האתגר הטורקי של אירופה
יום ג', 10/11/2009 שעה 0:30
נכון לזמן כתיבת המאמר הזה, עד שנת 2015 יהיה על מדינות האיחוד האירופי לקבל החלטה ביחס לבקשתה של טוריקה להצטרף לשורותיהן. יחד עימה מועמדות גם קרואטיה ומקדוניה, אך דומה כי מצבן שונה. משום שטורקיה היא מדינה מוסלמית שצפויה בשנים הקרובות להפוך לגדולה יותר במספר אוכלוסיה מכל מדינה אירופית אחרת החברה באיחוד. המשמעות הכמעט מיידית היא קליטתם של קרוב למאה מיליון מסלמים באיחוד שהישותו ובהווייתו הוא נוצרי גמור. נכון להיום, האיחוד האירופי נתקל בקשיים להתמודד עם מיעוט מוסלמי קטן בהרבה, אך קולני ומיליטנטי מאוד. אין שום תרחיש בו הצטרפות טורקיה לא תגרום להמשך איסלומה של אירופה ולשקיעתן של הדמוקרטיות הליברליות בה. זו גם הסיבה המרכזית לכך שעל בריסל לדחות את הבקשה הטורקית ולהציע חלופות אחרות שירככו את הפוטנציאל להתנגשות התרבויות הזו.









עד שנת 2015 יהיה על האיחוד האירופי להחליט אם בכוונתו לקלוט לשורותיו את טורקיה. אני סבור שהיענות לבקשה הטורקית להצטרף לאיחוד תהיה שגיאה היסטורית שאת ממדיה יבינו אולי במלואם רק הדורות הבאים. למען הסדר הטוב ייאמר מייד שעמדתי זו אינה קשורה ליחסיה המתערערים של ממשלת ארדואן עם ישראל. אני סבור שהם נכונים גם אם את טורקיה תנהיג אישיות חילונית חזקה מסוגו של כמאל אתא טורק. ומיד אסביר מדוע.

גידול האוכלוסיה המוסלמית באירופה. למעלה מ-‏85% מגידול האוכלוסיה האירופי מקורו בהגירה, ומתוך זה שיעור גבוה הם מוסלמים (מקור תמונה 1).

האיחוד האירופי נולד במקור כקהילה כלכלית מוגבלת. במשך השנים, לאחר שהחילה על עצמה חקיקה בנושאים שחרגו מעבר להסרת המחיצות בין השווקים, היא הפכה להיות ''האיחוד האירופי'', שכולל כיום 27 מדינות. המדינות הללו משתרעות מפינלנד בצפון ועד יוון בדרום ומפורטוגל במערב ועד קפריסין במזרח. רבות מהמדינות הללו מרוחקות כל כך זו מזו מבחינה גיאוגרפית וכלכלית, שאפילו תושביהן שלהן מתקשים למצוא ביניהן את המכנה המשותף. לאירים אין הרבה במשותף עם ההונגרים וגם לא לשוודים עם הבולגרים. יתכן שההיסטוריה הפגישה אותם לעתים אלה עם אלה, אבל לא באופן שהותיר חותם בל יימחה על שכנות פיסית בת מאות שנים.

דבר אחד בכל זאת יש למדינות הללו במשותף: נוצריותן. כולן סוחבות על גבן מורשת נוצרית בת יותר מאלף שנים, מורשת שהטביעה את רישומה על כל פרט בחיי היומיום שלהן. על מנהגי העבודה, מערכות החינוך, האמנות, האדריכלות, הכתיבה, למעשה על כל צורת החשיבה של האירופי הממוצע. למעלה מתשעים אחוזים מחמש מאות מיליוני האירופים החוסים כיום תחת כנפי האיחוד האירופי מאמינים באב, בבן וברוח הקודש באופן כלשהו. התמורות שעברו על האמונה הזו, החל מימי הקיסרות הרומאית, עבור דרך ימי הביניים ועד ימינו, היו משותפות לכולן – בין השאר, משום שיבשת אירופה נתפסה כמבצר הגדול ביותר של הנצרות וכמי שמייצרת את הרפורמות המשמעותיות ביותר שלה. אוגוסטינוס הקדוש, פייר אבלאר, פרנסיסקוס מאסיזי, תומאס אקווינס, ארסמוס, אולריך צווינגלי, יאן הוס, ג'ון ויקליף, תומאס בקט, ז'אן קלווין, מרטין לותר – כל מתקני הדת החשובים הללו היו ילידי ותושבי אירופה. משם נפוצה בשורתם על פני תבל ומלואה. למעט כמה חריגים (כמו הזרם המורמוני בארה''ב), הדת הזו התבססה באירופה והפכה למוטיב הקבוע היחיד כמעט בה בכל אותן שנים ארוכות. אירופה, ולא משנה מה דעתנו על כך, היא נוצרית בכל ישותה והווייתה.

