התוכנית הפיקטיבית של נפתלי בנט
יום ו', 21/12/2012 שעה 21:47
נפתלי בנט הוא בחור מוכשר. הוא עשה הון בהיי-טק, התקדם במהירות בפוליטיקה, היה יד ימינו של בנימין נתניהו, כיהן כמנכ''ל מועצת יש''ע ונבחר כמנהיג מפלגת הימין הבית היהודי. לאחרונה פרסם בנט סרטון אנימציה שבו הוא מתווה את קווי התוכנית המדינית שלו: סיפוח חד-צדדי של שטחי C, כלומר של אותם שטחים שנותרו אחרי הסכמי אוסלו בשליטה ישראלית ביטחונית ואזרחית כאחד. התוכנית מוצגת בקלילות, כמעט באופן אגבי, כדבר היחידי שהגיוני לעשותו. אבל גם בנט מבין שמעבר לסיסמה הזו, התוכנית הזו פשוט בלתי-אפשרית. אז למה הוא עושה את זה? מדוע הוא מציג אותה? הנה כמה תשובות.







לאחרונה מועבר ברשת סרטון אנימציה המציג את תוכניתו המדינית של נפתלי בנט. התוכנית הזו, שבנט מציג אותה אך ורק לצרכי בחירות, אינה עומדת בשם אמת מידה הגיונית ומתעלמת לחלוטין מתגובת האו''ם, האיחוד האירופי, מדינות ערב ושאר גורמים קטנים ושוליים.

פיקציה מדינית. נפתלי בנט (מקור: ויקימדיה).

צר לי שאני מקלקל את השמחה, אבל הסרטון הזה, שבו צפיתי כמה וכמה פעמים עוד לפני ההפצה האחרונה, רק מעיד עד כמה שטחית נעשתה החשיבה שלנו - או עד כמה פוליטיקאים מסוימים חושבים שאנחנו שטחיים. כאילו שסרטון אנימציה קליל יכול לייפות מציאות מסובכת בהרבה.

סיפוח שטחי C באופן חד-צדדי הוא ביטוי מצוין לתפיסה של ''לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים''. הביטוי המקורי נאמר על ידי בן גוריון במהלך ישיבת ממשלה סוערת שבה דרש להיכנס פיסית לעזה ולגרש משם את המצרים כתגובה על פיגועי הפידאיון. משה שרת, יריבו הפוליטי של בן גוריון ושר החוץ של המדינה הצעירה, טען שהאו''ם לא יקבל צעד כזה ושיש להתייחס אליו בכבוד. בתגובה ביטא בן גוריון את סלידתו מהאו''ם במשפט הזה, כמו גם בביטוי אחר שטבע, ''או''ם שמום''. אבל גם בן גוריון עצמו הבין שזו חארטה בארטה, ששרת צודק ושיש גבול ליכולותיה של ישראל לצאת לכיבוש חד-צדדי. יתר על כן, גם הוא הבין שאת המצרים אפשר אולי לגרש מעזה, אבל אחר כך מישהו יצטרך לשלוט בעזה הזאת, לנהל אותה, להסדיר את כל הנושאים האזרחיים, לגבות מסים, לתקן כבישים, לארגן שרותי בריאות, דואר, תקשורת - בקיצור, כאב ראש אחד גדול. התוצאה: ישראל לא גירשה מעזה אפילו חייל מצרי אחד עד שנת 1967. כן, למרות שבן גוריון עשה במדיניות החוץ והביטחון של ישראל כמעט כבתוך שלו. לכל היותר, הסתפקה בכמה פעולות תגמול. אחרי 1967 אנחנו כבר יודעים מה קרה שם.

