להחזיר את חסמבה לצעירים
יום ו', 08/01/2010 שעה 0:00
שנה אחת לאחר קום המדינה ברא עיתונאי וסופר צעיר, יגאל מוסינזון שמו, חבורת ילדים תל-אביבית שאת עלילותיה הדמיוניות תיאר בסדרת סיפורים בהמשכים שפרסם בשבועון ''משמר לילדים''. בני החבורה נלחמו בכובשים הבריטיים, הגנו על קיבוצים שסבלו מחבלות המסתננים, לחמו בפשע המאורגן וניסו להציל נערים עזובים מפני הידרדרות לעבריינות. מדובר, כמובן, בחבורת סוד מוחלט בהחלט, הלא היא חסמבה. סדרת הספרים שבאה בעקבות אותו סיפור בהמשכים היא אחת הארוכות ביותר בתולדות ספרות הילדים. מאז שנות השמונים שקעה מעט קרנה של הסדרה והיא נותרה מיתוס ספרותי (התוכן שנוי במחלוקת, אבל הדבר אינו משנה את היותה של הסדרה מיתוס) המוכר בעיקר לבני ארבעים פלוס. הטלוויזיה לא טרחה להפיק סדרה על פי הספרים. ועכשיו, הפתעה: כשמפיקים סידרה כזו היא אינה על נערי חסמבה אלא על...גימלאיה. מבחינתי, אגב, זה לא שונה מאשר הפקת סרט על דורה כשהיא קשישה כפופת גו הנתמכת במקל הליכה. אותה רמה של תחכום - או, יותר נכון, אווילות.









חובבי הנוסטלגיה יוצאים בימים אלה בשירה ובריקודים. ויש להם סיבה טובה: חבורת חסמבה המיתולוגית חוזרת אל המסכים. לאחרונה התבשרנו שבערוצי הכבלים צפויה לעלות השנה סידרה בת 18 פרקים ובה עלילותיה של החבורה כשאנשיה כבר מזמן אחרי שיאם. אם אני מבין נכון, המפקד האגדי ירון זהבי אמור לצאת למסע לחילוצה של סגניתו תמר מידי חוטפיה, כאשר לצורך זה עליו לאסוף מחדש את חברי חסמבה המקוריים שהתפזרו איש איש לדרכו. לא שיש כאן משהו מקורי במיוחד: ג'ון לנדיס כבר עשה את זה פעם ב''האחים בלוז'', אבל נעזוב את זה בינתיים.

חסמבה נלחמת בבריטים. עטיפת הספר הראשון בסדרה (מקור תמונה 1).

מה שמפריע לי יותר מכל הוא הוצאתה של חסמבה לגימלאות טרם ששודרה סדרת טלוויזיה כלשהי על מעלליהם הספרותיים המקוריים. מי שנולד בשנה בה נכנסה תעשיית השידורים בכבלים לחיינו אינו מכיר את סיפורי חסמבה. הספרים הללו יצאו מהאופנה לפני אי-אלו שנים ושוב אינם המבוקשים ביותר על ידי הקוראים בני העשרה ומטה. אפשר לתהות על הסיבות לכך – ובינינו, גם לקשה להבינן – אבל לא זה העניין שעליו אני רוצה לדבר.









בואו נדבר לרגע על חסמבה עצמה. הסדרה נולדה כמעט עם קום המדינה. מחברה, יגאל מוסינזון, היה אז סופר מתחיל כבן שלושים וקצת. ראשיתה של הסדרה בהבטחה שנתן מוסינזון לבנו הבכור, עידו (שלימים נפל במלחמת יום הכיפורים), לחבר סיפור על גבורתה של חבורת ילדים עבריים במלחמתה נגד הכובש הזר. את דמויות גיבוריו שאל מחוויות נעוריו בקיבוץ נען ובתל אביב. כהשראה לדמותו של המפקד ירון זהבי שימש הנער ירון לונדון, שבבית הוריו התגורר מוסינזון כדייר משנה. את שמה המצלצל של החבורה הרכיב מראשי תיבות, על פי מסורת תנועות המחתרת. הסיפור נדפס בתחילה ב''משמר לילדים'' (1949) והופיע כעבור שנה בספר חסמבה, או חבורת סוד מוחלט בהחלט'' (1950). ההצלחה הייתה מיידית, וגם צפויה: לראשונה בתולדות ספרות הילדים העברית זכו הקוראים הצעירים בסדרת סיפורי הרפתקאות, המספרת על בני גילם האמיצים, הלוחמים לשחרור ארצם ולהבטחת שלומה וביטחונה. מעודד מן ההצלחה חיבר מוסינזון ב-‏44 השנים הבאות עוד 43 ספרים בסידרה. בכך הייתה חסמבה לאחרת מסדרות ההרפתקה הארוכות והמתמשכות ביותר בספרות הילדים העולמית. סיפורים אחדים הומחזו לתיאטרון ושניים מהם, ''חסמבה ונערי ההפקר'' (1971) ו''חסמבה ושודדי הסוסים'' (1985), הופקו לקולנוע. המילה חסמבה הייתה למוסד וחלק בלתי נפרד מעולם הילדות הישראלי, והסדרה הייתה ראשונה בז'אנר סיפרי המתח וההרפתקה העבריים.

