סנסציה: התגלה כתב יד של ספר בלתי ידוע מאת מארק טוויין
יום ג', 30/03/2010 שעה 23:23
מדובר בתגלית שמרעידה עכשיו את אמות הסיפים של ארצות הברית. במחסן מאובק בקונטיקט נחשפה תיבה שלא נפתחה למעלה ממאה שנה ובה, בכתב יד, העותק היחיד של ''הרפתקאות תום סוייר בארץ הקודש'', ספר שלא היה ידוע עליו דבר. עליללת הספר משקפת את ההתעניינות הרבה של טוויין - חילוני, אמנם, אבל בוגר חינוך שמרני בעיירה קטנה במערב - בארץ ישראל ובסביבותיה. טוויין עצמו יצא למסע מתוקשר בלבאנט, כתב על כך ספר מצליח וגילה עניין רב בביקורו של הנשיא האמריקני גראנט בארץ ישראל. ככל הנראה, הביא ביקור זה לכתיבת הספר, אם כי לא ברור מדוע לא חשף טוויין את קיומו לאחר שנגנז. בארה''ב מתחולל מאבק משפטי סביב הזכויות, שכבר ברור שיכניסו מאות מיליוני דולארים לבעליהן. הוצאות הספרים, אולפני הקולנוע והשאר כבר עטים על המציאה. וכן, הקרב הזה נפתח גם בישראל.









צילום מכתב היד של טוויין שנתגלה לאחרונה. הספר נמצא במצב מצוין ונמסר מייד למעבדה מיוחדת לצרכי בדיקה ושימור (מקור תמונה 1).

''פשוט לא האמנתי למראה עיני כשראיתי את ערימת הדפים הזאת. בראש העמוד הראשון נכתבה בכתב יד השורה 'הרפתקאות תום סוייר בארץ הקודש' ואחריה, בסוגריים, 'שם זמני'. זה היה בפירוש כתב ידו של סם. ראיתי אותו מאות פעמים, במכתבים אותם שלח לסב סבי. הרמתי בזהירות את הדף הראשון, ומתחתיו התגלה עוד אחד, עם המון שורות מחוקות ומקושקשות. הרמתי עוד אחד ועוד אחד, וניסיתי בזהירות לקרוא את הכתוב. אחרי שתי דקות כבר לא היה לי שום ספק שמצאתי אוצר ספרותי שאיש לא ידע על קיומו''.

כך, במלים נרגשות אלה, תיאר ג'יימס הארטלי את הרגע בו נחשפה בפניו התגלית שמרעידה כרגע את אמריקה כולה: ספר בלתי ידוע שכתב קרוב משפחתו המפורסם של הארטלי, מארק טוויין. הסופר הידוע, שברא את דמויות האלמוות הספרותיות של תום סוייר והקלברי פין, נולד בשם סמואל לנגהורן קלמנס, ומכאן ההתייחסות של מגלה כתב היד ל''כתב ידו של סם''. הארטלי דיבר עם עיתונאי מקומי שאותו הזעיק לביתו בעיירה קרסנט שבצפון קליפורניה.









מדובר בלא פחות מסנסציה ספרותית. הפעם האחרונה שמשהו בקנה מידה דומה לכד את תשומת הלב הבינלאומית הייתה לפני 16 שנה, עת התגלה כתב היד של ''פאריס במאה העשרים'' בכספת נעולה בביתו של נינו של המחבר, ז'ול ורן. ב-‏1863 הגיש ורן למו''ל שלו את כתב היד של ספר זה. המו''ל דחה אותו בתואנה כי ''אפילו אם היית נביא, איש לא יאמין לנבואות שלך''פסק. ורן לא התווכח. הוא טמן את כתב היד של הספר בכספת ושם הוא היה מונח יותר ממאה ושלושים שנה. ב-‏1994 החליט נינו של ורן לפצח את הכספת העתיקה שהיתה מוטלת בחצר האחוזה המשפחתית שנים כה רבות. הוא גילה את כתב היד. ''פאריס במאה העשרים'' יצא לאור, הפך לרב-מכר ונחשב לעוד חוליה בשרשרת הנבואות הטכנולוגיות המוצלחות של ורן (בין השאר חזה בספר הזה, שנכתב ב-‏1863, את מכשיר הפקסימיליה).

