחס לכל התחומים המדעיים בצורה שווה, ושישנם תחומים כמו למשל: היסטוריה ופסיכולוגיה, שבהם יש קצת יותר ''חופש'' לאפשר פוסטמודרניזם ודקונסטרוקציה, והכל במידה הראויה.

2. במשך אלפי שנים היה המדע (בכל רחבי העולם, אבל לצורך העניין נתמקד בתרבות המערבית, כפי שהתבססה על התרבות הים-תיכונית) חלק מהדת, או בחסות הדת; רק ב-‏400 השנים האחרונות, פחות או יותר(פחות בהתחלה ויותר בהמשך), ניתק המדע את עצמו מהדת, לא בלי עימותים קשים; החל מגלילאו גליליי, ועד ''משפט הקופים'' שלפני פחות מ- 80 שנה (!!!); לפחות עד תחילת המאה ה-‏19, ואפילו עד אמצעיתה, גם המדענים עצמם, בהיות רובם אנשים ''מאמינים'', ניסו ליישב את התאוריות ו/או התגליות המדעיות שלהם (בין אם נשארו אח''כ תקפות, ובין אם הופרכו) גם עם העקרונות הדתיים שלאורם חיו: קיומו של האל, הבריאה, קיומו של טוב ורע, וכיו''ב. הדברים היו בולטים במיוחד בתחומי הרפואה והביולוגיה, מפני שאלו שני התחומים הנוגעים באדם וגופו באופן ישיר, והם הרי ''נזר הבריאה'' והמושא העיקרי של כל הדתות והאמונות; מספיק אם נזכר למשל באותם ניסויים או תגליות שעל פיהם זבובים נוצרים מבשר מרקיב, או ברווזים מבוץ, או התאוריות של ה''הומונקלוס'' שעל פיהן בתוך זרע הגבר מצוי כבר הילד העתיד להיוולד בצורתו הסופית והמושלמת. (בהערת אגב: אני מניח שיש קשר בין הופעת הפרוטסנטיות ובין התחלת תהליך התנתקות המדע מהדת, והתזמון אינו מקרי).

3. למעשה לא קשה לראות שלפחות בעולם המערבי החליף המדע את הדת בתור מקור האמונה העיקרי שעליו מתבסס האדם, ושלאורו מעוצבים חייו; התפתחות המדע הלכה צעד בצעד עם התרופפות האמונה בדת, התפתחות האגנוסטיקה והאתאיזם, ובקיצור - התפתחות החילוניות; שני התהליכים התקדמו בתאוצה גוברת והולכת, בין השאר הודות להתפתחותן של טכנולוגיות שהתבססו על התגליות המדעיות, נדבך על גבי נדבך.

4. הבעיה היא שכמקור לאמונה, המדע הוא בסיס חלש למדי; לא באופן אוביקטיבי-כללי, אלא במימד הפרסונלי-סוביקטיבי-פנימי; אמנם יש לא מעט אנשי מדע מאמינים, המוצאים להם את הדרך ליישב בין האמונה הדתית לאמונה במדע ובאמיתותיו, וגם לא מעטים המדענים הרואים ''יופי קוסמי'' (שיכול להוות תחליף לאמונה) בתגליות שונות - בין אם זו ''המוזיקה השמיימית'' של קפלר, ובין אם זה יופייה הקר והצונן של מתמטיקת הקוונטים - אבל בסופו של דבר האמונה הדתית מאבדת את עוצמתה כשהיא בכפיפה אחת עם המדע (וכלל אינני מחווה דעה אם זה טוב או רע).

5. הן האמונה באל והן המדע - ובודאי כלליו, הנחותיו ותגליותיו של האחרון, כפי שהן תקפות מזמן לזמן - הם סוגים של רעיונות (ולא חשוב לצורך העניין איך ומתי ואם הם ניתנים להפרכה), וככל רעיון, יש בהם גם פוטנציאל-סיכוי חיובי, וגם שלילי; וככל ש''רעיון'' הוא חזק יותר, כך גוברת תנודת הקיצוניות בין החיובי לשלילי; גם הדת וגם המדע (והטכנולוגיות שהן תוצאיו) הפיקו חלק מהדברים היפים והמוצלחים ביותר על כדור הארץ, ובאותה מידה גם את הדברים הקשים והנוראים מכל; מאחר וב 100-150 השנים האחרונות (אולי אפילו קצת יותר מוקדם, נניח מסוף המאה ה- 18) הפך המדע להיות אמונתה ותקוותה החדשה של החברה המערבית, כתחליף לדת (אצל מי יותר ואצל מי פחות) והציפיות ממנו היו גדולות מאד, לא קשה לנחש או להניח שמאחר והמדע אינו חזות הכל, ממש כמו האמונה הדתית, גם יום האכזבה ממנו בוא יבוא.

6. ועכשיו השאלה היא: האם במקרה כזה תהיה חזרה לדת, או הווצרותה של אמונה/תורה/סינתזה חדשה?

והנה מתברר כי שתי התשובות נכונות: גם חזרה לדת במובן הקלאסי והמסורתי של המילה, הן ביהדות, הן בנצרות, והן באיסלם (צר לי, אך אינני יודע מספיק על דתות המזרח), וגם חיפוש אחר סוגים שונים של אמונות/אמיתות (וגם אם הן אנטי-אמיתות קודמות) חדשות, רוחניות/הארה שאינן קשורות דווקא במושג האל הדתי, אלא במטפיזי וב''קוסמי''.

7. ועוד יותר מזה - אנחנו רואים היום חיבורים שונים ומשונים בין הדת המסורתית ובין הרוחניות החדשה, שמנסים לשלב בין שני הדברים, עד כדי גניבת דעתם של אנשים: הפופלריות של הקבלה היהודית, הרוחניות הברסלבית, הנהיה והכמיהה אחר תורות המזרח, התחזקות ההזקקות לנומרולוגיה, אסטרולוגיה, התגברות האמונה הן בתהליכים פסבדו-דתיים (הסרת עין הרע, ברכות, מים קדושים וכיו''ב), והן בשכר ועונש בעולם הבא, ועיקר העיקרים, בכל שלוש הדתות המונותאיסטיות - התגברות הפרשנות ו/או הנהיה האפוקליפטית, בבחינת ''אם זה לא הולך, אז ש(כבר) יבוא לזה סוף'' - ובעיקר כזה שיוכיח לנו מי צדק ומי טעה.

