חמישה ששרו על ג'ון
יום ו', 27/11/2009 שעה 10:21
בעוד מספר ימים יחול השמיני בדצמבר, יום השנה בו מציין עולם התרבות את רצח ג'ון לנון. לנון הפך לאייקון תרבותי כבר לפני קרוב ליובל שנים, כך שאיזכור יום הרצח שלו אינו מפתיע. בעוד מספר ימים יחול גם ה-‏29 בנובמבר, הוא יום השנה השמיני למותו של ג'ורג' האריסון, עמיתו של לנון לביטלס ומי שנחשב לימים למוסיקאי מוכשר לא פחות ממנו. לרגל שני התאריכים הללו, קיבצתי כאן כמה שירי זיכרון שנכתבו ללנון, אחד מהם על ידי האריסון. בין הכותבים היו רבים ששיתפו פעולה עם לנון, או שהעריצו אותו אבל לא הספיקו לייצר איתו פרויקטים משותפים. צריך לזכור, אגב, שחלק מההצדעות ללנון התבטאו בביצוע גרסאות כיסוי של שירי לנון עצמו או של שירי הביטלס שלכתיבתם היה שותף. אני בחרתי להתמקד כאן באלה שנכתבו במיוחד בשל אותו אירוע טראגי ולנסות, אגב כך, להראות עד כמה השפיעה יצירתו של לנון על מנציחיו. ומי שמכיר שירים נוספים כאלה ויכול לדווח או לקשר אליהם, מוזמן לעשות כן.









הלם מוחלט. הלוס אנג'לס טיימס מבשר על רצח לנון בכותרת ראשית (מקור תמונה 1).

רוח קרירה החלה לנשב כשיצאו הגבר והאישה מבניין הדירות היוקרתי. זה עתה סיימו מפגש עם מאן דהוא שהגיע אליהם במיוחד מן החוף המערבי. קודם לכן בילו כמה שעות מתישות בחברתה של צלמת בעלת מוניטין בינלאומיים שביקשה להנציח אותם על שער המגזין הנחשב ביותר בתחום. היה זה אחר צהריים נאה של דצמבר בעיר הגדולה. אמנם חורף, אבל לא כזה ששונה בהרבה מהחורפים האחרים שהשניים כבר בילו שם.

עתה היה עליהם לנסוע לעבודה. המכונית הגדולה והיקרה המתינה להם בפתח הבניין. ביציאה זיהו אותם כמה מעריצים שהמתינו בסמוך. הם ניגשו אל הגבר וביקשו שיחתום להם על ספר, על תקליט, על דף נייר עם הקדשה לילד. הוא חתם ברצון. היו מאחוריו כבר עשרים שנה של ריטואלים מסוג זה, ובדרך כלל השתדל שלא להשיב את פני המעריצים ריקם. אחד מהם, צעיר שחור שיער שמנמן וממושקף, אף הצטלם בחברתו. הגבר חייך אל החבורה, נטל שוב את ידה של זוגתו והשניים נכנסו אל מכוניתם והפליגו משם לדרכם. בקצה האחר של העיר המתינה להם לא מעט עבודה.

חמש שעות וחמישים דקות מאוחר יותר הם חזרו הביתה. בדרך הציעה האישה שיקפצו למסעדה טובה כדי לסגור את היום בארוחת ערב. הגבר סירב. הסביר שנעדרו זמן רב מדי ושהוא רוצה להספיק ולהשכיב את בנם בן החמש במיטתו. הוא אהב מאוד את הפעוט הזה. היה לו בן נוסף, אבל הלה גדל עם אישה אחרת, מעבר לים. אל הקטנטן היה קשור במיוחד, מה גם ששניהם – הבן והאב – חלקו תאריך לידה משותף. האישה הסכימה.

כשיצאו מהמכונית הייתה השעה כמעט אחת עשרה בלילה. בסמוך אליהם חנתה מונית צהובה ונהג משועמם ישב בה, ממתין למישהו. שוער הבניין נד אליהם בראשו וחייך. הם התקדמו אל מבואת הכניסה. בצד, חוסה בצל המבואה המקושתת, עמד אותו צעיר שהגבר נתן לו אוטוגרף בשעות אחר הצהריים. הוא ניגש אליהם, שלף אקדח – וירה. שוב. ושוב. ושוב. ושוב.