גם ג'יימס הארטלי שמע על כתב היד באופן בלתי צפוי. ב-‏1897 הלך לעולמו אבי-סבו, אוריון קלמנס, שהיה אחיו של מארק טוויין. לאחר מותו, עבר חלק מרכושו, לרבות הארכיון שלו, לידי עיריית קקוק שבאיווה, המקום בו התגורר בשנותיו האחרונות. כעבור שנים אחדות העבירה העירייה את הארכיון לידי הספרייה של מדינת נוואדה, שאוריון קלמנס שימש כמזכיר (ולמעשה כמושל בפועל) הטריטוריה שלה בשנים 1861-1864. ארכיון קלמנס נשמר במחסני ארכיון המדינה עד 1957, אז תרמה אותו המדינה למוזיאון בית מארק טוויין בהארטפורד שבקונטיקט, אתר ששימש כמקום מגוריו של מארק טוויין במשך שנים רבות. אלא שחלק גדול מהארכיון אוכסן מייד לאחר הגעתו במרתפי המוזיאון, וכנראה נשכח שם במשך השנים. לפני מספר חודשים החליט מאן דהוא באותו מוזיאון לבצע מעין ספירת מלאי. בבדיקה של תכולת המחסנים התגלה ארגז חתום, שככל הנראה לא נפתח מאז נארז. על הארגז היה רשום שמו של אוריון קלמנס, ומסתבר כי נשלח על ידי מארק טוויין לאחיו בסוף שנות השבעים של המאה ה-‏19. לכשנפתח הארגז, נמצאו בו כמה חפצים אישיים וחבילת דפים עטופה באריזת נייר. כשפתחו אנשי המוזיאון את האריזה, נתגלה לעיניהם כתב היד המקורי של ''הרפתקאות תום סוייר בארץ הקודש''.

''מייד התחלנו לחפש את שארי בשרם של האחים קלמנס'', סיפר מנהל המוזיאון, פיטר באלארד, ''למארק טוויין היו חיים אישיים טראגיים למדי. בנו הבכור מת בגיל שנה וחצי מדיפטריה. שתי בנות שלו מתו בשנות העשרים לחייהן, אחת מדלקת קרום המוח והשנייה מהתקף לב. הבת הרביעית, קלרה, הגיעה לשיבה טובה ומתה ב-‏1962. קלרה הותירה אחריה בת אחת בלבד, נינה, שניהלה חיים פרועים ומתה, בודדה ונשכחת, לאחר שנים של שתייה וצריכת סמים. לאוריון קלמנס היה בן שנולד לו מקשר קצר עם אישה שאותה פגש במיזורי, ולאחר סיום הקשר היא נסעה לניו יורק וילדה שם את בנו. אבל אוריון עצמו מעולם לא הכיר את הילד וספק אם ידע בכל שנולד לו בן. התברר שאחד מצאצאיו של אותו בן גילה את הקשר למארק טוויין והפך לאובססיבי בכל הנוגע לחומרים שכתב. גילינו שקוראים לו ג'יימס הארטלי והודענו לו על התגלית''.

כתב היד הבלתי ידוע הועבר מייד לטיפול מיוחד. הוא הועבר למעבדה מיוחדת המתמחה בשימור מסמכים ישנים. האותנטיות שלו עברה בדיקה מיוחדת, לרבות באמצעים כימיים ובסיוע גרפולוגים שעברו על כתבי יד של טוויין. הבדיקות אישרו את ההנחה שטווין הוא הכותב. היסטוריון שהתבקש לערוך בדיקה עצמאית העלה את האפשרות שכתב היד הוא בערך מ-‏1879, כשנה לאחר שובו של הנשיא לשעבר, יוליסס גראנט, ממסע מתוקשר לארץ ישראל. דפי כתב היד הועברו לפורמט דיגיטלי באיכות גבוהה באמצעות סורק רגיש במיוחד. לאחר שהסתיימה בדיקתם הם אוכסנו בתנאי טמפרטורה ולחות שיבטיחו את שרידותם לאורך זמן. לאחר שיושלם התהליך, ובתום סדרת בדיקות נוספת שמבקש באלארד לערוך, יוצגו הדפים במוזיאון בהארטפורד. נודע, כי חברת גוגל כבר החלה להתעניין בשילובו של הטקסט הסרוק בפרוייקט שלה בה היא מעלה לרשת מיליוני ספרים.

מארק טוויין. שלח את הספר לאחיו לצורך ביקורת, אך מסיבה שלא נתבררה עדיין כתב היד לא הוחזר אליו מעולם (מקור תמונה 2).









