תריס ליום הולדת
יום א', 27/02/2011 שעה 23:09
עופריקו שלנו חגג השבוע אחד עשר חורפים לקיומו. לכבוד האירוע החלטנו לקיים מפגש משפחתי. המפגש היה, למעשה, זלילת צהריים משודרגת שעמדה להתקיים בביתנו. 18 איש בסך הכול, כשמונה מהם ילדים. אחרי שחולקו משימות התקרובת בין הגורמים השונים, קבלתי הודעה שעלי לארגן מנגל סביר. מנגל עושים אצלנו בגינה. הגינה מחוברת לסלון בדלת זכוכית ובתריס חשמלי. את הדלת אפשר להזיז בקלות, אבל מה קורה כשהתריס מתקלקל ומסרב לעלות? הרי לא יתכן שלילדים לא יהיה מקום להשתולל בו ולי לא יהיה מרחב פנוי להכין קבאבים ופרגיות. ובכן, הזמנו איש מקצוע שיתקן את הטעון תיקון. וזו כבר הייתה תחילתה של פרשייה שלמרה המזל הסתיימה בכי טוב, אבל לימדה אותי שוב שיעור טוב על חשיבותו של שירות הוגן ועל ההכרח לומר ''לא'' למי שלא מוכן לתת אותו.









במזל טוב התרגש עלינו השבוע יום הולדתו של בננו הבכור. אחד עשר חורפים מלאו לנער וליבו המה ''מסיבה, מסיבה''. ומסיבה, לפי הגדרתו של בננו, היא עניין צנוע למדי, לא יותר ממפגש משפחתי סטנדרטי: המשפחה של אבא, המשפחה של אמא וזהו. בסך הכול מדובר בעשרה מבוגרים ובשמונה ילדים, כולל כולם. נפגשים, יושבים, מספרים חוויות, צוחקים וכמנהג עדות בני ישראל – זוללים כהוגן. אפשר להניח שעופריקו שלנו גם יקבל כמה מתנות, יכבה תריסר נרות וישחק עם אחותו ודודניו עד שיגיע תורם של אלה לעזוב.

מועד המפגש נקבע לשבת. לרגל האירוע התארגנו השלטונות – כלומר הזוגה – בהתאם. בשיחות טלפוניות עם הסבתות והדודות נקבע בדיוק מי מבשל מה, איזה סלט יכין הגיס ההוא וכמה קינוחים יוגשו. אני עצמי קבלתי הוראה לדאוג לכך שחומוס, טחינה, סלט טורקי, טאבולה ולבאנה יגיעו מאבו גוש בזמן אמת ופקודה להגיש קבאבים מפולפלים, פרגיות במרינדה של חרדל ודבש ושאר מעדנים מסוג זה. כדי להכין אותם צריך להדליק מנגל, ומאחר ואת אמנות הנפנוף מעל אש מקובל לקיים בשטחים פתוחים, נקבעה הגינה הקטנה שלנו כמקום המיועד. גינה זו מופרדת מהסלון שלנו באמצעות דלת הזזה עשויה זכוכית ותריס חשמלי.

ביום חמישי בערב סימסו השלטונות שהתריס החשמלי התקלקל. לא מתרומם. אי אפשר לצאת לגינה. לי לא יהיה אתר למנגל בו ולילדים לא יהיה מקום להשתולל ולשחק בו בכדור לאחר שהמנגל יפונה מהמקום. המרחבים בדירה שלנו צרים מכדי להשתולל בהם בחופשיות. במלים אחרות, צריך לתקן את התריס בדחיפות, לפני שיגיעו האורחים ויבינו שהם תקועים בתוך סלון קטן ולא נוח. מאוחר יותר קבלתי עדכון שמחר בבוקר יתייצב לתקן איש מקצוע מחברת ''תריסי מיכל''. אני מודה לא שמעתי מעולם את שמה של החברה הזו, אבל עובדה זו אין לה כל משמעות: בענייני תיקונים וכדומה ההתמצאות שלי קטנה ביותר. חבר שסיפרתי לו על האירוע לאחר מעשה דווקא אמר לי שמדובר בחברה מוכרת, כך שברור שהידע שלי אינו אינדיקציה לכלום. מכל מקום, הזוגה דיווחה שסגרה איתו על מחיר של 200 שקל עבור התיקון.

