דילמת הפריימריז: הצעה לפתרון
יום ה', 30/03/2006 שעה 5:27
מערכות הבחירות הפנימיות האחרונות (פריימריז) חשפו את ההשפעה נרחבת של גורמים פליליים על הפוליטיקה הישראלית. פרשיות השחיתות שנקשרו בשמם של נעמי בלומנטל, עמרי שרון ואחרים היו קשורות כולן במנגנוני הבחירה ובדרכי פעילותם. המאמר המוגש כאן מביא הצעה לשיטת בחירות חדשה שתנסה - לפחות חלקית - להתמודד עם התופעה. ההצעה משקללת רעיונות מקוריים וכאלה שנוסו בעבר במקומות שונים בעולם, אך במהותה היא חדשה לחלוטין, בוודאי בהשוואה לשיטות שנוסו כאן עד היום. המאמר פורסם כאן לראשונה בנובמבר 2004, אך דומה כי הרלוונטיות שלו נותרה בעינה גם עתה












המאמר המובא כאן מתמצת מסמך שהוא פרי עבודה משותפת של כמה שבועות, שהתבצעה בשנת 2003 על אש קטנה. הוא מנסה להתמודד עם הבעיות הקיימות בשיטת הבחירות הישראלית (הן המקדימות והן הכלליות), על בסיס ההנחה שהשיטה הקיימת מהווה קרקע פורייה למניפולציות מצידו האפל של החוק ובסופו של דבר - להשחתה גוברת והולכת של המערכת הפוליטית. אין צורך לספק דוגמאות והסברים; קהל הקוראים כאן בקיא מספיק בחדשות כדי לדעת במה מדובר. שותפי היצירתי לעבודה על ההצעה הוא עו''ד אילן בלומנטל. תרומה מחשבתית והערות מחכימות סיפק גם הדיפלומט לשעבר ואיש העסקים בהווה פיני רביד. על כך - תודותי. תגובות, בפרט הערות והצעות ענייניות, תתקבלנה ברצון.









מערכות הבחירות הפנימיות האחרונות, בין השאר בשתי המפלגות הגדולות, חשפו את מה שנראה כקצה קרחון של מערכת אלקטורלית שאינה נקייה משיקולים זרים ולפי חשדות שונים אף נתונה להשפעה נרחבת של גורמים פליליים. בין השאר, קיבלו חשדות אלה ביטוי נרחב כתוצאה מדיווחים על זיופים בקלפיות ההצבעה, על תשלומים וטובות הנאה שהועברו לידי קבלני קולות בתמורה לגיוס תמיכה במועמדים ובהישגים המרשימים שצברו מועמדים שעל פניו נראה כי לא זו בלבד שלא צברו כל ניסיון או רקע רלוונטי ומוכח בפעילות חברתית ציבורית, אלא שהם בלתי-מוכרים בעליל לציבור – גם לציבור בעלי זכות הבחירה שעל קולותיו התמודדו.

על מנת להתמודד עם בעיה זו, יש צורך בשינוי של שיטת הבחירות הקיימת. השיטה החליפית, מן הדין שתעמוד בכמה וכמה קריטריונים בסיסיים, שיפחיתו עד למינימום את האפשרות של השפעת גורמים שליליים על תוצאות ההליכים הדמוקרטיים:

- הגברת הפיקוח של מנגנון הבחירות הממלכתי (במקרה זה, ועדת הבחירות המרכזית) על תקינות ההליך.

- הרחבת בסיס הבוחרים של כל מפלגה עד למכסימום שבו מרחב האפשרויות העומדות לרשות מניפולטורים פוטנציאליים יצטמצם ככל האפשר.

- שמירת שיקול הדעת וחופש הפעולה המלא של המפלגה ביחס למועמדים אותם היא מבקשת לבחור ולהציג ברשימתה לכנסת.

- הפחתת עלות ההליך למשתתף. ככל שגדלים הפערים ביכולות המשתתפים לממן את מסע הבחירות, כך גדל גם מקדם אי-השוויון ולפחות פוטנציאלית, גם התלות בכספים ממקורות מפוקפקים.