8. לכן ה''הצלחה'' הגדולה של הפוסט-מודרניזם, והתפשטותה לכיוונים מפתיעים (ואולי גם מאכזבים) שלא קשורים במאומה לרעיונות הביקורתיים הראשוניים שהניעו אותה; קל מאד לזהות את הציבור (להבדיל מההוגים באמת) הפוסט-מודרניסטי: חילוני/אתאיסט, משכיל יחסית, ממידרג סוציו-אקונומי ממוצע ומעלה, ליברלי, וכו'. אני הייתי מגדיר אותו קצת אחרת: מי שהקרקע הרוחנית מתחת לרגליו לא מספיק יציבה, עד כדי ביצתית, ושמצד שני השמים שמעל לראשו, ושבהם הוא רוצה לנגוע, נראים לו רחוקים מאי-פעם; בקיצור, אדם המצוי בעינויי טנטלוס, ובמקום לחפש את הפתרון לצמא ולרעב שלו בתוך עצמו או בחיק משפחתו הקרובה, הוא מעדיף ''להתחזק'' ע''י התגודדות יחד עם אחרים כמוהו; בפארפרזה על דברי גרוצ'ו מרקס, זהו מועדון שמאד מכובד להיות חבר בו.

לאור סע' 6 ו- 7 לעיל, צריך להיות ברור לקוראים הנכבדים שמבחינתי אין הבדל בין חסידי הפוסטמודרניזם, לבין החוזרים בתשובה (מהבחינה הדתית); אלו הן שתי דרכי בריחה מאחריות הדומות מאד זו לזו, ושתיהן יכול שתהיה פגיעתן רעה מאד, והתהליכים הראקציוניים בנצרות, באיסלם וגם ביהדות יוכיחו.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

דמגוגיה [חדש]
אופיר   יום ו', 16/09/2005 שעה 23:21
אתייחס רק לתחום שאני מכיר ומתמצא בו, הרפואה. מניפולטיבי מאד לחלק את העוסקים בטיפול בבני אדם לרופאים (עייפים נורא מפני) שלמדו רפואה ''תריסר שנים'', ול''רופאי אליל'' שקיבלו את התואר ב''אימייל''. יש הרבה פרקטיקות רפואיות שאינן מערביות (במובן הקונוונציונלי), ושהן יעילות יותר מהרפואה המערבית הממוסדת. טינה וציניות מצד דר' אליצור, שבעטיין אני מבין מה הטעם שראה יוסי לוי מ''רשימות'' להפנות לכאן.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

המממ [חדש]
חנן   שבת, 17/09/2005 שעה 1:38
ומה עם הטענה של פופר? האם היא מדעית?

ובאופן יותר כללי - בכלל לא ברור לי איך תחומי מדעי הרוח (ואולי אפילו החברה) הינם ''מדעיים''. ה''הוכחות'' שם הן מסוג שונה לחלוטין מהסוג שפיסיקאים רגילים אליו. (במדעי הרוח למעשה לא מוכיחים דבר. זוכה זה שמספר סיפורים יותר יפים).

ושתי הערות קטנות - לגבי הפדופיליה - נראה לי שיועיל להבחין בין מה שהינו הפרעה נפשית לבין מה שהוא עבירה על החוק. יחסי מין בין מבוגר וילדה אינם הוגנים, אולם כך גם יחסי מין בין רופאה ופציינט שלה. ושני המקרים הוצאו אל מחוץ לחוק. להבדיל, גם על הוצאת ההומוסקסואליות מה DSM הושמעה ביקורת רבה.

ולגבי התאבדויות - אני לא מצוי בפרטי הדיון שציינת, אבל אני בהחלט תומך בזכותם של חולים סופניים למשל לקבוע מתי די. ואפילו בזכותם של אנשים עם דכאון קליני עמוק על חייהם. ואפילו בכך שזו בעצם זכותו של כל אחד.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

המממ [חדש]
אורי קציר   שבת, 17/09/2005 שעה 7:56
בתגובה לחנן
אתר אישי
בזכותו של כל אחד, חנן? האם כאשר קרוב משפחה או חבר טוב יודיע לך כי מאס בחייו משום שחברתו נטשה אותו או שהסתבך כלכלית תראה זאת כפתרון לגיטימי? האם זו חשיבה רציונלית שמטרתה לפתור את הבעיה? האם אתה יכול לומר בביטחון שאדם כזה חושב בהיגיון ואינו זקוק לטיפול שמטרה להשיבו למסלול של חיים נורמטיביים?
[קישור ישיר לתגובה זו]            

המממ [חדש]
חנן   שבת, 17/09/2005 שעה 11:50
בתגובה לאורי קציר
כעיקרון כן. זכותו של כל אחד.
ואני לא מתכוון שיש לתת ''קארט בלאנש'' לכל תיכוניסט שבור לב להתאבד. נראה לי שאפשר להתנות את האישור להמתת חסד במספר נסיונות טיפול רציניים ומבוקרים.
האם אתה יכול לקבוע שסבלו של אדם, גופני או נפשי, מוכרח להמשך ''לעד'', רק כדי שחבריו וקרובי משפחתו לא יצטערו?
ומה עם אדם ערירי ובודד?
[קישור ישיר לתגובה זו]            

המממ [חדש]
אורי קציר   שבת, 17/09/2005 שעה 14:26
בתגובה לחנן
המתת חסד היא נושא נקודתי בהקשר שלך זכותו של אדם למות באופן בלתי טבעי. הדבר שונה ממתן אפשרות לכל אחד תהאבד באופן חופשי. אני מציע שתעיין שוב במאמר, משום שהוויכוח הזה, הגם שהוא ראוי, אינו מבוסס על טענתו של אבשלום אליצור.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

המממ [חדש]
חנן   שבת, 17/09/2005 שעה 15:14
בתגובה לאורי קציר
אורי, אחת הטענות אותן תוקף אליצור היא זו של הפסיכולוגית הטוענת כי מעשה ההתאבדות ''עשוי להיות רציונלי ומוסרי ועשוי להלום את מיטב האינטרסים של האדם הבוחר בו.'' משפט זה ממילא מוציא מהדיון את מרבית החיילים המתאבדים. כשאני קורא משפט כזה אני לא חושב על צוער שעף מקורס קצינים, או על תיכוניסט שבור לב. איש לא יטען שמעשה התאבדותי יכול להלום את מיטב האינטרסים של אלה.

אולם ישנם מספיק מקרים של אומללים אמיתיים, שלפי כל חוות דעת לא תתכן הטבה במצבם (הגופני או הנפשי). אני לא רואה באיזו זכות ועל פי איזה מוסר ניתן לאסור עליהם להחליט על סיום חייהם.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

המממ [חדש]
אורי קציר   שבת, 17/09/2005 שעה 18:58
בתגובה לחנן
אתר אישי
חנן, אליצור אינו מביא כדוגמה במאמרו דווקא את הנושא של אדם שהוא במצב פיסי של צמח ואין עוד סיכוי להתאוששותו. נהפוך הוא, הוא מביא את הדוגמה של החייל שעף מקורס קצינים משום שההגדרות הפסיכולוגיות שמביאים חלק מהפוסט-מודרניסטים הן שגם התאבדותו שלו עשויה להיות מעשה רציונלי - ואת זה בדיוק תוקף אליצור. וכי מדוע, לפי ההנחות שהוא תוקף, לא יתאבד חייל שנזרק מקורס קצינים? הרי תחושת ההשפלה שהוא חש רלוונטית, מבחינתו, לא פחות משרלוונטית תחושת החידלון הנמשכת המאפיינת אדם שחייו תלויים במכונות הנשמה.

