חמש הערות על השריפה בכרמל
שבת, 04/12/2010 שעה 20:31
השריפה בכרמל היא נזק לאומי ממדרגה ראשונה. דומה שעל כך אין חולק. מסיבה זו, את המסקנות והלקחים מהאירוע הזה יש להפיק וליישם ברמה הלאומית, לא במקומית. זה אומר לפתח, לייעל ולהרחיב את שירותי החירום; לייצר מנגנון תקשורת שיופעל לאלתר באירוע חירום לאומי ויוכל לספק עובדות הקשורות לאירוע, כולל סטטיסטיקה והנחיות ביצוע, בזמן אמת; לארגן תוכנית שיקום לאומית, שבה ישותפו חלקים רחבים מהאוכלוסיה, לרבות מוסדות החינוך, גם אלה שאינם חברים בצוותים המקצועיים המטפלים בכך ברמה המיידית; וגם לפטר את השר האחראי למחדל, זה שלא רק שלא עשה דבר כדי למנוע אסון כזה טרם התרחשותו, אלא אף נעלם מעיני הציבור בדיוק כשהיה צריך להשמיע את קולו ולהפעיל את סמכויותיו (כנראה ששמירת שבת בכל זאת חשובה יותר). וכן, גם להגיד תודה למדינות שנרתמו לעזור. חמש הערות על המצב.









1. לבצע רפורמה בשירותי החירום


אי אפשר לבוא בטענות לכבאים על העבודה שהשקיעו בכיבוי סופת האש בכרמל. הם עשו כמיטב יכולתם, ולחלקם כנראה שמגיעים גם ציונים לשבח. אבל חסרונם של חומרי כיבוי בכמות הנדרשת מעורר את החשש שאם זה מה שקורה כאן בתקופה של שקט ביטחוני יחסי, מי יודע מה יתחולל כשתפרוץ מלחמה. אם יש דבר שחסן נסראללה, איסמעיל הנייה ושאר הטיפוסים שמעוניינים בהחרבת ישראל יכולים ללמוד מכל זה, הוא שעדיף להורות על שיגור טילים ופגזים אל עבר אזורים מיוערים ולהתיש את הישראלים במאמצי כיבוי והצלה שם, מאשר לבצע את אותה הפעולה במרכזי הערים, אתרים שאינם קשים לגישה עבור כבאיות וניידות משטרה ומד''א.

מטוס כיבוי מכבה דליקת ענק. מה שדרוש גם לנו (מקור תמונה 1).

כיבוי אווירי מתבצע בישראל בעיקר באמצעות מטוסים קלים, כאלה שמשמשים לעתים גם כמטוסי ריסוס. זה אולי יעיל בדליקות בעלות היקף מוגבל, אבל כמעט חסר משמעות כשמדובר בלהבות המשתוללות בשטחים עצומים כפי שקרה בכרמל. יתכבד נא שר האוצר ויחתום על צ'ק שיאפשר רכישה של כמה מטוסי c-130 או דומים להם. מטוסים אלה יכולים לשאת בקרבם כמויות גדולות של מים, קצף וחומרי כיבוי אחרים. אפילו יעלו מטוסים אלה אבק בהאנגאריהם במשך חודשים ארוכים ללא שימוש, עדיף להחזיק ביד את פוליסת הביטוח הזו מאשר להיתקע במשך ימים בלעדיה ולחזר על פתחיהן של מדינות אחרות בבקשה לעזרה דחופה.

(עוד אני כותב את הדברים הללו, וראש הממשלה מודיע במשימת עיתונאים על כוונתו להקים כוח חירום אווירי למטרות כאלה בדיוק).

