הציונות של עזיז דומט
יום ה', 31/03/2005 שעה 21:30
בראשית שנות העשרים ובמהלך שנות השלושים פעל בארץ המחזאי עזיז דומט. לא רבים מכירים כיום את שמו, אבל האיש המיוחד הזה, ערבי-נוצרי יליד מצרים, היה אחד המטיפים הגדולים של אותם זמנים לדו-קיום יהודי-ערבי בארץ ישראל. למעשה, הוא אף סבר כי שיבת היהודים לארץ מהווה מעין איחוד מחדש של שני חלקי הגזע השמי שנותקו לפני מאות שנים. את הנושא חקר המחזאי יעקב לנדאו, שזכה לא מזמן בפרס ישראל בתחום המזרחנות. הנה כמה פרטים עליו










כשלמדתי יחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, נהגתי לשבץ בלוח הזמנים שלי קורסים שעניינו אותי אישית. אחד הקורסים האלה, שאותו אני זוכר עד היום, ניתן על ידי פרופסור יעקב לנדאו, מזרחן בעל שם בינלאומי. הקורס עסק בפוליטיקה פאן-איסלאמית ובניסיונות ההיסטוריים להקים מדינה שהמכנה האיסלאמי המשותף לתושביה יהיה אמונתם הדתית ודבקותם בעקורונת האיסלאם - מכנה משותף שיגשר על פני פערים של עזג, צבע ומעמד. השיעור של לנדאו הפך אותי למתעניין נלהב בנושא, אבל על כך - אולי - בפעם אחרת.

לפני ימים אחדים פורסמה הודעה על זכייתו של לנדאו (יחד עם פרופסור ששון סומך, מזרחן מוערך אחר), בפרס ישראל למזרחנות. אני לא מכיר יותר מדי מזרחנים, אבל את תמיכתי האישית הבחירה הזו קיבלה מתוקף הניסיון האישי שלי כתלמידו. ובהקשר זה, אני רוצה להביא היום סיפור שתיעד אותו לנדאו עצמו: סיפורו של המחזאי עזיז דומט.

בראשית שנות העשרים, מספר גם ההיסטוריון מרדכי נאור, דיברו כולם על דומט. הוא היה הכוכב הצעיר והמבריק בשדה המחזאות. מוצאו הערבי מחד נטייתו התרבותית למערב מאידך הפכו אותו לדמות אופנתית, אקזוטית ומרתקת. הוא היה שחום עור, משופם, מוכשר, גבוה ומרשים. אל הטרקלינים המצוייצים של היבשת פרץ לאחר מלחמת העולם הראשונה, כשהעולם היה צמא לדור חדש של גיבורי תרבות. והוא, דווקא הוא, הפך להיות מזוהה עם הציונות.

עזיז דומט בתצלום מטושטש יחיד ששרד ממנו. ציוני בראשית דרכו, פרו-גרמני בהמשכה, נספה במחנה ריכוז

דומט, נוצרי, נולד ב-‏1890 במצרים, אך גדל והתחנך בארץ ישראל. לאחר שהשתלטה בריטניה על ארץ ישראל וקיבלה מנדט בינלאומי לנהל אותה, היה דומט עד לצמחיתן המהירה של התנועות הלאומיות של היהודים והערבים ולהתנגשויות התכופות ביניהן. דומט נקט עמדה יוצאת דופן: בניגוד לרוב הערבים הוא טען כי העלייה היהודית עשויה להביא ברכה רבה לאוכלוסייה הערבית. אלה שחשבו כמוהו חששו להביע את דעתם מחשש בן ייפגעו על ידי לאומנים ערביים וקנאי דת מוסלמים. אבל דומט, כאמור, היה שונה מהם.

דומט התרשם מאוד מדמותו ההירואית של יוסף טרומפלדור, דמות שכנראה נותרה צרובה גם בזכרונם של לא מעט ערבים אחרים. ככל הנראה נכסף לגיבור ערבי בעל אופי דומה ותכונות זהות; אחרת, קשה להסביר מדוע בחר לכתוב אתצ מחזהו המפורסם ביותר דווקא עליו. באותו מחזה (שנקרא בפשטות ''יוסף טרומפלדור''), תיאר דומט את סיום הקרב בתל-חי, אבל מזוות מיוחדת במינה. היהודים, מגיני המקום, שיתפו במחזה פעולה דווקא עם ערביי הסביבה במאבקם המשותף נגד ה...צוענים דווקא. בקרב הדמים האחרון נפל, לצד הגיבור הגידם, גם ידידו, השייך הערבי המקומי.

לנדאו, שחקר את הפרשה, נפגש עם בני משפחתו של דומט, המתגוררים עד עצם היום הזה בחיפה, וקיבל מהם חומר המתעד את אותו מחזאי נשכח. לדבריו, המחזה ''יוסף טרומפלדור'' הועלה בזמנו בקהילות היהודיות במזרח אירופה, ואף הייתה כוונה להציגו ב''הבימה''. אלא שמשום מה, הדבר לא יצא אל הפועל. דומט עצמו היה קשור בידידות אמיצה עם כמה מנהיגים יהודיים, שהנודע שבהם היה הסופר ישראל זנגוויל, אחד מאבות הזרם הטריטוריאליסטי בציונות. הוא היה בן בית במסיבות שערכו יהודים דווקא ולעתים קרובות נהג לקרוא בהן מיצירותיו החדשות.