סדרת ספרי חסמבה ספגה ביקורות קשות מפי מחנכים ומבקרים, בשל מה שאלה תיארו כעלילות המלאכותיות, מתח, אלימות וסגנון רדוד (ואכן, סגנונו של מוסינזון הוא דינאמי ומחוספס, ממוזג בהרבה מתח וקורטוב הומור). אחרים דווקא הוקסמו מהפטריוטיזם, מהערכים הנעלים שניסו החסמבאים לקדם ומהתושייה הרבה שהפגינו במאבקיהם. לרבים מהילדים שקראו את הספרים הוויכוחים הללו לא שינו דבר. הם העריצו את ירון זהבי, חיפשו בנרות אחר המערה החשמלית (מפקדת החסמבאים מאז הקמת החבורה ועד לאחרון ספרי הסדרה), הקימו חבורות שכונתיות משל עצמם בסגנון חסמבה וחלמו להתנסות בהרפתקאות דומות.

החבורה הזו נספגה אל תוך התרבות הישראלית הצעירה. יהונתן גפן הנציח את ירון זהבי ואת תמר סגניתו בשיר הנפלא ''יכול להיות שזה נגמר'', אותו כתב ללהקת ''צליל מכוון''. השניין הופיעו שם כחלק מסמלי הארצישראליות השורשית (יחד עם אלתרמן, ביאליק, טרומפלדור, תל אביב הקטנה, פינג'אן וילקוט הכזבים). סאבלימינל והצל הזכירו את חסמבה והמערה החשמלית בשירם ''זזים עם הבאס''. אפילו דודו טסה, ששר את ''מרקו התאבד'', הזכיר בשיר שלו – המדבר דווקא על ניפוץ החלום האידיאולוגי – את ירון זהבי כסמל.









לכל אורך ארבעים וארבעה ספרי הסידרה נשמרו בקפידה כמה ממאפייניה. אחד הבולטים שבהם – אם לא הבולט מכולם – הוא העובדה שתמיד, אבל תמיד, מדובר היה בילדים או בנערים. חברי חסמבה הפסיקו את פעילותם כחבורה שעה שהתגיסו לצבא. לאחר מכן פתחו בקריירות אינדיבידואליות, אם כי לעתים קרובות שמרו על קשר בינם לבין עצמם. ב''חסמבה והתעלומה בגבול הצפוני'' עומד הדור הראשון של חסמבאים לפני גיוס לצה''ל. ב''חסמבה בשירות הריגול הנגדי'', הספר הראשון בו מתואר הדור החדש של חסמבאים (הפעם בראשות יואב צור, שהחליף את ירון זהבי), מספרים לנו שהמפקד האגדי הוא עתה סא''ל בצה''ל ומשמש כמפקד מת''ם (המחלקה לתפקידים מיוחדים); שתמר, שנישאה לו, היא עתה רס''ן ועדיין משמשת כסגניתו במת''ם; שמנשה התימני אף הוא רס''ן במודיעין; שמשה ירחמיאל הוא מזרחן ידוע; וכן הלאה – ושכולם נפגשים מעת לעת ואף מתאחדים כדי לסייע לחסמבאים החדשים בתעלומה עימה הם מתמודדים עתה. אבל החסמבאים החדשים הם הגיבורים האמיתיים של הספר הזה – והם אינם אלא נערים. בשום מצב שהוא לא תוארה חסמבה מבוגרת יותר.

ארבעים שנה אחורה. כרזת הסרט ''חסמבה ונערי ההפקר'' (מקור תמונה 2).