עבודת רשת לא נורא מסובכת מעלה את התמונה הבאה. באוגוסט 2007, במהלך דיון שנערך בכנסת על דוח מבקר המדינה בקשר לבעיות שהתגלו בארגון העורף במלחמת לבנון השנייה, הזהיר נציב הכבאות וההצלה, רב טפסר שמעון רומח, מפני קטסטרופה. ''מלחמת לבנון השניה הייתה מלחמת לוקסוס'', קבע רומח, ''למלחמה הבאה, אם תהיה, אנחנו לא ערוכים. אם יהיו סקאדים על ישראל או לחילופין המערכה תהיה ביותר מזירה אחת - לא נוכל לתת מענה ראוי. יש לנו היום 1,400 כבאים ואנחנו זקוקים ל-‏2,400. יש לנו מגבלות קשות גם בציוד. אם תהיה מלחמה רצינית אני לא יודע איך נוכל לפעול''.

הלכתי לאתר שירותי הכבאות וההצלה. יש שם מצגת המראה, בין השאר, את נתוני כוח האדם של הגוף החשוב הזה. יש שם מצגת שכנראה לא התעדכנה זמן רב, אבל מספקת, נכון לעכשיו, את הנתון העדכני ביותר שניתן לקבל מהרשת. הנתון הזה מדבר על 1555 כבאים. זה מה שיש היום. זה אומר שצריך להוסיף לכוח האדם המבצעי הקיים תקנים בשיעור של יותר מחמישים אחוז.

אגב, לא יקרה שום דבר אם התקנים הקיימים יבואו מתוך האוכלוסייה שאת טובתה הבלעדית דורש שר הפנים אלי ישי. גיוסם של צעירים חרדים לשרותי הכבאות הוא בהחלט עניין רצוי. מדובר באוכלוסייה גברית, שאוכלת מזון כשר ושעוסקת בעבודה שתכליתה הצלת חיים. אין כמעט מגע משמעותי עם נשים או בעיות דומות. ואם יכולים חרדים לעסוק בעבודות מזעזעות ומקודשות לא פחות – איסוף חלקי אדם בעקבות אירועים אלימים, מה שמבצעת זק''א – הם בוודאי יכולים גם להיות כבאים. ולא רק כבאים, אלא גם חובשים ושוטרים.
ולא, אין לי אשליות שזה יקרה? שהחרדים יעבדו? השתגעתם? הצחקתם את הרב חיים אמסלם (וגם אותי).







2. למסד התנהלות תקשורתית אחרת


במשבר הזה הורגש חסרונו של דובר שירכז את המאמצים להעביר מידע מרוכז ומסודר לאמצעי התקשורת. חזי לוי, קצין כבאות מהצפון, היה לדובר הבולט ביותר של מאמצי הכיבוי. אבל לוי אינו דובר מקצועי אלא כבאי שנטל על עצמו בהתנדבות למלא פונקציה נוספת מעבר לתפקידיו הרגילים. מעבר לאמפטיה שהוא הצליח לעורר בקרב אלה שצפו בו והאזינו לדבריו, היה ברור שאין בידיו מידע עדכני על המתרחש בכל רגע ורגע ושיכולתו להרגיע את צרכני המידע הזה במצב משבר שאליו נקלעו טעונה שיפור.

במשבר מסוג כזה יש לקבוע מלכתחילה דובר אחד שירכז את כל פעולות העברת המדע לציבור. דובר שיהיה מוסכם על שירותי הכבאות וההצלה, על משטרת ישראל, על מגן דוד אדום, על המשרד להגנת הסביבה, על משרד הפנים, על הרשויות המקומיות שבתחומן מתחולל האסון ועל כל גורם אחר שיש לו יד ורגל במאמצי ההצלה. דובר כזה צריך לקיים שניים-שלושה תדרוכים מדי יום, בסיוע אנשי מקצוע מקרב הכוחות השונים, הוא צריך לארגן עמדות צילום מסודרות עבור צוותי הטלוויזיה והווידיאו השונים המגיעים לסביבה ולדאוג שכאשר העבודה באחד מאזורי הדליקה מסתיימת, ניתן יהיה להוביל לשם צוותי תקשורת בתיאום עם כל מי שצריך, הוא צריך להרים אתר אינטרנט לשעת חירום, להסדיר את עבודתם של צוותי תקשורת זרים ולדאוג שסגירת שטח הדליקה לא תותיר את הציבור ללא זרימת מידע שוטפת. בקיצור, לא חסרה עבודה לאדם כזה. אבל כרגע, לפחות, הפונקציה שהוא אמור למלא אינה קיימת.

