עיתונאים אינם עומדים מעל החוק/ איתמר לוין
יום ב', 12/04/2010 שעה 14:44
פרשת הפרסומים ב''הארץ'' שניזונו מהמסמכים שהעבירה החיילת ענת קם לידי הכתב אורי בלאו, עוררה לא רק את תשומת ליבם של מערכות הביטחון והמשפט אלא גם שאלות סבוכות הנוגעות לאתיקה עיתונאית ולשמירה על חיסיון מקורות. אם להקיש מהגישה שאותה מייצגים בלאו ו''הארץ'', הרי שמותר לעיתונאי לעשות שימוש בכל חומר המגיע לידיו, ללא הגבלה, וכמעט כל דרך כשרה כדי שחומר זה אכן יגיע אליו. איתמר לוין, במאמר אורח שפורסם במקור באתר ''מחלקה ראשונה'' השייך לעיתונאי יואב יצחק, מציג גישה הפוכה לחלוטין. לשיטתו, יש קו ברור מאוד בין המותר והאסור והקו הזה הוא החוק. נקודה. לוין נוטל את הטור האישי שפרסם בלאו ממקום מחבואו בלונדון ב''הארץ'', מפרק אותו לגורמים ומשיב לכל אחד מגורמים אלה בנפרד. נוסף, על כך, אליבא דלוין בלאו אינו מבין כלל את המקצוע ממנו הוא מתפרנס.








הטור האישי שפרסם ב-‏9 באפריל אורי בלאו ב''הארץ'' על-רקע פרשת ענת קם, מוכיח מעל לכל ספק דבר אחד: הבחור אינו יודע מה פירוש המילה ''עיתונאי'' ואינו יודע מה הן החובות והזכויות שמקצוע זה נושא בחובו. ננתח כמה משפטי מפתח במאמרו של בלאו, ונראה מדוע הוא והממונים עליו - המממנים את שהותו בלונדון - חוטאים לא רק למדינה, לביטחונה ולאזרחיה, אלא למקצוע עליו הם מתיימרים להגן.









טור מלונדון. אורי בלאו (צילום: ''הארץ''. מקור תמונה)

- ''לא שיערתי שאאלץ לשהות בלונדון ולא אוכל לחזור לתל אביב''.

- בלאו אינו עצור בלונדון ואיש אינו מונע ממנו לחזור ארצה. זו החלטה שלו.


- ''רק משום שפרסמתי כתבות שלא היו נוחות לממסד''.

- עיתונאים רבים מפרסמים כתבות שאינן נוחות לממסד. כותב שורות אלו עשה זאת לא פעם במהלך הקריירה שלו, כולל בנושאים ביטחוניים שהיו מאוד לא נוחים לממסד. לא עשו לי כלום. לא התנכלו לי, לא חקרו אותי, לא פרצו לדירתי (כפי שרומז בלאו). מדוע? משום שכתבתי את האמת ובעיקר משום שלא עברתי על שום חוק.


- ''מבהירים לך מעל לכל ספק שהטלפון שלך, הדואר האלקטרוני, המחשב שלך ובעצם כל דרכי התקשורת שלך, היו ועודם נתונים במעקב ובניטור זה תקופה ארוכה - אזי מישהו שם למעלה לא באמת מבין את מהות הדמוקרטיה''.

- גם במדינה דמוקרטית יש מקרים המצריכים פגיעה בזכויות יסוד ובחופש הפרט, בפיקוח של בית המשפט. אני משער שהעוקבים אחרי בלאו קיבלו את כל האישורים כחוק במקרים בהם הדבר היה נחוץ. אם הוא חושב אחרת - פתוחה בפניו האפשרות לפנות לבית המשפט. ועוד נקודה קטנה: בלאו נמצא במעקב משום שהוא מחזיק בידיו שלא כדין אלפי מסמכים מסווגים ביותר, שנפילתם לידיים הלא-נכונות עלולה לגרום למדינה נזק אדיר.


