מחווה של חסד
יום ה', 15/12/2011 שעה 1:12
נתחיל מהסוף: המופע המשותף של רחל שפירא ורוחמה רז הוא עונג צרוף. שתי הנשים המוכשרות הללו, שמאחוריהן לא מעט קלאסיקות שנכנסו לפנתיאון העברי, מעלות ערב שקט, שבו האחת מספרת אנקדוטות על השירים ומה שמאחוריהם והאחרת מציגה אותם לקהל בלבוש מוסיקלי ובקול שכבר זיכה אותה לפני שנים בתואר ''הזמיר הירושלמי''. הערב הזה נותן כבוד בלתי רגיל לטקסט, משני הצדדים. זהו סוג אחר של מופע, אנטיתזה לכל היוסי גיספנים והדודו אהרונים למיניהם, שמבקשים להרקיד קהל בור במלים מטופשות ובלחנים חסרי השראה. כשלעצמי, הייתי שמח לראות עוד הופעות רבות מסוג זה, שמדברות לקהל לא פחות רגיש והרבה יותר אינטליגנטי מהממוצע. עד אז, לא נותר אלא לראות את מה שהשתיים האלה רוקחות לנו יחדיו: קברט ארצישראלי רגיש ומשובח. אין לנו יוצרות רבות מסוג זה וזמרות רבות כאלה. מומלץ בחום.








גברותי ורבותי, מהפך: נמצא מופע שנותן כבוד לטקסט. לא סתם לטקסט, אלא למשוררת. לא סתם למשוררת, אלא ליוצרת מופלאה כרחל שפירא. ולא, המופע הזה אינו עוד אסופה של שירים שהמשותף להם הוא היוצר (או במקרה הזה, היוצרת), אלא מופע שבו המשוררת נוטל חלק פעיל והמבצעת יודעת היטב לקחת צעד אחורה, להעניק את כל הכבוד הראוי ליצירות שהיא מביאה ולהעניק את הפרשנות האישית שלה לכל אחת ואחת מהן.

הזמרת שעליה אני מדבר כאן היא רוחמה רז. המופע הוא ערב משותף של רז ושפירא, שהבכורה שלו – בסיבוב הזה – הועלתה השבוע במועדון ''זאפה'' בהרצליה. הגעתי מוקדם, כדי לתפוס מקום טוב, בעיקר בגלל העובדה שבת לווייתי באותו ערב לא הייתה אשתי החוקית אלא ילדה בת שבע, שרוחמה רז היא הזמרת המועדפת עליה (אני יכול להבטיח לכם שלא תמצאו רבות כאלה בארץ, ולא בגלל שרוחמה רז אינה ראויה לכך, אלא בגלל הפשע התרבותי שאנו מבצעים כשאיננו מנחילים את הקלאסיקה של התרבות העברית לילדינו ומניחים להם לטבוע בשלוליות עכורות ודלוחות של מוסיקה ירודה עם טקסטים שלעתים אני תוהה אם מחבריהם הם אנאלפביתים או סתם עילגים). בגלל גובהה הצנוע של הפספוסית הנמרצת, היינו חייבים לתפוס מקום צמוד לבמה.

ערב רגיש המשלב שירה ועוד שירה. משמאל: רחל שפירא, רוחמה רז, אורון לאור.

ההופעה הייתה מינימליסטית באופייה ומותאמת בדיוק לסוג המוזיקה שבוצע בה: פסנתרן, גיטריסט וזמרת. לא יותר, לא פחות. בדיוק מה שצריך כדי להשאיר את השירים חשופים דיים כדי שכל אחד מהצופים יוכל גם לשמוע את המילים ולא לטבוע בעיבודים עמוסי צלילים, מורכבים ומסובכים מדי. רחל שפירא סיפרה את הסיפורים שמאחורי השירים; רוחמה רז הציגה את הטקסט פלוס הלחן, בסיועם הפעיל של גלעד שפירא (פסנתר) ואורון לאור (גיטרה ושירה). לזכות שפירא, שגם ביצע את העיבודים והיה אחראי על הניהול המוסיקלי של הערב, ייאמר שהתאים לשירים לבוש הולם, שלא הסתיר את יפי הטקסט ואיפשר לזמרת – שקולה הוא עדיין אחד הצלולים שיש בארץ, בצוותא עם זה של אחינועם ניני – להעביר את הניואנס המיוחד של כל מילה ומילה. אורון לאור השלים מצוין, בפריטה מצויינת על המיתרים ובליווי ווקאלי סולידי ביותר.