השיטה המוצעת במסמך זה משלבת, למעשה, בין הליך הבחירות המקדימות לבין הליך הבחירות הכלליות לכנסת. היא מייצרת זהות בין כלל הבוחרים במפלגה ספציפית לבין כלל הבוחרים הרשאים לקבוע את הרכב רשימת המפלגה לכנסת. מאחר ופוטנציאל הבוחרים הוא רחב מאוד, הדבר מקטין את יכולת המניפולציה ואת השפעתן של בריתות פוליטיות המייצרות הצבעה זהה בין קהלים הנאמנים לשני גורמים או יותר (בהתאם לעקרון הידוע כ''חוק המספרים הגדולים'').

להלן שלבי שיטת הבחירות המוצעת:


א. מיון והרכבה של רשימת המועמדים

1. בכל מפלגה המבקשת להרכיב את רשימתה לכנסת באמצעות הליך של בחירות מקדימות, תוקם ועדה שתייצג את המספר המרבי של זרמים, מחנות וקבוצות אינטרס במפלגה, ויהיה עליה להרכיב רשימה של מועמדים הראויים לייצג, כראות עיניה, את המפלגה בכנסת.

2. ועדה זו תורכב ממספר חברים שלא יהיה קטן באופן שעלול לגרום למאן דהוא להאמין שהדברים ''נסגרים'' על טוהרת האינטרסים של חבריה הבודדים – ושלא יהיה גדול מכדי לנטרל כל חופש פעולה של החברים בה. מוצע שהיא תורכב מתשעה חברים. בראש הוועדה הזו יעמוד שופט מחוזי שימונה לתפקידו על ידי ועדת הבחירות המרכזית. השקפת עולמו של השופט, במידה שהיא מן המפורסמות, לא תהיה רלוונטית לתפקידו.

3. כמו כן, ישבו בישיבות הוועדה שני משקיפים מטעם ועדת הבחירות המרכזית. משקיפים אלה יסייעו לשופט במילוי התפקיד של פיקוח על תקינות עבודת הוועדה.

4. חברי מפלגה יוכלו להגיש טפסי מועמדות לוועדת הבחירות של המפלגה. כל המועמדים יידרשו להציג בפני ועדת הבחירות המפלגתית קורות חיים במבנה אחיד שייקבע מראש. קורות חיים אלו יהיו גלויים לציבור.

5. תיקבע מכסת מועמדים מסוימת, מצומצמת בהיקפה, שאליה תוכל הוועדה עצמה לפנות, על בסיס החלטה שהתקבלה ברוב מיוחד, במטרה לקבל את הסכמתם להיכלל ברשימת המועמדים לכנסת מטעם המפלגה.

6. הוועדה תפעל להרכבת רשימת המועמדים על בסיס קריטריונים שייקבעו על ידי ועדת הבחירות המרכזית. חברי הוועדה יביאו בחשבון, בין השאר, את ניסיונם של המועמדים בפעילות ציבורית, את הרקע המקצועי שלהם ואת התאמתם הכללית לתפקיד חבר כנסת. כמו כן, תוגדר רשימה של עבירות שמבצעיהן לא יוכלו להיבחר לכנסת לאחר שהורשעו בביצוען (עבירות שיש עמן קלון), אלא אם כן חלפה תקופת התיישנות.

7. רשימת המועמדים תוכל לכלול עד 120 חברים. החוק אינו קובע מספר מינימלי של חברים ברשימה כזו. ואולם, מוצע שייקבע כי מספר החברים ברשימת מועמדים לכנסת לא יפחת מ-‏30. זאת, כדי להבטיח רבגוניות בייצוג לכל הזרמים הפועלים במפלגה 1.

8. השופט והמשקיפים לא יתערבו בשיקולים המפלגתיים, האידיאולוגיים או הפוליטיים לבחירת המועמדים. תפקידם יתמקד בפיקוח על הליך המיון והבחירה של המועמדים ובהשגחה שהוועדה מקיימת את הכללים שנקבעו בחוק לעניין זה.

9. עם סיום ההליך, יחתמו השופט והמשקיפים על מסמך מיוחד, המאשר את תקינות ההליך. במידה ויסרב מי מהם לחתום, יהיה עליו לנמק את הסירוב באורח פומבי. המסמך, לאחר שייחתם, יצורף כנספח לרשימת המועמדים שתוגש לוועדת הבחירות המרכזית.