- ''ואת חשיבות חופש העיתונות בשמירה עליה''.

- אין כאן שום עניין של חופש עיתונות אלא עבריינות ברורה. חופש העיתונות אינו מוחלט ועיתונאים אינם עומדים מעל החוק. גם חסיון מקורות כבר מזמן לא קיים כאן, שכן המקור של בלאו נחשף.


- ''מכתבי תלונה אנונימיים עליך ובהם מידע אישי רב מוצאים את דרכם לרשויות חקירה שונות ומשונות''.

- אם המידע שבמכתבים נכון - אין שום פגם בכך שהם אנונימיים. הרי גם עיתונאים עובדים עם מקורות אנונימיים. וקשה להאמין שהשב''כ ישלח תלונות אנונימיות ומופרכות; למי בדיוק - לעצמו?


- ''אם אשוב ארצה אני עלול להיות מושתק לעד, ושהאמצעי יהיה הגשת כתב אישום נגדי על עבירות מתחום הריגול''.

- המחצית הראשונה של המשפט היא גם עלילת דם וגם שקר. מי שמוציא אותו מהקשרו - וראו למשל את הכותרת שקיבלו הדברים ב''גלובס'' שלשום - יכול להבין שבלאו קיבל איומים על חייו. וזו כמובן שטות גמורה. המדינה לא חיסלה את מרדכי ואנונו ואת קוזו אוקמוטו ואת מוחמד ברגותי - אז היא תחסל את אורי בלאו?

גם כאשר קוראים את המשפט במלואו, זה נראה כמו בלוף. השב''כ ניהל במשך חודשים מו''מ עם בלאו, כדי שיחזור ארצה ויחזיר את המסמכים. בכך מודה גם הארץ. אז על אלו איומים הוא מדבר? יתרה מזאת: אם בלאו משוכנע בחפותו - שיחזור ארצה, ייחקר ובמידת הצורך יגן על עצמו בבית המשפט. הבריחה שלו מעידה, שהוא יודע היטב שיש לו ממה לחשוש.

גם השימוש החוזר ונשנה במילה ''ריגול'' בפיהם של בלאו וקם ומקורביהם מאז התפוצצה הפרשה, נועד להטעות. נכון, מדובר בעבירות ריגול - משום שכך הן מוגדרות בחוקי המדינה. לא כל ריגול הוא מסירת מידע לחמאס ולחיזבאללה; גם הוצאת מידע סודי ומסירתו למי שאינו מורשה לכך, מהווה ריגול מבחינת ההגדרה בחוק.


- ''לא מדובר פה רק במלחמה על חרותי האישית, אלא על פרצופה של המדינה''.

- הבל ורעות רוח. עיתונאי שעבר על החוק, צריך לתת את הדין כמו כל אזרח אחר. אם כבר, אז הימלטותו מן הדין היא הפגיעה האמיתית בפרצופה של המדינה.


- ''אני עיתונאי והמטרה שלי היא לספק לקורא את מרבית ואת מיטב המידע האפשרי, מתוך שאיפה לאובייקטיביות המירבית''.

- זה נכון, אך עיקר חסר מן הספר: תוך שמירה על החוק. עיתונאי אינו רשאי לפרסם את מיטב המידע האובייקטיבי, אם מדובר בלשון הרע או בפגיעה בפרטיות. קל וחומר שהוא אינו רשאי לעשות זאת, אם מדובר בעבירות על חוקי בטחון המדינה. העיתונאי - היודע היטב להצליף באישי ציבור העוברים על החוק - כפוף לחוק בדיוק כמותם.


- ''אף לא אחד מהתחקירים הללו יכול היה להתפרסם בלי סיוע ממקורות וללא מסמכים שיאמתו את הפרסומים''.

- שוב: נכון, אבל בכפוף לשמירה על החוק. גם לעיתונאי אסור להשתמש במסמכים גנובים (מסמכים מקוריים המוצאים מרשות בעליהם).


