אין קיצורי דרך
יום ו', 31/07/2015 שעה 2:16
הדו''ח שפרסם משרד החינוך לאחרונה בדבר שיעורי הזכאות לבגרות ביישובים השונים ברחבי הארץ, מבליט, בין השאר, מגמות הקשורות דווקא לקבוצות מיעוט. בעוד המגזר הדרוזי מגלה מחוייבות להצטיינות בחינוך ושיעור הזכאים בו הולך וגדל עם השנים (מה שמתבטא בזכייתה של בית ג'אן במקום הראשון ברשימה הארצית כולה), אצל האוכלוסייה החרדית מדובר דווקא במגמה הפוכה: שיעור הזכאים לבגרות הולך ויורד. המשמעות: הפער החברתי שבין הדרוזים למיינסטרים החברתי מצטמצם, בעוד שסיכויי הצעירים החרדים למצוא תעסוקה טובה ללא תעודת בגרות ותארים אקדמיים, הולכים ויורדים. השורה התחתונה: שילוב הוא תהליך איטי ומדורג, הכרוך במאמץ רב-שכבתי משולב. זה לא יכול לקרות כאשר הנהגת החרדים חוסמת בפניהם את היכולת לרכוש מיומנויות הנדרשות כדי לפרנס את משפחותיהם הגדולות ברווחה יחסית.








משרד החינוך פרסם השבוע את שיעור הזכאות לתעודת בגרות בהתפלגות לפי ישובים. יש הטוענים כי הקריטריונים לקביעת זכאות לבגרות בעייתיים, יש הסבורים שצריך להכניס שינויים בבחינות הבגרות ויש האומרים כי רשימה זו אינה אלא תוצאה של מניפולציות שנעשות בבתי הספר במטרה להגביר את יוקרתם. יתכן שבכל אלה יש משהו, אבל דבר אחד יש ברשימה הזו שמצדיק התייחסות מרחיבה: היא מאפשרת מעקב אחר מגמות ביחס לחינוך בכל מועצה וישוב בנפרד, על ציר זמן שבו ניתן לבדוק התפתחויות שונות – הן לחיוב והן לשלילה.

רבות כבר דובר וסביר להניח שעוד ידובר על הדוחות הללו. אולי בגלל שזו הפעם הראשונה ניצב ישוב דרוזי בראש רשימת הזכאים. העיירה בית ג'אן (היא כבר מזמן לא כפר) שבגליל העליון זינקה למיקום היוקרתי הזה עם שיעור זכאים של 94.39%. במלים אחרות, אם יש מישהו בבית ג'אן שאין לו זכאות לבגרות, הוא יוצא דופן ברמה בלתי רגילה. מקרה מיוחד וחריג.

בבית ג'אן החינוך הוא אתגר שקיבלה על עצמה קהילה שלמה. ראשי המועצה, מנהלי בתי הספר, המורים, ההורים – כולם מאמינים שעם הישגיות בלימודים אפשר להגיע לחוגים יוקרתיים באוניברסיטאות ועם תארים בתחומים הללו אפשר להגיע רחוק, חברתית וכלכלית. אם ההורים היו חקלאים, סוחרים, בעלי מלאכה ומורים, אין מניעה שבדור הבא יהיו גם אנשי הייטק, מהנדסים, עורכי דין ובנקאים. הצווארון הלבן יצטרף אל הצווארון הכחול. חלק מהם ישדרגו את עיירת מוצאם. אחרים יעברו לערים הגדולות וישתלבו שם בחיי העסקים. הדרוזים רוצים מוביליות חברתית והם רוצים אותה עכשיו.

''האמא הדרוזית הפכה להיות אמא פולניה''. סמדר שיר מסבירה איך זה קרה (''ידיעות אחרונות'' 30 ביולי 2015).

מבחינת הדרוזים, מדובר בשינוי מתמשך. שיעורי הגיוס שלהם לצה''ל גבוהים מאוד, הם מיוצגים בכנסת, הם שותפים פעילים בכל תחומי החברה – אבל התחושה הייתה שהיישובים שלהם אינם מצליחים להיחלץ מבעיות הקשורות במחסור בדיור ובקשיי תעסוקה. במשך שנים טוענים היישובים הדרוזיים שהם מופלים תקציבית ושבנייה ביישוביהם אינה מקבלת דחיפה מספקת על ידי משרדי הממשלה. ובכן, אם המדינה אינה עושה די, לחות אנחנו יכולים לעשות את המאמץ מצדנו, אמרו הללו לעצמם – והשקיעו כל מה שאפשר להשקיע בחינוך. תקציבים, שעות עבודה, מורים איכותיים, תוכניות העשרה, פיקוח על הכנת שיעורי בית, הזרקת מוטיבציה בכמויות, שיתופי פעולה בין מורים להורים, פרויקטים חינוכיים, טיפוח מצוינות – כל אלה הפכו בחלק גדול מהמועצות הדרוזיות לנושאים שמעל לכל מחלוקת.