הגבר הצליח לעשות כמה צעדים לפני שקרס על המדרכה, מתבוסס בדמו. השוער פתח בריצה. האישה צרחה. פקיד הלילה זינק ממקומו ושעט אל המקום. ''ירו בי'', מילמל הגבר הפצוע. השוער הוציא במשיכה חזקה את האקדח מידיו של היורה ובעט בו. האקדח עף אל צידה השני של המדרכה. כעבור דקות אחדות נקבע מותו של הפצוע. המוות הזה יזעזע בתוך שעות אחדות את העולם כולו.

כששודרו החדשות השתרר בעולם הלם מוחלט, בלתי ניתן לתיאור. מיליונים פערו פיהם בתדהמה כששדר הספורט האגדי הווארד קוסל הודיע על מותו של לנון במהלך שידור משחק פוטבול. אנשי רדיו וטלוויזיה ששידרו שירים של לנון והביטלס פרצו בבכי. טקסי הנצחה התארגנו ספונטאנית במאות מקומות על פני הגלובוס. מיליוני מלים נכתבו על מותו הכמעט-סתמי של ג'ון לנון. מי שנחשב בעיני רבים לאבן היסוד החשובה ביותר של הביטלס ולאחד המוסיקאים החשובים ביותר במאה השנים האחרונות. ההשפעה של לנון על התרבות הבינלאומית ועל עיצוב תודעתם של אנשים בעולם כולו כמעט ואינה ניתנת למדידה. היה ברור כי הנצחתו, לפחות במישור המוסיקלי, לא תאחר לבוא.

והיא באה. כמעט מייד. שורה שלמה של הנצחות מוסיקליות. חלק מהן היו כיסויים לשירים של לנון או של ההרכבים בהם היה חבר, הלא הם הביטלס וה''פלסטיק אונו בנד''. בריאן פרי ורוקסי מיוזיק ביצעו את Jealous Guy. זמרת הקאנטרי מרי צ'אפין קרפנטר הקליטה ביצוע מפורסם ל-Grow Old with Me. והיו הרבה אחרים. אבל היו גם הנצחות מקוריות יותר. כאלה שנכתבו על ידי אמנים שהיה חשוב להם לבטא את תחושתם במילותיהם ובלחנם שלהם. אותם בחרתי להביא כאן.









All Those Years Ago/ ג'ורג' האריסון

לנון והאריסון בימי הביטלס. שמרו על קשר ידידותי גם לאחר הפירוק (מקור תמונה 2).


את All Those Years Ago כתב האריסון במקור עבור רינגו סטאר. לשיר היו במקור מלים שונות. סטאר אמנם הקליט אותו, אבל לא היה מרוצה מהתוצאה. לטעמו, טווח הקול שנדרש כדי לבצע את השיר הזה כהלכה היה גבוה מדי עבורו – והוא גם לא אהב את המלים. הוא החזיר, אפוא, את השיר למחברו. לאחר שנודע על הרצח, לקח האריסון את הלחן, הצמיד לו מלים חדשות ורלוונטיות וקרא לכמה עמיתים ותיקים כדי להשתתף בהקלטה.

העמיתים הוותיקים היו, קודם כל, פול מקרטני ורינגו סטאר. אחרי הכול, לנון קנה לו תהילת עולם בתקופת הביטלס ורק טבעי ומתבקש היה שיתגבר על הכעסים הישנים שגרמו לפרידתו מהאחרים ויזמין אותם להשתתף בפרויקט. מקרטני הביא איתו את אשתו לינדה ואת דני ליין, אחד מהחברים ללהקת כנפיים, שאותה הנהיג בשנות השבעים - והשלושה גיבו את הסולו של האריסון בקולות רקע. רינגו, כמובן, נתן קצב בתופים. אל קופר, ששנים קודם לכן הקים את להקת דם, יזע ודמעות והספיק כבר לנגן עם תותחים כבוב דילן, ג'ימי הנדריקס והרולינג סטונז, ישב ליד הקלידים. השלישייה הזו לא תיפגש עוד עד להוצאת האנתולוגיה המוקלטת של שירי הביטלס ובה שני שירים ישנים שעובדו ובושלו מחדש, Free as a Bird ו-Real Love – שניהם סולואים של לנון המת.