אתה טוען שאיש לא יטען שהתאבדותו של חייל כזה, או של תיכוניסט שבור לב, הולמת את מיטב האינטרסים שלהם. אני מסכים עמך בנקודה זו. ובכן, יש מי שלא - ואליצור תוקף בדיוק אנשים אלה.

אבל חנן, הסיבה לפרסום המאמר הזה עמוקה אף יותר מאשר הוויכוח שמתנהל כעת ביני לבינך. השקפת עולם שטוענת שכל מה שהביא אותנו להשגינו האנושיים והטכנולוגיים עד היום אינה רלוונטית עוד משום שיש השקפות אלטרנטיביות שזכותו של כל אדם להאמין בהן אם הן עושות לו טוב על הנשמה, היא למעשה צידוד בהתמכרות מנטלית. אתה מתמכר למה שטוב לך, ומבחינת ההנחה הפוסט-מודרניסטית זה בסדר, כל זמן שאתה מרגיש טוב עם זה. לבריאות, אם כן: עשן סיגריות כאוות נפשך, משום שלפי הנחה זו לאיש אין זכות להטיף לך מה טוב יותר או מה טוב פחות. גדל ילדים בלי לכוון אותם לטוב ולרע משום שזו התערבות בחייהם וכפיית רצונך עליהם, אליבא דפוסט-מודרניזם. טען שהכוח להביא אנשים אל הירח הוא מתנה מחייזרים (או מאלוהים, זה לא כל כך משנה) ולא פרי מחקר מאומץ של מאות שנים שנעשה על ידי פיסיקאים, אסטרונומים, מתמטיקאים וכימאים. נסה לקב את כל אלה יחד ותראה שלא תגיע לשום מקום: עד סוף חייך תיאלץ לצפות באנשים הממיתים את עצמם ללא כל מודעות למה טוב ולמה רע; בילדים המחליטים מה טוב להם ומה לא ומקבלים החלטות לפי מצב הרוח החברתי הנתון או לפי הטעם האישי שלהם ברגע נתון, ללא כל שיקול ארוך טווח; ובאנשים המוסיפים להמתין לחסד החוכמה שיירד אליהם ממרום כדי שיוכלו פעם אחת לחשוב על משהו חדש או לפרוץ דרך ברמה טכנולוגית, רפואית או אחרת. זה לא יקרה. אתה יודע זאת טוב כמוני.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

המממ [חדש]
אינניק   שבת, 17/09/2005 שעה 19:34
בתגובה לאורי קציר
הבעיה המרכזית במאמר של אליצור היא שהוא איננו מוכיח כלל את הקשר שבין הפוסט מודרניזם לבין הרעות החולות שהוא מזכיר. ייחוסן של כל אלה האחרונות - הצדקת ההתאבדות, סיפורי החייזרים, הכחשת השואה וכיו''ב - לפוסט מודרניזם הוא הבל גדול מאוד בפני עצמו. לפחות הייתי מצפה שייתן איזו רבע דוגמה לשטות כזו שנעשית בפועל מטעמים פוסט מודרניים מפורשים. לא ראיתי אצלו אפילו בדל הוכחה מעין זו.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

המממ [חדש]
אורי קציר   שבת, 17/09/2005 שעה 19:51
בתגובה לאינניק
אתר אישי
אינניק, אני סבור שמאמרו של אליצור דווקא אפקטיבי מאוד בעניין העמדת הפוסט-מודרניזם מול גישתו האישית. אבל זוהי דעתי בלבד והיא אינה מחייבת איש. נהפוך הוא. מכל מקום, אם את סבורה שיש עדיפות לעמדה האחרת, את מוזמנת לכתוב כאן מאמר תגובה מנומק ומפורט בשמך המלא. אם את מעוניינת בכך, אנא צרי עמי קשר במייל.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

המממ [חדש]
אינניק   שבת, 17/09/2005 שעה 21:15
בתגובה לאורי קציר
אליצור מעמיד את הססמאות השטוחות שהוא מייחס לפוסט מודרניזם מול גישתו האישית, אבל אינו מראה בשום מקום איך ההבלים שהוא מתאר שם קשורים לפוסט מודרניזם או נובעים ממנו. אפילו לגבי הפרופסור שלטענתו דברה על חיזרים, אין הוא אומר מיהי ומה הקשר שלה לפוסט מודרניזם.
תודה על ההצעה למאמר, אני אחשוב על כך. אני מבטיחה שאם אכתוב הוא יהיה מנומק, אבל אתן אותו לפרסום רק תחת ניק זה.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

המממ [חדש]
אורי קציר   שבת, 17/09/2005 שעה 21:28
בתגובה לאינניק
אתר אישי
שני דברים: אליצור אינו כותב מאמר על שורשיו הפילוסופיים של הפוסט-מודרניזם אלא על הסכנה הגלומה באורח החשיבה הזו, לשיטתו. לו היה מתבקש לכתוב על כך, אולי היה עושה כן - אבל אין זה עניינו של המאמר. הטענה שלך בעניין זה בעייתית משום שמאחוריה עומדת ההנחה שאיש אינו זכאי לבקר תחום שהוא מניח שברור כל צרכו לאחרים, אלא, כמובן, אם יכתוב דוקטורט על אותו תחום עצמו קודם לכן (וגם אז אני לא בטוח שזה יספק אותך...). לפיכך, אפשר למחוק כמעט כל ביקורת שהיא מסדר היום, משום שזה תנאי בלתי אפשרי. ואני מאמין שאת יודעת זאת היטב.

שנית, אליצור אולי אינו נוקב בשמה של אותה פרופסור, אבל הוא לפחות כותב את מאמרו בשמו המלא ונחשף לביקורת באופן שאת משתדלת להימנע ממנו. מאמרים יתפרסמו כאן רק תחת שמם המלא של כותבם. ואת עדיין מוזמנת לעשות כן, בהתחשב בכך.