חתן השמחה. למברה המזל, הוא לא ידע בכלל על בעיית התריס, וכששב הביתה מבית הספר היא כבר הייתה פתורה.

כשהגעתי הביתה, הלכתי ולחצתי בעצמי על המתג החשמלי. המנוע השמיע את זמזומו הקבוע, אבל התריס לא התרומם.









ביום שישי בבוקר, אחרי שהילדים יצאו לבית הספר, הודיעו השלטונות שהם בדרכם לאיזו חנות באחד המרכזים המסחריים של מודיעין, כדי לקנות כלים חד-פעמיים לארוחה. כעבור דקות אחדות סימסה לי שאיש התריסים (איך קוראים לבעל מקצוע כזה בעברית? תריסאי?) התקשר אליה ואמר לה שהוא בדרך.

עשר דקות מאוחר יותר הוא באמת דפק לי בדלת. פתחתי, אמרתי יפה שלום ובוקר טוב והובלתי אותו אל התריס הבעייתי. הוא הביא סולם, טיפס עליו, עקר ממקומו את מכסה התריס והחל לפשפש פה ושם. עד שסיים את ענייניו, עסקתי אני בענייני שלי. כמה דקות לאחר מכן הוא קרא לי לבוא אליו. ראיתי שהוא הצליח לגרום לתריס להתרומם, אבל רק עד חצי הגובה.

- ''הנה'', הצביע בגאווה על מעשה ידיו, ''ראית?''

- ''ראיתי מה?'' שאלתי, ''זה פתוח רק עד החצי''.

- ''ברור'', אמר ההוא כאילו היה זה עניין של מה בכך, ''הרצועות שלך היו גמורות. החלפתי לך את הרצועות הישנות בחדשות''.

- ''ובכל זאת התריס לא נפתח לגמרי''.

- ''נכון'', אמר, ''הוא לא יכול לעלות יותר למעלה, כי יש כאן בעיה של מנוע. המנוע של התריס שלך כבר ישן. הוא גמור. צריך להחליף אותו. אי אפשר לפתוח תריס ככה''.

משהו כאן לא מצא חן בעיני. אני לא מת על אנשים שסוגרים על מחיר ובסוף מנסים להוציא ממני הרבה יותר. אמרתי לו ששמעתי שהמנוע דווקא עובד, כך שנראה לי שהבעיה נמצאת במקום אחר. אבל הוא התעקש וטען שאין תקווה למנוע הישן וצריך להחליפו בחדש.

- ''וכמה עולה מנוע כזה?'' שאלתי.

- ''יש שני סוגים'', השיב ממרומי הסולם, ''אחד מהם הוא עם פחות שנות אחריות ועולה 2660 שקל. השני הוא עם תקופת אחריות ארוכה יותר ועולה 2870 שקל. אם יש בעיות עם התריס, אתה בא אלינו ואנחנו מתקנים. אתה לא צריך לרוץ ליבואן של המנוע, אלא בא רק אלינו''.

- ''אני רוצה לחשוב על זה כמה דקות'', אמרתי, ''נסה לראות אם אפשר לתקן את זה כאן כך שהתריס יתרומם. עוד מעט אחזור אליך''.

הלכתי לחדר העבודה שלי, התקשרתי לגברת ואמרתי לה שאם היא חשבה שכל זה יעלה לנו רק 200 שקל, שתחשוב שוב. כששמעה שאנחנו עתידים להוציא על כל העניין לפחות שלושת אלפים שקל, כמעט התפלצה. את צרחת התדהמה שלה היה אפשר לשמוע עד בנגאזי. התעצבנתי עליה קשות על שבחרה באיש מקצוע מתוך דפי זהב ולא לקחה בחשבון את התרגילים המעצבנים האלה. ברגע מסוים היא הודתה שאין ברירה, שצריכים להחליף, שמחר יום הולדת ואי אפשר להשאיר את כולם דחוסים בסלון קטנטן, בלי מרחב השתוללות ובלי אפשרות להקים מנגל במקום סביר.