נחזור לתוכנית של נפתלי בנט. היא מדברת על סיפוח חד-צדדי של שטחים שבהם שולטת ישראל מכוח הסכמי אוסלו. בנט וחבריו, להזכירכם, התנגדו להסכם הזה מכל וכל. עכשיו הם רוצים לקצור את פירותיו. שטחי סי נשארו אצלנו משום שממשלות רבין ופרס תכננו להפוך אותן לחלק מהמו''מ על הקמת מדינה פלסטינית תוך השארת גושי ההתיישבות היהודיים בריבונות ישראל. שוב: מו''מ, שתוצאותיו מותנות בהסכמה הדדית ובערבות בינלאומית לקיום ההסכם. אצל בנט אין דבר כזה: לא הסכם ולא בטיח. הוא חושב שנספח והעולם ימשוך בכתפיו, יהנהן בראשו מתוך השלמה עם הצעד הזה ונוכל לחזור לענייננו.

אז זהו, שזה לא עובד ככה. לזהכירכם, הגדה המערבית נחשבת כשטח כבוש. נכון, מעולם לא הוקמה בה מדינה ערבית, אבל היא גם מעולם לא הוכרה כשטח של מדינת ישראל. למעשה, ההתנחלות הישראלית שם לאורך השנים והשאיפה לבצע סיפוח זוחל של השטחים הופכת את ישראל למצורעת בזירה הבינלאומית. לו היה הדבר תלוי באו''ם, כבר מזמן היו מוטלות על ישראל סנקציות כלכליות שהיו חונקות אותנו תוך זמן קצר. ביטולי הסכמים, הפסקת יצוא, פיטורין המוניים, מחסור בחומרי גלם ובתשתיות אנרגיה, התמוטטות שוק ההון ואינפלציה דוהרת הם רק חלק מהתוצאות של תרחיש כזה (תראו מה קורה באיראן, שעתודות האנרגיה שלה עצומות). אלא שארה''ב טורחת כל העת להטיל וטו על הצעות כאלה. יש סיבה לווטו הזה. האמריקנים קיבלו שוב ושוב הבטחות מישראל שאו-טו-טו חוזרים לשולחן הדיונים וחותרים להסכם ומה לא - והאמינו. עכשיו הם כבר לא מאמינים יותר. אובמה והילארי קלינטון כבר קראו לו ''שקרן'' ולא טרחו לחזור בהם מדבריהם. לאחרונה, גם פרסמה מחלקת המדינה האמריקנית הודעה ברורה שלפיה בנייה אלפי יחידות דיור בירושלים המזרחית מעידה על כך שישראל יוזמת פרובוקציות סדרתיות. את זה אומרים האמריקנים,. לא אירופה, לא סוריה, לא איראן. בעלי הברית הקרובים ביותר שלנו. די ברור שלאובמה נגמרה הסבלנות, ושבקדנציה השנייה שלו, כשהוא משוחרר משיקולי בחירות, הוא לא יהסס להיות קשוח הרבה יותר כלפי צעדים מהסוג הזה.

אבל זו רק ההתחלה. במדינות רבות בעולם, לרבות בבריטניה ובסקנדינביה, מתארגן חרם על מוסדות אקדמאיים ישראליים. ישנן חברות שכבר אינן מוכנות לסחור עם ישראל. במדינות מסוימות לא יכולים חיילים, קצינים ופוליטיקאים ישראלים לנחות, משום שהם צפויים למאסר בגין פשעי מלחמה, כביכול. האיחוד האירופי רומז על סנקציות כלכליות אפשריות בעקבות בנייה חד-צדדית במרחב שבין ירושלים למעלה אדומים (E-1). ביותר ויותר מדינות משפיע שיח הזכויות של תנועת BDS ונשמעת תביעה להפעיל סנקציות על ישראל במטרה לאפשר את זכות השיבה של הפליטים וצאצאיהם לעכו, יפו, חיפה וצפת.

