מבשר הגאולה מתימן
יום א', 18/07/2010 שעה 21:44
כשמדברים על תנועות משיחיות בהיסטוריה של העם היהודי בתפוצות נהוג להזכיר, ראש וראשון להן, את זו שהקים שבתאי צבי מאיזמיר, ששרידים מעטים שלה ניתן למצוא גם כיום (כמו כת הדנמה שבניה חיים בטורקיה). ידוע על כמה מבשרי משיחיות אחרים, כולל דוד אלרואי, דוד הראובני ושלמה מולכו. אבל כל אלה פעלו באירופה ובאיזורים האסיאניים הקרובים אליה. פחות ידועה פעילותו קצרת הימים של המשיח מתימן - איש שהתיעוד על פועלו כמעט ואינו בנמצא ואפילו שמו אינו ידוע להיסטוריונים. ואולם, כמה ממכתבי הרמב''ם ששוגרו לקהילות יהודיות בתפוצות דווקא מספרות עליו כמה פרטים. כדאי לשוב ולעיןן באגרות אלה, משום שמהן ניתן להקיש על מצב היהודים בתפוצות באותו זמן ועל כיסופיהם האדירים לגאולה. סופו של אותו משיח, אגב, היה טראגי בהרבה מזה של שבתאי צבי.









בשנת 1172 קמה תנועה משיחית בתימן. נגד התנועה הזאת חיבר הרמב''ם את אגרתו המפורסמת ''אגרת תימן''.

באותה תקופה, טרם שככה המלחמה בין הצלבנים לבין האסלאם. הנוצרים עדיין שלטו בירושלים והמוסלמים עשו מאמץ מדיני וצבאי גדול כדי להקים ברית שתגרש את הצלבנים מירושלים ותשיב אותה לידיהם – מה שעלה בידם לבצע רק בשנת 1187.

כיסופי גאולה אדירים. יהודי בן תימן קורא בתורה (מקור תמונה 1).

בשנת 1169 התמנה צלאח א-דין למושל מצרים והוא יצא בראש צבאו למלחמה נגד שלטון הנוצרים בארץ ישראל. יהודית תימן, ששמרו על קשר מכתבים רציף עם יהודי מצרים, ידעו על המלחמה בארץ ישראל ועל התפתחותה. מלחמת אדום וישמעאל הצטיירה בעיניהם כאחד מאותות הגאולה. בארץ מגוריהם נאבקו יהודי תימן במוסלמים קנאים שניסו לאלצם להמיר את דתם לאסלאם. רבים מיהודי הארץ נכנעו לגזירות הללו והתאסלמו. הלחץ היה כבד כל כך, שמנהיגי הקהילה חששו שמה שהחל כהמרה דת מאונס יהפוך להיות התאסלמות מרצון. על כל אלה נוספה צרה בדמותו של המומר שמואל אבן עבאס, שעבר מקהילה לקהילה ובחסות מנהיגים מוסלמים מקומיים נשא דרשות בהן טען כי אחרי התגלות אללה למוחמד בטלה תורת משה ורק הקוראן הוא התורה האמיתית. בייאושם הרב ראו יהודי תימן ברדיפות אלה ''חבלי משיח'', כלומר סאגת ייסורים שרק לאחר התקיימותה יוכל המשיח להופיע ולהביא את הגאולה השלמה למאמיניו היהודים. על רקע זה קם מקרבם איש שהכריז על עצמו כעל מבשר הגאולה – וכנראה סחף אחריו אלפי תומכים ומאמינים.









על המשיח אנו יודעים מאגרת ששיגר הרב יעקב בן נתנאל אל-פיומי, ראש ישיבה בתימן, אל הרמב''ם. הנשר הגדול התגורר ופעל באותה תקופה בקהיר שבמצרים, ושמו כבר היה מפורסם בין יהודי ארצות המזרח. באגרת זו דיווח לו על מצוקות אחיו ודאגותיהם, על רדיפות הדת ועל הסכנה של המרת דת המונית, וביקש ממנו עצה ותנחומים, כיצד לחזק את לב העם באמונתו. הוא סיפר לו גם על הופעתו של מבשר המשיח ושאל כיצד לנהוג בו. אל-פיומי גם היפנה לרמב''ם שאלות בדבר חישובי הקץ, ואם מותר לפי דין תורה ללכת אחרי אותו מבשר ולתת בו אמון. מתשובתו של הרמב''ם ניתן ללמוד שגם אל-פיומי וחכמי ישראל אחרים בתימן נתנו אמון במבשר הגאולה החדש.

