מגילת זכויות הגנב
שבת, 24/10/2009 שעה 0:41
הראל אלפרוביץ הוא בחור שפרץ לדירתה של אישה מבוגרת בראשון לציון, כשהוא מזוין בלום ברזל וככל הנראה מקבל גיבוי שותפים שיפתו עבורו בקדמת הבית. בנה של בעלת הבית הפתיע אותו במהלך הפריצה. זה נגמר בכך שגופו של אלפרוביץ ספג ארבעה כדורים ומכה אחת מקת האקדח של הבן הזועם. בחודש שעבר תבע אלפרוביץ מקוורבנות הפריצה - האם ובנה - קרוב לחצי מיליון שקל בגין הוצאות משפט, טיפול רפואי וגם, שימו לב, אובדן יכולת השתכרות. בקיצור, הוא רוצה שיפצו אותו על הפגיעה בקריירה שלו כגנב. בינתיים כבר הספיק אלפרוביץ האומלל להתאושש מהפציעות, לחזור לכנופייתו ולחדש את הפריצות ומעשי השוד. יש לקוות שהתביעה החצופה הזו תגולגל על ידי בית המשפט מכל המתדרגות. אבל מעבר לכך, המקרה הזה מעלה שוב את השאלה עד היכן יכול אדם המגן על רכושו לפעול מול פורץ החודר לביתו.











פורץ בפעולה. מהי בכלל האפשרות להגיב במתינות נוכח תחושה של איום פיסי מיידי? (מקור תמונה 1).

קראו נא את המקרה הבא. הוא אינו אלא אגדה אורבנית, אבל זה לא כל כך חשוב משום שחשיבותו אינה בהתרחשותו אלא בהיותו משל למקרה אחר. ובכן, באוקטובר 1989 ניסה טרנס דיקסון מפנסילווניה לעזוב בית שאליו פרץ. הוא עשה דרכו החוצה דרך המוסך, אך לא הצליח לפתוח את דלת המוסך מבפנים, מפני שהיתה זו דלת אוטומטית והמנגנון שלה היה מקולקל. הוא לא יכול היה גם לשוב אל תוך הבית, כיוון שטרק את הדלת המוליכה אל הבית כשנכנס למוסך והיא ננעלה. בעלי הבית היו בחופשה, ודיקסון מצא את עצמו נעול במוסך במשך שמונה ימים. במשך התקופה הזו הוא ניזון מארגז פחיות פפסי קולה ומשק גדול של מזון כלבים שהיו במוסך. אחרי שיצא משם, הוא תבע את חברת הביטוח של בעלי הבית בטענה שהמצב הזה גרם לו למועקה נפשית. חבר המושבעים הסכים לפיצוי בסכום של חצי מיליון דולר.









דיברתי על משל ונמשל. המקרה הפיקטיבי של דיקסון הוא דוגמה לחוצפתו של פושע שבמפתיע פגשה מערכת משפטית שאיבדה את הגיונה. והנה הנמשל: בספטמבר השנה דיווחו כלי התקשורת בפליאה מהולה בסרקאזם על התביעה יוצאת הדופן שהגיש הצעיר הראל אלפרוביץ. בתביעה הייחודית סיפר אלפרוביץ כי ב-‏2005 פרץ לדירה בראשון לציון ובעודו מחטט בחדר הארונות, הופתע ונורה על ידי בנה של בעלת הבית שעבד כמאבטח. לטענת אלפרוביץ, ''הבן הגיע לדירת מגוריו, כאשר הנשק אותו החזיק שלוף ודרוך, ולשמע רעשים חשודים מחדר השינה, התגנב בשקט והפתיע את התובע (אלפרוביץ) עת עסק אותה שעה בחיטוט בחדר ארונות, באיומי אקדח הורה לו לשכב על הרצפה, ובעודו שכוב ירה לעבר ירכו הימנית''. לטענת התובע, בעקבות הירייה הוא נס על נפשו אך הבן דלק בעקבותיו וירה לעברו ארבע יריות, ששלוש מהן פגעו בו. לאחר מכן הוא חבט באכזריות בראשו עם קת הנשק וגרם להחמרה במצבו.

עד כאן הדיווח המקורי. מי שמקשיב לגירסת היורה, שומע סיפור אחר לגמרי: שבשעה שהבן ניסה לקרוא למשטרה ניסה הגנב לנצל את חלוקת הקשב שלו ולהתנפל עליו. לגירסה זו יש גם אישוש מסוים שמקורו בבדיקה משטרתית של האקדח. לכל אלה כדאי להוסיף שבשעת החיטוט היה אלפרוביץ מצויד בלום ברזל שבעזרתו גם פרץ אל הדירה ושבסיועו ניתן לעשות עוד כמה מעשים טובים, כגון פגיעה בבני אדם. לפי עדותו של הבן, שהו שניים מחבריו של אלפרוביץ ברכב שחנה סמוך לבית, כשהם מקיימים תצפית על העוברים והשבים ומאבטחים בכך את הפורץ.

