בנק קטן בערבה
יום ד', 13/06/2012 שעה 10:38
באמצע המאה התשע-עשרה שימשו ערבות העשב האדירות של טריטוריית דקוטה כבמה זירה לעלילותיה של משפחת אינגלס - עלילות שתוןעדו לאחר מכן בסדרת ספרי ''בית קטן בערבה''. דומה כי למעלה ממאה שנה לאחר מכן עדיין משכילים אנשי צפון דקוטה לשמר את רוחו המקורית של הספָר המערבי. החוואים המנמרים את שדותיה אינם פושטים רגל באותה מהירות המאפיינת מדינות חלקאיות אחרות בארצות הברית, משום שבגבם נושבת רוח של עידוד הבאה מבנק מיוחד למדי. ה-BND, הבנק היחיד בארצות הברית שמצוי בבעלות מדינה, פועל במקום שהוא לכאורה אחד הרפובליקניים והשמרניים ביותר - אבל בפועל מיישם ערכים סוציאליים המתיישבים היטב הן עם רוח התפיסה של משק חופשי והן עם עקרון הערבות ההדדית שאפיין את תקופת ההתיישבות בערבה. המוסד המיוחד הזה ראוי שילמדו ממנו משהו.ץ כן, גם אם הוא פועל במדינה שאוכלוסייתה קטנה יותר מזו של תל אביב לבדה.



-





צפון דקוטה אינה בדיוק מדינה הנחשבת למשאת נפשם של מטיילים מישראל, או מטיילים בכלל. היא גדולה, שטוחה, חקלאית ברובה ומיקומה בשוליים הצפוניים של ארצות הברית מרחיק אותה מנתיבי התיירות המקובלים. הנוף שלה חדגוני, האטרקציות העירוניות בה שוליות בהשוואה לערים הגדולות וענפי הספורט החביבים על תושביה הם דייג, צייד, הוקי קרח, סקי ומרוצי מזחלות. ציידי סלבריטיז לא ימצאו בה תחליף להוליווד או ניו יורק שנייה: מאמן הכדורסל פיל ג'קסון, המוסיקאי לורנס וולק והזמרים בובי וי ופגי לי הם הבולטים ביותר שיצאו ממנה. לא משהו מיוחד לכתוב עליו הביתה.

חווה חקלאית בצפון דקוטה. פחות פשיטות רגל מאשר במדינות חקלאיות אחרות (מקור תמונה 1).

אבל כל אלה רק העובדות הצפות על פני השטח. כשבוחנים אותה קצת יותר מקרוב, צפון דקוטה היא אחת המדינות המרתקות ביותר בארצות הברית. היא משמרת, אולי יותר מכל מדינה אחרת, את רוחו המקורית של הספר החקלאי האמריקני. לתושביה מנטאליות של אנשים בלתי-מפונקים-בעליל, כאלה שלא ממש מכירים את הנוסחה של התעוררות מאוחרת, ישיבה עם עיתון בבית הקפה עד הצהריים, הרמת טלפון לסוכן הבורסה כדי לבדוק מה העניינים ולתת הוראה או שתיים וחזרה אל הרכילויות של הברנז'ה. שם קמים מוקדם מאוד בבוקר, לובשים סרבל עבודה ואחרי קפה מהיר וחזק עולים על הטנדר ונוסעים לחליבת הפרות, לקילטור התבואה או לאיסוף התירס. מי שנוסע שם בכבישים יכול לראות איכרים מגלגלים מספוא, אוספים את הבקר המפוזר וכשצריך גם מתקנים בעצמם את הטרקטור, כי המוסך הקרוב נמצא במרחק של עשרות מילין ונסיעה אליו תבזבז חלק גדול משעות היום שניתן לנצל לעבודה. אפילו המטבח המקומי משמר פשטות של פעם, ועדיין מושפע מאוד מהמאכלים שהביאו עימם המהגרים מגרמניה ומסקנדינביה במאה ה-‏19.

