איך לבזות אישה בחסות ההלכה
יום ב', 30/01/2012 שעה 19:47
הדרת נשים, נושא שנדחק מסדר היום החברתי שלנו והפך תאחר שבועיים-שלושה לאופנתי פחות, היא עניין המתבצע החסות ההלכה ובגיבויה המלא. מי שמכהנים כיום כמורי ההלכה ופוסקי הדור - מעבירים את שנאת הנשים הזו מדור לדור. כלפי נשים וחילונים עוטפים את השנאה הזו בצלופן מבריק ומרשרש המורכב ממלים נפוחות וצבועות דוגמת ''צניעות'', ''מסירות נפש'' ו''צדיקות''. נשים שומרות מצוות נדרשות להשלים עם יחס שהשחורים באמריקה התמרדו נגדו. אפשר ורצוי לבוא בטענות לראשי הציבור החרדי והחרד''לי על ההקצנה המטורפת הזו, אבל צריך לזכור שהם ספגו אותה בגנים, בבתי הספר, בישיבות התיכוניות ובכל מוסד אחר בה למדו כעוללים תורה מפי רבניהם. בישראל 2012 יניקת שנאת האחר והפעלת אלימות כלפיו היא עניין רצוי, אם יש מעליו את התווית הרבנית. גם אם האחר הוא אשתך.










עולים בנפרד לאוטובוסים. גברים קדימה, נשים אחורה. השחורים באמריקה התמרדו נגד התועבה הזאת. בישראל היא נהנית מהכשר הלכתי (מקור תמונה 1).

לפני זמן מה פנינו עמיתי, צבי זינגר, ואני, אל סיעות הכנסת והנחנו לפיתחן כמה שאלות הקשורות בקידום מעמד האישה בישראל. שאלנו כל סיעה אם תתמוך בחקיקה שבמסגרתה תחוייבנה הרשימות לשריין נשים במקומות ריאליים, לרבות אחד משני המקומות הראשונים; אם תסכים לכך שסיעה שתסרב לאפשר ייצוג מתאי של נשים תיפסל מהתמודדות; ואם בהינתן שתועלה הצעת חוק כזו תונהג בסיעה משמעת סיעתית. תוצאות המישאל הקצר הזה פורסמו בהרחבה ב''מגפון'' ואין טעם לפרטן שוב. השורה התחתונה: רוב הסיעות אינן מוכנות לנקוט פעולה דרמאטית לשיפור המצב. הסיעות החרדיות אפילו לא טרחו לענות.









סיפורן של הנשים בפוליטיקה הישראלית הוא סיפור של החמצה. הייתה לנו אמנם ראש ממשלה, אבל גם זה קרה לאחר שנאלצה להחליף את קודמה, שנפטר במהלך כהונתו. במפלגות הדתיות והחרדיות, לעומת זאת, מדובר בסיפור של התפוגגות. המפד''ל, שהיסטורית ייצגה חלק ניכר מאוד מהציבור הדתי-ציוני בארץ ושלחה – במצטבר – לכנסת למעלה מארבעים ח''כים, הכניסה בכל שנות קיומה לכנסת שלוש נשים בלבד: טובה סנהדראי, שרה שטרן-קטן וגילה פינקלשטיין (שתי האחרונות כיהנו קדנציה אחת בלבד). על הסיעות החרדיות – ש''ס ויהדות התורה על גלגוליה השונים – אין בכלל מה לדבר.

יחסה של הדת היהודית לנשים הוא עניין עצוב. מגיל צעיר מאוד לומדים ילדים דתיים שהזכר נברא ראשון והנקבה אחריו. לא זו בלבד, אלא שנבראה מצלעו. האישה אינה אלא צלע מגוף הגבר, ולפיכך יצור שלם פחות ממנו. הבורא הגדיר אותה מראש ''עזר כנגדו'', שלומר בראש ובראשונה נועדה לשמש ככוח עזר לגבר. אם נותר למאן דהוא עוד ספק, הרי שכל ההתרחשויות בגן עדן מתגלגלות אל המסקנה האולטימטיבית: ''ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך''. זה העונש שסופגת האישה על תפקידה בפיתוי בן זוגה לאכול מפרי עץ הדעת האסור. הרמב''ן, מחשובי הפרשנים היהודיים בכל הדורות, ביאר ש''אלוהים העניש את האישה שתהיה נכספת מאוד לבעלה למרות שינהג בה כשפחה. ואף שדרך עבד לרצות את החירות עונשה של האישה שתשתוקק להיות במעמד שפחת בעלה''. כלומר, העובדה שהאישה נחותה מהגבר אינה אלא גזירת גורל אלוהית שעלינו להתמודד עמה, ודרך ההתמודדות של האישה היא לאהוב את נחיתותה.