- ''אף עיתונאי ישראלי לא ידע עד היום שבגלל תחקירים כאלה הוא עלול להיות מוכרז אויב המדינה ולמצוא את עצמו בכלא''.

- אורי בלאו עלול למצוא את עצמו בכלא לא בגלל התחקיר, משום שרבים לפניו כתבו תחקירים דומים ואף יותר חמורים ולא נענשו, אלא משום שעשה זאת תוך עבירה על החוק ובעיקר משום שהוא ממשיך גם כעת לצפצף על החוק. כל השאר הוא אחיזת-עיניים.








איתמר לוין הוא עורך החדשות לשעבר של היומון הכלכלי גלוב וכיום עורך הפרסומים של לשכת רואי החשבון. המאמר פורסם לראשונה באתר ''מחלקה ראשונה'' שבבעלות העיתונאי יואב יצחק.








[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מאמר מצוין [חדש]
אבי   יום ב', 12/04/2010 שעה 14:55 אתר אישי
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ומקורות אחרים? [חדש]
ערןב   יום ב', 12/04/2010 שעה 15:42 אתר אישי
לגבי ''גם חסיון מקורות כבר מזמן לא קיים כאן, שכן המקור של בלאו נחשף.'' - זו אמנם תהיה ספקולציה מצידי, אבל אני מניח שבידי בלאו מסמכים גם ממקורות אחרים טרם נחשפו, כך שבעיני הסוגיה הזו עדיין עומדת.

ולגבי דבריו של בלאו: ''אני עיתונאי והמטרה שלי היא לספק לקורא את מרבית ואת מיטב המידע האפשרי, מתוך שאיפה לאובייקטיביות המירבית'' - בעיתונות של ימינו, לא משנה באיזה עיתון או כלי תקשורת, קצת מצחיק אותי לקרוא עדיין הצהרות כאלו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
עודד   יום ב', 12/04/2010 שעה 22:24
הפסקתי לקרוא כבר ב-''אם להקיש מהגישה שאותה מייצגים בלאו ו''הארץ'', הרי שמותר לעיתונאי לעשות שימוש בכל חומר המגיע לידיו, ללא הגבלה,...''.

הרי אין ויכוח ש''הארץ'' ובלאו דווקא סבורים שעליהם להעביר את כתבותיהם לאישור הצנזורה כפי הנדרש בחוק וכפי שעשו בכתבה שהובילה לפרשה הנוכחית. וזו, בעיני, הגבלה ברורה לגבי השימוש שרשאי עיתונאי לעשות בחומר המגיע לידיו.

דמגוגיה אני יכול לקרוא גם במקומות אחרים (בין השאר ב''הארץ''). הבלוג הזה, לשמחתי, תמיד שמר על רמה גבוה הרבה יותר של דיון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

דווקא ואנונו [חדש]
איל אחר   יום ג', 13/04/2010 שעה 0:04
הוא דוגמה טובה להשתקה שהמדינה מתאמצת לעשות, גם אחרי שהאדם ריצה את עונשו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