והנה הפספוס הגדול: למעט שני הסרטים שהוזכרו, לא נעשה מאמץ אמיתי להפוך את חסמבה ללהיט מסך של ממש. שני סרטים על סידרה של 44 ספרים הם יבול קטן מאוד. לטעמי, לפחות, אפשר היה לעשות מזה סידרת טלוויזיה רצינית מאוד. אין חובה להפוך כל ספר לפרק (יש ספרים שרמתם נמוכה משמעותית מאחרים ועלילותיהם מופרכות באופן מוחלט), אבל משהו כמו 24 פרקים בהחלט היה ניתן לביצוע. כל פרק יכול היה להימשך משהו כמו 45-50 דקות. פרק כזה היה כולל, כמעט בהגדרה, סצינות הקשורות להיסטוריה הישראלית והמזרח-תיכונית. סידרה כזו, מלבד היותה גירוי לייצר ההרפתקני שלנו, יכולה הייתה גם לתרום לא מעט ליידע התרבותי וההיסטורי של בני הנוער כאן – מה שכיום, על פי כל סקר ומחקר, חסר להם מאוד. תארו לכצמעם סידרה שמתארת בני נוער המתמודדים עם המשטרה והצבא הבריטיים; עם מסתננים החודרים מעבר לגבול; עם פשיעה מאורגנת; עם בעיית הנערים העזובים בשכונות העוני; עם הטרור המופעל מעזה; עם ניסיון להשמיד מטוסים בחיל האוויר; עם חילוצו של טייס שנפל בשבי המצרי בתקופת מלחמת ההתשה.

אבל כל זה לא נעשה. הדור שהיה הלהוט אחרי ספרי חסמבה והפך את הסדרה למיתוס ספרותי אולי מכיר את כל זה, אבל אלה שבאו אחריו הרבה פחות. מרבית ילידי שנות השמונים מכירים את חסמבה יותר מפי השמועה מאשר מקריאה או צפייה בסרטים. אללה ולצעירים מהם יכולה הייתה סדרת טלוויזיה המבוססת על הספרים לתרום המון. סדרה שכזו, לו הייתה מופקת, מבוימת ומשוחקת בצורה איכותית, הייתה יכולה לשרוד שנים רבות באמצעות שידורים חוזרים בערוצים השונים. אבל היא לא נעשתה מעולם. כך קורה שיש דור וחצי של צעירים שהיכרותם עם חסמבה קלושה למדי, אם היא בכלל קיימת. כל שנותר הוא סרט וחצי (בעיקר ''חסמבה ונערי ההפקר'') המשודרים מפעם פעם בערוצי הכבלים והלוויין. זהו זה. מי שלא רכש את הספרים המתפרקים הללו (הגיעה השעה שיוציאו אותם במארז אחיד, רציני ומושקע; מישהו מוכן לקחת את הפרויקט הזה על עצמו?) מכיר, במקרה הטוב, את שלמה ארצי כירון זהבי ואת זאב רווח כאלימלך זורקין. זה הכול.

ועכשיו, כשכבר עושים עיבוד טלוויזיוני לחסמבה, מבססים אותו על היותם של החסמבאים...פנסיונרים. הדור שלא הכיר את חסמבה בנעוריה יכיר אותה כחבורת גימלאים מרירים וקמוטים המתרפקת על עברה המפואר. מה יוכלו הצופים בני השלושים מינוס לדעת על אותו עבר (בהנחה שלא קראו את ספרי הסדרה)? כלום. גורנישט. נאדה. מפיש. פשוט שום דבר. מוכרים להם אלילי נעורים מזדקנים כממשיכי דרכם של גיבורי ילדות ספרותיים. עודד קוטלר, נירה רבינוביץ, ציפי שביט – כל אלה הם ללא ספק שחקנים איכותיים. אבל הם לא יכולים להעביר – וגם לא יעבירו – את אותה התחושה שהזריקה חבורת נערים אמיצי לב אל תוך דמיונם המשתלהב של קוראי הספרים. מה שמראה שככל הנראה הכוונה היא לדבר אך ורק אל ליבם של המבורגים שבינינו, אלה בני הארבעים פלוס, שאיכשהו זוכרים את חסמבה מימי נעוריהם. בקיצור, סדרה נוסטלגית המתעלקת על יצירות של סופר שמעולם לא הרהר בגיבוריו כבוותיקים קמוטי פנים ומדולדלי שיער. תעשיית הטלוויזיה מעדיפה לתת קדימות להמשך הלא-כתוב של הסדרה מאשר לסדרה עצמה.