כל טוב.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

תשובות למבקרים [חדש]
אבשלום אליצור   יום א', 18/09/2005 שעה 9:25
תודה לאורי ולאורחיו על דיון מעניין מאוד. שמעתי כאן כמה דברים שאצטרך להביא בחשבון כשאכתוב על הנושאים האלה בעתיד. אגיב כאן רק על כמה נקודות חשובות.
א) פ''מ ומדע: במדע נהוג ''מבחן התוצאה'' והוא שואל אם תיאוריה או פרדיגמה כלשהי הניבה תוצאות ממשיות כלשהן: לא רק תגלית או המצאה חדשה אלא אפילו ניסוי חדש אחד עם תוצאה לא צפויה. עד היום, שום אמירה פוסט-מודרניסטית לא הניבה שום הישג כזה בתחום המדעים. ניתן כמובן לטעון שהפ''מ בכלל לא מקבל את מבחן התוצאה, אבל זה בדיוק ההבדל בין מדע לפילוסופיה, או ביתר דיוק בין מדע לפלספנות.
ב) לא קראתי את לקאן?? אני, בכל הצניעות, מחבר הביקורת היחידה שפורסמה עד היום בעברית על לקאן מול ים הברברת המעריצה שמנפיקה האקדמיה הישראלית בנושא זה. לצורך זה קראתי מספיק מכתבי לקאן וממשיכיו כדי לבקש הקלה בעונש. המאמר שלי מופיע ברשת, ועד היום אני מקבל מכתבי תודה מאנשים שלא העזו לחשוב שאם הם לא מבינים מילה ממה שכתב האיש הזה, אולי, בסופו של דבר, הבעיה היא אצלו ולא אצלם.
ג) ג'פרי מאסון כתב ספר נגד הפסיכותרפיה. הספר כתוב בצורה מבריקה, אבל התזה שלו היא פשוט דבילית. פסיכותרפיה היא עריצות בדיוק כמו שהזריקה או הניתוח הם מעשי תקיפה. כשאדם בוגר סובל ממשהו (גופני או נפשי) המציק לו מבפנים, עצם בקשת העזרה מאחר כרוכה בוויתור זמני מרצון על האוטונומיה שלו. מאסון, עם כל תגליותיו ורכילויותיו על הפאשלות של מייסדי הפסיכותרפיה, לא מציע שום אלטרנטיבה של ממש איך לעזור לאדם סובל.
ג) כנ''ל בנושא מניעת ההתאבדויות. המאמר של עומר ושלי ''מה תאמר לאדם שעל הגג'' מופיע ברשת בכמה שפות ואנו מבהירים בו שיש מקרים שגם אנו נכבד את רצונו של אדם סובל למות. רק מתוך הוויתור על עיקרון מטאפיזי של קדושת החיים בכל מחיר אנו יכולים לשכנע מתאבדים רבים שיש במצבם הרבה יותר תקווה ממה שנראה להם.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

תשובות למבקרים [חדש]
אינניק   יום א', 18/09/2005 שעה 14:28
בתגובה לאבשלום אליצור
א. ''שום אמירה פוסט-מודרניסטית לא הניבה שום הישג כזה בתחום המדעים''.
1. לאטור, למשל, שהוא פוסט מודרניסט מובהק, נמנה על צוותו של אחד המכונים המדעיים המובילים בארה''ב - אם לא המוביל ביניהם. לצערי שכחתי את שמו. אינני יודעת אילו תוצאות ממשיות הוא הניב בתחום המדע, אבל יש לשער שלא בכדי הוזמן לשם.
2. הפוסט מודרניזם הניב תוצאות חשובות מאוד בתחום מדעי הרוח והחברה. תחומי ידע אלה *אינם* תחומים מדעיים (גם אם קוראים להם ''מדעי...''), אבל חלק ניכר מהידע האנושי נבנה מהם.

ב. לא ראיתי שביקרו אותך כאן על אי-קריאת לאקאן (אם כי ייתכן שדילגתי). מאידך גיסא, קראתי את מאמרך עליו. אמרת שם שאינך מבין את דבריו. אמרת גם שאין צורך להבינם. לא הוכחת טענה זו בשום צורה. לא הייתי אומרת שהיה איזה שהוא דבר מדעי באותו מאמר.

ג. אינני מכירה את ג'פרי מאסון.

ד. לא הראית בשום מקום שהפוסט מודרניזם הוא האחראי לאי-מניעת התאבדויות. ועוד יותר, לא הראית בשום מקום שכל הכסילים הקיצוניים שאתה מספר עליהם עושים את מעשי האיוולת שלהם מתוך זיקה לפוסט מודרניזם.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

היחידה ללימודים בינתחומיים - פוסטמו' במיטבו? [חדש]
עומר   יום א', 18/09/2005 שעה 9:57
א. אין אמת אובייקטיבית - ממתי זו טענה פוסטמודרנית? זה לכשעצמו שווה דיון שלם והשאלה החשובה יותר מבחינת הפוסטמודרנים היא האם ניתן להגיע לאמת האובייקטיבית (כמובן שהתשובה היא לא). שורשי האמירה הזו נעוצים כמובן בפילוסופיה של המאה השמונה עשרה בעידן הטרום פוסט מודרני.
ב. המדע, כמו הספרות והאמנות, הוא טקסט שכל קורא מפרש לעצמו - הכותב כורך יחדיו את מדעי החיים עם מדעי הרוח והחברה. ובכך עושה חטא לעצמו, ולכל האחרים. אבל, הבה נתייחס לטענה זו כפשוטה - האם חסרות לאורך ההיסטוריה תיאוריות מדעיות בעלות אידיאולוגיה? לרוב כמובן יהיו אלה תיאוריות גזעניות המשייכות בין גזע לאינטיליגניציה וכדומה. אינני מדבר על הנאציזם חס וחלילה אלא על תיאוריות מהאקדמיה האמריקאית של המאה התשע עשרה והעשרים. הומוסקסואליות כסטיה נפשית - האם זו טענה מדעית או פרשנות אידיאולוגית למצב נתון? אין ויכוח על מהי מהירות האור. אך ישנם לא מעט תחומים במדע שנגועים באידיאולוגיה בעיקר בתחומים של ביולוגיה ורפואה וכמובן שמדעי החברה והרוח אינם עוסקים בעובדות אלא בעיקר בפרשנות.
ג. המדע תלוי בתרבות בה הוא צמח והטענות שלו תקפות רק במסגרת אותה תרבות - החלק הראשון נכון ולגבי החלק השני אשמח לראות טענה פוסטמודרנית שכזו. אגב, אם נחזור לדוגמת ההומסקסואליות כסטיה (על פי ה-DSM), נראה שטענה זו נכונה במלואה.
ד ואילך - לא כל טענה מפגרת שמועלית היא טענה פוסטמודרנית. הכותב מחבר בין פוסטמודרניזם לאופנות תרבותיות ללא כל הכרה בכך שפוסטמודרניזם הוא ענף לגיטימי במדע עצמו.
באופן כללי זה מאמר די מגמתי. אגב, המאמר של סוקאל נשלח לכתב עת שמתהדר בכך שהוא מפרסם כל דבר. יופי נחמה - זו ההוכחה האמיתית לנכונות הטענה?