כתב היד של ''הרפתקאות תום סוייר בארץ הקודש'' נולד כחלק מנטייה כמעט אובססיבית שפיתח טוויין במשך חלק משנות יצירתו לעסוק בארץ ישראל, בהיסטוריה שלה ובתהפוכות התיאולוגיות שעברו עליה. בחודש יוני 1867 יצא למסע ימי ארוך מניו יורק על הספינה 'קווייקר סיטי' (Quaker City), בחברת קבוצת צליינים ותיירים נוצרים בדרכה לארץ הקודש. הייתה זו ההפלגה המאורגנת העממית הראשונה של תיירים אמריקניים מעבר לאוקיינוס האטלנטי. המסע כלל את חציית האוקיינוס האטלנטי, ושייט ארוך בים התיכון כולל עצירות בצפון אפריקה ואירופה, במדינות מרוקו, צרפת, איטליה, יוון, טורקיה, חופי רוסיה והים השחור.

ייחודה של הפלגה זו לתקופתה הוא בהיותה 'מסע תענוגות' של אלה אשר הפרוטה מצויה בכיסם, ולמרות שיעדה הסופי היה ארץ הקודש, עבור רוב חברי הקבוצה לא היה זה מסע דתי. האפשרות שנפתחה אז להפליג באוניות קיטור בזמן קצר יחסית ובתנאים אופטימליים, פתחה את המזרח לציבור משכיל וחילוני יותר, וחשפה את ארץ ישראל למבקרים מסוג שונה לגמרי. טוויין, שהיה אז בן 31 וכבר החל לעשות לעצמו שם בשל סגנונו העוקצני והמבודח, הצטרף להפלגה כעיתונאי מטעם עיתון ''דיילי אלטה קליפורניה''. הוא אמנם מימן בעצמו את ההפלגה, אך הובטח לו תשלום תמורת 50 טורים של תיאורי המסע. הטורים התפרסמו בעיתון בזה אחר זה, והפכו ללהיט עקב סגנונם העוקצני וההומוריסטי. חלק מתיאורי המסע ראו אור גם בעיתונים ''ניו יורק טריביון'' ו''ניו יורק הראלד''. הצלחתם הגדולה של הטורים הביאה להחלטה לקבצם יחד לספר, שנקרא בשם ''תמימים בניכר''. בעברית הוא תורגם כ''מסע תענוגות בארץ הקודש''.

טוויין היה היחיד בחבורת הנוסעים שלא הצטרף למסע ממניעים תיירותיים או דתיים. כעיתונאי, הוא צפה במתרחש מהצד, והעלה את רשמיו על הכתב בסגנונו העוקצני. תיאוריו של טוויין רוויים אפוא בסרקאזם; הם בוטים, ולעתים אף מרושעים, אך מאידך יש בהם שנינות רבה והומור ייחודי, גם כאשר הם רצופים בדברי ביקורת על ארץ ישראל שנראתה לו עזובה, חולה, ענייה ופרימיטיבית. הערותיו העוקצניות של טוויין נוגעות בעיקר לאמונות הדתיות בהן נתקל במהלך מסעו, אשר כאדם חילוני נראו לו אבסורדיות. הוא פקפק באמיתותן של ''עובדות היסטוריות'', וסירב לקבל את הדברים כמובנים מאליהם: ''ואז החל מורה הדרך להעניק שם והיסטוריה לכל תל וסלע שנקרה בדרכנו... עלינו בעמק יהושפט והדקלום נמשך: 'זה הר הזיתים, זה הר המשחית, גבב הבקתות שם הוא כפר השילוח...'')

תיאוריו של טוויין את הכנסיות שראה בדרך, ובעיקר את כנסיית הקבר, בולטים בסגנונם הקליל והכמעט מתריס נגד התיאורים הדתיים יראי הכבוד, המאפיינים אותם בדרך כלל. בהתייחסותו לקַ‏פּ‏ֶ‏לת אדם הראשון, למשל, מציין טוויין כי אדם הראשון אמנם: ''לא זכה לראות את הטלגרף או את הרכבת, אך גם לא נאלץ לשלם שלושה דולר עבור כביסה, ולקבל חולצות של מישהו אחר עם צווארון צר מדי.'' ירושלים זכתה אצלו לקיתון של רותחין: ''''...מצורעים, נכים, סומים ומטורפים מסתערים עליך מכל עבר, ומסתבר שאינם יודעים אלא מילה אחת בשפה אחת – 'בקשיש' נצחי. למראה המוני הנכים, בעלי המומים והחולים המתקהלים במקומות הקדושים וחוסמים את השערים, עשוי אדם לחשוב שימי קדם חזרו, וכי מלאך אלוהים עתיד לרדת בכל רגע ולהרתיח את המים בבריכת בית חסדא. ירושלים עיר קודרת, שוממה וחסרת חיים. לא אחפוץ לחיות בה.''