אשר על כן, הפקתה של סדרת גימלאי חסמבה היא הרבה יותר מאשר בעייתית. העובדה שלתפקידים המרכזיים בה לוהקו גיבורי ילדות אחרים של הדור ההוא (כוכב ''שלושה ימים וילד'', כוכבת ''מה פתאום'' וזמרת להיטי ילדים כ''ברבאבא'', ''מר אפצ'י'' ו''אבגדה'') אינה גורמת לרעיון הזה להיראות נכון יותר או צודק יותר. אם יש אתגר טלוויזיוני שראוי לפצחו הוא הפקת סדרה עלילתית על חסמבה המקורית. כן, המקורית. לא החיקוי, שמיועד אולי להראות סוג כלשהו של מקוריות אבל בפועל עלול לייצר לחבורה הנערית הזו דימוי של קשישים רטנוניים ומשועממים. כלומר, את ההיפך ממה שאותו התכוון מוסינזון להעביר לקוראיו.










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
[חדש]
SilentMike   יום ו', 08/01/2010 שעה 6:53 אתר אישי
''בחבורת סוד מוחלט בהחלט, הלא היא מסחבה.''

''בשל מש שאלה תיארו כעלילות המלאכותיות...''

נראה לי שהתחילו להוציא מחדש את סדרת חסמבה לפני כמה שנים. דיברו על זה בטלויזיה. אני לא יודע מה קרה אם זה. אולי זה לא מכר, ואולי זה ממשיך ופשוט לא שומעים על זה יותר.

שמע, היום זה עידן הדה-קונסטרוקציה. וכמה שאני לא אוהב שעושים את זה בכוח לאמיתות מדעיות ''רי ככה צריך'' למיתולוגיות ספרותיות זה דווקא יכול להיות במקום.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אורי קציר   יום ו', 08/01/2010 שעה 9:50
בתגובה לSilentMike
אתר אישי
תודה על תיקוני ההגהה.

אני סבור שמה שמכונה כאן דה-קונסטרוקציה הוא פשוט פשע תרבותי. מי שרוצה ליצור יצירה משלו יכול לעשות משהו מקורי. אין פסול בהישענות על יצירות קודמות ועל קלאסיקות ספרותיות, אבל פירוק והרכבה מחדש הם, לטעמי, השחתה של האסתטיקה.

אגב, כמה מספרי חסמבה יצאו לפני מספר שנים בעריכה מחודשת. הוסרו מהם אמירות שלא היו פוליטיקלי קורקט דיין לטעמם של העורכים. העברית עודכנה וביטויים כמו ''אייזן בטון'', שפעם היו חלק מהעברית המדוברת והים שייכים לארכיון המלים הנכחדות, נעלמו מהם כמעט לגמרי. זה לא הרבה יותר טוב מאותה דה-קונסטרוקציה שעליה כתבת: בשני המקרים לוקחים את הטקסטים המקוריים והופכים אותם למשהו שלא אליו התכוון המחבר. שזה בערך כמו לקחת את גיבורת ''ונוס בפרווה'' של פון זאכר מאזוך ולהכניס אותה למנזר בו היא מתרחקת מכל מגע פיסי עם גברים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תיקון [חדש]
אלמוני   שבת, 09/01/2010 שעה 6:22
בתגובה לאורי קציר
לא נעים לחפור אבל וונוס בפרווה של מאזוך ולא של סאד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תיקון [חדש]
אורי קציר   שבת, 09/01/2010 שעה 9:44
בתגובה לאלמוני
אתר אישי
צודק. תיקנתי. כנראה שהיידע שלי בספרות סקסואלית אינו מוצק דיו. תודה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חסמבה החדשה [חדש]
פישל פושתיק   יום ב', 03/01/2011 שעה 14:33
בתגובה לאורי קציר
זה פשוט דבר גרוע החסמבה דור 3 הזאת לכחו תסרית ובשביל שזה ילך אז קראו לזה חסמבה

גם אני בעד לעשות סידרת טלוזיה אבל טובה בשביל לממש את כל מה שיש בספרים צרך מיונים

אני רוצה לצין שהסידרה מתאימה לדור שלנו ואני רוצה להגיד שאפילו שאני בן 12 אני (וחלק מחברי) מעריצים את הסידרה יש עדין ילדים שקוראים את זה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סיליחה [חדש]
פישל פושתיק   יום ב', 03/01/2011 שעה 14:36
בתגובה לפישל פושתיק
כתבתי מיונים בימקום מיליונם והסדרה מאוד מתאימה להים
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא בטוח שהילדים של היום היו מתחברים [חדש]
  יום ו', 08/01/2010 שעה 14:00 אתר אישי
ללואו-טקיות של חסמב''ה, למרות המערה החשמלית. ומכיוון שכך, עדיף כבר להתאים את הסדרה לקוראים הישנים.