אישית, אני יותר מחסידי המודרניזם. אבל אני לא נותן לחוסר האהדה שלי לפוסטמודרניזם לעוור את שיפוטי ולמנוע ממני את היתרונות שקיימת בראיה ביקורתית של העולם.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

דוגמא מהבוקר [חדש]
עומר   יום א', 18/09/2005 שעה 10:39
רופאים נגד הריון אחרי גיל 35

במאמר מיוחד קוראים מומחים להפריות בבריטניה שלא להמתין עד גיל מאוחר להקמת משפחה. מומחה ישראלי: התופעה מדאיגה
גם אצלנו

כותרת מ-YNET

האם אין זה קישור בין אידיאולוגיה למדע? מדוע בכלל שרופאים יעסקו בשאלה מתי ללדת אם בכלל? אלא שילודה היא סוגיה תרבותית שמטרידה מאוד את אירופה עקב שיעור ריבוי שלילי בחלק מהמדינות (בישראל זו סוגיה מטרידה תמידית עקב תחרות העוברים בין המגזרים). הסוגיה התרבותית חודרת למדע ומשליכה על מחקרים והמלצות רפואיות.

ולא צריך להיות פוסט מודרניסט גדול כדי לראות שזה קורה.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

דוגמא מהבוקר [חדש]
אחד העם   יום ג', 27/09/2005 שעה 13:00
בתגובה לעומר
אין גאן קישור בין אידאולוגיה למדע. הסכנות לעובר ולאם וכן הסיכויים לפגמים גנטיים עולים ככל שהאם מבוגרת יותר. לכן מי שפיר ממומנים על ידי המדינה לאמהות מעל 35 (1800 ש''ח בפעם האחרונה ששילמתי...)

ויש כאן סוגיה אתית לגבי טיפולי הפרייה לאחר גיל 35-40.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

יופי של מאמר [חדש]
ג'וד שבא   יום ב', 19/09/2005 שעה 13:38
הופניתי הנה דרך אגודת נפגעי הפומו (סתם, אנחנו לא מאוגדים, אין באמת אגודה כזאת).
אהבתי את הקשר שאתה עושה בין פומו לבין ניו אייג' ודומיו. כולם משאירים אותנו מיואשים וחסרי אונים משום שאי אפשר להרהר אחריהם - אי אפשר להפריך שום דבר אז הכל נכון.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

המאמר של אליה ליבוביץ [חדש]
אורי קציר   יום ב', 19/09/2005 שעה 19:20 אתר אישי
אליה ליבוביץ תקף ב''הארץ'' את כל רעיון התכנון התבוני, המוצג כיום כאלטרנטיבה לגיטימית למחקר המדעי ולתיאוריות הדרוויניסטיות. המאמר מביא כמה דוגמאות קולעות למופרכות החשיבה הזו.

ריצ'רד דוקינס וג'רי קווין, כפי שמזכירה ליבוביץ, פרסמו מאמר כפירה באותו ''צתכנון תבוני'' שבוע קודם לכן, גם כן ב''הארץ''. כדאי לקרוא.

[קישור ישיר לתגובה זו]            

המאמר של אליה ליבוביץ [חדש]
אילן   יום ג', 20/09/2005 שעה 11:37
בתגובה לאורי קציר
אני ממליץ לכולם לבקר באתר www.venganza.org
זהו אתרה הרשמי של כנסיית מפלצת הספגטי המעופפת (FSM באנגלית), הטוענת שאכן קיים תכנון תבוני (INTELLIGENT DESIGN, או ID באנגלית), שמקורו ב- FSM יוצר/ת הכל.
הכנסיה מעודדת את מאמיניה לפנות למועצת החינוך של מדינת קנזס - אשר ממש בימים אלה שוקלת לכלול את לימוד אופציית התכנון התבוני בביה''ס של קנזס, לצד לימודי המדעים ה''רגילים'', וכרגע יש בה רוב של 6 מול 4 בעד אישור ההצעה!! - בדרישה חד משמעית (המגובה בטענות משפטיות!!) כי גם גרסת התכנון התבוני מבית היוצר של ה- FSM תילמד, לצד הגרסה ה''נוצרית''.
דרך אגב, ''מדענים'' החברים בכנסיה הזו הוכיחו באופן מדעי וסטטיסטי, כי ההתחממות הגלובלית לאורך 200 השנים האחרונות היא תוצאה ישירה של הקיטון המקביל (והפרופורציונלי להפליא, יש לומר) במספרם של שודדי הים הפעילים ברחבי העולם. כרגע נחקרת הטענה שאם ייעלם שודד הים האחרון, יבוא הקץ על החיים על פני כה''א, וכולנו נתבשל.
כמו כן, יש כבר כמה נשים החברות בכנסיה שטוענות שהן הרו ל- FSM, בין אם במגע גופני ממש, ובין אם בדרך מטפיזית (אם כי אף אחת לא טענה עד כה שנותרה בבתוליה....), והן עומדות ללדת את המשיח החדש.
לתשומת לבכם - החברות בכנסיה פתוחה גם למאמינים באלוהויות אחרות; כל מה שנדרש זה האמונה שהאפשרות של התכנון התבוני של ה- FSM היא קבילה או הגיונית לפחות כמו האמונה בתכנון תבוני של אלוהויות אחרות.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

המאמר של אליה ליבוביץ [חדש]
אברי   יום ו', 31/10/2008 שעה 9:20
בתגובה לאורי קציר
מעניין מה מפריע לאנשי האבולוציה כאשר מכניסים לגורם את התבונה האלוהית. הרי אנשי התכנון התבוני לא טוענים שום טענה כנגד האבולוציה כשלעצמה, אלא רק כנגד העניין של האקראיות שבעניין.

על כך שהטבע העיוור יצר אדם כמו אלברט איינשטיין ולצידו את מדונה. האם באמת מבחינה הסתברותית ניקח חומר דומם וניתן לו כמה מיליארדי שנים, היינו יכולים לצפות לתופעה כזו. הרי כיום המדענים אינם יכולים אפילו לא באופן יזום לקחת חומר ולהפוך אותו לצומח או לחיידק אחד קטן, אחר שהטובים שבהם עם מיטב הידע והטכנולוגיה מנסים כבר עשרות שנים לעשות זאת. אני מבין את ההגיון עם כל התבונה האנושית אי אפשר ליצור חיים, אבל אם ניתן לטבע כשלעצמו באופן אקראי, סתמי ועיוור ליצור חיים, הוא יעשה זאת.