רומן אחר שלו (שלא הודפס), ''עמוד האש'', עסק אף הוא בשיבת היהודים לארצם ובמפגש בינם לבין היישוב הערבי בה. לנדאו מספר כי הוא עוסק בד''ר ראגב, צעיר ערבי-נוצרי המתלהב משיבת היהודים לארץ ישראל ואף מעלה את הסברה כי ערביי הארץ אינם אלא צאצאי עשרת השבטים, ומכאן שהתנועה הציונות מביאה לידי איחוד מחדש של כל חלקי העם היהודי הקדום. המשכיל הערבי הצעיר מבקש לשאת לאישה צעירה יהודייה, אך לאחר טקס האירוסין הוא נרצח על ידי מתנקש ערבי הדוקר אותו בסכין מורעלת. סוף עגום, לכל הדיעות, לקשר רומנטי שאמור היה לגשר על ההבדלים הדתיים והתרבותיים בין העמים החיים כאן. לנדאו, המביא את הסיפור, סבור כי יש בו לא מעט יסודות אוטוביוגרפיים, משום שדומט, כמוהו כראגב, למד באירופה, חזר אל משפחתו בחיפה והתפעל מתל אביב החדשה. למעשה, ב-‏1922 הוא אף פירסם עליה מאמר אוהד מאוד בעיתון האוסטרי ''ויינר מורגנצייטונג''.

(אגב, סופר הילדים שרגא גפני (שנודע גם בשמות העט אבנר כרמלי, און שריג, איתן דרור ויגאל גולן), שבמשך שנים מטיף למעין כנעניות בגוון ימני מאוד, סבור אף הוא שקיים קשר גנטי קדום בין ערביי ישראל ויהודיה ושרבים מהערבים החיים עימנו כיום אינם אלא צאצאי יהודים שאולצו להמיר את דתם לאיסלם. יתכן שאם היה מכיר את דומט היה מוצא עימו שפה משותפת).

ב-‏1922 פרסם דומט שתיים מיצירותיו בכתב-העת הספרותי ''החיים'', שהופיע בירושלים. באותו כתב-עת סופר גם כי דומט מסר לסופר אביגדור פויירשטיין (אביגדור המאירי) שלושה ממחזותיו - ''משחק ההרמון'', ''האחרון בבני האומידים'' ו''בן סירא'' - כדי שהלה יתרגמם לעברית. מרדכי נאור פירסם את תשבחותיו של פויירשטיין על ידידו הטוב: ''עזיז דומט עוזב את אירופה ובא הביתה וממשיך את חלומותיו, וחלום חלומותיו: השלום. וכאן בבית - אוי - כאן מוצא הוא שוב את אירופה: את הדם, את החיה הנאורה, את הפוך הפוליטי ואת המלחמה. בעיניים תמימות מסתכל הוא במחלה, מעמיד אותה על הדיאגנוזה ומתחיל בעבודה. בעבודת השלום. והעבודה פשוטה כל כך. שני חלקי הגזע השמי שוב מצאו זה את זה ושוב עליהם להתחיל מראש; היהודי והערבי לא שאחים הם, אלא אותה האישיות עצמה - תועק הוא פ והא לכם אלף ראיות והוכחות''.

תקוותיו הפרו-ציוניות של דומט לא עמדו בפני המציאות העגומה שאליה התדרדר הסכסוך היהודי-ערבי. ככל הנראה, הוא התייאש ממציאת פתרון של שלום בין הצדדים והחליט להפעול בכיוונים אחרים. אליבא דלנדאו, דומט נסע ב-‏1939 לגרמניה ושם שימש כקריין בערבית ברדיו ברלין. לימים, הסתכסך כנראה עם הממונים עליו והוא נאסר והועבר למחנה ריכוז, בו מת ביולי 1943.

יהיו כאלה שיבכרו להדגיש דווקא את הצדדים הפרו-גרמניים באישיותו של דומט. אבל לא ניתן להתעלם מפעילותו המוקדמת והמדיעות האידיאליסטיות שביטא בזכות החיבור בין שני העמים - חיבור שכיום נראה יותר כפנטזיה או כמשאלת לב מאשר כתרחיש בעל סיכויים להפוך למציאות של ממש. כדאי שנזכור אותו, את דומט. לא נמצא רבים כמוהו.

מי שמכיר את הנושא מוזמן לתרום עוד פרטים עליו. כל מידע מועיל (למשל, אם יצירותיו של דומט אכן תורגמו לעברית והיכן ניתן - אם בכלל ללמצאן; או היכן נמצא קברו) יתקבל כאן בשמחה ובתודה.











[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
ומי כותב המאמר?   שי פישר   יום ג', 05/04/2005 שעה 17:30   [הצג]   [2 תגובות]
ושאלות   מונס   שבת, 23/04/2005 שעה 10:37   [הצג]   [6 תגובות]
(ללא כותרת)   ירון   שבת, 07/01/2012 שעה 0:40   [הצג]
מחזהו של עזיז דומט-יוסף טרומפלדור   מיכאל זלוטין   יום ד', 11/07/2012 שעה 23:18   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©