הנתונים מרשימים. על ההישג העצום של בית ג'אן כבר דיברנו. אבל יש עוד. במקום העשירי היוקרתי ניצב הכפר מע'אר. נכון, רק 60% מהאוכלוסיה בו הם דרוזים, אבל כנראה שהאמביציה העצומה להישגיות בתחומי החינוך הדביקה שם גם אחרים. 85.71% מתלמידי הכפר זכאים לבגרות. אלה השניים המובילים. אחריהם אפשר למצוא ישובים כמו מג'דל שמס (69.28%), עוספייה (67.26%), דלית אל-כרמל (63.78%), ירכא (59.85%) ועוד. לגבי חלק מהכפרים לא פורסמו נתונים (ג'וליס, יאנוח-ג'ת, סאג'ור, חורפיש, פקיעין, כסרא-סמיע), אבל סביר להניח שגם שם קיימת מגמה דומה.

ביטויה המרכזי של המגמה אינו רק בשיעור הגבוה של זכאים לתעודת בגרות אלא בכך שכמעט בכל היישובים שהוזכרו מדובר בעלייה משמעותית בהשוואה לשנים קודמות. בבית ג'אן עלה שיעור הזכאים ב-‏2.45% לעומת השנה שעברה, במע'אר ב-‏4.48%, במג'דל שמס ב-‏3.03%, בעוספייה ב-‏1.94%, בדלית אל כרמל ב-‏1.39% ובירכא הגבוה מכולם – 5.98%. זו כבר אינה תמונה האופיינית לכפר או שניים. זוהי מגמה מגזרית. את פרותיה יראו הדרוזים בעוד שנים ספורות, כשבוגרי התיכונים הללו ייצאו לשוק האזרחי עם תארים אקדמיים. ביחד עם האליטה הצבאית ההולכת ונבנית בקרבם (דרוזים רבים מתגייסים לחיל האוויר וליחידות מובחרות; אל''מ רסאן עליאן הוא המפקד הדרוזי הראשון של חטיבת גולני), מדובר בחלק מהשכבה שתשתלב בהנהגת המדינה בעוד שני עשורים.

אם הדרוזים מתקדמים במהירות ראויה לציון לכיוון של השתלבות מלאה, הרי אצל החרדים התמונה הפוכה לחלוטין. ארבע המועצות הסוגרות את רשימת הזכאים לבגרות הן חרדיות באופיין. רכסים (13.18%), ביתר עלית (9.83%), בני ברק (9.21%) והעלובה ביותר – מודיעין עלית (7.33%). ישובים שיש בהם שיעור גבוה של חרדים, כמו צפת, ביתשמש, טבריה ואלעד מצויים אף הם בתחתית הרשימה. ירושלים, בירת ישראל, נמצאתת למרבה הביזיון במקום ה-‏158 מתוך 164 ישובים שנכללו ברשימה. שיעור זכאי הבגרות בה הוא 42.59%, והוא משקף ירידה לעומת השנה שעברה. העיר שאמורה להיות לא רק בירת המדינה אלא גם מעוז ההשכלה בה, היא עיר שכמעט שישה מכל עשרה תלמידים בה לא ייבחן אפילו בבחינת בגרות אחת. ואין שום ספק, לאוכלוסייה החרדית העצומה של ירושלים יש תרומה נרחבת לכך.

גם כאן קיימת בעייה של ירידה נמשכת בשיעורי הזכאות: בביתר עלית נרשמה ירידה של 5.38%; באלעד של 9.17%; וברכסים - שיעור שלילי של 12.03%. ירידות נרשמו גם בערים מעורבות שבהן אוכלוסייה חרדית גדולה.

לחרדים יש בעיה: הריבוי הטבעי הגבוה שלהם יצר לחץ עצום להשיג אמצעי קיום. בתי התמחוי והמטבחים לעניים, המקובלים כאמצעי תמיכה סולידריי במערכת הרווחה הפנים-חרדי, אינם מספקים את הפתרון. יש צורך בהרבה הרבה יותר כסף כדי לקיים את מאות האלפים הללו. נציגי הציבור הזה בכנסת (מפלגות ש''ס ויהדות התורה) מתנות דרך קבע את תמיכתן בקואליציה בהקצאת כספים ייחודיים למערכות החינוך העצמאיות שלהן, לתמיכה בפרויקטים לדיור עבור משפחות חרדיות ובמימון ישיבות חרדיות שלמדינה אין שליטה על תוכניות הלימוד שלהן.

מדובר בלימודי ליב''ה (לימודי יסוד בחינוך הממלכתי). תוכנית הלימוד מחולקת לשלושה אשכולות: בכיתה א' נלמד אשכול שפות וספרות, אשכול מתמטיקה, טבע, מדע וטכנולוגיה ואשכול מיומנויות הגוף. בכיתות ב'-ו' מתווסף אשכול מורשת, רוח וחברה. התוכנית הזו אמורה לצמצם את פערי הידע ואת הפרשי המיומנויות בין תלמידים חילונים ודתיים לבין תלמידים חרדים.