אפילו פרופ' ישעיהו ליבוביץ' כבר אמר על זה, שהסיכויים לזכות בפיס הרבה יותר גדולים מאשר שהחיים נוצרו מאליהם.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

המאמר של אליה ליבוביץ [חדש]
אורי קציר   יום ו', 31/10/2008 שעה 11:01
בתגובה לאברי
אתר אישי
אנשי התכנון התבוני יוצאים נגד האבולוציה בכל נפשם ומאודם. לשיטתם, כל התפתות מדורגת של הקיום הביולוגי פסולה מעיקרה משום שכל יצור תוכנן על ידי כוח אלוהי. כך שההכחשה הזו חסרת טעם. זה בערך כמו לטעון שהקו-קלוקס-קלאן אינו שונא שחורים אלא רק רוצה מדינה אמריקאית טהורה לפי ראות עיניו.

ואגב, טענת ההסתברות שלך פועלת נגד עצמה, כולל ההסבתרות על האמירה של לייבוביץ' (שאותה אינני מכיר, אבל נניח שאמר מה שאתה מייחס לו). לא צריך הסתברות גבוהה שהיווצרות אבולוציונית תתרחש. צריך הסתברות נמוכה מאוד, חד-פעמית, אחת מתוך קווינטיליונים של אפשרויות דומות שנכשלות בזו אחר זו. צריך בדיוק צירוף נסיבות יחיד שכזה כדי לייצר מפץ גדול ברמה הפיסיקלית.

ולגבי המדענים - הם יכולים לעשות היום הרבה יותר מכפי שיכלו לעשות לפני הרבה שנים. ויכולתם עולה ועולה בהתמדה בכל יום. ואולי כדאי שתקרא קצת או תלמד מה שקורה מסביבך: מדענים הצליחו כבר לפני שנים רבות לייצר חיים מלאכותיים וכיום שיבוט אורגניזמים הוא עניין נפוץ למדי. מדענים הצליחו לאפשר לבני אדם לתכנן מראש את מינו ואת מראהו החיצוני של תינוקם לעתיד ולבחור בעצמם את תכונותיו (צבע עיניים, צבע שיער וכדומה).

אתה יכול כמובן להתעלם מכל אלה, אבל זו טמינת ראש בחול. אם אתה רוצה לראות אלוהים בכל מקום, אתה יכול תמיד לעשות זאת. אבל זה בדיוק מה שעושה בת היענה: מתעקשת שלא לראות את המציאות מסביבה ולטמון את ראשה בחול משום שזה מה שהיא יודעת לעשות.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

החתול של שרדינגר [חדש]
חתולי   יום ה', 29/09/2005 שעה 12:16
גם לי נמאס לשמוע כל אוב וידעוני, מחזיר בתשובה ו''מתקשר'' שמנופפים במכניקת הקונטים כהסבר ''מדעי'' לשטויות שהם מפיצים.

עקרון אי הוודאות, העומד בבבסיס מכניקת הקוונטים, הוא עדיין פרדוקס מדעי תיאורטי ובלתי פתור. תיאוריות ערטילאיות דומות נחתו בסוף על קרקע המציאות, ויצרו ''עובדות בשטח'' - כמו למשל פצצת האטום. לגבי הקוונטים - נחכה ונראה...

ישנם פרדוקסים שהפרכתם קירבה אותנו להבנת העולם שבו אנחנו חיים, למרות שהם לכאורה סותרים את ההיגיון שלנו. כך למשל, ההבנה שכדור הארץ נע סביב השמש ולא להיפך, למרות שכל ילד שראה כמה שקיעות וזריחות יודע בבירור שזה לא כך. הבנה זו, שלא הועילה הרבה כאשר גלילאו וחבריו הגיעו אליה, הפכה לחיונית כאשר האדם החל לטוס לחלל. כמו כן, ההתעקשות עליה - עד הקרבת חיים - הייתה חשובה לתקופתה ולהתפתחות המחשבה האנשוית, דווקא בגלל האמירה שלה לגבי הידע האנושי, התצפית המדעית האובייקטיבית והשאיפה לדבוק באמת אפילו במחיר הוויתור על החיים. אולי זה לא קשור למדע, אבל זה חיוני להתפתחותו.

פרדוקס החתול המפורסם של שרדינגר הוא דוגמא מאלפת לנתק בין המדע התיאורטי ובין ה''החיים האמיתיים''. התיאוריה איננה אומרת דבר וחצי דבר על הנושאים החשובים לנו באמת כמו חיים ומוות, ואפילו לא על חתולים ובעליהם. בשלב הנוכחי זהו ניסוי מחשבתי ותו לא. החתול יכול להיות חי או מת, מקסימום בקומה. הוא לא יכול להיות גם וגם, אלא במוחו של המדען חסר הידיעה.

בדיוק כמו חידת הזן הידועה על הצליל שמפיק עץ שנופל ביער הרחק מכל ישוב או אדם. אם העץ לא נופל על מישהו,ף זה באמת לא מעניין. אם העץ חוסם דרך שבה מישהו יצטרך לעבור - זה מעניין מאד. הנפילה לכשעצמה היא חסרת משמעות עבורנו, אם כי היא עולם ומלואו לציפורים שבנו על העץ את קינן.

אי אפשר לכמת ולשפוט הכל בכלים מדעיים, כי למדע אין תשובות לכל דבר. מצד שני, לפוסט-מודרנים ולניו-אייג'ים למיניהם יש עוד פחות תשובות - כך שהם בכלל בבחינת בבל''ת מוחלט.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

אינטרנאציונל [חדש]
בובר   יום א', 02/10/2005 שעה 10:53
נחרימה, לא נחריבה.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

