ואלס עם מתילדה
שבת, 06/11/2004 שעה 4:48
שיר העם האוסטרלי Waltzing Matilda חרג זה מכבר מיצירה פולקלוריסטית גרידא. כיום, לאחר שלא היה רחוק מלהיבחר כהמנון הלאומי, הוא משקף פיסת היסטוריה משמעותית במדינה זו. השיר, שמאז כתיבתו ב-‏1894 הפך להמנון עממי המסמל את היבשת החמישית, נולד על רקע מאבקים שניהלו איגודי עובדים לשיפור תנאי העבודה הגרועים שלהם זכו ממעסיקיהם החוואים. זהו סיפורו




Waltzing Matilda
(A.B 'Banjo' Paterson - Marie Cowan)

Once a jolly swagman sat beside the billabong,
Under the shade of a coolibah tree,
And he sang as he sat and waited by the billabong
You'll come a waltzing matilda with me

Waltzing matilda, waltzing matilda
You'll come a waltzing matilda with me
And he sang as he sat and waited by the billabong
You'll come a waltzing matilda with me.

Down came a jumbuck to drink beside the billabong
Up jumped the swagman and seized him with glee
And he sang as he tucked jumbuck in his tuckerbag
You'll come a waltzing matilda with me

Waltzing matilda, waltzing matilda
You'll come a waltzing matilda with me
And he sang as he sat and waited by the billabong
You'll come a waltzing matilda with me.

Down came the stockman, riding on his thoroughbred,
Down came the troopers, one, two, three.
''Where's the jolly jumbuck you've got in your tuckerbag?
You'll come a waltzing matilda with me

Waltzing matilda, waltzing matilda
You'll come a waltzing matilda with me
And he sang as he sat and waited by the billabong
You'll come a waltzing matilda with me.

Up jumped the swagman and plunged into the billabong,
''You'll never catch me alive,'' cried he
And his ghost may be heard as you ride beside the billabong,
You'll come a waltzing matilda with me.


מילון מונחים ל-Waltzing Matilda

Billabong - מעין מקווה מים קטן. בערבה האוסטרלית הבילאבונג הוא לעתים קרובות מקור המים היחיד, ועל כן משמש לרוב לחניית עוברי אורח.
Billy - קופסת פח, בדרך כלל בנפח של שני ליטר לערך, שבדרך כלל נתלית על גבי חוט תיל משני קצותיה העליונים. משמשת את ה-Swagman להכנת תה או לבישול.
Coolibah Tree - סוג של עץ אקליפטוס הגדל לצד מקווי המים (בילאבונג). מצוי בכל יבשת אוסטרליה, למעט בויקטוריה ובטסמניה. מגיע לגובה עשרים מטרים ומטיל צל רחב על סביבותיו.
Jumback - כבשה. לפי אחד המילונים האוסטרליים, זהו שיבוש אבוריג'יני של המלים jump up. לפי טענה אחרת, זהו שימוש של המילה jombock, מונח אבוריג'יני שמשמעותו ''ענני כבשים'' וש''הודבק'' לכבשים בשל מראן הדומה.
Squatter - חוואי שהשתלט על שטח רחב בערבה וייסד עליו משק חי או חווה חקלאית. מקור המונח מהפועל האנגלי שפירושו ''להתפזר'', משום שהמתיישבים הראשונים חיו בערבה בתפזורת גדולה. חלק מאותם מתיישבים הפכו ברבות הימים לעשירים מאוד, בעיקר בשל היכולת לנצל את המשאבים המקומיים ללא כל פיקוח שלטוני, ויצרו שיכבה שנקאאה בעגה העממית ''סקוואטוקרטיה''.
Swagman - בעל מקצוע נודד. למעשה, כינוי לנווד. נושא את כלי עבודתו ומעט חפציו בשמיכה קשורה היטב.
Troopers - פרשים, אנשי מיליציה רכובים או שוטרים על סוסיהם. מבחינת הנוודים, אגב, אין בכל כל הבדל.
Tucker Bag - תרמיל המשמש לאיכסון מזון שאוספים הנוודים בדרכם.
Waltzing Matilda - ביטוי שמקורו גרמני, ומשמעותו לנדוד בחיפוש אחר עבודה כאשר במהלכו נושא הנווד את תרמילו (או שמיכתו) על גבו.