רחל שפירא עצמה היא קלאסיקנית, שעשרות משיריה כבר מצאו את דרכם אל פנתיאון הנצח של הזמר העברי. בהתאם לכך, הייתה תוכנית הערב משובצת בחלק גדול מהשירים הללו: ''אדבר אתך'', ''דרישת שלום'', ''זה שנולד ליד הים'', ''חלומות'', ''כמו צמח בר'', ''למדני את השיר הפשוט'', ''מגבוה'', ''עוד יום'', ''נחמה'', ''ציפור בגשם'', ''רק אתמול'', ''שיר של יום חולין'', ''בראשית'', ''הגן הבלעדי'', מה לא.

היא תהתה על הרגע ההוא, בו פתח המלחין יאיר רוזנבלום, באופן כמעט מקרי, את חוברת הזיכרון שהפיקו בקיבוץ שפיים לזכר בן כיתתה של שפירא, אלדד (דדי) קרוק, חוברת שבה נכלל הטקסט של ''מה אברך''. היא ניסתה לפענח את השניות ההן, בהן תפס רוזנבלום שהמבנה של השיר, המקצב והמצלול הפנימי שלו, מתאימים להלחנה. היא סיפרה כיצד השתדך הלחן של רוזנבלום לנגינת החליל של בן שפיים אחר, שהיה במקרה חבר בלהקת חיל הים שביצעה את השיר ההוא. היא תיארה את בקשתה של רבקה זוהר, המבצעת המקורית של השיר המרגש הזה (כסולנית להקת חיל הים), לשנות את מילותיו האחרונות של השיר (''לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך'') באופן המתאים יותר לתפיסתה של זוהר את המצב כיום, את סירובה שלה (בנימוק שהשיר שייך לאלדד ז''ל ולא לאיש מלבדו) ואת הסכמתה של זוהר לשיר לסוף את הנוסח המקורי (לאחר שהסבירה כי משפחות נופלים הבהירו לה שהשיר משרה עליה תחושה חיובית יותר.

בכלל, שפירא היא מורדת לא קטנה בתפיסה שאלוהים הוא רחום וחנון. את ''בראשית'' של דון מקלין היא תופסת כשיר מחאה, ובהתאם לכך גם תרגמה אותו לעברית. המחאה באה לידי ביטוי בפזמון החוזר (''התעצמנו מאז, התעצמנו מאז/ וכבשנו כסא וגם נזר/ התעצמנו מאז, לילדינו בלבד/ רק להם לא היינו לעזר''), שמסכם את התיאור המרהיב של בריאת העולם. שפירא סיפרה בפליאה כיצד שמעה את מקלין מתאר בהופעתו את עצמו כזמר סולידי ולא-יומרני, בשונה מדמותו המקורית בעיני רוחה כזמר מחאה. במידה מסוימת הפתיעה אותי הציפייה הזו שלה, משום שגם אני לא פירשתי מעולם את הטקסט הזה כמחאתי. לעניות דעתי, דון מקלין פשוט הביע צער על בני האדם המחריבים את העולם המופלא שבו הם חיים - וככל שהבנתי מגעת, צער ומחאה אינן מלים בעלות משמעות זהה.