אבל כאמור, יש שם הרבה יותר מזה. צפון דקוטה מצליחה לשמר את האופי המקורי שלה בעזרת מערכת בנקאית יחידה במינה, חריגה מאוד בנוף האמריקני. אחד האלמנטים הבולטים ביותר במערכת הזו הוא הבנק של מדינת צפון דקוטה, ה-BND.
קראו שוב את המשפט האחרון, או ליתר דיוק את חמש המלים האחרונות. בארצות הברית, מעוז הקפיטליזם העולמי, ובמיוחד באחת המדינות הרפובליקניות ביותר בה (הפעם האחרונה בה זכה מועמד דמוקרטי לנשיאות ברוב קולות תושבי המדינה הייתה ב-‏1964) פועל בנק בבעלות המדינה. יש בארצות הברית 49 מדינות נוספות, אבל באף אחת מהן אין דבר כזה. הקיצונים שבין הרפובליקנים, הרואים בכל מוסד שכזה קריצה לסוציאליזם אם לא יותר מזה, מתקשרים לחיות עם הרעיון הזה. הבעיה היא שבינתיים הוא עובד.

ה-BND הוא דוגמה מובהקת לקהילה שלוקחת אחריות על חייה שלה. חוואים מקומיים יצאו נגד מדיניות המחירים שהוכתבה על ידי שווקי החיטה בערים הגדולות, קיזזה את עלות ההובלה של החיטה ממחירה והעבירה למגדליה סכומים נמוכים ביותר. הדקוטאים, אנשים שהגיעו לערבות הגדולות כדי לבנות לעצמם עתיד חדש לקחו את העניינים לידיהם. הם העבירו חקיקה מתאימה ובנו בעזרתה בנק מדינתי וכן טחנת קמח וממגורות המצויים בבעלות המימשל בביסמארק. הבנק עצמו הוקם ב-‏1919 ומאז הוא משמש כזרוע המימון של המימשל וכרוכש העיקרי של התבואות מאיכרי המדינה. מה שהוא עשה אז הוא עושה גם כיום – ובכך מבטיח לחוואים מחיר הוגן תמורת תוצרתם.

הבנק של צפון דקוטה הוא המוסד בו מופקדים כספי המסים והאגרות שמשלמים תושבי המדינה. לפיכך, הוא נהנה מעורף כלכלי רחב, המאפשר לו גמישות במתן האשראי ללקוחותיו. במלים אחרות, הבנק מחזיר את כספי המסים לתושבים כהלוואות בריביות נוחות. החוואים ובעלי העסקים הקטנים משקיעים את הכספים הללו ברכישת ציוד ובשיפור תשתיות העבודה. הבנק מאמין בתושבי המדינה, ולפיכך שיעור ההשקעה של כספי הבנק בכלכלת המדינה שבה הוא פועל הוא הגבוה ביותר בארצות הברית.

הבנק מתעל חלק גדול מהכספים שלו לתחומים שבהם בנקים אחרים פועלים במשורה. הוא כמעט ואינו עוסק בבנקאות קמעונאית סטנדרטית ואינו מנסה להתחרות בבנקים המסחריים האחרים (יש לו רק סניף אחד – בבירה, ביסמארק). במקום זאת, הוא מממן הלוואות לסטודנטים תושבי המדינה ומשקיע בפיתוח תשתיות אנרגיה. בשנים האחרונות הוא מפעיל תכנית הלוואות לשיקום עסקים שנפגעו על ידי אסונות טבע, דוגמת השיטפון שפקד את העיר פארגו לפני מספר שנים. לבנק יש אמנם חשבון בפדרל ריזרב, אבל הפקדונות שבו אינם מבוטחים על ידי התאגיד הפדראלי לביטוח פיקדונות (FDIC), והם מגובים באמצעות אותם כספי מס שמופקדים בבנק. כך, למעשה, פועל הבנק של צפון דקוטה כמעין בנק מרכזי הממלא פונקציות חברתיות ממדרגה ראשונה.

הבנק הולך על חבל דק במיוחד, המתוח בין תחרות נגד הסקטור הבנקאי הפרטי לבין שיתוף פעולה עמו. לעתים הוא אינו מעניק את מלוא ההלוואה לעסק המבקש אותה, אלא משלים הלוואה שמעניק בנק פרטי ומשתמש בעוצמתו על מנת להפחית את שיעורי הריבית. הוא מעניק בטוחות להלוואות שנוטלים יזמים וסטארטאפיסטים, ובכך ממלא פונקציה דומה לזו של ה-SBA, הוא מינהל העסקים הקטנים, גוף פדראלי שזה בדיוק תפקידו. מצד שני, הוא משמש גם כבנק של בנקאים – סולק המחאות, מספק נזילות ונותן שירותי משמורת לאגרות חוב. שרות נוסף, שמעניק הבנק לבנקים אחרים הוא רכישת הלוואת מהם כדי להבטיח שלא יעברו את סף האשראי המותר, וכן שוק משני להלוואות דיור.