דווקא ואנונו [חדש]
אלמוני   יום ג', 13/04/2010 שעה 0:41
בתגובה לאיל אחר
דווקא ונונו, היה ראוי לעונש כבד- אולי ללא סוף, מאחר והוא מוכיח פעם אחר פעם שהוא פועל כל שביכולתו לפגוע במדינה, ממש כמו מחבל שמבצע פיגוע.
אולי אם היה גזר דין מוות בישראל על איש כזה היתה רתיעה מריגול וכל דיוננו היום לא היו מתקיימים...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יש הדוקה שאתה מתעלם ממנה [חדש]
גורו יאיא   יום ג', 13/04/2010 שעה 10:37 אתר אישי
אני חושב שהצגת כאן טיעון עם תיאור לא שלם של המצב. ייתכן שבלאו, זכאי להגנה כחושף שחיתות. המונח שחיתות הוא בעייתי כאן, ובכל זאת נחשף כאן עוול ציבורי מסויים. יתר על כן, התרעה על עבירה ידועה על החוק, במיוחד בנוגע לחיי אדם, אינה רק זכות חוקית, אלא גם חובה חוקית. כך שבלאו יכול בהחלט לראות עצמו כחף מפשע.
הקריאה שלך לבלאו לחזור לארץ ולהתמודד עם האישומים נגדו, נראית לי כמו התעלמות מעוצמתן של הרשויות שהוא תקף במאמרו. אם לבלאו אין אמון במערכת המשפט הישראלית, ואני לא יכול להאשים אותו, אינני רואה סיבה שיחזור.
יתר על כן, בישראל ההגנה על מקורות עיתונאיים אינה מוכרת בחוק, אף על פי שלא ניתן לקיים עיתונות חופשית בלעדיה. כיוון שגם פסיקת בג''ץ התירה עינויים במקרים קיצוניים (שתמיד נוטים לזלוג למקרים מעט פחות קיצוניים), אם יש לבלאו מקורות נוספים, אני יכול להבין מדוע הוא חושש לחזור לכאן, גם אם יש ביכולתו להגן על עצמו חוקית.
יתר על כן, ישנם עקרונות שהם מעל החוק. ניסוי מחשבה קטן, יבהיר לך עד למה כוונתי. דמיין לעצמך שאתה כחייל, נתקל במסמך סודי ביותר שתוכנו:
''כיוון שראש הממשלה והכנסת אינם מעוניינים לפתוח במלחמה עם מצריים, לא נותר בידינו אלא ליצור פרובוקציה שתעורר מלחמה בגבול המצרי, ותאפשר לנו לתקוף בחזרה, ולכבוש את סיני השייכת לעם ישראל. על החתום: הרמטכ''ל ומפכ''ל המשטרה''.
האם בסיטואציה כזו, לא תראה לנכון לחשוף את המסמך, אף על פי שהחוק אוסר על חשיפת מסמך סודי ביותר (שים לב שחתימת מפכ''ל המשטרה מבהירה לך שתלונה במשטרה לא תביא אותך רחוק)? אני חושב שמבט על המקרה שלפנינו יגלה לך, שמדובר על הבדלים של כמות, יותר מאשר של מהות. במקרה הזה, העבירה של הצבא על החוק, היא פחות ברורה וחדה, סדרי גודל העבירה הם יותר קטנים, אבל זו עדיין עבירה על החוק, בעלת תו מחיר בחיי אדם וביחסיה הבינ''ל של ישראל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יש הדוקה שאתה מתעלם ממנה [חדש]
אמיר   יום ו', 16/04/2010 שעה 12:52
בתגובה לגורו יאיא
עצם העובדה שחודש אחרי כתבתו של בלאו, בתשובה לבקשה להורות על חקירה בנושא, פרסם היועץ המשפטי לממשלה בזמנו מני מזוז מכתב שמקעקע את כל טענותיו של בלאו בדבר אי-חוקיות החיסול, שומטת את היסוד מתחת התאוריה שלך שהוא חושף שחיתות.

מעניין שהארץ, שטרח כל כך לראיין את עו''ד ספרד ופלדמן לפרטי פרטים עד אחרונת הדעות הפוליטיות שלהם באותה כתבה ועוד כמה פעמים מאז, לא טרח מאז להזכיר במילה את חוות הדעת הזו ואת העובדה שפסק הדין של העליון נגד חיסולים לא היה גורף.