ועם זאת, אחת המילים שחזרו שוב ושוב בסיפוריה של שפירא היא ''חסד''. היא סיפרה על תקרית לה הייתה עדה: אישה שגידפה את הערבים באשר הם שם, ראתה לפתע משפחה ערבית עוברת בסמוך, כשכל הורה נושא עימו פעוט על ידיו ואחרי הארבעה מדדה פעוט שלישי ודורש בבכי לקבל גם הוא יחס דומה; לפתע, קמה האישה ממקומה, גחנה אל הזאטוט, ערסלה את בן השלוש בידיה וליוותה כך את הוריו הממהרים; כשחזרה, זכתה לקבל נשיקה מידי נערה ערביה שעד אז ישבה לידה והחרישה נוכח גידופיה של האישה את העם ממנו באה. מבחינת שפירא, תקרית כזו יכולה להוות אות ועדות לשינוי החיובי שעוברת נפש האדם כשהיא קולטת את הגירוי הנכון. אני לא בטוח שאני מאמין בחום האנושי ברמה הזאת, אבל הייתי שמח להיות מופתע לטובה מדי פעם.

כאמור, הבחירה ברוחמה רז כפרשנית האולטימטיבית של שירי שפירא היא כמעט מתבקשת. רז, כמוה כשפירא, היא מבצעת סולידית, בגובה העיניים, שבקולה הצלול והרך מעניקה את הכבוד הראוי לכל מילה ומילה. אני מעריך שהיא יכולה למתוח את הקול שלה בוויבראטו ארוך על קטעים ליריים בשירים, אבל היא נמנעת מכך. עם הרפרטואר העשיר שלה ועם איכויותיה המוכחות, אין לה שום סיבה לצאת מגדרה כדי להרשים קהל באופן בלתי-טבעי. ואחד הדברים היפים אצלה הוא הקשר שלה עם הקהל, שהוא לחלוטין בגובה העיניים. היא לא מאנפפת פראזות מלאכותיות, עבשות ומאוסות נוסח ''אני אוהבת את כולכם'', שמאפיין דור שלם של פרפורמרים-אינסטנט שרואים בהצהרות האלה אמצעי לרכישת אהדה מקהל. נהפוך הוא. היא משתלבת מצוין במסר הכללי של הערב: הגשה אינטימית ורגישה של טקסט כתוב היטב שיכול לגעת במיתרי הלב הרבה יותר מכל ערימת להיטים עכשווית או סמול-טוק מלאכותי.

רגע מרגש לילדה עם חלומות. סהר ורוחמה ב''בארץ אהבתי''.

היכרותן של השתיים ארוכה ופורייה. יחסיהן החלו בתקופה בה העבירה שפירא את ''אגדת שלושה וארבעה'' לצוות הווי צנחנים, שרז הייתה הסולנית שלו. מאז ביצעה רז עשרות שירים נוספים של שפירא, בהם ''בזכותם'' (כסולנית צוות ההווי), ''בחופשתו'', ''זה יכול להיות אביב'', ''מקרוב'', ''שריטה'', ''אל תתעלם'', ''אף עצם רעה'', ''אתה יקר לי'' ורבים אחרים. הבת שלי, אותה אחת שנכחה איתי בהופעה, הולכת לישון כבר שנים עם ''יערית'' מלא הקסם, שיר פסטיבל ילדים שאני מכיר עוד מילדותי הרחוקה. שלא לדבר על קלאסיקות של ממש. כשביצעה רז את ''שיר של יום חולין'' הצטרף אליה הקהל באהדה רבה. המילים הנוגעות ללה, על האישה המחפשת מסילות אל ליבו של אהובה, מתקשרות לסיטואציה שכמעט כל אדם שנוכח באולם עבר על בשרו. כששרה את ''כמו צמח בר'' – אולי השיר המזוהה ביותר עם יצירתה הרגישה של שפירא – רטטו כמה מיתרים בלבבות.

בערב הזה היו גם כמה נגיעות אישיות. רז ביצעה שיר חדש יחסית, ''כלה'', שכתבה שפירא והלחין קובי אפללו. שפירא הוסיפה בצחוק שבהיות יצירתה מזוהה עם ימי זיכרון דווקא, היא דווקא שמחה לכלול שיר שלה ב''אגף השמחות''. רז סיפרה שאת השיר הזה ביצעה בחתונת בתה ובחתונה של צעירה וספת. שתי הבחורות נכחו ב''זאפה'' באותו ערב. ''כלה'' הוא השיר היחיד באותו ערב שבוצע פעמיים, כשהפעם השנייה ניתנה כהדרן.