- לשמיעת השיר במיגוון ביצועים -

____________________________________________________________________

Waltzing Matilda. אין כמעט מי שלא מכיר את הביטוי הזה. יש שיר כזה, והשיר אינו סתם שיר, אלא שיר העם האוסטרלי הידוע ביותר. למעשה, כל כך ידוע הוא השיר הזה, שרבים מהלא-אוסטרלים המזמזמים את מילותיו אינם מודעים לאוסטרליות שלו כלל וכלל. כל מי שלא היה מודע לכך קודם לכן יכול היה להיווכח בהשפעה המחשמלת שיש לשיר הזה על כל אוזי באשר הוא אם צפה בטקס הסיום של המשחקים האולימפיים בסידני, לפני ארבע שנים.

זה קרה ממש לקראת הסוף. האוסטרלים הציגו בזב אחר זה את כל האלמטים התרבותיים הפופולריים שיצאו מארצם, החל מקיילי מינוג ו''גברים בעבודה'' וכלה ב''מידנייט אויל'' ו''בננות בפיג'מות''. ואז, בעוד הקהל מריע למופיעים, עלה ובא משולי המגרש קשיש בן שבעים ושלוש, גיטרה תלויה על כתפו ברצועה והוא מנגן ושר את Waltzing Matilda. היה זה סלים דאסטי, זמר קאנטרי שהיה בעצמו לאגדה אוסטרלית שנמשכה כששים שנה. האיש בעל הכובע רחב השוליים והקול הנמוך והחם, הקפיץ, בבלדת קאנטרי-פולק עממית ומוכרת, איצטדיון שלם, עיר שלמה, אומה שלמה והיווה - לדעתי הפרטית בהחלט - את האתנחתא הבידורית המרגשת ביותר בטקס הזה, ואולי באולימפיאדה כולה.

האוסטרלים התייחסו ל-Waltzing Matilda באופן שונה לחלוטין מכפי שהתייחסו לשירים אחרים שנגעו למולדתם ושהיו ללהיטי ענק בעשורים האחרונים. ככל ש''גברים בעבודה'' זכו לתשואות עם Down Under שלהם (שמדבר גם הוא על הווי אוסטרלי), התגובות אפילו לא התקרבו בעוצמתן אל אלה שניתכו על סלים דאסטי, זמר ויוצר שכמעט ולא היה מוכר לשום ישראלי שצפה בשידור. כי עבור האוסטרלים Waltzing Matilda היא, כמו שאמרו חברי ומנטי פייטון, משהו שונה לגמרי. הייתי משווה אותו ל''ירושלים של זהב'' שלנו, אבל זה לא מדויק. גם לא ''הבה נגילה''. מעין שילוב בין פזמון שחרג מהתפקיד המיועד לו במצעדי המכירות והיה לנכס לאומי עם שיר עם מסורתי המוכר ברחבי העולם והמזוהה עם קבוצה לאומית ספציפית מאוד גם על ידי מי שאינם נמנים עליה. ה''ינקי דודל'' האמריקני הוא, אולי, המקביל המובהק ביותר.

השיר, למי שאינו יודע, מספר סיפור שראשיתו נשמעת לא-נורא-יוצאת-דופן, אך אחריתו תמוהה משהו. מעשה בנווד, המגיע למקווה מים קטן בערבה הגדולה. הוא חונה שם ללינת לילה, מדליק אש ושופת עליה סיר. הוא רעב, ואז נקרא על דרכו כבש תועה, צאצא של עדרי הענק הרועים באיזור. הוא לוכד את בן הצאן הלזה, מבשל אותו ואוכל לתיאבון. אלא שאז יורדים חוואים או שוטרים מקומיים מהגבעות, כדי לרדוף אחר הגזלן. הנווד אינו מוכן להסגיר עצמו לידם, בורח אל תוך האגם הקטן ומת שם בטביעה. סוף סיפור.

מה, בכלל, פירושו של הביטוי waltzing matilda? מהיכן הגיע? ומה המשמעות שיש לו - ולשיר כולו - לגבי אוסטרליה וההיסטוריה שלה?