אחרי שסגרנו את השיחה, הלכתי למחשב. אחרי הכול, בשביל מה המציאו לארי פייג' וסרגיי ברין את הגוגל הזה אם לא כדי לסייע בעת צרה. הקשתי מה שהקשתי ומצאתי משהו מעניין. מתברר שתושבת מודיעין הזמינה מישהו מ''תריסי מיכל'' שיתקן לה איזה פגם בתריס. הגיע מי שהגיע, בדק היכן שבדק והודיע שהתיקון יעלה 900 שקל. משהו לא מצא חן בעיניה בהצעה הזו והיא ויתרה על התענוג. אחר כך התקשרה לאיש מקצוע אחר, דמות מוכרת במודיעין, שהגיע למקום ועשה את בדיקותיו שלו. היא יצאה מכל העניין בנזק של 250 שקלים בלבד. הפרש של מאות אחוזים במחיר.

החלטתי שלא להשתפן הפעם. חזרתי אל התריס ואל הבחור מ''תריסי מיכל'' וניסיתי לברר שוב אם זה באמת המחיר. הוא אמר שכן.

- ''אם כך'', אמרתי, ''אני מוותר. אנסה את מזלי אצל מישהו אחר''.

- ''למה? אתה לא רוצה שהתריס יהיה תקין?''

- ''ודאי שאני רוצה, אבל לא במחיר כזה. אשתי אמרה לי שסיכמתם על 200 שקל לתיקון. לא תכננתי שזה יגיע לסכומים האלה''.

- ''איך שאתה רוצה'', אמר בכירכום פנים, ''אבל תצטרך עדיין לשלם לי 200 שקל על התיקון''.

- ''תיקון?'' התפלאתי, ''על איזה תיקון אתה מדבר?''

- ''על התיקון הזה'', החווה בידו על התריס המורם-למחצה, ''אתה לא רואה שהחלפתי לך את הרצועות הישנות שלך בחדשות?''

- ''תסלח לי'', עכשיו התחלתי להתרגז באמת, ''אבל הזמנו אותך לכאן כדי לתקן את התריס. כל מה שעשית זה להרים אותו עד לחצי הגובה. אם אני רוצה לצאת לגינה, אני צריך להתכופף, או אפילו לזחול על ארבע. יש לי כאן מחר אירוע חגיגי וכל המטרה היא שאנשים יוכלו לצאת ולהיכנס באופן חופשי ובצורה נוחה. לא תיקנת לי כלום''.

- ''לא החלפתי לך רצועות?'' קולו היה עתה רם מעט יותר. כנראה שגם הוא החל להתעצבן עלי.

- ''החלפת, זה נכון. אבל לא תיקנת את התריס. תאר לעצמך שתתקלקל לי הטלוויזיה והטכנאי שיבוא לתקן יודיע לי שכל מה שהוא מסוגל לתת לי זה תמונה על חצי מסך. זה בערך מה שעשית לי כאן''.

- ''בוא'נה'', הענייניות שלו הפכה לכעס גלוי, ''אתה חושב שבאתי לכאן סתם? שבאתי על חמור או סוס? שסתם עמדתי ותיקנתי את זה במשך שעה שלמה?''

- ''מצטער'', הודעתי לו, ''אני לא מוכן לשלם כל כך הרבה כסף בהתראה של כמה דקות. זה לא היה הסיכום בינך לבין אשתי''.

- ''אמרתי בפירוש לגברת שהביקור יעלה 200 שקל'', הטיח בי.

- ''לא'', החזרתי לו, ''אתה אמרת שהתיקון יעלה 200 שקל. לא תיקנת כלום''.

- ''תדע לך'', לרגע החליף נימה ודומה היה ששוב חזרה הענייניות לדבריו, ''שאפשר דווקא לתקן את התריס הזה מבלי להחליף את כל המנוע. אני יכול להרים לך אותו עד למעלה, וזה יעלה לך 620 שקל. אבל על זה אני לא מוכן לתת שום אחריות. אם התריס הזה ייפול לך פתאום על הראש, אני לא אחראי לזה''.