נכון, אפשר לומר שגם ממשלות אחרות התנחלו בשטחים. זה נכון, אבל חלקית בלבד. בממשלות הקודמות, במקביל להתיישבות הישראלית בשטחים, תמיד באה לצידה תוכנית מדינית כלשהי. פרס רצה את האופציה הירדנית. שמיר, סרבן ופסימיסט כרוני, הלך (אמנם כמי שכפאו שד) לוועידת מדריד. רבין הלך על הסכם אוסלו. ברק ניסה להגיע להסדר עם ערפאת בקמפ דייוויד. אולמרט הציג מפת נסיגה מרחיקת לכת לאבו מאזן. שרון יצא חד-צדדית מעזה. לכולם היה אופק מדיני כלשהו. בממשלה הנוכחית זה לא קיים, ואצל נפתלי בנט זה אפילו לא אפשרי. לא אני אומר את זה. הוא אומר. תקשיבו לסרטון.

בואו ואגלה לכם משהו: בנט לא יספח אפילו סנטימטר משטחי C. למה? כי גם הוא מבין את מה שסיפרתי לכם. הרי הוא לא הגאון הראשון שחושב על זה. למה בכל הממשלות שכללו את יצחק שמיר, רחבעם זאבי, יצחק לוי, שאול יהלום, עוזי לנדאו ואפי איתם - אף אחד מהם לא מצוי שמאלה מבנט - לא היה סיפוח כזה? כי גם הם הבינו את זה. מדוע גם חברי כנסת קיצוניים שבקיצוניים כמו חנן פורת, גאולה כהן או חיים דרוקמן לא טרחו לקדם את הסיפוח הנחמד הזה? למה בנט עצמו, שהיה ראש מטה נתניהו ומנכ''ל מועצת ישע, לא דיבר על כך מעולם? עיינו ערך התשובה הקודמת (אגב, תמיד כשמציעים לכם תוכניות לסיפוח חד-צדדי, תשאלו את המציע מדוע זאף ממשלת ימין לא עשתה את זה עד עכשיו. חוץ מהאשמת השמאל - גם כשהוא במיעוט ובאופוזיציה - אין להם אף פעם תשובה לשאלה הזו).

הנה זה. מפת ישראל והשטחים לאחר יישום תוכנית בנט (מקור תמונה 2).

אז למה בנט עושה את זה? או, עכשיו הגענו לדבר החשוב באמת. תקשיבו טוב: בנט מבין שנתניהו חסר אונים מבחינה מדינית. שנתניהו אינו מעוניין ליצור שום התקדמות, ובמידה שהוא מעוניין, הוא אינו יכול להרשות לעצמו שהימין הקיצוני יפרוש ממשלתו (הוא כבר עבר את זה פעם אחת, ב-‏1999; ומי שהפיל אותו על שהעז לחתום הסכם לחלוקת השליטה בחברון, זו המפלגה שעכשיו עומד בראשה אותו נפתלי בנט). לפיכך, הוא שבוי מרצון בידיהם של קיצוני הליכוד, ש''ס והבית היהודי. ועכשיו בואו ניכנס לראש של בנט. אם נתניהו משותק מבחינה מדינית, אומר לעצמו בנט, אני יכול להראות שיש אלטרנטיבה מימין לנתניהו. שלא רק בשמאל יודעים לייצר תוכניות מדיניות, גם בימין. אבל להבדיל מנתניהו, אני לא עומד בראש המפלגה שתרכיב את הממשלה הבאה, ולכן אני חופשי להציע לא רק את סיפוח שטחי C אלא אפילו דברים יותר מרחיקי לכת. שום קווי יסוד של ממשלה ושום סדר יום מדיני שלה לא יכלול תוכנית כזו, ואני אוכל אז לומר שצריך להתפשר על תוכנית הסיפוח כדי להקים ממשלת ימין חדשה שיחד איתי תשמר את שליטת ישראל ביהודה ושומרון ואת המשך ההתנחלות שם. אבל אז, כשאני אתפשר, כבר יהיו לי 15 מנדטים בכיס.