ובכן, הלך אלפרוביץ הפגוע, שכר עורך דין ובעצתו גייס חוות דעת רפואית המעידה כי הוא סובל מפגיעה בעמוד השדרה ומנכות של 80 אחוז. בחוות הדעת, שחלקים ממנה הובאו בכתבת מעקב של אייל לוי ממעריב אחר הפרשה (מעריב, ''מוספשבת'', עמ' 26-27, 23.10.2009), נאמר שלכשיגדל עלול אלפרוביץ ''להיות מרותק לכסא גלגלים ואז יזקק לבית מתאים עם מעלית, לשירותים מיוחדים, למיזוג אוויר מרכזי, למכונית משלו ולחניה מקורה, שלא לדבר כל כסא גלגלים רזרבי עם כרית למניעת פצעי לחץ''. מעניין כמה שילם אלפרוביץ תמורת חוות הדעת הזו. מכל מקום, אלפרוביץ תבע לשלם לו את ההוצאות הבאות: עזרה צד ג' – 50 אלף שקל; הוצאות רפואיות, נסיעות והוצאות נלוות עד הגשת התביעה – 50 אלף שקל; והפסד השתכרות – 350 אלף שקל. זה נשמע כמעט הזוי, אבל זו המציאות: הגנב תובע את האיש שהגן על רכוש אימו על כך שהעז לפגוע בו פיסית.

אחרי ששותים כוס מים ומניחים לדם לרדת מהראש חזרה אל הצנרת המובילה לשאר חלקי הגוף, מבינים שלאלפרוביץ בעצם לא הייתה ברירה. המסכן לא היה מודע לזכויותיו כגנב ולא עשה פוליסת ביטוח מפני פגיעה אפשרית במהלך העבודה (שלא לדבר על כך שמישהו הרי צריך להחזיר לו את התשלום עבור חוות הדעת הרפואית). לוי מדווח שאלפרוביץ וחבריו הם כנופיה המוכרת היטב למשטרה ועוסקת בשוד כספות ובשאר מעשי צדקה. העובדה שבנה של בעלת הבית העז לירות בו באקדחו אינה מאפשרת לו לגנוב מאחרים ולכן על היורה לפצותו בשל כך. וכל זה, עוד לפני שממשיכים לקרוא בכתבתו של לוי ומפנימים שגם לאחר שחרורו של הגנב המודע לזכויותיו מבית החולים הוא חזר לקריירה המבטיחה שלו, הפגין כושר גופני מצוין והתאוששות מפליאה וכבר הספיק להילכד על ידי המשטרה בכמה וכמה אירועי פריצה.

אין קושי להבין שבעתיד הנראה לעין לא יטרח אלפרוביץ – או כל גנב אחר שייקח ממנו דוגמה – לצאת לעבודה. הוא פשוט יקבע פגישה עם בעל הבית שאותו בחר לשדוד, יביא אליה את עורך הדין הצמוד שלו (אותו אחד שניסח את כתב התביעה) והלה כבר ידאג להגיע להסד רעם הנשדד שעליו יחתמו כל הצדדים: הנשדד מתחייב להתיר לשודד להוציא מביתו כך וכך חפצי ערך בשווי כזה וכזה ותוך כדי התחייבות שלא להפריע לו בעבודתו. כל הפרה של תנאי החוזה תהיה כרוכה בתשלום קנס נוסף שישלם הנשדד לשודד. בעתיד הרחוק יותר אולי יפרשו אלפרוביץ וחקייניו מהמקצוע, יפתחו בתי ספר לגנבים (שייקה אופיר המנוח כבר חשב על כך לפני ארבעים שנה והנציח אתה רעיון במערכון חביב במיוחד), ירצו במסלול האקדמי לשוד וגניבה והשד יודע מה עוד. מקצוע מכובד, לא?

במישור המשפטי, אני מקווה שבית המשפט יזרוק את התביעה המחוצפת הזו לכל הרוחות ויגיד לעורך דינו של הגנב את דעתו המדויקת עליו ועל כתב התביעה שניסח. אם זה לא יקרה, אנו צפויים להיות עדים לגל אדיר של תביעות שיעשיר עורכי דין ופושעים כאחד. במישור הרחב יותר, הפרשה הזו מעוררת שוב את הדיון בשאלה מה מותר ומה אסור לאדם המגן על ביתו, משפחתו ורכושו לעשות כשפורצים אליה שוחרי רע אלימים.










פורץ בפעולה. האם ירי לאוויר הוא דרך התמודדות יעילה? (מקור תמונה 2).

כשהתפוצצה פרשת שי דרומי, עסק הדיון בשאלה האם מותר לאדם להשתמש בנשק חם כאשר באים לבצע בשטחו עבירות רכוש. המחמירים הסבירו שתגובת המגן צריכה להיות פרופורציונית וששימוש בנשק חם – או בנשק כלשהו – ניתן לעשות רק אם קיים איום ממשי על שלומו. המשפטנים הדגישו את ההפרדה ההכרחית בין עבירות רכוש, שהתגובה עליהן צריכה להיות מינורית, לעיבורת אלימות, שעליהן ניתן להגיב בחריפות גבוהה יותר. חוק שי דרומי, שהעניק פטור מאחריות פלילית ''למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף מי שמתפרץ או נכנס לבית המגורים, בית העסק או המשק החקלאי המגודר, שלו או של זולתו, בכוונה לבצע עבירה, או מי שמנסה להתפרץ או להיכנס כאמור'', לא הביא סוף לדיון הציבורי בנושא הזה אלא רק העצים אותו.