10. ועדת הבחירות המפלגתית לא תדרג את המועמדים לפי סדר פנימי כלשהו. רשימת המועמדים תוגש ללא דירוג, על פי סדר אלפביתי עולה של שמות המשפחה של המועמדים שאושרו על ידי הוועדה (לעניין זה ראה גם סעיף ג'1 להלן).



ב. בחירת מועמדי המפלגה לכנסת


1. לקראת יום הבחירות יודפסו, על פי הוראת ועדת הבחירות המרכזית, כרטיסים מיוחדים שישמשו לצורך ההצבעה. על כרטיסים אלה יופיעו שני סוגי מועמדים. סוג אחד יהיה המפלגה עצמה. סוג שני יהיה רשימת כל המועמדים שנבחרו על ידי ועדת הבחירות המפלגתית. בסך הכל ניתן יהיה להדפיס על כרטיס אחד 121 שמות לכל היותר.

2. ליד כל שם יופיע ריבוע ריק, בצבע לבן. ריבוע אחד כזה יסומן על ידי הבוחר במהלך הליך הבחירה.

3. את רשימת חברי הכנסת של המפלגה ידרגו כל בוחרי אותה המפלגה בבחירות הכלליות לכנסת. באופן זה, תועבר ההכרעה לגבי חברי הכנסת לידי כלל הציבור הדוגל בעמדותיה.

4. לכל בוחר תהיה אופציית בחירה אחת בלבד בכרטיס הבחירה שלו. סימון הריבוע שליד שם רשימה באמצעות הסימן X משמעו מתן אישור לכל רשימת החברים שאושרו על ידי ועדת הבחירות המפלגתית. כחלופה, יוכל הבוחר לסמן ב-X את אחד הריבועים הריקים שליד שמות המועמדים ברשימה לכנסת. לא ניתן יהיה לסמן יותר משמו של מועמד אחד בלבד 2.

5. במהלך ספירת הקולות, יראו את כל כרטיסי הבחירה שמולאו על ידי בוחרי מפלגה ספציפית כקולות שניתנו לאותה מפלגה. לעניין זה, אין זה משנה אם ממלא הכרטיס סימן את שם המפלגה או את שמו של אחד מהמועמדים.

6. לאחר שיימנו כל כרטיסי המפלגה במסגרת ספירת כלל הקולות בבחירות הכלליות, יוחל בספירה לצורך ביצוע הדירוג הפנימי בין המועמדים ברשימה. בוחר שסימן בכרטיס הבחירה שלו את שמה של המפלגה, יראו אותו כמי שנתן קול אחד לכל אחד מהמועמדים ברשימתה. בוחר שסימן מועמד אחד מתוך הרשימה, יראו אותו כמי שהצביע, לצורך הדירוג הפנימי, עבור אותו מועמד בלבד.

7. לאחר סיכום הקולות, ייקבע הדירוג הפנימי של הרשימה, כאשר המועמד שקיבל את מספר הקולות הרב ביותר ידורג ראשון, וכן הלאה. דירוג זה יכתיב גם את סדר ההיבחרות לכנסת של המועמדים ברשימה.



ג. הערות נוספות


1. ניתן להפריד, כפי שהדבר מקובל כיום, בין הליך הבחירה לתפקיד יו''ר המפלגה לבין הליך הבחירה לרשימת חברי הכנסת מטעמה. לעניין זה, ניתן יהיה לקבוע כי לאחר שתחליט מפלגה מיהו היו''ר שלה (ובמקרה שהדבר רלוונטי, גם מועמדה לראשות הממשלה), היא תוכל לקבוע שהוא יכהן כמס' 1 ברשימה. מכאן, שהמועמד שידורג ראשון בבחירות הדירוג, ידורג שני ברשימה הסופית 3.

2. מוצע לבדוק את האפשרות לפתוח ''חלון זמן'' לאחר הגשת רשימות המועמדים לוועדת הבחירות המרכזית. במסגרת ''חלון זמן'' זה, ניתן יהיה לתקן עיוותים שחמקו מעיני יו''ר ועדת הבחירות המפלגתית והמשקיפים (למשל, במקרה בו הצליח מועמד להעלים מידיעת המשקיפים את העובדה כי עבר עבירה שאינה מאפשרת לו להשתתף באותן בחירות לכנסת).