פרה פרה [חדש]
שי   יום ב', 07/11/2005 שעה 21:25
באמת מאמר נחמד מאוד. אני מבקש להתמודד איתו סעיף סעיף. נתחיל עם הטענה הראשונה שאותה מבקש אבשלום אליצור להפריך: 'אין אמת אובייקטיבית אחת. לכל אחד האמת שלו וכולן נכונות'.
לא ולא אבשלום טוען. המדע, על הפוזיטיביזם והאמפיריציזם העומדים בבסיסו, הוא הדרך הנכונה אל האמת (אווווו. לפי הוראות התסריט צריכים להכנס כאן רעשי רקע הלקוחים מתוך בית רדוף הרבה רוחות).
כיצד הוא עושה זאת ? (וכאן, רחמנא ליצלן, אני מפנה כנגדו את הנשק החדש שיצא לא מזמן ממעבדות לוריאן - קרן הלייזר - הדקונסטרוקציה). על-ידי שימוש בטיעון רלטיבי לעילא ועילא ועילא. הפרדיגמה המדעית, משום שהיא מאפשרת מעבר מגוף ידע אחד לאחר (החלפת פרדיגמה) נכונה יותר מפרדיגמות אחרות שאינן כה גמישות.
טיעון רלטיבי (הפרדיגמה המדעית נכונה יותר מפרדיגמות אחרות) מוליך (הופ, קסם) לטיעון אבסולוטי (הפרדיגמה המדעית נכונה).
צריך רק לציין שעם כל הכבוד (ויש כבוד), התוכן המדעי עצמו ניתן להחלפה אבל המטא-נראטיבה - חוקי היסוד של המדע (ולמשל, 'חוק ההפרכה') הם הפרדיגמה המדעית האמיתית והם הם קבועים באבו אבוהו. כלומר, אבשלום לא יעלה על דעתו להיצמד לגוף ידע שלא מאפשר את הפרכתו, ומכאן החלפתו בגוף ידע אחר (וזו גמישות אמיתית. אבל את זה ניתן לטעון, בהפוכה, גם כלפי הפוסט מודרניזם שלעולם לא יאמץ תורה מודרנית).
האמת שרציתי להתייחס לטענה מכיוון אחר, ואני אעשה את זה, אולי, פעם אחרת.
ואם תאמרו - מה זו התגובה המבזה הזו ? אענה לכם, זזתם קצת ? כיכחתם קצת ? כי זה כל מה שיש, לא הרבה מעבר ובטח לא התקדמות לאיזו אמאאאאאאת (אוווווו).
[קישור ישיר לתגובה זו]            

פרה פרה [חדש]
רן   שבת, 02/02/2008 שעה 0:03
בתגובה לשי
בנאדם, אתה מלך! פשוט! הולך פרה פרה, כמו שחמטאי אמיתי, מעריך אותך, יש בדבריך שלך הרבה הגיון, שלא מצאתי בדברים שלו שהיו כל כך כוללניים ולא מופשטים שכאילו מתחבאים ודורשים קריאה נוספת על לא דבר.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

תגובה על הטיעון הראשון במאמר [חדש]
שי   יום א', 13/11/2005 שעה 19:11
כפי שכבר נכתב ובהמשך לכך, אני מבקש להתמודד (במשך הזמן) עם הטענות שאבשלום שוטח כנגד הפוסט-מודרניזם (כפילוסופיה). אבשלום טוען שהטענה של הפילוסופיה הפוסט מודרנית כאילו אין אמת אחת, לכל אחד האמת שלו וכולן נכונות באותה מידה, היא טענה מגוחכת. ולראיה הוא מביא דוגמאות קונקרטיות: מי יכול להכחיש את השואה ?, מי יכול להביט לילד בעיניים ולומר לו שמה שאירע לו לא אירע ? אינני רוצה להתמודד עם הדוגמאות הללו (ואני חושב שהבחירה המחושבת של אבשלום בדוגמאות קיצוניות כל-כך (מבחינת הקונבנציה המוסרית) מבקשת למנוע דיון אמיתי וניסיון אמיתי לפרק את המקרה)ואבחר בדוגמא אחרת (כזו שבה ההתבוננות שלנו לא תהיה רווייה, מבחינה ערכית, בצורה מובהקת כל-כך): למשל, אדם מניח כוס על השולחן.
האמירה הזו מתארת יחסים מסויימים בין מספר אובייקטים. האם האובייקטים הלו (שולחן, אדם, כוס) והיחסים ביניהם (להניח, על) קיימים באופן שאיננו תלוי בסובייקט שחווה אותם ? האם לא יכול להיות שסובייקט אחר ימצא יחסים אחרים ? בין אובייקטים אחרים ?
למשל, הכהן מקריב את נשמת העם על המזבח, למשל, המחזר מבקש למשוך את תשומת לבה של האישה, למשל, האוהדים שחזרו ממשחק הכדורגל ישבו בפאב.
האינסטינקט הוא לבוא ולטעון: אבל אם תעשה רדוקציה ליחסים הבסיסיים תמצא שבכל אחד מהמקרים יש אדם שמניח שולחן על כוס, אלה הקטגוריות הבסיסיות ואלו היחסים ה'טבעיים' ביניהם. שטויות. משום שאם נתבונן במיקרוסקופ נמצא אולי תאי עצב מגיבים זה לזה, חלקיקי חומר שמתגבשים לכלל כוס ועוד ועוד (העניין שאין נקודת מבט, פוקוס נכון על העולם). הנקודה היא שהסובייקט הוא זה שמקים, מתוך הכאוס שמסביב, עולם. הוא 'בוחר', מתוך הנהר השוצף של החווייה, את האובייקטים ואת היחסים ביניהם. כמובן שבחירה זו, במידה רבה, איננה בחירתו שלו, אלא נתונה בתוך התרבות שמלמדת אותו איך להקים את העולם (היא נוטעת בו את התבניות, את הארכיטיפים) ואשר דרכה הוא חווה את העולם. אבל עדיין, גם אם היחס הוא לא יחס אישי לעולם (אלא יחס קונבנציונלי), הרי שהעולם מכונן דרך היחס הזה (ולא מתגלה דרכו).
אם נחזור לטענה הפוסט מודרנית שאותה רוצה אבשלום לנגח, הרי שלומר (במיוחד בעידן זה של גלובליזציה) שלכל אחד יש את האמת שלו הוא באמת אולי קצת מוגזם - העולם הופך הומוגני יותר ויותר. אבל מה שחשוב הוא שלכל אחד יש זכות לאמת שלו, וזאת בשל ההבנה שאין אמת שהיא האמת (אין אמת אחת) ולכן כל אחד זכאי לטעון ולחיות לפי האמת שלו (זה מעלה שאלות אחרות אבל זה עניין אחר).
[קישור ישיר לתגובה זו]            

עקרון המדידה בתורת הקוונטים [חדש]
יהודה   יום ד', 26/09/2007 שעה 12:17
קראתי באיחור את המאמר כך שאני מקווה שתגובתי רלוונטית.
אני חושב שכיום יש ידע רב בנושא המדידה. בניגוד דעה הראשונית בה מאחורי המדידה יש תודעה, כיום מסבירים את המדידה כתחום בו הקוהרנטיות של הגלים (הגורמת לסופרפוזיציה) נשברת. לשם כך מגדירים אורך קוהרנציה כגודל בו עדיין מתקיימת הסופרפוזיציה. אורך זה תלוי בטמפרטורה. כאשר אורך הקוהרנציה קטן מגודל המערכת אנו חוזרים למצב המוכר הקלאסי.
אורך הקוהרנציה של חתולים כסאות וכדומה קטן מאוד לעומת המימדים שלהם ולכן הם לא מתאבכים. כמובן שמכשיר מדידה הוא בעל אורך קוהרנציה קטן ממימדיו. הוא גם הורס את הקוהרנציה של המצבים אותם הוא מודד.
התחום בפיסיקה הדן בנושא זה מכונה מערכות מזוסקופיות.
ברצוני כעת להראות כיצד הבנה זו (בניגוד ל''תובנות'' של התודעה) מובילה לתוצאות פיסיקליות נוספות: מתברר שבטמפרטורות נמוכות מתקיימת תורת הקוונטים גם במערכות גדולות, לדוגמה מוליכות על בה יש קוהרנציה לאורך דגמים במימדים גדולים.זה נובע מכך שאורך הקוהרנציה בטמפרטורה נמוכה שיה יכול להגיע למימדים גדולים של מטרים ואף יותר.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