וגם אם נניח שכל זה נודע לציבור רק בזכות בלאו, הרי שאם היה טלית שכולה תכלת, אחרי שפרסם את המסמכים היה עליו להחזיר את המסמכים (בין אם ידע שקם גנבה 200 מסמכים ולא 2 שפורסמו בכתבה). עצם זה שברח ללונדון (בטח אחרי שכבר נחקר בשב''כ, הגיע איתם להסכם וקיבל מחשב חדש - מה שכנראה הבהיר לו (ואם לא לו, אז לנו כאזרחים מן השורה) שהשב''כ לא מפלצת ולא מתכנן לענות אותו) כבר מחשידה אותו כאדם לא אמין - כנראה שיש לו עוד מסמכים מסווגים שלא מסר או עניין מסריח אחר (אך זו באמת הרגשה של צופה מהצד שניזון מהחדשות הלא-אובייקטיביות בהארץ, ומשהו שעל המדינה להוכיח).

מה גם שלפי מה שאני יודע (אבל אינני משפטן), לפי החוק המדינה מצהירה/הצהירה שאין ולא צריכה להיות הגנה על עובד המתלונן על שחיתות ותלונתו מתברר כלא נכונה, אינטרסנטית או קנטרנית.

בהחלט מעלה סימן שאלה על דרכי הפעולה של העיתונאי הזה ועל עיתונו, ועל מגבלות המקצוע והאובייקטיביות שלו.

באשר לקם ולניסוי המחשבתי שלך, הרי שזה לא מחזיק מים אפילו. לא מדובר במישהי שנתקלה במסמך כמו שתיארת. גם אם נניח לרגע שהיא גנבה רק את שני המסמכים של הכתבה, הרי היא א. גנבה אותם ולא סתם הדליפה את תוכנם ב. היתה מודעת לפסיקת בג''צ שאמנם אסרה את רוב החיסולים הממוקדים אך התירה במקרים מיוחדים (כלומר שזה לא איסור אבסולוטי כמו שהשמאל מנסה להציג את זה) - כלומר שזה לא שווה לתסריט שלך.

אבל ההנחה ההיא לא נכונה, והיא גנבה שבע מאות מסמכים מסווגים מאוד שרק חלקם מתייחס לפרשיה ולפחות חלק מהם מתייחס לסד''כ ולתוכניות שונות. כלומר, נכון, בהחלט מדובר פה בהפרש בכמות המסמכים, אבל בפרוש גם באיכות.

והכי גרוע - שהיא גם לא שמרה על מה שהיא גנבה - העלתה את המסמכים על מחשב רגיל שמחובר לאינטרנט, איבדה את אחד הדיסקים, והעבירה את תוכנם לאנשים אחרים שאין לה שליטה עליהם (כשהיא מודעת לעובדה שכחלק מעבודתם העיתונאית הם גם יכולים להדליף דברים לחו''ל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
חיים   יום ד', 14/04/2010 שעה 13:04
האם מישהו העלה בדעתו לתבוע את ענת קם על גניבה? פשוט גניבה. ואת אורי בלאו על החזקת רכוש גנוב?
אלו עבירות פליליות רגילות שיפות גם למקרה שלפנינו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

על איזה חוק הוא עבר? [חדש]
מהגג   יום ד', 14/04/2010 שעה 16:11 אתר אישי
היא גנבה, הוא קיבל. זה אולי לא יפה אבל לדעתי הבלתי מקצועית זה חוקי והליך רגיל בעבודה עיתונאית.

לעיתונאי מותר לקבל מידע מאנשים שהפרו את החוק.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

על איזה חוק הוא עבר? [חדש]
חיים   יום ד', 14/04/2010 שעה 17:38
בתגובה למהגג
על איזה חוק הוא עבר?
על החוק של איסור החזקת רכוש גנוב.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

על איזה חוק הוא עבר? [חדש]
אלמוני   יום ה', 15/04/2010 שעה 14:33
בתגובה לחיים
רכוש גנוב הוא רכוש שהיה ברשות בעליו, ועכשיו לבעליו אין אותו.
לצה''ל יש עדיין את המסמכים שענת קם העתיקה - היא לקחה עותק שלהם, שהיא יצרה, ושלא היה מעולם שייך לצה''ל.