3. ברור כי לפחות חלק משינויים אלה מחייב ביצוע שינויי חקיקה. על כן, מוצע שההכנה לקראת ביצועה של רפורמה בשיטת הבחירות תתבצע על ידי צוות משותף של המפלגות, שירכז את טיעוני כל המפלגות ויעבוד תוך שיתוף פעולה. זאת, במטרה להשיג הסכמה רחבה ככל האפשר סביב השינוי, בדומה להסכמה שהושגה סביב תיקון באדר-עופר 4.



ד. סיכום


נראה כי ההצעה שהועלתה כאן מקפלת בתוכה עמידה בכל התנאים המוקדמים שהוזכרו קודם לכן. היא מגבירה את רמת הפיקוח על ועדת הבחירות המרכזית על תקינות הליך הבחירות הפנימי. היא מגדילה את בסיס הבוחרים עד למכסימום, במובן זה שהיא מאפשרת לכל אדם הנותן את קולו למפלגה בבחירות הכלליות גם להשפיע על הרכב רשימתה. לנקודה זו יש גם צד הפוך: ההליך אינו מאפשר לאדם שאינו מצביע עבור המפלגה להשפיע על רשימתה, ובכך הוא מונע סכנה של התפקדות פיקטיבית למפלגה במטרה לקדם מועמדות נוחה למתפקד – שאף אינו מתכוון להצביע עבור המפלגה שאליה התפקד, בבחירות הכלליות. ההליך הזה גם משמר את העצמאות בידי המפלגה לבחור קאדר רחב של חברי כנסת פוטנציאליים. בכל הנוגע לעלות הבחירה, לא ברור כי הליך זה פותר את הבעיה באופן מוחלט, אך יחד עם זאת ברור כי בה במידה שהוא מחייב עדיין את המועמדים להגיע לתודעת כל הבוחרים פוטנציאליים, הוא מפחית עד למינימום את הסיכוי שניסיונות להשפיע על הבחירה באמצעים בלתי-כשרים אכן יצלחו.

מבחינה ייצוגית, יתכן שתהליך זה אף ייטיב עם רמת הייצוג הניתנת כיום למייצגי קבוצות מיעוט בארץ. מפלגה הפונה לקהל רחב ומגוון לא תוכל לאשר אך ורק את מועמדותם של פעילים שייצגו חתך דמוגרפי מצומצם ואחיד. יהיה עליה לאתר מועמדים ראויים מכל המוצאים, המינים, הדתות והאזורים. אבל גם נציגים אלה יהיו חייבים לעמוד ברף ציפיות מסוים.

תהליך מעין זה לא יבלום לגמרי את הלחצים שיופעלו על חברי הוועדה. אנו מודעים לכך. אלא שמצד שני, האחריות שתוטל עליהם ואמות המידה המחמירות שלפיהן יהיה עליהם לפעול, ייאלצו אותם לתת הסברים לגבי כל מינוי של אדם שלגביו עלולות להתעורר שאלות משאלות שונות. יתר על כן, התהליך יתבצע בפיקוח מלא של ועדת הבחירות המרכזית, שמשקיפים מטעמה ישתתפו בו לכל אורכו. רק לאחר שיחתמו המשקיפים על הצהרה האומרת שפעולת הוועדה התבצעה כהלכה – רק אז ניתן יהיה להגיש את הרשימה ליו''ר ועדת הבחירות המרכזית.

פעם נוספת, יש לשים לב ליתרונות שבהנהגת הליך בחירות כזה. ראשית, הוא יוצר מחסום כפול בפני בחירת מועמדים בלתי-ראויים לכנסת: מחסום ועדת הבחירות המפלגתית ומחסום הציבור הרחב (הבוחר מתוך מועמדים שעברו כבר רף איכות מסוים). שנית, הוא מאפשר בחירה רחבה, הן מבחינת מספר המועמדים והן מבחינת העובדה שהליך הפריימריז במתכונת המוצעת רחב בהרבה מזה הנהוג כיום, משום שהוא כולל את כל המצביעים בבחירות הכלליות בעד אותה מפלגה עצמה. שלישית, הוא מאחד את הפריימריז לתפקידי הח''כים עם הבחירות הכלליות, ובכך חוסך כסף רב לקופת המדינה 5.