מילות השיר הן אמירה של האריסון ללנון בגוף ראשון ומשקפות את ההערכה הרבה – שלא לומר הערצה – שרחש כלפיו. בתוך כך גם שילב בשיר איזכורים לשני שירים חשובים שסימלו את לנון: All You Need is Love ו-Imagine. מעבר למילות האבל הברורות, מזכיר האריסון תקריות בלתי-מזוהות שהתרחשו ''לפני כל השנים האלה''. בין היתר, נאמר בו ש''התייחסו אליך כאל כלב'' וש''העמידו אותך עם הגב אל הקיר''. מאחר ומדובר במשהו שאירע ''לפני כל השנים האלה'', הכוונה כנראה אינה לרצח עצמו, אלא לביקורת שנמתחה על לנון בתקופת הביטלס.

השיר יצא לאור בארצות הברית ב-‏11 במאי 1981, ובילה שם שלושה שבועות במקום השני במצעד הבילבורד. בבריטניה, בה יצא לאור ארבעה ימים מאוחר יותר, הגיע למקום השלישי במצעד הסינגלים. גם בארץ השיר הושמע לא מעט בתחנות הרדיו, אבל דומה כי עד מהרה איבד מקיסמו בעיני העורכים המוסיקליים. עובדה היא שבאזכורים השנתיים לרצח לנון השיר הזה כמעט ואינו משודר. אפילו ביטלסאים מושבעים כמו דני רובס ומודי זנדברג מדירים אותו מתוכניות הביטלס שלהם.

והאמת היא שזו החמצה גדולה. שכן השיר הזה, הכל כך ביטלסי ברוחו ובעיבודו, הוא תזכורת נאה שקיבלו בוגרי שנות השבעים והשמונים לכישרון העצום שפרץ מתוך הרביעיה הליברפולית הזו. אני יכול לשמוע את All Those Years Ago שוב ושוב, מבלי שיימאס.

ולאלה שנתקלו בהאריסון גם בהמשך שנות השמונים, ניתן לומר שהשיר הזה מזכיר את העבודות שהוא עשה באלבומו היפה Cloud 9 (הרבה פעמים שאלתי את עצמי אם מדובר בהומאז' ל''חלום מס' 9'' של לנון) ולתרומה שלו לטראוולינג וילבוריז, הסופרגרופ שבה חבר אל בוב דילן, טום פטי, רוי אורביסון וג'ף לין. ואם אתם רוצים לשמוע קולאז' ראוי של עבודותיו הפוסט-ביטלסיות של האריסון, הרי שאלבום הסיכום של הקריירה שלו, Let it Roll, הוא דרך לא רעה בכלל לעשות את זה.









Here Today/ פול מקרטני

צמד היוצרים החשוב ביותר בהיסטוריה של המוסיקה הפופולארית. לנון ומקרטני בהופעה חיה של הביטלס (מקור תמונה 3).


מקרטני היה שותפו הפעיל ביותר של לנון ליצירתם של הביטלס, ולפי מרבית המבקרים גם המלחין המוכשר מבין השניים. בגלל מעמדו המיוחד בלהקה (שרבים ראו בו את מנהיגה) ובשל גוף היצירה העצום והמוערך שהשניים השאירו אחריהם, ציפו רבים למחווה מוסיקלית של מקרטני שתבוא מייד לאחר הרצח. אלא שהעניין התעכב. רק באפריל 1982, שנה ורבע לאחר הרצח, יצא לאור Tug of War, שמלבד היותו אלבום הסולו הראשון של מקרטני בתקופה שלאחר פירוקה להקת ''כנפיים'', גם הכיל את שיר ההקדשה המדובר כל כך.