מקורו של הביטוי כנראה בגרמניה. לימים התפשט לאוסטרליה, ככל הנראה בעקבות גל הגירה של איכרים גרמניים שהתיישבו בערבות הרחבות שלה. המילה Waltzing מקורה ב-auf der waltz, ביטוי שפירושו לשוטט או לנדוד. ביטוי זה היה מזוהה בשעתו עם מנהג שרווח אז בגרמניה ושבו היה השולייה, שסיים זה עתה את חניכותו אצל בעל המקצוע או בעל המלאכה, נדרש לצבור ניסיון מקצועי באמצעות נדידה ברחבי הארץ, מתן שירות ללקוחות מזדמנים ולימוד טכניקות חדשות שבעזרתן יכול היה לשכלל את מומחיותו. במהלך תקופת ה-auf der waltz, יכול היה לעבוד עם מומחים שונים בערים ובכפרים בהן ביקר, התפרנס מעמל כפיו ובילה את הלילה היכן שיצא לו. כל השיטה הזו הייתה חלק מפעולתה של מערכת הגילדות שאיגדה בעלי מלאכה וסוחרים ובוטלה הלכה למעשה רק ב-‏1911. המתמחה נדרש לשאת ספר מיוחד שבו היה על המומחים והאומנים שהעסיקו אותו במהלך נדודיו לתאר את פרטי העסקתו: שם המעסיק, אילו שיטות והתמחויות למד השוליה במהלך התמחותו, משך זמן ההתמחות והתנהגותו ואופיו של השולייה. לאחר שהשלים השולייה את תקופת ההתמחות שלו וצבר את הניסיון והמיומנויות שנדרשו ממנו, יכול היה לשוב למקום בו התגורר דרך קבע ולעסוק בתחומו כבעל מקצוע או כאומן מוכר.

מקורה של המילה Matilda גם הוא גרמני, וביתר דיוק טווטוני. המילה המקורית היא Mathilde, ובנוסף להיותו שם נשי, בז'רגון העממי הכוונה היא לנשים שהלכו אחר הצבאות במלחמת שלושים השנה. נשים אלה התפרנסו ממתן שירותי זנות לחיילים. במילה Matilda השתמשו אז כדי לתאר גם מעיל צבאי אפור שנהגו החיילים ללבוש או לשאת עימם. כך הפך Matilda לשם שניתן לשמיכה שבדרך כלל נהוג היה לשאת על גבי הכתף (swag) כדי שניתן יהיה להתחמם בעזרתה בלילות הקרים. מכאן, ש-waltzing matilda משמעו לנדוד בחיפוש אחר עבודה כשבאמתחת הנודד מצויים כלי עבודתו והחפצים שבעזרתם הוא יכול להחם את עצמו בלילה.

אוסטרלים שנאספים יחדיו תמיד ישירו, איכשהו, בסופו של דבר, את waltzing matilda. השיר הזה ליווה גדודים אוסטרליים בקרבות ובמלחמות, חגג איתם ניצחונות, הידהד ברחבי בתי הספר של היבדת ואפילו נשמע כאשר נבחרו ראשי ממשלה חדשים לתפקידם. כשנערך משאל עם באוסטרליה לבחירת ההמנון הלאומי, היה waltzing matilda אחד השירים המובילים, ולבסוף הפסיד ל-Advance Australia Fair. יתכן שאילו היה האוסטרלים מודעים אז למשמעות ההיסטורית של השיר - לפחות במידה שהם מודעים לה כיום - היו בוחרים אחרת.

ההיסטוריה של השיר קשורה בשביתת גוזזי הצאן ב-‏1894, אירוע מרכזי בהיסטוריה האוסטרלית, חלק מסדרה של מאורעות שהתרחשו כמעט בעת ובעונה אחת במחוזות שונים של אוסטרליה, החל מווארנאמבול שבדרום ובחופי ויקטוריה המוריקים, וכלה דאגוורת' והמישורים הלוהטים של קווינסלנד בצפון מערב היבשת. ככל הנראה, מקורו של השיר במישורי קווינסלנד המרוחקים ומשם התשפט לכל רחבי הארץ. ה-Swagman, גיבור השיר, הפך להיות סמל של זהות אוסטרלית חדשה.

ה-swagman היו גוזזי צאן שנדדו בעונת הגז מחווה לחווה, משכירים עצמם למגדלי הצאן וגוזזים מיליוני כבשים אוסטרליות שופעות צמר. תנאי הקיום שלהם היו קשים ביותר, ורבים מהם התמודדו עימם באמצעות חוש הומור ייחודי שככל הנראה אבד ואיננו עוד, ממש כשם שההומור הפלמחניקי של חיים חפר, יואש ביבר ודן בן אמוץ לא שרד את ההתפתחויות התרבותיות בישראל.