אף שנוצריותה של אירופה לא הייתה מעולם טיעון לחיוב או לשלילה של הצטרפות מדינה כלשהי לאיחוד, ברור שעיבויה לאורך השנים (באמצעות צירופן של מדינות נוצריות בלבד) הפך אותה לחשובה עוד יותר בכל הנוגע לשימור אופיו. המגמה הזו נתקלת בשנים האחרונות במחסום משמעותי, בדמות מיליוני המהגרים המוסלמים לאירופה, המבקשים לא רק להשתלב בה אלא גם להשפיע על אופייה ועל מנהגיה. בהינתן שהריבוי הטבעי באירופה מצוי מזה שנים ארוכות במגמת ירידה, חלק משמעותי ביותר מגידול האוכלוסייה נובע מגלי ההגירה הללו. לפי כמה תחזיות סטטיסטיות, הריבוי הטבעי הגבוה במשפחות מוסלמיות יביא בתוך שנים ספורות להכפלת מספרם של המוסלמים באירופה ולירידה של 3-4 אחוזים בשיעור הנוצרים ביבשת.

הריבוי הטבעי הגבוה גורר אחריו גם שינוי תרבותי. מהגרים, דרכם שהם מבקשים לחזק את אחיזתם בארצם החדשה באמצעות יצירת קשר עם שותפיהם ללאום או לאמונה. החיבור הזה, בעיקר כשמדובר בקהילות גדולות, מקל על האפשרות לשמר מסורות ישנות ומקשה על היטמעות במנהגיה של הארץ הקולטת. באירופה קיימות כיום קהילות מוסלמיות גדולות המבקשות לשמר מנהגים שרווחו במולדתן הישנה גם אם הם אינם מקובלים עוד על רוב האוכלוסייה בארצן החדשה. הן יוצאות נגד חופש הביטוי כאשר הוא פוגש לדעתן באסלאם ובמאמיניו. צעירים מוסלמיים נלהבים חיפשו בכל העולם אחר הסופר הבריטי סלמן רושדי, שעליו הוציא אייטוללה חומייני גזר דין מוות בגין מה שראה כעלבונות שהוטחו באסלאם בספרו של רושדי ''פסוקי השטן''. הבמאי ההולנדי תיאו ואן גוך נרצח על ידי מוסלמי קנאי לאחר שיצר סרט המבקר בחריפות את יחסו של האסלאם לנשים. עיאן הירסי עלי, סומלית שהיגרה להולנד והשמיעה אף היא ביקורת על האסלאם, נאלצה לרדת למחתרת בעקבות איומים על חייה. לאחר שפורסמו קריקטורות המלגלגות על מוחמד בעיתון דני דווח על פגיעות במוסדות מערביים בכל רחבי העולם, לרבות ניסיון לרצוח את הקריקטוריסט קורט ווסטרגארד. אפשר להביא עוד דוגמאות רבות המעידות על ה''סובלנות'' המוסלמית כלפי ביקורת, אבל נסתפק בשלב זה באלה המוכרות לנו ביותר.

אסור לטעות במה שקורה בקהילות המוסלמיות הללו. נשים מאולצות שם לעטות רעלה על פניהן; מלמדים אותן שזה הכרחי ו''מוסלמי'' בגלל שיקולי צניעות. גם מנהג מילת הנשים הגיע לעולם הישן עם גלי ההגירה הללו. הומוסקסואלים סובלים מרדיפות ומהתעללויות. מסגדים משמשים כחממות לגידול צעירים שטופי מוחין המשוכנעים שאללה ממתין להם עם כמה עשרות בתולות לצידו באם רק יפוצצו את עצמם ויהרגו כמה עשרות נוצרים, יהודים או סתם מוסלמים שמקיימים קשרים ידידותיים מדי עם סביבתם האירופית. כולם לומדים מפי אימאמיהם שהמערב, לרבות ישראל כמובן, מבשל נגדם אלף ואחת קונספירציות. שהפיגור, העוני והנחשלות בארצות האסלאם הם תוצר של דיכוי וניצול מערבי; שמדינת ישראל הוקמה על ידי המערב כדי לחדש את אחיזתו בארץ ישראל לאחר שנושל ממנה בתקופת מסעי הצלב; ששואת יהודי אירופה אינה אלא המצאה של המערב; שפיגועי ה-‏11 בספטמבר תוכננו על ידי ישראל וארצות הברית; שמצווה להרוג כופרים באשר הם שם. למרבה הדאגה, הטענות הללו זוכות לגיבוי גם מחוקרים חשובים באוניברסיטאות נחשבות. הללו, בתורם, מתראיינים נונסטופ לאמצעי התקשורת, משתתפים בכנסים המוניים ומפרסמים ספרים ומאמרים בהם הם נותנים צידוקים לטענות מסוג זה. יוסי גורביץ כינה פעם את המגמה הזו ''בגידת האינטלקטואלים'' – והצדק היה עימו.