עכשיו כבר כמעט רתחתי. האיש דורש יותר כסף כדי לבצע תיקון שהיה אמור לבצע בפחות משליש המחיר שהוא תובע עכשיו, ואפילו לא מוכן להיות אחראי לתוצאות. התחלתי להבין את כעסה של אותה תושבת מודיעין שנתקלה במישהו שניסה להוציא ממנו סכום גבוה עבור תיקון פעוט.

- ''זה בסדר'', אמרתי, ''אני אקח את הסיכון. אני מעדיף לוותר על התיקון שאתה מציע, וכמובן גם על המנוע. זה אפילו לא קרוב למה שסיכמת עם אשתי''.

- ''אם ככה'', אמר, ''אז אני אוריד לך מהתריס את הרצועות החדשות שהרכבתי''.

- ''תוריד'', אמרתי בשוויון נפש.

עופריקו מכבה את הנרות שעל עוגת יום הולדתו, כשמימין משקיפה עליו בענין אחותו ומשמאל - דודנו.

הוא הוריד את הרצועות, ארז את כלי העבודה שלו והלך לכיוון היציאה. כשכבר עבר את סף הדלת, פנה אלי וצעק: ''אתה גוזל כסף מאנשים!''. אחר כך הוסיף: ''תתבייש לך!''.

באותה נקודת זמן עבר לי בראש משהו שקשור לגזילת כסף ורציתי לומר לו אותו, אבל התאפקתי. גם לא רציתי להתחיל להתווכח איתו מי אמור להתבייש ולמה. אין לי כוח למריבות מיותרות, ובזמן שנותר עד שיחזרו הילדים מבית הספר הייתי חייב למצוא פתרון לבעיית התריס המקולקל.

ניגשתי לגוגל ובדקתי שוב את ההמלצה על איש המקצוע שעבד עם אותה תושבת מודיעין. קראו לו איציק. לא הכרתי אותו, אבל מניסיון של יותר מעשור בעיר הזו, אני יכול לספר שיש כאן כמה בעלי מקצוע צנועים ויעילים שעושים את עבודתם בלי מריחות זמן ובלי תימחור מטורף לעבודתם. ארז, החשמלאי הוותיק שלנו, שייך לזן הזה. קיוויתי שגם איציק.

הוא ענה תוך שניות. סיפרתי לו מה קרה לי כאן ושאלתי אותו אם יהיה מסוגל לבוא לבדוק ולתקן תריס בהתראה קצרה. הוא אמר שכן. סיפרתי לו שהתריסאי שהיה כאן לפניו אמר שיש בעיית מנוע. הוא אמר שאם צריך, יחליף לי גם מנוע, אבל קודם כל הוא רוצה לבדוק אם זו באמת הבעיה.

בינתיים חזרו השלטונות הביתה. כלומר, כמעט חזרו. שמעתי את נהמת המנוע של מכונית הנכנסת לחנייה שלנו. כעבור כמה דקות, כשהדלת לא נפתחה, ניגשתי לבדוק מה קורה שם. היא ישבה במכונית, הטלפון הסלולרי שלה דבוק לאוזנה ומבעד לשמשה נראו שפתיה נעות במהירות. כשסיימה ונכנסה הביתה, דיווחה שהשיחה העצבנית הגיעה מאותו בחור מ''תריסי מיכל'', ושההוא צרח עליה בגלל שביטלתי את ההזמנה ולא הייתי מוכן לשלם לו אגורה.

איציק הגיע כעבור שלושת רבעי שעה. הוא היה נמרץ, ניגש לתריס, פירק את מה שפירק וניגש לעבודה. אחרי עשר דקות קרא לי אליו.

הבטתי בתריס בהשתוממות: הוא היה פתוח ומורם עד למלוא גובהו. איציק תיקן אותו.

- ''התריס שלך ישן, זה נכון'', אמר לי, ''אבל הוא עדיין סוחב, וסוחב לא רע בכלל. הוא יכול להחזיק מעמד עם המנוע הזה אפילו שנתיים נוספות, ואולי גם יותר. החלפתי לך שתי רצועות והרמתי אותו. צריך להוסיף כאן שתיים נוספות, כדי שהעומס יתחלק באופן שוויוני יותר בין כל החלקים, אבל זה מספיק בהחלט. לא צריך להחליף שום מנוע''.

- ''אני מבין'', אמרתי.