תנאי השכר הגרועים של גוזזים אלה הביאו אותם בשנות התשעים של המאה התשע עשרה להתאגד לארגוני עובדים. אחרי שביתה גדולה שערכו ב-‏1891, עברו עונות הגז של 1892 ו-‏1893 בשקט יחסי. על אף שלא היו אז שביתות של ממש, נרשמו באותה תקופה כמה פעולות מחאה, שבמהלכן שילחו גוזזים זועמים אש בדירים ובמחסני צמר. אבל רובן המכריע של פעולות אלה התבצע נגד חוואים שהיו מעורבים בדיכוי השביתה של 1891 ויכולות היו להיחשב כפעולות נקם ספוראדיות. החוואים, מצידם, הקימו איגוד משל עצמם (''הפסטורליסטים''), שניסה לדחוף ככל האפשר להפחתת שכר הגוזזים. הם טענו כי הדבר מחוייב המציאות בשל מניחת מחירי הצמר בשווקי העולם והבצורת המתמשכת באוסטרליה עצמה. ב-‏1894 החליטו הפסטורליסטים, חד צדדית, ליישם הסכם שאיגודי הגוזזים סירבו לחתום עליו.

סעיף 8 בהסכם קבע שהדיר יהיה מצוי בשליטתו הבלעדית של מנהל הדיר או של בעליו. המשמעות המיידית היא שכל גוזז סירב לגזוז כבשה שצמרה רטוב או למלא משימות כלשהן שמטיל עליו מנהל הדיר יהיה חשוף לתביעה פלילית. כמו כן, דרשו הפסטורליסטים לקצץ 12.5 אחוזים מהשכר המשולם לגוזזים המשתמשים לעבודתם במכונות גזיזה.

התוצאה הייתה משבר מיידי שאם מעמידים אותו ביחס למקורות ההכנסה העיקריים של הכלכלה האוסטרלית דאז, נחשב לעצום בהיקפו. עיירות שלמות בספר האוסטרלי שפרנסתן הייתה על גז הצאן, תמכו בשובתים ותושביהן יצאו להפגנות מחאה נגד החוואים. מחנות של שובתים הוקמו במהירות לאורך נהרות המאריי והדארלינג, שם היה ריכוז עצום של חוות כבשים. מחנות אחרים הוקמו לצד תחנות רכבת מרכזיות בטריטוריות של ניו סאות' ויילס וקווינסלנד. אבל כל אלה היו רק המבוא לשמונה ימים של מאבק אלים שכמותו לא ידעה אוסטרליה לפני כן או מאז.

העובדה שהשביתה פרצה סמוך מאוד למועד תחילת עונת הגז נתנה בידי הגוזזים יתרון טקטי. מבחינה היקפה, היא חצתה מחוזות וטריטוריות. קווינסלנד, ניוס סאות' ויילס וחלקים מוויקטוריה ומדרום אוסטרליה - מחוזות שמהווים, פחות או יותר, את עתודת הצמר של אוסטרליה - היו נתונות בשביתה. במערב קווינסלנד הגיעו העניינים לנקודת רתיחה. בניו סאות' ויילס פרצו עד מהרה עמותים אלימים שמשכו תשומת לב לאומית. במחוזות של מזרח אוסטרליה הסלימה האלימות עד כדי מרי אזרחי של ממש, ואזרחים רבים גויסו לכוחות משטרה כדי להתעמת עם הגוזזים השובתים.

בימים האחרונים של אוגוסט 1894 החריפה האלימות במידה שהביאה לכינוסי חירום בסידני ולהעברת חקיקה בפרלמנט של קווינסלנד שנועדה להתמודד עם המצב החדש. אדם בשם אנדרו בארטון ''באנג'ו'' פאטרסון שמע, כמו רבים אחרים באוסטרליה, על שלושה מאורעות שהסעירו את דעת הקהל. שלושה מאורעות אלה סיפקו לו את ההשראה לכתיבת Waltzing Matilda. שלושה מאורעות, אמרנו: שריפת ספינת הנהר רודני, הירי שהביא למותו של הגוזז הצעיר בילי מקלין ומותו הנודע לשמצה של סמואל ''פרנצ'י'' הופמייסטר, אולי הקורבן הידוע ביותר של אותם ימים סוערים ביבשת החמישית.