כתשובה על אגרתו של הרב אל-פיומי באה ''אגרת תימן'' של הרמב''ם, הפותחת בפסוק ''חזקו ידיים רפות וברכים כושלות אמצו''. האגרת מוענה לרב אל-פיומי ''ובכלל כל אלופינו אחינו כל תלמידי הקהילות אשר בארץ תימן''. הרמב''ם כתב אותה ''בלשון קדר וניבו למען ירוץ הקורא בה, בכל האנשים, והטף והנשים'' והוא מבקש לשלוח העתק של האגרת ''לכל קהל וקהל לחכמים ולזולתם''. הוא משתתף בצער אחיו הרחוקים על גזירת השמד שבאה עליהם ''שהיא שמועה רעה אשר כל שומעה תצילינה אוזניו''; מדבר על השנאה הגדולה של אומות העולם לישראל שמקורה בקנאה בעם היהודי על התורה שניתנה לו. השנאה מתגלה בצורות שונות: עמלק, סיסרא, סנחריב, נבוכדנאצר, טיטוס ואדריאנוס קמו על עם ישראל בחרב; חלק מבני אדום, פרס ויוון קמו על עם ישראל בלשון, כלומר עשו מאמץ לסתור את עיקרי הדת היהודית ולהפריך את הגיונה הפנימי ואת תקפותה המוסרית; כת שלישית קמה בעורמה כדי לזייף את התורה. אנשים אלה טוענים כי הם אינם נלחמים בתורת ישראל ומעמידים פנים כמסכימים עם עיקריה, אלא שעם זה הם מצרפים אליה תורה חדשה. כאן מתכוון הרמב''ם לנצרות ולאסלאם.

ואולם, כל המזימות לא תצלחנה ואין להתייאש גם כשהמצב קשה במיוחד: ''ויש עלינו לשמוח במה שנסבול ונישא מן הצרות ואבדת הממון והגלות והפסד עניינינו, שכל זה לתפארת היא לנו לנגד בוראנו וכבוד גדול. וכל מה שייפול ממנו בעניין הזה הוא חשוב כקרבן כליל על גבי המזבח''. בדברי נחמה הוא מבקש להקל על לב שואליו: ''ואתם אחינו, חזקו ואמצו והשענו על הפסוקים האלה האמיתיים ואל יבהילו אתכם השמדות אם תכפו אתכם, ואל יפחיד אתכם תוקף יד האויב עליהם וחלישת אומתנו. שכל העניין הזה אינו רק ניסיון ובחינה להראות אמונתכם וחיבתכם בעולם,... לפיכך אחינו כל ישראל הנפוצים בקצוות הארץ, חייבים אתם לחזק קצתכם לקצתכם ולאמץ ולזרז הגדולים לקטנים והיחידים להמון, ותחברו אומתכם על דבר אמת שלא ישתנה ולא יופר, ולהרים קולכם באמונה שלא תיפול לעולם ולא תשחת... כדי להעמיד רגלינו לבל ימעדו אשורינו בעתות כאלו, כשיתחדש שום רוגז או שמד על יהודים, חס וחלילה, וכשיתגבר יד האנס...כדי שתעמדו בכל ניסיון שיפגע בהם באחרית הימים''.

הרמב''ם גם משיב באגרתו על טענותיו של שמואל אבן עבאס וסותר את טענותיו. הוא מזהיר מפני דחיקת הקץ וחישובו ומסביר את עניין ביאת המשיח ודרכי הגאולה. ''על זה העניין יהיה הדבר לימות המשיח, מהרה יגלה, שכשיחשבו עובדי עבודה זרה, שאומה זו לא תהיה לה לעולם ממשלה ולא יגאלו מן השעבוד שהם בו...יפר הקדוש ברוך הוא מחשבתם וסברתם הנכחשת...בתחילה ייראה (המשיח) בארץ ישראל...בשעה שיגלה יבהלו כל מלאכי ארץ משמעו ויפחדו ותיבהל מלכותם ויתנכלו איך לעמוד נגדו בחרב או זולתה...אלא יבהלו מן המופתים שייראו על ידו וישימו ידם לפניהם''. וסוף למלחמות בעולם יהיה לא ''בתחילת היגלותו, אלא לאחר מלחמות גוג ומגוג''.