עד כמה העסיק נושא זה את טוויין ניתן לראות כשקוראים את סיפורו ''תום סוייר בשחקים'', שיצא לאור ב-‏1894. בספר זה, שבמקור היה מעין פרודיה על ''חמישה שבועות בכדור פורח'' של ז'ול ורן, מגלה סוייר שחלומו הגדול הוא לגייס צבא גדול ולערוך מסע צלב לשחרור ארץ הקודש מה''כופרים'' המחזיקים בה. לא זו בלבד אלא שהספר הסתיים בסצינה משעשעת המתרחשת, לא פחות ולא יותר, על פסגת הר סיני. תום, הק, ג'ים ומורה דרך ששכרו מעופפים בכדור הפורח אל פסגת ההר עליו ניתנו למשה לוחות הברית. אלא שתום מגלה כי איבד את מקטרת התירס שלו, ובהחלטה אופיינית הוא משגר את ג'ים בכדור הפורח לעיירת מולדתם שבמיזורי כדי להביא לו מקטרת אחרת. סופו של עניין הוא שג'ים חוזר עם הוראה מפורשת של הדודה פולי הקפדנית שיחזור הביתה ומיד. ותום, כמו ילד שגודל על ברכי קפדנות פולנית שכזו, נכנע ויוצא עם חבריו חזרה לעיירה שעל גדות המיסיסיפי.









טוויין ביקר בארץ ישראל ב-‏1867. ארבע שנים קןדם לכן פירסם ז'ול ורן את ''חמישה שבועות בכדור פורח'' וזכה עימו להצלחה בינלאומית. הספר תורגם לאנגלית שש שנים לאחר מכן, ואילו מארק טוויין קרא אותו ב-‏1870. זמן קצר לאחר מכן החל טוויין לכתוב את ''תום סוייר בארץ הקודש'', אך הניח את הטיוטה לאחר מספר פרקים ולא שב אליה במשך מספר שנים. מניחים שחזר אל כתב היד רק ב-‏1878, בעקבות דיווחים שקרא בעיתונות על ביקורו של הנשיא לשעבר, יוליסס גראנט, בארץ ישראל. כעבור מספר חודשים השלים את כתיבת הספר, אבל החליט שלא לפרסמו אלא רק לאחר שיעבור ביקורת קפדנית אצל אחיו, שעל כושר השיפוט שלו סמך מאוד. הוא ארז את כתב היד ושלח אותו, תוך שהוא מצרף פתק בו הוא מבקש לשמור עליו מכל משמר, שכן זהו העותק המקורי והיחיד של הספר. מסיבה שטרם הובררה, לא העביר אוריון קלמנס לאחיו את חוות דעתו על כתב היד. מצד שני, לא ידוע על מאמץ מיוחד שעשה טוויין בשנים הבאות כדי לאתר את כתב היד הזה או להוציא אותו לאור.

סצינת סיוד הגדר המפורסמת מפתיחת הספר ''הרפתקאות תום סוייר''. הדמות הספרותית כבר הפכה מזמן לגיבור אמריקני (מקור תמונה 3).

''תום סוייר בארץ הקודש'' נפתח בהתערבות של תום עם נט פארסונס, מנהל הדואר, ששרוי עימו בתחרות קשה על תואר ההרפתקן הגדול ביותר בעיירה. תום אמנם ערך מסע הירואי על המיסיסיפי, אבל פארסונס פגש את נשיא ארצות הברית בכבודו ובעצמו. לאחר שפארסונס מתגרה בתום וטוען שאין הוא מסוגל לצאת מגבולות מיזורי, מחליט האחרון להוכיח שהוא אף מסוגל לצאת מגבולות אמריקה. תום מצטרף, יחד עם ידידו הטוב הקלברי פין, לצוות של ספינה היוצאת אל המזרח התיכון.

במהלך ההפלגה מתחילים תום והק לחשוד בשלושה טיפוסים מפוקפקים שמסתובבים על הסיפון. הם יורדים בעקבותיהם מן הספינה בנמל יפו ועד מהרה גובר אצלם החשד ששלושה אלו ביצעו פשע בארצות הברית והם בדרכם לבצע פשע נוסף בירושלים. מכאן ואילך לא כדאי להוסיף ולפרט את השתלשלות העלילה. ספוילרים, כידוע, יכולים להרוס לאנשים את הנאת הקריאה, ומכך אני מבקש להימנע, כמובן.