''האמת היא'', אמר על כך מקרטני בראיון שנתן זמן מה לאחר יציאת האלבום, ''שכאשר ג 'ון מת זה היה כל כך מוזר. והיה ברור לכולם, בעיקר לאלה מאיתנו שהכירו אותו היטב, שזה מוזר כפליים או פי שלושה. ולאחר מכן היה ברור שמישהו הולך לכתוב שיר על ג'ון. אין ספק, כי ברור שכולנו הרגשנו עמוק מספיק ובדרך כלל כאשר הרגשנו כך ידענו שאנו מחויבים לכתוב את השיר הזה. תהיתי אם אני הולך לעשות את זה, אבל חשבתי שאני לא מתכוון סתם לשבת ולנסות לעשות את זה אבל אם משהו יבוא לי מתישהו אני אעשה את זה. יום אחד פשוט ישבתי בשקט בחדר הקטן הזה עם הגיטרה שלי והתחלתי לכתוב את האקורדים האלה ופתאום התחילו המחשבות האלה כאילו אני מדבר אל עצמי ואל ג'ון על היחסים שלנו. ברור שזה היה מוזר עבורי כי כאשר הביטלס התפרקו נהפכנו לזמן מה לאויבים. אבל ידעתי שאנחנו לא אויבים באמת ועובדתית גם הוא ידע שאנחנו לא. ואני יודע עובדה הוא ידע שאנחנו לא יותר מדי כי כשהיינו בנפרד תמיד דיברנו יפה זה על זה. אבל היה את עניין הגאווה של שני גברים שהפך את כל העסק הזה לקשה מאוד''.

השיר Here Today הוא השיר השלם הקצר ביותר באלבום. זהו שיר שקט, מינימליסטי, עם מלודיה פופ-פולקית מרירה-מתוקה, בו מלווה עצמו מקרטני בגיטרה, כאשר העיבוד הולך ומתפתח לאורך שתי הדקות ועשרים ושבע השניות שלו. בתחילה מצטרפים הכינורות מאחור ולאחר מכן התופים, אבל האופי הבלאדי של השיר נשמר כל העת. את העיבוד למיתרים עשה ג'ורג' מרטין, המנהל המוסיקלי האגדי של הביטלס. מבחינה טקסטואלית Here Today הוא יצירה שלמה ומורכבת יותר מהשיר של האריסון. הוא אינו שיר הערצה ללנון, אבל מביע כלפיו לא מעט הערכה ותוהה מה היה קורה לו השניים היו מתאחדים ליום אחד. מקרטני, בפרץ של כנות, מדבר בו על יחסיו הטעונים עם לנון ומספר כי אפילו לדעתו של הנרצח הם חיו בשני עולמות שונים ונפרדים, מכוסחים תכופות ומשחקים זה עם זה את ה''קשים להשגה'', כלומר שכל אחד היה רוצה לשתף פעולה עם האחר אבל בשל סיבות שקשורות בגאווה מופרזת וברצון לשמור על כבוד עצמי כלשהו, מצפה שהאחר ייזום את הקשר. יתר על כן, מוסיף מקרטני, גם אם השיחות בין השניים לא תמיד היו פוריות ותכופות הגיעו לאי-הבנה הדדית ואף לעימותים, הרי שלשיר יחד הם ידעו גם ידעו. ודומה כי על קביעה זו אין מי שיחלוק.










Life is Real/ קווין


השפעה ברורה. עטיפת אלבום של קווין המצטט את העטיפה הביטלסית של Let it Be (מקור תמונה 4).

באותה שנה בה שיחרר מקרטני את שירו שלו, עשו ארבעת החברים בקווין עבודה משלהם בכיוון דומה. לחברי קווין לא הייתה מעולם בעייה לעשות הומאז'ים מוצהרים ליוצרים מוערכים. כך היה כאשר הוציאו בשנות השבעים את האלבומים A Night in the Opera ו-A Day at the Races, ששמותיהם נטולים מקומדיות קלאסיות של האחים מארקס. וכך כאשר הוציאו את האלבום Hot Space, בו מחולקת תמונת העטיפה הקדמית לארבעה חלקים שווים, כאשר בכל אחד מהם עיבוד של דיוקן אחד מחברי הלהקה – בדומה למה שעשו הביטלס עצמם על גבי עטיפת אלבומם האחרון Let It Be.