איך האיום הזה מתקשר לטורקיה? ובכן, כל מה שאנו מדברים עליו עכשיו אינו אלא תוצר של המפגש של אירופה הנוצרית עם קהילה מוסלמית המונה לכל היותר כחמישה אחוזים מכלל התושבים באיחוד. בטורקיה עצמה – כזכור, מועמדת להצטרף לאיחוד האירופי - חיים כיום לפחות כ-‏75 מיליוני תושבים, כמעט כולם מוסלמים. הריבוי הטבעי בה מהיר יותר מאשר בכל מדינה אירופית אחרת, והמספר הזה צפוי להגיע בעוד שנים מעטות למאה מיליון. לשם השוואה, בגרמניה, המדינה בעלת מספר התושבים הגדול ביותר באיחוד האירופי כיום, מתגוררים 82 מיליון נפש. צירופה של טורקיה לאיחוד יהפוך אותה, אם כן, לאתגר דמוגרפי עצום שקשה מאוד להתמודד עימו.

קריקטורה המתמצתת את התנגשות התרבויות: מוסלמים באירופה אינם מעריכים את הבטוי הדמוקרטי וטוענים לזכותם לפעול באלימות נגד אלה הפוגעים באמונתם (מקור תמונה 2).

צריך להיות נאיבי או טיפש כדי להאמין שבואם של מאה מיליון מוסלמים נוספים לאיחוד האירופי לא ישפיע עליו ולא יצית מלחמת תרבויות מהסוג שסמואל האנטיגטון כתב עליו כבר לפני שנים. כשמיליוני טורקים יהגרו אל כל פינות היבשת ויצרפו אליהם קרובי משפחה מהמדינות המוסלמיות במזרח הקרוב, בקווקז ובמרכז אסיה, זה כבר ייראה כמו מסע סהר (על משקל מסע צלב) המוני של המזרח אל תוך גבולות המערב. עד מהרה זה יהפוך למאבק על אופי המדינות עצמן. כבר לפני מספר שנים הביא לחץ מוסלמי כבד לעריכת משאל עם בבלגיה על הפיכתה של השפה הערבית לשפה רשמית בה (יחד עם צרפתית, פלמית וגרמנית). בשוודיה ובבריטניה כבר הכריזו מוסלמים בגלוי על כוונתם להחיל את השריעה האסלאמית על קהילותיהם, בעיקר בהקשרים של ירושה, נישואין וגירושין. השריעה עומדת, כמובן, בניגוד לחוקי המדינות הללו, אבל הם בשלהם. בכל מדינות האיחוד הופך לבושה של האישה המוסלמית לכבד ולשחור יותר מאי-פעם. רציחות על רקע חילול כבוד המשפחה מופיעות שוב ושוב בכרוניקה הפלילית של מדינות אלה.

צירופה של טורקיה לאיחוד האירופי יחיש את תהליך האסלאמיזציה המהיר העובר עתה על חלקים באירופה המערבית. הוא יכניס לשם רוח שונה, חשיבה אחרת, ערכים שהותאמו למציאות נפרדת. מפלגות אסלאמיות ינסו להעביר חוקים המגבילים את החירות האישית והקהילתית ברוח האסלאם. תוטל צנזורה דה-פקטו על פרסומים המבקרים דוקטרינות אסלאמיות או את ההלכה האסלאמית. קודי לבוש קיצוניים, כגון כיסויי גוף ורעלות, יונהגו במוסדות ציבור, לרבות בתי ספר וגנים. ספרי הלימוד ייכתבו מחדש ויעודכנו בתרומתו של הנביא מוחמד להיסטוריה האנושית, למדעים ולאמנויות. יצירות הפוגעות באמונה האסלאמית ייאסרו לפרסום ומפרסמיהן יהיו צפויים לעונשים כבדים. בבחירות יבטיחו פוליטיקאים לסבסד הקמת מסגדים ומדרסות, לאפשר החלת חוקי שריעה בריכוזי אוכלוסיה מוסלמיים ולהגביר את החרם על ישראל ומוצריה – הכול כדי לזכות בקולו של הציבור המוסלמי. חופש הביטוי יורחב כך שיוכל להכיל גם ביטויי הסתה נגד לא-מוסלמים. סביר להניח שעד מהרה גם תועלה דרישה לשנות את הסמלים הלאומיים. אחרי הכול, כמה זמן יהיו מוסלמים מאמינים מוכנים לחיות תחת דגל ובו סמל הצלב. השפה הערבית תהפוך רשמית בכמה ממדינות אירופה. כל זה נשמע אולי כמו נבואת זעם תלושה מהמציאות, אבל דומה כי המציאות הנוכחית באירופה מראה שיש לה על מה להתבסס.