ושוב, אנו מזהירים: זהו אינו פתרון קסם. הוא דורש עבודה רבה, הגדרת סמכויות מדויקת, הרחבה בחקיקה של המנדט הניתן כיום לוועדת הבחירות המרכזית והידוק של הפיקוח שלה על התהליך כולו. אבל דומה כי במצב השורר כיום במערכת הפוליטית, אין מנוס מכך.









הערות:


1 בהקשר זה יש לציין כי בעבר כבר התרחשה אנומליה אלקטורלית כתוצאה ממיעוט נבחרים ברשימה שהתמודדה בבחירות. ב-‏1977 התמודד שמואל פלאטו שרון ברשימה בה היה הוא המועמד היחיד, תחת הסיסמה ''האיש הבודד לכנסת''. הרשימה זכתה לתמיכתם של 35,049 בוחרים ועברה את אחוז החסימה, כשעל-פי שיטת חישוב הקולות היא הייתה זכאית לקבל שני מנדטים בכנסת (המודד למנדט עמד על 14,173 קולות). ואולם, בשל העובדה שלא הוצב מועמד שני ברשימה, ''אבדו'' הקולות העודפים. קולות אלה לא עברו לשום רשימה נוספת, מאחר ורשימת פלאטו-שרון לא הייתה חתומה על הסכמי עודפים (הסכמי עודפים זוכים לפרסום מוקדם, טרם הבחירות). מדובר, אמנם, במקרה נדיר למדי, אך אין להוציא מכלל אפשרות שבקונסטלציה פוליטית מסוימת הוא עשוי להתרחש שוב.

2 הצוות הציב כאלטרנטיבה שיטה שבמסגרתה תוכל כל מפלגה לבחור, בדרך שעליה תחליט בעצמה, מספר חברים ברשימה שלא יעלה על חמישה. חברים אלה ידורגו במקומות הראשונים ברשימה. שאר החברים ברשימה ייבחרו בשיטה דומה לזו המוצעת לעיל, בשינוי אחד: הבוחר יסמן בפתק המפלגתי את שמותיהם של בין מועמד אחד לעשרה מועמדים (כפי שיוחלט), שמייצגים את מגוון דעותיו. בדרך זו ידורגו כל חברי הרשימה שלאחר נבחרי המפלגה. המספר המינימלי של נבחרים שתוכל המפלגה לבחור במסגרת הפריימריז בשיטה המוצעת הוא פי חמישה ממספר הנבחרים במסגרת הפנימית של המפלגה. הפרדה כרונולוגית בין שני סבבי הבחירות באופן שבחירת ההנהגה תקדים את בחירת יתר חברי הרשימה במסגרת הפריימריז תביא לכך שבעת הבחירות לפריימריז כבר יהיה לבוחרי המפלגה מושג רחב לגבי האופי המשתמע של הסיעה העתידית.

3 בכל הנוגע לבחירת יו''ר המפלגה, ניתן לקבוע כי בהנחה שהלה ייבחר בהליך נפרד, ניתן להסתמך על שיטת הפריימריז הרחבים, באופן דומה לזה שכבר בוצע בעבר במספר מפלגות, בין השאר בעבודה ובליכוד. יחד עם זאת, מוצע לקבוע מספר כללים מגבילים במטרה להפחית את המניפולציות גם כאן: מתן זכות בחירה למי ששילם דמי חבר למפלגה במשך פרק זמן ניכר (ניתן לקבוע כי פרק זמן זה יעמוד על שלוש שנים), ובכך למנוע התפקדות המונית למטרת בחירתו אד-הוק של מועמד מסוים; הרחבת הפיקוח של ועדת הבחירות המרכזית, בין השאר באמצעות שיגור משקיפים מטעמה לאתרי ההצבעה; ועוד.