כך שמי שלא מקבל את העובדה שכתבי הקודש יוצרים הררכיה ברורה בין גבר לאישה עוד בסיפוריו המוקדמים של ספר בראשית אינו יכול לטעות בנימתם האנטי-נשית של פרשני התנ''ך לאחר מכן. ספרות ההלכה מלאה בדוגמאות כאלה. התלמוד הבבלי קובע כי ''אישה חמת מלא צואה, ופיה מלא דם והכל רצין אחריה'' (סדר מועד, שבת, דקנ''ב ד'). כדי שלא ירוצו גברים אחרי נשים ויתמידו בסלידתם ממנה, הגדירו איבר אחר איבר בגופה כשקול לאיבר מין. רבי יצחק פסק ש''טפח באישה ערווה'', ולנוכח הפרשנות המתבקשת שכל סנטימטר בגופה של האישה צריך להיות מכוסה, מביאה נימוק שלפיו אסור לגבר לקרוא קריאת שמע בנוכחות אשה כאשר מגולה טפח בבשרה, כולל ליד אשתו. רב ששת, באותו מקום, קובע כי '' כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף'', כלומר באיבר מינה. אחר כך באים איסורים נוסח ''שוק באישה ערווה'', ''קול באישה ערווה'', ''שיער באישה ערווה'' וכן הלאה. אישה צריכה להיות נקייה משיער, מכוסה בכל גופה, אסור לה להשמיע קול והיא כולה פיתוי אחד גדול לגברים. חטאה הוא בעצם קיומה הנשי.

כל מי שלומד הלכה מבין עד מהרה את הגישה השלטת, לא רק בפרשנות המקרא אלא בחשיבה ובמעשה היומיומיים. לאישה אין זכות שווה ליהנות ממין, לדרוש, להתאוות, להגיע לסיפוק רק בשביל הסיפוק. אם היא כבר מתאווה לסקס, יש בכך טעם לפגם. בכלל, העיסוק החז''לי במיניותה של האישה הוא אובססיבי. רב חנן קובע כי ''הכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה'', כלומר חשקה נפשה במין ולכן היא מארגנת לעצמה פרטנר קבוע דרך החופה. דיון ערני מתקיים גם באיסור ''לא יתייחד אדם עם שתי נשים אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים'' (תלמוד בבלי, סדר נשים, מסכת קידושין, פרק ', דף פ'). במקום אחר באה האישה לבדוק אם סקס אנאלי מותר על פי דין תורה, ומקבלת תשובה חיובית: ''באה אישה לפני רבי, ואמרה לו: ערכתי לו שלחן והפכו. אמר לה: בתי, תורה התירתך (נדרים, כ', ע''ב).

שלט במאה שערים התובע מנשים לעבור למדרכה אחרת. מעניין מה היה קורה אם ביישוב חילוני היה נתלה שלט דומה בנוסח ''חרדים מתבקשים להימנע ממעבר במדרכה זו'' (מקור תמונה 2)

הלאה. הואיל ואישה היא גם נוחה להתפתות לסקס וגם המפתה האולטימטיבית, ברור שפיתוי זה לא יסתכם בגברים בלבד. בבבא מציעא נאמר במפורש כי ''דתני רב יוסף: ארמלתא לא תרבי כלבא ולא תשרי בר בי רב באושפיזא. בשלמא, בר בי רב צניע לה, אלא כלבא? כיון דמיגרה בה מרתתא! כיון דכי שדיא ליה אומצא ומסריך אבתרה, מימר אמרי אינשי: האי דמסריך אבתרה, משום אומצא דקא מסריך''. (בבא מציעא עא ע''א(.