עקרון המדידה בתורת הקוונטים [חדש]
ישות נצחית   יום א', 13/01/2008 שעה 22:37
בתגובה ליהודה
הי,
שזה אומר מה? או יותר נכון מלבד להציג את תחום המערכות הממזוסקופיות מה אתה בדיוק בא לומר? אתה מבין אין די בלזרוע נתונים בעיניים יש גם להבהיר אותם אחרת אינך משול לאחד שקורא בספר תהילים לרפואה...

הטכנוקרטיה של המיכשור והמדידה לא עונה על שאלות מהות ובהעיקרה היא סמנטית...

היש בפורום הזה מדענים של ממש?
[קישור ישיר לתגובה זו]            

צרות אופקים משרישה [חדש]
ישות נצחית   שבת, 24/11/2007 שעה 20:51
הי,
מי שמחפש לבנות את עולמו על עובדות אימפיריות שיבושם לו אך הוא מפסיד בזאת את התמונה הגדולה. מה לעשות המדע יוצא מנקודות הנחה מאוד אבסולוטיות ובכך מפספס את עיקרי הדברים בהם אנו שרויים...

העולם הוא הרבה יותר רחב ממה שחושינו הארצים מסוגלים לקלוט והמכניקה לא ממש עוזרת בעיניין...
[קישור ישיר לתגובה זו]            

סתם הערה קטנה [חדש]
לאן נעלמה הפיה שלי?   יום ה', 13/12/2007 שעה 6:36
הערונת קטנה לגבי נקודה שולית שצדה את עיני:

''האסטרולוגיה, למשל, כמעט ולא השתנתה כלל בחמשת אלפי שנות קיומה. ראיתם פעם אסטרולוגים (או נומרולוגים, או עב''מולוגים) מתווכחים ביניהם? שמעתם על ''משברים'' ו''מחלוקות'' בתחומים אלה? בתורות הפסאודו-מדעיות אין מהפיכות מפני שכל אחד, פחות או יותר, צודק בהם. רק המדענים המסכנים האלה מתקדמים מטעות לטעות.''

דיסקליימר: אני לא טוענת שתיאוריות אסטרולוגיות הן מדעיות וגם שלא שהן תקפות, אני רק מתקנת את ההצהרות השגויות עובדתית בפיסקה הנ''ל.

1. האסטרולוגיה השתנתה מאד בחמשת אלפי שנות קיומה, כשהשינוי המשמעותי ביותר במאה העשרים הוא המעבר מפרשנות דטרמיניסטית וחיזוי אירועים חיצוניים ברובם שאינם נתונים לשליטתו של האדם, גישת האסטרולוגיה המסורתית, לגישה הנקראת הומניסטית, שהטמיעה לתוכה גישות פסיכולוגיות שונות ונוטה לפרש את המפה פרשנות פסיכולוגית בעיקרה המתייחסת לפנימיותו או נפשו של האדם, שואפת להביא אותו ליתר מודעות אל התכנים הבלתי מודעים ומותירה בידו מרחב גדול של חופש בחירה, עקרון המודגש באסטרולוגיה המודרנית או ההומניסטית.

2. אם ראיתי פעם אסטרולוגים מתווכחים ביניהם? אוהו, ועוד איך! :-). אם תכנס פעם לפורום של אסטרולוגים תווכח בעצמך. הם מתווכחים כל הזמן לגבי גישות שונות באסטרולוגיה - גם גישות יסוד וגם אספקטים שונים אחרים (ורבים מספור) בתוך האסטרולוגיה.

3. אם שמעתי פעם על משברים ומחלוקות בתחומים האלה? בהחלט! אפשר להתחיל מהמחלוקת לגבי התיאוריות השונות המנסות להסביר את הבסיס עליו נשענת האסטרולוגיה - הגישה המכניסטית, גישת הסינכרוניזם מיסודו של קארל ג. יונג בסיועו של וולפגנג פאולי והגישה הדינמית שאינה מניחה קשר אובייקטיבי הכרחי בין מיקום הכוכבים לגורלו של האדם, אלא מסבירה את הצלחת האסטרולוגיה בתהליך היעוץ הדינמי בין האסטרולוג והלקוח כשהמפה משמשת כמנוע אקראי לתהליך. ויש את המחלוקת בין האסטרולוגיה המסורתית, האסטרולוגיה ההומניסטית, האסטרולוגיה האיזוטרית וגישות אחרות. ויש את המחלוקת בין האסטרולוגיה המערבית לאסטרולוגיה הוודית. ויש עוד אינספור מחלוקות לגבי נושאים ספציפיים בתוך האסטרולוגיה.

4. ''בתורות הפסאודו-מדעיות אין מהפיכות''. כפי שאמרתי, המהפכה האחרונה היתה המעבר מהאסטרולוגיה המסורתית או הקלאסית לאסטרולוגיה ההומניסטית או המודרנית. וזו היתה חתיכת מהפכה, היא שינתה את האסטרולוגיה מן היסוד. זו אמנם לא מהפכה במובן המדעי שבה הופרכה תיאוריה אחת והוחלפה באחרת שעדיין לא הופרכה. אבל יש חיפוש אחר יתר אפקטיביות, כלומר יתר יכולת לחזות את המציאות או לנפק פרשנויות רלוונטיות יותר, גם אם זה לא נמדד ב''הגיון הקשה'' או בקריטריונים החותכים המאפיינים את מדעי הטבע.

כפי שאמרתי בהתחלה, בכל זה אין כדי לטעון שהתיאוריות האסטרולוגיות הן מדעיות או שיש בהן מן האמת או לספק הגנה על אמינות האסטרולוגיה. אני רק מעמידה את העובדות על דיוקן כי אין טעם בהתייחסות שטחית ולא מיודעת גם אם רוצים להמחיש נקודה.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

מבריק [חדש]
מאי   יום ה', 20/11/2008 שעה 15:24
[קישור ישיר לתגובה זו]            

[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©