את כל הסימנים שמנה במשיח לא זיהה הרמב''ם במבשר מתימן, ולפיכך הוא אינו מאמין בו. ותשובתו בעניין זה היא: ''אבל מה שזכרת מעסק האיש שהוא אומר שהוא משיח בערי תימן, דע שלא תמהתי ממנו ולא מן המאמינים בו, לפי שהוא משוגע בלי ספק, ואין על החולה אשמה ופשע, אם לא יסובב הוא חוליו. וכן איני תמה מן המאמינים בו מקוצר רוחם, ושאינם יודעים מקום המשיח ומעלתו הגדולה שעלה בדעתם זה. אבל אני תמה ממך, שאתה מבני תורה, ועמדת על ספרי החכמים, האינך יודע אחי שהמשיח נביא גדול מאוד, וגדול מכל הנביאים מלבד משה רבנו עליו השלום?... ויש תימה בדבריך, שאמרת שידוע בשלוה ויש אתו מקצת חכמה. התעלה על דעתך שבמדות האלו יהיה משיח…אבל מה שהוא קרוב לדעתי, והוא האמת, שהשתטה ונפסד ציורו ורעיונו. והנני מראה לכם עצה טובה לכם ולו, והוא שיהיה חבוש ימים עד שיתפרסם אצל הגויים, כלומר שהוא נפסד בציורו ורעיונו ואבוד שכלו, ותודיעו הדבר ותפרסמו אותו בעולם, ואחרי כן תתירוהו ותצילו עצמו בתחילה. לפי שכשישמעו הגויים עליו שטען על עצמו שהוא משיח אחר שעשיתם בו המעשה הזה יהיו מלעיבים בו כמו שדנים לאיש משוגע ומשתטה כמותו, ותצילו נפשכם מרעתם של גויים. ואם תתרשלו בדבר זה עד שיתפרסם לגויים תמיתו אותו וח''ו שלא יסבב עליכם רוגז''.

אמר על המבשר ש''השתטה ונפסד ציורו ורעיונו''. הרמב''ם (מקור תמונה 2).

לא ידוע הרבה על אותו משיח שהופיע בתימן. אפילו שמו נסתר מהחוקרים. האיש ציווה למאמיניו להרבות בצדקה, ולעשירים – לחלק את כל הונם לעניים. שהרי הגאולה מתקרבת, ומה צורך לעשיר ברכוש גדול? הרמב''ם גם כעס על המעשה הזה ''הואיל ואין ראוי לתורתנו לעשות צדקה מכל ממונו אלא מקצתו ואמרו: המבזבז אל יבזבז יותר מחומש'', ומעשה כעין זה אינו מתיישב עם היגיון ''ונעשו הם עניים והעניים עשירים וחייבו את עצמם מן הדין להחזיר להם את ממונם. ויהיה הממון על הדרך הזה בין העניים ובי העשירים וחוזר חלילה, וזו סכלות מבוארת''.

כפי שניתן להבין, לא שרדו חומרים רבים המפרטים את קורותיו של אותו מבשר יהודי-תימני. מכתבי הרמב''ם ששרדו הם אלה המספרים את עיקר הפרשה – וגישתו של הרמב''ם כלפי האיש מתימן, כבר אמרתי, הייתה ביקורתית ביותר. מפי הרמב''ם ניתן להבין ששלטונות אותה מדינה חששו מהתעצמותה הגוברת של התנועה המשיחית היהודית והחליטו לגדוע את כוחו של העומד בראשה. באגרת ששיגר אל ''חכמי קהל עיר מארשילייא'' (כנראה קהילת יהודי מארסיי) סיפר על גורלה של התנועה ומנהיגה.

''ועל עסקי המשיח אשר זכרתם שהגיעו לכם דברים משמי, לא היה כך המעשה כמו ששמעתם, ולא במזרח היה. אלא בארץ תימן עמד איש אחד, יש לדבר זה עשרים ושנים שנה, ואמר שהוא שלוחו של משיח מישר דרך לפני ביאתו, ואמר להם כי המלך המשיח הוא יתגלה בארץ תימן. ונתקבצו אנשים רבים, יהודים וערביים עמו, והיה מסבב בהרים והיה מטעה אותם ואומר להם תמיד בואו עמי ונצא לקראת המשיח, כי הוא שלחני אליכם לישר דרך לפניו. וכתבו אלי אחינו שבארץ תימן כתב גדול, והודיעו לי משפטו ודרכו וחידושיו שחדש להם בתפילות, ומה היה אומר להם, ואמרו לי שכבר ראו מנפלאותיו כך וכך ושאלו לי על זה. והבנתי כל הדברים, והכרתי מתוך דברי כתבם שאותו האיש העני חסר דעת, אבל היה ירא שמים ואין בו חכמה כלל, וכל מה שאומרים שעשה או נראה על ידו - הכל שקר וכזב''.