בואו ונעשה סדר בטקסט הארמי הזה: ''שנה רב יוסף: 'אלמנה לא תגדל כלב ולא תארח בחורי ישיבות.' - ועכשיו התלמוד מברר את תקיפות האמירה הנ''ל: אפשר להבין מדוע יש איסור שתארח בחורי ישיבות, משום שאם הם יקיימו עמה יחסי מין, הם לא יגלו זאת משום שהם בעצמם צנועים ויחששו לספר את סודם (ולכן האלמנה לא תחשוש שהדבר יתגלה ותקיים איתם יחסי מין, ומכאן הסיבה שאסור לה לארח בחורי ישיבות). אך מדוע אסור לאלמנה לגדל כלב? הרי לפי אותה לוגיקה היא תפחד שהכלב ירדוף אחריה בגלל התגרותו אליה ואז הציבור ידע שנבעלה לכלב (ולכן אין חשש שהיא תיקח את הסיכון שהדבר ייוודע לציבור). אלא שבמקרה זה בכל זאת יש חשש, כי היא תוכל לטעון שהסיבה שהכלב רודף אחריה היא חתיכת בשר (אומצה) שנתנה לו, ולא בגלל שנבעלה לו (כלומר, יהיה לה אליבי ולכן לא תחשוש לקיים עם הכלב יחסי מין, ולכן אסור לה גם לגדל כלב).

הרמב''ם, בסכמו את ההלכה היהודית בתקופתו, כתב זאת בשפה הקרובה יותר לימינו: ''אסור לתלמיד חכמים לשכון בחצר שיש בה אלמנה, אף על פי שאינו מתייחד עימה, מפני החשד, אלא אם כן הייתה אשתו עימו; וכן אלמנה אסורה לגדל כלב, מפני החשד. ולא תקנה אישה עבדים זכרים, אפילו קטנים, מפני החשד''(הרמב''ם, משנה תורה, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק כ''ב, הלכה ט''ו).

בקיצור, חז''ל לא זו בלבד שהביאו בחשבון שאישה היא קלה להתפתות לגבר, אלא אף הוסיפו את הכלב אל בועליה הפוטנציאליים ואף דנו בכך בפרוטרוט. וזה עוד לא נגמר. ''עזרא תיקן שתהא אשה חוגרת בסינר בין מלפניה בין מלאחריה, מפני מעשה שאירע באשה שבעלה קוף מכדרכה ושלא כדרכה'' (תלמוד ירושלמי, מגילה פ''ד, סוה''א, דף עד טור ג'). מקובל להניח שהסינר התלמודי הוא התחתונים של תקופתנו. במלים אחרות, חז''ל סברו שסקס בין קוף ואישה הוא באשמת האישה הפתיינית וגזרו עליה ללבוש תחתונים מסיבה זו.

את הטקסטים הללו לומדים מאות אלפי בני אדם בישראל. בבתי ספר, בישיבות, באולפנות, כולל במהלך שירות צבאי. זה מה שמסבירים להם על האישה. צריך לבודד אותה מסביבתה באמצעות שכבות של בגדים כדי שלא תפתה גברים תמימים. צריך לעטוף אותה באיסורים ובבגדים כדי שלא תפתה בעלי חיים בסביבתה הקרובה. אסור לשמוע את קולה. מותר אך ורק לבעול אותה, ואם להסתמך על הפסיקות, לרבות אלה של הרמב''ם - בכל דרך שהיא.

נמשיך. מיניות האישה מאחורינו. בואו וניגע, ברשותכם, בתפקידה החברתי. אישה אינה יכולה לדאוג לעצמה. אין באפשרותה לנהל חיים עצמאיים והיא נזקקת לגבר כדי שיכלכל אותה וישגיח עליה. ''בקשה עוד נפשי כשרה בנשים ולא מצאתי כי כולן דעתן קלה עליהן'', קבע רש''י.

חז''ל עשו עבודה יסודית בהדרת האישה מתפיסת עמדות מפתח בחברה. אישה אינה יכולה לכהן במשרה ציבורית (רמב''ם, הלכות מלכים, פרק א', הלכה ה'). אישה פסולה לכהן כשופטת (נידה, מ''ט, ע''ב). אישה פסולה לעדות (שבועות, ל', ע''א(. גם בחיי האישות מעמדה נחות. מותר לגבר לשאת יותר מאישה אחת ואסור לאישה לשאת יותר מגבר אחד. הגבר מגרש על כורחה של אישה ואין האישה מגרשת כלל. הבעל יורש את אשתו ואין האישה יורשת בעלה (בבא בתירא, קי''א, ע''ב). האישה אינה מצווה על פריה ורביה (יבמות, ס''ה, ע''ב). זו חובתו של הגבר בלבד.