החוויה האישית שלי חרגה מעט מהיותי חובב מובהק של העשייה האמנותית של השתיים. כאמור, לאותו ערב נטלתי עמי את סהר הקטנה, שהתכוננה אליו כאל מבצע צבאי. היא גזרה על עצמה משמעת יוצאת דופן, הסכימה לשנת צהריים ארוכה כדי לצבור אנרגיה לשעות הערב, התחייבה לקום למחרת לבית הספר בלי טענות ומענות ואפילו גירדה ממקום כלשהו דפדפת צהובה ועט כדי להשיג חתימות (מה שלא עלה בידה). היא הכירה ושרה את מילותיהם של שמונים אחוז מהשירים לפחות (למרות שההתמחות שלה היא דווקא בשירי להקות צבאיות) וסחטה תדהמה אמיתית מרז כשהודתה שהיא מכירה גם היטב את מילות ''אגדת שלושה וארבעה'', שיר שרק לעתים נדירות מושמע במקומותינו (ושהיא קצת התביישה לשיר באותו מעמד). לבסוף, לאחר היסוס שנמשך כמה שניות, הצטרפה ל''בארץ אהבתי'' על הבמה לצד רוחמה. זו האחרונה, שראתה ששפתי הילדה מדובבות את המלים במדויק, נטלה את המיקרופון של שפירא והגישה לה אותו. רז אולי אינה מודעת לכך, אבל היא הפכה ילדה בת שבע ממודיעין לאדם המאושר ביותר בארץ באותו לילה.

סהר נולדה, כמו הדוד סם, בארבעה ביולי. ביום העצמאות האחרון כמה שבועות לפני יום הולדתה השביעי, שאלתי אותה אם יש מתנה שחשובה לה במיוחד. היא ביקשה להקליט דואט עם רוחמה רז, ועדיף שזה יהיה ''אי שם בבקעה''. אמרתי לה בעדינות שאין לי כל כוונה להטריד זמרת עסוקה בבקשה כזו. סוכם שהיא תקליט שני שירים שלה באולפן. הסולואים שנבחרו היו ''בארץ אהבתי'' ו''ההר הירוק''. זו הייתה טבילת האש האולפנית של הזמרת הצעירה. התאריך הבא כבר חרות אצלה בזיכרון: 30 במרץ 2012. רוחמה רז מתארחת במופע של דודו זכאי המוקדש לשירי מרדכי זעירא ועלי מוהר. המופע בקיבוץ עין השופט. כבר קנינו כרטיסים. נשבע לכם.











[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
נהדר [חדש]
עדו   יום ה', 15/12/2011 שעה 18:37
ולחשוב שהייתי בטוח שאני היחידי המועדון המעריצים הזה.
חוויה מדהימה לילדה. ידוע לך אם יהיו עוד הופעות כאלו בזאפה או במקום אחר?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נהדר [חדש]
אורי קציר   יום ה', 15/12/2011 שעה 19:18
בתגובה לעדו
אין לי שמץ של מושג. ההופעה הבאה שאני יודע עליה תהיה ביוני 2012 בעין השופט. אבל ברור לי שעד אז תהיינה נוספות. מציע שתעקוב אחרי הפייסבוק שלה. בדרך כלל יש שם עדכונים שוטפים על ההופעות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חותמת! [חדש]
אלונה   יום ה', 15/12/2011 שעה 19:18
חותמת על כל מילה. הייתי שם. מעריצה של שתיהן. עכשיו גם של סהר.
אלונה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חותמת! [חדש]
אורי קציר   יום ו', 16/12/2011 שעה 0:01
בתגובה לאלונה
תודה, אלונה. איזה כיף לשמוע. :)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ביקורתך [חדש]
משה   יום ו', 16/12/2011 שעה 0:57
תרשי לי לומר לך דבר ביקורת חשוב
במיוחד אם גם בתך קוראת את דבריך.
אני מתחבר לדברי השבח ותיאור ההנאה שלך מהמופע, המשוררת והזמרת.
מה שאיני מצליח להבין הוא הביקורת הפוגענית והמזלזלת שלך במה שאתה מכנה כקהל בור והצורך שלך לקשר לאינטליגנציה.