ואגב, יש לי השערה שלילדים של היום אין בכלל ספרים, סרטים, תקליטים, הצגות או כל דבר תרבותי שיהפוך למיתולוגי כמו שהיה לנו, בגלל המבחר העצום שיש להם ולא היה לנו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא בטוח שהילדים של היום היו מתחברים [חדש]
אורי קציר   יום ו', 08/01/2010 שעה 17:28
בתגובה לmichaly@gmail.com
אתר אישי
וזה בדיוק יכול היה להיות הערך המוסף של סדרה כזו. אם היא מתארת אירועים פיקטיביים על רקע היסטורי, ברור שאי אפשר לחבר את האייפון לתקופת המנדט. לשיטתי, הערך המוסף הוא בכך שהם ידעו שהיו כאן פעם אנגלים ושפעלו כאן מחתרות שנאבקו בהם. על מוצרי ההיי-טק בני-זמננו הם יודעים ממילא.

אבל הטענה הזו גם מייצגת הבדלי גישות. את מדברת על הסיבה שהם לא יתחברו לזה - וזוהי גישה מעשית הבודקת קודם כל את הסיכוי המסחרי. אני מדבר על המהות שאליה צריך לחבר אותם - וזה כבר עניין שהוא בבסיסו חינוכי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא בטוח שהילדים של היום היו מתחברים [חדש]
דוד קסירר   שבת, 09/01/2010 שעה 18:15
בתגובה לmichaly@gmail.com
ממש לא נכון.

לאחר אחד הפוסטים הקודמים של אורי על ספרי החמישיה והשביעיה הסודית של אניד בלייטון (עוד יותר לואו-טק מחסמב''ה), שלפתי את הספסימנטים שנותרו לי והצגתי אותם לחבר'ה שלי (בני 9 שכבר שולטים ברזי המחשב והאינטרנט) והם פשוט הוקסמו. בלי לשאול אותי הם הבינו יפה מאוד למה אין מחשב, אייפון ואינטרנט.
אז נכון שיש להם כיום מבחר עצום של גירויים אבל הם עדיין מחפשים משהו שיוכלו להזדהות איתו. דווקא ספרי חסמב''ה (שאני אגב, לא מגדולי חסידיה) יכולים למלא חלל לפחות בהיבט של הכרת תקופת קום המדינה ואורח החיים לפני 40-50 שנה, מעין סוג של ספרי היסטוריה...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חסמבה מתה עם הציונות [חדש]
אבי   יום א', 10/01/2010 שעה 10:20 אתר אישי
לא היה לה צל של סיכוי בשנות השמונים והתשעים (להגיד שלמדינה יש אויבים ושצריך להילחם בהם, נחשב אבי אבות הטומאה).
אפילו היום, כשאנחנו כבר תשע שנים במלחמה מרה, לא הייתי מהמר על כך שסדרת טלוויזיה פרו-ציונית תוכל להצליח.
אולי צריך לכתוב את ''חסמבה והקסאמים בשדרות''.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חסמבה מתה עם הציונות [חדש]
אורי קציר   יום א', 10/01/2010 שעה 10:43
בתגובה לאבי
אתר אישי
טוב, לא צריך להגזים. העניין הציבורי בספרי חסמבה בתקופה בה אתה מדבר עליה ירד בשל הבעייתיות והמופרכות של העלילות ובשל הגייון באמצעי הבידור. אין דין חסמבה המתגנבת לעזה כדי לנטרל חוליית מניחי מוקשים כדין חבורה היוצאת לאי יווני המצוי בכלל ביקום מקביל ומתמודדת שם מול שודדי ים. זו לא אותה הרוח, לא אותם האתגרים והערך הלאומי נפגע כאן. עד כדי כך התדרדר המצב, שגם כאשר חסמבה יצאה במלחמת המפרץ לעיראק במטרה לחסל את סדאם חוסיין, לא היה בכך כמעט כל עניין של ממש.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חסמבה מתה עם הציונות [חדש]
אבי   יום א', 10/01/2010 שעה 10:47
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אני לא כל כך בטוח שהבעיה היא במופרכות העלילה (אם כי לא הכרתי את הספר המסוים הזה שהזכרת לעיל. קראתי בערך עד חסמבה מספר 20).
אנשים קוראים רם אורן; קוראים פנטזיה מתורגמת; הז'אנר הזה אפילו נמכר היטב.
נראה לי שהבעיה אינה חסמבה. הייתי מחדד את הטיעון שלי: לא יוצאים היום ספרים ציוניים. (ואם קראת פרוזה פרו-ציונית בשנים האחרונות, אשמח אם תכוון אותי).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לאורי [חדש]
שרה   יום א', 10/01/2010 שעה 13:51 אתר אישי
אני רוצה לספר לך אורי , שמיהרת מדי להוציא את גיבורי חסמ''בה לגימלאות ...
בספריה שלנו - ספרי ''חסמבה'' - נקראים ע''י הילדים כל הזמן .
הילדים שלנו מכירים ומתחברים מאוד לגיבורי ''חבורת סוד מוחלט בהחלט'' .
זה היה יכול להיות רעיון מצוין אם היו מוציאים לאור מחדש את כל הסידרה - ולא רק את חמשת הספרים הראשונים .
ילדים - תמיד יתחברו לילדים גיבורים אחרים .
אולי הרעיון לעשות סידרת טלביזיה הוא רעיון טוב .
אבל אתה יכול להרגע ... גיבורי חסמב''ה - אצלנו , לגמרי לא בגימלאות :-) .
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יליד שנות השמונים וחסמבה [חדש]
ערן   יום ג', 12/01/2010 שעה 12:02 אתר אישי
הי אורי
פוסט מצוין ואני חושב שאתה מעלה נקודה חשובה וטובה.