ההגירה האסלאמית לאירופה היא משהו שמזכיר את נדידות העמים בימי הביניים ולפניהם. אבל בשונה מתקופות אלה, כיום אין מדובר עוד בנדידת עמים אלא בנדידת תרבויות. כאשר עם נדד על פני יבשות שלמות והתקדם בצעדים איטיים אל עבר מאחזי התרבות הנגדית ניתן היה להתכונן לקראתו. כיום, מאפשרת התרבות הנגדית – אירופה הנוצרית, במקרה הזה – למהגרים רבים לעבור לתחומה. יש לכך אלף ואחת סיבות, החל מתחושת אשמה בגין עוולות הקולוניאליזם, עבור דרך קושי משפטי לשלול זכאות להגירה מבני קולוניות שהפכו לאזרחי המדינה הכובשת כבר לפני שנים וכלה באיחוד משפחות שהופך, שלא בטובתו, למתן רישיון מעבר לשבט שלם. אבל כל זה בכלל לא משנה. המציאות היא שתהליך איסלומה של אירופה צובר תאוצה. ד''ר צבי סבר, המזהה את התהוותה של אימפריה אסלאמית חדשה למן אינדונזיה ועד גיברלטר, העיר ב-‏2007 ש''היום העולם הנוצרי מהווה כ 32% מאוכלוסיית העולם והמוסלמים כ 19% אך עד שנת 2025 צפוי מהפך, על פיו העולם המוסלמי יהווה 30% מאוכלוסיית כדור הארץ והנוצרים רק 25%''. תחזיות נוספות בכיוון זה, וספציפית לגבי גידול האוכלוסין המוסלמי באירופה, נשמעו גם מפי חוקרים כמו דון לווין, עומר טאספינר, פיליפ ג'נקינס ואסתר פאן. איסלומה של אירופה יהיה מרכיב מפתח בתהליך הזה. ותוצר לוואי הכרחי של אותו איסלום הוא בהכרח הידרדרותן של הדמוקרטיות האירופיות והגברת העימותים האלימים בתוכן.

יש הסבורים כי העמדה שאני מציג כאן היא בלתי-לגיטימית. אלה אומרים כי למוסלמים זכות להגר לכל מקום שבהם יחפצו, שעל המערב ללמוד לקבל את תרבותם ולחיות עימה בשלום. שחלף-עבר עידן מדינות הלאום. שדווקא חילופי אוכלוסיות מהסוג הזה יביאו להגברת הסובלנות ההדדית. אין לי עניין מיוחד להתווכח עם ההנחות התמימות או המיתממות האלה באריכות יתרה. בקצרה אומר רק שעל פי הטיעון הזה, על ישראל להתיר הגירה של מוסלמים המבקשים לחיות בתחומה לא כל הגבלה. על פי אותו עיקרון אין לשום מדינה זכות מוסרית לשמר את הדומיננטיות של הלאום שהקים אותה ולמעשה לא צריך להיות לה כל ייחוד משל עצמה.










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
האם אירופה תפתיע?   אבי   יום ג', 10/11/2009 שעה 0:36   [הצג]
מסכים- אבל   אהרן פ   יום ג', 10/11/2009 שעה 8:51   [הצג]
איזו דמגוגיה   דרומי   יום ג', 10/11/2009 שעה 9:23   [הצג]   [14 תגובות]
סיבות אחרות   אלעד יאיר   יום ג', 10/11/2009 שעה 9:45   [הצג]   [2 תגובות]
קצת נתונים   צ'יקי   יום ג', 10/11/2009 שעה 10:16   [הצג]   [2 תגובות]
לאורי   שרה   יום ג', 10/11/2009 שעה 11:07   [הצג]
אירוערביה והתנגשות הציווליזציות   ניצן פוקס   יום ג', 10/11/2009 שעה 14:00   [הצג]
בעיה בטיעון.   SilentMike   יום ג', 10/11/2009 שעה 23:56   [הצג]
שאלת תם   דרור   יום ד', 11/11/2009 שעה 21:59   [הצג]   [10 תגובות]
הפוסט הכי חלש בבלוג שלך   איציק   יום ב', 23/11/2009 שעה 22:00   [הצג]   [2 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©