האישה אינה ראויה ללמוד תורה. במסכת סוטה קיימות כמה וכמה התייחסויות לעניין זה, אבל אולי המרתקות שבהן הן אלה האוסרות על נשים ללמוד תורה ועל גברים ללמדן. ''מוטב שישרפו דברי תורה ובלבד שלא ילמדו בהם נשים'' (תוספות, סוטה כ''א, ע''ב), נכתב במקום אחד. כן, עד כדי כך. ושוב: היתר לשרוף ספר אם אישה לומדת ממנו. הלאה. ''כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות'' (סוטה, כ', ע''א), נאמר במקום אחר. אישה אמורה להיות בורה ולהשאיר את התורה ופרשנותה לגברים בלבד. אכן, טקסט נאור ופסיקה מתקדמת.

ולא, זה לא קורה רק במאה שערים. השלט הזה הוא מבית שמש. זה קיים במקומות נוספים. מדינה נפרדת, מתוקצהת על ידי ממשלת ישראל, שבה גברים שולטים בנשים בחסות ההלכה (מקור תמונה 3).









נסו נא להכיל את כל מה שקראתם כאן. אפשר להוסיף איסורים והגבלות על נשים כהנה וכהנה, אבל אין טעם בכך, משום שהמגמה ברורה. האישה אינה שווה לגבר, אינה אמורה להיות שווה לגבר ועליה להשלים עם נחיתותה. בנסיבות כאלה, אין תימה שפסיקות הקובעות שלאישה אסור להחזיק ברשיון נהיגה ודומות להן נשמעות כאן תדיר.

כאמור, את כל זה לומדים מאות אלפי בנים ובנות בישראל מדי יום. בנים מקבלים את המסר הגלוי שהם בני גזע מועדף. בנות סופגות את התובנה שככל שתהיינה כנועות יותר, מוסתרות יותר וחרישיות יותר, כך תהיינה טובות יותר (''צדיקות''). כשכל אלה צומחים ובוגרים, מה שמפציע החוצה הוא בדיוק מה שהאכילו אותם, אבל בריבוע: גברים שהתחנכו על הצרת תפקידי האישה ונישולה מכל שוויון שהוא, קובעים שיש להעיף אותה אל חלקו האחורי של האוטובוס, לשלוח אותה אל צידו האחר של הרחוב או לתקוף אותה באלימות אם היא אינה עונה לסטנדרט מטורף של הסתרת גוף ופנים. ובנוסף להם, נשים המשוכנעות שאלוהים ברא אותן כדי לשמש כמכשיר לגחמותיהם של גברים ושעליהן להודות לבורא עולם על שהואיל בטובו להביא את הגברים להקצות להן תפקיד כלשהו בעולמו. הרשעות והטיפשות חוגגות בצוותא. ולכל אלה יש מטריה הלכתית.

אגב, מי שנצמד לכל הפסיקות הללו וחונך על ברכי ההנחה שרק אדם דתי או חרדי יודע מה נכון ומה לא, ממילא יטען שכל מה שנאמר כאן נאמר מתוך בורות, שנאה ושאר הבלה בלה הזה. כשאין טיעונים לוגיים, הולכים על טיעונים רגשיים ועל הטחות אישיות. אני עובר את זה כמעט בכל מאמר שאני מפרסם כאן ושנוגע בענייני דת. זה לא מרגש אותי במיוחד. למרבה הצער - התרגלתי.









[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
יפה מאוד   מונס   יום ב', 30/01/2012 שעה 20:00   [הצג]   [2 תגובות]
שאחלוק עליך שוב..? :-)   מיכאל אוישי   יום ב', 30/01/2012 שעה 20:52   [הצג]   [11 תגובות]
(ללא כותרת)   לידיה   יום ה', 02/02/2012 שעה 10:23   [הצג]
תפישות דתיות חשוכות   משה עברי   יום ה', 02/02/2012 שעה 14:58   [הצג]   [3 תגובות]
השמרו מן הצבועים   שושי   שבת, 04/02/2012 שעה 19:17   [הצג]
(ללא כותרת)   יניב כץ   יום ב', 06/02/2012 שעה 13:27   [הצג]   [2 תגובות]
יותר מדי שגיאות   איתי   יום ד', 08/02/2012 שעה 18:03   [הצג]
לכל מבקריי   אורי קציר   יום ו', 10/02/2012 שעה 8:36   [הצג]   [3 תגובות]
[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©