סתם כאנקדוטה, רציתי לספר שכיליד שנות השמונים (נולדתי בשמונים ואחת) דווקא הכרתי את חסמב''ה מקרוב. כילד קראתי את רוב הספרים ואני זוכר איך כל שבוע הספר הייתי הולך עם אבי לכיכר מלכי ישראל דאז לקנות עוד ספר או שניים, ותמיד תיזמנו את ההגעה שלנו למתי שיגאל מוסינזון נמצא והוא חתם לי על הספרים. מעניין איפה הם היום... אני צריך לנבור בספריה אצל ההורים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עוד יליד אייטיז בעדות מצמררת: [חדש]
עדי   יום ה', 21/01/2010 שעה 23:18
גם אני זוכר לטובה את ספרי חסמב''ה שהייתי קורא בלי סוף בגיל 12. מאוד מאוד אהבתי אותם, והם תמיד נראו לי חלוציים ואצילים (אהבתי בעיקר את החבורה הראשונה, ואת ירון זהבי ואת הצמד אהוד השמן ועוזי הרזה9).

עוד זיכרון שנותר לי הוא מהספרים עצמם, שמרוב שהיו ישנים (והיה להם ריח מיוחד), הם היו כמעט חד פעמיים - הם היו מתפוררים לי בידיים מרוב יושן (ונייר דפוס לא משובח).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

גם זוכר לחיוב [חדש]
סוב   יום א', 24/01/2010 שעה 15:14
גם אני ילד אייטיז, גם אני קראתי חלק מהספרים (לצערי אני חושב שאפילו לא את רובם), גם לי היתה תחושה שהם התפוררו לי בידיים.
משום מה אחד הדברים שנותרו לי עמוק בזכרון, ככל הנראה מהספר הראשון הוא שמו של רפאל כדורי, הבחור מהחבורה שנהרג בפעולה כלשהי אי שם בהתחלה. זה תמיד הרגיש לי נורא טרגי, רגע לפני התהילה וה''פרסום'' של החבר'ה, שהוא לא זכה להם. כמו ההוא שעזב את החיפושיות רגע לפני (להבדיל).
עוד משהו שנחרת בזכרון הוא שזה היה המוצר התרבותי הראשון שחוויתי שהתייחס לעצמו כמציאות. היתה שם התייחסות לספרים שיצאו על החבורה, אם אני זוכר נכון. היום זה קצת פחות חריג, אבל בזמנו זה היה כ''כ מגניב, שגם היום קשה לי לתאר את זה במילים. 20 ומשהו שנים אחרי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

האיש במסכה השחורה [חדש]
מוטי   יום ה', 28/01/2010 שעה 3:09
האם זה היה הספר הטוב בסדרה? או שאולי בגבול הצפוני?
מה אתם חושבים?

אגב, אני יליד ה-‏70 והחל מאמצע ה-‏80 הידרדרה רמת הסיפורים הם הפכו להזויים משהו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

האיש במסכה השחורה [חדש]
אורי קציר   יום ה', 28/01/2010 שעה 14:43
בתגובה למוטי
אתר אישי
אני חשבתי שהצמד חמד ''חסמבה במארבי הגבול'' (מס' 13 בסדרה) ו''חסמבה בקרבות רחוב בעזה'' (14) הם הטובים ביותר, גם רגשית וגם עלילתית.