אני יודע שעמדתי לא תהיה מקובלת בקרב רבים שיקראו אותה, אבל לטעמי, לפחות, פרשת אלפרוביץ מראה שהמטריצה מתהפכת: זכויות הפושע הופכות לחשובות לא פחות מזכויות קורבנו. הרי אין ויכוח על העובדות: אלפרוביץ הצטייד בלום ברזל, הציב תצפיתנים ופרץ לבית כדי לשדוד את חפצי הערך שבו. בנה של בעלת הבית הפתיע את הפושע במהלך השוד. מנקודה זו והלאה, לטעמי, לפושע אין שום ביטוח מפני פגיעה. זו הנקודה בה הוא לוקח על עצמו את הסיכון הגדול ביותר: הוא עלול שלא לחזור בריא ושמהעיסוק שבחר לעצמו.

כשאדם מוצא בביתו פורץ המצויד בנשק תקיפה הוא אינו יכול להיות בררן גדול באמצעים שהוא נוקט. אני מכיר כמה אנשים שסבורים שבמצב כזה עליו לברר עם הפורץ האם בא למטרת ביצוע עבירת רכוש או עבירה אחרת ולכוון את התנהגותו בהתאם. אני מניח שלשיטתם של אותם אנשים כדאי גם להזמין אותו לקפה ועוגה, להתעניין בשלומו ולהציע לו סיוע בהעמסת החפצים שהוא רוצה לגנוב. אבל העניין יותר מסובך. אדם המצוי בבית למטרות שוד עלול בהחלט – ככל שהדבר נוגע לעמדתו של בעל הבית – גם להיות אלים במיוחד. ניתן בהחלט להניח שבין אוכלוסיית הגנבים יש כאלה שאינם מעוניינים להניח לעדים לזהותם בפני המשטרה – מה שגורר כמעט בהגדרה ניסיון פגיעה קשה שיבהיר לקורבן שאין טעם להתלונן. במקרים אחרים מצויים בבית במהלך הפריצה גם בני משפחה אחרים שנוכחות הפורצים עלולה לפגוע בשלומם. מה עוד שאדם העומד לבדו מול פורץ בביתו שלו אינו נהנה מהיתרון שיש בידי כוח משטרתי מאורגן. אין לו עזרה, הוא אינו מאומן בלוחמה בפשיעה ואין בידיו אמצעים זמינים המצויים ברשותם של שוטרים העוסקים בכך. במלים אחרות, זה הוא מול השודד.

יש המציעים את הפתרון הוותיק של ירי באוויר או ירי לכיוון הרגליים. בתיאוריה מדובר באקט שאמור להרתיע, אלא שבזיכרוני מהבהב כל העת המקרה הנורא של צ'רלי שלוש. באוקטובר 1990 השתולל בשכונת בקעה בירושלים המחבל עומר אבו סירחאן, שדקר למוות שני עוברים ושבים טרם שהתייצב בדרכו צוער הימ''מ שלוש, כשהוא חמוש באקדח. שלוש עבד לפי כל הנהלים ויישם את מה שלימדו אותו: כשאבו סירחאן התקרב אליו בסכין שלופה הוא ירה לאוויר. אבו סירחאן הוסיף להתקדם. שלוש ירה אל עבר רגליו ופגע בשתיהן. על אבו סירחאן זה לא עשה שום רושם. בנקודת הזמן הזאת הוא כבר היה כה סמוך לשלוש שלא נותר לו אלא להתנפל עליו, ברגליים ירויות ובסכין שלופה. הסכין חדרה לליבו של שלוש וגרמה למותו. אז נכון שלא כל פורץ ניחן בנחישות הזאת לחסל בני אדם בכל מחיר. מצד שני, אין זה בריא במיוחד לקחת את ההימור על השאלה אם הוא בעל אופי קטלני במיוחד אם לאו. לעתים זה אמור להיות הימור על חיי המגן. מישהו מוכן להתנדב להיות הצ'רלי שלוש הבא?

העיקרון שלפיו פורץ זכאי ליחס מתון ומתחשב משום שחטא בעבירת רכוש ''בלבד'' הוא בגדר טקסט שנכתב על הקרח. הוא אינו עומד בשום מבחן מציאותי. מי שיוצא לפרוץ לבתיהם של אחרים צריך לדעת שבכך הוא עלול לסכן את חייו. מי שפרצו לביתו צריך לקבל את החירות להגן עליו בכל אמצעי שיבחר. במצב כזה אין זמן לדיון אקדמי. כל שנייה קובעת. ובמצב כזה, אני מעדיף את טובת הנשדדים על פני נוחותם של השודדים.