מי שמחפש הנדסה פיננסית מהירה, מוצרים רב-שכבתיים מתוחכמים ומערך שיווק שיחדירן אותם בעוצמה ללקוחותיו לא ימצא אותה בבנק המסוים הזה. אריק הארדמאייר, הנשיא החרוץ של הבנק, מנע את כניסתו לשוק הלוואות הסאב-פריים ולתחום נגזרי האשראי. הוא העדיף את מה שהוא מכנה ''מנטאליות וורן באפט'': לא נכנסים לתחום שאותו לא מבינים. כך קרה שהבנק לא נפגע קשה במיוחד ממשבר הדוט קום של 2001/2 וממשבר האשראי העולמי של 2008/9.

שיטפון ליד פארגו, שעה שהנהר האדום עולה על גדותיו ומציף בתים וכבישים. הבנק מסייע לשיקום העסק (מקור תמונה 2).

היציבות שמשרה הבנק בכלכלה החקלאית של צפון דקוטה באה לידי ביטוי ביכולתה לדלג מעל משברים שהביאו חורבן על כלכלות שלמות באמריקה. בשנים האחרונות היא נהנית מבונוס נוסף, כתוצאה מגילוי מרבצי נפט עשירים במערב המדינה. התוצאה היא שבשנים האחרונות הגידול בכלכלת צפון דקוטה הוא הגבוה ביותר מכל מדינות אמריקה. מאז שנת 2000 צמחה כלכלת המדינה בשיעור שנתי מוצע של 7.52 אחוז – שיעור כמעט כפול מהצמיחה הלאומית השנתית הממוצעת העומדת על 3.9 אחוזים בלבד.









אני רחוק מאוד מלהתרשם מביצועים פיננסיים של בנקים. אני נוטה יותר להתרשם מהיגיון בריא המיושם בחוכמה. כשמוסד מדינתי כלשהו מיישם את ההיגיון הבריא של השקעת כספי המסים חזרה במשלמיהם ואת ההיגיון הבריא של אי-התערבות בתחומים שבהם הוא אינו מבין, אני יכול להעריך אותו. זה בדיוק מה שקורה כאן.

הפרובינציאליות הישראלית מביאה רבים וטובים אצלנו להעריץ ולאמץ מודלים התנהגותיים המעוצבים בבירות הכלכלה עולמית. רק מעטים מסתכלים גם אל הפריפריה ומנסים ללמוד ממנה. אני, לפחות, טרם שמעתי על ניסיון להתאים את הניסיון של צפון דקוטה לכלכלה הישראלית. התירוץ הקבוע לכך הוא שצפון דקוטה אינה אלא מדינה כפרית נידחת ומנומנמת שכלכלתה החקלאית אינה מזכירה כמעט במאום את האורבניות ואת התיעוש אצלנו, שדומים יותר למתרחש בניו יורק או בקליפורניה. בהתאם לגישה הזו, אריק הארדמאייר מבנק צפון דקוטה לא היה מגיע אפילו לתפקיד של מנהל מחלקה בבנק בינוני בישראל.

המציאות, מה לעשות, שונה. לאורך שנים, הבנק של צפון דקוטה ממלא תפקיד מייצב לא רק במישור הפיננסי אלא גם במישור החברתי. הוא מאפשר למשפחות להוסיף ולקיים את משקיהן. הוא עוזר בשיקום עסקים קטנים, בהתאוששות מאסונות טבע ובהכשרת הדור הבא של דקוטאים משכילים. בהיבט הזה, ודאי שאנו יכולים ללמוד ממנו. רק שיקום כבר מישהו שיעשה את זה.








[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
כבר יש בארץ מוסד כזה   מרק   יום ד', 13/06/2012 שעה 14:06   [הצג]   [11 תגובות]
[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©