4 מרגע שנודעו התוצאות הסופיות, דהיינו נגמרה ספירת כל הפתקים החוקיים, מחלקים את מס' הקולות שנמנו ב- 120 וקובעים את המדד. לאחר שנקבע המדד, הוא מוכפל ב-‏2.5 לקביעת הסף – אחוז החסימה. מי שלא עבר את הסף לא יוכל לקבל מושב בכנסת, גם אם יש לו מספיק קולות למנדט אחד. מאחר ומספר קולות שמקבלות הסיעות אינו מכפלה מדויקת של המדד, נוצרים עודפים. עד שנת 1965, הצטברו כל העודפים ל''קופה מרכזית'' והמפלגות קיבלו על פי החוסר להשלמת מדד. למשל, נניח שהמדד עמד על 20,000 קולות למנדט, ונניח שמפלגת גדולה מסוימת קיבלה 405,000 קולות (דהיינו 20 מנדטים ועודף של 5,000) ונניח גם שמפלגה קטנה פלונית קיבלה 55,000 קולות שהם 2 מנדטים ועודף של 15,000. על פי החלוקה דאז, חסרו למפלגה הקטנה להשלמת מנדט נוסף 5,000 קולות, ולגדולה 15,000. מכיוון שכך, תקבל המפלגה הקטנה מתוך בנק העודפים את החסר לה להשלמה כי היא קרובה יותר להשלמת מנדט.

בשנת 1965 חוקק חוק באדר-עופר, שהכניס לשיטת החלוקה נוסחה המעדיפה את המפלגות הגדולות. בסיס הנוסחה אומר שיש לבדוק את היחס שבין מס' הקולות שקיבלה הרשימה לבין מס' המנדטים שקיבלה ועוד 1, ולחפש את התוצאה הגבוהה יותר. על פי חישוב זה, מספר הקולות לכל מנדט של המפלגה הגדולה הוא 19,258=405,000/21. חישוב זהה עבור המפלגה הקטנה יותר מראה: 16,667=50,000/3. ברור שתוצאת המפלגה הגדולה גבוהה יותר, והיא תקבל את המנדט. היה כאן ניסיון לתת ''פיצוי'' לשיטת הבחירות היחסית אך אחת מתוצאותיה היא הסכמי עודפים שנחתמים בין הסיעות עוד בטרם הבחירות, ומאפשרים העברת קולות מרשימה לסיעה לפי אופי ההסכם וההבנה שהגיעו שתי הסיעות בינן לבין עצמן. העברת הקולות לפי ההסכמים נעשית עוד טרם חישובי חוק באדר-עופר.

5 מסמך זה אינו מתייחס לאלמנטים נוספים בשיטת הבחירות שייתכן ומן הראוי לבדקם מחדש ואף לשפרם. כך, למשל, שיטת חלוקת העודפים המקובלת כיום אינה לוקחת בחשבון את הקולות שניתנו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה. יתכן וכדאי לבדוק אם ניתן לעצב מודל יצירתי שיביא קולות אלה בחשבון באמצעות נוסחה שתשקלל נתונים אלה במניין הקולות הכללי.









[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
ועדה מסדרת   אליצור סגל   שבת, 20/11/2004 שעה 19:15   [הצג]   [972 תגובות]
(ללא כותרת)   דורון   יום ב', 22/11/2004 שעה 8:06   [הצג]   [1092 תגובות]
בעית הבנה   יצחק שטיפמן   יום ג', 23/11/2004 שעה 12:27   [הצג]   [237 תגובות]
הצבעה עבור ''חתול במעטפה''   דודו   יום ה', 25/11/2004 שעה 12:30   [הצג]   [2 תגובות]
בעיות שאני רואה (חלקם צוינו על ידי אחרים)   יואב   יום ג', 07/12/2004 שעה 17:48   [הצג]
שיטה זו תיצור מאבקי כוח בתוך כול מפלגה   רז   יום ד', 29/12/2004 שעה 20:12   [הצג]   [490 תגובות]
יוזמה מקורית וטובה   חוד התער   יום ה', 30/03/2006 שעה 13:58   [הצג]
בעיה - אין פריימריס   יהל זמיר   יום ו', 31/03/2006 שעה 1:56   [הצג]   [233 תגובות]
זה שינוי טוטאלי של שיטת הבחירות   ערן עסיס   יום ו', 31/03/2006 שעה 14:50   [הצג]   [462 תגובות]
(ללא כותרת)   David   יום ו', 31/03/2006 שעה 18:47   [הצג]   [2 תגובות]
הרע במיעוטו: רשימה מדורגת ע''י הבוחר   זאב בק   שבת, 23/09/2006 שעה 9:40   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©