[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
חוק דרומי [חדש]
אבי אהרן   שבת, 24/10/2009 שעה 0:50
הוא הדבר הטוב ביותר שקרה למדינה הזאת בעשור האחרון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חוק דרומי [חדש]
אליצור סגל   יום א', 25/10/2009 שעה 8:54
בתגובה לאבי אהרן
לק''י
אני מסכים שחוק דרומי הוא הדבר הטוב ביותר שקרה במדינת ישראל לא בעשור האחרון אלא מאז הקמתה.
אבל בהתחשב במערכתה משפטית המשוגעת שלנו צריך להרחיב אותו ולקבוע שאדם זכאי גם לפיצוי כספי מהגנב במקרה שנשאר בחיים ומבני משפחתו של הגנב במקרה שבעל הבית חיסל אותו.
אליצור
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חוק דרומי [חדש]
אבי   יום א', 25/10/2009 שעה 9:18
בתגובה לאליצור סגל
אתר אישי
צודק.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רחמנות? [חדש]
עדו   שבת, 24/10/2009 שעה 1:54 אתר אישי
כבר נאמר - ''מי שמרחם על אכזריים סופו שמתאכזר לרחמנים''
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נו... [חדש]
סמיילי   שבת, 24/10/2009 שעה 2:46 אתר אישי
כמובן שהסיפור על דיקסון לא נכון. http://www.snopes.com/legal/lawsuits.asp
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נו... [חדש]
אורי קציר   שבת, 24/10/2009 שעה 8:35
בתגובה לסמיילי
אתר אישי
לא אמרתי שהוא נכון, אלא שיתכן שהוא אגדה. גם אם הדבר כך, מתברר שבישראל האגדה הזאת עלולה להפוך למציאות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בפעם הבאה לירות לראש. [חדש]
SilentMike   שבת, 24/10/2009 שעה 2:51 אתר אישי
אני לא בטוח שאני חותם בעצמי על הכותרת של עצמי, אבל זו התגובה האינסטינקטיבית שלי למקרא הדברים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בפעם הבאה לירות לראש. [חדש]
קואלה   שבת, 24/10/2009 שעה 4:07
בתגובה לSilentMike
זאת המסקנה מהמקרה העצוב של צ'רלי שלוש שאורי מביא בכתבה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אלפרוביץ' וביה''ד בהאג [חדש]
קואלה   שבת, 24/10/2009 שעה 4:06
המקרה הזה מדגים עד כמה בעייתי (שלא לומר אבסורדי) המושג הבונטוני של המשפטנים - מידתיות. המושג עצמו מחביא בתוכו את השתלטנות של מערכת המשפט על הציבוריות - שכן עצם טבעו הוא מתן עבודה אינסופית לשופטים בפרט ולמערכת המשפט בכלל על מנת לקבוע מה ''מידתי'' ומה לא. (זה גם קשור למושגים לא פחות נלוזים כגון ''מהפכה חוקתית'' ו''הכל שפיט'' שמשמעם הרס הדמוקרטיה והפקעת הריבונות מהעם.)

מול המושג הזה יש מושג הרבה יותר וותיק - ''תנ''כיות''. כלומר - הקם להרגך השכם להורגו. נראה לי מאוד נכון שאם מישהו מפתיע אותך בתקיפה סתם כך באמצע היום ברחוב - מותר לך לנקוט בכל האמצעים, כולל פגיעה גופנית חמורה ואף המתה - על מנת להפסיק את התוקפנות. זאת הגישה התנ''כית - אולי לא ''מידתית'', אבל מאוד צודקת.

ולכן המקרה של ה''ה אלפרוביץ' מתקשר גם ל''עופרת יצוקה'', דו''ח גולדסטון וביה''ד הבינלאומי בהאג. כי התפיסה הזאת שהכל נשפט בדיעבד בלי קשר למצב הנפשי של המותקף היא העומדת בבסיס הדברים. כאילו הכל קורה במין מרחב-זמן שאפשר לנוע בו קדימה ואחורה בנוחות הממוזגת של אולמות המשפט.

לכן - אם אנחנו חפצי חיים ולא רוצים לשבת על ספסל הנאשמים בהאג - צריך להתחיל בבית פנימה, ולא רק לדחות את התביעה האבסורדית הזאת, אלא לחייב את הגנב (ואולי גם אל עורך דינו) בהוצאות משפט ובפיצויים עונשיים על החוצפה להגיש תביעה מעין זאת.

ויפה שעה אחת קודם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אלפרוביץ' וביה''ד בהאג [חדש]
שמוליק כהן   שבת, 24/10/2009 שעה 10:32
בתגובה לקואלה
אתר אישי
לא הייתי מבטל את נושא המידתיות כפי שאתה מבטלה. ירי על מנת להרוג הינו מעשה קיצוני, שהייתי משאיר למצבים קיצוניים. אם אדם מתעורר באמצע הלילה ורואה פורץ בבית, זהו מצב מספיק קיצוני, לטעמי, על מנת להשתמש בנשק חם ולהגן על בעל הבית. יחד עם זאת גם כאן הייתי מצפה מאדם סביר שיפעיל שיקול דעת. אם הפורץ אינו מסכן אותו (למשל אם הוא בורח ברגע שראה את בעל הבית עם אקדח בידו, או אם מדובר באדם צנום וקטן במיוחד), אני מצפה למחשבה שניה לפני שלוחצים על ההדק.
כך גם בתקיפה. אינני מצפה שכל מקרה תקיפה יסתיים בשליפת אקדחים. לפני מספר שנים עמדתי במצב מביך כאשר זקנה בסופר טענה שעקפתי אותה. כאשר עמדתי על שלי, וסירבתי לאפשר לה לעבור לפני, היא לא היססה וסטרה על פני. האם לדעתך היה עלי לירות בה?
בסופו של דבר, השאלה איננה האם התגובה צריכה להיות פרופורציונלית או לא, אלא מהי הפרופורציה הנכונה. במילים אחרות, לא על עצם המידתיות, אלא קנה המידה שלפיו בודקים את המידתיות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אין שום סיבה לירות באדם [חדש]
מרק ק.   שבת, 24/10/2009 שעה 11:05 אתר אישי
אלא אם הוא מהווה סכנה מוחשית לך או לאנשים אחרים. גנב בדרך כלל מהווה סכנה מוחשית בעיקר לרכוש.