השיר Life is Real כולל בתוכו כמה וכמה איזכורים לדרכו של לנון. העיבוד של השיר מבוסס על צליל פסנתר בסיסי ועל טון כללי מלנכולי משהו, עם הדגש בולט של תופים. הצליל הכללי מזכיר את זה שאיפיין את אלבומו הראשון של לנון עם ה''פלסטיק אונו בנד'' ב-‏1970. הכותרת מרמזת, כנראה, לשירו של לנון Love, הנפתח במלים love is Real ומופיע אף הוא באותו אלבום ישן. השיר נפתח בשלושה צלילי פסנתר דקים, כמעט דמויי פעמון, המזכירים את תחילתם של השיר Starting Over ו-Beautiful Boy, אותם כלל לנון באלבום האחרון שהוציא טרם נרצח, Double Fantasy. שתי המלים הראשונות בשיר, Guilt stains, מושרות באותם צלילים כמו המילה Mother בשירו של לנון הנושא את אותו שם.

את השיר כתב פרדי מרקיורי, סולנה ופסנתרנה הכריזמטי של הלהקה. מרקיורי נהג כמעט תמיד לכתוב קודם את הלחן ורק לאחר מכן את המלים. Life is Real הוא אחד משני שירים בלבד שמרקיורי כתב קודם כל את מילותיהם (השני היה Killer Queen). יתר על כן, בסיבוב ההופעות של הלהקה שבא לאחר הוצאת האלבום Hot space, הקפיד מרקיורי לבצע את שירו הידוע ביותר של לנון כסולן, Imagine, לקול תשואות הצופים.









Empty Garden/ אלטון ג'ון

השאיר אחריו גן ריק. לנון ואלטון ג'ון בהופעה משותפת במדיסון סקוור גארדן (מקור תמונה 5).


1982 הייתה שנה פורייה למנציחי לנון. אלטון ג'ון היה חברו הטוב של לנון. עד כדי כך היו השניים קרובים, שלנון אף ביקש מאלטון לשמש כסנדקו של בנו שון, שנולד ב-‏1975. אלטון נענה ברצון.

השניים ביצעו יחדיו כמה וכמה דואטים, רובם ככולם מהרפרטואר של הביטלס ושל לנון כסולן. בין הבולטים שבהם ניתן למנות את Whatever gets you through the night, את Lucy in the Sky with Diamonds ואת I Saw her Standing there. לנון התארח במופע המפורסם של אלטון במדיסון סקוור גארדן ב-‏1974, שאף הונצח על גבי אלבום נפרד. בדיעבד, אף הייתה זו הופעת הבמה הפומבית האחרונה של לנון.

ב-‏1982 חזר אלטון ג'ון למדיסון סקוור גארדן וביצע בו את Empty Garedn, השיר אותו כתב והלחין לזכר חברו המת. כותרת השיר מתייחסת למדיסון סקוור גארדן ומבטאת את תחושתו של אלטון כי האצטדיון, מבחינתו, כמוהו כריק מאדם ללא חברו הטוב. שון בן השבע ישב בקהל שעה שאימו, יוקו אונו, עלתה לבמה והצטרפה אל הזמר בשירה. רבים מבין הצופים מחו דמעה כששר אלטון את השורה האחרונה בשיר: ''ג'וני, האם לא תוכל לבוא ולנגן בגנך הריק?'' (אגב, שורה זו, או במקורה - ''Won't you come out to play?'' - היא איזכור מרומז של שורה דומה משירם של הביטלס Dear Prudence).

זמן מה לאחר אותה הופעה התארח אלטון בתוכנית ההומור ''סאטרדיי נייט לייב'' שאותה הינחה אז זמר הקאנטרי ג'וני קאש, ובה ביצע את השיר פעם נוספת, הפעם לעיני עשרות מיליוני צופי טלוויזיה. אבל מעבר לכך, אלטון מיעט במשך השנים לבצע את השיר הזה. על אף שמספר פעמים שר אותו בהופעותיו באותו איצטדיון ניו-יורקי מהולל, הוא טען בדרך כלל כי השיר מעלה אצלו זיכרונות כואבים מהעבר ומשפיע על מצב רוחו לרעה.

מי שיצפה בקפידה בקליפ של השיר, יוכל להבחין בכמה רמזים ויזואליים לטרגדיה של לנון. הפסנתר שעליו מנגן אלטון ממוקם על רקע תפאורה המזכירה את דלת הכניסה לבנין דקוטה בניו יורק שלידו ירה הרוצח צ'פמן בלנון. עלי השלכת הנישאים ברוח מזכירים היטב כי הרצח התרחש בעונת הסתיו.









The Late Great Johnny Ace/ פול סיימון

ביצוע בכורה לשיר עדכני. פול סיימון בהופעה (מקור תמונה 6).