נגיד ששומר הלילה בלובר מנצל את הזמן המת במשמרת שלו כדי להעתיק במדוייק את המונה ליזה, ואח''כ מוכר את ההעתק הזה (תוך הצגתו כהעתק מדוייק של המקור). האם הוא גנב את המונה ליזה? לא, כי היא עדיין בלובר. כנ''ל לגבי המסמכים.

אולי יש כאן עבירה אחרת, אבל בטח לא גניבה או החזקת רכוש גנוב.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

על איזה חוק הוא עבר? [חדש]
מיקי   יום ו', 16/04/2010 שעה 5:01
בתגובה לאלמוני
שכחת להוסיף משתמש בהעתק של המוזיאון עם החמרים של המוזיאון הכלים והציוד הזכויות הפרת האמון ו...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

על איזה חוק הוא עבר? [חדש]
אייל   יום ג', 20/04/2010 שעה 21:49
בתגובה למהגג
הוא עבר על חוק חמור הרבה יותר ''ריגול''. הוא הוציא את החומר הסודי לחשיפה בעיני אוייבי ישראל. בלי הנחות.

יש כאלו שהיו מנסחים כתב אישום מצויין על הגידה.

החסות ''העיתונאית'' היא מלאכותית צבועה מתחסדת וקטנונית. זה ההבדל בין ''בוזגלו'' בדמותו של וענונו ל''רבינוביץ'' בדמותו של בלאו.

ההבדל הוא שכדי לעצור את וענונו הפעיל המוסד אמצעים אדירים ובעניין בלאו מפעיל הארץ אמצעים אדירים.

בכך חיסל הארת את היותו עיתון ישראלי רגיל והפך לבטאון מגוחך של השמאל הקיצוני.

יש עוד פה ושם מה קלרוא בבטאון הזה אבל ברור שאם אתה מבקש דיווח אובייקטיבי אמין והגון - יש אלטרנטיבות אחרות. נראה שמעריב לוקח את הפיקוד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מה שנכון נכון [חדש]
עדו   יום ה', 15/04/2010 שעה 17:07
בהחלט אסור להדליף מסמכים סודיים,הנה דוגמה של מקרים בהם הודלפו מסמכים וידיעות ואיש לא נענש , אני לא רוצה לגזול את הקרדיט ממי שמגיע לו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

התמונה הגדולה [חדש]
קואלה   יום ה', 22/04/2010 שעה 6:50
אני חושב שהדיון כאן חוטא קצת בדיקדוקי עניות משפטיים. שכן ברור שעיתונאי אינו מעל לחוק, השאלה היא מהו החוק הרלוונטי.

ולכן - הסוגייה האמיתית היא: האם ''עיתונאי'' הוא משהו סטטוטורי שמוכר על ידי החוק ומקנה זכויות וחובות מוגדרים (בדומה ל''עורך דין'', ''רואה חשבון'', ''שמאי'' וכו'), או שכל אחד יכול להגדיר עצמו כ''עיתונאי''.

הסוגיה מתעצמת שבעתיים בעידן הבלוגים והבלוגרים.

נטייתי האישית היא שלא להגדיר עיתונאי באופן סטטוטורי, שכן אחרת העיתונאים הופכים להיות כפופים לפקידים המאשרים את עצם היותם עיתונאים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איתמר לוין וה''אמת'' [חדש]
גדי יערי   יום ב', 03/05/2010 שעה 20:18
לוין אומר ש''לא עשו לי כלום. לא התנכלו לי, לא חקרו אותי, לא פרצו לדירתי (כפי שרומז בלאו). מדוע? משום שכתבתי את האמת''

רגע, איתמר, האם אתה אומר שבלאו שיקר והונה בכתבותיו? מה רע בו שכל כך טוב בך? קשקשן, כבר אמרתי?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©