- ''ועכשיו תגיד לי עוד משהו'', ביקש, ''ההוא שהיה כאן קודם – זוכר כמה הוא אמר שעולה המנוע?''

- ''כן'', אמרתי, ''הוא נתן לי שתי חלופות. אחת של מנוע בשווי 2660 שקל, והשנייה של מנוע שעולה 2870''.

- ''אז תשמע משהו. התריס שלך נגלל סביב צינור בקוטר גדול מהרגיל. אם אני צריך להחליף לו מנוע, זה יעלה לך 1700 שקל, כול העבודה שלי. לא יותר מזה. אין לי מושג מאיפה הוא הביא לך את המחירים האלה, אבל זה לא לעניין. התיקון שאני עובד עליו עכשיו יעלה לך 300 שקל, כולל הרצועות החדשות''.

איציק עשה את שלו. הביא עוד שתי רצועות, החליף אותן תוך כמה דקות, השאיר הוראות התנהגות ''אם התריס עושה בעיות'', קיבל את ה-‏300 שלו, השאיר קבלה ונפרד לשלום.

כך למדתי את השיעור שלי. הבנתי שחסכתי לעצמי קרוב לשלושת אלפים שקל, אם לא יותר. במהלך הבוקר הרגשתי כאילו אני משחק בסצנה מתוך כלבוטק. אני שמח שיצאתי כאן בצד של הלקוח המפוכח ולא של זה שמצטער לאחר מעשה אבל לא יכול להשיב את שנעשה כבר.










בתוך כל התיאור הזה, כמעט שכחתי את הדבר העיקרי. היה מפגש משפחתי חביב ביותר, מוצרי המנגל זכו לתשבחות הסועדים, הסלטים והפשטידות היו אחלה, והכי חשוב – עופריקו היה מבסוט עד הגג. הוא גילה לדודניו את מגירת התחפושות שבחדר של אחותו הקטנה, וחבורה של שישה ילדים שמחים הופיעה בפנינו לבושה בגלימות, מסכות ופאות ששיוו להם חזות מצחיקה עד דמעות. אחר כך הסתבך בקרב עוגות מול אחד מאותם דודנים, אבל הדבר לא פגם כהוא זה בעליזותם של השניים. בקיצור, היה שמח.







[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
(ללא כותרת)   יונתן   יום א', 27/02/2011 שעה 23:28   [הצג]   [6 תגובות]
מזל טוב!   ינשוף   יום ב', 28/02/2011 שעה 2:44   [הצג]   [3 תגובות]
מה שם איש המקצוע השני?   קורא   יום ב', 28/02/2011 שעה 7:08   [הצג]   [2 תגובות]
פשוט מטריף   שיר-דמע   יום ב', 28/02/2011 שעה 10:39   [הצג]   [3 תגובות]
כל הכבוד על הערנות   אורחת לרגע   יום ב', 28/02/2011 שעה 12:15   [הצג]   [3 תגובות]
לא הבנתי על מה בדיוק הפוסט?   אבי   יום ג', 01/03/2011 שעה 11:50   [הצג]   [11 תגובות]
גם רענן סתת מומלץ   עדו   יום ג', 01/03/2011 שעה 11:57   [הצג]   [3 תגובות]
(ללא כותרת)   סורנטו   יום ג', 01/03/2011 שעה 20:54   [הצג]   [3 תגובות]
(ללא כותרת)   אלעד   יום ו', 11/03/2011 שעה 0:39   [הצג]   [3 תגובות]
לא אצלי   אירית   יום ו', 18/03/2011 שעה 1:05   [הצג]   [3 תגובות]
למרה המזל הסתיימה בכי טוב, אבל לימדה   nachum   יום ו', 25/03/2011 שעה 16:39   [הצג]   [3 תגובות]
איציק! איש מעולה   רוני   יום ב', 28/03/2011 שעה 22:16   [הצג]   [3 תגובות]
עם מנגל חשמלי אפשר גם במטבח   יוני   יום ד', 14/08/2013 שעה 10:32   [הצג]   [3 תגובות]
מנגל חשמלי   yoni@box.co.il   יום ד', 27/11/2013 שעה 11:32   [הצג]   [3 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©