אני עוד יכול לקבל יריה אחת בשביל השקט הנפשי, אבל 4? הרביעית ודאי שלא היתה במצב בו נשקפה ליורה סכנה, במיוחד אם הגנב היה עסוק בבריחה.

מה השלב הבא? קבטים בסופרמרקטים יורים בילדים שמפלחים סוכריות?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אין שום סיבה לירות באדם [חדש]
אליצור סגל   יום ד', 18/11/2009 שעה 22:00
בתגובה למרק ק.
לק''י
כנראה שהרוצח מפורט הוד שרצח 13 חיילים אמריקאים קרא את דבריך והחליט לישם אותם - הוא תובע פיצויים מהשוטרת שירתה בו ארבעה כדורים בטענה שכדור אחד היה מספיק
אליצור
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אין שום סיבה לירות באדם [חדש]
אליצור סגל   יום ה', 19/11/2009 שעה 17:24
בתגובה לאליצור סגל
לק''י
ועוד משהו על דמינת סדום
אליצור
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

זכויות וחובות [חדש]
רועי שהגיע אחר-כך   שבת, 24/10/2009 שעה 12:46 אתר אישי
טוב, אם בית המשפט יחליט שיש להגן על זכותו של גנב להתפרנס ממשלח ידו, הוא צריך גם לקבוע שזכותה של המדינה להתפרנס מאותו משלח יד ממש. אני חושב שאפשר להניח, ברמה גבוהה של וודאות, שאלפרוביץ' לא נהג ליידע את פקיד השומה הקרוב למקום מגוריו בדבר שיעורן המדויק של הכנסותיו ממקצועו המכובד. אני גם די בטוח שהוא לא שילם את דמי הביטוח הלאומי.

וברצינות: ממש השבוע התפרסם פסק דין של בית המשפט העליון בעניין מאוד דומה: חייל בחופשה שמע רעשים מאחד מחלונות בית הוריו באישון ליל, נטל את נשקו והלך לברר מה העניין. כשראה אדם המנסה להיכנס דרך חלון המטבח, הוא עלה לגג הבית, התקשר למשטרה והמתין. אחרי כמה דקות הוא התקשר למשטרה שוב, ושאל למה ניידת עדיין לא הגיעה. ואז הפורץ ניסה להתרחק. החייל, שחשש שהפורץ נמלט עם רכוש, קרא לו לעצור וירה באוויר. הפורץ הסתובב והרים את ידו לכיוון החייל. החייל נבהל, וירה בפורץ. הפורץ נפצע. הפורץ תבע. בית המשפט המחוזי זרק אותו מכל המדרגות. הפורץ ערער לעליון. השופטת עדנה ארבל כתבה פסק דין של 30 עמודים שמסביר למה צריך לזרוק את המערער מכל המדרגות. אפשר לישון בשקט, בינתיים (ע''א 11172/05, זיו אלון נ' נועם חדד, ניתן ביום 21.10.09. והנה לינק לפסק הדין באתר בית המשפט העליון - http://elyon1.court.gov.il/files/05/720/111/b13/0511...)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

זכויות וחובות [חדש]
מרק ק.   שבת, 24/10/2009 שעה 14:59
בתגובה לרועי שהגיע אחר-כך
אתר אישי
מאחר שאף אחד הרי לא יקרא את פסק הדין, אז זו הצורה שבה השופטת חותמת את פסק הדין אחרי שהיא דוחה את ערעורי שני הצדדים (בית המשפט המחוזי לא אישר תשלום הוצאות לחייל). אפשר לראות שזה לא בדיוק ''זרק מכל המדרגות'' גם אם לא קוראים את יתר פסק הדין.

כמאמר בית משפט קמא, המקרה שלפנינו אינו מקרה סטנדרטי. שלא כטענת המשיב, אין זה המקרה שבו גורר בעל דין את יריבו ''להליך משפטי בעל כורחו על-ידי הגשת תביעת סרק ויצירת מציאות מדומה''. תחת זאת, נושא המקרי אופי גבולי והכרעתו נסיבתית, במיוחד נוכח חוסר הבהירות העובדתית שליוותה את שאלת קיומו האובייקטיבי של סיכון בפעולות המערער. המסר העולה מן המקרה דנן אסור שיהיה כי דמם של פורצים הפקר הוא ובהשאלה מן המשפט הפלילי, אין לראות הצדק במעשיו של המשיב שפעל בהגנה עצמית מדומה, אלא אך פטור מחבות נזיקית (על אופיה של הגנה עצמית מדומה כפטור ולא כהצדק, ראו יורם רבין ויניב ואקי דיני עונשין 557 (2008)). לאור הדברים האלה, לנוכח נזק הגוף המשמעותי שנגרם למערער בעקבות האירוע ולאור העובדה שאחרי ככלות הכל, גם ערעורו שלו נדחה הוא, איני סבורה כי נפלה במקרה דנן טעות משפטית או פסול חמור בשיקול דעתו של בית משפט קמא כשמצא שלא לפסוק הוצאות לטובת המשיב. דין העתירה שכנגד, איפוא, להידחות.