התלבטתי לא מעט אם להכניס כאן את השיר הזה. הסיבה לכך היא שהשיר נכתב במקור על מוסיקאי אחר. ג'וני אייס היה מוסיקאי רית'ם אנד בלוז מממפיס שהחל להופיע כפסנתרן לאחר שחזר משירותו הצבאי במלחמת קוריאה. הוא הצטרף ללהקתו של בי.בי. קינג ולאחר שזה האחרון עזב ללוס אנג'לס הפך לכוח המוביל בהרכב. אחר כך הוציא שרשרת של להיטי רית'ם אנד בלוז רומנטיים (כולל Pledging My Love, Never Let me Go, The Clock ואחרים), יצא לסיורי הופעות ובין השאר הופיע עם זמרת הנשמה ביג מאמא ת'ורנטון. בגיל עשרים וחמש היה לאחד האמנים הנמכרים ביותר באמריקה. בחג המולד של 1954, לאחר הופעה ביוסטון, שיחק עם אקדחו האישי וכדור שנפלט ממנו פגע בראשו. ג'וני אייס נהרג בו במקום. אחר כך היו כאלה שסיפרו שהכדור נורה מאקדחו במהלך משחק רולטה רוסית. כך או כך, ברור שמדובר במוות טיפשי ומיותר.

פול סיימון כתב את השיר לזכרו של ג'וני אייס וביצע אותו לראשונה בקונצרט האיחוד המפורסם שלו עם ארט גרפונקל בסנטרל פארק ב-‏19 בספטמבר 1981. השיר בוצע לקראת סיום ההופעה, מייד לאחר שסיימון הזכיר בדבריו את רצח לנון, שהתבצע לא הרחק משם. כאשר החל לשיר (ארט גרפונקל לא נטל חלק בביצוע הזה), התחולה במקום דרמה קטנה. אחד הצופים הצליח לעלות על הבמה והתפרץ לעבר סיימון, כשהוא מצליח לגרום לו להתנתק מהמיקרופון. ''אני חייב לדבר איתך! אני חייב לדבר איתך!'', זעק האיש לעבר הזמר הנערץ. אנשי האבטחה, שעדיין היו תחת השפעתה של טרגדיה שנגרמה למוסיקאי גדול על ידי מעריץ משולהב, הצליחו להרחיק אותו מהמקום בתוך שניות. סיימון עצמו לא הפגין התרגשות רבה מהתקרית וכל אותה עת הוסיף לפרוט על הגיטרה ולשיר.

כאמור, The Late Great Johnny Ace, אינו עוסק בלנון ישירות אלא בג'וני אייס (אם כי סיימון טועה עובדתית כשהוא מציין שאייס מת ב-‏1956). אבל מאחר והשיר נכתב לאחר רצח לנון, שהשפיע על סיימון עמוקות, הוא מאזכר שם את לנון והביטלס כמה וכמה פעמים. מבחינתו, מדובר בסמלים של שנות הששים שסימלו את ההתעוררות והתקווה של אותן שנים. כמה שורות הוא ממקם בשנת 1964, השנה בה פרצו הביטלס לאמריקה והפכו ללהקה הנערצת ביותר בעולם. ''זו הייתה שנת הביטלס/ זו הייתה שנת הסטונז/ שנה אחרי ג'יי.אף.קיי/ נשארנו ערים כל הלילה/ ויתרנו על הימים/ והמוסיקה המדהימה זרמה/ ונשבה בדרכי''. אחר כך סיפר הטרגדיה של אותו יום ב-‏1980: ''בערב דצמבר קר/ צעדתי בין ההמונים של חג המולד/ כשניגש אלי אדם זר ושאל אותי/ אם שמעתי שג'ון לנון מת/ ושנינו הלכנו לבאר/ ונשארנו קרובים למקום/ וכל שיר שניגנו/ היה למען ג'וני אייס המנוח והגדול''. כך מהל סיימון בשיר אחד את הטרגדיות של שלושה ג'ונים שונים, שכל אחד מהם הפך לסמל בפני עצמו: אייס, קנדי ולנון.