תיאורו של הרמב''ם מעניין למדי. הוא מסביר כי אין מדובר באדם שהכריז על עצמו כמשיח אלא רק כשלוחו וכמבשרו. הוא הכניס תיקונים בנוסח התפילה של יהודי תימן, אבל לא נגע במסורת ובמנהגי הדת הקיימים, כדוגמת מבשרים אחרים, שאם לא כן לא היה הרמב''ם מוסיף ומתאר אותו כ''ירא שמיים''. הוא היה כריזמטי דיו כדי לסחוף אחריו לא רק יהודים אלא גם ערבים. ועדיין, ככל הנראה לא הצטייר כבעל חוכמה או ידיעה יתרה של המקורות ולכן לא זכה מהרמב''ם להערכה רבה כאישיות תורנית וכמנהיג רוחני.

הרמב''ם מתאר את עצמו במכתבו ליהודי מארסיי כמי שהשכיל לראות את העתיד ולחזות את הצרות שימיט על הקהילה היהודית בארצו. ''ופחדתי על היהודים משם וחברתי להם כמו שלשה קונדרסים בעניין מלך המשיח וסימניו וסימני הזמן שיתראה בו'', סיפר, ''והזהרתי אותם שיזהירו זה האיש שמא יאבד הוא ויאבד הקהילות''.

מסתבר שהתנועה הגדולה שנתגבשה סביבו החלה להתפורר בחלוף שנה בלבד, לאחר שהוא עצמו נלכד על ידי שליט מקומי. ''כללו של דבר'', מספר הרמב''ם, ''לאחר שנה נתפש וברחו ממנו כל הנלווים אליו, ויאמר לו מלך אחד ממלכי הערביים אחד שתפשו מה זאת עשית? אמר לו אדוני המלך אמת אני אומר, כי בדבר ה' עשיתי. אמר לו המלך מה המופת שלך? ענה ואמר לו אדוני המלך חתוך ראשי, ואחר כן אני אחיה ואקום ואחיה כבראשונה. אמר לו המלך אין לך מופת גדול מזה, ואם הוא כך אני וכל העולם נאמין בודאי שדבריך כולם אמיתיים וטובים ונכוחים, ושקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל. מיד גזר המלך וצווה ואמר קחו לי חרב, ויביאו את החרב לפני המלך. וצווה וחתכו את ראשו, ונהרג אותו העני, תהא מיתתו כפרה עליו ועל כל ישראל, ונענשו היהודים ברוב המקומות ממון גדול. ועד עתה יש שם חסרי דעת אומרים עתה יחיה ויעמוד מקברו, כך היו הדברים''.









כך חלפה תהילתו של המבשר מתימן. הוא לא הצליח להתאושש מכריתת ראשו ולא שב לעולם החיים. התנועה כשלעצמה לא השפיעה על יהודי התפוצות בטווח הארוך, אבל ביטאה היטב את הגעגועים לגאולה ואת המצוקה הרבה בה היו שרויות קהילות יהודיות בארצות הנצרות והאסלאם. בין אם היו המשיח מתימן ודומיו שואפי גאולה אמיתית ובין אם היו בעלי הזיות או שרלטנים, ברור כי המוני העם ביקשו מנהיג ללכת אחריו. היה בכך משום שילוב של התלהבות דתית ושל הכרה לאומית עמוקה.









[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
דבר הנוקדן.   עמית   יום ב', 19/07/2010 שעה 0:57   [הצג]   [11 תגובות]
אין חדש תחת השמש..   עדו   יום ג', 20/07/2010 שעה 9:58   [הצג]   [2 תגובות]
עוד שתי תוספות קטנוניות   מהגג   יום ב', 26/07/2010 שעה 22:05   [הצג]   [2 תגובות]
הערות   שי   יום ה', 29/07/2010 שעה 2:03   [הצג]   [2 תגובות]
כמו שאומרים   יהודים משיחיים   יום ד', 15/02/2012 שעה 23:31   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©