ואני מסכים לגמרי עם המשפט האחרון שלך. החל מספר מס' 24 בערך, עלילות הספרים כבר חרגו מהמציאותי אל הבדיוני. אם קודם לכן הן התחוללו על רקע אירועים היסטוריים לאומיים (המנדט הבריטי, המסתננים בשנות החמישים, ניסיונות לפגוע בחיל האוויר, פעולות התגמול, מלחמת ההתשה), הרי שבספרים המאוחרים יותר מוסינזון שלח את החסמבאים להרפתקאות בהודו, באי דמיוני ביוון ובכל מיני יקומים מקבילים שבהם משוטטים שודדי ים אכזריים, רובוטים מתוחכמים ושאר דברים מסוג זה. יכול היה להיות בזה משהו חביב, אלמלא התרגלנו כבר לעעלילות מסוג אחר לגמרי - ואמין הרבה יותר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

האיש במסכה השחורה [חדש]
מוטי   יום ה', 28/01/2010 שעה 23:32
בתגובה לאורי קציר
אני תמיד חשבתי שפון בילוב הוא הארכי פושע הקלאסי. יותר מזורקין.

למעשה התכוונתי לשלישיה מחיל האוויר ועד למסכה השחורה (10-12).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

האיש במסכה השחורה [חדש]
פישל פושתיק   יום ב', 03/01/2011 שעה 14:49
בתגובה למוטי
הכי טוב זה שני צמדים

1)חסמבה וזלגובה באוצר טאג מאהל עד חסמבה בחורבת לונה לאברו
2)השלישיה מחיל האויר עד לאלמוני במסכה השחורה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

פאשיזם פאשיזם פאשיזם! [חדש]
עדו   יום ד', 03/03/2010 שעה 16:47
אני מודה שבצפיה הראשונה בסרט של חסמב''ה לא עליתי על זה. הייתי ילד קטן וביום העצמאות היה כיף גדול לראות את שלמה ארצי היפה והצעיר (והאשכנזי) עומד מנצח מול חבורת ההפקר המסכנים והעלובים (והמזרחיים) , לקח לי כמה צפיות (כמה שנים, בכל זאת לא היה מה לראות חוץ מערוץ 1 ביום העצמאות)כדי להבין שיש משהו מאד לא בסצינה שבה ירון זהבי מנסה לחלץ מפיהם של נערי ההפקר את מקום הכסף שגנבו. הם כמובן מסרבים לדבר ואז הוא מחייך ואומר
''נו חבר'ה , אני הרי לא רוצה להשתמש באלימות..''
אגב, את הבעיה פותר אהוד השמן עם גז צחוק, כלומר אופציה סדיסטית לא פחות ממכות אבל מצטלמת יותר טוב. יותר טוב מאשר לראות את הצבר האולטימטיבי , היפה , ההגון והמוסרי מכה אנשים חסרי ישע בשביל כסף. אבל המסר הובן, מאחורי החזות היפה והצודקת מסתתר לו ביריון אלים שלא כדאי לעצבן אותו , לא ממש שונה מנער ההפקר המזרחי מהרחוב רק אשכנזי יותר, מנומס יותר ואולי גם יותר חכם/מוכשר/יפה אבל כל זה נושר ונעלם ברגע שהדברים לא הולכים לפי דרכו.
שאלתם את עצמכם למה לעזאזל צריך להמשיך עם המחתרת כשהבריטים כבר הלכו? למה מדינה שיש לה צבא, משטרה וגם שירותים חשאיים צריכה לממן לחבורת ילדים מערה חשמלית ולצייד אותם בנשק כדי שיעשו עבודה בטחונית במקום לשבת בבית ספר וללמוד?
תאמרו - די להיות קרצייה, זה בסך הכל ספר - נכון, ספר שבו הערבי הוא תמיד טיפש ועילג ונער יהודי חכם , מוסרי וצודק ממנו. ספר שבו כולנו אשכנזים יפים ובלונדיניים חוץ מתימני המחמד התורן שהוא היוצא מהכלל .
אבל זו רק ההתחלה, אני לא טוען שהספר הזה הוא הוא שהשפיע על צורת החשיבה שלנו במדינה אלא שהוא מייצג אותה.
לפי צורת החשיבה הזאת המתנחלים למשל הם גיבורים של ממש.
למה בדיוק?
מישהו חשב שיש משהו מאד מוזר בכך שכמה דתיים נחושים עם דובונים ותתי מקלע קמים ומקימים להם באישון לילה מאחז על גבעה שוממת? איך בדיוק הקימו את שוהם? את אלעד? את מודיעין? מישהו שלח מתנחלים לשם? למה בעידן שבו יש וועדות ואישורים,שירטוטים ותוכניות, ישיבות של אדרכילים ומתכננים וכל התגים והסמלים של מדינה מתוקנת שאיתם מקימים ישוב חדש לא אמורה להיות שום התנחלות שמוקמת בצורה פרטיזנית ? הלו!!! הבריטים כבר עזבו מזמן!!
אבל ירון זהבי לא מבין את זה, מבחינתו הוא עדיין במחתרת וצורת החשיבה הזאת גורמת לאוכלוסיית המדינה להיות עיוורת לאיוולת שבמפעל ההתנחלויות.
אני רק יכול לקוות שאם יום אחד יתגלה שהמדינה מממנת חבורת נערים בגיל תיכון ומציידת אותם בנשק חם כדי שיסכלו עבורה פיגועים וירגלו נגד האוייב זה יגרום לזעזוע כלשהו
אבל אני בספק
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שולחן הכתיבה שעליו נכתבו הספרים [חדש]
אלי   שבת, 12/06/2010 שעה 9:27 אתר אישי
בסלון ביתי ניצב שולחן כתיבה מסיבי - שולחן עם נפח שסותם רבע מחדר האורחים. שולחן מעל גיל מאה שנים עם צלקות, תיקוני עץ וכתמי דיו במגרות. אשתי שגדלה בארה''ב לא מבינה למה אני מתעקש לשמור עליו מכל משמר. לך תסביר למי שלא גדל בארץ הזו מי היה יגאל מוסינזון, וכי זה השולחן שעליו נכתבו ספרי חסמבה. אני יודע שזה מוזר אבל אני נהנה לעבוד עליו ומרגיש השראה בכל פעם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