שוב: החינוך הוא נקודת המפתח כאן: ראש הציבור החרדי חוששים כי פתיחת מערכות החינוך החרדיות למקצועות ליב''ה תגדיל את הידע הכללי הנצבר בקרב התלמידים, תפחית את משקלם האינטלקטואלי של לימודי ההלכה ותגביר את המוטיבציה בקרב צעירי החרדים להשתלב בחברה הישראלית הלא-בהכרח-חרדית. השתלבות כזו משמעה, בהגדרה, נכונות לקבל השפעות תרבותיות גם מסביבה חילונית. כך שיכול להיות שמהנדס חשמל חרדי או עורכת דין חרדית יתפרנסו בכוחות עצמם, לא ייאלצו להסתמך על כספי החלוקה שמקוששים הפוליטיקאים החרדים והגרוע מכל – יישמטו מאחיזתם היומיומית של הרבנים והאדמו''רים. הואיל ומנהיגים אינם מעוניינים לאבד שליטה, הם כופים על נתיניהם התנהגות קולקטיבית הרצויה להם – גם אם היא עומדת בסתירה לטובת אותם צייתנים עצמם.

חינוך הוא תהליך ארוך טווח. ממש כפי שבמועצות הדרוזיות מבשיל בימים אלה מהלך חינוכי ארוך טווח שהוחל בו כבר לפני שנים, כך גם צריך לקרות במגזר החרדי. אלא שהדרוזים אינם מחזיקים בלשון מאזניים קואליציונית והחרדים כן – ולכן החרדים מבקשים לייצר לעצמם קיצורי דרך.

בעוד הדרוזים עושים את הדרך הארוכה (עדיפות תקציבית לנושאים חינוכיים, יצירת מאמץ לימודי קהילתי וטיפוח מצוינות ככלי לשיפור איכות חיים בעתיד), אצל החרדים מבקשים להחזיק במקל בשני קצותיו: גם להימנע מלימודי בסיס הנתפסים כסיכון או ככפירה, וגם להשיג עמדות מפתח בשוק התעסוקה. הדרוזים הבינו שקריירה צבאית יכולה להיות אמצעי מצוין להשתלבות חברתית ולהשגת ביטחון כלכלי. אצל החרדים הצבא הוא בעיה נוספת: מעבר לעובדה שהם מסרבים לקבלה את האידיאה הציונית שמוטמעת בצה''ל, הם חוששים מפני אותו חיכוך עם אוכלוסיות לא-חרדיות שמשרתות אף הן בצה''ל – החל מחילונים, עבור דרך דתיים-לאומיים וכלה בבדואים, דרוזים, צ'רקסים ונוצרים. גם כאן קיימת הסכנה של התרחקות החיילים החרדים מהדת וההבנה שקיימים סגנונות חיים אלטרנטיביים בהם מימוש הפוטנציאל האישי שלהם מבטיח לא פחות.

מדיניות ההנהגה החרדית היא הרסנית, ובראש ובראשונה פוגעת בחסידיהם שלהם. היא אינה מעניקה להם ידיעות או מיומנויות רלוונטיות לשוק העבודה. סופר סת''ם או בלנית לא יוכלו לפרנס את משפחתם הגדולה ברווחה. לעומת זאת, בתחומי הרפואה, הטכנולוגיה וראיית החשבון העניינים שונים לגמרי והמשכורות נחשבות טובות יותר.

האובססיה הרבנית להמשך השליטה בחסידים ובצרכיהם הביאה אותם לחפש בעבר פתרונות פרנסה עוקפי השכלה. למשל, הפיכת סמיכה לרבנות למקבילה לתואר ראשון באוניברסיטה או במכללה מוכרת. במצב כזה יש לחרדים נגישות למשרות ציבוריות הדורשות תואר ראשון כתנאי להשתתפות במכרז על התפקיד. בית המשפט פסל את ההקבלה הזו. קיצורי דרך אחרים היו דרך לימודים מקוצרים במכללות שחלקן התגלו כפיקטיביות.

השורה התחתונה היא שאין קיצורי דרך להשתלבות של ממש בחברה הכללית. זהו תהליך ארוך, שמחייב פתיחות מחשבתית ויציאה מן הגטו הפיסי והמנטאלי שבו שרויים המיעוטים המשתלבים. בית ג'אן תישאר ישוב פריפריאלי, אבל בוגרי בית הספר התיכון שלה יסיימו לימודי תארים מתקדמים באוניברסיטאות ויוכלו לפתח קריירות גם מחוץ ליישוב שלהם. אצל החרדים זה נראה עדיין חלום רחוק. כשהם מתעוררים ממנו, הם מגלים שהמצב לא ישתנה: רבניהם חוסמים את השכלתם והשתלבותם והם נאלצים לראות, בעיניים כלות, איך יישוביהם משתרכים בירכתי רשימות המעידות על אוריינות. זה בוודאי לא מעורר אצלם יותר מדי גאווה.












[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
ברוך מחיה מתים!   אבשלום אליצור   יום ג', 11/08/2015 שעה 14:47   [הצג]   [178995 תגובות]
שווי. משקל במגזר החרדי אינו יציב ולכן ישתנה   קמיליה   יום א', 01/11/2015 שעה 19:43   [הצג]   [271 תגובות]
[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©