סוף דבר

35. לא בלב קל הגעתי להכרעה בתיק זה. במקרים מעין אלה מתעורר חשש כבד למדרון חלקלק של ירי בלתי מבוקר ללא משפט ולכך ש-

''מתן היתר לדבר הנראה על פניו בגדר הנסבל, יכול להוביל להיתר נוסף, וממנו להיתר אחר, עד לתקלה גדולה, חלילה. נמצאנו למדים... שעניינים שיש בהם חריגה מן הנורמות הבסיסיות מחייבים זהירות רבה מאין כמוה, שלא יימצא מי שיגלה בהם פנים שלא כהלכה, ותיפרץ הפרצה'' (ראו ע''פ 6392/07 מדינת ישראל נ' יחזקאל (לא פורסם, 30.4.08) במסגרתו מצטט השופט א' רובינשטיין את רשימתו, ''מי לה' אלי... והרגו איש את אחיו'' פרשת השבוע 65 (תשס''ב)).

עם זאת, כל הכרעה ניתנת, בסופו של יום, על פי עובדותיו של המקרה ונסיבותיו המיוחדות. בנסיבות המקרה דנן, על רקע אופן התגלגלות הדברים, כשם שפורט, אני סבורה כי זכאי היה המשיב להתגונן מפני מעשיו של המערער וכי הירי שביצע לעברו חוסה תחת סייג ההגנה העצמית. אשר על-כן, אם תתקבל עמדתי, אציע לחבריי לדחות את הערעור ואת הערעור שכנגד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
רן לוי   שבת, 24/10/2009 שעה 15:32
הפושע איננו הפושע - הפושע הוא עוכר הדין שמסכים להיות חתום על תביעה כזו.

עוכרי הדין, כנופיית מנוולים ברשיון, יעשו הכל כדי להתפרנס או להתפרסם כולל לזיין את אמא שלהם. עורך הדין של הפושע חייב להיות מחוייב אישית בתשלום הוצאות משפט לנתבע בתיק זה, רק הוצאות עונשיות אישיות כבדות על הטרחה שנגרמה למותקף בתיק זה עקב הצורך להידרש לתביעה, ילמדו את חברי כנופיית עורכי הדין שיש גבול.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

גנבים היו תמיד וגם עונשים הולמים [חדש]
מיכאל   שבת, 24/10/2009 שעה 16:33
בתגובה לרן לוי
שמות פרק כב

א אם-במחתרת יימצא הגנב, והוכה ומת--אין לו, דמים. ב אם-זרחה השמש עליו, דמים לו: שלם ישלם--אם-אין לו, ונמכר בגניבתו. ג אם-הימצא תימצא בידו הגניבה, משור עד-חמור עד-שה--חיים: שניים, ישלם. {ס}
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

גנבים היו תמיד וגם עונשים הולמים [חדש]
מישהי   יום א', 25/10/2009 שעה 10:11
בתגובה למיכאל
זה לא עונש, אלא תפיסה משפטית נכונה (לדעתי) שאם אדם נתקל בגנב בביתו מותר לו להרוג אותו, מתוך הגנה עצמית. לא לכל אחד מותר להרוג את האיש הזה, רק למי שמוצא אותו באותו רגע. כלומר, אם בעל הבית תפס את האיש, הוא לא בר מוות. וראה מסכת סנהדרין שמרחיבה בנושא. החשיבות היא שניתנת לבעל הבית הזכות להתגונן, גם להגן על רכושו וגם על חייו, בלי להרהר בהשלכות המשפטיות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בינתיים כבר פורסם פסק דין בתביעה [חדש]
צבי גיל   יום א', 25/10/2009 שעה 0:50
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בינתיים כבר פורסם פסק דין בתביעה [חדש]
אליצור סגל   יום א', 25/10/2009 שעה 9:00
בתגובה לצבי גיל
לק''י
בקיצור, השורה האחרונה בסופו של יום בית המשפט מעודד פרוצים שודדים וגנבים לתבוע את המתגוננים.
אליצור
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בינתיים כבר פורסם פסק דין בתביעה [חדש]
צבי גיל   יום א', 25/10/2009 שעה 23:34
בתגובה לאליצור סגל
לפי מה שהבנתי מפסק הדין הוא דחה את תביעתו של הפורץ. אמנם נכון, שדחיה זו נשענה על שלל של נימוקים והתפלפלויות משפטיות, ונראה שאך כפסע היה בינה לבין קבלת התביעה. צבי
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בינתיים כבר פורסם פסק דין בתביעה [חדש]
dugmanegdit   יום ב', 02/11/2009 שעה 16:06
בתגובה לצבי גיל
אתר אישי
שני עניינים-

1. מקרה דרומי אינו שייך כאן. הוא ''חריג-נפוץ'' במובן הזה שאת דרומי שדדו עשרות פעמים התנכלו לשכניו ואף רצחו אחד ועינו אחר לפני שנטל את החוק לידיו. במקרה דרומי גם היה סיכון חיים ברור - הוא לבדו בחווה מבודדת מול חבורה שעשויה לשוב עם תגבורת.