הספינה P.S. Rodney נשאה על סיפונה עובדים שלא היו חברים באיגודי הגוזזים. יעדם של אותם גוזזים שוברי שביתה היה דיר בטולארנו. בשלב מסוים עלתה לספינה קבוצת שובתים ממחנה סמוך. לאחר מאבק אלים שניהלו השובתים עם אנשי צוות הספינה עלה בידם לאלץ את הגוזזים שוברי השביתה לרדמת ממנה. השובתים שפכו קרוסין על הספינה והציתו אותו. ה''רודני'' עלתה באש במהירות. לפי המסופר נטל אחד הפושטים הצעירים אקורדיאון ממאן דהוא וניגן להנאתו ולתדהמת הנוכחים את השיר After the ball is over, בדומה להתנהגות נירון בזמן הדליקה הגדולה ברומא.

רבים מהגברים שעבדו בספינות שנעו על הנהר, כולל מפקדיהן, גילו אהדה בלתי מסותרת כלפי השובתים ונמנעו מלסייע לפסטורליסטים בהעברת גוזזים בלתי-מאוגדים לאתרי הגז. קפטן דיקסון, מפקד ה''רודני'', היה יוצא דופן. כבר מהלך השביתה של 1891 שינעה ספינתו גוזזים שוברי שביתה, פעולה שדיקסון גם עשה ממנה, כנראה, כסף לא רע. השובתים, מכל מקום, תיעבו אותו - וכשפרצה שביתת 1894 החליטו להעניק לו תשומת לב מיוחדת. מכל מקום, שריפת ה''רודני'' (הידועה לשמצה, ככל שהדבר נוגע בגוזזים השובתים) היה סמן קיצוני של אלימות במערב ניו סאות' ויילס ובעטיו נפתחה חקירה משטרתית.

כדי להעריך את חשיבות האירוע במלואה יש להבין את חשיבותן התחבורתית של ספינות הנהר לחיי הכלכלה והחברה של ישובי פנים היבשת. רק מעט כבישים נסללו עד אז וברום ניתן היה לעבור רק באמצעות עגלת משא הרתומה לשוורים, ברכיבה על גב גמל, באופניים או בהליכה רגלית. כמות הסחורות שהועברה בנתיבי הנהרות מאריי, דארלינג ומוראמבידג'י על ידי ספינות נהר הייתה עצומה. ספינות הקיטור התאימו את עצמן למצב המשתנה לאורך הנהרות. במהלך שביתת הגוזזים של 1894 העבירו ספינות נהר שוטרים לאיזורים בהם פרצו סכסוכים וקרבות, בעיקר כדי להגן על חוות כבשים שביקשו לבצע את הגז באמצעות גוזזים שוברי שביתה. יש לשים לב לעובדה נוספת: ככל שחלף הזמן והצמר הבלתי-גזוז גדל וצמח על גבי הכבשים, הפך הגז, ככל שהדבר נגע לחוואים, לדחוף יותר ויותר.

שריפת ה''רודני'' היא המקרה היחיד של פיראטיות ימית המתועד בהיסטוריה האוסטרלית. חברי איגודי הגוזזים ראו את העברת הגוזזים שוברי השביתה אל פנים היבדת שאיום מיידי על הישרדותם שלהם. הם ידעו על מסעה של ה''רודני'' והיו מוכנים ליטול על עצמם את הסיכום של עצירת התקדמותה שמטרה למנוע ממנה להגיע לטולארנו. הגוזזים ששרפו אתהספינה לא נלכדו מעולם.

התקרית השניה הייתה זו שהביאה למותו של בילי מקלין. מקלין היה גוזז צעיר, שלפי מיטב מסורת הגוזזים סבב במערב אוסטרליה על גבי אופניו הציע את שירותיו לחוות כבשים כאלה ואחרות. הגוזזים נהגו לעתים לתפוס טרמפ בעגלות שוורים או לרכב על אופניהם בעקבות הנתיב שהותירו עגלות אלה על פני השבילים שבמעלה נהרות המאריי והדארלינג עד הגיעם למעגן של ספינות נהר, בו היו יכולים לעלות על ספינה כזו ולהגיע באמצעותה היישר אל חוות הכבשים. בילי מקלין היה אחד הגוזזים הללו והוא גם היה, לא פחות חשוב, חבר האיגוד.