נטיעה כפרויקט חינוכי לאומי. גדעון סער, הכדור אצלך (מקור תמונה 2).

לא סתם כתבתי ''למסד התנהלות תקשורתית אחרת'' ולא ''למנות דובר לשעת חירום''. התנהלות גורמים מסוימים במדיה בחלק ממהלך האירוע הייתה חרפה כשלעצמה. כתבים שכדי למלא זמן שידור שואלים קרובי משפחה וחברים שכולים ''איך הרגשת כשקיבלת את הבשורה על מותו'' (נו, מה לדעתכם צריך אדם להרגיש כשהוא מקבל בשורה שכזו? שמחה? צהלה? דיצה וגילה? נירוונה? אושר גדול?); כתב שנגרר אחר סגן-שר רוסי ותופס אדם שהוא אינו מכיר כדי שיסכים לשאול אותו משהו ברוסית ולתרגם עבורו את הנאמר (אי אפשר לעשות את זה בצורה מכובדת יותר, או לפחות לבקש מהאולפן שיחזרו אליו כאשר סגן-השר והמתורגמן יהיו מוכנים לשידור, או אפילו להקליט מראש, בשטח, ראיון עם אותו סגן-שר?); והגרוע מכל – עורך מקומון שהחליט להעלות לאתר האינטרנט שלו תמונות של גוויות מושחתות ומעוותות, אך עדיין ניתנות לזיהוי. גועל נפש.







3. להקים פרויקט התנדבות לאומי


הנזק שגרמה סופת האש לרכס הכרמל ישוקם, אם בכלל, רק בעוד עשרות שנים. קיים בטבע מערך של יחסי גומלין מורכבים בין עצים ושיחים, שיחים ופרחים, עצים ותיקים ועצים צעירים ובין עולם הצומח לעולם החי. השריפה השמידה כמות גדולה של אורגניזמים משני העולמות והרסה מירקם עדין שהטבע שקד עליו במשך מאות שנים.

שיקום הכרמל צריך, לפיכך, להיות פרויקט לאומי. לא צריך להיות נביא גדול כדי להבין שיוקצו לשם כך תקציבים נדיבים, יופעלו מאמצים לגייס כסף מיהודי התפוצות ורשות הטבע והגנים תיטע שם מיליוני צמחים חדשים ותנסה להביא בעלי חיים שיסייעו בלעיסת השרידים המפוחמים ובהחייאתו מחדש של עולם החי העשיר שהיה שם. אפשר גם להניח שיופעל שיקול דעת זהיר בנושאים כמו צפיפות העצים לדונם ורוחב שבילי האש.

אבל בכל אלה צריכים לערב שכבות רחבות בהרבה. לו אני שר החינוך, הייתי מורה על הכנת תוכנית של הוצאת כיתות מבתי ספר תיכוניים ומחטיבות בינים ליומיים-שלושה של שירות לאומי שכל תכליתו שיקום רכס הכרמל. יומיים-שלושה בשנה (ומבחינתי, הדבר גם יכול לבוא על חשבון חופשות) יעסקו התלמידים בפינוי האודים העשנים, בהכנת שטחי אדמה לשתילה ובנטיעת עצים. זה יחבר את התלמידים לבעיות של המדינה, ישלב אותם בתוכנית שיש קונסנזוס סביב מטרותיה וגם יאיץ את קצב עבודות השיקום שמוטל על רשות הטבע והגנים לבצע ממילא.