2. אין כל צורך בהתפלפלויות בעניין הזה ובוודאי לא לפסק דין באורך תולדות העם היהודי; מי שבא בלילה עם לום לבית של אישה זקנה הבהיר היטב את כוונותיו - דמו בראשו! ומצד הדין - היה ראוי לפסוק הוצאות משפט לנתבעים מצד התובע כדי למנוע הישנות תביעות מפגרות כאלה בעתיד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אל להיות פזיזים [חדש]
מאור   יום א', 25/10/2009 שעה 21:27
האם אין הפרש בין מחבל לשודד?!
מחבל מטרתו להרוג אותך ולכן השב לו כגמולו,
גנב/ שודד אולי הוא נבזה ונתעב אך אין לו מטרה להרוג...
לכן לא נלמד ממקרה המחבל אל מקרה השודד, מה גם שהלימוד הזה מסוכן מאוד. בצבא יצא לי להיות בפאנל מפקדים שבו הסמ''פ טען שכמו שמחבל שמסכן אותך עם סכין אתה הורג כך גם אם מתנחל מאיים עליך עם סכין כדי שתפתח לו את המחסום אתה פוגע בו, התערבותי כאן הייתה בטענת עובדה היסטורית שעוד לא מצינו מתנחל שהרג חייל...
בקשר לשודדים אלימים שמוכיחים את עצמם כאלימים (ולא שרק מאיימים/ מרתיעים) יש באמת מקום לחשוב על דרך להבריחם באופן קצת יותר אגרסיבי אך להרוג?!!! לאיפה הגענו?!!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אל להיות פזיזים [חדש]
יהונתן   יום ב', 26/10/2009 שעה 19:04
בתגובה למאור
בוא ניקח תרחיש אפשרי:

שלוש בלילה. אתה מתעורר משינה לצד אשתך בגלל רעש בצד השני של הדירה. אתה לובש נעלי בית כך ברישול והולך לראות אם המדף שתלית שבוע שעבר (אחר שכבר קרס פעם אחת) לא קרס שוב.

אתה מגיע לחדר שבצד השני של הדירה, ומדליק את האור ומגלה מולך במרחק של שלושה מטרים אדם לבוש שחורים שכמו שזה נראה על הרצפה בדיוק היה עסוק בחיפוש אחר ''מציאות'' בדמות תדולרים בתוך ריפוד הספה ובחיפוש אחר כספת.

בעשר השניות שיש לך (אני לארג'), איך תקבע אם מדובר בשודד אלים או לא אלים? תחשוב טוב, הרי יש לך אישה וילד בחדר השני...

(באמת הייתי שמח לתשובה לפי השיטה שלך).

העניין הוא שבעולם האמיתי הכל יותר מוקצן - אין לך לא זמן ולא דרך לדעת אם השודד אלים או לא, ועל כן פגיעה באותו שודד היא רציונלית ומוצדקת לחלוטין. וגם אם פגעת הרי שיכול להיות שהפורץ הנ''ל בריון, ומה לעשות, כדור ברגל לא ירתיע אותו, ואל תשכח לרגע - מילא אם הוא יחסל אותך במנוסה שלו - אבל יש בחדר מאחוריך את האישה והילד...

ואתה צודק בקריאה לאן הגענו. אבל הקריאה שלך צריכה להתחיל הרבה קודם - לאן הגענו שפורצים לא ''רק'' פורצים לשם גניבת רכוש, אלא גם מענים זקנים ושאר אנשים לשם כך. לאן הגענו שפורצים מלווים בנשק ומשתמשים בו? לאן הגענו שעונשים על פריצה כל כך מגוחכים עד כדי כך שאיבדו ממזן את אפקט ההרתעה? לאן הגענו ששליח הפיצה יגיע מהר יותר ממשטרת ישראל, וסביר להניח שחוץ מהאישור לביטוח גם יתרום יותר? לאן הגענו שהמדינה מוכנה לדון במקרים שבהם פורצים שעוברים על החוק ומאיימים על חייהם של אזרחים תמימים עוד נפצעים בדרך...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יותר מדי דמוקרטיה. [חדש]
שרי שורצשילד   יום א', 25/10/2009 שעה 22:10
זה מה שקורה כשמירוב דמוקרטיה וזכויות פרט ונאורות-עאלק, השלטון והחוק מאבדים את הצפון.
בשנים האחרונות אני מרגישה שאין מי שמגן על הזכויות ועל האינטרסים שלנו, אזרחים שומרי חוק, ואין מי שערב לשלומנו ובטחוננו, כי מערכת המשפט עסוקה בהגנה על זכויות הפושעים והחלאות, ועורכי הדין הממולחים שוקדים על ספרי החוקים בעיקר כדי למצוא פירצה מגוחכת שתחזיר לרחוב עוד פדופיל, עוד אנס, עוד סוחר סמים, עוד פסיכופט מסוכן; לצערי הרב, זה קורה בישראל, וזה קורה גם כאן בספרד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חוקים כהתחמקות מאחריות [חדש]
אהוד קלדור   יום ד', 28/10/2009 שעה 11:59 אתר אישי
חוק שי דרומי הוא אחד החוקים הגרועים ביותר שנחקקו במדינה הזו או בעולם, לפחות מאז חוק ''ביתך הוא מבצרך'' (castle law) בטקסס. הוא גרוע כי הוא מבטל את הצורך לשאול לפני שיורים.
אין כאן שום התייחסות לשאלה האם שי דרומי, כאדם, פעל כשורה כאשר ירה בפורצים בחוותו, ואין לי (וסביר שלרוב הכותבים כאן) את היכולת לדמיין מה עובר על אדם במצב שכזה. ואם הירי היה מוצדק, הדבר צריך להידון בבית משפט ושי דרומי יזוכה. אבל העיגון בחוק, והפטירה של מחזיק נשק מהצורך לשקול נטילת חיים לפני מעשה הם נוראיים. מספיק לחשוב על שכן שרוגז על ילדים שבועטים כדורגל לחצרו, או על בני נוער שמתגנבים לחצר כדי ''לקשט'' את אחד העצים בנייר טואלט. ולמעשה, גם על גנב שפרץ לבית אין גזר דין מיתה במדינת ישראל, ואין שום זכות לבעל הבית לקחת את ההחלטה הזו.
המקרה בפוסט ספציפית הוא בעייתי, ואני כולי תקווה שבית המשפט יזרוק את התובע מכל המדרגות, ואולי גם מכמה מדרגות נוספות. עם זאת, כפי שכתב מישהו מעליי, אולי גם ראוי לבדוק למה נורו 4 כדורים (או למה נורו 2 כדורים אחרי שאחד פגע, או למה נורו בכלל כדורים לעבר אדם בורח). כולנו גדלנו על סרטים אמריקאים שבהם ברור מי הטובים ומי הרעים. בחיים זה לא ככה.
הזכות (הבעייתית לכשעצמה) להחזיק נשק מביאה עמה אחריות נוראית ולא חופש. כל מקרה צריך להידון בפני עצמו, והפטירה מאחריות (או נכון יותר - האישור המרומז לירות בלי לחשוב) היא טעות. מספיק לחפש בגוגל על מקרים שבהם תושבי טקסס הלבנים ניצלו את חוק המבצר כדי לירות בגבם של שחורים:
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נו, בואו נזרוק קצת דמגוגיה [חדש]
דרומי   יום ב', 02/11/2009 שעה 18:29 אתר אישי
השאלה כאן היא שאלה עובדתית, שאותה בית המשפט צריך לברר.
אם - כרגסת בעל הבית - הגנב עמד מעל הצעיר עם לום, והצעיר ירה בו - מדובר במקרה ברור של הגנה עצמית, שעליו אף אחד לא ירשיע.
אם - כגרסת הגנב - הגנב ברח, ובעל הבית המשיך לרדוף אחריו וירה בו עוד שלושה כדורים - קשה למצוא הצדקה לדבר כזה, למעט יצר הנקמה, שכזכור לא נחשב לעקרון משפטי תקף.