כשנכנס בילי לסככת הגז בגראסמיר, שסביבה התגודדו גוזזים מהאיגוד במטרה להפריע להגעתם ולעבודתם של שוברי השביתה, ירה בו מישהו במרכז גופו. הכדור ניקב את ריאתו, ולאחר מאבק קצר על חייו נפח הגוזז הצעיר את נםשו. היורה נעצר יותר, הואשם בסעיף מצחיק של התקהלות בלתי חוקית ונדון לשלוש שנות מאסר.

שבעה ימים מאוחר יותר אירעה התקרית השלישית והזכורה ביותר מאותה תקופה. לא הרבה ידוע גם היום על סמואל הופמייסטר, לבד מהעובדה שמוצאו היה מגרמניה ושהוא היה בין מארגני השביתות. אבל הופמייסטר קנה לו תהילת נצח בכך שסיפורו האיש הוא הוא זה שהונצח בבלדה של באנג'ו פאטרסון, Waltzing Matilda.

שבוע ימים לאחר שריפת ה''רודני'' ורצח בילי מקלין התלקח קרב יריות בין גוזזים שובתים לבין חוואים זועמים מחוות דאגוורת'. סככת הגז של החווה נשרפה לחלוטין בעקבות הקרב, וכמאה וארבעים כבשים ניספו בדליקה. יממה אחת בלבד לאחר מכן, החליטו בעל החווה, בוב מקפרסון, והשוטר דילי, לעקוב אחר הגוזזים הנמלטים. המעקב נחל כשלון חרוץ, משום שהגשם החזק מחה את מרבית העקבות. ואולם, הם היו מסוגלים לקבוע שהפושטים נעו במעלה הנהר, לכיוון העיירה קינונה. מקפרסון ודיילי השיגו כמה מחסניות, חלקן ריקות וחלקן מלאות בתחמושת, שיכלו לשמש את רובי הווינצ'סטר והמארטיני הנרי שלהם. עם כמה מתנדבים נוספים חצתה פלוגת העונשין הזו את עשרים המילין עד קינונה, כשמטרתה גיוס שני השוטרים של העיירה למשימת המירדף. אבל כשהגיעו לקינונה קידמו את פניהם חדשות מעניינות. נאמר להם כי אחד הגוזזים, הופמייסטר שמו, התאבד באגם קטן הממוקם ארבעה מילין מקינונה. איש לא ידע אז שהתקרית המתבשלת והולכת תהיה האירוע המסעיר ביותר של שביתת 1894.

כמעט מייד לאחר שריפת הדיר בדאגוורת' נחשד הופמייסטר כמי שהיה מעורב במעשה. הגוזז, ביודעו שלכידתו היא עניין של זמן בלבד, בחר לטרוף את נפשו בכפו. זו, לפחות, הייתה הגירסה הרשמית. אבל לא רבים האמינו לה. הגירסה שהופמייסטר נרצח בידי רודפיו בהימלטו מהם היישר אל תוך מי האגם נראתה להם הגיונית יותר. או כפי שנהוג לומר: האם קפץ אל מותו או שהיה מי ש''עזר'' לו לקפוץ. השיר Waltzing Matilda, מכל מקום, מספר כי העדיף למות בטביעה על פני ליפול בשבי אויביו. אבל בניגוד לסיפור על הימלטותו של הופמייסטר מפני רודפיו לאחר שנחשד בהצתת הדיר, הרי שהגוזז שבטקסט של פאטרסון נחשד בגניבת כבשה.