העלילה מסופרת בגוף ראשון על ידי הקלברי פין, בסגנונו האגבי, המצטייר כדיבור שכונתי של ילד הבא מרקע פשוט. כרגיל, הק ממזג אל תוך שפתו הייחודית אמונות תפלות, חידודי לשון והרבה הבחנות חדות המושפעות מהפולקלור הכפרי של גדות נהר המיסיסיפי. התרבות העממית שמביאים איתם תום והק מתנגשת עם המזג הלבנטיני המחוספס של בני ערב ושל היהודים הספורים שהם פוגשים כאן ומהמיפגש הזה צומחות לא מעט תקריות משעשעות.









השלב הבא הוא הוצאתו לאור של הספר החדש. הוצאות ספרים אדירות ממדים דוגמת ראנדום האוז, פנגווין וסיימון אנד שוסטר כבר עומדות בתור כדי לרכוש את הזכויות להדפיס את הספר החדש ולהפיץ אותו. מעריכים שהוא יהפוך ללהיט ענק ויכניס להוצאה לאור ולבעליה מאות מיליוני דולרים. עניין הזכויות בעייתי כשלעצמו, משום שלפי החוק בארצות הברית, זכויות יורשיו של היוצר על היצירה פוקעות שבעים שנה לאחר מותו. מארק טוויין הלך לעולמו ב-‏1910, כך שבאופן תיאורטי, כבר לפני שלושים שנה הפך הטקסט של ''תום סוייר בארץ הקודש'' לנטול זכויות ולמעשה מותר לכל הוצאה לאור להדפיסו ולהפיצו. בינתיים, פנו הארטלי והמוזיאון לערכאות משפטיות בבקשה לתת צו שיאפשר להם לגבות תשלום תמורת מכירת הזכויות בנימוק שלא ניתן להחיל את חוק זכויות היוצרים על טקסט שאיש לא ידע על קיומו. הוצאת הארפר קולינס כבר הודיעה כי תיאבק על זכותה להדפיס את הספר בחינם ואם יפסוק בית המשפט אחרת בכוונתה לערער על כך לערכאה גבוהה יותר. ההערכה המקובלת היא שבשל העניין הציבורי העצום בספר צפוי בית המשפט לזרז את ההליכים ולהכריע על כך כבר בשבועות הקרובים.

כדאי לנסות ולהבין מה פוטנציאל ההכנסות שטמון בספר הזה. מלבד מכירת הספרים, הוא צפוי לעבור עיבוד לסרט, מה שיביא יזם הוליוודי כלשהו לגרוף לכיסו לפחות עוד כמה עשרות מיליוני דולרים מההכנסות. אחר כך בא תור המרצ'נדייזינג, הצגות התיאטרון, העיבוד לטלוויזיה, שלא לדבר על כך שיתכן שהספר יוכנס בכלל לתוכנית הלימודים של חלק מהמדינות ומכאן והלאה גם מכירת ספרי הלימוד תכניס אי-אלו ירוקים. ואחר כך באה מכירת הזכויות לתרגום ולהפצה בשוק הבינלאומי, שממנו צפוי לזרום הכסף הגדול באמת. לפי ההנחות הממעיטות ביותר, כתב היד הנשכח של טוויין יכניס בשנים הקרובות סכום של ארבעה מיליארד דולר.

עניין אחרון זה מביא אותנו חזרה לביצה הקטנה שלנו. גם כאן מבינים שברמה המקומית הפוטנציאל גדול מאוד, אולי הגדול ביותר לספר ילדים כלשהו מאז סדרת ספרי הארי פוטר. ''ידיעות ספרים'', ''מודן'', ''כתר ספרים'' ו''ספרי עליית הגג'' כבר הודיעו כי יתחרו על הזכות להוציא לאור את הספר בארץ. גם הוצאות נוספות כבר מתכננות את צעדיהן ומנסות לגייס משאבים לממן את רכישת הזכויות לתרגום בעברית. איש אינו מתכוון לוותר על ביצת הזהב הזו. יהיה שמח.








[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
אחד באפריל?   אבי   יום ג', 30/03/2010 שעה 23:26   [הצג]   [3 תגובות]
(ללא כותרת)   SilentMike   יום ד', 31/03/2010 שעה 2:22   [הצג]   [3 תגובות]
שכחת להזכיר   אסתי   יום ד', 31/03/2010 שעה 8:30   [הצג]   [2 תגובות]
לגמרי האמנתי. כל הכבוד!   אלירם   יום ד', 31/03/2010 שעה 23:13   [הצג]
הודאה באשמה.   אורי קציר   יום ו', 02/04/2010 שעה 0:51   [הצג]   [2 תגובות]
חבל. הוחמצה הזדמנות   חיים   יום ד', 07/04/2010 שעה 21:05   [הצג]   [3 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©