הלאה. כדי למצב את עצמו כימין שפוי ולא משיחי, הציג בנט את הרשימה שלו ככזו המשלבת דתיים וחילונים. לא עוד מפלגת דוסים סטנדרטית, אלא משהו נוסח ''צומת'' או ''התחייה''. לצומת הצביעו בזמנו לא מעט צעירים שבכלל היו בשמאל, כי הציגה מצע של חזרה לציונות שורשית. תבדקו את הרשימה שבקישור. יש שם בדיוק חילונית אחת, איילת שקד שמה. כל השאר דתיים, חלקם בעלי אג'נדה מטורללת לחלוטין (אורית סטרוק מחברון, למשל). הסרטון הזה, שמדבר ''רק'' על סיפוח שטחי C, הוא חלק מאותה מגמה: להקרין גישה צעירה, חיובית וקלילה במקום להצטייר כמשיחיסט אנטיפט, זועף ופאנאטי. העובדה שהתוכנית הזו עולה פה בכלל לדיון רציני רק מראה עד כמה האסטרטגיה הזו מצליחה לו.

ואת כל ההרצאה הזו אני חייב לסיים באנקדוטה קצרה. ב-‏1994, בהיותי כתב מדיני בעתי''ם, ליוויתי את אורי אור, אז סגן שר הביטחון, לסיור בחברון. במהלך הסיור הוא נפגש גם עם נציגי המתנחלים בחברון, שהם קיצוניים ביותר בהתבטאויותיהם ובמעשיהם. דובר היישוב היהודי בחברון היה נועם ארנון. בנימה עניינית ושקולה הציג ארנון את האידיאולוגיה שלו בפני איש מפלגת העבודה. ''אנחנו בכלל לא רוצים לפוצץ את המסגדים של הר הבית'', אמר, ''זו סתם עלילה. אנחנו לא כאלה קיצונים. להיפך. אנחנו דווקא מאוד מסבירי פנים. אנחנו חושבים שצריך להודיע לפלסטינים שיש להם אפשרות לפרק את מסגד אל אקצא וכיפת הסלע וכל השאר ולהעביר את כל החלקים לסעודיה, או לכל מדינה שיבחרו. רק אם לא יעשו את זה אחרי האולטימטום שלנו, נצטרך, בלית ברירה, לפוצץ אותם בעצמנו. זה קיצוני בעיניך?''. משהו בסגנון ''אם לא תהרוג את הילד שלך, ניאלץ בצער רב לעשות את זה עבורך''.








[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
(ללא כותרת)   jacob.zandman@gmail.com   יום ו', 21/12/2012 שעה 22:46   [הצג]
ואולי הוא מתכוון.   עמית   שבת, 22/12/2012 שעה 2:04   [הצג]
'שטחים' ולא 'סטחים'   עדו   שבת, 22/12/2012 שעה 12:23   [הצג]
לא יודע אם הוא רוצה או מסוגל   האיש שלא היה שם   שבת, 22/12/2012 שעה 18:07   [הצג]   [2 תגובות]
''תכנית מדינית''   שרוול   שבת, 22/12/2012 שעה 19:47   [הצג]
מה שהיה הוא לא בהכרח מה שיהיה   אלעד יאיר   שבת, 22/12/2012 שעה 23:31   [הצג]   [2 תגובות]
אם בן גוריון היה מקשיב לך לא היתה מדינה   ירון   יום ב', 24/12/2012 שעה 12:31   [הצג]   [2 תגובות]
תוכנית   משה עברי   יום ב', 24/12/2012 שעה 13:03   [הצג]   [3 תגובות]
תיקונצ'יק   בני   יום ג', 25/12/2012 שעה 10:42   [הצג]
אתה צודק, כמובן, אבל הנימוקים בעייתיים.   דג קר   יום ד', 26/12/2012 שעה 11:09   [הצג]   [2 תגובות]
תוכנית הזויה?   שמוליק   יום ב', 14/01/2013 שעה 18:48   [הצג]
ההתחשבות בדעת העולם- אשליה היסטורית   מאור   יום ה', 14/03/2013 שעה 17:44   [הצג]
לילת אל קאדר   זמבלה   יום ד', 07/08/2013 שעה 11:20   [הצג]
כמה נכון!   רמי   יום א', 17/11/2013 שעה 15:36   [הצג]
[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©