אין ספק שהייתי נהנה לקרוא רק את דברי השבח שלך וביקורת עניינית אם הייתה לך בלי התיאורים השליליים, הפוגעניים, שמלמדים על ראיית עולמך יותר ממה שתוכל לדמיין.

שא ברכה
משה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ביקורתך [חדש]
אורי קציר   יום ו', 16/12/2011 שעה 11:32
בתגובה למשה
משה, אני מצטער, אבל תפיסת עולמי היא שתרבות היא עניין יחסי. יש מוצרים תרבותיים משובחים מאחרים. כשהתמלילן המתוגמל והפופולארי ביותר במדינה כותב מלים אידיוטיות ''תאמיני מותק כבר נמאס לי / לדבר אלייך כמו אל קיר / בואי מתוקה, מה את מחכה / בואי ותהיי לי למלכה'', אז המוצר של רוחמה ורז ורחל שפירא הוא לידו מאסטרפיס.

ובאשר לבורות, אין לי שום מושג מה מכעיס אותך. שאל אדם מקרי בהופעה של אייל גולן, דודו אהרון או שרית חדד אם שמע על רחל שפירא, ותראה שהבורות קיימת בכל מקום. שאל צעירים מתחת לגיל 40 מי ביצע את ''חלומות'' ראשון, ונראה כמה תשובות נכונות תקבל. על הבורות הזו אני מדבר.

זו דעתי, ואין לי כל כוונה להסתירה או להצניעה. אתה רשאי, כמובן, לחלוק עלי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ביקורתך [חדש]
משה   יום ו', 16/12/2011 שעה 21:58
בתגובה לאורי קציר
שלום אורי,

אישית אני לא מכיר את השיר אשר ציטטת.
מה שהפריע לי זה שניתן היה לשבח הופעה אחת מבלי לבוז לאחרת. אם הופעה אחת משובחת הרי היא איננה זקוקה לשום חיזוק בהשוואה לז'אנר אחר.
בכלל - יש לי תחושה שההשוואות מסוג זה נועדות לשרת איזשהו צורך בחיזוק, בעליונות.

ולסיום עניין ההתייחסות לקהל הוא זה שהפריע לי במיוחד - אינני חושב שבהכרח אם הייתי שואל את אותם שאלות טריוויה קהל שונה הייתי מגלה שאחוז גבוה יותר של אנשים יודע מי ביצע ראשון את השיר ובאיזו שפה.
אני בכל אופן לא עשיתי מחקר כזה - ואני בטוח שגם אתה לא עשית (מאוד אופתע אם כן).

לכן - דבר הביקורת שלי הוא שאם נהנית מאוד מהופעה מסוימת
ספר לכולנו כמה טובה ומשובחת היא הייתה - וזה לבדו יעורר הזדהות חזקה יותר, וישכנע את מי שזה נוגע לו, ללכת ולחוות.

תודה
סופ''ש טוב
משה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ביקורתך [חדש]
אורי קציר   יום ו', 16/12/2011 שעה 23:35
בתגובה למשה
לא בזתי לשום הופעה קונקרטית. אשמח אם תצביע על הופעה כזו. מה שאתה כנראה בוחר להתעלם ממנו, הוא הטקסטים המטופשים והמנגינות המופרכות ברובן המככבים בשני העשורים האחרונים בתודעה הציבורית. אינני מסתיר עליהם את דעתי, ואינני מתכוון להימנע מלכתוב אותה. ואשר לטקסט שאותו ציטטתי מהזיכרון - אתה מוזמן להעתיק אותו לתוך שדה החיפוש של גוגל ולבדוק במה מדובר.

אגב, הנימוק האחרון שלך מעניין, אבל איננו רלוונטי. אני לא מקדם מכירות של הופעות, אלא מביע את דעתי במסגרת אתר פרטי לחלוטין. אין לי מחוייבות כלפי אמן או ציבור מסוים, אלא בראש ובראשונה כלפי האמת שלי.