וכל מי שתומך בחוק דרומי, צריך לתת דין וחשבון למקרים כאלה. http://glz.msn.co.il/NewsArticle.aspx?NewsId=43761
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
דורית   יום ג', 10/11/2009 שעה 22:06
הפורץ הנכה ב-‏80% פרץ,פורץ ויפרוץ כאילו אין מחר!! הפורץ היה בתוך הבית מצוייד בלום ברזל והעובדה היא שהכל בסדר אצלו! אחרי כביכול נכות של 80% הוא ממשיך לפרוץ,לגנוב,לעשות נזקים באין מפריע!! אז איפה הנכות? ומה לגבי והפסד השתכרות?? הרי משכורתו של העבריין הכבד הזה אלפרוביץ היא מפריצות,גנבה וגרימת נזק לכלל האנשים עם אין נכות על מה התביעה? עם הוא ממשיך לפרוץ ולגרום נזק ולהרוויח מהפריצות אז איפה פה הפסד השתכרות?תראו מה שופט בישראל כותב על אלפרוביץ וכנופייתו!!
התיק הכבד הזה שמיוחס לפושע המדופלם אלפרוביץ (הוגש כתב אישום המייחס להם שורה ארוכה של עבירות, של קשירת קשר, התפרצויות, גניבה, החזקת נשק שלא כדין, החזקת כלי פריצה, היזק בזדון - הכל כמפורט בהרחבה בהחלטת בימ''ש השלום.) ואת כל זה הוא עשה אחרי שנורה והפך כביכול לנכה ב-‏80% בדיחת השנה רק בישראל!
http://www.takdin.co.il/searchg/מדינת%20ישראל%20אמיר...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

האלפרוביץ הזה עבריין כבד!! [חדש]
קירשנבויים   יום א', 15/11/2009 שעה 23:14
אין לעבריין הכבד הזה הראל אלפרוביץ שום סיכוי!! 1)גם בגלל חוק דרומי ששם נסגר גם התיק הפלילי וגם התביעה האזרחית נגד דרומי נדחתה על הסף!!! 2)העבריין המסכן שכיביכול נכה ב-‏80% ולכן לא יכול ''לעבוד'' לפרוץ לגנוב לשדוד לגרום נזק לאנשים ולסביבה!! אלא שהפלא ופלא לא רק שהעבריין הכבד אלפרוביץ לא נכה אלא ממשיך לפרוץ ולגרום נזק לאנשים ולסביבה !! תעשו חיפוש קל בגוגל ותראו שם את הכוכב והרבה!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הצדק תמיד מעוות [חדש]
יוני   יום ב', 16/11/2009 שעה 7:10 אתר אישי
בבתי משפט ישנה נורמה של הקלה על המסכנים ולפעמים אפילו לתת להם עדיפות
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
יוני   יום ב', 16/11/2009 שעה 7:12 אתר אישי
שכחתי משהו חשוב , גם בקונפליקט על בסיס כלכלי החלש מועדף ורואים זאת בבתי משפט לעניני עבודה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
שפילמן   יום ג', 24/11/2009 שעה 16:55
העבריין העלוב הזה אלפרוביץ ועורך דינו ההזוי מבקשים גם כסף על אובדן הכנסה!! לא רק שההכנסה של אלפרוביץ הזה היא מפריצות!! אלא שלמרות כיביכול נכות של 80% הוא ממשיך לפרוץ,לגנוב,לגרום נזק בזדון וגם מרוויח לא רע מהסיפור,על מה לעזעזל הוא תובע????????
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©