ב-‏20 במאי 1982 התארח פול סיימון בתוכנית הלילה של דייוויד לטרמן והתבקש לבצע את השיר. סיימון נענה בחיוב, שאל גיטרה מאחד האנשים שהיו במקום והחל לנגן כשהוא עדיין יושב כסא האורח (במקום לעלות על הבמה). לקראת סוף השיר פקע מיתר בגיטרה והבמאי, שביקש להתגבר על המבוכה, הורה לעבור מיד לפרסומות. סיימון הנרגז הודיע שלעולם לא יבצע את השיר הזה פעם נוספת. אבל ארבע וחצי שנים לאחר מכן, כשהוא מתארח ב''סאטרדיי נייט לייב'', הוא נאות בכל זאת לשיר את ''ג'וני אייס'' כמחווה ליום השנה ה-‏23 לרצח קנדי (שכאמור, גם הוא מוזכר בשיר).

ב-‏1983 כלל סיימון את ''ג'וני אייס'' באלבומו המצוין Hearts and Bones. גירסת האלבום כוללת קטע מוסיקלי באורך של דקה שהולחן על ידי פיליפ גלאס. את הקטע המסוים הזה דווקא לא הצלחתי למצוא ביוטיוב.













[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
שווה לציין   עודד   יום ו', 27/11/2009 שעה 12:18   [הצג]   [31 תגובות]
תודה על הפוסט, פשוט כיף לקרוא (ולשמוע)   יעל   יום ו', 27/11/2009 שעה 13:23   [הצג]   [10 תגובות]
ג'ורג' מת ב-‏29 לנובמבר?   יוסי לוי   יום ו', 27/11/2009 שעה 16:30   [הצג]   [20 תגובות]
תודה   איתי()   יום א', 29/11/2009 שעה 2:39   [הצג]   [9 תגובות]
פוסט נהדר   יואב   יום ג', 01/12/2009 שעה 20:26   [הצג]   [10 תגובות]
פוסט מרתק   יעל ר.   שבת, 05/12/2009 שעה 12:09   [הצג]   [10 תגובות]
מה עם שירו המופלא של צביקה פיק   לילי ט   יום ה', 10/12/2009 שעה 19:02   [הצג]   [10 תגובות]
ניתוח אומנותי-מוסיקלי מצויין   אלמוג מודעי   יום ו', 11/12/2009 שעה 14:22   [הצג]   [10 תגובות]
אין על ג'וני   רונאל   יום ג', 02/02/2010 שעה 3:03   [הצג]   [8 תגובות]
געגועים   קדמני   יום ג', 18/05/2010 שעה 15:05   [הצג]   [10 תגובות]
מושקע   נורית   יום ג', 18/05/2010 שעה 15:10   [הצג]   [10 תגובות]
פוסט מעולה   רשל   יום ג', 24/08/2010 שעה 22:56   [הצג]   [10 תגובות]
I Just Shot John Lennon By The Cranberries   אלמוני   יום ה', 16/09/2010 שעה 18:07   [הצג]   [10 תגובות]
בלוג שתענוג לקרוא אותו   רומי ויצמן   יום ב', 27/09/2010 שעה 18:06   [הצג]   [20 תגובות]
נפלא   מרים   יום ו', 15/10/2010 שעה 8:52   [הצג]   [10 תגובות]
(ללא כותרת)   שחר   יום ג', 23/11/2010 שעה 12:23   [הצג]   [10 תגובות]
(ללא כותרת)   עופר   יום א', 19/06/2011 שעה 22:12   [הצג]   [10 תגובות]
גני אירועים   עופר   יום א', 19/06/2011 שעה 22:12   [הצג]   [9 תגובות]
פול סיימון   איתי   יום ה', 07/07/2011 שעה 11:33   [הצג]   [9 תגובות]
תמיד תענוג   אמיר   יום ג', 01/11/2011 שעה 16:33   [הצג]   [9 תגובות]
(ללא כותרת)   מתחתנים   יום א', 11/12/2011 שעה 13:20   [הצג]   [10 תגובות]
שווה בדיקה   אמירה   יום א', 13/05/2012 שעה 14:02   [הצג]   [10 תגובות]
תמיד תענוג   אמירה   יום א', 13/05/2012 שעה 14:04   [הצג]   [10 תגובות]
(ללא כותרת)   לוטם   יום ה', 04/07/2013 שעה 16:41   [הצג]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©