את התוכנית הזו יש להכין בשיתוף כל הגורמים הרלוונטיים: עיריית חיפה, המועצות המקומיות האחרות שניזוקו מהשריפה, רשות הטבע והגנים, נציבות שרותי כבאות והצלה והמשרד להגנת הסביבה.







4. לפטר את אלי ישי


אלי ישי אמור להיות השר האחראי על שירותי החירום בתחום כיבוי האש. תחת אחריותו, ובזמן הגרוע ביותר, נחשף מצבה הקשה של הכבאות הישראלית. מספר מוגבל של רכבי כיבוי, מוגבלות בנגישות שלהן לדליקות ביערות, מחסור עצום בחומרי כיבוי, אפס יכולות בכיבוי מהאוויר – כל אלה היו חלק מהבעיות הקשות שהתגלו במהלך האסון בכרמל. הטענה שמדובר בבעיות שהחלו אצל שרי פנים קודמים אינה אלא קש וגבבא. היא אינה מחזיקה מים יותר מדומה, למשל, לטענה, שבעיות המים של ישראל היו קיימות עוד מתקופת בן גוריון, ולכן אין להטיל שום אחריות על מי שאחראים על משק המים כיום. את בן גוריון, מעשה שטן, כבר אי אפשר להעניש. גם קודמיו של ישי, פאשלונרים ככל שיהיו, אינם רלוונטיים כאן. ישי הוא האחראי. זה קרה במשמרת שלו.

ישי לא הורגש כלל במהלך פעולות ההצלה. ראש הממשלה נתניהו והשר לביטחון פנים אהרונוביץ היו אלה שנטלו על עצמם את מאמצי ההרגעה, את ריכוז הניסיונות להשיג אמצעי הצלה נוספים ואת הקשר עם אמצעי התקשורת. ישי נעלם, התאדה. לא שמענו ממנו דבר וחצי דבר, מלבד איזו חצי הצטדקות שהוא דווקא ביקש פעם תוספת תקציב לשירותי הכבאות. התירוץ הזה אינו אלא קשקוש עלוב שאיש לא יקנה. לו היה תקציב הכבאות מעניין את ישי, הוא היה דופק על שולחנו של שר האוצר, מארגן שיחת חירום עם ראש הממשלה וכשהיו כלים כל הקיצין ואיש לא היה נענה לתביעותיו, היה גורם למשבר קואליציוני ומאיים בפרישת ש''ס מהממשלה. אבל את ישי זה בכלל לא מעניין. סכנה המאיימת על חייהם של תושבי ישובים הסמוכים ליערות ועל בעלי חיים או על שמורות טבע היא עניין זניח. בוודאי שהיא מתגמדת ליד המאמצים להעיף מהכנסת את הח''כ הסורר חיים אמסלם או לסלק מהמדינה עוד כמה ילדי עובדים זרים שטרם מלאו להם שש שנים.

לפטר את האחראי למחדל. בנימין נתניהו ואלי ישי (מקור תמונה 3).

לו היה נתניהו מקבל החלטות בעל כושר מנהיגות, היה מזמן עם תום פעולות הכיבוי את ישי למשרדו ונותן לו חצי שעה להסביר מדוע הוא אינו אחראי וכיצד הוא מסביר את המחדל שקשור לתחומי הפעולה של משרדו. אם בתום אותה חצי שעה לא יספקו ההסברים הללו את הגיונו של נתניהו, עליו להודיע לו על פיטוריו מהממשלה. במקביל, עליו להתקשר לעובדיה יוסף (שכבר הספיק, בדרכו ההזויה, להודיע שהשריפה היא תוצאה של חילול שבת. כלומר, כרגיל, החילונים אשמים) ולהודיע לו שהפיטורים הם על רקע חוסר מקצועיותו של השר ואין מניעה להחליפו בשר אחר מאותה מפלגה. אם יאיים הרב הישיש (או מוטב לומר, הרב משה יוסף, בנו הצעיר של עובדיה, המפעיל את אביו כמריונטה בשירות חברו הקרוב אלי ישי) שבתגובה תפרוש ש''ס מהממשלה, על נתניהו לומר שאדרבא, שתפרוש. יש מחוץ לש''ס עוד כמה מפלגות שישמחו לאייש את התפקידים המיניסטריאליים והפרלמנטריים שזו מחזיקה כיום.