ולגבי עניין הבורות - נו, בסדר. את פרנק סינטרה בן השמונים ומשהו באו בארה''ב לראות צעירים בני עשרים ושלושים, משום שיש רק מעט אגדות כאלה. אצלנו, לעומת זאת, רבים רבים אינם יודעים מי היא רוחמה רז, שלא לדבר על רחל שפירא וודאי על שושנה דמארי, אלכסנדר פן, חיים גורי, יורם טהרלב ורבים אחרים. המידע עליהם הוא נחלתו של דור מבוגר למדי. אלה שמתחת לשלושים-ארבעים - יוק. לזה אני קורא בורות. נסה נא להיזכר בממוצע הגיל של הקהל שנכח בהופעה שעליה כתבתי למעלה, ודומני שתבין את דרך מחשבתי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

גם אני הייתי בהופעה - ו''התאכזבתי'' לטובה [חדש]
יואל   יום א', 18/12/2011 שעה 14:53
באתי כדי לשמוע זמרת שמאוד אהבתי בזמנו ושנעלמה לחלוטין מהרדאר המוזיקלי. הופתעתי בכל המישורים:
רוחמה שמרה על קול הזמיר שלה. נכון ש''לקח'' לה שיר או שניים כדי להתחמם, אבל אז הקול (הכל) היה כמו שזכרתי: צלול, מדוייק, חודר ללב
רחל שפירא הייתה, אולי, הפתעת הארוע: חששתי שהיא תהיה יבשה ו''לא מחוברת'' - אבל היא היתה בעצם ה-מלט שחיבר את כל הרכיבים האכותיים כל כך של האירוע. היא הפכה את ההופעה מ''הופעה מוצלחת'' ל-הופעה בלתי נשכחת.
וחשוב מאוד מאוד מאוד לציין את הנגנים: גלעד שפירא, המעבד והפסנתרן - עשה עבודה פשוט יוצאת מגדר הרגיל - מאופקת, מדוייקת ונשמעת נפלא. זהו אומן עם יכולות ואיכויות - שלא ברור היכן הן מסתתרות.
אורון לאור (איזה שם, איזה נגן) היה עוד הפתעה מקסימה. נגינה משובחת ורגישה, שנתנה מקום לזמרת, בלי להתפשר על איכות - יחד עם שירה בקול שהשלים באופן מושלם את קול הזמיר של רוחמה. התגלה לנו (לפחות לי...) אומן מדהים. עוד נשמע עליו.

בקיצור - להופעה הבאה של הרביעיה הזו - אני הולך שוב, אין בזה שום ספק. איזה כיף לטעום מידי פעם מאיכויות מוזיקליות שנדמה שפסו מן העולם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

גם אני הייתי בהופעה - ו''התאכזבתי'' לטובה [חדש]
אורי קציר   יום א', 18/12/2011 שעה 23:51
בתגובה ליואל
אז יש לנו רצון משותף: לברר מתי הופעה הבאה.

אני מציע שתכתוב לה ותשאל אותה, אולי דרך הפייסבוק. לוח הופעות שלה הוא דבר מתבקש.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

גם אני הייתי בהופעה - ו''התאכזבתי'' לטובה [חדש]
אילנית   יום ד', 04/04/2012 שעה 13:48
בתגובה ליואל
אתר אישי
הייתי בהופעה שלהן שהן קיימו בבית אבות לא מזמן ונהניתי מכל רגע.
איך אומרים? ארץ ישראל היפה!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אורח לרגע   יום ו', 20/01/2012 שעה 10:48
לפי המודעה שצירפת, רוחמה רז תתארח בערב השלישי בסדרה, בתחילת מארס ולא בערב משירי הירש ואורלנד. שלא תבוא ותתאכזב אחר כך...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
רונן   יום ב', 06/01/2014 שעה 15:24 אתר אישי
תודה רבה על הכתיבה שלך, שמח לקרוא את המאמרים החדשים שבאתר. אגב רק כאן היה ניתן להגיב
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
לי   יום ג', 11/03/2014 שעה 19:09 אתר אישי
אני מתחברת יותר לרוחמה רז, מקסימה!!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©