אנדרו בארטון פאטרסון, האיש שכולם הכירו פשוט בשם העט שלו, באנג'ו, שהפכוהו לשמו הפרטי, היה עד לכל האירועים הללו. הצעיר מסידני, עורך דין בהכשרתו ובעיסוקו, העדיף לכתוב שירים ולא נתן לאירועים הסוערים הללו לחמוק מהשראתו. לבאנג'ו הייתה תודעה פוליטית חזקה, ולמעשה אף התמודד פעמיים על מושב בפרלמנט. ב-‏1889 פירסם מאמר בו ביטא את דיעותיו. בין השאר, גינה את תהליך העיור המואץ ואת העובדה שאלה שלא עבדו נהנו ממצב כלכלי טוב יותר מאשר המנוצלים האומללים שעבדו בתנאי רעב כמעט. ב-‏1894, כששהה במערב אוסטרליה, היה עד לדיכוי הפועלים ולחלוקה הבלתי שיוויונית של המשאבים הלאומיים, כשחלק גדול מרווחי חוואות הצמר הגיע בכלל לבריטניה, מקום בו יושבו בעלי קרקעות אדישים שדאגו לתזרים מזומנים מאדמות שאותן לא ראו מעולם ומכבשים שמהן לא גזזו במו ידיהם ולו תלתל צמר בודד.

חוות דאגוורת' הייתה אחד ממוקדי שביתת הגוזזים ועמדה בעין הסערה הארצית. סככות הצמר שלה הועלו באש על ידי הגוזזים מהאיגוד שבועות ספורים בלבד לפני שבאנג'ו הגיע למקום. הוא שמע שסמואל הופמייסטר היה בין מבעירי הדיר וככל הנראה ירה בעצמו בבוקר שלאחר מכן, על שפת אגם בו הוקם מעט קודם לכן מחנה של גוזזים שובתים.

כששהה בדאגוורת' בילה פאטרסון חלק ניכר מזמנו ברכיבה באיזור חוותו של בוב מקפרסון. הוא אף פגש את החוואי עצמו, והלה סיפר לו כי גוזזים שובתים נוהגים לצוד כבשים, ליטול אותן עימם ולהסתלק למקום בו יוכלו להכין מהן ארוחה דשנה. בהחלט יתכן שמקפרסון אמר את האמת: באותה תקופה לא היה זה בלתי מקובל ''לפלח'' כבשה כדי למלא בה את ביטנו של נווד רעב. אפס, בהיות ''ארוחה'' כזו אירוע רגיל למדי, לא ברור מדוע הוא מצדיק מצוד שעורכים שלושה שוטרים אחר הגנב. אחרי הכל, מיליוני כבשים כאלה רעו במרחבים האדירים של קווינסלנד באותה תקופה. כך, לפחות, על פי השיר. מוצדק או לא, מותו של הופמייסטר הפך להיות לאחד מסמלי מאבק הגוזזים של התקופה.

בלהט המאורעות הללו כתב באנג'ו פאטרסון את השיר שהפך, ללא כל ספק, למזוהה ביותר עם היבשת החמישית. כריסטינה מקפרסון, אחותו של בוב החוואי, שפגשה בבאנג'ו כשביקר באיזור, אילתרה מנגינה פשוטה, על בסיס שיר עם סקוטי ישן בשם Thou Bonnie Wood of Craigielea. השאר, כמו שאומרים, היסטוריה.

יש בו, באותו שיר, תיעוד מקורי של אווירת סוף המאה התשע-עשרה באיזורי הספר האוסטרליים הנידחים (Outback) - אלימות, שביתות עובדים, פגישות חשאיות באשמורת הלילה, חוואים קשוחים, התאבדות, אש, מוסיקה ונופי ספר פראיים. Waltzing Matilda משמר, בכמה שורות, את ההיסטוריה הסוערת של אוסטרליה ואת מציאות הספר כפי שהייתה אז, ובמידה מסויימת גם כפי שנותרה מאז. אין פלא, איפוא, שרבים מתושבי המדינה הזו רואים בו את המנונה השני, שלא לומר האמיתי.



קישורים נוספים למידע על השיר:

מרכז Waltzing Matilda
אתר Waltzing Matilda של רוג'ר קלארק
אתר Waltzing Matilda של הספרייה האוסטרלית הלאומית




[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
הוא תותח, הוא תותח, הוא תותח!!!   זיו מגן   שבת, 13/11/2004 שעה 13:08   [הצג]
מאמר מצויין מקיף   גלעד, אוסטרליה   יום ה', 18/11/2004 שעה 2:49   [הצג]
וגם פורטיס עשה הומאז'   תמי   יום ה', 18/11/2004 שעה 22:37   [הצג]   [2 תגובות]
הנה קישור לביצוע בטקס הסיום של סידני 2000   eyalamrani@gmail.com   יום ה', 23/10/2008 שעה 15:38   [הצג]   [2 תגובות]
[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©