לא שסיטואציה כזו תקרה, חלילה. לנתניהו יקרה יותר יציבות ממשלתו מאשר מקצועיותה או יכולתה להתמודד עם מצבים כאלה בזמן אמת. אחד מקודמיו בתפקיד, אריאל שרון, דווקא העז לפטר את שר ש''ס לאחר שאלו הצביעו עם האופוזיציה נגד התוכנית הכלכלית שגיבש. זה קרה במאי 2002, והוכיח ששרון אינו מוכן להיות שבוי בידיה של חבורת האופורטוניסטים הזו. החלטה זו גם אחת הפעולות ששיקמו את הדימוי המנהיגותי של שרון בדעת הקהל והביאו לניצחונו הסוחף בבחירות שנערכו לאחר מכן.

נתניהו אינו שרון. הוא לא יפטר את ישי. הלוואי ואתבדה.







5. לומר תודה


מדינות רבות נרתמו כדי לסייע לישראל במאמצי הכיבוי וההצלה ברכס הכרמל ובמדרונותיו. ספרד, צרפת, יוון, בולגריה, קפריסין, רוסיה, איטליה, מצרים, ירדן, טורקיה, רומניה, אוסטרליה, ארצות הברית, בריטניה, גרמניה ואזרבייג'אן. אפילו הרשות הפלסטינית, שיחסיה עם ישראל הם אולי המורכבים והטעונים ביותר, התגייסה לעזרה. ואם שכחתי מדינה כלשהי, אני מתנצל כאן ועכשיו.

מכל מקום, לכל אלה לא נותר אלא לומר מילה פשוטה אחת, גדולה וכנה: תודה.









[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
ישי הביתה   בנצי א.   שבת, 04/12/2010 שעה 20:44   [הצג]
כל מילה בסלע   רפי   שבת, 04/12/2010 שעה 21:15   [הצג]
בעניין סעיף 3   דבורית   שבת, 04/12/2010 שעה 21:35   [הצג]   [3 תגובות]
מתי כבר ניפטר מעונשו של אלי ישי   שושי   שבת, 04/12/2010 שעה 22:10   [הצג]
גם משרד האוצר אשם   רוני ה.   שבת, 04/12/2010 שעה 22:30   [הצג]   [2 תגובות]
לא רק את ישי   כבאי שאכפת לו   יום א', 05/12/2010 שעה 8:49   [הצג]
לבחור בזהירות את סוג העצים והשיחים הפעם   אורלי   יום א', 05/12/2010 שעה 11:48   [הצג]
טוב...הבנתי...   סתם אחד   יום א', 05/12/2010 שעה 14:29   [הצג]   [6 תגובות]
(ללא כותרת)   דני   יום ב', 06/12/2010 שעה 0:11   [הצג]
(ללא כותרת)   ניר   יום ב', 06/12/2010 שעה 1:24   [הצג]
לגבי הצעה מספר 4   עדו   יום ב', 06/12/2010 שעה 11:17   [הצג]   [4 תגובות]
קו פופוליסטי   עברי   יום ב', 06/12/2010 שעה 14:48   [הצג]
לכל המאשימים בפופוליזם   אורי קציר   יום ב', 06/12/2010 שעה 15:19   [הצג]
לאורי   שרה   יום ה', 09/12/2010 שעה 8:32   [הצג]   [9 תגובות]
יערות הכרמל   מירי   יום א', 27/03/2011 שעה 14:50   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©