האם הייטתה מערה חשמלית ? [חדש]
מספר 666   יום ו', 22/10/2010 שעה 20:49
במשך דורות שאלו את השאלה הנצחית :
זה הזמן לשאול וגם לפתור את השאלה הנצחית :

האם הייתה מערה חשמלית ?

והתשובה היא חיובית.

:כן וירגייניה בניגוד לכל מה שאמרו לך במשך השנים לכל מה ששמעת ולכל מה שקראת בכתבות שונות בתקשורת שהסבירו שוב ושוב שהמערה החשמלית היא בדיה מוחלטת הייתה גם הייתה מערה חשמלית במציאות ולא רק בדמיונו של יגאל מוסינזון והיא הייתה ממוקמת במקום המדוייק שאותו תיאר בספרים.
ראו :
סודי ומוחלט בהחלט -החלק הראשון :המערה החשמלית
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

האם הייטתה מערה חשמלית ? [חדש]
מספר 666   יום ו', 22/10/2010 שעה 20:49
במשך דורות שאלו את השאלה הנצחית :
זה הזמן לשאול וגם לפתור את השאלה הנצחית :

האם הייתה מערה חשמלית ?

והתשובה היא חיובית.

:כן וירגייניה בניגוד לכל מה שאמרו לך במשך השנים לכל מה ששמעת ולכל מה שקראת בכתבות שונות בתקשורת שהסבירו שוב ושוב שהמערה החשמלית היא בדיה מוחלטת הייתה גם הייתה מערה חשמלית במציאות ולא רק בדמיונו של יגאל מוסינזון והיא הייתה ממוקמת במקום המדוייק שאותו תיאר בספרים.
ראו :
סודי ומוחלט בהחלט -החלק הראשון :המערה החשמלית
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

האם הייטתה מערה חשמלית ? [חדש]
מספר 666   יום ו', 22/10/2010 שעה 20:49
במשך דורות שאלו את השאלה הנצחית :
זה הזמן לשאול וגם לפתור את השאלה הנצחית :

האם הייתה מערה חשמלית ?

והתשובה היא חיובית.

:כן וירגייניה בניגוד לכל מה שאמרו לך במשך השנים לכל מה ששמעת ולכל מה שקראת בכתבות שונות בתקשורת שהסבירו שוב ושוב שהמערה החשמלית היא בדיה מוחלטת הייתה גם הייתה מערה חשמלית במציאות ולא רק בדמיונו של יגאל מוסינזון והיא הייתה ממוקמת במקום המדוייק שאותו תיאר בספרים.
ראו :
סודי ומוחלט בהחלט -החלק הראשון :המערה החשמלית
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©